https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%99%D7%92%D7%90%D7%9Cויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]2026-06-22T08:34:54Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.37.0https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%9F_%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%A3&diff=12935מעונן ומכשף2018-08-01T15:23:40Z<p>יגאל: </p>
<hr />
<div>== '''עשיית קסמים''' ==<br />
'''הגמרא''' במסכת סנהדרין (סז ע"ב) מחלקת בין שלושה סוגים של קסם: <br />
<br />
''אמר אביי: הלכות כשפים כמו הלכות שבת, יש מהן בסקילה, ויש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה. העושה מעשה - בסקילה, האוחז את העינים - פטור אבל אסור, מותר לכתחלה - כדרב חנינא ורב אושעיא. כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה, ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה (= כל ערב שבת היו עוסקים בספר 'יצירה', בוראים עגל ואוכלים אותו).''<br />
<br />
אם כן נמצאנו למדים על פי דברי הגמרא, שהעושה כשפים וקסמים דינו בסקילה (עיין הערה ). כל זה היה בזמן הגמרא, האם גם בזמן הזה אדם שעושה כשפים עובר בלאו? נחלקו בכך '''הנחלת שבעה והרדב"ז''':<br />
<br />
'''הנחלת שבעה''' (סי' טו) פסק, שמותר ללכת למכשף בענייני רפואה וכדומה, "כי עתה אין כישוף בעולם והכל הבל, ולהמון העם יש בזה קורת רוח". כלומר מכיוון שכיום אין תועלת בכשפים, מותר ללכת לקוסם, כי פסיכולוגית זה מרפא אנשים. <br />
<br />
אך '''הרדב"ז''' (ח"ג סי' תה) פסק לאסור ללכת למכשפים ולקטר לשדים בכל עניין שהוא, גם בזמן הזה, וכמותו נפסק להלכה.<br />
<br />
הגמרא מוסיפה שהאוחז את העיניים, עובר על איסור (אם כי דינו לא בסקילה). לפי זה צריך לברר כיצד מותר להביא קוסם להופעות, הרי הקוסם עובר בחטא של אחיזת <br />
העיניים, ומי שמזמין אותו מכשיל אותו בעבירה. כפי שנראה נחלקו בכך הפוסקים, ומחלוקתם תלויה בעיקר בשאלה, כיצד להבין את דברי הרמב"ם.<br />
<br />
=== '''קוסם בזמן הזה''' ===<br />
'''סתירה בדעת הרמב"ם'''<br />
<br />
בדעת הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים (פרק יא, הלכות ט, טו), מצינו הלכות סותרות:<br />
<br />
'''ט'''. האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה. '''טו'''. המכשף חייב סקילה והוא שעשה מעשה כשפים, אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקה מכת מרדות.<br />
<br />
בעוד שבהלכה ט' כותב הרמב"ם, שמי שאוחז את העניים והראה כאילו שהוא עשה מעשה, לוקה מהתורה. בהלכה ט"ו כותב הרמב"ם שהאוחז את העניים, לוקה רק מכות מרדות – מכות מדברי חכמים.<br />
<br />
'''דעת האוסרים'''<br />
<br />
'''הב"ח''' (יו"ד סי' קעט) כתב ליישב את הרמב"ם, ולחלק בין שני סוגי קסמים. בהלכה ט' הרמב"ם מדבר על קוסם שמשתמש בזריזות ידיים, קוסם כזה עובר על לאו של 'לא תעוננו', ולוקה מן התורה. כך הוא למד מלשון '''הרמב"ם''' בספר המצוות (לב): <br />
<br />
''"מעונן זה האוחז את העינים. והוא מין גדול מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שיתדמה לאנשים שיעשה ענינים אין אמיתות להם. כמו שנראה אותם יעשו תמיד שיקח חבל וישים אותו בכנף בגדו לפני העם ויוציאהו נחש. וישליך טבעת לאויר ואחר כן יוציאהו מפי אדם אחד מן העומדים לפניו. ומה שדומה להם מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון. כל פועל מהם אסור. ומי שעושה זה יקרא אוחז את העינים".'' <br />
<br />
בהלכה ט"ו לעומת זאת, מדבר הרמב"ם על קוסם שמכשף את עייני הצופים, וגורם לצופים לחשוב כאילו נעשה מעשה במציאות . קוסם כזה מצד אחד לא חייב מיתה משום לאו של מכשף, כי בשביל ללקות בלאו זה, צריך לעשות כישוף שבאמת ישנה משהו במציאות, ובמקרה הזה הוא רק גרם להם לחשוב שנעשה משהו במציאות. מצד שני הוא לא לוקה משום אוחז את העיניים, כי הוא עשה מעשה כישוף (כישף את העיניים שלהם), בניגוד לאוחז את העיניים, שלא עושה כישוף כלל.<br />
<br />
בכל אופן, יוצא לפי דברי הב"ח הללו, שיש לאו דאורייתא של 'לא תעוננו' להזמין קוסם להצגות, למרות שכולם יודעים שמדובר בזריזות ידיים בלבד, כי הבעיה היא ההידמות לעבודה זרה (עיין הערה 1 לעיל). כך פסקו להלכה גם '''הש"ך''' (יו"ד קעט, יז), '''הרב עובדיה יוסף''' (יביע אומר ח"ה יו"ד סי' יד), '''הרב וואזנר''' (שבט הלוי ה, קכט) ועוד. וזה לשון '''החכמת אדם''' (כלל פט, ו):<br />
<br />
"עוד אמרו חז"ל (סנהדרין דף ס"ה ב) איזהו מעונן? זה האוחז את העיניים. והוא מין מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד, עד שתדמה לאנשים שיעשה ענינים שאין אמיתתו בהם. כמו שנראה אותם יעשו תמיד, יקחו חבל וישימו אותה בכנף בגדיהם ויוציאו נחש, וישליך טבעת לאוויר ואחר כך יוציאו מפי אדם אחד העומד לפניו והעושה זה לוקה (רמב"ם במנין המצוות סימן ל"ב). ומזה תראה שאותן הבדחנים שעושין כדברים אלו על החתונות ונקראים 'טאשין שפילער' עוברים בלאו דאורייתא, והמצוה לעשותן עובר משום לפני עור, ולכן מי שבידו למחות צריך למחות וכל שכן שאסור להסתכל ולראותם, אבל אם הוא (= הקוסם) גוי שעושה נראה לי דמותר לראות".<br />
<br />
מה טעם האיסור? אחרי הכל כולם יודעים שמדובר בזריזות ידיים. אפשר שזה תלוי במחלוקת הרמב"ן והרמב"ם בטעם האיסור ללכת למכשפים. הרמב"ם '''במורה נבוכים''' (ג, כט) כתב, שהכישופים היו מעשים שעשו עובדי העבודה זרה, לכן יש להתרחק מהם (לפי שיטתו אין כזה דבר כשפים, ובלשונו: ''ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן (הל' ע''ז פרק יא, טז)''. ''<br />
<br />
'''הרמב"ן''' (דברים יח, ט. דרשת תורת ה' תמימה) לעומת זאת סובר שיש בכשפים אמת, אלא שהכשפים פועלים כנגד הטבע, ואת זה הקב''ה אסר. איסור נוסף שיש בכך, שהאדם לא סומך על הקב''ה שיעזור לו, ופונה לאמצעים זרים.<br />
<br />
לכן גם אם ברור שמדובר בזריזות ידיים, אפשר שמכיוון שאחרי הכל עושה הקסם מדמה לעובדי העבודה זרה, דבר זה נאסר.<br />
<br />
'''דעת המתירים'''<br />
<br />
אומנם יש פוסקים שמתירים להיות בהצגה של קוסם, ומצינו שני כיוונים להקל:<br />
<br />
א. '''הרדב"ז''' (ח"א סי' תרצה) חלק על דברי הרמב"ם, וטען שאין בעיה בזריזות ידיים בלבד. הוא טען, שהרמב"ם סבר שיש איסור בזריזות ידיים, משום שלשיטתו אין דבר כזה במציאות כשפים וקסמים, לכן כאשר התורה אסרה קסמים, היא אסרה רק דברים שקיימים במציאות (= זריזות ידיים), ולא דברים שלא קיימים (=כישופים). <br />
הרדב"ז לעומת זאת סובר, שיש כזה דבר כזה במציאות מעשה כשפים, והתורה אסרה אותם, ולא קסמים שמבוצעים באמצעות זריזות ידיים . הרבי מצאנז '''בדברי יציב''' (יו"ד סי' נז) הביא את הרדב"ז (כי הוא גם סובר שיש כשפים), אומנם הוא כתב שלא להסתמך על כך למעשה. <br />
<br />
ב. כיוון שונה להתיר, מביא '''הרב חיים דוד הלוי''' (עשה לך רב ח"ב סי' מד). הפוסק שמותר להיות בהצגה של קוסם המשתמש בזריזות ידיים. לשיטתו כל האיסור לשיטת הרמב"ם, הוא רק כאשר מתבצע כישוף ממש, כמו המקרה שמביאה הגמרא, שבוודאי לא מדבר על קסם שנעשה באמצעות זריזות ידיים, אלא בכישוף ממש (סנהדרין סז ע"ב):<br />
<br />
''"אמר לו רב לרבי חייא, לדידי חזי לי ההוא טייעא (=ראיתי ערבי) דשקליה לספסירא וגיידיה לגמלא (=שנטל חרב ושיסף גמל), וטרף ליה בטבלא וקם (=וצלצל בפעמון, והגמל קם על רגליו שלם). אמר ליה לבתר הכי (אמר לו רבי חייא לרב), דם ופרתא מי הואי (= האם ראית גם דם וצואה שיצאו מהגמל ששוסף)? אלא ההיא אחיזת עינים הוה".''<br />
<br />
לפי שיטתו כאשר הרמב"ם כתב בהלכה ט' שלוקים מדאורייתא, מדובר במקרה שבו הקוסם עשה כישוף על עיני המתבונן, שגורם לו לחשוב שחל שינוי במציאות, ואילו בהלכה ט"ו שלוקים מדרבנן, מדובר במצב שבו הקוסם עשה כישוף שגרם לכך שיראה שינוי במציאות (הוא כותב שלשון הרמב"ם בספר המצוות, הטעה את האוסרים). <br />
<br />
בעיה נוספת שישנה בעשיית קסמים היא, שהקהל חושב שמדובר בכישוף ממש, ויש כאן איסור של גניבת דעת. משום כך פסק '''הרב שטרנבוך''' (תשובות והנהגות ח"א סי' תנה) להתיר לעשות קסמים שמקורם בזריזות ידיים (והביא מחמיו, ששמע כך בשם החזו"א), ובלבד שהקוסם יוודא לפני ההופעה שהקהל מודע לכך שמדובר בזריזות ידיים בלבד (הוא כתב שלא מספיק שהקוסם רק יגיד שאין בכך כישוף, משום שעלולים להיות צופים שלא יישמעו את דבריו ויחשבו שמדובר בכישוף ממש, לכן צריך שהקוסם יתלה פתק שכתוב בו, שמדובר בזריזות ידיים בלבד). <br />
<br />
'''הרב מאזוז''' (מובא באתר של ישיבת 'כסא רחמים') פסק, שבנוסף לכך שהקוסם צריך להגיד להם שאין בכך כישוף, הוא צריך להראות לקהל לפחות איך קסם אחד עובד, כדי שישתכנעו שלא מדובר בכישוף. <br />
<br />
גם '''הרב משה פיינשטיין''' (אגרות משה ח"ד יו"ד סי' יג) התיר, אם כי הוא כותב שלכתחילה היה חושש לדעת האוסרים, והיה משתמט ממקום שיש שם קוסם, ובלשונו:<br />
"ואם היה בא למעשה, הייתי משתמט (מלהיות באירוע שיש בו קוסמים) מפני כבוד רבותינו האוסרים. ואם לא היה אפשר להשתמט, הייתי מורה (שקסם) בדרך טבעי, וידוע ומפורסם שהוא דרך טבעי מותר".</div>יגאלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%9F_%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%A3&diff=12934מעונן ומכשף2018-08-01T15:22:26Z<p>יגאל: יצירת דף עם התוכן "'''עשיית קסמים''' '''הגמרא''' במסכת סנהדרין (סז ע"ב) מחלקת בין שלושה סוגים של קסם: ''אמר אביי: ה..."</p>
<hr />
<div>'''עשיית קסמים'''<br />
<br />
'''הגמרא''' במסכת סנהדרין (סז ע"ב) מחלקת בין שלושה סוגים של קסם: <br />
<br />
''אמר אביי: הלכות כשפים כמו הלכות שבת, יש מהן בסקילה, ויש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה. העושה מעשה - בסקילה, האוחז את העינים - פטור אבל אסור, מותר לכתחלה - כדרב חנינא ורב אושעיא. כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה, ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה (= כל ערב שבת היו עוסקים בספר 'יצירה', בוראים עגל ואוכלים אותו).''<br />
<br />
אם כן נמצאנו למדים על פי דברי הגמרא, שהעושה כשפים וקסמים דינו בסקילה (עיין הערה ). כל זה היה בזמן הגמרא, האם גם בזמן הזה אדם שעושה כשפים עובר בלאו? נחלקו בכך '''הנחלת שבעה והרדב"ז''':<br />
<br />
'''הנחלת שבעה''' (סי' טו) פסק, שמותר ללכת למכשף בענייני רפואה וכדומה, "כי עתה אין כישוף בעולם והכל הבל, ולהמון העם יש בזה קורת רוח". כלומר מכיוון שכיום אין תועלת בכשפים, מותר ללכת לקוסם, כי פסיכולוגית זה מרפא אנשים. <br />
<br />
אך '''הרדב"ז''' (ח"ג סי' תה) פסק לאסור ללכת למכשפים ולקטר לשדים בכל עניין שהוא, גם בזמן הזה, וכמותו נפסק להלכה.<br />
<br />
הגמרא מוסיפה שהאוחז את העיניים, עובר על איסור (אם כי דינו לא בסקילה). לפי זה צריך לברר כיצד מותר להביא קוסם להופעות, הרי הקוסם עובר בחטא של אחיזת <br />
העיניים, ומי שמזמין אותו מכשיל אותו בעבירה. כפי שנראה נחלקו בכך הפוסקים, ומחלוקתם תלויה בעיקר בשאלה, כיצד להבין את דברי הרמב"ם.<br />
<br />
'''קוסם בזמן הזה'''<br />
<br />
'''סתירה בדעת הרמב"ם'''<br />
<br />
בדעת הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים (פרק יא, הלכות ט, טו), מצינו הלכות סותרות:<br />
<br />
'''ט'''. האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה. '''טו'''. המכשף חייב סקילה והוא שעשה מעשה כשפים, אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקה מכת מרדות.<br />
<br />
בעוד שבהלכה ט' כותב הרמב"ם, שמי שאוחז את העניים והראה כאילו שהוא עשה מעשה, לוקה מהתורה. בהלכה ט"ו כותב הרמב"ם שהאוחז את העניים, לוקה רק מכות מרדות – מכות מדברי חכמים.<br />
<br />
'''דעת האוסרים'''<br />
<br />
'''הב"ח''' (יו"ד סי' קעט) כתב ליישב את הרמב"ם, ולחלק בין שני סוגי קסמים. בהלכה ט' הרמב"ם מדבר על קוסם שמשתמש בזריזות ידיים, קוסם כזה עובר על לאו של 'לא תעוננו', ולוקה מן התורה. כך הוא למד מלשון '''הרמב"ם''' בספר המצוות (לב): <br />
<br />
''"מעונן זה האוחז את העינים. והוא מין גדול מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שיתדמה לאנשים שיעשה ענינים אין אמיתות להם. כמו שנראה אותם יעשו תמיד שיקח חבל וישים אותו בכנף בגדו לפני העם ויוציאהו נחש. וישליך טבעת לאויר ואחר כן יוציאהו מפי אדם אחד מן העומדים לפניו. ומה שדומה להם מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון. כל פועל מהם אסור. ומי שעושה זה יקרא אוחז את העינים".'' <br />
<br />
בהלכה ט"ו לעומת זאת, מדבר הרמב"ם על קוסם שמכשף את עייני הצופים, וגורם לצופים לחשוב כאילו נעשה מעשה במציאות . קוסם כזה מצד אחד לא חייב מיתה משום לאו של מכשף, כי בשביל ללקות בלאו זה, צריך לעשות כישוף שבאמת ישנה משהו במציאות, ובמקרה הזה הוא רק גרם להם לחשוב שנעשה משהו במציאות. מצד שני הוא לא לוקה משום אוחז את העיניים, כי הוא עשה מעשה כישוף (כישף את העיניים שלהם), בניגוד לאוחז את העיניים, שלא עושה כישוף כלל.<br />
<br />
בכל אופן, יוצא לפי דברי הב"ח הללו, שיש לאו דאורייתא של 'לא תעוננו' להזמין קוסם להצגות, למרות שכולם יודעים שמדובר בזריזות ידיים בלבד, כי הבעיה היא ההידמות לעבודה זרה (עיין הערה 1 לעיל). כך פסקו להלכה גם '''הש"ך''' (יו"ד קעט, יז), '''הרב עובדיה יוסף''' (יביע אומר ח"ה יו"ד סי' יד), '''הרב וואזנר''' (שבט הלוי ה, קכט) ועוד. וזה לשון '''החכמת אדם''' (כלל פט, ו):<br />
<br />
"עוד אמרו חז"ל (סנהדרין דף ס"ה ב) איזהו מעונן? זה האוחז את העיניים. והוא מין מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד, עד שתדמה לאנשים שיעשה ענינים שאין אמיתתו בהם. כמו שנראה אותם יעשו תמיד, יקחו חבל וישימו אותה בכנף בגדיהם ויוציאו נחש, וישליך טבעת לאוויר ואחר כך יוציאו מפי אדם אחד העומד לפניו והעושה זה לוקה (רמב"ם במנין המצוות סימן ל"ב). ומזה תראה שאותן הבדחנים שעושין כדברים אלו על החתונות ונקראים 'טאשין שפילער' עוברים בלאו דאורייתא, והמצוה לעשותן עובר משום לפני עור, ולכן מי שבידו למחות צריך למחות וכל שכן שאסור להסתכל ולראותם, אבל אם הוא (= הקוסם) גוי שעושה נראה לי דמותר לראות".<br />
<br />
מה טעם האיסור? אחרי הכל כולם יודעים שמדובר בזריזות ידיים. אפשר שזה תלוי במחלוקת הרמב"ן והרמב"ם בטעם האיסור ללכת למכשפים. הרמב"ם '''במורה נבוכים''' (ג, כט) כתב, שהכישופים היו מעשים שעשו עובדי העבודה זרה, לכן יש להתרחק מהם (לפי שיטתו אין כזה דבר כשפים, ובלשונו: ''ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן (הל' ע''ז פרק יא, טז)''. <br />
<br />
'''הרמב"ן''' (דברים יח, ט. דרשת תורת ה' תמימה) לעומת זאת סובר שיש בכשפים אמת, אלא שהכשפים פועלים כנגד הטבע, ואת זה הקב''ה אסר. איסור נוסף שיש בכך, שהאדם לא סומך על הקב''ה שיעזור לו, ופונה לאמצעים זרים.<br />
<br />
לכן גם אם ברור שמדובר בזריזות ידיים, אפשר שמכיוון שאחרי הכל עושה הקסם מדמה לעובדי העבודה זרה, דבר זה נאסר.<br />
<br />
'''דעת המתירים'''<br />
<br />
אומנם יש פוסקים שמתירים להיות בהצגה של קוסם, ומצינו שני כיוונים להקל:<br />
<br />
א. '''הרדב"ז''' (ח"א סי' תרצה) חלק על דברי הרמב"ם, וטען שאין בעיה בזריזות ידיים בלבד. הוא טען, שהרמב"ם סבר שיש איסור בזריזות ידיים, משום שלשיטתו אין דבר כזה במציאות כשפים וקסמים, לכן כאשר התורה אסרה קסמים, היא אסרה רק דברים שקיימים במציאות (= זריזות ידיים), ולא דברים שלא קיימים (=כישופים). <br />
הרדב"ז לעומת זאת סובר, שיש כזה דבר כזה במציאות מעשה כשפים, והתורה אסרה אותם, ולא קסמים שמבוצעים באמצעות זריזות ידיים . הרבי מצאנז '''בדברי יציב''' (יו"ד סי' נז) הביא את הרדב"ז (כי הוא גם סובר שיש כשפים), אומנם הוא כתב שלא להסתמך על כך למעשה. <br />
<br />
ב. כיוון שונה להתיר, מביא '''הרב חיים דוד הלוי''' (עשה לך רב ח"ב סי' מד). הפוסק שמותר להיות בהצגה של קוסם המשתמש בזריזות ידיים. לשיטתו כל האיסור לשיטת הרמב"ם, הוא רק כאשר מתבצע כישוף ממש, כמו המקרה שמביאה הגמרא, שבוודאי לא מדבר על קסם שנעשה באמצעות זריזות ידיים, אלא בכישוף ממש (סנהדרין סז ע"ב):<br />
<br />
''"אמר לו רב לרבי חייא, לדידי חזי לי ההוא טייעא (=ראיתי ערבי) דשקליה לספסירא וגיידיה לגמלא (=שנטל חרב ושיסף גמל), וטרף ליה בטבלא וקם (=וצלצל בפעמון, והגמל קם על רגליו שלם). אמר ליה לבתר הכי (אמר לו רבי חייא לרב), דם ופרתא מי הואי (= האם ראית גם דם וצואה שיצאו מהגמל ששוסף)? אלא ההיא אחיזת עינים הוה".''<br />
<br />
לפי שיטתו כאשר הרמב"ם כתב בהלכה ט' שלוקים מדאורייתא, מדובר במקרה שבו הקוסם עשה כישוף על עיני המתבונן, שגורם לו לחשוב שחל שינוי במציאות, ואילו בהלכה ט"ו שלוקים מדרבנן, מדובר במצב שבו הקוסם עשה כישוף שגרם לכך שיראה שינוי במציאות (הוא כותב שלשון הרמב"ם בספר המצוות, הטעה את האוסרים). <br />
<br />
בעיה נוספת שישנה בעשיית קסמים היא, שהקהל חושב שמדובר בכישוף ממש, ויש כאן איסור של גניבת דעת. משום כך פסק '''הרב שטרנבוך''' (תשובות והנהגות ח"א סי' תנה) להתיר לעשות קסמים שמקורם בזריזות ידיים (והביא מחמיו, ששמע כך בשם החזו"א), ובלבד שהקוסם יוודא לפני ההופעה שהקהל מודע לכך שמדובר בזריזות ידיים בלבד (הוא כתב שלא מספיק שהקוסם רק יגיד שאין בכך כישוף, משום שעלולים להיות צופים שלא יישמעו את דבריו ויחשבו שמדובר בכישוף ממש, לכן צריך שהקוסם יתלה פתק שכתוב בו, שמדובר בזריזות ידיים בלבד). <br />
<br />
'''הרב מאזוז''' (מובא באתר של ישיבת 'כסא רחמים') פסק, שבנוסף לכך שהקוסם צריך להגיד להם שאין בכך כישוף, הוא צריך להראות לקהל לפחות איך קסם אחד עובד, כדי שישתכנעו שלא מדובר בכישוף. <br />
<br />
גם '''הרב משה פיינשטיין''' (אגרות משה ח"ד יו"ד סי' יג) התיר, אם כי הוא כותב שלכתחילה היה חושש לדעת האוסרים, והיה משתמט ממקום שיש שם קוסם, ובלשונו:<br />
"ואם היה בא למעשה, הייתי משתמט (מלהיות באירוע שיש בו קוסמים) מפני כבוד רבותינו האוסרים. ואם לא היה אפשר להשתמט, הייתי מורה (שקסם) בדרך טבעי, וידוע ומפורסם שהוא דרך טבעי מותר".</div>יגאלhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%96%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F&diff=12796נשים בזימון2018-07-24T14:49:17Z<p>יגאל: יצירת דף עם התוכן "במאמר זה נעסוק בשאלה, האם נשים חייבות בזימון, והאם הן מצטרפות לגברים לזימון. '''מטרת הזימו..."</p>
<hr />
<div>במאמר זה נעסוק בשאלה, האם נשים חייבות בזימון, והאם הן מצטרפות לגברים לזימון.<br />
<br />
'''מטרת הזימון'''<br />
<br />
עוד לפני שנפתח בשאלה מי מצטרף לזימון, יש לשאול מאיזה טעם מזמנים, ונאמרו לפחות שני הסברים: <br />
<br />
א. הריטב"א (ברכות מה ע"א) כתב, שכאשר מברכים מספר אנשים ביחד (פעם, אחד היה מברך וכולם היו שומעים), אז יש יותר כבוד לקב"ה, משום שברוב עם – הדרת מלך. לכן תיקנו ששלושה אנשים שאכלו יחד, יצטרפו יחד לברכה. <br />
<br />
ב. המאירי (ברכות מה ע"א) כתב, שמטרת הזימון היא, להתעורר לברכה מתוך כוונה. בדומה לכך כתב ערוך השולחן (קצב, ב), שכל מצווה צריכה הזמנה והכנה. במצוות כמו נטילת לולב, הברכה לפני המצווה היא ההכנה למצווה, לברכת המזון אין ברכה לפניה שנוכל להתכונן אליה, לכן תיקנו את הזימון. (בפשטות לפי שיטתו, גם יחיד אמור להגיד נוסח כלשהו לפני ברכת המזון). <br />
<br />
'''עד מתי חובת הזימון'''<br />
<br />
הגמרא בברכות (מו ע"א) מביאה מחלוקת בשאלה 'עד מתי ברכת הזימון', כלומר עד מתי צריכים המזמנים להקשיב לברכת המזמן או לברך איתו (ולא לאכול או לדבר) (רוב הראשונים, שלא כרש"י). לדעת רב נחמן צריכים להקשיב עד 'ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו' ואילו לדעת רב ששת עד סוף הברכה הראשונה של ברכת המזון, 'ברכת הזן'. להלכה נחלקו הראשונים:<br />
<br />
הרי"ף (לד ע"א בדה"ר) והרמב"ם (ברכות ה, ב) פסקו כרב נחמן, שמפסיק עד 'חיינו', וכן פסק השולחן ערוך (או"ח ר, ב). התוספות (ד"ה עד) והרא"ש (ז, יב) פסקו כדעת רב ששת, שמפסיק עד סוף 'ברכת הזן', וכן פסק הרמ"א. וזה לשונם של השו"ע והרמ"א:<br />
<br />
''אינו צריך להפסיק אלא עד שיאמר: ברוך שאכלנו משלו וכו', וחוזר וגומר סעודתו בלא ברכה. הגה : ויש אומרים, שצריך להפסיק עד שיאמר: הזן את הכל, וכן נוהגין (הרא"ש ותוס' והר"י בשם בה"ג והטור).'' <br />
<br />
'''חיוב נשים בזימון'''<br />
<br />
ברור ששלושה גברים שאכלו ביחד חייבים לזמן לכולי עלמא (ולעניין צירוף קטן יש מחלוקת ראשונים), הגמרא במסכת ברכות (מה ע"א - ע"ב) דנה בשאלה, האם שני אנשים שאכלו יחד יכולים לזמן, ומביאה מחלוקת בין רב לרבי יוחנן בשאלה זו. <br />
<br />
אחת הראיות שמביאה הגמרא על מנת להוכיח שגם שני גברים מזמנים היא, ששלוש נשים מזמנות למרות שמבחינה הלכתית הן חייבות בזימון כמו שני גברים, מכאן מוכח שגם שני גברים יכולים לזמן. למסקנה הגמרא דוחה את הראיה מנשים בגלל סיבה צדדית, אבל מכל מקום עולה מדברי הגמרא, שנשים שאכלו חייבות לזמן.<br />
<br />
מקור נוסף שממנו עולה שנשים חייבות בזימון, מופיע בגמרא במסכת ערכין (ג ע"א):<br />
<br />
''הכל חייבין בזימון לאתויי מאי (למה הגמרא אמרה שכולם חייבים בזימון)? לאתויי נשים ועבדים, דתניא: נשים מזמנות לעצמן, ועבדים מזמנין לעצמן (כוונת הגמרא להוסיף שגם נשים ועבדים חייבים בזימון).''<br />
<br />
'''דברי הראשונים'''<br />
<br />
'''1. שיטת רש"י ותוספות'''<br />
<br />
כפי שראינו מפשטות דברי הגמרא בברכות ובערכין עולה, שנשים שאוכלות ביחד חייבות בזימון. אמנם רש"י (ד"ה דאיכא דעות) פסק, שנשים לא חייבות בזימון, אלא רק רשאיות לזימון במידה והן רוצות. מהי סברתו של רש"י?! הרי מהגמרא עולה שהן חייבות בזימון! הסברא לכך מובאת בתוספות במקום (ד"ה שאני):<br />
<br />
מכאן משמע דנשים יכולות לזמן לעצמן וכן עשו בנות רבינו אברהם חמיו של רבינו יהודה ע"פ אביהן, ומיהו לא נהגו העולם כן...<br />
<br />
אומרים התוספות, שאכן מלשון הגמרא משמע שנשים צריכות לזמן, ואכן כך נהגו בנות רבינו אברהם שהיו מזמנות. אך מוסיפים התוספות, שבמקומם לא נהגו ששלוש נשים <br />
האוכלות יחד יזמנו, למרות דברי הגמרא, ולכן הן לא חייבות לזמן. <br />
<br />
לאחר מכן מנסים התוספות להוכיח בלשון הגמרא, שכוונתה לומר שנשים לא חייבות בזימון, אלא רק רשאיות לזמן. הראיות שהם מביאים דחוקות למדי, וברור שזה נובע רק מניסיון ליישב את מנהג העולם. בכל אופן למסקנה, לדעת רש"י ותוספות נשים שאכלו ביחד יכולות לזמן במידה והן רוצות, אבל הן לא חייבות.<br />
<br />
'''2. שיטת רא"ש ורבינו יונה'''<br />
<br />
הרא"ש (ז, ד) ניסה בתחילה לומר כשיטת התוספות, שנשים לא חייבות לזמן, אלא רק רשאיות לזמן, אך לאחר מכן דחה את שיטתם, מכיוון שמדברי הגמרא שראינו בשני המקומות משמע שהן חייבות. משום כך פוסק הרא"ש ששלוש נשים שאכלו יחד, חייבות לזמן, וכך פסקו להלכה גם המאירי (מז ע"ב ד"ה אמר המאירי) ורבינו יונה (לג ע"א ד"ה נראה).<br />
<br />
הסברא של הרא"ש בנויה על כך, שזימון מוגדר כחלק מברכת המזון, לכן כמו שהן חייבות בברכת המזון הן חייבות בזימון. כך אפשר להסביר גם את שיטת הראב"ד (ברכות מד) והלבוש (קצט, ח) שסוברים שחיוב זימון הוא מדאורייתא, למרות שמדברי הגמרא משמע, שהפסוקים שלמדים מהם את ברכת הזימון הם רק אסמכתא (המשנ"ב טוען שרוב הפוסקים פסקו שהזימון הוא רק מדרבנן, והחזו"א חולק עליו).<br />
<br />
'''3. שיטת הסמ"ג והרא"ה'''<br />
<br />
גם הסמ"ג (סימן כז) פסק שנשים לא חייבות לזמן. אם כן, איך הוא מסביר מדברי הגמרא מהם משמע שנשים חייבות לזמן? הוא מתרץ שכאשר שלוש נשים אוכלות לבד, הן לא חייבות בזימון, אבל כאשר שלושה גברים אכלו והתחייבו בזימון ואכלו איתם גם נשים, הנשים חייבות לענות לזימון של הגברים ועל זה דיברה הגמרא שנשים חייבות בזימון. כך משמע גם מדברי הרא"ה (מה ע"א ד"ה נשים).<br />
<br />
'''4. שיטת רבינו יהודה הכהן'''<br />
<br />
הטור (סי' קצט) הביא את שיטת רבינו יהודה, שסובר שלא זו בלבד שנשים חייבות בזימון, אלא שהן מצטרפות ביחד עם גברים להשלים לזימון בשלושה, וכן כתב האליה רבה (קצז, ח) בשם המהר"ש . <br />
<br />
הוא הביא ראיה לדבריו מהגמרא בברכות (כ ע"א) שהסתפקה, האם נשים יכולות לברך ברכת המזון ולהוציא גברים שחייבים בברכת המזון. אומר רבינו יהודה, מכך שהגמרא שאלה האם נשים מוציאות גברים ידי חובה בברכת המזון, ולא שאלה האם הן יכולות להצטרף עם גברים לזימון, מכך משמע שהיה פשוט לגמרא שהן כן מצטרפות.<br />
<br />
על דבריו הקשו האחרונים, שהרי המשנה בתחילת פרק שביעי (מה ע"א) אומרת בפירוש, שנשים לא מצטרפות לזימון ביחד עם גברים, אז כיצד הוא פסק שהן כן מצטרפות?! נאמרו בדבר זה מספר תירוצים:<br />
<br />
א. הט"ז (קצט, ב) תירץ, שהמשנה מדברת במצב שבו אכלו שתי נשים וגבר אחד, שבמצב כזה גם רבינו יהודה מודה שהן לא מצטרפות, ורק כאשר אוכלת אשה אחת עם שני גברים היא מצטרפת, ועל זה רבינו יהודה הכהן דיבר. <br />
<br />
ב. האליה רבה (שם, ס"ק ח) והפרי מגדים (משב"ז ס"ק ב) תירצו, שר' יהודה הכהן התיר לצרף אשה לזימון רק עם בעלה ובנה, אבל עם שאר בני אדם אין זה ראוי שיצטרפו איתן לזימון, ועל זה המשנה דיברה.<br />
<br />
'''הלכה למעשה'''<br />
<br />
להלכה פסק השולחן ערוך (או"ח קצט, ז) כדעת הסמ"ג, שכאשר שלוש נשים אוכלות לבד הן לא חייבות לזמן, אבל כאשר הן אכלו עם שלושה גברים שמזמנים, הן חייבות לענות לזימון, ובלשונו:<br />
<br />
''נשים מזמנות לעצמן, רשות. אבל כשאוכלות עם האנשים, חייבות ויוצאות בזימון שלנו.''<br />
<br />
כדברי השולחן ערוך פסקו להלכה גם בערוך השולחן (קצט, ב) ובשו"ע הרב (שם, ו). לכן כאשר אוכלים נשים וגברים ביחד בשבת או ביום חול, במידה ויש שלושה גברים שמזמנים, גם הנשים חייבות לענות לזימון כמו הגברים (עיין אגרות משה ה, ט).<br />
<br />
הגר"א לעומת זאת פסק כדעת הרא"ש, שכאשר שלוש נשים אוכלות לבד, הן חייבות לזמן. אמנם כתב הביאור הלכה שלא נהגו ששלוש נשים שאכלו מזמנות, וכן כתב ערוך השולחן. <br />
<br />
על אף דברי הביאור הלכה נראה, שטוב שלוש נשים שאכלו יחד יזמנו, כי גם מי שאומר שהן לא חייבות לזמן בוודאי מודה שאין בכך עבירה, ועוד שלחלק מהפוסקים יש עליהן חיוב גמור לזמן, 'ומהיות טוב אל תקרא רע', וכך כתב גם הבן איש חי (פרשת קרח, יג): "הנה כי כן ראוי, שכל אדם ילמד לנשי בני ביתו שיהיו מזמנות לעצמן" (אמנם עיין תשובות והנהגות ח"ד נא).<br />
<br />
'''להלכה ולא למעשה – צירוף נשים וגברים לזימון בזמן הזה'''<br />
<br />
מדוע נשים לא מצטרפות לזימון עם גברים? הר"ן (מגילה ו ע"ב ד"ה מתני') כתב, שיש בכך פריצות, רבינו יונה (לג ע"א ד"ה נשים) הביא בשם רש"י, שאין חברתם נאה, דהיינו שלא כבוד לגבר לאכול עם אשה. בכל אופן משמע משני התירוצים, שבימיהם נשים וגברים לא היו יושבים לאכול יחד בצורה של קביעות, ולכן הן לא הצטרפו לזימון עם גברים.<br />
<br />
כיום המצב ברוב המקומות הוא לא כזה, וגברים ונשים במיוחד במסגרת המשפחה אוכלים ביחד, ואף אחד לא רואה את ישיבת הנשים עם הגברים כדבר בעייתי מבחינת הצניעות, או כחוסר כבוד של הגבר לשבת לאכול עם אשה. משום כך יש מקום לומר, שבזמנינו נשים וגברים כן יצטרפו לזימון.<br />
<br />
אמנם נהגו ישראל שלא לזמן ביחד גברים ונשים ביחד, לכן אין לנשים וגברים להצטרף לעת עתה לזימון, גם לא במסגרת המשפחה, וגדול כח המנהג.</div>יגאל