ויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]

שיחת ויקיסוגיה:תחרות כתיבה תשע"ח - תוצאות

2018-08-01T17:13:48Z

דביר: /* ספרים במתנה */ פסקה חדשה

==תיקון קל==
[[משתמש:א.א|א.א]], ישיבת הר ברכה ולא הרב ברכה. תודה :-) [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ' באב ה'תשע"ח • 11:33, 1 באוגוסט 2018 (IDT)

== ספרים במתנה ==

[[משתמש:א.א|א.א]],
# רק לאחר השוואת הגרסאות של דף זה שמתי לב שהייתי זכאי לספר במתנה בתחרות הקודמת (על סוגיית [[טעם כעיקר - דאורייתא או דרבנן]]) :-(
# האם הזוכים בפרסים כספיים זכאים לספר? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ"א באב ה'תשע"ח • 20:13, 1 באוגוסט 2018 (IDT)

שיחת ויקיסוגיה:תחרות כתיבה תשע"ח - תוצאות

2018-08-01T08:33:57Z

דביר: יצירת דף עם התוכן "==תיקון קל== א.א, ישיבת הר ברכה ולא הרב ברכה. תודה :-) ~~~~"

==תיקון קל==
[[משתמש:א.א|א.א]], ישיבת הר ברכה ולא הרב ברכה. תודה :-) [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ' באב ה'תשע"ח • 11:33, 1 באוגוסט 2018 (IDT)

שיחת ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית

2018-07-09T05:34:50Z

דביר: /* פרסי התחרות */

== פרסי התחרות ==

במצב הנוכחי, בו יש פחות מ10 סוגיות המשתתפות בתחרות, האם הפרסים יקטנו בודאות? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •י"ט בכסלו ה'תשע"ח • 12:29, 7 בדצמבר 2017 (IST)
:מכל מיני סיבות, לא הספקנו לעבוד מספיק על פרסום התחרות. מקווים בקרוב לפרסם יותר ולהגדיל את כמות המשתתפים. ייתכן שפשוט נאריך עוד את משך זמן התחרות, על מנת לתת הזדמנות לאברכים ובחורים נוספים להצטרף. [[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 14:58, 7 בדצמבר 2017 (IST)
::שלום מתי יפורסמו תוצאות הזוכים
:::זמן אלול.
האם השתתפו מספר המינימום של המאמרים לקיום התחרות
==שלבי הבדיקה==
[[משתמש:א.א|א.א]], האם שני שלבי הבדיקה יהיו במהלך חודש אלול או שהסינון הראשוני (העלייה לשלב הגמר) יתרחש לפני כן? [[משתמש:דביר|דביר]] • [[שיחת משתמש:דביר|שיחה]] •כ"ו בתמוז ה'תשע"ח • 08:34, 9 ביולי 2018 (IDT)

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T10:00:55Z

דביר: /* תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (צט ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח כח ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): {{ציטוטון|איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו.}}

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד א) ו'''חת"ס''' (יו"ד סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד ב לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

=== מקרים מיוחדים ===
'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם מספר פוסקים רשימת איסורים מיוחדים שבהם מותר לבטל איסור לכתחילה:

איסור מאוס ודבר שמותר בדיעבד בשם '''פמ"ג'''. דבר שמותר בהפס"מ בשם '''מהר"ם שיק'''. דבר שאסור רק משום מראית עין בשם '''יד יהודה'''.

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' ([http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| שבת כו ז])).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א), '''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== {{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}} ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך יו"ד צט ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (בסימן צט). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כך פסק גם '''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.

=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (או"ח תרעז ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T09:56:13Z

דביר: /* דוגמאות מעשיות */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (צט ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח כח ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): {{ציטוטון|איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו.}}

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד א) ו'''חת"ס''' (יו"ד סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד ב לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

=== מקרים מיוחדים ===
'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם מספר פוסקים רשימת איסורים מיוחדים שבהם מותר לבטל איסור לכתחילה:

איסור מאוס ודבר שמותר בדיעבד בשם '''פמ"ג'''. דבר שמותר בהפס"מ בשם '''מהר"ם שיק'''. דבר שאסור רק משום מראית עין בשם '''יד יהודה'''.

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' ([http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| שבת כו ז])).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== {{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}} ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך יו"ד צט ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (בסימן צט). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כך פסק גם '''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.

=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (או"ח תרעז ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:50:47Z

דביר: /* הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (צט ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח כח ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): {{ציטוטון|איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו.}}

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד א) ו'''חת"ס''' (יו"ד סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד ב לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

=== מקרים מיוחדים ===
'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם מספר פוסקים רשימת איסורים מיוחדים שבהם מותר לבטל איסור לכתחילה:

איסור מאוס ודבר שמותר בדיעבד בשם '''פמ"ג'''. דבר שמותר בהפס"מ בשם '''מהר"ם שיק'''. דבר שאסור רק משום מראית עין בשם '''יד יהודה'''.

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' ([http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| שבת כו ז])).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}}
=== קטניות ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך יו"ד צט ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (בסימן צט). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כך פסק גם '''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.

=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (או"ח תרעז ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:50:22Z

דביר: /* כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (צט ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח כח ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): {{ציטוטון|איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו.}}

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד א) ו'''חת"ס''' (יו"ד סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד ב לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

=== מקרים מיוחדים ===
'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם מספר פוסקים רשימת איסורים מיוחדים שבהם מותר לבטל איסור לכתחילה:

איסור מאוס ודבר שמותר בדיעבד בשם '''פמ"ג'''. דבר שמותר בהפס"מ בשם '''מהר"ם שיק'''. דבר שאסור רק משום מראית עין בשם '''יד יהודה'''.

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' ([http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| שבת כו ז])).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}}
=== קטניות ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך יו"ד צט ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (בסימן צט). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כך פסק גם '''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.

=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:48:46Z

דביר: /* כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (צט ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח כח ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): {{ציטוטון|איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו.}}

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד א) ו'''חת"ס''' (יו"ד סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד ב לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

=== מקרים מיוחדים ===
'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם מספר פוסקים רשימת איסורים מיוחדים שבהם מותר לבטל איסור לכתחילה:

איסור מאוס ודבר שמותר בדיעבד בשם '''פמ"ג'''. דבר שמותר בהפס"מ בשם '''מהר"ם שיק'''. דבר שאסור רק משום מראית עין בשם '''יד יהודה'''.

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' ([http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| שבת כו ז])).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}}
=== קטניות ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך יו"ד צט ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:47:22Z

דביר: /* הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (צט ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח כח ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): {{ציטוטון|איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו.}}

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד א) ו'''חת"ס''' (יו"ד סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד ב לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

=== מקרים מיוחדים ===
'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם מספר פוסקים רשימת איסורים מיוחדים שבהם מותר לבטל איסור לכתחילה:

איסור מאוס ודבר שמותר בדיעבד בשם '''פמ"ג'''. דבר שמותר בהפס"מ בשם '''מהר"ם שיק'''. דבר שאסור רק משום מראית עין בשם '''יד יהודה'''.

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' ([http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| שבת כו ז])).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}}
=== קטניות ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:43:40Z

דביר: /* על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (צט ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח כח ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): {{ציטוטון|איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו.}}

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד א) ו'''חת"ס''' (יו"ד סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד ב לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

=== מקרים מיוחדים ===
'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם מספר פוסקים רשימת איסורים מיוחדים שבהם מותר לבטל איסור לכתחילה:

איסור מאוס ודבר שמותר בדיעבד בשם '''פמ"ג'''. דבר שמותר בהפס"מ בשם '''מהר"ם שיק'''. דבר שאסור רק משום מראית עין בשם '''יד יהודה'''.

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}}
=== קטניות ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:35:35Z

דביר: /* ספק איסור תורה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (צט ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח כח ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): {{ציטוטון|איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו.}}

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד א) ו'''חת"ס''' (יו"ד סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד ב לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד צט ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}}
=== קטניות ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:32:02Z

דביר: /* דעת המתירים */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (צט ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח כח ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): {{ציטוטון|איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו.}}

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}}
=== קטניות ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:30:38Z

דביר: /* דרבנן */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (צט ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח כח ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}}
=== קטניות ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:26:07Z

דביר: /* כאשר יש כוונה אחרת */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}}
=== קטניות ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:25:14Z

דביר: /* דוגמאות מעשיות */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות|קטניות ופירות נגועים בתולעים}}
=== קטניות ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

תבנית:עוגן

2018-05-18T08:22:31Z

דביר: יצירת דף עם התוכן "<noinclude>{{ניהול פרמטרים/תוכן}}</noinclude><includeonly>{{#invoke:פרמטרים|main| options = {{Pv-options}}}}</includeonly><span id="{{{1}}..."

<noinclude>{{ניהול פרמטרים/תוכן}}</noinclude><includeonly>{{#invoke:פרמטרים|main| options = {{Pv-options}}}}</includeonly>{{{2|}}}<noinclude>
== מבוא ==

עוגן בהקשר זה הוא מקום בקוד המקור הוויקיפדי, המסומן על ידי תחביר מוסכם, אשר ניתן לקשר אליו מחלקים שונים בטקסט, ובכך לנווט אליו בקלות. עוגנים שימושיים כאשר רוצים לקשר עורכים למקום כלשהו בתוך טקסט ארוך, בקלות ובמהירות.

== תחביר העוגן עצמו ==

קיימים בוויקיפדיה 2 סוגי עוגנים:

'''סוג ראשון:''' עוגן ללא טקסט מופנה. תחביר לדוגמה:

<nowiki>{{עוגן|שם עוגן}}</nowiki>

'''סוג שני:''' עוגן עם טקסט מופנה. תחביר לדוגמה:

<nowiki>{{עוגן|שם עוגן|טקסט מופנה}}</nowiki>


::'''הערה:'''אם הטקסט המופנה מכיל את התו "=" (סימן השוויון), יש להוסיף את התווים "2=" לפני פרמטר התוכן כך:

::<nowiki>{{עוגן|שם עוגן|2=טקסט מופנה}}</nowiki>


== תחביר הקריאה לעוגן ==
בשביל לקרוא לעוגן ללא טקסט מופנה, נכתוב במקום הרצוי <nowiki>[[#שם עוגן]]</nowiki>

בשביל לקרוא לעוגן עם טקסט מופנה נכתוב במקום הרצוי <nowiki>[[#שם עוגן|טקסט מופנה]]</nowiki>

== תוצאה (התוצאות שכאן מנוטרלות בכוונה והן להמחשה בלבד) ==
עוגן מהסוג הראשון:

[[#שם עוגן]]

עוגן מהסוג השני:

[[#שם עוגן|טקסט מופנה]]

== הערה ==
תבנית זו עושה שימוש ב-SPAN ולא ב-DIV, כי DIV גורם בהקשרים מסוימים לירידת שורה ועשוי לשבש עיצוב של רשימות. כיוון שאקספלורר 6 ו-7 ועוד כמה דפדפנים לא מוכנים לקשר ל-SPAN (ולא ל-A) בתוך '''טבלה''', ייתכנו בהם שיבושים בתצוגה. דפדפנים ישנים אלה כבר כמעט ואינם בשימוש.

[[קטגוריה:תבניות קישורים פנימיים]]
<templatedata>
{
"params": {
"1": {},
"2": {}
},
"format": "inline"
}
</templatedata>
</noinclude>

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:20:01Z

דביר:

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#קטניות ופירות|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

{{עוגן|קטניות ופירות}}
=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T08:11:33Z

דביר: /* איסורי תורה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר...|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}. כך מוסכם על כלל הפוסקים.

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

בעקבות דברים אלו, כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (ח ג) על [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות#קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים|פירות שמוחזקים כנגועים בתולעים]], שאם נוהגים תמיד לטוחנם או לרסקם באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד - מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה, כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

מטעמים אלו התיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. ולכן '''שו"ע''' (תנג ג) הקל בטחינת חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות.

'''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) הוסיף שכאשר מדובר בספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים - בדיעבד אם טחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו כשעשה זאת במזיד. שכן בכה"ג הצטרפו שני צדדים להקל ולכן אין הקנס של ביטול איסור לכתחילה חל.

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

מקרים בהם מותר לרסק או לטחון לכתחילה מובאים תחת הכותרת [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|כאשר יש כוונה אחרת]].

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-18T07:56:38Z

דביר: /* איסורי תורה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, קדושה, מאכלות אסורות טו כה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב '''פפויפר''' (ח ג)- ולכן [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות#קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים|פרי שמוחזק בתולעים]], אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

וזהו שהתיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. '''שו"ע''' (תנג ג). והוסיף '''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T11:08:45Z

דביר: /* כאשר יש כוונה אחרת */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן) - מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכתחילה. '''ט"ז''' (צו ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב '''פפויפר''' (ח ג)- ולכן [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות#קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים|פרי שמוחזק בתולעים]], אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים.

וזהו שהתיר ה'''ט"ז''' (קלז ד) לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. '''שו"ע''' (תנג ג). והוסיף '''הרב''' '''פפויפר''' (ח יא) שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T10:55:57Z

דביר: /* קלייה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (צט ז) עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T10:53:21Z

דביר: /* האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א''' (צט ה) כתב שלא נוהגים לחקור. ט"ז ('''יא''') וש"ך ('''טז''') ביארו שהטעם הוא שלא מחזיקים איסור, ומשמע שהם מסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' הביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכתחילה ולשאול.

ה'''ט"ז''' (יא) הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אמר שהוסיף היתר. אך אם אמר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם לכן, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר.

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T10:18:05Z

דביר: /* כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט). הבי"ו הסביר את דברי ה'''טור''' שכתב שלא צריך לחקור עפ"י סברתו שאין חנ"נ בשאר איסורים. '''דרכי משה''' (ב) ו'''ש"ך''' (ט) ביארו מדבריו שבבשר בחלב כששייך דין חנ"נ לשיטתו, שצריך לחקור.

'''רמ"א'''- לא נהגו לחקור. והטעם, דלא מחזיקינן איסורא (ט"ז,ש"ך. ומשמע שמסכימים. אמנם ה'''ש"ך''' מביא בשם התו"ח שטוב להחמיר לכת' ולשאול). וה'''ט"ז''',יא הוסיף שההיתר לא לחקור שייך רק כאשר בעל התערובת לא אומר שהוסיף היתר, אך אם אומר לחכם שהוסיף היתר, אלא שלא אומר האם הוסיף לאחר שנפל האיסור או קודם, בזה ודאי יש לחכם לחקור מתי הוסיף את ההיתר (אם מדובר בתערובת ששייך בה דין חנ"נ. לפי הט"ז הזה צ"ע בלשון הסמ"ג והסמ"ק, אולי נמצא שאין מח' כלל, שכן אולי דברו על מציאות שיש סיבה לחכם לחקור אולי היו שני שלבים).

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T10:03:01Z

דביר: /* מקרים מיוחדים */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (ח,הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T10:02:03Z

דביר: /* כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
הרב '''פפויפר''' (ח,הערה 12 ו-14) ע"פ '''ט"ז''' (י) כתב שאם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו.

לדעת '''הרב פפויפר''' (ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T09:59:31Z

דביר: /* כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (ב א, מובא במטעה"ש (ט)). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
אם אין המאכל של המבטל, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך) - מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פפויפר ח,הערה 12 ו-14).

לדעת '''הרב פפויפר''' (ח ח) כשבעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו, נחשב כאילו הבעלים עצמם ביטלו את האיסור (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך).

במקרה שהמאכל לא של המבטל, ולא התכוון לבטל בשביל עצמו, נחלקו האם התערובת אסורה על המבטל:

'''ש"ך''' (י) הביא על פי בי"ו (ד"ה ומ"ש רבינו) שאינו נחשב לנהנה ממעשיו הרעים.

'''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כב) ציין שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא כתבו כך, והוא סובר שלמבטל עצמו אסור להנות מהתערובת, בגלל שעל עצם המעשה ראוי לקונסו.

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

'''פמ"ג''' הוסיף שאם האיסור אסור בהנאה, ימכור אותו חוץ מדמי האיסור שבו.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T09:34:34Z

דביר: /* הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''). '''חוו"ד'''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T09:32:57Z

דביר: /* תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''רע"א''' (הגהות צט ו) הביא ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר. '''עצי העולה''' (ב א) הוסיף שהוא הדין כאשר ידע וגילה דעתו שלא נח לו בביטול.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T09:23:23Z

דביר: /* ספק איסור תורה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

לדעת '''רע"א''' (הגהות צט ו) ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) הוסיף שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש (ט). '''ויש מחמירים''' בזה,

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם ה'''ש"ך''' (יג) ו למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T09:22:46Z

דביר: /* על מי חל איסור לאכול ממנה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר נעשה ביטול איסור בהיתר במזיד באופן האסור, התערובת אסורה למבטל מקנס של חכמים.

==== כאשר מאכל ההיתר שייך למבטל ====
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה למבטל, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

לדעת '''רע"א''' (הגהות צט ו) ע"פ '''ריב"ש''' (תצח) הוסיף שאם הביטול נעשה סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי זה כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד '''פר"ח''' (יג), '''יד יהודה''' (בפירושו הקצר כג), '''ערך השלחן''' (יב),'''דלתי תשובה''' (לו), '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב 12 ו-14) ו'''בדי השלחן''' (מג).

ודייקו '''רע"א''' ו'''פר"ח''' מפשט דברי הראשונים והשו"ע שהתערובת אסורה למי שנתבטלה בשבילו, גם אם הוא לא ידע על מעשה הביטול. וכ"פ '''חזו"א''' (לז יג). '''בדה"ש''' (מב) ביאר שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל, ולכן שייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו: שיבוא לבטל פעם נוספת כדי להאכיל לאוהביו.

אמנם לדעת '''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, נאסר עליו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה דהוי כשוגג. וכ"ד '''פר"ת''' (ט),'''פמ"ג''' (משב"ז י), '''חכ"א''' (נב ז), '''עצי העולה''' (ב א), '''חוו"ד''', '''זב"צ''', '''כנה"ג''' ו'''ערוה"ש''' (כו). והוסיף '''בדה"ש''' (בציונים קלה) שהוא הדין כשזה שנתבטל עבורו ידע וחשב שהדבר מותר.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

'''ט"ז''' (י) בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט) הסביר שבני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו - התערובת אסורה לכל בני ביתם. כך פסקו גם '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו).

==== כאשר מאכל ההיתר אינו שייך למבטל ====
וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש (ט). '''ויש מחמירים''' בזה,

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם ה'''ש"ך''' (יג) ו למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T06:51:31Z

דביר: /* דאורייתא */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת''' כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

<nowiki/>'''פאר השלחן''' (פב) כתב על-פי '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתעורבת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

(בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)).

וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- '''י"א''' שגם במקרה הרגיל של אדם שביטל במזיד תערובת השייכת לו, אזי רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, אסרינן לו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה, דהוי כשוגג (ט"ז,י בשם רש"ל,פר"ת,פמ"ג,חכ"א,עצי העולה,חוו"ד,זב"צ,כנה"ג,ערוה"ש כו. שירת הים ובדה"ש,מב. והוסיף בדה"ש שה"ה כשידע וחשב שהדבר מותר. ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש,ט). '''ויש מחמירים''' בזה, שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל (ושייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו, שיבוא לבטל פעם נוספת להאכיל לאוהביו. כ"כ רע"א ע"פ הריב"ש שכתב שאם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי"ז כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד פר"ח,יד יהודה,עה"ש,דלתי תשובה,הרב פויפר ב,12 ו-14. בדה"ש,מב; פאה"ש,קכח ומטעה"ש,ט).

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם הש"ך,יג והחזו"א למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-17T06:48:50Z

דביר:

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין<ref>הבאתי במספר מקומות את המקורות, '''בשונה מ[[ויקיסוגיה:תקנון תחרות כתיבה תורנית#כללים לכתיבה|כללי הכתיבה]]''', כשהסבר על המקור לא מקצר במילים או כשקשה להבין את הסיכום מבלי לראות את המקור.</ref>==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' {{מקור}} בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת'''{{מקור}} כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'<nowiki/>'''''פאר השלחן'''''' (פב) כתב על-פי פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתעורבת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

(בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)).

וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- '''י"א''' שגם במקרה הרגיל של אדם שביטל במזיד תערובת השייכת לו, אזי רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, אסרינן לו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה, דהוי כשוגג (ט"ז,י בשם רש"ל,פר"ת,פמ"ג,חכ"א,עצי העולה,חוו"ד,זב"צ,כנה"ג,ערוה"ש כו. שירת הים ובדה"ש,מב. והוסיף בדה"ש שה"ה כשידע וחשב שהדבר מותר. ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש,ט). '''ויש מחמירים''' בזה, שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל (ושייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו, שיבוא לבטל פעם נוספת להאכיל לאוהביו. כ"כ רע"א ע"פ הריב"ש שכתב שאם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי"ז כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד פר"ח,יד יהודה,עה"ש,דלתי תשובה,הרב פויפר ב,12 ו-14. בדה"ש,מב; פאה"ש,קכח ומטעה"ש,ט).

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם הש"ך,יג והחזו"א למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-15T10:15:27Z

דביר: /* על מי חל איסור לאכול ממנה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' {{מקור}} בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת'''{{מקור}} כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'<nowiki/>'''''פאר השלחן'''''' (פב) כתב על-פי פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]]. '''פאה"ש''' (קכה, ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו) הוסיף שגם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שישראל הוסיף לה במזיד, שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתעורבת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

(בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)).

וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- '''י"א''' שגם במקרה הרגיל של אדם שביטל במזיד תערובת השייכת לו, אזי רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, אסרינן לו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה, דהוי כשוגג (ט"ז,י בשם רש"ל,פר"ת,פמ"ג,חכ"א,עצי העולה,חוו"ד,זב"צ,כנה"ג,ערוה"ש כו. שירת הים ובדה"ש,מב. והוסיף בדה"ש שה"ה כשידע וחשב שהדבר מותר. ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש,ט). '''ויש מחמירים''' בזה, שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל (ושייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו, שיבוא לבטל פעם נוספת להאכיל לאוהביו. כ"כ רע"א ע"פ הריב"ש שכתב שאם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי"ז כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד פר"ח,יד יהודה,עה"ש,דלתי תשובה,הרב פויפר ב,12 ו-14. בדה"ש,מב; פאה"ש,קכח ומטעה"ש,ט).

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם הש"ך,יג והחזו"א למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

'''פאה"ש''' (צה) הביא בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבדיעבד כאשר יהודי אמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים.

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-15T10:08:45Z

דביר: /* תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' {{מקור}} בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת'''{{מקור}} כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'<nowiki/>'''''פאר השלחן'''''' (פב) כתב על-פי פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|לומר לגוי לבטל]].

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתעורבת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

ובדיעבד שאמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים. ואם [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות|בא הגוי מעצמו וביטל]], התערובת מותרת. '''פאה"ש''' (צה) בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח'''. גם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שהוסיף בא ישראל במזיד שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר (דלא משמע להו לאנשי דאיכא איסורא במילתא). '''פאה"ש''' (קכה) ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו). (בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)).

וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- '''י"א''' שגם במקרה הרגיל של אדם שביטל במזיד תערובת השייכת לו, אזי רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, אסרינן לו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה, דהוי כשוגג (ט"ז,י בשם רש"ל,פר"ת,פמ"ג,חכ"א,עצי העולה,חוו"ד,זב"צ,כנה"ג,ערוה"ש כו. שירת הים ובדה"ש,מב. והוסיף בדה"ש שה"ה כשידע וחשב שהדבר מותר. ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש,ט). '''ויש מחמירים''' בזה, שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל (ושייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו, שיבוא לבטל פעם נוספת להאכיל לאוהביו. כ"כ רע"א ע"פ הריב"ש שכתב שאם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי"ז כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד פר"ח,יד יהודה,עה"ש,דלתי תשובה,הרב פויפר ב,12 ו-14. בדה"ש,מב; פאה"ש,קכח ומטעה"ש,ט).

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם הש"ך,יג והחזו"א למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-15T10:05:39Z

דביר:

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' {{מקור}} בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת'''{{מקור}} כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'<nowiki/>'''''פאר השלחן'''''' (פב) כתב על-פי פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות#תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה|לומר לגוי לבטל]].

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתעורבת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

ובדיעבד שאמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים. ואם [[ביטול איסור לכתחילה#דוגמאות מעשיות#תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה|בא הגוי מעצמו וביטל]], התערובת מותרת. '''פאה"ש''' (צה) בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח'''. גם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שהוסיף בא ישראל במזיד שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר (דלא משמע להו לאנשי דאיכא איסורא במילתא). '''פאה"ש''' (קכה) ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו). (בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)).

וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- '''י"א''' שגם במקרה הרגיל של אדם שביטל במזיד תערובת השייכת לו, אזי רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, אסרינן לו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה, דהוי כשוגג (ט"ז,י בשם רש"ל,פר"ת,פמ"ג,חכ"א,עצי העולה,חוו"ד,זב"צ,כנה"ג,ערוה"ש כו. שירת הים ובדה"ש,מב. והוסיף בדה"ש שה"ה כשידע וחשב שהדבר מותר. ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש,ט). '''ויש מחמירים''' בזה, שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל (ושייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו, שיבוא לבטל פעם נוספת להאכיל לאוהביו. כ"כ רע"א ע"פ הריב"ש שכתב שאם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי"ז כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד פר"ח,יד יהודה,עה"ש,דלתי תשובה,הרב פויפר ב,12 ו-14. בדה"ש,מב; פאה"ש,קכח ומטעה"ש,ט).

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם הש"ך,יג והחזו"א למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-15T09:57:47Z

דביר: /* ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' {{מקור}} בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת'''{{מקור}} כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'<nowiki/>'''''פאר השלחן'''''' (פב) כתב על-פי פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. '''ש"ך''' (יא, ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו) הסביר את הטעם: שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים לומר לגוי לבטל.

'''ב"ח''', '''כנה"ג''' ו'''זב"צ''' הוסיפו שהאיסור עבור מי שהיה עתיד לאכול מהתעורבת שייך בין אם המבטל התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה.

ובדיעבד שאמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים. ואם בא הגוי מעצמו וביטל, התערובת מותרת. '''פאה"ש''' (צה) בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח'''. גם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שהוסיף בא ישראל במזיד שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר (דלא משמע להו לאנשי דאיכא איסורא במילתא). '''פאה"ש''' (קכה) ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו). (בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)).

וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- '''י"א''' שגם במקרה הרגיל של אדם שביטל במזיד תערובת השייכת לו, אזי רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, אסרינן לו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה, דהוי כשוגג (ט"ז,י בשם רש"ל,פר"ת,פמ"ג,חכ"א,עצי העולה,חוו"ד,זב"צ,כנה"ג,ערוה"ש כו. שירת הים ובדה"ש,מב. והוסיף בדה"ש שה"ה כשידע וחשב שהדבר מותר. ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש,ט). '''ויש מחמירים''' בזה, שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל (ושייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו, שיבוא לבטל פעם נוספת להאכיל לאוהביו. כ"כ רע"א ע"פ הריב"ש שכתב שאם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי"ז כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד פר"ח,יד יהודה,עה"ש,דלתי תשובה,הרב פויפר ב,12 ו-14. בדה"ש,מב; פאה"ש,קכח ומטעה"ש,ט).

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם הש"ך,יג והחזו"א למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו''' ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התערובת לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-15T09:45:23Z

דביר: /* נ"ט בר נ"ט */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' {{מקור}} בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת'''{{מקור}} כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'<nowiki/>'''''פאר השלחן'''''' (פב) כתב על-פי פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. בין אם התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה. '''ב"ח''', '''כנה"ג''', '''זב"צ'''), שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים לומר לגוי לבטל ('''ש"ך''' (יא) ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו. ובדיעבד שאמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים. ואם בא הגוי מעצמו וביטל, התערובת מותרת. '''פאה"ש''' (צה) בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח'''. גם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שהוסיף בא ישראל במזיד שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר (דלא משמע להו לאנשי דאיכא איסורא במילתא). '''פאה"ש''' (קכה) ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו). (בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)).

וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- '''י"א''' שגם במקרה הרגיל של אדם שביטל במזיד תערובת השייכת לו, אזי רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, אסרינן לו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה, דהוי כשוגג (ט"ז,י בשם רש"ל,פר"ת,פמ"ג,חכ"א,עצי העולה,חוו"ד,זב"צ,כנה"ג,ערוה"ש כו. שירת הים ובדה"ש,מב. והוסיף בדה"ש שה"ה כשידע וחשב שהדבר מותר. ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש,ט). '''ויש מחמירים''' בזה, שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל (ושייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו, שיבוא לבטל פעם נוספת להאכיל לאוהביו. כ"כ רע"א ע"פ הריב"ש שכתב שאם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי"ז כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד פר"ח,יד יהודה,עה"ש,דלתי תשובה,הרב פויפר ב,12 ו-14. בדה"ש,מב; פאה"ש,קכח ומטעה"ש,ט).

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם הש"ך,יג והחזו"א למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו'''{{מקור}} ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התע לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-15T09:40:15Z

דביר: /* על מי חל איסור לאכול ממנה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' {{מקור}} בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת'''{{מקור}} כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדני השלחן''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא ב'''פאר השלחן''' קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

''''''פאר השלחן'''''' (פב) כתב על-פי פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג) ועוד.

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. בין אם התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה. '''ב"ח''', '''כנה"ג''', '''זב"צ'''), שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים לומר לגוי לבטל ('''ש"ך''' (יא) ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו. ובדיעבד שאמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים. ואם בא הגוי מעצמו וביטל, התערובת מותרת. '''פאה"ש''' (צה) בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח'''. גם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שהוסיף בא ישראל במזיד שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר (דלא משמע להו לאנשי דאיכא איסורא במילתא). '''פאה"ש''' (קכה) ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו). (בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)).

וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- '''י"א''' שגם במקרה הרגיל של אדם שביטל במזיד תערובת השייכת לו, אזי רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, אסרינן לו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה, דהוי כשוגג (ט"ז,י בשם רש"ל,פר"ת,פמ"ג,חכ"א,עצי העולה,חוו"ד,זב"צ,כנה"ג,ערוה"ש כו. שירת הים ובדה"ש,מב. והוסיף בדה"ש שה"ה כשידע וחשב שהדבר מותר. ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש,ט). '''ויש מחמירים''' בזה, שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל (ושייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו, שיבוא לבטל פעם נוספת להאכיל לאוהביו. כ"כ רע"א ע"פ הריב"ש שכתב שאם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי"ז כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד פר"ח,יד יהודה,עה"ש,דלתי תשובה,הרב פויפר ב,12 ו-14. בדה"ש,מב; פאה"ש,קכח ומטעה"ש,ט).

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם הש"ך,יג והחזו"א למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזי"צ''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו'''{{מקור}} ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התע לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-15T09:20:16Z

דביר:

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' {{מקור}} בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת'''{{מקור}} כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדה"ש''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא בפאה"ש קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאה"ש''' (פב) כתב על-פי פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג).

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. בין אם התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה. '''ב"ח''', '''כנה"ג''', '''זב"צ'''), שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים לומר לגוי לבטל ('''ש"ך''' (יא) ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו. ובדיעבד שאמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים. ואם בא הגוי מעצמו וביטל, התערובת מותרת. '''פאה"ש''' (צה) בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח'''. גם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שהוסיף בא ישראל במזיד שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר (דלא משמע להו לאנשי דאיכא איסורא במילתא). '''פאה"ש''' (קכה) ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו). (בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)).

וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- '''י"א''' שגם במקרה הרגיל של אדם שביטל במזיד תערובת השייכת לו, אזי רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, אסרינן לו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה, דהוי כשוגג (ט"ז,י בשם רש"ל,פר"ת,פמ"ג,חכ"א,עצי העולה,חוו"ד,זב"צ,כנה"ג,ערוה"ש כו. שירת הים ובדה"ש,מב. והוסיף בדה"ש שה"ה כשידע וחשב שהדבר מותר. ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש,ט). '''ויש מחמירים''' בזה, שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל (ושייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו, שיבוא לבטל פעם נוספת להאכיל לאוהביו. כ"כ רע"א ע"פ הריב"ש שכתב שאם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי"ז כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד פר"ח,יד יהודה,עה"ש,דלתי תשובה,הרב פויפר ב,12 ו-14. בדה"ש,מב; פאה"ש,קכח ומטעה"ש,ט).

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם הש"ך,יג והחזו"א למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזי"צ''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו'''{{מקור}} ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התע לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />

ביטול איסור לכתחילה

2018-05-15T09:09:23Z

דביר: /* על מי חל איסור לאכול ממנה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|תרומות ה ט|גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.|תרומות ה ג|קדושה, מאכלות אסורות, טו, כה-כז|יורה דעה צט ה-ז}}
איסור '''ביטול איסור לכתחילה''' הוא דין מהלכות [[:קטגוריה:תערובות|תערובות]] הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח) <ref>לגבי מקרים נוספים בהם עשויים לחול דיני ביטול בעקבות מעשה מכוון, ראו התייחסויות בהמשך.</ref>.
==מקורות הדין==
===מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה===

==== במשנה ====
{{ציטוטון|סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין: אם שוגג - מותר,
ואם '''מזיד - אסור'''.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%98|'''תרומות''', ה, ט]}}.

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

==== בתלמוד הבבלי ====

===== חולין =====
{{ציטוטון|ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%97_%D7%91|'''תלמוד בבלי, חולין''', צח]}}.

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: {{ציטוטון|וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%95_%D7%99%D7%98|'''במדבר''', ו, יט]}}, ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

===== גיטין =====
{{ציטוטון|נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, גיטין''', נד:]}}.

בגמרא נחלקו<ref>נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.</ref> בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים<ref>מפני שהם נחשבים ל'דבר חשוב', הנמנה בין ה'איסורים שאינם בטלים'.</ref> אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

===מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה===

==== ביצה ====
{{ציטוט|תוכן=אמר רב מתנה: '''עצים שנשרו מן הדקל''' לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל '''בדרבנן מבטלין'''.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא '''מקלא קלי איסורא'''.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%93_%D7%91|'''תלמוד בבלי, ביצה''', ד:]|אנגלית=}}
על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

====בכורות====
{{ציטוטון|אמר שמואל: '''תרומת חוצה לארץ''' בטילה ברוב. רבה '''מבטלה''' ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96_%D7%90;'''תלמוד בבלי, בכורות''', כז.]}}

שמואל הביא הלכה לגבי תרומת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.

== תוקף האיסור ==
בעקבות הגמרא ב'''חולין''' (צח, ב), נחלקו האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים.

=== דאורייתא ===
לדעת '''ראב"ד''' (הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו) ו'''ראב"ן''' {{מקור}} בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. למרות זאת אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי ה'''רמב"ם''' בהלכות מאכלות אסורות, טו, כה). ה'''דר"ת''' (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, זהו איסור בעלמא ואין לוקין עליו.

ה'''פר"ת'''{{מקור}} כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

=== דרבנן ===
{{ציטוטון|ותירצו ב'''תוספות''' דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מ'''דרבנן''' אמרינן.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96#.D7.93.D7.A3_.D7.A6.D7.97_.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.91;'''רשב"א''' על חולין צח:, ד"ה והתנן.]}}

וכך גם כתב ה'''ר"ן''' (על חולין, לה: מדפי הרי"ף) בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

ה'''ש"ך''' (יורה דעה, צט, ס"ק ז) הביא שה'''רמ"ע מפאנו''' (בשו"ת, סימן כז) סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

ה'''נו"ב''' (כו ד"ה ועכ"פ) כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו '''גרש"ק''' (שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו), '''ערוה"ש''' (צט, כז), ו'''תורת חסד''' (או"ח, כח, ח). '''הרב פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3) כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים.

כך פסק ה'''חת"ס'''<ref>עיין בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.</ref> (חו"מ, כב ד"ה אמנם אע"ג) אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא<ref>מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.</ref>. כך כתבו גם ה'''מהרי"ץ חיות''' (יומא סז:) ה'''נו"ב''' (מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש, צט, ג להלכה) ו'''ערוה"ש''' (צט, כז).

== על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה ==
בעקבות הגמרא ב'''ביצה''' (ד, ב) נחלקו על איזה איסורים חל דין איסור ביטול איסור לכתחילה.

=== איסורי תורה ===
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|'''אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה'''.
ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95_%D7%9B%D7%94 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה]}}

=== איסורים מדברי חכמים ===

==== דעת המתירים ====
כתב ה'''רמב"ם''': {{ציטוטון|אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_הלכות_מאכלות_אסורות_טו_כו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ו]}}

כך סברו '''טור''' (צט ו) בשם '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג והקצר לא ב), '''הגה"מ''' (על הרמב"ם, אות כ בשם '''רבינו שמחה'''), '''רמב"ן''' (בכורות ד כב א) ו'''ר"ש''' (חלה ד ח).

'''מהרש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה סימן נט, הובא בבאר היטב צט יד) הסביר שבגמרא בביצה דורשים בהיתר על העצים "משום דמקלא קלי איסורא" מפני שמדובר בדבר שיש לו מתירין, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ מותר לבטל את האיסור גם בלי לכלותו.

ה'''גר"א''' (צט יג) הדגיש שלסוברים היתר זה, מדובר דווקא כאשר מוסיף ומרבה היתר כדי לבטל את האיסור<ref name=":0">כפי שמתוארת בגמרא בביצה הוספת עצים.</ref> (כך הדגישו עוד הרבה פוסקים), והסביר שבגמרא בבכורות ההיתר לערב את האיסור בהיתר בידיים, הוא היתר מיוחד מפני שמדובר על חלת חו"ל שיש בה מספר הקלות.

כך פסק ה'''שו"ע''' (צט ו): "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו".

כך פסקו '''ט"ז''' (יב), '''זב"צ''' (מו) ו'''כה"ח''' (סח).

בעקבות הלשון הכללית של השו"ע נחלקו:

לדעת '''פר"ח''' (יז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יז), '''זב"צ''' (מה) ו'''כה"ח''' (סז) השו"ע לא חילק, ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור.

לדעת '''חוו"ד''' (באורים ס"ק ט), '''כריתי''' (יז), '''ד"ת''' (פ) ו'''ערוגה"ב''' (ח) בתערובת עם רוב איסור, כל התערובת נחשבת לאיסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]]), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכתחילה.

בעקבות מחלוקת זו התיר '''מעדה"ש''' (ס) לבטל רק בשעת הדחק, והוסיף עפ"י '''רע"א''' בשם '''אליה רבה''' (או"ח תרעז ז) שבמקרה שהפיל את האיסור להיתר בידיו (אפילו שוגג), אסור לבטל את האיסור מלבד בשעת הדחק.

==== דעת האוסרים ====
כתב ה'''רא"ש''': {{ציטוטון|והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמיקלי קלי איסורא. אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו באיסורא דרבנן ואפילו אין לו מתירין.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90#%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%91 רא"ש, ביצה, פרק א, סימן ב]}}. כלומר דווקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר מפני שאינו נהנה מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, ולכן לא נהנה מממשות האיסור (ט"ז יב ומשנ"ב תקז ח).

כך פסקו '''ר"ן''' (ביצה ב ב), '''תרומת הדשן''' (נד), '''הגהש"ד''' (לט ג ד"ה הרא"ש), '''רא"ה''' (בבדק הבית על הרשב"א), '''מרדכי''' (בהגהות מרדכי על חולין רמז תשנג), '''אגודה''' (ביצה פרק א סימן ז ד"ה ואם), ו'''איסור והיתר הארוך''' (כד י).

ה'''ר"ן''' הוסיף שמותר דווקא אם אין לו עיקר בתורה (כמוקצה, לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא כשהאיסור אינו ניכר.

כך פסקו '''רמ"א''' (צט ו), '''ש"ך''' (יט), '''חכ"א''' (נב ז), '''פמ"ג''' אא"כ הפס"מ (משב"ז יב).

=== איסור דאורייתא בשיעור דרבנן ===
לדברי ה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך ד ג) ההקלה באיסורי דרבנן מתייחסת רק לאיסור דרבנן מקורי, אך לא לאיסור דאורייתא בשיעור דרבנן<ref>לדוגמא: בתערובת איסור והיתר מין במינו, האיסור בטל ברוב מדאורייתא ובפי שישים מדברי חכמים. לשיטת הרשב"א אם יש רוב כנגד האיסור (ולכן הוא בטל מדאורייתא ושיעור איסור התורה הפך לשיעור דרבנן), אסור להוסיף לתערובת היתר שיצטרף לפי שישים מהאיסור כדי לבטלו גם מדרבנן.</ref>. כך פסקו '''פר"ת''' (א, הובא בפאה"ש קסח) ו'''פמ"ג''' (משב"ז יב).

השו"ע ושאר הפוסקים לא חילקו כך, ולכן נראה שדעותיהם חלוקות.

=== ספקות ===

==== ספק איסור תורה ====
לדעת ה'''פר"ת''' (צט, ה) גם לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה, מותר לבטל ספק איסור תורה לכתחילה.
כך סברו '''כנה"ג''' (הגהות לטור בסימן צט, טז), שו"ת '''אמר שמואל''' (יו"ד, א) ו'''חת"ס''' (יו"ד, סב).

'''קול אליהו''' ו'''ערך השולחן''' (הובאו בשדי חמד, מערכת א, ה) חילקו בין הסוברים שדין איסור ביטול איסור לכתחילה הוא מהתורה לבין הסוברים שהוא מדברי חכמים:
לסוברים שהאיסור מהתורה, אסור לבטל ספק איסור תורה. לסוברים שהאיסור מדברי חכמים, מותר לבטל ספק איסור תורה. כך כתב '''ערוך השולחן''' (צט, כח).

לדעת '''פמ"ג''' (שפ"ד, צט, ז) אפילו לסוברים שאיסור ביטול איסור לכתחילה הוא מדברי חכמים, אסור לבטל ספק איסור תורה.
כך סברו '''בית שלמה''' (הובא בדר"ת צט, לז) '''זבחי צדק''' (הובא בכה"ח צט, ל), '''רע"א''' (שו"ת, עז) ו'''אגרות משה''' (יו"ד, ב, לב). '''גרש"ק''' (אלף לך שלמה, קפו) כתב כך והתיר דווקא כשאין כוונה לבטל.

'''הרב צבי פסח פרנק''' (שו"ת הר צבי, יו"ד, לו) פסק שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הסוברים שמותר לבטל ספק איסור לכתחילה.

'''פאה"ש''' (פב) כתב על-פי פמ"ג (שפ"ד, צט, ז) שאסור להפוך ספק איסור תורה לאיסור דרבנן כדי להתירו.

==== ספק איסור מדברי חכמים ====
'''מעדה"ש''' (ל) כתב לגבי ספק איסור דרבנן, שלכו"ע מותר לבטלו לכתחילה.<ref>הדבר פשוט, מפני שספק איסור דרבנן מותר באכילה כמות שהוא.</ref>

== הגדרת שוגג ומזיד לעניין ביטול איסור לכתחילה ==
מספר גדרים ניתנו לשוגג:
# אם לא ידע כלל שמבטל איסור (לכו"ע).
# ידע ושכח שיש שם איסור. לפי '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''כה"ח''' (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
# אם טעה בדין. דוגמא המובאת ב'''ט"ז''' (צט, ט): אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.<ref>כך כתבו '''הרב אליעזר מלמד''' ב[http://ph.yhb.org.il/01-26-07/| פניני הלכה שבת כו,ז] ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסויים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו
ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום 'לפני עיור'.</ref>
אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג ('''פת"ש''' (צט ה) בשם ה'''צ"צ''', וכ"כ '''מעדה"ש''' (לד) ו'''פנה"ל''' (שבת כו, ז)).

לגבי מי שלא ידע את דין איסור ביטול איסור לכתחילה, '''ערוך השלחן''' (צט, כג), '''פר"ח''' (ה), ו'''יד יהודה''' (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם '''ט"ז''' (צט ס"ק ז וס"ק ט) '''יד אברהם''' (על הט"ז) '''פמ"ג''' (משב"ז, ט), '''כה"ח''' (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

== כמות ההיתר המבטלת איסור ==
נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין [[חתיכה נעשת נבילה|חתיכה נעשית נבילה]]. לדוגמא: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי '''או"ה''' (לז ה יד) הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

'''רמ"א''' (צט ה) הביאו בלשון י"א. '''ערוה"ש''' (ה) הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

'''ש"ך''' (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ '''יד יהודה''' (בפי' הארוך כא) ו'''חוו"ד''' (חידושים יג).

'''חכ"א''' (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצוה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

'''מנחת יעקב''' (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

== תערובת שנאסרה מדין ביטול איסור לכתחילה ==

=== על מי חל איסור לאכול ממנה ===
לפי '''רשב"א''' (תוה"ב הארוך ד ג), '''טור''' (צט ה), '''בי"ו''' ו'''שו"ע''' (צט ה) כאשר ביטל במזיד באופן האסור, התערובת אסורה לא רק למבטל, אלא גם לכל מי שביטל עבורו, כלומר לכל מי שהיה עתיד לאכול מהתערובת. בין אם התכוון למכור לו או לתיתו לו במתנה. '''ב"ח''', '''כנה"ג''', '''זב"צ'''), שחששו חכמים שאם יאסרו את התערובת רק למבטל, יבואו אנשים לומר לגוי לבטל ('''ש"ך''' (יא) ע"פ ה'''בי"ו''' ד"ה ומ"ש רבינו. ובדיעבד שאמר לגוי לבטל עבורו, התערובת אסורה לאומר ולא לאחרים. ואם בא הגוי מעצמו וביטל, התערובת מותרת. '''פאה"ש''' (צה) בשם '''רזב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח'''. גם במקום שאין גויים אסור להנות מתערובת שהוסיף בא ישראל במזיד שמא יבואו לומר לישראל לבטל. ואע"פ שהתערובת תהיה אסורה לו, ואין אדם חוטא ולא לו, מ"מ חיישינן כאן כיון שאין איסור זה מוכר (דלא משמע להו לאנשי דאיכא איסורא במילתא). '''פאה"ש''' (קכה) ע"פ טעמו הראשון של הבי"ו). (בני ביתו נחשבים כמותו, ולכן גם כאשר ביטל עבור עצמו בלבד (כלומר שהמאכל היה מיועד רק בשבילו), או שביטל גם עבור אחר שאינו מבני ביתו- התערובת אסורה לכל בני ביתם ('''ט"ז''',י בשם '''רש"ל''' (יש"ש פרק גיד הנשה נט), '''כה"ח''' (מה), '''עצי העולה''' (מובא במטעה"ש, ט). וכ"כ '''הרב פויפר''' (ח ב הערה 1) ו'''פאה"ש''' (קכב וגם קכו)).

וכ"ז דוקא כאשר המאכל שייך לו, או כשלא שייך לו אך בעל המאכל יודע ממעשה הביטול ונוח לו בו (שאז אם כוונת הביטול היתה עבור אכילת הבעלים עצמם, התערובת אסורה להם ולבני ביתם. ואם כוונת הביטול היתה כדי שיוכלו הבעלים למכור או לתת את התערובת לאחרים, התערובת אסורה גם להם, אם אכן הבעלים ידעו שהוא מבטל בשביל כך). אך אם אין המאכל שלו, ובעל המאכל לא ידע ממעשה הביטול (או שידע וגילה דעתו שלא נוח לו בכך)- מותר לבעל המאכל להנות מהתערובת, שכן בכה"ג הוא נחשב שוגג גמור, ואין סיבה לקונסו (בי"ו ע"פ הטור; ש"ך,י בשו"ע; ט"ז,י ע"פ הרב פויפר ח,הערה 12 ו-14). אמנם למבטל עצמו אסור להנות מהתערובת אף שאינה שלו וביטל עבור חבירו, שעל עצם המעשה ראוי לקונסו (יד יהודה. מעה"ש,יח).

'''הערה'''- '''י"א''' שגם במקרה הרגיל של אדם שביטל במזיד תערובת השייכת לו, אזי רק כאשר זה שנתבטלה התערובת גם עבורו יודע מהביטול ונוח לו בו, אסרינן לו להנות ממנה, אבל אם לא ידע מהביטול כלל, מותר לו להנות ממנה, דהוי כשוגג (ט"ז,י בשם רש"ל,פר"ת,פמ"ג,חכ"א,עצי העולה,חוו"ד,זב"צ,כנה"ג,ערוה"ש כו. שירת הים ובדה"ש,מב. והוסיף בדה"ש שה"ה כשידע וחשב שהדבר מותר. ובידע ולא ניח"ל בביטול כתב העצי עולה שמותר לו, ומרש"ל וחכ"א משמע שאסור. מטעמה"ש,ט). '''ויש מחמירים''' בזה, שהרי אם יהנה נמצא שהועילו מעשיו הרעים של המבטל (ושייך בזה הטעם הראשון שכתב הבי"ו, שיבוא לבטל פעם נוספת להאכיל לאוהביו. כ"כ רע"א ע"פ הריב"ש שכתב שאם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות, הרי"ז כמו שנעשה בשבילם בייחוד ואסור לכולם. וכ"ד פר"ח,יד יהודה,עה"ש,דלתי תשובה,הרב פויפר ב,12 ו-14. בדה"ש,מב; פאה"ש,קכח ומטעה"ש,ט).

וכן נלע"ד למעשה (שכן פשט הראשונים והשו"ע. ועוד, שנראה שדברי הריב"ש מוסכמים. הביאוהו גם הש"ך,יג והחזו"א למעשה).

=== האם מותר למכור אותה ===
'''רמ"א''' (צט ה) ע"פ '''או"ה''' (כד י): כאשר עירב במזיד, והתערובת מותרת רק למי שלא עירב עבורו, מותר לתיתה לו רק בחינם (או"ה,ש"ך), ואסור למוכרה לאדם מישראל, שלא יהנה ממעשיו הרעים. אבל לגוי מותר למכור את התערובת (ד"מ,ג בשם או"ה), שכן בכך לא מקרי שנהנה ממעשיו, שהרי לגוי בכ"מ היה יכול למכור גם בעוד אין בהיתר ששים כנגד האיסור (הרב פויפר. ואם זהו איסור שאסור בהנאה, יוריד את דמי שווי האיסור. פמ"ג). וכ"פ '''רש"ל''' ו'''ב"ח''' (ד"ה וכתב הרמב"ם). ומסתימת דבריהם משמע שאין מקרה שמותר למכור התערובת לישראל (מנחת יעקב והרב פויפר,ב הערה 4).

'''ש"ך''' (יב)- האיסור למכור לישראל הוא דוקא אם ימכור לו במחיר גבוה יותר ממה שמוכרים תערובת כזו לגויים, שבזה אכן נהנה ממעשיו הרעים. אבל למכור לישראל באותו מחיר שמוכר לגוי- מותר, שבכה"ג לא נהנה ממעשיו הרעים, שהרי יכול היה למכור את התערובת לגוי. וכ"פ '''כרו"פ''' (ז), '''פמ"ג''' (שפ"ד יב), '''חוו"ד''' (חידושים יא), '''חכ"א''' (נב ז),'''ערוה"ש''' (כו), '''כה"ח''' (מח) הרב '''פפויפר''' (ב ג) ו'''מעדה"ש''' (מ) ועוד.

ואם האיסור אסור בהנאה, ימכור חוץ מדמי איסור שבו. פמ"ג.

=== האם חכם צריך לחקור האם התווסף היתר לתערובת ===
כאשר מדובר על תערובת ששייך בה דין [[חתיכה נעשת נבילה|חנ"נ]] (לשו"ע רק בבב"ח, ולרמ"א גם בש"א) ולא היה בהיתר ששים כנגד האיסור, כך שכל התערובת נעשתה נבילה; [[ביטול איסור לכתחילה#כמות ההיתר המבטלת איסור|תוספת ההיתר צריכה להיות פי ששים מכל התערובת]], ולא רק מהאיסור שבה. והשאלה היא, מה הדין במקרה שהשואל מביא את התבשיל כמו שהוא כעת, האם צריך החכם לחקור האם הוסיף היתר לאחר שנפל האיסור, או שהאיסור נפל לתוך כל ההיתר הנכחי; או שרשאי החכם להסתפק בנתון שמציג לפניו השואל על תערובת של איסור בהיתר.

לדעת '''סמ"ג''' (לאוין קמ-קמא) ו'''סמ"ק''' () צריך לחקור. כך פסקו '''בי"ו''' (צט ה ד"ה ומ"ש רבינו שנ"ל) ו'''רש"ל''' (יש"ש נט)

== דין הקדרה ==
בדומה לדיון הנערך בסוגיית [[מעשה שבת#דין הקדירה|מעשה שבת]], נחלקו לגבי דין הכלי שנעשה בו מעשה ביטול האיסור<ref>הכוונה למקרים בהם הכלי לא נאסר עוד לפני שהאיסור התבטל. לדוגמא יש להבדיל בין מקרה שהוסיף בו היתר על האיסור, לבין מקרה שהפיל את האיסור לתוך תבשיל שיש בו פי שישים כנגד האיסור.</ref>:

'''תבואות שור''' (לט, ב) שהובא להלכה ב'''רע"א''' (צט, ה) סובר שקדרה שבוטל בה איסור נאסרת למבטל ולבני ביתו כדין קדרה שבושל בה איסור, אולם לאחרים ביטול האיסור מועיל ולכן הקדרה לא נאסרה עבורם. '''דר"ת''' (לט יח) הסכים.

'''יד יהודה''' (יח) טען שאין כאן איסור חפצא, אלא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו הרעים. לכן, מכיוון שאין למבטל הנאה מכך שנבלעה התערובת בקדרה, אין הכלי נאסר.

== כאשר יש כוונה אחרת ==
'''שו"ע''' (פד יג) קבע שבמקרה שאינו מתכוון לבטל האיסור אלא לדבר אחר, כגון למתק מאכל שהדרך להוסיף לו מאכל אחר כדי למתקו (כך שאף בלא האיסור היה עושה כן)- מותר, ואין בזה משום ביטול איסור לכת'. '''ט"ז''' (צו,ז) הסביר שהיתר זה מתייחס למקרים בהם אין אפשרות היתר נוספת. '''פמ"ג''' הוסיף שגם כשאפשר בעניין אחר אך זו טירחא - מותר.

(הרב פויפר ח,ג- ולכן פרי שמוחזק בתולעים (בכה"ג חייב לבודקו מהתורה כיון שנחשב שיש בו ודאי תולעים(, אם נוהגים תמיד לטוחנו או לרסקו באופן שודאי לא ישארו התולעים שלימות ויתבטלו בששים, אזי אם א"א לו לבודקם או שיש בבדיקתם טירחא גדולה מאוד- מותר לטוחנם או לרסקם בלא בדיקה. ולא הוי כמבטל איסור לכת', כיון שבכה"ג שרגיל לטוחנן מוכח שעיקר מעשה הטחינה לא נועד לבטל האיסור, אלא היה עושה כן אף בלא התולעים. וזהו שהתיר הט"ז קלז,ד לטחון חיטים אם א"א לבררם. וזהו שהקלו לטחון חיטים לקמח עבור פסח אף שודאי יש בהם חיטים מחומצות. שו"ע תנג,ג. ועיין שו"ע פד,יד. והוסיף הרב פויפר,יא שאם הוא רק ספק איסור, כגון פירות שיש בהם רק מיעוט המצוי של תולעים, אזי אם הדרך לרסקם בלי קשר לביטול התולעים- בדיעבד שטחנם בלא בדיקה, הפירות מותרים אפילו עשה כן במזיד. שכן בכה"ג שהצטרפו שני צדדים להקל אין הקנס של ביטול איסור לכת').

== מקרים מיוחדים ==

=== מאכל פרווה הבלוע בו חלב ורוצה לאוכלו או לערבו עם בשר ===
במקרים מסוג זה יש שני שלבים:
# התערבות החלב/בשר במאכל הפרווה.
# התערבות המאכל הפרווה (הבלוע בו חלב/בשר) בבשר/חלב.
יש 3 אפשרויות לביטול האיסור:
# בשלב 1: אם במאכל הפרווה יש פי 60 כנגד הבלוע.
# בין השלבים: על-ידי הוספת כמות למאכל הפרווה כדי לבטל את הבלוע.
# בשלב 2: אם בבשר/חלב (יחד או בנפרד מהמאכל הפרווה) יש פי 60 כנגד החלב/בשר הבלוע.
לגבי מקרה שחלב התבטל בפי 60 מים ולאחר מכן המים התערבו עם בשר (בדיעבד), פסק ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%95| '''רמ"א''' (צט ו)] על פי ה'''או"ה הארוך''' (כד) שהתערובת מותרת.

לגבי מקרה שפעולת ההתערבות הראשונה התרחשה, ה'''ש"ך''' (צט כב) הוסיף על דברי הרמ"א על השו"ע את דבריו ב'''תו"ח''' (פה יא): אפילו לכתחילה מותר להעביר את המים שבלעו חלב ובטלוהו לקדירה של בשר.

'''מעדה"ש''' (ל) הביא בשם '''עצי העולה''' (ב ה) שמותר להוסיף על עיסה לששים כנגד חלב על מנת לערבה עם בשר.

'''מעדה"ש''' (עב) הביא בשם '''פמ"ג''' (שפ"ד צט כב), גליון '''מהרש"א''' ו'''צ"צ''' (פ) שאסור לבטל חלב במים על מנת ליתנם לאחר מכן בבשר.

אבל אם לא עושה כן כדי לאוכלו עם בשר, אלא [[ביטול איסור לכתחילה#כאשר יש כוונה אחרת|עם כוונה אחרת]] כגון לערב חלב ביין לבן כדי להדגיש לבנינותו מפני הכבוד, אזי לדעת '''מהרי"ט''' (ב יח), '''כנה"ג''' (בהגהות הטור אות יד) ו'''חכ"א''' (נב יא) אם יש ששים ביין הדבר מותר, גם אם הדרך לשתותו עם בשר. אמנם ה'''צ"צ''' (פ) ו'''מנחת יעקב''' (ס א) אוסרים גם בכה"ג. ה'''פמ"ג''' (מ"ז א) כתב להקל רק במקום הפסד. וכ"כ '''כה"ח''' (נה) שרק בדיעבד יש להתיר, אפילו עשה כן במזיד. '''פאה"ש''' (קב).

=== נ"ט בר נ"ט ===
כאשר נפלה טיפת חלב או בשר על מיחם גדול שמחממים בו מים באופן שתמיד יש ששים כנגד הטיפה, כתבו ה'''דר"ת''' וה'''חכ"א''' שכיון שגם הוי נ"ט בר נ"ט אפשר להקל ולחמם אח"כ מים במיחם ולשתותם עם בשר או עם חלב. וכ"פ '''ויזי"צ''' (ע"מ צא) שלא צריך להכשיר את המיחם.

=== הערמה ===
'''פאה"ש''' (צד) כתב בשם '''רדב"ז''', '''ברכ"י''' ו'''כה"ח''' שבמקרה של מערים להניח תערובת שנפל בה איסור במקום שיפול אליה היתר מעצמו, יש להקל בדיעבד.

=== ביטול הגורם שאוסר 'דברים שאינם בטלים' ===
'''פאה"ש''' (פא) כתב בשם ה'''בי"ו'''{{מקור}} ו'''כה"ח''' (נד), שמהגמרא ב'''גיטין''' (נד ב) לגבי אגוזי ערלה שנתפצעו מוכח שגם כשאינו מרבה היתר, אלא רק משנה את האיסור כדי שיהיה בטל, הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה ואסור לעשות כך. ההשלכה של דין זה באה לידי ביטוי ב'דברים שאינם בטלים', כגון שחותך [[בריה]] או [[חתיכה הראויה להתכבד|חהר"ל]].

=== ביטל איסור בהיתר שאינו שלו ===
הרב פפויפר ח, ב, ח-ט.

במקרה שביטול האיסור נעשה על ידי עירוב האיסור בהיתר שלא שייך למבטל, דין התע לגבי הבעלים נקבע לפי 3 מאפיינים:
# האם האיסור שייך למבטל.
# האם הביטול נעשה עבור בעל ההיתר.
# האם בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו.
מלשון ה'''שו"ע''' {{ציטוטון|אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו|צט ה}}, בה הוא התייחס לבעלות על האיסור ולא לבעלות על ההיתר, נראה ש
{| class="wikitable"
!האיסור שייך למבטל
!הביטול נעשה עבור בעל ההיתר
!בעל ההיתר ידע על הביטול ונח לו ממנו
!מתירים
!'''יד יהודה''' (צט כג)
!'''חכ"א''' (נב ז)
|-
| rowspan="4" |לא
| rowspan="2" |לא
|לא
|'''רש"ל''' (פרק גיד הנשה)
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|
|-
| rowspan="4" |כן
| rowspan="2" |לא
|לא
|
|
|מותר
|-
|כן
|
|
|
|-
| rowspan="2" |כן
|לא
|
| rowspan="2" |אסור
|מותר
|-
|כן
|
|}

=== ביטול היתר לפני שנאסר ===

==== ביטול חמץ לפני פסח ====
לפי המקילים שחמץ אינו חוזר וניעור (לשו"ע בהכל, ולרמ"א בתערובת לח בלח) אסור לערב חמץ בכוונה תחילה לפני הפסח ולבטלו בשישים כדי לאכול את התערובת בפסח (כפירוש '''פר"ח''' בדעת שו"ע, '''מ"ב''' תמז, סו"ס קב). ורק בדיעבד אם נתערב, מותר באכילה. ולמחמירים, כיוון שאסור באכילה גם אסור בהשהייה, ורק בדיעבד אם עבר הפסח, מותר אחר הפסח באכילה ('''מ"ב''' תמז קב).

ואם כבר התערב מעט חמץ לפני הפסח ואין שם פי שישים נגדו, כתב '''מ"ב''' (תנג כ), שלפי ה'''ט"ז''' מותר להוסיף כדי לבטלו בשישים, אבל ל'''מ"א''' ורוב הפוסקים אסור, מפני שהוא נראה כמבטל איסור לכתחילה.

==== ביטול קטניות לפני ובמהלך פסח ====
למנהג האשכנזים שנהגו [[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות#גזירת קטניות|איסור אכילת קטניות]] בחג פסח, שייך דין ביטול איסור לכתחילה במהלך פסח. '''רמ"א''' (תנג א) פסק שבמקרה ונפלו קטניות לתבשיל בשוגג שהתבשיל אינו נאסר. '''מ"ב''' (ט) צמצמם את ההיתר למקרים בהם בתערובת היה רוב כנגד הקטניות<ref>מפני שהתבשיל הולך אחרי רובו, ובמקרה שרובו מקטניות הוא נחשב לתבשיל קטניות.</ref>.

לגבי ביטול קטניות בתערובת מאכלים אחרים לפני פסח<ref>לדוגמא: שוקולדים וממתקים.</ref>, '''הרב אליעזר מלמד''' ([http://ph.yhb.org.il/04-09-06/ פנה"ל פסח ט ו ובהערה 7]) פסק שבמקרים שביטול הקטניות נעשה עבור ספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, הביטול מותר לכתחילה, ואף לנוהגים איסור באכילת קטניות התערובת מותרת.

== דוגמאות מעשיות ==

=== קטניות, חיטים ופירות נגועים בתולעים ===
קטניות, חיטים ופירות שיש בהם תולעים אסורים באכילה, גם אם יש בהם פי שישים כנגד התולעים, מפני שלתולעים יש דין [[בריה]].

ה'''ש"ך''' (פד כט) ביאר שכל פרי שהוחזקו בו תולעים, דינו כדין פרי שיש בו וודאי תולעים. לכן אסור לאכול פירות שהוחזקו בהם תולעים ללא בדיקה שהם נקיים מתולעים.

==== ריסוק וטחינה ====
במקרה שטחנו או ריסקו את הפירות בשוגג, ויש פי שישים בפירות כנגד התולעים, אם ברור שהתולעים נתרסקו ('''שו"ע''' קא ו) או נימוחו ('''שו"ע''' פד ט) פקע מהן דין [[בריה]] והתערובת מותרת באכילה. כך ביאר ה'''ש"ך''' (פד לב) בשם הראב"ד והר"ן.

אולם, אם הטחינה או הריסוק נעשו במזיד, דין הפירות כדין תערובת שביטלו בה איסור [[בריה]] לכתחילה, שאסורה מקנס חכמים ('''שו"ע''' קא ו).

==== קלייה ====
בשו"ת ה'''רשב"א''' (חלק א, סימן תצ"ה ד"ה ומעתה אם) כתב שאין אומרים "אין מבטלין איסור לכתחילה" אלא כשמבטל האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מההיתר, אין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור (שאם כן ביטלת את דיני הגעלת כלים, ליבון ו[[כחל]]).

דברים דומים הביא ה'''ט"ז''' (יורה דעה, צ"ט ,ס"ק ז') עם ציון לסימן פד: מותר לחמם דבש כדי להוציא נמלים מתוכו.

=== תערובת שביטל בה גוי איסור לכתחילה ===
כתב '''הרב''' '''פפויפר''' (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ '''הגש"ד''' (שער א),'''מהר"מ מלובלין''' (קד) ו'''חת"ס''' (סב), שאם ביטול האיסור נעשה עבור גויים - המאכל מותר באכילה. כגון בית חרושת של גוי שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר.

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבכה"ג נחשב לשלוחו של הישראל (הרב פפויפר שם בשם '''שו"ת הרשב"ש''' (תקמ) ו'''ערוה"ש''' (צט, ח)).

=== כלי שבשימושו יש פי שישים כנגד איסור הבלוע בו ===

==== כשתמיד משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
ה'''שולחן ערוך''' כתב על פי ה'''ראב"ד'''<ref>'''ריב"ש''' (שמ"ט) ו'''ר"ן''' (עבודה זרה, יב, ב ד"ה איבעיא) הביאו דין זה בשם ה'''ראב"ד''' באיסורי משהו, אך בהגהות והערות על שולחן ערוך מהדורת פריעדמאן מופיע שהדברים לא מופיעים בדברי הראב"ד שלפנינו.</ref> וה'''רשב"א''' (תורת הבית הארוך, בית ד, שער ד, לו,א ובקצר לו, ב): {{ציטוטון|אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, '''מותר להשתמש בו לכתחלה''', כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם... ואפילו בבן יומו.|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שולחן ערוך, יורה דעה, צט, ז]}}.

'''בדה"ש''' (עז) הסביר שבמקרה כזה אין ביטול איסור לכתחילה מפני שלא מתכוון להנות מהאיסור אלא מהכלי, כפי שמבואר ב'''שו"ע''' (פד יג).

==== כשלפעמים משתמשים כך שיש פי שישים כנגד האיסור ====
{{ציטוטון|...אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש '''לעתים''' בדבר מועט כקערה וכיוצא בה, '''אסור להשתמש אפילו בשפע''', גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם.|המשך ה[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%98_%D7%96| שו"ע יו"ד צט ז]}}.

וכן הסכים '''רמ"א'''<ref>שלא חלק. '''פאה"ש''' (רז) הביא שכך כתב כה"ח בדעתו, והוסיף שכך משמע בתו"ח.</ref>. '''בדה"ש''' (ציונים רכ) הביא שכן דעת '''פר"ח''', '''כנפי יונה''' ו'''מטה יהונתן''' ושכ"נ דעת ה'''גר"א''' . '''ויזרע יצחק''' (ע"מ צא) הביא שכ"ד '''ר' יונה''' ו'''ריב"ש''' והוסיף שכ"ד '''כה"ח''' מדינא.

'''ב"ח''' ע"פ ה'''רא"ה''' וה'''טור'''- לא קבלו היתר זה, דחיישינן שמא יתן בכלי מעט אוכל ויאסר. וכ"פ ה'''ש"ך''' (בסימן קכב) וה'''ט"ז''' (אצלנו). וכ"פ הלבוש. וכ"פ ה'''חכ"א''' וכתב שכ"ד כל האחרונים (ולכן כ"פ ב'''בדה"ש''').

והוסיף ה'''ט"ז''' (טו) שכאשר האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל אפילו כאשר טעם האיסור עצמו משובח - רק במקרה זה אפשר להקל בכה"ג שהדרך תמיד להשתמש בכלי זה באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע בו. אבל בכל שאר המקרים יש לגזור ולאסור, ולכן אם מדובר על איסור שנותן טעם לשבח בתבשיל, אזי גם אם עבר על הכלי מעל"ע וכעת האיסור הבלוע פגום, אין להקל ולהשתמש בקדירה זו אף אם מדובר על כלי שהדרך תמיד להשתמש בו באופן שיש ששים נגד האיסור הבלוע, שמא ישתמש בו באופן שהאיסור הבלוע בו יתן טעם לשבח בתבשיל. והובאו דבריו להלכה ב'''חוו"ד''', '''פמ"ג''', '''יד יהודה''', '''חכ"א''' ו'''ישועות חיים'''.

ה'''יד אברהם''' ו'''ערוה"ש''' כתבו להקל אף בכלי שאינו ב"י.
=== הוספת שמן לשמן שנשאר מנרות חנוכה ===
ה'''שו"ע''' כתב בהלכות חנוכה (אורח חיים, תרעז, ד) על השמן שנותר מנר חנוכה שכבה תוך חצי שעה והתערב בשמן אחר, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן ולבטלו בששים. הקשו הפוסקים שלכאורה כיון שהוא איסור דרבנן, היה לשו"ע להתיר.

ותרצו (מובא ב'''מטעמה"ש''', יג בסוף): '''ש"ך''' (יט) טען ששמן של נר חנוכה חמור מכיוון שהוקצה למצוותו, ודוחק לתרץ כך, וצ"ע. גם ה'''ט"ז''' (יב) הקשה ולא הביא תירוץ. ה'''מ"א''' (או"ח תרעז יב) הציע שיתכן שהשו"ע כתב כן בשם יש מי שאומר אך הוא עצמו לא סובר כך. והביא תירוץ נוסף, שיתכן דשאני הכא דהוי דשיל"מ, שהרי יכול להשתמש בשמן בשנה הבאה, ובכה"ג מודה השו"ע שאסור להוסיף אף בדרבנן (שרק בעצי מוקצה התירו בכה"ג כיון דמקלא קלי איסורא). ואף שדשיל"מ לא בטל כלל כתב השו"ע שבטל בששים מפני שבנד"ד אינו מן הדין לדעתו לאוסרו בנתערב ('''מחצה"ש''' (יו"ד צט יט) ו'''לבושי שרד'''{{מקור}}). '''חוו"ד'''{{מקור}}''''''- בחנוכה זה איסור הנאה וכשמבטלו בשישים עדיין נהנה מהאיסור. אך בביטול אוכל, הטעם מתבטל כראוי ולכן אינו נהנה ממנו. '''מ"ב''' (תרעז, כ) כתב שהעיקר כדכתוב ביו"ד שמותר לבטל בדרבנן וה"ה הכא, אלא שכאן רק הזכיר את דעת האוסרים. ומעין זה כתב ה'''ילקו"י''' (מועדים עמ' רלג-רלד) שהשו"ע חזר בו ביו"ד ופסק להקל.

== להרחבה ==
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94 אין מבטלין אסור לכתחילה] - מיקרופדיה תלמודית.
*שיעורי הרב אלישע אבינר - ישיבת ברכת משה: [http://ybm.org.il/lesson?lesson=2278&format=A סדרה ראשונה] (2 שיעורים), [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9337&format=A סדרה שנייה] (3 שיעורים), על [http://ybm.org.il/lesson?lesson=9455&format=A ביטול תולעים] (2 שיעורים).
*[http://asif.co.il/download/kitvey-et/orot%20a/or%20a12/03.pdf ביטול איסורים לכתחילה] - מאמר מאת הרב שלום קליין בכתב העת [http://asif.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/?wpfb_s=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%91 אורות עציון יב].
*[https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F/%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/ עיבוד מזון נגוע בתולעים] - מכון התורה והארץ.
*[http://ph.yhb.org.il/04-07-04/ ביטול חמץ לפני פסח] - פניני הלכה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:תערובות]]
[[קטגוריה:מאכלות אסורות פרק טו]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן צט]]
[[קטגוריה:תחרות תשע"ח]]
<references />