https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%91%D7%9F+%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9Fויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]2026-07-22T22:09:20Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.37.0https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C&diff=5030בישול אחר בישול2016-05-26T15:22:10Z<p>בן ציון: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}},<br />
{{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח ד, ה', טז}}<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיח]] <br />
[[קטגוריה:בישול בשבת]]<br />
[[קטגוריה:הלכות שבת]]<br />
<br />
הסוגיא עוסקת בהלכות בישול בשבת, בשאלה האם יש בישול אחר בישול בשבת. דהיינו, האם עוברים איסור בישול על דבר שכבר התבשל? ראשית נעסוק בנושא מהו יבש ומהו לח, נדון מה דין דבר שהופך מיבש ללח. לבסוף נעסוק בשאלה האם יש בישול אחר אפיה ולהפך.<br />
<br />
== בישול אחר בישול ==<br />
<br />
<br />
'''הגמרא בשבת [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=145b&format=pdf קמה:] אומרת שמותר לשרות בחמין דבר שבא בחמין בערב שבת, כלומר דבר שנתבשל אין בו עוד משום בישול. וכן מובא בגמרא [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=20&format=pdf כ.]<br />
מצינו מספר שיטות בראשונים הדנות מתי יש בישול אחר בישול ומתי אין. <br />
תחילה יובאו הדברים בסיכומם, ולאחר מכן יוסברו:'''<br />
<br />
<br />
("בן דורסאי" = שליש או חצי בישול (מחלוקת ראשונים) )<br />
<br />
<br />
'''בן דרוסאי לח קר-''' <br />
:כל הראשונים-אסור <br />
רשב"א –מותר<br />
<br />
<br />
'''בן דורסאי לח חם-'''<br />
:טור(רש"י)-אסור <br />
רא"ש- מותר <br />
רמב"ם-אסור <br />
רשב"א-מותר <br />
תוס' -אסור מדרבנן <br />
<br />
<br />
'''בן דורסאי יבש קר'''<br />
:טור (רש"י)– אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור<br />
רשב"א- מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
<br />
'''בן דורסאי יבש חם''' <br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
<br />
'''כל צרכו לח קר'''<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש-אסור<br />
רמב"ם-מותר<br />
רשב"א ותוס'-מותר <br />
<br />
<br />
'''כל צרכו לח חם'''<br />
:לכו"ע מותר- כיוון שזה מבושל <br />
<br />
<br />
'''כל צרכו יבש קר'''<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
<br />
'''כל צרכו יבש חם'''<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
<br />
<br />
:א"כ כשהאוכל מבושל כל צרכו ועדיין חם, ודאי שמותר להמשיך לחמם לכו"ע- כי זה נקרא מבושל. וכן כשזה מבושל בן דרוסאי והצטנן לכו"ע אסור כיון שהוא מבשל. כמו כן כולם מסכימים שכאשר האוכל יבש ומבושל כל צרכו- גם אם הצטנן, מותר לחממו ואין זה נקרא בישול כי גם כשהוא מקורר יש עליו שם מבושל. המחלוקת הם כאשר א. המאכל לח והגיע לכל צרכו והצטנן, האם זה כיבש ומותר או שאסור. (האם המאכל שהצטנן נקרא מבושל או לא). ב. כאשר המאכל התחמם בשיעור של בן דרוסאי והוא חם בין בלח ובין ביבש, האם מותר להוסיף עד כל צרכו או אסור. (המח' היא האם בן דרוסאי הוא מקסימום הבישול ומעבר אליו אין בישול).<br />
<br />
<br />
::מצינו א"כ שתי שיטות המקבילות '''בין תוספת בישול בב"ד לח חם, לבין חימום לח שנצטנן''' (טור ורשב"א) ומאידך שני שיטות המחלקות ביניהם (רא"ש ורמב"ם).<br />
<br />
<br />
:::א) '''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1337 הטור] והב"י (שי"ח, ד') וכן נראה שיטת רש"י''' אוסר בשני המקרים הנ"ל שמאחר שיש תוספת תיקון בבישול מתחייב, אמנם לא כל שיפור מחייב שהרי מצטמק ויפה לו מותר, אלא רק תיקון משמעותי.<br />
'''הרשב"א'''(לט "כל שבא בחמין") לעומת זאת מתיר בשני המקרים. ואפשר להסבירו בשני דרכים:1) אע"פ שיש בישול אחר בישול, צריך תיקון משמעותי. וחימום לח וכן תוספת בישול בב"ד אינה נחשבת בישול משמעותי. 2) '''המנחת חינוך''' רוצה להסביר ולומר שלשיטת''' הרשב"א''' אין בישול בדבר שכבר נתבשל ורק בישול ראשוני אסור, ואע"פ שודאי יש תיקון בתוספת בישול מ"מ לא שייך בכך בישול וע"כ בין בלח ובין ביבש אין בישול אחר בישול. <br />
לפ"ז אומר '''המנ"ח''', ש'''לרשב"א''' אין בישול במים ובמתכת שכמו שבלח אין בישול אחר בישול אע"פ שהצטנן ולא ניכר בו בישולו, כך גם במים ובמתכת שהצטננו יהיה מותר אע"פ שלא ניכר בישולם הראשון.<br />
אמנם לגבי חימום מים שנתבשלו, החזון איש חולק ואומר- שכאשר לא ניכר הבישול הקודם כלל, יהיה אסור. ולכן אוסר מים שהתקררו, וכ"ש במתכת שהתקררה יהיה אסור לכו"ע כיון שכבר אין ניכר הבישול הראשוני כלל. <br />
האג"ט אומר שהרשב"א יתיר גם במים משום שכבר נעשה בהם בישול ושוב אין בהם בישול, אך יאסור במתכת שבושלה והתקררה כיון שלא ניכר כלל בישולה הקודם. <br />
הפמ"ג רוצה לומר שגם לשיטות שיש בישול אחר בישול ('''כטור''') בלח שהצטנן, כל זה במים יין ושמן שהם נאכלין חיין וחימומם זה עיקר הבישול, אך ברוטב וכד' שנאכל רק אחרי שבישלוהו, אחרי בישול ראשוני כבר יהיה מותר.<br />
<br />
<br />
<br />
:::ב) '''[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=1302 הרמב"ם]'''(פ"ט הל' ה) מתיר לח שנצטנן בכל צרכו ואוסר ב"ד חם, הסבר הוא החילוק כך שבעקרון הוא מסכים לטור שיש תוספת בישול בדבר מבושל (גם כאשר היה בישול ראשוני), אלא שסובר שחימום לח אינו נחשב תיקון משמעותי, ואילו תוספת בישול ממב"ד לכל צרכו נחשבת תיקון מאכל משמעותי. כך גם משמע מלשונו של הרמב"ם שכתב את ההיתר של מבושל כל צרכו עם ההיתר של דבר שנאכל חי וכמו ששם הסברא היא שאין תיקון משמעותי, כך גם בדבר המבושל כל צרכו אין תיקון משמעותי בחימומו.<br />
<br />
<br />
'''הרא"ש'''(פ"ג ס' י, יא') פוסק הפוך מהרמב"ם וסובר שחימום לח קר אע"פ שמבושל כל צרכו אסור, ואילו תוספת בישול בב"ד חם מותרת. לכאורה אמרנו מסברא ששיש יותר תיקון בב"ד חם מאשר חימום לח, אלא צריך לומר כפי שהסביר המנחת חינוך ברשב"א שאין בישול בדבר שנתבשל, וע"כ מאכל שבושל לב"ד אין בו עוד משום בישול, אמנם בחימום דבר לח יש משום בישול כיוון שברגע שנצטנן לא ניכר בו הבישול הקודם, וע"כ נחשב כאילו עוד לא בושל והחימום עכשיו הוא בישולו הראשוני. אמנם הרא"ש מחייב דווקא בלח מאחר שביבש קר עדיין ניכר בו בישולו הקודם.<br />
<br />
<br />
נראה '''מהרא"ש''' שהנקודה המרכזית בבישול אחר בישול היא לא התיקון של המאכל, שהרי בב"ד יש תיקון ומותר, אלא הנקודה היא שלא יהיה זכר לבישול הקודם, ואז שייך לומר שחייב בבישול אחר בישול. ראיה לכך היא מבישול צבע שאומר '''הרא"ש''' שיש בו בישול לעולם כאשר נצטנן, ואם עדיין חם אין בו בישול אע"פ שאין תיקון בבישול צבע קר יותר מאשר צבע חם אלא ודאי שבקר לא ניכר הבישול הקודם ולכן אסור.<br />
<br />
<br />
'''ר' ירוחם ור' יונה'''(מובא בב"י) כותבים שלח שנצטנן, אם מצטמק ויפה לו יש בו משום בישול, '''ואם מצטמק ורע לו מותר''' ובב"ד חם אין בו בישול. <br />
לכאורה יש לשאול אם נאמר שהחימום של הלח יוצר את החיוב, א"כ למה יש חילוק בין מצטמק וטוב לו לבין מצטמק ורע לו, הרי סוף סוף החימום הוא הבישול? <br />
אלא צריך לומר שלא החימום עצמו הוא הבישול, אלא שיש חילוק בין תבשיל שניכר בישולו לבין תבשיל שלא ניכר בישולו, שכאשר ניכר בישולו הקודם אנו לא מתייחסים לתיקון שנוצר מאחר שאין זה תיקון ראשוני, אבל כאשר לא ניכר הבישול הקודם במאכל אז יש משמעות לתיקון שנוצר, שמאחר שאין זכר לבישול הקודם, התיקון הנוסף נחשב בישול. ע"כ במאכל שמצטמק ויפה לו שלא ניכר בו בישולו הקודם חייב ואילו במצטמק ורע לו שאין כלל תיקון ודאי שיהיה פטור.<br />
<br />
<br />
== הלכה למעשה ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1567 בשו"ע']'' בסי' שי"ח סעיף ד' נפסק '''כטור ורש"י'''- יבש כל צרכו שהצטנן מותר לחמם. לח כל צרכו שהצטנן אסור לחמם. בין יבש ובין לח בן דרוסאי חם אסור לחמם לכל צרכו.<br />
בסע' טו' אומר '''השו"ע''' לגבי לח שהצטנן שאסור אפי' מבושל כל צרכו (ויבש מותר). <br />
<br />
ומביא '''הרמ"א'''(שי"ח טו) את הדעות המובאות לעיל (רמב"ם רשב"א) שמותר לחמם גם לח שהצטנן. ומסיים '''הרמ"א-''' "ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". ויש להבין מהו הפסק הזה של הרמ"א.<br />
לכאורה מסברא היינו אומרים ששיעור יד סולדת שהוא שיעור בישול דאורייתא, ברגע שהתבשיל הצטנן פחות משיעור זה מיד נכנסים למח' רא"ש רמב"ם, האם מותר לחמם אפי' שנצטנן לגמרי, או שכשירד מיד סולדת אסור, מהו א"כ הגדר שאומר הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר לחמם? הרי למתירים מותר גם לאחר שהצטנן לגמרי, ולאוסרים כבר ביד סולדת אסור?<br />
<br />
<br />
<br />
=== ::'''ישנם שני כיוונים מרכזים באחרונים ובתוכם מס' דרכים-''' ===<br />
<br />
<br />
<br />
:::א. '''הרמ"א''' פוסק להלכה כדעות המקלות שמותר לחמם לח שהצטנן ואפי' נצטנן לגמרי, אולם- <br />
<br />
<br />
1. '''מחצית השקל-(שם)''' ישנה החמרה מדרבנן כשנצטנן לגמרי מדיני החזרה בשבת, כיון שנראה כבישול לכתחילה שאסור לשים מאכל קר על האש בשבת (מיחזי כמבשל), וע"כ הדין הזה נכון גם ביבש שהצטנן שצריך שלא יצטנן לגמרי ע"מ שלא יהיה איסור החזרה. (אמנם קשה לומר כך שהרי הרמ"א דיבר על מקום שאין איסור החזרה דרבנן שהרי כותב מפורש שמדובר סמוך לאש?).<br />
<br />
<br />
2. '''פמ"ג (שם)'''- אסור כשהצטנן לגמרי כי זה נראה כתיקון קצת, כלומר אע"פ שאין בישול כלל בכ"ז ישנה קבלה של עמ"י לא לשים על האש כי זה קצת תיקון. וזה כמובן רק בלח ולא ביבש כי רק לח נראה תיקון קצת.<br />
<br />
3. '''חזו"א-''' גזרה כי לא רואים שזה מבושל ויבאו לשים גם דבר שאינו מבושל כמו במים שאין רואים שהם רתוחים.<br />
<br />
<br />
:::ב. '''הרמ"א''' פוסק להלכה '''כשו"ע''' וכדעות האוסרות לחמם לח שהצטנן. ובכ"ז דיבר על "לא נצטנן לגמרי" כי-<br />
<br />
<br />
1. '''אגלי טל-'''(יח' השמטה ב') האג"ט מחדש שני חידושים- 1. מאכל בן דרוסאי הינו גם פחות מיד"ס עד שיעור של "לא נצטנן לגמרי" דהיינו שכל עוד שאפשר לשתות ע"י הדחק גם אם זה פחות מיד"ס זה עדיין נחשב בן דרוסאי. 2. לדעת האג"ט גם האוסרים לחמם מבן דורסאי ועד כל צרכו זהו רק איסור דרבנן, וכך רוצה לומר ברש"י וכו'. והצירוף של שני החידושים דהיינו שבן דרוסאי זה נאכל ע"י הדחק, וכן שמדובר רק באיסור דרבנן ויש שיטות ראשונים שמתירות לגמרי, הצירוף של כל זה מביא את הרמ"א להתיר מלא נצטנן לגמרי ומעלה. שבזה יש מתירים וזה רק דרבנן שזה עדיין בן דרוסאי. אמנם פחות משיעור זה, זה כבר איסור דאורייתא ואסור.<br />
ולשו"ע שאוסר מיד"ס- כי מבן דרוסאי לכל צרכו זה דאורייתא ולכן אין לו את החשבון הזה.<br />
<br />
<br />
ואמנם יש לשאול והרי כתוב שבישול זה ביד סולדת? ת: לבשל בתחילה זה רק ביד"ס, אך אם מבושל וכעת הצטנן גם כשנאכל ע"י הדחק יש לזה שם מבושל כי לבטל שם מבושל צריך שלא יהיה ראוי כלל לאכילה. (וכן מצינו בטומאה ובפסחים).<br />
(והאחרונים דלעיל לא מקבלים את הגדר הזה של נאכל ע"י הדחק, אלא הם מבינים שזה שיעור פחות יותר- י"א שזהו שיעור של טמפרטורת החדר)<br />
<br />
<br />
2.'''תהל"ד'''- באמת נצטנן זה איסור מדאורייתא כדעות האוסרות. אולם מתיר בלא נצטנן לגמרי ע"פ הסברא המובאת לעיל, שהדיון בסוגיא הוא האם הבישול הראשון מינכר ואז אין אחריו בישול או לא מינכר ויהיה בישול אחריו. ואם זו הסברא הרי שיש מקום לגדר ביניים. באמת יש בישול אחר בישול בלח שהצטנן כי זה אינו מספיק ניכר, אך אם לא הצטנן לגמרי זה עדיין נחשב ניכר. א"כ כיון שהנקודה אינה הבישול שהוא ביד"ס אלא הניכרות, זה עדיין ניכר ואפי' הרא"ש יודה בזה.<br />
מה אומר על כך השו"ע האוסר כבר ביד"ס? היה אפשר לומר שהשו"ע סובר שהנקודה היא בישול ולא ניכרות ולכן כבר פחות מיד"ס אסור. אך מצאנו בשו"ע בלח שהצטנן שהגדר הוא יד"ס ורק פחות מכך אסור להחזיר ליד"ס, אך מעל יד"ס מותר להעלות. ולמרות שלח בן דרוסאי אסור להעלות לכל צרכו. ועולה מכאן- שלכתחילה זה קו אדום, אך אם בושל וירד אז ניכר ויש זכר שזה מבושל ולכן מותר להעלות. וא"כ רואים שגם לשו"ע יש עניין של ניכרות, שפחות מיד"ס לא ניכר, ויותר מיד"ס כן ניכר. ולכן צריך להסביר שהמח' בין השו"ע לרמ"א היא איפה זה נקרא ניכר, לשו"ע עד יד"ס. ולרמ"א בלא נצטנן לגמרי. <br />
<br />
<br />
3. '''משנה ברורה- (שם)''' דעה אמצעית: הרמ"א חושש לשני הצדדים ועל כן מתיר מתחת יד"ס שאין בישול אחר בישול, אך אוסר מתחת נצטנן לגמרי שיש בישול אחר בישול.<br />
<br />
<br />
<br />
== יבש שמפשיר ונעשה לח ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=51b&format=pdf הגמרא]''' בנא: אומרת שאין מרסקין את השלג ואת הברד כיון שיש איסור דרבנן של מוליד. אך מותר לשים בתוך כוס של יין שמפשיר מעצמו ואין בזה מוליד. '''רש"י''' על המשנה מסביר את האיסור של מוליד שאסור משום שדמי למלאכה. הסבר נוסף הוא גזרה משקין שזבו שמא יסחוט.<br />
<br />
<br />
דנו הראשונים לגבי אינפנד"א דהיינו פשטידה עם שומן קרוש שכאשר מחמם אותה השומן מפשיר ונעשה נוזל, האם יש בזה מוליד או שלא.<br />
<br />
<br />
'''ספר התרומה לרבינו ברוך-([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1345 מובא בב"י שי"ח טז])''' אוסר בפשטידה משום מוליד כיון שהשומן מפשיר ונעשה נוזל. ואמנם הרי לגבי קרח בכוס התרנו לכאורה משום שלא עושה בידיים וא"כ גם כאן שאינו עושה בידים אלא האש עושה נתיר? אלא שבכוס הותר כיון שאין ניכרת ההולדה כיון שנבלע בתוך הכוס, ואילו בפשטידא השומן הנוזל ניכר .<br />
<br />
<br />
'''רבינו יחיאל מפריס, רמב"ם, רמב"ן-(שם)''' התירו בפשטידה ואין בזה מוליד כמו בקרח שהותר בכוס כיון שאינו עושה בידיים ממילא א"א לומר שהוא עושה מלאכה, וכן אין שייך גזירת משקין שזבו כי שומן קרוש הוא מאכל ולא משקה. <br />
רבינו יחיאל הביא ראיה לדבריו משמן, שכתוב שסכה אשה ידה בשמן (קרוש) ומחממתו כנגד האור וסכה לבנה. ומכאן מסיק רבינו יחיאל שאין איסור מוליד בשמן קרוש וכן בפשטידה שהרי מותר לעשות זאת בשבת.<br />
<br />
<br />
'''המרדכי (שם)-''' מסתייג מההיתר של ר' יחיאל ואומר שראוי להחמיר כבעה"ת במקום שהיד סולדת בו ששם יש איסור נולד.<br />
<br />
<br />
'''בית יוסף-''' הבין שהמרדכי לגבי פשטידה פסק כבעל התרומה לגמרי שתמיד אסור מוליד. לעומת זאת לענין שמן פסק שמותר רק במקום שאין היד סולדת. ועל כך הקשה שני קושיות- 1. הרי אם יש איסור מוליד בשמן הרי שצריך לאסור גם במקום שאין היד סולדת? 2. יוצא מהמרדכי שלרבינו יחיאל מותר בפשטידה גם במקום שהיד סולדת, והרי יש בעיה של מבשל?<br />
<br />
<br />
<br />
=== השולחן ערוך ===<br />
<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1572 שו"ע שי"ח טז]-''' פשטידה מותרת תמיד גם במקום שהיד סולדת בו.ואין בזה איסור נולד כר' יחיאל. אמנם צריך להבין מדוע אין איסור מבשל כפי שפסק בב"י לעניין שמן?<br />
<br />
<br />
'''ישנם 3 דרכים בהבנת השו"ע-'''<br />
<br />
1.'''לבוש-''' צריך לתקן ולומר שמותר רק במקום שאין היד"ס כיוון שביד"ס יש איסור בישול שהשומן לא נחשב יבש מאחר שנעשה לח לאחר שמפשיר (והלבוש הבין שהבית יוסף הקשה גם לגבי פשטידה ולא רק לגבי שמן).<br />
<br />
2.'''מג"א-(ס"ק לט')''' דווקא בשמן יש איסור כיוון שהוא חי אבל השומן המבושל נחשב יבש וע"כ אין בו איסור בישול וע"כ לא קשה על המרדכי, מאחר שהמרדכי לא דיבר כלל על שמן אלא על פשטידה ובאמת בשמן אסור תמיד משום בישול אבל בפשטידה אין כלל איסור בישול והחילוק בין יד"ס ללא יד"ס הוא שביד"ס יש ודאי איסור מוליד ששם השומן יפשיר אבל במקום שאין היד"ס ספק אם יפשיר וע"כ מיקל.<br />
<br />
3.'''ט"ז-(ס"ק כ')''' באמת יש איסור בישול בפשטידה שהשומן נחשב לח אלא שההיתר של השו"ע הוא דווקא במקום שהיד"ס בתנאי שלא יגיע בפועל ליד"ס, שאז אסור מדרבנן. ומאחר שהשומן מתבשל בתוך הפשטידה, אין זה נחשב דרך בישול ומותר. כמו כן צריך להסביר את ההיתר של אשה שסכה ידה אפי' במקום שהיד"ס, ומותר כיוון שעושה בשינוי. כלומר כיוון שזה גם דרבנן וגם שינוי מותר תמיד.<br />
<br />
<br />
'''יוצא א"כ שהט"ז והלבוש סוברים שיבש שמפשיר ונעשה לח נחשב לח ויש בו בישול, ואילו למג"א נחשב יבש ואין בו בישול וכך נפסק להלכה.'''<br />
<br />
<br />
<br />
== עירוי על דבר יבש שהופך ללח ==<br />
<br />
'''המג"א''' בסימן רנ"ג (ס"ק מא) פוסק שאסור לערות מים חמים על שומן שעל הכלים משום נולד, אבל מותר לשרות את הכלים במים חמים. ומכאן שמצד איסור בישול אין בעיה בעירוי המים על השומן, וזה כשיטת המג"א בפשטידה שיבש שנעשה לח דינו כיבש.<br />
<br />
<br />
'''רעק"א-(שם)''' מקשה לכאורה שעירוי אינו דומה לפשטידה, שהרי בעירוי מים חמים ישנם שני שלבים, בתחילה השומן נעשה לח ולאח"מ מתבשל וא"כ יש בישול של לח מבושל שהצטנן שיש בו בישול אחר בישול? אמנם השרייה יהיה מותר כיון שזו פעולה אחת שבה היבש נעשה לח ומתבשל. <br />
מנסה לתרץ הרעק"א- שכאשר השומן נעשה לח, הוא אינו צונן לגמרי וע"כ אין בו איסור בישול, ע"פ דברי הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר.<br />
<br />
<br />
אך קשה- שהרי כל מה שהתרנו בלח שחם קצת, זה דווקא שזה החום המקורי של המאכל, אבל כאן בשומן שזה חום חדש בוודאי יהיה אסור. <br />
נראה להסביר- שרעק"א מצריך שיהיה למאכל שם מבושל ברציפות, וכאן כאשר הוא יבש יש עליו שם מבושל שלא מתבטל הניכרות של הבישול ממנו, וכאשר הוא נעשה לח יש עליו שם מבושל כי הוא לא קר לגמרי, ורק לח קר לגמרי מאבד את הניכרות ממנו.<br />
אמנם קשה שעוד לפני שהמאכל נעשה יבש, הוא מתקרר ומאבד את ניכרות הבישול שלו? ואם אנו מחפשים שיהיה רצף כעת אין כבר רצף?<br />
ובאמת רעק"א נשאר בצ"ע לדינא.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''הלכה למעשה-''' ===<br />
אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על קפה נמס (מבושל) וכן סוכר ומלח (מבושלים) וחלב (מפוסטר) כיון שזה נעשה לח והוא מבשל. (משנ"ב והשש"כ א, נה).<br />
ואמנם גם להשרות במים חמים בכלי ראשון אסור משום מיחזי כמבשל.<br />
<br />
<br />
<br />
== הגדרת יבש ולח ==<br />
<br />
מהי ההגדרה לדבר לח ומה ההגדרה לדבר יבש? אם ישנו תבשיל המעורב בלח ויבש יחד, כיצד נדון אותו?<br />
<br />
<br />
מסברא היינו אומרים שנדון כל דבר בפני עצמו, ביבש לא יהיה בישול, ובלח יהיה בישול.<br />
<br />
<br />
'''[[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1173 הבית יוסף]]''' בסימן רנ"ג (א) '''מצטט את הרבינו ירוחם'''- "כל '''שרובו''' רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור" עולה מדבריו שאם יש רוב יבש למרות שיש נוזלים זה נחשב יבש ומותר לכתחילה לחמם את הלח . וכן אם הרוב לח אע"פ שיש גם יבש יש בזה בישול.<br />
<br />
<br />
:לכאורה קשה מדוע ללכת ע"פ הרוב הרי גם המיעוט הלח מתבשל ויש בו בישול אחר בישול?<br />
<br />
<br />
1. '''הפמ"ג (רנג , יג') מסביר'''- הנקודה של הרוב היא החילוק בין מצטמק ורע לו לבין מצטמק ויפה לו שלשיטת ר' ירוחם בלח שהצטנן פטור אם מצטמק ורע לו, וחייב דווקא במצטמק ויפה לו, והרוב מעיד האם התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו או רע לו וע"כ אם הרוב יבש שבד"כ הוא מצטמק ורע לו אז כל התבשיל נחשב מצטמק ורע לו אך אם הרוב לח שבד"כ הוא מצטמק ויפה לו כל התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. <br />
החיסרון במצטמק ורע לו הוא שבשביל להתחייב צריך מלאכת מחשבת אך כאשר מצטמק ורע לו האדם הולך מראש לעשות פעולה לא מוצלחת ועל פעולה כזאת לא מתחייבים.<br />
<br />
<br />
ישנם שני בעיות בשיטת '''הפמ"ג''': 1. יכול להיות גם מקרה שהיבש מצטמק ויפה לו ואין בהכרח עדות שכאשר הרוב יבש התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. 2. השו"ע עצמו לא מזכיר את הר' ירוחם לגבי מצטמק ורע לו וחילוק זה נזכר רק ברמ"א וכן נפסק בט"ז. אבל '''הב"ח והגר"א''' כתבו שלשו"ע אסור לחמם מצטמק ורע לו. לפי שיטות אלה לא יועיל שהרוב מצטמק ורע לו ויהיה אסור בכל מקרה, וצריך הסבר אחר לב"י שהתיר כאשר הרוב יבש. אמנם המג"א מסביר שגם השו"ע מודה לרמ"א ומתיר במצטמק ורע לו. ופוסק '''הגר"מ פיינשטיין''' שאפשר לסמוך על החילוק של ר' ירוחם במקום צורך גדול ולפ"ז אפשר לסמוך על הפמ"ג בשעת הדחק ולחמם בתבשיל שרובו יבש כשהוא מצטמק ויפה לו.<br />
<br />
<br />
<br />
2. הסבר נוסף בשיטת '''ר' ירוחם המובאת בב"י'''- אומר '''המנחת כהן'''- תבשיל שרובו יבש נחשב יבש וכשרובו לח נחשב לח שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין. כלומר חייבים לקבוע קו ברור מה נחשב יבש ומה לא וע"כ מגדירים שדבר שרובו יבש נחשב יבש .<br />
<br />
<br />
אמנם עדיין לא מובנת הסברא, מה מועילה הגדרת התבשיל כיבש, הרי סוף סוף יש כאן מיעוט לח שמתבשל, הרי בלא היבש היה אסור לבשל את הלח?<br />
'''הגרצ"פ פרנק''' מסביר- מצינו דין שהמוציא מת על מיטה מהבית בשבת פטור, על המת כיוון שזו מלשצ"ג ועל המיטה כיוון שזו הוצאה נספחת ובטילה למת. וכן לגבי הוצאת חי על מיטה, שהחי נושא את עצמו והמיטה טפילה לו ופטור המוציא. <br />
וע"כ גם אצלנו הרוטב שהוא מיעוט, בטל ליבש ואין בישולו נחשב כלל בישול. אמנם לפ"ז החילוק הוא לא בין רוב למיעוט אלא בין עיקר וטפל, אך לא מצינו מי שכותב זאת .<br />
<br />
<br />
<br />
3. '''הסבר נוסף בדברי ר' ירוחם'''- על פי הסברא שהובאה לעיל בענין בישול. שהנקודה בבישול אחר בישול בלח שהצטנן, אינה קידום המאכל שכבר אינו מבושל, אלא המאכל כן מבושל אלא שחזותו אין בה היכר שנעשה בה בישול, ולכן אסור לבשל. עפ"ז כאשר ישנו תבשיל שרובו יבש ע"כ התבשיל כתבשיל ניכר בו הבישול ולכן גם ברוטב ניכר הבישול, ויהיה מותר בא"ב. שכיון שהנושא אינו הבישול אלא הניכרות הרי שכאן הבישול ניכר.<br />
<br />
<br />
נפק"מ בין הסבר זה להסבר של הרב פרנק- א. כאשר הרוטב היה נפרד מהעוף, וכעת הוא מחברם על מנת לחמם- לרב פרנק מותר כיון שזה מיעוט ובטל, ולהסבר זה יהיה אסור כיון שהרוטב כבר איבד את חזות הבישול. ב. חימום ביצים מבושלות במים- להסבר זה אלו מים חיים וודאי שאינם ניכרים ולכן יהיה אסור, אולם לרב פרנק אולי יותר כי המים נטפלים לביצים.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
רוב האחרונים אינם מקבלים את החילוק של רוב ומעט ( או שסוברים שהציטוט מרבינו ירוחם הינו טעות בגרסא או לפמ"ג שראינו שלפי הסברו זה לא להלכה) , אולם '''הגר"מ פיינשטין''' מתיר במקום צורך גדול. <br />
<br />
לשיטות שלא מקבלות את החילוק בין רוב למעט- מה כן נחשב דבר יבש?<br />
'''הרב אלישיב'''- יבש לגמרי ובעיקר מבחוץ, וי"א שגם מבפנים. <br />
'''רש"ז'''- שלא יהיה טופח ע"מ להטפיח.<br />
'''משנ"ב'''- צריך להריק את הרוטב שלא יראה בעין.<br />
<br />
== בישול אחר אפיה ==<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1339 בטור]'''(שי"ח, ה') מובאת דעתו של '''היראים''' הסובר שאע"פ שאין בישול אחר בישול ביבש, אך יש בישול אחר אפיה (וצלייה) ואפי' בכלי שני, וכן להפך יש אפיה אחר בישול. ואמנם מוסיף שאין אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה. הב"י מביא דעת הראבי"ה החולק וסובר שאין בישול אחר אפיה (וצלייה), ואין אפיה אחר בישול.<br />
<br />
<br />
המקור לדבריו הוא '''הגמ' בפסחים'''(מא. הדנה לגבי קרבן פסח שיש בו איסור אכילת פסח מבושל. ואומרת הגמ' שבשלו ואח"כ צלאו פשיטא שחייב, צלאו ואח"כ בשלו- תולה הגמ' במח' ר"מ ורבי יוסי לגבי מצה, האם יוצאים יד"ח ברקיק מבושל או לא, לר"מ כן, ולר"י לא יוצאים כיון שהבישול הרס את האפייה, ולכן אין על זה שם מצה, ומכאן לפסח שהבישול הורס את הצלייה ולכן חייב. ופוסקים כרבי יוסי ומכאן שהפעולה החדש משכיח את הדבר הקודם. ומכאן מסיק שגם בשבת יש בישול אחר אפייה.<br />
<br />
<br />
:אמנם קשה בגמ', הרי שם לגמ' בפסחים היה פשוט שבישלו ואח"כ צלאו חייב, וזה אפי' לא היה תלוי במח'. ורק לגבי צלייה ואח"כ בישול הוזכרה המח'. והרי לכאורה רצינו לומר שזה אותה שאלה, האם הפעולה השניה מבטל את הראשונה, למה הרישא אינה במח'? <br />
<br />
<br />
::אלא צ"ל שהפעולה השנייה אינה מבטלת את הראשונה, אלא מצטרפת אליה, ואז נראה להסביר את הגמ'- בישול ואחריו צלייה- הדבר הראשון ודאי משמעותי ולכן ברור שיש שם של בישול ויהיה חייב, והצלייה אולי מצטרפת ואולי לא זה אינו משנה. אך צליה ואחריה בישול- צלייה ודאי יש, ולגבי הבישול בזה יש מח' האם יש מקום לבישול להיכנס גם בשם הקרבן או שלא, לר"י- יש מקום לבישול ולכן חייב, ולר"מ אין מקום ולכן פטור. וכמו בפסח כך הדיון לגבי מצה שאולי הבישול אחר האפייה- אפוי מבושל- אינו יוצא בזה יד"ח.<br />
<br />
<br />
'''הבה"ל''' דן האם ניתן לחזור למקור, כלומר האם מותר לאפות מאכל שהוא אפוי מבושל, האם זה נחשב אפייה אחר בישול או אפייה אחר אפייה?<br />
<br />
<br />
:ואומר שתמיד הפעולה האחרונה היא הדומיננטית והפעולה הראשונה רק מצטרפת אליה וע"כ אסור לאפות דבר שנאפה והתבשל, ולפי דבריו יוצא הפוך ממה שאמרנו עד כה, ולא ברור מהלך הגמ' עפ"י דבריו. <br />
ובאמת הפמ"ג לא מקבל דין זה ואומר שהפעולה הראשונה היא הדומיננטית והשנייה רק מצטרפת אליה, ולדבריו לא יועיל לבשל דבר אפוי ע"מ לבשלו עוד בשבת כיוון שיש עליו שם אפוי.<br />
ולפי דברים אלו יש להסביר שמה שאומר היראים שהתבטל השם הראשון, אין הכונה לגמרי, אלא שהצטרף דבר שכלל לא היה קודם, לעומת בישול אחר בישול בו יש רק המשך.<br />
<br />
<br />
'''הראבי"ה''' הקשה על '''היראים''' מגמ' בברכות, שבה הגמ' דנה לגבי שלקות (ירק מבושל) מה ברכתו האם אדמה כי הוא עדיין ירק, או שהבישול עקר ממנו שם ירק ויברך שהכול, ומנסה ללמוד ממח' ר"מ ור"י במצה, ודוחה שאין ללמוד ממצה כיון שבמצה בעינן טעם מצה, וא"כ קשה על היראים שאין לדמות את מצה לשבת ולהוכיח שיש בישול אחר אפייה, כי מצה היא שונה?<br />
<br />
<br />
מתרץ '''הב"ח'''(ד"ה "בית יוסף")-: 1. שבאמת הבישול מבטל את האפייה במצה, וזה הטעם שלרבי יוסי לא יוצאים יד"ח, ומה שאמרה הגמ' בברכות שלא יוצאים יד"ח כי טעם מצה בעינן, זה רק לרווחא דמילתא, כלומר אומרת הגמ' שגם אם תרצה לומר שבישול לא מבטל את האפייה מ"מ וודאי שאת הטעם הוא משנה ולא יצא יד"ח כי טעם מצה בעינן. אך באמת גם הגמ' שם סוברת שהבישול מבטל את האפייה.<br />
<br />
<br />
2. עולא הוא זה שמחלק בין ברכות למצה, וגם בפסחים הוא מחלק בהמשך בין פסח למצה (ואומר שבפסח חייב כיון שכתוב "ובשל מבושל מ"מ), ואמנם אנו איננו סוברים כעולא, אלא סוברים שאין חילוק בין מצה לכל השאר ולכן גם בשאר תהיה מח', וניתן ללמוד אף לשבת. וא"כ לומדים מהב"ח שהטעם אינו מספק, אלא צריך שינוי משמעותי.<br />
<br />
<br />
3. '''הט"ז''' מתרץ- שאף אם נקבל את החילוק בין מצה לברכות שבמצה בעינן טעם מצה, עדיין ניתן ללמוד לשבת, כיון שגם בשבת אזלינן בתר טעם, האם מצטמק ויפה לו או רע לו, ולכן ניתן ללמוד ממצה לשבת, ויהיה בזה מח'. <br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
<br />
<br />
[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1568 השו"ע] (שי"ח, ה') כתב שאין בישול אחר בישול ביבש, ואפיה אחר בישול הביא שיש אוסרין ויש מתירין וא"כ נראה שלהלכה הוא מתיר. אך הרמ"א הביא שיש בישול אחר אפיה (וצלייה) ולהפך, ויהיה אסור כשיטת היראים ואפי' בכלי שני, ובכלי שלישי יהיה מותר(וכפי שאמרנו לעיל אין צליה אחר צליה ואפיה אחר אפיה).<br />
<br />
<br />
יוצא מדברינו אלו שלשיטת הרמ"א אסור לשים על הפלטה דבר מבושל כגון אורז ותפו"א מבושלים כיון שכעת הם ניצלים, ולכאורה מצינו שהעולם מתיר בכך?<br />
<br />
<br />
'''שני דרכים-''' 1. '''הבה"ל''' בסעי' טו' מקשה על השו"ע שדן לגבי בא"ב וכותב כדבר פשוט- שדבר שנתבשל מתר להניחו כנגד המדורה, והרי זהו צלייה אחר בישול ויש שאוסרים? ומתרץ המאמר מרדכי- שלשים ליד האש בתוך קדרה זה נקרא בישול ואפי' שאין נוזלים. ולכן במקרה של השו"ע הוא שם ליד האש בקדרה ולכן זהו בישול אחר בישול. לפ"ז נוכל להסיק מהמאמר מרדכי שבכל מקום שבו שמים על הפלטה ביחד עם הסיר דברים מבושלים, לא יחשב צלייה אלא בישול ויהיה מותר .<br />
<br />
<br />
2. '''החזו"א והשולחן שלמה-''' כותבים שכל מה שאסרנו בישול אחר צליה ולהפך, כל זה כאשר נעשה שינוי משמעותי על ידי הצלייה, אולם אם אין נעשה שינוי משמעותי זה יהיה מותר.ודבר זה מובן מסברא כיון שהצלייה יכולה לבטל ולפעול שם חדש רק אם היא עושה משהו משמעותי. <br />
לפ"ז כל מאכל מבושל שנרצה להניחו על הפלטה לצלייה נצטרך לבדוק אם הצלייה תשנה אותו באופן מהותי כגון תפו"א מבושלים ויהיה אסור. או שלא ישתנה באופן משמעותי כגון אורז ויהיה מותר.<br />
<br />
<br />
'''השש"כ''' מביא שאסור לשים דבר מבושל על האש או הפלטה, ואמנם בהערות מביא את הדברים שהבאנו כעת.<br />
עוד מביא השש"כ שלשים שקדי מרק בתוך המרק מותר אפי' בכלי ראשון, כיוון שהשקדי מרק בושלו שמן עמוק הנחשב לבישול (צלי קידר) ואין בישלו אחר בישול.<br />
קרוטונים ולחם שרק נאפו יהיה אסור לשימם בתוך המרק כיון שזהו בישול אחר אפייה.<br />
ומסיים '''השש"כ''' שאין לשים לחם ליד האש ולעשותו לצנימים, כיון שהלחם מתקשה בכך. ונראה שצריך להסביר איסור זה שיש צלייה אחר אפיה ואסור.</div>בן ציוןhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C&diff=5029בישול אחר בישול2016-05-26T15:21:09Z<p>בן ציון: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}},<br />
{{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח ד, ה', טז}}<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיח]] <br />
[[קטגוריה:בישול בשבת]]<br />
[[קטגוריה:הלכות שבת]]<br />
<br />
הסוגיא עוסקת בהלכות בישול בשבת, בשאלה האם יש בישול אחר בישול בשבת. דהיינו, האם עוברים איסור בישול על דבר שכבר התבשל? ראשית נעסוק בנושא מהו יבש ומהו לח, נדון מה דין דבר שהופך מיבש ללח. לבסוף נעסוק בשאלה האם יש בישול אחר אפיה ולהפך.<br />
<br />
== בישול אחר בישול ==<br />
<br />
<br />
'''הגמרא בשבת [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=145b&format=pdf קמה:] אומרת שמותר לשרות בחמין דבר שבא בחמין בערב שבת, כלומר דבר שנתבשל אין בו עוד משום בישול. וכן מובא בגמרא [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=20&format=pdf כ.]<br />
מצינו מספר שיטות בראשונים הדנות מתי יש בישול אחר בישול ומתי אין. תחילה יובאו הדברים בסיכומם, ולאחר מכן יוסברו'''<br />
<br />
("בן דורסאי" = שליש או חצי בישול (מחלוקת ראשונים) )<br />
<br />
'''בן דרוסאי לח קר-''' <br />
:כל הראשונים-אסור <br />
רשב"א –מותר<br />
<br />
<br />
'''בן דורסאי לח חם-'''<br />
:טור(רש"י)-אסור <br />
רא"ש- מותר <br />
רמב"ם-אסור <br />
רשב"א-מותר <br />
תוס' -אסור מדרבנן <br />
<br />
<br />
'''בן דורסאי יבש קר'''<br />
:טור (רש"י)– אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור<br />
רשב"א- מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
<br />
'''בן דורסאי יבש חם''' <br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
<br />
'''כל צרכו לח קר'''<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש-אסור<br />
רמב"ם-מותר<br />
רשב"א ותוס'-מותר <br />
<br />
<br />
'''כל צרכו לח חם'''<br />
:לכו"ע מותר- כיוון שזה מבושל <br />
<br />
<br />
'''כל צרכו יבש קר'''<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
<br />
'''כל צרכו יבש חם'''<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
<br />
<br />
:א"כ כשהאוכל מבושל כל צרכו ועדיין חם, ודאי שמותר להמשיך לחמם לכו"ע- כי זה נקרא מבושל. וכן כשזה מבושל בן דרוסאי והצטנן לכו"ע אסור כיון שהוא מבשל. כמו כן כולם מסכימים שכאשר האוכל יבש ומבושל כל צרכו- גם אם הצטנן, מותר לחממו ואין זה נקרא בישול כי גם כשהוא מקורר יש עליו שם מבושל. המחלוקת הם כאשר א. המאכל לח והגיע לכל צרכו והצטנן, האם זה כיבש ומותר או שאסור. (האם המאכל שהצטנן נקרא מבושל או לא). ב. כאשר המאכל התחמם בשיעור של בן דרוסאי והוא חם בין בלח ובין ביבש, האם מותר להוסיף עד כל צרכו או אסור. (המח' היא האם בן דרוסאי הוא מקסימום הבישול ומעבר אליו אין בישול).<br />
<br />
<br />
::מצינו א"כ שתי שיטות המקבילות '''בין תוספת בישול בב"ד לח חם, לבין חימום לח שנצטנן''' (טור ורשב"א) ומאידך שני שיטות המחלקות ביניהם (רא"ש ורמב"ם).<br />
<br />
<br />
:::א) '''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1337 הטור] והב"י (שי"ח, ד') וכן נראה שיטת רש"י''' אוסר בשני המקרים הנ"ל שמאחר שיש תוספת תיקון בבישול מתחייב, אמנם לא כל שיפור מחייב שהרי מצטמק ויפה לו מותר, אלא רק תיקון משמעותי.<br />
'''הרשב"א'''(לט "כל שבא בחמין") לעומת זאת מתיר בשני המקרים. ואפשר להסבירו בשני דרכים:1) אע"פ שיש בישול אחר בישול, צריך תיקון משמעותי. וחימום לח וכן תוספת בישול בב"ד אינה נחשבת בישול משמעותי. 2) '''המנחת חינוך''' רוצה להסביר ולומר שלשיטת''' הרשב"א''' אין בישול בדבר שכבר נתבשל ורק בישול ראשוני אסור, ואע"פ שודאי יש תיקון בתוספת בישול מ"מ לא שייך בכך בישול וע"כ בין בלח ובין ביבש אין בישול אחר בישול. <br />
לפ"ז אומר '''המנ"ח''', ש'''לרשב"א''' אין בישול במים ובמתכת שכמו שבלח אין בישול אחר בישול אע"פ שהצטנן ולא ניכר בו בישולו, כך גם במים ובמתכת שהצטננו יהיה מותר אע"פ שלא ניכר בישולם הראשון.<br />
אמנם לגבי חימום מים שנתבשלו, החזון איש חולק ואומר- שכאשר לא ניכר הבישול הקודם כלל, יהיה אסור. ולכן אוסר מים שהתקררו, וכ"ש במתכת שהתקררה יהיה אסור לכו"ע כיון שכבר אין ניכר הבישול הראשוני כלל. <br />
האג"ט אומר שהרשב"א יתיר גם במים משום שכבר נעשה בהם בישול ושוב אין בהם בישול, אך יאסור במתכת שבושלה והתקררה כיון שלא ניכר כלל בישולה הקודם. <br />
הפמ"ג רוצה לומר שגם לשיטות שיש בישול אחר בישול ('''כטור''') בלח שהצטנן, כל זה במים יין ושמן שהם נאכלין חיין וחימומם זה עיקר הבישול, אך ברוטב וכד' שנאכל רק אחרי שבישלוהו, אחרי בישול ראשוני כבר יהיה מותר.<br />
<br />
<br />
<br />
:::ב) '''[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=1302 הרמב"ם]'''(פ"ט הל' ה) מתיר לח שנצטנן בכל צרכו ואוסר ב"ד חם, הסבר הוא החילוק כך שבעקרון הוא מסכים לטור שיש תוספת בישול בדבר מבושל (גם כאשר היה בישול ראשוני), אלא שסובר שחימום לח אינו נחשב תיקון משמעותי, ואילו תוספת בישול ממב"ד לכל צרכו נחשבת תיקון מאכל משמעותי. כך גם משמע מלשונו של הרמב"ם שכתב את ההיתר של מבושל כל צרכו עם ההיתר של דבר שנאכל חי וכמו ששם הסברא היא שאין תיקון משמעותי, כך גם בדבר המבושל כל צרכו אין תיקון משמעותי בחימומו.<br />
<br />
<br />
'''הרא"ש'''(פ"ג ס' י, יא') פוסק הפוך מהרמב"ם וסובר שחימום לח קר אע"פ שמבושל כל צרכו אסור, ואילו תוספת בישול בב"ד חם מותרת. לכאורה אמרנו מסברא ששיש יותר תיקון בב"ד חם מאשר חימום לח, אלא צריך לומר כפי שהסביר המנחת חינוך ברשב"א שאין בישול בדבר שנתבשל, וע"כ מאכל שבושל לב"ד אין בו עוד משום בישול, אמנם בחימום דבר לח יש משום בישול כיוון שברגע שנצטנן לא ניכר בו הבישול הקודם, וע"כ נחשב כאילו עוד לא בושל והחימום עכשיו הוא בישולו הראשוני. אמנם הרא"ש מחייב דווקא בלח מאחר שביבש קר עדיין ניכר בו בישולו הקודם.<br />
<br />
<br />
נראה '''מהרא"ש''' שהנקודה המרכזית בבישול אחר בישול היא לא התיקון של המאכל, שהרי בב"ד יש תיקון ומותר, אלא הנקודה היא שלא יהיה זכר לבישול הקודם, ואז שייך לומר שחייב בבישול אחר בישול. ראיה לכך היא מבישול צבע שאומר '''הרא"ש''' שיש בו בישול לעולם כאשר נצטנן, ואם עדיין חם אין בו בישול אע"פ שאין תיקון בבישול צבע קר יותר מאשר צבע חם אלא ודאי שבקר לא ניכר הבישול הקודם ולכן אסור.<br />
<br />
<br />
'''ר' ירוחם ור' יונה'''(מובא בב"י) כותבים שלח שנצטנן, אם מצטמק ויפה לו יש בו משום בישול, '''ואם מצטמק ורע לו מותר''' ובב"ד חם אין בו בישול. <br />
לכאורה יש לשאול אם נאמר שהחימום של הלח יוצר את החיוב, א"כ למה יש חילוק בין מצטמק וטוב לו לבין מצטמק ורע לו, הרי סוף סוף החימום הוא הבישול? <br />
אלא צריך לומר שלא החימום עצמו הוא הבישול, אלא שיש חילוק בין תבשיל שניכר בישולו לבין תבשיל שלא ניכר בישולו, שכאשר ניכר בישולו הקודם אנו לא מתייחסים לתיקון שנוצר מאחר שאין זה תיקון ראשוני, אבל כאשר לא ניכר הבישול הקודם במאכל אז יש משמעות לתיקון שנוצר, שמאחר שאין זכר לבישול הקודם, התיקון הנוסף נחשב בישול. ע"כ במאכל שמצטמק ויפה לו שלא ניכר בו בישולו הקודם חייב ואילו במצטמק ורע לו שאין כלל תיקון ודאי שיהיה פטור.<br />
<br />
<br />
== הלכה למעשה ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1567 בשו"ע']'' בסי' שי"ח סעיף ד' נפסק '''כטור ורש"י'''- יבש כל צרכו שהצטנן מותר לחמם. לח כל צרכו שהצטנן אסור לחמם. בין יבש ובין לח בן דרוסאי חם אסור לחמם לכל צרכו.<br />
בסע' טו' אומר '''השו"ע''' לגבי לח שהצטנן שאסור אפי' מבושל כל צרכו (ויבש מותר). <br />
<br />
ומביא '''הרמ"א'''(שי"ח טו) את הדעות המובאות לעיל (רמב"ם רשב"א) שמותר לחמם גם לח שהצטנן. ומסיים '''הרמ"א-''' "ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". ויש להבין מהו הפסק הזה של הרמ"א.<br />
לכאורה מסברא היינו אומרים ששיעור יד סולדת שהוא שיעור בישול דאורייתא, ברגע שהתבשיל הצטנן פחות משיעור זה מיד נכנסים למח' רא"ש רמב"ם, האם מותר לחמם אפי' שנצטנן לגמרי, או שכשירד מיד סולדת אסור, מהו א"כ הגדר שאומר הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר לחמם? הרי למתירים מותר גם לאחר שהצטנן לגמרי, ולאוסרים כבר ביד סולדת אסור?<br />
<br />
<br />
<br />
=== ::'''ישנם שני כיוונים מרכזים באחרונים ובתוכם מס' דרכים-''' ===<br />
<br />
<br />
<br />
:::א. '''הרמ"א''' פוסק להלכה כדעות המקלות שמותר לחמם לח שהצטנן ואפי' נצטנן לגמרי, אולם- <br />
<br />
<br />
1. '''מחצית השקל-(שם)''' ישנה החמרה מדרבנן כשנצטנן לגמרי מדיני החזרה בשבת, כיון שנראה כבישול לכתחילה שאסור לשים מאכל קר על האש בשבת (מיחזי כמבשל), וע"כ הדין הזה נכון גם ביבש שהצטנן שצריך שלא יצטנן לגמרי ע"מ שלא יהיה איסור החזרה. (אמנם קשה לומר כך שהרי הרמ"א דיבר על מקום שאין איסור החזרה דרבנן שהרי כותב מפורש שמדובר סמוך לאש?).<br />
<br />
<br />
2. '''פמ"ג (שם)'''- אסור כשהצטנן לגמרי כי זה נראה כתיקון קצת, כלומר אע"פ שאין בישול כלל בכ"ז ישנה קבלה של עמ"י לא לשים על האש כי זה קצת תיקון. וזה כמובן רק בלח ולא ביבש כי רק לח נראה תיקון קצת.<br />
<br />
3. '''חזו"א-''' גזרה כי לא רואים שזה מבושל ויבאו לשים גם דבר שאינו מבושל כמו במים שאין רואים שהם רתוחים.<br />
<br />
<br />
:::ב. '''הרמ"א''' פוסק להלכה '''כשו"ע''' וכדעות האוסרות לחמם לח שהצטנן. ובכ"ז דיבר על "לא נצטנן לגמרי" כי-<br />
<br />
<br />
1. '''אגלי טל-'''(יח' השמטה ב') האג"ט מחדש שני חידושים- 1. מאכל בן דרוסאי הינו גם פחות מיד"ס עד שיעור של "לא נצטנן לגמרי" דהיינו שכל עוד שאפשר לשתות ע"י הדחק גם אם זה פחות מיד"ס זה עדיין נחשב בן דרוסאי. 2. לדעת האג"ט גם האוסרים לחמם מבן דורסאי ועד כל צרכו זהו רק איסור דרבנן, וכך רוצה לומר ברש"י וכו'. והצירוף של שני החידושים דהיינו שבן דרוסאי זה נאכל ע"י הדחק, וכן שמדובר רק באיסור דרבנן ויש שיטות ראשונים שמתירות לגמרי, הצירוף של כל זה מביא את הרמ"א להתיר מלא נצטנן לגמרי ומעלה. שבזה יש מתירים וזה רק דרבנן שזה עדיין בן דרוסאי. אמנם פחות משיעור זה, זה כבר איסור דאורייתא ואסור.<br />
ולשו"ע שאוסר מיד"ס- כי מבן דרוסאי לכל צרכו זה דאורייתא ולכן אין לו את החשבון הזה.<br />
<br />
<br />
ואמנם יש לשאול והרי כתוב שבישול זה ביד סולדת? ת: לבשל בתחילה זה רק ביד"ס, אך אם מבושל וכעת הצטנן גם כשנאכל ע"י הדחק יש לזה שם מבושל כי לבטל שם מבושל צריך שלא יהיה ראוי כלל לאכילה. (וכן מצינו בטומאה ובפסחים).<br />
(והאחרונים דלעיל לא מקבלים את הגדר הזה של נאכל ע"י הדחק, אלא הם מבינים שזה שיעור פחות יותר- י"א שזהו שיעור של טמפרטורת החדר)<br />
<br />
<br />
2.'''תהל"ד'''- באמת נצטנן זה איסור מדאורייתא כדעות האוסרות. אולם מתיר בלא נצטנן לגמרי ע"פ הסברא המובאת לעיל, שהדיון בסוגיא הוא האם הבישול הראשון מינכר ואז אין אחריו בישול או לא מינכר ויהיה בישול אחריו. ואם זו הסברא הרי שיש מקום לגדר ביניים. באמת יש בישול אחר בישול בלח שהצטנן כי זה אינו מספיק ניכר, אך אם לא הצטנן לגמרי זה עדיין נחשב ניכר. א"כ כיון שהנקודה אינה הבישול שהוא ביד"ס אלא הניכרות, זה עדיין ניכר ואפי' הרא"ש יודה בזה.<br />
מה אומר על כך השו"ע האוסר כבר ביד"ס? היה אפשר לומר שהשו"ע סובר שהנקודה היא בישול ולא ניכרות ולכן כבר פחות מיד"ס אסור. אך מצאנו בשו"ע בלח שהצטנן שהגדר הוא יד"ס ורק פחות מכך אסור להחזיר ליד"ס, אך מעל יד"ס מותר להעלות. ולמרות שלח בן דרוסאי אסור להעלות לכל צרכו. ועולה מכאן- שלכתחילה זה קו אדום, אך אם בושל וירד אז ניכר ויש זכר שזה מבושל ולכן מותר להעלות. וא"כ רואים שגם לשו"ע יש עניין של ניכרות, שפחות מיד"ס לא ניכר, ויותר מיד"ס כן ניכר. ולכן צריך להסביר שהמח' בין השו"ע לרמ"א היא איפה זה נקרא ניכר, לשו"ע עד יד"ס. ולרמ"א בלא נצטנן לגמרי. <br />
<br />
<br />
3. '''משנה ברורה- (שם)''' דעה אמצעית: הרמ"א חושש לשני הצדדים ועל כן מתיר מתחת יד"ס שאין בישול אחר בישול, אך אוסר מתחת נצטנן לגמרי שיש בישול אחר בישול.<br />
<br />
<br />
<br />
== יבש שמפשיר ונעשה לח ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=51b&format=pdf הגמרא]''' בנא: אומרת שאין מרסקין את השלג ואת הברד כיון שיש איסור דרבנן של מוליד. אך מותר לשים בתוך כוס של יין שמפשיר מעצמו ואין בזה מוליד. '''רש"י''' על המשנה מסביר את האיסור של מוליד שאסור משום שדמי למלאכה. הסבר נוסף הוא גזרה משקין שזבו שמא יסחוט.<br />
<br />
<br />
דנו הראשונים לגבי אינפנד"א דהיינו פשטידה עם שומן קרוש שכאשר מחמם אותה השומן מפשיר ונעשה נוזל, האם יש בזה מוליד או שלא.<br />
<br />
<br />
'''ספר התרומה לרבינו ברוך-([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1345 מובא בב"י שי"ח טז])''' אוסר בפשטידה משום מוליד כיון שהשומן מפשיר ונעשה נוזל. ואמנם הרי לגבי קרח בכוס התרנו לכאורה משום שלא עושה בידיים וא"כ גם כאן שאינו עושה בידים אלא האש עושה נתיר? אלא שבכוס הותר כיון שאין ניכרת ההולדה כיון שנבלע בתוך הכוס, ואילו בפשטידא השומן הנוזל ניכר .<br />
<br />
<br />
'''רבינו יחיאל מפריס, רמב"ם, רמב"ן-(שם)''' התירו בפשטידה ואין בזה מוליד כמו בקרח שהותר בכוס כיון שאינו עושה בידיים ממילא א"א לומר שהוא עושה מלאכה, וכן אין שייך גזירת משקין שזבו כי שומן קרוש הוא מאכל ולא משקה. <br />
רבינו יחיאל הביא ראיה לדבריו משמן, שכתוב שסכה אשה ידה בשמן (קרוש) ומחממתו כנגד האור וסכה לבנה. ומכאן מסיק רבינו יחיאל שאין איסור מוליד בשמן קרוש וכן בפשטידה שהרי מותר לעשות זאת בשבת.<br />
<br />
<br />
'''המרדכי (שם)-''' מסתייג מההיתר של ר' יחיאל ואומר שראוי להחמיר כבעה"ת במקום שהיד סולדת בו ששם יש איסור נולד.<br />
<br />
<br />
'''בית יוסף-''' הבין שהמרדכי לגבי פשטידה פסק כבעל התרומה לגמרי שתמיד אסור מוליד. לעומת זאת לענין שמן פסק שמותר רק במקום שאין היד סולדת. ועל כך הקשה שני קושיות- 1. הרי אם יש איסור מוליד בשמן הרי שצריך לאסור גם במקום שאין היד סולדת? 2. יוצא מהמרדכי שלרבינו יחיאל מותר בפשטידה גם במקום שהיד סולדת, והרי יש בעיה של מבשל?<br />
<br />
<br />
<br />
=== השולחן ערוך ===<br />
<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1572 שו"ע שי"ח טז]-''' פשטידה מותרת תמיד גם במקום שהיד סולדת בו.ואין בזה איסור נולד כר' יחיאל. אמנם צריך להבין מדוע אין איסור מבשל כפי שפסק בב"י לעניין שמן?<br />
<br />
<br />
'''ישנם 3 דרכים בהבנת השו"ע-'''<br />
<br />
1.'''לבוש-''' צריך לתקן ולומר שמותר רק במקום שאין היד"ס כיוון שביד"ס יש איסור בישול שהשומן לא נחשב יבש מאחר שנעשה לח לאחר שמפשיר (והלבוש הבין שהבית יוסף הקשה גם לגבי פשטידה ולא רק לגבי שמן).<br />
<br />
2.'''מג"א-(ס"ק לט')''' דווקא בשמן יש איסור כיוון שהוא חי אבל השומן המבושל נחשב יבש וע"כ אין בו איסור בישול וע"כ לא קשה על המרדכי, מאחר שהמרדכי לא דיבר כלל על שמן אלא על פשטידה ובאמת בשמן אסור תמיד משום בישול אבל בפשטידה אין כלל איסור בישול והחילוק בין יד"ס ללא יד"ס הוא שביד"ס יש ודאי איסור מוליד ששם השומן יפשיר אבל במקום שאין היד"ס ספק אם יפשיר וע"כ מיקל.<br />
<br />
3.'''ט"ז-(ס"ק כ')''' באמת יש איסור בישול בפשטידה שהשומן נחשב לח אלא שההיתר של השו"ע הוא דווקא במקום שהיד"ס בתנאי שלא יגיע בפועל ליד"ס, שאז אסור מדרבנן. ומאחר שהשומן מתבשל בתוך הפשטידה, אין זה נחשב דרך בישול ומותר. כמו כן צריך להסביר את ההיתר של אשה שסכה ידה אפי' במקום שהיד"ס, ומותר כיוון שעושה בשינוי. כלומר כיוון שזה גם דרבנן וגם שינוי מותר תמיד.<br />
<br />
<br />
'''יוצא א"כ שהט"ז והלבוש סוברים שיבש שמפשיר ונעשה לח נחשב לח ויש בו בישול, ואילו למג"א נחשב יבש ואין בו בישול וכך נפסק להלכה.'''<br />
<br />
<br />
<br />
== עירוי על דבר יבש שהופך ללח ==<br />
<br />
'''המג"א''' בסימן רנ"ג (ס"ק מא) פוסק שאסור לערות מים חמים על שומן שעל הכלים משום נולד, אבל מותר לשרות את הכלים במים חמים. ומכאן שמצד איסור בישול אין בעיה בעירוי המים על השומן, וזה כשיטת המג"א בפשטידה שיבש שנעשה לח דינו כיבש.<br />
<br />
<br />
'''רעק"א-(שם)''' מקשה לכאורה שעירוי אינו דומה לפשטידה, שהרי בעירוי מים חמים ישנם שני שלבים, בתחילה השומן נעשה לח ולאח"מ מתבשל וא"כ יש בישול של לח מבושל שהצטנן שיש בו בישול אחר בישול? אמנם השרייה יהיה מותר כיון שזו פעולה אחת שבה היבש נעשה לח ומתבשל. <br />
מנסה לתרץ הרעק"א- שכאשר השומן נעשה לח, הוא אינו צונן לגמרי וע"כ אין בו איסור בישול, ע"פ דברי הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר.<br />
<br />
<br />
אך קשה- שהרי כל מה שהתרנו בלח שחם קצת, זה דווקא שזה החום המקורי של המאכל, אבל כאן בשומן שזה חום חדש בוודאי יהיה אסור. <br />
נראה להסביר- שרעק"א מצריך שיהיה למאכל שם מבושל ברציפות, וכאן כאשר הוא יבש יש עליו שם מבושל שלא מתבטל הניכרות של הבישול ממנו, וכאשר הוא נעשה לח יש עליו שם מבושל כי הוא לא קר לגמרי, ורק לח קר לגמרי מאבד את הניכרות ממנו.<br />
אמנם קשה שעוד לפני שהמאכל נעשה יבש, הוא מתקרר ומאבד את ניכרות הבישול שלו? ואם אנו מחפשים שיהיה רצף כעת אין כבר רצף?<br />
ובאמת רעק"א נשאר בצ"ע לדינא.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''הלכה למעשה-''' ===<br />
אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על קפה נמס (מבושל) וכן סוכר ומלח (מבושלים) וחלב (מפוסטר) כיון שזה נעשה לח והוא מבשל. (משנ"ב והשש"כ א, נה).<br />
ואמנם גם להשרות במים חמים בכלי ראשון אסור משום מיחזי כמבשל.<br />
<br />
<br />
<br />
== הגדרת יבש ולח ==<br />
<br />
מהי ההגדרה לדבר לח ומה ההגדרה לדבר יבש? אם ישנו תבשיל המעורב בלח ויבש יחד, כיצד נדון אותו?<br />
<br />
<br />
מסברא היינו אומרים שנדון כל דבר בפני עצמו, ביבש לא יהיה בישול, ובלח יהיה בישול.<br />
<br />
<br />
'''[[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1173 הבית יוסף]]''' בסימן רנ"ג (א) '''מצטט את הרבינו ירוחם'''- "כל '''שרובו''' רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור" עולה מדבריו שאם יש רוב יבש למרות שיש נוזלים זה נחשב יבש ומותר לכתחילה לחמם את הלח . וכן אם הרוב לח אע"פ שיש גם יבש יש בזה בישול.<br />
<br />
<br />
:לכאורה קשה מדוע ללכת ע"פ הרוב הרי גם המיעוט הלח מתבשל ויש בו בישול אחר בישול?<br />
<br />
<br />
1. '''הפמ"ג (רנג , יג') מסביר'''- הנקודה של הרוב היא החילוק בין מצטמק ורע לו לבין מצטמק ויפה לו שלשיטת ר' ירוחם בלח שהצטנן פטור אם מצטמק ורע לו, וחייב דווקא במצטמק ויפה לו, והרוב מעיד האם התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו או רע לו וע"כ אם הרוב יבש שבד"כ הוא מצטמק ורע לו אז כל התבשיל נחשב מצטמק ורע לו אך אם הרוב לח שבד"כ הוא מצטמק ויפה לו כל התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. <br />
החיסרון במצטמק ורע לו הוא שבשביל להתחייב צריך מלאכת מחשבת אך כאשר מצטמק ורע לו האדם הולך מראש לעשות פעולה לא מוצלחת ועל פעולה כזאת לא מתחייבים.<br />
<br />
<br />
ישנם שני בעיות בשיטת '''הפמ"ג''': 1. יכול להיות גם מקרה שהיבש מצטמק ויפה לו ואין בהכרח עדות שכאשר הרוב יבש התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. 2. השו"ע עצמו לא מזכיר את הר' ירוחם לגבי מצטמק ורע לו וחילוק זה נזכר רק ברמ"א וכן נפסק בט"ז. אבל '''הב"ח והגר"א''' כתבו שלשו"ע אסור לחמם מצטמק ורע לו. לפי שיטות אלה לא יועיל שהרוב מצטמק ורע לו ויהיה אסור בכל מקרה, וצריך הסבר אחר לב"י שהתיר כאשר הרוב יבש. אמנם המג"א מסביר שגם השו"ע מודה לרמ"א ומתיר במצטמק ורע לו. ופוסק '''הגר"מ פיינשטיין''' שאפשר לסמוך על החילוק של ר' ירוחם במקום צורך גדול ולפ"ז אפשר לסמוך על הפמ"ג בשעת הדחק ולחמם בתבשיל שרובו יבש כשהוא מצטמק ויפה לו.<br />
<br />
<br />
<br />
2. הסבר נוסף בשיטת '''ר' ירוחם המובאת בב"י'''- אומר '''המנחת כהן'''- תבשיל שרובו יבש נחשב יבש וכשרובו לח נחשב לח שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין. כלומר חייבים לקבוע קו ברור מה נחשב יבש ומה לא וע"כ מגדירים שדבר שרובו יבש נחשב יבש .<br />
<br />
<br />
אמנם עדיין לא מובנת הסברא, מה מועילה הגדרת התבשיל כיבש, הרי סוף סוף יש כאן מיעוט לח שמתבשל, הרי בלא היבש היה אסור לבשל את הלח?<br />
'''הגרצ"פ פרנק''' מסביר- מצינו דין שהמוציא מת על מיטה מהבית בשבת פטור, על המת כיוון שזו מלשצ"ג ועל המיטה כיוון שזו הוצאה נספחת ובטילה למת. וכן לגבי הוצאת חי על מיטה, שהחי נושא את עצמו והמיטה טפילה לו ופטור המוציא. <br />
וע"כ גם אצלנו הרוטב שהוא מיעוט, בטל ליבש ואין בישולו נחשב כלל בישול. אמנם לפ"ז החילוק הוא לא בין רוב למיעוט אלא בין עיקר וטפל, אך לא מצינו מי שכותב זאת .<br />
<br />
<br />
<br />
3. '''הסבר נוסף בדברי ר' ירוחם'''- על פי הסברא שהובאה לעיל בענין בישול. שהנקודה בבישול אחר בישול בלח שהצטנן, אינה קידום המאכל שכבר אינו מבושל, אלא המאכל כן מבושל אלא שחזותו אין בה היכר שנעשה בה בישול, ולכן אסור לבשל. עפ"ז כאשר ישנו תבשיל שרובו יבש ע"כ התבשיל כתבשיל ניכר בו הבישול ולכן גם ברוטב ניכר הבישול, ויהיה מותר בא"ב. שכיון שהנושא אינו הבישול אלא הניכרות הרי שכאן הבישול ניכר.<br />
<br />
<br />
נפק"מ בין הסבר זה להסבר של הרב פרנק- א. כאשר הרוטב היה נפרד מהעוף, וכעת הוא מחברם על מנת לחמם- לרב פרנק מותר כיון שזה מיעוט ובטל, ולהסבר זה יהיה אסור כיון שהרוטב כבר איבד את חזות הבישול. ב. חימום ביצים מבושלות במים- להסבר זה אלו מים חיים וודאי שאינם ניכרים ולכן יהיה אסור, אולם לרב פרנק אולי יותר כי המים נטפלים לביצים.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
רוב האחרונים אינם מקבלים את החילוק של רוב ומעט ( או שסוברים שהציטוט מרבינו ירוחם הינו טעות בגרסא או לפמ"ג שראינו שלפי הסברו זה לא להלכה) , אולם '''הגר"מ פיינשטין''' מתיר במקום צורך גדול. <br />
<br />
לשיטות שלא מקבלות את החילוק בין רוב למעט- מה כן נחשב דבר יבש?<br />
'''הרב אלישיב'''- יבש לגמרי ובעיקר מבחוץ, וי"א שגם מבפנים. <br />
'''רש"ז'''- שלא יהיה טופח ע"מ להטפיח.<br />
'''משנ"ב'''- צריך להריק את הרוטב שלא יראה בעין.<br />
<br />
== בישול אחר אפיה ==<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1339 בטור]'''(שי"ח, ה') מובאת דעתו של '''היראים''' הסובר שאע"פ שאין בישול אחר בישול ביבש, אך יש בישול אחר אפיה (וצלייה) ואפי' בכלי שני, וכן להפך יש אפיה אחר בישול. ואמנם מוסיף שאין אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה. הב"י מביא דעת הראבי"ה החולק וסובר שאין בישול אחר אפיה (וצלייה), ואין אפיה אחר בישול.<br />
<br />
<br />
המקור לדבריו הוא '''הגמ' בפסחים'''(מא. הדנה לגבי קרבן פסח שיש בו איסור אכילת פסח מבושל. ואומרת הגמ' שבשלו ואח"כ צלאו פשיטא שחייב, צלאו ואח"כ בשלו- תולה הגמ' במח' ר"מ ורבי יוסי לגבי מצה, האם יוצאים יד"ח ברקיק מבושל או לא, לר"מ כן, ולר"י לא יוצאים כיון שהבישול הרס את האפייה, ולכן אין על זה שם מצה, ומכאן לפסח שהבישול הורס את הצלייה ולכן חייב. ופוסקים כרבי יוסי ומכאן שהפעולה החדש משכיח את הדבר הקודם. ומכאן מסיק שגם בשבת יש בישול אחר אפייה.<br />
<br />
<br />
:אמנם קשה בגמ', הרי שם לגמ' בפסחים היה פשוט שבישלו ואח"כ צלאו חייב, וזה אפי' לא היה תלוי במח'. ורק לגבי צלייה ואח"כ בישול הוזכרה המח'. והרי לכאורה רצינו לומר שזה אותה שאלה, האם הפעולה השניה מבטל את הראשונה, למה הרישא אינה במח'? <br />
<br />
<br />
::אלא צ"ל שהפעולה השנייה אינה מבטלת את הראשונה, אלא מצטרפת אליה, ואז נראה להסביר את הגמ'- בישול ואחריו צלייה- הדבר הראשון ודאי משמעותי ולכן ברור שיש שם של בישול ויהיה חייב, והצלייה אולי מצטרפת ואולי לא זה אינו משנה. אך צליה ואחריה בישול- צלייה ודאי יש, ולגבי הבישול בזה יש מח' האם יש מקום לבישול להיכנס גם בשם הקרבן או שלא, לר"י- יש מקום לבישול ולכן חייב, ולר"מ אין מקום ולכן פטור. וכמו בפסח כך הדיון לגבי מצה שאולי הבישול אחר האפייה- אפוי מבושל- אינו יוצא בזה יד"ח.<br />
<br />
<br />
'''הבה"ל''' דן האם ניתן לחזור למקור, כלומר האם מותר לאפות מאכל שהוא אפוי מבושל, האם זה נחשב אפייה אחר בישול או אפייה אחר אפייה?<br />
<br />
<br />
:ואומר שתמיד הפעולה האחרונה היא הדומיננטית והפעולה הראשונה רק מצטרפת אליה וע"כ אסור לאפות דבר שנאפה והתבשל, ולפי דבריו יוצא הפוך ממה שאמרנו עד כה, ולא ברור מהלך הגמ' עפ"י דבריו. <br />
ובאמת הפמ"ג לא מקבל דין זה ואומר שהפעולה הראשונה היא הדומיננטית והשנייה רק מצטרפת אליה, ולדבריו לא יועיל לבשל דבר אפוי ע"מ לבשלו עוד בשבת כיוון שיש עליו שם אפוי.<br />
ולפי דברים אלו יש להסביר שמה שאומר היראים שהתבטל השם הראשון, אין הכונה לגמרי, אלא שהצטרף דבר שכלל לא היה קודם, לעומת בישול אחר בישול בו יש רק המשך.<br />
<br />
<br />
'''הראבי"ה''' הקשה על '''היראים''' מגמ' בברכות, שבה הגמ' דנה לגבי שלקות (ירק מבושל) מה ברכתו האם אדמה כי הוא עדיין ירק, או שהבישול עקר ממנו שם ירק ויברך שהכול, ומנסה ללמוד ממח' ר"מ ור"י במצה, ודוחה שאין ללמוד ממצה כיון שבמצה בעינן טעם מצה, וא"כ קשה על היראים שאין לדמות את מצה לשבת ולהוכיח שיש בישול אחר אפייה, כי מצה היא שונה?<br />
<br />
<br />
מתרץ '''הב"ח'''(ד"ה "בית יוסף")-: 1. שבאמת הבישול מבטל את האפייה במצה, וזה הטעם שלרבי יוסי לא יוצאים יד"ח, ומה שאמרה הגמ' בברכות שלא יוצאים יד"ח כי טעם מצה בעינן, זה רק לרווחא דמילתא, כלומר אומרת הגמ' שגם אם תרצה לומר שבישול לא מבטל את האפייה מ"מ וודאי שאת הטעם הוא משנה ולא יצא יד"ח כי טעם מצה בעינן. אך באמת גם הגמ' שם סוברת שהבישול מבטל את האפייה.<br />
<br />
<br />
2. עולא הוא זה שמחלק בין ברכות למצה, וגם בפסחים הוא מחלק בהמשך בין פסח למצה (ואומר שבפסח חייב כיון שכתוב "ובשל מבושל מ"מ), ואמנם אנו איננו סוברים כעולא, אלא סוברים שאין חילוק בין מצה לכל השאר ולכן גם בשאר תהיה מח', וניתן ללמוד אף לשבת. וא"כ לומדים מהב"ח שהטעם אינו מספק, אלא צריך שינוי משמעותי.<br />
<br />
<br />
3. '''הט"ז''' מתרץ- שאף אם נקבל את החילוק בין מצה לברכות שבמצה בעינן טעם מצה, עדיין ניתן ללמוד לשבת, כיון שגם בשבת אזלינן בתר טעם, האם מצטמק ויפה לו או רע לו, ולכן ניתן ללמוד ממצה לשבת, ויהיה בזה מח'. <br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
<br />
<br />
[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1568 השו"ע] (שי"ח, ה') כתב שאין בישול אחר בישול ביבש, ואפיה אחר בישול הביא שיש אוסרין ויש מתירין וא"כ נראה שלהלכה הוא מתיר. אך הרמ"א הביא שיש בישול אחר אפיה (וצלייה) ולהפך, ויהיה אסור כשיטת היראים ואפי' בכלי שני, ובכלי שלישי יהיה מותר(וכפי שאמרנו לעיל אין צליה אחר צליה ואפיה אחר אפיה).<br />
<br />
<br />
יוצא מדברינו אלו שלשיטת הרמ"א אסור לשים על הפלטה דבר מבושל כגון אורז ותפו"א מבושלים כיון שכעת הם ניצלים, ולכאורה מצינו שהעולם מתיר בכך?<br />
<br />
<br />
'''שני דרכים-''' 1. '''הבה"ל''' בסעי' טו' מקשה על השו"ע שדן לגבי בא"ב וכותב כדבר פשוט- שדבר שנתבשל מתר להניחו כנגד המדורה, והרי זהו צלייה אחר בישול ויש שאוסרים? ומתרץ המאמר מרדכי- שלשים ליד האש בתוך קדרה זה נקרא בישול ואפי' שאין נוזלים. ולכן במקרה של השו"ע הוא שם ליד האש בקדרה ולכן זהו בישול אחר בישול. לפ"ז נוכל להסיק מהמאמר מרדכי שבכל מקום שבו שמים על הפלטה ביחד עם הסיר דברים מבושלים, לא יחשב צלייה אלא בישול ויהיה מותר .<br />
<br />
<br />
2. '''החזו"א והשולחן שלמה-''' כותבים שכל מה שאסרנו בישול אחר צליה ולהפך, כל זה כאשר נעשה שינוי משמעותי על ידי הצלייה, אולם אם אין נעשה שינוי משמעותי זה יהיה מותר.ודבר זה מובן מסברא כיון שהצלייה יכולה לבטל ולפעול שם חדש רק אם היא עושה משהו משמעותי. <br />
לפ"ז כל מאכל מבושל שנרצה להניחו על הפלטה לצלייה נצטרך לבדוק אם הצלייה תשנה אותו באופן מהותי כגון תפו"א מבושלים ויהיה אסור. או שלא ישתנה באופן משמעותי כגון אורז ויהיה מותר.<br />
<br />
<br />
'''השש"כ''' מביא שאסור לשים דבר מבושל על האש או הפלטה, ואמנם בהערות מביא את הדברים שהבאנו כעת.<br />
עוד מביא השש"כ שלשים שקדי מרק בתוך המרק מותר אפי' בכלי ראשון, כיוון שהשקדי מרק בושלו שמן עמוק הנחשב לבישול (צלי קידר) ואין בישלו אחר בישול.<br />
קרוטונים ולחם שרק נאפו יהיה אסור לשימם בתוך המרק כיון שזהו בישול אחר אפייה.<br />
ומסיים '''השש"כ''' שאין לשים לחם ליד האש ולעשותו לצנימים, כיון שהלחם מתקשה בכך. ונראה שצריך להסביר איסור זה שיש צלייה אחר אפיה ואסור.</div>בן ציוןhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C&diff=5028בישול אחר בישול2016-05-26T15:00:54Z<p>בן ציון: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}},<br />
{{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח ד, ה', טז}}<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיח]] <br />
[[קטגוריה:בישול בשבת]]<br />
[[קטגוריה:הלכות שבת]]<br />
<br />
הסוגיא עוסקת בהלכות בישול בשבת, בשאלה האם יש בישול אחר בישול בשבת. דהיינו, האם עוברים איסור בישול על דבר שכבר התבשל? ראשית נעסוק בנושא מהו יבש ומהו לח, נדון מה דין דבר שהופך מיבש ללח. לבסוף נעסוק בשאלה האם יש בישול אחר אפיה ולהפך.<br />
<br />
== בישול אחר בישול ==<br />
<br />
<br />
'''הגמרא בשבת [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=145b&format=pdf קמה:] אומרת שמותר לשרות בחמין דבר שבא בחמין בערב שבת, כלומר דבר שנתבשל אין בו עוד משום בישול. וכן מובא בגמרא [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=20&format=pdf כ.]<br />
מצינו מספר שיטות בראשונים הדנות מתי יש בישול אחר בישול ומתי אין. תחילה יובאו הדברים בסיכומם, ולאחר מכן יוסברו'''<br />
<br />
<br />
'''בן דרוסאי לח קר-''' <br />
<br />
:כל הראשונים-אסור <br />
רשב"א –מותר(?)<br />
<br />
'''בן דורסאי לח חם-'''<br />
<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור <br />
רא"ש- מותר <br />
רמב"ם-אסור <br />
רשב"א-מותר <br />
תוס' -אסור מדרבנן <br />
<br />
'''בן דורסאי יבש קר'''<br />
<br />
<br />
:טור (רש"י)– אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור<br />
רשב"א- מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
'''בן דורסאי יבש חם''' <br />
<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
<br />
'''כל צרכו לח קר'''<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש-אסור<br />
רמב"ם-מותר<br />
רשב"א ותוס'-מותר <br />
<br />
'''כל צרכו לח חם'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר- כיוון שזה מבושל <br />
<br />
'''כל צרכו יבש קר'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
'''כל צרכו יבש חם'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
<br />
<br />
:א"כ כשהאוכל מבושל כל צרכו חם ודאי שמותר להמשיך לחמם לכו"ע כי זה נקרא מבושל. וכן כשזה מבושל בן דרוסאי והצטנן לכו"ע אסור כיון שהוא מבשל. וכן כולם מסכימים שכאשר האוכל יבש ומבושל כל צרכו גם אם הצטנן מותר לחממו ואין זה נקרא בישול כי גם כשהוא מקורר יש עליו שם מבושל. המח' הם כאשר א. המאכל לח והגיע לכל צרכו והצטנן, האם זה כיבש ומותר או שאסור. (האם המאכל שהצטנן נקרא מבושל או לא). ב. כאשר המאכל התחמם בשיעור של בן דרוסאי והוא חם בין בלח ובין ביבש האם מותר להוסיף עד כל צרכו או אסור. (המח' היא האם בן דרוסאי הוא מקסימום הבישול ומעבר אליו אין בישול).<br />
<br />
<br />
::מצינו א"כ שתי שיטות המקבילות '''בין תוספת בישול בב"ד לח חם, לבין חימום לח שנצטנן''' (טור ורשב"א) ומאידך שני שיטות המחלקות ביניהם (רא"ש ורמב"ם).<br />
<br />
<br />
:::א) '''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1337 הטור] והב"י (שי"ח, ד') וכן נראה שיטת רש"י''' אוסר בשני המקרים הנ"ל שמאחר שיש תוספת תיקון בבישול מתחייב, אמנם לא כל שיפור מחייב שהרי מצטמק ויפה לו מותר, אלא רק תיקון משמעותי.<br />
'''הרשב"א'''(לט "כל שבא בחמין") לעומת זאת מתיר בשני המקרים. ואפשר להסבירו בשני דרכים:1) אע"פ שיש בישול אחר בישול, צריך תיקון משמעותי. וחימום לח וכן תוספת בישול בב"ד אינה נחשבת בישול משמעותי. 2) '''המנחת חינוך''' רוצה להסביר ולומר שלשיטת''' הרשב"א''' אין בישול בדבר שכבר נתבשל ורק בישול ראשוני אסור, ואע"פ שודאי יש תיקון בתוספת בישול מ"מ לא שייך בכך בישול וע"כ בין בלח ובין ביבש אין בישול אחר בישול. <br />
לפ"ז אומר '''המנ"ח''', ש'''לרשב"א''' אין בישול במים ובמתכת שכמו שבלח אין בישול אחר בישול אע"פ שהצטנן ולא ניכר בו בישולו, כך גם במים ובמתכת שהצטננו יהיה מותר אע"פ שלא ניכר בישולם הראשון.<br />
אמנם לגבי חימום מים שנתבשלו, החזון איש חולק ואומר- שכאשר לא ניכר הבישול הקודם כלל, יהיה אסור. ולכן אוסר מים שהתקררו, וכ"ש במתכת שהתקררה יהיה אסור לכו"ע כיון שכבר אין ניכר הבישול הראשוני כלל. <br />
האג"ט אומר שהרשב"א יתיר גם במים משום שכבר נעשה בהם בישול ושוב אין בהם בישול, אך יאסור במתכת שבושלה והתקררה כיון שלא ניכר כלל בישולה הקודם. <br />
הפמ"ג רוצה לומר שגם לשיטות שיש בישול אחר בישול ('''כטור''') בלח שהצטנן, כל זה במים יין ושמן שהם נאכלין חיין וחימומם זה עיקר הבישול, אך ברוטב וכד' שנאכל רק אחרי שבישלוהו, אחרי בישול ראשוני כבר יהיה מותר.<br />
<br />
<br />
<br />
:::ב) '''[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=1302 הרמב"ם]'''(פ"ט הל' ה) מתיר לח שנצטנן בכל צרכו ואוסר ב"ד חם, הסבר הוא החילוק כך שבעקרון הוא מסכים לטור שיש תוספת בישול בדבר מבושל (גם כאשר היה בישול ראשוני), אלא שסובר שחימום לח אינו נחשב תיקון משמעותי, ואילו תוספת בישול ממב"ד לכל צרכו נחשבת תיקון מאכל משמעותי. כך גם משמע מלשונו של הרמב"ם שכתב את ההיתר של מבושל כל צרכו עם ההיתר של דבר שנאכל חי וכמו ששם הסברא היא שאין תיקון משמעותי, כך גם בדבר המבושל כל צרכו אין תיקון משמעותי בחימומו.<br />
<br />
<br />
'''הרא"ש'''(פ"ג ס' י, יא') פוסק הפוך מהרמב"ם וסובר שחימום לח קר אע"פ שמבושל כל צרכו אסור, ואילו תוספת בישול בב"ד חם מותרת. לכאורה אמרנו מסברא ששיש יותר תיקון בב"ד חם מאשר חימום לח, אלא צריך לומר כפי שהסביר המנחת חינוך ברשב"א שאין בישול בדבר שנתבשל, וע"כ מאכל שבושל לב"ד אין בו עוד משום בישול, אמנם בחימום דבר לח יש משום בישול כיוון שברגע שנצטנן לא ניכר בו הבישול הקודם, וע"כ נחשב כאילו עוד לא בושל והחימום עכשיו הוא בישולו הראשוני. אמנם הרא"ש מחייב דווקא בלח מאחר שביבש קר עדיין ניכר בו בישולו הקודם.<br />
<br />
<br />
נראה '''מהרא"ש''' שהנקודה המרכזית בבישול אחר בישול היא לא התיקון של המאכל, שהרי בב"ד יש תיקון ומותר, אלא הנקודה היא שלא יהיה זכר לבישול הקודם, ואז שייך לומר שחייב בבישול אחר בישול. ראיה לכך היא מבישול צבע שאומר '''הרא"ש''' שיש בו בישול לעולם כאשר נצטנן, ואם עדיין חם אין בו בישול אע"פ שאין תיקון בבישול צבע קר יותר מאשר צבע חם אלא ודאי שבקר לא ניכר הבישול הקודם ולכן אסור.<br />
<br />
<br />
'''ר' ירוחם ור' יונה'''(מובא בב"י) כותבים שלח שנצטנן, אם מצטמק ויפה לו יש בו משום בישול, '''ואם מצטמק ורע לו מותר''' ובב"ד חם אין בו בישול. <br />
לכאורה יש לשאול אם נאמר שהחימום של הלח יוצר את החיוב, א"כ למה יש חילוק בין מצטמק וטוב לו לבין מצטמק ורע לו, הרי סוף סוף החימום הוא הבישול? <br />
אלא צריך לומר שלא החימום עצמו הוא הבישול, אלא שיש חילוק בין תבשיל שניכר בישולו לבין תבשיל שלא ניכר בישולו, שכאשר ניכר בישולו הקודם אנו לא מתייחסים לתיקון שנוצר מאחר שאין זה תיקון ראשוני, אבל כאשר לא ניכר הבישול הקודם במאכל אז יש משמעות לתיקון שנוצר, שמאחר שאין זכר לבישול הקודם, התיקון הנוסף נחשב בישול. ע"כ במאכל שמצטמק ויפה לו שלא ניכר בו בישולו הקודם חייב ואילו במצטמק ורע לו שאין כלל תיקון ודאי שיהיה פטור.<br />
<br />
<br />
== הלכה למעשה ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1567 בשו"ע']'' בסי' שי"ח סעיף ד' נפסק '''כטור ורש"י'''- יבש כל צרכו שהצטנן מותר לחמם. לח כל צרכו שהצטנן אסור לחמם. בין יבש ובין לח בן דרוסאי חם אסור לחמם לכל צרכו.<br />
בסע' טו' אומר '''השו"ע''' לגבי לח שהצטנן שאסור אפי' מבושל כל צרכו (ויבש מותר). <br />
<br />
ומביא '''הרמ"א'''(שי"ח טו) את הדעות המובאות לעיל (רמב"ם רשב"א) שמותר לחמם גם לח שהצטנן. ומסיים '''הרמ"א-''' "ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". ויש להבין מהו הפסק הזה של הרמ"א.<br />
לכאורה מסברא היינו אומרים ששיעור יד סולדת שהוא שיעור בישול דאורייתא, ברגע שהתבשיל הצטנן פחות משיעור זה מיד נכנסים למח' רא"ש רמב"ם, האם מותר לחמם אפי' שנצטנן לגמרי, או שכשירד מיד סולדת אסור, מהו א"כ הגדר שאומר הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר לחמם? הרי למתירים מותר גם לאחר שהצטנן לגמרי, ולאוסרים כבר ביד סולדת אסור?<br />
<br />
<br />
<br />
=== ::'''ישנם שני כיוונים מרכזים באחרונים ובתוכם מס' דרכים-''' ===<br />
<br />
<br />
<br />
:::א. '''הרמ"א''' פוסק להלכה כדעות המקלות שמותר לחמם לח שהצטנן ואפי' נצטנן לגמרי, אולם- <br />
<br />
<br />
1. '''מחצית השקל-(שם)''' ישנה החמרה מדרבנן כשנצטנן לגמרי מדיני החזרה בשבת, כיון שנראה כבישול לכתחילה שאסור לשים מאכל קר על האש בשבת (מיחזי כמבשל), וע"כ הדין הזה נכון גם ביבש שהצטנן שצריך שלא יצטנן לגמרי ע"מ שלא יהיה איסור החזרה. (אמנם קשה לומר כך שהרי הרמ"א דיבר על מקום שאין איסור החזרה דרבנן שהרי כותב מפורש שמדובר סמוך לאש?).<br />
<br />
<br />
2. '''פמ"ג (שם)'''- אסור כשהצטנן לגמרי כי זה נראה כתיקון קצת, כלומר אע"פ שאין בישול כלל בכ"ז ישנה קבלה של עמ"י לא לשים על האש כי זה קצת תיקון. וזה כמובן רק בלח ולא ביבש כי רק לח נראה תיקון קצת.<br />
<br />
3. '''חזו"א-''' גזרה כי לא רואים שזה מבושל ויבאו לשים גם דבר שאינו מבושל כמו במים שאין רואים שהם רתוחים.<br />
<br />
<br />
:::ב. '''הרמ"א''' פוסק להלכה '''כשו"ע''' וכדעות האוסרות לחמם לח שהצטנן. ובכ"ז דיבר על "לא נצטנן לגמרי" כי-<br />
<br />
<br />
1. '''אגלי טל-'''(יח' השמטה ב') האג"ט מחדש שני חידושים- 1. מאכל בן דרוסאי הינו גם פחות מיד"ס עד שיעור של "לא נצטנן לגמרי" דהיינו שכל עוד שאפשר לשתות ע"י הדחק גם אם זה פחות מיד"ס זה עדיין נחשב בן דרוסאי. 2. לדעת האג"ט גם האוסרים לחמם מבן דורסאי ועד כל צרכו זהו רק איסור דרבנן, וכך רוצה לומר ברש"י וכו'. והצירוף של שני החידושים דהיינו שבן דרוסאי זה נאכל ע"י הדחק, וכן שמדובר רק באיסור דרבנן ויש שיטות ראשונים שמתירות לגמרי, הצירוף של כל זה מביא את הרמ"א להתיר מלא נצטנן לגמרי ומעלה. שבזה יש מתירים וזה רק דרבנן שזה עדיין בן דרוסאי. אמנם פחות משיעור זה, זה כבר איסור דאורייתא ואסור.<br />
ולשו"ע שאוסר מיד"ס- כי מבן דרוסאי לכל צרכו זה דאורייתא ולכן אין לו את החשבון הזה.<br />
<br />
<br />
ואמנם יש לשאול והרי כתוב שבישול זה ביד סולדת? ת: לבשל בתחילה זה רק ביד"ס, אך אם מבושל וכעת הצטנן גם כשנאכל ע"י הדחק יש לזה שם מבושל כי לבטל שם מבושל צריך שלא יהיה ראוי כלל לאכילה. (וכן מצינו בטומאה ובפסחים).<br />
(והאחרונים דלעיל לא מקבלים את הגדר הזה של נאכל ע"י הדחק, אלא הם מבינים שזה שיעור פחות יותר- י"א שזהו שיעור של טמפרטורת החדר)<br />
<br />
<br />
2.'''תהל"ד'''- באמת נצטנן זה איסור מדאורייתא כדעות האוסרות. אולם מתיר בלא נצטנן לגמרי ע"פ הסברא המובאת לעיל, שהדיון בסוגיא הוא האם הבישול הראשון מינכר ואז אין אחריו בישול או לא מינכר ויהיה בישול אחריו. ואם זו הסברא הרי שיש מקום לגדר ביניים. באמת יש בישול אחר בישול בלח שהצטנן כי זה אינו מספיק ניכר, אך אם לא הצטנן לגמרי זה עדיין נחשב ניכר. א"כ כיון שהנקודה אינה הבישול שהוא ביד"ס אלא הניכרות, זה עדיין ניכר ואפי' הרא"ש יודה בזה.<br />
מה אומר על כך השו"ע האוסר כבר ביד"ס? היה אפשר לומר שהשו"ע סובר שהנקודה היא בישול ולא ניכרות ולכן כבר פחות מיד"ס אסור. אך מצאנו בשו"ע בלח שהצטנן שהגדר הוא יד"ס ורק פחות מכך אסור להחזיר ליד"ס, אך מעל יד"ס מותר להעלות. ולמרות שלח בן דרוסאי אסור להעלות לכל צרכו. ועולה מכאן- שלכתחילה זה קו אדום, אך אם בושל וירד אז ניכר ויש זכר שזה מבושל ולכן מותר להעלות. וא"כ רואים שגם לשו"ע יש עניין של ניכרות, שפחות מיד"ס לא ניכר, ויותר מיד"ס כן ניכר. ולכן צריך להסביר שהמח' בין השו"ע לרמ"א היא איפה זה נקרא ניכר, לשו"ע עד יד"ס. ולרמ"א בלא נצטנן לגמרי. <br />
<br />
<br />
3. '''משנה ברורה- (שם)''' דעה אמצעית: הרמ"א חושש לשני הצדדים ועל כן מתיר מתחת יד"ס שאין בישול אחר בישול, אך אוסר מתחת נצטנן לגמרי שיש בישול אחר בישול.<br />
<br />
<br />
<br />
== יבש שמפשיר ונעשה לח ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=51b&format=pdf הגמרא]''' בנא: אומרת שאין מרסקין את השלג ואת הברד כיון שיש איסור דרבנן של מוליד. אך מותר לשים בתוך כוס של יין שמפשיר מעצמו ואין בזה מוליד. '''רש"י''' על המשנה מסביר את האיסור של מוליד שאסור משום שדמי למלאכה. הסבר נוסף הוא גזרה משקין שזבו שמא יסחוט.<br />
<br />
<br />
דנו הראשונים לגבי אינפנד"א דהיינו פשטידה עם שומן קרוש שכאשר מחמם אותה השומן מפשיר ונעשה נוזל, האם יש בזה מוליד או שלא.<br />
<br />
<br />
'''ספר התרומה לרבינו ברוך-([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1345 מובא בב"י שי"ח טז])''' אוסר בפשטידה משום מוליד כיון שהשומן מפשיר ונעשה נוזל. ואמנם הרי לגבי קרח בכוס התרנו לכאורה משום שלא עושה בידיים וא"כ גם כאן שאינו עושה בידים אלא האש עושה נתיר? אלא שבכוס הותר כיון שאין ניכרת ההולדה כיון שנבלע בתוך הכוס, ואילו בפשטידא השומן הנוזל ניכר .<br />
<br />
<br />
'''רבינו יחיאל מפריס, רמב"ם, רמב"ן-(שם)''' התירו בפשטידה ואין בזה מוליד כמו בקרח שהותר בכוס כיון שאינו עושה בידיים ממילא א"א לומר שהוא עושה מלאכה, וכן אין שייך גזירת משקין שזבו כי שומן קרוש הוא מאכל ולא משקה. <br />
רבינו יחיאל הביא ראיה לדבריו משמן, שכתוב שסכה אשה ידה בשמן (קרוש) ומחממתו כנגד האור וסכה לבנה. ומכאן מסיק רבינו יחיאל שאין איסור מוליד בשמן קרוש וכן בפשטידה שהרי מותר לעשות זאת בשבת.<br />
<br />
<br />
'''המרדכי (שם)-''' מסתייג מההיתר של ר' יחיאל ואומר שראוי להחמיר כבעה"ת במקום שהיד סולדת בו ששם יש איסור נולד.<br />
<br />
<br />
'''בית יוסף-''' הבין שהמרדכי לגבי פשטידה פסק כבעל התרומה לגמרי שתמיד אסור מוליד. לעומת זאת לענין שמן פסק שמותר רק במקום שאין היד סולדת. ועל כך הקשה שני קושיות- 1. הרי אם יש איסור מוליד בשמן הרי שצריך לאסור גם במקום שאין היד סולדת? 2. יוצא מהמרדכי שלרבינו יחיאל מותר בפשטידה גם במקום שהיד סולדת, והרי יש בעיה של מבשל?<br />
<br />
<br />
<br />
=== השולחן ערוך ===<br />
<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1572 שו"ע שי"ח טז]-''' פשטידה מותרת תמיד גם במקום שהיד סולדת בו.ואין בזה איסור נולד כר' יחיאל. אמנם צריך להבין מדוע אין איסור מבשל כפי שפסק בב"י לעניין שמן?<br />
<br />
<br />
'''ישנם 3 דרכים בהבנת השו"ע-'''<br />
<br />
1.'''לבוש-''' צריך לתקן ולומר שמותר רק במקום שאין היד"ס כיוון שביד"ס יש איסור בישול שהשומן לא נחשב יבש מאחר שנעשה לח לאחר שמפשיר (והלבוש הבין שהבית יוסף הקשה גם לגבי פשטידה ולא רק לגבי שמן).<br />
<br />
2.'''מג"א-(ס"ק לט')''' דווקא בשמן יש איסור כיוון שהוא חי אבל השומן המבושל נחשב יבש וע"כ אין בו איסור בישול וע"כ לא קשה על המרדכי, מאחר שהמרדכי לא דיבר כלל על שמן אלא על פשטידה ובאמת בשמן אסור תמיד משום בישול אבל בפשטידה אין כלל איסור בישול והחילוק בין יד"ס ללא יד"ס הוא שביד"ס יש ודאי איסור מוליד ששם השומן יפשיר אבל במקום שאין היד"ס ספק אם יפשיר וע"כ מיקל.<br />
<br />
3.'''ט"ז-(ס"ק כ')''' באמת יש איסור בישול בפשטידה שהשומן נחשב לח אלא שההיתר של השו"ע הוא דווקא במקום שהיד"ס בתנאי שלא יגיע בפועל ליד"ס, שאז אסור מדרבנן. ומאחר שהשומן מתבשל בתוך הפשטידה, אין זה נחשב דרך בישול ומותר. כמו כן צריך להסביר את ההיתר של אשה שסכה ידה אפי' במקום שהיד"ס, ומותר כיוון שעושה בשינוי. כלומר כיוון שזה גם דרבנן וגם שינוי מותר תמיד.<br />
<br />
<br />
'''יוצא א"כ שהט"ז והלבוש סוברים שיבש שמפשיר ונעשה לח נחשב לח ויש בו בישול, ואילו למג"א נחשב יבש ואין בו בישול וכך נפסק להלכה.'''<br />
<br />
<br />
<br />
== עירוי על דבר יבש שהופך ללח ==<br />
<br />
'''המג"א''' בסימן רנ"ג (ס"ק מא) פוסק שאסור לערות מים חמים על שומן שעל הכלים משום נולד, אבל מותר לשרות את הכלים במים חמים. ומכאן שמצד איסור בישול אין בעיה בעירוי המים על השומן, וזה כשיטת המג"א בפשטידה שיבש שנעשה לח דינו כיבש.<br />
<br />
<br />
'''רעק"א-(שם)''' מקשה לכאורה שעירוי אינו דומה לפשטידה, שהרי בעירוי מים חמים ישנם שני שלבים, בתחילה השומן נעשה לח ולאח"מ מתבשל וא"כ יש בישול של לח מבושל שהצטנן שיש בו בישול אחר בישול? אמנם השרייה יהיה מותר כיון שזו פעולה אחת שבה היבש נעשה לח ומתבשל. <br />
מנסה לתרץ הרעק"א- שכאשר השומן נעשה לח, הוא אינו צונן לגמרי וע"כ אין בו איסור בישול, ע"פ דברי הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר.<br />
<br />
<br />
אך קשה- שהרי כל מה שהתרנו בלח שחם קצת, זה דווקא שזה החום המקורי של המאכל, אבל כאן בשומן שזה חום חדש בוודאי יהיה אסור. <br />
נראה להסביר- שרעק"א מצריך שיהיה למאכל שם מבושל ברציפות, וכאן כאשר הוא יבש יש עליו שם מבושל שלא מתבטל הניכרות של הבישול ממנו, וכאשר הוא נעשה לח יש עליו שם מבושל כי הוא לא קר לגמרי, ורק לח קר לגמרי מאבד את הניכרות ממנו.<br />
אמנם קשה שעוד לפני שהמאכל נעשה יבש, הוא מתקרר ומאבד את ניכרות הבישול שלו? ואם אנו מחפשים שיהיה רצף כעת אין כבר רצף?<br />
ובאמת רעק"א נשאר בצ"ע לדינא.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''הלכה למעשה-''' ===<br />
אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על קפה נמס (מבושל) וכן סוכר ומלח (מבושלים) וחלב (מפוסטר) כיון שזה נעשה לח והוא מבשל. (משנ"ב והשש"כ א, נה).<br />
ואמנם גם להשרות במים חמים בכלי ראשון אסור משום מיחזי כמבשל.<br />
<br />
<br />
<br />
== הגדרת יבש ולח ==<br />
<br />
מהי ההגדרה לדבר לח ומה ההגדרה לדבר יבש? אם ישנו תבשיל המעורב בלח ויבש יחד, כיצד נדון אותו?<br />
<br />
<br />
מסברא היינו אומרים שנדון כל דבר בפני עצמו, ביבש לא יהיה בישול, ובלח יהיה בישול.<br />
<br />
<br />
'''[[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1173 הבית יוסף]]''' בסימן רנ"ג (א) '''מצטט את הרבינו ירוחם'''- "כל '''שרובו''' רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור" עולה מדבריו שאם יש רוב יבש למרות שיש נוזלים זה נחשב יבש ומותר לכתחילה לחמם את הלח . וכן אם הרוב לח אע"פ שיש גם יבש יש בזה בישול.<br />
<br />
<br />
:לכאורה קשה מדוע ללכת ע"פ הרוב הרי גם המיעוט הלח מתבשל ויש בו בישול אחר בישול?<br />
<br />
<br />
1. '''הפמ"ג (רנג , יג') מסביר'''- הנקודה של הרוב היא החילוק בין מצטמק ורע לו לבין מצטמק ויפה לו שלשיטת ר' ירוחם בלח שהצטנן פטור אם מצטמק ורע לו, וחייב דווקא במצטמק ויפה לו, והרוב מעיד האם התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו או רע לו וע"כ אם הרוב יבש שבד"כ הוא מצטמק ורע לו אז כל התבשיל נחשב מצטמק ורע לו אך אם הרוב לח שבד"כ הוא מצטמק ויפה לו כל התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. <br />
החיסרון במצטמק ורע לו הוא שבשביל להתחייב צריך מלאכת מחשבת אך כאשר מצטמק ורע לו האדם הולך מראש לעשות פעולה לא מוצלחת ועל פעולה כזאת לא מתחייבים.<br />
<br />
<br />
ישנם שני בעיות בשיטת '''הפמ"ג''': 1. יכול להיות גם מקרה שהיבש מצטמק ויפה לו ואין בהכרח עדות שכאשר הרוב יבש התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. 2. השו"ע עצמו לא מזכיר את הר' ירוחם לגבי מצטמק ורע לו וחילוק זה נזכר רק ברמ"א וכן נפסק בט"ז. אבל '''הב"ח והגר"א''' כתבו שלשו"ע אסור לחמם מצטמק ורע לו. לפי שיטות אלה לא יועיל שהרוב מצטמק ורע לו ויהיה אסור בכל מקרה, וצריך הסבר אחר לב"י שהתיר כאשר הרוב יבש. אמנם המג"א מסביר שגם השו"ע מודה לרמ"א ומתיר במצטמק ורע לו. ופוסק '''הגר"מ פיינשטיין''' שאפשר לסמוך על החילוק של ר' ירוחם במקום צורך גדול ולפ"ז אפשר לסמוך על הפמ"ג בשעת הדחק ולחמם בתבשיל שרובו יבש כשהוא מצטמק ויפה לו.<br />
<br />
<br />
<br />
2. הסבר נוסף בשיטת '''ר' ירוחם המובאת בב"י'''- אומר '''המנחת כהן'''- תבשיל שרובו יבש נחשב יבש וכשרובו לח נחשב לח שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין. כלומר חייבים לקבוע קו ברור מה נחשב יבש ומה לא וע"כ מגדירים שדבר שרובו יבש נחשב יבש .<br />
<br />
<br />
אמנם עדיין לא מובנת הסברא, מה מועילה הגדרת התבשיל כיבש, הרי סוף סוף יש כאן מיעוט לח שמתבשל, הרי בלא היבש היה אסור לבשל את הלח?<br />
'''הגרצ"פ פרנק''' מסביר- מצינו דין שהמוציא מת על מיטה מהבית בשבת פטור, על המת כיוון שזו מלשצ"ג ועל המיטה כיוון שזו הוצאה נספחת ובטילה למת. וכן לגבי הוצאת חי על מיטה, שהחי נושא את עצמו והמיטה טפילה לו ופטור המוציא. <br />
וע"כ גם אצלנו הרוטב שהוא מיעוט, בטל ליבש ואין בישולו נחשב כלל בישול. אמנם לפ"ז החילוק הוא לא בין רוב למיעוט אלא בין עיקר וטפל, אך לא מצינו מי שכותב זאת .<br />
<br />
<br />
<br />
3. '''הסבר נוסף בדברי ר' ירוחם'''- על פי הסברא שהובאה לעיל בענין בישול. שהנקודה בבישול אחר בישול בלח שהצטנן, אינה קידום המאכל שכבר אינו מבושל, אלא המאכל כן מבושל אלא שחזותו אין בה היכר שנעשה בה בישול, ולכן אסור לבשל. עפ"ז כאשר ישנו תבשיל שרובו יבש ע"כ התבשיל כתבשיל ניכר בו הבישול ולכן גם ברוטב ניכר הבישול, ויהיה מותר בא"ב. שכיון שהנושא אינו הבישול אלא הניכרות הרי שכאן הבישול ניכר.<br />
<br />
<br />
נפק"מ בין הסבר זה להסבר של הרב פרנק- א. כאשר הרוטב היה נפרד מהעוף, וכעת הוא מחברם על מנת לחמם- לרב פרנק מותר כיון שזה מיעוט ובטל, ולהסבר זה יהיה אסור כיון שהרוטב כבר איבד את חזות הבישול. ב. חימום ביצים מבושלות במים- להסבר זה אלו מים חיים וודאי שאינם ניכרים ולכן יהיה אסור, אולם לרב פרנק אולי יותר כי המים נטפלים לביצים.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
רוב האחרונים אינם מקבלים את החילוק של רוב ומעט ( או שסוברים שהציטוט מרבינו ירוחם הינו טעות בגרסא או לפמ"ג שראינו שלפי הסברו זה לא להלכה) , אולם '''הגר"מ פיינשטין''' מתיר במקום צורך גדול. <br />
<br />
לשיטות שלא מקבלות את החילוק בין רוב למעט- מה כן נחשב דבר יבש?<br />
'''הרב אלישיב'''- יבש לגמרי ובעיקר מבחוץ, וי"א שגם מבפנים. <br />
'''רש"ז'''- שלא יהיה טופח ע"מ להטפיח.<br />
'''משנ"ב'''- צריך להריק את הרוטב שלא יראה בעין.<br />
<br />
== בישול אחר אפיה ==<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1339 בטור]'''(שי"ח, ה') מובאת דעתו של '''היראים''' הסובר שאע"פ שאין בישול אחר בישול ביבש, אך יש בישול אחר אפיה (וצלייה) ואפי' בכלי שני, וכן להפך יש אפיה אחר בישול. ואמנם מוסיף שאין אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה. הב"י מביא דעת הראבי"ה החולק וסובר שאין בישול אחר אפיה (וצלייה), ואין אפיה אחר בישול.<br />
<br />
<br />
המקור לדבריו הוא '''הגמ' בפסחים'''(מא. הדנה לגבי קרבן פסח שיש בו איסור אכילת פסח מבושל. ואומרת הגמ' שבשלו ואח"כ צלאו פשיטא שחייב, צלאו ואח"כ בשלו- תולה הגמ' במח' ר"מ ורבי יוסי לגבי מצה, האם יוצאים יד"ח ברקיק מבושל או לא, לר"מ כן, ולר"י לא יוצאים כיון שהבישול הרס את האפייה, ולכן אין על זה שם מצה, ומכאן לפסח שהבישול הורס את הצלייה ולכן חייב. ופוסקים כרבי יוסי ומכאן שהפעולה החדש משכיח את הדבר הקודם. ומכאן מסיק שגם בשבת יש בישול אחר אפייה.<br />
<br />
<br />
:אמנם קשה בגמ', הרי שם לגמ' בפסחים היה פשוט שבישלו ואח"כ צלאו חייב, וזה אפי' לא היה תלוי במח'. ורק לגבי צלייה ואח"כ בישול הוזכרה המח'. והרי לכאורה רצינו לומר שזה אותה שאלה, האם הפעולה השניה מבטל את הראשונה, למה הרישא אינה במח'? <br />
<br />
<br />
::אלא צ"ל שהפעולה השנייה אינה מבטלת את הראשונה, אלא מצטרפת אליה, ואז נראה להסביר את הגמ'- בישול ואחריו צלייה- הדבר הראשון ודאי משמעותי ולכן ברור שיש שם של בישול ויהיה חייב, והצלייה אולי מצטרפת ואולי לא זה אינו משנה. אך צליה ואחריה בישול- צלייה ודאי יש, ולגבי הבישול בזה יש מח' האם יש מקום לבישול להיכנס גם בשם הקרבן או שלא, לר"י- יש מקום לבישול ולכן חייב, ולר"מ אין מקום ולכן פטור. וכמו בפסח כך הדיון לגבי מצה שאולי הבישול אחר האפייה- אפוי מבושל- אינו יוצא בזה יד"ח.<br />
<br />
<br />
'''הבה"ל''' דן האם ניתן לחזור למקור, כלומר האם מותר לאפות מאכל שהוא אפוי מבושל, האם זה נחשב אפייה אחר בישול או אפייה אחר אפייה?<br />
<br />
<br />
:ואומר שתמיד הפעולה האחרונה היא הדומיננטית והפעולה הראשונה רק מצטרפת אליה וע"כ אסור לאפות דבר שנאפה והתבשל, ולפי דבריו יוצא הפוך ממה שאמרנו עד כה, ולא ברור מהלך הגמ' עפ"י דבריו. <br />
ובאמת הפמ"ג לא מקבל דין זה ואומר שהפעולה הראשונה היא הדומיננטית והשנייה רק מצטרפת אליה, ולדבריו לא יועיל לבשל דבר אפוי ע"מ לבשלו עוד בשבת כיוון שיש עליו שם אפוי.<br />
ולפי דברים אלו יש להסביר שמה שאומר היראים שהתבטל השם הראשון, אין הכונה לגמרי, אלא שהצטרף דבר שכלל לא היה קודם, לעומת בישול אחר בישול בו יש רק המשך.<br />
<br />
<br />
'''הראבי"ה''' הקשה על '''היראים''' מגמ' בברכות, שבה הגמ' דנה לגבי שלקות (ירק מבושל) מה ברכתו האם אדמה כי הוא עדיין ירק, או שהבישול עקר ממנו שם ירק ויברך שהכול, ומנסה ללמוד ממח' ר"מ ור"י במצה, ודוחה שאין ללמוד ממצה כיון שבמצה בעינן טעם מצה, וא"כ קשה על היראים שאין לדמות את מצה לשבת ולהוכיח שיש בישול אחר אפייה, כי מצה היא שונה?<br />
<br />
<br />
מתרץ '''הב"ח'''(ד"ה "בית יוסף")-: 1. שבאמת הבישול מבטל את האפייה במצה, וזה הטעם שלרבי יוסי לא יוצאים יד"ח, ומה שאמרה הגמ' בברכות שלא יוצאים יד"ח כי טעם מצה בעינן, זה רק לרווחא דמילתא, כלומר אומרת הגמ' שגם אם תרצה לומר שבישול לא מבטל את האפייה מ"מ וודאי שאת הטעם הוא משנה ולא יצא יד"ח כי טעם מצה בעינן. אך באמת גם הגמ' שם סוברת שהבישול מבטל את האפייה.<br />
<br />
<br />
2. עולא הוא זה שמחלק בין ברכות למצה, וגם בפסחים הוא מחלק בהמשך בין פסח למצה (ואומר שבפסח חייב כיון שכתוב "ובשל מבושל מ"מ), ואמנם אנו איננו סוברים כעולא, אלא סוברים שאין חילוק בין מצה לכל השאר ולכן גם בשאר תהיה מח', וניתן ללמוד אף לשבת. וא"כ לומדים מהב"ח שהטעם אינו מספק, אלא צריך שינוי משמעותי.<br />
<br />
<br />
3. '''הט"ז''' מתרץ- שאף אם נקבל את החילוק בין מצה לברכות שבמצה בעינן טעם מצה, עדיין ניתן ללמוד לשבת, כיון שגם בשבת אזלינן בתר טעם, האם מצטמק ויפה לו או רע לו, ולכן ניתן ללמוד ממצה לשבת, ויהיה בזה מח'. <br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
<br />
<br />
[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1568 השו"ע] (שי"ח, ה') כתב שאין בישול אחר בישול ביבש, ואפיה אחר בישול הביא שיש אוסרין ויש מתירין וא"כ נראה שלהלכה הוא מתיר. אך הרמ"א הביא שיש בישול אחר אפיה (וצלייה) ולהפך, ויהיה אסור כשיטת היראים ואפי' בכלי שני, ובכלי שלישי יהיה מותר(וכפי שאמרנו לעיל אין צליה אחר צליה ואפיה אחר אפיה).<br />
<br />
<br />
יוצא מדברינו אלו שלשיטת הרמ"א אסור לשים על הפלטה דבר מבושל כגון אורז ותפו"א מבושלים כיון שכעת הם ניצלים, ולכאורה מצינו שהעולם מתיר בכך?<br />
<br />
<br />
'''שני דרכים-''' 1. '''הבה"ל''' בסעי' טו' מקשה על השו"ע שדן לגבי בא"ב וכותב כדבר פשוט- שדבר שנתבשל מתר להניחו כנגד המדורה, והרי זהו צלייה אחר בישול ויש שאוסרים? ומתרץ המאמר מרדכי- שלשים ליד האש בתוך קדרה זה נקרא בישול ואפי' שאין נוזלים. ולכן במקרה של השו"ע הוא שם ליד האש בקדרה ולכן זהו בישול אחר בישול. לפ"ז נוכל להסיק מהמאמר מרדכי שבכל מקום שבו שמים על הפלטה ביחד עם הסיר דברים מבושלים, לא יחשב צלייה אלא בישול ויהיה מותר .<br />
<br />
<br />
2. '''החזו"א והשולחן שלמה-''' כותבים שכל מה שאסרנו בישול אחר צליה ולהפך, כל זה כאשר נעשה שינוי משמעותי על ידי הצלייה, אולם אם אין נעשה שינוי משמעותי זה יהיה מותר.ודבר זה מובן מסברא כיון שהצלייה יכולה לבטל ולפעול שם חדש רק אם היא עושה משהו משמעותי. <br />
לפ"ז כל מאכל מבושל שנרצה להניחו על הפלטה לצלייה נצטרך לבדוק אם הצלייה תשנה אותו באופן מהותי כגון תפו"א מבושלים ויהיה אסור. או שלא ישתנה באופן משמעותי כגון אורז ויהיה מותר.<br />
<br />
<br />
'''השש"כ''' מביא שאסור לשים דבר מבושל על האש או הפלטה, ואמנם בהערות מביא את הדברים שהבאנו כעת.<br />
עוד מביא השש"כ שלשים שקדי מרק בתוך המרק מותר אפי' בכלי ראשון, כיוון שהשקדי מרק בושלו שמן עמוק הנחשב לבישול (צלי קידר) ואין בישלו אחר בישול.<br />
קרוטונים ולחם שרק נאפו יהיה אסור לשימם בתוך המרק כיון שזהו בישול אחר אפייה.<br />
ומסיים '''השש"כ''' שאין לשים לחם ליד האש ולעשותו לצנימים, כיון שהלחם מתקשה בכך. ונראה שצריך להסביר איסור זה שיש צלייה אחר אפיה ואסור.</div>בן ציוןhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C&diff=5026בישול אחר בישול2016-05-26T13:55:08Z<p>בן ציון: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}},<br />
{{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח ד, ה', טז}}<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיח]] <br />
[[קטגוריה:בישול בשבת]]<br />
[[קטגוריה:הלכות שבת]]<br />
<br />
הסוגיא עוסקת בהלכות בישול בשבת בשאלה האם יש בישול אחר בישול בשבת, דהיינו האם עוברים איסור בישול על דבר שכבר התבשל? בעקבות כך נעסוק בנושא מהו יבש ומהו לח, ומה לגבי דבר שהופך מיבש מלח. ולבסוף נעסוק בשאלה האם יש בישול אחר אפיה ולהפך<br />
<br />
== בישול אחר בישול ==<br />
<br />
<br />
'''הגמרא בשבת [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=145b&format=pdf קמה:] אומרת שמותר לשרות בחמין דבר שבא בחמין בערב שבת, כלומר דבר שנתבשל אין בו עוד משום בישול. וכן מובא בגמרא [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=20&format=pdf כ.]<br />
מצינו מספר שיטות בראשונים הדנות מתי יש בישול אחר בישול ומתי אין. תחילה יובאו הדברים בסיכומם, ולאחר מכן יוסברו'''<br />
<br />
<br />
'''בן דרוסאי לח קר-''' <br />
<br />
:כל הראשונים-אסור <br />
רשב"א –מותר(?)<br />
<br />
'''בן דורסאי לח חם-'''<br />
<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור <br />
רא"ש- מותר <br />
רמב"ם-אסור <br />
רשב"א-מותר <br />
תוס' -אסור מדרבנן <br />
<br />
'''בן דורסאי יבש קר'''<br />
<br />
<br />
:טור (רש"י)– אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור<br />
רשב"א- מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
'''בן דורסאי יבש חם''' <br />
<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
<br />
'''כל צרכו לח קר'''<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש-אסור<br />
רמב"ם-מותר<br />
רשב"א ותוס'-מותר <br />
<br />
'''כל צרכו לח חם'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר- כיוון שזה מבושל <br />
<br />
'''כל צרכו יבש קר'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
'''כל צרכו יבש חם'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
<br />
<br />
:א"כ כשהאוכל מבושל כל צרכו חם ודאי שמותר להמשיך לחמם לכו"ע כי זה נקרא מבושל. וכן כשזה מבושל בן דרוסאי והצטנן לכו"ע אסור כיון שהוא מבשל. וכן כולם מסכימים שכאשר האוכל יבש ומבושל כל צרכו גם אם הצטנן מותר לחממו ואין זה נקרא בישול כי גם כשהוא מקורר יש עליו שם מבושל. המח' הם כאשר א. המאכל לח והגיע לכל צרכו והצטנן, האם זה כיבש ומותר או שאסור. (האם המאכל שהצטנן נקרא מבושל או לא). ב. כאשר המאכל התחמם בשיעור של בן דרוסאי והוא חם בין בלח ובין ביבש האם מותר להוסיף עד כל צרכו או אסור. (המח' היא האם בן דרוסאי הוא מקסימום הבישול ומעבר אליו אין בישול).<br />
<br />
<br />
::מצינו א"כ שתי שיטות המקבילות '''בין תוספת בישול בב"ד לח חם, לבין חימום לח שנצטנן''' (טור ורשב"א) ומאידך שני שיטות המחלקות ביניהם (רא"ש ורמב"ם).<br />
<br />
<br />
:::א) '''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1337 הטור] והב"י (שי"ח, ד') וכן נראה שיטת רש"י''' אוסר בשני המקרים הנ"ל שמאחר שיש תוספת תיקון בבישול מתחייב, אמנם לא כל שיפור מחייב שהרי מצטמק ויפה לו מותר, אלא רק תיקון משמעותי.<br />
'''הרשב"א'''(לט "כל שבא בחמין") לעומת זאת מתיר בשני המקרים. ואפשר להסבירו בשני דרכים:1) אע"פ שיש בישול אחר בישול, צריך תיקון משמעותי. וחימום לח וכן תוספת בישול בב"ד אינה נחשבת בישול משמעותי. 2) '''המנחת חינוך''' רוצה להסביר ולומר שלשיטת''' הרשב"א''' אין בישול בדבר שכבר נתבשל ורק בישול ראשוני אסור, ואע"פ שודאי יש תיקון בתוספת בישול מ"מ לא שייך בכך בישול וע"כ בין בלח ובין ביבש אין בישול אחר בישול. <br />
לפ"ז אומר '''המנ"ח''', ש'''לרשב"א''' אין בישול במים ובמתכת שכמו שבלח אין בישול אחר בישול אע"פ שהצטנן ולא ניכר בו בישולו, כך גם במים ובמתכת שהצטננו יהיה מותר אע"פ שלא ניכר בישולם הראשון.<br />
אמנם לגבי חימום מים שנתבשלו, החזון איש חולק ואומר- שכאשר לא ניכר הבישול הקודם כלל, יהיה אסור. ולכן אוסר מים שהתקררו, וכ"ש במתכת שהתקררה יהיה אסור לכו"ע כיון שכבר אין ניכר הבישול הראשוני כלל. <br />
האג"ט אומר שהרשב"א יתיר גם במים משום שכבר נעשה בהם בישול ושוב אין בהם בישול, אך יאסור במתכת שבושלה והתקררה כיון שלא ניכר כלל בישולה הקודם. <br />
הפמ"ג רוצה לומר שגם לשיטות שיש בישול אחר בישול ('''כטור''') בלח שהצטנן, כל זה במים יין ושמן שהם נאכלין חיין וחימומם זה עיקר הבישול, אך ברוטב וכד' שנאכל רק אחרי שבישלוהו, אחרי בישול ראשוני כבר יהיה מותר.<br />
<br />
<br />
<br />
:::ב) '''[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=1302 הרמב"ם]'''(פ"ט הל' ה) מתיר לח שנצטנן בכל צרכו ואוסר ב"ד חם, הסבר הוא החילוק כך שבעקרון הוא מסכים לטור שיש תוספת בישול בדבר מבושל (גם כאשר היה בישול ראשוני), אלא שסובר שחימום לח אינו נחשב תיקון משמעותי, ואילו תוספת בישול ממב"ד לכל צרכו נחשבת תיקון מאכל משמעותי. כך גם משמע מלשונו של הרמב"ם שכתב את ההיתר של מבושל כל צרכו עם ההיתר של דבר שנאכל חי וכמו ששם הסברא היא שאין תיקון משמעותי, כך גם בדבר המבושל כל צרכו אין תיקון משמעותי בחימומו.<br />
<br />
<br />
'''הרא"ש'''(פ"ג ס' י, יא') פוסק הפוך מהרמב"ם וסובר שחימום לח קר אע"פ שמבושל כל צרכו אסור, ואילו תוספת בישול בב"ד חם מותרת. לכאורה אמרנו מסברא ששיש יותר תיקון בב"ד חם מאשר חימום לח, אלא צריך לומר כפי שהסביר המנחת חינוך ברשב"א שאין בישול בדבר שנתבשל, וע"כ מאכל שבושל לב"ד אין בו עוד משום בישול, אמנם בחימום דבר לח יש משום בישול כיוון שברגע שנצטנן לא ניכר בו הבישול הקודם, וע"כ נחשב כאילו עוד לא בושל והחימום עכשיו הוא בישולו הראשוני. אמנם הרא"ש מחייב דווקא בלח מאחר שביבש קר עדיין ניכר בו בישולו הקודם.<br />
<br />
<br />
נראה '''מהרא"ש''' שהנקודה המרכזית בבישול אחר בישול היא לא התיקון של המאכל, שהרי בב"ד יש תיקון ומותר, אלא הנקודה היא שלא יהיה זכר לבישול הקודם, ואז שייך לומר שחייב בבישול אחר בישול. ראיה לכך היא מבישול צבע שאומר '''הרא"ש''' שיש בו בישול לעולם כאשר נצטנן, ואם עדיין חם אין בו בישול אע"פ שאין תיקון בבישול צבע קר יותר מאשר צבע חם אלא ודאי שבקר לא ניכר הבישול הקודם ולכן אסור.<br />
<br />
<br />
'''ר' ירוחם ור' יונה'''(מובא בב"י) כותבים שלח שנצטנן, אם מצטמק ויפה לו יש בו משום בישול, '''ואם מצטמק ורע לו מותר''' ובב"ד חם אין בו בישול. <br />
לכאורה יש לשאול אם נאמר שהחימום של הלח יוצר את החיוב, א"כ למה יש חילוק בין מצטמק וטוב לו לבין מצטמק ורע לו, הרי סוף סוף החימום הוא הבישול? <br />
אלא צריך לומר שלא החימום עצמו הוא הבישול, אלא שיש חילוק בין תבשיל שניכר בישולו לבין תבשיל שלא ניכר בישולו, שכאשר ניכר בישולו הקודם אנו לא מתייחסים לתיקון שנוצר מאחר שאין זה תיקון ראשוני, אבל כאשר לא ניכר הבישול הקודם במאכל אז יש משמעות לתיקון שנוצר, שמאחר שאין זכר לבישול הקודם, התיקון הנוסף נחשב בישול. ע"כ במאכל שמצטמק ויפה לו שלא ניכר בו בישולו הקודם חייב ואילו במצטמק ורע לו שאין כלל תיקון ודאי שיהיה פטור.<br />
<br />
<br />
== הלכה למעשה ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1567 בשו"ע']'' בסי' שי"ח סעיף ד' נפסק '''כטור ורש"י'''- יבש כל צרכו שהצטנן מותר לחמם. לח כל צרכו שהצטנן אסור לחמם. בין יבש ובין לח בן דרוסאי חם אסור לחמם לכל צרכו.<br />
בסע' טו' אומר '''השו"ע''' לגבי לח שהצטנן שאסור אפי' מבושל כל צרכו (ויבש מותר). <br />
<br />
ומביא '''הרמ"א'''(שי"ח טו) את הדעות המובאות לעיל (רמב"ם רשב"א) שמותר לחמם גם לח שהצטנן. ומסיים '''הרמ"א-''' "ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". ויש להבין מהו הפסק הזה של הרמ"א.<br />
לכאורה מסברא היינו אומרים ששיעור יד סולדת שהוא שיעור בישול דאורייתא, ברגע שהתבשיל הצטנן פחות משיעור זה מיד נכנסים למח' רא"ש רמב"ם, האם מותר לחמם אפי' שנצטנן לגמרי, או שכשירד מיד סולדת אסור, מהו א"כ הגדר שאומר הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר לחמם? הרי למתירים מותר גם לאחר שהצטנן לגמרי, ולאוסרים כבר ביד סולדת אסור?<br />
<br />
<br />
<br />
=== ::'''ישנם שני כיוונים מרכזים באחרונים ובתוכם מס' דרכים-''' ===<br />
<br />
<br />
<br />
:::א. '''הרמ"א''' פוסק להלכה כדעות המקלות שמותר לחמם לח שהצטנן ואפי' נצטנן לגמרי, אולם- <br />
<br />
<br />
1. '''מחצית השקל-(שם)''' ישנה החמרה מדרבנן כשנצטנן לגמרי מדיני החזרה בשבת, כיון שנראה כבישול לכתחילה שאסור לשים מאכל קר על האש בשבת (מיחזי כמבשל), וע"כ הדין הזה נכון גם ביבש שהצטנן שצריך שלא יצטנן לגמרי ע"מ שלא יהיה איסור החזרה. (אמנם קשה לומר כך שהרי הרמ"א דיבר על מקום שאין איסור החזרה דרבנן שהרי כותב מפורש שמדובר סמוך לאש?).<br />
<br />
<br />
2. '''פמ"ג (שם)'''- אסור כשהצטנן לגמרי כי זה נראה כתיקון קצת, כלומר אע"פ שאין בישול כלל בכ"ז ישנה קבלה של עמ"י לא לשים על האש כי זה קצת תיקון. וזה כמובן רק בלח ולא ביבש כי רק לח נראה תיקון קצת.<br />
<br />
3. '''חזו"א-''' גזרה כי לא רואים שזה מבושל ויבאו לשים גם דבר שאינו מבושל כמו במים שאין רואים שהם רתוחים.<br />
<br />
<br />
:::ב. '''הרמ"א''' פוסק להלכה '''כשו"ע''' וכדעות האוסרות לחמם לח שהצטנן. ובכ"ז דיבר על "לא נצטנן לגמרי" כי-<br />
<br />
<br />
1. '''אגלי טל-'''(יח' השמטה ב') האג"ט מחדש שני חידושים- 1. מאכל בן דרוסאי הינו גם פחות מיד"ס עד שיעור של "לא נצטנן לגמרי" דהיינו שכל עוד שאפשר לשתות ע"י הדחק גם אם זה פחות מיד"ס זה עדיין נחשב בן דרוסאי. 2. לדעת האג"ט גם האוסרים לחמם מבן דורסאי ועד כל צרכו זהו רק איסור דרבנן, וכך רוצה לומר ברש"י וכו'. והצירוף של שני החידושים דהיינו שבן דרוסאי זה נאכל ע"י הדחק, וכן שמדובר רק באיסור דרבנן ויש שיטות ראשונים שמתירות לגמרי, הצירוף של כל זה מביא את הרמ"א להתיר מלא נצטנן לגמרי ומעלה. שבזה יש מתירים וזה רק דרבנן שזה עדיין בן דרוסאי. אמנם פחות משיעור זה, זה כבר איסור דאורייתא ואסור.<br />
ולשו"ע שאוסר מיד"ס- כי מבן דרוסאי לכל צרכו זה דאורייתא ולכן אין לו את החשבון הזה.<br />
<br />
<br />
ואמנם יש לשאול והרי כתוב שבישול זה ביד סולדת? ת: לבשל בתחילה זה רק ביד"ס, אך אם מבושל וכעת הצטנן גם כשנאכל ע"י הדחק יש לזה שם מבושל כי לבטל שם מבושל צריך שלא יהיה ראוי כלל לאכילה. (וכן מצינו בטומאה ובפסחים).<br />
(והאחרונים דלעיל לא מקבלים את הגדר הזה של נאכל ע"י הדחק, אלא הם מבינים שזה שיעור פחות יותר- י"א שזהו שיעור של טמפרטורת החדר)<br />
<br />
<br />
2.'''תהל"ד'''- באמת נצטנן זה איסור מדאורייתא כדעות האוסרות. אולם מתיר בלא נצטנן לגמרי ע"פ הסברא המובאת לעיל, שהדיון בסוגיא הוא האם הבישול הראשון מינכר ואז אין אחריו בישול או לא מינכר ויהיה בישול אחריו. ואם זו הסברא הרי שיש מקום לגדר ביניים. באמת יש בישול אחר בישול בלח שהצטנן כי זה אינו מספיק ניכר, אך אם לא הצטנן לגמרי זה עדיין נחשב ניכר. א"כ כיון שהנקודה אינה הבישול שהוא ביד"ס אלא הניכרות, זה עדיין ניכר ואפי' הרא"ש יודה בזה.<br />
מה אומר על כך השו"ע האוסר כבר ביד"ס? היה אפשר לומר שהשו"ע סובר שהנקודה היא בישול ולא ניכרות ולכן כבר פחות מיד"ס אסור. אך מצאנו בשו"ע בלח שהצטנן שהגדר הוא יד"ס ורק פחות מכך אסור להחזיר ליד"ס, אך מעל יד"ס מותר להעלות. ולמרות שלח בן דרוסאי אסור להעלות לכל צרכו. ועולה מכאן- שלכתחילה זה קו אדום, אך אם בושל וירד אז ניכר ויש זכר שזה מבושל ולכן מותר להעלות. וא"כ רואים שגם לשו"ע יש עניין של ניכרות, שפחות מיד"ס לא ניכר, ויותר מיד"ס כן ניכר. ולכן צריך להסביר שהמח' בין השו"ע לרמ"א היא איפה זה נקרא ניכר, לשו"ע עד יד"ס. ולרמ"א בלא נצטנן לגמרי. <br />
<br />
<br />
3. '''משנה ברורה- (שם)''' דעה אמצעית: הרמ"א חושש לשני הצדדים ועל כן מתיר מתחת יד"ס שאין בישול אחר בישול, אך אוסר מתחת נצטנן לגמרי שיש בישול אחר בישול.<br />
<br />
<br />
<br />
== יבש שמפשיר ונעשה לח ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=51b&format=pdf הגמרא]''' בנא: אומרת שאין מרסקין את השלג ואת הברד כיון שיש איסור דרבנן של מוליד. אך מותר לשים בתוך כוס של יין שמפשיר מעצמו ואין בזה מוליד. '''רש"י''' על המשנה מסביר את האיסור של מוליד שאסור משום שדמי למלאכה. הסבר נוסף הוא גזרה משקין שזבו שמא יסחוט.<br />
<br />
<br />
דנו הראשונים לגבי אינפנד"א דהיינו פשטידה עם שומן קרוש שכאשר מחמם אותה השומן מפשיר ונעשה נוזל, האם יש בזה מוליד או שלא.<br />
<br />
<br />
'''ספר התרומה לרבינו ברוך-([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1345 מובא בב"י שי"ח טז])''' אוסר בפשטידה משום מוליד כיון שהשומן מפשיר ונעשה נוזל. ואמנם הרי לגבי קרח בכוס התרנו לכאורה משום שלא עושה בידיים וא"כ גם כאן שאינו עושה בידים אלא האש עושה נתיר? אלא שבכוס הותר כיון שאין ניכרת ההולדה כיון שנבלע בתוך הכוס, ואילו בפשטידא השומן הנוזל ניכר .<br />
<br />
<br />
'''רבינו יחיאל מפריס, רמב"ם, רמב"ן-(שם)''' התירו בפשטידה ואין בזה מוליד כמו בקרח שהותר בכוס כיון שאינו עושה בידיים ממילא א"א לומר שהוא עושה מלאכה, וכן אין שייך גזירת משקין שזבו כי שומן קרוש הוא מאכל ולא משקה. <br />
רבינו יחיאל הביא ראיה לדבריו משמן, שכתוב שסכה אשה ידה בשמן (קרוש) ומחממתו כנגד האור וסכה לבנה. ומכאן מסיק רבינו יחיאל שאין איסור מוליד בשמן קרוש וכן בפשטידה שהרי מותר לעשות זאת בשבת.<br />
<br />
<br />
'''המרדכי (שם)-''' מסתייג מההיתר של ר' יחיאל ואומר שראוי להחמיר כבעה"ת במקום שהיד סולדת בו ששם יש איסור נולד.<br />
<br />
<br />
'''בית יוסף-''' הבין שהמרדכי לגבי פשטידה פסק כבעל התרומה לגמרי שתמיד אסור מוליד. לעומת זאת לענין שמן פסק שמותר רק במקום שאין היד סולדת. ועל כך הקשה שני קושיות- 1. הרי אם יש איסור מוליד בשמן הרי שצריך לאסור גם במקום שאין היד סולדת? 2. יוצא מהמרדכי שלרבינו יחיאל מותר בפשטידה גם במקום שהיד סולדת, והרי יש בעיה של מבשל?<br />
<br />
<br />
<br />
=== השולחן ערוך ===<br />
<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1572 שו"ע שי"ח טז]-''' פשטידה מותרת תמיד גם במקום שהיד סולדת בו.ואין בזה איסור נולד כר' יחיאל. אמנם צריך להבין מדוע אין איסור מבשל כפי שפסק בב"י לעניין שמן?<br />
<br />
<br />
'''ישנם 3 דרכים בהבנת השו"ע-'''<br />
<br />
1.'''לבוש-''' צריך לתקן ולומר שמותר רק במקום שאין היד"ס כיוון שביד"ס יש איסור בישול שהשומן לא נחשב יבש מאחר שנעשה לח לאחר שמפשיר (והלבוש הבין שהבית יוסף הקשה גם לגבי פשטידה ולא רק לגבי שמן).<br />
<br />
2.'''מג"א-(ס"ק לט')''' דווקא בשמן יש איסור כיוון שהוא חי אבל השומן המבושל נחשב יבש וע"כ אין בו איסור בישול וע"כ לא קשה על המרדכי, מאחר שהמרדכי לא דיבר כלל על שמן אלא על פשטידה ובאמת בשמן אסור תמיד משום בישול אבל בפשטידה אין כלל איסור בישול והחילוק בין יד"ס ללא יד"ס הוא שביד"ס יש ודאי איסור מוליד ששם השומן יפשיר אבל במקום שאין היד"ס ספק אם יפשיר וע"כ מיקל.<br />
<br />
3.'''ט"ז-(ס"ק כ')''' באמת יש איסור בישול בפשטידה שהשומן נחשב לח אלא שההיתר של השו"ע הוא דווקא במקום שהיד"ס בתנאי שלא יגיע בפועל ליד"ס, שאז אסור מדרבנן. ומאחר שהשומן מתבשל בתוך הפשטידה, אין זה נחשב דרך בישול ומותר. כמו כן צריך להסביר את ההיתר של אשה שסכה ידה אפי' במקום שהיד"ס, ומותר כיוון שעושה בשינוי. כלומר כיוון שזה גם דרבנן וגם שינוי מותר תמיד.<br />
<br />
<br />
'''יוצא א"כ שהט"ז והלבוש סוברים שיבש שמפשיר ונעשה לח נחשב לח ויש בו בישול, ואילו למג"א נחשב יבש ואין בו בישול וכך נפסק להלכה.'''<br />
<br />
<br />
<br />
== עירוי על דבר יבש שהופך ללח ==<br />
<br />
'''המג"א''' בסימן רנ"ג (ס"ק מא) פוסק שאסור לערות מים חמים על שומן שעל הכלים משום נולד, אבל מותר לשרות את הכלים במים חמים. ומכאן שמצד איסור בישול אין בעיה בעירוי המים על השומן, וזה כשיטת המג"א בפשטידה שיבש שנעשה לח דינו כיבש.<br />
<br />
<br />
'''רעק"א-(שם)''' מקשה לכאורה שעירוי אינו דומה לפשטידה, שהרי בעירוי מים חמים ישנם שני שלבים, בתחילה השומן נעשה לח ולאח"מ מתבשל וא"כ יש בישול של לח מבושל שהצטנן שיש בו בישול אחר בישול? אמנם השרייה יהיה מותר כיון שזו פעולה אחת שבה היבש נעשה לח ומתבשל. <br />
מנסה לתרץ הרעק"א- שכאשר השומן נעשה לח, הוא אינו צונן לגמרי וע"כ אין בו איסור בישול, ע"פ דברי הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר.<br />
<br />
<br />
אך קשה- שהרי כל מה שהתרנו בלח שחם קצת, זה דווקא שזה החום המקורי של המאכל, אבל כאן בשומן שזה חום חדש בוודאי יהיה אסור. <br />
נראה להסביר- שרעק"א מצריך שיהיה למאכל שם מבושל ברציפות, וכאן כאשר הוא יבש יש עליו שם מבושל שלא מתבטל הניכרות של הבישול ממנו, וכאשר הוא נעשה לח יש עליו שם מבושל כי הוא לא קר לגמרי, ורק לח קר לגמרי מאבד את הניכרות ממנו.<br />
אמנם קשה שעוד לפני שהמאכל נעשה יבש, הוא מתקרר ומאבד את ניכרות הבישול שלו? ואם אנו מחפשים שיהיה רצף כעת אין כבר רצף?<br />
ובאמת רעק"א נשאר בצ"ע לדינא.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''הלכה למעשה-''' ===<br />
אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על קפה נמס (מבושל) וכן סוכר ומלח (מבושלים) וחלב (מפוסטר) כיון שזה נעשה לח והוא מבשל. (משנ"ב והשש"כ א, נה).<br />
ואמנם גם להשרות במים חמים בכלי ראשון אסור משום מיחזי כמבשל.<br />
<br />
<br />
<br />
== הגדרת יבש ולח ==<br />
<br />
מהי ההגדרה לדבר לח ומה ההגדרה לדבר יבש? אם ישנו תבשיל המעורב בלח ויבש יחד, כיצד נדון אותו?<br />
<br />
<br />
מסברא היינו אומרים שנדון כל דבר בפני עצמו, ביבש לא יהיה בישול, ובלח יהיה בישול.<br />
<br />
<br />
'''[[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1173 הבית יוסף]]''' בסימן רנ"ג (א) '''מצטט את הרבינו ירוחם'''- "כל '''שרובו''' רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור" עולה מדבריו שאם יש רוב יבש למרות שיש נוזלים זה נחשב יבש ומותר לכתחילה לחמם את הלח . וכן אם הרוב לח אע"פ שיש גם יבש יש בזה בישול.<br />
<br />
<br />
:לכאורה קשה מדוע ללכת ע"פ הרוב הרי גם המיעוט הלח מתבשל ויש בו בישול אחר בישול?<br />
<br />
<br />
1. '''הפמ"ג (רנג , יג') מסביר'''- הנקודה של הרוב היא החילוק בין מצטמק ורע לו לבין מצטמק ויפה לו שלשיטת ר' ירוחם בלח שהצטנן פטור אם מצטמק ורע לו, וחייב דווקא במצטמק ויפה לו, והרוב מעיד האם התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו או רע לו וע"כ אם הרוב יבש שבד"כ הוא מצטמק ורע לו אז כל התבשיל נחשב מצטמק ורע לו אך אם הרוב לח שבד"כ הוא מצטמק ויפה לו כל התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. <br />
החיסרון במצטמק ורע לו הוא שבשביל להתחייב צריך מלאכת מחשבת אך כאשר מצטמק ורע לו האדם הולך מראש לעשות פעולה לא מוצלחת ועל פעולה כזאת לא מתחייבים.<br />
<br />
<br />
ישנם שני בעיות בשיטת '''הפמ"ג''': 1. יכול להיות גם מקרה שהיבש מצטמק ויפה לו ואין בהכרח עדות שכאשר הרוב יבש התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. 2. השו"ע עצמו לא מזכיר את הר' ירוחם לגבי מצטמק ורע לו וחילוק זה נזכר רק ברמ"א וכן נפסק בט"ז. אבל '''הב"ח והגר"א''' כתבו שלשו"ע אסור לחמם מצטמק ורע לו. לפי שיטות אלה לא יועיל שהרוב מצטמק ורע לו ויהיה אסור בכל מקרה, וצריך הסבר אחר לב"י שהתיר כאשר הרוב יבש. אמנם המג"א מסביר שגם השו"ע מודה לרמ"א ומתיר במצטמק ורע לו. ופוסק '''הגר"מ פיינשטיין''' שאפשר לסמוך על החילוק של ר' ירוחם במקום צורך גדול ולפ"ז אפשר לסמוך על הפמ"ג בשעת הדחק ולחמם בתבשיל שרובו יבש כשהוא מצטמק ויפה לו.<br />
<br />
<br />
<br />
2. הסבר נוסף בשיטת '''ר' ירוחם המובאת בב"י'''- אומר '''המנחת כהן'''- תבשיל שרובו יבש נחשב יבש וכשרובו לח נחשב לח שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין. כלומר חייבים לקבוע קו ברור מה נחשב יבש ומה לא וע"כ מגדירים שדבר שרובו יבש נחשב יבש .<br />
<br />
<br />
אמנם עדיין לא מובנת הסברא, מה מועילה הגדרת התבשיל כיבש, הרי סוף סוף יש כאן מיעוט לח שמתבשל, הרי בלא היבש היה אסור לבשל את הלח?<br />
'''הגרצ"פ פרנק''' מסביר- מצינו דין שהמוציא מת על מיטה מהבית בשבת פטור, על המת כיוון שזו מלשצ"ג ועל המיטה כיוון שזו הוצאה נספחת ובטילה למת. וכן לגבי הוצאת חי על מיטה, שהחי נושא את עצמו והמיטה טפילה לו ופטור המוציא. <br />
וע"כ גם אצלנו הרוטב שהוא מיעוט, בטל ליבש ואין בישולו נחשב כלל בישול. אמנם לפ"ז החילוק הוא לא בין רוב למיעוט אלא בין עיקר וטפל, אך לא מצינו מי שכותב זאת .<br />
<br />
<br />
<br />
3. '''הסבר נוסף בדברי ר' ירוחם'''- על פי הסברא שהובאה לעיל בענין בישול. שהנקודה בבישול אחר בישול בלח שהצטנן, אינה קידום המאכל שכבר אינו מבושל, אלא המאכל כן מבושל אלא שחזותו אין בה היכר שנעשה בה בישול, ולכן אסור לבשל. עפ"ז כאשר ישנו תבשיל שרובו יבש ע"כ התבשיל כתבשיל ניכר בו הבישול ולכן גם ברוטב ניכר הבישול, ויהיה מותר בא"ב. שכיון שהנושא אינו הבישול אלא הניכרות הרי שכאן הבישול ניכר.<br />
<br />
<br />
נפק"מ בין הסבר זה להסבר של הרב פרנק- א. כאשר הרוטב היה נפרד מהעוף, וכעת הוא מחברם על מנת לחמם- לרב פרנק מותר כיון שזה מיעוט ובטל, ולהסבר זה יהיה אסור כיון שהרוטב כבר איבד את חזות הבישול. ב. חימום ביצים מבושלות במים- להסבר זה אלו מים חיים וודאי שאינם ניכרים ולכן יהיה אסור, אולם לרב פרנק אולי יותר כי המים נטפלים לביצים.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
רוב האחרונים אינם מקבלים את החילוק של רוב ומעט ( או שסוברים שהציטוט מרבינו ירוחם הינו טעות בגרסא או לפמ"ג שראינו שלפי הסברו זה לא להלכה) , אולם '''הגר"מ פיינשטין''' מתיר במקום צורך גדול. <br />
<br />
לשיטות שלא מקבלות את החילוק בין רוב למעט- מה כן נחשב דבר יבש?<br />
'''הרב אלישיב'''- יבש לגמרי ובעיקר מבחוץ, וי"א שגם מבפנים. <br />
'''רש"ז'''- שלא יהיה טופח ע"מ להטפיח.<br />
'''משנ"ב'''- צריך להריק את הרוטב שלא יראה בעין.<br />
<br />
== בישול אחר אפיה ==<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1339 בטור]'''(שי"ח, ה') מובאת דעתו של '''היראים''' הסובר שאע"פ שאין בישול אחר בישול ביבש, אך יש בישול אחר אפיה (וצלייה) ואפי' בכלי שני, וכן להפך יש אפיה אחר בישול. ואמנם מוסיף שאין אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה. הב"י מביא דעת הראבי"ה החולק וסובר שאין בישול אחר אפיה (וצלייה), ואין אפיה אחר בישול.<br />
<br />
<br />
המקור לדבריו הוא '''הגמ' בפסחים'''(מא. הדנה לגבי קרבן פסח שיש בו איסור אכילת פסח מבושל. ואומרת הגמ' שבשלו ואח"כ צלאו פשיטא שחייב, צלאו ואח"כ בשלו- תולה הגמ' במח' ר"מ ורבי יוסי לגבי מצה, האם יוצאים יד"ח ברקיק מבושל או לא, לר"מ כן, ולר"י לא יוצאים כיון שהבישול הרס את האפייה, ולכן אין על זה שם מצה, ומכאן לפסח שהבישול הורס את הצלייה ולכן חייב. ופוסקים כרבי יוסי ומכאן שהפעולה החדש משכיח את הדבר הקודם. ומכאן מסיק שגם בשבת יש בישול אחר אפייה.<br />
<br />
<br />
:אמנם קשה בגמ', הרי שם לגמ' בפסחים היה פשוט שבישלו ואח"כ צלאו חייב, וזה אפי' לא היה תלוי במח'. ורק לגבי צלייה ואח"כ בישול הוזכרה המח'. והרי לכאורה רצינו לומר שזה אותה שאלה, האם הפעולה השניה מבטל את הראשונה, למה הרישא אינה במח'? <br />
<br />
<br />
::אלא צ"ל שהפעולה השנייה אינה מבטלת את הראשונה, אלא מצטרפת אליה, ואז נראה להסביר את הגמ'- בישול ואחריו צלייה- הדבר הראשון ודאי משמעותי ולכן ברור שיש שם של בישול ויהיה חייב, והצלייה אולי מצטרפת ואולי לא זה אינו משנה. אך צליה ואחריה בישול- צלייה ודאי יש, ולגבי הבישול בזה יש מח' האם יש מקום לבישול להיכנס גם בשם הקרבן או שלא, לר"י- יש מקום לבישול ולכן חייב, ולר"מ אין מקום ולכן פטור. וכמו בפסח כך הדיון לגבי מצה שאולי הבישול אחר האפייה- אפוי מבושל- אינו יוצא בזה יד"ח.<br />
<br />
<br />
'''הבה"ל''' דן האם ניתן לחזור למקור, כלומר האם מותר לאפות מאכל שהוא אפוי מבושל, האם זה נחשב אפייה אחר בישול או אפייה אחר אפייה?<br />
<br />
<br />
:ואומר שתמיד הפעולה האחרונה היא הדומיננטית והפעולה הראשונה רק מצטרפת אליה וע"כ אסור לאפות דבר שנאפה והתבשל, ולפי דבריו יוצא הפוך ממה שאמרנו עד כה, ולא ברור מהלך הגמ' עפ"י דבריו. <br />
ובאמת הפמ"ג לא מקבל דין זה ואומר שהפעולה הראשונה היא הדומיננטית והשנייה רק מצטרפת אליה, ולדבריו לא יועיל לבשל דבר אפוי ע"מ לבשלו עוד בשבת כיוון שיש עליו שם אפוי.<br />
ולפי דברים אלו יש להסביר שמה שאומר היראים שהתבטל השם הראשון, אין הכונה לגמרי, אלא שהצטרף דבר שכלל לא היה קודם, לעומת בישול אחר בישול בו יש רק המשך.<br />
<br />
<br />
'''הראבי"ה''' הקשה על '''היראים''' מגמ' בברכות, שבה הגמ' דנה לגבי שלקות (ירק מבושל) מה ברכתו האם אדמה כי הוא עדיין ירק, או שהבישול עקר ממנו שם ירק ויברך שהכול, ומנסה ללמוד ממח' ר"מ ור"י במצה, ודוחה שאין ללמוד ממצה כיון שבמצה בעינן טעם מצה, וא"כ קשה על היראים שאין לדמות את מצה לשבת ולהוכיח שיש בישול אחר אפייה, כי מצה היא שונה?<br />
<br />
<br />
מתרץ '''הב"ח'''(ד"ה "בית יוסף")-: 1. שבאמת הבישול מבטל את האפייה במצה, וזה הטעם שלרבי יוסי לא יוצאים יד"ח, ומה שאמרה הגמ' בברכות שלא יוצאים יד"ח כי טעם מצה בעינן, זה רק לרווחא דמילתא, כלומר אומרת הגמ' שגם אם תרצה לומר שבישול לא מבטל את האפייה מ"מ וודאי שאת הטעם הוא משנה ולא יצא יד"ח כי טעם מצה בעינן. אך באמת גם הגמ' שם סוברת שהבישול מבטל את האפייה.<br />
<br />
<br />
2. עולא הוא זה שמחלק בין ברכות למצה, וגם בפסחים הוא מחלק בהמשך בין פסח למצה (ואומר שבפסח חייב כיון שכתוב "ובשל מבושל מ"מ), ואמנם אנו איננו סוברים כעולא, אלא סוברים שאין חילוק בין מצה לכל השאר ולכן גם בשאר תהיה מח', וניתן ללמוד אף לשבת. וא"כ לומדים מהב"ח שהטעם אינו מספק, אלא צריך שינוי משמעותי.<br />
<br />
<br />
3. '''הט"ז''' מתרץ- שאף אם נקבל את החילוק בין מצה לברכות שבמצה בעינן טעם מצה, עדיין ניתן ללמוד לשבת, כיון שגם בשבת אזלינן בתר טעם, האם מצטמק ויפה לו או רע לו, ולכן ניתן ללמוד ממצה לשבת, ויהיה בזה מח'. <br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
<br />
<br />
[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1568 השו"ע] (שי"ח, ה') כתב שאין בישול אחר בישול ביבש, ואפיה אחר בישול הביא שיש אוסרין ויש מתירין וא"כ נראה שלהלכה הוא מתיר. אך הרמ"א הביא שיש בישול אחר אפיה (וצלייה) ולהפך, ויהיה אסור כשיטת היראים ואפי' בכלי שני, ובכלי שלישי יהיה מותר(וכפי שאמרנו לעיל אין צליה אחר צליה ואפיה אחר אפיה).<br />
<br />
<br />
יוצא מדברינו אלו שלשיטת הרמ"א אסור לשים על הפלטה דבר מבושל כגון אורז ותפו"א מבושלים כיון שכעת הם ניצלים, ולכאורה מצינו שהעולם מתיר בכך?<br />
<br />
<br />
'''שני דרכים-''' 1. '''הבה"ל''' בסעי' טו' מקשה על השו"ע שדן לגבי בא"ב וכותב כדבר פשוט- שדבר שנתבשל מתר להניחו כנגד המדורה, והרי זהו צלייה אחר בישול ויש שאוסרים? ומתרץ המאמר מרדכי- שלשים ליד האש בתוך קדרה זה נקרא בישול ואפי' שאין נוזלים. ולכן במקרה של השו"ע הוא שם ליד האש בקדרה ולכן זהו בישול אחר בישול. לפ"ז נוכל להסיק מהמאמר מרדכי שבכל מקום שבו שמים על הפלטה ביחד עם הסיר דברים מבושלים, לא יחשב צלייה אלא בישול ויהיה מותר .<br />
<br />
<br />
2. '''החזו"א והשולחן שלמה-''' כותבים שכל מה שאסרנו בישול אחר צליה ולהפך, כל זה כאשר נעשה שינוי משמעותי על ידי הצלייה, אולם אם אין נעשה שינוי משמעותי זה יהיה מותר.ודבר זה מובן מסברא כיון שהצלייה יכולה לבטל ולפעול שם חדש רק אם היא עושה משהו משמעותי. <br />
לפ"ז כל מאכל מבושל שנרצה להניחו על הפלטה לצלייה נצטרך לבדוק אם הצלייה תשנה אותו באופן מהותי כגון תפו"א מבושלים ויהיה אסור. או שלא ישתנה באופן משמעותי כגון אורז ויהיה מותר.<br />
<br />
<br />
'''השש"כ''' מביא שאסור לשים דבר מבושל על האש או הפלטה, ואמנם בהערות מביא את הדברים שהבאנו כעת.<br />
עוד מביא השש"כ שלשים שקדי מרק בתוך המרק מותר אפי' בכלי ראשון, כיוון שהשקדי מרק בושלו שמן עמוק הנחשב לבישול (צלי קידר) ואין בישלו אחר בישול.<br />
קרוטונים ולחם שרק נאפו יהיה אסור לשימם בתוך המרק כיון שזהו בישול אחר אפייה.<br />
ומסיים '''השש"כ''' שאין לשים לחם ליד האש ולעשותו לצנימים, כיון שהלחם מתקשה בכך. ונראה שצריך להסביר איסור זה שיש צלייה אחר אפיה ואסור.</div>בן ציוןhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C&diff=5025בישול אחר בישול2016-05-26T13:54:13Z<p>בן ציון: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}},<br />
{{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח ד, ה', טז}}<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיח]] <br />
[[קטגוריה:בישול בשבת]]<br />
[[קטגוריה:הלכות שבת]]<br />
<br />
הסוגיא עוסקת בהלכות בישול בשבת בשאלה האם יש בישול אחר בישול בשבת, דהיינו האם עוברים איסור בישול על דבר שכבר התבשל? בעקבות כך נעסוק בנושא מהו יבש ומהו לח, ומה לגבי דבר שהופך מיבש מלח. ולבסוף נעסוק בשאלה האם יש בישול אחר אפיה ולהפך<br />
<br />
== בישול אחר בישול ==<br />
<br />
<br />
'''הגמרא בשבת [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=145b&format=pdf קמה:] אומרת שמותר לשרות בחמין דבר שבא בחמין בערב שבת, כלומר דבר שנתבשל אין בו עוד משום בישול. וכן מובא בגמרא [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=20&format=pdf כ.]<br />
מצינו מספר שיטות בראשונים הדנות מתי יש בישול אחר בישול ומתי אין. תחילה יובאו הדברים בסיכומם, ולאחר מכן יוסברו'''<br />
<br />
<br />
'''בן דרוסאי לח קר-''' <br />
<br />
:כל הראשונים-אסור <br />
רשב"א –מותר(?)<br />
<br />
'''בן דורסאי לח חם-'''<br />
<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור <br />
רא"ש- מותר <br />
רמב"ם-אסור <br />
רשב"א-מותר <br />
תוס' -אסור מדרבנן <br />
<br />
'''בן דורסאי יבש קר'''<br />
<br />
<br />
:טור (רש"י)– אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור<br />
רשב"א- מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
'''בן דורסאי יבש חם''' <br />
<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
<br />
'''כל צרכו לח קר'''<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש-אסור<br />
רמב"ם-מותר<br />
רשב"א ותוס'-מותר <br />
<br />
'''כל צרכו לח חם'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר- כיוון שזה מבושל <br />
<br />
'''כל צרכו יבש קר'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
'''כל צרכו יבש חם'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
<br />
<br />
:א"כ כשהאוכל מבושל כל צרכו חם ודאי שמותר להמשיך לחמם לכו"ע כי זה נקרא מבושל. וכן כשזה מבושל בן דרוסאי והצטנן לכו"ע אסור כיון שהוא מבשל. וכן כולם מסכימים שכאשר האוכל יבש ומבושל כל צרכו גם אם הצטנן מותר לחממו ואין זה נקרא בישול כי גם כשהוא מקורר יש עליו שם מבושל. המח' הם כאשר א. המאכל לח והגיע לכל צרכו והצטנן, האם זה כיבש ומותר או שאסור. (האם המאכל שהצטנן נקרא מבושל או לא). ב. כאשר המאכל התחמם בשיעור של בן דרוסאי והוא חם בין בלח ובין ביבש האם מותר להוסיף עד כל צרכו או אסור. (המח' היא האם בן דרוסאי הוא מקסימום הבישול ומעבר אליו אין בישול).<br />
<br />
<br />
::מצינו א"כ שתי שיטות המקבילות '''בין תוספת בישול בב"ד לח חם, לבין חימום לח שנצטנן''' (טור ורשב"א) ומאידך שני שיטות המחלקות ביניהם (רא"ש ורמב"ם).<br />
<br />
<br />
:::א) '''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1337 הטור] והב"י (שי"ח, ד') וכן נראה שיטת רש"י''' אוסר בשני המקרים הנ"ל שמאחר שיש תוספת תיקון בבישול מתחייב, אמנם לא כל שיפור מחייב שהרי מצטמק ויפה לו מותר, אלא רק תיקון משמעותי.<br />
'''הרשב"א'''(לט "כל שבא בחמין") לעומת זאת מתיר בשני המקרים. ואפשר להסבירו בשני דרכים:1) אע"פ שיש בישול אחר בישול, צריך תיקון משמעותי. וחימום לח וכן תוספת בישול בב"ד אינה נחשבת בישול משמעותי. 2) '''המנחת חינוך''' רוצה להסביר ולומר שלשיטת''' הרשב"א''' אין בישול בדבר שכבר נתבשל ורק בישול ראשוני אסור, ואע"פ שודאי יש תיקון בתוספת בישול מ"מ לא שייך בכך בישול וע"כ בין בלח ובין ביבש אין בישול אחר בישול. <br />
לפ"ז אומר '''המנ"ח''', ש'''לרשב"א''' אין בישול במים ובמתכת שכמו שבלח אין בישול אחר בישול אע"פ שהצטנן ולא ניכר בו בישולו, כך גם במים ובמתכת שהצטננו יהיה מותר אע"פ שלא ניכר בישולם הראשון.<br />
אמנם לגבי חימום מים שנתבשלו, החזון איש חולק ואומר- שכאשר לא ניכר הבישול הקודם כלל, יהיה אסור. ולכן אוסר מים שהתקררו, וכ"ש במתכת שהתקררה יהיה אסור לכו"ע כיון שכבר אין ניכר הבישול הראשוני כלל. <br />
האג"ט אומר שהרשב"א יתיר גם במים משום שכבר נעשה בהם בישול ושוב אין בהם בישול, אך יאסור במתכת שבושלה והתקררה כיון שלא ניכר כלל בישולה הקודם. <br />
הפמ"ג רוצה לומר שגם לשיטות שיש בישול אחר בישול ('''כטור''') בלח שהצטנן, כל זה במים יין ושמן שהם נאכלין חיין וחימומם זה עיקר הבישול, אך ברוטב וכד' שנאכל רק אחרי שבישלוהו, אחרי בישול ראשוני כבר יהיה מותר.<br />
<br />
<br />
<br />
:::ב) '''[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=1302 הרמב"ם]'''(פ"ט הל' ה) מתיר לח שנצטנן בכל צרכו ואוסר ב"ד חם, הסבר הוא החילוק כך שבעקרון הוא מסכים לטור שיש תוספת בישול בדבר מבושל (גם כאשר היה בישול ראשוני), אלא שסובר שחימום לח אינו נחשב תיקון משמעותי, ואילו תוספת בישול ממב"ד לכל צרכו נחשבת תיקון מאכל משמעותי. כך גם משמע מלשונו של הרמב"ם שכתב את ההיתר של מבושל כל צרכו עם ההיתר של דבר שנאכל חי וכמו ששם הסברא היא שאין תיקון משמעותי, כך גם בדבר המבושל כל צרכו אין תיקון משמעותי בחימומו.<br />
<br />
<br />
'''הרא"ש'''(פ"ג ס' י, יא') פוסק הפוך מהרמב"ם וסובר שחימום לח קר אע"פ שמבושל כל צרכו אסור, ואילו תוספת בישול בב"ד חם מותרת. לכאורה אמרנו מסברא ששיש יותר תיקון בב"ד חם מאשר חימום לח, אלא צריך לומר כפי שהסביר המנחת חינוך ברשב"א שאין בישול בדבר שנתבשל, וע"כ מאכל שבושל לב"ד אין בו עוד משום בישול, אמנם בחימום דבר לח יש משום בישול כיוון שברגע שנצטנן לא ניכר בו הבישול הקודם, וע"כ נחשב כאילו עוד לא בושל והחימום עכשיו הוא בישולו הראשוני. אמנם הרא"ש מחייב דווקא בלח מאחר שביבש קר עדיין ניכר בו בישולו הקודם.<br />
<br />
<br />
נראה '''מהרא"ש''' שהנקודה המרכזית בבישול אחר בישול היא לא התיקון של המאכל, שהרי בב"ד יש תיקון ומותר, אלא הנקודה היא שלא יהיה זכר לבישול הקודם, ואז שייך לומר שחייב בבישול אחר בישול. ראיה לכך היא מבישול צבע שאומר '''הרא"ש''' שיש בו בישול לעולם כאשר נצטנן, ואם עדיין חם אין בו בישול אע"פ שאין תיקון בבישול צבע קר יותר מאשר צבע חם אלא ודאי שבקר לא ניכר הבישול הקודם ולכן אסור.<br />
<br />
<br />
'''ר' ירוחם ור' יונה'''(מובא בב"י) כותבים שלח שנצטנן, אם מצטמק ויפה לו יש בו משום בישול, '''ואם מצטמק ורע לו מותר''' ובב"ד חם אין בו בישול. <br />
לכאורה יש לשאול אם נאמר שהחימום של הלח יוצר את החיוב, א"כ למה יש חילוק בין מצטמק וטוב לו לבין מצטמק ורע לו, הרי סוף סוף החימום הוא הבישול? <br />
אלא צריך לומר שלא החימום עצמו הוא הבישול, אלא שיש חילוק בין תבשיל שניכר בישולו לבין תבשיל שלא ניכר בישולו, שכאשר ניכר בישולו הקודם אנו לא מתייחסים לתיקון שנוצר מאחר שאין זה תיקון ראשוני, אבל כאשר לא ניכר הבישול הקודם במאכל אז יש משמעות לתיקון שנוצר, שמאחר שאין זכר לבישול הקודם, התיקון הנוסף נחשב בישול. ע"כ במאכל שמצטמק ויפה לו שלא ניכר בו בישולו הקודם חייב ואילו במצטמק ורע לו שאין כלל תיקון ודאי שיהיה פטור.<br />
<br />
<br />
== הלכה למעשה ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1567 בשו"ע']'' בסי' שי"ח סעיף ד' נפסק '''כטור ורש"י'''- יבש כל צרכו שהצטנן מותר לחמם. לח כל צרכו שהצטנן אסור לחמם. בין יבש ובין לח בן דרוסאי חם אסור לחמם לכל צרכו.<br />
בסע' טו' אומר '''השו"ע''' לגבי לח שהצטנן שאסור אפי' מבושל כל צרכו (ויבש מותר). <br />
<br />
ומביא '''הרמ"א'''(שי"ח טו) את הדעות המובאות לעיל (רמב"ם רשב"א) שמותר לחמם גם לח שהצטנן. ומסיים '''הרמ"א-''' "ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". ויש להבין מהו הפסק הזה של הרמ"א.<br />
לכאורה מסברא היינו אומרים ששיעור יד סולדת שהוא שיעור בישול דאורייתא, ברגע שהתבשיל הצטנן פחות משיעור זה מיד נכנסים למח' רא"ש רמב"ם, האם מותר לחמם אפי' שנצטנן לגמרי, או שכשירד מיד סולדת אסור, מהו א"כ הגדר שאומר הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר לחמם? הרי למתירים מותר גם לאחר שהצטנן לגמרי, ולאוסרים כבר ביד סולדת אסור?<br />
<br />
<br />
<br />
=== ::'''ישנם שני כיוונים מרכזים באחרונים ובתוכם מס' דרכים-''' ===<br />
<br />
<br />
<br />
:::א. '''הרמ"א''' פוסק להלכה כדעות המקלות שמותר לחמם לח שהצטנן ואפי' נצטנן לגמרי, אולם- <br />
<br />
<br />
1. '''מחצית השקל-(שם)''' ישנה החמרה מדרבנן כשנצטנן לגמרי מדיני החזרה בשבת, כיון שנראה כבישול לכתחילה שאסור לשים מאכל קר על האש בשבת (מיחזי כמבשל), וע"כ הדין הזה נכון גם ביבש שהצטנן שצריך שלא יצטנן לגמרי ע"מ שלא יהיה איסור החזרה. (אמנם קשה לומר כך שהרי הרמ"א דיבר על מקום שאין איסור החזרה דרבנן שהרי כותב מפורש שמדובר סמוך לאש?).<br />
<br />
<br />
2. '''פמ"ג (שם)'''- אסור כשהצטנן לגמרי כי זה נראה כתיקון קצת, כלומר אע"פ שאין בישול כלל בכ"ז ישנה קבלה של עמ"י לא לשים על האש כי זה קצת תיקון. וזה כמובן רק בלח ולא ביבש כי רק לח נראה תיקון קצת.<br />
<br />
3. '''חזו"א-''' גזרה כי לא רואים שזה מבושל ויבאו לשים גם דבר שאינו מבושל כמו במים שאין רואים שהם רתוחים.<br />
<br />
<br />
:::ב. '''הרמ"א''' פוסק להלכה '''כשו"ע''' וכדעות האוסרות לחמם לח שהצטנן. ובכ"ז דיבר על "לא נצטנן לגמרי" כי-<br />
<br />
<br />
1. '''אגלי טל-'''(יח' השמטה ב') האג"ט מחדש שני חידושים- 1. מאכל בן דרוסאי הינו גם פחות מיד"ס עד שיעור של "לא נצטנן לגמרי" דהיינו שכל עוד שאפשר לשתות ע"י הדחק גם אם זה פחות מיד"ס זה עדיין נחשב בן דרוסאי. 2. לדעת האג"ט גם האוסרים לחמם מבן דורסאי ועד כל צרכו זהו רק איסור דרבנן, וכך רוצה לומר ברש"י וכו'. והצירוף של שני החידושים דהיינו שבן דרוסאי זה נאכל ע"י הדחק, וכן שמדובר רק באיסור דרבנן ויש שיטות ראשונים שמתירות לגמרי, הצירוף של כל זה מביא את הרמ"א להתיר מלא נצטנן לגמרי ומעלה. שבזה יש מתירים וזה רק דרבנן שזה עדיין בן דרוסאי. אמנם פחות משיעור זה, זה כבר איסור דאורייתא ואסור.<br />
ולשו"ע שאוסר מיד"ס- כי מבן דרוסאי לכל צרכו זה דאורייתא ולכן אין לו את החשבון הזה.<br />
<br />
<br />
ואמנם יש לשאול והרי כתוב שבישול זה ביד סולדת? ת: לבשל בתחילה זה רק ביד"ס, אך אם מבושל וכעת הצטנן גם כשנאכל ע"י הדחק יש לזה שם מבושל כי לבטל שם מבושל צריך שלא יהיה ראוי כלל לאכילה. (וכן מצינו בטומאה ובפסחים).<br />
(והאחרונים דלעיל לא מקבלים את הגדר הזה של נאכל ע"י הדחק, אלא הם מבינים שזה שיעור פחות יותר- י"א שזהו שיעור של טמפרטורת החדר)<br />
<br />
<br />
2.'''תהל"ד'''- באמת נצטנן זה איסור מדאורייתא כדעות האוסרות. אולם מתיר בלא נצטנן לגמרי ע"פ הסברא המובאת לעיל, שהדיון בסוגיא הוא האם הבישול הראשון מינכר ואז אין אחריו בישול או לא מינכר ויהיה בישול אחריו. ואם זו הסברא הרי שיש מקום לגדר ביניים. באמת יש בישול אחר בישול בלח שהצטנן כי זה אינו מספיק ניכר, אך אם לא הצטנן לגמרי זה עדיין נחשב ניכר. א"כ כיון שהנקודה אינה הבישול שהוא ביד"ס אלא הניכרות, זה עדיין ניכר ואפי' הרא"ש יודה בזה.<br />
מה אומר על כך השו"ע האוסר כבר ביד"ס? היה אפשר לומר שהשו"ע סובר שהנקודה היא בישול ולא ניכרות ולכן כבר פחות מיד"ס אסור. אך מצאנו בשו"ע בלח שהצטנן שהגדר הוא יד"ס ורק פחות מכך אסור להחזיר ליד"ס, אך מעל יד"ס מותר להעלות. ולמרות שלח בן דרוסאי אסור להעלות לכל צרכו. ועולה מכאן- שלכתחילה זה קו אדום, אך אם בושל וירד אז ניכר ויש זכר שזה מבושל ולכן מותר להעלות. וא"כ רואים שגם לשו"ע יש עניין של ניכרות, שפחות מיד"ס לא ניכר, ויותר מיד"ס כן ניכר. ולכן צריך להסביר שהמח' בין השו"ע לרמ"א היא איפה זה נקרא ניכר, לשו"ע עד יד"ס. ולרמ"א בלא נצטנן לגמרי. <br />
<br />
<br />
3. '''משנה ברורה- (שם)''' דעה אמצעית: הרמ"א חושש לשני הצדדים ועל כן מתיר מתחת יד"ס שאין בישול אחר בישול, אך אוסר מתחת נצטנן לגמרי שיש בישול אחר בישול.<br />
<br />
<br />
<br />
== יבש שמפשיר ונעשה לח ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=51b&format=pdf הגמרא]''' בנא: אומרת שאין מרסקין את השלג ואת הברד כיון שיש איסור דרבנן של מוליד. אך מותר לשים בתוך כוס של יין שמפשיר מעצמו ואין בזה מוליד. '''רש"י''' על המשנה מסביר את האיסור של מוליד שאסור משום שדמי למלאכה. הסבר נוסף הוא גזרה משקין שזבו שמא יסחוט.<br />
<br />
<br />
דנו הראשונים לגבי אינפנד"א דהיינו פשטידה עם שומן קרוש שכאשר מחמם אותה השומן מפשיר ונעשה נוזל, האם יש בזה מוליד או שלא.<br />
<br />
<br />
'''ספר התרומה לרבינו ברוך-([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1345 מובא בב"י שי"ח טז])''' אוסר בפשטידה משום מוליד כיון שהשומן מפשיר ונעשה נוזל. ואמנם הרי לגבי קרח בכוס התרנו לכאורה משום שלא עושה בידיים וא"כ גם כאן שאינו עושה בידים אלא האש עושה נתיר? אלא שבכוס הותר כיון שאין ניכרת ההולדה כיון שנבלע בתוך הכוס, ואילו בפשטידא השומן הנוזל ניכר .<br />
<br />
<br />
'''רבינו יחיאל מפריס, רמב"ם, רמב"ן-(שם)''' התירו בפשטידה ואין בזה מוליד כמו בקרח שהותר בכוס כיון שאינו עושה בידיים ממילא א"א לומר שהוא עושה מלאכה, וכן אין שייך גזירת משקין שזבו כי שומן קרוש הוא מאכל ולא משקה. <br />
רבינו יחיאל הביא ראיה לדבריו משמן, שכתוב שסכה אשה ידה בשמן (קרוש) ומחממתו כנגד האור וסכה לבנה. ומכאן מסיק רבינו יחיאל שאין איסור מוליד בשמן קרוש וכן בפשטידה שהרי מותר לעשות זאת בשבת.<br />
<br />
<br />
'''המרדכי (שם)-''' מסתייג מההיתר של ר' יחיאל ואומר שראוי להחמיר כבעה"ת במקום שהיד סולדת בו ששם יש איסור נולד.<br />
<br />
<br />
'''בית יוסף-''' הבין שהמרדכי לגבי פשטידה פסק כבעל התרומה לגמרי שתמיד אסור מוליד. לעומת זאת לענין שמן פסק שמותר רק במקום שאין היד סולדת. ועל כך הקשה שני קושיות- 1. הרי אם יש איסור מוליד בשמן הרי שצריך לאסור גם במקום שאין היד סולדת? 2. יוצא מהמרדכי שלרבינו יחיאל מותר בפשטידה גם במקום שהיד סולדת, והרי יש בעיה של מבשל?<br />
<br />
<br />
<br />
=== השולחן ערוך ===<br />
<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1572 שו"ע שי"ח טז]-''' פשטידה מותרת תמיד גם במקום שהיד סולדת בו.ואין בזה איסור נולד כר' יחיאל. אמנם צריך להבין מדוע אין איסור מבשל כפי שפסק בב"י לעניין שמן?<br />
<br />
<br />
'''ישנם 3 דרכים בהבנת השו"ע-'''<br />
<br />
1.'''לבוש-''' צריך לתקן ולומר שמותר רק במקום שאין היד"ס כיוון שביד"ס יש איסור בישול שהשומן לא נחשב יבש מאחר שנעשה לח לאחר שמפשיר (והלבוש הבין שהבית יוסף הקשה גם לגבי פשטידה ולא רק לגבי שמן).<br />
<br />
2.'''מג"א-(ס"ק לט')''' דווקא בשמן יש איסור כיוון שהוא חי אבל השומן המבושל נחשב יבש וע"כ אין בו איסור בישול וע"כ לא קשה על המרדכי, מאחר שהמרדכי לא דיבר כלל על שמן אלא על פשטידה ובאמת בשמן אסור תמיד משום בישול אבל בפשטידה אין כלל איסור בישול והחילוק בין יד"ס ללא יד"ס הוא שביד"ס יש ודאי איסור מוליד ששם השומן יפשיר אבל במקום שאין היד"ס ספק אם יפשיר וע"כ מיקל.<br />
<br />
3.'''ט"ז-(ס"ק כ')''' באמת יש איסור בישול בפשטידה שהשומן נחשב לח אלא שההיתר של השו"ע הוא דווקא במקום שהיד"ס בתנאי שלא יגיע בפועל ליד"ס, שאז אסור מדרבנן. ומאחר שהשומן מתבשל בתוך הפשטידה, אין זה נחשב דרך בישול ומותר. כמו כן צריך להסביר את ההיתר של אשה שסכה ידה אפי' במקום שהיד"ס, ומותר כיוון שעושה בשינוי. כלומר כיוון שזה גם דרבנן וגם שינוי מותר תמיד.<br />
<br />
<br />
'''יוצא א"כ שהט"ז והלבוש סוברים שיבש שמפשיר ונעשה לח נחשב לח ויש בו בישול, ואילו למג"א נחשב יבש ואין בו בישול וכך נפסק להלכה.'''<br />
<br />
<br />
<br />
== עירוי על דבר יבש שהופך ללח ==<br />
<br />
'''המג"א''' בסימן רנ"ג (ס"ק מא) פוסק שאסור לערות מים חמים על שומן שעל הכלים משום נולד, אבל מותר לשרות את הכלים במים חמים. ומכאן שמצד איסור בישול אין בעיה בעירוי המים על השומן, וזה כשיטת המג"א בפשטידה שיבש שנעשה לח דינו כיבש.<br />
<br />
<br />
'''רעק"א-(שם)''' מקשה לכאורה שעירוי אינו דומה לפשטידה, שהרי בעירוי מים חמים ישנם שני שלבים, בתחילה השומן נעשה לח ולאח"מ מתבשל וא"כ יש בישול של לח מבושל שהצטנן שיש בו בישול אחר בישול? אמנם השרייה יהיה מותר כיון שזו פעולה אחת שבה היבש נעשה לח ומתבשל. <br />
מנסה לתרץ הרעק"א- שכאשר השומן נעשה לח, הוא אינו צונן לגמרי וע"כ אין בו איסור בישול, ע"פ דברי הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר.<br />
<br />
<br />
אך קשה- שהרי כל מה שהתרנו בלח שחם קצת, זה דווקא שזה החום המקורי של המאכל, אבל כאן בשומן שזה חום חדש בוודאי יהיה אסור. <br />
נראה להסביר- שרעק"א מצריך שיהיה למאכל שם מבושל ברציפות, וכאן כאשר הוא יבש יש עליו שם מבושל שלא מתבטל הניכרות של הבישול ממנו, וכאשר הוא נעשה לח יש עליו שם מבושל כי הוא לא קר לגמרי, ורק לח קר לגמרי מאבד את הניכרות ממנו.<br />
אמנם קשה שעוד לפני שהמאכל נעשה יבש, הוא מתקרר ומאבד את ניכרות הבישול שלו? ואם אנו מחפשים שיהיה רצף כעת אין כבר רצף?<br />
ובאמת רעק"א נשאר בצ"ע לדינא.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''הלכה למעשה-''' ===<br />
אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על קפה נמס (מבושל) וכן סוכר ומלח (מבושלים) וחלב (מפוסטר) כיון שזה נעשה לח והוא מבשל. (משנ"ב והשש"כ א, נה).<br />
ואמנם גם להשרות במים חמים בכלי ראשון אסור משום מיחזי כמבשל.<br />
<br />
<br />
<br />
== הגדרת יבש ולח ==<br />
<br />
מהי ההגדרה לדבר לח ומה ההגדרה לדבר יבש? אם ישנו תבשיל המעורב בלח ויבש יחד, כיצד נדון אותו?<br />
<br />
<br />
מסברא היינו אומרים שנדון כל דבר בפני עצמו, ביבש לא יהיה בישול, ובלח יהיה בישול.<br />
<br />
<br />
'''[[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1173 הבית יוסף]]''' בסימן רנ"ג (א) '''מצטט את הרבינו ירוחם'''- "כל '''שרובו''' רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור" עולה מדבריו שאם יש רוב יבש למרות שיש נוזלים זה נחשב יבש ומותר לכתחילה לחמם את הלח . וכן אם הרוב לח אע"פ שיש גם יבש יש בזה בישול.<br />
<br />
<br />
:לכאורה קשה מדוע ללכת ע"פ הרוב הרי גם המיעוט הלח מתבשל ויש בו בישול אחר בישול?<br />
<br />
<br />
1. '''הפמ"ג (רנג , יג') מסביר'''- הנקודה של הרוב היא החילוק בין מצטמק ורע לו לבין מצטמק ויפה לו שלשיטת ר' ירוחם בלח שהצטנן פטור אם מצטמק ורע לו, וחייב דווקא במצטמק ויפה לו, והרוב מעיד האם התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו או רע לו וע"כ אם הרוב יבש שבד"כ הוא מצטמק ורע לו אז כל התבשיל נחשב מצטמק ורע לו אך אם הרוב לח שבד"כ הוא מצטמק ויפה לו כל התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. <br />
החיסרון במצטמק ורע לו הוא שבשביל להתחייב צריך מלאכת מחשבת אך כאשר מצטמק ורע לו האדם הולך מראש לעשות פעולה לא מוצלחת ועל פעולה כזאת לא מתחייבים.<br />
<br />
<br />
ישנם שני בעיות בשיטת '''הפמ"ג''': 1. יכול להיות גם מקרה שהיבש מצטמק ויפה לו ואין בהכרח עדות שכאשר הרוב יבש התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. 2. השו"ע עצמו לא מזכיר את הר' ירוחם לגבי מצטמק ורע לו וחילוק זה נזכר רק ברמ"א וכן נפסק בט"ז. אבל '''הב"ח והגר"א''' כתבו שלשו"ע אסור לחמם מצטמק ורע לו. לפי שיטות אלה לא יועיל שהרוב מצטמק ורע לו ויהיה אסור בכל מקרה, וצריך הסבר אחר לב"י שהתיר כאשר הרוב יבש. אמנם המג"א מסביר שגם השו"ע מודה לרמ"א ומתיר במצטמק ורע לו. ופוסק '''הגר"מ פיינשטיין''' שאפשר לסמוך על החילוק של ר' ירוחם במקום צורך גדול ולפ"ז אפשר לסמוך על הפמ"ג בשעת הדחק ולחמם בתבשיל שרובו יבש כשהוא מצטמק ויפה לו.<br />
<br />
<br />
<br />
2. הסבר נוסף בשיטת '''ר' ירוחם המובאת בב"י'''- אומר '''המנחת כהן'''- תבשיל שרובו יבש נחשב יבש וכשרובו לח נחשב לח שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין. כלומר חייבים לקבוע קו ברור מה נחשב יבש ומה לא וע"כ מגדירים שדבר שרובו יבש נחשב יבש .<br />
<br />
<br />
אמנם עדיין לא מובנת הסברא, מה מועילה הגדרת התבשיל כיבש, הרי סוף סוף יש כאן מיעוט לח שמתבשל, הרי בלא היבש היה אסור לבשל את הלח?<br />
'''הגרצ"פ פרנק''' מסביר- מצינו דין שהמוציא מת על מיטה מהבית בשבת פטור, על המת כיוון שזו מלשצ"ג ועל המיטה כיוון שזו הוצאה נספחת ובטילה למת. וכן לגבי הוצאת חי על מיטה, שהחי נושא את עצמו והמיטה טפילה לו ופטור המוציא. <br />
וע"כ גם אצלנו הרוטב שהוא מיעוט, בטל ליבש ואין בישולו נחשב כלל בישול. אמנם לפ"ז החילוק הוא לא בין רוב למיעוט אלא בין עיקר וטפל, אך לא מצינו מי שכותב זאת .<br />
<br />
<br />
<br />
3. '''הסבר נוסף בדברי ר' ירוחם'''- על פי הסברא שהובאה לעיל בענין בישול. שהנקודה בבישול אחר בישול בלח שהצטנן, אינה קידום המאכל שכבר אינו מבושל, אלא המאכל כן מבושל אלא שחזותו אין בה היכר שנעשה בה בישול, ולכן אסור לבשל. עפ"ז כאשר ישנו תבשיל שרובו יבש ע"כ התבשיל כתבשיל ניכר בו הבישול ולכן גם ברוטב ניכר הבישול, ויהיה מותר בא"ב. שכיון שהנושא אינו הבישול אלא הניכרות הרי שכאן הבישול ניכר.<br />
<br />
<br />
נפק"מ בין הסבר זה להסבר של הרב פרנק- א. כאשר הרוטב היה נפרד מהעוף, וכעת הוא מחברם על מנת לחמם- לרב פרנק מותר כיון שזה מיעוט ובטל, ולהסבר זה יהיה אסור כיון שהרוטב כבר איבד את חזות הבישול. ב. חימום ביצים מבושלות במים- להסבר זה אלו מים חיים וודאי שאינם ניכרים ולכן יהיה אסור, אולם לרב פרנק אולי יותר כי המים נטפלים לביצים.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
רוב האחרונים אינם מקבלים את החילוק של רוב ומעט ( או שסוברים שהציטוט מרבינו ירוחם הינו טעות בגרסא או לפמ"ג שראינו שלפי הסברו זה לא להלכה) , אולם '''הגר"מ פיינשטין''' מתיר במקום צורך גדול. <br />
<br />
לשיטות שלא מקבלות את החילוק בין רוב למעט- מה כן נחשב דבר יבש?<br />
'''הרב אלישיב'''- יבש לגמרי ובעיקר מבחוץ, וי"א שגם מבפנים. <br />
'''רש"ז'''- שלא יהיה טופח ע"מ להטפיח.<br />
'''משנ"ב'''- צריך להריק את הרוטב שלא יראה בעין.<br />
<br />
== בישול אחר אפיה ==<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1339 בטור]'''(שי"ח, ה') מובאת דעתו של '''היראים''' הסובר שאע"פ שאין בישול אחר בישול ביבש, אך יש בישול אחר אפיה (וצלייה) ואפי' בכלי שני, וכן להפך יש אפיה אחר בישול. ואמנם מוסיף שאין אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה. הב"י מביא דעת הראבי"ה החולק וסובר שאין בישול אחר אפיה (וצלייה), ואין אפיה אחר בישול.<br />
<br />
<br />
המקור לדבריו הוא '''הגמ' בפסחים'''(מא. הדנה לגבי קרבן פסח שיש בו איסור אכילת פסח מבושל. ואומרת הגמ' שבשלו ואח"כ צלאו פשיטא שחייב, צלאו ואח"כ בשלו- תולה הגמ' במח' ר"מ ורבי יוסי לגבי מצה, האם יוצאים יד"ח ברקיק מבושל או לא, לר"מ כן, ולר"י לא יוצאים כיון שהבישול הרס את האפייה, ולכן אין על זה שם מצה, ומכאן לפסח שהבישול הורס את הצלייה ולכן חייב. ופוסקים כרבי יוסי ומכאן שהפעולה החדש משכיח את הדבר הקודם. ומכאן מסיק שגם בשבת יש בישול אחר אפייה.<br />
<br />
<br />
:אמנם קשה בגמ', הרי שם לגמ' בפסחים היה פשוט שבישלו ואח"כ צלאו חייב, וזה אפי' לא היה תלוי במח'. ורק לגבי צלייה ואח"כ בישול הוזכרה המח'. והרי לכאורה רצינו לומר שזה אותה שאלה, האם הפעולה השניה מבטל את הראשונה, למה הרישא אינה במח'? <br />
<br />
<br />
::אלא צ"ל שהפעולה השנייה אינה מבטלת את הראשונה, אלא מצטרפת אליה, ואז נראה להסביר את הגמ'- בישול ואחריו צלייה- הדבר הראשון ודאי משמעותי ולכן ברור שיש שם של בישול ויהיה חייב, והצלייה אולי מצטרפת ואולי לא זה אינו משנה. אך צליה ואחריה בישול- צלייה ודאי יש, ולגבי הבישול בזה יש מח' האם יש מקום לבישול להיכנס גם בשם הקרבן או שלא, לר"י- יש מקום לבישול ולכן חייב, ולר"מ אין מקום ולכן פטור. וכמו בפסח כך הדיון לגבי מצה שאולי הבישול אחר האפייה- אפוי מבושל- אינו יוצא בזה יד"ח.<br />
<br />
<br />
'''הבה"ל''' דן האם ניתן לחזור למקור, כלומר האם מותר לאפות מאכל שהוא אפוי מבושל, האם זה נחשב אפייה אחר בישול או אפייה אחר אפייה?<br />
<br />
<br />
:ואומר שתמיד הפעולה האחרונה היא הדומיננטית והפעולה הראשונה רק מצטרפת אליה וע"כ אסור לאפות דבר שנאפה והתבשל, ולפי דבריו יוצא הפוך ממה שאמרנו עד כה, ולא ברור מהלך הגמ' עפ"י דבריו. <br />
ובאמת הפמ"ג לא מקבל דין זה ואומר שהפעולה הראשונה היא הדומיננטית והשנייה רק מצטרפת אליה, ולדבריו לא יועיל לבשל דבר אפוי ע"מ לבשלו עוד בשבת כיוון שיש עליו שם אפוי.<br />
ולפי דברים אלו יש להסביר שמה שאומר היראים שהתבטל השם הראשון, אין הכונה לגמרי, אלא שהצטרף דבר שכלל לא היה קודם, לעומת בישול אחר בישול בו יש רק המשך.<br />
<br />
<br />
'''הראבי"ה''' הקשה על '''היראים''' מגמ' בברכות, שבה הגמ' דנה לגבי שלקות (ירק מבושל) מה ברכתו האם אדמה כי הוא עדיין ירק, או שהבישול עקר ממנו שם ירק ויברך שהכול, ומנסה ללמוד ממח' ר"מ ור"י במצה, ודוחה שאין ללמוד ממצה כיון שבמצה בעינן טעם מצה, וא"כ קשה על היראים שאין לדמות את מצה לשבת ולהוכיח שיש בישול אחר אפייה, כי מצה היא שונה?<br />
<br />
<br />
מתרץ '''הב"ח'''(ד"ה "בית יוסף")-: 1. שבאמת הבישול מבטל את האפייה במצה, וזה הטעם שלרבי יוסי לא יוצאים יד"ח, ומה שאמרה הגמ' בברכות שלא יוצאים יד"ח כי טעם מצה בעינן, זה רק לרווחא דמילתא, כלומר אומרת הגמ' שגם אם תרצה לומר שבישול לא מבטל את האפייה מ"מ וודאי שאת הטעם הוא משנה ולא יצא יד"ח כי טעם מצה בעינן. אך באמת גם הגמ' שם סוברת שהבישול מבטל את האפייה.<br />
<br />
<br />
2. עולא הוא זה שמחלק בין ברכות למצה, וגם בפסחים הוא מחלק בהמשך בין פסח למצה (ואומר שבפסח חייב כיון שכתוב "ובשל מבושל מ"מ), ואמנם אנו איננו סוברים כעולא, אלא סוברים שאין חילוק בין מצה לכל השאר ולכן גם בשאר תהיה מח', וניתן ללמוד אף לשבת. וא"כ לומדים מהב"ח שהטעם אינו מספק, אלא צריך שינוי משמעותי.<br />
<br />
<br />
3. '''הט"ז''' מתרץ- שאף אם נקבל את החילוק בין מצה לברכות שבמצה בעינן טעם מצה, עדיין ניתן ללמוד לשבת, כיון שגם בשבת אזלינן בתר טעם, האם מצטמק ויפה לו או רע לו, ולכן ניתן ללמוד ממצה לשבת, ויהיה בזה מח'. <br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
<br />
<br />
[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1568 השו"ע] (שי"ח, ה') כתב שאין בישול אחר בישול ביבש, ואפיה אחר בישול הביא שיש אוסרין ויש מתירין וא"כ נראה שלהלכה הוא מתיר. אך הרמ"א הביא שיש בישול אחר אפיה (וצלייה) ולהפך, ויהיה אסור כשיטת היראים ואפי' בכלי שני, ובכלי שלישי יהיה מותר(וכפי שאמרנו לעיל אין צליה אחר צליה ואפיה אחר אפיה).<br />
<br />
<br />
יוצא מדברינו אלו שלשיטת הרמ"א אסור לשים על הפלטה דבר מבושל כגון אורז ותפו"א מבושלים כיון שכעת הם ניצלים, ולכאורה מצינו שהעולם מתיר בכך?<br />
<br />
<br />
'''שני דרכים-''' 1. '''הבה"ל''' בסעי' טו' מקשה על השו"ע שדן לגבי בא"ב וכותב כדבר פשוט- שדבר שנתבשל מתר להניחו כנגד המדורה, והרי זהו צלייה אחר בישול ויש שאוסרים? ומתרץ המאמר מרדכי- שלשים ליד האש בתוך קדרה זה נקרא בישול ואפי' שאין נוזלים. ולכן במקרה של השו"ע הוא שם ליד האש בקדרה ולכן זהו בישול אחר בישול. לפ"ז נוכל להסיק מהמאמר מרדכי שבכל מקום שבו שמים על הפלטה ביחד עם הסיר דברים מבושלים, לא יחשב צלייה אלא בישול ויהיה מותר .<br />
<br />
<br />
2. '''החזו"א והשולחן שלמה-''' כותבים שכל מה שאסרנו בישול אחר צליה ולהפך, כל זה כאשר נעשה שינוי משמעותי על ידי הצלייה, אולם אם אין נעשה שינוי משמעותי זה יהיה מותר.ודבר זה מובן מסברא כיון שהצלייה יכולה לבטל ולפעול שם חדש רק אם היא עושה משהו משמעותי. <br />
לפ"ז כל מאכל מבושל שנרצה להניחו על הפלטה לצלייה נצטרך לבדוק אם הצלייה תשנה אותו באופן מהותי כגון תפו"א מבושלים ויהיה אסור. או שלא ישתנה באופן משמעותי כגון אורז ויהיה מותר.<br />
<br />
<br />
'''השש"כ''' מביא שאסור לשים דבר מבושל על האש או הפלטה, ואמנם בהערות מביא את הדברים שהבאנו כעת.<br />
עוד מביא השש"כ שלשים שקדי מרק בתוך המרק מותר אפי' בכלי ראשון, כיוון שהשקדי מרק בושלו שמן עמוק הנחשב לבישול (צלי קידר) ואין בישלו אחר בישול.<br />
קרוטונים ולחם שרק נאפו יהיה אסור לשימם בתוך המרק כיון שזהו בישול אחר אפייה.<br />
ומסיים '''השש"כ''' שאין לשים לחם ליד האש ולעשותו לצנימים, כיון שהלחם מתקשה בכך. ונראה שצריך להסביר איסור זה שיש צלייה אחר אפיה ואסור.</div>בן ציוןhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C&diff=5024בישול אחר בישול2016-05-26T13:52:25Z<p>בן ציון: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}},<br />
{{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח ד, ה', טז}}<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיח]] <br />
[[קטגוריה:בישול בשבת]]<br />
[[קטגוריה:הלכות שבת]]<br />
<br />
הסוגיא עוסקת בהלכות בישול בשבת בשאלה האם יש בישול אחר בישול בשבת, דהיינו האם עוברים איסור בישול על דבר שכבר התבשל? בעקבות כך נעסוק בנושא מהו יבש ומהו לח, ומה לגבי דבר שהופך מיבש מלח. ולבסוף נעסוק בשאלה האם יש בישול אחר אפיה ולהפך<br />
<br />
== בישול אחר בישול ==<br />
<br />
<br />
'''הגמרא בשבת [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=145b&format=pdf קמה:] אומרת שמותר לשרות בחמין דבר שבא בחמין בערב שבת, כלומר דבר שנתבשל אין בו עוד משום בישול. וכן מובא בגמרא [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=20&format=pdf כ.]<br />
מצינו מספר שיטות בראשונים הדנות מתי יש בישול אחר בישול ומתי אין. תחילה יובאו הדברים בסיכומם, ולאחר מכן יוסברו'''<br />
<br />
<br />
'''בן דרוסאי לח קר-''' <br />
<br />
:כל הראשונים-אסור <br />
רשב"א –מותר(?)<br />
<br />
'''בן דורסאי לח חם-'''<br />
<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור <br />
רא"ש- מותר <br />
רמב"ם-אסור <br />
רשב"א-מותר <br />
תוס' -אסור מדרבנן <br />
<br />
'''בן דורסאי יבש קר'''<br />
<br />
<br />
:טור (רש"י)– אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור<br />
רשב"א- מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
'''בן דורסאי יבש חם''' <br />
<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
<br />
'''כל צרכו לח קר'''<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש-אסור<br />
רמב"ם-מותר<br />
רשב"א ותוס'-מותר <br />
<br />
'''כל צרכו לח חם'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר- כיוון שזה מבושל <br />
<br />
'''כל צרכו יבש קר'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
'''כל צרכו יבש חם'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
<br />
<br />
:א"כ כשהאוכל מבושל כל צרכו חם ודאי שמותר להמשיך לחמם לכו"ע כי זה נקרא מבושל. וכן כשזה מבושל בן דרוסאי והצטנן לכו"ע אסור כיון שהוא מבשל. וכן כולם מסכימים שכאשר האוכל יבש ומבושל כל צרכו גם אם הצטנן מותר לחממו ואין זה נקרא בישול כי גם כשהוא מקורר יש עליו שם מבושל. המח' הם כאשר א. המאכל לח והגיע לכל צרכו והצטנן, האם זה כיבש ומותר או שאסור. (האם המאכל שהצטנן נקרא מבושל או לא). ב. כאשר המאכל התחמם בשיעור של בן דרוסאי והוא חם בין בלח ובין ביבש האם מותר להוסיף עד כל צרכו או אסור. (המח' היא האם בן דרוסאי הוא מקסימום הבישול ומעבר אליו אין בישול).<br />
<br />
<br />
::מצינו א"כ שתי שיטות המקבילות '''בין תוספת בישול בב"ד לח חם, לבין חימום לח שנצטנן''' (טור ורשב"א) ומאידך שני שיטות המחלקות ביניהם (רא"ש ורמב"ם).<br />
<br />
<br />
:::א) '''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1337 הטור] והב"י (שי"ח, ד') וכן נראה שיטת רש"י''' אוסר בשני המקרים הנ"ל שמאחר שיש תוספת תיקון בבישול מתחייב, אמנם לא כל שיפור מחייב שהרי מצטמק ויפה לו מותר, אלא רק תיקון משמעותי.<br />
'''הרשב"א'''(לט "כל שבא בחמין") לעומת זאת מתיר בשני המקרים. ואפשר להסבירו בשני דרכים:1) אע"פ שיש בישול אחר בישול, צריך תיקון משמעותי. וחימום לח וכן תוספת בישול בב"ד אינה נחשבת בישול משמעותי. 2) '''המנחת חינוך''' רוצה להסביר ולומר שלשיטת''' הרשב"א''' אין בישול בדבר שכבר נתבשל ורק בישול ראשוני אסור, ואע"פ שודאי יש תיקון בתוספת בישול מ"מ לא שייך בכך בישול וע"כ בין בלח ובין ביבש אין בישול אחר בישול. <br />
לפ"ז אומר '''המנ"ח''', ש'''לרשב"א''' אין בישול במים ובמתכת שכמו שבלח אין בישול אחר בישול אע"פ שהצטנן ולא ניכר בו בישולו, כך גם במים ובמתכת שהצטננו יהיה מותר אע"פ שלא ניכר בישולם הראשון.<br />
אמנם לגבי חימום מים שנתבשלו, החזון איש חולק ואומר- שכאשר לא ניכר הבישול הקודם כלל, יהיה אסור. ולכן אוסר מים שהתקררו, וכ"ש במתכת שהתקררה יהיה אסור לכו"ע כיון שכבר אין ניכר הבישול הראשוני כלל. <br />
האג"ט אומר שהרשב"א יתיר גם במים משום שכבר נעשה בהם בישול ושוב אין בהם בישול, אך יאסור במתכת שבושלה והתקררה כיון שלא ניכר כלל בישולה הקודם. <br />
הפמ"ג רוצה לומר שגם לשיטות שיש בישול אחר בישול ('''כטור''') בלח שהצטנן, כל זה במים יין ושמן שהם נאכלין חיין וחימומם זה עיקר הבישול, אך ברוטב וכד' שנאכל רק אחרי שבישלוהו, אחרי בישול ראשוני כבר יהיה מותר.<br />
<br />
<br />
<br />
:::ב) '''[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=1302 הרמב"ם]'''(פ"ט הל' ה) מתיר לח שנצטנן בכל צרכו ואוסר ב"ד חם, הסבר הוא החילוק כך שבעקרון הוא מסכים לטור שיש תוספת בישול בדבר מבושל (גם כאשר היה בישול ראשוני), אלא שסובר שחימום לח אינו נחשב תיקון משמעותי, ואילו תוספת בישול ממב"ד לכל צרכו נחשבת תיקון מאכל משמעותי. כך גם משמע מלשונו של הרמב"ם שכתב את ההיתר של מבושל כל צרכו עם ההיתר של דבר שנאכל חי וכמו ששם הסברא היא שאין תיקון משמעותי, כך גם בדבר המבושל כל צרכו אין תיקון משמעותי בחימומו.<br />
<br />
<br />
'''הרא"ש'''(פ"ג ס' י, יא') פוסק הפוך מהרמב"ם וסובר שחימום לח קר אע"פ שמבושל כל צרכו אסור, ואילו תוספת בישול בב"ד חם מותרת. לכאורה אמרנו מסברא ששיש יותר תיקון בב"ד חם מאשר חימום לח, אלא צריך לומר כפי שהסביר המנחת חינוך ברשב"א שאין בישול בדבר שנתבשל, וע"כ מאכל שבושל לב"ד אין בו עוד משום בישול, אמנם בחימום דבר לח יש משום בישול כיוון שברגע שנצטנן לא ניכר בו הבישול הקודם, וע"כ נחשב כאילו עוד לא בושל והחימום עכשיו הוא בישולו הראשוני. אמנם הרא"ש מחייב דווקא בלח מאחר שביבש קר עדיין ניכר בו בישולו הקודם.<br />
<br />
<br />
נראה '''מהרא"ש''' שהנקודה המרכזית בבישול אחר בישול היא לא התיקון של המאכל, שהרי בב"ד יש תיקון ומותר, אלא הנקודה היא שלא יהיה זכר לבישול הקודם, ואז שייך לומר שחייב בבישול אחר בישול. ראיה לכך היא מבישול צבע שאומר '''הרא"ש''' שיש בו בישול לעולם כאשר נצטנן, ואם עדיין חם אין בו בישול אע"פ שאין תיקון בבישול צבע קר יותר מאשר צבע חם אלא ודאי שבקר לא ניכר הבישול הקודם ולכן אסור.<br />
<br />
<br />
'''ר' ירוחם ור' יונה'''(מובא בב"י) כותבים שלח שנצטנן, אם מצטמק ויפה לו יש בו משום בישול, '''ואם מצטמק ורע לו מותר''' ובב"ד חם אין בו בישול. <br />
לכאורה יש לשאול אם נאמר שהחימום של הלח יוצר את החיוב, א"כ למה יש חילוק בין מצטמק וטוב לו לבין מצטמק ורע לו, הרי סוף סוף החימום הוא הבישול? <br />
אלא צריך לומר שלא החימום עצמו הוא הבישול, אלא שיש חילוק בין תבשיל שניכר בישולו לבין תבשיל שלא ניכר בישולו, שכאשר ניכר בישולו הקודם אנו לא מתייחסים לתיקון שנוצר מאחר שאין זה תיקון ראשוני, אבל כאשר לא ניכר הבישול הקודם במאכל אז יש משמעות לתיקון שנוצר, שמאחר שאין זכר לבישול הקודם, התיקון הנוסף נחשב בישול. ע"כ במאכל שמצטמק ויפה לו שלא ניכר בו בישולו הקודם חייב ואילו במצטמק ורע לו שאין כלל תיקון ודאי שיהיה פטור.<br />
<br />
<br />
== הלכה למעשה ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1567 בשו"ע']'' בסי' שי"ח סעיף ד' נפסק '''כטור ורש"י'''- יבש כל צרכו שהצטנן מותר לחמם. לח כל צרכו שהצטנן אסור לחמם. בין יבש ובין לח בן דרוסאי חם אסור לחמם לכל צרכו.<br />
בסע' טו' אומר '''השו"ע''' לגבי לח שהצטנן שאסור אפי' מבושל כל צרכו (ויבש מותר). <br />
<br />
ומביא '''הרמ"א'''(שי"ח טו) את הדעות המובאות לעיל (רמב"ם רשב"א) שמותר לחמם גם לח שהצטנן. ומסיים '''הרמ"א-''' "ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". ויש להבין מהו הפסק הזה של הרמ"א.<br />
לכאורה מסברא היינו אומרים ששיעור יד סולדת שהוא שיעור בישול דאורייתא, ברגע שהתבשיל הצטנן פחות משיעור זה מיד נכנסים למח' רא"ש רמב"ם, האם מותר לחמם אפי' שנצטנן לגמרי, או שכשירד מיד סולדת אסור, מהו א"כ הגדר שאומר הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר לחמם? הרי למתירים מותר גם לאחר שהצטנן לגמרי, ולאוסרים כבר ביד סולדת אסור?<br />
<br />
<br />
<br />
=== ::'''ישנם שני כיוונים מרכזים באחרונים ובתוכם מס' דרכים-''' ===<br />
<br />
<br />
<br />
:::א. '''הרמ"א''' פוסק להלכה כדעות המקלות שמותר לחמם לח שהצטנן ואפי' נצטנן לגמרי, אולם- <br />
<br />
<br />
1. '''מחצית השקל-(שם)''' ישנה החמרה מדרבנן כשנצטנן לגמרי מדיני החזרה בשבת, כיון שנראה כבישול לכתחילה שאסור לשים מאכל קר על האש בשבת (מיחזי כמבשל), וע"כ הדין הזה נכון גם ביבש שהצטנן שצריך שלא יצטנן לגמרי ע"מ שלא יהיה איסור החזרה. (אמנם קשה לומר כך שהרי הרמ"א דיבר על מקום שאין איסור החזרה דרבנן שהרי כותב מפורש שמדובר סמוך לאש?).<br />
<br />
<br />
2. '''פמ"ג (שם)'''- אסור כשהצטנן לגמרי כי זה נראה כתיקון קצת, כלומר אע"פ שאין בישול כלל בכ"ז ישנה קבלה של עמ"י לא לשים על האש כי זה קצת תיקון. וזה כמובן רק בלח ולא ביבש כי רק לח נראה תיקון קצת.<br />
<br />
3. '''חזו"א-''' גזרה כי לא רואים שזה מבושל ויבאו לשים גם דבר שאינו מבושל כמו במים שאין רואים שהם רתוחים.<br />
<br />
<br />
:::ב. '''הרמ"א''' פוסק להלכה '''כשו"ע''' וכדעות האוסרות לחמם לח שהצטנן. ובכ"ז דיבר על "לא נצטנן לגמרי" כי-<br />
<br />
<br />
1. '''אגלי טל-'''(יח' השמטה ב') האג"ט מחדש שני חידושים- 1. מאכל בן דרוסאי הינו גם פחות מיד"ס עד שיעור של "לא נצטנן לגמרי" דהיינו שכל עוד שאפשר לשתות ע"י הדחק גם אם זה פחות מיד"ס זה עדיין נחשב בן דרוסאי. 2. לדעת האג"ט גם האוסרים לחמם מבן דורסאי ועד כל צרכו זהו רק איסור דרבנן, וכך רוצה לומר ברש"י וכו'. והצירוף של שני החידושים דהיינו שבן דרוסאי זה נאכל ע"י הדחק, וכן שמדובר רק באיסור דרבנן ויש שיטות ראשונים שמתירות לגמרי, הצירוף של כל זה מביא את הרמ"א להתיר מלא נצטנן לגמרי ומעלה. שבזה יש מתירים וזה רק דרבנן שזה עדיין בן דרוסאי. אמנם פחות משיעור זה, זה כבר איסור דאורייתא ואסור.<br />
ולשו"ע שאוסר מיד"ס- כי מבן דרוסאי לכל צרכו זה דאורייתא ולכן אין לו את החשבון הזה.<br />
<br />
<br />
ואמנם יש לשאול והרי כתוב שבישול זה ביד סולדת? ת: לבשל בתחילה זה רק ביד"ס, אך אם מבושל וכעת הצטנן גם כשנאכל ע"י הדחק יש לזה שם מבושל כי לבטל שם מבושל צריך שלא יהיה ראוי כלל לאכילה. (וכן מצינו בטומאה ובפסחים).<br />
(והאחרונים דלעיל לא מקבלים את הגדר הזה של נאכל ע"י הדחק, אלא הם מבינים שזה שיעור פחות יותר- י"א שזהו שיעור של טמפרטורת החדר)<br />
<br />
<br />
2.'''תהל"ד'''- באמת נצטנן זה איסור מדאורייתא כדעות האוסרות. אולם מתיר בלא נצטנן לגמרי ע"פ הסברא המובאת לעיל, שהדיון בסוגיא הוא האם הבישול הראשון מינכר ואז אין אחריו בישול או לא מינכר ויהיה בישול אחריו. ואם זו הסברא הרי שיש מקום לגדר ביניים. באמת יש בישול אחר בישול בלח שהצטנן כי זה אינו מספיק ניכר, אך אם לא הצטנן לגמרי זה עדיין נחשב ניכר. א"כ כיון שהנקודה אינה הבישול שהוא ביד"ס אלא הניכרות, זה עדיין ניכר ואפי' הרא"ש יודה בזה.<br />
מה אומר על כך השו"ע האוסר כבר ביד"ס? היה אפשר לומר שהשו"ע סובר שהנקודה היא בישול ולא ניכרות ולכן כבר פחות מיד"ס אסור. אך מצאנו בשו"ע בלח שהצטנן שהגדר הוא יד"ס ורק פחות מכך אסור להחזיר ליד"ס, אך מעל יד"ס מותר להעלות. ולמרות שלח בן דרוסאי אסור להעלות לכל צרכו. ועולה מכאן- שלכתחילה זה קו אדום, אך אם בושל וירד אז ניכר ויש זכר שזה מבושל ולכן מותר להעלות. וא"כ רואים שגם לשו"ע יש עניין של ניכרות, שפחות מיד"ס לא ניכר, ויותר מיד"ס כן ניכר. ולכן צריך להסביר שהמח' בין השו"ע לרמ"א היא איפה זה נקרא ניכר, לשו"ע עד יד"ס. ולרמ"א בלא נצטנן לגמרי. <br />
<br />
<br />
3. '''משנה ברורה- (שם)''' דעה אמצעית: הרמ"א חושש לשני הצדדים ועל כן מתיר מתחת יד"ס שאין בישול אחר בישול, אך אוסר מתחת נצטנן לגמרי שיש בישול אחר בישול.<br />
<br />
<br />
<br />
== יבש שמפשיר ונעשה לח ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=51b&format=pdf הגמרא]''' בנא: אומרת שאין מרסקין את השלג ואת הברד כיון שיש איסור דרבנן של מוליד. אך מותר לשים בתוך כוס של יין שמפשיר מעצמו ואין בזה מוליד. '''רש"י''' על המשנה מסביר את האיסור של מוליד שאסור משום שדמי למלאכה. הסבר נוסף הוא גזרה משקין שזבו שמא יסחוט.<br />
<br />
<br />
דנו הראשונים לגבי אינפנד"א דהיינו פשטידה עם שומן קרוש שכאשר מחמם אותה השומן מפשיר ונעשה נוזל, האם יש בזה מוליד או שלא.<br />
<br />
<br />
'''ספר התרומה לרבינו ברוך-([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1345 מובא בב"י שי"ח טז])''' אוסר בפשטידה משום מוליד כיון שהשומן מפשיר ונעשה נוזל. ואמנם הרי לגבי קרח בכוס התרנו לכאורה משום שלא עושה בידיים וא"כ גם כאן שאינו עושה בידים אלא האש עושה נתיר? אלא שבכוס הותר כיון שאין ניכרת ההולדה כיון שנבלע בתוך הכוס, ואילו בפשטידא השומן הנוזל ניכר .<br />
<br />
<br />
'''רבינו יחיאל מפריס, רמב"ם, רמב"ן-(שם)''' התירו בפשטידה ואין בזה מוליד כמו בקרח שהותר בכוס כיון שאינו עושה בידיים ממילא א"א לומר שהוא עושה מלאכה, וכן אין שייך גזירת משקין שזבו כי שומן קרוש הוא מאכל ולא משקה. <br />
רבינו יחיאל הביא ראיה לדבריו משמן, שכתוב שסכה אשה ידה בשמן (קרוש) ומחממתו כנגד האור וסכה לבנה. ומכאן מסיק רבינו יחיאל שאין איסור מוליד בשמן קרוש וכן בפשטידה שהרי מותר לעשות זאת בשבת.<br />
<br />
<br />
'''המרדכי (שם)-''' מסתייג מההיתר של ר' יחיאל ואומר שראוי להחמיר כבעה"ת במקום שהיד סולדת בו ששם יש איסור נולד.<br />
<br />
<br />
'''בית יוסף-''' הבין שהמרדכי לגבי פשטידה פסק כבעל התרומה לגמרי שתמיד אסור מוליד. לעומת זאת לענין שמן פסק שמותר רק במקום שאין היד סולדת. ועל כך הקשה שני קושיות- 1. הרי אם יש איסור מוליד בשמן הרי שצריך לאסור גם במקום שאין היד סולדת? 2. יוצא מהמרדכי שלרבינו יחיאל מותר בפשטידה גם במקום שהיד סולדת, והרי יש בעיה של מבשל?<br />
<br />
<br />
<br />
=== השולחן ערוך ===<br />
<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1572 שו"ע שי"ח טז]-''' פשטידה מותרת תמיד גם במקום שהיד סולדת בו.ואין בזה איסור נולד כר' יחיאל. אמנם צריך להבין מדוע אין איסור מבשל כפי שפסק בב"י לעניין שמן?<br />
<br />
<br />
'''ישנם 3 דרכים בהבנת השו"ע-'''<br />
<br />
1.'''לבוש-''' צריך לתקן ולומר שמותר רק במקום שאין היד"ס כיוון שביד"ס יש איסור בישול שהשומן לא נחשב יבש מאחר שנעשה לח לאחר שמפשיר (והלבוש הבין שהבית יוסף הקשה גם לגבי פשטידה ולא רק לגבי שמן).<br />
<br />
2.'''מג"א-(ס"ק לט')''' דווקא בשמן יש איסור כיוון שהוא חי אבל השומן המבושל נחשב יבש וע"כ אין בו איסור בישול וע"כ לא קשה על המרדכי, מאחר שהמרדכי לא דיבר כלל על שמן אלא על פשטידה ובאמת בשמן אסור תמיד משום בישול אבל בפשטידה אין כלל איסור בישול והחילוק בין יד"ס ללא יד"ס הוא שביד"ס יש ודאי איסור מוליד ששם השומן יפשיר אבל במקום שאין היד"ס ספק אם יפשיר וע"כ מיקל.<br />
<br />
3.'''ט"ז-(ס"ק כ')''' באמת יש איסור בישול בפשטידה שהשומן נחשב לח אלא שההיתר של השו"ע הוא דווקא במקום שהיד"ס בתנאי שלא יגיע בפועל ליד"ס, שאז אסור מדרבנן. ומאחר שהשומן מתבשל בתוך הפשטידה, אין זה נחשב דרך בישול ומותר. כמו כן צריך להסביר את ההיתר של אשה שסכה ידה אפי' במקום שהיד"ס, ומותר כיוון שעושה בשינוי. כלומר כיוון שזה גם דרבנן וגם שינוי מותר תמיד.<br />
<br />
<br />
'''יוצא א"כ שהט"ז והלבוש סוברים שיבש שמפשיר ונעשה לח נחשב לח ויש בו בישול, ואילו למג"א נחשב יבש ואין בו בישול וכך נפסק להלכה.'''<br />
<br />
<br />
<br />
== עירוי על דבר יבש שהופך ללח ==<br />
<br />
'''המג"א''' בסימן רנ"ג (ס"ק מא) פוסק שאסור לערות מים חמים על שומן שעל הכלים משום נולד, אבל מותר לשרות את הכלים במים חמים. ומכאן שמצד איסור בישול אין בעיה בעירוי המים על השומן, וזה כשיטת המג"א בפשטידה שיבש שנעשה לח דינו כיבש.<br />
<br />
<br />
'''רעק"א-(שם)''' מקשה לכאורה שעירוי אינו דומה לפשטידה, שהרי בעירוי מים חמים ישנם שני שלבים, בתחילה השומן נעשה לח ולאח"מ מתבשל וא"כ יש בישול של לח מבושל שהצטנן שיש בו בישול אחר בישול? אמנם השרייה יהיה מותר כיון שזו פעולה אחת שבה היבש נעשה לח ומתבשל. <br />
מנסה לתרץ הרעק"א- שכאשר השומן נעשה לח, הוא אינו צונן לגמרי וע"כ אין בו איסור בישול, ע"פ דברי הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר.<br />
<br />
<br />
אך קשה- שהרי כל מה שהתרנו בלח שחם קצת, זה דווקא שזה החום המקורי של המאכל, אבל כאן בשומן שזה חום חדש בוודאי יהיה אסור. <br />
נראה להסביר- שרעק"א מצריך שיהיה למאכל שם מבושל ברציפות, וכאן כאשר הוא יבש יש עליו שם מבושל שלא מתבטל הניכרות של הבישול ממנו, וכאשר הוא נעשה לח יש עליו שם מבושל כי הוא לא קר לגמרי, ורק לח קר לגמרי מאבד את הניכרות ממנו.<br />
אמנם קשה שעוד לפני שהמאכל נעשה יבש, הוא מתקרר ומאבד את ניכרות הבישול שלו? ואם אנו מחפשים שיהיה רצף כעת אין כבר רצף?<br />
ובאמת רעק"א נשאר בצ"ע לדינא.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''הלכה למעשה-''' ===<br />
אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על קפה נמס (מבושל) וכן סוכר ומלח (מבושלים) וחלב (מפוסטר) כיון שזה נעשה לח והוא מבשל. (משנ"ב והשש"כ א, נה).<br />
ואמנם גם להשרות במים חמים בכלי ראשון אסור משום מיחזי כמבשל.<br />
<br />
<br />
<br />
== הגדרת יבש ולח ==<br />
<br />
מהי ההגדרה לדבר לח ומה ההגדרה לדבר יבש? אם ישנו תבשיל המעורב בלח ויבש יחד, כיצד נדון אותו?<br />
<br />
<br />
מסברא היינו אומרים שנדון כל דבר בפני עצמו, ביבש לא יהיה בישול, ובלח יהיה בישול.<br />
<br />
<br />
'''[[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1173 הבית יוסף]]''' בסימן רנ"ג (א) '''מצטט את הרבינו ירוחם'''- "כל '''שרובו''' רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור" עולה מדבריו שאם יש רוב יבש למרות שיש נוזלים זה נחשב יבש ומותר לכתחילה לחמם את הלח . וכן אם הרוב לח אע"פ שיש גם יבש יש בזה בישול.<br />
<br />
<br />
:לכאורה קשה מדוע ללכת ע"פ הרוב הרי גם המיעוט הלח מתבשל ויש בו בישול אחר בישול?<br />
<br />
<br />
1. '''הפמ"ג (רנג , יג') מסביר'''- הנקודה של הרוב היא החילוק בין מצטמק ורע לו לבין מצטמק ויפה לו שלשיטת ר' ירוחם בלח שהצטנן פטור אם מצטמק ורע לו, וחייב דווקא במצטמק ויפה לו, והרוב מעיד האם התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו או רע לו וע"כ אם הרוב יבש שבד"כ הוא מצטמק ורע לו אז כל התבשיל נחשב מצטמק ורע לו אך אם הרוב לח שבד"כ הוא מצטמק ויפה לו כל התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. <br />
החיסרון במצטמק ורע לו הוא שבשביל להתחייב צריך מלאכת מחשבת אך כאשר מצטמק ורע לו האדם הולך מראש לעשות פעולה לא מוצלחת ועל פעולה כזאת לא מתחייבים.<br />
<br />
<br />
ישנם שני בעיות בשיטת '''הפמ"ג''': 1. יכול להיות גם מקרה שהיבש מצטמק ויפה לו ואין בהכרח עדות שכאשר הרוב יבש התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. 2. השו"ע עצמו לא מזכיר את הר' ירוחם לגבי מצטמק ורע לו וחילוק זה נזכר רק ברמ"א וכן נפסק בט"ז. אבל '''הב"ח והגר"א''' כתבו שלשו"ע אסור לחמם מצטמק ורע לו. לפי שיטות אלה לא יועיל שהרוב מצטמק ורע לו ויהיה אסור בכל מקרה, וצריך הסבר אחר לב"י שהתיר כאשר הרוב יבש. אמנם המג"א מסביר שגם השו"ע מודה לרמ"א ומתיר במצטמק ורע לו. ופוסק '''הגר"מ פיינשטיין''' שאפשר לסמוך על החילוק של ר' ירוחם במקום צורך גדול ולפ"ז אפשר לסמוך על הפמ"ג בשעת הדחק ולחמם בתבשיל שרובו יבש כשהוא מצטמק ויפה לו.<br />
<br />
<br />
<br />
2. הסבר נוסף בשיטת '''ר' ירוחם המובאת בב"י'''- אומר '''המנחת כהן'''- תבשיל שרובו יבש נחשב יבש וכשרובו לח נחשב לח שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין. כלומר חייבים לקבוע קו ברור מה נחשב יבש ומה לא וע"כ מגדירים שדבר שרובו יבש נחשב יבש .<br />
<br />
<br />
אמנם עדיין לא מובנת הסברא, מה מועילה הגדרת התבשיל כיבש, הרי סוף סוף יש כאן מיעוט לח שמתבשל, הרי בלא היבש היה אסור לבשל את הלח?<br />
'''הגרצ"פ פרנק''' מסביר- מצינו דין שהמוציא מת על מיטה מהבית בשבת פטור, על המת כיוון שזו מלשצ"ג ועל המיטה כיוון שזו הוצאה נספחת ובטילה למת. וכן לגבי הוצאת חי על מיטה, שהחי נושא את עצמו והמיטה טפילה לו ופטור המוציא. <br />
וע"כ גם אצלנו הרוטב שהוא מיעוט, בטל ליבש ואין בישולו נחשב כלל בישול. אמנם לפ"ז החילוק הוא לא בין רוב למיעוט אלא בין עיקר וטפל, אך לא מצינו מי שכותב זאת .<br />
<br />
<br />
<br />
3. '''הסבר נוסף בדברי ר' ירוחם'''- על פי הסברא שהובאה לעיל בענין בישול. שהנקודה בבישול אחר בישול בלח שהצטנן, אינה קידום המאכל שכבר אינו מבושל, אלא המאכל כן מבושל אלא שחזותו אין בה היכר שנעשה בה בישול, ולכן אסור לבשל. עפ"ז כאשר ישנו תבשיל שרובו יבש ע"כ התבשיל כתבשיל ניכר בו הבישול ולכן גם ברוטב ניכר הבישול, ויהיה מותר בא"ב. שכיון שהנושא אינו הבישול אלא הניכרות הרי שכאן הבישול ניכר.<br />
<br />
<br />
נפק"מ בין הסבר זה להסבר של הרב פרנק- א. כאשר הרוטב היה נפרד מהעוף, וכעת הוא מחברם על מנת לחמם- לרב פרנק מותר כיון שזה מיעוט ובטל, ולהסבר זה יהיה אסור כיון שהרוטב כבר איבד את חזות הבישול. ב. חימום ביצים מבושלות במים- להסבר זה אלו מים חיים וודאי שאינם ניכרים ולכן יהיה אסור, אולם לרב פרנק אולי יותר כי המים נטפלים לביצים.<br />
<br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
רוב האחרונים אינם מקבלים את החילוק של רוב ומעט ( או שסוברים שהציטוט מרבינו ירוחם הינו טעות בגרסא או לפמ"ג שראינו שלפי הסברו זה לא להלכה) , אולם '''הגר"מ פיינשטין''' מתיר במקום צורך גדול. <br />
<br />
לשיטות שלא מקבלות את החילוק בין רוב למעט- מה כן נחשב דבר יבש?<br />
'''הרב אלישיב'''- יבש לגמרי ובעיקר מבחוץ, וי"א שגם מבפנים. <br />
'''רש"ז'''- שלא יהיה טופח ע"מ להטפיח.<br />
'''משנ"ב'''- צריך להריק את הרוטב שלא יראה בעין.<br />
<br />
== בישול אחר אפיה ==<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1339 בטור]'''(שי"ח, ה') מובאת דעתו של '''היראים''' הסובר שאע"פ שאין בישול אחר בישול ביבש, אך יש בישול אחר אפיה (וצלייה) ואפי' בכלי שני, וכן להפך יש אפיה אחר בישול. ואמנם מוסיף שאין אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה. הב"י מביא דעת הראבי"ה החולק וסובר שאין בישול אחר אפיה (וצלייה), ואין אפיה אחר בישול.<br />
<br />
<br />
המקור לדבריו הוא '''הגמ' בפסחים'''(מא. הדנה לגבי קרבן פסח שיש בו איסור אכילת פסח מבושל. ואומרת הגמ' שבשלו ואח"כ צלאו פשיטא שחייב, צלאו ואח"כ בשלו- תולה הגמ' במח' ר"מ ורבי יוסי לגבי מצה, האם יוצאים יד"ח ברקיק מבושל או לא, לר"מ כן, ולר"י לא יוצאים כיון שהבישול הרס את האפייה, ולכן אין על זה שם מצה, ומכאן לפסח שהבישול הורס את הצלייה ולכן חייב. ופוסקים כרבי יוסי ומכאן שהפעולה החדש משכיח את הדבר הקודם. ומכאן מסיק שגם בשבת יש בישול אחר אפייה.<br />
<br />
<br />
:אמנם קשה בגמ', הרי שם לגמ' בפסחים היה פשוט שבישלו ואח"כ צלאו חייב, וזה אפי' לא היה תלוי במח'. ורק לגבי צלייה ואח"כ בישול הוזכרה המח'. והרי לכאורה רצינו לומר שזה אותה שאלה, האם הפעולה השניה מבטל את הראשונה, למה הרישא אינה במח'? <br />
<br />
<br />
::אלא צ"ל שהפעולה השנייה אינה מבטלת את הראשונה, אלא מצטרפת אליה, ואז נראה להסביר את הגמ'- בישול ואחריו צלייה- הדבר הראשון ודאי משמעותי ולכן ברור שיש שם של בישול ויהיה חייב, והצלייה אולי מצטרפת ואולי לא זה אינו משנה. אך צליה ואחריה בישול- צלייה ודאי יש, ולגבי הבישול בזה יש מח' האם יש מקום לבישול להיכנס גם בשם הקרבן או שלא, לר"י- יש מקום לבישול ולכן חייב, ולר"מ אין מקום ולכן פטור. וכמו בפסח כך הדיון לגבי מצה שאולי הבישול אחר האפייה- אפוי מבושל- אינו יוצא בזה יד"ח.<br />
<br />
<br />
'''הבה"ל''' דן האם ניתן לחזור למקור, כלומר האם מותר לאפות מאכל שהוא אפוי מבושל, האם זה נחשב אפייה אחר בישול או אפייה אחר אפייה?<br />
<br />
<br />
:ואומר שתמיד הפעולה האחרונה היא הדומיננטית והפעולה הראשונה רק מצטרפת אליה וע"כ אסור לאפות דבר שנאפה והתבשל, ולפי דבריו יוצא הפוך ממה שאמרנו עד כה, ולא ברור מהלך הגמ' עפ"י דבריו. <br />
ובאמת הפמ"ג לא מקבל דין זה ואומר שהפעולה הראשונה היא הדומיננטית והשנייה רק מצטרפת אליה, ולדבריו לא יועיל לבשל דבר אפוי ע"מ לבשלו עוד בשבת כיוון שיש עליו שם אפוי.<br />
ולפי דברים אלו יש להסביר שמה שאומר היראים שהתבטל השם הראשון, אין הכונה לגמרי, אלא שהצטרף דבר שכלל לא היה קודם, לעומת בישול אחר בישול בו יש רק המשך.<br />
<br />
<br />
'''הראבי"ה''' הקשה על '''היראים''' מגמ' בברכות, שבה הגמ' דנה לגבי שלקות (ירק מבושל) מה ברכתו האם אדמה כי הוא עדיין ירק, או שהבישול עקר ממנו שם ירק ויברך שהכול, ומנסה ללמוד ממח' ר"מ ור"י במצה, ודוחה שאין ללמוד ממצה כיון שבמצה בעינן טעם מצה, וא"כ קשה על היראים שאין לדמות את מצה לשבת ולהוכיח שיש בישול אחר אפייה, כי מצה היא שונה?<br />
<br />
<br />
מתרץ '''הב"ח'''(ד"ה "בית יוסף")-: 1. שבאמת הבישול מבטל את האפייה במצה, וזה הטעם שלרבי יוסי לא יוצאים יד"ח, ומה שאמרה הגמ' בברכות שלא יוצאים יד"ח כי טעם מצה בעינן, זה רק לרווחא דמילתא, כלומר אומרת הגמ' שגם אם תרצה לומר שבישול לא מבטל את האפייה מ"מ וודאי שאת הטעם הוא משנה ולא יצא יד"ח כי טעם מצה בעינן. אך באמת גם הגמ' שם סוברת שהבישול מבטל את האפייה.<br />
<br />
<br />
2. עולא הוא זה שמחלק בין ברכות למצה, וגם בפסחים הוא מחלק בהמשך בין פסח למצה (ואומר שבפסח חייב כיון שכתוב "ובשל מבושל מ"מ), ואמנם אנו איננו סוברים כעולא, אלא סוברים שאין חילוק בין מצה לכל השאר ולכן גם בשאר תהיה מח', וניתן ללמוד אף לשבת. וא"כ לומדים מהב"ח שהטעם אינו מספק, אלא צריך שינוי משמעותי.<br />
<br />
<br />
3. '''הט"ז''' מתרץ- שאף אם נקבל את החילוק בין מצה לברכות שבמצה בעינן טעם מצה, עדיין ניתן ללמוד לשבת, כיון שגם בשבת אזלינן בתר טעם, האם מצטמק ויפה לו או רע לו, ולכן ניתן ללמוד ממצה לשבת, ויהיה בזה מח'. <br />
<br />
<br />
=== '''להלכה-''' ===<br />
<br />
<br />
[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1568 השו"ע] (שי"ח, ה') כתב שאין בישול אחר בישול ביבש, ואפיה אחר בישול הביא שיש אוסרין ויש מתירין וא"כ נראה שלהלכה הוא מתיר. אך הרמ"א הביא שיש בישול אחר אפיה (וצלייה) ולהפך, ויהיה אסור כשיטת היראים ואפי' בכלי שני, ובכלי שלישי יהיה מותר(וכפי שאמרנו לעיל אין צליה אחר צליה ואפיה אחר אפיה).<br />
<br />
<br />
יוצא מדברינו אלו שלשיטת הרמ"א אסור לשים על הפלטה דבר מבושל כגון אורז ותפו"א מבושלים כיון שכעת הם ניצלים, ולכאורה מצינו שהעולם מתיר בכך?<br />
<br />
<br />
'''שני דרכים-''' 1. '''הבה"ל''' בסעי' טו' מקשה על השו"ע שדן לגבי בא"ב וכותב כדבר פשוט- שדבר שנתבשל מתר להניחו כנגד המדורה, והרי זהו צלייה אחר בישול ויש שאוסרים? ומתרץ המאמר מרדכי- שלשים ליד האש בתוך קדרה זה נקרא בישול ואפי' שאין נוזלים. ולכן במקרה של השו"ע הוא שם ליד האש בקדרה ולכן זהו בישול אחר בישול. לפ"ז נוכל להסיק מהמאמר מרדכי שבכל מקום שבו שמים על הפלטה ביחד עם הסיר דברים מבושלים, לא יחשב צלייה אלא בישול ויהיה מותר .<br />
<br />
<br />
2. '''החזו"א והשולחן שלמה-''' כותבים שכל מה שאסרנו בישול אחר צליה ולהפך, כל זה כאשר נעשה שינוי משמעותי על ידי הצלייה, אולם אם אין נעשה שינוי משמעותי זה יהיה מותר.ודבר זה מובן מסברא כיון שהצלייה יכולה לבטל ולפעול שם חדש רק אם היא עושה משהו משמעותי. <br />
לפ"ז כל מאכל מבושל שנרצה להניחו על הפלטה לצלייה נצטרך לבדוק אם הצלייה תשנה אותו באופן מהותי כגון תפו"א מבושלים ויהיה אסור. או שלא ישתנה באופן משמעותי כגון אורז ויהיה מותר.<br />
<br />
<br />
'''השש"כ''' מביא שאסור לשים דבר מבושל על האש או הפלטה, ואמנם בהערות מביא את הדברים שהבאנו כעת.<br />
עוד מביא השש"כ שלשים שקדי מרק בתוך המרק מותר אפי' בכלי ראשון, כיוון שהשקדי מרק בושלו שמן עמוק הנחשב לבישול (צלי קידר) ואין בישלו אחר בישול.<br />
קרוטונים ולחם שרק נאפו יהיה אסור לשימם בתוך המרק כיון שזהו בישול אחר אפייה.<br />
ומסיים '''השש"כ''' שאין לשים לחם ליד האש ולעשותו לצנימים, כיון שהלחם מתקשה בכך. ונראה שצריך להסביר איסור זה שיש צלייה אחר אפיה ואסור.</div>בן ציוןhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C&diff=5022בישול אחר בישול2016-05-26T13:43:08Z<p>בן ציון: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}},<br />
{{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח ד, ה', טז}}<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיח]] <br />
[[קטגוריה:בישול בשבת]]<br />
[[קטגוריה:הלכות שבת]]<br />
<br />
הסוגיא עוסקת בהלכות בישול בשבת בשאלה האם יש בישול אחר בישול בשבת, דהיינו האם עוברים איסור בישול על דבר שכבר התבשל? בעקבות כך נעסוק בנושא מהו יבש ומהו לח, ומה לגבי דבר שהופך מיבש מלח. ולבסוף נעסוק בשאלה האם יש בישול אחר אפיה ולהפך<br />
<br />
== בישול אחר בישול ==<br />
<br />
<br />
'''הגמרא בשבת [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=145b&format=pdf קמה:] אומרת שמותר לשרות בחמין דבר שבא בחמין בערב שבת, כלומר דבר שנתבשל אין בו עוד משום בישול. וכן מובא בגמרא [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=20&format=pdf כ.]<br />
מצינו מספר שיטות בראשונים הדנות מתי יש בישול אחר בישול ומתי אין. תחילה יובאו הדברים בסיכומם, ולאחר מכן יוסברו'''<br />
<br />
<br />
'''בן דרוסאי לח קר-''' <br />
<br />
:כל הראשונים-אסור <br />
רשב"א –מותר(?)<br />
<br />
'''בן דורסאי לח חם-'''<br />
<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור <br />
רא"ש- מותר <br />
רמב"ם-אסור <br />
רשב"א-מותר <br />
תוס' -אסור מדרבנן <br />
<br />
'''בן דורסאי יבש קר'''<br />
<br />
<br />
:טור (רש"י)– אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור<br />
רשב"א- מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
'''בן דורסאי יבש חם''' <br />
<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
<br />
'''כל צרכו לח קר'''<br />
<br />
:טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש-אסור<br />
רמב"ם-מותר<br />
רשב"א ותוס'-מותר <br />
<br />
'''כל צרכו לח חם'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר- כיוון שזה מבושל <br />
<br />
'''כל צרכו יבש קר'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
'''כל צרכו יבש חם'''<br />
<br />
:לכו"ע מותר<br />
<br />
<br />
<br />
:א"כ כשהאוכל מבושל כל צרכו חם ודאי שמותר להמשיך לחמם לכו"ע כי זה נקרא מבושל. וכן כשזה מבושל בן דרוסאי והצטנן לכו"ע אסור כיון שהוא מבשל. וכן כולם מסכימים שכאשר האוכל יבש ומבושל כל צרכו גם אם הצטנן מותר לחממו ואין זה נקרא בישול כי גם כשהוא מקורר יש עליו שם מבושל. המח' הם כאשר א. המאכל לח והגיע לכל צרכו והצטנן, האם זה כיבש ומותר או שאסור. (האם המאכל שהצטנן נקרא מבושל או לא). ב. כאשר המאכל התחמם בשיעור של בן דרוסאי והוא חם בין בלח ובין ביבש האם מותר להוסיף עד כל צרכו או אסור. (המח' היא האם בן דרוסאי הוא מקסימום הבישול ומעבר אליו אין בישול).<br />
<br />
<br />
::מצינו א"כ שתי שיטות המקבילות '''בין תוספת בישול בב"ד לח חם, לבין חימום לח שנצטנן''' (טור ורשב"א) ומאידך שני שיטות המחלקות ביניהם (רא"ש ורמב"ם).<br />
<br />
<br />
:::א) '''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1337 הטור] והב"י (שי"ח, ד') וכן נראה שיטת רש"י''' אוסר בשני המקרים הנ"ל שמאחר שיש תוספת תיקון בבישול מתחייב, אמנם לא כל שיפור מחייב שהרי מצטמק ויפה לו מותר, אלא רק תיקון משמעותי.<br />
'''הרשב"א'''(לט "כל שבא בחמין") לעומת זאת מתיר בשני המקרים. ואפשר להסבירו בשני דרכים:1) אע"פ שיש בישול אחר בישול, צריך תיקון משמעותי. וחימום לח וכן תוספת בישול בב"ד אינה נחשבת בישול משמעותי. 2) '''המנחת חינוך''' רוצה להסביר ולומר שלשיטת''' הרשב"א''' אין בישול בדבר שכבר נתבשל ורק בישול ראשוני אסור, ואע"פ שודאי יש תיקון בתוספת בישול מ"מ לא שייך בכך בישול וע"כ בין בלח ובין ביבש אין בישול אחר בישול. <br />
לפ"ז אומר '''המנ"ח''', ש'''לרשב"א''' אין בישול במים ובמתכת שכמו שבלח אין בישול אחר בישול אע"פ שהצטנן ולא ניכר בו בישולו, כך גם במים ובמתכת שהצטננו יהיה מותר אע"פ שלא ניכר בישולם הראשון.<br />
אמנם לגבי חימום מים שנתבשלו, החזון איש חולק ואומר- שכאשר לא ניכר הבישול הקודם כלל, יהיה אסור. ולכן אוסר מים שהתקררו, וכ"ש במתכת שהתקררה יהיה אסור לכו"ע כיון שכבר אין ניכר הבישול הראשוני כלל. <br />
האג"ט אומר שהרשב"א יתיר גם במים משום שכבר נעשה בהם בישול ושוב אין בהם בישול, אך יאסור במתכת שבושלה והתקררה כיון שלא ניכר כלל בישולה הקודם. <br />
הפמ"ג רוצה לומר שגם לשיטות שיש בישול אחר בישול ('''כטור''') בלח שהצטנן, כל זה במים יין ושמן שהם נאכלין חיין וחימומם זה עיקר הבישול, אך ברוטב וכד' שנאכל רק אחרי שבישלוהו, אחרי בישול ראשוני כבר יהיה מותר.<br />
<br />
<br />
<br />
:::ב) '''[http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=1302 הרמב"ם]'''(פ"ט הל' ה) מתיר לח שנצטנן בכל צרכו ואוסר ב"ד חם, הסבר הוא החילוק כך שבעקרון הוא מסכים לטור שיש תוספת בישול בדבר מבושל (גם כאשר היה בישול ראשוני), אלא שסובר שחימום לח אינו נחשב תיקון משמעותי, ואילו תוספת בישול ממב"ד לכל צרכו נחשבת תיקון מאכל משמעותי. כך גם משמע מלשונו של הרמב"ם שכתב את ההיתר של מבושל כל צרכו עם ההיתר של דבר שנאכל חי וכמו ששם הסברא היא שאין תיקון משמעותי, כך גם בדבר המבושל כל צרכו אין תיקון משמעותי בחימומו.<br />
<br />
<br />
'''הרא"ש'''(פ"ג ס' י, יא') פוסק הפוך מהרמב"ם וסובר שחימום לח קר אע"פ שמבושל כל צרכו אסור, ואילו תוספת בישול בב"ד חם מותרת. לכאורה אמרנו מסברא ששיש יותר תיקון בב"ד חם מאשר חימום לח, אלא צריך לומר כפי שהסביר המנחת חינוך ברשב"א שאין בישול בדבר שנתבשל, וע"כ מאכל שבושל לב"ד אין בו עוד משום בישול, אמנם בחימום דבר לח יש משום בישול כיוון שברגע שנצטנן לא ניכר בו הבישול הקודם, וע"כ נחשב כאילו עוד לא בושל והחימום עכשיו הוא בישולו הראשוני. אמנם הרא"ש מחייב דווקא בלח מאחר שביבש קר עדיין ניכר בו בישולו הקודם.<br />
<br />
<br />
נראה '''מהרא"ש''' שהנקודה המרכזית בבישול אחר בישול היא לא התיקון של המאכל, שהרי בב"ד יש תיקון ומותר, אלא הנקודה היא שלא יהיה זכר לבישול הקודם, ואז שייך לומר שחייב בבישול אחר בישול. ראיה לכך היא מבישול צבע שאומר '''הרא"ש''' שיש בו בישול לעולם כאשר נצטנן, ואם עדיין חם אין בו בישול אע"פ שאין תיקון בבישול צבע קר יותר מאשר צבע חם אלא ודאי שבקר לא ניכר הבישול הקודם ולכן אסור.<br />
<br />
<br />
'''ר' ירוחם ור' יונה'''(מובא בב"י) כותבים שלח שנצטנן, אם מצטמק ויפה לו יש בו משום בישול, '''ואם מצטמק ורע לו מותר''' ובב"ד חם אין בו בישול. <br />
לכאורה יש לשאול אם נאמר שהחימום של הלח יוצר את החיוב, א"כ למה יש חילוק בין מצטמק וטוב לו לבין מצטמק ורע לו, הרי סוף סוף החימום הוא הבישול? <br />
אלא צריך לומר שלא החימום עצמו הוא הבישול, אלא שיש חילוק בין תבשיל שניכר בישולו לבין תבשיל שלא ניכר בישולו, שכאשר ניכר בישולו הקודם אנו לא מתייחסים לתיקון שנוצר מאחר שאין זה תיקון ראשוני, אבל כאשר לא ניכר הבישול הקודם במאכל אז יש משמעות לתיקון שנוצר, שמאחר שאין זכר לבישול הקודם, התיקון הנוסף נחשב בישול. ע"כ במאכל שמצטמק ויפה לו שלא ניכר בו בישולו הקודם חייב ואילו במצטמק ורע לו שאין כלל תיקון ודאי שיהיה פטור.<br />
<br />
<br />
== הלכה למעשה ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1567 בשו"ע']'' בסי' שי"ח סעיף ד' נפסק '''כטור ורש"י'''- יבש כל צרכו שהצטנן מותר לחמם. לח כל צרכו שהצטנן אסור לחמם. בין יבש ובין לח בן דרוסאי חם אסור לחמם לכל צרכו.<br />
בסע' טו' אומר '''השו"ע''' לגבי לח שהצטנן שאסור אפי' מבושל כל צרכו (ויבש מותר). <br />
<br />
ומביא '''הרמ"א'''(שי"ח טו) את הדעות המובאות לעיל (רמב"ם רשב"א) שמותר לחמם גם לח שהצטנן. ומסיים '''הרמ"א-''' "ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". ויש להבין מהו הפסק הזה של הרמ"א.<br />
לכאורה מסברא היינו אומרים ששיעור יד סולדת שהוא שיעור בישול דאורייתא, ברגע שהתבשיל הצטנן פחות משיעור זה מיד נכנסים למח' רא"ש רמב"ם, האם מותר לחמם אפי' שנצטנן לגמרי, או שכשירד מיד סולדת אסור, מהו א"כ הגדר שאומר הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר לחמם? הרי למתירים מותר גם לאחר שהצטנן לגמרי, ולאוסרים כבר ביד סולדת אסור?<br />
<br />
<br />
<br />
=== ::'''ישנם שני כיוונים מרכזים באחרונים ובתוכם מס' דרכים-''' ===<br />
<br />
<br />
<br />
:::א. '''הרמ"א''' פוסק להלכה כדעות המקלות שמותר לחמם לח שהצטנן ואפי' נצטנן לגמרי, אולם- <br />
<br />
<br />
1. '''מחצית השקל-(שם)''' ישנה החמרה מדרבנן כשנצטנן לגמרי מדיני החזרה בשבת, כיון שנראה כבישול לכתחילה שאסור לשים מאכל קר על האש בשבת (מיחזי כמבשל), וע"כ הדין הזה נכון גם ביבש שהצטנן שצריך שלא יצטנן לגמרי ע"מ שלא יהיה איסור החזרה. (אמנם קשה לומר כך שהרי הרמ"א דיבר על מקום שאין איסור החזרה דרבנן שהרי כותב מפורש שמדובר סמוך לאש?).<br />
<br />
<br />
2. '''פמ"ג (שם)'''- אסור כשהצטנן לגמרי כי זה נראה כתיקון קצת, כלומר אע"פ שאין בישול כלל בכ"ז ישנה קבלה של עמ"י לא לשים על האש כי זה קצת תיקון. וזה כמובן רק בלח ולא ביבש כי רק לח נראה תיקון קצת.<br />
<br />
3. '''חזו"א-''' גזרה כי לא רואים שזה מבושל ויבאו לשים גם דבר שאינו מבושל כמו במים שאין רואים שהם רתוחים.<br />
<br />
<br />
:::ב. '''הרמ"א''' פוסק להלכה '''כשו"ע''' וכדעות האוסרות לחמם לח שהצטנן. ובכ"ז דיבר על "לא נצטנן לגמרי" כי-<br />
<br />
<br />
1. '''אגלי טל-'''(יח' השמטה ב') האג"ט מחדש שני חידושים- 1. מאכל בן דרוסאי הינו גם פחות מיד"ס עד שיעור של "לא נצטנן לגמרי" דהיינו שכל עוד שאפשר לשתות ע"י הדחק גם אם זה פחות מיד"ס זה עדיין נחשב בן דרוסאי. 2. לדעת האג"ט גם האוסרים לחמם מבן דורסאי ועד כל צרכו זהו רק איסור דרבנן, וכך רוצה לומר ברש"י וכו'. והצירוף של שני החידושים דהיינו שבן דרוסאי זה נאכל ע"י הדחק, וכן שמדובר רק באיסור דרבנן ויש שיטות ראשונים שמתירות לגמרי, הצירוף של כל זה מביא את הרמ"א להתיר מלא נצטנן לגמרי ומעלה. שבזה יש מתירים וזה רק דרבנן שזה עדיין בן דרוסאי. אמנם פחות משיעור זה, זה כבר איסור דאורייתא ואסור.<br />
ולשו"ע שאוסר מיד"ס- כי מבן דרוסאי לכל צרכו זה דאורייתא ולכן אין לו את החשבון הזה.<br />
<br />
<br />
ואמנם יש לשאול והרי כתוב שבישול זה ביד סולדת? ת: לבשל בתחילה זה רק ביד"ס, אך אם מבושל וכעת הצטנן גם כשנאכל ע"י הדחק יש לזה שם מבושל כי לבטל שם מבושל צריך שלא יהיה ראוי כלל לאכילה. (וכן מצינו בטומאה ובפסחים).<br />
(והאחרונים דלעיל לא מקבלים את הגדר הזה של נאכל ע"י הדחק, אלא הם מבינים שזה שיעור פחות יותר- י"א שזהו שיעור של טמפרטורת החדר)<br />
<br />
<br />
2.'''תהל"ד'''- באמת נצטנן זה איסור מדאורייתא כדעות האוסרות. אולם מתיר בלא נצטנן לגמרי ע"פ הסברא המובאת לעיל, שהדיון בסוגיא הוא האם הבישול הראשון מינכר ואז אין אחריו בישול או לא מינכר ויהיה בישול אחריו. ואם זו הסברא הרי שיש מקום לגדר ביניים. באמת יש בישול אחר בישול בלח שהצטנן כי זה אינו מספיק ניכר, אך אם לא הצטנן לגמרי זה עדיין נחשב ניכר. א"כ כיון שהנקודה אינה הבישול שהוא ביד"ס אלא הניכרות, זה עדיין ניכר ואפי' הרא"ש יודה בזה.<br />
מה אומר על כך השו"ע האוסר כבר ביד"ס? היה אפשר לומר שהשו"ע סובר שהנקודה היא בישול ולא ניכרות ולכן כבר פחות מיד"ס אסור. אך מצאנו בשו"ע בלח שהצטנן שהגדר הוא יד"ס ורק פחות מכך אסור להחזיר ליד"ס, אך מעל יד"ס מותר להעלות. ולמרות שלח בן דרוסאי אסור להעלות לכל צרכו. ועולה מכאן- שלכתחילה זה קו אדום, אך אם בושל וירד אז ניכר ויש זכר שזה מבושל ולכן מותר להעלות. וא"כ רואים שגם לשו"ע יש עניין של ניכרות, שפחות מיד"ס לא ניכר, ויותר מיד"ס כן ניכר. ולכן צריך להסביר שהמח' בין השו"ע לרמ"א היא איפה זה נקרא ניכר, לשו"ע עד יד"ס. ולרמ"א בלא נצטנן לגמרי. <br />
<br />
<br />
3. '''משנה ברורה- (שם)''' דעה אמצעית: הרמ"א חושש לשני הצדדים ועל כן מתיר מתחת יד"ס שאין בישול אחר בישול, אך אוסר מתחת נצטנן לגמרי שיש בישול אחר בישול.<br />
<br />
<br />
<br />
== יבש שמפשיר ונעשה לח ==<br />
<br />
:'''[http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=51b&format=pdf הגמרא]''' בנא: אומרת שאין מרסקין את השלג ואת הברד כיון שיש איסור דרבנן של מוליד. אך מותר לשים בתוך כוס של יין שמפשיר מעצמו ואין בזה מוליד. '''רש"י''' על המשנה מסביר את האיסור של מוליד שאסור משום שדמי למלאכה. הסבר נוסף הוא גזרה משקין שזבו שמא יסחוט.<br />
<br />
<br />
דנו הראשונים לגבי אינפנד"א דהיינו פשטידה עם שומן קרוש שכאשר מחמם אותה השומן מפשיר ונעשה נוזל, האם יש בזה מוליד או שלא.<br />
<br />
<br />
'''ספר התרומה לרבינו ברוך-([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1345 מובא בב"י שי"ח טז])''' אוסר בפשטידה משום מוליד כיון שהשומן מפשיר ונעשה נוזל. ואמנם הרי לגבי קרח בכוס התרנו לכאורה משום שלא עושה בידיים וא"כ גם כאן שאינו עושה בידים אלא האש עושה נתיר? אלא שבכוס הותר כיון שאין ניכרת ההולדה כיון שנבלע בתוך הכוס, ואילו בפשטידא השומן הנוזל ניכר .<br />
<br />
<br />
'''רבינו יחיאל מפריס, רמב"ם, רמב"ן-(שם)''' התירו בפשטידה ואין בזה מוליד כמו בקרח שהותר בכוס כיון שאינו עושה בידיים ממילא א"א לומר שהוא עושה מלאכה, וכן אין שייך גזירת משקין שזבו כי שומן קרוש הוא מאכל ולא משקה. <br />
רבינו יחיאל הביא ראיה לדבריו משמן, שכתוב שסכה אשה ידה בשמן (קרוש) ומחממתו כנגד האור וסכה לבנה. ומכאן מסיק רבינו יחיאל שאין איסור מוליד בשמן קרוש וכן בפשטידה שהרי מותר לעשות זאת בשבת.<br />
<br />
<br />
'''המרדכי (שם)-''' מסתייג מההיתר של ר' יחיאל ואומר שראוי להחמיר כבעה"ת במקום שהיד סולדת בו ששם יש איסור נולד.<br />
<br />
<br />
'''בית יוסף-''' הבין שהמרדכי לגבי פשטידה פסק כבעל התרומה לגמרי שתמיד אסור מוליד. לעומת זאת לענין שמן פסק שמותר רק במקום שאין היד סולדת. ועל כך הקשה שני קושיות- 1. הרי אם יש איסור מוליד בשמן הרי שצריך לאסור גם במקום שאין היד סולדת? 2. יוצא מהמרדכי שלרבינו יחיאל מותר בפשטידה גם במקום שהיד סולדת, והרי יש בעיה של מבשל?<br />
<br />
<br />
<br />
=== השולחן ערוך ===<br />
<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1572 שו"ע שי"ח טז]-''' פשטידה מותרת תמיד גם במקום שהיד סולדת בו.ואין בזה איסור נולד כר' יחיאל. אמנם צריך להבין מדוע אין איסור מבשל כפי שפסק בב"י לעניין שמן?<br />
<br />
<br />
'''ישנם 3 דרכים בהבנת השו"ע-'''<br />
<br />
1.'''לבוש-''' צריך לתקן ולומר שמותר רק במקום שאין היד"ס כיוון שביד"ס יש איסור בישול שהשומן לא נחשב יבש מאחר שנעשה לח לאחר שמפשיר (והלבוש הבין שהבית יוסף הקשה גם לגבי פשטידה ולא רק לגבי שמן).<br />
<br />
2.'''מג"א-(ס"ק לט')''' דווקא בשמן יש איסור כיוון שהוא חי אבל השומן המבושל נחשב יבש וע"כ אין בו איסור בישול וע"כ לא קשה על המרדכי, מאחר שהמרדכי לא דיבר כלל על שמן אלא על פשטידה ובאמת בשמן אסור תמיד משום בישול אבל בפשטידה אין כלל איסור בישול והחילוק בין יד"ס ללא יד"ס הוא שביד"ס יש ודאי איסור מוליד ששם השומן יפשיר אבל במקום שאין היד"ס ספק אם יפשיר וע"כ מיקל.<br />
<br />
3.'''ט"ז-(ס"ק כ')''' באמת יש איסור בישול בפשטידה שהשומן נחשב לח אלא שההיתר של השו"ע הוא דווקא במקום שהיד"ס בתנאי שלא יגיע בפועל ליד"ס, שאז אסור מדרבנן. ומאחר שהשומן מתבשל בתוך הפשטידה, אין זה נחשב דרך בישול ומותר. כמו כן צריך להסביר את ההיתר של אשה שסכה ידה אפי' במקום שהיד"ס, ומותר כיוון שעושה בשינוי. כלומר כיוון שזה גם דרבנן וגם שינוי מותר תמיד.<br />
<br />
<br />
'''יוצא א"כ שהט"ז והלבוש סוברים שיבש שמפשיר ונעשה לח נחשב לח ויש בו בישול, ואילו למג"א נחשב יבש ואין בו בישול וכך נפסק להלכה.'''<br />
<br />
<br />
<br />
== עירוי על דבר יבש שהופך ללח ==<br />
<br />
'''המג"א''' בסימן רנ"ג (ס"ק מא) פוסק שאסור לערות מים חמים על שומן שעל הכלים משום נולד, אבל מותר לשרות את הכלים במים חמים. ומכאן שמצד איסור בישול אין בעיה בעירוי המים על השומן, וזה כשיטת המג"א בפשטידה שיבש שנעשה לח דינו כיבש.<br />
<br />
<br />
'''רעק"א-(שם)''' מקשה לכאורה שעירוי אינו דומה לפשטידה, שהרי בעירוי מים חמים ישנם שני שלבים, בתחילה השומן נעשה לח ולאח"מ מתבשל וא"כ יש בישול של לח מבושל שהצטנן שיש בו בישול אחר בישול? אמנם השרייה יהיה מותר כיון שזו פעולה אחת שבה היבש נעשה לח ומתבשל. <br />
מנסה לתרץ הרעק"א- שכאשר השומן נעשה לח, הוא אינו צונן לגמרי וע"כ אין בו איסור בישול, ע"פ דברי הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר.<br />
<br />
<br />
אך קשה- שהרי כל מה שהתרנו בלח שחם קצת, זה דווקא שזה החום המקורי של המאכל, אבל כאן בשומן שזה חום חדש בוודאי יהיה אסור. <br />
נראה להסביר- שרעק"א מצריך שיהיה למאכל שם מבושל ברציפות, וכאן כאשר הוא יבש יש עליו שם מבושל שלא מתבטל הניכרות של הבישול ממנו, וכאשר הוא נעשה לח יש עליו שם מבושל כי הוא לא קר לגמרי, ורק לח קר לגמרי מאבד את הניכרות ממנו.<br />
אמנם קשה שעוד לפני שהמאכל נעשה יבש, הוא מתקרר ומאבד את ניכרות הבישול שלו? ואם אנו מחפשים שיהיה רצף כעת אין כבר רצף?<br />
ובאמת רעק"א נשאר בצ"ע לדינא.<br />
<br />
<br />
'''הלכה למעשה-''' אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על קפה נמס (מבושל) וכן סוכר ומלח (מבושלים) וחלב (מפוסטר) כיון שזה נעשה לח והוא מבשל. (משנ"ב והשש"כ א, נה).<br />
ואמנם גם להשרות במים חמים בכלי ראשון אסור משום מיחזי כמבשל.<br />
<br />
<br />
<br />
== הגדרת יבש ולח ==<br />
<br />
מהי ההגדרה לדבר לח ומה ההגדרה לדבר יבש? אם ישנו תבשיל המעורב בלח ויבש יחד, כיצד נדון אותו?<br />
<br />
<br />
מסברא היינו אומרים שנדון כל דבר בפני עצמו, ביבש לא יהיה בישול, ובלח יהיה בישול.<br />
<br />
<br />
'''[[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1173 הבית יוסף]]''' בסימן רנ"ג (א) '''מצטט את הרבינו ירוחם'''- "כל '''שרובו''' רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור" עולה מדבריו שאם יש רוב יבש למרות שיש נוזלים זה נחשב יבש ומותר לכתחילה לחמם את הלח . וכן אם הרוב לח אע"פ שיש גם יבש יש בזה בישול.<br />
<br />
<br />
לכאורה קשה מדוע ללכת ע"פ הרוב הרי גם המיעוט הלח מתבשל ויש בו בישול אחר בישול?<br />
<br />
<br />
1. '''הפמ"ג (רנג , יג') מסביר'''- הנקודה של הרוב היא החילוק בין מצטמק ורע לו לבין מצטמק ויפה לו שלשיטת ר' ירוחם בלח שהצטנן פטור אם מצטמק ורע לו, וחייב דווקא במצטמק ויפה לו, והרוב מעיד האם התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו או רע לו וע"כ אם הרוב יבש שבד"כ הוא מצטמק ורע לו אז כל התבשיל נחשב מצטמק ורע לו אך אם הרוב לח שבד"כ הוא מצטמק ויפה לו כל התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. <br />
החיסרון במצטמק ורע לו הוא שבשביל להתחייב צריך מלאכת מחשבת אך כאשר מצטמק ורע לו האדם הולך מראש לעשות פעולה לא מוצלחת ועל פעולה כזאת לא מתחייבים.<br />
<br />
<br />
ישנם שני בעיות בשיטת '''הפמ"ג''': 1. יכול להיות גם מקרה שהיבש מצטמק ויפה לו ואין בהכרח עדות שכאשר הרוב יבש התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. 2. השו"ע עצמו לא מזכיר את הר' ירוחם לגבי מצטמק ורע לו וחילוק זה נזכר רק ברמ"א וכן נפסק בט"ז. אבל '''הב"ח והגר"א''' כתבו שלשו"ע אסור לחמם מצטמק ורע לו. לפי שיטות אלה לא יועיל שהרוב מצטמק ורע לו ויהיה אסור בכל מקרה, וצריך הסבר אחר לב"י שהתיר כאשר הרוב יבש. אמנם המג"א מסביר שגם השו"ע מודה לרמ"א ומתיר במצטמק ורע לו. ופוסק '''הגר"מ פיינשטיין''' שאפשר לסמוך על החילוק של ר' ירוחם במקום צורך גדול ולפ"ז אפשר לסמוך על הפמ"ג בשעת הדחק ולחמם בתבשיל שרובו יבש כשהוא מצטמק ויפה לו.<br />
<br />
<br />
<br />
2. הסבר נוסף בשיטת '''ר' ירוחם המובאת בב"י'''- אומר '''המנחת כהן'''- תבשיל שרובו יבש נחשב יבש וכשרובו לח נחשב לח שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין. כלומר חייבים לקבוע קו ברור מה נחשב יבש ומה לא וע"כ מגדירים שדבר שרובו יבש נחשב יבש .<br />
<br />
<br />
אמנם עדיין לא מובנת הסברא, מה מועילה הגדרת התבשיל כיבש, הרי סוף סוף יש כאן מיעוט לח שמתבשל, הרי בלא היבש היה אסור לבשל את הלח?<br />
'''הגרצ"פ פרנק''' מסביר- מצינו דין שהמוציא מת על מיטה מהבית בשבת פטור, על המת כיוון שזו מלשצ"ג ועל המיטה כיוון שזו הוצאה נספחת ובטילה למת. וכן לגבי הוצאת חי על מיטה, שהחי נושא את עצמו והמיטה טפילה לו ופטור המוציא. <br />
וע"כ גם אצלנו הרוטב שהוא מיעוט, בטל ליבש ואין בישולו נחשב כלל בישול. אמנם לפ"ז החילוק הוא לא בין רוב למיעוט אלא בין עיקר וטפל, אך לא מצינו מי שכותב זאת .<br />
<br />
<br />
<br />
3. '''הסבר נוסף בדברי ר' ירוחם'''- על פי הסברא שהובאה לעיל בענין בישול. שהנקודה בבישול אחר בישול בלח שהצטנן, אינה קידום המאכל שכבר אינו מבושל, אלא המאכל כן מבושל אלא שחזותו אין בה היכר שנעשה בה בישול, ולכן אסור לבשל. עפ"ז כאשר ישנו תבשיל שרובו יבש ע"כ התבשיל כתבשיל ניכר בו הבישול ולכן גם ברוטב ניכר הבישול, ויהיה מותר בא"ב. שכיון שהנושא אינו הבישול אלא הניכרות הרי שכאן הבישול ניכר.<br />
<br />
<br />
נפק"מ בין הסבר זה להסבר של הרב פרנק- א. כאשר הרוטב היה נפרד מהעוף, וכעת הוא מחברם על מנת לחמם- לרב פרנק מותר כיון שזה מיעוט ובטל, ולהסבר זה יהיה אסור כיון שהרוטב כבר איבד את חזות הבישול. ב. חימום ביצים מבושלות במים- להסבר זה אלו מים חיים וודאי שאינם ניכרים ולכן יהיה אסור, אולם לרב פרנק אולי יותר כי המים נטפלים לביצים.<br />
<br />
<br />
'''להלכה-''' רוב האחרונים אינם מקבלים את החילוק של רוב ומעט ( או שסוברים שהציטוט מרבינו ירוחם הינו טעות בגרסא או לפמ"ג שראינו שלפי הסברו זה לא להלכה) , אולם '''הגר"מ פיינשטין''' מתיר במקום צורך גדול. <br />
<br />
לשיטות שלא מקבלות את החילוק בין רוב למעט- מה כן נחשב דבר יבש?<br />
'''הרב אלישיב'''- יבש לגמרי ובעיקר מבחוץ, וי"א שגם מבפנים. <br />
'''רש"ז'''- שלא יהיה טופח ע"מ להטפיח.<br />
'''משנ"ב'''- צריך להריק את הרוטב שלא יראה בעין.<br />
<br />
== בישול אחר אפיה ==<br />
<br />
'''[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1339 בטור]'''(שי"ח, ה') מובאת דעתו של '''היראים''' הסובר שאע"פ שאין בישול אחר בישול ביבש, אך יש בישול אחר אפיה (וצלייה) ואפי' בכלי שני, וכן להפך יש אפיה אחר בישול. ואמנם מוסיף שאין אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה. הב"י מביא דעת הראבי"ה החולק וסובר שאין בישול אחר אפיה (וצלייה), ואין אפיה אחר בישול.<br />
<br />
<br />
המקור לדבריו הוא '''הגמ' בפסחים'''(מא. הדנה לגבי קרבן פסח שיש בו איסור אכילת פסח מבושל. ואומרת הגמ' שבשלו ואח"כ צלאו פשיטא שחייב, צלאו ואח"כ בשלו- תולה הגמ' במח' ר"מ ורבי יוסי לגבי מצה, האם יוצאים יד"ח ברקיק מבושל או לא, לר"מ כן, ולר"י לא יוצאים כיון שהבישול הרס את האפייה, ולכן אין על זה שם מצה, ומכאן לפסח שהבישול הורס את הצלייה ולכן חייב. ופוסקים כרבי יוסי ומכאן שהפעולה החדש משכיח את הדבר הקודם. ומכאן מסיק שגם בשבת יש בישול אחר אפייה.<br />
<br />
<br />
אמנם קשה בגמ', הרי שם לגמ' בפסחים היה פשוט שבישלו ואח"כ צלאו חייב, וזה אפי' לא היה תלוי במח'. ורק לגבי צלייה ואח"כ בישול הוזכרה המח'. והרי לכאורה רצינו לומר שזה אותה שאלה, האם הפעולה השניה מבטל את הראשונה, למה הרישא אינה במח'? <br />
<br />
<br />
אלא צ"ל שהפעולה השנייה אינה מבטלת את הראשונה, אלא מצטרפת אליה, ואז נראה להסביר את הגמ'- בישול ואחריו צלייה- הדבר הראשון ודאי משמעותי ולכן ברור שיש שם של בישול ויהיה חייב, והצלייה אולי מצטרפת ואולי לא זה אינו משנה. אך צליה ואחריה בישול- צלייה ודאי יש, ולגבי הבישול בזה יש מח' האם יש מקום לבישול להיכנס גם בשם הקרבן או שלא, לר"י- יש מקום לבישול ולכן חייב, ולר"מ אין מקום ולכן פטור. וכמו בפסח כך הדיון לגבי מצה שאולי הבישול אחר האפייה- אפוי מבושל- אינו יוצא בזה יד"ח.<br />
<br />
<br />
'''הבה"ל''' דן האם ניתן לחזור למקור, כלומר האם מותר לאפות מאכל שהוא אפוי מבושל, האם זה נחשב אפייה אחר בישול או אפייה אחר אפייה?<br />
<br />
<br />
ואומר שתמיד הפעולה האחרונה היא הדומיננטית והפעולה הראשונה רק מצטרפת אליה וע"כ אסור לאפות דבר שנאפה והתבשל, ולפי דבריו יוצא הפוך ממה שאמרנו עד כה, ולא ברור מהלך הגמ' עפ"י דבריו. <br />
ובאמת הפמ"ג לא מקבל דין זה ואומר שהפעולה הראשונה היא הדומיננטית והשנייה רק מצטרפת אליה, ולדבריו לא יועיל לבשל דבר אפוי ע"מ לבשלו עוד בשבת כיוון שיש עליו שם אפוי.<br />
ולפי דברים אלו יש להסביר שמה שאומר היראים שהתבטל השם הראשון, אין הכונה לגמרי, אלא שהצטרף דבר שכלל לא היה קודם, לעומת בישול אחר בישול בו יש רק המשך.<br />
<br />
<br />
'''הראבי"ה''' הקשה על '''היראים''' מגמ' בברכות, שבה הגמ' דנה לגבי שלקות (ירק מבושל) מה ברכתו האם אדמה כי הוא עדיין ירק, או שהבישול עקר ממנו שם ירק ויברך שהכול, ומנסה ללמוד ממח' ר"מ ור"י במצה, ודוחה שאין ללמוד ממצה כיון שבמצה בעינן טעם מצה, וא"כ קשה על היראים שאין לדמות את מצה לשבת ולהוכיח שיש בישול אחר אפייה, כי מצה היא שונה?<br />
<br />
<br />
מתרץ '''הב"ח'''(ד"ה "בית יוסף")-1. שבאמת הבישול מבטל את האפייה במצה, וזה הטעם שלרבי יוסי לא יוצאים יד"ח, ומה שאמרה הגמ' בברכות שלא יוצאים יד"ח כי טעם מצה בעינן, זה רק לרווחא דמילתא, כלומר אומרת הגמ' שגם אם תרצה לומר שבישול לא מבטל את האפייה מ"מ וודאי שאת הטעם הוא משנה ולא יצא יד"ח כי טעם מצה בעינן. אך באמת גם הגמ' שם סוברת שהבישול מבטל את האפייה.<br />
<br />
<br />
2. עולא הוא זה שמחלק בין ברכות למצה, וגם בפסחים הוא מחלק בהמשך בין פסח למצה (ואומר שבפסח חייב כיון שכתוב "ובשל מבושל מ"מ), ואמנם אנו איננו סוברים כעולא, אלא סוברים שאין חילוק בין מצה לכל השאר ולכן גם בשאר תהיה מח', וניתן ללמוד אף לשבת. וא"כ לומדים מהב"ח שהטעם אינו מספק, אלא צריך שינוי משמעותי.<br />
<br />
<br />
3. '''הט"ז''' מתרץ- שאף אם נקבל את החילוק בין מצה לברכות שבמצה בעינן טעם מצה, עדיין ניתן ללמוד לשבת, כיון שגם בשבת אזלינן בתר טעם, האם מצטמק ויפה לו או רע לו, ולכן ניתן ללמוד ממצה לשבת, ויהיה בזה מח'. <br />
<br />
'''להלכה-'''<br />
<br />
[http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1568 השו"ע] (שי"ח, ה') כתב שאין בישול אחר בישול ביבש, ואפיה אחר בישול הביא שיש אוסרין ויש מתירין וא"כ נראה שלהלכה הוא מתיר. אך הרמ"א הביא שיש בישול אחר אפיה (וצלייה) ולהפך, ויהיה אסור כשיטת היראים ואפי' בכלי שני, ובכלי שלישי יהיה מותר(וכפי שאמרנו לעיל אין צליה אחר צליה ואפיה אחר אפיה).<br />
<br />
<br />
יוצא מדברינו אלו שלשיטת הרמ"א אסור לשים על הפלטה דבר מבושל כגון אורז ותפו"א מבושלים כיון שכעת הם ניצלים, ולכאורה מצינו שהעולם מתיר בכך?<br />
<br />
<br />
'''שני דרכים-''' 1. '''הבה"ל''' בסעי' טו' מקשה על השו"ע שדן לגבי בא"ב וכותב כדבר פשוט- שדבר שנתבשל מתר להניחו כנגד המדורה, והרי זהו צלייה אחר בישול ויש שאוסרים? ומתרץ המאמר מרדכי- שלשים ליד האש בתוך קדרה זה נקרא בישול ואפי' שאין נוזלים. ולכן במקרה של השו"ע הוא שם ליד האש בקדרה ולכן זהו בישול אחר בישול. לפ"ז נוכל להסיק מהמאמר מרדכי שבכל מקום שבו שמים על הפלטה ביחד עם הסיר דברים מבושלים, לא יחשב צלייה אלא בישול ויהיה מותר .<br />
<br />
<br />
2. '''החזו"א והשולחן שלמה-''' כותבים שכל מה שאסרנו בישול אחר צליה ולהפך, כל זה כאשר נעשה שינוי משמעותי על ידי הצלייה, אולם אם אין נעשה שינוי משמעותי זה יהיה מותר.ודבר זה מובן מסברא כיון שהצלייה יכולה לבטל ולפעול שם חדש רק אם היא עושה משהו משמעותי. <br />
לפ"ז כל מאכל מבושל שנרצה להניחו על הפלטה לצלייה נצטרך לבדוק אם הצלייה תשנה אותו באופן מהותי כגון תפו"א מבושלים ויהיה אסור. או שלא ישתנה באופן משמעותי כגון אורז ויהיה מותר.<br />
<br />
<br />
'''השש"כ''' מביא שאסור לשים דבר מבושל על האש או הפלטה, ואמנם בהערות מביא את הדברים שהבאנו כעת.<br />
עוד מביא השש"כ שלשים שקדי מרק בתוך המרק מותר אפי' בכלי ראשון, כיוון שהשקדי מרק בושלו שמן עמוק הנחשב לבישול (צלי קידר) ואין בישלו אחר בישול.<br />
קרוטונים ולחם שרק נאפו יהיה אסור לשימם בתוך המרק כיון שזהו בישול אחר אפייה.<br />
ומסיים '''השש"כ''' שאין לשים לחם ליד האש ולעשותו לצנימים, כיון שהלחם מתקשה בכך. ונראה שצריך להסביר איסור זה שיש צלייה אחר אפיה ואסור.</div>בן ציוןhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C&diff=5019בישול אחר בישול2016-05-26T12:29:10Z<p>בן ציון: דף חדש: {{תחרות כתיבה}}, {{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח ד, ה', טז}} [[קטגוריה:בישול בשבת...</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}},<br />
{{מקורות|משנה שבת פרק ב' |בבלי כ.||רמב"ם פ"ט ה"ג|שלחן ערוך שי"ח ד, ה', טז}}<br />
[[קטגוריה:בישול בשבת]]<br />
[[קטגוריה:הלכות שבת]]<br />
<br />
הסוגיא עוסקת בהלכות בישול בשבת בשאלה האם יש בישול אחר בישול בשבת, דהיינו האם עוברים איסור בישול על דבר שכבר התבשל? בעקבות כך נעסוק בנושא מהו יבש ומהו לח, ומה לגבי דבר שהופך מיבש מלח. ולבסוף נעסוק בשאלה האם יש בישול אחר אפיה ולהפך<br />
<br />
== בישול אחר בישול ==<br />
<br />
<br />
'''המשנה בשבת דף כ. אומרת שמותר לשרות בחמין דבר שבא בחמין בערב שבת, כלומר דבר שנתבשל אין בו עוד משום בישול.<br />
מצינו מספר שיטות בראשונים הדנות מתי יש בישול אחר בישול ומתי אין. תחילה יובאו הדברים בסיכומם, ולאחר מכן יוסברו'''<br />
<br />
<br />
'''בן דרוסאי לח קר-''' <br />
<br />
כל הראשונים-אסור <br />
רשב"א –מותר(?)<br />
<br />
'''בן דורסאי לח חם-'''<br />
<br />
<br />
טור(רש"י)-אסור רא"ש- מותר <br />
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר <br />
תוס' -אסור מדרבנן <br />
<br />
'''בן דורסאי יבש קר'''<br />
<br />
<br />
טור (רש"י)– אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור<br />
רשב"א- מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
'''בן דורסאי יבש חם''' <br />
<br />
<br />
טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש- מותר<br />
רמב"ם-אסור רשב"א-מותר<br />
תוס'-אסור מדרבנן<br />
<br />
<br />
'''כל צרכו לח קר'''<br />
<br />
טור(רש"י)-אסור<br />
רא"ש-אסור<br />
רמב"ם-מותר<br />
רשב"א ותוס'-מותר <br />
<br />
'''כל צרכו לח חם'''<br />
<br />
לכו"ע מותר- כיוון שזה מבושל <br />
<br />
'''כל צרכו יבש קר'''<br />
<br />
לכו"ע מותר<br />
<br />
'''כל צרכו יבש חם'''<br />
<br />
לכו"ע מותר<br />
<br />
<br />
<br />
א"כ כשהאוכל מבושל כל צרכו חם ודאי שמותר להמשיך לחמם לכו"ע כי זה נקרא מבושל. וכן כשזה מבושל בן דרוסאי והצטנן לכו"ע אסור כיון שהוא מבשל. וכן כולם מסכימים שכאשר האוכל יבש ומבושל כל צרכו גם אם הצטנן מותר לחממו ואין זה נקרא בישול כי גם כשהוא מקורר יש עליו שם מבושל. המח' הם כאשר א. המאכל לח והגיע לכל צרכו והצטנן, האם זה כיבש ומותר או שאסור. (האם המאכל שהצטנן נקרא מבושל או לא). ב. כאשר המאכל התחמם בשיעור של בן דרוסאי והוא חם בין בלח ובין ביבש האם מותר להוסיף עד כל צרכו או אסור. (המח' היא האם בן דרוסאי הוא מקסימום הבישול ומעבר אליו אין בישול).<br />
<br />
<br />
מצינו א"כ שתי שיטות המקבילות '''בין תוספת בישול בב"ד לח חם, לבין חימום לח שנצטנן''' (טור ורשב"א) ומאידך שני שיטות המחלקות ביניהם (רא"ש ורמב"ם).<br />
<br />
<br />
א) '''הטור והב"י, (שי"ח, ד') וכן נראה שיטת רש"י''' אוסר בשני המקרים הנ"ל שמאחר שיש תוספת תיקון בבישול מתחייב, אמנם לא כל שיפור מחייב שהרי מצטמק ויפה לו מותר, אלא רק תיקון משמעותי.<br />
'''הרשב"א'''(לט "כל שבא בחמין") לעומת זאת מתיר בשני המקרים. ואפשר להסבירו בשני דרכים:1) אע"פ שיש בישול אחר בישול, צריך תיקון משמעותי. וחימום לח וכן תוספת בישול בב"ד אינה נחשבת בישול משמעותי.<br />
<br />
<br />
2) '''המנחת חינוך''' רוצה להסביר ולומר שלשיטת''' הרשב"א''' אין בישול בדבר שכבר נתבשל ורק בישול ראשוני אסור, ואע"פ שודאי יש תיקון בתוספת בישול מ"מ לא שייך בכך בישול וע"כ בין בלח ובין ביבש אין בישול אחר בישול. <br />
לפ"ז אומר '''המנ"ח''', ש'''לרשב"א''' אין בישול במים ובמתכת שכמו שבלח אין בישול אחר בישול אע"פ שהצטנן ולא ניכר בו בישולו, כך גם במים ובמתכת שהצטננו יהיה מותר אע"פ שלא ניכר בישולם הראשון.<br />
אמנם לגבי חימום מים שנתבשלו, החזון איש חולק ואומר- שכאשר לא ניכר הבישול הקודם כלל, יהיה אסור. ולכן אוסר מים שהתקררו, וכ"ש במתכת שהתקררה יהיה אסור לכו"ע כיון שכבר אין ניכר הבישול הראשוני כלל. <br />
האג"ט אומר שהרשב"א יתיר גם במים משום שכבר נעשה בהם בישול ושוב אין בהם בישול, אך יאסור במתכת שבושלה והתקררה כיון שלא ניכר כלל בישולה הקודם. <br />
הפמ"ג רוצה לומר שגם לשיטות שיש בישול אחר בישול ('''כטור''') בלח שהצטנן, כל זה במים יין ושמן שהם נאכלין חיין וחימומם זה עיקר הבישול, אך ברוטב וכד' שנאכל רק אחרי שבישלוהו, אחרי בישול ראשוני כבר יהיה מותר.<br />
<br />
<br />
<br />
ב) '''הרמב"ם'''(פ"ט הל' ג) מתיר לח שנצטנן בכל צרכו ואוסר ב"ד חם, הסבר הוא החילוק כך שבעקרון הוא מסכים לטור שיש תוספת בישול בדבר מבושל (גם כאשר היה בישול ראשוני), אלא שסובר שחימום לח אינו נחשב תיקון משמעותי, ואילו תוספת בישול ממב"ד לכל צרכו נחשבת תיקון מאכל משמעותי. כך גם משמע מלשונו של הרמב"ם שכתב את ההיתר של מבושל כל צרכו עם ההיתר של דבר שנאכל חי וכמו ששם הסברא היא שאין תיקון משמעותי, כך גם בדבר המבושל כל צרכו אין תיקון משמעותי בחימומו.<br />
<br />
<br />
'''הרא"ש'''(פ"ג ס' י, יא') פוסק הפוך מהרמב"ם וסובר שחימום לח קר אע"פ שמבושל כל צרכו אסור, ואילו תוספת בישול בב"ד חם מותרת. לכאורה אמרנו מסברא ששיש יותר תיקון בב"ד חם מאשר חימום לח, אלא צריך לומר כפי שהסביר המנחת חינוך ברשב"א שאין בישול בדבר שנתבשל, וע"כ מאכל שבושל לב"ד אין בו עוד משום בישול, אמנם בחימום דבר לח יש משום בישול כיוון שברגע שנצטנן לא ניכר בו הבישול הקודם, וע"כ נחשב כאילו עוד לא בושל והחימום עכשיו הוא בישולו הראשוני. אמנם הרא"ש מחייב דווקא בלח מאחר שביבש קר עדיין ניכר בו בישולו הקודם.<br />
<br />
<br />
נראה '''מהרא"ש''' שהנקודה המרכזית בבישול אחר בישול היא לא התיקון של המאכל, שהרי בב"ד יש תיקון ומותר, אלא הנקודה היא שלא יהיה זכר לבישול הקודם, ואז שייך לומר שחייב בבישול אחר בישול. ראיה לכך היא מבישול צבע שאומר '''הרא"ש''' שיש בו בישול לעולם כאשר נצטנן, ואם עדיין חם אין בו בישול אע"פ שאין תיקון בבישול צבע קר יותר מאשר צבע חם אלא ודאי שבקר לא ניכר הבישול הקודם ולכן אסור.<br />
<br />
<br />
'''ר' ירוחם ור' יונה'''(מובא בב"י) כותבים שלח שנצטנן, אם מצטמק ויפה לו יש בו משום בישול, '''ואם מצטמק ורע לו מותר''' ובב"ד חם אין בו בישול. <br />
לכאורה יש לשאול אם נאמר שהחימום של הלח יוצר את החיוב, א"כ למה יש חילוק בין מצטמק וטוב לו לבין מצטמק ורע לו, הרי סוף סוף החימום הוא הבישול? <br />
אלא צריך לומר שלא החימום עצמו הוא הבישול, אלא שיש חילוק בין תבשיל שניכר בישולו לבין תבשיל שלא ניכר בישולו, שכאשר ניכר בישולו הקודם אנו לא מתייחסים לתיקון שנוצר מאחר שאין זה תיקון ראשוני, אבל כאשר לא ניכר הבישול הקודם במאכל אז יש משמעות לתיקון שנוצר, שמאחר שאין זכר לבישול הקודם, התיקון הנוסף נחשב בישול. ע"כ במאכל שמצטמק ויפה לו שלא ניכר בו בישולו הקודם חייב ואילו במצטמק ורע לו שאין כלל תיקון ודאי שיהיה פטור.<br />
<br />
<br />
== הלכה למעשה ==<br />
<br />
'''בשו"ע''' בסי' שי"ח סעיף ד' נפסק '''כטור ורש"י'''- יבש כל צרכו שהצטנן מותר לחמם. לח כל צרכו שהצטנן אסור לחמם. בין יבש ובין לח בן דרוסאי חם אסור לחמם לכל צרכו.<br />
בסע' טו' אומר '''השו"ע''' לגבי לח שהצטנן שאסור אפי' מבושל כל צרכו (ויבש מותר). <br />
<br />
ומביא '''הרמ"א'''(שי"ח טו) את הדעות המובאות לעיל (רמב"ם רשב"א) שמותר לחמם גם לח שהצטנן. ומסיים '''הרמ"א-''' "ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". ויש להבין מהו הפסק הזה של הרמ"א.<br />
לכאורה מסברא היינו אומרים ששיעור יד סולדת שהוא שיעור בישול דאורייתא, ברגע שהתבשיל הצטנן פחות משיעור זה מיד נכנסים למח' רא"ש רמב"ם, האם מותר לחמם אפי' שנצטנן לגמרי, או שכשירד מיד סולדת אסור, מהו א"כ הגדר שאומר הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר לחמם? הרי למתירים מותר גם לאחר שהצטנן לגמרי, ולאוסרים כבר ביד סולדת אסור?<br />
<br />
<br />
'''ישנם שני כיוונים מרכזים באחרונים ובתוכם מס' דרכים-'''<br />
<br />
<br />
א. '''הרמ"א''' פוסק להלכה כדעות המקלות שמותר לחמם לח שהצטנן ואפי' נצטנן לגמרי, אולם- <br />
<br />
<br />
1. '''מחצית השקל-(שם)''' ישנה החמרה מדרבנן כשנצטנן לגמרי מדיני החזרה בשבת, כיון שנראה כבישול לכתחילה שאסור לשים מאכל קר על האש בשבת (מיחזי כמבשל), וע"כ הדין הזה נכון גם ביבש שהצטנן שצריך שלא יצטנן לגמרי ע"מ שלא יהיה איסור החזרה. (אמנם קשה לומר כך שהרי הרמ"א דיבר על מקום שאין איסור החזרה דרבנן שהרי כותב מפורש שמדובר סמוך לאש?).<br />
<br />
<br />
2. '''פמ"ג (שם)'''- אסור כשהצטנן לגמרי כי זה נראה כתיקון קצת, כלומר אע"פ שאין בישול כלל בכ"ז ישנה קבלה של עמ"י לא לשים על האש כי זה קצת תיקון. וזה כמובן רק בלח ולא ביבש כי רק לח נראה תיקון קצת.<br />
<br />
3. '''חזו"א-''' גזרה כי לא רואים שזה מבושל ויבאו לשים גם דבר שאינו מבושל כמו במים שאין רואים שהם רתוחים.<br />
<br />
<br />
ב. '''הרמ"א''' פוסק להלכה '''כשו"ע''' וכדעות האוסרות לחמם לח שהצטנן. ובכ"ז דיבר על "לא נצטנן לגמרי" כי-<br />
<br />
<br />
1. '''אגלי טל-'''(יח' השמטה ב') האג"ט מחדש שני חידושים- 1. מאכל בן דרוסאי הינו גם פחות מיד"ס עד שיעור של "לא נצטנן לגמרי" דהיינו שכל עוד שאפשר לשתות ע"י הדחק גם אם זה פחות מיד"ס זה עדיין נחשב בן דרוסאי. 2. לדעת האג"ט גם האוסרים לחמם מבן דורסאי ועד כל צרכו זהו רק איסור דרבנן, וכך רוצה לומר ברש"י וכו'. והצירוף של שני החידושים דהיינו שבן דרוסאי זה נאכל ע"י הדחק, וכן שמדובר רק באיסור דרבנן ויש שיטות ראשונים שמתירות לגמרי, הצירוף של כל זה מביא את הרמ"א להתיר מלא נצטנן לגמרי ומעלה. שבזה יש מתירים וזה רק דרבנן שזה עדיין בן דרוסאי. אמנם פחות משיעור זה, זה כבר איסור דאורייתא ואסור.<br />
ולשו"ע שאוסר מיד"ס- כי מבן דרוסאי לכל צרכו זה דאורייתא ולכן אין לו את החשבון הזה.<br />
<br />
<br />
ואמנם יש לשאול והרי כתוב שבישול זה ביד סולדת? ת: לבשל בתחילה זה רק ביד"ס, אך אם מבושל וכעת הצטנן גם כשנאכל ע"י הדחק יש לזה שם מבושל כי לבטל שם מבושל צריך שלא יהיה ראוי כלל לאכילה. (וכן מצינו בטומאה ובפסחים).<br />
(והאחרונים דלעיל לא מקבלים את הגדר הזה של נאכל ע"י הדחק, אלא הם מבינים שזה שיעור פחות יותר- י"א שזהו שיעור של טמפרטורת החדר)<br />
<br />
<br />
2.'''תהל"ד'''- באמת נצטנן זה איסור מדאורייתא כדעות האוסרות. אולם מתיר בלא נצטנן לגמרי ע"פ הסברא המובאת לעיל, שהדיון בסוגיא הוא האם הבישול הראשון מינכר ואז אין אחריו בישול או לא מינכר ויהיה בישול אחריו. ואם זו הסברא הרי שיש מקום לגדר ביניים. באמת יש בישול אחר בישול בלח שהצטנן כי זה אינו מספיק ניכר, אך אם לא הצטנן לגמרי זה עדיין נחשב ניכר. א"כ כיון שהנקודה אינה הבישול שהוא ביד"ס אלא הניכרות, זה עדיין ניכר ואפי' הרא"ש יודה בזה.<br />
מה אומר על כך השו"ע האוסר כבר ביד"ס? היה אפשר לומר שהשו"ע סובר שהנקודה היא בישול ולא ניכרות ולכן כבר פחות מיד"ס אסור. אך מצאנו בשו"ע בלח שהצטנן שהגדר הוא יד"ס ורק פחות מכך אסור להחזיר ליד"ס, אך מעל יד"ס מותר להעלות. ולמרות שלח בן דרוסאי אסור להעלות לכל צרכו. ועולה מכאן- שלכתחילה זה קו אדום, אך אם בושל וירד אז ניכר ויש זכר שזה מבושל ולכן מותר להעלות. וא"כ רואים שגם לשו"ע יש עניין של ניכרות, שפחות מיד"ס לא ניכר, ויותר מיד"ס כן ניכר. ולכן צריך להסביר שהמח' בין השו"ע לרמ"א היא איפה זה נקרא ניכר, לשו"ע עד יד"ס. ולרמ"א בלא נצטנן לגמרי. <br />
<br />
<br />
3. '''משנה ברורה- (שם)''' דעה אמצעית: הרמ"א חושש לשני הצדדים ועל כן מתיר מתחת יד"ס שאין בישול אחר בישול, אך אוסר מתחת נצטנן לגמרי שיש בישול אחר בישול.<br />
<br />
<br />
<br />
== יבש שמפשיר ונעשה לח ==<br />
<br />
'''המשנה''' בנא: אומרת שאין מרסקין את השלג ואת הברד כיון שיש איסור דרבנן של מוליד. אך מותר לשים בתוך כוס של יין שמפשיר מעצמו ואין בזה מוליד. '''רש"י''' על המשנה מסביר את האיסור של מוליד שאסור משום שדמי למלאכה. הסבר נוסף הוא גזרה משקין שזבו שמא יסחוט.<br />
<br />
<br />
דנו הראשונים לגבי אינפנד"א דהיינו פשטידה עם שומן קרוש שכאשר מחמם אותה השומן מפשיר ונעשה נוזל, האם יש בזה מוליד או שלא.<br />
<br />
<br />
'''ספר התרומה לרבינו ברוך-(מובא בב"י שי"ח טז)''' אוסר בפשטידה משום מוליד כיון שהשומן מפשיר ונעשה נוזל. ואמנם הרי לגבי קרח בכוס התרנו לכאורה משום שלא עושה בידיים וא"כ גם כאן שאינו עושה בידים אלא האש עושה נתיר? אלא שבכוס הותר כיון שאין ניכרת ההולדה כיון שנבלע בתוך הכוס, ואילו בפשטידא השומן הנוזל ניכר .<br />
<br />
<br />
'''רבינו יחיאל מפריס, רמב"ם, רמב"ן-(שם)''' התירו בפשטידה ואין בזה מוליד כמו בקרח שהותר בכוס כיון שאינו עושה בידיים ממילא א"א לומר שהוא עושה מלאכה, וכן אין שייך גזירת משקין שזבו כי שומן קרוש הוא מאכל ולא משקה. <br />
רבינו יחיאל הביא ראיה לדבריו משמן, שכתוב שסכה אשה ידה בשמן (קרוש) ומחממתו כנגד האור וסכה לבנה. ומכאן מסיק רבינו יחיאל שאין איסור מוליד בשמן קרוש וכן בפשטידה שהרי מותר לעשות זאת בשבת.<br />
<br />
<br />
'''המרדכי (שם)-''' מסתייג מההיתר של ר' יחיאל ואומר שראוי להחמיר כבעה"ת במקום שהיד סולדת בו ששם יש איסור נולד.<br />
<br />
<br />
'''בית יוסף-''' הבין שהמרדכי לגבי פשטידה פסק כבעל התרומה לגמרי שתמיד אסור מוליד. לעומת זאת לענין שמן פסק שמותר רק במקום שאין היד סולדת. ועל כך הקשה שני קושיות- 1. הרי אם יש איסור מוליד בשמן הרי שצריך לאסור גם במקום שאין היד סולדת? 2. יוצא מהמרדכי שלרבינו יחיאל מותר בפשטידה גם במקום שהיד סולדת, והרי יש בעיה של מבשל?<br />
<br />
<br />
'''שו"ע שי"ח טז-''' פשטידה מותרת תמיד גם במקום שהיד סולדת בו.ואין בזה איסור נולד כר' יחיאל. אמנם צריך להבין מדוע אין איסור מבשל כפי שפסק בב"י לעניין שמן?<br />
<br />
<br />
'''ישנם 3 דרכים בהבנת השו"ע-'''<br />
<br />
1.'''לבוש-''' צריך לתקן ולומר שמותר רק במקום שאין היד"ס כיוון שביד"ס יש איסור בישול שהשומן לא נחשב יבש מאחר שנעשה לח לאחר שמפשיר (והלבוש הבין שהבית יוסף הקשה גם לגבי פשטידה ולא רק לגבי שמן).<br />
<br />
2.'''מג"א-(ס"ק לט')''' דווקא בשמן יש איסור כיוון שהוא חי אבל השומן המבושל נחשב יבש וע"כ אין בו איסור בישול וע"כ לא קשה על המרדכי, מאחר שהמרדכי לא דיבר כלל על שמן אלא על פשטידה ובאמת בשמן אסור תמיד משום בישול אבל בפשטידה אין כלל איסור בישול והחילוק בין יד"ס ללא יד"ס הוא שביד"ס יש ודאי איסור מוליד ששם השומן יפשיר אבל במקום שאין היד"ס ספק אם יפשיר וע"כ מיקל.<br />
<br />
3.'''ט"ז-(ס"ק כ')''' באמת יש איסור בישול בפשטידה שהשומן נחשב לח אלא שההיתר של השו"ע הוא דווקא במקום שהיד"ס בתנאי שלא יגיע בפועל ליד"ס, שאז אסור מדרבנן. ומאחר שהשומן מתבשל בתוך הפשטידה, אין זה נחשב דרך בישול ומותר. כמו כן צריך להסביר את ההיתר של אשה שסכה ידה אפי' במקום שהיד"ס, ומותר כיוון שעושה בשינוי. כלומר כיוון שזה גם דרבנן וגם שינוי מותר תמיד.<br />
<br />
<br />
'''יוצא א"כ שהט"ז והלבוש סוברים שיבש שמפשיר ונעשה לח נחשב לח ויש בו בישול, ואילו למג"א נחשב יבש ואין בו בישול וכך נפסק להלכה.'''<br />
<br />
<br />
<br />
== עירוי על דבר יבש שהופך ללח ==<br />
<br />
'''המג"א''' בסימן רנ"ג (ס"ק מא) פוסק שאסור לערות מים חמים על שומן שעל הכלים משום נולד, אבל מותר לשרות את הכלים במים חמים. ומכאן שמצד איסור בישול אין בעיה בעירוי המים על השומן, וזה כשיטת המג"א בפשטידה שיבש שנעשה לח דינו כיבש.<br />
<br />
<br />
'''רעק"א-(שם)''' מקשה לכאורה שעירוי אינו דומה לפשטידה, שהרי בעירוי מים חמים ישנם שני שלבים, בתחילה השומן נעשה לח ולאח"מ מתבשל וא"כ יש בישול של לח מבושל שהצטנן שיש בו בישול אחר בישול? אמנם השרייה יהיה מותר כיון שזו פעולה אחת שבה היבש נעשה לח ומתבשל. <br />
מנסה לתרץ הרעק"א- שכאשר השומן נעשה לח, הוא אינו צונן לגמרי וע"כ אין בו איסור בישול, ע"פ דברי הרמ"א שכל עוד לא הצטנן לגמרי מותר.<br />
<br />
<br />
אך קשה- שהרי כל מה שהתרנו בלח שחם קצת, זה דווקא שזה החום המקורי של המאכל, אבל כאן בשומן שזה חום חדש בוודאי יהיה אסור. <br />
נראה להסביר- שרעק"א מצריך שיהיה למאכל שם מבושל ברציפות, וכאן כאשר הוא יבש יש עליו שם מבושל שלא מתבטל הניכרות של הבישול ממנו, וכאשר הוא נעשה לח יש עליו שם מבושל כי הוא לא קר לגמרי, ורק לח קר לגמרי מאבד את הניכרות ממנו.<br />
אמנם קשה שעוד לפני שהמאכל נעשה יבש, הוא מתקרר ומאבד את ניכרות הבישול שלו? ואם אנו מחפשים שיהיה רצף כעת אין כבר רצף?<br />
ובאמת רעק"א נשאר בצ"ע לדינא.<br />
<br />
<br />
'''הלכה למעשה-''' אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על קפה נמס (מבושל) וכן סוכר ומלח (מבושלים) וחלב (מפוסטר) כיון שזה נעשה לח והוא מבשל. (משנ"ב והשש"כ א, נה).<br />
ואמנם גם להשרות במים חמים בכלי ראשון אסור משום מיחזי כמבשל.<br />
<br />
<br />
<br />
== הגדרת יבש ולח ==<br />
<br />
מהי ההגדרה לדבר לח ומה ההגדרה לדבר יבש? אם ישנו תבשיל המעורב בלח ויבש יחד, כיצד נדון אותו?<br />
<br />
<br />
מסברא היינו אומרים שנדון כל דבר בפני עצמו, ביבש לא יהיה בישול, ובלח יהיה בישול.<br />
<br />
<br />
'''הבית יוסף''' בסימן רנ"ג (א) '''מצטט את הרבינו ירוחם'''- "כל '''שרובו''' רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור" עולה מדבריו שאם יש רוב יבש למרות שיש נוזלים זה נחשב יבש ומותר לכתחילה לחמם את הלח . וכן אם הרוב לח אע"פ שיש גם יבש יש בזה בישול.<br />
<br />
<br />
לכאורה קשה מדוע ללכת ע"פ הרוב הרי גם המיעוט הלח מתבשל ויש בו בישול אחר בישול?<br />
<br />
<br />
1. '''הפמ"ג (רנג , יג') מסביר'''- הנקודה של הרוב היא החילוק בין מצטמק ורע לו לבין מצטמק ויפה לו שלשיטת ר' ירוחם בלח שהצטנן פטור אם מצטמק ורע לו, וחייב דווקא במצטמק ויפה לו, והרוב מעיד האם התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו או רע לו וע"כ אם הרוב יבש שבד"כ הוא מצטמק ורע לו אז כל התבשיל נחשב מצטמק ורע לו אך אם הרוב לח שבד"כ הוא מצטמק ויפה לו כל התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. <br />
החיסרון במצטמק ורע לו הוא שבשביל להתחייב צריך מלאכת מחשבת אך כאשר מצטמק ורע לו האדם הולך מראש לעשות פעולה לא מוצלחת ועל פעולה כזאת לא מתחייבים.<br />
<br />
<br />
ישנם שני בעיות בשיטת '''הפמ"ג''': 1. יכול להיות גם מקרה שהיבש מצטמק ויפה לו ואין בהכרח עדות שכאשר הרוב יבש התבשיל נחשב מצטמק ויפה לו. 2. השו"ע עצמו לא מזכיר את הר' ירוחם לגבי מצטמק ורע לו וחילוק זה נזכר רק ברמ"א וכן נפסק בט"ז. אבל '''הב"ח והגר"א''' כתבו שלשו"ע אסור לחמם מצטמק ורע לו. לפי שיטות אלה לא יועיל שהרוב מצטמק ורע לו ויהיה אסור בכל מקרה, וצריך הסבר אחר לב"י שהתיר כאשר הרוב יבש. אמנם המג"א מסביר שגם השו"ע מודה לרמ"א ומתיר במצטמק ורע לו. ופוסק '''הגר"מ פיינשטיין''' שאפשר לסמוך על החילוק של ר' ירוחם במקום צורך גדול ולפ"ז אפשר לסמוך על הפמ"ג בשעת הדחק ולחמם בתבשיל שרובו יבש כשהוא מצטמק ויפה לו.<br />
<br />
<br />
<br />
2. הסבר נוסף בשיטת '''ר' ירוחם המובאת בב"י'''- אומר '''המנחת כהן'''- תבשיל שרובו יבש נחשב יבש וכשרובו לח נחשב לח שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין. כלומר חייבים לקבוע קו ברור מה נחשב יבש ומה לא וע"כ מגדירים שדבר שרובו יבש נחשב יבש .<br />
<br />
<br />
אמנם עדיין לא מובנת הסברא, מה מועילה הגדרת התבשיל כיבש, הרי סוף סוף יש כאן מיעוט לח שמתבשל, הרי בלא היבש היה אסור לבשל את הלח?<br />
'''הגרצ"פ פרנק''' מסביר- מצינו דין שהמוציא מת על מיטה מהבית בשבת פטור, על המת כיוון שזו מלשצ"ג ועל המיטה כיוון שזו הוצאה נספחת ובטילה למת. וכן לגבי הוצאת חי על מיטה, שהחי נושא את עצמו והמיטה טפילה לו ופטור המוציא. <br />
וע"כ גם אצלנו הרוטב שהוא מיעוט, בטל ליבש ואין בישולו נחשב כלל בישול. אמנם לפ"ז החילוק הוא לא בין רוב למיעוט אלא בין עיקר וטפל, אך לא מצינו מי שכותב זאת .<br />
<br />
<br />
<br />
3. '''הסבר נוסף בדברי ר' ירוחם'''- על פי הסברא שהובאה לעיל בענין בישול. שהנקודה בבישול אחר בישול בלח שהצטנן, אינה קידום המאכל שכבר אינו מבושל, אלא המאכל כן מבושל אלא שחזותו אין בה היכר שנעשה בה בישול, ולכן אסור לבשל. עפ"ז כאשר ישנו תבשיל שרובו יבש ע"כ התבשיל כתבשיל ניכר בו הבישול ולכן גם ברוטב ניכר הבישול, ויהיה מותר בא"ב. שכיון שהנושא אינו הבישול אלא הניכרות הרי שכאן הבישול ניכר.<br />
<br />
<br />
נפק"מ בין הסבר זה להסבר של הרב פרנק- א. כאשר הרוטב היה נפרד מהעוף, וכעת הוא מחברם על מנת לחמם- לרב פרנק מותר כיון שזה מיעוט ובטל, ולהסבר זה יהיה אסור כיון שהרוטב כבר איבד את חזות הבישול. ב. חימום ביצים מבושלות במים- להסבר זה אלו מים חיים וודאי שאינם ניכרים ולכן יהיה אסור, אולם לרב פרנק אולי יותר כי המים נטפלים לביצים.<br />
<br />
<br />
'''להלכה-''' רוב האחרונים אינם מקבלים את החילוק של רוב ומעט ( או שסוברים שהציטוט מרבינו ירוחם הינו טעות בגרסא או לפמ"ג שראינו שלפי הסברו זה לא להלכה) , אולם '''הגר"מ פיינשטין''' מתיר במקום צורך גדול. <br />
<br />
לשיטות שלא מקבלות את החילוק בין רוב למעט- מה כן נחשב דבר יבש?<br />
'''הרב אלישיב'''- יבש לגמרי ובעיקר מבחוץ, וי"א שגם מבפנים. <br />
'''רש"ז'''- שלא יהיה טופח ע"מ להטפיח.<br />
'''משנ"ב'''- צריך להריק את הרוטב שלא יראה בעין.<br />
<br />
== בישול אחר אפיה ==<br />
<br />
'''בטור'''(שי"ח, ה') מובאת דעתו של '''היראים''' הסובר שאע"פ שאין בישול אחר בישול ביבש, אך יש בישול אחר אפיה (וצלייה) ואפי' בכלי שני, וכן להפך יש אפיה אחר בישול. ואמנם מוסיף שאין אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה. הב"י מביא דעת הראבי"ה החולק וסובר שאין בישול אחר אפיה (וצלייה), ואין אפיה אחר בישול.<br />
<br />
<br />
המקור לדבריו הוא '''הגמ' בפסחים'''(מא. הדנה לגבי קרבן פסח שיש בו איסור אכילת פסח מבושל. ואומרת הגמ' שבשלו ואח"כ צלאו פשיטא שחייב, צלאו ואח"כ בשלו- תולה הגמ' במח' ר"מ ורבי יוסי לגבי מצה, האם יוצאים יד"ח ברקיק מבושל או לא, לר"מ כן, ולר"י לא יוצאים כיון שהבישול הרס את האפייה, ולכן אין על זה שם מצה, ומכאן לפסח שהבישול הורס את הצלייה ולכן חייב. ופוסקים כרבי יוסי ומכאן שהפעולה החדש משכיח את הדבר הקודם. ומכאן מסיק שגם בשבת יש בישול אחר אפייה.<br />
<br />
<br />
אמנם קשה בגמ', הרי שם לגמ' בפסחים היה פשוט שבישלו ואח"כ צלאו חייב, וזה אפי' לא היה תלוי במח'. ורק לגבי צלייה ואח"כ בישול הוזכרה המח'. והרי לכאורה רצינו לומר שזה אותה שאלה, האם הפעולה השניה מבטל את הראשונה, למה הרישא אינה במח'? <br />
<br />
<br />
אלא צ"ל שהפעולה השנייה אינה מבטלת את הראשונה, אלא מצטרפת אליה, ואז נראה להסביר את הגמ'- בישול ואחריו צלייה- הדבר הראשון ודאי משמעותי ולכן ברור שיש שם של בישול ויהיה חייב, והצלייה אולי מצטרפת ואולי לא זה אינו משנה. אך צליה ואחריה בישול- צלייה ודאי יש, ולגבי הבישול בזה יש מח' האם יש מקום לבישול להיכנס גם בשם הקרבן או שלא, לר"י- יש מקום לבישול ולכן חייב, ולר"מ אין מקום ולכן פטור. וכמו בפסח כך הדיון לגבי מצה שאולי הבישול אחר האפייה- אפוי מבושל- אינו יוצא בזה יד"ח.<br />
<br />
<br />
'''הבה"ל''' דן האם ניתן לחזור למקור, כלומר האם מותר לאפות מאכל שהוא אפוי מבושל, האם זה נחשב אפייה אחר בישול או אפייה אחר אפייה?<br />
<br />
<br />
ואומר שתמיד הפעולה האחרונה היא הדומיננטית והפעולה הראשונה רק מצטרפת אליה וע"כ אסור לאפות דבר שנאפה והתבשל, ולפי דבריו יוצא הפוך ממה שאמרנו עד כה, ולא ברור מהלך הגמ' עפ"י דבריו. <br />
ובאמת הפמ"ג לא מקבל דין זה ואומר שהפעולה הראשונה היא הדומיננטית והשנייה רק מצטרפת אליה, ולדבריו לא יועיל לבשל דבר אפוי ע"מ לבשלו עוד בשבת כיוון שיש עליו שם אפוי.<br />
ולפי דברים אלו יש להסביר שמה שאומר היראים שהתבטל השם הראשון, אין הכונה לגמרי, אלא שהצטרף דבר שכלל לא היה קודם, לעומת בישול אחר בישול בו יש רק המשך.<br />
<br />
<br />
'''הראבי"ה''' הקשה על '''היראים''' מגמ' בברכות, שבה הגמ' דנה לגבי שלקות (ירק מבושל) מה ברכתו האם אדמה כי הוא עדיין ירק, או שהבישול עקר ממנו שם ירק ויברך שהכול, ומנסה ללמוד ממח' ר"מ ור"י במצה, ודוחה שאין ללמוד ממצה כיון שבמצה בעינן טעם מצה, וא"כ קשה על היראים שאין לדמות את מצה לשבת ולהוכיח שיש בישול אחר אפייה, כי מצה היא שונה?<br />
<br />
<br />
מתרץ '''הב"ח'''(ד"ה "בית יוסף")-1. שבאמת הבישול מבטל את האפייה במצה, וזה הטעם שלרבי יוסי לא יוצאים יד"ח, ומה שאמרה הגמ' בברכות שלא יוצאים יד"ח כי טעם מצה בעינן, זה רק לרווחא דמילתא, כלומר אומרת הגמ' שגם אם תרצה לומר שבישול לא מבטל את האפייה מ"מ וודאי שאת הטעם הוא משנה ולא יצא יד"ח כי טעם מצה בעינן. אך באמת גם הגמ' שם סוברת שהבישול מבטל את האפייה.<br />
<br />
<br />
2. עולא הוא זה שמחלק בין ברכות למצה, וגם בפסחים הוא מחלק בהמשך בין פסח למצה (ואומר שבפסח חייב כיון שכתוב "ובשל מבושל מ"מ), ואמנם אנו איננו סוברים כעולא, אלא סוברים שאין חילוק בין מצה לכל השאר ולכן גם בשאר תהיה מח', וניתן ללמוד אף לשבת. וא"כ לומדים מהב"ח שהטעם אינו מספק, אלא צריך שינוי משמעותי.<br />
<br />
<br />
3. '''הט"ז''' מתרץ- שאף אם נקבל את החילוק בין מצה לברכות שבמצה בעינן טעם מצה, עדיין ניתן ללמוד לשבת, כיון שגם בשבת אזלינן בתר טעם, האם מצטמק ויפה לו או רע לו, ולכן ניתן ללמוד ממצה לשבת, ויהיה בזה מח'. <br />
<br />
'''להלכה-'''<br />
<br />
השו"ע (שי"ח, ה') כתב שאין בישול אחר בישול ביבש, ואפיה אחר בישול הביא שיש אוסרין ויש מתירין וא"כ נראה שלהלכה הוא מתיר. אך הרמ"א הביא שיש בישול אחר אפיה (וצלייה) ולהפך, ויהיה אסור כשיטת היראים ואפי' בכלי שני, ובכלי שלישי יהיה מותר(וכפי שאמרנו לעיל אין צליה אחר צליה ואפיה אחר אפיה).<br />
<br />
<br />
יוצא מדברינו אלו שלשיטת הרמ"א אסור לשים על הפלטה דבר מבושל כגון אורז ותפו"א מבושלים כיון שכעת הם ניצלים, ולכאורה מצינו שהעולם מתיר בכך?<br />
<br />
<br />
'''שני דרכים-''' 1. '''הבה"ל''' בסעי' טו' מקשה על השו"ע שדן לגבי בא"ב וכותב כדבר פשוט- שדבר שנתבשל מתר להניחו כנגד המדורה, והרי זהו צלייה אחר בישול ויש שאוסרים? ומתרץ המאמר מרדכי- שלשים ליד האש בתוך קדרה זה נקרא בישול ואפי' שאין נוזלים. ולכן במקרה של השו"ע הוא שם ליד האש בקדרה ולכן זהו בישול אחר בישול. לפ"ז נוכל להסיק מהמאמר מרדכי שבכל מקום שבו שמים על הפלטה ביחד עם הסיר דברים מבושלים, לא יחשב צלייה אלא בישול ויהיה מותר .<br />
<br />
<br />
2. '''החזו"א והשולחן שלמה-''' כותבים שכל מה שאסרנו בישול אחר צליה ולהפך, כל זה כאשר נעשה שינוי משמעותי על ידי הצלייה, אולם אם אין נעשה שינוי משמעותי זה יהיה מותר.ודבר זה מובן מסברא כיון שהצלייה יכולה לבטל ולפעול שם חדש רק אם היא עושה משהו משמעותי. <br />
לפ"ז כל מאכל מבושל שנרצה להניחו על הפלטה לצלייה נצטרך לבדוק אם הצלייה תשנה אותו באופן מהותי כגון תפו"א מבושלים ויהיה אסור. או שלא ישתנה באופן משמעותי כגון אורז ויהיה מותר.<br />
<br />
<br />
'''השש"כ''' מביא שאסור לשים דבר מבושל על האש או הפלטה, ואמנם בהערות מביא את הדברים שהבאנו כעת.<br />
עוד מביא השש"כ שלשים שקדי מרק בתוך המרק מותר אפי' בכלי ראשון, כיוון שהשקדי מרק בושלו שמן עמוק הנחשב לבישול (צלי קידר) ואין בישלו אחר בישול.<br />
קרוטונים ולחם שרק נאפו יהיה אסור לשימם בתוך המרק כיון שזהו בישול אחר אפייה.<br />
ומסיים '''השש"כ''' שאין לשים לחם ליד האש ולעשותו לצנימים, כיון שהלחם מתקשה בכך. ונראה שצריך להסביר איסור זה שיש צלייה אחר אפיה ואסור.</div>בן ציוןhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%9B%D7%94_%D7%91%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%A9&diff=4799מכה בפטיש2016-05-19T19:18:38Z<p>בן ציון: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
<br />
<br />
==''' מכה בפטיש- שבת דף קב:''' ==<br />
<br />
<br />
<br />
== א.בהגדרת מלאכת מכה בפטיש ==<br />
<br />
<br />
בהגדרת מלאכת מכה בפטיש מצאנו 3 שיטות מרכזיות:<br />
<br />
<br />
1. '''תוס''''( שבת קב:)- התוס' מביא מקרה של מכה בפטיש כלומר מכוש אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה. דהיינו ההגדרה לפי תוס' היא המכה האחרונה של המלאכה. ואע"פ שאין הבדל בין מכה זו לשאר. כיוון שמכה זו משמישה את החפץ ומוציאה אותו לשוק מתחייב עליה משום מכה בפטיש.<br />
<br />
<br />
2.'''רש"י'''(שם ועג.)- נראה מהמקרים שרש"י הביא שהבין שלא כתוס'. אלא הבין שההגדרה היא- לא מכה רגילה כתוס', אלא מכה מיוחדת שאופיה הוא סיום הפעולה של הפועל. וכך נראה במקרה של חציבת אבן מההר, שהמכה של הוצאת האבן מההר הוא השלב שבו הפועל מסיים את מלאכתו. (ובמקרה של הכאה אחרונה במכוש, לא יתחייב לרש"י כיוון שזה לא פעולה שמאפיינת סיום). וכך נראה ברש"י בעג. שאמר- הכאת פטיש על הסדן. וצריך להסביר אותו (כפי שאומר הרש"ש- ע"מ שלא יקשה שהרי זו דעת רשב"ג?) שחלקו רשב"ג וחכמים בשעת מלאכה האם מתחייב בהכאת הפטיש על הסדן (וצ"ע מה סברת רשב"ג), אך לכו"ע- אומר רש"י- בשעת גמר מלאכה מתחייב על הכאת הפטיש על הסדן. ומוכח מכאן שמזה שלא מתחייב על המכה האחרונה על הטס אלא על הסדן, רואים שהמכה האחרונה המיוחדת הזו שמבטאת שהפועל סיים את מלאכתו זה המחייב. (הערה 1) <br />
וכן רש"י לגבי מסתת שאומר שבמקום שחרץ חריץ זה לא יחרוץ עוד, צ"ל שרש"י מחדש שהפועל העושה מס' חריצים, סיים כרגע את מלאכת החריץ המסוים הזה וע"כ הוא מתחייב. (ונראה לומר שבלשים אבנים בכותל, כל עוד לא שם את האבן האחרונה, כיוון שממשיך לשים אבנים זה לא פעולת סיום, לעומת חריץ שזה כן פעולת סיום. אך למשל לעשות חריץ חצי חריץ אינו פעולת סיום כי ממשיך אותו). (הערה 2)<br />
אמנם נראה שצריך להוסיף ברש"י שיש אופן נוסף של מכה בפטיש, מלבד מה שאמרנו שעשה פעולה מיוחדת שמראה שסיים את פעולתו. יש מקרים שבהם סיום המלאכה עצמה היא דבר הניכר וברור כי אין עוד מה להמשיך את המלאכה- למשל: מנפח כלי זכוכית (ע"ה:) מרכיב מטה של טרסיים (מ"ז.) שכאשר אדם סיים להרכיב אין עוד מה לעשות, וכיון שזה כ"כ ברור גם לרש"י יש מכב"פ. (משא"כ במכוש אחרון בכלי שזה משהו שרירותי שהוא החליט שזו המכה האחרונה וכיוון שזה לא משהו חשוב אין זה מכב"פ. כך נראה לומר).<br />
<br />
<br />
3. '''רמב"ם (פריהמ"ש) מאירי(קד:) ויראים'''- הולכים בדרכו של תוס' שהעיקר אינו האדם המסיים את הפעולה אלא סיום מלאכת החפץ. אלא שבניגוד לתוס' שאמר שזה סיום הבניין של החפץ, הם מבינים שהחפץ כבר גמור ובנוי וכעת הוא בא לעשות רק את פעולת הגימור של החפץ- על זה מתחייב במכב"פ. ובנוסף לא צריך שתהיה המלאכה האחרונה אלא אף אם יעצור באמצע הגימור יתחייב.<br />
וכך כתב הרמב"ם- שאמר שזה משייף ומחליק- כלומר השלב של גימור החפץ. וכן כתב שבסוף נותנים הכאות קטנות של יישור הכלי. (וכן כתב המנ"ח- שאם עוסק בציור אף אם לא סיים חייב במכב"פ). וכן כתב המאירי- שמכב"פ זה רק בחפצים שכבר גמורים וכעת בא לעשות פעולה של שיפור.<br />
נפק"מ בין רש"י ותוס' למאירי תהיה במטה של טרסיים- שכיוון שזה פעולת הבנייה למאירי לא יהיה מכב"פ. אולם לתוס' שזה פעולה אחרונה בחפץ, ולרש"י שההתחלה והסוף הם כאחד וממילא זה פעולה חשובה של המסיים ע"כ יהיה מכב"פ. וכן בשורה העליונה של הבניין שתוס' אומר שיש מכב"פ (מוכח מכך שאומר שבתחתונה אין מכב"פ) כיוון שזה סיום הכלי, אולם למאירי אין מכב"פ כי זה עדיין חלק מהבניין . וכן נראה שאם לאחר זמן יעשה גימור נוסף- לרמב"ם יתחייב ולתוס' לא. (הערה 3)<br />
<br />
<br />
<br />
== שתי הערות לכו"ע ==<br />
<br />
1. מובא במשנה שני תנאים לחיוב. הראשון שנכון בבונה ובמכה בפטיש- שיעור חיוב של כלשהוא. והשני שנכון בכל המלאכות (וכך מוכח מהרמב"ם)- שצריך שתהיה מלאכתו מתקיימת- כיוצא בו, כלומר שאנשים בעולם עושים מלאכה כזו, ולא דבר שאף אחד לא עושה.<br />
2. מלאכת היתר- כלומר האם מכב"פ זה רק כאשר המלאכה אותה הוא מסיים היא מלאכת איסור או גם מלאכת היתר? מובא בבה"ל לגבי קולייס האספנין (שי"ח)- שאמר שאין מכב"פ באוכלין, מוכח שבשאר מלאכת היתר (מכך שלא דיבר הבה"ל על כך) יש מכב"פ.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
== ב. מח' רב ושמואל ==<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
רב ושמואל ב'''גמרא'''(קב:) חלקו ב3 מקרים- מסתת, עושה נקב בלול, עייל שופתא בקופינא דמרא. רב אמר משום בונה, ושמואל אמר משום מכה בפטיש. במה חלקו בדיוק רב ושמואל? (הערה 4)<br />
מצאנו בראשונים 5 דרכים לביאור מח'-<br />
<br />
<br />
1. '''הלח"מ והמנ"ח (מוסך השבת) ברמב"ם(פ"י הי"ד)'''- הרמב"ם פסק בעושה נקב בלול ובקופינא דמרא כרב שחייב משום בונה . ומקשים עליו- הרי במקומות אחרים באותם דברים פסק כשמואל? ומסבירים- שלגבי מלאכת מכה בפטיש גם רב וגם שמואל מודים שחייב בכל 3 המקרים, וחלקו הם רק לגבי בונה, האם יש מלאכת בונה או לא. '''לסיכום-''' לדרך זו לכו"ע יש חיוב מכב"פ גם בפועל וחלקו במלאכת בונה . (הערות 5 6)<br />
<br />
2. '''אבן האזל ברמב"ם-''' אכן כפי שאמרו הלח"מ והמנ"ח יש לרב גם מכב"פ וגם בונה (וחלקו לגבי בונה). אולם מחדש האבן האזל בגדרי מלאכת מכב"פ- שענינה של מלאכת מכה בפטיש היא מלאכת אומן, שמלאכה כזו היא מלאכת מכב"פ, ואפי' באמצע מלאכה (כגון מפיס מורסא שזה מלאכה של רופא). וגמר מלאכה שמתחייבים במכב"פ זה תולדה של מלאכת אומן. כיוון שאומנים בד"כ עושים את הגימורים של המלאכה, ולכן על גמר מלאכה מתחייבים משום מכב"פ. <br />
אולם אם אדם עושה מלאכה שכבר חייב עליה משום אב אחר, לא יתחייב הוא משום מלאכת אומן כיוון שזה רק נותן חשיבות למלאכה, ולמלאכה הזו שכבר חייב עליה יש חשיבות. וא"כ מלאכת בונה למשל- תבלע את המכב"פ. וכתב הרמב"ם בכ"ז שיש מכב"פ כדי שנדע שבעיקרון יש מכב"פ, נפק"מ למקום שלא יהיה חיוב בונה כגון: בבנין בכלים וכשאין התראה לבנין, שיהיה חייב משום מכב"פ. <br />
'''לסיכום:''' כולם מודים שיש מכב"פ בעיקרון וחלקו לגבי מלאכת בונה. אמנם אם יש בונה אז כבר אין מכב"פ כיוון שהוא בולע אותו.<br />
<br />
<br />
3. '''פנ"י-''' בכל 3 המקרים אם יש התחלה של המלאכה ויש סוף, לכו"ע מתחייבים על ההתחלה משום בונה ועל הסוף משום מכב"פ. <br />
וחלקו רב ושמואל רק במקום שההתחלה והסוף הם כאחד, שאז נשאלת השאלה איזו מהמלאכות עדיפה. לרב- בונה ולשמואל- מכה בפטיש. <br />
'''לסיכום:''' מדובר כאן במקום שההתחלה והסוף כאחד, ואז יש או בונה לחוד (רב) או מכב"פ לחוד (שמואל).שהשאלה היא מה גובר.<br />
<br />
<br />
4. '''יראים-''' היראים כותב לגבי המקרה של עייל שופתא בקופינא דמרא, שלפי שמואל יש מכב"פ, ולפי רב אין מכב"פ וגם אין בונה כיוון שאין בנין בכלים. וכל מה שאמר רב משום בונה, הכוונה שזהו שלב הבנייה ולא שמתחייב משום מלאכת בונה. <br />
היראים לשיטתיה כרמב"ם והמאירי שמכב"פ זה בגימור של החפץ, ובונה זה עדיין בשלב הבניין, וע"כ כשאומר רב בונה- הכוונה לא מכב"פ כי זה בנייה ולא גימור. <br />
אמנם חייבים לומר שבשני המקרים האחרים, בהם כן אומר רב שחייב משום בונה שהרי מפורש במשנה שמסתת חייב, ולכן א"א לומר שרב סובר שפטור לגמרי. אלא שבמקרים אלו בונה הכוונה כפשוטו- מלאכת בונה. <br />
וא"כ יש להסביר את מח' רב ושמואל בשאלה של היכן עובר הגבול שבין שלב הבנייה של החפץ לבין שלב הגימור שלו. כשבשלב הבנייה מתחייב רק משום בונה, ובשלב הגימור חייב רק משום מכב"פ. ולא שייך מלאכה זו בזמנה של זו. וא"כ רב הסובר שזה בונה מתכוון שזה של בנייה. ושמואל- מכב"פ כי זהו שלב הגימורים. <br />
'''לסיכום:''' רב ושמואל חולקים בצורה קיצונית באיזה זמן נמצאת המלאכה, אם בשלב הבנייה ואז זה בונה. או בשלב הגימור ואז זה מכב"פ. וזה כמובן ע"פ דרכו של היראים המאירי והרמב"ם . (הערה 7)<br />
<br />
5. '''ר"ח-''' כותב שהמח' היא קיצונית כלומר רק בונה או רק מכב"פ (שכותב שמתחייב רק חטאת אחת). וא"כ לבד מהמח' על בונה יש גם מח' במכב"פ. <br />
וניתן היה לומר שאלו שני מח' שאינם תלויות כלל זב"ז. אך יותר נראה לומר- שזו מח' קשורה שבאמת המח' היא לגבי בונה אם יש או אין. אלא שאם אין מלאכת בונה, במקום הריק נכנסת מלאכת מכה בפטיש. וכולם מודים לכך שאכן נכנסת מכב"פ כשאין בונה ורק חלקו לגבי בונה. (וכך נראה בלשון הר"ח שמסביר את המח' בדיני בונה). ונ"ל שמכה בפטיש זו מלאכה שנכנסת בפועל בכל מקום שלא מצאנו חיוב מסוים. <br />
וא"כ לעומת היראים שדיבר על כך שמעשית יש או בונה או מכב"פ. הר"ח מבין שיתכן תאורטית גם מכב"פ וגם בונה, אלא שמעשית כשמחייבים משום בונה לא מחייבים משום מכב"פ, וכשלא- אז יש מכב"פ. וא"כ דרך זו מסתדרת יפה לרש"י לעיל שאמר שיש פעולה מיוחדת של סיום שהיא מכב"פ, שכיוון שאין שם בונה ממילא יש חיוב של מכב"פ. אמנם יש מקרים כמו 3 המקרים שלנו, שאמנם יש מכב"פ אך אינו יוצא לפועל כיון שיש בונה (רב). <br />
'''לסיכום:''' לכו"ע יש בעיקרון מכב"פ, וחלקו רב ושמואל האם יש כאן בונה או אין בונה. ואם יש בונה אז המכב"פ לא מתגלה, ואם אין בונה אז מתגלה המכב"פ. וזה מסתדר להגדרה של רש"י במכב"פ.<br />
ההבדל שבין דרך זו של ר"ח, לבין הדרך של אבן האזל. שלאבן האזל הגדרת מלאכת מכב"פ אינה נכנסת במקום שיש בונה כיוון שכבר יש חשיבות למלאכה. לעומת ר"ח שמצד הגדרת המלאכה יש מכב"פ בכ"מ כיוון שעושה את הפעולה הזו. <br />
<br />
א"כ יוצא בדעת רב כך: לפי הלח"מ- יהיה חייב מלבד בונה גם במכה בפטיש. ולפי 4 הדרכים האחרות לא יתחייב משום מכב"פ. מדוע לא שייך מכב"פ? 1. הפנ"י- מקרה נקודתי כאן שההתחלה והסוף יחד ולכן בונה גובר. 2. יראים- לא שייך בשלב הזה של הבנייה מכב"פ. 3. אבן האזל- שייך מכב"פ, אך אינו מצליח להשפיע כיוון שיש כבר חשיבות של בונה למלאכה. 4. ר"ח- כן שייך מכב"פ והוא אף מתקיים פה, אך אינו יוצא לפועל כי מטרתו רק לסתום חור.<br />
<br />
<br />
== הערות- ==<br />
1. לעומת התוס' שהבין כרי"ף וכר"ן שגרסו ברשב"ג גמר מלאכה, וע"כ יוצא שבזה חלקו רשב"ג וחכמים, ולכן האדם מתחייב לא בשעת ההכאה על הסדן (לחכמים) אלא בשעת ההכאה האחרונה על הטס, כיוון שזוהי המכה 2. האחרונה על המלאכה.<br />
3. כמובן שתוס' לא יקבל את זה כיוון שהאבן לא הושמשה למלאכה עדיין.<br />
ולגבי השורה התחתונה שהוא מצדד נראה בפשטות לכו"ע שאין מכב"פ, אמנם הרמב"ם כותב שיש ולכן צ"ל בדוחק שהצידוד זה גופא הגימור שעליו יש מכב"פ.<br />
4. בפשט הגמ' נראה שהמח' היא לגבי בונה, כיוון שהגמ' עושה צריכותא בין 3 המקרים האם דרך בנין בכך או לא.<br />
5. הסיבה שהרמב"ם פסק במסתת כשמואל- מסביר הלח"מ- כיוון שבענין זה רבי יוחנן אמר כשמואל.<br />
6. וצריך להוסיף- שהרמב"ם שאמר לעיל שמכב"פ זה הגימור של המלאכה, צ"ל שבגימור יש גם בונה כדי שנוכל להסביר את רב.<br />
7. אמנם קשה על דרך זו- הגמ' בחר חורתא לבנינא אומרת- שיש מצב שבו כשעשה את החור, מצד אחד זה לא גימור ואין מכב"פ, ומצד שני זה לא בנייה ואין בונה וא"כ מה יתחייב? אך לדרכו של היראים הרי אין שלב ביניים, אלא ברגע שנגמרת הבנייה יש גימור? צ"ע. <br />
<br />
<br />
<br />
</div>בן ציוןhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%9B%D7%94_%D7%91%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%A9&diff=4797מכה בפטיש2016-05-19T18:49:35Z<p>בן ציון: דף חדש: {{תחרות כתיבה}} מכה בפטיש-דף קב: א.בהגדרת מלאכת מכה בפטיש מצאנו 3 שיטות מרכזיות: 1. תוס'- התוס' מביא מקרה של...</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
<br />
מכה בפטיש-דף קב:<br />
א.בהגדרת מלאכת מכה בפטיש מצאנו 3 שיטות מרכזיות:<br />
1. תוס'- התוס' מביא מקרה של מכה בפטיש כלומר מכוש אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה. דהיינו ההגדרה לפי תוס' היא המכה האחרונה של המלאכה. ואע"פ שאין הבדל בין מכה זו לשאר. כיוון שמכה זו משמישה את החפץ ומוציאה אותו לשוק מתחייב עליה משום מכה בפטיש.<br />
2.רש"י- נראה מהמקרים שרש"י הביא שהבין שלא כתוס'. אלא הבין שההגדרה היא- לא מכה רגילה כתוס', אלא מכה מיוחדת שאופיה הוא סיום הפעולה של הפועל. וכך נראה במקרה של חציבת אבן מההר, שהמכה של הוצאת האבן מההר הוא השלב שבו הפועל מסיים את מלאכתו. (ובמקרה של הכאה אחרונה במכוש, לא יתחייב לרש"י כיוון שזה לא פעולה שמאפיינת סיום). וכך נראה ברש"י בעג. שאמר- הכאת פטיש על הסדן. וצריך להסביר אותו (כפי שאומר הרש"ש- ע"מ שלא יקשה שהרי זו דעת רשב"ג?) שחלקו רשב"ג וחכמים בשעת מלאכה האם מתחייב בהכאת הפטיש על הסדן (וצ"ע מה סברת רשב"ג), אך לכו"ע- אומר רש"י- בשעת גמר מלאכה מתחייב על הכאת הפטיש על הסדן. ומוכח מכאן שמזה שלא מתחייב על המכה האחרונה על הטס אלא על הסדן, רואים שהמכה האחרונה המיוחדת הזו שמבטאת שהפועל סיים את מלאכתו זה המחייב. <br />
וכן רש"י לגבי מסתת שאומר שבמקום שחרץ חריץ זה לא יחרוץ עוד, צ"ל שרש"י מחדש שהפועל העושה מס' חריצים, סיים כרגע את מלאכת החריץ המסוים הזה וע"כ הוא מתחייב. (ונראה לומר שבלשים אבנים בכותל, כל עוד לא שם את האבן האחרונה, כיוון שממשיך לשים אבנים זה לא פעולת סיום, לעומת חריץ שזה כן פעולת סיום. אך למשל לעשות חריץ חצי חריץ אינו פעולת סיום כי ממשיך אותו).<br />
אמנם נראה שצריך להוסיף ברש"י שיש אופן נוסף של מכה בפטיש, מלבד מה שאמרנו שעשה פעולה מיוחדת שמראה שסיים את פעולתו. יש מקרים שבהם סיום המלאכה עצמה היא דבר הניכר וברור כי אין עוד מה להמשיך את המלאכה- למשל: מנפח כלי זכוכית (ע"ה:) מרכיב מטה של טרסיים (מ"ז.) שכאשר אדם סיים להרכיב אין עוד מה לעשות, וכיון שזה כ"כ ברור גם לרש"י יש מכב"פ. (משא"כ במכוש אחרון בכלי שזה משהו שרירותי שהוא החליט שזו המכה האחרונה וכיוון שזה לא משהו חשוב אין זה מכב"פ. כך נראה לומר).<br />
3. רמב"ם (פריהמ"ש) מאירי ויראים- הולכים בדרכו של תוס' שהעיקר אינו האדם המסיים את הפעולה אלא סיום מלאכת החפץ. אלא שבניגוד לתוס' שאמר שזה סיום הבניין של החפץ, הם מבינים שהחפץ כבר גמור ובנוי וכעת הוא בא לעשות רק את פעולת הגימור של החפץ- על זה מתחייב במכב"פ. ובנוסף לא צריך שתהיה המלאכה האחרונה אלא אף אם יעצור באמצע הגימור יתחייב.<br />
וכך כתב הרמב"ם- שאמר שזה משייף ומחליק- כלומר השלב של גימור החפץ. וכן כתב שבסוף נותנים הכאות קטנות של יישור הכלי. (וכן כתב המנ"ח- שאם עוסק בציור אף אם לא סיים חייב במכב"פ). וכן כתב המאירי- שמכב"פ זה רק בחפצים שכבר גמורים וכעת בא לעשות פעולה של שיפור.<br />
נפק"מ בין רש"י ותוס' למאירי תהיה במטה של טרסיים- שכיוון שזה פעולת הבנייה למאירי לא יהיה מכב"פ. אולם לתוס' שזה פעולה אחרונה בחפץ, ולרש"י שההתחלה והסוף הם כאחד וממילא זה פעולה חשובה של המסיים ע"כ יהיה מכב"פ. וכן בשורה העליונה של הבניין שתוס' אומר שיש מכב"פ (מוכח מכך שאומר שבתחתונה אין מכב"פ) כיוון שזה סיום הכלי, אולם למאירי אין מכב"פ כי זה עדיין חלק מהבניין . וכן נראה שאם לאחר זמן יעשה גימור נוסף- לרמב"ם יתחייב ולתוס' לא. <br />
שתי הערות לכו"ע-<br />
1. מובא במשנה שני תנאים לחיוב. הראשון שנכון בבונה ובמכה בפטיש- שיעור חיוב של כלשהוא. והשני שנכון בכל המלאכות (וכך מוכח מהרמב"ם)- שצריך שתהיה מלאכתו מתקיימת- כיוצא בו, כלומר שאנשים בעולם עושים מלאכה כזו, ולא דבר שאף אחד לא עושה.<br />
2. מלאכת היתר- כלומר האם מכב"פ זה רק כאשר המלאכה אותה הוא מסיים היא מלאכת איסור או גם מלאכת היתר? מובא בבה"ל לגבי קולייס האספנין- שאמר שאין מכב"פ באוכלין, מוכח שבשאר מלאכת היתר (מכך שלא דיבר הבה"ל על כך) יש מכב"פ.<br />
<br />
<br />
ב. מח' רב ושמואל-<br />
רב ושמואל חלקו ב3 מקרים- מסתת, עושה נקב בלול, עייל שופתא בקופינא דמרא. רב אמר משום בונה, ושמואל אמר משום מכה בפטיש. במה חלקו בדיוק רב ושמואל? <br />
מצאנו בראשונים 5 דרכים לביאור מח'-<br />
1. הלח"מ והמנ"ח ברמב"ם- הרמב"ם פסק בעושה נקב בלול ובקופינא דמרא כרב שחייב משום בונה . ומקשים עליו- הרי במקומות אחרים באותם דברים פסק כשמואל? ומסבירים- שלגבי מלאכת מכה בפטיש גם רב וגם שמואל מודים שחייב בכל 3 המקרים, וחלקו הם רק לגבי בונה, האם יש מלאכת בונה או לא. לסיכום- לדרך זו לכו"ע יש חיוב מכב"פ גם בפועל וחלקו במלאכת בונה .<br />
2. אבן האזל ברמב"ם- אכן כפי שאמרו הלח"מ והמנ"ח יש לרב גם מכב"פ וגם בונה (וחלקו לגבי בונה). אולם מחדש האבן האזל בגדרי מלאכת מכב"פ- שענינה של מלאכת מכה בפטיש היא מלאכת אומן, שמלאכה כזו היא מלאכת מכב"פ, ואפי' באמצע מלאכה (כגון מפיס מורסא שזה מלאכה של רופא). וגמר מלאכה שמתחייבים במכב"פ זה תולדה של מלאכת אומן. כיוון שאומנים בד"כ עושים את הגימורים של המלאכה, ולכן על גמר מלאכה מתחייבים משום מכב"פ. <br />
אולם אם אדם עושה מלאכה שכבר חייב עליה משום אב אחר, לא יתחייב הוא משום מלאכת אומן כיוון שזה רק נותן חשיבות למלאכה, ולמלאכה הזו שכבר חייב עליה יש חשיבות. וא"כ מלאכת בונה למשל- תבלע את המכב"פ. וכתב הרמב"ם בכ"ז שיש מכב"פ כדי שנדע שבעיקרון יש מכב"פ, נפק"מ למקום שלא יהיה חיוב בונה כגון: בבנין בכלים וכשאין התראה לבנין, שיהיה חייב משום מכב"פ. <br />
לסיכום: כולם מודים שיש מכב"פ בעיקרון וחלקו לגבי מלאכת בונה. אמנם אם יש בונה אז כבר אין מכב"פ כיוון שהוא בולע אותו.<br />
3. פנ"י- בכל 3 המקרים אם יש התחלה של המלאכה ויש סוף, לכו"ע מתחייבים על ההתחלה משום בונה ועל הסוף משום מכב"פ. <br />
וחלקו רב ושמואל רק במקום שההתחלה והסוף הם כאחד, שאז נשאלת השאלה איזו מהמלאכות עדיפה. לרב- בונה ולשמואל- מכה בפטיש. <br />
לסיכום: מדובר כאן במקום שההתחלה והסוף כאחד, ואז יש או בונה לחוד (רב) או מכב"פ לחוד (שמואל).שהשאלה היא מה גובר.<br />
<br />
4. יראים- היראים כותב לגבי המקרה של עייל שופתא בקופינא דמרא, שלפי שמואל יש מכב"פ, ולפי רב אין מכב"פ וגם אין בונה כיוון שאין בנין בכלים. וכל מה שאמר רב משום בונה, הכוונה שזהו שלב הבנייה ולא שמתחייב משום מלאכת בונה. <br />
היראים לשיטתיה כרמב"ם והמאירי שמכב"פ זה בגימור של החפץ, ובונה זה עדיין בשלב הבניין, וע"כ כשאומר רב בונה- הכוונה לא מכב"פ כי זה בנייה ולא גימור. <br />
אמנם חייבים לומר שבשני המקרים האחרים, בהם כן אומר רב שחייב משום בונה שהרי מפורש במשנה שמסתת חייב, ולכן א"א לומר שרב סובר שפטור לגמרי. אלא שבמקרים אלו בונה הכוונה כפשוטו- מלאכת בונה. <br />
וא"כ יש להסביר את מח' רב ושמואל בשאלה של היכן עובר הגבול שבין שלב הבנייה של החפץ לבין שלב הגימור שלו. כשבשלב הבנייה מתחייב רק משום בונה, ובשלב הגימור חייב רק משום מכב"פ. ולא שייך מלאכה זו בזמנה של זו. וא"כ רב הסובר שזה בונה מתכוון שזה של בנייה. ושמואל- מכב"פ כי זהו שלב הגימורים. <br />
לסיכום: רב ושמואל חולקים בצורה קיצונית באיזה זמן נמצאת המלאכה, אם בשלב הבנייה ואז זה בונה. או בשלב הגימור ואז זה מכב"פ. וזה כמובן ע"פ דרכו של היראים המאירי והרמב"ם . <br />
<br />
ר"ח- כותב שהמח' היא קיצונית כלומר רק בונה או רק מכב"פ (שכותב שמתחייב רק חטאת אחת). וא"כ לבד מהמח' על בונה יש גם מח' במכב"פ. <br />
וניתן היה לומר שאלו שני מח' שאינם תלויות כלל זב"ז. אך יותר נראה לומר- שזו מח' קשורה שבאמת המח' היא לגבי בונה אם יש או אין. אלא שאם אין מלאכת בונה, במקום הריק נכנסת מלאכת מכה בפטיש. וכולם מודים לכך שאכן נכנסת מכב"פ כשאין בונה ורק חלקו לגבי בונה. (וכך נראה בלשון הר"ח שמסביר את המח' בדיני בונה). ונ"ל שמכה בפטיש זו מלאכה שנכנסת בפועל בכל מקום שלא מצאנו חיוב מסוים. <br />
וא"כ לעומת היראים שדיבר על כך שמעשית יש או בונה או מכב"פ. הר"ח מבין שיתכן תאורטית גם מכב"פ וגם בונה, אלא שמעשית כשמחייבים משום בונה לא מחייבים משום מכב"פ, וכשלא- אז יש מכב"פ. וא"כ דרך זו מסתדרת יפה לרש"י לעיל שאמר שיש פעולה מיוחדת של סיום שהיא מכב"פ, שכיוון שאין שם בונה ממילא יש חיוב של מכב"פ. אמנם יש מקרים כמו 3 המקרים שלנו, שאמנם יש מכב"פ אך אינו יוצא לפועל כיון שיש בונה (רב). <br />
לסיכום: לכו"ע יש בעיקרון מכב"פ, וחלקו רב ושמואל האם יש כאן בונה או אין בונה. ואם יש בונה אז המכב"פ לא מתגלה, ואם אין בונה אז מתגלה המכב"פ. וזה מסתדר להגדרה של רש"י במכב"פ.<br />
ההבדל שבין דרך זו של ר"ח, לבין הדרך של אבן האזל. שלאבן האזל הגדרת מלאכת מכב"פ אינה נכנסת במקום שיש בונה כיוון שכבר יש חשיבות למלאכה. לעומת ר"ח שמצד הגדרת המלאכה יש מכב"פ בכ"מ כיוון שעושה את הפעולה הזו. <br />
א"כ יוצא בדעת רב כך: לפי הלח"מ- יהיה חייב מלבד בונה גם במכה בפטיש. ולפי 4 הדרכים האחרות לא יתחייב משום מכב"פ. מדוע לא שייך מכב"פ? 1. הפנ"י- מקרה נקודתי כאן שההתחלה והסוף יחד ולכן בונה גובר. 2. יראים- לא שייך בשלב הזה של הבנייה מכב"פ. 3. אבן האזל- שייך מכב"פ, אך אינו מצליח להשפיע כיוון שיש כבר חשיבות של בונה למלאכה. 4. ר"ח- כן שייך מכב"פ והוא אף מתקיים פה, אך אינו יוצא לפועל כי מטרתו רק לסתום חור.<br />
</div>בן ציון