ויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]

זכירת מעשה עמלק

2024-09-01T18:26:14Z

בן עזאי: /* חיוב הקריאה */

{{מקורות|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%92_%D7%93 מגילה ג ד]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%97_%D7%90 מגילה יח א], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%9C_%D7%90 מגילה ל א]||[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A7%D7%A4%D7%98 ספר המצוות עשה קפט], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%94 הלכות מלכים ומלחמות ה ה], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%91 אורח חיים תרפה ב], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%96 אורח חיים תרפה ז]}}

סוגיה העוסקת במצוות עשה לזכור את מעשיו של עמלק.
במצווה זה ישנם נידונים רבים, חיובה. הגדרתה, ופרטיה. בנוסף נידונים בסוגיה זו, אופן קיום המצווה, תדירותה, חיוב הנשים בה, ופרשת זכור.

==מקור ויסוד המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
את המצווה לזכור את מעשיו של עמלק, כותבת התורה בחומש '''דברים''', פרשת '''כי תצא''', בציווי; {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= זכור את אשר עשה לך עמלק.|מקור=דברים כה יז}}

מעשיו של עמלק, שהתורה מצווה לזכור, מתוארים בפרשת '''בשלח'''; "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפדים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז ח|שמות יז ח}}, שלאחר שישראל יוצאים ממצרים, ועוברים את ים סוף, כמסופר בפרשת '''בשלח''', מגיע עמלק ונלחם עם ישראל במקום שנקרא "רפידים". לאחר שישראל מנצחים את עמלק, הקב"ה מצווה את ישראל לזכור את המלחמה הזאת.

לאחר סיפור מלחמת עמלק, התורה כותבת: {{ציטוטון|כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק}} {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז יד|שם יז יד}}.

ו'''רש"י''' מפרש: "ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כי מחה אמחה - לכן אני מזהירך כן. כי חפץ אני למחותו" {{ויקיטקסט|רש"י על שמות יז|רש"י שם}}. ונחלקו מפרשי '''רש"י''' בדעתו, האם התורה מצווה גם כאן את ישראל לזכור את מעשה עמלק{{הערה|[https://www.sefaria.org.il/Mizrachi%2C_Exodus.17.14.2?vhe=Four_commentaries_on_Rashi._Warsaw,_1862&lang=he מזרחי] ו'''באר שדה''' '''שמות''' יז יד, וה'''ספורנו''' מפרש, שהכוונה לפרשת זכור}}, או שאין כאן שום ציווי על ישראל, אלא שנכתוב בספר זיכרון על המלחמה, ושהקב"ה ימחה אותו, וציווי המצווה מופיע רק ב'''כי תצא'''{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59481&st=&pgnum=190 נחלת יעקב שם], וכן כותב שאינו מבין את דברי ה'''מזרחי'''}}.

===גדר המצווה===

המצווה היא לזכור את מעשיו הרעים של עמלק, שהתגרה בעם ישראל במדבר לאחר שיצאו ממצרים, לזרז את העם להילחם בו, לשנוא ולתעב אותו בלבינו {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות לרמב"ם עשה קפט}}.

המצווה היא אחת משלוש מצוות הקשורות בעמלק, הכתובות באותו מקום, נוסף למצוות הזכירה: מצוות לא תעשה; שלא לשכוח את מעשה עמלק; "לא תשכח" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|דברים כה יט}}, ומצות עשה; למחות את זכר עמלק; "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|שם}}.

איזכור המצווה ב'''משנה''' הוא, שיש לקרוא בשבת השנייה באדר את פרשת זכור {{ויקיטקסט|משנה מגילה ג ד|מגילה ג ד}}, וכך כתוב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}. ה'''גמרא''' שם דנה בזמן הקריאה (ראה להלן).

במסכת מגילה, מביאה ה'''גמרא''' את דרשת ה'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כה יז}}, שיש חילוק בין מצוות העשה למצוות הל"ת, באופן קיום המצווה; המצווה לזכור היא בפה, ואילו לא לשכוח זאת מצווה שמקיימים בלב {{ויקיטקסט|מגילה יח א|מגילה יח א}}. כך גם פוסק ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|מלכים ומלחמות ה ה}}. ה'''חינוך''' מקשר את המצווה, למצוות מחיית עמלק, שע"י שנזכור ונשנא את עמלק, נזרז את העם להילחם בו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|ספר החינוך מצווה תרג}}.

על מצוות זכירת מעשה עמלק לא מברכים, מפני שזו מצווה הקשורה להשחתה, ואפילו שזו השחתת רשעי אומות העולם {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/תרפה|כף החיים תרפה ס"ק כט}}. יש דחו זאת ('''שו"ת משנה הלכות''' חלק ז פא), שהרי ישראל אמרו שירה כשטבעו המצרים. ותירצו, שלדעת חלק מהראשונים זה מצווה תמידית, לכן אין מברכים על המצווה.

חובת המצווה אף בזמן הזה{{הערה|מלאכת שלמה מגילה פ"ב מ"ד. ריטב"א מגילה יז ב}}.

====חובת ציבור או חובת יחיד====
מדברי ה'''רא"ש''' במסכת ברכות {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/ברכות/פרק ז|ז כ}} מבין בפשטות ה'''תרוה"ד''' {{ויקיטקסט|תרומת הדשן/א/קח|קח}}, שחובת המצווה הוא לשמוע בציבור. ה'''רס"ג''' מונה אף הוא את המצווה במצוות המוטלות על הציבור ([https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he ספר המצוות לרס"ג פרשה סא]).

וכן נראה, שמכיוון שמצוות מחיית עמלק היא מצווה שמוטלת על הרבים, כפי שכתבו ה'''חינוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%AA%D7%A8%D7%93 חינוך מצווה תרד]) וה'''יראים''' (רצט), הרי נראה שכל מצוות הקשורות לעמלק, הם מצוות של חובת ציבור, כמו עמלק שנלחם בכללות עם ישראל.

ובמיוחד שיש דעות הקושרות באופן ממשי את מצוות הזכירה למצוות המחייה, שע"י מצוות הזכירה נעורר הנפשות להילחם בעמלק {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}} {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|חינוך מצווה תרג}} א"כ נראה שזו מצוות חובת ציבור. באופן כזה מסביר ה'''קרן אורה''' (ברכות ג א).

מנגד יש לומר, שהרי עניין זכירה הוא ענין אישי ופרטי, א"כ הרי שזו מצווה פרטית המוטלת על היחיד, ובפרט לדעות האומרות שמצווה זו אין לה קשר למצוות המחייה, אלא היא בפנ"ע לגמרי.

ה'''חינוך''' כותב {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרד|חינוך מצווה תרד}} שמצוות המחייה היא גם מצווה המוטלת על הציבור, אך גם יש בה חובה על כל אחד. מכיוון שלפי החינוך יש קשר הדוק בין מצוות הזכירה למצוות המחייה, נראה שקו זה קיים גם במצוות הזכירה. ב'''מקראי קודש''' כתב (פורים ז), שמצווה זו חלה על כל יחיד ויחיד.

ה'''בנין שלמה''' כותב (נד), ששונה קריאת זכור משאר הקריאות, שזו קריאה שחובתה על היחיד, שבשאר קריאות אם אין ציבור, אין שום חובה, אך בקריאת פרשת זכור, אם אין ס"ת, מכל מקום צריך לקרואה מתוך חומש.

===במנין המצוות===

ישנה מחלוקת בין מוני המצוות, האם מצוות זכירת עמלק, היא מצווה בפני עצמה.

====לא מצווה בפני עצמה====
יש מהראשונים ומוני המצוות, שלא מונים את מצוות זכור כמצווה בפני עצמה;

*ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', בפירושם על ה'''ספרא''' ('''בחוקות'''י ב), כתבו שהמצווה היא ללמוד ולשנות הלכות מגילה, או ללמוד הלכות סתם. בכך פירשו את ה'''ספרא''' שכתב שתהא שונה בפיך, שלמד ותשנה הלכות בפיך. יוצא א"כ לדעתם שאין מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא שציווי זה הוא ציווי ללימוד תורה.

*ה'''רס"ג''', לא מונה במצוות התלויות על היחיד את מצוות זכור, אך במצוות התליות על הציבור כתב את מצוות מחיית עמלק. וביאר '''ר"י פערלא''' שלדעתו מצוות זכירת עמלק היא חלק ממצות מחיית עמלק [https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he (פרשה סא)].

*ה'''בה"ג''' וה'''יראים''' לא מנו אף הם את המצווה. וביארו אחרונים שלדעתם, מצוות זכירת מעשה עמלק אינה מצווה בפני עצמה, כיוון שהיא טפלה ושייכת למצווה של מחיית עמלק {{הערה|הערות '''רא"ש טרויב''' ל'''הלכות גדולות''' דף ח א אות ב}}.

====מצווה בפני עצמה====
רובם של מוני המצוות סוברים שזכירת עמלק היא מצווה בפני עצמה;

*ב'''ספר המצוות לרמב"ם''', מתוארת המצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק" {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|עשה קפט}}.

*'''ספר החינוך''' קושר אף הוא את מצוות הזכירה למצוות המחייה אע"פ שהוא סובר שמצוות הזכירה היא מצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים" {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

*ה'''סמ"ג''' מחלק בין מצוות הזכירה מצוות עשה לבין מצוות הלא תעשה שלא לשכוח. לדעתו הלאו קשור למצוות המחייה {{ויקיטקסט|סמ"ג לאו רכו|לאו רכו}}, ואילו הזכירה היא מצווה בפני עצמה {{ויקיטקסט|סמ"ג עשה קמז|עשה קמז}}. ה'''סמ"ק''' אף הוא מחשיב את המצווה כבפני עצמה [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147.2?lang=he (מצוה קמז)].

===טעמים למצווה===

אנו מוצאים במפרשים ובמדרשים כמה טעמים למצווה זו:

מדברי ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}} משמע שטעם המצווה הוא כדי שנעורר שנאה ואיבה לעמלק. וכעין זה כתב ה'''רמב"ן''' בפירושו עה"ת (דברים כה יז). וכן כתב ב'''ספר החינוך''', שטעם המצווה כדי לשונאו ולהילחם בו, ולכן כתב שנשים פטורות. ועוד כתב ה'''חינוך''' טעם לדבר, כדי שנראה גודל אהבת השי"ת אלינו, איך העניש שונאינו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

בפרקי ד'''רבי אליעזר''' {{ויקיטקסט|פרקי דרבי אליעזר מד|מד}} כתוב, שטעם המצווה הוא, כדי לזכור את החטא שהביא למעשה עמלק, אלא שלא רצה הקב"ה לבייש את ישראל לכן צווה אותם לזכור את מעשה עמלק וע"י כך יזכרו בחטא שהביא לכך.

ב'''מדרש תנחומא''' ([https://daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/49.htm כי תצא ח]) וב'''רש"י''' כתוב {{ויקיטקסט|רש"י על דברים כה|דברים כה יז}} שטעם סמיכות פרשת זכור לאיסור של משקולות, הוא כדי ללמדך שלא היו ישראל נזהרין בכך ועמלק בא מפני שחטאו ישראל, ומדבריו יוצא שמצוות זכור היא כדי לעורר את ישראל שלא לחטוא{{הערה|וכך גם מסבירים ה'''רבינו בחי''', '''הכלי יקר''' וה'''דעת זקנים''' (דברים כה יז)}}.

ה'''סמ"ק''' [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.23?lang=he (מצווה כג)] מוסיף טעם למצווה, שנזכור שהקב"ה מצילינו מיד אויבינו ומתוך כך לא נחטא.

טעם ה'''ספרי''' למצווה הוא; כדי שנתפלל שהשי"ת ימחה את שם עמלק, כיון שאין שם ה' שלם כל עוד עמלק בעולם {{הערה|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94#%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7_%D7%99%D7%96_(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7)(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7) כי תצא רצו]. כך פירש רבי '''דוד פרדו''' בפירושו על ה'''ספרי'''}}.

==אופן קיום המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
ביאור אופן קיום מצוות זכירת מעשה עמלק.

===זכירה בפה===
'''חז"ל''' מוסיפים בגדר המצווה, שכדי לצאת ידי חובה לא מספיק רק לזכור בלב אלא צריך לומר בפה.

כך מובא ב'''ספרא''' ([https://www.sefaria.org.il/Sifra%2C_Bechukotai%2C_Section_1.3?ven=Sifra_by_Rabbi_Shraga_Silverstein&vhe=Venice_1545&lang=he בחוקותי א ג]): "תניא אי זכור יכול בלב כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך". - מדוע כתוב בתורה גם לא תשכח וגם זכור, אלא שאל תשכח זה לא לשכוח בלב, אבל כדי לקיים את מצוות זכור יש לבטא זאת בדיבור ממש בפה כדי שלא נשכח {{הערה|כך מסביר גם ה'''תורה תמימה''' '''דברים''' כה יז. בנוסף לומדים שם ב'''ספרא''' גם לגבי הזכירות האחרות, כגון מרים, שבת וכו', שבהם גם צריכה להיות זכירה בפה}}.

כך גם שנינו ב'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כי תצא כה יז}}: "זכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח, בפה. לא תשכח, בלב". גם '''מהר"ם חאגיז''' כותב במנין המצוות שלו ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24757&st=&pgnum=188 מצוה תרג, עשה רמב]), שיש לזכור את עמלק בפה דווקא. וזה לשונו: "לזכור בפה כל הימים מה שעה והרע לנו עמלק כו'".

ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} מביאה את דברי ה'''ספרי''', כדי ללמוד לקריאת מגילה שיש לומר בפה, ולא יוצאים ידי חובה כשזוכרים בלב;

לכאורה תמוה, שהרי כל הלימוד של ה'''ספרי''' לזכור בפה, הוא מהכפילות של לא תשכח וזכור, והרי אין שום כפילות אלא אלו הם שתי מצוות נפרדות גם לא תעשה וגם עשה. ה'''שדי חמד''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14153&st=&pgnum=341 כללים מערכה ז, כלל יג]) מביא את תירוץ ה'''חיד"א''', שה'''ספרא''' לא לומד מהכפילות, אלא מכך שהתורה לא כתבה לא תשכח מלזוכרו, ובמקום זאת כתבה שתי מצוות נפרדות.

ישנה דעה האומרת שאפשר לצאת ידי חובה גם ע"י כוונה, ולאו דווקא ע"י דיבור. וכתבו אחרונים {{הערה|'''מג"א''' סקב. '''שו"ע הרב''' שם סעיף ד. '''חיד"א עבודת הקודש''' צפורן שמיר א. '''כף החיים''' ס"ק ד}} בשם ה'''אריז"ל''' שכאשר אומרים 'לשמך הגדול', בברכות קרישמ"ע שחרית, יש לכוון למחיית עמלק. ומשמע לדעתם שבזה מקיימים מצ"ע, וכפי שכתב ה'''בן איש חי''' {{ויקיטקסט|בן איש חי שנה א שמות|שמות שנה א}}: "וכשאומר "לשמך הגדול" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם".

לכאורה קשה, איך אפשר לצאת ידי חובה במחשבה, הרי צריך אמירה בפה, אלא שלדעת ה'''שדי חמד''' (מאמר חדש אדר ג ח), באמת לא יוצאים בזה יד"ח מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא רק בלאו של לא תשכח.

===זכירה מתוך ספר===
ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' (יח א) מביאה מקור למשנה שכותבת "קראה על פה לא יצא", מזה שלומדים גזירה שווה מזכירת עמלק; במגילה כתוב והימים האלה נזכרים כו', ובזכירת עמלק כתוב, כתוב זאת זיכרון בספר. הגמרא שואלת שאולי הכוונה לעיון ולא לקריאה, ומתרצת שלומדים מזכירת עמלק שזכור זה דווקא בפה. ונראה ממהלך הגמרא, שבנוסף לחיוב של קריאה בפה, יש חובת קריאה מתוך ספר. וכן כתבו ב'''ספר האשכול''' (הלכות חנוכה ופורים י) וה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%97%D7%93%D7%A9_(%D7%91%22%D7%97) תרפה סק"א]) שצריך קריאה מתוך ספר ולא יוצאים ידי חובה בקריאה בע"פ. וכן כתב ה'''משנ"ב''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%91 תרפה ס"ק יד]) שכך הוא פשט הגמרא.

ה'''פנ"י''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%99_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 מגילה יח א]) חולק וכותב, שאין שום הוכחה מסוגיה זו שצריך זכירה מתוך ספר, אלא רק שצריך לקרוא בפה, ומה שלומדים שצריך לקרוא בספר, זה רק מה שהקב"ה ציווה; כתוב זאת זכרון בספר, אך לא חלק מהמצווה המוטלת עלינו, זכירת מעשה עמלק. ה'''שפת אמת''' דוחה את דברי ה''''פנ"י''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14522&st=&pgnum=260 מגילה יז ב]), וכותב שבאמת מפשט הסוגיה מובן שיש חיוב לזכור בספר.

ה'''תוס'''' ב'''מגילה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%96_%D7%91#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA יז ב ד"ה כל]), כותב - "שהרי קה"ת אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא", ובצורה דומה כתב גם ב'''ברכות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%92_%D7%90#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA יג א ד"ה בכל לשון]). כמו כן, בפירוש ה'''רא"ש''' ב'''ברכות''' ([https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96 ז כ]), כתב: "...כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה". וכתב ה'''סמ"ק''' ([https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147?vhe=Sefer_Mitzvot_Katan,_Kopys,_1820&lang=he עשה קמ"ז]) - "זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פר' זכור". ונראה שראשונים אלא סוברים שחיוב המצווה הוא דווקא קריאה מתוך ספר. גם '''רבנו חננאל''' כותב ([https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%A0%D7%A0%D7%90%D7%9C_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 מגילה יח א ד"ה קראה]), שהציווי הוא "זכור בפה מה שכתוב בספר".

דבר זה אינו מקובל על כל הראשונים. ה'''רמב"ם''' ב'''ספר המצוות''', בהתייחסו לאופן קיום המצווה, כותב: "ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו", ולא כותב על ענין הספר. ה'''רמב"ן''' בפירושו לפרשת '''כי תצא''' מגדיר את מצות הזכירה בפה - "והנכון בעיני... ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה הרשע...", ודוחה אפשרות שחובת הקריאה היא בספר.

====זכירה מספר תורה כשר====
ישנם כאלה, הסוברים ש'ספר' הכוונה לספר תורה כשר . ה'''פרי מגדים''' (קמ”ג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר) כותב, שצריך דווקא ספר תורה כשר, והקורא בספר תורה פסול לא יוצא ידי חובתו. לכן נוהגים לקרוא בספר תורה הכי מהודר. ה'''מג"א''' (תרפה ס"ק ב) מביא דעת כמה ראשונים שיש חיוב מהתורה לקרוא בספר תורה. ה'''משנ"ב''' פוסק שיש לקרוא מספר תורה כשר (תרפה ס"ק יד). יש שפסקו שמי שאין לו ספר תורה, יקרא לכל הפחות מחומש ('''כף החיים''' ס”ק לה. '''מקראי קודש''' פורים ז).

אולם ב'''שו”ת מהר”ם שיק''' (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט), ובספר '''שואל ומשיב''' (מהדורא ג' חלק א' ש"צ) כתבו ש'בספר' פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה, וכך כתבו להלכה כמה מן האחרונים (הובאו ב'''מנחת אשר''' פורים כד, ה). ה'''מנחת חינוך''' כתב שהקריאה מתוך ספר תורה זה מדרבנן, ומדאורייתא די שיזכור בפה (מצווה תרג). בספר '''הליכות שלמה''' (פרק י"ח אות ד') כתוב ש'''הרב אויערבך''' פסק, שאם נמצא פסול בס"ת אין צריך לקרוא שנית ויצאו יד"ח{{הערה|וראה וב'''ציונים''' שם הביאו שכ"כ בספר '''פני האריה''' החי (יט)}}. א"כ נראה דדעת רוב האחרונים שא"צ לקרוא מס"ת דווקא.

ה'''רמב"ן''' כותב, שיש לספר לבניו על מעשיו של עמלק. אך במקום אחר כותב ה'''רמב"ן''' (שמות י"ז, יד'): "והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתוב 'לקוח את ספר התורה הזה'". וכך משמע גם מ'''רש"י''' (במנחות לב ב ד"ה כתיבה), בענין "כתבה איגרת" במזוזה, שמביא שם - "'כתוב זאת זכרון בספר' - מה ספר (=ספר תורה) בעי דקדוק, אף מזוזה בעיא דקדוק". א"כ לשיטתם, חובת הקריאה בספר, המתבססת על פסוק זה, היא בספר תורה דווקא.
האב"ע חולק על הרמב"ן (שם) מעלה אפשרות - "או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה', ואיננו איתנו", א"כ לדעתו 'בספר' אין הכוונה לספר תורה.

===תוכן הזכירה===
מכיוון ש'''חז"ל''' פוסקים שיש לעשות את המצווה דווקא בפה, ישנה מחלוקת בנוסח אותו צריך לומר ע"מ לצאת ידי חובת המצווה.

====דווקא פרשת זכור====

*לפי דברי ה'''תוספות''' (ברכות יג א), ה'''תוס' הרא"ש''' (שם), ה'''רא"ש''' (שם ז כ), ה'''רשב"א''' (שם יג א), ה'''תוס' ר"י החסיד''' וה'''תוס' שאנץ''' (שם), משמע שיש חיוב מהתורה בקריאת פרשת זכור, ע"מ לצאת ידי חובה, כפי שאומר '''תוס'''': "פרשיות המחויבים לקרות מן התורה כמו פרשת זכור" ומשמע מדבריו שבקריאת פרשה זו מקיימים את מצוות זכור.

*כך גם משמע מדברי ה'''תרומת הדשן''' (קח) שכתב שטעות בידי בני הכפרים שמקפידים לבוא לעיירות דווקא כדי לשמוע מגילה במנין, וצריכים לבוא לשמוע פרשת זכור במנין בשבת שלפני פורים שהיא הרי חובה מהתורה. אך הרי גם בפורים ישנה קריאת התורה 'ויבא עמלק' והרי יכולים לצאת בזה ידי חובה? אלא משמע לדעתו שאין יוצאים ידי חובה בקריאה זו, אלא רק בפרשת זכור.

*כך גם דעת ה'''פעולת שכיר''' (קלג), '''ערוך השולחן''' (תרפה ה) ו'''המשנה ברורה''' (תרפה ס"ק טז).

====דרכים אחרות לזכירה====

*מדברי ה'''רמב"ם''' משמע {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט| ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, שכל אחד יזכיר במילותיו שלו, ואינו מזכיר נוסח מסוים.
*ה'''חינוך''' מפרש שצריך לזכור מעשה עמלק כדי שלא תשכח שנאתו מלבנו ולא כותב על נוסח מסוים {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

*ה'''רמב"ן''' כותב (סוף '''כי תצא''') שהאמירה בפה היא לספר לבניו ולדורותיו את מעשה עמלק שלא נשכח למחותו, אם כן יוצא שלדעתו כל אחד אומר במילים שלו ולא צריך נוסח מסוים. {{הערה|וכן כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' (לז), שאין צריך נוסח מסוים}}.

*ה'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' מפרשים זכור, שתהא שונה בפיך הלכות מגילה {{הערה|'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' ל'''תורת כהנים''' ב'''חוקותי''' ב}}, שתקבע זמנים להיות קורא בתורה ענין זה, וכן כותבים שאפשר לצאת ידי חובה גם בשמיעת המגילה.

====יציאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק" ו"כי תצא"====
ישנו דיון בפוסקים האם ניתן לצאת ידי חובת המצווה רק בפרשת זכור או גם בפרשת 'ויבא עמלק'.

ה'''תרוה"ד''' פוסק (קח) שיוצאים ידי חובה דווקא בפרשת זכור וא"א בקריאת ויבא עמלק, ולכן כותב שבני הכפרים, עדיף להם לבוא לשמוע פרשה במנין, את פרשת זכור מאשר קריאת המגילה ופרשת ויבא עמלק.

לדעת ה'''מגן אברהם''' ([https://www.sefaria.org.il/Magen_Avraham.685?vhe=Magen_Avraham&lang=he תרפה]) אפשר לצאת ידי חובת המצווה אף בשמיעת קריאת התורה של פורים שהרי ביום זה קוראים את פרשת 'ויבא עמלק' ('''בשלח'''), ולא את פרשת זכור{{הערה|לדעתו הסכימו ה'''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''', (או"ח תרפה). '''חכמת שלמה''' (מגילה יח א) ועוד מהאחרונים}}.

המ'''הרי"ל דיסקין''' ('''שו"ת מהרי"ל דיסקין''' קונטרס אחרון ה ס"ק קא) ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק טז) וה'''ערוך השלחן''' (שם ה), חולקים על דעת ה'''מג"א''', ופוסקים שא"א לצאת ידי חובה המצווה בשמיעת פרשת 'ויבא עמלק'.

ה'''גרי"ד סולובייצ'יק''' בספרו "'''שיעורים לזכר אבא מרי'''", בהסתמך על הצעת ה'''רמב"ן''' בפרשת '''כי תצא''' "ונמצינו למדים מן התורה בשניה זכור ויהיה סמך למקרא מגילה מן התורה", טוען שמקרא מגילה וקריאת "ויבא עמלק" בפורים, מהוים המשך לקיום דאורייתא של מצות זכירת עמלק, שקוימה בקריאת "זכור" בשבת שלפני כן.

לעומת זאת, כשקוראים את פרשת "כי תצא", מודים כל הפוסקים שאפשר לצאת ידי חובה, כיוון שזו אותה קריאה בדיוק שקוראים בפרשת זכור. וכיוון שהקריאה בפרשת זכור היא תקנת חכמים בלבד (אלא שמקיימים בזה מצוות דאורייתא), הרי שכל פעם ששומעים פרשה זו אפשר לצאת ידי חובה.

אך צריך לכוון בשעת קריאה זו, לצאת ידי חובת המצווה ('''פעולת שכיר''' קלג).
וכן יש פוסקים האומרים, שלפני הקריאה, יש לומר לבעל קורא, שיכוון להוציא ידי חובה, את מי שצריך{{הערה|'''שו"ת הר צבי''' ח"א נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}.

{| class="wikitable"
|-
!השיטות!!מחלוקת בעניין תוכן הקריאה
|-
|'''תוס''', '''רא"ש''', '''רשב"א''', '''תרומת הדשן''' ועוד ראשונים, וכן ה'''משנ"ב''' ה'''פעולת שכיר''' וה'''ערוך שלחן'''||החובה היא לקרוא דווקא את פרשת זכור כדי לצאת ידי חובת מצוות זכירת מעשה עמלק.
|-
|ה'''רמב"ם''', ה'''חינוך''', ה'''רמב"ן''', ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ'''||לא צריך דווקא פרשת זכור, אלא כל אחד יזכור במילים שלו, או ילמד הלכות מגילה.
|-
|'''מגן אברהם''', '''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''' ועוד אחרונים||לא חייבים לשמוע דווקא את פרשת זכור, אלא אפשר גם לצאת ידי חובת המצווה כששומעים את קריאת "ןיבא עמלק" בפורים. על דעה זו חלקו חלק מהפוסקים כגון ה'''משנ"ב''' ה'''מהרי"ל דיסקין''' וה'''ערוך השלחן'''.
|}

==פרשת זכור==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
{{חלונית
| ניקוד = כן
| כותרת = '''פרשת זכור'''
| תוכן =זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים.

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94_%D7%99%D7%96 דברים כה יז]
}}
המקור לקריאת פרשת זכור{{הערה|בזמן תקופת הגאונים, כונתה שבת זו: "שבת מחיית עמלק"}}, בשבת השנייה בחודש אדר, הוא ב'''משנה''': {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= בשנייה זכור.|מקור=מגילה ג ד}}

כך נכתב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}, וב'''ברייתא''' {{ויקיטקסט|מגילה ל א|מגילה ל א}}. וכן כתב ה'''רמב"ם''' בהלכות תפילה (יג כ).

ב'''טור''' וב'''שו"ע''', אכן נפסק, שבשת השנייה בחודש אדר, קוראים את פרשת זכור;
{{ציטוטון|בשבת שניה מוציאין שני ספרים: באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא "זכור את אשר עשה לך עמלק", ומפטיר "פקדתי את אשר עשה לך עמלק"}} {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|או"ח תרפה ב}}.
למעשה, זהו האיזכור היחיד ב'''שו"ע''', של מצוות זכירת מעשה עמלק.

את פרשת זכור, קוראים בשבת שלפני פורים, בהקשר לכך שהיהודים בפורים ניצחו את המן הרשע, שהיה מצאצאי עמלק {{הערה|{{ויקיטקסט|לבוש אורח חיים תרפה|לבוש תרפה ב}}. '''מנחת ביכורים''' על התוספתא מגילה ג א, '''משנ"ב''' תרפה ס"ק א, ועוד}}. בקריאה זו קוראים את הפסוקים, המדברים על הציווי, מסוף פרשת כי תצא (דברים כה, יז-יט).

בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, ולמפטיר, קוראים את פרשת זכור מתוך ספר התורה השני.

===חיוב הקריאה===
נחלקו הראשונים, אם קריאת פרשת זכור היא מצווה מהתורה, או מדרבנן.

ע"פ המובא לעיל, רובם של הראשונים, כגון '''תוס'<nowiki/>''' וה'''רא"ש''' סוברים, שקיום המצווה מדאורייתא הוא ע"י קריאת פרשת זכור. ה'''רשב"א''' לעומת זאת מסביר (הובא [https://www.sefaria.org.il/Machatzit_HaShekel_on_Orach_Chayim.685.1.2?vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893,_Vol_2&lang=he ב'''מחצית השקל''' תרפה]), שבאמת ה'''תוס'''' עצמם סוברים שפרשת זכור היא מדרבנן, ומה שכתבו זה רק לדעת '''רש"י'''.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת אינו מחשיב {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים יג כ|הלכות תפילה יג כ}} את קריאת פרשת זכור מהתורה, אלא מחשיב אותה ככל שאר ארבע הפרשיות, שהם מדרבנן. גם לדעת הרמב"ן (סוף כי תצא), שהחיוב הוא לספר לבניו ולבנותיו את מעשיו של עמלק, הקריאה של פרשת זכור אינה מהתורה.

ה'''תורה תמימה''' כותב (דברים כה יט) שחיוב מצווה זו הוא פעם בשנה כדי שלא ישכח, וא"כ הרי בימינו שקוראים פעם בשנה את פרשת כי תצא, קריאת פרשת זכור, זה רק מדרבנן, שתיקנו קריאה זו לאנשי נהרדעה שהיו מסיימים את התורה רק פעם בשלוש שנים.

ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, נפסק כדעה האומרת שמצווה זו היא מהתורה, היינו על סמך ראשונים אלו, ולכן יש לשמוע את פרשה זו במניין ומתוך ס"ת.

===זמן הקריאה===
ב'''משנה''' נכתב (מגילה ג ד): "בשנייה זכור". ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות שלו (שם), מגדיר את זמן זה, וכותב שמשך השבוע של שבת זו חל הפורים, וכן מפרש '''רע"ב''' שזו שבת הסמוכה לפורים, כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן. וכתבו מפרשי המשנה בשם ה'''ר"ן''', שאם שבת שקלים חלה בר"ח, אז שבת זכור היא שבת שנייה ממש, אך אם חל בתוך השבוע, אז שבת זכור היא השבת השנייה להפסקה.

ב'''גמרא''' נחלקו במקרה שפורים חל בערב שבת. רב סובר שמקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים, ושמואל אמר שמאחרין לקרוא בשבת שלאחרי פורים. רב לטעמו, כדי להקדים זכירה לעשייה, ושמואל לטעמו, שהמוקפין יעשו זכירה ועשייה ביחד.

ה'''גמרא''' מסבירה ש'שבת השנייה' יכולה גם להיות בשבת השנייה כפשוטה במקרה ששבת הראשונה חלה בר"ח ואז פורים יחול בע"ש, ומקדימין כרב, ואפשר להסביר על מקרה שר"ח חל באמצע השבוע, ואז מקדימין שקלים, ומפסיקים לשבת השנייה, ואז קוראים זכור היינו 'שנייה להפסקה'.

ורב הונא אומר, שאם חל זכור בשבת לכו"ע קוראין בו ביום, אך '''רש"י''' כותב (עמוד ב) שלעולם זה לא קורה שחל פורים בשבת. ר"נ אומר שגם במקרה כזה רב יחלוק ויגיד שמקדימין כיוון שלבני העירות שמקדימין ליום הכניסה יוצא שמקדימין עשייה לזכירה. ואכן הגמרא מביאה מימרא בשם רב שגם אם חל בשבת לפי רב מקדימין.

ה'''רי"ף''' {{ויקיטקסט|רי"ף על הש"ס/מגילה/דף י עמוד א|ד י א}}, ה'''רא"ש''' {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/מגילה/פרק ד|ד י}} וה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]) פסקו כרב, שמקדימין לשבת שלפני פורים, ואף בני המוקפין יקדימו. וכך פסק ב'''שו"ע''' (או"ח תרפה ה), שאם חל פורים בימי השבוע, ואף בע"ש, מקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים.

===מניין לקריאה===
ה'''רא"ש''' במסכת ברכות (ז כ), כותב בהקשר לסיפור שר"ג שחרר את עבדו כדי שיהיה להם מנין, ומביא דוגמא ששחרר את עבדו שישלים מניין לפרשת זכור.
ב'''שו”ת תרומת הדשן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A9%D7%9F/%D7%90/%D7%A7%D7%97 ק”ח]) הבין מדברי ה'''רא”ש''', שמהתורה צריך לקרוא את פרשת זכור במניין, ולכן שחרר ר"ג את עבדו.

הרבה מהאחרונים {{הערה|ראה '''שער הציון''' תרפ"ה. '''שו"ת בנין שלמה''' ז. '''שו"ת תורת חסד''' או"ח לז}}, יצאו נגד דעת ה'''תרוה"ד''', שמנין זה חיוב מהתורה, וכותבים לא מוכח כך, אלא שר"ג שיחרר את עבדו כיוון שזו מצווה מהתורה, ומתקנת חכמים צריך מניין לקריאה. לכך נוטה דעתם של ה'''משנה ברורה''' (תרפה ס”ק טז) והרב '''עובדיה יוסף''' ('''שו”ת יביע אומר''' ח, או”ח נד יג). לכן מי שאין לו מניין יקרא את פרשת זכור ביחיד. ומכל מקום לכתחילה יש לקרוא בעשרה ('''משנה ברורה''' שם).
כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ([https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_09.png עמוד 7]), שמשמע מה'''רמב"ן''', שאין חיוב לקרוא בציבור.

ה'''מהר”ם שיק''' (על תרי”ג מצוות, תר”ה) מסביר שהטעם לקריאה במניין הוא שמטרת הזכירה היא מחיית עמלק, ומצוות מחיית עמלק היא מצווה המוטלת על הציבור, ולכן גם הזכירה צריכה להיעשות באופן ציבורי. ומכל מקום חובה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, אלא שעליו לקיים את הזכירה בציבור ('''מקראי קודש''' פורים סימן ז). ה'''פעולת שכיר''' (קלג) נותן טעם למה צריך מנין, שהרי כל עוד לא נמחה שם עמלק, אין שם השם שלם, ולכן יש לזה דין של דבר בקדושה, שצריך עשרה.

ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) כותב שהקריאה בעשרה זה מדרבנן. ה'''שו"ע''' לעומת זאת פוסק שפרשת זכור היא במניין מהתורה {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קמו|או"ח קמב}}, וכן כותב שבני הכפרים שאין להם מנין צריכים לבוא לעיירות ולשמוע פרשת זכור במנין {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קפה ז|או"ח קפה ז}}.

===דינים ומנהגים בפרשת זכור===
דינים הלכות ומנהגים, השייכים לקריאה בשבת זכור.

====ההפטרה====
ה'''גמרא''' במגילה מביאה ברייתא {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} שבשבת זכור מפטירין "פקדתי", וכך כתבו ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה יג כ|הלכות תפילה יג כ}}, ה'''רא"ש''' (פ"ד י) וה'''רי"ף''' (מגילה י א).כך פסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|שו"ע שם}}.

נחלקו הפוסקים מהיכן מתחילים את ההפטרה. למנהג הספרדים (הובא ב'''אבודרהם''') מתחילים ב"ויאמר שמואל אל שאול" {{ויקיטקסט|שמואל א טז|שמואל א, טז א}}. ולמנהג האשכנזים מתחילים פסוק לאחר מכן : "כה אמר ה' פקדתי" {{ויקיטקסט|שמואל א טז|שמואל א, טז ב}}.

בהפטרה זו מסופר על מלחמת שאול באגג העמלקי, בה משאיר שאול את צאן העמלקים בחיים, למרות ציוויו של הקב"ה, ובשל כך הוא מאבד את מלכותו.

====פיוטים ויוצרות====
בחלק מקהילות אשכנז נהוג לומר בשבת זו יוצרות וקרובות, מפיוטי רבי אלעזר הקליר, הסדר המופיע בסידורים הוא כדלהלן:

{{טורים|תוכן=
'''יוצר''':
* '''זכור את אשר עשה'''
* '''זכור דבר עתק בכל דרך'''
*'''אופן''' - כבודו יתרומם בפי כל הנשמה
*'''זולת''' - אתה מלא רחמים

'''קרובות''':
*'''מגן''' - אזכיר סלה זכרון מעשים
*'''מחיה''' - תמימים בעודם בסין רדופים
*'''קדושתא''' - אצילי מרעי נכד שעיר
*'''בלשון אשר הזכרת לזוכריך'''
*'''אץ קוצץ''' - בראשי החרוזים חתום "אלעזר בירבי קליר".
*'''זכור איש אשר הגויע אב ללא עתו'''
*'''סילוק''' - זכור את אשר עשה לך}}

בשונה משבת שקלים ושבת החודש, לשבת זכור אין פיוטי '''שבעתא''' בתפילת מוסף. לעומת זאת בסידור '''אוצר התפילות''' מופיע פיוט גם למוסף של שבת זו.

במקומות אחרים (בעיקר מקרב יהדות ספרד), נוהגים לקרוא בשבת זו את הפיוט 'מי כמוך ואין כמוך', שחיבר '''רבי יהודה הלוי''', המכיל את תקציר סיפור מגילת אסתר. יש נוהגים לומר את הפיוט בתוך תפילת 'נשמת כל חי', ויש נוהגים לאומרו לאחר חזרת הש"ץ של תפילת שחרית סמוך לקריאת התורה או אחריה.

====כוונה בקריאה====
אומנם מהתורה צריך לומר את המצווה בפה, ומכיוון שנפסק {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים ס ד|שו"ע או"ח ס ד}} ש[[מצוות צריכות כוונה]], צריכים הקהל לכוון לצאת ידי חובה, אך יוצאים ידי חובה גם בשמיעת הפרשה מהבעל קורא, וצריכים הקהל והבעל קורא לכוון כאילו קראו בפיהם{{הערה|'''משנה ברורה''' ז ס"ק טז. '''שו"ת יביע אומר''' ח או"ח נד יח}}. וטוב שהגבאי יודיע זאת לפני הקריאה{{הערה|'''ילקוט יוסף''' ארבע פרשיות ד. '''חת"ס''' הובא באורחות חיים א"ח נד יח}}.

יש שאומרים, שכיוון שיש דעה שלא סומכים על דין שומע כעונה, צריכים הקהל לומר הקריאה בלחש{{הערה|'''שו"ת יחו"ד''' ח"ג נג, וכותב שכן הוא ב'''פר"ח'''. '''שו"ת משיב דבר''' לה'''נצי"ב''' או"ח מד}}. אך לעומת יש שחולקים ואומרים שאם הקהל יקראו בלחש, יוצא שלא קראו מתוך ספר תורה, ולכן עדיף להקשיב ולכוון{{הערה|'''שו"ת מנחת אליעזר''' ח"ב א, ע"פ שיטת '''מהר"ם אלשקר''', הו"ד ב'''בה"ט''' תרפה ב}}.

אם אדם רוצה לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור במהלך קריאת פרשת כי תצא, לכתחילה צריך לומר לבעל קורא שיתכוון להוציא אותו ידי חובת המצווה{{הערה|ראה '''שו"ת הר צבי''' נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}.

בספר '''הררי קדם''' מביא (קפה), שאביו ה'''גר"מ סולובייציק''', כשהיה עולה למפטיר זכור, לא היה קורא עם הבעל קורא, אלא רק מכוון מדין שומע כעונה, כדי לצאת יד"ח.

יש שכתבו שיש לכוון גם בברכות התורה של מפטיר זכור{{הערה|'''חת"ס''' בסו"ס על הש"ס בהגהה על '''שו"ע''' סימן תרפה. '''תשובות והנהגות''' ח"ב פז}}. לדעת ה'''ט"ז''' אם שמע את הברכות שלא כדין לא יצא ידי חובתו (תרפה ס"ק ב).

====קטן בקריאת זכור====
קטן לא יקרא את פרשת זכור, שהרי לא יכול להוציא את הרבים ידי חובתם ('''מקראי קודש''' פורים א).

נחלקו הפוסקים, אם מותר להעלות קטן למפטיר של זכור. ה'''ב"ח''' מביא את ה'''רש"ל''' {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|או"ח תרפה}} שכותב שבמפטיר זכור אין להעלות קטנים, ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה בשבילו, הקטן הוא העיקר, וכותב שכך ראה ב'''מרדכי'''. ה'''ב"ח''' עצמו חולק על ה'''רש"ל''' וכותב {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|שם}} שמותר להעלות קטן, שהרי המצווה היא לשמוע פרשת זכור, ושמעו, ולא משנה מי עולה לתורה.

ה'''ט"ז''' חולק על ה'''ב"ח''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים תרפה|תרפה ז}}, ולדעתו אם יעלה קטן, הקהל יפסידו את הברכה. אך אם הקטן יודע למי מברכים, וכפי שנפסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים רפב ג|או"ח רפב ג}} שקטן היודע למי מברכין יכול לברך, יוצאים הציבור ידי חובתם לדעת ה'''ט"ז'''. ולא נהגו להעלות קטנים כלל, אך בפועל מותר ('''מקראי קודש''' פורים א).

====טעמים והברת הקריאה====
ה'''רמ"א''' כתב {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, שגם אם אין למישהו מנין או ספר תורה, לכל הפחות יקרא את הקריאה עם מנגינה וטעמים, וכן פסק ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק יז). ה'''ריטב"א''' כתב, שגם לדעות שקריאה זו היא מהתורה, מכל מקום מודים, שנאמרת מכל לשון, ולא בלשון הקודש בלבד (מגילה יז ב).

מכיוון שלפי חלק מהפוסקים, מצווה זו היא מהתורה, נוהגים שכל אחד, ישמע את הקריאה, בהברה המקבולת לפי עדתו, כפי שנהגו אבותיו. דבר זה פסקו '''הרב עובדיה''', ו'''הרב צבי פסח פראנק''' {{הערה|'''ילקוט יוסף''' קמא טז. '''מקרא קודש''' פורים פח}}.

'''הרב פיינשטיין''' (או"ח חלק ג ה) פסק, שגם מי שמקובל מאבותיו הגייה מסוימת, כל עוד הגייה אחרת מקובלת אף היא בעם ישראל, אפשר לשמוע גם קריאה כזאת. הרב '''חיים דוד הלוי''' (חלק ו כב) התנגד גם הוא למנהג זה, וכתב כי כאשר מקפידים רק במצוות פרשת זכור ולא בשאר קריאות התורה אנו מזלזלים ביתר הקריאות שהן מתקנת משה רבינו{{הערה|כך כתבו גם ב'''שו"ת '''שרידי אש''' ב ו, וב'''שו"ת באהלה של תורה''' חלק ב ט עמ' 36-37}}.

====ניקוד והכפלת המילה "זכר"====
ה'''רד"ק''' מעלה ספק האם קוראים את המילה "זכר" בקריאה, עם 'צירה' או 'סגול', ומכריע שיש לקרוא עם סגול.
בספר '''מעשה רב''' מובאת עדות, שה'''גר"א''' היה קורא זכר עם סגול. אולם ע"פ עדותו של ר' '''חיים וולוזין''', שה'''גר"א''' קרא בציירה, היו נוהגים תלמידי ה'''גר"א''' בירושלים.

ה'''משנ"ב''' כתב להכריע, לחזור ולקרוא מילה זו פעמיים בציירה ובסגול (תרפח יח). מנהג זה התפשט בקרב קהילות אשכנז.

ר' '''שולם משולם ראטה''', כתב להכריע כעדותו של ר' '''חיים וולוזין'''. וכן ר' '''מרדכי ברויאר''', כתב שיש לקרוא בצירה, כיוון שכך כתוב בכבתי היד העתיקים ובתוכם כתב "ארם צובא".

יש שכתבו, שיש לחזור על כל הפסוק בפעם השנייה, כיוון שאם חוזרים רק על המילה בלבדה, זה נראה כאילו מתקן עצמו ('''מועדים וזמנים''' ח"ב קסז). אך יש שלא חששו לכך ('''קצות החושן''' פד ס"ק כב).

====יציאה יד"ח כשאינו יודע פשט הקריאה====
כתב '''הגר"מ שטרנבוך''' ('''מועדים וזמנים''' ח"ב קסה), שמי שאינו בקי בפירוש הפסוקים שבפרשת זכור, לכאורה אינו יוצא יד"ח בשמיעת הקריאה, לפי המבואר ב'''שו"ע''' (או"ח קצג א) שלא אומרים שומע כעונה, אלא במי שמבין לשון הקודש אבל מי שאינו מבין אינו יוצא יד"ח ע"י שמיעה, וה"ה בני"ד.

והנה ה'''משנ"ב''' (שם סק"ה) כתב שהמנהג הוא כדעת הסוברים דבלשון הקודש יוצא אעפ"י שאינו מבין בשאר לשונות, ועל כך סומכים אנו שנשים ועמי ארצות יוצאים יד"ח בשמיעה. אך אף ה'''משנ"ב''' כתב שנכון שיאמרו בפיהם יחד עם המוציאם יד"ח, כדי לצאת אף את דעת ה'''שו"ע'''. וממילא הסיק בספר הנ"ל דלפי"ז ודאי שראוי שכל אחד ילמד את פירושי הקריאה.

נראה בביאור הלכה זו, שכאשר אדם אינו מבין את שפת המדבר אליו, לא שייך כלל לומר 'שומע כעונה' כיון שאין כל קשר ושיתוף בין המדבר והשומע. אך כאשר מבין הוא את שפת המדבר אליו אלא שאין הוא עומד על בוריין של דברים, אין בזה כל סיבה לשלול את עצם דין שומע כעונה.

====דינים נוספים====

*כתב ב'''שו"ת תשובות והנהגות''' (חלק ב' צ"ג) לגבי בית הכנסת ביוהנסבורג שבליל שבת באים רבים להתפלל ובבוקר מגיעים רק מעטים, שקראו שם את פרשת זכור בליל שבת ללא ברכה כדי לזכות את הרבים לצאת ידי חובתם מן התורה.
*כתוב בספר '''הליכות שלמה''' בשם ה'''גרש"ז אוירבך''' (י"ח ב), דאף אם לא שמע כל קריאת פרשת זכור יצא יד"ח אם שמע על כל פנים את עיקר הענין, דלא מסתבר דצריך לשמוע כל הקריאה ממש. והוכיח כן מה'''מג"א''' הנ"ל שכתב דיוצא יד"ח גם בפרשת 'ויבא עמלק', הרי שאין צריך אלא לקרוא עיקר מעשה עמלק.
*נוהגים שלא לאכול כלל לפני הקריאה, אלא רק אכילת עראי פחות מכביצה ('''נט"ג''' ד יב).
*ע"מ לצאת ידי חובה, יש לשמוע כל מילה ומילה, ולא לדלג בכלל{{הערה|'''הררי קודש''' ע"פ '''פמ"ג''' רפב מ"ז סק"ב}}.
*נוהגים שאדם חשוב יעלה לתורה, למפטיר זכור, וכן נתפשט המנהג{{הערה|'''ליקוטי מהר"ם''' בשם '''שערי שמים''', ומביא שה'''גר"א''' היה נוהג לעלות}}.
*כתב ב'''פרמ"ג''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41247&st=&pgnum=356 תרפ"ה מ"ז סק"ב]), שאם קראו פרשת זכור בלא ברכת התורה, לא יצאו ידי חובת קריאת זכור, שכיון שברכת התורה היא מצוה מדאורייתא, א"כ הרי היא מעכבת בקריאת פרשת זכור אם לא בירך לפניה (אלא שכתב שמספיק לזה מה שבירך ברה"ת בבוקר).
*הזכירה היא בכל לשון ('''שאג"א''' יג).

==תדירות קיום המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
ישנם מספר דעות סביב המחלוקת כל כמה זמן צריך לזכור את מעשה עמלק על מנת לצאת ידי חובת המצווה.

====פעם בחיים====

*'''ספר החינוך''' כותב {{ויקיטקסט|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}} - "ודי לנו לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש", ובסוף המצווה מרחיק לכת אף יותר מכך, באומרו - "ועובר ע"ז ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה...", ומדברי ה'''חינוך'''' נראה שאפילו בזכירה חד פעמית יוצאים ידי חובת המצווה.

וכך הסביר ה'''מנחת חינוך''' בדעת ה'''חינוך''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/%D7%AA%D7%A8%D7%92 סק"א]): "ומדברי הרב המחבר נראה דדי פעם אחת כל ימיו", היינו שמספיק לדעתו לזכור פעם אחת את מעשה עמלק, ויוצא ידי חובת המצווה לכל החיים.

אך מכל מקום מדברי ה'''חינוך''' יש שהבינו, שאף שהחובה היא פעם בחיים, אבל כל פעם שמזכיר את מעשה עמלק שוב מקיים עוד הפעם את המצווה {{הערה|'''מועדים וזמנים''' ב קסו. וראה '''מנחת אשר''' פורים כ ו}}.

====פעם בשנה====

*לדעת רוב הראשונים; ה'''תוס'<nowiki/>''', ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|
חידושי הרשב"א על הש"ס/ברכות/פרק ב|ברכות יג א}}, וה'''רא"ש''' (שם ז כ), אע"פ שלא כתבו זמן מסוים, אך מדבריהם משמע, שהחיוב של המצווה הוא פעם בשנה. שמכיוון שאומרים שיש מצווה לקרוא את פרשת זכור מדאורייתא, ואת פרשת זכור קוראים פעם בשנה, וא"כ מקיימים את המצווה פעם בשנה, ונראה לדעתם שזה החיוב.

כך הבינו הרבה פוסקים בדעתם של הראשונים{{הערה|כגון '''תרוה"מ''' (קח) וה'''שו"ע''' (תרפה ז) ועוד}}.

*ה'''סמ"ק''' כותב - "לזכור מעשה עמלק... זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פרשת זכור" (עשה קמ"ז). כלומר, קיום המצוה הוא פעם בשנה. היינו שה'''סמ"ק''' הולך כדעת רוב הראשונים וכותב שהחיוב הוא פעם בשנה. לדברים אלו הסכים ה'''תרומת הדשן''' (ק"ח), והסיק מכך - "צריך להיזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה". וכן פסק ה'''רוקח''' שצריך להזכיר בכל שנה ושנה (רלד).

*וכן נאמר ב'''מדרש''': “אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה" ([https://www.sefaria.org.il/Pesikta_Rabbati.12.1?vhe=OYW&lang=he פסיקתא רבתי יב]). כלומר, שהמצווה לקרוא את פרשת זכור, מספיק רק פעם בשנה.

לטעם דעה זו, כתבו ה'''מהר"ם שיק''', (על תריג מצוות מצווה תרה) וה'''חת"ס''' ([https://www.sefaria.org.il/Responsa_Chatam_Sofer%2C_Even_HaEzer.1.119.9?vhe=Pressburg,_1855-1864&lang=he&with=all&lang2=he אה"ע ח"א קיט]), שאומרים שאבידה משתכחת בי"ב חודש ('''בבא מציעא''' כח א), וכן המת משתכח תוך שנה. ולכן גם כאן, מכיוון שהמצווה היא לזכור תמיד, כדי שלא נשכח, אנו מזכירים את המצווה פעם בשנה{{הערה|בקשר לשנה מעוברת, כתב '''מהר"ם שיק''' (על תרי"ג מצוות תרה) שבשנה כשעוברת 13 חודש, יש לכוון בפרשת 'כי תצא', לצאת יד"ח, והעיד שה'''חת"ס''' נזהר לכך. ה'''רב אוירבך''' כתב ('''הליכות שלמה''' מועדי השנה תשרי-אדר, יח א הערה 3), שהיות ולא מצינו שנזהרו לכך, אין לחוש לכך, אלא צריך להזכיר פעם בשנה ולא פעם ב12 חודש}}.

====כל יום====

*לדעת ה'''רמב"ם''' יש מצווה להזכיר כל יום כפי שכותב: "הזכירה בכל עת" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, וכן כותב "לזכור תמיד" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|שם}}, היינו שצריך לזכור את מעשה עמלק תמיד, בכל יום ויום. בלשון תמיד נוקט גם ה'''סמ"ג'''. והבינו אחרונים {{הערה|'''חרדים''' פ"ד כא. '''מנחת חינוך''' תרג. '''ראש יוסף''' מגילה כט א}} בדעתם שיש מצווה בכל יום.

*וכן כתבו הרבה מהאחרונים, שצריך להזכיר את מעשה עמלק בכל יום:

ה'''של"ה''': "מצווה גדולה לומר פרשה זו בכל יום לקיים מצוות זכור" ([https://www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Torah_Shebikhtav%2C_Ki_Teitzei%2C_Derekh_Chayim.10?ven=Shney_Luchot_Habrit_by_Rabbi_Eliyahu_Munk&vhe=Shenei_Luchot_HaBrit,_based_on_Amsterdam,_1698_ed._Part_III&lang=he&with=all&lang2=he תושב"כ סוף תצא]).

ה'''בן איש חי''': "וכשאומר לשמך הגדול, יכוין לקים מצות עשה, לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם" ('''שמות''' שנה א ה). וכן כתב שזמן המצווה הוא תמיד ('''תורת חסד''' קפז).

'''כף החיים''': "שיאמר כל יום: ...הריני מקיים מצות עשר הזכירות… ומעשה עמלק" {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/ס|או"ח ס ד}}.

'''המג"א''': "דהזכירות הללו הם מ"ע, ולכן כשיאמר… לשמך הגדול - מעשה עמלק" {{ויקיטקסט|מגן אברהם על אורח חיים ס|אורח חיים ס ס"קב}}{{הערה|הרב '''משה פיינשטיין''' דייק מדברי ה'''מג"א''' שאינו סובר שמקיים בזה מ"ע}}.

'''שו"ע הרב''': "זכירת מעשה עמלק… הן מ"ע של תורה… וטוב לזוכרן אצל קרישמ"ע" {{ויקיטקסט|שולחן ערוך הרב אורח חיים ס|אורח חיים ס ד}}.

ע"פ דעה זו, נוהגים לומר כל יום לאחר התפילה ברוב הנוסחים, את ה"שש זכירות", ובתוכם את זכירת מעשה עמלק{{הערה|ב'''שו"ע הרב''' כתב ש'שש הזכירות' הן מצווה יומית, והוא היה הראשון להדפיס זכירות אלו בסידורו}}.

{| class="wikitable"
|-
!השיטות!!מחלוקת בעניין תדירות קיום המצווה
|-
|'''ספר החינוך'''||יש חובה לזכור את מעשה עמלק, פעם אחת בכל החיים, ולא צריך כל שנה או כל יום.
|-
|'''תוס'''', '''רשב"א''', '''רא"ש''', '''סמ"ק''', '''מדרש'''||ישנו חיוב מהתורה לזכור את מעשה עמלק פעם בשנה לפחות, ולכן קוראים פעם בשנה פרשת זכור.
|-
|'''רמב"ם''', '''סמ"ג''', '''מגן אברהם''', '''של"ה''', '''בן איש חי''', '''כה"ח''', '''שו"ע הרב'''||ישנה חובה תמיד לזכור את מעשה עמלק, וצריך לזכור לפחות כל יום.
|}

==חיוב נשים==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
בעניין חיוב הנשים במצוות מחיית עמלק נחלקו הראשונים והפוסקים.

===מחלוקת הראשונים===
לענין חיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו ה'''רמב"ם''' וה'''חינוך'''.

ה'''חינוך''' כותב שנשים פטורות ממצוה זו, כפי שכותב (מצווה תרג): "נוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים". היינו שלמרות שזו אינה מצווה שהזמן גרמא, מכיוון שה'''חינוך''' מקשר בין מצווה זו, למצווה להילחם בעמלק, כמו שרק הזכרים מצווים להילחם בעמלק, כך גם במצווה זו, מצווים רק הזכרים.

אך ה'''מנחת חינוך''' הקשה על ה'''חינוך''', מדוע פטר נשים ממצווה זו, שהיא אינה מצווה שהז"ג, וגם שהרי מלחמת עמלק היא מלחמת מצווה, כדברי ה'''רמב"ם''' (מלכים ומלחמות ה א), והרי למלחמת מצווה יוצאות גם הנשים, כפי שה'''רמב"ם''' פסק (שם ז ד), וא"כ מדוע פטר ה'''חינוך''' את הנשים.

עוד כותב ה'''מנ"ח''', על כך שהחינוך מקשר בין המצווה להילחם בעמלק, ובין המצווה, לזכור את מעשיו, ולסיום כותב, שצ"ע מדוע כתב ה'''חינוך''' לפטור את הנשים, ונראה שגם הנשים חייבות במצווה זו.

בספר '''הדרש והעיון''' ניסה ליישב דברי החינוך מקושיית ה'''מנ"ח''' מדוע מקשר בין הזכירה למחייה ומתרץ שלשיטת ה'''חינוך''' הוקשה זכירה למחייה, וא"כ גם במצוות הזכירה הנשים פטורות. אך אין מחוור דיו, שהרי זו מלחמת מצווה שנשים חייבות, וכן מהיכי תיתי היקש זה.

יש המעלים צד לפטור נשים במצווה, כיוון שזו מצווה זהזמן גרמא, שנשים פטורות בה{{הערה|'''אבנ"ז''' או"ח ח"ב תק"ט. '''ציץ הקדש''' נ"א סק"ג}}.

כתבו '''אחרונים''' בדעת ה'''רמב"ם''' {{הערה|'''יביע אומר''' ח נד יט. '''נר מצווה''' יא לא}}, שלדעתו נשים חייבות במצווה, מכיוון שלא כתב שמניין המצוה שנשים פטורות, את מצווה זו, א"כ נראה בדעת הרמב"ם שמחייב הנשים במצווה זו, וכן משמע מה'''רמב"ם''' שמחייב נשים.

וכן כתב ה'''תורת חסד''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1739&st=&pgnum=187 לז]) בדעת ה'''רמב"ן''' שנשים חייבות.

וכתב ב'''תורת חסד''', שמחלוקת זו אם אישה חייבת תלויה במחלוקת הראשונים אם מניין וס"ת זה מדאורייתא. לפי הראשונים האומרים שאלו מדאורייתא מסתבר לדעת שהאישה חייבת, ואילו לדעת אלו האומרים שאין הם מהתורה, אומרים שנשים פטורות. בספר '''הררי קדם''' מביא (קפה), שלפי ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', שצוינו לעיל שסוברים שהמצווה היא ללמוד הלכות מגילה, והרי נשים פטורות ממצות תלמוד תורה, יוצא א"כ לדעתם שנשים פטורות במצווה.

===מחלוקת הפוסקים===
להלכה למעשה נחלקו ה'''פוסקים''' האם הנשים חייבות.

בשו"ת '''בנין ציון''' (אורח חיים לז) כתב שהרב נתן אדלער היה נוהג שכל הנשים יבואו לשמוע פרשת זכור, וכן פסק ה'''מהרי"ל דיסקין''' (קונטרס אחרון קב). וכן כתב ב'''שו"ת מנחת יצחק''' (חלק ט סח), שהתפשט המנהג שנשים הולכות לשמוע את פרשת זכור. ובספר '''הליכות בת ישראל''' כתב (כב הערה ד), ש'''הרב פיינשטין''' הורה שהנשים ילכו לשמוע פרשת זכור.

ובספר '''רגשי לב''' (ז הערה 51) כתב בשם ה'''גרי"ש אלישיב''', שמנהג הנשים הוא לשמוע פרשת זכור. וכך הכריע ב'''שו"ת יחוה דעת''' (חלק א פד), אך כתב שאין להם חיוב.

לעומת זאת יש שפסקו, שהנשים לא צריכות כלל לשמוע פרשת זכור. כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ( אורח חיים לז), שהמנהג שהנשים לא מגיעות לשמוע פרשת זכור כלל.
פסק ב'''כף החיים''' (תרפה ל) שנשים אינן חייבות לשמוע קריאת פרשת זכור, אך מכל מקום חייבות במצווה. וכן כתב בשו"ת '''קנין תורה''' (נג), שנשים לא צריכות לשמוע פרשת זכור.

ה'''בן איש חי''' ('''תורת חסד''' קפז) קבע שמצוות זכור היא תמיד ולכן נשים חייבות. ו'''הרב קנייבסקי''' הביא בספרו '''טעמא דקרא''' (חלק הנהגות והוראות ממרן ה'''חזון איש''' כג) שה'''חזון איש''' הורה, שאין נשים חייבות לשמוע פרשת זכור. וכן '''הרב מרדכי אליהו''' כתב שנשים אינן חייבות, והדבר תלוי ברצונן.

ולעומתם דעת ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) שנשים חייבות במצוה, זו כיון דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא, ועוד דיש בה לאו ד'לא תשכח'.

====קריאת זכור לנשים====
יש שנהגו לעשות קריאת זכור מיוחדת לנשים, שישמעו את פרשת זכור מתוך ספר תורה ('''מנח"י''' ט סח), ומכל מקום כותב שיקראו ללא ברכה כי לפי חלק מהדעות נשים פטורות.

ומכיון שה'''שו"ע''' פסק שיש חיוב בעשרה, נכון במיוחד שיהיו שם עשרה גברים, כדי שיהיה במניין, ושלא יוציאו סתם ספר תורה ('''הליכות בת ישראל''' כב הערה ג, בשם '''הרב אלישיב'''), אך ב'''חזון עובדיה''' התיר להוציא ס"ת לקריאה ([https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_13.png דיני קריאת ארבע פרשיות ג]).

יש שכתבו, שבמקום שלא נהגו לעשות זאת, עדיף שלא יעשו קריאה במיוחד לנשים{{הערה|'''מנח"י''' שם. '''שו"ת קניין תורה''' ח"ז נז. '''שו"ת שרגא המאיר''' ח"ו קטז, וראה את הדעות [https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_14.png בפסקי תשובות] תרפה}}.

==סיכום==
בסוגייה זאת נידונו בהרחבה, פרטי המצווה של זכירת מעשה עמלק. להלן סיכום של הנושאים שהוצגו בסוגייה:

*התורה כותבת בפרשת כי תצא לזכור את מה שעשה עמלק. צריך לשנוא ולתעב כדי לזרז העם להילחם בו. ישנה מחלוקת האם המצווה היא חובת ציבור או חובת יחיד. רובן של הראשונים מונים את המצווה, אבל ישנם כאלה שלא מחשיבים את מצווה זו. למצווה זו ישנם מספר טעמים.

*חז"ל אומרים שצריך לזכור דווקא בפה. וכן יש שכתבו שצריך לזכור מתוך ספר, אך יש שכתבו שאין חובה. נחלקו המפרשים אם אפשר ללמוד זאת מהגמרא. ישנם כאלו שכתבו שצריך דווקא לזכור מתוך ספר תורה, ויש שכתבו שאין צריך. בענין תוכן הקריאה יש שכתבו שצריך לזכור דווקא מתוך פרשת זכור, וי"א שלאו דוקא. וכן יש שפסקו שאפשר לצאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק".

*אמרו חז"ל שבשבת השנייה בחודש אדר קוראים פרשת זכור. נחלקו האם חיוב הפרשה מהתורה. בזמן הקריאה נפסק שזה בשבת שלפני פורים, שנייה באדר או להפסקה. נחלקו האם צריך פרשת זכור מניין. וישנם מספר דינים והלכות הקשורות לפרשת זכור.

*בעניין תדירות קיום המצווה, ישנם כאלה שכתבו שצריך רק פעם בחיים, ויש שכתבו פעם בשנה, וי"א שצריך כל יום ויום.

*בחיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו הראשונים והפוסקים, וכן בעניין קריאה זכור במיוחד לנשים.

לקישורים לספרים ומראי מקומות ראה ב'''קטגוריה:זכירת מעשה עמלק'''.

==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==

*[https://minchasasher.com/he/shiur/moadim-he/%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7-2/ שיעור בנושא מצוות זכירת עמלק], באתר מנחת אשר.
*[https://www.sulamot.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8/ מאמר על פרשת זכור וזכירת מעשה עמלק], באתר סולמות.
*[https://etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-devarim/parashat-ki-tetze/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%A9%D7%A8-%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9A-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7 זכור את אשר עשה לך עמלק], באתר תורת הר ציון.
*[https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/018-11.pdf קובץ בגדר מצוות זכור וחיוב הנשים], באתר ספריית אסיף.
*[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8 פרשת זכור], באתר ויקישיבה.
*[https://olamot.net/shiur/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8 שיעור בעניין פרשת זכור וחובת נשים], באתר עולמות.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:זכירת מעשה עמלק]]
[[קטגוריה:משנה מגילה ג ד]]
[[קטגוריה:מגילה יח.]]
[[קטגוריה:מגילה ל.]]
[[קטגוריה:מלכים פרק ה]]
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק יג]]
[[קטגוריה:ספר המצוות עשה קפט]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן תרפה]]

זכירת מעשה עמלק

2022-08-25T18:43:35Z

בן עזאי:

{{תחרות כתיבה}}

{{מקורות|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%92_%D7%93 מגילה ג ד]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%97_%D7%90 מגילה יח א], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%9C_%D7%90 מגילה ל א]||[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A7%D7%A4%D7%98 ספר המצוות עשה קפט], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%94 הלכות מלכים ומלחמות ה ה], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%91 אורח חיים תרפה ב], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%96 אורח חיים תרפה ז]}}

סוגיה העוסקת במצוות עשה לזכור את מעשיו של עמלק.
במצווה זה ישנם נידונים רבים, חיובה. הגדרתה, ופרטיה. בנוסף נידונים בסוגיה זו, אופן קיום המצווה, תדירותה, חיוב הנשים בה, ופרשת זכור.

==מקור ויסוד המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
את המצווה לזכור את מעשיו של עמלק, כותבת התורה בחומש '''דברים''', פרשת '''כי תצא''', בציווי; {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= זכור את אשר עשה לך עמלק.|מקור=דברים כה יז}}

מעשיו של עמלק, שהתורה מצווה לזכור, מתוארים בפרשת '''בשלח'''; "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפדים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז ח|שמות יז ח}}, שלאחר שישראל יוצאים ממצרים, ועוברים את ים סוף, כמסופר בפרשת '''בשלח''', מגיע עמלק ונלחם עם ישראל במקום שנקרא "רפידים". לאחר שישראל מנצחים את עמלק, הקב"ה מצווה את ישראל לזכור את המלחמה הזאת.

לאחר סיפור מלחמת עמלק, התורה כותבת: {{ציטוטון|כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק}} {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז יד|שם יז יד}}.

ו'''רש"י''' מפרש: "ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כי מחה אמחה - לכן אני מזהירך כן. כי חפץ אני למחותו" {{ויקיטקסט|רש"י על שמות יז|רש"י שם}}. ונחלקו מפרשי '''רש"י''' בדעתו, האם התורה מצווה גם כאן את ישראל לזכור את מעשה עמלק{{הערה|[https://www.sefaria.org.il/Mizrachi%2C_Exodus.17.14.2?vhe=Four_commentaries_on_Rashi._Warsaw,_1862&lang=he מזרחי] ו'''באר שדה''' '''שמות''' יז יד, וה'''ספורנו''' מפרש, שהכוונה לפרשת זכור}}, או שאין כאן שום ציווי על ישראל, אלא שנכתוב בספר זיכרון על המלחמה, ושהקב"ה ימחה אותו, וציווי המצווה מופיע רק ב'''כי תצא'''{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59481&st=&pgnum=190 נחלת יעקב שם], וכן כותב שאינו מבין את דברי ה'''מזרחי'''}}.

===גדר המצווה===

המצווה היא לזכור את מעשיו הרעים של עמלק, שהתגרה בעם ישראל במדבר לאחר שיצאו ממצרים, לזרז את העם להילחם בו, לשנוא ולתעב אותו בלבינו {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות לרמב"ם עשה קפט}}.

המצווה היא אחת משלוש מצוות הקשורות בעמלק, הכתובות באותו מקום, נוסף למצוות הזכירה: מצוות לא תעשה; שלא לשכוח את מעשה עמלק; "לא תשכח" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|דברים כה יט}}, ומצות עשה; למחות את זכר עמלק; "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|שם}}.

איזכור המצווה ב'''משנה''' הוא, שיש לקרוא בשבת השנייה באדר את פרשת זכור {{ויקיטקסט|משנה מגילה ג ד|מגילה ג ד}}, וכך כתוב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}. ה'''גמרא''' שם דנה בזמן הקריאה (ראה להלן).

במסכת מגילה, מביאה ה'''גמרא''' את דרשת ה'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כה יז}}, שיש חילוק בין מצוות העשה למצוות הל"ת, באופן קיום המצווה; המצווה לזכור היא בפה, ואילו לא לשכוח זאת מצווה שמקיימים בלב {{ויקיטקסט|מגילה יח א|מגילה יח א}}. כך גם פוסק ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|מלכים ומלחמות ה ה}}. ה'''חינוך''' מקשר את המצווה, למצוות מחיית עמלק, שע"י שנזכור ונשנא את עמלק, נזרז את העם להילחם בו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|ספר החינוך מצווה תרג}}.

על מצוות זכירת מעשה עמלק לא מברכים, מפני שזו מצווה הקשורה להשחתה, ואפילו שזו השחתת רשעי אומות העולם {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/תרפה|כף החיים תרפה ס"ק כט}}. יש דחו זאת ('''שו"ת משנה הלכות''' חלק ז פא), שהרי ישראל אמרו שירה כשטבעו המצרים. ותירצו, שלדעת חלק מהראשונים זה מצווה תמידית, לכן אין מברכים על המצווה.

חובת המצווה אף בזמן הזה{{הערה|מלאכת שלמה מגילה פ"ב מ"ד. ריטב"א מגילה יז ב}}.

====חובת ציבור או חובת יחיד====
מדברי ה'''רא"ש''' במסכת ברכות {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/ברכות/פרק ז|ז כ}} מבין בפשטות ה'''תרוה"ד''' {{ויקיטקסט|תרומת הדשן/א/קח|קח}}, שחובת המצווה הוא לשמוע בציבור. ה'''רס"ג''' מונה אף הוא את המצווה במצוות המוטלות על הציבור ([https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he ספר המצוות לרס"ג פרשה סא]).

וכן נראה, שמכיוון שמצוות מחיית עמלק היא מצווה שמוטלת על הרבים, כפי שכתבו ה'''חינוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%AA%D7%A8%D7%93 חינוך מצווה תרד]) וה'''יראים''' (רצט), הרי נראה שכל מצוות הקשורות לעמלק, הם מצוות של חובת ציבור, כמו עמלק שנלחם בכללות עם ישראל.

ובמיוחד שיש דעות הקושרות באופן ממשי את מצוות הזכירה למצוות המחייה, שע"י מצוות הזכירה נעורר הנפשות להילחם בעמלק {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}} {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|חינוך מצווה תרג}} א"כ נראה שזו מצוות חובת ציבור. באופן כזה מסביר ה'''קרן אורה''' (ברכות ג א).

מנגד יש לומר, שהרי עניין זכירה הוא ענין אישי ופרטי, א"כ הרי שזו מצווה פרטית המוטלת על היחיד, ובפרט לדעות האומרות שמצווה זו אין לה קשר למצוות המחייה, אלא היא בפנ"ע לגמרי.

ה'''חינוך''' כותב {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרד|חינוך מצווה תרד}} שמצוות המחייה היא גם מצווה המוטלת על הציבור, אך גם יש בה חובה על כל אחד. מכיוון שלפי החינוך יש קשר הדוק בין מצוות הזכירה למצוות המחייה, נראה שקו זה קיים גם במצוות הזכירה. ב'''מקראי קודש''' כתב (פורים ז), שמצווה זו חלה על כל יחיד ויחיד.

ה'''בנין שלמה''' כותב (נד), ששונה קריאת זכור משאר הקריאות, שזו קריאה שחובתה על היחיד, שבשאר קריאות אם אין ציבור, אין שום חובה, אך בקריאת פרשת זכור, אם אין ס"ת, מכל מקום צריך לקרואה מתוך חומש.

===במנין המצוות===

ישנה מחלוקת בין מוני המצוות, האם מצוות זכירת עמלק, היא מצווה בפני עצמה.

====לא מצווה בפני עצמה====
יש מהראשונים ומוני המצוות, שלא מונים את מצוות זכור כמצווה בפני עצמה;

*ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', בפירושם על ה'''ספרא''' ('''בחוקות'''י ב), כתבו שהמצווה היא ללמוד ולשנות הלכות מגילה, או ללמוד הלכות סתם. בכך פירשו את ה'''ספרא''' שכתב שתהא שונה בפיך, שלמד ותשנה הלכות בפיך. יוצא א"כ לדעתם שאין מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא שציווי זה הוא ציווי ללימוד תורה.

*ה'''רס"ג''', לא מונה במצוות התלויות על היחיד את מצוות זכור, אך במצוות התליות על הציבור כתב את מצוות מחיית עמלק. וביאר '''ר"י פערלא''' שלדעתו מצוות זכירת עמלק היא חלק ממצות מחיית עמלק [https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he (פרשה סא)].

*ה'''בה"ג''' וה'''יראים''' לא מנו אף הם את המצווה. וביארו אחרונים שלדעתם, מצוות זכירת מעשה עמלק אינה מצווה בפני עצמה, כיוון שהיא טפלה ושייכת למצווה של מחיית עמלק {{הערה|הערות '''רא"ש טרויב''' ל'''הלכות גדולות''' דף ח א אות ב}}.

====מצווה בפני עצמה====
רובם של מוני המצוות סוברים שזכירת עמלק היא מצווה בפני עצמה;

*ב'''ספר המצוות לרמב"ם''', מתוארת המצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק" {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|עשה קפט}}.

*'''ספר החינוך''' קושר אף הוא את מצוות הזכירה למצוות המחייה אע"פ שהוא סובר שמצוות הזכירה היא מצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים" {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

*ה'''סמ"ג''' מחלק בין מצוות הזכירה מצוות עשה לבין מצוות הלא תעשה שלא לשכוח. לדעתו הלאו קשור למצוות המחייה {{ויקיטקסט|סמ"ג לאו רכו|לאו רכו}}, ואילו הזכירה היא מצווה בפני עצמה {{ויקיטקסט|סמ"ג עשה קמז|עשה קמז}}. ה'''סמ"ק''' אף הוא מחשיב את המצווה כבפני עצמה [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147.2?lang=he (מצוה קמז)].

===טעמים למצווה===

אנו מוצאים במפרשים ובמדרשים כמה טעמים למצווה זו:

מדברי ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}} משמע שטעם המצווה הוא כדי שנעורר שנאה ואיבה לעמלק. וכעין זה כתב ה'''רמב"ן''' בפירושו עה"ת (דברים כה יז). וכן כתב ב'''ספר החינוך''', שטעם המצווה כדי לשונאו ולהילחם בו, ולכן כתב שנשים פטורות. ועוד כתב ה'''חינוך''' טעם לדבר, כדי שנראה גודל אהבת השי"ת אלינו, איך העניש שונאינו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

בפרקי ד'''רבי אליעזר''' {{ויקיטקסט|פרקי דרבי אליעזר מד|מד}} כתוב, שטעם המצווה הוא, כדי לזכור את החטא שהביא למעשה עמלק, אלא שלא רצה הקב"ה לבייש את ישראל לכן צווה אותם לזכור את מעשה עמלק וע"י כך יזכרו בחטא שהביא לכך.

ב'''מדרש תנחומא''' ([https://daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/49.htm כי תצא ח]) וב'''רש"י''' כתוב {{ויקיטקסט|רש"י על דברים כה|דברים כה יז}} שטעם סמיכות פרשת זכור לאיסור של משקולות, הוא כדי ללמדך שלא היו ישראל נזהרין בכך ועמלק בא מפני שחטאו ישראל, ומדבריו יוצא שמצוות זכור היא כדי לעורר את ישראל שלא לחטוא{{הערה|וכך גם מסבירים ה'''רבינו בחי''', '''הכלי יקר''' וה'''דעת זקנים''' (דברים כה יז)}}.

ה'''סמ"ק''' [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.23?lang=he (מצווה כג)] מוסיף טעם למצווה, שנזכור שהקב"ה מצילינו מיד אויבינו ומתוך כך לא נחטא.

טעם ה'''ספרי''' למצווה הוא; כדי שנתפלל שהשי"ת ימחה את שם עמלק, כיון שאין שם ה' שלם כל עוד עמלק בעולם {{הערה|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94#%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7_%D7%99%D7%96_(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7)(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7) כי תצא רצו]. כך פירש רבי '''דוד פרדו''' בפירושו על ה'''ספרי'''}}.

==אופן קיום המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
ביאור אופן קיום מצוות זכירת מעשה עמלק.

===זכירה בפה===
'''חז"ל''' מוסיפים בגדר המצווה, שכדי לצאת ידי חובה לא מספיק רק לזכור בלב אלא צריך לומר בפה.

כך מובא ב'''ספרא''' ([https://www.sefaria.org.il/Sifra%2C_Bechukotai%2C_Section_1.3?ven=Sifra_by_Rabbi_Shraga_Silverstein&vhe=Venice_1545&lang=he בחוקותי א ג]): "תניא אי זכור יכול בלב כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך". - מדוע כתוב בתורה גם לא תשכח וגם זכור, אלא שאל תשכח זה לא לשכוח בלב, אבל כדי לקיים את מצוות זכור יש לבטא זאת בדיבור ממש בפה כדי שלא נשכח {{הערה|כך מסביר גם ה'''תורה תמימה''' '''דברים''' כה יז. בנוסף לומדים שם ב'''ספרא''' גם לגבי הזכירות האחרות, כגון מרים, שבת וכו', שבהם גם צריכה להיות זכירה בפה}}.

כך גם שנינו ב'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כי תצא כה יז}}: "זכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח, בפה. לא תשכח, בלב". גם '''מהר"ם חאגיז''' כותב במנין המצוות שלו ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24757&st=&pgnum=188 מצוה תרג, עשה רמב]), שיש לזכור את עמלק בפה דווקא. וזה לשונו: "לזכור בפה כל הימים מה שעה והרע לנו עמלק כו'".

ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} מביאה את דברי ה'''ספרי''', כדי ללמוד לקריאת מגילה שיש לומר בפה, ולא יוצאים ידי חובה כשזוכרים בלב;

לכאורה תמוה, שהרי כל הלימוד של ה'''ספרי''' לזכור בפה, הוא מהכפילות של לא תשכח וזכור, והרי אין שום כפילות אלא אלו הם שתי מצוות נפרדות גם לא תעשה וגם עשה. ה'''שדי חמד''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14153&st=&pgnum=341 כללים מערכה ז, כלל יג]) מביא את תירוץ ה'''חיד"א''', שה'''ספרא''' לא לומד מהכפילות, אלא מכך שהתורה לא כתבה לא תשכח מלזוכרו, ובמקום זאת כתבה שתי מצוות נפרדות.

ישנה דעה האומרת שאפשר לצאת ידי חובה גם ע"י כוונה, ולאו דווקא ע"י דיבור. וכתבו אחרונים {{הערה|'''מג"א''' סקב. '''שו"ע הרב''' שם סעיף ד. '''חיד"א עבודת הקודש''' צפורן שמיר א. '''כף החיים''' ס"ק ד}} בשם ה'''אריז"ל''' שכאשר אומרים 'לשמך הגדול', בברכות קרישמ"ע שחרית, יש לכוון למחיית עמלק. ומשמע לדעתם שבזה מקיימים מצ"ע, וכפי שכתב ה'''בן איש חי''' {{ויקיטקסט|בן איש חי שנה א שמות|שמות שנה א}}: "וכשאומר "לשמך הגדול" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם".

לכאורה קשה, איך אפשר לצאת ידי חובה במחשבה, הרי צריך אמירה בפה, אלא שלדעת ה'''שדי חמד''' (מאמר חדש אדר ג ח), באמת לא יוצאים בזה יד"ח מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא רק בלאו של לא תשכח.

===זכירה מתוך ספר===
ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' (יח א) מביאה מקור למשנה שכותבת "קראה על פה לא יצא", מזה שלומדים גזירה שווה מזכירת עמלק; במגילה כתוב והימים האלה נזכרים כו', ובזכירת עמלק כתוב, כתוב זאת זיכרון בספר. הגמרא שואלת שאולי הכוונה לעיון ולא לקריאה, ומתרצת שלומדים מזכירת עמלק שזכור זה דווקא בפה. ונראה ממהלך הגמרא, שבנוסף לחיוב של קריאה בפה, יש חובת קריאה מתוך ספר. וכן כתבו ב'''ספר האשכול''' (הלכות חנוכה ופורים י) וה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%97%D7%93%D7%A9_(%D7%91%22%D7%97) תרפה סק"א]) שצריך קריאה מתוך ספר ולא יוצאים ידי חובה בקריאה בע"פ. וכן כתב ה'''משנ"ב''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%91 תרפה ס"ק יד]) שכך הוא פשט הגמרא.

ה'''פנ"י''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%99_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 מגילה יח א]) חולק וכותב, שאין שום הוכחה מסוגיה זו שצריך זכירה מתוך ספר, אלא רק שצריך לקרוא בפה, ומה שלומדים שצריך לקרוא בספר, זה רק מה שהקב"ה ציווה; כתוב זאת זכרון בספר, אך לא חלק מהמצווה המוטלת עלינו, זכירת מעשה עמלק. ה'''שפת אמת''' דוחה את דברי ה''''פנ"י''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14522&st=&pgnum=260 מגילה יז ב]), וכותב שבאמת מפשט הסוגיה מובן שיש חיוב לזכור בספר.

ה'''תוס'''' ב'''מגילה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%96_%D7%91#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA יז ב ד"ה כל]), כותב - "שהרי קה"ת אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא", ובצורה דומה כתב גם ב'''ברכות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%92_%D7%90#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA יג א ד"ה בכל לשון]). כמו כן, בפירוש ה'''רא"ש''' ב'''ברכות''' ([https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96 ז כ]), כתב: "...כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה". וכתב ה'''סמ"ק''' ([https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147?vhe=Sefer_Mitzvot_Katan,_Kopys,_1820&lang=he עשה קמ"ז]) - "זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פר' זכור". ונראה שראשונים אלא סוברים שחיוב המצווה הוא דווקא קריאה מתוך ספר. גם '''רבנו חננאל''' כותב ([https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%A0%D7%A0%D7%90%D7%9C_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 מגילה יח א ד"ה קראה]), שהציווי הוא "זכור בפה מה שכתוב בספר".

דבר זה אינו מקובל על כל הראשונים. ה'''רמב"ם''' ב'''ספר המצוות''', בהתייחסו לאופן קיום המצווה, כותב: "ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו", ולא כותב על ענין הספר. ה'''רמב"ן''' בפירושו לפרשת '''כי תצא''' מגדיר את מצות הזכירה בפה - "והנכון בעיני... ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה הרשע...", ודוחה אפשרות שחובת הקריאה היא בספר.

====זכירה מספר תורה כשר====
ישנם כאלה, הסוברים ש'ספר' הכוונה לספר תורה כשר . ה'''פרי מגדים''' (קמ”ג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר) כותב, שצריך דווקא ספר תורה כשר, והקורא בספר תורה פסול לא יוצא ידי חובתו. לכן נוהגים לקרוא בספר תורה הכי מהודר. ה'''מג"א''' (תרפה ס"ק ב) מביא דעת כמה ראשונים שיש חיוב מהתורה לקרוא בספר תורה. ה'''משנ"ב''' פוסק שיש לקרוא מספר תורה כשר (תרפה ס"ק יד). יש שפסקו שמי שאין לו ספר תורה, יקרא לכל הפחות מחומש ('''כף החיים''' ס”ק לה. '''מקראי קודש''' פורים ז).

אולם ב'''שו”ת מהר”ם שיק''' (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט), ובספר '''שואל ומשיב''' (מהדורא ג' חלק א' ש"צ) כתבו ש'בספר' פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה, וכך כתבו להלכה כמה מן האחרונים (הובאו ב'''מנחת אשר''' פורים כד, ה). ה'''מנחת חינוך''' כתב שהקריאה מתוך ספר תורה זה מדרבנן, ומדאורייתא די שיזכור בפה (מצווה תרג). בספר '''הליכות שלמה''' (פרק י"ח אות ד') כתוב ש'''הרב אויערבך''' פסק, שאם נמצא פסול בס"ת אין צריך לקרוא שנית ויצאו יד"ח{{הערה|וראה וב'''ציונים''' שם הביאו שכ"כ בספר '''פני האריה''' החי (יט)}}. א"כ נראה דדעת רוב האחרונים שא"צ לקרוא מס"ת דווקא.

ה'''רמב"ן''' כותב, שיש לספר לבניו על מעשיו של עמלק. אך במקום אחר כותב ה'''רמב"ן''' (שמות י"ז, יד'): "והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתוב 'לקוח את ספר התורה הזה'". וכך משמע גם מ'''רש"י''' (במנחות לב ב ד"ה כתיבה), בענין "כתבה איגרת" במזוזה, שמביא שם - "'כתוב זאת זכרון בספר' - מה ספר (=ספר תורה) בעי דקדוק, אף מזוזה בעיא דקדוק". א"כ לשיטתם, חובת הקריאה בספר, המתבססת על פסוק זה, היא בספר תורה דווקא.
האב"ע חולק על הרמב"ן (שם) מעלה אפשרות - "או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה', ואיננו איתנו", א"כ לדעתו 'בספר' אין הכוונה לספר תורה.

===תוכן הזכירה===
מכיוון ש'''חז"ל''' פוסקים שיש לעשות את המצווה דווקא בפה, ישנה מחלוקת בנוסח אותו צריך לומר ע"מ לצאת ידי חובת המצווה.

====דווקא פרשת זכור====

*לפי דברי ה'''תוספות''' (ברכות יג א), ה'''תוס' הרא"ש''' (שם), ה'''רא"ש''' (שם ז כ), ה'''רשב"א''' (שם יג א), ה'''תוס' ר"י החסיד''' וה'''תוס' שאנץ''' (שם), משמע שיש חיוב מהתורה בקריאת פרשת זכור, ע"מ לצאת ידי חובה, כפי שאומר '''תוס'''': "פרשיות המחויבים לקרות מן התורה כמו פרשת זכור" ומשמע מדבריו שבקריאת פרשה זו מקיימים את מצוות זכור.

*כך גם משמע מדברי ה'''תרומת הדשן''' (קח) שכתב שטעות בידי בני הכפרים שמקפידים לבוא לעיירות דווקא כדי לשמוע מגילה במנין, וצריכים לבוא לשמוע פרשת זכור במנין בשבת שלפני פורים שהיא הרי חובה מהתורה. אך הרי גם בפורים ישנה קריאת התורה 'ויבא עמלק' והרי יכולים לצאת בזה ידי חובה? אלא משמע לדעתו שאין יוצאים ידי חובה בקריאה זו, אלא רק בפרשת זכור.

*כך גם דעת ה'''פעולת שכיר''' (קלג), '''ערוך השולחן''' (תרפה ה) ו'''המשנה ברורה''' (תרפה ס"ק טז).

====דרכים אחרות לזכירה====

*מדברי ה'''רמב"ם''' משמע {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט| ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, שכל אחד יזכיר במילותיו שלו, ואינו מזכיר נוסח מסוים.
*ה'''חינוך''' מפרש שצריך לזכור מעשה עמלק כדי שלא תשכח שנאתו מלבנו ולא כותב על נוסח מסוים {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

*ה'''רמב"ן''' כותב (סוף '''כי תצא''') שהאמירה בפה היא לספר לבניו ולדורותיו את מעשה עמלק שלא נשכח למחותו, אם כן יוצא שלדעתו כל אחד אומר במילים שלו ולא צריך נוסח מסוים. {{הערה|וכן כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' (לז), שאין צריך נוסח מסוים}}.

*ה'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' מפרשים זכור, שתהא שונה בפיך הלכות מגילה {{הערה|'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' ל'''תורת כהנים''' ב'''חוקותי''' ב}}, שתקבע זמנים להיות קורא בתורה ענין זה, וכן כותבים שאפשר לצאת ידי חובה גם בשמיעת המגילה.

====יציאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק" ו"כי תצא"====
ישנו דיון בפוסקים האם ניתן לצאת ידי חובת המצווה רק בפרשת זכור או גם בפרשת 'ויבא עמלק'.

ה'''תרוה"ד''' פוסק (קח) שיוצאים ידי חובה דווקא בפרשת זכור וא"א בקריאת ויבא עמלק, ולכן כותב שבני הכפרים, עדיף להם לבוא לשמוע פרשה במנין, את פרשת זכור מאשר קריאת המגילה ופרשת ויבא עמלק.

לדעת ה'''מגן אברהם''' ([https://www.sefaria.org.il/Magen_Avraham.685?vhe=Magen_Avraham&lang=he תרפה]) אפשר לצאת ידי חובת המצווה אף בשמיעת קריאת התורה של פורים שהרי ביום זה קוראים את פרשת 'ויבא עמלק' ('''בשלח'''), ולא את פרשת זכור{{הערה|לדעתו הסכימו ה'''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''', (או"ח תרפה). '''חכמת שלמה''' (מגילה יח א) ועוד מהאחרונים}}.

המ'''הרי"ל דיסקין''' ('''שו"ת מהרי"ל דיסקין''' קונטרס אחרון ה ס"ק קא) ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק טז) וה'''ערוך השלחן''' (שם ה), חולקים על דעת ה'''מג"א''', ופוסקים שא"א לצאת ידי חובה המצווה בשמיעת פרשת 'ויבא עמלק'.

ה'''גרי"ד סולובייצ'יק''' בספרו "'''שיעורים לזכר אבא מרי'''", בהסתמך על הצעת ה'''רמב"ן''' בפרשת '''כי תצא''' "ונמצינו למדים מן התורה בשניה זכור ויהיה סמך למקרא מגילה מן התורה", טוען שמקרא מגילה וקריאת "ויבא עמלק" בפורים, מהוים המשך לקיום דאורייתא של מצות זכירת עמלק, שקוימה בקריאת "זכור" בשבת שלפני כן.

לעומת זאת, כשקוראים את פרשת "כי תצא", מודים כל הפוסקים שאפשר לצאת ידי חובה, כיוון שזו אותה קריאה בדיוק שקוראים בפרשת זכור. וכיוון שהקריאה בפרשת זכור היא תקנת חכמים בלבד (אלא שמקיימים בזה מצוות דאורייתא), הרי שכל פעם ששומעים פרשה זו אפשר לצאת ידי חובה.

אך צריך לכוון בשעת קריאה זו, לצאת ידי חובת המצווה ('''פעולת שכיר''' קלג).
וכן יש פוסקים האומרים, שלפני הקריאה, יש לומר לבעל קורא, שיכוון להוציא ידי חובה, את מי שצריך{{הערה|'''שו"ת הר צבי''' ח"א נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}.

{| class="wikitable"
|-
!השיטות!!מחלוקת בעניין תוכן הקריאה
|-
|'''תוס''', '''רא"ש''', '''רשב"א''', '''תרומת הדשן''' ועוד ראשונים, וכן ה'''משנ"ב''' ה'''פעולת שכיר''' וה'''ערוך שלחן'''||החובה היא לקרוא דווקא את פרשת זכור כדי לצאת ידי חובת מצוות זכירת מעשה עמלק.
|-
|ה'''רמב"ם''', ה'''חינוך''', ה'''רמב"ן''', ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ'''||לא צריך דווקא פרשת זכור, אלא כל אחד יזכור במילים שלו, או ילמד הלכות מגילה.
|-
|'''מגן אברהם''', '''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''' ועוד אחרונים||לא חייבים לשמוע דווקא את פרשת זכור, אלא אפשר גם לצאת ידי חובת המצווה כששומעים את קריאת "ןיבא עמלק" בפורים. על דעה זו חלקו חלק מהפוסקים כגון ה'''משנ"ב''' ה'''מהרי"ל דיסקין''' וה'''ערוך השלחן'''.
|}

==פרשת זכור==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
{{חלונית
| ניקוד = כן
| כותרת = '''פרשת זכור'''
| תוכן =זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים.

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94_%D7%99%D7%96 דברים כה יז]
}}
המקור לקריאת פרשת זכור{{הערה|בזמן תקופת הגאונים, כונתה שבת זו: "שבת מחיית עמלק"}}, בשבת השנייה בחודש אדר, הוא ב'''משנה''': {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= בשנייה זכור.|מקור=מגילה ג ד}}

כך נכתב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}, וב'''ברייתא''' {{ויקיטקסט|מגילה ל א|מגילה ל א}}. וכן כתב ה'''רמב"ם''' בהלכות תפילה (יג כ).

ב'''טור''' וב'''שו"ע''', אכן נפסק, שבשת השנייה בחודש אדר, קוראים את פרשת זכור;
{{ציטוטון|בשבת שניה מוציאין שני ספרים: באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא "זכור את אשר עשה לך עמלק", ומפטיר "פקדתי את אשר עשה לך עמלק"}} {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|או"ח תרפה ב}}.
למעשה, זהו האיזכור היחיד ב'''שו"ע''', של מצוות זכירת מעשה עמלק.

את פרשת זכור, קוראים בשבת שלפני פורים, בהקשר לכך שהיהודים בפורים ניצחו את המן הרשע, שהיה מצאצאי עמלק {{הערה|{{ויקיטקסט|לבוש אורח חיים תרפה|לבוש תרפה ב}}. '''מנחת ביכורים''' על התוספתא מגילה ג א, '''משנ"ב''' תרפה ס"ק א, ועוד}}. בקריאה זו קוראים את הפסוקים, המדברים על הציווי, מסוף פרשת כי תצא (דברים כה, יז-יט).

בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, ולמפטיר, קוראים את פרשת זכור מתוך ספר התורה השני.

===חיוב הקריאה===
נחלקו הראשונים, אם קריאת פרשת זכור היא מצווה מהתורה, או מדרבנן.

ע"פ המובא לעיל, רובם של הראשונים, כגון '''תוס'<nowiki/>''' וה'''רא"ש''' סוברים, שקיום המצווה מדאורייתא הוא ע"י קריאת פרשת זכור. ה'''רשב"א''' לעומת זאת מסביר (הובא [https://www.sefaria.org.il/Machatzit_HaShekel_on_Orach_Chayim.685.1.2?vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893,_Vol_2&lang=he ב'''מחצית השקל''' תרפה]), שבאמת ה'''תוס'''' עצמם סוברים שפרשת זכור היא מהתורה, ומה שכתבו זה רק לדעת '''רש"י'''.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת אינו מחשיב {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים יג כ|הלכות תפילה יג כ}} את קריאת פרשת זכור מהתורה, אלא מחשיב אותה ככל שאר ארבע הפרשיות, שהם מהתורה. גם לדעת הרמב"ן (סוף כי תצא), שהחיוב הוא לספר לבניו ולבנותיו את מעשיו של עמלק, הקריאה של פרשת זכור אינה מהתורה.

ה'''תורה תמימה''' כותב (דברים כה יט) שחיוב מצווה זו הוא פעם בשנה כדי שלא ישכח, וא"כ הרי בימינו שקוראים פעם בשנה את פרשת כי תצא, קריאת פרשת זכור, זה רק מדרבנן, שתיקנו קריאה זו לאנשי נהרדעה שהיו מסיימים את התורה רק פעם בשלוש שנים.

ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, נפסק כדעה האומרת שמצווה זו היא מהתורה, היינו על סמך ראשונים אלו, ולכן יש לשמוע את פרשה זו במניין ומתוך ס"ת.

===זמן הקריאה===
ב'''משנה''' נכתב (מגילה ג ד): "בשנייה זכור". ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות שלו (שם), מגדיר את זמן זה, וכותב שמשך השבוע של שבת זו חל הפורים, וכן מפרש '''רע"ב''' שזו שבת הסמוכה לפורים, כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן. וכתבו מפרשי המשנה בשם ה'''ר"ן''', שאם שבת שקלים חלה בר"ח, אז שבת זכור היא שבת שנייה ממש, אך אם חל בתוך השבוע, אז שבת זכור היא השבת השנייה להפסקה.

ב'''גמרא''' נחלקו במקרה שפורים חל בערב שבת. רב סובר שמקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים, ושמואל אמר שמאחרין לקרוא בשבת שלאחרי פורים. רב לטעמו, כדי להקדים זכירה לעשייה, ושמואל לטעמו, שהמוקפין יעשו זכירה ועשייה ביחד.

ה'''גמרא''' מסבירה ש'שבת השנייה' יכולה גם להיות בשבת השנייה כפשוטה במקרה ששבת הראשונה חלה בר"ח ואז פורים יחול בע"ש, ומקדימין כרב, ואפשר להסביר על מקרה שר"ח חל באמצע השבוע, ואז מקדימין שקלים, ומפסיקים לשבת השנייה, ואז קוראים זכור היינו 'שנייה להפסקה'.

ורב הונא אומר, שאם חל זכור בשבת לכו"ע קוראין בו ביום, אך '''רש"י''' כותב (עמוד ב) שלעולם זה לא קורה שחל פורים בשבת. ר"נ אומר שגם במקרה כזה רב יחלוק ויגיד שמקדימין כיוון שלבני העירות שמקדימין ליום הכניסה יוצא שמקדימין עשייה לזכירה. ואכן הגמרא מביאה מימרא בשם רב שגם אם חל בשבת לפי רב מקדימין.

ה'''רי"ף''' {{ויקיטקסט|רי"ף על הש"ס/מגילה/דף י עמוד א|ד י א}}, ה'''רא"ש''' {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/מגילה/פרק ד|ד י}} וה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]) פסקו כרב, שמקדימין לשבת שלפני פורים, ואף בני המוקפין יקדימו. וכך פסק ב'''שו"ע''' (או"ח תרפה ה), שאם חל פורים בימי השבוע, ואף בע"ש, מקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים.

===מניין לקריאה===
ה'''רא"ש''' במסכת ברכות (ז כ), כותב בהקשר לסיפור שר"ג שחרר את עבדו כדי שיהיה להם מנין, ומביא דוגמא ששחרר את עבדו שישלים מניין לפרשת זכור.
ב'''שו”ת תרומת הדשן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A9%D7%9F/%D7%90/%D7%A7%D7%97 ק”ח]) הבין מדברי ה'''רא”ש''', שמהתורה צריך לקרוא את פרשת זכור במניין, ולכן שחרר ר"ג את עבדו.

הרבה מהאחרונים {{הערה|ראה '''שער הציון''' תרפ"ה. '''שו"ת בנין שלמה''' ז. '''שו"ת תורת חסד''' או"ח לז}}, יצאו נגד דעת ה'''תרוה"ד''', שמנין זה חיוב מהתורה, וכותבים לא מוכח כך, אלא שר"ג שיחרר את עבדו כיוון שזו מצווה מהתורה, ומתקנת חכמים צריך מניין לקריאה. לכך נוטה דעתם של ה'''משנה ברורה''' (תרפה ס”ק טז) והרב '''עובדיה יוסף''' ('''שו”ת יביע אומר''' ח, או”ח נד יג). לכן מי שאין לו מניין יקרא את פרשת זכור ביחיד. ומכל מקום לכתחילה יש לקרוא בעשרה ('''משנה ברורה''' שם).
כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ([https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_09.png עמוד 7]), שמשמע מה'''רמב"ן''', שאין חיוב לקרוא בציבור.

ה'''מהר”ם שיק''' (על תרי”ג מצוות, תר”ה) מסביר שהטעם לקריאה במניין הוא שמטרת הזכירה היא מחיית עמלק, ומצוות מחיית עמלק היא מצווה המוטלת על הציבור, ולכן גם הזכירה צריכה להיעשות באופן ציבורי. ומכל מקום חובה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, אלא שעליו לקיים את הזכירה בציבור ('''מקראי קודש''' פורים סימן ז). ה'''פעולת שכיר''' (קלג) נותן טעם למה צריך מנין, שהרי כל עוד לא נמחה שם עמלק, אין שם השם שלם, ולכן יש לזה דין של דבר בקדושה, שצריך עשרה.

ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) כותב שהקריאה בעשרה זה מדרבנן. ה'''שו"ע''' לעומת זאת פוסק שפרשת זכור היא במניין מהתורה {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קמו|או"ח קמב}}, וכן כותב שבני הכפרים שאין להם מנין צריכים לבוא לעיירות ולשמוע פרשת זכור במנין {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קפה ז|או"ח קפה ז}}.

===דינים ומנהגים בפרשת זכור===
דינים הלכות ומנהגים, השייכים לקריאה בשבת זכור.

====ההפטרה====
ה'''גמרא''' במגילה מביאה ברייתא {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} שבשבת זכור מפטירין "פקדתי", וכך כתבו ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה יג כ|הלכות תפילה יג כ}}, ה'''רא"ש''' (פ"ד י) וה'''רי"ף''' (מגילה י א).כך פסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|שו"ע שם}}.

נחלקו הפוסקים מהיכן מתחילים את ההפטרה. למנהג הספרדים (הובא ב'''אבודרהם''') מתחילים ב"ויאמר שמואל אל שאול" {{ויקיטקסט|שמואל א טז|שמואל א, טז א}}. ולמנהג האשכנזים מתחילים פסוק לאחר מכן : "כה אמר ה' פקדתי" {{ויקיטקסט|שמואל א טז|שמואל א, טז ב}}.

בהפטרה זו מסופר על מלחמת שאול באגג העמלקי, בה משאיר שאול את צאן העמלקים בחיים, למרות ציוויו של הקב"ה, ובשל כך הוא מאבד את מלכותו.

====פיוטים ויוצרות====
בחלק מקהילות אשכנז נהוג לומר בשבת זו יוצרות וקרובות, מפיוטי רבי אלעזר הקליר, הסדר המופיע בסידורים הוא כדלהלן:

{{טורים|תוכן=
'''יוצר''':
* '''זכור את אשר עשה'''
* '''זכור דבר עתק בכל דרך'''
*'''אופן''' - כבודו יתרומם בפי כל הנשמה
*'''זולת''' - אתה מלא רחמים

'''קרובות''':
*'''מגן''' - אזכיר סלה זכרון מעשים
*'''מחיה''' - תמימים בעודם בסין רדופים
*'''קדושתא''' - אצילי מרעי נכד שעיר
*'''בלשון אשר הזכרת לזוכריך'''
*'''אץ קוצץ''' - בראשי החרוזים חתום "אלעזר בירבי קליר".
*'''זכור איש אשר הגויע אב ללא עתו'''
*'''סילוק''' - זכור את אשר עשה לך}}

בשונה משבת שקלים ושבת החודש, לשבת זכור אין פיוטי '''שבעתא''' בתפילת מוסף. לעומת זאת בסידור '''אוצר התפילות''' מופיע פיוט גם למוסף של שבת זו.

במקומות אחרים (בעיקר מקרב יהדות ספרד), נוהגים לקרוא בשבת זו את הפיוט 'מי כמוך ואין כמוך', שחיבר '''רבי יהודה הלוי''', המכיל את תקציר סיפור מגילת אסתר. יש נוהגים לומר את הפיוט בתוך תפילת 'נשמת כל חי', ויש נוהגים לאומרו לאחר חזרת הש"ץ של תפילת שחרית סמוך לקריאת התורה או אחריה.

====כוונה בקריאה====
אומנם מהתורה צריך לומר את המצווה בפה, ומכיוון שנפסק {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים ס ד|שו"ע או"ח ס ד}} ש[[מצוות צריכות כוונה]], צריכים הקהל לכוון לצאת ידי חובה, אך יוצאים ידי חובה גם בשמיעת הפרשה מהבעל קורא, וצריכים הקהל והבעל קורא לכוון כאילו קראו בפיהם{{הערה|'''משנה ברורה''' ז ס"ק טז. '''שו"ת יביע אומר''' ח או"ח נד יח}}. וטוב שהגבאי יודיע זאת לפני הקריאה{{הערה|'''ילקוט יוסף''' ארבע פרשיות ד. '''חת"ס''' הובא באורחות חיים א"ח נד יח}}.

יש שאומרים, שכיוון שיש דעה שלא סומכים על דין שומע כעונה, צריכים הקהל לומר הקריאה בלחש{{הערה|'''שו"ת יחו"ד''' ח"ג נג, וכותב שכן הוא ב'''פר"ח'''. '''שו"ת משיב דבר''' לה'''נצי"ב''' או"ח מד}}. אך לעומת יש שחולקים ואומרים שאם הקהל יקראו בלחש, יוצא שלא קראו מתוך ספר תורה, ולכן עדיף להקשיב ולכוון{{הערה|'''שו"ת מנחת אליעזר''' ח"ב א, ע"פ שיטת '''מהר"ם אלשקר''', הו"ד ב'''בה"ט''' תרפה ב}}.

אם אדם רוצה לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור במהלך קריאת פרשת כי תצא, לכתחילה צריך לומר לבעל קורא שיתכוון להוציא אותו ידי חובת המצווה{{הערה|ראה '''שו"ת הר צבי''' נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}.

בספר '''הררי קדם''' מביא (קפה), שאביו ה'''גר"מ סולובייציק''', כשהיה עולה למפטיר זכור, לא היה קורא עם הבעל קורא, אלא רק מכוון מדין שומע כעונה, כדי לצאת יד"ח.

יש שכתבו שיש לכוון גם בברכות התורה של מפטיר זכור{{הערה|'''חת"ס''' בסו"ס על הש"ס בהגהה על '''שו"ע''' סימן תרפה. '''תשובות והנהגות''' ח"ב פז}}. לדעת ה'''ט"ז''' אם שמע את הברכות שלא כדין לא יצא ידי חובתו (תרפה ס"ק ב).

====קטן בקריאת זכור====
קטן לא יקרא את פרשת זכור, שהרי לא יכול להוציא את הרבים ידי חובתם ('''מקראי קודש''' פורים א).

נחלקו הפוסקים, אם מותר להעלות קטן למפטיר של זכור. ה'''ב"ח''' מביא את ה'''רש"ל''' {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|או"ח תרפה}} שכותב שבמפטיר זכור אין להעלות קטנים, ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה בשבילו, הקטן הוא העיקר, וכותב שכך ראה ב'''מרדכי'''. ה'''ב"ח''' עצמו חולק על ה'''רש"ל''' וכותב {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|שם}} שמותר להעלות קטן, שהרי המצווה היא לשמוע פרשת זכור, ושמעו, ולא משנה מי עולה לתורה.

ה'''ט"ז''' חולק על ה'''ב"ח''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים תרפה|תרפה ז}}, ולדעתו אם יעלה קטן, הקהל יפסידו את הברכה. אך אם הקטן יודע למי מברכים, וכפי שנפסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים רפב ג|או"ח רפב ג}} שקטן היודע למי מברכין יכול לברך, יוצאים הציבור ידי חובתם לדעת ה'''ט"ז'''. ולא נהגו להעלות קטנים כלל, אך בפועל מותר ('''מקראי קודש''' פורים א).

====טעמים והברת הקריאה====
ה'''רמ"א''' כתב {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, שגם אם אין למישהו מנין או ספר תורה, לכל הפחות יקרא את הקריאה עם מנגינה וטעמים, וכן פסק ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק יז). ה'''ריטב"א''' כתב, שגם לדעות שקריאה זו היא מהתורה, מכל מקום מודים, שנאמרת מכל לשון, ולא בלשון הקודש בלבד (מגילה יז ב).

מכיוון שלפי חלק מהפוסקים, מצווה זו היא מהתורה, נוהגים שכל אחד, ישמע את הקריאה, בהברה המקבולת לפי עדתו, כפי שנהגו אבותיו. דבר זה פסקו '''הרב עובדיה''', ו'''הרב צבי פסח פראנק''' {{הערה|'''ילקוט יוסף''' קמא טז. '''מקרא קודש''' פורים פח}}.

'''הרב פיינשטיין''' (או"ח חלק ג ה) פסק, שגם מי שמקובל מאבותיו הגייה מסוימת, כל עוד הגייה אחרת מקובלת אף היא בעם ישראל, אפשר לשמוע גם קריאה כזאת. הרב '''חיים דוד הלוי''' (חלק ו כב) התנגד גם הוא למנהג זה, וכתב כי כאשר מקפידים רק במצוות פרשת זכור ולא בשאר קריאות התורה אנו מזלזלים ביתר הקריאות שהן מתקנת משה רבינו{{הערה|כך כתבו גם ב'''שו"ת '''שרידי אש''' ב ו, וב'''שו"ת באהלה של תורה''' חלק ב ט עמ' 36-37}}.

====ניקוד והכפלת המילה "זכר"====
ה'''רד"ק''' מעלה ספק האם קוראים את המילה "זכר" בקריאה, עם 'צירה' או 'סגול', ומכריע שיש לקרוא עם סגול.
בספר '''מעשה רב''' מובאת עדות, שה'''גר"א''' היה קורא זכר עם סגול. אולם ע"פ עדותו של ר' '''חיים וולוזין''', שה'''גר"א''' קרא בציירה, היו נוהגים תלמידי ה'''גר"א''' בירושלים.

ה'''משנ"ב''' כתב להכריע, לחזור ולקרוא מילה זו פעמיים בציירה ובסגול (תרפח יח). מנהג זה התפשט בקרב קהילות אשכנז.

ר' '''שולם משולם ראטה''', כתב להכריע כעדותו של ר' '''חיים וולוזין'''. וכן ר' '''מרדכי ברויאר''', כתב שיש לקרוא בצירה, כיוון שכך כתוב בכבתי היד העתיקים ובתוכם כתב "ארם צובא".

יש שכתבו, שיש לחזור על כל הפסוק בפעם השנייה, כיוון שאם חוזרים רק על המילה בלבדה, זה נראה כאילו מתקן עצמו ('''מועדים וזמנים''' ח"ב קסז). אך יש שלא חששו לכך ('''קצות החושן''' פד ס"ק כב).

====יציאה יד"ח כשאינו יודע פשט הקריאה====
כתב '''הגר"מ שטרנבוך''' ('''מועדים וזמנים''' ח"ב קסה), שמי שאינו בקי בפירוש הפסוקים שבפרשת זכור, לכאורה אינו יוצא יד"ח בשמיעת הקריאה, לפי המבואר ב'''שו"ע''' (או"ח קצג א) שלא אומרים שומע כעונה, אלא במי שמבין לשון הקודש אבל מי שאינו מבין אינו יוצא יד"ח ע"י שמיעה, וה"ה בני"ד.

והנה ה'''משנ"ב''' (שם סק"ה) כתב שהמנהג הוא כדעת הסוברים דבלשון הקודש יוצא אעפ"י שאינו מבין בשאר לשונות, ועל כך סומכים אנו שנשים ועמי ארצות יוצאים יד"ח בשמיעה. אך אף ה'''משנ"ב''' כתב שנכון שיאמרו בפיהם יחד עם המוציאם יד"ח, כדי לצאת אף את דעת ה'''שו"ע'''. וממילא הסיק בספר הנ"ל דלפי"ז ודאי שראוי שכל אחד ילמד את פירושי הקריאה.

נראה בביאור הלכה זו, שכאשר אדם אינו מבין את שפת המדבר אליו, לא שייך כלל לומר 'שומע כעונה' כיון שאין כל קשר ושיתוף בין המדבר והשומע. אך כאשר מבין הוא את שפת המדבר אליו אלא שאין הוא עומד על בוריין של דברים, אין בזה כל סיבה לשלול את עצם דין שומע כעונה.

====דינים נוספים====

*כתב ב'''שו"ת תשובות והנהגות''' (חלק ב' צ"ג) לגבי בית הכנסת ביוהנסבורג שבליל שבת באים רבים להתפלל ובבוקר מגיעים רק מעטים, שקראו שם את פרשת זכור בליל שבת ללא ברכה כדי לזכות את הרבים לצאת ידי חובתם מן התורה.
*כתוב בספר '''הליכות שלמה''' בשם ה'''גרש"ז אוירבך''' (י"ח ב), דאף אם לא שמע כל קריאת פרשת זכור יצא יד"ח אם שמע על כל פנים את עיקר הענין, דלא מסתבר דצריך לשמוע כל הקריאה ממש. והוכיח כן מה'''מג"א''' הנ"ל שכתב דיוצא יד"ח גם בפרשת 'ויבא עמלק', הרי שאין צריך אלא לקרוא עיקר מעשה עמלק.
*נוהגים שלא לאכול כלל לפני הקריאה, אלא רק אכילת עראי פחות מכביצה ('''נט"ג''' ד יב).
*ע"מ לצאת ידי חובה, יש לשמוע כל מילה ומילה, ולא לדלג בכלל{{הערה|'''הררי קודש''' ע"פ '''פמ"ג''' רפב מ"ז סק"ב}}.
*נוהגים שאדם חשוב יעלה לתורה, למפטיר זכור, וכן נתפשט המנהג{{הערה|'''ליקוטי מהר"ם''' בשם '''שערי שמים''', ומביא שה'''גר"א''' היה נוהג לעלות}}.
*כתב ב'''פרמ"ג''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41247&st=&pgnum=356 תרפ"ה מ"ז סק"ב]), שאם קראו פרשת זכור בלא ברכת התורה, לא יצאו ידי חובת קריאת זכור, שכיון שברכת התורה היא מצוה מדאורייתא, א"כ הרי היא מעכבת בקריאת פרשת זכור אם לא בירך לפניה (אלא שכתב שמספיק לזה מה שבירך ברה"ת בבוקר).
*הזכירה היא בכל לשון ('''שאג"א''' יג).

==תדירות קיום המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
ישנם מספר דעות סביב המחלוקת כל כמה זמן צריך לזכור את מעשה עמלק על מנת לצאת ידי חובת המצווה.

====פעם בחיים====

*'''ספר החינוך''' כותב {{ויקיטקסט|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}} - "ודי לנו לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש", ובסוף המצווה מרחיק לכת אף יותר מכך, באומרו - "ועובר ע"ז ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה...", ומדברי ה'''חינוך'''' נראה שאפילו בזכירה חד פעמית יוצאים ידי חובת המצווה.

וכך הסביר ה'''מנחת חינוך''' בדעת ה'''חינוך''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/%D7%AA%D7%A8%D7%92 סק"א]): "ומדברי הרב המחבר נראה דדי פעם אחת כל ימיו", היינו שמספיק לדעתו לזכור פעם אחת את מעשה עמלק, ויוצא ידי חובת המצווה לכל החיים.

אך מכל מקום מדברי ה'''חינוך''' יש שהבינו, שאף שהחובה היא פעם בחיים, אבל כל פעם שמזכיר את מעשה עמלק שוב מקיים עוד הפעם את המצווה {{הערה|'''מועדים וזמנים''' ב קסו. וראה '''מנחת אשר''' פורים כ ו}}.

====פעם בשנה====

*לדעת רוב הראשונים; ה'''תוס'<nowiki/>''', ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|
חידושי הרשב"א על הש"ס/ברכות/פרק ב|ברכות יג א}}, וה'''רא"ש''' (שם ז כ), אע"פ שלא כתבו זמן מסוים, אך מדבריהם משמע, שהחיוב של המצווה הוא פעם בשנה. שמכיוון שאומרים שיש מצווה לקרוא את פרשת זכור מדאורייתא, ואת פרשת זכור קוראים פעם בשנה, וא"כ מקיימים את המצווה פעם בשנה, ונראה לדעתם שזה החיוב.

כך הבינו הרבה פוסקים בדעתם של הראשונים{{הערה|כגון '''תרוה"מ''' (קח) וה'''שו"ע''' (תרפה ז) ועוד}}.

*ה'''סמ"ק''' כותב - "לזכור מעשה עמלק... זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פרשת זכור" (עשה קמ"ז). כלומר, קיום המצוה הוא פעם בשנה. היינו שה'''סמ"ק''' הולך כדעת רוב הראשונים וכותב שהחיוב הוא פעם בשנה. לדברים אלו הסכים ה'''תרומת הדשן''' (ק"ח), והסיק מכך - "צריך להיזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה". וכן פסק ה'''רוקח''' שצריך להזכיר בכל שנה ושנה (רלד).

*וכן נאמר ב'''מדרש''': “אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה" ([https://www.sefaria.org.il/Pesikta_Rabbati.12.1?vhe=OYW&lang=he פסיקתא רבתי יב]). כלומר, שהמצווה לקרוא את פרשת זכור, מספיק רק פעם בשנה.

לטעם דעה זו, כתבו ה'''מהר"ם שיק''', (על תריג מצוות מצווה תרה) וה'''חת"ס''' ([https://www.sefaria.org.il/Responsa_Chatam_Sofer%2C_Even_HaEzer.1.119.9?vhe=Pressburg,_1855-1864&lang=he&with=all&lang2=he אה"ע ח"א קיט]), שאומרים שאבידה משתכחת בי"ב חודש ('''בבא מציעא''' כח א), וכן המת משתכח תוך שנה. ולכן גם כאן, מכיוון שהמצווה היא לזכור תמיד, כדי שלא נשכח, אנו מזכירים את המצווה פעם בשנה{{הערה|בקשר לשנה מעוברת, כתב '''מהר"ם שיק''' (על תרי"ג מצוות תרה) שבשנה כשעוברת 13 חודש, יש לכוון בפרשת 'כי תצא', לצאת יד"ח, והעיד שה'''חת"ס''' נזהר לכך. ה'''רב אוירבך''' כתב ('''הליכות שלמה''' מועדי השנה תשרי-אדר, יח א הערה 3), שהיות ולא מצינו שנזהרו לכך, אין לחוש לכך, אלא צריך להזכיר פעם בשנה ולא פעם ב12 חודש}}.

====כל יום====

*לדעת ה'''רמב"ם''' יש מצווה להזכיר כל יום כפי שכותב: "הזכירה בכל עת" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, וכן כותב "לזכור תמיד" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|שם}}, היינו שצריך לזכור את מעשה עמלק תמיד, בכל יום ויום. בלשון תמיד נוקט גם ה'''סמ"ג'''. והבינו אחרונים {{הערה|'''חרדים''' פ"ד כא. '''מנחת חינוך''' תרג. '''ראש יוסף''' מגילה כט א}} בדעתם שיש מצווה בכל יום.

*וכן כתבו הרבה מהאחרונים, שצריך להזכיר את מעשה עמלק בכל יום:

ה'''של"ה''': "מצווה גדולה לומר פרשה זו בכל יום לקיים מצוות זכור" ([https://www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Torah_Shebikhtav%2C_Ki_Teitzei%2C_Derekh_Chayim.10?ven=Shney_Luchot_Habrit_by_Rabbi_Eliyahu_Munk&vhe=Shenei_Luchot_HaBrit,_based_on_Amsterdam,_1698_ed._Part_III&lang=he&with=all&lang2=he תושב"כ סוף תצא]).

ה'''בן איש חי''': "וכשאומר לשמך הגדול, יכוין לקים מצות עשה, לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם" ('''שמות''' שנה א ה). וכן כתב שזמן המצווה הוא תמיד ('''תורת חסד''' קפז).

'''כף החיים''': "שיאמר כל יום: ...הריני מקיים מצות עשר הזכירות… ומעשה עמלק" {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/ס|או"ח ס ד}}.

'''המג"א''': "דהזכירות הללו הם מ"ע, ולכן כשיאמר… לשמך הגדול - מעשה עמלק" {{ויקיטקסט|מגן אברהם על אורח חיים ס|אורח חיים ס ס"קב}}{{הערה|הרב '''משה פיינשטיין''' דייק מדברי ה'''מג"א''' שאינו סובר שמקיים בזה מ"ע}}.

'''שו"ע הרב''': "זכירת מעשה עמלק… הן מ"ע של תורה… וטוב לזוכרן אצל קרישמ"ע" {{ויקיטקסט|שולחן ערוך הרב אורח חיים ס|אורח חיים ס ד}}.

ע"פ דעה זו, נוהגים לומר כל יום לאחר התפילה ברוב הנוסחים, את ה"שש זכירות", ובתוכם את זכירת מעשה עמלק{{הערה|ב'''שו"ע הרב''' כתב ש'שש הזכירות' הן מצווה יומית, והוא היה הראשון להדפיס זכירות אלו בסידורו}}.

{| class="wikitable"
|-
!השיטות!!מחלוקת בעניין תדירות קיום המצווה
|-
|'''ספר החינוך'''||יש חובה לזכור את מעשה עמלק, פעם אחת בכל החיים, ולא צריך כל שנה או כל יום.
|-
|'''תוס'''', '''רשב"א''', '''רא"ש''', '''סמ"ק''', '''מדרש'''||ישנו חיוב מהתורה לזכור את מעשה עמלק פעם בשנה לפחות, ולכן קוראים פעם בשנה פרשת זכור.
|-
|'''רמב"ם''', '''סמ"ג''', '''מגן אברהם''', '''של"ה''', '''בן איש חי''', '''כה"ח''', '''שו"ע הרב'''||ישנה חובה תמיד לזכור את מעשה עמלק, וצריך לזכור לפחות כל יום.
|}

==חיוב נשים==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
בעניין חיוב הנשים במצוות מחיית עמלק נחלקו הראשונים והפוסקים.

===מחלוקת הראשונים===
לענין חיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו ה'''רמב"ם''' וה'''חינוך'''.

ה'''חינוך''' כותב שנשים פטורות ממצוה זו, כפי שכותב (מצווה תרג): "נוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים". היינו שלמרות שזו אינה מצווה שהזמן גרמא, מכיוון שה'''חינוך''' מקשר בין מצווה זו, למצווה להילחם בעמלק, כמו שרק הזכרים מצווים להילחם בעמלק, כך גם במצווה זו, מצווים רק הזכרים.

אך ה'''מנחת חינוך''' הקשה על ה'''חינוך''', מדוע פטר נשים ממצווה זו, שהיא אינה מצווה שהז"ג, וגם שהרי מלחמת עמלק היא מלחמת מצווה, כדברי ה'''רמב"ם''' (מלכים ומלחמות ה א), והרי למלחמת מצווה יוצאות גם הנשים, כפי שה'''רמב"ם''' פסק (שם ז ד), וא"כ מדוע פטר ה'''חינוך''' את הנשים.

עוד כותב ה'''מנ"ח''', על כך שהחינוך מקשר בין המצווה להילחם בעמלק, ובין המצווה, לזכור את מעשיו, ולסיום כותב, שצ"ע מדוע כתב ה'''חינוך''' לפטור את הנשים, ונראה שגם הנשים חייבות במצווה זו.

בספר '''הדרש והעיון''' ניסה ליישב דברי החינוך מקושיית ה'''מנ"ח''' מדוע מקשר בין הזכירה למחייה ומתרץ שלשיטת ה'''חינוך''' הוקשה זכירה למחייה, וא"כ גם במצוות הזכירה הנשים פטורות. אך אין מחוור דיו, שהרי זו מלחמת מצווה שנשים חייבות, וכן מהיכי תיתי היקש זה.

יש המעלים צד לפטור נשים במצווה, כיוון שזו מצווה זהזמן גרמא, שנשים פטורות בה{{הערה|'''אבנ"ז''' או"ח ח"ב תק"ט. '''ציץ הקדש''' נ"א סק"ג}}.

כתבו '''אחרונים''' בדעת ה'''רמב"ם''' {{הערה|'''יביע אומר''' ח נד יט. '''נר מצווה''' יא לא}}, שלדעתו נשים חייבות במצווה, מכיוון שלא כתב שמניין המצוה שנשים פטורות, את מצווה זו, א"כ נראה בדעת הרמב"ם שמחייב הנשים במצווה זו, וכן משמע מה'''רמב"ם''' שמחייב נשים.

וכן כתב ה'''תורת חסד''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1739&st=&pgnum=187 לז]) בדעת ה'''רמב"ן''' שנשים חייבות.

וכתב ב'''תורת חסד''', שמחלוקת זו אם אישה חייבת תלויה במחלוקת הראשונים אם מניין וס"ת זה מדאורייתא. לפי הראשונים האומרים שאלו מדאורייתא מסתבר לדעת שהאישה חייבת, ואילו לדעת אלו האומרים שאין הם מהתורה, אומרים שנשים פטורות. בספר '''הררי קדם''' מביא (קפה), שלפי ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', שצוינו לעיל שסוברים שהמצווה היא ללמוד הלכות מגילה, והרי נשים פטורות ממצות תלמוד תורה, יוצא א"כ לדעתם שנשים פטורות במצווה.

===מחלוקת הפוסקים===
להלכה למעשה נחלקו ה'''פוסקים''' האם הנשים חייבות.

בשו"ת '''בנין ציון''' (אורח חיים לז) כתב שהרב נתן אדלער היה נוהג שכל הנשים יבואו לשמוע פרשת זכור, וכן פסק ה'''מהרי"ל דיסקין''' (קונטרס אחרון קב). וכן כתב ב'''שו"ת מנחת יצחק''' (חלק ט סח), שהתפשט המנהג שנשים הולכות לשמוע את פרשת זכור. ובספר '''הליכות בת ישראל''' כתב (כב הערה ד), ש'''הרב פיינשטין''' הורה שהנשים ילכו לשמוע פרשת זכור.

ובספר '''רגשי לב''' (ז הערה 51) כתב בשם ה'''גרי"ש אלישיב''', שמנהג הנשים הוא לשמוע פרשת זכור. וכך הכריע ב'''שו"ת יחוה דעת''' (חלק א פד), אך כתב שאין להם חיוב.

לעומת זאת יש שפסקו, שהנשים לא צריכות כלל לשמוע פרשת זכור. כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ( אורח חיים לז), שהמנהג שהנשים לא מגיעות לשמוע פרשת זכור כלל.
פסק ב'''כף החיים''' (תרפה ל) שנשים אינן חייבות לשמוע קריאת פרשת זכור, אך מכל מקום חייבות במצווה. וכן כתב בשו"ת '''קנין תורה''' (נג), שנשים לא צריכות לשמוע פרשת זכור.

ה'''בן איש חי''' ('''תורת חסד''' קפז) קבע שמצוות זכור היא תמיד ולכן נשים חייבות. ו'''הרב קנייבסקי''' הביא בספרו '''טעמא דקרא''' (חלק הנהגות והוראות ממרן ה'''חזון איש''' כג) שה'''חזון איש''' הורה, שאין נשים חייבות לשמוע פרשת זכור. וכן '''הרב מרדכי אליהו''' כתב שנשים אינן חייבות, והדבר תלוי ברצונן.

ולעומתם דעת ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) שנשים חייבות במצוה, זו כיון דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא, ועוד דיש בה לאו ד'לא תשכח'.

====קריאת זכור לנשים====
יש שנהגו לעשות קריאת זכור מיוחדת לנשים, שישמעו את פרשת זכור מתוך ספר תורה ('''מנח"י''' ט סח), ומכל מקום כותב שיקראו ללא ברכה כי לפי חלק מהדעות נשים פטורות.

ומכיון שה'''שו"ע''' פסק שיש חיוב בעשרה, נכון במיוחד שיהיו שם עשרה גברים, כדי שיהיה במניין, ושלא יוציאו סתם ספר תורה ('''הליכות בת ישראל''' כב הערה ג, בשם '''הרב אלישיב'''), אך ב'''חזון עובדיה''' התיר להוציא ס"ת לקריאה ([https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_13.png דיני קריאת ארבע פרשיות ג]).

יש שכתבו, שבמקום שלא נהגו לעשות זאת, עדיף שלא יעשו קריאה במיוחד לנשים{{הערה|'''מנח"י''' שם. '''שו"ת קניין תורה''' ח"ז נז. '''שו"ת שרגא המאיר''' ח"ו קטז, וראה את הדעות [https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_14.png בפסקי תשובות] תרפה}}.

==סיכום==
בסוגייה זאת נידונו בהרחבה, פרטי המצווה של זכירת מעשה עמלק. להלן סיכום של הנושאים שהוצגו בסוגייה:

*התורה כותבת בפרשת כי תצא לזכור את מה שעשה עמלק. צריך לשנוא ולתעב כדי לזרז העם להילחם בו. ישנה מחלוקת האם המצווה היא חובת ציבור או חובת יחיד. רובן של הראשונים מונים את המצווה, אבל ישנם כאלה שלא מחשיבים את מצווה זו. למצווה זו ישנם מספר טעמים.

*חז"ל אומרים שצריך לזכור דווקא בפה. וכן יש שכתבו שצריך לזכור מתוך ספר, אך יש שכתבו שאין חובה. נחלקו המפרשים אם אפשר ללמוד זאת מהגמרא. ישנם כאלו שכתבו שצריך דווקא לזכור מתוך ספר תורה, ויש שכתבו שאין צריך. בענין תוכן הקריאה יש שכתבו שצריך לזכור דווקא מתוך פרשת זכור, וי"א שלאו דוקא. וכן יש שפסקו שאפשר לצאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק".

*אמרו חז"ל שבשבת השנייה בחודש אדר קוראים פרשת זכור. נחלקו האם חיוב הפרשה מהתורה. בזמן הקריאה נפסק שזה בשבת שלפני פורים, שנייה באדר או להפסקה. נחלקו האם צריך פרשת זכור מניין. וישנם מספר דינים והלכות הקשורות לפרשת זכור.

*בעניין תדירות קיום המצווה, ישנם כאלה שכתבו שצריך רק פעם בחיים, ויש שכתבו פעם בשנה, וי"א שצריך כל יום ויום.

*בחיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו הראשונים והפוסקים, וכן בעניין קריאה זכור במיוחד לנשים.

לקישורים לספרים ומראי מקומות ראה ב'''קטגוריה:זכירת מעשה עמלק'''.

==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==

*[https://minchasasher.com/he/shiur/moadim-he/%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7-2/ שיעור בנושא מצוות זכירת עמלק], באתר מנחת אשר.
*[https://www.sulamot.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8/ מאמר על פרשת זכור וזכירת מעשה עמלק], באתר סולמות.
*[https://etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-devarim/parashat-ki-tetze/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%A9%D7%A8-%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9A-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7 זכור את אשר עשה לך עמלק], באתר תורת הר ציון.
*[https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/018-11.pdf קובץ בגדר מצוות זכור וחיוב הנשים], באתר ספריית אסיף.
*[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8 פרשת זכור], באתר ויקישיבה.
*[https://olamot.net/shiur/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8 שיעור בעניין פרשת זכור וחובת נשים], באתר עולמות.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:זכירת מעשה עמלק]]
[[קטגוריה:משנה מגילה ג ד]]
[[קטגוריה:מגילה יח.]]
[[קטגוריה:מגילה ל.]]
[[קטגוריה:מלכים פרק ה]]
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק יג]]
[[קטגוריה:ספר המצוות עשה קפט]]
[[קטגוריה:אורח חיים תרפה]]

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-08-06T19:57:08Z

בן עזאי: /* פסיקת ההלכה */

{{מקורות||פסחים קו ב||הלכות שבת כט ו, כט י|אורח חיים רעא, רפט, תעג}}
'''קדימת נטילת הידיים לקידוש''', היא סוגייה העוסקת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת היום ובליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר או שיקדש בעצמו ויטול שוב.

ה'''רשב"ם''' סובר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, צריך לשמוע מאדם אחר ואז אין הפסק, בגלל שאינו מברך בעצמו, אבל אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. לעומת זאת מ'''רש"י''' משמע {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} שאין חילוק בהסחת הדעת בין שמקדש מעצמו לשומע מאחרים ולכן נשאר רק לקדש וליטול שוב ('''חזו"א''' או"ח כ"ה סק"ח). פשוט שלשיטת רב ברונא אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

''''תוס''' מביאים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} טעם לדברי רב ברונא, משום שנראה כשנוטל ידיו שנוטל ידיו לפירות, ואמרו {{ויקיטקסט|חולין קו א|חולין קו א}} שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח, ולכן אין לקדש קודם נטיל הידיים.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה דחביבא}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

ה'''שו"ע''' פוסק (רעא יב) כפי דעת הראשונים הספרדים, שנוטלים את הידיים לאחר הקידוש, ואם נטל את ידיו יקדש על הפת, ולא על היין, שגילה דעתו שחביב עליו הפת כפי הטעם שנתן ה'''ר"ן''' לשיטת ה'''רי"ף''' וסיעתו.

ה'''רמ"א''' חולק על ה'מחבר', ופוסק כפי רבותיו האשכנזים, שלכתחילה יש ליטול ידיים קודם הקידוש ולקדש על היין, וכותב שכן המנהג פשוט באזורים אלו, ואין לשנות ממנהג זה, לבד מליל הפסח, וכן כותב ב'''דרכי משה''' (שם) ש"מימי לא ראיתי מי שקידש קודם נטילה חוץ מלילי פסח".

ה'''מג"א''' (ס"ק כו) כותב בטעם ה'''שו"ע''' שלדעתו הקידוש נקרא הפסק, אבל בני ביתו יכולים ליטול קודם הקידוש, אך ה'''מחצית השקל''' כתב (ד"ה ובני ביתו) שלפי מה שכתב ה'''מג"א''' במקום אחר (סימן קצג) שטוב שהשומעים יאמרו מילה במילה עם המקדש, ולכן טוב שגם הם יטלו ידיים לאחר הקידוש.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===
ה'''טור''' כותב (או"ח תעג), כותב שבליל הסדר לא יטול קודם הקידוש, כי לקידוש א"צ נטילה. אבל מי שרגיל ליטול קודם הקידוש כל השנה, ולא מחשיב את הקידוש הפסק, מפני שהקידוש לצורך הסעודה, גם בליל הסדר יכול ליטול קודם הקידוש.

ה'''מרדכי''' (לז ב) כותב, שבפסח יש הדבל גדול בין הנטילה לאכילה, אין ליטול ידיים קודם הקידוש, משום שממילא נוטל שוב לטיבל הכרפס, ונמצאת הראשונה ברכה לבטלה, וה'''ב"ח''' מסביר דבריו (ס"ק ו), שאע"פ שהרבה פסקו שבשבת רגילה אין לקדש עד שנוטל ידיו, אבל בליל הסדר שמפסיקים הרבה להגדה, א"א שתעלה לו הנטילה הראשונה עד לאכילה.

ה'''רא"ש''' (כלל יד ה) ו'''רבינו ירוחם''' (נ"ה ח"ד), הסכימו שאין ליטול שתי ידיו כמו בשבת ושאר ימים טובים ששם יכול לקדש על הפת, אך בליל הסדר יש חובה של ארבע כוסות.

ה'''ב"ח''' מוסיף שאפילו לנטילה של הטיבול זה לא ייחשב, שהקידוש נחשב הפסק, שאפילו שבשאר שבתות ויו"ט הקידוש אינו נחשב הפסק, כיוון שנפסק כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, והיינו שהקידוש לצורך הסעודה, אבל לא צרוך טיבול, והיינו שהטיבול אינו חלק מהסעודה ולכן הקידוש נחשב הפסק עבורו., וכן מביא ה'''ב"ח''' שה'''מרדכי''' כתב (לז ג) בנוגע להבדלה, שההבדלה לא נחשבת הפסק, וקשה על מה שכתב כאן, אך מכל מקום העיקר כדבריו הראשונים.

ה'''ב"ח''' מביא את שיטת ה'''מהרש"ל''' שאף בפסח צריך ליטול ידיים קודם הקידוש שלא לשנות ממנהג כל ימות השנה. אלא שמכל מקום יביא את עצמולידי חיבו נטילה. וה'''ב"ח''' עצמו מכריע, שראוי ליטול ידיו קודם קידוש על ידי שיביא עצמו לחיוב, אבל מכל מקום צריך ליטול ידיו שוב לצורך הטיבול, ובשתי הנטילות אין לברך.

ה'''בית יוסף''' (ס"ק א) מקשה על ה'''מרדכי''', איזה הפסק יש בין הקידוש לנטילה שלפני הטיבול, וא"ת שזה יקנה"ז, הרי בשאר ליל הסדר שחל ביום חול מה יש לומר ונשאר בצ"ע.

משתמש:בן עזאי

2022-08-06T19:47:51Z

בן עזאי:

{{תבנית:משתמש אוהב ללמוד תורה}}
{{תבנית:משתמש אליבא דהלכתא}}
שלום לכל העורכים היקרים

נרשמתי לאתר זה במטרה לעזור ככל בכל מה שאוכל.

נרשמתי לאתר בחול המועד סוכות.

בד' חשוון קיבלתי הרשאת מנטר.

בכ"ה ניסן קיבלתי הרשאה של מפעיל מערכת.

===סוגיות שיצרתי:===

*[[חובת אישה בהבאת ביכורים]]
*[[זכירת מעשה עמלק]]
*[[מצווה בו יותר מבשלוחו]]
*[[שייכות ים לדיני טלטול בשבת]]
*[[קדימת נטילת ידיים לקידוש]]
*[[מלאכת מעבד]]
*[[לימוד שליחות לקידושין]]

(משתמש זה הוא משתמש בובה של משתמש {{א|תורת אמת}})
:[[משתמש:בן עזאי|בן עזאי]] ([[שיחת משתמש:בן עזאי|שיחה]]) 17:33, 11 באוקטובר 2021 (IDT)

משתמש:בן עזאי

2022-08-06T19:47:45Z

בן עזאי:

{{תבנית:משתמש אוהב ללמוד תורה}}
{{תבנית:משתמש אליבא דהלכתא}}
שלום לכל העורכים היקרים

נרשמתי לאתר זה במטרה לעזור ככל בכל מה שאוכל.

נרשמתי לאתר בחול המועד סוכות.

בד' חשוון קיבלתי הרשאת מנטר.

בכ"ה ניסן קיבלתי הרשאה של מפעיל מערכת.

===סוגיות שיצרתי:===

*[[חובת אישה בהבאת ביכורים]]
*[[זכירת מעשה עמלק]]
*[[מצווה בו יותר מבשלוחו]]
*[[שייכות ים לדיני טלטול בשבת]]
*[[קדימת נטיל ידיים לקידוש]]
*[[מלאכת מעבד]]
*[[לימוד שליחות לקידושין]]

(משתמש זה הוא משתמש בובה של משתמש {{א|תורת אמת}})
:[[משתמש:בן עזאי|בן עזאי]] ([[שיחת משתמש:בן עזאי|שיחה]]) 17:33, 11 באוקטובר 2021 (IDT)

קטגוריה:זכירת מעשה עמלק

2022-08-05T14:08:02Z

בן עזאי:

{{סוגיה
| שם = זכירת מעשה עמלק
| תמונה =
| כיתוב =
| מקרא = [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94_%D7%99%D7%96 דברים כה יז]
| משנה = [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%92_%D7%93 מגילה ג ד]
| ברייתא =
| תלמוד בבלי = [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%97_%D7%90 מגילה יח א], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%9C_%D7%90 מגילה ל א]
| תלמוד ירושלמי =
| משנה תורה לרמב"ם = [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%94 הלכות מלכים ומלחמות ה ה], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]
| שולחן ערוך = [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%91 אורח חיים תרפה ב], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%96 אורח חיים תרפה ז]
| ספרי מניין המצוות = [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A7%D7%A4%D7%98 ספר המצוות עשה קפט], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%AA%D7%A8%D7%92 ספר החינוך תרג]
| ספרות הלכתית נוספת =
}}
==קישורים לספרים ומראי מקומות==

===מקורות תורה וחז"ל===
{{ויקיטקסט2|דברים כה יז|דברים כה יז}} | {{ויקיטקסט2|שמות יז יד|שמות יז יד}} | {{ויקיטקסט2|ספרי על דברים כה|דברים כה יז}} | [https://www.sefaria.org.il/Sifra%2C_Bechukotai%2C_Section_1.3?ven=Sifra_by_Rabbi_Shraga_Silverstein&vhe=Venice_1545&lang=he ספרא בחוקותי א ג] | {{ויקיטקסט2|פרקי דרבי אליעזר מד|פרקי דרבי אליעזר מד}} | [https://daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/49.htm מדרש תנחומא כי תצא ח] | [https://www.sefaria.org.il/Pesikta_Rabbati.12.1?vhe=OYW&lang=he פסיקתא רבתי יב] | {{ויקיטקסט2|משנה מגילה ג ד|משנה מגילה ג ד}} | {{ויקיטקסט2|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|תוספתא מגילה ג א}} | {{ויקיטקסט2|מגילה יח א|מגילה יח א}} | {{ויקיטקסט2|מגילה ל א|מגילה ל א}} | {{ויקיטקסט2|שמואל א טז|שמואל א, טז א}}.

===מוני המצוות===
{{ויקיטקסט2|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות לרמב"ם עשה קפט}} | {{ויקיטקסט2| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|ספר החינוך מצווה תרג}} | [https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he ספר המצוות לרס"ג פרשה סא] | {{ויקיטקסט2|סמ"ג עשה קמז|סמ"ג עשה קמז}} | [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147.2?lang=he סמ"ק מצוה קמז] | [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24757&st=&pgnum=188 מנין המצוות למהר"ם חאגיז, מצוה תרג, עשה רמב].

===ראשונים===
[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%96_%D7%91#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA תוספות מגילה יז ב ד"ה כל] | [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%92_%D7%90#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA תוספות ברכות יג א ד"ה בכל לשון] | [https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96 רא"ש ברכות ז כ] | [https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%A0%D7%A0%D7%90%D7%9C_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 ר"ח מגילה יח א ד"ה קראה] | {{ויקיטקסט2|רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ג כ|רמב"ם הלכות תפילה ג כ}} | {{ויקיטקסט2|רי"ף על הש"ס/מגילה/דף י עמוד א|רי"ף מגילה ד י א}} | {{ויקיטקסט2|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/מגילה/פרק ד|רא"ש מגילה ד י}} | [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A9%D7%9F/%D7%90/%D7%A7%D7%97 תרומת הדשן קח] | {{ויקיטקסט2|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|רמב"ם הלכות מלכים ה ה}} | {{ויקיטקסט2|חידושי הרשב"א על הש"ס/ברכות/פרק ב|רשב"א ברכות יג א}}.

===מפרשים===
{{ויקיטקסט2|רש"י על שמות יז|רש"י שמות יז יד}} | {{ויקיטקסט2|רש"י על דברים כה|רש"י על דברים כה יז}} | [https://www.sefaria.org.il/Mizrachi%2C_Exodus.17.14.2?vhe=Four_commentaries_on_Rashi._Warsaw,_1862&lang=he מזרחי שם] | [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59481&st=&pgnum=190 נחלת יעקב שם].

[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%99_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 פנ"י מגילה יח א] | [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14522&st=&pgnum=260 שפת אמת מגילה יז ב].

===שו"ע ונושאי כלים===
{{ויקיטקסט2|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|שו"ע או"ח תרפה ב}} | {{ויקיטקסט2|שולחן ערוך אורח חיים קמו|שו"ע או"ח קמב}} | {{ויקיטקסט2|טור אורח חיים תרפה ב|טור או"ח תרפה ב}} | [https://www.sefaria.org.il/Machatzit_HaShekel_on_Orach_Chayim.685.1.2?vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893,_Vol_2&lang=he מחצית השקל תרפה] |
[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%97%D7%93%D7%A9_(%D7%91%22%D7%97) ב"ח תרפה סק"א] | [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%91 משנ"ב תרפה ס"ק יד] | [https://www.sefaria.org.il/Magen_Avraham.685?vhe=Magen_Avraham&lang=he מגן אברהם תרפה] | [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41247&st=&pgnum=356 פרי מגדים תרפה] | {{ויקיטקסט2|לבוש אורח חיים תרפה|לבוש תרפה ב}} | {{ויקיטקסט2|ט"ז על אורח חיים תרפה|ט"ז או"ח תרפה}} | {{ויקיטקסט2|כף החיים/אורח חיים/ס|כף החיים או"ח ס ד}} | {{ויקיטקסט2|מגן אברהם על אורח חיים ס|מג"א או"ח ס ס"קב}} | {{ויקיטקסט2|שולחן ערוך הרב אורח חיים ס|שו"ע הרב אורח חיים ס ד}} | {{ויקיטקסט2|כף החיים/אורח חיים/תרפה|כף החיים או"ח תרפה ל}}.

===שו"ת ואחרונים===
[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14153&st=&pgnum=341 שדי חמד כללים מערכה ז, כלל יג] | {{ויקיטקסט2|בן איש חי שנה א שמות|בן איש חי שמות שנה א}} | [https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_09.png שו"ת תורת חסד עמוד 7] | [https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/%D7%AA%D7%A8%D7%92 מנחת חינוך תרג] | [https://www.sefaria.org.il/Responsa_Chatam_Sofer%2C_Even_HaEzer.1.119.9?vhe=Pressburg,_1855-1864&lang=he&with=all&lang2=he חתם סופר אה"ע ח"א קיט] | [https://www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Torah_Shebikhtav%2C_Ki_Teitzei%2C_Derekh_Chayim.10?ven=Shney_Luchot_Habrit_by_Rabbi_Eliyahu_Munk&vhe=Shenei_Luchot_HaBrit,_based_on_Amsterdam,_1698_ed._Part_III&lang=he&with=all&lang2=he של"ה תושב"כ כי תצא] | [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1739&st=&pgnum=187 תורת חסד לז] | [https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_13.png חזון עובדיה דיני קריאת ארבע פרשיות ג] | [https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_14.png פסקי תשובות תרפה].

[[קטגוריה:נושאים שונים]]

תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט

2022-08-05T13:38:41Z

בן עזאי:

{| style="margin: 0 1em 0.5em 0em; float: left;width:250px; clear:left; border:1px solid #aaaaaa; background-color:#f9f9f9; padding:5px 0px 5px 0; font-size: 95%;"
|-
| style="text-align: center;" | '''<big>תוכן עניינים</big>'''
|-
| style="border-top: 1px dotted #AFAFAF;" |
*'''פרקים מרכזיים'''
** [[זכירת מעשה עמלק#מקור ויסוד מצוות זכירת מעשה עמלק|מקור ויסוד המצווה]]
** [[זכירת מעשה עמלק#אופן קיום המצווה|אופן קיום המצווה]]
** [[זכירת מעשה עמלק#פרשת זכור|פרשת זכור]]
** [[זכירת מעשה עמלק#תדירות קיום המצווה|תדירות קיום המצווה]]
** [[זכירת מעשה עמלק#חיוב נשים|חיוב נשים]]
|-
| style="border-top: 1px dotted #AFAFAF;" |
|-
| style="border-top: 1px dotted #AFAFAF;" |
* '''[[זכירת מעשה עמלק#מקור ויסוד המצווה|מקור ויסוד המצווה]]'''
**[[זכירת מעשה עמלק#גדר המצווה|גדר המצווה]]
***[[זכירת מעשה עמלק#חובת ציבור או חובת יחיד|חובת ציבור או חובת יחיד]]
**[[זכירת מעשה עמלק#במנין המצוות|במנין המצוות]]
**[[זכירת מעשה עמלק#טעמים למצווה|טעמים למצווה]]
|-
| style="border-top: 1px dotted #AFAFAF;" |
* '''[[זכירת מעשה עמלק#אופן קיום המצווה|אופן קיום המצווה]]'''
**[[זכירת מעשה עמלק#זכירה בפה|זכירה בפה]]
**[[זכירת מעשה עמלק#זכירה מתוך ספר|זכירה מתוך הספר]]
***[[זכירת מעשה עמלק#זכירה מספר תורה כשר|זכירה מספר תורה כשר]]
**[[זכירת מעשה עמלק#תוכן הזכירה|תוכן הזכירה]]
***[[זכירת מעשה עמלק#דווקא פרשת זכור|דווקא פרשת זכור]]
***[[זכירת מעשה עמלק#דרכים אחרות לזכירה|דרכים אחרות לזכירה]]
***[[זכירת מעשה עמלק#יציאה יד"ח בקריאת "ויבא עמלק" ו"כי תצא"|יציאה יד"ח בקריאת "ויבא עמלק" ו"כי תצא"]]
|-
| style="border-top: 1px dotted #AFAFAF;" |
* '''[[זכירת מעשה עמלק#פרשת זכור|פרשת זכור]]'''
**[[זכירת מעשה עמלק#חיוב הקריאה|חיוב הקריאה]]
**[[זכירת מעשה עמלק#זמן הקריאה|זמן הקריאה]]
**[[זכירת מעשה עמלק#מנין לקריאה|מנין לקריאה]]
**[[זכירת מעשה עמלק#דינים ומנהגים בפרשת זכור|דינים ומנהגים בפרשת זכור]]
***[[זכירת מעשה עמלק#ההפטרה|ההפטרה]]
***[[זכירת מעשה עמלק#פיוטים ויוצרות|פיוטים ויוצרות]]
***[[זכירת מעשה עמלק#כוונה בקריאה|כוונה בקריאה]]
***[[לפני עיוור לא תתן מכשול#קטן בקריאת זכור|קטן בקריאת זכור]]
***[[זכירת מעשה עמלק#טעמים והברת הקריאה|טעמים והברת הקריאה]]
***[[זכירת מעשה עמלק#ניקוד והכפלת המילה "זכר"|ניקוד והכפלת המילה "זכר"]]
***[[זכירת מעשה עמלק#יציאה יד"ח כשאינו יודע פשט הקריאה|יציאה יד"ח כשאינו יודע פשט הקריאה]]
***[[זכירת מעשה עמלק#דינים נוספים|דינים נוספים]]

|-
| style="border-top: 1px dotted #AFAFAF;" |
* '''[[זכירת מעשה עמלק#תדירות קיום המצווה|תדירות קיום המצווה]]'''
***[[זכירת מעשה עמלק#פעם בחיים|פעם בחיים]]
***[[זכירת מעשה עמלק#פעם בשנה|פעם בשנה]]
***[[זכירת מעשה עמלק#כל יום|כל יום]]
|-
| style="border-top: 1px dotted #AFAFAF;" |
*'''[[זכירת מעשה עמלק#חיוב נשים|חיוב נשים]]'''
**[[זכירת מעשה עמלק#מחלוקת הראשונים|מחלוקת הראשונים]]
**[[זכירת מעשה עמלק#מחלוקת הפוסקים|מחלוקת הפוסקים]]
***[[זכירת מעשה עמלק#קריאת זכור לנשים|קריאת זכור לנשים]]
|-
| style="border-top: 1px dotted #AFAFAF;" |
*'''[[זכירת מעשה עמלק#סיכום|סיכום]]'''
|}

<noinclude>
[[קטגוריה:תבניות ניווט|תוכן עניינים]]
</noinclude>

זכירת מעשה עמלק

2022-08-05T13:36:44Z

בן עזאי:

{{תחרות כתיבה}}

{{מקורות|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%92_%D7%93 מגילה ג ד]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%97_%D7%90 מגילה יח א], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%9C_%D7%90 מגילה ל א]||[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A7%D7%A4%D7%98 ספר המצוות עשה קפט], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%94 הלכות מלכים ומלחמות ה ה], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%91 אורח חיים תרפה ב], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%96 אורח חיים תרפה ז]}}

סוגיה העוסקת במצוות עשה לזכור את מעשיו של עמלק.
במצווה זה ישנם נידונים רבים, חיובה הגדרתה, ופרטיה. בנוסף נידונים בסוגיה זו, אופן קיום המצווה, תדירותה, חיוב הנשים בה, ופרשת זכור.

==מקור ויסוד המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
את המצווה לזכור את מעשיו של עמלק, כותבת התורה בחומש '''דברים''', פרשת '''כי תצא''', בציווי; {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= זכור את אשר עשה לך עמלק.|מקור=דברים כה יז}}

מעשיו של עמלק, שהתורה מצווה לזכור, מתוארים בפרשת '''בשלח'''; "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפדים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז ח|שמות יז ח}}, שלאחר שישראל יוצאים ממצרים, ועוברים את ים סוף, כמסופר בפרשת '''בשלח''', מגיע עמלק ונלחם עם ישראל במקום שנקרא "רפידים". לאחר שישראל מנצחים את עמלק, הקב"ה מצווה את ישראל לזכור את המלחמה הזאת.

לאחר סיפור מלחמת עמלק, התורה כותבת: {{ציטוטון|כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק}} {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז יד|שם יז יד}}.

ו'''רש"י''' מפרש: "ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כי מחה אמחה - לכן אני מזהירך כן. כי חפץ אני למחותו" {{ויקיטקסט|רש"י על שמות יז|רש"י שם}}. ונחלקו מפרשי '''רש"י''' בדעתו, האם התורה מצווה גם כאן את ישראל לזכור את מעשה עמלק{{הערה|[https://www.sefaria.org.il/Mizrachi%2C_Exodus.17.14.2?vhe=Four_commentaries_on_Rashi._Warsaw,_1862&lang=he מזרחי] ו'''באר שדה''' '''שמות''' יז יד, וה'''ספורנו''' מפרש, שהכוונה לפרשת זכור}}, או שאין כאן שום ציווי על ישראל, אלא שנכתוב בספר זיכרון על המלחמה, ושהקב"ה ימחה אותו, וציווי המצווה מופיע רק ב'''כי תצא'''{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59481&st=&pgnum=190 נחלת יעקב שם], וכן כותב שאינו מבין את דברי ה'''מזרחי'''}}.

===גדר המצווה===

המצווה היא לזכור את מעשיו הרעים של עמלק, שהתגרה בעם ישראל במדבר לאחר שיצאו ממצרים, לזרז את העם להילחם בו, לשנוא ולתעב אותו בלבינו {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות לרמב"ם עשה קפט}}.

המצווה היא אחת משלוש מצוות הקשורות בעמלק, הכתובות באותו מקום, נוסף למצוות הזכירה: מצוות לא תעשה; שלא לשכוח את מעשה עמלק; "לא תשכח" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|דברים כה יט}}, ומצות עשה; למחות את זכר עמלק; "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|שם}}.

איזכור המצווה ב'''משנה''' הוא, שיש לקרוא בשבת השנייה באדר את פרשת זכור {{ויקיטקסט|משנה מגילה ג ד|מגילה ג ד}}, וכך כתוב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}. ה'''גמרא''' שם דנה בזמן הקריאה (ראה להלן).

במסכת מגילה, מביאה ה'''גמרא''' את דרשת ה'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כה יז}}, שיש חילוק בין מצוות העשה למצוות הל"ת, באופן קיום המצווה; המצווה לזכור היא בפה, ואילו לא לשכוח זאת מצווה שמקיימים בלב {{ויקיטקסט|מגילה יח א|מגילה יח א}}. כך גם פוסק ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|מלכים ומלחמות ה ה}}. ה'''חינוך''' מקשר את המצווה, למצוות מחיית עמלק, שע"י שנזכור ונשנא את עמלק, נזרז את העם להילחם בו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|ספר החינוך מצווה תרג}}.

על מצוות זכירת מעשה עמלק לא מברכים, מפני שזו מצווה הקשורה להשחתה, ואפילו שזו השחתת רשעי אומות העולם {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/תרפה|כף החיים תרפה ס"ק כט}}. יש דחו זאת ('''שו"ת משנה הלכות''' חלק ז פא), שהרי ישראל אמרו שירה כשטבעו המצרים. ותירצו, שלדעת חלק מהראשונים זה מצווה תמידית, לכן אין מברכים על המצווה.

חובת המצווה אף בזמן הזה{{הערה|מלאכת שלמה מגילה פ"ב מ"ד. ריטב"א מגילה יז ב}}.

====חובת ציבור או חובת יחיד====
מדברי ה'''רא"ש''' במסכת ברכות {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/ברכות/פרק ז|ז כ}} מבין בפשטות ה'''תרוה"ד''' {{ויקיטקסט|תרומת הדשן/א/קח|קח}}, שחובת המצווה הוא לשמוע בציבור. ה'''רס"ג''' מונה אף הוא את המצווה במצוות המוטלות על הציבור ([https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he ספר המצוות לרס"ג פרשה סא]).

וכן נראה, שמכיוון שמצוות מחיית עמלק היא מצווה שמוטלת על הרבים, כפי שכתבו ה'''חינוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%AA%D7%A8%D7%93 חינוך מצווה תרד]) וה'''יראים''' (רצט), הרי נראה שכל מצוות הקשורות לעמלק, הם מצוות של חובת ציבור, כמו עמלק שנלחם בכללות עם ישראל.

ובמיוחד שיש דעות הקושרות באופן ממשי את מצוות הזכירה למצוות המחייה, שע"י מצוות הזכירה נעורר הנפשות להילחם בעמלק {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}} {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|חינוך מצווה תרג}} א"כ נראה שזו מצוות חובת ציבור. באופן כזה מסביר ה'''קרן אורה''' (ברכות ג א).

מנגד יש לומר, שהרי עניין זכירה הוא ענין אישי ופרטי, א"כ הרי שזו מצווה פרטית המוטלת על היחיד, ובפרט לדעות האומרות שמצווה זו אין לה קשר למצוות המחייה, אלא היא בפנ"ע לגמרי.

ה'''חינוך''' כותב {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרד|חינוך מצווה תרד}} שמצוות המחייה היא גם מצווה המוטלת על הציבור, אך גם יש בה חובה על כל אחד. מכיוון שלפי החינוך יש קשר הדוק בין מצוות הזכירה למצוות המחייה, נראה שקו זה קיים גם במצוות הזכירה. ב'''מקראי קודש''' כתב (פורים ז), שמצווה זו חלה על כל יחיד ויחיד.

ה'''בנין שלמה''' כותב (נד), ששונה קריאת זכור משאר הקריאות, שזו קריאה שחובתה על היחיד, שבשאר קריאות אם אין ציבור, אין שום חובה, אך בקריאת פרשת זכור, אם אין ס"ת, מכל מקום צריך לקרואה מתוך חומש.

===במנין המצוות===

ישנה מחלוקת בין מוני המצוות, האם מצוות זכירת עמלק, היא מצווה בפני עצמה.

====לא מצווה בפני עצמה====
יש מהראשונים ומוני המצוות, שלא מונים את מצוות זכור כמצווה בפני עצמה;

*ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', בפירושם על ה'''ספרא''' ('''בחוקות'''י ב), כתבו שהמצווה היא ללמוד ולשנות הלכות מגילה, או ללמוד הלכות סתם. בכך פירשו את ה'''ספרא''' שכתב שתהא שונה בפיך, שלמד ותשנה הלכות בפיך. יוצא א"כ לדעתם שאין מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא שציווי זה הוא ציווי ללימוד תורה.

*ה'''רס"ג''', לא מונה במצוות התלויות על היחיד את מצוות זכור, אך במצוות התליות על הציבור כתב את מצוות מחיית עמלק. וביאר '''ר"י פערלא''' שלדעתו מצוות זכירת עמלק היא חלק ממצות מחיית עמלק [https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he (פרשה סא)].

*ה'''בה"ג''' וה'''יראים''' לא מנו אף הם את המצווה. וביארו אחרונים שלדעתם, מצוות זכירת מעשה עמלק אינה מצווה בפני עצמה, כיוון שהיא טפלה ושייכת למצווה של מחיית עמלק {{הערה|הערות '''רא"ש טרויב''' ל'''הלכות גדולות''' דף ח א אות ב}}.

====מצווה בפני עצמה====
רובם של מוני המצוות סוברים שזכירת עמלק היא מצווה בפני עצמה;

*ב'''ספר המצוות לרמב"ם''', מתוארת המצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק" {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|עשה קפט}}.

*'''ספר החינוך''' קושר אף הוא את מצוות הזכירה למצוות המחייה אע"פ שהוא סובר שמצוות הזכירה היא מצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים" {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

*ה'''סמ"ג''' מחלק בין מצוות הזכירה מצוות עשה לבין מצוות הלא תעשה שלא לשכוח. לדעתו הלאו קשור למצוות המחייה {{ויקיטקסט|סמ"ג לאו רכו|לאו רכו}}, ואילו הזכירה היא מצווה בפני עצמה {{ויקיטקסט|סמ"ג עשה קמז|עשה קמז}}. ה'''סמ"ק''' אף הוא מחשיב את המצווה כבפני עצמה [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147.2?lang=he (מצוה קמז)].

===טעמים למצווה===

אנו מוצאים במפרשים ובמדרשים כמה טעמים למצווה זו:

מדברי ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}} משמע שטעם המצווה הוא כדי שנעורר שנאה ואיבה לעמלק. וכעין זה כתב ה'''רמב"ן''' בפירושו עה"ת (דברים כה יז). וכן כתב ב'''ספר החינוך''', שטעם המצווה כדי לשונאו ולהילחם בו, ולכן כתב שנשים פטורות. ועוד כתב ה'''חינוך''' טעם לדבר, כדי שנראה גודל אהבת השי"ת אלינו, איך העניש שונאינו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

בפרקי ד'''רבי אליעזר''' {{ויקיטקסט|פרקי דרבי אליעזר מד|מד}} כתוב, שטעם המצווה הוא, כדי לזכור את החטא שהביא למעשה עמלק, אלא שלא רצה הקב"ה לבייש את ישראל לכן צווה אותם לזכור את מעשה עמלק וע"י כך יזכרו בחטא שהביא לכך.

ב'''מדרש תנחומא''' ([https://daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/49.htm כי תצא ח]) וב'''רש"י''' כתוב {{ויקיטקסט|רש"י על דברים כה|דברים כה יז}} שטעם סמיכות פרשת זכור לאיסור של משקולות, הוא כדי ללמדך שלא היו ישראל נזהרין בכך ועמלק בא מפני שחטאו ישראל, ומדבריו יוצא שמצוות זכור היא כדי לעורר את ישראל שלא לחטוא{{הערה|וכך גם מסבירים ה'''רבינו בחי''', '''הכלי יקר''' וה'''דעת זקנים''' (דברים כה יז)}}.

ה'''סמ"ק''' [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.23?lang=he (מצווה כג)] מוסיף טעם למצווה, שנזכור שהקב"ה מצילינו מיד אויבינו ומתוך כך לא נחטא.

טעם ה'''ספרי''' למצווה הוא; כדי שנתפלל שהשי"ת ימחה את שם עמלק, כיון שאין שם ה' שלם כל עוד עמלק בעולם {{הערה|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94#%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7_%D7%99%D7%96_(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7)(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7) כי תצא רצו]. כך פירש רבי '''דוד פרדו''' בפירושו על ה'''ספרי'''}}.

==אופן קיום המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
ביאור אופן קיום מצוות זכירת מעשה עמלק.

===זכירה בפה===
'''חז"ל''' מוסיפים בגדר המצווה, שכדי לצאת ידי חובה לא מספיק רק לזכור בלב אלא צריך לומר בפה.

כך מובא ב'''ספרא''' ([https://www.sefaria.org.il/Sifra%2C_Bechukotai%2C_Section_1.3?ven=Sifra_by_Rabbi_Shraga_Silverstein&vhe=Venice_1545&lang=he בחוקותי א ג]): "תניא אי זכור יכול בלב כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך". - מדוע כתוב בתורה גם לא תשכח וגם זכור, אלא שאל תשכח זה לא לשכוח בלב, אבל כדי לקיים את מצוות זכור יש לבטא זאת בדיבור ממש בפה כדי שלא נשכח {{הערה|כך מסביר גם ה'''תורה תמימה''' '''דברים''' כה יז. בנוסף לומדים שם ב'''ספרא''' גם לגבי הזכירות האחרות, כגון מרים, שבת וכו', שבהם גם צריכה להיות זכירה בפה}}.

כך גם שנינו ב'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כי תצא כה יז}}: "זכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח, בפה. לא תשכח, בלב". גם '''מהר"ם חאגיז''' כותב במנין המצוות שלו ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24757&st=&pgnum=188 מצוה תרג, עשה רמב]), שיש לזכור את עמלק בפה דווקא. וזה לשונו: "לזכור בפה כל הימים מה שעה והרע לנו עמלק כו'".

ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} מביאה את דברי ה'''ספרי''', כדי ללמוד לקריאת מגילה שיש לומר בפה, ולא יוצאים ידי חובה כשזוכרים בלב;

לכאורה תמוה, שהרי כל הלימוד של ה'''ספרי''' לזכור בפה, הוא מהכפילות של לא תשכח וזכור, והרי אין שום כפילות אלא אלו הם שתי מצוות נפרדות גם לא תעשה וגם עשה. ה'''שדי חמד''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14153&st=&pgnum=341 כללים מערכה ז, כלל יג]) מביא את תירוץ ה'''חיד"א''', שה'''ספרא''' לא לומד מהכפילות, אלא מכך שהתורה לא כתבה לא תשכח מלזוכרו, ובמקום זאת כתבה שתי מצוות נפרדות.

ישנה דעה האומרת שאפשר לצאת ידי חובה גם ע"י כוונה, ולאו דווקא ע"י דיבור. וכתבו אחרונים {{הערה|'''מג"א''' סקב. '''שו"ע הרב''' שם סעיף ד. '''חיד"א עבודת הקודש''' צפורן שמיר א. '''כף החיים''' ס"ק ד}} בשם ה'''אריז"ל''' שכאשר אומרים 'לשמך הגדול', בברכות קרישמ"ע שחרית, יש לכוון למחיית עמלק. ומשמע לדעתם שבזה מקיימים מצ"ע, וכפי שכתב ה'''בן איש חי''' {{ויקיטקסט|בן איש חי שנה א שמות|שמות שנה א}}: "וכשאומר "לשמך הגדול" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם".

לכאורה קשה, איך אפשר לצאת ידי חובה במחשבה, הרי צריך אמירה בפה, אלא שלדעת ה'''שדי חמד''' (מאמר חדש אדר ג ח), באמת לא יוצאים בזה יד"ח מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא רק בלאו של לא תשכח.

===זכירה מתוך ספר===
ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' (יח א) מביאה מקור למשנה שכותבת "קראה על פה לא יצא", מזה שלומדים גזירה שווה מזכירת עמלק; במגילה כתוב והימים האלה נזכרים כו', ובזכירת עמלק כתוב, כתוב זאת זיכרון בספר. הגמרא שואלת שאולי הכוונה לעיון ולא לקריאה, ומתרצת שלומדים מזכירת עמלק שזכור זה דווקא בפה. ונראה ממהלך הגמרא, שבנוסף לחיוב של קריאה בפה, יש חובת קריאה מתוך ספר. וכן כתבו ב'''ספר האשכול''' (הלכות חנוכה ופורים י) וה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%97%D7%93%D7%A9_(%D7%91%22%D7%97) תרפה סק"א]) שצריך קריאה מתוך ספר ולא יוצאים ידי חובה בקריאה בע"פ. וכן כתב ה'''משנ"ב''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%91 תרפה ס"ק יד]) שכך הוא פשט הגמרא.

ה'''פנ"י''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%99_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 מגילה יח א]) חולק וכותב, שאין שום הוכחה מסוגיה זו שצריך זכירה מתוך ספר, אלא רק שצריך לקרוא בפה, ומה שלומדים שצריך לקרוא בספר, זה רק מה שהקב"ה ציווה; כתוב זאת זכרון בספר, אך לא חלק מהמצווה המוטלת עלינו, זכירת מעשה עמלק. ה'''שפת אמת''' דוחה את דברי ה''''פנ"י''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14522&st=&pgnum=260 מגילה יז ב]), וכותב שבאמת מפשט הסוגיה מובן שיש חיוב לזכור בספר.

ה'''תוס'''' ב'''מגילה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%96_%D7%91#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA יז ב ד"ה כל]), כותב - "שהרי קה"ת אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא", ובצורה דומה כתב גם ב'''ברכות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%92_%D7%90#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA יג א ד"ה בכל לשון]). כמו כן, בפירוש ה'''רא"ש''' ב'''ברכות''' ([https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96 ז כ]), כתב: "...כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה". וכתב ה'''סמ"ק''' ([https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147?vhe=Sefer_Mitzvot_Katan,_Kopys,_1820&lang=he עשה קמ"ז]) - "זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פר' זכור". ונראה שראשונים אלא סוברים שחיוב המצווה הוא דווקא קריאה מתוך ספר. גם '''רבנו חננאל''' כותב ([https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%A0%D7%A0%D7%90%D7%9C_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 מגילה יח א ד"ה קראה]), שהציווי הוא "זכור בפה מה שכתוב בספר".

דבר זה אינו מקובל על כל הראשונים. ה'''רמב"ם''' ב'''ספר המצוות''', בהתייחסו לאופן קיום המצווה, כותב: "ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו", ולא כותב על ענין הספר. ה'''רמב"ן''' בפירושו לפרשת '''כי תצא''' מגדיר את מצות הזכירה בפה - "והנכון בעיני... ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה הרשע...", ודוחה אפשרות שחובת הקריאה היא בספר.

====זכירה מספר תורה כשר====
ישנם כאלה, הסוברים ש'ספר' הכוונה לספר תורה כשר . ה'''פרי מגדים''' (קמ”ג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר) כותב, שצריך דווקא ספר תורה כשר, והקורא בספר תורה פסול לא יוצא ידי חובתו. לכן נוהגים לקרוא בספר תורה הכי מהודר. ה'''מג"א''' (תרפה ס"ק ב) מביא דעת כמה ראשונים שיש חיוב מהתורה לקרוא בספר תורה. ה'''משנ"ב''' פוסק שיש לקרוא מספר תורה כשר (תרפה ס"ק יד). יש שפסקו שמי שאין לו ספר תורה, יקרא לכל הפחות מחומש ('''כף החיים''' ס”ק לה. '''מקראי קודש''' פורים ז).

אולם ב'''שו”ת מהר”ם שיק''' (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט), ובספר '''שואל ומשיב''' (מהדורא ג' חלק א' ש"צ) כתבו ש'בספר' פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה, וכך כתבו להלכה כמה מן האחרונים (הובאו ב'''מנחת אשר''' פורים כד, ה). ה'''מנחת חינוך''' כתב שהקריאה מתוך ספר תורה זה מדרבנן, ומדאורייתא די שיזכור בפה (מצווה תרג). בספר '''הליכות שלמה''' (פרק י"ח אות ד') כתוב ש'''הרב אויערבך''' פסק, שאם נמצא פסול בס"ת אין צריך לקרוא שנית ויצאו יד"ח{{הערה|וראה וב'''ציונים''' שם הביאו שכ"כ בספר '''פני האריה''' החי (יט)}}. א"כ נראה דדעת רוב האחרונים שא"צ לקרוא מס"ת דווקא.

ה'''רמב"ן''' כותב, שיש לספר לבניו על מעשיו של עמלק. אך במקום אחר כותב ה'''רמב"ן''' (שמות י"ז, יד'): "והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתוב 'לקוח את ספר התורה הזה'". וכך משמע גם מ'''רש"י''' (במנחות לב ב ד"ה כתיבה), בענין "כתבה איגרת" במזוזה, שמביא שם - "'כתוב זאת זכרון בספר' - מה ספר (=ספר תורה) בעי דקדוק, אף מזוזה בעיא דקדוק". א"כ לשיטתם, חובת הקריאה בספר, המתבססת על פסוק זה, היא בספר תורה דווקא.
האב"ע חולק על הרמב"ן (שם) מעלה אפשרות - "או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה', ואיננו איתנו", א"כ לדעתו 'בספר' אין הכוונה לספר תורה.

===תוכן הזכירה===
מכיוון ש'''חז"ל''' פוסקים שיש לעשות את המצווה דווקא בפה, ישנה מחלוקת בנוסח אותו צריך לומר ע"מ לצאת ידי חובת המצווה.

====דווקא פרשת זכור====

*לפי דברי ה'''תוספות''' (ברכות יג א), ה'''תוס' הרא"ש''' (שם), ה'''רא"ש''' (שם ז כ), ה'''רשב"א''' (שם יג א), ה'''תוס' ר"י החסיד''' וה'''תוס' שאנץ''' (שם), משמע שיש חיוב מהתורה בקריאת פרשת זכור, ע"מ לצאת ידי חובה, כפי שאומר '''תוס'''': "פרשיות המחויבים לקרות מן התורה כמו פרשת זכור" ומשמע מדבריו שבקריאת פרשה זו מקיימים את מצוות זכור.

*כך גם משמע מדברי ה'''תרומת הדשן''' (קח) שכתב שטעות בידי בני הכפרים שמקפידים לבוא לעיירות דווקא כדי לשמוע מגילה במנין, וצריכים לבוא לשמוע פרשת זכור במנין בשבת שלפני פורים שהיא הרי חובה מהתורה. אך הרי גם בפורים ישנה קריאת התורה 'ויבא עמלק' והרי יכולים לצאת בזה ידי חובה? אלא משמע לדעתו שאין יוצאים ידי חובה בקריאה זו, אלא רק בפרשת זכור.

*כך גם דעת ה'''פעולת שכיר''' (קלג), '''ערוך השולחן''' (תרפה ה) ו'''המשנה ברורה''' (תרפה ס"ק טז).

====דרכים אחרות לזכירה====

*מדברי ה'''רמב"ם''' משמע {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט| ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, שכל אחד יזכיר במילותיו שלו, ואינו מזכיר נוסח מסוים.
*ה'''חינוך''' מפרש שצריך לזכור מעשה עמלק כדי שלא תשכח שנאתו מלבנו ולא כותב על נוסח מסוים {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

*ה'''רמב"ן''' כותב (סוף '''כי תצא''') שהאמירה בפה היא לספר לבניו ולדורותיו את מעשה עמלק שלא נשכח למחותו, אם כן יוצא שלדעתו כל אחד אומר במילים שלו ולא צריך נוסח מסוים. {{הערה|וכן כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' (לז), שאין צריך נוסח מסוים}}.

*ה'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' מפרשים זכור, שתהא שונה בפיך הלכות מגילה {{הערה|'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' ל'''תורת כהנים''' ב'''חוקותי''' ב}}, שתקבע זמנים להיות קורא בתורה ענין זה, וכן כותבים שאפשר לצאת ידי חובה גם בשמיעת המגילה.

====יציאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק" ו"כי תצא"====
ישנו דיון בפוסקים האם ניתן לצאת ידי חובת המצווה רק בפרשת זכור או גם בפרשת 'ויבא עמלק'.

ה'''תרוה"ד''' פוסק (קח) שיוצאים ידי חובה דווקא בפרשת זכור וא"א בקריאת ויבא עמלק, ולכן כותב שבני הכפרים, עדיף להם לבוא לשמוע פרשה במנין, את פרשת זכור מאשר קריאת המגילה ופרשת ויבא עמלק.

לדעת ה'''מגן אברהם''' ([https://www.sefaria.org.il/Magen_Avraham.685?vhe=Magen_Avraham&lang=he תרפה]) אפשר לצאת ידי חובת המצווה אף בשמיעת קריאת התורה של פורים שהרי ביום זה קוראים את פרשת 'ויבא עמלק' ('''בשלח'''), ולא את פרשת זכור{{הערה|לדעתו הסכימו ה'''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''', (או"ח תרפה). '''חכמת שלמה''' (מגילה יח א) ועוד מהאחרונים}}.

המ'''הרי"ל דיסקין''' ('''שו"ת מהרי"ל דיסקין''' קונטרס אחרון ה ס"ק קא) ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק טז) וה'''ערוך השלחן''' (שם ה), חולקים על דעת ה'''מג"א''', ופוסקים שא"א לצאת ידי חובה המצווה בשמיעת פרשת 'ויבא עמלק'.

ה'''גרי"ד סולובייצ'יק''' בספרו "'''שיעורים לזכר אבא מרי'''", בהסתמך על הצעת ה'''רמב"ן''' בפרשת '''כי תצא''' "ונמצינו למדים מן התורה בשניה זכור ויהיה סמך למקרא מגילה מן התורה", טוען שמקרא מגילה וקריאת "ויבא עמלק" בפורים, מהוים המשך לקיום דאורייתא של מצות זכירת עמלק, שקוימה בקריאת "זכור" בשבת שלפני כן.

לעומת זאת, כשקוראים את פרשת "כי תצא", מודים כל הפוסקים שאפשר לצאת ידי חובה, כיוון שזו אותה קריאה בדיוק שקוראים בפרשת זכור. וכיוון שהקריאה בפרשת זכור היא תקנת חכמים בלבד (אלא שמקיימים בזה מצוות דאורייתא), הרי שכל פעם ששומעים פרשה זו אפשר לצאת ידי חובה.

אך צריך לכוון בשעת קריאה זו, לצאת ידי חובת המצווה ('''פעולת שכיר''' קלג).
וכן יש פוסקים האומרים, שלפני הקריאה, יש לומר לבעל קורא, שיכוון להוציא ידי חובה, את מי שצריך{{הערה|'''שו"ת הר צבי''' ח"א נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}.

{| class="wikitable"
|-
!השיטות!!מחלוקת בעניין תוכן הקריאה
|-
|'''תוס''', '''רא"ש''', '''רשב"א''', '''תרומת הדשן''' ועוד ראשונים, וכן ה'''משנ"ב''' ה'''פעולת שכיר''' וה'''ערוך שלחן'''||החובה היא לקרוא דווקא את פרשת זכור כדי לצאת ידי חובת מצוות זכירת מעשה עמלק.
|-
|ה'''רמב"ם''', ה'''חינוך''', ה'''רמב"ן''', ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ'''||לא צריך דווקא פרשת זכור, אלא כל אחד יזכור במילים שלו, או ילמד הלכות מגילה.
|-
|'''מגן אברהם''', '''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''' ועוד אחרונים||לא חייבים לשמוע דווקא את פרשת זכור, אלא אפשר גם לצאת ידי חובת המצווה כששומעים את קריאת "ןיבא עמלק" בפורים. על דעה זו חלקו חלק מהפוסקים כגון ה'''משנ"ב''' ה'''מהרי"ל דיסקין''' וה'''ערוך השלחן'''.
|}

==פרשת זכור==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
{{חלונית
| ניקוד = כן
| כותרת = '''פרשת זכור'''
| תוכן =זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים.

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94_%D7%99%D7%96 דברים כה יז]
}}
המקור לקריאת פרשת זכור{{הערה|בזמן תקופת הגאונים, כונתה שבת זו: "שבת מחיית עמלק"}}, בשבת השנייה בחודש אדר, הוא ב'''משנה''': {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= בשנייה זכור.|מקור=מגילה ג ד}}

כך נכתב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}, וב'''ברייתא''' {{ויקיטקסט|מגילה ל א|מגילה ל א}}. וכן כתב ה'''רמב"ם''' בהלכות תפילה (יג כ).

ב'''טור''' וב'''שו"ע''', אכן נפסק, שבשת השנייה בחודש אדר, קוראים את פרשת זכור;
{{ציטוטון|בשבת שניה מוציאין שני ספרים: באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא "זכור את אשר עשה לך עמלק", ומפטיר "פקדתי את אשר עשה לך עמלק"}} {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|או"ח תרפה ב}}.
למעשה, זהו האיזכור היחיד ב'''שו"ע''', של מצוות זכירת מעשה עמלק.

את פרשת זכור, קוראים בשבת שלפני פורים, בהקשר לכך שהיהודים בפורים ניצחו את המן הרשע, שהיה מצאצאי עמלק {{הערה|{{ויקיטקסט|לבוש אורח חיים תרפה|לבוש תרפה ב}}. '''מנחת ביכורים''' על התוספתא מגילה ג א, '''משנ"ב''' תרפה ס"ק א, ועוד}}. בקריאה זו קוראים את הפסוקים, המדברים על הציווי, מסוף פרשת כי תצא (דברים כה, יז-יט).

בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, ולמפטיר, קוראים את פרשת זכור מתוך ספר התורה השני.

===חיוב הקריאה===
נחלקו הראשונים, אם קריאת פרשת זכור היא מצווה מהתורה, או מדרבנן.

ע"פ המובא לעיל, רובם של הראשונים, כגון '''תוס'<nowiki/>''' וה'''רא"ש''' סוברים, שקיום המצווה מדאורייתא הוא ע"י קריאת פרשת זכור. ה'''רשב"א''' לעומת זאת מסביר (הובא [https://www.sefaria.org.il/Machatzit_HaShekel_on_Orach_Chayim.685.1.2?vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893,_Vol_2&lang=he ב'''מחצית השקל''' תרפה]), שבאמת ה'''תוס'''' עצמם סוברים שפרשת זכור היא מהתורה, ומה שכתבו זה רק לדעת '''רש"י'''.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת אינו מחשיב {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים יג כ|הלכות תפילה יג כ}} את קריאת פרשת זכור מהתורה, אלא מחשיב אותה ככל שאר ארבע הפרשיות, שהם מהתורה. גם לדעת הרמב"ן (סוף כי תצא), שהחיוב הוא לספר לבניו ולבנותיו את מעשיו של עמלק, הקריאה של פרשת זכור אינה מהתורה.

ה'''תורה תמימה''' כותב (דברים כה יט) שחיוב מצווה זו הוא פעם בשנה כדי שלא ישכח, וא"כ הרי בימינו שקוראים פעם בשנה את פרשת כי תצא, קריאת פרשת זכור, זה רק מדרבנן, שתיקנו קריאה זו לאנשי נהרדעה שהיו מסיימים את התורה רק פעם בשלוש שנים.

ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, נפסק כדעה האומרת שמצווה זו היא מהתורה, היינו על סמך ראשונים אלו, ולכן יש לשמוע את פרשה זו במניין ומתוך ס"ת.

===זמן הקריאה===
ב'''משנה''' נכתב (מגילה ג ד): "בשנייה זכור". ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות שלו (שם), מגדיר את זמן זה, וכותב שמשך השבוע של שבת זו חל הפורים, וכן מפרש '''רע"ב''' שזו שבת הסמוכה לפורים, כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן. וכתבו מפרשי המשנה בשם ה'''ר"ן''', שאם שבת שקלים חלה בר"ח, אז שבת זכור היא שבת שנייה ממש, אך אם חל בתוך השבוע, אז שבת זכור היא השבת השנייה להפסקה.

ב'''גמרא''' נחלקו במקרה שפורים חל בערב שבת. רב סובר שמקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים, ושמואל אמר שמאחרין לקרוא בשבת שלאחרי פורים. רב לטעמו, כדי להקדים זכירה לעשייה, ושמואל לטעמו, שהמוקפין יעשו זכירה ועשייה ביחד.

ה'''גמרא''' מסבירה ש'שבת השנייה' יכולה גם להיות בשבת השנייה כפשוטה במקרה ששבת הראשונה חלה בר"ח ואז פורים יחול בע"ש, ומקדימין כרב, ואפשר להסביר על מקרה שר"ח חל באמצע השבוע, ואז מקדימין שקלים, ומפסיקים לשבת השנייה, ואז קוראים זכור היינו 'שנייה להפסקה'.

ורב הונא אומר, שאם חל זכור בשבת לכו"ע קוראין בו ביום, אך '''רש"י''' כותב (עמוד ב) שלעולם זה לא קורה שחל פורים בשבת. ר"נ אומר שגם במקרה כזה רב יחלוק ויגיד שמקדימין כיוון שלבני העירות שמקדימין ליום הכניסה יוצא שמקדימין עשייה לזכירה. ואכן הגמרא מביאה מימרא בשם רב שגם אם חל בשבת לפי רב מקדימין.

ה'''רי"ף''' {{ויקיטקסט|רי"ף על הש"ס/מגילה/דף י עמוד א|ד י א}}, ה'''רא"ש''' {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/מגילה/פרק ד|ד י}} וה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]) פסקו כרב, שמקדימין לשבת שלפני פורים, ואף בני המוקפין יקדימו. וכך פסק ב'''שו"ע''' (או"ח תרפה ה), שאם חל פורים בימי השבוע, ואף בע"ש, מקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים.

===מניין לקריאה===
ה'''רא"ש''' במסכת ברכות (ז כ), כותב בהקשר לסיפור שר"ג שחרר את עבדו כדי שיהיה להם מנין, ומביא דוגמא ששחרר את עבדו שישלים מניין לפרשת זכור.
ב'''שו”ת תרומת הדשן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A9%D7%9F/%D7%90/%D7%A7%D7%97 ק”ח]) הבין מדברי ה'''רא”ש''', שמהתורה צריך לקרוא את פרשת זכור במניין, ולכן שחרר ר"ג את עבדו.

הרבה מהאחרונים {{הערה|ראה '''שער הציון''' תרפ"ה. '''שו"ת בנין שלמה''' ז. '''שו"ת תורת חסד''' או"ח לז}}, יצאו נגד דעת ה'''תרוה"ד''', שמנין זה חיוב מהתורה, וכותבים לא מוכח כך, אלא שר"ג שיחרר את עבדו כיוון שזו מצווה מהתורה, ומתקנת חכמים צריך מניין לקריאה. לכך נוטה דעתם של ה'''משנה ברורה''' (תרפה ס”ק טז) והרב '''עובדיה יוסף''' ('''שו”ת יביע אומר''' ח, או”ח נד יג). לכן מי שאין לו מניין יקרא את פרשת זכור ביחיד. ומכל מקום לכתחילה יש לקרוא בעשרה ('''משנה ברורה''' שם).
כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ([https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_09.png עמוד 7]), שמשמע מה'''רמב"ן''', שאין חיוב לקרוא בציבור.

ה'''מהר”ם שיק''' (על תרי”ג מצוות, תר”ה) מסביר שהטעם לקריאה במניין הוא שמטרת הזכירה היא מחיית עמלק, ומצוות מחיית עמלק היא מצווה המוטלת על הציבור, ולכן גם הזכירה צריכה להיעשות באופן ציבורי. ומכל מקום חובה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, אלא שעליו לקיים את הזכירה בציבור ('''מקראי קודש''' פורים סימן ז). ה'''פעולת שכיר''' (קלג) נותן טעם למה צריך מנין, שהרי כל עוד לא נמחה שם עמלק, אין שם השם שלם, ולכן יש לזה דין של דבר בקדושה, שצריך עשרה.

ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) כותב שהקריאה בעשרה זה מדרבנן. ה'''שו"ע''' לעומת זאת פוסק שפרשת זכור היא במניין מהתורה {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קמו|או"ח קמב}}, וכן כותב שבני הכפרים שאין להם מנין צריכים לבוא לעיירות ולשמוע פרשת זכור במנין {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קפה ז|או"ח קפה ז}}.

===דינים ומנהגים בפרשת זכור===
דינים הלכות ומנהגים, השייכים לקריאה בשבת זכור.

====ההפטרה====
ה'''גמרא''' במגילה מביאה ברייתא {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} שבשבת זכור מפטירין "פקדתי", וכך כתבו ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה יג כ|הלכות תפילה יג כ}}, ה'''רא"ש''' (פ"ד י) וה'''רי"ף''' (מגילה י א).כך פסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|שו"ע שם}}.

נחלקו הפוסקים מהיכן מתחילים את ההפטרה. למנהג הספרדים (הובא ב'''אבודרהם''') מתחילים ב"ויאמר שמואל אל שאול" {{ויקיטקסט|שמואל א טז|שמואל א, טז א}}. ולמנהג האשכנזים מתחילים פסוק לאחר מכן : "כה אמר ה' פקדתי" {{ויקיטקסט|שמואל א טז|שמואל א, טז ב}}.

בהפטרה זו מסופר על מלחמת שאול באגג העמלקי, בה משאיר שאול את צאן העמלקים בחיים, למרות ציוויו של הקב"ה, ובשל כך הוא מאבד את מלכותו.

====פיוטים ויוצרות====
בחלק מקהילות אשכנז נהוג לומר בשבת זו יוצרות וקרובות, מפיוטי רבי אלעזר הקליר, הסדר המופיע בסידורים הוא כדלהלן:

{{טורים|תוכן=
'''יוצר''':
* '''זכור את אשר עשה'''
* '''זכור דבר עתק בכל דרך'''
*'''אופן''' - כבודו יתרומם בפי כל הנשמה
*'''זולת''' - אתה מלא רחמים

'''קרובות''':
*'''מגן''' - אזכיר סלה זכרון מעשים
*'''מחיה''' - תמימים בעודם בסין רדופים
*'''קדושתא''' - אצילי מרעי נכד שעיר
*'''בלשון אשר הזכרת לזוכריך'''
*'''אץ קוצץ''' - בראשי החרוזים חתום "אלעזר בירבי קליר".
*'''זכור איש אשר הגויע אב ללא עתו'''
*'''סילוק''' - זכור את אשר עשה לך}}

בשונה משבת שקלים ושבת החודש, לשבת זכור אין פיוטי '''שבעתא''' בתפילת מוסף. לעומת זאת בסידור '''אוצר התפילות''' מופיע פיוט גם למוסף של שבת זו.

במקומות אחרים (בעיקר מקרב יהדות ספרד), נוהגים לקרוא בשבת זו את הפיוט 'מי כמוך ואין כמוך', שחיבר '''רבי יהודה הלוי''', המכיל את תקציר סיפור מגילת אסתר. יש נוהגים לומר את הפיוט בתוך תפילת 'נשמת כל חי', ויש נוהגים לאומרו לאחר חזרת הש"ץ של תפילת שחרית סמוך לקריאת התורה או אחריה.

====כוונה בקריאה====
אומנם מהתורה צריך לומר את המצווה בפה, ומכיוון שנפסק {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים ס ד|שו"ע או"ח ס ד}} ש[[מצוות צריכות כוונה]], צריכים הקהל לכוון לצאת ידי חובה, אך יוצאים ידי חובה גם בשמיעת הפרשה מהבעל קורא, וצריכים הקהל והבעל קורא לכוון כאילו קראו בפיהם{{הערה|'''משנה ברורה''' ז ס"ק טז. '''שו"ת יביע אומר''' ח או"ח נד יח}}. וטוב שהגבאי יודיע זאת לפני הקריאה{{הערה|'''ילקוט יוסף''' ארבע פרשיות ד. '''חת"ס''' הובא באורחות חיים א"ח נד יח}}.

יש שאומרים, שכיוון שיש דעה שלא סומכים על דין שומע כעונה, צריכים הקהל לומר הקריאה בלחש{{הערה|'''שו"ת יחו"ד''' ח"ג נג, וכותב שכן הוא ב'''פר"ח'''. '''שו"ת משיב דבר''' לה'''נצי"ב''' או"ח מד}}. אך לעומת יש שחולקים ואומרים שאם הקהל יקראו בלחש, יוצא שלא קראו מתוך ספר תורה, ולכן עדיף להקשיב ולכוון{{הערה|'''שו"ת מנחת אליעזר''' ח"ב א, ע"פ שיטת '''מהר"ם אלשקר''', הו"ד ב'''בה"ט''' תרפה ב}}.

אם אדם רוצה לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור במהלך קריאת פרשת כי תצא, לכתחילה צריך לומר לבעל קורא שיתכוון להוציא אותו ידי חובת המצווה{{הערה|ראה '''שו"ת הר צבי''' נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}.

בספר '''הררי קדם''' מביא (קפה), שאביו ה'''גר"מ סולובייציק''', כשהיה עולה למפטיר זכור, לא היה קורא עם הבעל קורא, אלא רק מכוון מדין שומע כעונה, כדי לצאת יד"ח.

יש שכתבו שיש לכוון גם בברכות התורה של מפטיר זכור{{הערה|'''חת"ס''' בסו"ס על הש"ס בהגהה על '''שו"ע''' סימן תרפה. '''תשובות והנהגות''' ח"ב פז}}. לדעת ה'''ט"ז''' אם שמע את הברכות שלא כדין לא יצא ידי חובתו (תרפה ס"ק ב).

====קטן בקריאת זכור====
קטן לא יקרא את פרשת זכור, שהרי לא יכול להוציא את הרבים ידי חובתם ('''מקראי קודש''' פורים א).

נחלקו הפוסקים, אם מותר להעלות קטן למפטיר של זכור. ה'''ב"ח''' מביא את ה'''רש"ל''' {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|או"ח תרפה}} שכותב שבמפטיר זכור אין להעלות קטנים, ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה בשבילו, הקטן הוא העיקר, וכותב שכך ראה ב'''מרדכי'''. ה'''ב"ח''' עצמו חולק על ה'''רש"ל''' וכותב {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|שם}} שמותר להעלות קטן, שהרי המצווה היא לשמוע פרשת זכור, ושמעו, ולא משנה מי עולה לתורה.

ה'''ט"ז''' חולק על ה'''ב"ח''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים תרפה|תרפה ז}}, ולדעתו אם יעלה קטן, הקהל יפסידו את הברכה. אך אם הקטן יודע למי מברכים, וכפי שנפסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים רפב ג|או"ח רפב ג}} שקטן היודע למי מברכין יכול לברך, יוצאים הציבור ידי חובתם לדעת ה'''ט"ז'''. ולא נהגו להעלות קטנים כלל, אך בפועל מותר ('''מקראי קודש''' פורים א).

====טעמים והברת הקריאה====
ה'''רמ"א''' כתב {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, שגם אם אין למישהו מנין או ספר תורה, לכל הפחות יקרא את הקריאה עם מנגינה וטעמים, וכן פסק ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק יז). ה'''ריטב"א''' כתב, שגם לדעות שקריאה זו היא מהתורה, מכל מקום מודים, שנאמרת מכל לשון, ולא בלשון הקודש בלבד (מגילה יז ב).

מכיוון שלפי חלק מהפוסקים, מצווה זו היא מהתורה, נוהגים שכל אחד, ישמע את הקריאה, בהברה המקבולת לפי עדתו, כפי שנהגו אבותיו. דבר זה פסקו '''הרב עובדיה''', ו'''הרב צבי פסח פראנק''' {{הערה|'''ילקוט יוסף''' קמא טז. '''מקרא קודש''' פורים פח}}.

'''הרב פיינשטיין''' (או"ח חלק ג ה) פסק, שגם מי שמקובל מאבותיו הגייה מסוימת, כל עוד הגייה אחרת מקובלת אף היא בעם ישראל, אפשר לשמוע גם קריאה כזאת. הרב '''חיים דוד הלוי''' (חלק ו כב) התנגד גם הוא למנהג זה, וכתב כי כאשר מקפידים רק במצוות פרשת זכור ולא בשאר קריאות התורה אנו מזלזלים ביתר הקריאות שהן מתקנת משה רבינו{{הערה|כך כתבו גם ב'''שו"ת '''שרידי אש''' ב ו, וב'''שו"ת באהלה של תורה''' חלק ב ט עמ' 36-37}}.

====ניקוד והכפלת המילה "זכר"====
ה'''רד"ק''' מעלה ספק האם קוראים את המילה "זכר" בקריאה, עם 'צירה' או 'סגול', ומכריע שיש לקרוא עם סגול.
בספר '''מעשה רב''' מובאת עדות, שה'''גר"א''' היה קורא זכר עם סגול. אולם ע"פ עדותו של ר' '''חיים וולוזין''', שה'''גר"א''' קרא בציירה, היו נוהגים תלמידי ה'''גר"א''' בירושלים.

ה'''משנ"ב''' כתב להכריע, לחזור ולקרוא מילה זו פעמיים בציירה ובסגול (תרפח יח). מנהג זה התפשט בקרב קהילות אשכנז.

ר' '''שולם משולם ראטה''', כתב להכריע כעדותו של ר' '''חיים וולוזין'''. וכן ר' '''מרדכי ברויאר''', כתב שיש לקרוא בצירה, כיוון שכך כתוב בכבתי היד העתיקים ובתוכם כתב "ארם צובא".

יש שכתבו, שיש לחזור על כל הפסוק בפעם השנייה, כיוון שאם חוזרים רק על המילה בלבדה, זה נראה כאילו מתקן עצמו ('''מועדים וזמנים''' ח"ב קסז). אך יש שלא חששו לכך ('''קצות החושן''' פד ס"ק כב).

====יציאה יד"ח כשאינו יודע פשט הקריאה====
כתב '''הגר"מ שטרנבוך''' ('''מועדים וזמנים''' ח"ב קסה), שמי שאינו בקי בפירוש הפסוקים שבפרשת זכור, לכאורה אינו יוצא יד"ח בשמיעת הקריאה, לפי המבואר ב'''שו"ע''' (או"ח קצג א) שלא אומרים שומע כעונה, אלא במי שמבין לשון הקודש אבל מי שאינו מבין אינו יוצא יד"ח ע"י שמיעה, וה"ה בני"ד.

והנה ה'''משנ"ב''' (שם סק"ה) כתב שהמנהג הוא כדעת הסוברים דבלשון הקודש יוצא אעפ"י שאינו מבין בשאר לשונות, ועל כך סומכים אנו שנשים ועמי ארצות יוצאים יד"ח בשמיעה. אך אף ה'''משנ"ב''' כתב שנכון שיאמרו בפיהם יחד עם המוציאם יד"ח, כדי לצאת אף את דעת ה'''שו"ע'''. וממילא הסיק בספר הנ"ל דלפי"ז ודאי שראוי שכל אחד ילמד את פירושי הקריאה.

נראה בביאור הלכה זו, שכאשר אדם אינו מבין את שפת המדבר אליו, לא שייך כלל לומר 'שומע כעונה' כיון שאין כל קשר ושיתוף בין המדבר והשומע. אך כאשר מבין הוא את שפת המדבר אליו אלא שאין הוא עומד על בוריין של דברים, אין בזה כל סיבה לשלול את עצם דין שומע כעונה.

====דינים נוספים====
*כתב ב'''שו"ת תשובות והנהגות''' (חלק ב' צ"ג) לגבי בית הכנסת ביוהנסבורג שבליל שבת באים רבים להתפלל ובבוקר מגיעים רק מעטים, שקראו שם את פרשת זכור בליל שבת ללא ברכה כדי לזכות את הרבים לצאת ידי חובתם מן התורה.
*כתוב בספר '''הליכות שלמה''' בשם ה'''גרש"ז אוירבך''' (י"ח ב), דאף אם לא שמע כל קריאת פרשת זכור יצא יד"ח אם שמע על כל פנים את עיקר הענין, דלא מסתבר דצריך לשמוע כל הקריאה ממש. והוכיח כן מה'''מג"א''' הנ"ל שכתב דיוצא יד"ח גם בפרשת 'ויבא עמלק', הרי שאין צריך אלא לקרוא עיקר מעשה עמלק.
*נוהגים שלא לאכול כלל לפני הקריאה, אלא רק אכילת עראי פחות מכביצה ('''נט"ג''' ד יב).
*ע"מ לצאת ידי חובה, יש לשמוע כל מילה ומילה, ולא לדלג בכלל{{הערה|'''הררי קודש''' ע"פ '''פמ"ג''' רפב מ"ז סק"ב}}.
*נוהגים שאדם חשוב יעלה לתורה, למפטיר זכור, וכן נתפשט המנהג{{הערה|'''ליקוטי מהר"ם''' בשם '''שערי שמים''', ומביא שה'''גר"א''' היה נוהג לעלות}}.
*כתב ב'''פרמ"ג''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41247&st=&pgnum=356 תרפ"ה מ"ז סק"ב]), שאם קראו פרשת זכור בלא ברכת התורה, לא יצאו ידי חובת קריאת זכור, שכיון שברכת התורה היא מצוה מדאורייתא, א"כ הרי היא מעכבת בקריאת פרשת זכור אם לא בירך לפניה (אלא שכתב שמספיק לזה מה שבירך ברה"ת בבוקר).
*הזכירה היא בכל לשון ('''שאג"א''' יג).

==תדירות קיום המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
ישנם מספר דעות סביב המחלוקת כל כמה זמן צריך לזכור את מעשה עמלק על מנת לצאת ידי חובת המצווה.

====פעם בחיים====

*'''ספר החינוך''' כותב {{ויקיטקסט|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}} - "ודי לנו לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש", ובסוף המצווה מרחיק לכת אף יותר מכך, באומרו - "ועובר ע"ז ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה...", ומדברי ה'''חינוך'''' נראה שאפילו בזכירה חד פעמית יוצאים ידי חובת המצווה.

וכך הסביר ה'''מנחת חינוך''' בדעת ה'''חינוך''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/%D7%AA%D7%A8%D7%92 סק"א]): "ומדברי הרב המחבר נראה דדי פעם אחת כל ימיו", היינו שמספיק לדעתו לזכור פעם אחת את מעשה עמלק, ויוצא ידי חובת המצווה לכל החיים.

אך מכל מקום מדברי ה'''חינוך''' יש שהבינו, שאף שהחובה היא פעם בחיים, אבל כל פעם שמזכיר את מעשה עמלק שוב מקיים עוד הפעם את המצווה {{הערה|'''מועדים וזמנים''' ב קסו. וראה '''מנחת אשר''' פורים כ ו}}.

====פעם בשנה====

*לדעת רוב הראשונים; ה'''תוס'''', ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|
חידושי הרשב"א על הש"ס/ברכות/פרק ב|ברכות יג א}}, וה'''רא"ש''' (שם ז כ), אע"פ שלא כתבו זמן מסוים, אך מדבריהם משמע, שהחיוב של המצווה הוא פעם בשנה. שמכיוון שאומרים שיש מצווה לקרוא את פרשת זכור מדאורייתא, ואת פרשת זכור קוראים פעם בשנה, וא"כ מקיימים את המצווה פעם בשנה, ונראה לדעתם שזה החיוב.
כך הבינו הרבה פוסקים בדעתם של הראשונים{{הערה|כגון '''תרוה"מ''' (קח) וה'''שו"ע''' (תרפה ז) ועוד}}.

*ה'''סמ"ק''' כותב - "לזכור מעשה עמלק... זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פרשת זכור" (עשה קמ"ז). כלומר, קיום המצוה הוא פעם בשנה. היינו שה'''סמ"ק''' הולך כדעת רוב הראשונים וכותב שהחיוב הוא פעם בשנה. לדברים אלו הסכים ה'''תרומת הדשן''' (ק"ח), והסיק מכך - "צריך להיזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה". וכן פסק ה'''רוקח''' שצריך להזכיר בכל שנה ושנה (רלד).

*וכן נאמר ב'''מדרש''': “אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה" ([https://www.sefaria.org.il/Pesikta_Rabbati.12.1?vhe=OYW&lang=he פסיקתא רבתי יב]). כלומר, שהמצווה לקרוא את פרשת זכור, מספיק רק פעם בשנה.

לטעם דעה זו, כתבו ה'''מהר"ם שיק''', (על תריג מצוות מצווה תרה) וה'''חת"ס''' ([https://www.sefaria.org.il/Responsa_Chatam_Sofer%2C_Even_HaEzer.1.119.9?vhe=Pressburg,_1855-1864&lang=he&with=all&lang2=he אה"ע ח"א קיט]), שאומרים שאבידה משתכחת בי"ב חודש ('''בבא מציעא''' כח א), וכן המת משתכח תוך שנה. ולכן גם כאן, מכיוון שהמצווה היא לזכור תמיד, כדי שלא נשכח, אנו מזכירים את המצווה פעם בשנה{{הערה|בקשר לשנה מעוברת, כתב '''מהר"ם שיק''' (על תרי"ג מצוות תרה) שבשנה כשעוברת 13 חודש, יש לכוון בפרשת 'כי תצא', לצאת יד"ח, והעיד שה'''חת"ס''' נזהר לכך. ה'''רב אוירבך''' כתב ('''הליכות שלמה''' מועדי השנה תשרי-אדר, יח א הערה 3), שהיות ולא מצינו שנזהרו לכך, אין לחוש לכך, אלא צריך להזכיר פעם בשנה ולא פעם ב12 חודש}}.

====כל יום====

*לדעת ה'''רמב"ם''' יש מצווה להזכיר כל יום כפי שכותב: "הזכירה בכל עת" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, וכן כותב "לזכור תמיד" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|שם}}, היינו שצריך לזכור את מעשה עמלק תמיד, בכל יום ויום. בלשון תמיד נוקט גם ה'''סמ"ג'''. והבינו אחרונים {{הערה|'''חרדים''' פ"ד כא. '''מנחת חינוך''' תרג. '''ראש יוסף''' מגילה כט א}} בדעתם שיש מצווה בכל יום.

*וכן כתבו הרבה מהאחרונים, שצריך להזכיר את מעשה עמלק בכל יום:

ה'''של"ה''': "מצווה גדולה לומר פרשה זו בכל יום לקיים מצוות זכור" ([https://www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Torah_Shebikhtav%2C_Ki_Teitzei%2C_Derekh_Chayim.10?ven=Shney_Luchot_Habrit_by_Rabbi_Eliyahu_Munk&vhe=Shenei_Luchot_HaBrit,_based_on_Amsterdam,_1698_ed._Part_III&lang=he&with=all&lang2=he תושב"כ סוף תצא]).

ה'''בן איש חי''': "וכשאומר לשמך הגדול, יכוין לקים מצות עשה, לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם" ('''שמות''' שנה א ה). וכן כתב שזמן המצווה הוא תמיד ('''תורת חסד''' קפז).

'''כף החיים''': "שיאמר כל יום: ...הריני מקיים מצות עשר הזכירות… ומעשה עמלק" {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/ס|או"ח ס ד}}.

'''המג"א''': "דהזכירות הללו הם מ"ע, ולכן כשיאמר… לשמך הגדול - מעשה עמלק" {{ויקיטקסט|מגן אברהם על אורח חיים ס|אורח חיים ס ס"קב}}{{הערה|הרב '''משה פיינשטיין''' דייק מדברי ה'''מג"א''' שאינו סובר שמקיים בזה מ"ע}}.

'''שו"ע הרב''': "זכירת מעשה עמלק… הן מ"ע של תורה… וטוב לזוכרן אצל קרישמ"ע" {{ויקיטקסט|שולחן ערוך הרב אורח חיים ס|אורח חיים ס ד}}.

ע"פ דעה זו, נוהגים לומר כל יום לאחר התפילה ברוב הנוסחים, את ה"שש זכירות", ובתוכם את זכירת מעשה עמלק{{הערה|ב'''שו"ע הרב''' כתב ש'שש הזכירות' הן מצווה יומית, והוא היה הראשון להדפיס זכירות אלו בסידורו}}.

{| class="wikitable"
|-
!השיטות!!מחלוקת בעניין תדירות קיום המצווה
|-
|'''ספר החינוך'''||יש חובה לזכור את מעשה עמלק, פעם אחת בכל החיים, ולא צריך כל שנה או כל יום.
|-
|'''תוס'''', '''רשב"א''', '''רא"ש''', '''סמ"ק''', '''מדרש'''||ישנו חיוב מהתורה לזכור את מעשה עמלק פעם בשנה לפחות, ולכן קוראים פעם בשנה פרשת זכור.
|-
|'''רמב"ם''', '''סמ"ג''', '''מגן אברהם''', '''של"ה''', '''בן איש חי''', '''כה"ח''', '''שו"ע הרב'''||ישנה חובה תמיד לזכור את מעשה עמלק, וצריך לזכור לפחות כל יום.
|}

==חיוב נשים==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
בעניין חיוב הנשים במצוות מחיית עמלק נחלקו הראשונים והפוסקים.

===מחלוקת הראשונים===
לענין חיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו ה'''רמב"ם''' וה'''חינוך'''.

ה'''חינוך''' כותב שנשים פטורות ממצוה זו, כפי שכותב (מצווה תרג): "נוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים". היינו שלמרות שזו אינה מצווה שהזמן גרמא, מכיוון שה'''חינוך''' מקשר בין מצווה זו, למצווה להילחם בעמלק, כמו שרק הזכרים מצווים להילחם בעמלק, כך גם במצווה זו, מצווים רק הזכרים.

אך ה'''מנחת חינוך''' הקשה על ה'''חינוך''', מדוע פטר נשים ממצווה זו, שהיא אינה מצווה שהז"ג, וגם שהרי מלחמת עמלק היא מלחמת מצווה, כדברי ה'''רמב"ם''' (מלכים ומלחמות ה א), והרי למלחמת מצווה יוצאות גם הנשים, כפי שה'''רמב"ם''' פסק (שם ז ד), וא"כ מדוע פטר ה'''חינוך''' את הנשים.

עוד כותב ה'''מנ"ח''', על כך שהחינוך מקשר בין המצווה להילחם בעמלק, ובין המצווה, לזכור את מעשיו, ולסיום כותב, שצ"ע מדוע כתב ה'''חינוך''' לפטור את הנשים, ונראה שגם הנשים חייבות במצווה זו.

בספר '''הדרש והעיון''' ניסה ליישב דברי החינוך מקושיית ה'''מנ"ח''' מדוע מקשר בין הזכירה למחייה ומתרץ שלשיטת ה'''חינוך''' הוקשה זכירה למחייה, וא"כ גם במצוות הזכירה הנשים פטורות. אך אין מחוור דיו, שהרי זו מלחמת מצווה שנשים חייבות, וכן מהיכי תיתי היקש זה.

יש המעלים צד לפטור נשים במצווה, כיוון שזו מצווה זהזמן גרמא, שנשים פטורות בה{{הערה|'''אבנ"ז''' או"ח ח"ב תק"ט. '''ציץ הקדש''' נ"א סק"ג}}.

כתבו '''אחרונים''' בדעת ה'''רמב"ם''' {{הערה|'''יביע אומר''' ח נד יט. '''נר מצווה''' יא לא}}, שלדעתו נשים חייבות במצווה, מכיוון שלא כתב שמניין המצוה שנשים פטורות, את מצווה זו, א"כ נראה בדעת הרמב"ם שמחייב הנשים במצווה זו, וכן משמע מה'''רמב"ם''' שמחייב נשים.

וכן כתב ה'''תורת חסד''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1739&st=&pgnum=187 לז]) בדעת ה'''רמב"ן''' שנשים חייבות.

וכתב ב'''תורת חסד''', שמחלוקת זו אם אישה חייבת תלויה במחלוקת הראשונים אם מניין וס"ת זה מדאורייתא. לפי הראשונים האומרים שאלו מדאורייתא מסתבר לדעת שהאישה חייבת, ואילו לדעת אלו האומרים שאין הם מהתורה, אומרים שנשים פטורות. בספר '''הררי קדם''' מביא (קפה), שלפי ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', שצוינו לעיל שסוברים שהמצווה היא ללמוד הלכות מגילה, והרי נשים פטורות ממצות תלמוד תורה, יוצא א"כ לדעתם שנשים פטורות במצווה.

===מחלוקת הפוסקים===
להלכה למעשה נחלקו ה'''פוסקים''' האם הנשים חייבות.

בשו"ת '''בנין ציון''' (אורח חיים לז) כתב שהרב נתן אדלער היה נוהג שכל הנשים יבואו לשמוע פרשת זכור, וכן פסק ה'''מהרי"ל דיסקין''' (קונטרס אחרון קב). וכן כתב ב'''שו"ת מנחת יצחק''' (חלק ט סח), שהתפשט המנהג שנשים הולכות לשמוע את פרשת זכור. ובספר '''הליכות בת ישראל''' כתב (כב הערה ד), ש'''הרב פיינשטין''' הורה שהנשים ילכו לשמוע פרשת זכור.

ובספר '''רגשי לב''' (ז הערה 51) כתב בשם ה'''גרי"ש אלישיב''', שמנהג הנשים הוא לשמוע פרשת זכור. וכך הכריע ב'''שו"ת יחוה דעת''' (חלק א פד), אך כתב שאין להם חיוב.

לעומת זאת יש שפסקו, שהנשים לא צריכות כלל לשמוע פרשת זכור. כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ( אורח חיים לז), שהמנהג שהנשים לא מגיעות לשמוע פרשת זכור כלל.
פסק ב'''כף החיים''' (תרפה ל) שנשים אינן חייבות לשמוע קריאת פרשת זכור, אך מכל מקום חייבות במצווה. וכן כתב בשו"ת '''קנין תורה''' (נג), שנשים לא צריכות לשמוע פרשת זכור.

ה'''בן איש חי''' ('''תורת חסד''' קפז) קבע שמצוות זכור היא תמיד ולכן נשים חייבות. ו'''הרב קנייבסקי''' הביא בספרו '''טעמא דקרא''' (חלק הנהגות והוראות ממרן ה'''חזון איש''' כג) שה'''חזון איש''' הורה, שאין נשים חייבות לשמוע פרשת זכור. וכן '''הרב מרדכי אליהו''' כתב שנשים אינן חייבות, והדבר תלוי ברצונן.

ולעומתם דעת ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) שנשים חייבות במצוה, זו כיון דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא, ועוד דיש בה לאו ד'לא תשכח'.

====קריאת זכור לנשים====
יש שנהגו לעשות קריאת זכור מיוחדת לנשים, שישמעו את פרשת זכור מתוך ספר תורה ('''מנח"י''' ט סח), ומכל מקום כותב שיקראו ללא ברכה כי לפי חלק מהדעות נשים פטורות.

ומכיון שה'''שו"ע''' פסק שיש חיוב בעשרה, נכון במיוחד שיהיו שם עשרה גברים, כדי שיהיה במניין, ושלא יוציאו סתם ספר תורה ('''הליכות בת ישראל''' כב הערה ג, בשם '''הרב אלישיב'''), אך ב'''חזון עובדיה''' התיר להוציא ס"ת לקריאה ([https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_13.png דיני קריאת ארבע פרשיות ג]).

יש שכתבו, שבמקום שלא נהגו לעשות זאת, עדיף שלא יעשו קריאה במיוחד לנשים{{הערה|'''מנח"י''' שם. '''שו"ת קניין תורה''' ח"ז נז. '''שו"ת שרגא המאיר''' ח"ו קטז, וראה את הדעות [https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_14.png בפסקי תשובות] תרפה}}.

==סיכום==
בסוגייה זאת נידונו בהרחבה, פרטי המצווה של זכירת מעשה עמלק. להלן סיכום של הנושאים שהוצגו בסוגייה:

*התורה כותבת בפרשת כי תצא לזכור את מה שעשה עמלק. צריך לשנוא ולתעב כדי לזרז העם להילחם בו. ישנה מחלוקת האם המצווה היא חובת ציבור או חובת יחיד. רובן של הראשונים מונים את המצווה, אבל ישנם כאלה שלא מחשיבים את מצווה זו. למצווה זו ישנם מספר טעמים.

*חז"ל אומרים שצריך לזכור דווקא בפה. וכן יש שכתבו שצריך לזכור מתוך ספר, אך יש שכתבו שאין חובה. נחלקו המפרשים אם אפשר ללמוד זאת מהגמרא. ישנם כאלו שכתבו שצריך דווקא לזכור מתוך ספר תורה, ויש שכתבו שאין צריך. בענין תוכן הקריאה יש שכתבו שצריך לזכור דווקא מתוך פרשת זכור, וי"א שלאו דוקא. וכן יש שפסקו שאפשר לצאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק".

*אמרו חז"ל שבשבת השנייה בחודש אדר קוראים פרשת זכור. נחלקו האם חיוב הפרשה מהתורה. בזמן הקריאה נפסק שזה בשבת שלפני פורים, שנייה באדר או להפסקה. נחלקו האם צריך פרשת זכור מניין. וישנם מספר דינים והלכות הקשורות לפרשת זכור.

*בעניין תדירות קיום המצווה, ישנם כאלה שכתבו שצריך רק פעם בחיים, ויש שכתבו פעם בשנה, וי"א שצריך כל יום ויום.

*בחיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו הראשונים והפוסקים, וכן בעניין קריאה זכור במיוחד לנשים.

לקישורים לספרים ומראי מקומות ראה ב'''קטגוריה:זכירת מעשה עמלק'''.

==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==

*[https://minchasasher.com/he/shiur/moadim-he/%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7-2/ שיעור בנושא מצוות זכירת עמלק], באתר מנחת אשר.
*[https://www.sulamot.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8/ מאמר על פרשת זכור וזכירת מעשה עמלק], באתר סולמות.
*[https://etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-devarim/parashat-ki-tetze/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%A9%D7%A8-%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9A-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7 זכור את אשר עשה לך עמלק], באתר תורת הר ציון.
*[https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/018-11.pdf קובץ בגדר מצוות זכור וחיוב הנשים], באתר ספריית אסיף.
*[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8 פרשת זכור], באתר ויקישיבה.
*[https://olamot.net/shiur/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8 שיעור בעניין פרשת זכור וחובת נשים], באתר עולמות.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:זכירת מעשה עמלק]]
[[קטגוריה:משנה מגילה ג ד]]
[[קטגוריה:מגילה יח.]]
[[קטגוריה:מגילה ל.]]
[[קטגוריה:מלכים פרק ה]]
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק יג]]
[[קטגוריה:ספר המצוות עשה קפט]]
[[קטגוריה:אורח חיים תרפה]]

זכירת מעשה עמלק

2022-07-23T19:51:27Z

בן עזאי: /* מקור ויסוד המצווה */

{{תחרות כתיבה}}

{{מקורות|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%92_%D7%93 מגילה ג ד]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%97_%D7%90 מגילה יח א], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%9C_%D7%90 מגילה ל א]||[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A7%D7%A4%D7%98 ספר המצוות עשה קפט], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%94 הלכות מלכים ומלחמות ה ה], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%91 אורח חיים תרפה ב], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%96 אורח חיים תרפה ז]}}

סוגיה העוסקת במצוות עשה לזכור את מעשיו של עמלק.
במצווה זה ישנם נידונים רבים, חיובה הגדרתה, ופרטיה. בנוסף נידונים בסוגיה זו, אופן קיום המצווה, תדירותה, חיוב הנשים בה, ופרשת זכור.

==מקור ויסוד המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
את המצווה לזכור את מעשיו של עמלק, כותבת התורה בחומש '''דברים''', פרשת '''כי תצא''', בציווי; {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= זכור את אשר עשה לך עמלק.|מקור=דברים כה יז}}

מעשיו של עמלק, שהתורה מצווה לזכור, מתוארים בפרשת '''בשלח'''; "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפדים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז ח|שמות יז ח}}, שלאחר שישראל יוצאים ממצרים, ועוברים את ים סוף, כמסופר בפרשת '''בשלח''', מגיע עמלק ונלחם עם ישראל במקום שנקרא "רפידים". לאחר שישראל מנצחים את עמלק, הקב"ה מצווה את ישראל לזכור את המלחמה הזאת.

לאחר סיפור מלחמת עמלק, התורה כותבת: {{ציטוטון|כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק}} {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז יד|שם יז יד}}.

ו'''רש"י''' מפרש: "ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כי מחה אמחה - לכן אני מזהירך כן. כי חפץ אני למחותו" {{ויקיטקסט|רש"י על שמות יז|רש"י שם}}. ונחלקו מפרשי '''רש"י''' בדעתו, האם התורה מצווה גם כאן את ישראל לזכור את מעשה עמלק{{הערה|[https://www.sefaria.org.il/Mizrachi%2C_Exodus.17.14.2?vhe=Four_commentaries_on_Rashi._Warsaw,_1862&lang=he מזרחי] ו'''באר שדה''' '''שמות''' יז יד, וה'''ספורנו''' מפרש, שהכוונה לפרשת זכור}}, או שאין כאן שום ציווי על ישראל, אלא שנכתוב בספר זיכרון על המלחמה, ושהקב"ה ימחה אותו, וציווי המצווה מופיע רק ב'''כי תצא'''{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59481&st=&pgnum=190 נחלת יעקב שם], וכן כותב שאינו מבין את דברי ה'''מזרחי'''}}.

===גדר המצווה===

המצווה היא לזכור את מעשיו הרעים של עמלק, שהתגרה בעם ישראל במדבר לאחר שיצאו ממצרים, לזרז את העם להילחם בו, לשנוא ולתעב אותו בלבינו {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות לרמב"ם עשה קפט}}.

המצווה היא אחת משלוש מצוות הקשורות בעמלק, הכתובות באותו מקום, נוסף למצוות הזכירה: מצוות לא תעשה; שלא לשכוח את מעשה עמלק; "לא תשכח" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|דברים כה יט}}, ומצות עשה; למחות את זכר עמלק; "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|שם}}.

איזכור המצווה ב'''משנה''' הוא, שיש לקרוא בשבת השנייה באדר את פרשת זכור {{ויקיטקסט|משנה מגילה ג ד|מגילה ג ד}}, וכך כתוב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}. ה'''גמרא''' שם דנה בזמן הקריאה (ראה להלן).

במסכת מגילה, מביאה ה'''גמרא''' את דרשת ה'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כה יז}}, שיש חילוק בין מצוות העשה למצוות הל"ת, באופן קיום המצווה; המצווה לזכור היא בפה, ואילו לא לשכוח זאת מצווה שמקיימים בלב {{ויקיטקסט|מגילה יח א|מגילה יח א}}. כך גם פוסק ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|מלכים ומלחמות ה ה}}. ה'''חינוך''' מקשר את המצווה, למצוות מחיית עמלק, שע"י שנזכור ונשנא את עמלק, נזרז את העם להילחם בו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|ספר החינוך מצווה תרג}}.

על מצוות זכירת מעשה עמלק לא מברכים, מפני שזו מצווה הקשורה להשחתה, ואפילו שזו השחתת רשעי אומות העולם {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/תרפה|כף החיים תרפה ס"ק כט}}. יש דחו זאת ('''שו"ת משנה הלכות''' חלק ז פא), שהרי ישראל אמרו שירה כשטבעו המצרים. ותירצו, שלדעת חלק מהראשונים זה מצווה תמידית, לכן אין מברכים על המצווה.

חובת המצווה אף בזמן הזה{{הערה|מלאכת שלמה מגילה פ"ב מ"ד. ריטב"א מגילה יז ב}}.

====חובת ציבור או חובת יחיד====
מדברי ה'''רא"ש''' במסכת ברכות {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/ברכות/פרק ז|ז כ}} מבין בפשטות ה'''תרוה"ד''' {{ויקיטקסט|תרומת הדשן/א/קח|קח}}, שחובת המצווה הוא לשמוע בציבור. ה'''רס"ג''' מונה אף הוא את המצווה במצוות המוטלות על הציבור ([https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he ספר המצוות לרס"ג פרשה סא]).

וכן נראה, שמכיוון שמצוות מחיית עמלק היא מצווה שמוטלת על הרבים, כפי שכתבו ה'''חינוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_(%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98)/%D7%AA%D7%A8%D7%93 חינוך מצווה תרד]) וה'''יראים''' (רצט), הרי נראה שכל מצוות הקשורות לעמלק, הם מצוות של חובת ציבור, כמו עמלק שנלחם בכללות עם ישראל.

ובמיוחד שיש דעות הקושרות באופן ממשי את מצוות הזכירה למצוות המחייה, שע"י מצוות הזכירה נעורר הנפשות להילחם בעמלק {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}} {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|חינוך מצווה תרג}} א"כ נראה שזו מצוות חובת ציבור. באופן כזה מסביר ה'''קרן אורה''' (ברכות ג א).

מנגד יש לומר, שהרי עניין זכירה הוא ענין אישי ופרטי, א"כ הרי שזו מצווה פרטית המוטלת על היחיד, ובפרט לדעות האומרות שמצווה זו אין לה קשר למצוות המחייה, אלא היא בפנ"ע לגמרי.

ה'''חינוך''' כותב {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרד|חינוך מצווה תרד}} שמצוות המחייה היא גם מצווה המוטלת על הציבור, אך גם יש בה חובה על כל אחד. מכיוון שלפי החינוך יש קשר הדוק בין מצוות הזכירה למצוות המחייה, נראה שקו זה קיים גם במצוות הזכירה. ב'''מקראי קודש''' כתב (פורים ז), שמצווה זו חלה על כל יחיד ויחיד.

ה'''בנין שלמה''' כותב (נד), ששונה קריאת זכור משאר הקריאות, שזו קריאה שחובתה על היחיד, שבשאר קריאות אם אין ציבור, אין שום חובה, אך בקריאת פרשת זכור, אם אין ס"ת, מכל מקום צריך לקרואה מתוך חומש.

===במנין המצוות===

ישנה מחלוקת בין מוני המצוות, האם מצוות זכירת עמלק, היא מצווה בפני עצמה.

====לא מצווה בפני עצמה====
יש מהראשונים ומוני המצוות, שלא מונים את מצוות זכור כמצווה בפני עצמה;

*ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', בפירושם על ה'''ספרא''' ('''בחוקות'''י ב), כתבו שהמצווה היא ללמוד ולשנות הלכות מגילה, או ללמוד הלכות סתם. בכך פירשו את ה'''ספרא''' שכתב שתהא שונה בפיך, שלמד ותשנה הלכות בפיך. יוצא א"כ לדעתם שאין מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא שציווי זה הוא ציווי ללימוד תורה.

*ה'''רס"ג''', לא מונה במצוות התלויות על היחיד את מצוות זכור, אך במצוות התליות על הציבור כתב את מצוות מחיית עמלק. וביאר '''ר"י פערלא''' שלדעתו מצוות זכירת עמלק היא חלק ממצות מחיית עמלק [https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he (פרשה סא)].

*ה'''בה"ג''' וה'''יראים''' לא מנו אף הם את המצווה. וביארו אחרונים שלדעתם, מצוות זכירת מעשה עמלק אינה מצווה בפני עצמה, כיוון שהיא טפלה ושייכת למצווה של מחיית עמלק {{הערה|הערות '''רא"ש טרויב''' ל'''הלכות גדולות''' דף ח א אות ב}}.

====מצווה בפני עצמה====
רובם של מוני המצוות סוברים שזכירת עמלק היא מצווה בפני עצמה;

*ב'''ספר המצוות לרמב"ם''', מתוארת המצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק" {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|עשה קפט}}.

*'''ספר החינוך''' קושר אף הוא את מצוות הזכירה למצוות המחייה אע"פ שהוא סובר שמצוות הזכירה היא מצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים" {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

*ה'''סמ"ג''' מחלק בין מצוות הזכירה מצוות עשה לבין מצוות הלא תעשה שלא לשכוח. לדעתו הלאו קשור למצוות המחייה {{ויקיטקסט|סמ"ג לאו רכו|לאו רכו}}, ואילו הזכירה היא מצווה בפני עצמה {{ויקיטקסט|סמ"ג עשה קמז|עשה קמז}}. ה'''סמ"ק''' אף הוא מחשיב את המצווה כבפני עצמה [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147.2?lang=he (מצוה קמז)].

===טעמים למצווה===

אנו מוצאים במפרשים ובמדרשים כמה טעמים למצווה זו:

מדברי ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}} משמע שטעם המצווה הוא כדי שנעורר שנאה ואיבה לעמלק. וכעין זה כתב ה'''רמב"ן''' בפירושו עה"ת (דברים כה יז). וכן כתב ב'''ספר החינוך''', שטעם המצווה כדי לשונאו ולהילחם בו, ולכן כתב שנשים פטורות. ועוד כתב ה'''חינוך''' טעם לדבר, כדי שנראה גודל אהבת השי"ת אלינו, איך העניש שונאינו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

בפרקי ד'''רבי אליעזר''' {{ויקיטקסט|פרקי דרבי אליעזר מד|מד}} כתוב, שטעם המצווה הוא, כדי לזכור את החטא שהביא למעשה עמלק, אלא שלא רצה הקב"ה לבייש את ישראל לכן צווה אותם לזכור את מעשה עמלק וע"י כך יזכרו בחטא שהביא לכך.

ב'''מדרש תנחומא''' ([https://daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/49.htm כי תצא ח]) וב'''רש"י''' כתוב {{ויקיטקסט|רש"י על דברים כה|דברים כה יז}} שטעם סמיכות פרשת זכור לאיסור של משקולות, הוא כדי ללמדך שלא היו ישראל נזהרין בכך ועמלק בא מפני שחטאו ישראל, ומדבריו יוצא שמצוות זכור היא כדי לעורר את ישראל שלא לחטוא{{הערה|וכך גם מסבירים ה'''רבינו בחי''', '''הכלי יקר''' וה'''דעת זקנים''' (דברים כה יז)}}.

ה'''סמ"ק''' [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.23?lang=he (מצווה כג)] מוסיף טעם למצווה, שנזכור שהקב"ה מצילינו מיד אויבינו ומתוך כך לא נחטא.

טעם ה'''ספרי''' למצווה הוא; כדי שנתפלל שהשי"ת ימחה את שם עמלק, כיון שאין שם ה' שלם כל עוד עמלק בעולם {{הערה|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94#%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7_%D7%99%D7%96_(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7)(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7) כי תצא רצו]. כך פירש רבי '''דוד פרדו''' בפירושו על ה'''ספרי'''}}.

==אופן קיום המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
ביאור אופן קיום מצוות זכירת מעשה עמלק.

===זכירה בפה===
'''חז"ל''' מוסיפים בגדר המצווה, שכדי לצאת ידי חובה לא מספיק רק לזכור בלב אלא צריך לומר בפה.

כך מובא ב'''ספרא''' ([https://www.sefaria.org.il/Sifra%2C_Bechukotai%2C_Section_1.3?ven=Sifra_by_Rabbi_Shraga_Silverstein&vhe=Venice_1545&lang=he בחוקותי א ג]): "תניא אי זכור יכול בלב כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך". - מדוע כתוב בתורה גם לא תשכח וגם זכור, אלא שאל תשכח זה לא לשכוח בלב, אבל כדי לקיים את מצוות זכור יש לבטא זאת בדיבור ממש בפה כדי שלא נשכח {{הערה|כך מסביר גם ה'''תורה תמימה''' '''דברים''' כה יז. בנוסף לומדים שם ב'''ספרא''' גם לגבי הזכירות האחרות, כגון מרים, שבת וכו', שבהם גם צריכה להיות זכירה בפה}}.

כך גם שנינו ב'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כי תצא כה יז}}: "זכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח, בפה. לא תשכח, בלב". גם '''מהר"ם חאגיז''' כותב במנין המצוות שלו ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24757&st=&pgnum=188 מצוה תרג, עשה רמב]), שיש לזכור את עמלק בפה דווקא. וזה לשונו: "לזכור בפה כל הימים מה שעה והרע לנו עמלק כו'".

ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} מביאה את דברי ה'''ספרי''', כדי ללמוד לקריאת מגילה שיש לומר בפה, ולא יוצאים ידי חובה כשזוכרים בלב;

לכאורה תמוה, שהרי כל הלימוד של ה'''ספרי''' לזכור בפה, הוא מהכפילות של לא תשכח וזכור, והרי אין שום כפילות אלא אלו הם שתי מצוות נפרדות גם לא תעשה וגם עשה. ה'''שדי חמד''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14153&st=&pgnum=341 כללים מערכה ז, כלל יג]) מביא את תירוץ ה'''חיד"א''', שה'''ספרא''' לא לומד מהכפילות, אלא מכך שהתורה לא כתבה לא תשכח מלזוכרו, ובמקום זאת כתבה שתי מצוות נפרדות.

ישנה דעה האומרת שאפשר לצאת ידי חובה גם ע"י כוונה, ולאו דווקא ע"י דיבור. וכתבו אחרונים {{הערה|'''מג"א''' סקב. '''שו"ע הרב''' שם סעיף ד. '''חיד"א עבודת הקודש''' צפורן שמיר א. '''כף החיים''' ס"ק ד}} בשם ה'''אריז"ל''' שכאשר אומרים 'לשמך הגדול', בברכות קרישמ"ע שחרית, יש לכוון למחיית עמלק. ומשמע לדעתם שבזה מקיימים מצ"ע, וכפי שכתב ה'''בן איש חי''' {{ויקיטקסט|בן איש חי שנה א שמות|שמות שנה א}}: "וכשאומר "לשמך הגדול" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם".

לכאורה קשה, איך אפשר לצאת ידי חובה במחשבה, הרי צריך אמירה בפה, אלא שלדעת ה'''שדי חמד''' (מאמר חדש אדר ג ח), באמת לא יוצאים בזה יד"ח מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא רק בלאו של לא תשכח.

===זכירה מתוך ספר===
ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' (יח א) מביאה מקור למשנה שכותבת "קראה על פה לא יצא", מזה שלומדים גזירה שווה מזכירת עמלק; במגילה כתוב והימים האלה נזכרים כו', ובזכירת עמלק כתוב, כתוב זאת זיכרון בספר. הגמרא שואלת שאולי הכוונה לעיון ולא לקריאה, ומתרצת שלומדים מזכירת עמלק שזכור זה דווקא בפה. ונראה ממהלך הגמרא, שבנוסף לחיוב של קריאה בפה, יש חובת קריאה מתוך ספר. וכן כתבו ב'''ספר האשכול''' (הלכות חנוכה ופורים י) וה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%97%D7%93%D7%A9_(%D7%91%22%D7%97) תרפה סק"א]) שצריך קריאה מתוך ספר ולא יוצאים ידי חובה בקריאה בע"פ. וכן כתב ה'''משנ"ב''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94#%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%91 תרפה ס"ק יד]) שכך הוא פשט הגמרא.

ה'''פנ"י''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%99_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 מגילה יח א]) חולק וכותב, שאין שום הוכחה מסוגיה זו שצריך זכירה מתוך ספר, אלא רק שצריך לקרוא בפה, ומה שלומדים שצריך לקרוא בספר, זה רק מה שהקב"ה ציווה; כתוב זאת זכרון בספר, אך לא חלק מהמצווה המוטלת עלינו, זכירת מעשה עמלק. ה'''שפת אמת''' דוחה את דברי ה''''פנ"י''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14522&st=&pgnum=260 מגילה יז ב]), וכותב שבאמת מפשט הסוגיה מובן שיש חיוב לזכור בספר.

ה'''תוס'''' ב'''מגילה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%96_%D7%91#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA יז ב ד"ה כל]), כותב - "שהרי קה"ת אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא", ובצורה דומה כתב גם ב'''ברכות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%92_%D7%90#%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%AA יג א ד"ה בכל לשון]). כמו כן, בפירוש ה'''רא"ש''' ב'''ברכות''' ([https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96 ז כ]), כתב: "...כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה". וכתב ה'''סמ"ק''' ([https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147?vhe=Sefer_Mitzvot_Katan,_Kopys,_1820&lang=he עשה קמ"ז]) - "זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פר' זכור". ונראה שראשונים אלא סוברים שחיוב המצווה הוא דווקא קריאה מתוך ספר. גם '''רבנו חננאל''' כותב ([https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%A0%D7%A0%D7%90%D7%9C_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%90 מגילה יח א ד"ה קראה]), שהציווי הוא "זכור בפה מה שכתוב בספר".

דבר זה אינו מקובל על כל הראשונים. ה'''רמב"ם''' ב'''ספר המצוות''', בהתייחסו לאופן קיום המצווה, כותב: "ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו", ולא כותב על ענין הספר. ה'''רמב"ן''' בפירושו לפרשת '''כי תצא''' מגדיר את מצות הזכירה בפה - "והנכון בעיני... ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה הרשע...", ודוחה אפשרות שחובת הקריאה היא בספר.

====זכירה מספר תורה כשר====
ישנם כאלה, הסוברים ש'ספר' הכוונה לספר תורה כשר . ה'''פרי מגדים''' (קמ”ג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר) כותב, שצריך דווקא ספר תורה כשר, והקורא בספר תורה פסול לא יוצא ידי חובתו. לכן נוהגים לקרוא בספר תורה הכי מהודר. ה'''מג"א''' (תרפה ס"ק ב) מביא דעת כמה ראשונים שיש חיוב מהתורה לקרוא בספר תורה. ה'''משנ"ב''' פוסק שיש לקרוא מספר תורה כשר (תרפה ס"ק יד). יש שפסקו שמי שאין לו ספר תורה, יקרא לכל הפחות מחומש ('''כף החיים''' ס”ק לה. '''מקראי קודש''' פורים ז).

אולם ב'''שו”ת מהר”ם שיק''' (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט), ובספר '''שואל ומשיב''' (מהדורא ג' חלק א' ש"צ) כתבו ש'בספר' פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה, וכך כתבו להלכה כמה מן האחרונים (הובאו ב'''מנחת אשר''' פורים כד, ה). ה'''מנחת חינוך''' כתב שהקריאה מתוך ספר תורה זה מדרבנן, ומדאורייתא די שיזכור בפה (מצווה תרג). בספר '''הליכות שלמה''' (פרק י"ח אות ד') כתוב ש'''הרב אויערבך''' פסק, שאם נמצא פסול בס"ת אין צריך לקרוא שנית ויצאו יד"ח{{הערה|וראה וב'''ציונים''' שם הביאו שכ"כ בספר '''פני האריה''' החי (יט)}}. א"כ נראה דדעת רוב האחרונים שא"צ לקרוא מס"ת דווקא.

ה'''רמב"ן''' כותב, שיש לספר לבניו על מעשיו של עמלק. אך במקום אחר כותב ה'''רמב"ן''' (שמות י"ז, יד'): "והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתוב 'לקוח את ספר התורה הזה'". וכך משמע גם מ'''רש"י''' (במנחות לב ב ד"ה כתיבה), בענין "כתבה איגרת" במזוזה, שמביא שם - "'כתוב זאת זכרון בספר' - מה ספר (=ספר תורה) בעי דקדוק, אף מזוזה בעיא דקדוק". א"כ לשיטתם, חובת הקריאה בספר, המתבססת על פסוק זה, היא בספר תורה דווקא.
האב"ע חולק על הרמב"ן (שם) מעלה אפשרות - "או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה', ואיננו איתנו", א"כ לדעתו 'בספר' אין הכוונה לספר תורה.

===תוכן הזכירה===
מכיוון ש'''חז"ל''' פוסקים שיש לעשות את המצווה דווקא בפה, ישנה מחלוקת בנוסח אותו צריך לומר ע"מ לצאת ידי חובת המצווה.

====דווקא פרשת זכור====

*לפי דברי ה'''תוספות''' (ברכות יג א), ה'''תוס' הרא"ש''' (שם), ה'''רא"ש''' (שם ז כ), ה'''רשב"א''' (שם יג א), ה'''תוס' ר"י החסיד''' וה'''תוס' שאנץ''' (שם), משמע שיש חיוב מהתורה בקריאת פרשת זכור, ע"מ לצאת ידי חובה, כפי שאומר '''תוס'''': "פרשיות המחויבים לקרות מן התורה כמו פרשת זכור" ומשמע מדבריו שבקריאת פרשה זו מקיימים את מצוות זכור.

*כך גם משמע מדברי ה'''תרומת הדשן''' (קח) שכתב שטעות בידי בני הכפרים שמקפידים לבוא לעיירות דווקא כדי לשמוע מגילה במנין, וצריכים לבוא לשמוע פרשת זכור במנין בשבת שלפני פורים שהיא הרי חובה מהתורה. אך הרי גם בפורים ישנה קריאת התורה 'ויבא עמלק' והרי יכולים לצאת בזה ידי חובה? אלא משמע לדעתו שאין יוצאים ידי חובה בקריאה זו, אלא רק בפרשת זכור.

*כך גם דעת ה'''פעולת שכיר''' (קלג), '''ערוך השולחן''' (תרפה ה) ו'''המשנה ברורה''' (תרפה ס"ק טז).

====דרכים אחרות לזכירה====

*מדברי ה'''רמב"ם''' משמע {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט| ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, שכל אחד יזכיר במילותיו שלו, ואינו מזכיר נוסח מסוים.
*ה'''חינוך''' מפרש שצריך לזכור מעשה עמלק כדי שלא תשכח שנאתו מלבנו ולא כותב על נוסח מסוים {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

*ה'''רמב"ן''' כותב (סוף '''כי תצא''') שהאמירה בפה היא לספר לבניו ולדורותיו את מעשה עמלק שלא נשכח למחותו, אם כן יוצא שלדעתו כל אחד אומר במילים שלו ולא צריך נוסח מסוים. {{הערה|וכן כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' (לז), שאין צריך נוסח מסוים}}.

*ה'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' מפרשים זכור, שתהא שונה בפיך הלכות מגילה {{הערה|'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' ל'''תורת כהנים''' ב'''חוקותי''' ב}}, שתקבע זמנים להיות קורא בתורה ענין זה, וכן כותבים שאפשר לצאת ידי חובה גם בשמיעת המגילה.

====יציאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק" ו"כי תצא"====
ישנו דיון בפוסקים האם ניתן לצאת ידי חובת המצווה רק בפרשת זכור או גם בפרשת 'ויבא עמלק'.

ה'''תרוה"ד''' פוסק (קח) שיוצאים ידי חובה דווקא בפרשת זכור וא"א בקריאת ויבא עמלק, ולכן כותב שבני הכפרים, עדיף להם לבוא לשמוע פרשה במנין, את פרשת זכור מאשר קריאת המגילה ופרשת ויבא עמלק.

לדעת ה'''מגן אברהם''' ([https://www.sefaria.org.il/Magen_Avraham.685?vhe=Magen_Avraham&lang=he תרפה]) אפשר לצאת ידי חובת המצווה אף בשמיעת קריאת התורה של פורים שהרי ביום זה קוראים את פרשת 'ויבא עמלק' ('''בשלח'''), ולא את פרשת זכור{{הערה|לדעתו הסכימו ה'''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''', (או"ח תרפה). '''חכמת שלמה''' (מגילה יח א) ועוד מהאחרונים}}.

המ'''הרי"ל דיסקין''' ('''שו"ת מהרי"ל דיסקין''' קונטרס אחרון ה ס"ק קא) ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק טז) וה'''ערוך השלחן''' (שם ה), חולקים על דעת ה'''מג"א''', ופוסקים שא"א לצאת ידי חובה המצווה בשמיעת פרשת 'ויבא עמלק'.

ה'''גרי"ד סולובייצ'יק''' בספרו "'''שיעורים לזכר אבא מרי'''", בהסתמך על הצעת ה'''רמב"ן''' בפרשת '''כי תצא''' "ונמצינו למדים מן התורה בשניה זכור ויהיה סמך למקרא מגילה מן התורה", טוען שמקרא מגילה וקריאת "ויבא עמלק" בפורים, מהוים המשך לקיום דאורייתא של מצות זכירת עמלק, שקוימה בקריאת "זכור" בשבת שלפני כן.

לעומת זאת, כשקוראים את פרשת "כי תצא", מודים כל הפוסקים שאפשר לצאת ידי חובה, כיוון שזו אותה קריאה בדיוק שקוראים בפרשת זכור. וכיוון שהקריאה בפרשת זכור היא תקנת חכמים בלבד (אלא שמקיימים בזה מצוות דאורייתא), הרי שכל פעם ששומעים פרשה זו אפשר לצאת ידי חובה.

אך צריך לכוון בשעת קריאה זו, לצאת ידי חובת המצווה ('''פעולת שכיר''' קלג).
וכן יש פוסקים האומרים, שלפני הקריאה, יש לומר לבעל קורא, שיכוון להוציא ידי חובה, את מי שצריך{{הערה|'''שו"ת הר צבי''' ח"א נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}.

{| class="wikitable"
|-
!השיטות!!מחלוקת בעניין תוכן הקריאה
|-
|'''תוס''', '''רא"ש''', '''רשב"א''', '''תרומת הדשן''' ועוד ראשונים, וכן ה'''משנ"ב''' ה'''פעולת שכיר''' וה'''ערוך שלחן'''||החובה היא לקרוא דווקא את פרשת זכור כדי לצאת ידי חובת מצוות זכירת מעשה עמלק.
|-
|ה'''רמב"ם''', ה'''חינוך''', ה'''רמב"ן''', ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ'''||לא צריך דווקא פרשת זכור, אלא כל אחד יזכור במילים שלו, או ילמד הלכות מגילה.
|-
|'''מגן אברהם''', '''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''' ועוד אחרונים||לא חייבים לשמוע דווקא את פרשת זכור, אלא אפשר גם לצאת ידי חובת המצווה כששומעים את קריאת "ןיבא עמלק" בפורים. על דעה זו חלקו חלק מהפוסקים כגון ה'''משנ"ב''' ה'''מהרי"ל דיסקין''' וה'''ערוך השלחן'''.
|}

==פרשת זכור==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
{{חלונית
| ניקוד = כן
| כותרת = '''פרשת זכור'''
| תוכן =זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים.

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.|מקור=[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94_%D7%99%D7%96 דברים כה יז]
}}
המקור לקריאת פרשת זכור{{הערה|בזמן תקופת הגאונים, כונתה שבת זו: "שבת מחיית עמלק"}}, בשבת השנייה בחודש אדר, הוא ב'''משנה''': {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= בשנייה זכור.|מקור=מגילה ג ד}}

כך נכתב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}, וב'''ברייתא''' {{ויקיטקסט|מגילה ל א|מגילה ל א}}. וכן כתב ה'''רמב"ם''' בהלכות תפילה (יג כ).

ב'''טור''' וב'''שו"ע''', אכן נפסק, שבשת השנייה בחודש אדר, קוראים את פרשת זכור;
{{ציטוטון|בשבת שניה מוציאין שני ספרים: באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא "זכור את אשר עשה לך עמלק", ומפטיר "פקדתי את אשר עשה לך עמלק"}} {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|או"ח תרפה ב}}.
למעשה, זהו האיזכור היחיד ב'''שו"ע''', של מצוות זכירת מעשה עמלק.

את פרשת זכור, קוראים בשבת שלפני פורים, בהקשר לכך שהיהודים בפורים ניצחו את המן הרשע, שהיה מצאצאי עמלק {{הערה|{{ויקיטקסט|לבוש אורח חיים תרפה|לבוש תרפה ב}}. '''מנחת ביכורים''' על התוספתא מגילה ג א, '''משנ"ב''' תרפה ס"ק א, ועוד}}. בקריאה זו קוראים את הפסוקים, המדברים על הציווי, מסוף פרשת כי תצא (דברים כה, יז-יט).

בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, ולמפטיר, קוראים את פרשת זכור מתוך ספר התורה השני.

===חיוב הקריאה===
נחלקו הראשונים, אם קריאת פרשת זכור היא מצווה מהתורה, או מדרבנן.

ע"פ המובא לעיל, רובם של הראשונים, כגון '''תוס'<nowiki/>''' וה'''רא"ש''' סוברים, שקיום המצווה מדאורייתא הוא ע"י קריאת פרשת זכור. ה'''רשב"א''' לעומת זאת מסביר (הובא [https://www.sefaria.org.il/Machatzit_HaShekel_on_Orach_Chayim.685.1.2?vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893,_Vol_2&lang=he ב'''מחצית השקל''' תרפה]), שבאמת ה'''תוס'''' עצמם סוברים שפרשת זכור היא מהתורה, ומה שכתבו זה רק לדעת '''רש"י'''.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת אינו מחשיב {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים יג כ|הלכות תפילה יג כ}} את קריאת פרשת זכור מהתורה, אלא מחשיב אותה ככל שאר ארבע הפרשיות, שהם מהתורה. גם לדעת הרמב"ן (סוף כי תצא), שהחיוב הוא לספר לבניו ולבנותיו את מעשיו של עמלק, הקריאה של פרשת זכור אינה מהתורה.

ה'''תורה תמימה''' כותב (דברים כה יט) שחיוב מצווה זו הוא פעם בשנה כדי שלא ישכח, וא"כ הרי בימינו שקוראים פעם בשנה את פרשת כי תצא, קריאת פרשת זכור, זה רק מדרבנן, שתיקנו קריאה זו לאנשי נהרדעה שהיו מסיימים את התורה רק פעם בשלוש שנים.

ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, נפסק כדעה האומרת שמצווה זו היא מהתורה, היינו על סמך ראשונים אלו, ולכן יש לשמוע את פרשה זו במניין ומתוך ס"ת.

===זמן הקריאה===
ב'''משנה''' נכתב (מגילה ג ד): "בשנייה זכור". ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות שלו (שם), מגדיר את זמן זה, וכותב שמשך השבוע של שבת זו חל הפורים, וכן מפרש '''רע"ב''' שזו שבת הסמוכה לפורים, כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן. וכתבו מפרשי המשנה בשם ה'''ר"ן''', שאם שבת שקלים חלה בר"ח, אז שבת זכור היא שבת שנייה ממש, אך אם חל בתוך השבוע, אז שבת זכור היא השבת השנייה להפסקה.

ב'''גמרא''' נחלקו במקרה שפורים חל בערב שבת. רב סובר שמקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים, ושמואל אמר שמאחרין לקרוא בשבת שלאחרי פורים. רב לטעמו, כדי להקדים זכירה לעשייה, ושמואל לטעמו, שהמוקפין יעשו זכירה ועשייה ביחד.

ה'''גמרא''' מסבירה ש'שבת השנייה' יכולה גם להיות בשבת השנייה כפשוטה במקרה ששבת הראשונה חלה בר"ח ואז פורים יחול בע"ש, ומקדימין כרב, ואפשר להסביר על מקרה שר"ח חל באמצע השבוע, ואז מקדימין שקלים, ומפסיקים לשבת השנייה, ואז קוראים זכור היינו 'שנייה להפסקה'.

ורב הונא אומר, שאם חל זכור בשבת לכו"ע קוראין בו ביום, אך '''רש"י''' כותב (עמוד ב) שלעולם זה לא קורה שחל פורים בשבת. ר"נ אומר שגם במקרה כזה רב יחלוק ויגיד שמקדימין כיוון שלבני העירות שמקדימין ליום הכניסה יוצא שמקדימין עשייה לזכירה. ואכן הגמרא מביאה מימרא בשם רב שגם אם חל בשבת לפי רב מקדימין.

ה'''רי"ף''' {{ויקיטקסט|רי"ף על הש"ס/מגילה/דף י עמוד א|ד י א}}, ה'''רא"ש''' {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/מגילה/פרק ד|ד י}} וה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]) פסקו כרב, שמקדימין לשבת שלפני פורים, ואף בני המוקפין יקדימו. וכך פסק ב'''שו"ע''' (או"ח תרפה ה), שאם חל פורים בימי השבוע, ואף בע"ש, מקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים.

===מניין לקריאה===
ה'''רא"ש''' במסכת ברכות (ז כ), כותב בהקשר לסיפור שר"ג שחרר את עבדו כדי שיהיה להם מנין, ומביא דוגמא ששחרר את עבדו שישלים מניין לפרשת זכור.
ב'''שו”ת תרומת הדשן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A9%D7%9F/%D7%90/%D7%A7%D7%97 ק”ח]) הבין מדברי ה'''רא”ש''', שמהתורה צריך לקרוא את פרשת זכור במניין, ולכן שחרר ר"ג את עבדו.

הרבה מהאחרונים {{הערה|ראה '''שער הציון''' תרפ"ה. '''שו"ת בנין שלמה''' ז. '''שו"ת תורת חסד''' או"ח לז}}, יצאו נגד דעת ה'''תרוה"ד''', שמנין זה חיוב מהתורה, וכותבים לא מוכח כך, אלא שר"ג שיחרר את עבדו כיוון שזו מצווה מהתורה, ומתקנת חכמים צריך מניין לקריאה. לכך נוטה דעתם של ה'''משנה ברורה''' (תרפה ס”ק טז) והרב '''עובדיה יוסף''' ('''שו”ת יביע אומר''' ח, או”ח נד יג). לכן מי שאין לו מניין יקרא את פרשת זכור ביחיד. ומכל מקום לכתחילה יש לקרוא בעשרה ('''משנה ברורה''' שם).
כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ([https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_09.png עמוד 7]), שמשמע מה'''רמב"ן''', שאין חיוב לקרוא בציבור.

ה'''מהר”ם שיק''' (על תרי”ג מצוות, תר”ה) מסביר שהטעם לקריאה במניין הוא שמטרת הזכירה היא מחיית עמלק, ומצוות מחיית עמלק היא מצווה המוטלת על הציבור, ולכן גם הזכירה צריכה להיעשות באופן ציבורי. ומכל מקום חובה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, אלא שעליו לקיים את הזכירה בציבור ('''מקראי קודש''' פורים סימן ז). ה'''פעולת שכיר''' (קלג) נותן טעם למה צריך מנין, שהרי כל עוד לא נמחה שם עמלק, אין שם השם שלם, ולכן יש לזה דין של דבר בקדושה, שצריך עשרה.

ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) כותב שהקריאה בעשרה זה מדרבנן. ה'''שו"ע''' לעומת זאת פוסק שפרשת זכור היא במניין מהתורה {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קמו|או"ח קמב}}, וכן כותב שבני הכפרים שאין להם מנין צריכים לבוא לעיירות ולשמוע פרשת זכור במנין {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קפה ז|או"ח קפה ז}}.

===דינים ומנהגים בפרשת זכור===
דינים הלכות ומנהגים, השייכים לקריאה בשבת זכור.

====ההפטרה====
ה'''גמרא''' במגילה מביאה ברייתא {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} שבשבת זכור מפטירין "פקדתי", וכך כתבו ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה יג כ|הלכות תפילה יג כ}}, ה'''רא"ש''' (פ"ד י) וה'''רי"ף''' (מגילה י א).כך פסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|שו"ע שם}}.

נחלקו הפוסקים מהיכן מתחילים את ההפטרה. למנהג הספרדים (הובא ב'''אבודרהם''') מתחילים ב"ויאמר שמואל אל שאול" {{ויקיטקסט|שמואל א טז|שמואל א, טז א}}. ולמנהג האשכנזים מתחילים פסוק לאחר מכן : "כה אמר ה' פקדתי" {{ויקיטקסט|שמואל א טז|שמואל א, טז ב}}.

בהפטרה זו מסופר על מלחמת שאול באגג העמלקי, בה משאיר שאול את צאן העמלקים בחיים, למרות ציוויו של הקב"ה, ובשל כך הוא מאבד את מלכותו.

====פיוטים ויוצרות====
בחלק מקהילות אשכנז נהוג לומר בשבת זו יוצרות וקרובות, מפיוטי רבי אלעזר הקליר, הסדר המופיע בסידורים הוא כדלהלן:

{{טורים|תוכן=
'''יוצר''':
* '''זכור את אשר עשה'''
* '''זכור דבר עתק בכל דרך'''
*'''אופן''' - כבודו יתרומם בפי כל הנשמה
*'''זולת''' - אתה מלא רחמים

'''קרובות''':
*'''מגן''' - אזכיר סלה זכרון מעשים
*'''מחיה''' - תמימים בעודם בסין רדופים
*'''קדושתא''' - אצילי מרעי נכד שעיר
*'''בלשון אשר הזכרת לזוכריך'''
*'''אץ קוצץ''' - בראשי החרוזים חתום "אלעזר בירבי קליר".
*'''זכור איש אשר הגויע אב ללא עתו'''
*'''סילוק''' - זכור את אשר עשה לך}}

בשונה משבת שקלים ושבת החודש, לשבת זכור אין פיוטי '''שבעתא''' בתפילת מוסף. לעומת זאת בסידור '''אוצר התפילות''' מופיע פיוט גם למוסף של שבת זו.

במקומות אחרים (בעיקר מקרב יהדות ספרד), נוהגים לקרוא בשבת זו את הפיוט 'מי כמוך ואין כמוך', שחיבר '''רבי יהודה הלוי''', המכיל את תקציר סיפור מגילת אסתר. יש נוהגים לומר את הפיוט בתוך תפילת 'נשמת כל חי', ויש נוהגים לאומרו לאחר חזרת הש"ץ של תפילת שחרית סמוך לקריאת התורה או אחריה.

====כוונה בקריאה====
אומנם מהתורה צריך לומר את המצווה בפה, ומכיוון שנפסק {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים ס ד|שו"ע או"ח ס ד}} ש[[מצוות צריכות כוונה]], צריכים הקהל לכוון לצאת ידי חובה, אך יוצאים ידי חובה גם בשמיעת הפרשה מהבעל קורא, וצריכים הקהל והבעל קורא לכוון כאילו קראו בפיהם{{הערה|'''משנה ברורה''' ז ס"ק טז. '''שו"ת יביע אומר''' ח או"ח נד יח}}. וטוב שהגבאי יודיע זאת לפני הקריאה{{הערה|'''ילקוט יוסף''' ארבע פרשיות ד. '''חת"ס''' הובא באורחות חיים א"ח נד יח}}.

יש שאומרים, שכיוון שיש דעה שלא סומכים על דין שומע כעונה, צריכים הקהל לומר הקריאה בלחש{{הערה|'''שו"ת יחו"ד''' ח"ג נג, וכותב שכן הוא ב'''פר"ח'''. '''שו"ת משיב דבר''' לה'''נצי"ב''' או"ח מד}}. אך לעומת יש שחולקים ואומרים שאם הקהל יקראו בלחש, יוצא שלא קראו מתוך ספר תורה, ולכן עדיף להקשיב ולכוון{{הערה|'''שו"ת מנחת אליעזר''' ח"ב א, ע"פ שיטת '''מהר"ם אלשקר''', הו"ד ב'''בה"ט''' תרפה ב}}.

אם אדם רוצה לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור במהלך קריאת פרשת כי תצא, לכתחילה צריך לומר לבעל קורא שיתכוון להוציא אותו ידי חובת המצווה{{הערה|ראה '''שו"ת הר צבי''' נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}.

בספר '''הררי קדם''' מביא (קפה), שאביו ה'''גר"מ סולובייציק''', כשהיה עולה למפטיר זכור, לא היה קורא עם הבעל קורא, אלא רק מכוון מדין שומע כעונה, כדי לצאת יד"ח.

יש שכתבו שיש לכוון גם בברכות התורה של מפטיר זכור{{הערה|'''חת"ס''' בסו"ס על הש"ס בהגהה על '''שו"ע''' סימן תרפה. '''תשובות והנהגות''' ח"ב פז}}. לדעת ה'''ט"ז''' אם שמע את הברכות שלא כדין לא יצא ידי חובתו (תרפה ס"ק ב).

====קטן בקריאת זכור====
קטן לא יקרא את פרשת זכור, שהרי לא יכול להוציא את הרבים ידי חובתם ('''מקראי קודש''' פורים א).

נחלקו הפוסקים, אם מותר להעלות קטן למפטיר של זכור. ה'''ב"ח''' מביא את ה'''רש"ל''' {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|או"ח תרפה}} שכותב שבמפטיר זכור אין להעלות קטנים, ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה בשבילו, הקטן הוא העיקר, וכותב שכך ראה ב'''מרדכי'''. ה'''ב"ח''' עצמו חולק על ה'''רש"ל''' וכותב {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|שם}} שמותר להעלות קטן, שהרי המצווה היא לשמוע פרשת זכור, ושמעו, ולא משנה מי עולה לתורה.

ה'''ט"ז''' חולק על ה'''ב"ח''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים תרפה|תרפה ז}}, ולדעתו אם יעלה קטן, הקהל יפסידו את הברכה. אך אם הקטן יודע למי מברכים, וכפי שנפסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים רפב ג|או"ח רפב ג}} שקטן היודע למי מברכין יכול לברך, יוצאים הציבור ידי חובתם לדעת ה'''ט"ז'''. ולא נהגו להעלות קטנים כלל, אך בפועל מותר ('''מקראי קודש''' פורים א).

====טעמים והברת הקריאה====
ה'''רמ"א''' כתב {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, שגם אם אין למישהו מנין או ספר תורה, לכל הפחות יקרא את הקריאה עם מנגינה וטעמים, וכן פסק ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק יז). ה'''ריטב"א''' כתב, שגם לדעות שקריאה זו היא מהתורה, מכל מקום מודים, שנאמרת מכל לשון, ולא בלשון הקודש בלבד (מגילה יז ב).

מכיוון שלפי חלק מהפוסקים, מצווה זו היא מהתורה, נוהגים שכל אחד, ישמע את הקריאה, בהברה המקבולת לפי עדתו, כפי שנהגו אבותיו. דבר זה פסקו '''הרב עובדיה''', ו'''הרב צבי פסח פראנק''' {{הערה|'''ילקוט יוסף''' קמא טז. '''מקרא קודש''' פורים פח}}.

'''הרב פיינשטיין''' (או"ח חלק ג ה) פסק, שגם מי שמקובל מאבותיו הגייה מסוימת, כל עוד הגייה אחרת מקובלת אף היא בעם ישראל, אפשר לשמוע גם קריאה כזאת. הרב '''חיים דוד הלוי''' (חלק ו כב) התנגד גם הוא למנהג זה, וכתב כי כאשר מקפידים רק במצוות פרשת זכור ולא בשאר קריאות התורה אנו מזלזלים ביתר הקריאות שהן מתקנת משה רבינו{{הערה|כך כתבו גם ב'''שו"ת '''שרידי אש''' ב ו, וב'''שו"ת באהלה של תורה''' חלק ב ט עמ' 36-37}}.

====ניקוד והכפלת המילה "זכר"====
ה'''רד"ק''' מעלה ספק האם קוראים את המילה "זכר" בקריאה, עם 'צירה' או 'סגול', ומכריע שיש לקרוא עם סגול.
בספר '''מעשה רב''' מובאת עדות, שה'''גר"א''' היה קורא זכר עם סגול. אולם ע"פ עדותו של ר' '''חיים וולוזין''', שה'''גר"א''' קרא בציירה, היו נוהגים תלמידי ה'''גר"א''' בירושלים.

ה'''משנ"ב''' כתב להכריע, לחזור ולקרוא מילה זו פעמיים בציירה ובסגול (תרפח יח). מנהג זה התפשט בקרב קהילות אשכנז.

ר' '''שולם משולם ראטה''', כתב להכריע כעדותו של ר' '''חיים וולוזין'''. וכן ר' '''מרדכי ברויאר''', כתב שיש לקרוא בצירה, כיוון שכך כתוב בכבתי היד העתיקים ובתוכם כתב "ארם צובא".

יש שכתבו, שיש לחזור על כל הפסוק בפעם השנייה, כיוון שאם חוזרים רק על המילה בלבדה, זה נראה כאילו מתקן עצמו ('''מועדים וזמנים''' ח"ב קסז). אך יש שלא חששו לכך ('''קצות החושן''' פד ס"ק כב).

====יציאה יד"ח כשאינו יודע פשט הקריאה====
כתב '''הגר"מ שטרנבוך''' ('''מועדים וזמנים''' ח"ב קסה), שמי שאינו בקי בפירוש הפסוקים שבפרשת זכור, לכאורה אינו יוצא יד"ח בשמיעת הקריאה, לפי המבואר ב'''שו"ע''' (או"ח קצג א) שלא אומרים שומע כעונה, אלא במי שמבין לשון הקודש אבל מי שאינו מבין אינו יוצא יד"ח ע"י שמיעה, וה"ה בני"ד.

והנה ה'''משנ"ב''' (שם סק"ה) כתב שהמנהג הוא כדעת הסוברים דבלשון הקודש יוצא אעפ"י שאינו מבין בשאר לשונות, ועל כך סומכים אנו שנשים ועמי ארצות יוצאים יד"ח בשמיעה. אך אף ה'''משנ"ב''' כתב שנכון שיאמרו בפיהם יחד עם המוציאם יד"ח, כדי לצאת אף את דעת ה'''שו"ע'''. וממילא הסיק בספר הנ"ל דלפי"ז ודאי שראוי שכל אחד ילמד את פירושי הקריאה.

נראה בביאור הלכה זו, שכאשר אדם אינו מבין את שפת המדבר אליו, לא שייך כלל לומר 'שומע כעונה' כיון שאין כל קשר ושיתוף בין המדבר והשומע. אך כאשר מבין הוא את שפת המדבר אליו אלא שאין הוא עומד על בוריין של דברים, אין בזה כל סיבה לשלול את עצם דין שומע כעונה.

====דינים נוספים====
*כתב ב'''שו"ת תשובות והנהגות''' (חלק ב' צ"ג) לגבי בית הכנסת ביוהנסבורג שבליל שבת באים רבים להתפלל ובבוקר מגיעים רק מעטים, שקראו שם את פרשת זכור בליל שבת ללא ברכה כדי לזכות את הרבים לצאת ידי חובתם מן התורה.
*כתוב בספר '''הליכות שלמה''' בשם ה'''גרש"ז אוירבך''' (י"ח ב), דאף אם לא שמע כל קריאת פרשת זכור יצא יד"ח אם שמע על כל פנים את עיקר הענין, דלא מסתבר דצריך לשמוע כל הקריאה ממש. והוכיח כן מה'''מג"א''' הנ"ל שכתב דיוצא יד"ח גם בפרשת 'ויבא עמלק', הרי שאין צריך אלא לקרוא עיקר מעשה עמלק.
*נוהגים שלא לאכול כלל לפני הקריאה, אלא רק אכילת עראי פחות מכביצה ('''נט"ג''' ד יב).
*ע"מ לצאת ידי חובה, יש לשמוע כל מילה ומילה, ולא לדלג בכלל{{הערה|'''הררי קודש''' ע"פ '''פמ"ג''' רפב מ"ז סק"ב}}.
*נוהגים שאדם חשוב יעלה לתורה, למפטיר זכור, וכן נתפשט המנהג{{הערה|'''ליקוטי מהר"ם''' בשם '''שערי שמים''', ומביא שה'''גר"א''' היה נוהג לעלות}}.
*כתב ב'''פרמ"ג''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41247&st=&pgnum=356 תרפ"ה מ"ז סק"ב]), שאם קראו פרשת זכור בלא ברכת התורה, לא יצאו ידי חובת קריאת זכור, שכיון שברכת התורה היא מצוה מדאורייתא, א"כ הרי היא מעכבת בקריאת פרשת זכור אם לא בירך לפניה (אלא שכתב שמספיק לזה מה שבירך ברה"ת בבוקר).
*הזכירה היא בכל לשון ('''שאג"א''' יג).

==תדירות קיום המצווה==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
ישנם מספר דעות סביב המחלוקת כל כמה זמן צריך לזכור את מעשה עמלק על מנת לצאת ידי חובת המצווה.

====פעם בחיים====

*'''ספר החינוך''' כותב {{ויקיטקסט|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}} - "ודי לנו לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש", ובסוף המצווה מרחיק לכת אף יותר מכך, באומרו - "ועובר ע"ז ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה...", ומדברי ה'''חינוך'''' נראה שאפילו בזכירה חד פעמית יוצאים ידי חובת המצווה.

וכך הסביר ה'''מנחת חינוך''' בדעת ה'''חינוך''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/%D7%AA%D7%A8%D7%92 סק"א]): "ומדברי הרב המחבר נראה דדי פעם אחת כל ימיו", היינו שמספיק לדעתו לזכור פעם אחת את מעשה עמלק, ויוצא ידי חובת המצווה לכל החיים.

אך מכל מקום מדברי ה'''חינוך''' יש שהבינו, שאף שהחובה היא פעם בחיים, אבל כל פעם שמזכיר את מעשה עמלק שוב מקיים עוד הפעם את המצווה {{הערה|'''מועדים וזמנים''' ב קסו. וראה '''מנחת אשר''' פורים כ ו}}.

====פעם בשנה====

*לדעת רוב הראשונים; ה'''תוס'''', ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|
חידושי הרשב"א על הש"ס/ברכות/פרק ב|ברכות יג א}}, וה'''רא"ש''' (שם ז כ), אע"פ שלא כתבו זמן מסוים, אך מדבריהם משמע, שהחיוב של המצווה הוא פעם בשנה. שמכיוון שאומרים שיש מצווה לקרוא את פרשת זכור מדאורייתא, ואת פרשת זכור קוראים פעם בשנה, וא"כ מקיימים את המצווה פעם בשנה, ונראה לדעתם שזה החיוב.
כך הבינו הרבה פוסקים בדעתם של הראשונים{{הערה|כגון '''תרוה"מ''' (קח) וה'''שו"ע''' (תרפה ז) ועוד}}.

*ה'''סמ"ק''' כותב - "לזכור מעשה עמלק... זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פרשת זכור" (עשה קמ"ז). כלומר, קיום המצוה הוא פעם בשנה. היינו שה'''סמ"ק''' הולך כדעת רוב הראשונים וכותב שהחיוב הוא פעם בשנה. לדברים אלו הסכים ה'''תרומת הדשן''' (ק"ח), והסיק מכך - "צריך להיזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה". וכן פסק ה'''רוקח''' שצריך להזכיר בכל שנה ושנה (רלד).

*וכן נאמר ב'''מדרש''': “אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה" ([https://www.sefaria.org.il/Pesikta_Rabbati.12.1?vhe=OYW&lang=he פסיקתא רבתי יב]). כלומר, שהמצווה לקרוא את פרשת זכור, מספיק רק פעם בשנה.

לטעם דעה זו, כתבו ה'''מהר"ם שיק''', (על תריג מצוות מצווה תרה) וה'''חת"ס''' ([https://www.sefaria.org.il/Responsa_Chatam_Sofer%2C_Even_HaEzer.1.119.9?vhe=Pressburg,_1855-1864&lang=he&with=all&lang2=he אה"ע ח"א קיט]), שאומרים שאבידה משתכחת בי"ב חודש ('''בבא מציעא''' כח א), וכן המת משתכח תוך שנה. ולכן גם כאן, מכיוון שהמצווה היא לזכור תמיד, כדי שלא נשכח, אנו מזכירים את המצווה פעם בשנה{{הערה|בקשר לשנה מעוברת, כתב '''מהר"ם שיק''' (על תרי"ג מצוות תרה) שבשנה כשעוברת 13 חודש, יש לכוון בפרשת 'כי תצא', לצאת יד"ח, והעיד שה'''חת"ס''' נזהר לכך. ה'''רב אוירבך''' כתב ('''הליכות שלמה''' מועדי השנה תשרי-אדר, יח א הערה 3), שהיות ולא מצינו שנזהרו לכך, אין לחוש לכך, אלא צריך להזכיר פעם בשנה ולא פעם ב12 חודש}}.

====כל יום====

*לדעת ה'''רמב"ם''' יש מצווה להזכיר כל יום כפי שכותב: "הזכירה בכל עת" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, וכן כותב "לזכור תמיד" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|שם}}, היינו שצריך לזכור את מעשה עמלק תמיד, בכל יום ויום. בלשון תמיד נוקט גם ה'''סמ"ג'''. והבינו אחרונים {{הערה|'''חרדים''' פ"ד כא. '''מנחת חינוך''' תרג. '''ראש יוסף''' מגילה כט א}} בדעתם שיש מצווה בכל יום.

*וכן כתבו הרבה מהאחרונים, שצריך להזכיר את מעשה עמלק בכל יום:

ה'''של"ה''': "מצווה גדולה לומר פרשה זו בכל יום לקיים מצוות זכור" ([https://www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Torah_Shebikhtav%2C_Ki_Teitzei%2C_Derekh_Chayim.10?ven=Shney_Luchot_Habrit_by_Rabbi_Eliyahu_Munk&vhe=Shenei_Luchot_HaBrit,_based_on_Amsterdam,_1698_ed._Part_III&lang=he&with=all&lang2=he תושב"כ סוף תצא]).

ה'''בן איש חי''': "וכשאומר לשמך הגדול, יכוין לקים מצות עשה, לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם" ('''שמות''' שנה א ה). וכן כתב שזמן המצווה הוא תמיד ('''תורת חסד''' קפז).

'''כף החיים''': "שיאמר כל יום: ...הריני מקיים מצות עשר הזכירות… ומעשה עמלק" {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/ס|או"ח ס ד}}.

'''המג"א''': "דהזכירות הללו הם מ"ע, ולכן כשיאמר… לשמך הגדול - מעשה עמלק" {{ויקיטקסט|מגן אברהם על אורח חיים ס|אורח חיים ס ס"קב}}{{הערה|הרב '''משה פיינשטיין''' דייק מדברי ה'''מג"א''' שאינו סובר שמקיים בזה מ"ע}}.

'''שו"ע הרב''': "זכירת מעשה עמלק… הן מ"ע של תורה… וטוב לזוכרן אצל קרישמ"ע" {{ויקיטקסט|שולחן ערוך הרב אורח חיים ס|אורח חיים ס ד}}.

ע"פ דעה זו, נוהגים לומר כל יום לאחר התפילה ברוב הנוסחים, את ה"שש זכירות", ובתוכם את זכירת מעשה עמלק{{הערה|ב'''שו"ע הרב''' כתב ש'שש הזכירות' הן מצווה יומית, והוא היה הראשון להדפיס זכירות אלו בסידורו}}.

{| class="wikitable"
|-
!השיטות!!מחלוקת בעניין תדירות קיום המצווה
|-
|'''ספר החינוך'''||יש חובה לזכור את מעשה עמלק, פעם אחת בכל החיים, ולא צריך כל שנה או כל יום.
|-
|'''תוס'''', '''רשב"א''', '''רא"ש''', '''סמ"ק''', '''מדרש'''||ישנו חיוב מהתורה לזכור את מעשה עמלק פעם בשנה לפחות, ולכן קוראים פעם בשנה פרשת זכור.
|-
|'''רמב"ם''', '''סמ"ג''', '''מגן אברהם''', '''של"ה''', '''בן איש חי''', '''כה"ח''', '''שו"ע הרב'''||ישנה חובה תמיד לזכור את מעשה עמלק, וצריך לזכור לפחות כל יום.
|}

==חיוב נשים==
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}}
בעניין חיוב הנשים במצוות מחיית עמלק נחלקו הראשונים והפוסקים.

===מחלוקת הראשונים===
לענין חיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו ה'''רמב"ם''' וה'''חינוך'''.

ה'''חינוך''' כותב שנשים פטורות ממצוה זו, כפי שכותב (מצווה תרג): "נוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים". היינו שלמרות שזו אינה מצווה שהזמן גרמא, מכיוון שה'''חינוך''' מקשר בין מצווה זו, למצווה להילחם בעמלק, כמו שרק הזכרים מצווים להילחם בעמלק, כך גם במצווה זו, מצווים רק הזכרים.

אך ה'''מנחת חינוך''' הקשה על ה'''חינוך''', מדוע פטר נשים ממצווה זו, שהיא אינה מצווה שהז"ג, וגם שהרי מלחמת עמלק היא מלחמת מצווה, כדברי ה'''רמב"ם''' (מלכים ומלחמות ה א), והרי למלחמת מצווה יוצאות גם הנשים, כפי שה'''רמב"ם''' פסק (שם ז ד), וא"כ מדוע פטר ה'''חינוך''' את הנשים.

עוד כותב ה'''מנ"ח''', על כך שהחינוך מקשר בין המצווה להילחם בעמלק, ובין המצווה, לזכור את מעשיו, ולסיום כותב, שצ"ע מדוע כתב ה'''חינוך''' לפטור את הנשים, ונראה שגם הנשים חייבות במצווה זו.

בספר '''הדרש והעיון''' ניסה ליישב דברי החינוך מקושיית ה'''מנ"ח''' מדוע מקשר בין הזכירה למחייה ומתרץ שלשיטת ה'''חינוך''' הוקשה זכירה למחייה, וא"כ גם במצוות הזכירה הנשים פטורות. אך אין מחוור דיו, שהרי זו מלחמת מצווה שנשים חייבות, וכן מהיכי תיתי היקש זה.

יש המעלים צד לפטור נשים במצווה, כיוון שזו מצווה זהזמן גרמא, שנשים פטורות בה{{הערה|'''אבנ"ז''' או"ח ח"ב תק"ט. '''ציץ הקדש''' נ"א סק"ג}}.

כתבו '''אחרונים''' בדעת ה'''רמב"ם''' {{הערה|'''יביע אומר''' ח נד יט. '''נר מצווה''' יא לא}}, שלדעתו נשים חייבות במצווה, מכיוון שלא כתב שמניין המצוה שנשים פטורות, את מצווה זו, א"כ נראה בדעת הרמב"ם שמחייב הנשים במצווה זו, וכן משמע מה'''רמב"ם''' שמחייב נשים.

וכן כתב ה'''תורת חסד''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1739&st=&pgnum=187 לז]) בדעת ה'''רמב"ן''' שנשים חייבות.

וכתב ב'''תורת חסד''', שמחלוקת זו אם אישה חייבת תלויה במחלוקת הראשונים אם מניין וס"ת זה מדאורייתא. לפי הראשונים האומרים שאלו מדאורייתא מסתבר לדעת שהאישה חייבת, ואילו לדעת אלו האומרים שאין הם מהתורה, אומרים שנשים פטורות. בספר '''הררי קדם''' מביא (קפה), שלפי ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', שצוינו לעיל שסוברים שהמצווה היא ללמוד הלכות מגילה, והרי נשים פטורות ממצות תלמוד תורה, יוצא א"כ לדעתם שנשים פטורות במצווה.

===מחלוקת הפוסקים===
להלכה למעשה נחלקו ה'''פוסקים''' האם הנשים חייבות.

בשו"ת '''בנין ציון''' (אורח חיים לז) כתב שהרב נתן אדלער היה נוהג שכל הנשים יבואו לשמוע פרשת זכור, וכן פסק ה'''מהרי"ל דיסקין''' (קונטרס אחרון קב). וכן כתב ב'''שו"ת מנחת יצחק''' (חלק ט סח), שהתפשט המנהג שנשים הולכות לשמוע את פרשת זכור. ובספר '''הליכות בת ישראל''' כתב (כב הערה ד), ש'''הרב פיינשטין''' הורה שהנשים ילכו לשמוע פרשת זכור.

ובספר '''רגשי לב''' (ז הערה 51) כתב בשם ה'''גרי"ש אלישיב''', שמנהג הנשים הוא לשמוע פרשת זכור. וכך הכריע ב'''שו"ת יחוה דעת''' (חלק א פד), אך כתב שאין להם חיוב.

לעומת זאת יש שפסקו, שהנשים לא צריכות כלל לשמוע פרשת זכור. כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ( אורח חיים לז), שהמנהג שהנשים לא מגיעות לשמוע פרשת זכור כלל.
פסק ב'''כף החיים''' (תרפה ל) שנשים אינן חייבות לשמוע קריאת פרשת זכור, אך מכל מקום חייבות במצווה. וכן כתב בשו"ת '''קנין תורה''' (נג), שנשים לא צריכות לשמוע פרשת זכור.

ה'''בן איש חי''' ('''תורת חסד''' קפז) קבע שמצוות זכור היא תמיד ולכן נשים חייבות. ו'''הרב קנייבסקי''' הביא בספרו '''טעמא דקרא''' (חלק הנהגות והוראות ממרן ה'''חזון איש''' כג) שה'''חזון איש''' הורה, שאין נשים חייבות לשמוע פרשת זכור. וכן '''הרב מרדכי אליהו''' כתב שנשים אינן חייבות, והדבר תלוי ברצונן.

ולעומתם דעת ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) שנשים חייבות במצוה, זו כיון דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא, ועוד דיש בה לאו ד'לא תשכח'.

====קריאת זכור לנשים====
יש שנהגו לעשות קריאת זכור מיוחדת לנשים, שישמעו את פרשת זכור מתוך ספר תורה ('''מנח"י''' ט סח), ומכל מקום כותב שיקראו ללא ברכה כי לפי חלק מהדעות נשים פטורות.

ומכיון שה'''שו"ע''' פסק שיש חיוב בעשרה, נכון במיוחד שיהיו שם עשרה גברים, כדי שיהיה במניין, ושלא יוציאו סתם ספר תורה ('''הליכות בת ישראל''' כב הערה ג, בשם '''הרב אלישיב'''), אך ב'''חזון עובדיה''' התיר להוציא ס"ת לקריאה ([https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_13.png דיני קריאת ארבע פרשיות ג]).

יש שכתבו, שבמקום שלא נהגו לעשות זאת, עדיף שלא יעשו קריאה במיוחד לנשים{{הערה|'''מנח"י''' שם. '''שו"ת קניין תורה''' ח"ז נז. '''שו"ת שרגא המאיר''' ח"ו קטז, וראה את הדעות [https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/94_14.png בפסקי תשובות] תרפה}}.

==סיכום==
בסוגייה זאת נידונו בהרחבה, פרטי המצווה של זכירת מעשה עמלק. להלן סיכום של הנושאים שהוצגו בסוגייה:

*התורה כותבת בפרשת כי תצא לזכור את מה שעשה עמלק. צריך לשנוא ולתעב כדי לזרז העם להילחם בו. ישנה מחלוקת האם המצווה היא חובת ציבור או חובת יחיד. רובן של הראשונים מונים את המצווה, אבל ישנם כאלה שלא מחשיבים את מצווה זו. למצווה זו ישנם מספר טעמים.

*חז"ל אומרים שצריך לזכור דווקא בפה. וכן יש שכתבו שצריך לזכור מתוך ספר, אך יש שכתבו שאין חובה. נחלקו המפרשים אם אפשר ללמוד זאת מהגמרא. ישנם כאלו שכתבו שצריך דווקא לזכור מתוך ספר תורה, ויש שכתבו שאין צריך. בענין תוכן הקריאה יש שכתבו שצריך לזכור דווקא מתוך פרשת זכור, וי"א שלאו דוקא. וכן יש שפסקו שאפשר לצאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק".

*אמרו חז"ל שבשבת השנייה בחודש אדר קוראים פרשת זכור. נחלקו האם חיוב הפרשה מהתורה. בזמן הקריאה נפסק שזה בשבת שלפני פורים, שנייה באדר או להפסקה. נחלקו האם צריך פרשת זכור מניין. וישנם מספר דינים והלכות הקשורות לפרשת זכור.

*בעניין תדירות קיום המצווה, ישנם כאלה שכתבו שצריך רק פעם בחיים, ויש שכתבו פעם בשנה, וי"א שצריך כל יום ויום.

*בחיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו הראשונים והפוסקים, וכן בעניין קריאה זכור במיוחד לנשים.

==מראי מקומות של הסוגייה==
בפסקה זו יובאו כל המראי מקומות המוזכרים בסוגייה לפי נושאים, לטובת המעיינים. לקישורים לספרים ומראי מקומות ראה ב'''קטגוריה:זכירת מעשה עמלק'''.

*'''מקור ויסוד המצווה'''

:דברים כה יז, שמות יז יד, ספרי על דברים כה יז, ספר המצוות לרמב"ם עשה קפט, ספר החינוך מצווה תרג, ספר המצוות לרס"ג פרשה סא, סמ"ג עשה קמז, סמ"ק מצוה קמז. רש"י שמות כה יז, רש"י על דברים יז יד, מזרחי שם, נחלת יעקב שם, באר שדה שם, ספורנו שם. פרקי דרבי אליעזר מד, מדרש תנחומא כי תצא ח. שו"ת משנה הלכות חלק ז פא, מלאכת שלמה מגילה פ"ב מ"ד, ריטב"א מגילה יז ב, קרן אורה ברכות ג א, מקראי קודש כתב פורים ז, בנין שלמה כותב נד, ראב"ד ור"ש משאנץ, על הספרא בחוקותי ב, רא"ש טרויב על הלכות גדולות דף ח ב, רמב"ן דברים כה יז, רבינו בחיי שם, כלי יקר שם, דעת זקנים שם, דוד פדרו על הספרי כי תצא רצו.

*'''אופן קיום המצוה'''

:ספרי על דברים כי תצא כה יז, מגילה יח א, מנין המצוות למהר"ם חאגיז, מצוה תרג, עשה רמב, שדי חמד כללים מערכה ז כלל יג - מאמר חדש אדר ג ח, פנ"י מגילה יח א, שפת אמת מגילה יז ב, תוספות מגילה יז ב ד"ה כל, תוספות ברכות יג א ד"ה בכל לשון, רא"ש ברכות ז כ, ר"ח מגילה יח א ד"ה קראה, בן איש חי שמות שנה א, ב"ח תרפה סק"א, משנ"ב תרפה ס"ק יד, מגן אברהם תרפה, תורה תמימה דברים כה יז, מג"א תרפה סקב, שו"ע הרב שם סעיף ד, חיד"א עבודת הקודש צפורן שמיר א, כף החיים תרפה ס"ק ד, ספר האשכול הלכות חנוכה ופורים י, פרי מגדים קמג מש”ז ס”ק א וד”ה כבר, מקראי קודש פורים ז, שואל ומשיב מהדורא ג' חלק א' ש"צ, מנחת אשר פורים כד ה, הליכות שלמה פרק י"ח אות ד, רמב"ן שמות יז יד, רש"י במנחות לב ב ד"ה כתיבה, תוספות ברכות יג א, התוס' הרא"ש שם, הרא"ש שם ז כ, הרשב"א שם יג א, התוס' ר"י החסיד והתוס' שאנץ שם, תרומת הדשן קח, פעולת שכיר קלג, ערוך השולחן תרפה ה, משנה ברורה תרפה ס"ק טז, שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון ה ס"ק קא.

*'''פרשת זכור'''

:משנה מגילה ג ד, תוספתא מגילה ג א, מגילה ל א, רמב"ם הלכות תפילה ג כ, ו"ע או"ח תרפה ב, שו"ע או"ח קמו, טור או"ח תרפה ב, מחצית השקל תרפה, רי"ף מגילה ד י א, רא"ש מגילה ד י, שמואל א, טז א, פרי מגדים תרפה, לבוש תרפה ב, ט"ז או"ח תרפה, שו"ת תורת חסד עמוד 7.

==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==

*[https://minchasasher.com/he/shiur/moadim-he/%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7-2/ שיעור בנושא מצוות זכירת עמלק], באתר מנחת אשר.
*[https://www.sulamot.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8/ מאמר על פרשת זכור וזכירת מעשה עמלק], באתר סולמות.
*[https://etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-devarim/parashat-ki-tetze/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%A9%D7%A8-%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9A-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7 זכור את אשר עשה לך עמלק], באתר תורת הר ציון.
*[https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/018-11.pdf קובץ בגדר מצוות זכור וחיוב הנשים], באתר ספריית אסיף.
*[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8 פרשת זכור], באתר ויקישיבה.
*[https://olamot.net/shiur/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8 שיעור בעניין פרשת זכור וחובת נשים], באתר עולמות.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:זכירת מעשה עמלק]]
[[קטגוריה:משנה מגילה ג ד]]
[[קטגוריה:מגילה יח.]]
[[קטגוריה:מגילה ל.]]
[[קטגוריה:מלכים פרק ה]]
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק יג]]
[[קטגוריה:ספר המצוות עשה קפט]]
[[קטגוריה:אורח חיים תרפה]]

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-11T18:50:39Z

בן עזאי:

{{מקורות||פסחים קו ב||הלכות שבת כט ו, כט י|אורח חיים רעא, רפט, תעג}}
'''קדימת נטילת הידיים לקידוש''', היא סוגייה העוסקת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת היום ובליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר או שיקדש בעצמו ויטול שוב.

ה'''רשב"ם''' סובר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, צריך לשמוע מאדם אחר ואז אין הפסק, בגלל שאינו מברך בעצמו, אבל אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. לעומת זאת מ'''רש"י''' משמע {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} שאין חילוק בהסחת הדעת בין שמקדש מעצמו לשומע מאחרים ולכן נשאר רק לקדש וליטול שוב ('''חזו"א''' או"ח כ"ה סק"ח). פשוט שלשיטת רב ברונא אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

''''תוס''' מביאים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} טעם לדברי רב ברונא, משום שנראה כשנוטל ידיו שנוטל ידיו לפירות, ואמרו {{ויקיטקסט|חולין קו א|חולין קו א}} שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח, ולכן אין לקדש קודם נטיל הידיים.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה דחביבא}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

ה'''שו"ע''' פוסק (רעא יב) כפי דעת הראשונים הספרדים, שנוטלים את הידיים לאחר הקידוש, ואם נטל את ידיו יקדש על הפת, ולא על היין, שגילה דעתו שחביב עליו הפת כפי הטעם שנתן ה'''ר"ן''' לשיטת ה'''רי"ף''' וסיעתו.

ה'''רמ"א''' חולק על ה'מחבר', ופוסק כפי רבותיו האשכנזים, שלכתחילה יש ליטול ידיים קודם הקידוש ולקדש על היין, וכותב שכן המנהג פשוט באזורים אלו, ואין לשנות ממנהג זה, לבד מליל הפסח.

ה'''מג"א''' (ס"ק כו) כותב בטעם ה'''שו"ע''' שלדעתו הקידוש נקרא הפסק, אבל בני ביתו יכולים ליטול קודם הקידוש, אך ה'''מחצית השקל''' כתב (ד"ה ובני ביתו) שלפי מה שכתב ה'''מג"א''' במקום אחר (סימן קצג) שטוב שהשומעים יאמרו מילה במילה עם המקדש, ולכן טוב שגם הם יטלו ידיים לאחר הקידוש.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===
ה'''טור''' כותב (או"ח תעג), כותב שבליל הסדר לא יטול קודם הקידוש, כי לקידוש א"צ נטילה. אבל מי שרגיל ליטול קודם הקידוש כל השנה, ולא מחשיב את הקידוש הפסק, מפני שהקידוש לצורך הסעודה, גם בליל הסדר יכול ליטול קודם הקידוש.

ה'''מרדכי''' (לז ב) כותב, שבפסח יש הדבל גדול בין הנטילה לאכילה, אין ליטול ידיים קודם הקידוש, משום שממילא נוטל שוב לטיבל הכרפס, ונמצאת הראשונה ברכה לבטלה, וה'''ב"ח''' מסביר דבריו (ס"ק ו), שאע"פ שהרבה פסקו שבשבת רגילה אין לקדש עד שנוטל ידיו, אבל בליל הסדר שמפסיקים הרבה להגדה, א"א שתעלה לו הנטילה הראשונה עד לאכילה.

ה'''רא"ש''' (כלל יד ה) ו'''רבינו ירוחם''' (נ"ה ח"ד), הסכימו שאין ליטול שתי ידיו כמו בשבת ושאר ימים טובים ששם יכול לקדש על הפת, אך בליל הסדר יש חובה של ארבע כוסות.

ה'''ב"ח''' מוסיף שאפילו לנטילה של הטיבול זה לא ייחשב, שהקידוש נחשב הפסק, שאפילו שבשאר שבתות ויו"ט הקידוש אינו נחשב הפסק, כיוון שנפסק כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, והיינו שהקידוש לצורך הסעודה, אבל לא צרוך טיבול, והיינו שהטיבול אינו חלק מהסעודה ולכן הקידוש נחשב הפסק עבורו., וכן מביא ה'''ב"ח''' שה'''מרדכי''' כתב (לז ג) בנוגע להבדלה, שההבדלה לא נחשבת הפסק, וקשה על מה שכתב כאן, אך מכל מקום העיקר כדבריו הראשונים.

ה'''ב"ח''' מביא את שיטת ה'''מהרש"ל''' שאף בפסח צריך ליטול ידיים קודם הקידוש שלא לשנות ממנהג כל ימות השנה. אלא שמכל מקום יביא את עצמולידי חיבו נטילה. וה'''ב"ח''' עצמו מכריע, שראוי ליטול ידיו קודם קידוש על ידי שיביא עצמו לחיוב, אבל מכל מקום צריך ליטול ידיו שוב לצורך הטיבול, ובשתי הנטילות אין לברך.

ה'''בית יוסף''' (ס"ק א) מקשה על ה'''מרדכי''', איזה הפסק יש בין הקידוש לנטילה שלפני הטיבול, וא"ת שזה יקנה"ז, הרי בשאר ליל הסדר שחל ביום חול מה יש לומר ונשאר בצ"ע.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-09T15:28:05Z

בן עזאי: /* פסיקת ההלכה */

{{מקורות||פסחים קו ב||הלכות שבת כט ו, כט י|אורח חיים רעא, רפט, תעג}}
'''קדימת נטילת הידיים לקידוש''', היא סוגייה העוסקת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת היום ובליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה דחביבא}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

ה'''שו"ע''' פוסק (רעא יב) כפי דעת הראשונים הספרדים, שנוטלים את הידיים לאחר הקידוש, ואם נטל את ידיו יקדש על הפת, ולא על היין, שגילה דעתו שחביב עליו הפת כפי הטעם שנתן ה'''ר"ן''' לשיטת ה'''רי"ף''' וסיעתו.

ה'''רמ"א''' חולק על ה'מחבר', ופוסק כפי רבותיו האשכנזים, שלכתחילה יש ליטול ידיים קודם הקידוש ולקדש על היין, וכותב שכן המנהג פשוט באזורים אלו, ואין לשנות ממנהג זה, לבד מליל הפסח.

ה'''מג"א''' (ס"ק כו) כותב בטעם ה'''שו"ע''' שלדעתו הקידוש נקרא הפסק, אבל בני ביתו יכולים ליטול קודם הקידוש, אך ה'''מחצית השקל''' כתב (ד"ה ובני ביתו) שלפי מה שכתב ה'''מג"א''' במקום אחר (סימן קצג) שטוב שהשומעים יאמרו מילה במילה עם המקדש, ולכן טוב שגם הם יטלו ידיים לאחר הקידוש.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===
ה'''טור''' כותב (או"ח תעג), כותב שבליל הסדר לא יטול קודם הקידוש, כי לקידוש א"צ נטילה. אבל מי שרגיל ליטול קודם הקידוש כל השנה, ולא מחשיב את הקידוש הפסק, מפני שהקידוש לצורך הסעודה, גם בליל הסדר יכול ליטול קודם הקידוש.

ה'''מרדכי''' (לז ב) כותב, שבפסח יש הדבל גדול בין הנטילה לאכילה, אין ליטול ידיים קודם הקידוש, משום שממילא נוטל שוב לטיבל הכרפס, ונמצאת הראשונה ברכה לבטלה, וה'''ב"ח''' מסביר דבריו (ס"ק ו), שאע"פ שהרבה פסקו שבשבת רגילה אין לקדש עד שנוטל ידיו, אבל בליל הסדר שמפסיקים הרבה להגדה, א"א שתעלה לו הנטילה הראשונה עד לאכילה.

ה'''רא"ש''' (כלל יד ה) ו'''רבינו ירוחם''' (נ"ה ח"ד), הסכימו שאין ליטול שתי ידיו כמו בשבת ושאר ימים טובים ששם יכול לקדש על הפת, אך בליל הסדר יש חובה של ארבע כוסות.

ה'''ב"ח''' מוסיף שאפילו לנטילה של הטיבול זה לא ייחשב, שהקידוש נחשב הפסק, שאפילו שבשאר שבתות ויו"ט הקידוש אינו נחשב הפסק, כיוון שנפסק כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, והיינו שהקידוש לצורך הסעודה, אבל לא צרוך טיבול, והיינו שהטיבול אינו חלק מהסעודה ולכן הקידוש נחשב הפסק עבורו., וכן מביא ה'''ב"ח''' שה'''מרדכי''' כתב (לז ג) בנוגע להבדלה, שההבדלה לא נחשבת הפסק, וקשה על מה שכתב כאן, אך מכל מקום העיקר כדבריו הראשונים.

ה'''ב"ח''' מביא את שיטת ה'''מהרש"ל''' שאף בפסח צריך ליטול ידיים קודם הקידוש שלא לשנות ממנהג כל ימות השנה. אלא שמכל מקום יביא את עצמולידי חיבו נטילה. וה'''ב"ח''' עצמו מכריע, שראוי ליטול ידיו קודם קידוש על ידי שיביא עצמו לחיוב, אבל מכל מקום צריך ליטול ידיו שוב לצורך הטיבול, ובשתי הנטילות אין לברך.

ה'''בית יוסף''' (ס"ק א) מקשה על ה'''מרדכי''', איזה הפסק יש בין הקידוש לנטילה שלפני הטיבול, וא"ת שזה יקנה"ז, הרי בשאר ליל הסדר שחל ביום חול מה יש לומר ונשאר בצ"ע.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-09T14:33:05Z

בן עזאי: /* פסיקת ההלכה */

{{מקורות||פסחים קו ב||הלכות שבת כט ו, כט י|אורח חיים רעא, רפט, תעג}}
'''קדימת נטילת הידיים לקידוש''', היא סוגייה העוסקת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת היום ובליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה דחביבא}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

ה'''שו"ע''' פוסק (רעא יב) כפי דעת הראשונים הספרדים, שנוטלים את הידיים לאחר הקידוש, ואם נטל את ידיו יקדש על הפת, ולא על היין, שגילה דעתו שחביב עליו הפת כפי הטעם שנתן ה'''ר"ן''' לשיטת ה'''רי"ף''' וסיעתו.

ה'''רמ"א''' חולק על ה'מחבר', ופוסק כפי רבותיו האשכנזים, שלכתחילה יש ליטול ידיים קודם הקידוש ולקדש על היין, וכותב שכן המנהג פשוט באזורים אלו, ואין לשנות ממנהג זה, לבד מליל הפסח.
===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===
ה'''טור''' כותב (או"ח תעג), כותב שבליל הסדר לא יטול קודם הקידוש, כי לקידוש א"צ נטילה. אבל מי שרגיל ליטול קודם הקידוש כל השנה, ולא מחשיב את הקידוש הפסק, מפני שהקידוש לצורך הסעודה, גם בליל הסדר יכול ליטול קודם הקידוש.

ה'''מרדכי''' (לז ב) כותב, שבפסח יש הדבל גדול בין הנטילה לאכילה, אין ליטול ידיים קודם הקידוש, משום שממילא נוטל שוב לטיבל הכרפס, ונמצאת הראשונה ברכה לבטלה, וה'''ב"ח''' מסביר דבריו (ס"ק ו), שאע"פ שהרבה פסקו שבשבת רגילה אין לקדש עד שנוטל ידיו, אבל בליל הסדר שמפסיקים הרבה להגדה, א"א שתעלה לו הנטילה הראשונה עד לאכילה.

ה'''רא"ש''' (כלל יד ה) ו'''רבינו ירוחם''' (נ"ה ח"ד), הסכימו שאין ליטול שתי ידיו כמו בשבת ושאר ימים טובים ששם יכול לקדש על הפת, אך בליל הסדר יש חובה של ארבע כוסות.

ה'''ב"ח''' מוסיף שאפילו לנטילה של הטיבול זה לא ייחשב, שהקידוש נחשב הפסק, שאפילו שבשאר שבתות ויו"ט הקידוש אינו נחשב הפסק, כיוון שנפסק כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, והיינו שהקידוש לצורך הסעודה, אבל לא צרוך טיבול, והיינו שהטיבול אינו חלק מהסעודה ולכן הקידוש נחשב הפסק עבורו., וכן מביא ה'''ב"ח''' שה'''מרדכי''' כתב (לז ג) בנוגע להבדלה, שההבדלה לא נחשבת הפסק, וקשה על מה שכתב כאן, אך מכל מקום העיקר כדבריו הראשונים.

ה'''ב"ח''' מביא את שיטת ה'''מהרש"ל''' שאף בפסח צריך ליטול ידיים קודם הקידוש שלא לשנות ממנהג כל ימות השנה. אלא שמכל מקום יביא את עצמולידי חיבו נטילה. וה'''ב"ח''' עצמו מכריע, שראוי ליטול ידיו קודם קידוש על ידי שיביא עצמו לחיוב, אבל מכל מקום צריך ליטול ידיו שוב לצורך הטיבול, ובשתי הנטילות אין לברך.

ה'''בית יוסף''' (ס"ק א) מקשה על ה'''מרדכי''', איזה הפסק יש בין הקידוש לנטילה שלפני הטיבול, וא"ת שזה יקנה"ז, הרי בשאר ליל הסדר שחל ביום חול מה יש לומר ונשאר בצ"ע.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T16:09:54Z

בן עזאי:

{{מקורות||פסחים קו ב||הלכות שבת כט ו, כט י|אורח חיים רעא, רפט, תעג}}
'''קדימת נטילת הידיים לקידוש''', היא סוגייה העוסקת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת היום ובליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה דחביבא}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===
ה'''טור''' כותב (או"ח תעג), כותב שבליל הסדר לא יטול קודם הקידוש, כי לקידוש א"צ נטילה. אבל מי שרגיל ליטול קודם הקידוש כל השנה, ולא מחשיב את הקידוש הפסק, מפני שהקידוש לצורך הסעודה, גם בליל הסדר יכול ליטול קודם הקידוש.

ה'''מרדכי''' (לז ב) כותב, שבפסח יש הדבל גדול בין הנטילה לאכילה, אין ליטול ידיים קודם הקידוש, משום שממילא נוטל שוב לטיבל הכרפס, ונמצאת הראשונה ברכה לבטלה, וה'''ב"ח''' מסביר דבריו (ס"ק ו), שאע"פ שהרבה פסקו שבשבת רגילה אין לקדש עד שנוטל ידיו, אבל בליל הסדר שמפסיקים הרבה להגדה, א"א שתעלה לו הנטילה הראשונה עד לאכילה.

ה'''רא"ש''' (כלל יד ה) ו'''רבינו ירוחם''' (נ"ה ח"ד), הסכימו שאין ליטול שתי ידיו כמו בשבת ושאר ימים טובים ששם יכול לקדש על הפת, אך בליל הסדר יש חובה של ארבע כוסות.

ה'''ב"ח''' מוסיף שאפילו לנטילה של הטיבול זה לא ייחשב, שהקידוש נחשב הפסק, שאפילו שבשאר שבתות ויו"ט הקידוש אינו נחשב הפסק, כיוון שנפסק כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, והיינו שהקידוש לצורך הסעודה, אבל לא צרוך טיבול, והיינו שהטיבול אינו חלק מהסעודה ולכן הקידוש נחשב הפסק עבורו., וכן מביא ה'''ב"ח''' שה'''מרדכי''' כתב (לז ג) בנוגע להבדלה, שההבדלה לא נחשבת הפסק, וקשה על מה שכתב כאן, אך מכל מקום העיקר כדבריו הראשונים.

ה'''ב"ח''' מביא את שיטת ה'''מהרש"ל''' שאף בפסח צריך ליטול ידיים קודם הקידוש שלא לשנות ממנהג כל ימות השנה. אלא שמכל מקום יביא את עצמולידי חיבו נטילה. וה'''ב"ח''' עצמו מכריע, שראוי ליטול ידיו קודם קידוש על ידי שיביא עצמו לחיוב, אבל מכל מקום צריך ליטול ידיו שוב לצורך הטיבול, ובשתי הנטילות אין לברך.

ה'''בית יוסף''' (ס"ק א) מקשה על ה'''מרדכי''', איזה הפסק יש בין הקידוש לנטילה שלפני הטיבול, וא"ת שזה יקנה"ז, הרי בשאר ליל הסדר שחל ביום חול מה יש לומר ונשאר בצ"ע.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T16:07:27Z

בן עזאי:

{{מקורות||פסחים קו ב||הלכות שבת כט ו, כט י|אורח חיים רעא, רפט, תעג}}
'''קדימת נטילת הידיים לקידוש''', היא סוגייה העוסקת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה דחביבא}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===
ה'''טור''' כותב (או"ח תעג), כותב שבליל הסדר לא יטול קודם הקידוש, כי לקידוש א"צ נטילה. אבל מי שרגיל ליטול קודם הקידוש כל השנה, ולא מחשיב את הקידוש הפסק, מפני שהקידוש לצורך הסעודה, גם בליל הסדר יכול ליטול קודם הקידוש.

ה'''מרדכי''' (לז ב) כותב, שבפסח יש הדבל גדול בין הנטילה לאכילה, אין ליטול ידיים קודם הקידוש, משום שממילא נוטל שוב לטיבל הכרפס, ונמצאת הראשונה ברכה לבטלה, וה'''ב"ח''' מסביר דבריו (ס"ק ו), שאע"פ שהרבה פסקו שבשבת רגילה אין לקדש עד שנוטל ידיו, אבל בליל הסדר שמפסיקים הרבה להגדה, א"א שתעלה לו הנטילה הראשונה עד לאכילה.

ה'''רא"ש''' (כלל יד ה) ו'''רבינו ירוחם''' (נ"ה ח"ד), הסכימו שאין ליטול שתי ידיו כמו בשבת ושאר ימים טובים ששם יכול לקדש על הפת, אך בליל הסדר יש חובה של ארבע כוסות.

ה'''ב"ח''' מוסיף שאפילו לנטילה של הטיבול זה לא ייחשב, שהקידוש נחשב הפסק, שאפילו שבשאר שבתות ויו"ט הקידוש אינו נחשב הפסק, כיוון שנפסק כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, והיינו שהקידוש לצורך הסעודה, אבל לא צרוך טיבול, והיינו שהטיבול אינו חלק מהסעודה ולכן הקידוש נחשב הפסק עבורו., וכן מביא ה'''ב"ח''' שה'''מרדכי''' כתב (לז ג) בנוגע להבדלה, שההבדלה לא נחשבת הפסק, וקשה על מה שכתב כאן, אך מכל מקום העיקר כדבריו הראשונים.

ה'''ב"ח''' מביא את שיטת ה'''מהרש"ל''' שאף בפסח צריך ליטול ידיים קודם הקידוש שלא לשנות ממנהג כל ימות השנה. אלא שמכל מקום יביא את עצמולידי חיבו נטילה. וה'''ב"ח''' עצמו מכריע, שראוי ליטול ידיו קודם קידוש על ידי שיביא עצמו לחיוב, אבל מכל מקום צריך ליטול ידיו שוב לצורך הטיבול, ובשתי הנטילות אין לברך.

ה'''בית יוסף''' (ס"ק א) מקשה על ה'''מרדכי''', איזה הפסק יש בין הקידוש לנטילה שלפני הטיבול, וא"ת שזה יקנה"ז, הרי בשאר ליל הסדר שחל ביום חול מה יש לומר ונשאר בצ"ע.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T16:06:01Z

בן עזאי: בן עזאי העביר את הדף ויקיסוגיה:קדימת נטילת ידיים לקידוש לשם קדימת נטילת ידיים לקידוש

{{מקורות||פסחים קו ב||הלכות שבת כט ו, כט י|אורח חיים רעא, רפט, תעג}}
'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה דחביבא}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===
ה'''טור''' כותב (או"ח תעג), כותב שבליל הסדר לא יטול קודם הקידוש, כי לקידוש א"צ נטילה. אבל מי שרגיל ליטול קודם הקידוש כל השנה, ולא מחשיב את הקידוש הפסק, מפני שהקידוש לצורך הסעודה, גם בליל הסדר יכול ליטול קודם הקידוש.

ה'''מרדכי''' (לז ב) כותב, שבפסח יש הדבל גדול בין הנטילה לאכילה, אין ליטול ידיים קודם הקידוש, משום שממילא נוטל שוב לטיבל הכרפס, ונמצאת הראשונה ברכה לבטלה, וה'''ב"ח''' מסביר דבריו (ס"ק ו), שאע"פ שהרבה פסקו שבשבת רגילה אין לקדש עד שנוטל ידיו, אבל בליל הסדר שמפסיקים הרבה להגדה, א"א שתעלה לו הנטילה הראשונה עד לאכילה.

ה'''רא"ש''' (כלל יד ה) ו'''רבינו ירוחם''' (נ"ה ח"ד), הסכימו שאין ליטול שתי ידיו כמו בשבת ושאר ימים טובים ששם יכול לקדש על הפת, אך בליל הסדר יש חובה של ארבע כוסות.

ה'''ב"ח''' מוסיף שאפילו לנטילה של הטיבול זה לא ייחשב, שהקידוש נחשב הפסק, שאפילו שבשאר שבתות ויו"ט הקידוש אינו נחשב הפסק, כיוון שנפסק כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, והיינו שהקידוש לצורך הסעודה, אבל לא צרוך טיבול, והיינו שהטיבול אינו חלק מהסעודה ולכן הקידוש נחשב הפסק עבורו., וכן מביא ה'''ב"ח''' שה'''מרדכי''' כתב (לז ג) בנוגע להבדלה, שההבדלה לא נחשבת הפסק, וקשה על מה שכתב כאן, אך מכל מקום העיקר כדבריו הראשונים.

ה'''ב"ח''' מביא את שיטת ה'''מהרש"ל''' שאף בפסח צריך ליטול ידיים קודם הקידוש שלא לשנות ממנהג כל ימות השנה. אלא שמכל מקום יביא את עצמולידי חיבו נטילה. וה'''ב"ח''' עצמו מכריע, שראוי ליטול ידיו קודם קידוש על ידי שיביא עצמו לחיוב, אבל מכל מקום צריך ליטול ידיו שוב לצורך הטיבול, ובשתי הנטילות אין לברך.

ה'''בית יוסף''' (ס"ק א) מקשה על ה'''מרדכי''', איזה הפסק יש בין הקידוש לנטילה שלפני הטיבול, וא"ת שזה יקנה"ז, הרי בשאר ליל הסדר שחל ביום חול מה יש לומר ונשאר בצ"ע.

טיוטה:קידוש קודם נטילת ידיים ונטילה קודם קידוש

2022-05-08T16:05:24Z

בן עזאי: בן עזאי העביר את הדף טיוטה:קידוש קודם נטילת ידיים ונטילה קודם קידוש לשם ויקיסוגיה:קדימת נטילת ידיים לקידוש

#הפניה [[ויקיסוגיה:קדימת נטילת ידיים לקידוש]]

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T16:05:24Z

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T15:43:43Z

בן עזאי:

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T15:41:46Z

בן עזאי: /* בליל הסדר */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה דחביבא}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===
ה'''טור''' כותב (או"ח תעג), כותב שבליל הסדר לא יטול קודם הקידוש, כי לקידוש א"צ נטילה. אבל מי שרגיל ליטול קודם הקידוש כל השנה, ולא מחשיב את הקידוש הפסק, מפני שהקידוש לצורך הסעודה, גם בליל הסדר יכול ליטול קודם הקידוש.

ה'''מרדכי''' (לז ב) כותב, שבפסח יש הדבל גדול בין הנטילה לאכילה, אין ליטול ידיים קודם הקידוש, משום שממילא נוטל שוב לטיבל הכרפס, ונמצאת הראשונה ברכה לבטלה, וה'''ב"ח''' מסביר דבריו (ס"ק ו), שאע"פ שהרבה פסקו שבשבת רגילה אין לקדש עד שנוטל ידיו, אבל בליל הסדר שמפסיקים הרבה להגדה, א"א שתעלה לו הנטילה הראשונה עד לאכילה.

ה'''רא"ש''' (כלל יד ה) ו'''רבינו ירוחם''' (נ"ה ח"ד), הסכימו שאין ליטול שתי ידיו כמו בשבת ושאר ימים טובים ששם יכול לקדש על הפת, אך בליל הסדר יש חובה של ארבע כוסות.

ה'''ב"ח''' מוסיף שאפילו לנטילה של הטיבול זה לא ייחשב, שהקידוש נחשב הפסק, שאפילו שבשאר שבתות ויו"ט הקידוש אינו נחשב הפסק, כיוון שנפסק כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, והיינו שהקידוש לצורך הסעודה, אבל לא צרוך טיבול, והיינו שהטיבול אינו חלק מהסעודה ולכן הקידוש נחשב הפסק עבורו., וכן מביא ה'''ב"ח''' שה'''מרדכי''' כתב (לז ג) בנוגע להבדלה, שההבדלה לא נחשבת הפסק, וקשה על מה שכתב כאן, אך מכל מקום העיקר כדבריו הראשונים.

ה'''ב"ח''' מביא את שיטת ה'''מהרש"ל''' שאף בפסח צריך ליטול ידיים קודם הקידוש שלא לשנות ממנהג כל ימות השנה. אלא שמכל מקום יביא את עצמולידי חיבו נטילה. וה'''ב"ח''' עצמו מכריע, שראוי ליטול ידיו קודם קידוש על ידי שיביא עצמו לחיוב, אבל מכל מקום צריך ליטול ידיו שוב לצורך הטיבול, ובשתי הנטילות אין לברך.

ה'''בית יוסף''' (ס"ק א) מקשה על ה'''מרדכי''', איזה הפסק יש בין הקידוש לנטילה שלפני הטיבול, וא"ת שזה יקנה"ז, הרי בשאר ליל הסדר שחל ביום חול מה יש לומר ונשאר בצ"ע.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T14:32:38Z

בן עזאי: /* בליל הסדר */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה דחביבא}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===
ה'''טור''' כותב (או"ח תעג), כותב שבליל הסדר לא יטול קודם הקידוש, כי לקידוש א"צ נטילה. אבל מי שרגיל ליטול קודם הקידוש כל השנה, ולא מחשיב את הקידוש הפסק, מפני שהקידוש לצורך הסעודה, גם בליל הסדר יכול ליטול קודם הקידוש.

ה'''מרדכי''' (לז ב) כותב, שבפסח יש הדבל גדול בין הנטילה לאכילה, אין ליטול ידיים קודם הקידוש, משום שממילא נוטל שוב לטיבל הכרפס, ונמצאת הראשונה ברכה לבטלה, וה'''ב"ח''' מסביר דבריו (ס"ק ו), שאע"פ שהרבה פסקו שבשבת רגילה אין לקדש עד שנוטל ידיו, אבל בליל הסדר שמפסיקים הרבה להגדה, א"א שתעלה לו הנטילה הראשונה עד לאכילה.

ה'''ב"ח''' מוסיף שאפילו לנטילה של הטיבול זה לא ייחשב, שהקידוש נחשב הפסק, שאפילו שבשאר שבתות ויו"ט הקידוש אינו נחשב הפסק, כיוון שנפסק כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, והיינו שהקידוש לצורך הסעודה, אבל לא צרוך טיבול, והיינו שהטיבול אינו חלק מהסעודה ולכן הקידוש נחשב הפסק עבורו., וכן מביא ה'''ב"ח''' שה'''מרדכי''' כתב (לז ג) בנוגע להבדלה, שההבדלה לא נחשבת הפסק, וקשה על מה שכתב כאן, אך מכל מקום העיקר כדבריו הראשונים.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T14:05:43Z

בן עזאי: /* שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש */

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T14:02:47Z

בן עזאי: /* סוגיית הגמרא */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}} מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T14:02:36Z

בן עזאי: /* סוגיית הגמרא */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|שם ד"ה נטל}}, שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T13:59:38Z

בן עזאי: /* שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T13:56:03Z

בן עזאי: /* בסעודת היום */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' כותב על הסבר ה'''טור''', שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T13:48:01Z

בן עזאי: /* בסעודת היום */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''בית יוסף''' כותב שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שה'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T13:47:44Z

בן עזאי: /* בסעודת היום */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור''' כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''בית יוסף''' כותב שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), ש'''רמב"ם''' היה נוהג לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T13:46:54Z

בן עזאי: /* בסעודת היום */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''טור'''כותב (או"ח רפט) שבסעודת השבת יטול ידיו ויקדש, ונראה שדברי רב ברונא מוסבים רק על סעודת הלילה שיש יותר הפסק, אבל בסעודת היום שרק מברכים בפ"ה, מודה שיכול ליטול ידיו קודם.

ה'''בית יוסף''' כותב שאין פירוש זה מוכרח, וכן כתב ה'''ב"ח''' (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא שדברי רב ברונא מכוונים גם אל קידוש היום, ואף שהביא ה'''טור''' סברא לומר שבקידוש היום אין הפסק, הרי שה'''רמב"ם''' אינו מקבל זאת וטוען שגם בקידוש היום יש הפסק, וכותב ה'''ב"ח''' שאכן נראה שנדחית הסברא של ה'''טור''' מדברי רב ברונא.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת פסק (זמנים כט י), שגם בסעודת השבת מקדשים ואז נוטלים את הידיים. וה'''הגהות''' כתבו שם (כט ו ח), שכך היה נוהג ה'''רמב"ם''' לא ליטול ידיו עד לאחר הקידוש.

ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T13:32:49Z

בן עזאי: /* בסעודת היום */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק יב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T13:32:15Z

בן עזאי: /* סוגיית הגמרא */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא" -
היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק עב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T13:28:11Z

בן עזאי: /* שיטות הראשונים */

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא.

היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' (רעא ס"ק י) וה'''בית יוסף''' (ס"ק יב) מסבירים, ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) כותב שצריך לקדש קודם הנטילה, ומסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

ה'''בית יוסף''' מביא (ס"ק יב), ש'''רבינו יונה''' אכן פסק (ברכות מא ב, ד"ה נוטל) כרב ברונא, שמי שנטל קודם הקידוש ישמע מאחר או יקדש ויטול שוב, אך ה'''בית יוסף''' כותב שכל הראשונים חולקים על '''רבינו יונה''' והמחלוקת היא רק על מה לקדש על פת או על היין.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק עב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T13:20:08Z

בן עזאי:

'''קידוש קודם נטילת הידיים ונטילה קודם קידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא.

היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק עב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-08T13:16:33Z

בן עזאי:

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש, בסעודת הלילה של שבת ויו"ט, וכן בסעודת שבת וליל הסדר.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא.

היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

===בסעודת היום===
ה'''בית יוסף''' (רעא ס"ק עב) שהכריע שבסעודת הלילה מקדשים ואז נוטלים את היידים, כתב שעכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

===בליל הסדר===

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-07T19:57:49Z

בן עזאי: /* סוגיית הגמרא */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר.

'''רש"י''' (ד"ה נטל) מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק והיסח הדעת בין הנטילה לסעודה. ה'''רשב"ם''' מסביר (ד"ה נטל), שלפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא.

היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-07T19:55:47Z

בן עזאי: /* סוגיית הגמרא */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מימרא של רב ברונא בשם רב: "הנוטל ידיו לא יקדש" -היינו שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש בעצמו, אלא שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית לסעודה, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

הגמרא מביאה דחייה לדברי רב רונא: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב ,שכחנינהו לשמעתתיה; זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב. בזימנין דחביבא עליה ריפתא, מקדש אריפתא. זימנין דחביבא ליה חמרא, מקדש אחמרא.

היינו שיש משמו של רב הנהגה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-07T19:51:06Z

בן עזאי: /* סוגיית הגמרא */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "לא נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-07T19:50:44Z

בן עזאי: /* פסיקת ההלכה */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ בסעודת היום לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-07T19:50:17Z

בן עזאי: /* פסיקת ההלכה */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן כתב ה'''הבית יוסף''' של'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-07T19:49:02Z

בן עזאי: /* פסיקת ההלכה */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''בית יוסף''' כותב (ס"ק יב), שראה כאלה שנוהגים ליטול ידיהם קודם הקידוש, ואומרים כך היה פשוט לעשות בספרד. אך ה'''בית יוסף''' תמה עליהם שהרי ל'''רי"ף''' וסיעתו צריך לקדש קודם. בנוסף כותב ה'''בית יוסף''', שגם ל'''ר"י''' ו'''ר"ת''' שכותבים שמותר ליטול ואז לקדש, הרי שלא אומרים שכך טוב וצריך לעשות, אלא שרק מותר לעשות כך, וכן מוכח מדבריהם. וכן ל'''רא"ש''' שהיה נוהג כן, אפשר לומר שלא היה נוהג כן בקביעות, אלא אם היה נוטל קודם לא היה חושש ל'''רי"ף''' ומקדש על היין, וכן כך יש לפרש את ה'''הגהות מיימוניות'''.

וכן ל'''רשב"א''', שכתב שנוהגין כן אפשר ללומר שלא נהגו כן בקביעות, וכן את"ל של'''רא"ש''' היה נוהג בקביעות הרי זה רק להוציא ממנהג דורו שנוטלים ומקדשים על הפת, אך הוא לא התכוון להורות הלכה לדורות. ועכ"פ לכו"ע נוטלים ואז מקדשים.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-07T19:31:48Z

בן עזאי: /* שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול.

כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (פסחים קו ב).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-06T15:19:20Z

בן עזאי: /* שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''. ה'''ר"ן''' אף מביא את ה'''בעל המאור''', שמסביר שלפי רב ברונא כיוון שנטל את ידיו קודם הקידוש הראה שחפץ בפת ומזלזל במצוות הקידוש על היין, ועל זאת מביאים את הנהגת רב שישנה אפשרות לקדש גם על הפת וזה לא נקרה זלזול.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. כשיטה זו פסק ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-06T15:10:46Z

בן עזאי: /* שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. כשיטה זו פסק ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט).

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-06T14:27:21Z

בן עזאי: /* שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא).

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. כשיטה זו פסק ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט). ה'''תוס'''' מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-06T14:25:29Z

בן עזאי: /* פסיקת ההלכה */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''.

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. כשיטה זו פסק ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט). ה'''תוס'''' מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה'''הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-06T14:24:56Z

בן עזאי: /* שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''.

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. כשיטה זו פסק ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט). ה'''תוס'''' מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה''' הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-06T14:24:32Z

בן עזאי: /* שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''.

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. כשיטה זו פסק ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט). ה'''תוס'''' מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. הב"ח מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה''' הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-06T14:23:48Z

בן עזאי: /* פסיקת ההלכה */

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''.

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. כשיטה זו פסק ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט). ה'''תוס'''' מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. הב"ח מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

ה'''ב"ח''' (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה''' הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-06T14:23:24Z

בן עזאי:

'''קדימת נטילת הידיים לפני הקידוש''', היא סוגייה העוקסת בנושא של מה קודם, נטילת הידיים או הקידוש, ואיך יקדש לאחר שנטל את ידיו קודם הקידוש.

==סוגיית הגמרא==
הגמרא בפסחים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}}, מביאה מיימרא של רב ברונא בשם רב, שהנוטל ידיו לפני הקידוש, לא יקדש. היינו שיצטרך לשמוע את הקידוש מאדם אחר. '''רש"י''' מסביר שלדעת רב ברונא, הקידוש נחשב הפסק בין הנטילה לסעודה. לפי שיטת רב ברונא, אם בכל זאת מישהו נטל ידיו קודם קידוש, וקידש, יצטרך לטול ידיו שנית, והנטילה הראשונה הייתה בברכה לבטלה. פשוט שלשיטתו אין ליטול ידיים קודם הקידוש.

לאחר מכן הגמרא כותבת, שעדיין "נח נח נפשיה דרב", ויש משמו הנהגתה אחרת; שלפעמים כשהיה חביב על רב הפת היה מקדש על הפת, וכשהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין.

==שיטות הראשונים==
למעשה, בהבנת הסוגיה ובפסיקת ההלכה נחלקו הראשונים לשתי סיעות.

===שיטת רב עמרם, הרמב"ם והרי"ף===
ה'''טור''' מביא (או"ח רעא), ש'''רב עמרם''' כתב (בסידורו ח"ב יז); שלאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים, אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת.
וכן כתב ה'''רמב"ם''' (הלכות שבת כט י): שמי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש, הרי זה מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה. וכן פסק, שנוטלים את היידים רק לאחר הקידוש (שם הלכה ו). וכן היה נוהג '''רבי מאיר מרונטבורג''' לקדש קודם הנטילה. לדעתם הקידוש נחשב הפסק, בין הנטילה לאכילה, ולכן יש לקדש ורק לאחר מכן יש ליטול ידיים. במקרה שאדם נטל ידיו קודם הקידוש, פוסקים שצריך לקדש על הפת, ולא על היין.

ראשונים אלו מסבירים את הגמרא בצורה כזאת; לדעת רב ברונא אכן אין ליטול קודם הקידוש, ואף רב אינו חולק עליו, אלא גם הוא סובר שצריך לקדש ואז ליטול, ומתי שהיה שהיה חביב עליו היין היה מקדש על היין ואז נוטל ואוכל מהפת, ומתי שהיה חביב עליו הפת היה נוטל ואז מקדש על הפת, אך לדעתו במצב הרגיל שמקדשים על היין יש לקדש ואז ליטול.

מה שרב ברונא ורב חולקים הוא, אם אפשר לקדש על הפת; לפי רב ברונא כיוון שא"א לקדש על הפת, הרי שמי שנטל קודם הקידוש לא יכול לקדש על הפת כיוון שא"א, וכן לא יכול לקדש על היין כיוון שזה הפסק, ולכן נאלץ לפסוק שיצטרך לשמוע קידוש מאדן אחר, או שצריך לקדש על היין, וכיוון שזה נחשב הפסק צריך ליטול ידיים שוב.

לפי רב, מותר לקדש על הפת, ולכן כשסתם מקדשים על היין ברור שצריך לקדש קודם, אך מכיוון שאפשר לקדש על הפת, במקרה כזה, יהיה אפשר ליטול את היידים ואז לקדש על הפת.

היוצא מההסבר הזה יוצא לגם לרב וגם לרב ברונא צריך לקדש ואז ליטול ידיים. וכן ראשונים אלו פוסקים כרב שאפשר לקדש על הפת, ולכן במקרה שאדם נטל ידיים קודם הקידוש יקדש על הפת ולא על היין.

ה'''ב"ח''' כותב (רעא ס"ק י) ששיטת ה'''רי"ף''' היא כהאופן הזה להסביר את הגמרא כפי שפסק (כב א), ולפי שיטתו הרי בין לרב ברונא ובין לרב צריך לקדש ואז ליטול, אלא שפוסקים כרב שהנוטל ידיו קודם קידוש יקדש על הפת. וכ"כ ה'''מגיד משנה''' בדעת ה'''רמב"ם'''.

ה'''ר"ן''' (ד"ה נטל ידיו) מסביר את טעמו של ה'''רי"ף''', שאם נוטל את ידיו לפני הקידוש מגלה את דעתו שחביב עליו הפת, ולכן יקדש על הפת. ולפי רב ברונא הרי א"א לקדש על הפת, אך ה'''רי"ף''' הרי פסק כרב שיקדש על הפת, וכמותו פסקו '''רב עמרם''' וה'''רמב"ם'''.

===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש===
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק.

והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין.

ה'''תוס'''' מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש.
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש.

ה'''רשב"ם''' מוסיף, שמכל מקום טוב לקדש קודם נטילת הידיים, וכיוון שנחלקו בברכות ב"ה וב"ש, ובית הלל אומרים שקודם מוזג את הכוס ולאחר מכון נוטלים ידיים, טוב לקדש קודם הנטילה.
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''.

'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. כשיטה זו פסק ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט). ה'''תוס'''' מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת.

ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. הב"ח מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל.

==פסיקת ההלכה==
ה'''טור''' (או"ח רעא) מביא את שיטות הראשונים, וכותב שמנהג אביו ה'''רא"ש''' היה ליטול ואז לקדש, ומכל מקום אינו פוסק את ההלכה.

הב"ח (ס"ק יא) לעומת זאת כותב, שמנהג כל העולם קודם ליטול את היידים כמנהג '''ר"י''' ו'''ר"ת''' וה'''רא"ש''', ושכן פסק ה''' הגהות מיימוניות'''.

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-06T13:50:42Z

בן עזאי:

קדימת נטילת ידיים לקידוש

2022-05-06T13:22:57Z

בן עזאי: