ויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]

ריבית שאינה באה מלווה למלוה

2017-11-13T09:46:17Z

א. שראל: /* מקרה ראשון */

{{מקורות||בבא מציעא סט ב||מלוה ולוה ה יד|יורה דעה קס יג,טז}}
מעות הניתנות עבור הלוואה, אך אינן ניתנות מהלווה למלוה, אלא לאדם או מאדם שלישי המעורב בהלוואה.

==מקרה ראשון==
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=69b&format=pdf (בבא מציעא סט ב)] מביאה בשם רבא שני מקרים בהם מותר לתת כביכול ריבית, מפני שאין התשלום מגיע מן הלווה למלוה, כדלהלן.
 במקרה הראשון אומר רבא שמותר לאדם לומר לחבירו, קח כסף והלווה לפלוני מעות, לפי שלא אסרה התורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה. כלומר כיון שהלווה לא נותן למלוה תוספת עבור ההלוואה, אלא אדם אחר הוא שפונה אל המלוה ונותן לו מעות על מנת שילוה לחבירו, אין בזה איסור ריבית, לפי שמה שאסרה התורה משום ריבית הוא דווקא כאשר הלווה נותן למלוה.

על דברי רבא הללו לא מובא מי שחולק בגמרא, ובאמת ה'''רי"ף''' (מא א) הביא את דברי רבא כלשונם וסיים 'וכן הלכתא', וכן פסק ה'''רמב"ם''' (מלוה ולוה ה יד), ה'''טור''' (יורה דעה קס), ה'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5102 (יורה דעה קס יג)] וכל הפוסקים.

===מעורבות הלווה בנתינת הריבית===
====דעת הראב"ד והרא"ש וסייעתם====
ה'''רא"ש''' (ה מז) כתב שלושה תנאים להיתר זה של רבא:
*שלא יהיה זה ביזמת הלווה, אלא שהאדם מיזמתו פנה אל המלווה וביקש שילווה לחבירו.
*שלא ילך אותו אדם וידרוש מן הלווה חזרה את הכסף שנתן למלוה עבורו.
*שהלווה לא ידבר עם המלוה שילוה לו עבור שאוהבו יתן לו (למלווה) כסף כדי שילווהו, אלא האוהב עשה כן על דעת עצמו.
ומסיים הרא"ש שאם לא מתקיים אחד מן התנאים הללו, אסור לפי שנראה כשלוחו, כלומר אותו אוהב שנותן כסף למלווה כדי שילווה לחבירו, נראה כשלוחו של הלווה. כדבריו העתיק להלכה ה'''טור''' (יורה דעה קס).

גם בשם ה'''ראב"ד''' הביאו הראשונים (חידושי הרשב"א סט ב ד"ה הא, חידושי הר"ן סט ב ד"ה הילך) שסובר שאסור ללווה לדבר עם המלוה ולומר לו שחבירו יתן לו ממון עבור שילווהו, וכל שכן שאסור ללווה לפייס את חבירו שיתן למלוה, אפילו שאין הלווה מחזיר לו, וכן הסכים ה'''מאירי''' (סט ב ד"ה אומר).

====דעת הרמב"ן וסייעתו====
ה'''רמב"ן''' (סט ב ד"ה שרי) חולק על הראב"ד וכותב שאפילו אם פייס הלווה את חבירו וביקש ממנו שיתן למלווה כסף על מנת שיסכים להלוותו מותר, שהרי מדובר שהחבר נותן משלו ואין הוא שלוחו של הלווה. כלומר מדברי הרמב"ן מבואר שחולק על התנאי הראשון שכתב הרא"ש, אמנם לא מבואר מתוך דבריו אם חולק גם על התנאי השלישי שלא ידבר הלווה עם המלוה.
 מסתבר לכאורה שחולק גם על חלק זה, שהרי אם מתיר הרמב"ן פיוס מה לי אם פייס הלווה את האוהב, או אם פייס את המלווה עצמו. גם ב'''משנה למלך''' (מלוה ולוה ה יד ד"ה כתב הטור) נסתפק בזה, והכריע מסברא דשרי. ובאמת שכן מבואר להדיא מתוך דברי הראב"ד המובאים ב'''רשב"א''' (ד"ה הא) וב'''ר"ן''' (ד"ה הילך), שדיבור הלווה עם האוהב חמור יותר מדיבורו עם המלווה עצמו, ואם בראשון מתיר הרמב"ן כל שכן בזה, וכן הוכיח הרב '''שער המלך''' (אישות ה טו ד"ה עוד ראיתי).
 ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רבא) חידד את דברי הרמב"ן וכתב שמה שאמרה הגמרא שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה אין הכוונה מצד פעולת הנתינה, שהרי ברור שגם אם נתן הלווה את הריבית למלוה באמצעות שליח גם כן אסור, אלא הכוונה שהאוהב נותן מרצונו ומשלו, אבל אין מניעה שהלווה יפייס אותו לעשות כן. והוסיף על זה הריטב"א וכתב, שאפילו אם אחר כך הלווה החזיר לאוהבו את מה שנתן למלווה מותר, כיון שמדינא לא היה חייב לעשות כן, והרי זה שכר טורח שנותן לו עבור שטרח בשבילו אצל המלווה. הרי שהריטב"א חולק גם על התנאי האמצעי שכתב הרא"ש, ובזה לא גילה לנו הרמב"ן דעתו {{ראה עוד|ריבית שאינה באה מלווה למלוה|מעורבות הלווה בנתינת הריבית}}.

====דברי השלחן ערוך====
כתב ה'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5102 (יורה דעה קס יג)] שמותר לאדם לתת לחבירו מעות על מנת שילווה לפלוני, ובלבד שלא יחזור ויקחם מן הלווה, וכן שלא יאמר הלווה למלוה שפלוני יתן בשבילו. והוסיף השלחן ערוך בשם יש אומרים שצריך גם שלא יפייס הלווה את חבירו לתת למלוה מעות בשביל שילווהו.
 דברי מרן צריכים ביאור, שלכאורה דעת היש אומרים שהביא מרן היא דעת הרא"ש והראב"ד שאסרו ללווה לפייס את חבירו. אמנם לגבי הדעה הראשונה שהביא מרן בסתם, אם כוונתו לדעת הרמב"ן, אינו מובן מדוע אוסר שהלווה יאמר למלווה שילוה שפלוני יתן בשבילו, הרי בזה כל שכן שיתיר הרמב"ן, כמו שמפורש בראב"ד שדבר זה הוא קל יותר מאשר שיאמר שיפייס הלווה את חבירו שיתן עבורו מעות למלווה, וכן מבואר בדברי הר"ן והרשב"א אליבא דהרמב"ן. גם הרי לא מצאנו להדיא מי מהאשונים שמחלק בין המקרים, שמי שאוסר פיוס אוסר בין פיוס הנותן ובין פיוס המלווה, והמתיר מתיר בשניהם.
 גם מה שכתב השלחן ערוך לאסור שיחזור הנותן ויקח המעות מן הלווה, גם זה לא אסר להדיא הרמב"ן, רק מה שאסר הוא להתנות כן מרא"ש שיתן לו, דאז הוי שלוחו לתת ריבית, אבל אם הנותן נותן מעצמו ומיזמתו ורק לאחר מכן בא הלווה ונותן לו, בזה כתב הריטב"א להדיא שמותר, וברמב"ן לא מצאנו להדיא שאסר.

=====הכרעת הפוסקים=====
לענין הלכה כתב ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5102 (יח)] על פי הבית יוסף שהרוצה לסמוך על המתירים כדעה הראשונה רשאי, לפי שאיסור דרבנן הוא ומסתבר טעמייהו.
 אמנם הרב '''גידולי תרומה''' (מו ד יד ד"ה ולענין הלכה) עורר שלדעת האוסרים, הרי הטעם הוא שהנותן הוא שלוחו של הלווה, והרי זה איסור דאורייתא, ודלא כהבית יוסף, אך לענין הלכה הסכים להכרעת הבית יוסף. ויש להעיר על דבריו שהרי הרא"ש כתב להדיא שרק נראה כשלוחו ומוכח דלא הוי דאורייתא, אמנם בראב"ד כתוב 'נעשה כשלוחו', ולפי זה יש מקום לדברי הגידולי תרומה. על כל פנים גם הגידולי תרומה עצמו בסוף דבריו מסתייג וכותב שאפשר שגם לשיטתם הוא רק מדרבנן.

=====סייגים להיתר=====
כתב ה'''טורי זהב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5102 (ו)] שאם אמר האדם למלוה שכל זמן שלא יפרע הלווה את החוב, יתן לו בכל חודש דינר, הוי ריבית גמורה ואסור, לפי שכשקיבל עליו לשלם ריבית, הוי כלוה גם על הקרן ואחריות הקרן עליו.
 ולכאורה מה שכתב בכל חודש דינר אינו בדווקא, אלא אף אם קיבל עליו לשלם ריבית חד פעמית באם לא ישלם הלווה את החוב, אסור.

עוד כתב ה'''טורי זהב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5102 (ז)] שגם לדעה המקילה בשלחן ערוך, אם הקדים הלווה לתת מתנה לחבירו כדי שישתדל עבורו אצל המלווה כל שכן שאסור, דלא גרע מכאשר חזר הלווה ושילם לנותן.
 ולכאורה דבריו נכונים אף אם הנותן לא נותן למלוה את אותה מתנה שקיבל, אלא נותן כסף מעצמו אם יותר אם פחות, לפי שלא התירו אלא פיוס בלבד בלא כסף.

====כל הנותן אינו מפסיד====
כתב ה'''רמב"ן''' שם, שאם אמר הלווה 'כל הנותן כך וכך לפלוני בשביל שילווני לא יפסיד' אסור, לפי שלא התירו לעשות כן אלא ב[[מודר הנאה מחבירו]] או לגבי [[דליקה בשבת]] אבל לגבי ריבית לא התירו.
 הריטב"א הביא דעות המקלות בזה, אך הכריע גם הוא כהרמב"ן. וכן גם הכרעת ה'''רשב"א''' וה'''ר"ן'''.

בשלחן ערוך לא הזכיר דין זה, וכן נושאי כליו מלבד '''ר' עקיבא איגר''' בגליון שההזכיר מחלוקת הפוסקים בזה.

==מקרה שני==
עוד אומר רבא שם [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=69b&format=pdf (סט ב)], שמותר לאדם לומר לחבירו, הילך מעות ואמור לפלוני להלוות לי כסף, לפי שאין זה אלא שכר אמירה. ומובא שם מעשה שהיו אנשים נותנים למר בריה דרב פפא חלות של שעווה עבור שידבר עליהם לאביו שילווה להם כסף. וכשעוררו את רב פפא על הדבר, אמר להם שהדבר מותר לפי שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה ואילו כאן אין זה אלא שכר אמירה.

דברי רבא נפסקו להלכה בכל הראשונים וכן העתיק לדינא ה'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (קס טז)].

===בן הסמוך על שלחן אביו===
על גמרא זו העירו הראשונים (רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן, רא"ש) שההיתר הוא דווקא בבן שאינו סמוך על שולחן אביו, שאם הוא סמוך על שולחן אביו, הרי זה כאילו האב עצמו נוטל את הריבית ואסור.
מפשט דברי הראשונים מבואר שאין כוונתם לחלק בין גדול לקטן, אלא בין סמוך לשולחן אביו לשאינו סמוך, שאם הוא סמוך אפילו גדול מותר, ואם אינו סמוך אפילו קטן אסור.

ב'''טור''' (יורה דעה קס) העתיק דבר זה להלכה, אלא שבלשונו כתב 'והוא שיהא גדול ואינו סמוך על שולחן אביו', וב'''בית יוסף''' הסתפק בכוונתו אם בעינן תרתי להיתרא, שיהא גם גדול וגם סמוך על שלחן אביו, אבל אם היה גדול וסמוך או קטן ואינו סמוך אסור. ותורף הספק שבקטן אף שאינו סמוך כיון שסוף סוף על אביו מוטלת החובה לפרנסו אסור, או דלמא כיון דהשתא מיהא אינו מפרנסו שרי, ונשאר בצריך עיון. אמנם ב'''פרישה'''(כג) כתב שכוונת הטור כשאר הראשונים דהכל תלוי בסמוך או אינו סמוך.

ב'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (קס טז)] העתיק כלשון הטור, ודעת ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (כא)] וה'''ט"ז''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (י)] וה'''גר"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (לג)] שהוא דווקא, כלומר שבעינן גם שיהא גדול וגם שיהא סמוך על שלחן אביו.
 בטעם הדבר מבואר בט"ז שם, שאף ש[[לענין מציאה קטן שאינו סמוך מקרי גדול]], הכא שאני לפי שכאשר אין לקטן אביו חייב לפרנסו, והוי כאילו אביו קיבל את הריבית. וכן כתב הגר"א בביאורו. אמנם העיר שלפי הרשב"א והנימוקי יוסף גם פה הדין כבמציאה. וכן הוא להדיא ברמב"ן ובריטב"א ובר"ן. אמנם ברא"ש אין הכרע. ואפשר שהטור בתריה אזיל.

===טעם ההיתר - שכר אמירה או ריבית שאינה באה מלווה למלוה===
בדברי רבא כתוב שההיתר הוא מפני שזהו שכר אמירה, ואין כאן ריבית כלל. אמנם בהמשך דברי הגמרא בעובדא דמר בריה דרב פפא מבואר טעם אחר, שאין זו ריבית הבאה מלווה למלוה. וצריך ביאור אם למה שני הטעמים ואם הם סותרים אחד לשני.
{{לוקה בחסר}}

==תשובת רש"י==
כתב '''רש"י''' בתשובה (קעז), וכן הובא ב'''מרדכי''' (בבא מציעא ה שלח) בשמו, שמותר לישראל לומר לחבירו ישראל לך ולוה לי מעות מפלוני בריבית וגם תביא לו הריבית, שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה, וגם השליח לא עשה איסור כי הריבית אינה שלו, ואף משום שליח אין כאן שאין שליח לדבר עבירה להתחייב שלוחו. וסיים שאין לפרסם הדבר.

ב'''בית יוסף''' (יורה דעה קס) כתב שכל הפוסקים חולקים על זה, שהרי ב[[#מקרה ראשון|מקרה הראשון]] של רבא, אסרו ללווה לחזור ולקחת מן הנותן, כלומר אסור שאת הריבית ישלם בסופו של דבר הלווה עצמו, וכל שכן הכא שהוא נותן מראש לחבירו שיתן למלוה. ועוד הוסיף הב"י שכן מוכח מדין [[נתינת ריבית על ידי גוי וגוי על ידי ישראל]]. ומסיק שאין להקל בזה כלל, ונראה שאף רש"י לא התיר מעולם אלא איזה תלמיד טועה כתבו. ובאמת בשלחן ערוך לא העתיק דין זה כלל ועיקר.
 אמנם ב'''דרכי משה''' (ז) הליץ בעד רש"י וכתב שאין די ראיות לדחות הדברים, שמה שאסרו הפוסקים לנותן לחזור וליקח מן הלווה, זהו דווקא כאשר ההלוואה באה מיד המלוה ליד הלווה, ורק השליח הוא נותן את הריבית, דזה פשיטא שאסור. אבל הכא ההלוואה כולה עוברת דרך השליח וגם הריבית, ולכן שוב לא הוי ריבית הבאה מיד לווה למלוה. אלא שסיים הדרכי משה שטוב להחמיר שלא לעשות מעשה לכתחילה. ושוב כתב להלן להתיר (קסט ג) ושם לא סייג את דבריו לדיעבד בלבד. גם ב'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (קס טז)] הביא דין זה להלכה, וכתב שכן עיקר ויש לסמוך על זה בשעת הצורך.

===הכרעות האחרונים===
====דעות האוסרים====
ה'''לבוש''' (יג) האריך לתמוה על הרמ"א איך התיר בזה, שודאי איסור דאורייתא יש כאן, ולא שייך לומר אין שליח לדבר עבירה, שהרי על כל פנים נעשתה פה עבירה שאם ידע השליח על הריבית, הרי עבר על איסור דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. ואם השליח לא ידע הרי עבר המשלח על [[לפני עוור לא תתן מכשול]]. ואם היה מותר לתת ריבית באופן זה, הרי זה חוכא ואיתלולא לכל איסור ריבית שכל אחד יעשה כן, וסיים שאם איישר חילו היה מצווה להחרים ולמוחקו מן הספרים, לפי שקלי הדעת סומכים על זה לכתחילה.
 ה'''טורי זהב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (יא)] חיזק דברי הלבוש, שאם אין שליח לדבר עבירה, הרי יש כאן שתי הלוואות שונות, מהמלוה לשליח ומהשליח ללווה, ובשתיהן יש ריבית. ועוד, שאם אין עבירה בריבית שמשלח ביד שליח לפי שלא אסרה תורה וכו', למה גרע כאשר לוקח הלווה את ההלואה מיד המלוה עצמו, והרי בהלוואה עצמה אין איסור. ולכן יפה כתב בלבוש שראוי למוחקו, ואין לסמוך על זה כלל אפילו בשעת הדחק וצורך גדול. 
גם ב'''ביאור הגר"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (לה)] הסכים שטעות הוא ושכן מוכח מן הסוגיה שכל שהלווה חוזר ונותן את הריבית אסור, וכמו שהדגישו זאת ב'''תוספות''' (קידושין ו ב ד"ה דארווח).
 ובספר '''גידולי תרומה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24581&st=&pgnum=488 (מו ד יד ד"ה והרב ז"ל הביא)] הוכיח כדברי הבית יוסף מסוגיין ב[[#מקרה שני|עובדא דמר בריה דרב פפא]], שם כתבה הגמרא בטעם ההיתר, ששכר אמירה קשקיל, ולכאורה לפי תשובת רש"י אין צורך להיתר זה, אלא כיון שבנו הוא שנוטל את המעות, הרי שלא אסרה התורה בכהאי גוונא, ואף אם לא היה זה שכר אמירה. אלא ממה שהוצרכה לטעם זה מוכח שלולי טעם זה היה אסור כיון שהריבית יצאה מיד הלווה אף שבאה על ידי שליח.

====דעות המתירים====
אמנם הש"ך [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (כב)] חיזק את דברי הרמ"א, שרק בגוי אמרינן שאסור לפי שאין שליחות לגוי והרי זו הלוואה ישירה מן הלווה, אבל הכא אין שליח לדבר עבירה והרי הריבית באה מן השליח בלבד ולא מן הלווה. ושוב חיזק דבריו ב'''נקודות הכסף''' (דרוש מקור). גם ה'''בית חדש''' (קסט ח ד"ה כתב המרדכי) כתב שדווקא על ידי שליח גוי אסור לפי שאינו בר שליחות, אבל על ידי ישראל מותר כיון שאין שליח לדבר עבירה, וקיים דברי רש"י בזה.
 בספר '''משנה המלך''' (מלוה ולוה ה יד) ביאר יותר שיטת המתירים, שכל האיסור הוא דווקא כאשר הלווה לוקח את הלוואה ישירות מהמלוה (ובזה נפלה גם ראיית הרב גידולי תרומה מעובדא דמר בריה דרב פפא), דבזה פשיטא שאסור גם לרש"י ולא שייך בזה אין שליח לדבר עבירה. אבל הכא איירי שגם ההלוואה עצמה באה באמצעות השליח, ומותר לפי שחשבינן כאילו השליח לווה לעצמו, והוא לא לקח הריבית לפי שחשב שההלוואה היא למשלחו, נמצא שההלוואה באמת היתה לשליח והוא חזר והלוה למשלח, אבל את הריבית לא נתן המשלח למי שהלווה לו אלא למי שהלוה לשלוחו.

[[קטגוריה:ריבית]]
[[קטגוריה:בבא מציעא סט:]]
[[קטגוריה:מלוה ולוה פרק ה]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן קס]]

משתמש:א. שראל

2017-11-09T10:12:18Z

א. שראל: יצירת דף עם התוכן "המשתמש א. שראל הוא בינתיים מגיה בויקיסוגיה."

המשתמש א. שראל הוא בינתיים מגיה בויקיסוגיה.

ריבית שאינה באה מלווה למלוה

2017-11-09T10:09:50Z

א. שראל: /* מקרה ראשון */ הגהה

{{מקורות||בבא מציעא סט ב||מלוה ולוה ה יד|יורה דעה קס יג,טז}}
מעות הניתנות עבור הלוואה, אך אינן ניתנות מהלווה למלוה, אלא לאדם או מאדם שלישי המעורב בהלוואה.

==מקרה ראשון==
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=69b&format=pdf (בבא מציעא סט ב)] מביאה בשם רבא שני מקרים בהם מותר כביכול לתת ריבית, מפני שאין התשלום מגיע מן הלווה למלוה, כדלהלן.
 במקרה הראשון אומר רבא שמותר לאדם לומר לחבירו, קח כסף והלווה לפלוני מעות, לפי שלא אסרה התורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה. כלומר כיון שהלווה לא נותן למלוה תוספת עבור ההלוואה, אלא אדם אחר הוא שפונה אל המלוה ונותן לו מעות על מנת שילוה לחבירו, אין בזה איסור ריבית, לפי שמה שאסרה התורה משום ריבית הוא דווקא כאשר הלווה נותן למלוה.

על דברי רבא הללו לא מובא מי שחולק בגמרא, ובאמת ה'''רי"ף''' (מא א) הביא את דברי רבא כלשונם וסיים 'וכן הלכתא', וכן פסק ה'''רמב"ם''' (מלוה ולוה ה יד), ה'''טור''' (יורה דעה קס), ה'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5102 (יורה דעה קס יג)] וכל הפוסקים.

===מעורבות הלווה בנתינת הריבית===
====דעת הראב"ד והרא"ש וסייעתם====
ה'''רא"ש''' (ה מז) כתב שלושה תנאים להיתר זה של רבא:
*שלא יהיה זה ביזמת הלווה, אלא שהאדם מיזמתו פנה אל המלווה וביקש שילווה לחבירו.
*שלא ילך אותו אדם וידרוש מן הלווה חזרה את הכסף שנתן למלוה עבורו.
*שהלווה לא ידבר עם המלוה שילוה לו עבור שאוהבו יתן לו (למלווה) כסף כדי שילווהו, אלא האוהב עשה כן על דעת עצמו.
ומסיים הרא"ש שאם לא מתקיים אחד מן התנאים הללו, אסור לפי שנראה כשלוחו, כלומר אותו אוהב שנותן כסף למלווה כדי שילווה לחבירו, נראה כשלוחו של הלווה. כדבריו העתיק להלכה ה'''טור''' (יורה דעה קס).

גם בשם ה'''ראב"ד''' הביאו הראשונים (חידושי הרשב"א סט ב ד"ה הא, חידושי הר"ן סט ב ד"ה הילך) שסובר שאסור ללווה לדבר עם המלוה ולומר לו שחבירו יתן לו ממון עבור שילווהו, וכל שכן שאסור ללווה לפייס את חבירו שיתן למלוה, אפילו שאין הלווה מחזיר לו, וכן הסכים ה'''מאירי''' (סט ב ד"ה אומר).

====דעת הרמב"ן וסייעתו====
ה'''רמב"ן''' (סט ב ד"ה שרי) חולק על הראב"ד וכותב שאפילו אם פייס הלווה את חבירו וביקש ממנו שיתן למלווה כסף על מנת שיסכים להלוותו מותר, שהרי מדובר שהחבר נותן משלו ואין הוא שלוחו של הלווה. כלומר מדברי הרמב"ן מבואר שחולק על התנאי הראשון שכתב הרא"ש, אמנם לא מבואר מתוך דבריו אם חולק גם על התנאי השלישי שלא ידבר הלווה עם המלוה.
 מסתבר לכאורה שחולק גם על חלק זה, שהרי אם מתיר הרמב"ן פיוס מה לי אם פייס הלווה את האוהב, או אם פייס את המלווה עצמו. גם ב'''משנה למלך''' (מלוה ולוה ה יד ד"ה כתב הטור) נסתפק בזה, והכריע מסברא דשרי. ובאמת שכן מבואר להדיא מתוך דברי הראב"ד המובאים ב'''רשב"א''' (ד"ה הא) וב'''ר"ן''' (ד"ה הילך), שדיבור הלווה עם האוהב חמור יותר מדיבורו עם המלווה עצמו, ואם בראשון מתיר הרמב"ן כל שכן בזה, וכן הוכיח הרב '''שער המלך''' (אישות ה טו ד"ה עוד ראיתי).
 ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רבא) חידד את דברי הרמב"ן וכתב שמה שאמרה הגמרא שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה אין הכוונה מצד פעולת הנתינה, שהרי ברור שגם אם נתן הלווה את הריבית למלוה באמצעות שליח גם כן אסור, אלא הכוונה שהאוהב נותן מרצונו ומשלו, אבל אין מניעה שהלווה יפייס אותו לעשות כן. והוסיף על זה הריטב"א וכתב, שאפילו אם אחר כך הלווה החזיר לאוהבו את מה שנתן למלווה מותר, כיון שמדינא לא היה חייב לעשות כן, והרי זה שכר טורח שנותן לו עבור שטרח בשבילו אצל המלווה. הרי שהריטב"א חולק גם על התנאי האמצעי שכתב הרא"ש, ובזה לא גילה לנו הרמב"ן דעתו {{ראה עוד|ריבית שאינה באה מלווה למלוה|מעורבות הלווה בנתינת הריבית}}.

====דברי השלחן ערוך====
כתב ה'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5102 (יורה דעה קס יג)] שמותר לאדם לתת לחבירו מעות על מנת שילווה לפלוני, ובלבד שלא יחזור ויקחם מן הלווה, וכן שלא יאמר הלווה למלוה שפלוני יתן בשבילו. והוסיף השלחן ערוך בשם יש אומרים שצריך גם שלא יפייס הלווה את חבירו לתת למלוה מעות בשביל שילווהו.
 דברי מרן צריכים ביאור, שלכאורה דעת היש אומרים שהביא מרן היא דעת הרא"ש והראב"ד שאסרו ללווה לפייס את חבירו. אמנם לגבי הדעה הראשונה שהביא מרן בסתם, אם כוונתו לדעת הרמב"ן, אינו מובן מדוע אוסר שהלווה יאמר למלווה שילוה שפלוני יתן בשבילו, הרי בזה כל שכן שיתיר הרמב"ן, כמו שמפורש בראב"ד שדבר זה הוא קל יותר מאשר שיאמר שיפייס הלווה את חבירו שיתן עבורו מעות למלווה, וכן מבואר בדברי הר"ן והרשב"א אליבא דהרמב"ן. גם הרי לא מצאנו להדיא מי מהאשונים שמחלק בין המקרים, שמי שאוסר פיוס אוסר בין פיוס הנותן ובין פיוס המלווה, והמתיר מתיר בשניהם.
 גם מה שכתב השלחן ערוך לאסור שיחזור הנותן ויקח המעות מן הלווה, גם זה לא אסר להדיא הרמב"ן, רק מה שאסר הוא להתנות כן מרא"ש שיתן לו, דאז הוי שלוחו לתת ריבית, אבל אם הנותן נותן מעצמו ומיזמתו ורק לאחר מכן בא הלווה ונותן לו, בזה כתב הריטב"א להדיא שמותר, וברמב"ן לא מצאנו להדיא שאסר.

=====הכרעת הפוסקים=====
לענין הלכה כתב ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5102 (יח)] על פי הבית יוסף שהרוצה לסמוך על המתירים כדעה הראשונה רשאי, לפי שאיסור דרבנן הוא ומסתבר טעמייהו.
 אמנם הרב '''גידולי תרומה''' (מו ד יד ד"ה ולענין הלכה) עורר שלדעת האוסרים, הרי הטעם הוא שהנותן הוא שלוחו של הלווה, והרי זה איסור דאורייתא, ודלא כהבית יוסף, אך לענין הלכה הסכים להכרעת הבית יוסף. ויש להעיר על דבריו שהרי הרא"ש כתב להדיא שרק נראה כשלוחו ומוכח דלא הוי דאורייתא, אמנם בראב"ד כתוב 'נעשה כשלוחו', ולפי זה יש מקום לדברי הגידולי תרומה. על כל פנים גם הגידולי תרומה עצמו בסוף דבריו מסתייג וכותב שאפשר שגם לשיטתם הוא רק מדרבנן.

=====סייגים להיתר=====
כתב ה'''טורי זהב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5102 (ו)] שאם אמר האדם למלוה שכל זמן שלא יפרע הלווה את החוב, יתן לו בכל חודש דינר, הוי ריבית גמורה ואסור, לפי שכשקיבל עליו לשלם ריבית, הוי כלוה גם על הקרן ואחריות הקרן עליו.
 ולכאורה מה שכתב בכל חודש דינר אינו בדווקא, אלא אף אם קיבל עליו לשלם ריבית חד פעמית באם לא ישלם הלווה את החוב, אסור.

עוד כתב ה'''טורי זהב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5102 (ז)] שגם לדעה המקילה בשלחן ערוך, אם הקדים הלווה לתת מתנה לחבירו כדי שישתדל עבורו אצל המלווה כל שכן שאסור, דלא גרע מכאשר חזר הלווה ושילם לנותן.
 ולכאורה דבריו נכונים אף אם הנותן לא נותן למלוה את אותה מתנה שקיבל, אלא נותן כסף מעצמו אם יותר אם פחות, לפי שלא התירו אלא פיוס בלבד בלא כסף.

====כל הנותן אינו מפסיד====
כתב ה'''רמב"ן''' שם, שאם אמר הלווה 'כל הנותן כך וכך לפלוני בשביל שילווני לא יפסיד' אסור, לפי שלא התירו לעשות כן אלא ב[[מודר הנאה מחבירו]] או לגבי [[דליקה בשבת]] אבל לגבי ריבית לא התירו.
 הריטב"א הביא דעות המקלות בזה, אך הכריע גם הוא כהרמב"ן. וכן גם הכרעת ה'''רשב"א''' וה'''ר"ן'''.

בשלחן ערוך לא הזכיר דין זה, וכן נושאי כליו מלבד '''ר' עקיבא איגר''' בגליון שההזכיר מחלוקת הפוסקים בזה.

==מקרה שני==
עוד אומר רבא שם [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=69b&format=pdf (סט ב)], שמותר לאדם לומר לחבירו, הילך מעות ואמור לפלוני להלוות לי כסף, לפי שאין זה אלא שכר אמירה. ומובא שם מעשה שהיו אנשים נותנים למר בריה דרב פפא חלות של שעווה עבור שידבר עליהם לאביו שילווה להם כסף. וכשעוררו את רב פפא על הדבר, אמר להם שהדבר מותר לפי שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה ואילו כאן אין זה אלא שכר אמירה.

דברי רבא נפסקו להלכה בכל הראשונים וכן העתיק לדינא ה'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (קס טז)].

===בן הסמוך על שלחן אביו===
על גמרא זו העירו הראשונים (רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן, רא"ש) שההיתר הוא דווקא בבן שאינו סמוך על שולחן אביו, שאם הוא סמוך על שולחן אביו, הרי זה כאילו האב עצמו נוטל את הריבית ואסור.
מפשט דברי הראשונים מבואר שאין כוונתם לחלק בין גדול לקטן, אלא בין סמוך לשולחן אביו לשאינו סמוך, שאם הוא סמוך אפילו גדול מותר, ואם אינו סמוך אפילו קטן אסור.

ב'''טור''' (יורה דעה קס) העתיק דבר זה להלכה, אלא שבלשונו כתב 'והוא שיהא גדול ואינו סמוך על שולחן אביו', וב'''בית יוסף''' הסתפק בכוונתו אם בעינן תרתי להיתרא, שיהא גם גדול וגם סמוך על שלחן אביו, אבל אם היה גדול וסמוך או קטן ואינו סמוך אסור. ותורף הספק שבקטן אף שאינו סמוך כיון שסוף סוף על אביו מוטלת החובה לפרנסו אסור, או דלמא כיון דהשתא מיהא אינו מפרנסו שרי, ונשאר בצריך עיון. אמנם ב'''פרישה'''(כג) כתב שכוונת הטור כשאר הראשונים דהכל תלוי בסמוך או אינו סמוך.

ב'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (קס טז)] העתיק כלשון הטור, ודעת ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (כא)] וה'''ט"ז''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (י)] וה'''גר"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (לג)] שהוא דווקא, כלומר שבעינן גם שיהא גדול וגם שיהא סמוך על שלחן אביו.
 בטעם הדבר מבואר בט"ז שם, שאף ש[[לענין מציאה קטן שאינו סמוך מקרי גדול]], הכא שאני לפי שכאשר אין לקטן אביו חייב לפרנסו, והוי כאילו אביו קיבל את הריבית. וכן כתב הגר"א בביאורו. אמנם העיר שלפי הרשב"א והנימוקי יוסף גם פה הדין כבמציאה. וכן הוא להדיא ברמב"ן ובריטב"א ובר"ן. אמנם ברא"ש אין הכרע. ואפשר שהטור בתריה אזיל.

===טעם ההיתר - שכר אמירה או ריבית שאינה באה מלווה למלוה===
בדברי רבא כתוב שההיתר הוא מפני שזהו שכר אמירה, ואין כאן ריבית כלל. אמנם בהמשך דברי הגמרא בעובדא דמר בריה דרב פפא מבואר טעם אחר, שאין זו ריבית הבאה מלווה למלוה. וצריך ביאור אם למה שני הטעמים ואם הם סותרים אחד לשני.
{{לוקה בחסר}}

==תשובת רש"י==
כתב '''רש"י''' בתשובה (קעז), וכן הובא ב'''מרדכי''' (בבא מציעא ה שלח) בשמו, שמותר לישראל לומר לחבירו ישראל לך ולוה לי מעות מפלוני בריבית וגם תביא לו הריבית, שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה, וגם השליח לא עשה איסור כי הריבית אינה שלו, ואף משום שליח אין כאן שאין שליח לדבר עבירה להתחייב שלוחו. וסיים שאין לפרסם הדבר.

ב'''בית יוסף''' (יורה דעה קס) כתב שכל הפוסקים חולקים על זה, שהרי ב[[#מקרה ראשון|מקרה הראשון]] של רבא, אסרו ללווה לחזור ולקחת מן הנותן, כלומר אסור שאת הריבית ישלם בסופו של דבר הלווה עצמו, וכל שכן הכא שהוא נותן מראש לחבירו שיתן למלוה. ועוד הוסיף הב"י שכן מוכח מדין [[נתינת ריבית על ידי גוי וגוי על ידי ישראל]]. ומסיק שאין להקל בזה כלל, ונראה שאף רש"י לא התיר מעולם אלא איזה תלמיד טועה כתבו. ובאמת בשלחן ערוך לא העתיק דין זה כלל ועיקר.
 אמנם ב'''דרכי משה''' (ז) הליץ בעד רש"י וכתב שאין די ראיות לדחות הדברים, שמה שאסרו הפוסקים לנותן לחזור וליקח מן הלווה, זהו דווקא כאשר ההלוואה באה מיד המלוה ליד הלווה, ורק השליח הוא נותן את הריבית, דזה פשיטא שאסור. אבל הכא ההלוואה כולה עוברת דרך השליח וגם הריבית, ולכן שוב לא הוי ריבית הבאה מיד לווה למלוה. אלא שסיים הדרכי משה שטוב להחמיר שלא לעשות מעשה לכתחילה. ושוב כתב להלן להתיר (קסט ג) ושם לא סייג את דבריו לדיעבד בלבד. גם ב'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (קס טז)] הביא דין זה להלכה, וכתב שכן עיקר ויש לסמוך על זה בשעת הצורך.

===הכרעות האחרונים===
====דעות האוסרים====
ה'''לבוש''' (יג) האריך לתמוה על הרמ"א איך התיר בזה, שודאי איסור דאורייתא יש כאן, ולא שייך לומר אין שליח לדבר עבירה, שהרי על כל פנים נעשתה פה עבירה שאם ידע השליח על הריבית, הרי עבר על איסור דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. ואם השליח לא ידע הרי עבר המשלח על [[לפני עוור לא תתן מכשול]]. ואם היה מותר לתת ריבית באופן זה, הרי זה חוכא ואיתלולא לכל איסור ריבית שכל אחד יעשה כן, וסיים שאם איישר חילו היה מצווה להחרים ולמוחקו מן הספרים, לפי שקלי הדעת סומכים על זה לכתחילה.
 ה'''טורי זהב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (יא)] חיזק דברי הלבוש, שאם אין שליח לדבר עבירה, הרי יש כאן שתי הלוואות שונות, מהמלוה לשליח ומהשליח ללווה, ובשתיהן יש ריבית. ועוד, שאם אין עבירה בריבית שמשלח ביד שליח לפי שלא אסרה תורה וכו', למה גרע כאשר לוקח הלווה את ההלואה מיד המלוה עצמו, והרי בהלוואה עצמה אין איסור. ולכן יפה כתב בלבוש שראוי למוחקו, ואין לסמוך על זה כלל אפילו בשעת הדחק וצורך גדול. 
גם ב'''ביאור הגר"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (לה)] הסכים שטעות הוא ושכן מוכח מן הסוגיה שכל שהלווה חוזר ונותן את הריבית אסור, וכמו שהדגישו זאת ב'''תוספות''' (קידושין ו ב ד"ה דארווח).
 ובספר '''גידולי תרומה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24581&st=&pgnum=488 (מו ד יד ד"ה והרב ז"ל הביא)] הוכיח כדברי הבית יוסף מסוגיין ב[[#מקרה שני|עובדא דמר בריה דרב פפא]], שם כתבה הגמרא בטעם ההיתר, ששכר אמירה קשקיל, ולכאורה לפי תשובת רש"י אין צורך להיתר זה, אלא כיון שבנו הוא שנוטל את המעות, הרי שלא אסרה התורה בכהאי גוונא, ואף אם לא היה זה שכר אמירה. אלא ממה שהוצרכה לטעם זה מוכח שלולי טעם זה היה אסור כיון שהריבית יצאה מיד הלווה אף שבאה על ידי שליח.

====דעות המתירים====
אמנם הש"ך [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=yd_x5103 (כב)] חיזק את דברי הרמ"א, שרק בגוי אמרינן שאסור לפי שאין שליחות לגוי והרי זו הלוואה ישירה מן הלווה, אבל הכא אין שליח לדבר עבירה והרי הריבית באה מן השליח בלבד ולא מן הלווה. ושוב חיזק דבריו ב'''נקודות הכסף''' (דרוש מקור). גם ה'''בית חדש''' (קסט ח ד"ה כתב המרדכי) כתב שדווקא על ידי שליח גוי אסור לפי שאינו בר שליחות, אבל על ידי ישראל מותר כיון שאין שליח לדבר עבירה, וקיים דברי רש"י בזה.
 בספר '''משנה המלך''' (מלוה ולוה ה יד) ביאר יותר שיטת המתירים, שכל האיסור הוא דווקא כאשר הלווה לוקח את הלוואה ישירות מהמלוה (ובזה נפלה גם ראיית הרב גידולי תרומה מעובדא דמר בריה דרב פפא), דבזה פשיטא שאסור גם לרש"י ולא שייך בזה אין שליח לדבר עבירה. אבל הכא איירי שגם ההלוואה עצמה באה באמצעות השליח, ומותר לפי שחשבינן כאילו השליח לווה לעצמו, והוא לא לקח הריבית לפי שחשב שההלוואה היא למשלחו, נמצא שההלוואה באמת היתה לשליח והוא חזר והלוה למשלח, אבל את הריבית לא נתן המשלח למי שהלווה לו אלא למי שהלוה לשלוחו.

[[קטגוריה:ריבית]]
[[קטגוריה:בבא מציעא סט:]]
[[קטגוריה:מלוה ולוה פרק ה]]
[[קטגוריה:יורה דעה סימן קס]]

מגורים בנכס בזול או בחינם עבור הלוואה

2017-11-09T10:06:23Z

א. שראל: /* סוגיית הגמרא */

{{מקורות|בבא מציעא ה ב|בבא מציעא סד ב||מלוה ולוה ו ב|יורה דעה קסו}}
המלוה לחבירו וגר בחצירו בחינם או בזול.

==סוגיית הגמרא==
אומרת ה'''משנה''' (בבא מציעא ה ב) שאסור למלוה לגור בחצרו של הלוה בחינם, או אפילו בשכר נמוך מהרגיל, מפני שזו ריבית.
 וה'''גמרא''' (בבא מציעא סד ב) מביאה את דברי רב נחמן, שדומים בתוכנם לדברי המשנה, שאמר רב נחמן, שאע"פ שבמקרה רגיל אדם שדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר, מ"מ אם בעל הבית הוא בעל חוב שלו, צריך להעלות לו שכר, ומבואר הטעם, לפי שאם יגור שם בלא שכר, נמצא שנהנה ממנו עבור מה שהלווהו, והרי זה ריבית.
 והגמרא שם מוסיפה לשאול, מה חידוש יש בדברי רב נחמן שלא שמענו מדברי המשנה, ועונה הגמ' שבמשנה אפשר היה להבין שמדובר דווקא בחצר שמיועדת להשכרה ויש למגורים בה שווי ממוני, וכן במלוה שיש לו צורך במגורים, ויש לו הנאה ממונית מריבית זו, אבל מדברי רב נחמן מתחדש, שאפילו אין החצר עומדת להשכרה ואף למלוה אין צורך במגורים, אפילו הכי אסור. ובלשון הגמרא 'חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר'.
 ויש לישנא נוספת בגמרא שרב נחמן אמר את חידושו רק ב'הלוני ודור בחצרי' כלומר שקודם להלוואה אמר הלווה למלוה שאם ילווהו יתן לו לדור בחצרו חינם או בזול, וזה אסור משום ריבית, אלא צריך להעלות לו שכר כפי השווי הרגיל של מגורים בחצר זו. ולפי גירסה זו, אם לא התנה עמו מראש, אלא רק אחרי ההלוואה נתן הלווה למלוה לדור בחצרו, אין בזה ריבית ואינו צריך להעלות לו שכר. אמנם מסתבר שאם החצר מיועדת לשכירות ויש למגורים בה ערך ממוני, אף לפי לישנא זו, אסור למלווה לגור בה אפילו לא התנה עמו מראש, ורק אם החצר לא קיימא לאגרא מותר.

כל הראשונים פסקו להלכה כלישנא קמא, וזאת על פי מקרה שמביאה הגמרא מיד בסמוך באביו של רבא [רב יוסף בר חמא] שעשה מעשה והשתמש בעבדים של הלווים שלו, והוכיחו רבא בנו על מעשה זה מכח דברי רב נחמן. והרי שם לא התנה רב יוסף בר חמא את ההלוואה בכך, ואפילו הכי אסור. מוכח מזה שסבר רבא כלישנא קמא בדברי רב נחמן, וכמותו פסקו הפוסקים שאסור לגור בחצירו אפילו לא התנה מראש, וכל שכן היכא שהתנה עמו מראש קודם ההלוואה שאסור.

עוד נקודה חשובה יש בדברי רבא שם, שאומר לאביו שבמקרה שהמלווה משתמש בנכסיו של הלווה אף שאינו שווה ממון, הרי זה '''מיחזי כרבית'''. משמע שאינו ריבית גמורה אלא רק נראה כלפי חוץ, ומפני חשש הרואים.

==רבית קצוצה או מיחזי כרבית==
===שיטת הרי"ף והרמב"ם===
כתב ה'''רי"ף''' (לה ב) ש'הלויני ודור בחצרי' זהו [[ריבית קצוצה]] ויוצאה בדיינים, אבל הלווהו ודר בחצירו, אינו אלא אבק ריבית, כיו שלאו אדעתא דהכי הלווהו, ואינה יוצאה בדיינים, לפי שהיא כ[[ריבית מוקדמת וריבית מאוחרת]].
 בפשט דברי הרי"ף משמע שמדבר על כל המקרים בגמרא, כלומר בין אם החצר קיימא לאגרא ובין אם לא קיימא לאגרא. ואף שבחצר שלא קיימא לאגרא אין שווי ממוני, מ"מ כיון שקצץ עמו הרי זו ריבית קצוצה. וכן בהלווהו הוי אבק ריבית, אף שאין בדבר שווי ממוני.

כן נראה שהיא גם דעת ה'''רמב"ם''' (מלוה ולוה ו ב) שכתב כדברי הרי"ף, שבהלווהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר, ואם לא העלה הרי זה אבק רבית מפני שלא התנה עמו. ודייק ה'''בית יוסף''' (יורה דעה קסו ד"ה והרמב"ם כתב) בדבריו שאם התנה עמו ה"ז רבית קצוצה, וכ"ה ב'''הגהות מיימוניות''' (ד). ולהדיא כתב הרמב"ם שזהו אף בחצר שאינה עומדת לשכר. וכן הבין בדברי הרמב"ם גם ה'''גידולי תרומה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24581&st=&pgnum=455 (מו ג יח ד"ה ומכאן תשובה)].
 אמנם יש להעיר שלא הזכיר הרמב"ם שהמלוה אינו זקוק למגורים, אלא במקום זה כתב שאין דרך בעל החצר להשכיר, וכנראה שכך מפרש את המלים 'גברא לא עביד למיגר', כן כתב ה'''לחם משנה''' שם. וביאר הטעם שיש לומר בדעת הרמב"ם שבאמת אם לא נהנה המלוה כלל מהמגורים בבית, אין זו ריבית קצוצה, ואולי אף לא אבק ריבית [בהלווהו ודר בחצירו], ואין בזה איסור כלל, אף לא משום מיחזי כרבית, כיון שאין למלוה שום הנאה. כעין זה כתוב גם ב'''תוס' רי"ד''' (סד ב ד"ה קמ"ל) וב'''קונטרס הראיות לריא"ז''' (בבא מציעא סד ב ג) שהביאו גירסה שלא היה כתוב בה גברא דלא עביד למיגר, לפי שבגברא דלא עביד למיגר ליכא איסור, וזה כדברי הלחם משנה.
 וב'''טור''' (יורה דעה קסו) כתב בדברי הרמב"ם שבחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר הוי אבק ריבית, ולא ירד לדקדק בדבריו את פירוש המלים 'גברא לא עביד למיגר'.

===שיטת הרמב"ן והרא"ש===
כתב ה'''רמב"ן''' (ד"ה הלווהו) בחידושים ובמלחמות שמה שאמר הרי"ף שבהלוני ודור בחצרי זו ריבית קצוצה, זהו דווקא בחצר דקיימא לאגרא, אבל בחצר דלא קיימא לאגרא אינו צריך להעלות לו שכר בדיעבד, לפי שלא חסריה כלום, שהרי אינה שווה ממון.

ה'''רא"ש''' (ה יז) הביא דברי הרמב"ן אלו, והוסיף שאף מה שכתב הרי"ף שבהלווהו הוי אבק רבית, זהו דווקא בחצר דקיימא לאגרא, אבל אם לא קיימא לאגרא לא הוי ריבית כלל, ואפילו בהלווני ודור בחצרי, ואפילו בגברא דעביד למיגר, שאע"פ שנהנה ונתרבה ממונו, מ"מ לא חיסר את הלווה כלום, שהרי החצר אינה עומדת לשכירות, וה"ז כתרבית בלא נשך. וכתב שלפי"ז מה שכתוב בגמרא צריך להעלות לו שכר, זהו דווקא אם עוד לא גר שצריך להעלות לו שכר משום שמיחזי כריבית, אבל אם כבר גר אינו מחוייב לשלם על מה שגר בו.

וכן כתבו ה'''רשב"א''' בחידושים (ד"ה הלווהו וד"ה הלווני) וה'''נימוקי יוסף''' (לה ב ד"ה צריך להעלות) שאפילו בא לצאת ידי שמים אינו צריך להעלות לו שכר, לפי שאין כאן אפילו אבק ריבית אלא רק מיחזי כריבית, כמבואר בדברי רבא לאביו, וכן מוכח שם במעשה שלא ניכה לו דמי השימוש בעבדים, שאף שאסור היה לו לכתחילה להשתמש בהם, מ"מ בדיעבד פטור ואפילו בא לצאת ידי שמים. וכן הדין אף בהלוני ודור בחצרי, דאיירי בדלא קיימא לאגרא, שהרי זה נלמד בכ"ש מהלווהו, ואין לחייב בזה יותר מבזה. ורק אם החצר קיימא לאגרא ה"ז ריבית קצוצה, ואם לא התנה עמו ולא אמר לא הלווני, ה"ז אבק ריבית.

===שיטת הטור ושלחן ערוך===
ה'''טור''' (יורה דעה קסו) הביא דברי הרמב"ן להלכה, אבל כתב שב'הלווני ודור בחצרי' הוי אבק ריבית ולא מפקינן. וכתב ה'''בית יוסף''' (ד"ה ומכל מקום) שלדעת הטור, אם בא לצאת ידי שמים צריך להחזיר ב'הלוני'. וב'''בית חדש''' (ב) ביסס דברי הטור שלדעת הרמב"ן ב'הלוני' אף שאין ריבית קצוצה כיון שהחצר לא קיימת לאגרא, מ"מ הוי אבק רבית. 

גם ה'''שלחן ערוך''' (א) כתב שבהלוהו אפילו אבק ריבית לא הוי, והוסיף שלרמב"ם הוי אבק ריבית אפילו בגברא דלא עביד למיגר. ואילו בהלוני כתב (ב) שהוי אבק ריבית, וכפי שהבין הטור בדעת הרא"ש.

אבל ב'''גידולי תרומה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24581&st=&pgnum=455 (מו ג יח ד"ה ובחצר דלא קיימא לאגרא)] כתב שלא כן הבין הרא"ש, ואי אפשר לומר כך ברמב"ן. אלא דעתו שכל שאין הנאה ממונית למלוה, אלא רק טובת הנאה, אין זה ריבית כלל אלא רק מיחזי כרבית, ואף לצאת י"ש אינו צריך, אפילו ב'הלוני ודור בחצרי'.

==רבית עבור הרווחת זמן==
כתב ה'''רמב"ם''' (מלוה ולוה ו ג) בשם רבותיו שאם תבע המלוה את הלווה לפרוע, ואמר לו הלווה דור בחצרי עד שאחזיר לך חובך, אין זו ריבית קצוצה, כיון שלא קצץ איתו בשעת הלואה. והסמיך הרמב"ם דין זה לפסוק "לא תתן לו בנשך". ולשון הגמרא קצת מסייעת לדבריו, שדווקא 'הלוני ודור בחצרי' הוי ריבית קצוצה, אבל 'הלוהו' אפילו שמדעתו דר לא הוי אלא אבק ריבית.
 אבל ה'''ראב"ד''' השיג עליו וכתב שאם הרוויח לו את זמן הפרעון עבור המגורים בדירה, ה"ז נחשב כשעת מתן מעות ואסור. והביא הראב"ד לזה ראיה מקידושין, וכוונתו למה שכתב הרמב"ם (אישות ה טו) שהמקדש בהנאת מלוה מקודשת, כגון שאמר לה הרי את מקודשת לי בזמן שארוויח לך במלוה זו שתהיה בידך.
 והסכימו לדברי הראב"ד גם בחידושי הרמב"ן (ד"ה וכתב) והרשב"א (ד"ה מאן דאמר הלוני) והנימוקי יוסף (לה ה סוד"ה צריך) שאין הבדל אם קצץ לו בשעת הלוואה או לאחר זמן הלוואה, וכן נראה מדברי רש"י (ד"ה אבל).

===שיטת הטור===
ה'''טור''' (קסו) הכריע כדברי רוב הראשונים, אבל כתב שזהו דווקא שנתן לו המגורים בשעה שמרוויח לו זמן, אבל אם כבר הרוויח לו זמן, ובתוך הזמן אמר לו דור בחצרי עבור מעותיך שבטלות אצלי ה"ז ריבית מאוחרת. וסיים אי נמי יש לומר, שריבית מאוחרת זהו דווקא כשנותן לו אחר שפרעו, אבל כל זמן שהוא עוד חייב לו אסור.

[[קטגוריה:ריבית]]

עזרה:מדריך לכתיבת סוגיות

2017-11-07T10:53:18Z

א. שראל: /* מבנה הסוגיה */

ברוכים הבאים ל'''מדריך לכתיבת סוגיות'''.

דף זה יסייע לכם במידת האפשר, לכתוב את הסוגיה שלכם בצורה נכונה ומתאימה לאתר.

==מי מתאים לכתוב באתר?==
קודם כל - אל תהססו לכתוב!
 כל אחד ואחד חשוב, כל כתיבה וכל הוספה שתוסיפו חשובה לבנין השלם של מאגר המידע.
 מה שכתוב באתר לא יוצא לאור בשום ספר. אין מה להסס לכתוב. למדתם משהו, זכו גם את הציבור והעלו את מה שלמדתם לאתר.

אם למדתם את הסוגיה ממקורותיה כראוי דרך התלמוד והפוסקים ואתם שולטים בה בצורה סבירה, לא צריכה להיות לכם שום מניעה מלכתבה באתר.
 גם אם לא ראיתם את כל הראשונים בסוגיה, ואפילו לא את רובם, מומלץ להתחיל לכתוב את מה שכן ראיתם - תמצית הגמרא, שיטות יסודיות בראשונים, שיטת השלחן ערוך, זה מספיק מידע בשביל ליצור דף סוגיה חדש. אחרי שתבנו את השלד של הסוגיה, יבואו אחרים ויוסיפו על מה שכתבתם.
 חשוב שמה שכן למדתם, אתם יודעים טוב, ומסוגלים לתמצת ולהציג את השיטות באופן שגם מי שלא למד את הסוגיה יבין. 
כמובן שככל שלמדתם את הנושא טוב יותר, כן ייקל עליכם בכתיבת הסיכום. פחות מומלץ ללמוד את הסוגיה תוך כדי כתיבה.

אם יש כבר סוגיה על מה שאתם רוצים לכתוב, פשוט תוסיפו לסוגיה הקיימת את הדברים שראיתם, במידה והם לא כתובים עדיין. כל תוספת של עוד ראשון או אחרון, עוד פוסק וכו', מייעל את מאגר המידע.

כמו כן, אם יש לכם השגות על מה שכבר נכתב, אפשר לכתוב בדף השיחה, לפתוח דיון, לשאת ולתת כדרכה של תורה.

==שלבי כתיבת הסוגיה==
===בחירת שם לסוגיה===
השלב הראשון שאיתו תצטרכו להתמודד הוא - בחירת שם לסוגיה. 
ישנן סוגיות ששלב זה של בחירת השם אינו מהווה כל קושי, כגון סוגית [[ברכת האילנות]] או [[יאוש שלא מדעת]] (אף שגם בסוגיות מעין אלו, יש להפעיל שיקול דעת אם אין צורך לפצל אותם לכמה סוגיות, ואז גם בהן בחירת השם מצריכה חשיבה).
 לעומת זאת ישנן סוגיות שבחירת השם מצריכה חשיבה יתרה. נסו לבחור שם כמה שיותר קצר וכמה שיותר קולע לתוכן הסוגיה הכללי. חשוב גם לשים לב, שזהו שם ייחודי לסוגיה זו, על מנת שלא יווצרו כפילויות כאשר מישהו יכתוב סוגיה דומה בנושא אחר.
 לדוגמא, אם תרצו לכתוב סוגיה על הזמן שבו נכון וצריך להדליק נרות שבת, לא תוכלו לקרוא לה 'זמן הדלקת נרות', כיון שישנה סוגיה מקבילה לגבי נרות חנוכה, לכן הסוגיה צריכה להיקרא '[[זמן הדלקת נר שבת]]', ושל חנוכה '[[זמן הדלקת נרות חנוכה]]'.

===תבנית המקורות===
בראש דף העריכה יש ליצור תבנית מקורות, להצגת המקורות המרכזיים בסוגיה לפי הסדר הבא: משנה, בבלי, ירושלמי, רמב"ם, שו"ע.
 לדוגמא:

<nowiki>
{{מקורות|ברכות א א|ברכות ב א|ברכות א א|קריאת שמע א ט|אורח חיים רלה ג}}
</nowiki>

אם אין מקור מסויים לסוגיה, כגון סוגיה שאין עליה משנה אלא ראשיתה בדברי הגמרא, יש להשאיר את מקום המשנה ריק ולכתוב רק את הקו המפריד, לדוג':

<nowiki>
{{מקורות||בבא מציעא כא א||אבידה ומציאה יא יא|חושן משפט רסא א}}.
</nowiki>

בדוגמא הזו אין מקור במשנה ובירושלמי, ולכן השארנו ריק בין שני הקווים המפרידים.

שימו לב! אין לכתוב את המילים: פרק, הלכה, סימן סעיף וכו', אלא רק את שם המסכת או החלק ברמב"ם או בשו"ע, ובאותיות בלבד לציין את המקור המדויק.

ניתן להעתיק את התבנית מכאן, ולשנות לפי הצורך:

<nowiki>{{מקורות|משנה|בבלי|ירושלמי|רמב"ם|שלחן ערוך}}
</nowiki>
===שורת פתיח===
לאחר תבנית המקורות יש לכתוב שורת פתיח המסבירה לקוראים על מה הולכת לדבר הסוגיה. כתבו זאת בקצרה במשפט אחד או שנים. 
שורה זו יש לכתוב מיד לאחר תבנית המקורות, לפני הכותרת הראשונה.

שימו לב! אין לכתוב "סוגיה זו הולכת לדבר על...", אלא פשוט לפרט את הנושאים המדוברים בסוגיה באופן כללי, למשל בסוגיה [[טלטול נר בשבת]], שורת הפתיח היא: "אם מותר לטלטל בשבת נר כבוי או נר דולק ובאיזה אופן, ואם מועיל בזה תנאי מבעוד יום". או בסוגית [[ברכת מעין שבע]], שורת הפתיח היא: "תקנת אמירת ברכת 'מעין שבע' אחר תפילת ערבית של שבת בציבור, נוסחה, אופן אמירתה ומתי אין אומרים אותה". וכן על זה הדרך.
 יש פעמים ששורת הפתיח תהיה קצרה מאוד ולא תוסיף כמעט כלום על שם הסוגיה.

===מבנה הסוגיה===
מבנה הסוגיה הוא החלק הקשה והמורכב ביותר בכתיבה, והוא עשוי להשתנות מסוגיה לסוגיה בהתאם לסגנון הסוגיה.

בכל כתיבה, המטרה שלשמה כותבים, היא זו שקובעת בסופו של דבר את הסגנון והמבנה. כיון שהמטרה באתר זה היא יצירת '''מאגר מידע תורני''' שימושי, ממילא זה מה שצריך להנחות אותנו בסגנון ובמבנה הסוגיה.
 יש לשאוף להקיף בכל סוגיה כמה שיותר מקורות, כמובן כל אחד כפי יכולתו, ובעבודה משותפת. השתדלו להוסיף בעצמכם מקורות עד כמה שידכם מגעת, ובע"ה אחרים יבואו ויוסיפו מקורות ונידונים נוספים בסוגיה.
 מטרה נוספת היא הבהרת הדברים עד כמה שניתן, לפי רמת ההבנה של לומד ממוצע. כתבו באופן שניתן יהיה לקרוא את סיכום הסוגיה, גם לאדם שלא למד עכשיו את הסוגיה אבל יודע ללמוד גמרא.

'''סוגיה אינה מאמר תורני''' - חשוב להדגיש שהאתר אינו מתאים לכתיבת '''מאמרים תורניים''', כיון שהוא במהותו '''מאגר מידע''' של סוגיות הש"ס. לכן יש לשים לב במבנה הסוגיה, שלא לכתוב בסגנון של מאמר הלכתי או מחקרי. אם רצונכם לדון בענין ספציפי בתוך הסוגיה, אין לכוון את מקורות חז"ל והפוסקים לפי נידון זה, כדרכם של מאמרים תורניים, אלא יש להציג את המקורות מצד עצמם, ולבסוף לדון בנושא ההלכתי המסויים.
 אם בכל זאת יש לכם מאמר חשוב מן המוכן, תוכלו להעלותו באתר אחר או בבלוג כלשהו, ולעשות אליו קישור מ'ויקיסוגיה' בסוגיה המתאימה, תחת הכותרת "שיעורים, מאמרים וכתבי עת", כמפורט להלן.

'''בחירת מבנה הסוגיה''' - הקושי שיש בבחירת מבנה הסוגיה, הוא מפני השוני בין סוגיה לסוגיה. ישנן סוגיות שיש בהן מחלוקת גדולה בראשונים בעומק הסברה, וישנן שעיקר הסוגיה בהם היא מחלוקת בגירסאות. ישנן סוגיות 'עיוניות' וישנן סוגיות 'הלכתיות', ישנן סוגיות שמרוכזות במקום אחד בש"ס, ועליו נמצאים כל הפרשנים, וישנן כאלו שמפוזרות בכל הש"ס, ישנן סוגיות עם נושא אחד מרכזי, וישנן סוגיות שיש בהן הרבה נושאים קטנים וכו'.
 חשוב להבין מהו סוג הסוגיה שלכם, ובהתאם לכך לבנות את הסוגיה. במקרים חריגים ייתכן שיהיה צורך לכתוב את אותה סוגיה בשני סגנונות שונים (למשל 'ישיבתית' ו'הלכתית'), ולכך יש צורך ליצור שתי סוגיות בשני דפים שונים.

'''סדר כרונולוגי של השיטות''' - יש לנסות לפרוס את השיטות השונות בצורה כרונולוגית, החל מהמקורות התנאיים והתלמודיים, דרך הראשונים וכלה באחרונים ובפוסקי זמננו. בצורה כזו הסוגיה פרוסה לעיני הקוראים בצורה נוחה ללימוד, וכך גם יוכלו להוסיף מקורות נוספים ולהעשיר את הסוגיה. אין להרבות בחקירות ופלפולים, אלא להציג כל מקור וכל שיטה בצורה תמציתית ובהירה. העיקר הוא הצגת השיטה, הצגת המידע עצמו, ופחות המשא ומתן בו.
 על אף עיקרון זה, כל סוגיה צריכה חשיבה לעצמה. בחלק מן הסוגיות הצורה הנכונה ביותר היא להציג בתחילה את המקורות התנאיים והתלמודיים, לאחר מכן שיטות הראשונים, שיטת השלחן ערוך והכרעת הפוסקים, ולבסוף אחרונים, ואילו בסוגיות אחרות, למשל בסוגיות שעיקרן בפוסקים, יותר נכון יהיה לחלק את הסוגיה לפי נושאים, ותחת כל כותרת להציג את הגמרא והפוסקים והשיטות השונות על אותו נושא.
 כמו כן לפעמים יש הערה או קושיה של אחד האחרונים בפשט הגמרא שיש לה השלכה להבנת הסוגיה, במיוחד בסוגיות 'עיוניות', ייתכן שראוי ונכון יותר לכתוב אותה בהתחלה על דברי הגמרא.

'''כותרות''' - הרבו להשתמש בכותרות ובכותרות-משנה, על מנת להקל על קריאת הסוגיה. ייתכן שכל שיטה צריכה כותרת לעצמה (שיטת התוס', שיטת הרמב"ם, שיטת הרשב"א וכו'), וייתכן שמספיק כותרת אחת (שיטות הראשונים) שתחתה יש להכניס את כל השיטות. הדבר תלוי בעיקר בגודל של כל פיסקה.

===מה לכתוב ואיך לכתוב===
'''מה לכתוב''' - נושא נוסף שתצטרכו להפעיל שיקול דעת לגביו הוא מה מתאים לכתוב בסוגיה ומה לא.
 באופן עקרוני ריבוי המקורות הוא רצוי, זוהי מטרת האתר - לרכז את המידע המפוזר בספרים הרבים למקום אחד מרוכז ומחולק לפי נושאים. מסיבה זו כל מה שלמדתם בסוגיה ראוי וכדאי שיעלה לאתר. עם זאת, ישנם דברים שוליים בסוגיה, שיכול להיות שאין טעם להביא, הם סתם עלולים ליצור עומס ובלבול.

כמובן שאין לכתוב ולצטט ספרים שאינם מקובלים על שלומי אמוני ישראל, שמחבריהם נטו מדרך התורה. הכלל פה הוא ע"פ דברי חז"ל '''"כל אדם שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין"''' (ברכות ו ב).

'''תמצות ולא ציטוט''' - אין לצטט מקורות. אין בזה צורך. מי שרוצה ללמוד את הדברים בפנים, ילחץ על הקישור החיצוני ל-HebrewBooks, או יפתח ספר. תמצתו את הדברים. ציטוט מילולי עלול ליצור עומס על הלומדים. אמנם אם יש צורך לצטט קטע מסויים, למשל מהגמרא או מהרמב"ם, מפני שיש אחרונים שדנים על דיוק בדבריהם, אפשר לצטט אך באופן המינימלי ביותר.
 כמו כן אין ליצור אריכות יתרה שלא לצורך וחזרה על הדברים. אם אתם מביאים כמה פוסקים שהסכימו על אותו דבר, אין להאריך ולכתוב פעמיים אותו דבר. הסתפקו בכתיבת "וכן כתב...". אמנם עיינו היטב אם אין אותו פוסק מוסיף על דברי קודמו, או גורע ממנו, או אולי מביא ראיה אחרת וכד'.
 כלל הדברים, שיהיה סיכום תמציתי אבל גם מדוייק.

'''הרחבה בדפי השיחה''' - אם יש מקום שתרצו להרחיב יותר את הדברים ולבארם, או אפילו לפתוח על זה דיון עם שאר הגולשים, תוכלו להפנות את הקוראים לדף השיחה של הסוגיה, ושם להציג איזושהי ההתלבטות שלכם, או הרחבה שאינה הכרחית לסוגיה, או חידוש שעלה בדעתכם.
 כתבו את התבנית: 
[[תבנית:ראה עוד|<nowiki> {{ראה עוד}}</nowiki>]]
 תבנית זו תיצור קישור לדף השיחה, שם תכתבו את התוספת שלכם.

'''שימו לב!''' רצוי לעשות קישור למקום המדוייק בדף השיחה. לצורך זה כתבו בתוך התבנית קו מאונך, ואת הכותרת שתתנו בדף השיחה להערה שלכם (פרמטר ראשון).
 לדוגמא,
<nowiki>זה ייראה כך: {{ראה עוד|התלבטות בהבנת ה'קצות'}}.</nowiki>
 ושם בדף השיחה תרחיבו כרצונכם.
 באופן זה התבנית תיצור קישור מהסוגיה, ישירות אל מקום ההרחבה שלכם בתוך דף השיחה. כמובן אל תשכחו בדף השיחה לרשום את הכותרת המתאימה. (בדוגמה הנ"ל: 'התלבטות בהבנת ה'קצות').

===טיוטה===
לכל סוגיה באתר, ישנה טיוטה במרחב הטיוטות באתר. באפשרותכם להתחיל לכתוב שם את הסוגיה שלכם, ורק אחר כך להעתיקה לדף הסוגיה.
 כמו כן תוכלו להשתמש בדף השיחה על מנת לכתוב שם מקורות שאתם יודעים שעוסקים בסוגיה, אבל לא הספקתם לראות אותם. אפשר להפנות אליהם מדף הטיוטה. בעזרת ה' כותבים אחרים יבואו ויפתחו את המקורות, ויוסיפו אותם לדף התוכן. ראו [[#שלבי הכתיבה|להלן]] איך עושים זאת.

===דיוק===
כאשר רוצים להציג שיטה מסויימת בסוגיה, לכתחילה יש ללומדה בפנים על מנת לדייק בכתוב, ולא להביאה לפי איך ששיטה זו מצוטטת בספרים אחרים, כגון ב'בית יוסף' וכד'. אם אין אפשרות לראות בפנים ובכל זאת חשוב לכם להביא שיטה זו, כתבו דבר בשם אומרו, למשל: "כתב הבית יוסף בשם הסמ"ג...". אולי יבוא מישהו אחריכם ויוסיף ויתקן, אם יש צורך.

==ציוני מקורות==
'''הדגשה''' - כאשר מציינים מקור מסויים, יש להדגיש את שמות הספרים והפוסקים: "ה'''גמרא''' (שבת ב ב) אומרת... ולפי '''תוס' ''' (ד"ה ולא)..., אבל לכאורה דעת '''הרמב"ם''' (טוען ונטען ב ג) אינה כן". 
אבל זהו דווקא בהצגת השיטה, אך אם כותבים למשל: "ו'''הרמב"ם''' כנראה חולק על תוס' בנקודה זו", אין צורך להדגיש את תוס'.

'''הפניות למקור''' - יש לציין מקורות מדוייקים ולהפנות אליהם. את המקורות נציין בסוגריים מעוגלות בכתב לא מודגש, ובאותיות בלבד, אין צורך לכתוב מילים כמו 'דף' 'פרק' 'סימן' וכד'. לדוגמא: '''משנה''' (בבא מציעא ב א), '''רמב"ם''' (שבת ד ג), '''תוספות ''' (שבת ב א ד"ה שתים), '''סמ"ג''' (לא תעשה סח), '''חזון איש''' (אורח חיים לב ג) '''יביע אומר''' (א יד ב) וכן על זה הדרך. יוצאים מן הכלל הם הציונים 'ד"ה', ו'עמוד' (כאשר אין סימן וסעיף אלא רק עמודים) שיש לכתבם. אם ההפניה היא להערה בספר יש לכתוב אותה בסוגריים מסולסלות למשל: '''שמירת שבת כהלכתה''' (טו מט{קסב}).
 כל האמור הוא דווקא כאשר מציינים את הספר כמקור ורוצים להציג את דבריו. אך אם מזכירים את המקור כבדרך אגב בתוך דברי אחד הפוסקים, אין צורך לשמור על כלל זה. למשל ניתן לכתוב: וכתבו התוס' ע"פ הגמ' ביבמות לד: שאין דבריו מחוורים וכו'. כיוון שאתם לא כותבים מה כתוב שם בגמרא, אין צורך לכתוב אותה ע"פ העיקרון של ציון מקורות.

אין להשתמש באתר במילה ''''שם'''' הרווחת בספרים, בתור הפניה. אם אתם רואים צורך לציין את המקור שוב, ציינו אותו במלואו, אם לא, אפשר לכתוב את המילה 'שם' בתוך הטקסט. למשל: עוד כתב ה'''משנה ברורה''' שם וכו'.

בכתיבת המקורות אין צורך לכתוב כל פעם את המסכת או את הסימן בשלחן ערוך. למשל אם אתם כותבים את דעת הרמב"ן בסוגיה כלשהי במסכת ראש השנה, אין צורך לכתוב '''חידושי הרמב"ן''' (ראש השנה לד א ד"ה או אינו) אלא מספיק לכתוב '''חידושי הרמב"ן''' (לד א ד"ה או אינו). אבל כשכותבים את הגמרא או המשנה, לפחות בפעם הראשונה, יש לכתוב גם את המסכת. 
ולפי אותו עיקרון גם בשולחן ערוך. כשאתם כותבים את הטור והשלחן ערוך כתבו (אורח חיים תרעד א), אבל במגן אברהם כתבו רק את הסעיף קטן (י).

'''תארים''' - כדי להימנע מפגיעה בכבוד תלמידי חכמים, אין להשתמש בתארים מלבד התואר 'הרב', אא"כ הוא ביטוי שגור בפי כל, כגון: הגר"א, הגריש"א, הגרז"ן וכד'.

==קישורים==
===קישורים חיצוניים===
המקור עצמו, כלומר מה שבתוך הסוגריים המעוגלות, צריך להיכתב [[ויקיסוגיה:הדרכה טכנית לעריכה#קישור חיצוני|כקישור חיצוני]]. 
קשרו את המקור לאתר אחר שבו יוכלו הלומדים לקרוא וללמוד את הדברים בפנים. אנחנו מעדיפים קישורים לספרים סרוקים ולא טקסטואלים, לכן האתרים המועדפים הם [http://www.hebrewbooks.org/ hebrewbooks] או [http://www.seforimonline.org/ ספרים אונליין] וכד' גם ב[http://www.daat.ac.il/ דעת] חלק מהספרים הם סרוקים. 
אם אין שם את הספר שאתם צריכים, או שהוא במהדורה ישנה מאוד, קשרו לאתר עם ספרים טקסטואלים כמו [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 ויקיטקסט] וכד'. שימו לב שאתם לא מפנים לדף הבית של האתר, או לתחילת הספר, אלא למקום המדוייק. יש צורך לדפדף בספר עד המקום, ורק אז להעתיק את הכתובת המדוייקת לויקיסוגיה.
 אחת ממטרות האתר היא להקל על הגולשים במציאת המקורות, כך שעל ידי לחיצה על המקור הרצוי, יוכלו להיכנס מיידית למקום המדוייק בספר על מנת לעיין בו בפנים. אמנם כיון שעבודה זו של יצירת קישורים לכל המקורות עלולה להיות מייגעת, השתדלו לעשות קישורים לפחות לחלק מהם, כגון מקורות פחות נלמדים, או ספרים נדירים יחסית, או למקור שאתם חושבים שכדאי לגולשים לעיין בו בפנים, כי העיון בו בפנים מאיר אותו באור חדש וכד'.

[http://toralinks.blogspot.co.il/ רשימת אתרים של מאגרי ספרים]

===קישורים פנימיים===
"דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
 ישנה חשיבות גדולה למעבר מהיר בין סוגיות על מנת ללמוד מזו לזו, להשוות להקשות וליישב. לצורך זה נרצה ליצור כמה שיותר [[ויקיסוגיה:הדרכה טכנית לעריכה#קישור פנימי|קישורים פנימיים]] בין סוגיות. לפעמים מביאים ראיה מסוגיה אחרת, וכותבים אותה בתמציתיות. אם ירצו הקוראים להרחיב את ידיעתם והבנתם בראיה זו, יכנסו לקישור הפנימי, ויוכלו ללמוד על ראיה זו בהרחבה בסוגיה המתאימה.

==שיוך לקטגוריה==
כל סוגיה שאתם כותבים יש לשייכה לקטגוריות המתאימות כדי שלא תאבד במרחבי הסוגיות באתר, ואפשר יהיה להגיע אליה בקלות באמצעות אפשרויות הניווט השונות.

בתחילה שייכו לקטגוריה לפי נושא, למשל אם כתבתם סוגיה על ספירת העומר כיתבו:

<nowiki>[[קטגוריה:ספירת העומר]]</nowiki>

לפעמים צריך להכניס קטגוריית משנה, למשל אם כתבתם על ביעור חמץ, כיתבו:
 <nowiki>[[קטגוריה:ביעור חמץ]]</nowiki>
ואז כנסו לקטגוריית ביעור חמץ ושייכו אותה לקטגוריית פסח:
<nowiki>[[קטגוריה:פסח]]</nowiki>

ייתכן וישנם שתי קטגוריות לשייך אליהם, לדוגמא הסוגיה [[קנין חצר במציאה]] שייך גם לקטגוריה:קניינים וגם לקטגוריה:אבידה ומציאה.

לאחר השיוך לנושאים, שייכו למקום המתאים בש"ס, ברמב"ם ובשלחן ערוך: 
לדוגמא: 
<nowiki>לש"ס יש לכתוב מסכת ודף: [[קטגוריה:ברכות ג.]], [[קטגוריה:נזיר כג:]] - בשונה מהמקורות בתוך הסוגיה, בקטגוריה נכתוב את העמודים בנקודות כמקובל, עמוד א' נקודה אחת, עמוד ב' נקודתיים.</nowiki>

<nowiki>לרמב"ם יש לכתוב את שם ההלכות והפרק (עם המילה פרק):[[קטגוריה:טוען ונטען פרק ג]], [[קטגוריה:שביתת העשור פרק ב]].</nowiki>

<nowiki>לשלחן ערוך יש לכתוב את החלק מארבעת הטורים ואת הסימן: [[קטגוריה:אורח חיים סימן תנו]], [[קטגוריה:אבן העזר סימן א]].</nowiki>

<nowiki>לאחר מכן נכניס את הסימן לקטגוריה נוספת של ההלכות, ניכנס ל[[קטגוריה:אבן העזר סימן א]] ונשייך אותה ל[[קטגוריה:הלכות פריה ורביה]].</nowiki>

טכנית ניתן לכתוב את הקטגוריות בכל מקום בדף הסוגיה, בהתחלה באמצע או בסוף, אבל למען הנוחות יש לכתוב את הקטגוריות בסוף הסוגיה אחרי ההערות שוליים.

==שלבי הכתיבה==
ייתכן שלחלק מהכותבים יהיה נוח יותר לכתוב את הסוגיה ב-WORD ולהעתיק משם לתוך תיבת העריכה באתר. 
באופן אחר, ניתן לעשות טיוטה במרחב הטיוטות באתר, וממנה להעתיק לדף הסוגיה. איך עושים זאת? במקום לכתוב בתיבת החיפוש את שם הסוגיה שלכם ואז ליצור אותה, פשוט כיתבו קודם את המילה 'טיוטה' נקודתיים ואז שם הסוגיה, למשל: 
טיוטה:חובת שתיית ארבע כוסות בפסח. 
לחילופין אפשר ליצור קודם את הסוגיה, מבלי להכניס את כל התוכן, אלא רק מילים מספר. ברגע שנוצרה הסוגיה, תיווצר ליד הסימנייה 'דף תוכן', סימנייה נוספת בשם 'טיוטה'. היכנסו ל'טיוטה' ושם ערכו את המקורות שלכם, עד שתהיו מרוצים מהיצירה שלכם, ואז פשוט תעתיקו את התוכן שבטיוטה לדף הסוגיה.

ניתן גם להשתמש בדף המשתמש שלכם כטיוטה [לחיצה על השם שלכם בראש העמוד], או ליצור דף 'ארגז חול' אצלכם בתוך דף המשתמש. '''שימו לב''' לא ליצור דף ארגז חול במרחב הסוגיות, כי אז המערכת תזהה אותו כדף סוגיה. לכן בתיבת החיפוש אל תקלידו 'ארגז חול' ותיצרו את הדף, אלא הקלידו 'משתמש:פלוני/ארגז חול, כך הוא ייצור אותו במרחב המשתמש. תוכלו ליצור קישור אליו בתוך דף המשתמש שלכם. עשו עריכה לדף המשתמש שלכם (לחיצה עם שם המשתמש שלכם בראש העמוד בצד שמאל) ושם תכתבוו: <nowiki>[[משתמש:פלוני(אתם)/ארגז חול|]].</nowiki>

סביר להניח שייקח לכם זמן לערוך את הסוגיה, כמה ימים או אולי אפילו כמה שבועות. לכן כדאי שתעשו זאת בשלבים.
 אם אתם רוצים שבינתיים לא ישנו את מה שכתבתם עד שתיגמרו לערוך, ישנן שתי אפשרויות.
#לבחור בלשונית 'העברה' בראש הדף, ולהעביר את הסוגיה לדף המשתמש שלכם עם השם 'טיוטה', באופן הזה: משתמש:פלוני(אתם)/טיוטה. כך יישאר הדף גם במרחב הסוגיות, אבל הוא יופנה לטיוטה שלכם.
#לכתוב בראש דף העריכה את התבנית <nowiki> {{סוגיה בבניה}}.</nowiki>

==כתיבה בסוגיה קיימת==
אם באתם לכתוב וראיתם שכבר כתבו על הסוגיה שלכם, זה מצויין, בדיוק בשביל זה נועד האתר. בדקו אם יש לכם הערות לשוניות, הוספת מקורות, אם יש טעויות כתיב, טעות בציון מקור וכו'. אם השינוי שאתם עושים הוא לא מהותי, סמנו זאת לפני השמירה כ'שינוי משני', שהכותב יידע שלא עשיתם שינוי מהותי.
 אם יש לכם מחלוקת מהותית עם כותב הסוגיה, אינכם מסכימים על הצורה שבה הוא תמצת את הגמרא או הבין שיטה מסויימת, אתם יכולים לשנות את מה שכתב, אבל מידת דרך ארץ היא קודם לפנות אליו בדף השיחה ולכתוב שם את ההשגה שלכם, ולא מיד לשנות את מה שכתב בעמל תורתו. תנו לו אפשרות להסביר את עצמו בדף השיחה, אולי תגיעו לעמק השווה.
 ייתכן גם שיש לכם מחלוקת על כל דרך הצגת הסוגיה, אולי אתם חושבים שאפשר לערוך אותה אחרת, או שכדאי לחלק את הסוגיה לשתי סוגיות שונות וכד', כתבו כל זה בדף השיחה ותחליטו יחד.

==חידושים==
ויקיסוגיה אינה מיועדת לכתיבת חידושי תורה. יש [http://www.hidush.co.il/ אתרים] שנבנו במיוחד בשביל זה. 
יחד עם זה המטרה של ויקיסוגיה היא לא רק להציג את כל מה שנכתב עד עכשיו בספרות הש"ס והפוסקים, אלא מתוך לימוד משותף של הרבה תלמידי חכמים, להגיע להבנות כוללות בסוגיות וליישב מחלוקות. לכן אם יש לכם דרך בסוגיה שהגעתם אליה מתוך עמל תורה, ואתם חושבים שהיא מועילה להבנת הסוגיה, אתם מוזמנים לכתוב אותה, ובתנאי שהיא ע"פ דרך הלימוד המקובלת בעם ישראל לאורך כל הדורות. 
אפשרות נוספת היא להציע אותה בדף השיחה, על מנת לקבל תגובות, ולהחליט יחד עם עוד תלמידי חכמים אם להכניס את החידוש הזה לדף התוכן, או להשאיר אותו בתור הצעה בדף השיחה.

==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==
בסוף כל סוגיה יש לכתוב כותרת 'שיעורים, מאמרים וכתבי עת' צרפו קישורים למאמרים שהתפרסמו בכתבי עת שונים, לשיעורים לצפייה ב'יוטיוב', 'ערוץ מאיר' וכד'.

חשוב לבדוק שאין אתם פוגעים ב[[ויקיסוגיה:זכויות יוצרים|זכויות יוצרים]].
 לאתר [http://www.rambish.org.il/ רמבי"ש] לדוגמא, [http://www.rambish.org.il/includes/TermsOfService.asp אסור לקשר ישירות למאמר], אלא רק לרשומת התצוגה, כמו [http://www.rambish.org.il/results.asp?SearchFunction=find&SearchCode=F1_SYS&SearchRequest=8938 כאן] למשל.
 באתר כתב העת [http://asif.co.il/ 'אסיף'] אף שלא כתוב שם שאסור לקשר ישירות למאמרים, הם ביקשו מאיתנו לא לעשות זאת, אלא לקשר לרשומת המאמר, כך שאפשר בלחיצה קלה להגיע מיד למאמר. כמו [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=10-pdf-81 כאן] למשל. אנו מכבדים את בקשתם.

כמו כן, אם יש לכם מאמר שכתבתם בסוגיה, ואין הוא מתאים לפי מבנהו וסגנונו או מכל סיבה אחרת, להיות כתוב כסוגיה באתר, אתם יכולים לעשות אליו קישור.

כיון שלשרת של אתר זה ניתן להעלות קבצי תמונה בלבד עם הסיומות הבאות:
png, gif, jpg, jpeg
ובדרך כלל מאמרים כתובים בקבצים מסוג DOC או PDF וכד', תצטרכו להעלותו לשרת אחר (כגון 'בלוג' שלכם או לאתר הישיבה שלכם), ולקשר אליו חיצונית.