https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%90.%D7%90 2026-05-02T04:48:44Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.37.0 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=21691 2026-04-26T20:33:55Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{עמוד ראשי/תיבה|<br /> כותרת=סוגיות אקטואליות|<br /> תוכן=<br /> #[[חמץ שעבר עליו הפסח]]<br /> #[[זמן ספירת העומר]]<br /> #[[מנהגי ימי ספירת העומר]]<br /> #[[מצות ספירת העומר והחייבים בה]]<br /> #[[נוסח הספירה וברכתה]]<br /> <br /> &lt;div style=&quot;text-align: left;&quot;&gt;<br /> {{גודל|3|'''[[:קטגוריה:ספירת העומר|כל הסוגיות על ספירת העומר]]''' [[קובץ:1leftarrow.png|20px|קישור=:קטגוריה:ספירת העומר]]}}<br /> |<br /> צבע=צהוב|<br /> }}</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=21690 2026-04-26T20:33:37Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{עמוד ראשי/תיבה|<br /> כותרת=סוגיות אקטואליות|<br /> תוכן=<br /> #[[חמץ שעבר עליו הפסח]]<br /> #[[זמן ספירת העומר]]<br /> #[[מנהגי ימי ספירת העומר]]<br /> #[[מצות ספירת העומר והחייבים בה]]<br /> #[[נוסח הספירה וברכתה<br /> <br /> &lt;div style=&quot;text-align: left;&quot;&gt;<br /> {{גודל|3|'''[[:קטגוריה:ספירת העומר|כל הסוגיות על ספירת העומר]]''' [[קובץ:1leftarrow.png|20px|קישור=:קטגוריה:ספירת העומר]]}}<br /> |<br /> צבע=צהוב|<br /> }}</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=21687 2026-03-05T14:46:05Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{עמוד ראשי/תיבה|<br /> כותרת=סוגיות אקטואליות|<br /> תוכן=<br /> #[[איסור חמץ בערב פסח]]<br /> #[[ביטול חמץ]]<br /> #[[ביעור חמץ שנמצא בתוך הפסח]]<br /> #[[המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות]]<br /> #[[חמץ נוקשה]]<br /> #[[חמץ שעבר עליו הפסח]]<br /> #[[תערובת חמץ]]<br /> <br /> &lt;div style=&quot;text-align: left;&quot;&gt;<br /> {{גודל|3|'''[[:קטגוריה:פסח|כל הסוגיות על פסח]]''' [[קובץ:1leftarrow.png|20px|קישור=:קטגוריה:פסח]]}}<br /> |<br /> צבע=צהוב|<br /> }}</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%95%D7%A3_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A4%D7%A1%D7%97_%D7%95%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%9F&diff=21686 2026-03-04T08:34:14Z

<p>א.א: /* הכרעת הראשונים */</p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות|ברכות א א|ברכות ט א||קרבן פסח ח טו|אורח חיים תעז א}}<br /> מחלוקת התנאים האם סוף זמן אכילת קרבן פסח בליל פסח הוא עד חצות או עד הבוקר, והדין בזמן הזה לענין אכילת אפיקומן.<br /> == מחלוקת ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ==<br /> === ברכות ===<br /> ב'''גמרא''' (ברכות ט א) מובאת ברייתא ובה מחלוקת תנאים לענין סוף זמן אכילת קרבן פסח. לדעת ראב&quot;ע אכילת פסח היא רק עד חצות, ואילו לדעת ר' עקיבא עד הבוקר.&lt;BR/&gt;<br /> ר' אלעזר בן עזריה לומד זאת בגזירה שווה מהפסוקים &quot;ואכלו את הבשר '''בלילה הזה'''&quot;, ו&quot;ועברתי בארץ מצרים '''בלילה הזה'''&quot;, כשם ש&quot;בלילה הזה&quot; האמור שם הוא בחצות, שכן בחצות עבר ה' בארץ מצרים, כן הוא גם לענין אכילת הבשר 'בלילה הזה', שהוא עד חצות.&lt;BR/&gt;לעומת זאת ר' עקיבא שסובר שאכילת בשר הפסח היא עד עלות השחר, לומד זאת מהפסוק: &quot;ואכלו אותו '''בחפזון&quot;''', כלומר עד השעה שנחפזו לצאת, שזהו בעלות השחר, שכן אסור היה להם לצאת איש מפתח ביתו עד הבוקר. <br /> <br /> מחלוקת תנאים זו מוזכרת במקומות נוספים בגמרא.<br /> === פסחים ===<br /> ה'''משנה''' במסכת פסחים (י ט) אומרת שקרבן הפסח אחר חצות מטמא הידיים, כלומר שאחר חצות כבר נעשה נותר, וחכמים גזרו על ה[[נותר שיטמא את הידיים]]. <br /> ואומרת ה'''גמרא''' שם (פסחים קכ ב) שהמשנה היא אליבא דר' אלעזר בן עזריה, שסובר שזמן אכילת הפסח הוא רק עד חצות ותו לא, שכן לר' עקיבא אינו נעשה נותר עד הבוקר.<br /> <br /> === מגילה ===<br /> ה'''משנה''' במסכת מגילה (ב ו) אומרת שדבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה. וה'''גמרא''' (מגילה כא א) לומדת שכיון שהמשנה הזכירה קודם לכן קצירת העומר והקטר חלבים ואיברים שכשרים כל הלילה, ואף על פי כן הוסיפה לומר באופן כללי שדבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה, הרי זה בא לרבות דבר שלא נכתב במפורש, ואומרת הגמרא שהכוונה לאכילת פסחים. וממילא דהו דלא כר' אלעזר בן עזריה, שכן הוא סובר שאכילת הפסח היא רק עד חצות.<br /> <br /> === זבחים ===<br /> ה'''משנה''' במסכת זבחים (ה ח) אומרת שהפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות. &lt;BR/&gt;<br /> ה'''גמרא''' (נז ב) אומרת שמשנה זו היא כדעת ר' אלעזר בן עזריה, שהרי לפי ר' עקיבא עד עלות השחר. אמנם אביי מעלה אפשרות שייתכן לפרש את המשנה גם אליבא דר' עקיבא, וכוונת המשנה היא רק לכתחילה וכדי להרחיק את האדם מן העבירה, אך בדיעבד מותר לאכול עד הבוקר. אך הגמרא דוחה פירוש זה, שכן לשון המשנה ''' 'אלא''' עד חצות' מוכיח שהוא דאורייתא כמו שאר הדברים המנויים שם (אלא בלילה, אלא למנוייו וכו').<br /> <br /> == מצה בזמן הזה ==<br /> עוד מביאה ה'''גמרא''' (פסחים קכ ב) את דברי רבא שאדם האוכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לא יצא ידי חובתו אליבא דראב&quot;ע. <br /> &lt;BR/&gt;לשאלת הגמרא שלכאורה דבר זה פשוט, שהרי דין מצה כדין קרבן פסח, שהרי נאמר: &quot;על מצות ומרורים יאכלוהו&quot;? משיבה הגמרא על פי דברי הגמרא לעיל (קכ א) שהפסוק &quot;ששת ימים תאכל עליו מצות וביום השביעי עצרת...&quot; לומדת הגמרא שכל ימות החג אכילת מצה היא רשות. אמנם ביום הראשון הכתוב קבעו חובה שנאמר: &quot;על מצות ומרורים יאכלוהו&quot;, ואף בזמן שאין בית המקדש קיים חובה הוא שנאמר: &quot;בערב תאכלו מצות&quot;. והיה ניתן לחשוב שכיון שיש פסוק מיוחד ליום הראשון לקבעו חובה אחר שהוצא מדין חובה כשאר הימים, אם כן יש לו דין בפני עצמו להיות מותר כל הלילה, קמ&quot;ל רבא שאין זמן אכילתו אלא עד חצות וכר' אלעזר בן עזריה.<br /> <br /> דברי רבא מתייחסים לאכילת מצה של מצוה, ולא לאכילת אפיקומן. אמנם יש שלמדו מזה גם לאכילת אפיקומן בזמן הזה, וכדלהלן.<br /> <br /> == הכרעת הראשונים==<br /> הראשונים דנו כמי יש לפסוק להלכה, אם כר' עקיבא מצד שהלכה כר' עקיבא מחבירו, וכן סתם המשנה במגילה כמותו, או דלמא כר' אלעזר בן עזריה לפני שסתמות המשניות בפסחים ובזבחים וסתם הגמרא בברכות מוכיחות כמותו.<br /> <br /> ה'''רי&quot;ף''' לא הזכיר סוגיה זו, לא בברכות ולא בפסחים.&lt;BR/&gt;<br /> '''רבנו חננאל''' (פסחים קכ ב) כתב להדיא שהלכה כר' אלעזר בן עזריה, לפי שסתם משנה כמותו.&lt;BR/&gt;<br /> וכן כתב ב'''ספר האגודה''' (זבחים נז ב) בשם ר&quot;י, שכיון שישנן שלוש סתמות כראב&quot;ע ורק אחת כרבי עקיבא.<br /> <br /> וכן ה'''ר&quot;ן''' על הרי&quot;ף (פסחים כז ב ד&quot;ה גרסינן, מגילה ז א ד&quot;ה זה הכלל) כתב שיש אומרים שהלכה כראב&quot;ע לפי שסתמא דגמרא בברכות כוותיה, וכן סתם המשניות בפסחים ובזבחים. ואף שיש גם סתמא כר' עקיבא, מ&quot;מ הולכים לחומרא שלא לאכול את האיפקומן עד חצות. וסיים שאף שיש מקלים כר' עקיבא, לפי שהלכה כמותו מחבירו, וגם סתם המשנה במגילה כמותו, מ&quot;מ אין להקל בכך.<br /> <br /> גם ה'''רא&quot;ש''' (פסחים י לח) כתב שנראה שהלכה כר' אלעזר בן עזריה, ואף שיש גם סתמא כר' עקיבא ואי אפשר לומר שהיא פחות עדיפה על שאר סתמי הגמרות למרות שהיא אחת כנגד שלשה, מ&quot;מ נכון להחמיר כראב&quot;ע, לפי שאפשר שגם ר' עקיבא מודה שיש להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאורייתא. וכתב שכן היה נוהג רבנו תם לאכול את האפיקומן קודם חצות.&lt;BR/&gt;<br /> גם בברכות (א ט) כתב שכיון שמספקא לן כמי הלכה, צריך להחמיר ולאכול את האפיקומן קודם חצות. וכן העתיק להלכה ה'''טור''' {{היברובוקס טוש&quot;ע|2056|אורח חיים תעז}}.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=9&amp;rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&amp;hilchos=50&amp;perek=8&amp;halocha=15 (קרבן פסח ח טו)] כתב שמדין תורה הפסח נאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, אבל כדי להרחיק את האדם מן העבירה, אמרו חכמים לאכלו עד חצות. וכן כתב גם בפירוש המשניות (מגילה ב ו).<br /> <br /> == שלחן ערוך ואחרונים ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' {{היברובוקס טוש&quot;ע|2254|אורח חיים תעז א}} כתב שיהיה זהיר לאכול את האפיקומן קודם חצות. גם ה'''רמ&quot;א''' שם לא השיג.<br /> <br /> [[קטגוריה: קרבן פסח]]<br /> [[קטגוריה: ליל הסדר]]<br /> [[קטגוריה: ברכות ט.]]<br /> [[קטגוריה: פסחים קכ:]]<br /> [[קטגוריה: מגילה כא.]]<br /> [[קטגוריה: זבחים נז:]]<br /> [[קטגוריה: קרבן פסח פרק ח]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן תעז]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%95%D7%A3_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A4%D7%A1%D7%97_%D7%95%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%9F&diff=21685 2026-03-04T08:25:09Z

<p>א.א: /* הכרעת הראשונים */</p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות|ברכות א א|ברכות ט א||קרבן פסח ח טו|אורח חיים תעז א}}<br /> מחלוקת התנאים האם סוף זמן אכילת קרבן פסח בליל פסח הוא עד חצות או עד הבוקר, והדין בזמן הזה לענין אכילת אפיקומן.<br /> == מחלוקת ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ==<br /> === ברכות ===<br /> ב'''גמרא''' (ברכות ט א) מובאת ברייתא ובה מחלוקת תנאים לענין סוף זמן אכילת קרבן פסח. לדעת ראב&quot;ע אכילת פסח היא רק עד חצות, ואילו לדעת ר' עקיבא עד הבוקר.&lt;BR/&gt;<br /> ר' אלעזר בן עזריה לומד זאת בגזירה שווה מהפסוקים &quot;ואכלו את הבשר '''בלילה הזה'''&quot;, ו&quot;ועברתי בארץ מצרים '''בלילה הזה'''&quot;, כשם ש&quot;בלילה הזה&quot; האמור שם הוא בחצות, שכן בחצות עבר ה' בארץ מצרים, כן הוא גם לענין אכילת הבשר 'בלילה הזה', שהוא עד חצות.&lt;BR/&gt;לעומת זאת ר' עקיבא שסובר שאכילת בשר הפסח היא עד עלות השחר, לומד זאת מהפסוק: &quot;ואכלו אותו '''בחפזון&quot;''', כלומר עד השעה שנחפזו לצאת, שזהו בעלות השחר, שכן אסור היה להם לצאת איש מפתח ביתו עד הבוקר. <br /> <br /> מחלוקת תנאים זו מוזכרת במקומות נוספים בגמרא.<br /> === פסחים ===<br /> ה'''משנה''' במסכת פסחים (י ט) אומרת שקרבן הפסח אחר חצות מטמא הידיים, כלומר שאחר חצות כבר נעשה נותר, וחכמים גזרו על ה[[נותר שיטמא את הידיים]]. <br /> ואומרת ה'''גמרא''' שם (פסחים קכ ב) שהמשנה היא אליבא דר' אלעזר בן עזריה, שסובר שזמן אכילת הפסח הוא רק עד חצות ותו לא, שכן לר' עקיבא אינו נעשה נותר עד הבוקר.<br /> <br /> === מגילה ===<br /> ה'''משנה''' במסכת מגילה (ב ו) אומרת שדבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה. וה'''גמרא''' (מגילה כא א) לומדת שכיון שהמשנה הזכירה קודם לכן קצירת העומר והקטר חלבים ואיברים שכשרים כל הלילה, ואף על פי כן הוסיפה לומר באופן כללי שדבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה, הרי זה בא לרבות דבר שלא נכתב במפורש, ואומרת הגמרא שהכוונה לאכילת פסחים. וממילא דהו דלא כר' אלעזר בן עזריה, שכן הוא סובר שאכילת הפסח היא רק עד חצות.<br /> <br /> === זבחים ===<br /> ה'''משנה''' במסכת זבחים (ה ח) אומרת שהפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות. &lt;BR/&gt;<br /> ה'''גמרא''' (נז ב) אומרת שמשנה זו היא כדעת ר' אלעזר בן עזריה, שהרי לפי ר' עקיבא עד עלות השחר. אמנם אביי מעלה אפשרות שייתכן לפרש את המשנה גם אליבא דר' עקיבא, וכוונת המשנה היא רק לכתחילה וכדי להרחיק את האדם מן העבירה, אך בדיעבד מותר לאכול עד הבוקר. אך הגמרא דוחה פירוש זה, שכן לשון המשנה ''' 'אלא''' עד חצות' מוכיח שהוא דאורייתא כמו שאר הדברים המנויים שם (אלא בלילה, אלא למנוייו וכו').<br /> <br /> == מצה בזמן הזה ==<br /> עוד מביאה ה'''גמרא''' (פסחים קכ ב) את דברי רבא שאדם האוכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לא יצא ידי חובתו אליבא דראב&quot;ע. <br /> &lt;BR/&gt;לשאלת הגמרא שלכאורה דבר זה פשוט, שהרי דין מצה כדין קרבן פסח, שהרי נאמר: &quot;על מצות ומרורים יאכלוהו&quot;? משיבה הגמרא על פי דברי הגמרא לעיל (קכ א) שהפסוק &quot;ששת ימים תאכל עליו מצות וביום השביעי עצרת...&quot; לומדת הגמרא שכל ימות החג אכילת מצה היא רשות. אמנם ביום הראשון הכתוב קבעו חובה שנאמר: &quot;על מצות ומרורים יאכלוהו&quot;, ואף בזמן שאין בית המקדש קיים חובה הוא שנאמר: &quot;בערב תאכלו מצות&quot;. והיה ניתן לחשוב שכיון שיש פסוק מיוחד ליום הראשון לקבעו חובה אחר שהוצא מדין חובה כשאר הימים, אם כן יש לו דין בפני עצמו להיות מותר כל הלילה, קמ&quot;ל רבא שאין זמן אכילתו אלא עד חצות וכר' אלעזר בן עזריה.<br /> <br /> דברי רבא מתייחסים לאכילת מצה של מצוה, ולא לאכילת אפיקומן. אמנם יש שלמדו מזה גם לאכילת אפיקומן בזמן הזה, וכדלהלן.<br /> <br /> == הכרעת הראשונים==<br /> הראשונים דנו כמי יש לפסוק להלכה, אם כר' עקיבא מצד שהלכה כר' עקיבא מחבירו, וכן סתם המשנה במגילה כמותו, או דלמא כר' אלעזר בן עזריה לפני שסתמות המשניות בפסחים ובזבחים וסתם הגמרא בברכות מוכיחות כמותו.<br /> <br /> ה'''רי&quot;ף''' לא הזכיר סוגיה זו, לא בברכות ולא בפסחים.&lt;BR/&gt;<br /> '''רבנו חננאל''' (פסחים קכ ב) כתב להדיא שהלכה כר' אלעזר בן עזריה, לפי שסתם משנה כמותו.&lt;BR/&gt;<br /> וכן כתב ב'''ספר האגודה''' (זבחים נז ב) בשם ר&quot;י, שכיון שישנן שלוש סתמות כראב&quot;ע ורק אחת כרבי עקיבא.<br /> <br /> אמנם ה'''ר&quot;ן''' על הרי&quot;ף (פסחים כז ב ד&quot;ה גרסינן, מגילה ז א ד&quot;ה זה הכלל) כתב שיש אומרים שהלכה כראב&quot;ע לפי שסתמא דגמרא בברכות כוותיה, וכן סתם המשניות בפסחים ובזבחים. ואף שיש גם סתמא כר' עקיבא, מ&quot;מ הולכים לחומרא לאכול את האיפקומן עד חצות. וסיים שאף שיש מקלים כר' עקיבא, לפי שהלכה כמותו מחבירו, וגם סתם המשנה במגילה כמותו, מ&quot;מ אין להקל בכך.<br /> <br /> גם ה'''רא&quot;ש''' (פסחים י לח) כתב שנראה שהלכה כר' אלעזר בן עזריה, ואף שיש גם סתמא כר' עקיבא ואי אפשר לומר שהיא פחות עדיפה על שאר סתמי הגמרות למרות שהיא אחת כנגד שלשה, מ&quot;מ נכון להחמיר כראב&quot;ע, לפי שאפשר שגם ר' עקיבא מודה שיש להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאורייתא. וכתב שכן היה נוהג רבנו תם לאכול את האפיקומן קודם חצות.&lt;BR/&gt;<br /> גם בברכות (א ט) כתב שכיון שמספקא לן כמי הלכה, צריך להחמיר ולאכול את האפיקומן קודם חצות. וכן העתיק להלכה ה'''טור''' {{היברובוקס טוש&quot;ע|2056|אורח חיים תעז}}.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=9&amp;rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&amp;hilchos=50&amp;perek=8&amp;halocha=15 (קרבן פסח ח טו)] כתב שמדין תורה הפסח נאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, אבל כדי להרחיק את האדם מן העבירה, אמרו חכמים לאכלו עד חצות. וכן כתב גם בפירוש המשניות (מגילה ב ו).<br /> <br /> == שלחן ערוך ואחרונים ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' {{היברובוקס טוש&quot;ע|2254|אורח חיים תעז א}} כתב שיהיה זהיר לאכול את האפיקומן קודם חצות. גם ה'''רמ&quot;א''' שם לא השיג.<br /> <br /> [[קטגוריה: קרבן פסח]]<br /> [[קטגוריה: ליל הסדר]]<br /> [[קטגוריה: ברכות ט.]]<br /> [[קטגוריה: פסחים קכ:]]<br /> [[קטגוריה: מגילה כא.]]<br /> [[קטגוריה: זבחים נז:]]<br /> [[קטגוריה: קרבן פסח פרק ח]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן תעז]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%95%D7%A3_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A4%D7%A1%D7%97_%D7%95%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%9F&diff=21684 2026-03-04T08:22:43Z

<p>א.א: /* שלחן ערוך ואחרונים */</p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br /> {{מקורות|ברכות א א|ברכות ט א||קרבן פסח ח טו|אורח חיים תעז א}}<br /> מחלוקת התנאים האם סוף זמן אכילת קרבן פסח בליל פסח הוא עד חצות או עד הבוקר, והדין בזמן הזה לענין אכילת אפיקומן.<br /> == מחלוקת ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ==<br /> === ברכות ===<br /> ב'''גמרא''' (ברכות ט א) מובאת ברייתא ובה מחלוקת תנאים לענין סוף זמן אכילת קרבן פסח. לדעת ראב&quot;ע אכילת פסח היא רק עד חצות, ואילו לדעת ר' עקיבא עד הבוקר.&lt;BR/&gt;<br /> ר' אלעזר בן עזריה לומד זאת בגזירה שווה מהפסוקים &quot;ואכלו את הבשר '''בלילה הזה'''&quot;, ו&quot;ועברתי בארץ מצרים '''בלילה הזה'''&quot;, כשם ש&quot;בלילה הזה&quot; האמור שם הוא בחצות, שכן בחצות עבר ה' בארץ מצרים, כן הוא גם לענין אכילת הבשר 'בלילה הזה', שהוא עד חצות.&lt;BR/&gt;לעומת זאת ר' עקיבא שסובר שאכילת בשר הפסח היא עד עלות השחר, לומד זאת מהפסוק: &quot;ואכלו אותו '''בחפזון&quot;''', כלומר עד השעה שנחפזו לצאת, שזהו בעלות השחר, שכן אסור היה להם לצאת איש מפתח ביתו עד הבוקר. <br /> <br /> מחלוקת תנאים זו מוזכרת במקומות נוספים בגמרא.<br /> === פסחים ===<br /> ה'''משנה''' במסכת פסחים (י ט) אומרת שקרבן הפסח אחר חצות מטמא הידיים, כלומר שאחר חצות כבר נעשה נותר, וחכמים גזרו על ה[[נותר שיטמא את הידיים]]. <br /> ואומרת ה'''גמרא''' שם (פסחים קכ ב) שהמשנה היא אליבא דר' אלעזר בן עזריה, שסובר שזמן אכילת הפסח הוא רק עד חצות ותו לא, שכן לר' עקיבא אינו נעשה נותר עד הבוקר.<br /> <br /> === מגילה ===<br /> ה'''משנה''' במסכת מגילה (ב ו) אומרת שדבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה. וה'''גמרא''' (מגילה כא א) לומדת שכיון שהמשנה הזכירה קודם לכן קצירת העומר והקטר חלבים ואיברים שכשרים כל הלילה, ואף על פי כן הוסיפה לומר באופן כללי שדבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה, הרי זה בא לרבות דבר שלא נכתב במפורש, ואומרת הגמרא שהכוונה לאכילת פסחים. וממילא דהו דלא כר' אלעזר בן עזריה, שכן הוא סובר שאכילת הפסח היא רק עד חצות.<br /> <br /> === זבחים ===<br /> ה'''משנה''' במסכת זבחים (ה ח) אומרת שהפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות. &lt;BR/&gt;<br /> ה'''גמרא''' (נז ב) אומרת שמשנה זו היא כדעת ר' אלעזר בן עזריה, שהרי לפי ר' עקיבא עד עלות השחר. אמנם אביי מעלה אפשרות שייתכן לפרש את המשנה גם אליבא דר' עקיבא, וכוונת המשנה היא רק לכתחילה וכדי להרחיק את האדם מן העבירה, אך בדיעבד מותר לאכול עד הבוקר. אך הגמרא דוחה פירוש זה, שכן לשון המשנה ''' 'אלא''' עד חצות' מוכיח שהוא דאורייתא כמו שאר הדברים המנויים שם (אלא בלילה, אלא למנוייו וכו').<br /> <br /> == מצה בזמן הזה ==<br /> עוד מביאה ה'''גמרא''' (פסחים קכ ב) את דברי רבא שאדם האוכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לא יצא ידי חובתו אליבא דראב&quot;ע. <br /> &lt;BR/&gt;לשאלת הגמרא שלכאורה דבר זה פשוט, שהרי דין מצה כדין קרבן פסח, שהרי נאמר: &quot;על מצות ומרורים יאכלוהו&quot;? משיבה הגמרא על פי דברי הגמרא לעיל (קכ א) שהפסוק &quot;ששת ימים תאכל עליו מצות וביום השביעי עצרת...&quot; לומדת הגמרא שכל ימות החג אכילת מצה היא רשות. אמנם ביום הראשון הכתוב קבעו חובה שנאמר: &quot;על מצות ומרורים יאכלוהו&quot;, ואף בזמן שאין בית המקדש קיים חובה הוא שנאמר: &quot;בערב תאכלו מצות&quot;. והיה ניתן לחשוב שכיון שיש פסוק מיוחד ליום הראשון לקבעו חובה אחר שהוצא מדין חובה כשאר הימים, אם כן יש לו דין בפני עצמו להיות מותר כל הלילה, קמ&quot;ל רבא שאין זמן אכילתו אלא עד חצות וכר' אלעזר בן עזריה.<br /> <br /> דברי רבא מתייחסים לאכילת מצה של מצוה, ולא לאכילת אפיקומן. אמנם יש שלמדו מזה גם לאכילת אפיקומן בזמן הזה, וכדלהלן.<br /> <br /> == הכרעת הראשונים==<br /> הראשונים דנו כמי יש לפסוק להלכה, אם כר' עקיבא מצד שהלכה כר' עקיבא מחבירו, וכן סתם המשנה במגילה כמותו, או דלמא כר' אלעזר בן עזריה לפני שסתמות המשניות בפסחים ובזבחים וסתם הגמרא בברכות מוכיחות כמותו.<br /> <br /> ה'''רי&quot;ף''' לא הזכיר סוגיה זו, לא בברכות ולא בפסחים.&lt;BR/&gt;<br /> '''רבנו חננאל''' (פסחים קכ ב) כתב להדיא שהלכה כר' אלעזר בן עזריה, לפי שסתם משנה כמותו.&lt;BR/&gt;<br /> וכן כתב ב'''ספר האגודה''' (זבחים נז ב) בשם ר&quot;י, שכיון שישנן שלוש סתמות כראב&quot;ע ורק אחת <br /> <br /> אמנם ה'''ר&quot;ן''' על הרי&quot;ף (פסחים כז ב ד&quot;ה גרסינן, מגילה ז א ד&quot;ה זה הכלל) כתב שיש אומרים שהלכה כראב&quot;ע לפי שסתמא דגמרא בברכות כוותיה, וכן סתם המשניות בפסחים ובזבחים. ואף שיש גם סתמא כר' עקיבא, מ&quot;מ הולכים לחומרא לאכול את האיפקומן עד חצות. וסיים שאף שיש מקלים כר' עקיבא, לפי שהלכה כמותו מחבירו, וגם סתם המשנה במגילה כמותו, מ&quot;מ אין להקל בכך.<br /> <br /> גם ה'''רא&quot;ש''' (פסחים י לח) כתב שנראה שהלכה כר' אלעזר בן עזריה, ואף שיש גם סתמא כר' עקיבא ואי אפשר לומר שהיא פחות עדיפה על שאר סתמי הגמרות למרות שהיא אחת כנגד שלשה, מ&quot;מ נכון להחמיר כראב&quot;ע, לפי שאפשר שגם ר' עקיבא מודה שיש להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאורייתא. וכתב שכן היה נוהג רבנו תם לאכול את האפיקומן קודם חצות.&lt;BR/&gt;<br /> גם בברכות (א ט) כתב שכיון שמספקא לן כמי הלכה, צריך להחמיר ולאכול את האפיקומן קודם חצות. וכן העתיק להלכה ה'''טור''' {{היברובוקס טוש&quot;ע|2056|אורח חיים תעז}}.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=9&amp;rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&amp;hilchos=50&amp;perek=8&amp;halocha=15 (קרבן פסח ח טו)] כתב שמדין תורה הפסח נאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, אבל כדי להרחיק את האדם מן העבירה, אמרו חכמים לאכלו עד חצות. וכן כתב גם בפירוש המשניות (מגילה ב ו).<br /> <br /> == שלחן ערוך ואחרונים ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' {{היברובוקס טוש&quot;ע|2254|אורח חיים תעז א}} כתב שיהיה זהיר לאכול את האפיקומן קודם חצות. גם ה'''רמ&quot;א''' שם לא השיג.<br /> <br /> [[קטגוריה: קרבן פסח]]<br /> [[קטגוריה: ליל הסדר]]<br /> [[קטגוריה: ברכות ט.]]<br /> [[קטגוריה: פסחים קכ:]]<br /> [[קטגוריה: מגילה כא.]]<br /> [[קטגוריה: זבחים נז:]]<br /> [[קטגוריה: קרבן פסח פרק ח]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן תעז]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=21683 2026-02-23T14:31:58Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{עמוד ראשי/תיבה|<br /> כותרת=סוגיות אקטואליות|<br /> תוכן=<br /> #[[בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר]]<br /> #[[ברכות קריאת המגילה]]<br /> #[[החייבים בקריאת המגילה והכשרים לקרותה]]<br /> #[[סמוך ונראה לכרך]]<br /> #[[פורים שחל להיות בשבת]]<br /> #[[קריאת המגילה למוקפים]]<br /> #[[קריאת המגילה קודם ימי הפורים]]<br /> <br /> &lt;div style=&quot;text-align: left;&quot;&gt;<br /> {{גודל|3|'''[[:קטגוריה:פורים|כל הסוגיות על פורים]]''' [[קובץ:1leftarrow.png|20px|קישור=:קטגוריה:פורים]]}}<br /> |<br /> צבע=צהוב|<br /> }}</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=21682 2025-12-11T06:53:57Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{עמוד ראשי/תיבה|<br /> כותרת=סוגיות אקטואליות|<br /> תוכן=<br /> #[[הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת]]<br /> #[[זמן הדלקת נרות חנוכה]]<br /> #[[כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה]]<br /> #[[מקום הדלקת נר חנוכה]]<br /> #[[שמנים ופתילות הכשרים לחנוכה]]<br /> <br /> &lt;div style=&quot;text-align: left;&quot;&gt;<br /> {{גודל|3|'''[[:קטגוריה:חנוכה|כל הסוגיות על חנוכה]]''' [[קובץ:1leftarrow.png|20px|קישור=:קטגוריה:חנוכה]]}}<br /> |<br /> צבע=צהוב|<br /> }}</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=21681 2025-12-11T06:53:24Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{עמוד ראשי/תיבה|<br /> כותרת=סוגיות אקטואליות|<br /> תוכן=<br /> #[[כוונה בתקיעת שופר]]<br /> #[[המלך הקדוש והמלך המשפט]]<br /> #[[סוכה הגבוהה מעשרים אמה]]<br /> #[[סוכה שתחת האילן]]<br /> #[[פסל היוצא מן הסוכה]]<br /> #[[שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח]]<br /> <br /> #[[הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת]]<br /> #[[זמן הדלקת נרות חנוכה]]<br /> #[[כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה]]<br /> #[[מקום הדלקת נר חנוכה]]<br /> #[[שמנים ופתילות הכשרים לחנוכה]]<br /> <br /> &lt;div style=&quot;text-align: left;&quot;&gt;<br /> {{גודל|3|'''[[:קטגוריה:מועדים|כל הסוגיות על מועדי תשרי]]''' [[קובץ:1leftarrow.png|20px|קישור=:קטגוריה:מועדים]]}}<br /> |<br /> צבע=צהוב|<br /> }}</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99:Sitenotice&diff=21679 2025-09-16T11:05:40Z

<p>א.א: הסרת כל התוכן מהדף</p> <hr /> <div></div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99/%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=21678 2025-09-15T21:39:18Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{עמוד ראשי/תיבה|<br /> כותרת=סוגיות אקטואליות|<br /> תוכן=<br /> #[[כוונה בתקיעת שופר]]<br /> #[[המלך הקדוש והמלך המשפט]]<br /> #[[סוכה הגבוהה מעשרים אמה]]<br /> #[[סוכה שתחת האילן]]<br /> #[[פסל היוצא מן הסוכה]]<br /> #[[שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח]]<br /> <br /> &lt;div style=&quot;text-align: left;&quot;&gt;<br /> {{גודל|3|'''[[:קטגוריה:מועדים|כל הסוגיות על מועדי תשרי]]''' [[קובץ:1leftarrow.png|20px|קישור=:קטגוריה:מועדים]]}}<br /> |<br /> צבע=צהוב|<br /> }}</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%97_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A6%D7%94_%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8_%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8_%D7%95%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A5_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%94&diff=21663 2025-06-01T10:06:04Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{מקורות|עירובין א א|עירובין יא.-יא:||שבת טז טז|אורח חיים שסב י}}<br /> האם צורת הפתח מועילה לפרצה יותר מעשר, ולפרוץ מרובה על העומד ובאיזה אופן<br /> <br /> == מהלך הגמרא ==<br /> <br /> ה'''משנה''' (עירובין א א) אומרת שאם יש מבוי שהפתח שלו רחב מי' אמות צריך למעטו. <br /> &lt;BR/&gt;מסביר '''רש&quot;י''' על המשנה (עירובין ב א ד&quot;ה והרחב מעשר), שעשר אמות הוא רוחב סתם פתחים, אבל יתר מכאן לא נקרא פתח אלא פרצה, ולכן צריך למעט את רוחב כניסתה ולהעמידו על עשר או פחות. <br /> &lt;BR/&gt;עוד מוסיפה המשנה לומר שאם יש לו צורת הפתח, אע&quot;פ שהוא רחב מעשר אינו צריך למעט.<br /> <br /> === דעת רב ורב יוסף ===<br /> ב'''גמרא''' (יא א) מובא שכשרב יהודה שנה משנה זו לחייא בר רב בפני רב, תיקן אותו רב שיש לשנות במשנה שצריך למעט, כלומר שגם כאשר יש צורת הפתח, אם הפתח רחב מעשר צריך למעט. כלומר רב סובר שלא כפשט המשנה, שפירצה שהיא רחבה מעשר לא מועיל לה צורת הפתח, וצריך אף אותה למעט.<br /> <br /> רב יוסף לומד דין נוסף מדברי רב, שאם יש חצר שרובה פתחים וחלונות, אינה ניתרת בצורת הפתח, כלומר ואסור לטלטל בתוכה כיוון שהפרוץ בה מרובה על העומד. &lt;BR/&gt;<br /> ולומד זאת רב יוסף מדברי רב באופן הזה - הואיל ופתח יותר מעשר אוסר במבוי, ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר, כשם שלא מועיל צורת הפתח ביותר מעשר, כך לא יועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה. <br /> &lt;BR/&gt;כלומר דעת רב יוסף לומר שכשם שאין צורת הפתח מועילה למעט פרצה יותר מעשר ולעשותה כפתח, כך לא תועיל צורת הפתח לבטל את הפרצות במחיצה שהפרוץ בה מרובה על העומד ולעשותן כפתחים, אלא יש צורך למעט את הפרצות במחיצות ממש. <br /> <br /> הגמרא דוחה את דברי רב יוסף ואומרת, שאין ללמוד מדין יותר מעשר לדין פרוץ מרובה על העומד, שכן מצאנו שפרוץ מרובה על העומד קל יותר, ולכן אפשר שיועיל בו צורת הפתח אף שבפירצה יותר מעשר אינו מועיל. <br /> &lt;BR/&gt;והיכן מצאנו שדין פרוץ מרובה על העומד קל מדין יותר מעשר - לגבי פסי ביראות, שאומרת המשנה (עירובין ב א) שבשביל עולי רגלים התירו לעשות דיומדין לביראות מארבע רוחות, ואף ששם הפרוץ מרובה על העומד, העמידו הדין על דין תורה והתירו לצורך עולי רגלים. והנה לר' מאיר שם במשנה לא התירו אלא בעשר, אבל ביותר מעשר צריך לעשות עוד דיומדין, ואף שפרוץ שם מרובה על העומד, מותר. נמצא שפרוץ מרובה על העומד קל יותר מפירצה יותר מעשר, ואם כן אין הוכחה לדברי רב יוסף בדעת רב.<br /> <br /> === ראיה מהברייתא ===<br /> הגמרא מנסה להביא ראיה לדברי רב יוסף, שהברייתא אומרת שאם יש דפנות שרובן פתחים וחלונות אסור ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ. <br /> &lt;BR/&gt;ומעירה הגמרא שלא ייתכן לומר ש'רובן פתחים וחלונות' שהרי אז לא תובן הסיפא של הברייתא, שיהיה עומד מרובה על הפרוץ, שהרי הרוב הוא פרוץ. אלא צריך לתקן ולומר 'שריבה בהן פתחים וחלונות', כלומר שיש שם הרבה פתחים וחלונות, שזה מותר אם הפתחים אינם הרוב אלא המיעוט. <br /> &lt;BR/&gt;בכל אופן עולה מהברייתא שרק אם העומד מרובה על הפרוץ, כלומר שיש יותר דפנות מאשר פתחים, אז מותר לטלטל בתוך המחיצה. אך אם יש יותר פתחים מדפנות, אף שלכל הפתחים יש צורת הפתח, אסור&lt;ref&gt;כבר מתוך קושיית הגמרא עולה שהפתחים, אף שהם נחשבים צורת הפתח לכל דבר, עדיין הם מוגדרים כפרוץ לענין פרוץ מרובה על העומד. כלומר אף שצורת הפתח מועילה לבטל את הפרצה שלא תפסול את המחיצה כולה, מ&quot;מ לא רק שאינה נחשבת כעומד, אלא היא ממשיכה להיחשב כפרוץ ממש. ואפשר היה לומר שבתירוץ, הגמרא חזרה בה וסוברת שצורת הפתח נחשב עומד או לכל הפחות לא נחשב פרוץ אלא ניטרלי, אך אז לא מובן למה צריך לתרץ בפיתחי שימאי, יכלה הגמרא לומר שלשון הברייתא 'ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ' הכוונה שהפתחים גם הם מצטרפים לעומד, וממילא אין ראיה לדברי רב יוסף.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> דוחה רב כהנא את הסיוע מהברייתא ואומר ששם מדובר שצורת הפתח אינה תקינה ואינה יכולה לבטל את הפירצה, שכן מדובר שם בפיתחי שימאי. <br /> &lt;BR/&gt;שני פירושים נאמרו מהם פיתחי שימאי. לפירוש אחד הכוונה שהמזוזות שבצדדים אינם ישרים אלא האבנים יוצאות ונכנסות, ולכן אין זו צורת פתח. לפירוש שני מדובר שאין תקרה, וכל פתח שאין בו תקרה על גבי שתי המזוזות, אינו מבטל את הפירצה.<br /> <br /> === מחלוקת ריש לקיש ור' יוחנן ===<br /> הגמרא מנסה לומר שאף ר' יוחנן סובר כרב שבפרצה יותר מעשר לא תועיל צורת הפתח, ולמדה זאת מתוך מחלוקת שהיתה לו עם ריש לקיש, לגבי מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שהיה לו שדה, ומתח ארבע קונדסין (כעין מוטות) בארבע פינות השדה ועליהן הוא מתח זמורה כעין צורת הפתח. ושבא אותו מעשה לפני חכמים הם התירו לו. ולדעת ר' יוחנן התירו לו רק לענין כלאים, אבל לא התירו לו לענין שבת (לעומת דעת ריש לקיש שסובר שהתירו לו אף לעניין שבת). <br /> &lt;BR/&gt;ומזה רוצה ללמוד הגמרא שר' יוחנן סובר כרב שבפירצה יותר מעשר לא מועיל צורת הפתח, שהרי אם מדובר בפחות מעשר אין סיבה שר' יוחנן יאמר שלא התירו לו לענין שבת. <br /> &lt;BR/&gt;אך הגמרא דוחה ואומרת שאפשר להעמיד בפחות מעשר אלא שצורת הפתח עמדה מן הצד, ונחלקו האמוראים האם מועילה [[צורת הפתח מן הצד]], וממילא אין ראיה מה סובר ר' יוחנן בעניין צורת הפתח ביותר מעשר.<br /> <br /> == ביאור דעת רב ורב יוסף ==<br /> === בכמה רוחות חשיב פרוץ מרובה ===<br /> כתבו ה'''תוספות''' (ד&quot;ה חצר) שכל דברי רב יוסף שאינו מועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה, זהו דווקא שהפרוץ מרובה הוא מכל ארבע רוחות, אבל אם משתי רוחות יש מחיצות, כגון במבוי מפולש, ובשתי רוחות הפרוץ מרובה על העומד, מועיל בהן צורת הפתח כל שהיא פחות מעשר. והוכיחו זאת, שהרי לרב ודאי מועיל צורת הפתח במבוי שאינו מפולש, ואף במפולש ס&quot;ל לרב שמועיל [[צורת הפתח משני צדדין]], והרי שם הרוח כולה פרוצה, אלא ודאי שמועיל צורת הפתח כל שהפרוץ מרובה הוא רק מרוח אחת או שתיים, ולא פסל רב יוסף אלא שהפרוץ מרובה מד' רוחות.<br /> &lt;BR/&gt;והוסיפו התוספות בטעם הדבר, שרב יוסף לומד זאת מצורת הפתח ביותר מעשר, שהטעם ששם אינו מועיל לפי שביותר מעשר לא מיקרי פתח, והוא הדין גם לענין פרוץ מרובה, שדווקא מארבע רוחות אמרינן שלא עבדינן פתח מארבע רוחות, אבל במחיצה אחת עבדי אינשי פתח.<br /> <br /> == הוכחה ממעשה בית חורתן שצורת הפתח מועיל גם בפרוץ מרובה ==<br /> כתבו ה'''תוספות''' (ד&quot;ה אילימא) שלכאורה מדברי הגמרא לגבי ר' יוחנן יש ראיה שצורת הפתח מועיל אף בפרוץ מרובה, שהרי במעשה בבקעת בית חורתן מדובר שהיה פרוץ מארבע רוחות, ובכל זאת אומרת הגמרא שפשיטא שאם מדובר בפחות מעשר אף ר' יוחנן יודה שמותר גם לענין שבת. ומסיקים מזה התוספות שהגמרא סוברת שדברי רב יוסף נדחו, שהרי אם לא כן אפשר שאף ר' יוחנן סובר כמותו, ויאמר שאף בפחות מעשר אסור מפני שהוא פרוץ מרובה על העומד. <br /> &lt;BR/&gt;ומ&quot;מ מסיקים התוספות שהיתר זה של ארבע צורות הפתח מארבע רוחות, אינו מרווח כל כך, שהרי אם כן היו עושים כן גם בביראות במקום הדיומדין שהתירו לבהמה. אלא צריך לומר שצורת הפתח לא מתקיים כל כך, כי הגמלים היו יכולים להפיל אותה, וגם בקלות יכול היה ליפול ברוח מצויה, לפי שצריך להגביהו למעלה מפני הגמלים. ועוד הוסיפו התוספות שבשיירא אין להתיר ארבע צורות הפתח, כמו שיש להתיר בחצר שהוא מוקף לדירה.<br /> <br /> &lt;BR/&gt;דעת ה'''ריצב&quot;א''' לעומת זאת, המובאת גם היא בתוספות, שבאמת אין הוכחה ממעשה בית חורתן להתיר צורת הפתח גם בפרוץ מרובה, שכן לא מדובר בארבע דפנות אלא בשתי דפנות, וכוונת הגמרא לומר שכשם שהתירו בארבע דפנות לענין כלאים, כך התירו בשתי דפנות לענין שבת, וממילא אין כאן פרוץ מרובה כלל, וכל השקלא וטריא בגמרא הוא רק לענין יותר מעשר או פחות מעשר.<br /> <br /> פירוש שלישי שמביאים התוספות בשם '''השר מקוצי''' שבשלב השאלה 'אילימא בעשר בהא לימא ר' יוחנן בשבת לא', הגמרא מניחה שר' יוחנן לא סובר כרב אלא שצוה&quot;פ מועילה גם ביותר מעשר, וממילא גם בפרוץ מרובה על העומד, ולכן ודאי שר' יוחנן יתיר גם לענין שבת. לכן הגמרא דוחה ואומרת שמכך שר' יוחנן אסר לגבי שבת, על כורחך זה משום שס&quot;ל כרב שביותר מעשר לא מועיל צורת הפתח, וה&quot;ה שאסור גם בפרוץ מרובה אף כשיש צורת הפתח, וכרב יוסף.<br /> &lt;BR/&gt;יוצא לפי שיטה זו, שמי שסובר כרב שצורת הפתח לא מועילה ביותר מעשר, סובר גם שצורת הפתח לא מועילה בפרוץ מרובה.<br /> <br /> == שיטת הרמב&quot;ם ==<br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת טז טז) פוסק להלכה שלא כרב, <br /> == הערות שוליים ==<br /> <br /> [[קטגוריה:מחיצות ורשויות]]<br /> [[קטגוריה: עירובין יא.]]<br /> [[קטגוריה: עירובין יא:]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק טז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%97_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A6%D7%94_%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8_%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8_%D7%95%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A5_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%94&diff=21662 2025-06-01T10:04:17Z

<p>א.א: /* הוכחה ממעשה בית חורתן שצורת הפתח מועיל גם בפרוץ מרובה */</p> <hr /> <div>{{מקורות|עירובין א א|עירובין יא.-יא:||שבת טז טז|אורח חיים שסב י}}<br /> האם צורת הפתח מועילה לפרצה יותר מעשר, ולפרוץ מרובה על העומד ובאיזה אופן<br /> <br /> == מהלך הגמרא ==<br /> <br /> ה'''משנה''' (עירובין א א) אומרת שאם יש מבוי שהפתח שלו רחב מי' אמות צריך למעטו. <br /> &lt;BR/&gt;מסביר '''רש&quot;י''' על המשנה (עירובין ב א ד&quot;ה והרחב מעשר), שעשר אמות הוא רוחב סתם פתחים, אבל יתר מכאן לא נקרא פתח אלא פרצה, ולכן צריך למעט את רוחב כניסתה ולהעמידו על עשר או פחות. <br /> &lt;BR/&gt;עוד מוסיפה המשנה לומר שאם יש לו צורת הפתח, אע&quot;פ שהוא רחב מעשר אינו צריך למעט.<br /> <br /> === דעת רב ורב יוסף ===<br /> ב'''גמרא''' (יא א) מובא שכשרב יהודה שנה משנה זו לחייא בר רב בפני רב, תיקן אותו רב שיש לשנות במשנה שצריך למעט, כלומר שגם כאשר יש צורת הפתח, אם הפתח רחב מעשר צריך למעט. כלומר רב סובר שלא כפשט המשנה, שפירצה שהיא רחבה מעשר לא מועיל לה צורת הפתח, וצריך אף אותה למעט.<br /> <br /> רב יוסף לומד דין נוסף מדברי רב, שאם יש חצר שרובה פתחים וחלונות, אינה ניתרת בצורת הפתח, כלומר ואסור לטלטל בתוכה כיוון שהפרוץ בה מרובה על העומד. &lt;BR/&gt;<br /> ולומד זאת רב יוסף מדברי רב באופן הזה - הואיל ופתח יותר מעשר אוסר במבוי, ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר, כשם שלא מועיל צורת הפתח ביותר מעשר, כך לא יועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה. <br /> &lt;BR/&gt;כלומר דעת רב יוסף לומר שכשם שאין צורת הפתח מועילה למעט פרצה יותר מעשר ולעשותה כפתח, כך לא תועיל צורת הפתח לבטל את הפרצות במחיצה שהפרוץ בה מרובה על העומד ולעשותן כפתחים, אלא יש צורך למעט את הפרצות במחיצות ממש. <br /> <br /> הגמרא דוחה את דברי רב יוסף ואומרת, שאין ללמוד מדין יותר מעשר לדין פרוץ מרובה על העומד, שכן מצאנו שפרוץ מרובה על העומד קל יותר, ולכן אפשר שיועיל בו צורת הפתח אף שבפירצה יותר מעשר אינו מועיל. <br /> &lt;BR/&gt;והיכן מצאנו שדין פרוץ מרובה על העומד קל מדין יותר מעשר - לגבי פסי ביראות, שאומרת המשנה (עירובין ב א) שבשביל עולי רגלים התירו לעשות דיומדין לביראות מארבע רוחות, ואף ששם הפרוץ מרובה על העומד, העמידו הדין על דין תורה והתירו לצורך עולי רגלים. והנה לר' מאיר שם במשנה לא התירו אלא בעשר, אבל ביותר מעשר צריך לעשות עוד דיומדין, ואף שפרוץ שם מרובה על העומד, מותר. נמצא שפרוץ מרובה על העומד קל יותר מפירצה יותר מעשר, ואם כן אין הוכחה לדברי רב יוסף בדעת רב.<br /> <br /> === ראיה מהברייתא ===<br /> הגמרא מנסה להביא ראיה לדברי רב יוסף, שהברייתא אומרת שאם יש דפנות שרובן פתחים וחלונות אסור ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ. <br /> &lt;BR/&gt;ומעירה הגמרא שלא ייתכן לומר ש'רובן פתחים וחלונות' שהרי אז לא תובן הסיפא של הברייתא, שיהיה עומד מרובה על הפרוץ, שהרי הרוב הוא פרוץ. אלא צריך לתקן ולומר 'שריבה בהן פתחים וחלונות', כלומר שיש שם הרבה פתחים וחלונות, שזה מותר אם הפתחים אינם הרוב אלא המיעוט. <br /> &lt;BR/&gt;בכל אופן עולה מהברייתא שרק אם העומד מרובה על הפרוץ, כלומר שיש יותר דפנות מאשר פתחים, אז מותר לטלטל בתוך המחיצה. אך אם יש יותר פתחים מדפנות, אף שלכל הפתחים יש צורת הפתח, אסור&lt;ref&gt;כבר מתוך קושיית הגמרא עולה שהפתחים, אף שהם נחשבים צורת הפתח לכל דבר, עדיין הם מוגדרים כפרוץ לענין פרוץ מרובה על העומד. כלומר אף שצורת הפתח מועילה לבטל את הפרצה שלא תפסול את המחיצה כולה, מ&quot;מ לא רק שאינה נחשבת כעומד, אלא היא ממשיכה להיחשב כפרוץ ממש. ואפשר היה לומר שבתירוץ, הגמרא חזרה בה וסוברת שצורת הפתח נחשב עומד או לכל הפחות לא נחשב פרוץ אלא ניטרלי, אך אז לא מובן למה צריך לתרץ בפיתחי שימאי, יכלה הגמרא לומר שלשון הברייתא 'ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ' הכוונה שהפתחים גם הם מצטרפים לעומד, וממילא אין ראיה לדברי רב יוסף.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> דוחה רב כהנא את הסיוע מהברייתא ואומר ששם מדובר שצורת הפתח אינה תקינה ואינה יכולה לבטל את הפירצה, שכן מדובר שם בפיתחי שימאי. <br /> &lt;BR/&gt;שני פירושים נאמרו מהם פיתחי שימאי. לפירוש אחד הכוונה שהמזוזות שבצדדים אינם ישרים אלא האבנים יוצאות ונכנסות, ולכן אין זו צורת פתח. לפירוש שני מדובר שאין תקרה, וכל פתח שאין בו תקרה על גבי שתי המזוזות, אינו מבטל את הפירצה.<br /> <br /> === מחלוקת ריש לקיש ור' יוחנן ===<br /> הגמרא מנסה לומר שאף ר' יוחנן סובר כרב שבפרצה יותר מעשר לא תועיל צורת הפתח, ולמדה זאת מתוך מחלוקת שהיתה לו עם ריש לקיש, לגבי מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שהיה לו שדה, ומתח ארבע קונדסין (כעין מוטות) בארבע פינות השדה ועליהן הוא מתח זמורה כעין צורת הפתח. ושבא אותו מעשה לפני חכמים הם התירו לו. ולדעת ר' יוחנן התירו לו רק לענין כלאים, אבל לא התירו לו לענין שבת (לעומת דעת ריש לקיש שסובר שהתירו לו אף לעניין שבת). <br /> &lt;BR/&gt;ומזה רוצה ללמוד הגמרא שר' יוחנן סובר כרב שבפירצה יותר מעשר לא מועיל צורת הפתח, שהרי אם מדובר בפחות מעשר אין סיבה שר' יוחנן יאמר שלא התירו לו לענין שבת. <br /> &lt;BR/&gt;אך הגמרא דוחה ואומרת שאפשר להעמיד בפחות מעשר אלא שצורת הפתח עמדה מן הצד, ונחלקו האמוראים האם מועילה [[צורת הפתח מן הצד]], וממילא אין ראיה מה סובר ר' יוחנן בעניין צורת הפתח ביותר מעשר.<br /> <br /> == ביאור דעת רב ורב יוסף ==<br /> === בכמה רוחות חשיב פרוץ מרובה ===<br /> כתבו ה'''תוספות''' (ד&quot;ה חצר) שכל דברי רב יוסף שאינו מועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה, זהו דווקא שהפרוץ מרובה הוא מכל ארבע רוחות, אבל אם משתי רוחות יש מחיצות, כגון במבוי מפולש, ובשתי רוחות הפרוץ מרובה על העומד, מועיל בהן צורת הפתח כל שהיא פחות מעשר. והוכיחו זאת, שהרי לרב ודאי מועיל צורת הפתח במבוי שאינו מפולש, ואף במפולש ס&quot;ל לרב שמועיל [[צורת הפתח משני צדדין]], והרי שם הרוח כולה פרוצה, אלא ודאי שמועיל צורת הפתח כל שהפרוץ מרובה הוא רק מרוח אחת או שתיים, ולא פסל רב יוסף אלא שהפרוץ מרובה מד' רוחות.<br /> &lt;BR/&gt;והוסיפו התוספות בטעם הדבר, שרב יוסף לומד זאת מצורת הפתח ביותר מעשר, שהטעם ששם אינו מועיל לפי שביותר מעשר לא מיקרי פתח, והוא הדין גם לענין פרוץ מרובה, שדווקא מארבע רוחות אמרינן שלא עבדינן פתח מארבע רוחות, אבל במחיצה אחת עבדי אינשי פתח.<br /> <br /> == הוכחה ממעשה בית חורתן שצורת הפתח מועיל גם בפרוץ מרובה ==<br /> כתבו ה'''תוספות''' (ד&quot;ה אילימא) שלכאורה מדברי הגמרא לגבי ר' יוחנן יש ראיה שצורת הפתח מועיל אף בפרוץ מרובה, שהרי במעשה בבקעת בית חורתן מדובר שהיה פרוץ מארבע רוחות, ובכל זאת אומרת הגמרא שפשיטא שאם מדובר בפחות מעשר אף ר' יוחנן יודה שמותר גם לענין שבת. ומסיקים מזה התוספות שהגמרא סוברת שדברי רב יוסף נדחו, שהרי אם לא כן אפשר שאף ר' יוחנן סובר כמותו, ויאמר שאף בפחות מעשר אסור מפני שהוא פרוץ מרובה על העומד. <br /> &lt;BR/&gt;ומ&quot;מ מסיקים התוספות שהיתר זה של ארבע צורות הפתח מארבע רוחות, אינו מרווח כל כך, שהרי אם כן היו עושים כן גם בביראות במקום הדיומדין שהתירו לבהמה. אלא צריך לומר שצורת הפתח לא מתקיים כל כך, כי הגמלים היו יכולים להפיל אותה, וגם בקלות יכול היה ליפול ברוח מצויה, לפי שצריך להגביהו למעלה מפני הגמלים. ועוד הוסיפו התוספות שבשיירא אין להתיר ארבע צורות הפתח, כמו שיש להתיר בחצר שהוא מוקף לדירה.<br /> <br /> &lt;BR/&gt;דעת ה'''ריצב&quot;א''' לעומת זאת, המובאת גם היא בתוספות, שבאמת אין הוכחה ממעשה בית חורתן להתיר צורת הפתח גם בפרוץ מרובה, שכן לא מדובר בארבע דפנות אלא בשתי דפנות, וכוונת הגמרא לומר שכשם שהתירו בארבע דפנות לענין כלאים, כך התירו בשתי דפנות לענין שבת, וממילא אין כאן פרוץ מרובה כלל, וכל השקלא וטריא בגמרא הוא רק לענין יותר מעשר או פחות מעשר.<br /> <br /> פירוש שלישי שמביאים התוספות בשם '''השר מקוצי''' שבשלב השאלה 'אילימא בעשר בהא לימא ר' יוחנן בשבת לא', הגמרא מניחה שר' יוחנן לא סובר כרב אלא שצוה&quot;פ מועילה גם ביותר מעשר, וממילא גם בפרוץ מרובה על העומד, ולכן ודאי שר' יוחנן יתיר גם לענין שבת. לכן הגמרא דוחה ואומרת שמכך שר' יוחנן אסר לגבי שבת, על כורחך זה משום שס&quot;ל כרב שביותר מעשר לא מועיל צורת הפתח, וה&quot;ה שאסור גם בפרוץ מרובה אף כשיש צורת הפתח, וכרב יוסף.<br /> &lt;BR/&gt;יוצא לפי שיטה זו, שמי שסובר כרב שצורת הפתח לא מועילה ביותר מעשר, סובר גם שצורת הפתח לא מועילה בפרוץ מרובה.<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> <br /> [[קטגוריה:מחיצות ורשויות]]<br /> [[קטגוריה: עירובין יא.]]<br /> [[קטגוריה: עירובין יא:]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק טז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%97_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A6%D7%94_%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8_%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8_%D7%95%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A5_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%94&diff=21661 2025-06-01T09:42:32Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{מקורות|עירובין א א|עירובין יא.-יא:||שבת טז טז|אורח חיים שסב י}}<br /> האם צורת הפתח מועילה לפרצה יותר מעשר, ולפרוץ מרובה על העומד ובאיזה אופן<br /> <br /> == מהלך הגמרא ==<br /> <br /> ה'''משנה''' (עירובין א א) אומרת שאם יש מבוי שהפתח שלו רחב מי' אמות צריך למעטו. <br /> &lt;BR/&gt;מסביר '''רש&quot;י''' על המשנה (עירובין ב א ד&quot;ה והרחב מעשר), שעשר אמות הוא רוחב סתם פתחים, אבל יתר מכאן לא נקרא פתח אלא פרצה, ולכן צריך למעט את רוחב כניסתה ולהעמידו על עשר או פחות. <br /> &lt;BR/&gt;עוד מוסיפה המשנה לומר שאם יש לו צורת הפתח, אע&quot;פ שהוא רחב מעשר אינו צריך למעט.<br /> <br /> === דעת רב ורב יוסף ===<br /> ב'''גמרא''' (יא א) מובא שכשרב יהודה שנה משנה זו לחייא בר רב בפני רב, תיקן אותו רב שיש לשנות במשנה שצריך למעט, כלומר שגם כאשר יש צורת הפתח, אם הפתח רחב מעשר צריך למעט. כלומר רב סובר שלא כפשט המשנה, שפירצה שהיא רחבה מעשר לא מועיל לה צורת הפתח, וצריך אף אותה למעט.<br /> <br /> רב יוסף לומד דין נוסף מדברי רב, שאם יש חצר שרובה פתחים וחלונות, אינה ניתרת בצורת הפתח, כלומר ואסור לטלטל בתוכה כיוון שהפרוץ בה מרובה על העומד. &lt;BR/&gt;<br /> ולומד זאת רב יוסף מדברי רב באופן הזה - הואיל ופתח יותר מעשר אוסר במבוי, ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר, כשם שלא מועיל צורת הפתח ביותר מעשר, כך לא יועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה. <br /> &lt;BR/&gt;כלומר דעת רב יוסף לומר שכשם שאין צורת הפתח מועילה למעט פרצה יותר מעשר ולעשותה כפתח, כך לא תועיל צורת הפתח לבטל את הפרצות במחיצה שהפרוץ בה מרובה על העומד ולעשותן כפתחים, אלא יש צורך למעט את הפרצות במחיצות ממש. <br /> <br /> הגמרא דוחה את דברי רב יוסף ואומרת, שאין ללמוד מדין יותר מעשר לדין פרוץ מרובה על העומד, שכן מצאנו שפרוץ מרובה על העומד קל יותר, ולכן אפשר שיועיל בו צורת הפתח אף שבפירצה יותר מעשר אינו מועיל. <br /> &lt;BR/&gt;והיכן מצאנו שדין פרוץ מרובה על העומד קל מדין יותר מעשר - לגבי פסי ביראות, שאומרת המשנה (עירובין ב א) שבשביל עולי רגלים התירו לעשות דיומדין לביראות מארבע רוחות, ואף ששם הפרוץ מרובה על העומד, העמידו הדין על דין תורה והתירו לצורך עולי רגלים. והנה לר' מאיר שם במשנה לא התירו אלא בעשר, אבל ביותר מעשר צריך לעשות עוד דיומדין, ואף שפרוץ שם מרובה על העומד, מותר. נמצא שפרוץ מרובה על העומד קל יותר מפירצה יותר מעשר, ואם כן אין הוכחה לדברי רב יוסף בדעת רב.<br /> <br /> === ראיה מהברייתא ===<br /> הגמרא מנסה להביא ראיה לדברי רב יוסף, שהברייתא אומרת שאם יש דפנות שרובן פתחים וחלונות אסור ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ. <br /> &lt;BR/&gt;ומעירה הגמרא שלא ייתכן לומר ש'רובן פתחים וחלונות' שהרי אז לא תובן הסיפא של הברייתא, שיהיה עומד מרובה על הפרוץ, שהרי הרוב הוא פרוץ. אלא צריך לתקן ולומר 'שריבה בהן פתחים וחלונות', כלומר שיש שם הרבה פתחים וחלונות, שזה מותר אם הפתחים אינם הרוב אלא המיעוט. <br /> &lt;BR/&gt;בכל אופן עולה מהברייתא שרק אם העומד מרובה על הפרוץ, כלומר שיש יותר דפנות מאשר פתחים, אז מותר לטלטל בתוך המחיצה. אך אם יש יותר פתחים מדפנות, אף שלכל הפתחים יש צורת הפתח, אסור&lt;ref&gt;כבר מתוך קושיית הגמרא עולה שהפתחים, אף שהם נחשבים צורת הפתח לכל דבר, עדיין הם מוגדרים כפרוץ לענין פרוץ מרובה על העומד. כלומר אף שצורת הפתח מועילה לבטל את הפרצה שלא תפסול את המחיצה כולה, מ&quot;מ לא רק שאינה נחשבת כעומד, אלא היא ממשיכה להיחשב כפרוץ ממש. ואפשר היה לומר שבתירוץ, הגמרא חזרה בה וסוברת שצורת הפתח נחשב עומד או לכל הפחות לא נחשב פרוץ אלא ניטרלי, אך אז לא מובן למה צריך לתרץ בפיתחי שימאי, יכלה הגמרא לומר שלשון הברייתא 'ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ' הכוונה שהפתחים גם הם מצטרפים לעומד, וממילא אין ראיה לדברי רב יוסף.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> דוחה רב כהנא את הסיוע מהברייתא ואומר ששם מדובר שצורת הפתח אינה תקינה ואינה יכולה לבטל את הפירצה, שכן מדובר שם בפיתחי שימאי. <br /> &lt;BR/&gt;שני פירושים נאמרו מהם פיתחי שימאי. לפירוש אחד הכוונה שהמזוזות שבצדדים אינם ישרים אלא האבנים יוצאות ונכנסות, ולכן אין זו צורת פתח. לפירוש שני מדובר שאין תקרה, וכל פתח שאין בו תקרה על גבי שתי המזוזות, אינו מבטל את הפירצה.<br /> <br /> === מחלוקת ריש לקיש ור' יוחנן ===<br /> הגמרא מנסה לומר שאף ר' יוחנן סובר כרב שבפרצה יותר מעשר לא תועיל צורת הפתח, ולמדה זאת מתוך מחלוקת שהיתה לו עם ריש לקיש, לגבי מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שהיה לו שדה, ומתח ארבע קונדסין (כעין מוטות) בארבע פינות השדה ועליהן הוא מתח זמורה כעין צורת הפתח. ושבא אותו מעשה לפני חכמים הם התירו לו. ולדעת ר' יוחנן התירו לו רק לענין כלאים, אבל לא התירו לו לענין שבת (לעומת דעת ריש לקיש שסובר שהתירו לו אף לעניין שבת). <br /> &lt;BR/&gt;ומזה רוצה ללמוד הגמרא שר' יוחנן סובר כרב שבפירצה יותר מעשר לא מועיל צורת הפתח, שהרי אם מדובר בפחות מעשר אין סיבה שר' יוחנן יאמר שלא התירו לו לענין שבת. <br /> &lt;BR/&gt;אך הגמרא דוחה ואומרת שאפשר להעמיד בפחות מעשר אלא שצורת הפתח עמדה מן הצד, ונחלקו האמוראים האם מועילה [[צורת הפתח מן הצד]], וממילא אין ראיה מה סובר ר' יוחנן בעניין צורת הפתח ביותר מעשר.<br /> <br /> == ביאור דעת רב ורב יוסף ==<br /> === בכמה רוחות חשיב פרוץ מרובה ===<br /> כתבו ה'''תוספות''' (ד&quot;ה חצר) שכל דברי רב יוסף שאינו מועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה, זהו דווקא שהפרוץ מרובה הוא מכל ארבע רוחות, אבל אם משתי רוחות יש מחיצות, כגון במבוי מפולש, ובשתי רוחות הפרוץ מרובה על העומד, מועיל בהן צורת הפתח כל שהיא פחות מעשר. והוכיחו זאת, שהרי לרב ודאי מועיל צורת הפתח במבוי שאינו מפולש, ואף במפולש ס&quot;ל לרב שמועיל [[צורת הפתח משני צדדין]], והרי שם הרוח כולה פרוצה, אלא ודאי שמועיל צורת הפתח כל שהפרוץ מרובה הוא רק מרוח אחת או שתיים, ולא פסל רב יוסף אלא שהפרוץ מרובה מד' רוחות.<br /> &lt;BR/&gt;והוסיפו התוספות בטעם הדבר, שרב יוסף לומד זאת מצורת הפתח ביותר מעשר, שהטעם ששם אינו מועיל לפי שביותר מעשר לא מיקרי פתח, והוא הדין גם לענין פרוץ מרובה, שדווקא מארבע רוחות אמרינן שלא עבדינן פתח מארבע רוחות, אבל במחיצה אחת עבדי אינשי פתח.<br /> <br /> == הוכחה ממעשה בית חורתן שצורת הפתח מועיל גם בפרוץ מרובה ==<br /> כתבו ה'''תוספות''' (ד&quot;ה אילימא) שלכאורה מדברי הגמרא לגבי ר' יוחנן יש ראיה שצורת הפתח מועיל אף בפרוץ מרובה, שהרי במעשה בבקעת בית חורתן מדובר שהיה פרוץ מארבע רוחות, ובכל זאת אומרת הגמרא שפשיטא שאם מדובר בפחות מעשר אף ר' יוחנן יודה שמותר גם לענין שבת. ומסיקים מזה התוספות שהגמרא סוברת שדברי רב יוסף נדחו, שהרי אם לא כן אפשר שאף ר' יוחנן סובר כמותו, ויאמר שאף בפחות מעשר אסור מפני שהוא פרוץ מרובה על העומד. <br /> &lt;BR/&gt;ומ&quot;מ מסיקים התוספות שהיתר זה של ארבע צורות הפתח מארבע רוחות, אינו מרווח כל כך, שהרי אם כן היו עושים כן גם בביראות במקום הדיומדין שהתירו לבהמה. אלא צריך לומר שצורת הפתח לא מתקיים כל כך, כי הגמלים היו יכולים להפיל אותה, וגם בקלות יכול היה ליפול ברוח מצויה, לפי שצריך להגביהו למעלה מפני הגמלים. ועוד הוסיפו התוספות שבשיירא אין להתיר ארבע צורות הפתח, כמו שיש להתיר בחצר שהוא מוקף לדירה.<br /> <br /> &lt;BR/&gt;דעת ה'''ריצב&quot;א''' לעומת זאת, המובאת גם היא בתוספות, שבאמת אין הוכחה ממעשה בית חורתן להתיר צורת הפתח גם בפרוץ מרובה, שכן לא מדובר בארבע דפנות אלא בשתי דפנות, וכוונת הגמרא לומר שכשם שהתירו בארבע דפנות לענין כלאים, כך התירו בשתי דפנות לענין שבת, וממילא אין כאן פרוץ מרובה כלל, וכל השקלא וטריא בגמרא הוא רק לענין יותר מעשר או פחות מעשר.<br /> <br /> פירוש שלישי שמביאים התוספות בשם '''השר מקוצי''' <br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> <br /> [[קטגוריה:מחיצות ורשויות]]<br /> [[קטגוריה: עירובין יא.]]<br /> [[קטגוריה: עירובין יא:]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק טז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%97_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A6%D7%94_%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8_%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8_%D7%95%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A5_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%94&diff=21660 2025-06-01T09:28:01Z

<p>א.א: /* בכמה רוחות חשיב פרוץ מרובה */</p> <hr /> <div>{{מקורות|עירובין א א|עירובין יא.-יא:||שבת טז טז|אורח חיים שסב י}}<br /> האם צורת הפתח מועילה לפרצה יותר מעשר, ולפרוץ מרובה על העומד ובאיזה אופן<br /> <br /> == מהלך הגמרא ==<br /> <br /> ה'''משנה''' (עירובין א א) אומרת שאם יש מבוי שהפתח שלו רחב מי' אמות צריך למעטו. <br /> &lt;BR/&gt;מסביר '''רש&quot;י''' על המשנה (עירובין ב א ד&quot;ה והרחב מעשר), שעשר אמות הוא רוחב סתם פתחים, אבל יתר מכאן לא נקרא פתח אלא פרצה, ולכן צריך למעט את רוחב כניסתה ולהעמידו על עשר או פחות. <br /> &lt;BR/&gt;עוד מוסיפה המשנה לומר שאם יש לו צורת הפתח, אע&quot;פ שהוא רחב מעשר אינו צריך למעט.<br /> <br /> === דעת רב ורב יוסף ===<br /> ב'''גמרא''' (יא א) מובא שכשרב יהודה שנה משנה זו לחייא בר רב בפני רב, תיקן אותו רב שיש לשנות במשנה שצריך למעט, כלומר שגם כאשר יש צורת הפתח, אם הפתח רחב מעשר צריך למעט. כלומר רב סובר שלא כפשט המשנה, שפירצה שהיא רחבה מעשר לא מועיל לה צורת הפתח, וצריך אף אותה למעט.<br /> <br /> רב יוסף לומד דין נוסף מדברי רב, שאם יש חצר שרובה פתחים וחלונות, אינה ניתרת בצורת הפתח, כלומר ואסור לטלטל בתוכה כיוון שהפרוץ בה מרובה על העומד. &lt;BR/&gt;<br /> ולומד זאת רב יוסף מדברי רב באופן הזה - הואיל ופתח יותר מעשר אוסר במבוי, ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר, כשם שלא מועיל צורת הפתח ביותר מעשר, כך לא יועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה. <br /> &lt;BR/&gt;כלומר דעת רב יוסף לומר שכשם שאין צורת הפתח מועילה למעט פרצה יותר מעשר ולעשותה כפתח, כך לא תועיל צורת הפתח לבטל את הפרצות במחיצה שהפרוץ בה מרובה על העומד ולעשותן כפתחים, אלא יש צורך למעט את הפרצות במחיצות ממש. <br /> <br /> הגמרא דוחה את דברי רב יוסף ואומרת, שאין ללמוד מדין יותר מעשר לדין פרוץ מרובה על העומד, שכן מצאנו שפרוץ מרובה על העומד קל יותר, ולכן אפשר שיועיל בו צורת הפתח אף שבפירצה יותר מעשר אינו מועיל. <br /> &lt;BR/&gt;והיכן מצאנו שדין פרוץ מרובה על העומד קל מדין יותר מעשר - לגבי פסי ביראות, שאומרת המשנה (עירובין ב א) שבשביל עולי רגלים התירו לעשות דיומדין לביראות מארבע רוחות, ואף ששם הפרוץ מרובה על העומד, העמידו הדין על דין תורה והתירו לצורך עולי רגלים. והנה לר' מאיר שם במשנה לא התירו אלא בעשר, אבל ביותר מעשר צריך לעשות עוד דיומדין, ואף שפרוץ שם מרובה על העומד, מותר. נמצא שפרוץ מרובה על העומד קל יותר מפירצה יותר מעשר, ואם כן אין הוכחה לדברי רב יוסף בדעת רב.<br /> <br /> === ראיה מהברייתא ===<br /> הגמרא מנסה להביא ראיה לדברי רב יוסף, שהברייתא אומרת שאם יש דפנות שרובן פתחים וחלונות אסור ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ. <br /> &lt;BR/&gt;ומעירה הגמרא שלא ייתכן לומר ש'רובן פתחים וחלונות' שהרי אז לא תובן הסיפא של הברייתא, שיהיה עומד מרובה על הפרוץ, שהרי הרוב הוא פרוץ. אלא צריך לתקן ולומר 'שריבה בהן פתחים וחלונות', כלומר שיש שם הרבה פתחים וחלונות, שזה מותר אם הפתחים אינם הרוב אלא המיעוט. <br /> &lt;BR/&gt;בכל אופן עולה מהברייתא שרק אם העומד מרובה על הפרוץ, כלומר שיש יותר דפנות מאשר פתחים, אז מותר לטלטל בתוך המחיצה. אך אם יש יותר פתחים מדפנות, אף שלכל הפתחים יש צורת הפתח, אסור&lt;ref&gt;כבר מתוך קושיית הגמרא עולה שהפתחים, אף שהם נחשבים צורת הפתח לכל דבר, עדיין הם מוגדרים כפרוץ לענין פרוץ מרובה על העומד. כלומר אף שצורת הפתח מועילה לבטל את הפרצה שלא תפסול את המחיצה כולה, מ&quot;מ לא רק שאינה נחשבת כעומד, אלא היא ממשיכה להיחשב כפרוץ ממש. ואפשר היה לומר שבתירוץ, הגמרא חזרה בה וסוברת שצורת הפתח נחשב עומד או לכל הפחות לא נחשב פרוץ אלא ניטרלי, אך אז לא מובן למה צריך לתרץ בפיתחי שימאי, יכלה הגמרא לומר שלשון הברייתא 'ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ' הכוונה שהפתחים גם הם מצטרפים לעומד, וממילא אין ראיה לדברי רב יוסף.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> דוחה רב כהנא את הסיוע מהברייתא ואומר ששם מדובר שצורת הפתח אינה תקינה ואינה יכולה לבטל את הפירצה, שכן מדובר שם בפיתחי שימאי. <br /> &lt;BR/&gt;שני פירושים נאמרו מהם פיתחי שימאי. לפירוש אחד הכוונה שהמזוזות שבצדדים אינם ישרים אלא האבנים יוצאות ונכנסות, ולכן אין זו צורת פתח. לפירוש שני מדובר שאין תקרה, וכל פתח שאין בו תקרה על גבי שתי המזוזות, אינו מבטל את הפירצה.<br /> <br /> === מחלוקת ריש לקיש ור' יוחנן ===<br /> הגמרא מנסה לומר שאף ר' יוחנן סובר כרב שבפרצה יותר מעשר לא תועיל צורת הפתח, ולמדה זאת מתוך מחלוקת שהיתה לו עם ריש לקיש, לגבי מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שהיה לו שדה, ומתח ארבע קונדסין (כעין מוטות) בארבע פינות השדה ועליהן הוא מתח זמורה כעין צורת הפתח. ושבא אותו מעשה לפני חכמים הם התירו לו. ולדעת ר' יוחנן התירו לו רק לענין כלאים, אבל לא התירו לו לענין שבת (לעומת דעת ריש לקיש שסובר שהתירו לו אף לעניין שבת). <br /> &lt;BR/&gt;ומזה רוצה ללמוד הגמרא שר' יוחנן סובר כרב שבפירצה יותר מעשר לא מועיל צורת הפתח, שהרי אם מדובר בפחות מעשר אין סיבה שר' יוחנן יאמר שלא התירו לו לענין שבת. <br /> &lt;BR/&gt;אך הגמרא דוחה ואומרת שאפשר להעמיד בפחות מעשר אלא שצורת הפתח עמדה מן הצד, ונחלקו האמוראים האם מועילה [[צורת הפתח מן הצד]], וממילא אין ראיה מה סובר ר' יוחנן בעניין צורת הפתח ביותר מעשר.<br /> <br /> == ביאור דעת רב ורב יוסף ==<br /> === בכמה רוחות חשיב פרוץ מרובה ===<br /> כתבו ה'''תוספות''' (ד&quot;ה חצר) שכל דברי רב יוסף שאינו מועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה, זהו דווקא שהפרוץ מרובה הוא מכל ארבע רוחות, אבל אם משתי רוחות יש מחיצות, כגון במבוי מפולש, ובשתי רוחות הפרוץ מרובה על העומד, מועיל בהן צורת הפתח כל שהיא פחות מעשר. והוכיחו זאת, שהרי לרב ודאי מועיל צורת הפתח במבוי שאינו מפולש, ואף במפולש ס&quot;ל לרב שמועיל [[צורת הפתח משני צדדין]], והרי שם הרוח כולה פרוצה, אלא ודאי שמועיל צורת הפתח כל שהפרוץ מרובה הוא רק מרוח אחת או שתיים, ולא פסל רב יוסף אלא שהפרוץ מרובה מד' רוחות.<br /> &lt;BR/&gt;והוסיפו התוספות בטעם הדבר, שרב יוסף לומד זאת מצורת הפתח ביותר מעשר, שהטעם ששם אינו מועיל לפי שביותר מעשר לא מיקרי פתח, והוא הדין גם לענין פרוץ מרובה, שדווקא מארבע רוחות אמרינן שלא עבדינן פתח מארבע רוחות, אבל במחיצה אחת עבדי אינשי פתח.<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> <br /> [[קטגוריה:מחיצות ורשויות]]<br /> [[קטגוריה: עירובין יא.]]<br /> [[קטגוריה: עירובין יא:]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק טז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21651 2025-05-21T05:06:20Z

<p>א.א: /* יותר או פחות מארבע אמות */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה.<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט ==<br /> מובא ב'''שו&quot;ת הרד&quot;ם''' [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=446#p=45&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= (יט)] דן לגבי מקרה שבצד אחד של העיר יוצא דרך שהולכת ועולה, ומשני צידי הדרך משתפעים הרים גבוהים שמתלקטים עשרה מתוך ארבע, והניחו שני קני צורות הפתח על ההרים עצמם משני צידי הדרך, והקנה על גבם. וכתב שעירוב כזה פסול, שכיוון ששיפוע ההר הרי הוא כמחיצה, נמצא שהעירוב עומד על המחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''שואל ומשיב''' רביעאה [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=1425#p=309&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= (ג סוף סימן ב ד&quot;ה והנה בשנת תרי&quot;ד)] הביא דברי הרד&quot;ם הללו, וכתב שהוא אינו רואה מקום פקפוק על עירוב כזה, שאף שהצורת הפתח הוי כמחיצה תלויה שאינה מתרת אלא במים, מ&quot;מ זהו דווקא במחיצה ממש, אבל כאן שההיתר הוא לא משום מחיצה אלא משום צורת הפתח, והקנים אינם עומדים באוויר אלא תקועים בהר, לא אכפת לן שתחת המשקוף הוא נמוך מהקנים, כיוון שהקנים הם המתירים, והם עומדים בארץ.<br /> <br /> כדברי הרד&quot;ם פסק גם בשו&quot;ת '''האלף לך שלמה''' {{היברובוקס|1354|56|קנד}} שאין להניח את צורת הפתח על מדרון התל, או על גביו למעלה, כיוון שהוא עומד על מחיצה, וצורת הפתח צריך שיהיו עומדים על הקרקע שבני אדם הולכים עליו, ואם לא הוה ליה פתחי שימאי. וחזר על פסיקה זו שוב בהמשך השו&quot;ת {{היברובוקס|1354|56|קעה}}, שכל עוד זה בתוך ג' טפחים למישור וניחא תשמישתיה, אפשר להניח שם, אבל אחרי ג' טפחים כבר לא ניחא תשמישתיה, והוי כמונח על המחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;ובשו&quot;ת '''שבט הלוי''' (ו מט) הביא דבריו, וכתב שבתשובת '''שואל ומשיב''' (ד ב) מתיר, ושהרב '''דעת תורה''' (שסג נב) נוטה גם הוא לאיסור. ומסיק השבט הלוי שהלכה זו הוכרעה לאיסור. ושוב במקום אחר (ח קעז ב) התריע על כך להיזהר בדבר זה, וסיים שאף שיש מקלים בזה, העיקר כדברי האוסרים.<br /> <br /> גם מובא בספר '''תשובות בהנהגות''' (ב קנב ט) שאין להניח את עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט. ולמד זאת מתוך דברי ה'''מקור חיים''' מליסא {{היברובוקס|30645|143|תיקוני עירובין ד&quot;ה עוד ראיתי שתוחבין}} שכתב שאין להניח את העמוד בתוך רשות היחיד שהוא מוקף מד' מחיצות, שכל המוקף כמאן דמליא דמי, והלחי צריך להיות בחוץ בשביל היכר. וכתב בתשובות והנהגות שתל המתלקט דינו כמוקף במחיצות.<br /> <br /> אבל בשו&quot;ת '''דברי מלכיאל''' (ג י) כתב שאפשר להניח את הקנה של צורת הפתח על גבי תל המתלקט, והרי זה כמו קנה על קנה, אף שהתל עב יותר, מותר. ואמנם הוא חוכך להחמיר במקרה שמניח על גבי תל שיש בגובהו ד' אמות, משום שהוי כרשות בפני עצמה ואינו ניכר שהוא מצד צורת הפתח אלא מצד מחיצה, וכשם שפוסלים לחי רחב ד' אמות. אבל למעשה מתיר גם את זה, לפי שעדיין יש היכר בקנה אף שעומד על התל.<br /> <br /> גם בשו&quot;ת '''הר צבי''' (ב כג) מתיר, אף שבתחילה כתב לדון לאסור מצד שמחיצת התל בין הקנה לבין חלל המבוי ושכן ה'''גרא&quot;י קוק''' חוכך להחמיר, אבל למעשה הרב פרנק התיר זאת, כיוון שדווקא לפנים מן המחיצה אוסרים ששם לא ניכר ואין הקנה נראה כלל, אבל בתל המתלקט אף שהקנה עומד על המחיצה, הרי הוא גלוי ניכר שיש כאן צורת הפתח.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21650 2025-05-20T11:39:29Z

<p>א.א: /* להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט ==<br /> מובא ב'''שו&quot;ת הרד&quot;ם''' [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=446#p=45&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= (יט)] דן לגבי מקרה שבצד אחד של העיר יוצא דרך שהולכת ועולה, ומשני צידי הדרך משתפעים הרים גבוהים שמתלקטים עשרה מתוך ארבע, והניחו שני קני צורות הפתח על ההרים עצמם משני צידי הדרך, והקנה על גבם. וכתב שעירוב כזה פסול, שכיוון ששיפוע ההר הרי הוא כמחיצה, נמצא שהעירוב עומד על המחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''שואל ומשיב''' רביעאה [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=1425#p=309&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= (ג סוף סימן ב ד&quot;ה והנה בשנת תרי&quot;ד)] הביא דברי הרד&quot;ם הללו, וכתב שהוא אינו רואה מקום פקפוק על עירוב כזה, שאף שהצורת הפתח הוי כמחיצה תלויה שאינה מתרת אלא במים, מ&quot;מ זהו דווקא במחיצה ממש, אבל כאן שההיתר הוא לא משום מחיצה אלא משום צורת הפתח, והקנים אינם עומדים באוויר אלא תקועים בהר, לא אכפת לן שתחת המשקוף הוא נמוך מהקנים, כיוון שהקנים הם המתירים, והם עומדים בארץ.<br /> <br /> כדברי הרד&quot;ם פסק גם בשו&quot;ת '''האלף לך שלמה''' {{היברובוקס|1354|56|קנד}} שאין להניח את צורת הפתח על מדרון התל, או על גביו למעלה, כיוון שהוא עומד על מחיצה, וצורת הפתח צריך שיהיו עומדים על הקרקע שבני אדם הולכים עליו, ואם לא הוה ליה פתחי שימאי. וחזר על פסיקה זו שוב בהמשך השו&quot;ת {{היברובוקס|1354|56|קעה}}, שכל עוד זה בתוך ג' טפחים למישור וניחא תשמישתיה, אפשר להניח שם, אבל אחרי ג' טפחים כבר לא ניחא תשמישתיה, והוי כמונח על המחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;ובשו&quot;ת '''שבט הלוי''' (ו מט) הביא דבריו, וכתב שבתשובת '''שואל ומשיב''' (ד ב) מתיר, ושהרב '''דעת תורה''' (שסג נב) נוטה גם הוא לאיסור. ומסיק השבט הלוי שהלכה זו הוכרעה לאיסור. ושוב במקום אחר (ח קעז ב) התריע על כך להיזהר בדבר זה, וסיים שאף שיש מקלים בזה, העיקר כדברי האוסרים.<br /> <br /> גם מובא בספר '''תשובות בהנהגות''' (ב קנב ט) שאין להניח את עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט. ולמד זאת מתוך דברי ה'''מקור חיים''' מליסא {{היברובוקס|30645|143|תיקוני עירובין ד&quot;ה עוד ראיתי שתוחבין}} שכתב שאין להניח את העמוד בתוך רשות היחיד שהוא מוקף מד' מחיצות, שכל המוקף כמאן דמליא דמי, והלחי צריך להיות בחוץ בשביל היכר. וכתב בתשובות והנהגות שתל המתלקט דינו כמוקף במחיצות.<br /> <br /> אבל בשו&quot;ת '''דברי מלכיאל''' (ג י) כתב שאפשר להניח את הקנה של צורת הפתח על גבי תל המתלקט, והרי זה כמו קנה על קנה, אף שהתל עב יותר, מותר. ואמנם הוא חוכך להחמיר במקרה שמניח על גבי תל שיש בגובהו ד' אמות, משום שהוי כרשות בפני עצמה ואינו ניכר שהוא מצד צורת הפתח אלא מצד מחיצה, וכשם שפוסלים לחי רחב ד' אמות. אבל למעשה מתיר גם את זה, לפי שעדיין יש היכר בקנה אף שעומד על התל.<br /> <br /> גם בשו&quot;ת '''הר צבי''' (ב כג) מתיר, אף שבתחילה כתב לדון לאסור מצד שמחיצת התל בין הקנה לבין חלל המבוי ושכן ה'''גרא&quot;י קוק''' חוכך להחמיר, אבל למעשה הרב פרנק התיר זאת, כיוון שדווקא לפנים מן המחיצה אוסרים ששם לא ניכר ואין הקנה נראה כלל, אבל בתל המתלקט אף שהקנה עומד על המחיצה, הרי הוא גלוי ניכר שיש כאן צורת הפתח.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21649 2025-05-20T11:09:15Z

<p>א.א: /* להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט ==<br /> מובא ב'''שו&quot;ת הרד&quot;ם''' [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=446#p=45&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= (יט)] דן לגבי מקרה שבצד אחד של העיר יוצא דרך שהולכת ועולה, ומשני צידי הדרך משתפעים הרים גבוהים שמתלקטים עשרה מתוך ארבע, והניחו שני קני צורות הפתח על ההרים עצמם משני צידי הדרך, והקנה על גבם. וכתב שעירוב כזה פסול, שכיוון ששיפוע ההר הרי הוא כמחיצה, נמצא שהעירוב עומד על המחיצה.<br /> <br /> גם בשו&quot;ת '''האלף לך שלמה''' {{היברובוקס|1354|56|קנד}} פסק שאין להניח את צורת הפתח על מדרון התל, או על גביו למעלה, כיוון שהוא עומד על מחיצה, וצורת הפתח צריך שיהיו עומדים על הקרקע שבני אדם הולכים עליו, ואם לא הוה ליה פתחי שימאי. וחזר על פסיקה זו שוב בהמשך השו&quot;ת {{היברובוקס|1354|56|קעה}}, שכל עוד זה בתוך ג' טפחים למישור וניחא תשמישתיה, אפשר להניח שם, אבל אחרי ג' טפחים כבר לא ניחא תשמישתיה, והוי כמונח על המחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;ובשו&quot;ת '''שבט הלוי''' (ו מט) הביא דבריו, וכתב שבתשובת '''שואל ומשיב''' (ד ב) מתיר, ושהרב '''דעת תורה''' (שסג נב) נוטה גם הוא לאיסור. ומסיק השבט הלוי שהלכה זו הוכרעה לאיסור. ושוב במקום אחר (ח קעז ב) התריע על כך להיזהר בדבר זה, וסיים שאף שיש מקלים בזה, העיקר כדברי האוסרים.<br /> <br /> גם מובא בספר '''תשובות בהנהגות''' (ב קנב ט) שאין להניח את עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט. ולמד זאת מתוך דברי ה'''מקור חיים''' מליסא {{היברובוקס|30645|143|תיקוני עירובין ד&quot;ה עוד ראיתי שתוחבין}} שכתב שאין להניח את העמוד בתוך רשות היחיד שהוא מוקף מד' מחיצות, שכל המוקף כמאן דמליא דמי, והלחי צריך להיות בחוץ בשביל היכר. וכתב בתשובות והנהגות שתל המתלקט דינו כמוקף במחיצות.<br /> <br /> אבל בשו&quot;ת '''דברי מלכיאל''' (ג י) כתב שאפשר להניח את הקנה של צורת הפתח על גבי תל המתלקט, והרי זה כמו קנה על קנה, אף שהתל עב יותר, מותר. ואמנם הוא חוכך להחמיר במקרה שמניח על גבי תל שיש בגובהו ד' אמות, משום שהוי כרשות בפני עצמה ואינו ניכר שהוא מצד צורת הפתח אלא מצד מחיצה, וכשם שפוסלים לחי רחב ד' אמות. אבל למעשה מתיר גם את זה, לפי שעדיין יש היכר בקנה אף שעומד על התל.<br /> <br /> גם בשו&quot;ת '''הר צבי''' (ב כג) מתיר, אף שבתחילה כתב לדון לאסור מצד שמחיצת התל בין הקנה לבין חלל המבוי ושכן ה'''גרא&quot;י קוק''' חוכך להחמיר, אבל למעשה הרב פרנק התיר זאת, כיוון שדווקא לפנים מן המחיצה אוסרים ששם לא ניכר ואין הקנה נראה כלל, אבל בתל המתלקט אף שהקנה עומד על המחיצה, הרי הוא גלוי ניכר שיש כאן צורת הפתח.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21647 2025-05-19T19:47:40Z

<p>א.א: /* להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט ==<br /> בשו&quot;ת '''האלף לך שלמה''' {{היברובוקס|1354|56|קנד}} פסק שאין להניח את צורת הפתח על מדרון התל, או על גביו למעלה, כיוון שהוא עומד על מחיצה, וצורת הפתח צריך שיהיו עומדים על הקרקע שבני אדם הולכים עליו, ואם לא הוה ליה פתחי שימאי. וחזר על פסיקה זו שוב בהמשך השו&quot;ת {{היברובוקס|1354|56|קעה}}, שכל עוד זה בתוך ג' טפחים למישור וניחא תשמישתיה, אפשר להניח שם, אבל אחרי ג' טפחים כבר לא ניחא תשמישתיה, והוי כמונח על המחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;ובשו&quot;ת '''שבט הלוי''' (ו מט) הביא דבריו, וכתב שבתשובת '''שואל ומשיב''' (ד ב) מתיר, ושהרב '''דעת תורה''' (שסג נב) נוטה גם הוא לאיסור. ומסיק השבט הלוי שהלכה זו הוכרעה לאיסור. ושוב במקום אחר (ח קעז ב) התריע על כך להיזהר בדבר זה, וסיים שאף שיש מקלים בזה, העיקר כדברי האוסרים.<br /> <br /> גם מובא בספר '''תשובות בהנהגות''' (ב קנב ט) שאין להניח את עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט. ולמד זאת מתוך דברי ה'''מקור חיים''' מליסא {{היברובוקס|30645|143|תיקוני עירובין ד&quot;ה עוד ראיתי שתוחבין}} שכתב שאין להניח את העמוד בתוך רשות היחיד שהוא מוקף מד' מחיצות, שכל המוקף כמאן דמליא דמי, והלחי צריך להיות בחוץ בשביל היכר. וכתב בתשובות והנהגות שתל המתלקט דינו כמוקף במחיצות.<br /> <br /> אבל בשו&quot;ת '''דברי מלכיאל''' (ג י) כתב שאפשר להניח את הקנה של צורת הפתח על גבי תל המתלקט, והרי זה כמו קנה על קנה, אף שהתל עב יותר, מותר. ואמנם הוא חוכך להחמיר במקרה שמניח על גבי תל שיש בגובהו ד' אמות, משום שהוי כרשות בפני עצמה ואינו ניכר שהוא מצד צורת הפתח אלא מצד מחיצה, וכשם שפוסלים לחי רחב ד' אמות. אבל למעשה מתיר גם את זה, לפי שעדיין יש היכר בקנה אף שעומד על התל.<br /> <br /> גם בשו&quot;ת '''הר צבי''' (ב כג) מתיר, אף שבתחילה כתב לדון לאסור מצד שמחיצת התל בין הקנה לבין חלל המבוי ושכן ה'''גרא&quot;י קוק''' חוכך להחמיר, אבל למעשה הרב פרנק התיר זאת, כיוון שדווקא לפנים מן המחיצה אוסרים ששם לא ניכר ואין הקנה נראה כלל, אבל בתל המתלקט אף שהקנה עומד על המחיצה, הרי הוא גלוי ניכר שיש כאן צורת הפתח.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21646 2025-05-19T19:14:32Z

<p>א.א: /* להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט ==<br /> בשו&quot;ת '''האלף לך שלמה''' {{היברובוקס|1354|56|קנד}} פסק שאין להניח את צורת הפתח על מדרון התל, או על גביו למעלה, כיוון שהוא עומד על מחיצה, וצורת הפתח צריך שיהיו עומדים על הקרקע שבני אדם הולכים עליו, ואם לא הוה ליה פתחי שימאי. וחזר על פסיקה זו שוב בהמשך השו&quot;ת {{היברובוקס|1354|56|קעה}}, שכל עוד זה בתוך ג' טפחים למישור וניחא תשמישתיה, אפשר להניח שם, אבל אחרי ג' טפחים כבר לא ניחא תשמישתיה, והוי כמונח על המחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;ובשו&quot;ת '''שבט הלוי''' (ו מט) הביא דבריו, וכתב שבתשובת '''שואל ומשיב''' (ד ב) מתיר, ושהרב '''דעת תורה''' (שסג נב) נוטה גם הוא לאיסור. ומסיק השבט הלוי שהלכה זו הוכרעה לאיסור. ושוב במקום אחר (ח קעז ב) התריע על כך להיזהר בדבר זה, וסיים שאף שיש מקלים בזה, העיקר כדברי האוסרים.<br /> <br /> גם מובא בספר '''תשובות בהנהגות''' (ב קנב ט) שאין להניח את עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט. ולמד זאת מתוך דברי ה'''מקור חיים''' מליסא {{היברובוקס|30645|143|תיקוני עירובין ד&quot;ה עוד ראיתי שתוחבין}} שכתב שאין להניח את העמוד בתוך רשות היחיד שהוא מוקף מד' מחיצות, שכל המוקף כמאן דמליא דמי, והלחי צריך להיות בחוץ בשביל היכר. וכתב בתשובות והנהגות שתל המתלקט דינו כמוקף במחיצות.<br /> <br /> אבל בשו&quot;ת '''הר צבי''' (ב כג) כתב לדון לאסור מצד שמחיצת התל בין הקנה לבין חלל המבוי ושכן ה'''גרא&quot;י קוק''' חוכך להחמיר, אבל למעשה הרב פרנק התיר זאת, כיוון שדווקא לפנים מן המחיצה אוסרים ששם לא ניכר ואין הקנה נראה כלל, אבל בתל המתלקט אף שהקנה עומד על המחיצה, הרי הוא גלוי ניכר שיש כאן צורת הפתח.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21645 2025-05-19T19:11:38Z

<p>א.א: /* להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט ==<br /> בשו&quot;ת '''האלף לך שלמה''' {{היברובוקס|1354|56|קנד}} פסק שאין להניח את צורת הפתח על מדרון התל, או על גביו למעלה, כיוון שהוא עומד על מחיצה, וצורת הפתח צריך שיהיו עומדים על הקרקע שבני אדם הולכים עליו, ואם לא הוה ליה פתחי שימאי. וחזר על פסיקה זו שוב בהמשך השו&quot;ת {{היברובוקס|1354|56|קעה}}, שכל עוד זה בתוך ג' טפחים למישור וניחא תשמישתיה, אפשר להניח שם, אבל אחרי ג' טפחים כבר לא ניחא תשמישתיה, והוי כמונח על המחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;וכן התריע בשו&quot;ת '''שבט הלוי''' (ח קעז ב) להיזהר בדבר זה, וסיים שאף שיש מקלים בזה, העיקר כדברי האוסרים.<br /> <br /> גם מובא בספר '''תשובות בהנהגות''' (ב קנב ט) שאין להניח את עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט. ולמד זאת מתוך דברי ה'''מקור חיים''' מליסא {{היברובוקס|30645|143|תיקוני עירובין ד&quot;ה עוד ראיתי שתוחבין}} שכתב שאין להניח את העמוד בתוך רשות היחיד שהוא מוקף מד' מחיצות, שכל המוקף כמאן דמליא דמי, והלחי צריך להיות בחוץ בשביל היכר. וכתב בתשובות והנהגות שתל המתלקט דינו כמוקף במחיצות.<br /> <br /> אבל בשו&quot;ת '''הר צבי''' (ב כג) כתב לדון לאסור מצד שמחיצת התל בין הקנה לבין חלל המבוי ושכן ה'''גרא&quot;י קוק''' חוכך להחמיר, אבל למעשה הרב פרנק התיר זאת, כיוון שדווקא לפנים מן המחיצה אוסרים ששם לא ניכר ואין הקנה נראה כלל, אבל בתל המתלקט אף שהקנה עומד על המחיצה, הרי הוא גלוי ניכר שיש כאן צורת הפתח.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21644 2025-05-19T18:52:36Z

<p>א.א: /* להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט ==<br /> בשו&quot;ת '''האלף לך שלמה''' {{היברובוקס|1354|56|קנד}} פסק שאין להניח את צורת הפתח על מדרון התל, או על גביו למעלה, כיוון שהוא עומד על מחיצה, וצורת הפתח צריך שיהיו עומדים על הקרקע שבני אדם הולכים עליו, ואם לא הוה ליה פתחי שימאי. וחזר על פסיקה זו שוב בהמשך השו&quot;ת {{היברובוקס|1354|56|קעה}}, שכל עוד זה בתוך ג' טפחים למישור וניחא תשמישתיה, אפשר להניח שם, אבל אחרי ג' טפחים כבר לא ניחא תשמישתיה, והוי כמונח על המחיצה.<br /> <br /> מובא בספר '''תשובות בהנהגות''' (ב קנב ט) שאין להניח את עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט. ולמד זאת מתוך דברי ה'''מקור חיים''' מליסא {{היברובוקס|30645|143|תיקוני עירובין ד&quot;ה עוד ראיתי שתוחבין}} שכתב שאין להניח את העמוד בתוך רשות היחיד שהוא מוקף מד' מחיצות, שכל המוקף כמאן דמליא דמי, והלחי צריך להיות בחוץ בשביל היכר. וכתב בתשובות והנהגות שתל המתלקט דינו כמוקף במחיצות.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21643 2025-05-19T18:49:28Z

<p>א.א: /* להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט ==<br /> בשו&quot;ת '''האלף לך שלמה''' (קנד) פסק שאין להניח את צורת הפתח על מדרון התל, או על גביו למעלה, כיוון שהוא עומד על מחיצה, וצורת הפתח צריך שיהיו עומדים על הקרקע שבני אדם הולכים עליו, ואם לא הוה ליה פתחי שימאי. וחזר על פסיקה זו שוב בהמשך השו&quot;ת (קעה).<br /> <br /> מובא בספר '''תשובות בהנהגות''' (ב קנב ט) שאין להניח את עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט. ולמד זאת מתוך דברי ה'''מקור חיים''' מליסא {{היברובוקס|30645|143|תיקוני עירובין ד&quot;ה עוד ראיתי שתוחבין}} שכתב שאין להניח את העמוד בתוך רשות היחיד שהוא מוקף מד' מחיצות, שכל המוקף כמאן דמליא דמי, והלחי צריך להיות בחוץ בשביל היכר. וכתב בתשובות והנהגות שתל המתלקט דינו כמוקף במחיצות.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21642 2025-05-19T18:21:12Z

<p>א.א: /* להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט ==<br /> מובא בספר '''תשובות בהנהגות''' (ב קנב ט) שאין להניח את עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט. ולמד זאת מתוך דברי ה'''מקור חיים''' מליסא {{היברובוקס|30645|143|תיקוני עירובין ד&quot;ה עוד ראיתי שתוחבין}} שכתב שאין להניח את העמוד בתוך רשות היחיד שהוא מוקף מד' מחיצות, שכל המוקף כמאן דמליא דמי, והלחי צריך להיות בחוץ בשביל היכר. וכתב בתשובות והנהגות שתל המתלקט דינו כמוקף במחיצות.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21641 2025-05-19T18:17:46Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == להניח עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט ==<br /> מובא בספר '''תשובות בהנהגות''' (ב קנב ט) שאין להניח את עמוד צורת הפתח מעל תל המתלקט. ולמד זאת מתוך דברי ה'''מקור חיים''' מליסא (תיקוני עירובין ד&quot;ה עוד ראיתי שתוחבין) שכתב שאין להניח את העמוד בתוך רשות היחיד שהוא מוקף מד' מחיצות, שכל המוקף כמאן דמליא דמי, והלחי צריך להיות בחוץ בשביל היכר. וכתב בתשובות והנהגות שתל המתלקט דינו כמוקף במחיצות. <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21640 2025-05-19T11:59:17Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == צירוף תל ומחיצה ==<br /> ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסב ב) הביא להלכה שתל גבוה חמישה והשלימו לעשרה על ידי מחיצה, חשובה מחיצה. ומקורו ב'''גמרא''' (עירובין צג ב) לגבי גידודי, כלומר לא מדובר בתל משופע אלא בתל זקוף לחלוטין, כגון חצר גבוהה, שהמשיך את מחיצתה עוד חמישה טפחים, כך שהגובה מרשות הרבים נעשה עשרה טפחים. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''ביאור הלכה''' (אורח חיים שסב ד&quot;ה תל שגבוה חמישה) הסתפק מה הדין לגבי תל משופע, כלומר אם יש תל גבוה חמישה טפחים שמתלקט בתוך שתי אמות (שהוא אותו יחס כמו עשרה בתוך ארבע), האם יועיל לו מחיצה על גביו להצטרף יחד עם התל, או כיון שאין התל מתעלה לארבע אמות, אמרינן שעדיין ניחא תשמישתיה להילוך ואינו יכול להצטרף למחיצה.<br /> &lt;BR/&gt;בשו&quot;ת '''מנחת יצחק''' (ט לו) ביאר דבריו, שאם אמרינן ששתי אמות ניחא תשמיתיה להילוך, הרי הם כרשות הרבים גמור, או ככרמלית, וממילא לא יועיל להוסיף עליו מחיצה, וחיבור בין מתלקט לזקיפה, הוי מין בשאינו מינו. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם הוסיף שלמעשה ראה בשו&quot;ת '''חתם סופר''' (אורח חיים כט) שפשוט לו שחמישה טפחים מתלקטים וחמישה בזקיפה מצטרפים.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21639 2025-05-19T11:40:01Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == תל שחלקו מתלקט וחלקו לא ==<br /> כתב הרב פיינשטיין ב'''אגרות משה''' (ב צ) שאם חלק מהתל מתלקט עשרה בתוך ארבע וחלקו לא, רואים את החלק שאינו מתלקט כאילו פרצה, וצריך לדון את כל התל כמו מחיצה, שאם הפרוץ, כלומר החלק שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, רבה על העומד, הרי הוא מבטל את כל המחיצה. וכן אם יש במקום אחד תל שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע, אף שהוא מועט מהעומד, אוסר את הכל, כיוון שהוא כפרצה יותר מעשר. והוסיף שאם יש ספק הולכים לקולא, ושגם אם קשה למדוד נחשב הדבר לספק.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21638 2025-05-19T11:18:07Z

<p>א.א: /* בקיעת רבים על גבי התל */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם.<br /> &lt;BR/&gt;וב'''ביאור הלכה''' (ד&quot;ה הוי) כתב שהאחרונים חולקים על זה.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21637 2025-05-19T11:11:51Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == בקיעת רבים על גבי התל ==<br /> כתב ה'''מגן אברהם''' (שסג מ) שאם רבים בוקעים על גבי התל, הם מבטלים את המחיצה, כיוון שאינה עשויה בידי אדם. <br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21636 2025-05-19T10:56:22Z

<p>א.א: /* מדרון מדין מחיצה או מדין היכר */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> &lt;BR/&gt;ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שסג לו) פסק להלכה את דין המדרון במבוי, והוסיף שהרי הוא כאילו זקוף כולו, וזה קרוב לסגנונו של רש&quot;י. וכן כתב ה'''רמ&quot;א''' במפורש שהתל הוי מחיצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21635 2025-05-19T10:53:57Z

<p>א.א: /* מדרון מדין מחיצה או מדין היכר */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''רמב&quot;ם''' קצת משמע כן, מכך שלא כתב שצריך שיהיה מתלקט עשרה מתוך ארבע (יתבאר להלן), ומשמע שהוא היכר בלבד ולא מחיצה.<br /> <br /> אמנם ה'''בית יוסף''' (שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21634 2025-05-19T10:51:00Z

<p>א.א: /* מדרון מדין מחיצה או מדין היכר */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ב'''רש&quot;י''' (ד&quot;ה אותו מבוי) מפורש שהמדרון נידון משום מחיצה, ולפי זה אם היה מדרון גם בצד השני של המבוי, או אפילו מכל צידי המבוי, גם כן מועיל.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה יש ראיה לומר כשיטה זו, שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה, מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;אמנם ה'''בית יוסף''' על אתר כתב שהטור לא דק בזה, וכוונתו שעולה משום מחיצה, ולא נקט לחי אלא בגלל שמדובר במבוי ובמבוי די בלחי, אך למעשה מדרון הוא מחיצה ממש ולא רק לחי.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21633 2025-05-19T10:17:38Z

<p>א.א: /* מדרון */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות בפירוש הגמרא: <br /> &lt;BR/&gt;אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר.&lt;BR/&gt; <br /> אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> לכאורה יש ראיה לומר שתל המתלקט מהווה ממש מחיצה מה'''גמרא''' (עירובין יט ב) לגבי דיומדין, שם שואל אביי את רבה לגבי תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, האם אפשר [[לדון אותו משום דיומד]], כלומר שיהווה מחיצה בקרן זווית, כך שיחד עם עוד שלושה דיומדין בשאר הזוויות יחשב המקום למוקף. והגמרא שם פושטת שאפשר לדון אותו משום דיומד, כל שיש בה לחלק אמה לכאן ואמה לכאן. וכן פסק ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז כח) שאם יש תל המתלקט עשרה מתוך ארבע באחת הזוויות, כל שיש בו לחלק אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נידון משום דיומד.<br /> <br /> ה'''טור''' (אורח חיים שסג ד&quot;ה מבוי ששוה) הביא את הגמרא לגבי מדרון להלכה, וכתב שאם המדרון מתלקט עשרה מתוך ארבע, אין צריך שום תיקון, לפי שהתל עולה משום לחי. משמע מדבריו, שהתל אינו מחיצה ממש, אלא לחי בלבד, ונפקא מינה שאם יהיה מדרון גם בצד השני של המבוי, לא יועיל, דבעינן מחיצה ממש.<br /> &lt;BR/&gt;אמנם ה'''בית יוסף''' על אתר, <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21632 2025-05-18T10:29:17Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21631 2025-05-18T10:28:28Z

<p>א.א: /* מדרון */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> מגמרא זו משמע שמלבד מה שתל המתלקט מהווה רשות היחיד בפני עצמו, עוד הוא יכול גם להיחשב כמחיצה. כלומר, מדינו של רב יהודה למדנו שתל הוי רשות היחיד, ודנו הפוסקים האם זהו דווקא על גביו או גם בכל שיפועו, אך לא שמענו מדבריו שיכול התל להיות גם מחיצה למה שחוצה לו. ולכאורה מדברי תנא קמא בברייתא מבואר שיכול המדרון גם להיות מחיצה למבוי&lt;ref&gt;ואולי לכן שינתה הברייתא וקרא לזה 'מדרון' שהכוונה ביחס למה שחוצה לו, לעומת המושג 'תל' שהוא מתייחס לעל גביו, דהיינו רשות היחיד.&lt;/ref&gt;. <br /> &lt;BR/&gt;אמנם מהברייתא עצמה אין הכרח שהמדרון יהיה מחיצה ממש, שכן קיימא לן שרוח רביעית במבוי אינה צריכה מחיצה, אלא לחי או קורה, ולכן אפשר שדווקא לענין זה מתיר המדרון מדין היכר וכד', אבל לא מחיצה ממש. ויתבאר להלן.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21630 2025-05-18T10:22:11Z

<p>א.א: /* אופן חישוב התל */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21628 2025-05-18T10:03:21Z

<p>א.א: /* אופן חישוב התל */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> &lt;BR/&gt;אמנם בספר '''מרכבת המשנה''' על הרמב&quot;ם (יד טז) סובר שמודדים בקו אווירי ישר, מהקרקע לסוף י' טפחים, וכן הכריע ה'''אור שמח''' (יז ד).<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21627 2025-05-14T07:13:52Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> == האם תל המתלקט מועיל לדופן סוכה ==<br /> '''ר' חיים מבריסק''' כתב (סוכה ד יא) שתל המתלקט לא מועיל לדופן סוכה, שדין תל המתלקט לא נאמר לגבי סוכה, אלא לגבי מחיצות שבת. והסביר את החילוק, שתל המתלקט אינו מחיצה עקומה שאנו אומרים גוד אסיק, אלא הוא כמו מחיצות קטנות שמצטרפות זו לזו ביחד לי' טפחים. ולענין שבת אין צורך במחיצה ממש, אלא רק במקום שמובדל מרשות הרבים. אבל בסןכה צריך מחיצות ממש של י' טפחים, ובתל אי אפשר לומר גוד אסיק עד בסכך, שדין זה לא נאמר אלא במחיצה אחת גבוהה י' טפחים, אבל תל אינו מחיצה אחת.<br /> &lt;BR/&gt;וה'''חזון איש''' (אורח חיים ה ב) חולק וסובר שמועיל גם לסוכה, לפי שתל המתלקט הוא מחיצה גמורה, וגם בו אומרים גוד אסיק מחיצתא. <br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21626 2025-05-14T06:48:43Z

<p>א.א: </p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> === קטע מישורי באמצע השיפוע ===<br /> כתב ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמ') כתב שגם אם אין כל הד' אמות משופעים, אלא יש אמה או יותר מישורי ונוח להילוך, בכל זאת הוא מצטרף לארבע אמות, להגדיר רשות היחיד, כל שיש בתוך הד' אמות גובה י' טפחים.<br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21625 2025-05-14T06:22:41Z

<p>א.א: /* אופן חישוב התל */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי. וכן הבין ה'''שפת אמת''' בדעתו, ושכן משמע גם ברש&quot;י.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21612 2025-05-12T19:37:01Z

<p>א.א: /* היכן נחשב רשות היחיד */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו, ממה שכתב 'הרי הוא רשות היחיד' שהתל הוי רשות היחיד '''בכולו''', כלומר גם במדרון ממקום שמתחיל להשתפע ולעלות, אף שלא הגיע לגובה י' טפחים הוי רשות היחיד. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21611 2025-05-12T19:35:27Z

<p>א.א: /* היכן נחשב רשות היחיד */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שאם התל הוא בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות מגיע לגובה של עשרה טפחים, רואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד '''במקום גובהו'''.<br /> &lt;BR/&gt;משמע לכאורה ברש&quot;י שרק מקום גובהו הוי רשות היחיד, אבל שיפוע התל לא.<br /> <br /> '''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו שהתל הוי רשות היחיד בכולו, כלומר גם איפה שמתחיל לעלות ולא הגיע לגובה י' טפחים. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21610 2025-05-12T12:02:24Z

<p>א.א: /* היכן נחשב רשות היחיד */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שצריך שהתל יהיה בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות יגיע לגובה של עשרה טפחים, ורואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד במקום גובהו. <br /> &lt;BR/&gt;'''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. כן הבין גם ה'''מחצית השקל''' (אורח חיים שמה א ד&quot;ה הוי רה&quot;י).<br /> &lt;BR/&gt;אבל אחרונים אחרים הבינו ברש&quot;י, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד, שאין צריך שיהיה בתל ארבעה טפחים על ארבע טפחים, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו שהתל הוי רשות היחיד בכולו, כלומר גם איפה שמתחיל לעלות ולא הגיע לגובה י' טפחים. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21609 2025-05-11T20:33:06Z

<p>א.א: /* יותר או פחות מארבע אמות */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, מדוע לא יהיה חייב, שהרי כיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שצריך שהתל יהיה בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות יגיע לגובה של עשרה טפחים, ורואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד במקום גובהו. <br /> &lt;BR/&gt;'''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. אבל פשט דברי רש&quot;י&lt;ref&gt;כן הבינו הרבה אחרונים, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד.&lt;/ref&gt; משמע שאין צריך שיהיה בתל ארבע אמות על ארבע אמות, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו שהתל הוי רשות היחיד בכולו, כלומר גם איפה שמתחיל לעלות ולא הגיע לגובה י' טפחים. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21608 2025-05-11T07:09:58Z

<p>א.א: /* יותר או פחות מארבע אמות */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, שכיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שצריך שהתל יהיה בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות יגיע לגובה של עשרה טפחים, ורואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד במקום גובהו. <br /> &lt;BR/&gt;'''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. אבל פשט דברי רש&quot;י&lt;ref&gt;כן הבינו הרבה אחרונים, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד.&lt;/ref&gt; משמע שאין צריך שיהיה בתל ארבע אמות על ארבע אמות, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו שהתל הוי רשות היחיד בכולו, כלומר גם איפה שמתחיל לעלות ולא הגיע לגובה י' טפחים. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21596 2025-05-07T11:24:00Z

<p>א.א: /* היכן נחשב רשות היחיד */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, שכיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה כוונת הר&quot;ן שכיוון שאין פה ארבע אמות, ממילא אין כאן רשות היחיד. כלומר הגדרת רשות היחיד נעזרת גם בד' אמות של השיפוע ולא רק בגובהו, אף שהחיוב הוא רק אם הניח בגובה התל. אך כשאין ארבע אמות, ממילא אין כאן רשות היחיד. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שצריך שהתל יהיה בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות יגיע לגובה של עשרה טפחים, ורואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד במקום גובהו. <br /> &lt;BR/&gt;'''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' טפחים שבגובה התל, חייב. אבל פשט דברי רש&quot;י&lt;ref&gt;כן הבינו הרבה אחרונים, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד.&lt;/ref&gt; משמע שאין צריך שיהיה בתל ארבע אמות על ארבע אמות, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד' טפחים.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו שהתל הוי רשות היחיד בכולו, כלומר גם איפה שמתחיל לעלות ולא הגיע לגובה י' טפחים. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21585 2025-05-05T11:50:22Z

<p>א.א: /* אופן חישוב התל */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, שכיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה כוונת הר&quot;ן שכיוון שאין פה ארבע אמות, ממילא אין כאן רשות היחיד. כלומר הגדרת רשות היחיד נעזרת גם בד' אמות של השיפוע ולא רק בגובהו, אף שהחיוב הוא רק אם הניח בגובה התל. אך כשאין ארבע אמות, ממילא אין כאן רשות היחיד. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שצריך שהתל יהיה בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות יגיע לגובה של עשרה טפחים, ורואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד במקום גובהו. <br /> &lt;BR/&gt;'''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' אמות שבגובה התל, חייב. אבל פשט דברי רש&quot;י&lt;ref&gt;כן הבינו הרבה אחרונים, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד.&lt;/ref&gt; משמע שאין צריך שיהיה בתל ארבע אמות על ארבע אמות, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד'.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו שהתל הוי רשות היחיד בכולו, כלומר גם איפה שמתחיל לעלות ולא הגיע לגובה י' טפחים. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל: א. בשיפוע עצמו, ממקום שמתחיל לעלות עד לסוף גובהו בי' טפחים. ב. בקרקעית התל, מתחילתו לסופו בקו ישר מקביל לקרקע. כלומר שכל קרקעית התל משני צדדיו יהיו ד' אמות ג. בקרקעית התל מתחילת השיפוע בקו ישר מקביל לקרקע עד מקום הגובה בלבד. <br /> &lt;BR/&gt;והוא מכריע שהעיקר כהפירוש הראשון, כלומר שצריך שיהיה אורך התל עצמו מהשיפוע עד הגובה ד' אמות באלכסון, ולא במקביל לקרקע. ומוסיף שדעת '''ר' אברהם זכות''' כפי הפירוש השלישי, שהוא בקו ישר.<br /> &lt;BR/&gt;גם ב'''מאירי''' (שבת ק א) משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21584 2025-05-05T10:22:58Z

<p>א.א: /* האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, שכיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה כוונת הר&quot;ן שכיוון שאין פה ארבע אמות, ממילא אין כאן רשות היחיד. כלומר הגדרת רשות היחיד נעזרת גם בד' אמות של השיפוע ולא רק בגובהו, אף שהחיוב הוא רק אם הניח בגובה התל. אך כשאין ארבע אמות, ממילא אין כאן רשות היחיד. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שצריך שהתל יהיה בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות יגיע לגובה של עשרה טפחים, ורואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד במקום גובהו. <br /> &lt;BR/&gt;'''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' אמות שבגובה התל, חייב. אבל פשט דברי רש&quot;י&lt;ref&gt;כן הבינו הרבה אחרונים, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד.&lt;/ref&gt; משמע שאין צריך שיהיה בתל ארבע אמות על ארבע אמות, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד'.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו שהתל הוי רשות היחיד בכולו, כלומר גם איפה שמתחיל לעלות ולא הגיע לגובה י' טפחים. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''מאירי''' משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> יש שכתבו שגם דעת הרמב&quot;ם כן, כפי שמובא בברייתא, אלא שקיצר כלשון הגמרא. כן משמע ב'''מגיד משנה''', וכן כתב '''מרכבת המשנה''' (חעלמא) שסתמו כפירושו, וכן הוא ב'''ביאור חדש''' על הרמב&quot;ם. וב'''מעשה רקח''' כתב לדייק קצת מלשון הרמב&quot;ם שכתב 'שהרי הוא מובדל מרה&quot;ר' משמע שצריך הבדל גמור, והיינו י' טפחים מתוך ד' אמות.<br /> &lt;BR/&gt;אך אחרים כתבו ליישב דעת הרמב&quot;ם ולחלק בין הדברים.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21583 2025-05-05T09:57:16Z

<p>א.א: /* מדרון מדין מחיצה או מדין היכר */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, שכיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה כוונת הר&quot;ן שכיוון שאין פה ארבע אמות, ממילא אין כאן רשות היחיד. כלומר הגדרת רשות היחיד נעזרת גם בד' אמות של השיפוע ולא רק בגובהו, אף שהחיוב הוא רק אם הניח בגובה התל. אך כשאין ארבע אמות, ממילא אין כאן רשות היחיד. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שצריך שהתל יהיה בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות יגיע לגובה של עשרה טפחים, ורואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד במקום גובהו. <br /> &lt;BR/&gt;'''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' אמות שבגובה התל, חייב. אבל פשט דברי רש&quot;י&lt;ref&gt;כן הבינו הרבה אחרונים, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד.&lt;/ref&gt; משמע שאין צריך שיהיה בתל ארבע אמות על ארבע אמות, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד'.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו שהתל הוי רשות היחיד בכולו, כלומר גם איפה שמתחיל לעלות ולא הגיע לגובה י' טפחים. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''מאירי''' משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> ב'''מאירי''' (ד&quot;ה מבוי) הביא שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שהדופן האמצעי של אותו מבוי אינו צריך לחי או קורה, כיוון שהמדרון גורם לו שהוא מובדל ומופרד מרשות הרבים. ולפי זה אין המדרון מהווה מחיצה ממש, אלא רק היכר. <br /> ולפי אפשרות שניה שמביא המאירי, שאותו גובה שבצד הפתח היא למעשה מחיצה, אע&quot;פ שמשפע והולך פנימה או החוצה.<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%98&diff=21582 2025-05-05T09:54:56Z

<p>א.א: /* אופן חישוב התל */</p> <hr /> <div>{{מקורות||שבת ק א||שבת יד טז, יז ד|אורח חיים שמה א, שסג לו}}<br /> האם ובאיזה מצבים תל יכול להיחשב כרשות היחיד או כמחיצה לטלטל בתוכו בשבת.<br /> == תל המתלקט ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שתל המתלקט עשרה מתוך ארבעה וזרק ונח על גביו חייב. כלומר הוא מהווה רשות היחיד בפני עצמו, ולכן אם זרק מרשות הרבים על גבי התל, שהוא רשות היחיד, חייב.<br /> <br /> הרי&quot;ף והרא&quot;ש לא העתיקו את הדין הזה להלכה, אך ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) הזכירו, וכן ה'''טור''' וה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שמה א).<br /> <br /> === יותר או פחות מארבע אמות ===<br /> '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל) כותב שאם התל מתלקט לעשרה טפחים ביותר מד' אמות, הרי הוא כשאר רשות הרבים שניחא תשמישתיה. כלומר, כיוון שהמדרון מתון יותר, הרי הוא מקום ראוי להילוך הרבים, ולכן אינו יכול להיחשב רשות היחיד אפילו שהוא גבוה י' טפחים.<br /> &lt;BR/&gt;כן כתבו גם שאר הראשונים, '''הרשב&quot;א''', '''הריטב&quot;א''', '''המאירי''' ועוד.<br /> <br /> ב'''חידושים המיוחסים לר&quot;ן''' (ק א ד&quot;ה תל המתלקט) מובא שגם בפחות מד' אמות פטור, לפי אין זה רשות היחיד, ולכן אם השיפוע של י' טפחים הוא ג' אמות וזרק ונח על גביו פטור.<br /> &lt;BR/&gt;ה'''שפת אמת''' (ד&quot;ה אר&quot;י אמר רב) תמה על דבריו, שכיון שלא ניחא תשמישתיה, כל שכן שבפחות מד' אינו ראוי להילוך.<br /> &lt;BR/&gt;ולכאורה כוונת הר&quot;ן שכיוון שאין פה ארבע אמות, ממילא אין כאן רשות היחיד. כלומר הגדרת רשות היחיד נעזרת גם בד' אמות של השיפוע ולא רק בגובהו, אף שהחיוב הוא רק אם הניח בגובה התל. אך כשאין ארבע אמות, ממילא אין כאן רשות היחיד. <br /> &lt;BR/&gt;ה'''מאירי''' (שבת ק א ד&quot;ה תל המתלקט) חולק על הר&quot;ן וסובר שכל שכן אם מתלקט לתוך שלוש או שתי אמות שהוא חייב, שהרי ככל שהוא זקוף יותר, אין תשמישו נוח לרבים, ולא אמרו ארבע אמות אלא למעט חמש ומעלה. וצריך לומר לדעתו שיש ארבע אמות בגובה התל, או שלכל הפחות גובה התל משלים לארבע אמות של השיפוע, שאם לא כן, אין כאן ד' אמות של רשות היחיד כלל. וראה [[#היכן נחשב רשות היחיד|להלן]].<br /> <br /> === היכן נחשב רשות היחיד ===<br /> מדברי '''רש&quot;י''' (ד&quot;ה תל המתלקט) מבואר שצריך שהתל יהיה בשיפוע כך שבתוך ארבע אמות יגיע לגובה של עשרה טפחים, ורואים כאילו הוא זקוף כולו, ואז הוא נחשב רשות היחיד במקום גובהו. <br /> &lt;BR/&gt;'''המהרש&quot;ל''' למד בדעת רש&quot;י שצריך שבראש התל יהיה ד' על ד' כדי להיחשב רשות היחיד, מלבד הד' אמות של השיפוע, ובכל מקום שיניח בד' אמות שבגובה התל, חייב. אבל פשט דברי רש&quot;י&lt;ref&gt;כן הבינו הרבה אחרונים, ביניהם '''יצחק ירנן''' על הרמב&quot;ם (שבת יד טז) ועוד.&lt;/ref&gt; משמע שאין צריך שיהיה בתל ארבע אמות על ארבע אמות, אלא רשות היחיד הוי בשיא גובה התל אף שאין בו ד' על ד'.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יד טז) ציטט להלכה את דברי רב יהודה בשם רב, וקצת משמע מדבריו שהתל הוי רשות היחיד בכולו, כלומר גם איפה שמתחיל לעלות ולא הגיע לגובה י' טפחים. וכן למד ה'''מהרש&quot;ל''' בדעתו. אבל בספר '''מעשה רקח''' הבין כדעת רש&quot;י שהחיוב הוא רק על מקום גובהו.<br /> <br /> === אופן חישוב התל ===<br /> ב'''מאירי''' משמע שהחישוב הוא מהשיפולים עד מקום הגובה, כלומר שהארבע אמות נמדדים באלכסון השיפוע, ולא בקו אווירי.<br /> ב'''שו&quot;ת מהרלב&quot;ח''' (יט) הביא שלוש אפשרויות לחישוב הד' אמות של התל.<br /> <br /> == מדרון ==<br /> ה'''גמרא''' (שבת ק א) מביאה סיוע לדברי רב יהודה בשם רב מברייתא המובאת גם ב'''תוספתא''' (שבת י ג). בסיפא של הברייתא ישנה דעת ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את ההלכה שאמר רב יהודה אמר רב. אמנם ברישא של הברייתא מובאת הלכה נוספת, שלכאורה אינה דומה לגמרי, והיא שמבוי שברוח אחת שלו ישנו מדרון, בין אם הוא מדרון שיורד לרשות הרבים שהיא נמוכה ממנו, ובין אם הוא עולה לרשות הרבים שהיא גבוהה ממנו, אין אותו המבוי צריך לחי או קורה&lt;ref&gt;מהגמרא עצמה לא ברור האם הסיוע לדברי רב יהודה הוא מהרישא של הברייתא לגבי מדרון במבוי, או מהסיפא בשם ר' חנינא בן גמליאל, שאומר במפורש את הדין שאמר רב יהודה. וב'''שפת אמת''' (ד&quot;ה בגמרא תניא) תמה מה הסיוע מהברייתא, אדרבה משמע שתנא קמא חולק על ר' חנינא בן גמליאל, והתיר רק מבוי, אבל בתל לא ס&quot;ל דהוי רשות היחיד. ע&quot;ש מה שתירץ. וראה ב'''ריטב&quot;א''' (ד&quot;ה תניא נמי הכי) שכתב שרבנן לא חולקים על רחב&quot;ג, אם כי יתכן שרחב&quot;ג חולק על חכמים ומצריך גם לחי או קורה במבוי, מדרבנן.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> === האם גם במדרון צריך עשר מתוך ארבע ===<br /> הגמרא לא ציינה את הגובה הנצרך המדרון שבפתח המבוי כפי שציינה לגבי תל, אך ב'''תוספתא''' (שבת י ג) מובא השיעור שהזכיר רב לגבי תל, שיהא עשרה טפחים מתוך ארבע אמות.<br /> <br /> ה'''רמב&quot;ם''' (שבת יז ד) שכתב הלכה זו, לא ציין שצריך שהמדרון יהיה עשר בתוך ארבע. ובאמת ה'''ראב&quot;ד''' שם השיג עליו וכתב שהוא דווקא במדרון שמתלקט עשרה מתוך ארבע, שאז הוא נחשב כמחיצה, ושכן מפורש בתוספתא.<br /> &lt;BR/&gt;כדברי הראב&quot;ד כתב גם '''הרשב&quot;א''' (שבת ק א ד&quot;ה הא דקתני) וכתב שכן היא גם דעת הגמרא, אלא שדרכה לקצר. וכן כתב '''הריטב&quot;א'''.<br /> <br /> === מדרון מדין מחיצה או מדין היכר ===<br /> <br /> ==הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה: עירובין]]<br /> [[קטגוריה: שבת ק.]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יד]]<br /> [[קטגוריה: שבת פרק יז]]<br /> [[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]]</div>

א.א