https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C+%D7%9E%D7%91%D7%A0%D7%99+%D7%91%D7%A8%D7%A7 2026-04-19T17:49:02Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.37.0 https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%9D_%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=8779 2017-08-16T17:17:34Z

<p>אריאל מבני ברק: יצירת דף עם התוכן &quot;== איסורי שבת שאינם מלאכה ביום טוב== === איסורי שבת שאינם מלאכה ===...&quot;</p> <hr /> <div>== איסורי שבת שאינם מלאכה ביום טוב==<br /> <br /> === איסורי שבת שאינם מלאכה ===<br /> הנה מלבד מה שנאסרו בשבת ל&quot;ט מלאכות ותולדותיהן, מצינו גם כמה דברים שאסורים מה&quot;ת בשבת אבל לא בחומר איסור מלאכה:<br /> א. לאו דמחמר. מבואר בגמ' בשבת (קנג:) דהמחמר אחר בהמתו, כלומר דמנהיג בהמה טעונה, עובר בלא תעשה ד&quot;לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך&quot; (עי' משנ&quot;ב סי' רס&quot;ו סק&quot;ח). <br /> ב. שביתת בהמתו. מבואר בכמה דוכתי בגמ' ובשו&quot;ע (או&quot;ח סי' ש&quot;ה) דאדם מוזהר על שביתת בהמתו, ונחלקו הראשונים אם הוא 'עשה' דילפי' מדכתיב למען ינוח, או דהוא בכלל 'לאו' דלא תעשה כל מלאכה [עי' בתוס' (שבת נא:) וברש&quot;י (ע&quot;ז טו., וע&quot;ש גם בר&quot;ן), ועי' מנח&quot;ח (מצוה ל&quot;ב סוף מוסך השבת או ט'). ועי' במשנ&quot;ב (סי' ש&quot;ה סק&quot;א) ובפמ&quot;ג (סי' ש&quot;ה משב&quot;ז סק&quot;א)]. <br /> ג. שביתת עבדו. עי' יבמות (מח:) ובאו&quot;ח (סי' ד&quot;ש), דמבואר דהאדון מוזהר על שביתת עבדו מדכתיב &quot;וינפש בן אמתך והגר&quot; (עי' משנ&quot;ב סי' ד&quot;ש סק&quot;א) <br /> ד. תחומין. נחלקו בגמ' אי תחומין דאורייתא או מדרבנן, ומ&quot;מ אין בזה חיוב מיתה וכרת אלא רק לאו, ולהלכה קי&quot;ל דתחומין דאלפים אמה דרבנן, ויש ראשונים הסוברים להלכה שתחומין די&quot;ב מיל דאורייתא (עי' משנ&quot;ב סי' שצ&quot;ז סק&quot;א, וסי' ת&quot;ד סק&quot;ז).<br /> ה. הבערה. למ&quot;ד הבערה ללאו יצאת. <br /> ומצינו בכל אלו האיסורים שדנו בהם רבותינו דמלבד החילוק בחומר העונש יש עוד נפק&quot;מ בינם לבין ל&quot;ט מלאכות שבת, כפי שיתבאר. <br /> === ד' ביאורים בגמ' בפסחים ===<br /> הגמ' (פסחים ה.- ה:) מביאה כמה מקורות מהיכן יודעים שכוונת הפס' (שמות י&quot;ב, ט&quot;ו) &quot;אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם&quot; אין הכוונה ליום הראשון של פסח, אלא לערב פסח. ומביאה הגמ' (ה.) ברייתא &quot;רבי עקיבא אומר... הרי הוא אומר (שמות י&quot;ב, ט&quot;ו) 'אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם' וכתיב 'כל מלאכה לא תעשו' [צ&quot;ל: לא יעשה בהם, שהוא הפס' האמור גבי מלאכת יו&quot;ט] ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה&quot;. כלומר שר&quot;ע מכריח שאי אפשר לפרש ד'ביום הראשון' הוא בפסח עצמו, שכן אי אפשר לקיים ביעור חמץ ביו&quot;ט של פסח משום איסור הבערה ביו&quot;ט. <br /> ושם בגמ' (ה:) אמר רבא שמע מינה מדרבי עקיבא תלת, שמע מינה אין ביעור חמץ אלא שריפה [דאי השבתתו בכל דבר סבירא ליה לוקמיה ביו''ט ויבערנו בדבר אחר יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים- רש&quot;י], ושמע מינה הבערה לחלק יצאת, ושמע מינה לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך.<br /> ומצינו ד' ביאורים בראשונים בביאור ראית הגמ' שר&quot;ע סובר הבערה לחלק יצאת: א. רש&quot;י פירש דהראיה מדקרי ליה אב מלאכה ב. הריב&quot;א פירש דאם היינו אומרים הבערה ללאו יצאת לא היתה נאסרת הבערה ביו&quot;ט, דאינה מלאכה ג. בתוס' רבינו פרץ כתב כהריב&quot;א, והוסיף עוד דאי הבערה ללאו יצאת היינו דורשים מתיבות לא תבערו אש בכל מושבותיכם &quot;ביום השבת&quot; למעט הבערה ביו&quot;ט ד. בפירוש רבינו חננאל כתב דאי הבערה ללאו יצאת היינו אומרים עשה דוחה לא תעשה. <br /> ויש להרחיב ולבאר כל אחד מהדרכים, ויתבאר לקמן בס&quot;ד.<br /> <br /> == אם נאסרו ביו&quot;ט איסורים שאינם מלאכה ==<br /> <br /> === האם יש איסור הבערה ביו&quot;ט [שיטת הריב&quot;א] ===<br /> ותחלה נראה לבאר שיטת הריב&quot;א, דכתבו התוס' בפירושם השני: &quot;ועוד אומר ריב''א דלמ''ד ללאו יצאתה לא היה אסור ביו''ט כיון דאין שם מלאכה עליה&quot;, מבואר דדעת הריב&quot;א דלמ&quot;ד הבערה ללאו יצאת אינה אסורה כלל ביו&quot;ט דאינה מלאכה, וזה ביאור דברי הגמ' שהוכיחה דלר&quot;ע הבערה לחלק יצאת. וכן מבואר בתוס' (ביצה כג.) דלמ&quot;ד הבערה ללאו יצאת אין כלל איסור ביו&quot;ט. והנה מבואר מדברי הריב&quot;א אלו שני חידושים: א. דאיסורים שאינם מלאכה אינם אסורים כלל ביו&quot;ט ב. דלמ&quot;ד הבערה ללאו יצאת הבערה אינה נקראת מלאכה. ונבארם בס&quot;ד:<br /> <br /> === מחמר ושביתת בהמתו ביו&quot;ט ===<br /> <br /> הנה בענין הנדון הראשון, אם נאסרו ביו&quot;ט איסורים שאינם מלאכה, עי' בב&quot;י (סי' תצ&quot;ה) שהביא דברי הכלבו (סי' נ&quot;ח) די&quot;א דאיסור מחמר ושביתת בהמתו אינו נוהג ביו&quot;ט, וביאר הב&quot;י דשביתת בהמתו ומחמר אינם מלאכה, שהרי אינם בכלל ל&quot;ט מלאכות, ובאיסורים שאינם מלאכה לא ילפי' יו&quot;ט משבת. ועי' ברמ&quot;א (סי' רמ&quot;ו ס&quot;ג) שפסק דאין איסור מחמר ביו&quot;ט. ובב&quot;ח (סי' תצ&quot;ה) כתב דבדברי התוס' (ביצה כג. הנ&quot;ל) מבואר כשיטה זו, וע&quot;ש בפר&quot;ח.<br /> וכמה מן האחרונים [הפרי חדש (סי' תצ&quot;ה סק&quot;ג), קהלת יעקב (לגר&quot;י מליסא, בעל חוו&quot;ד ונתה&quot;מ, סי' תצ&quot;ה ס&quot;ג) ועי' גם במקראי קודש למהר&quot;ח אבולעפיה המובא בשער המלך (פ&quot;ה מהלכות יו&quot;ט)] כתבו לחלק בין איסור מחמר לאיסור שביתת בהמתו, דאיסור מחמר ילפי' מדכתיב &quot;לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך&quot; וא&quot;כ הכתוב קראה מלאכה, ורק איסור שביתת בהמתו אינו איסור מלאכה, ועי' לקמן בשם הרשב&quot;א (יבמות ו.) דמשמע דגם מחמר אין שם מלאכה עליה, שלא כדבריהם. <br /> <br /> === שביתת עבדו ביו&quot;ט ===<br /> הנה מצינו גם שנחלקו הראשונים לגבי שביתת עבדו ביו&quot;ט, עי' בב&quot;י (סי' תקכ&quot;ו) שהביא לדעת הבה&quot;ג (מ&quot;ב ע&quot;ד) שכתב דאף שמותר לקבור מת ביו&quot;ט ראשון ע&quot;י גוי, מ&quot;מ עבדים של ישראל אסור להם לקבור, אך הרמב&quot;ן בתורת האדם (ענין ההוצאה, סמוך לסופו, מהדורת זכרון יעקב אות כ&quot;ח) כתב: &quot;לא נתברר לי מנין לבעל הלכות גדולות שיהא יו&quot;ט כשבת לענין איסור מלאכה דעבדים, שאני אומר כיון שגזירת הכתוב בשבת אין למדים ממנה יו&quot;ט שאין דנים קל מחמור להחמיר עליו&quot;.<br /> וכתבו האחרונים (עי' בשעה&quot;צ סי' רמ&quot;ו סקכ&quot;ב בשם תוספת שבת ופמ&quot;ג ואבן העוזר) דנדון זה תלוי בנדון דשביתת בהמתו, ועי' בשעה&quot;צ (סי' רמ&quot;ו סקכ&quot;ב) שכתב דמדברי השו&quot;ע (סי' ד&quot;ש ס&quot;א) משמע דפסק כבה&quot;ג, וכ&quot;כ הביה&quot;ל (סי' ד&quot;ש ד&quot;ה וכן) וא&quot;כ יש להוכיח דדעת השו&quot;ע דשביתת עבדו נוהגת ביו&quot;ט וא&quot;כ ה&quot;ה שביתת בהמתו, אך בסי' תצ&quot;ה דייק השעה&quot;צ (סקכ&quot;ב) מדברי השו&quot;ע (סי' תקכ&quot;ד) דאין שביתת בהמתו ביו&quot;ט, ולפ&quot;ז יהיה קצת סתירה בדעת השו&quot;ע, ועי' מה שכתב בזה הגר&quot;ע יוסף ב&quot;אגרת פתיחה&quot; לספר שער המלך הוצאת מכון ירושלים (אות ב'). ועי' במשנ&quot;ב (סי' רמ&quot;ו סקי&quot;ט) דלהלכה יש להחמיר. <br /> <br /> === שביתת בנו (חסר) === <br /> בשו&quot;ת שבט הלוי ( ) כתב דבנדון זה תלוי גם השאלה אם יש איסור שביתת בנו ביו&quot;ט דעי' אבן עזרא ועי' או&quot;ש<br /> <br /> === תחומין דאורייתא ביו&quot;ט ===<br /> ונפק&quot;מ מזה גם לענין תחומין, דהנה יש ראשונים דסבירא להו דתחומין די&quot;ב מיל הוא דאורייתא (עי' משנ&quot;ב סי' שצ&quot;ז סק&quot;א וסי' ת&quot;ד סק&quot;ז), ועתה יש לדון האם גם ביו&quot;ט יש איסור תחומין מדאורייתא, והנה ברש&quot;י (חגיגה יז:) מבואר להדיא דגם ביו&quot;ט יש איסור תחומין מדאורייתא, וע&quot;ש בטורי אבן (שם) שעמד בזה, והאריך בנדון זה אם ילפי' יו&quot;ט משבת. ועי' גם בספר יום תרועה (ר&quot;ה לב:) ובפר&quot;ח (סי' תקפ&quot;ו). <br /> ובהגהות רעק&quot;א (סוף סי' תקפ&quot;ו) כתב בשם תשובת הב&quot;ח (קונט&quot;א סי ז') לחלק בין תחומין דאלפים אמה לבין תחומין די&quot;ב מיל, דלמ&quot;ד תחומין דאלפים אמה דאורייתא אין חילוק בין שבת ליו&quot;ט, אך תחומין די&quot;ב מיל כיון דמקורו מדכתיב &quot;אל יצא איש ממקומו ביום השבת&quot; אז דווקא בשבת נאסר.<br /> אמנם מדברי החת&quot;ס (שו&quot;ת או&quot;ח סי' קמ&quot;ט) מבואר דגם אי נימא דלענין מחמר ושביתת בהמתו והבערה לא ילפי' יו&quot;ט משבת, מ&quot;מ תחומין יש לאסור ביו&quot;ט, שכן איסור תחומין נלמד מלאו ד&quot;אל יצא איש&quot; שנאמר לגבי המן, וא&quot;כ כיון דקי&quot;ל דגם ביו&quot;ט לא ירד מן [מהא דבעי' לחם משנה גם ביו&quot;ט, עי' שו&quot;ע סי' תקכ&quot;ט], ע&quot;כ דסבירא לן דהיכא דכתיבא שבת גבי פרשת המן ה&quot;ה ליו&quot;ט. ועי' עוד בספר שלמי תודה (יו&quot;ט סי' כ&quot;ה). ועי' משנ&quot;ב (סי' תקפ&quot;ו שעה&quot;צ סקקכ&quot;ב) דיש מקום יותר להקל בתחומין די&quot;ב מיל ביו&quot;ט [ע&quot;ש]. <br /> <br /> === למ&quot;ד הבערה ללאו יצאת האם נחשבת מלאכה ===<br /> ובענין החידוש השני המבואר בדברי הריב&quot;א, דהבערה אינה נקראת מלאכה, עי' במנח&quot;ח (מצוה רצ&quot;ח אות ה') שכתב דאינו מבין סברת התוס', דאינו דומה איסור הבערה לתחומין ומחמר, שכן הבערה גם ללא הפס' 'לא תבערו אש' היתה בכלל לא תעשה כל מלאכה, שכן היתה הבערה במשכן, ורק יצאה מן הכלל ללמד שאינה אלא בלאו, א&quot;כ הוי רק גזירת הכתוב שאין בה חיוב ולמה לנו לומר שהוציאה הכתוב מלהקרא מלאכה. וכתב שכן מבואר גם בשאגת אריה (סי' ע&quot;א) ועי' עוד בסמוך בשם החת&quot;ס<br /> [והנה מדברי שאר ראשונים שלא פירשו כהריב&quot;א, אין הכרח לומר דס&quot;ל כמנח&quot;ח והשאג&quot;א, רק יש לומר דס&quot;ל דיו&quot;ט הוקש לשבת גם לדברים שאינם מלאכה, וכ&quot;כ המנח&quot;ח בעצמו בתחלה דבריו (שם). ובפרט שיש לומר כן בדעת רש&quot;י, דהא מוכח ברש&quot;י (חגיגה יז: הנ&quot;ל) דס&quot;ל דגם תחומין דאורייתא נוהג ביו&quot;ט (וע&quot;ע רש&quot;י שבועות טז: ביצה ב: סנהדרין לו.)] <br /> טעם נוסף לומר שאין הבערה ביו&quot;ט [דברי תוס' רבינו פרץ]<br /> <br /> === מה התמעט מ&quot;ביום השבת&quot; ===<br /> בתוס' רבינו פרץ שכתב טעם נוסף לומר דאין הבערה ביו&quot;ט למ&quot;ד הבערה ללאו יצאת, דילפי' מדכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, וממעטי' יו&quot;ט. ודבריו צ&quot;ב מדוע תלוי דבר זה אם הבערה ללאו יצאת או לחלק. אך הביאור הוא, דהנה קי&quot;ל (מכות כא:, פסחים מח.) דיש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו&quot;ט, כלומר דהעושה ב' מלאכות בשבת חייב להביא ב' חטאות, אך העושה ב' מלאכות במזיד ביו&quot;ט אינו לוקה שתים. והמקור לד&quot;ז תלוי במחלוקת אי הבערה ללאו יצאת או לחלק, דהנה למ''ד (שבת דף ע.) הבערה ללאו יצאת המקור לדין חלוק מלאכות בשבת הוא מדכתיב &quot;ועשה מאחת מהנה&quot;, כמבואר בגמ' (שבת ע.) וכיון דפסוק זה נכתב לענין קרבן חטאת א&quot;כ הני מילי באיסורי דאית בהן חיוב חטאת &quot;כגון מלאכות דשבת דזדונן כרת ושגגתן חטאת, דבההיא פרשה דועשה מאחת מהנה קמיירי בחטאת, אבל יו''ט דחיוב מלקות הוא ואין זדונו כרת אין בו חילוק מלאכות&quot; כ&quot;ה לשון רש&quot;י (מכות כא:). אבל למ&quot;ד הבערה לחלק יצאת הטעם דאין חילוק מלאכות ביו&quot;ט הוא מכיון, דהא ביו&quot;ט לא יצאת הבערה [כלשון רש&quot;י שם], כלומר דלמ&quot;ד הבערה לחלק יצאת ילפי' מדכתיב &quot;ביום השבת&quot; למעט יו&quot;ט מחילוק מלאכות, אבל למ&quot;ד הבערה ללאו יצאת אין צריך את הפס' 'ביום השבת' לזה, אלא יש לדרוש דממעט הבערה לגמרי מיו&quot;ט. וביאור זה כתבו לבאר בדברי הגמ' הצל&quot;ח (בפסחים שם) והבית הלוי (ח&quot;א סי' ט&quot;ז, ועי' גם פנ&quot;י ובהגהות ברוך טעם), וכוונו לדברי רבינו פרץ.</div>

אריאל מבני ברק https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A0%D7%98_%D7%91%D7%A8_%D7%A0%D7%98&diff=8776 2017-08-14T17:55:06Z

<p>אריאל מבני ברק: יצירת דף עם התוכן &quot; == נ&quot;ט בר נ&quot;ט == === נ&quot;ט בר נ&quot;ט בבשר וחלב=== מבואר בגמ' חולין קיא: דנותן טעם בר נותן טעם מותר, כלו...&quot;</p> <hr /> <div> <br /> == נ&quot;ט בר נ&quot;ט ==<br /> === נ&quot;ט בר נ&quot;ט בבשר וחלב===<br /> מבואר בגמ' חולין קיא: דנותן טעם בר נותן טעם מותר, כלומר דבשר שנתן טעם בדבר כגון כלי [ולקמן יבואר אם דוקא בכלי או גם במאכל], והכלי נתן טעם בדבר אחר כגון דג, כיון שהדג קבל טעם שני מותר לאכול הדג בחלב.<br /> וביאר רש&quot;י שם דוקא באופן זה, אבל באופן שהניח חלב רותח בכלי בבלוע מבשר אסור לאכלו, וכן אם בשל דג עם בשר ממש, באופן זה אסור לאכלו בחלב שכן הטעם שני כבר היה בחלב, ודוקא כשהטעם שני עדיין בהיתר נאמר דין נ&quot;ט בר נ&quot;ט.<br /> === נ&quot;ט בר נ&quot;ט באיסורים ===<br /> מבואר בדברי הר&quot;ן שהובא בב&quot;י מבואר דכל דין נ&quot;ט בר נ&quot;ט הוא דדוקא בדבר שעדיין הוא היתר, כגון טעם בשר, שכל זמן שאינו מעורב בחלב אינו אוסר, ובזה אמרי' דאין כח בטעם שני לאסור החלב. אבל באיסורים כגון נבילות וטריפות אפילו טעם רביעי וחמישי אסור. וד&quot;ז מוסכם בכל הראשונים, ולראשונים שאמרי' חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים, א&quot;כ בלא&quot;ה יש לאסור נ&quot;ט בר נ&quot;ט דאיסורא [ונחלקו הראשונים אם חמץ שנבלע לפני פסח חשיב כנ&quot;ט בר נ&quot;ט דהיתרא או כנ&quot;ט בר נ&quot;ט דאיסורא] <br /> === עלו, נתבשלו, נצלו ===<br /> מבואר בגמ' חולין קיא: דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח מטעם נ&quot;ט בר נ&quot;ט ומבואר בראשונים דאיכא ג' מצבים: [א] עלו, כלומר שהניח בקערה דג צונן בקערה רותחת בשרית, או דג רותח בקערה צוננת בשרית [ואם שניהם רותחים- כתב ב&quot;י בשם &quot;מצאתי כתוב&quot; דדינו כנצלו וכן פסק הש&quot;ך סק&quot;ו]. [ב] נתבשלו, שבשל דג בקערה בשרית שיש בה נוזלים, כגון מים או שאר משקים [ג] נצלו שבשל דג בקערה בשרית ללא מים.<br /> ומצינו ג' דעות בראשונים, דהנה בגוונא דעלו בקערה לכו&quot;ע מותר דהוי נ&quot;ט בר נ&quot;ט, ובנצלו ונתבשלו נחלקו הראשונים: [א] דדעת ריב&quot;ן בשם רש&quot;י דדוקא עלו מותר, דאינו נותן טעם כ&quot;כ , אבל אם נתבשלו או נצלו הוי נתינת טעם גמורה ולא התירו בזה נ&quot;ט בר נ&quot;ט [ב] דעת רוב ראשונים להתיר בכל גווני [ג] אך דעת ספר התרומה וסמ&quot;ק וסמ&quot;ג להתיר בנתבשלו ולאסור בנצלו, והטעם דהתירו בנתבשלו הוא מטעם דאיכא בזה ג' נ&quot;ט בהיתר, דהבשר נתן לכלי, והכלי למי הבישול, ומי הבישול לדג, אך משאר ראשונים שהקלו בנתבשלו משמע שאין מחלקים וגם נצלו מותר לדעתם.<br /> ==== לכתחילה ודיעבד====<br /> הנה יש להבחין בדין נ&quot;ט בר נ&quot;ט בין ג' שלבים [א] לבשל [לדוגמא בעלמא, דכמו כן יש ג' מצבים אלו ב&quot;עלו&quot; או ב&quot;נצלו&quot;] בכלי בשרי בכוונה על מנת ליתנו בחלב [ב] באופן שכבר נתבשל בכלי הבשרי ללא כוונה לתנו בחלב, וכעת אחר שכבר נתבשל רוצה לערבו בחלב [ג] אחר שכבר בשלו בכלי בשרי וכבר ערבו בחלב האם מותר או אסור.<br /> דעת השו&quot;ע [ובדין נ&quot;ט בר נ&quot;ט לכתחילה]<br /> והנה לענין נתבשלו ונצלו מבואר בשו&quot;ע דמותר לכתחילה, ודעת הש&quot;ך דאף המחבר לא התיר אלא אם כבר נתבשלו, אבל אין לבשל לכתחילה ע&quot;מ ליתנו בחלב. אך מדברי הב&quot;י בבדק הבית משמע דמתיר אף לכתחילה. ובדברי הב&quot;י [ד&quot;ה כתב סמק] מבואר דלמד דפליגי בזה הראשונים, אך הד&quot;מ והב&quot;ח השיגו על דבריו, וכתבו דאין מחלוקת ראשונים אלא שיש לחלק להעלות לכתחילה ע&quot;מ ליתן בחלב, לבין עלו כבר בכלי בשרי שאז מותר לכתחילה. והנה לנוהגים כהרמ&quot;א ודאי דאסור אף לכתחילה שכן הד&quot;מ והב&quot;ח נקטו דאין בזה מחלוקת ראשונים כלל, אך יש מבני ספרד שנוהגים כדעת בדק הבית. <br /> ==== דעת הרמ&quot;א ומהרש&quot;ל ====<br /> דעת הרמ&quot;א דלכתחילה יש לאסור אף בנתבשלו ונצלו, והיינו אף באופן שכבר נתבשל בכלי בשרי [אף ללא כוונה] יש להחמיר לא לערבו עם חלב [דיש להחמיר לכתחילה כראשונים שאין קולא של נ&quot;ט בר נ&quot;ט בנתבשלו ונצלו] אך בדיעבד שכבר התערב עם חלב מותר אף בנצלו. והש&quot;ך הביא דעת מהרש&quot;ל שאוסר אף בדיעבד בנצלו, וכ&quot;ד עוד פוסקים, וכן פסק החזו&quot;א [או&quot;ח קי&quot;ט]. אך הרבה פוסקים ס&quot;ל כרמ&quot;א, וכן נראה מדברי המשנ&quot;ב [עי' הערה].<br /> נדונים שונים אם נדון כצלו או כנתבשלו [פ&quot;ת] <br /> מבואר בפ&quot;ת דגם לדעת המהרש&quot;ל ודעימיה שמחמירים בדיעבד בנצלו ומקילים בנתבשלו, גם בנתבשלו יש דברים שאסורים [א] המים והרוטב בעצמם. שכן ביחס למים והרוטב הוי כנצלו שכן הם עצמם נוגעים בכלי [ב] באופן שבשל עם מים וכלו המים מעתה חישב כנצלו.<br /> ולענין חתך בסכין בשרי רותח נחלקו הפוסקים דהכנה&quot;ג כתב דדינו כנצלו, דע&quot;י דוחקא דסכינא והרתיחה הוי כמו צליה, ויש חולקים. <br /> ומאידך מבואר בפ&quot;ת בשם החוו&quot;ד דיש מקרה שנצלו ומ&quot;מ דינו כנתבשלו, והוא באופן שמתחלה בשל בשר בכלי, ואח&quot;כ צלה בו פרווה, דגם באופן זה דינו כנתבשלו שכן הוי ג' נ&quot;ט.<br /> דברים שמותר לכתחילה גם לדעת הרמ&quot;א<br /> והנה אף שהרמ&quot;א החמיר לכתחילה בנתבשלו ונצלו, מ&quot;מ הדגיש הרמ&quot;א דיש כמה דברים דמותר אף לכתחילה בנ&quot;ט בר נ&quot;ט [א] נתינת המאכל בכלי ממין השני [ב] אם נתבשלו בכלי שאינו ב&quot;י. [ג] הרמ&quot;א בסי' פ&quot;ט כתב דדבר שנתבשל בכלי בשרי בן יומו מ&quot;מ מותר לאכול אחריו חלבי, וא&quot;צ המתנה [ומסתבר דה&quot;ה להיפך דדבר שנתבשל בכלי חלבי מותר לאכלו אחר בשר].<br /> === בישול ע&quot;ד כן פרטי דינים===<br /> והנה לא נתפרש להדיא בדברי הרמ&quot;א אף בכל אלו מותר אף לבשל ע&quot;ד כן, ובדברי הפמ&quot;ג [ ] מבואר דלענין נתינת המאכל בכלי ממין השני אוסר לבשל ע&quot;ד כן. <br /> ולענין אינו בן יומו לכאו' היה מקום לומר דשרי אף לכתחילה, שכן איסור נטל&quot;פ בדיעבד שרי אפילו בטעם ראשון, וכן דין נ&quot;ט בר נ&quot;ט בבישול מתירים בדיעבד, וא&quot;כ שמא בצירוף שניהם יש להקל אף לכתחילה ועי' בא&quot;ח [שנה שנייה פרשת קרח אות י&quot;ג] שנקט כן מעיקר הדין [אף שהחמיר כרמ&quot;א בבישול], אך כתב שהמחמיר בזה תע&quot;ב, וכן הוא נוהג בביתו, וציין לדברי החכמ&quot;א [כלל מח אות ב'] שם מבואר שאסור אף בזה . ועי' ספר פתחי תשובות שבשם הגרי&quot;ש אלישיב. <br /> == פרטי דינים בנ&quot;ט בר נ&quot;ט ==<br /> === נ&quot;ט בר נ&quot;ט בחריף ===<br /> מבואר בדברי הרמ&quot;א דלא אמרי' נ&quot;ט בר נ&quot;ט בדבר חריף, כגון שבשל דבר חריף בכלי בשרי ואח&quot;כ רוצה לאכלו בחלב, ומבואר ברמ&quot;א דד&quot;ז אמור אפילו בכלי שאינו ב&quot;י, ונמצא דדבר חריף חמור בג' דברים: [א] משוה לנ&quot;ט בר נ&quot;ט כטעם ראשון [ב] משוה לטעם פגום דאינו ב&quot;י כאלו הוא ב&quot;י [ג] ועוד יש חומרא דדבר חריף שבולע הוא אפילו בצונן ע&quot;י דוחק הסכין. ומבואר ברמ&quot;א דמטעמים אלו אסור אפילו בדיעבד .<br /> ובפ&quot;ת סק&quot;ד הביא דברי מקום שמואל דסבירא ליה דגם דבר חריף מותר בנ&quot;ט בר נ&quot;ט ע&quot;י בישול, [וכל מה שהחמירו בדבר חריף בענין נ&quot;ט בר נ&quot;ט הוא בחיתוך סכין כמבואר בסי' צו] אך מסקנתו דדבר חריף גמור אין להקל כנגד הרמ&quot;א מאחר שכן המנהג, אבל בדבר שיש ספק או מחלוקת אם מקרי דבר חריף [עי' סי' צ&quot;ו] יש להקל בנ&quot;ט בר נ&quot;ט.<br /> === נ&quot;ט בר נ&quot;ט בזמן הבישול===<br /> דעת החוות דעת [הו&quot;ד בפ&quot;ת] דלא אמרי' נ&quot;ט בר נ&quot;ט אם הוא בזמן הבישול. כגון שבשעת בישול הפרוה בסיר נפלה טיפת חלב על הסיר כנגד מקום גובה המים, והטעם דבכה&quot;ג כיון דמחמירים לומר דהחלב מפעפע חשיב כאלו נפל החלב לתוך המים ממש, הוי כנתינת טעם מן החלב למים ללא הכלי. ובשו&quot;ת בית אפרים חולק עליו. ועי' ערוה&quot;ש.<br /> === נ&quot;ט בר נ&quot;ט באוכל ===<br /> דעת הפמ&quot;ג דלא שייך נ&quot;ט בר נ&quot;ט באכל, כגון אם בשל תפו&quot;א עם בשר, ואח&quot;כ בשל התפו&quot;א עם דגים, אסור לאכול הדגים עם חלב, ובפ&quot;ת הביא דבתושבת שם אריה השיג עליו, ועי' ערוה&quot;ש ס&quot;ג דהסכים לדברי הפמ&quot;ג ובאר דכל מה שטעם שני נקלש הוא רק מחמת בליעת הכלי אך טעם באוכל אינו נקלש. <br /> <br /> === הדחת כלי בשרי עם חלבי ===<br /> בדין זה יש לחלק כל נדון לכמה פרטים [א] כלי מקונח וכלי מלוכלך [ב] בן יומו ואינו בן יומו [ג] כלי ראשון, כלי שני ועירוי מכלי שני [ד] חום המים, ובפרט זה העיקר להלכה דבעינן יש סולדת בו דבפחות מזה נקטי' דאין אוסר.<br /> ודין זה כולל ב' ציורים [א] הדחת כלי בשרי בתוך כלי חלבי [ב] הדחת כלי חלבי וכלי בשרי יחד בתוך יורה אחת. ויש קצת חילוק ביניהם מחמת המציאות. <br /> == מחלוקת הרא&quot;ש וספר התרומה ==<br /> נחלקו הראשונים באופן שמדיח כלי בשרי עם כלי חלבי ושניהם בני יומן, ושניהם נקיים, דדעת הרא&quot;ש דהכל מותר אך דעת ספר התרומה דהכל נאסר. ויש להדגיש דמחלוקתם הוא דוקא באופן זה [א] שני הכלים נקיים [ב] שניהם בני יומן [ג] שני הכלים נוגעים בו זמנית במים הרותחים [וכשמדיח כלי בשרי בתוך כלי חלבי או איפכא תמיד הוא באופן זה, אך באופן שמדיח כלי בשרי וחלבי בתוך כלי יתכן גם ציור של בזה אחר זה]. וכשחסר אחד מתנאים אלו לא פליגי ויתבאר לקמן הדין בכל מקרה.<br /> <br /> ושורש המחלוקת הוא האם לדון ציור זה כנ&quot;ט בר נ&quot;ט, דהבשר נתן טעם בכלי, והכלי נותן טעם במים, ועדיין הוא היתר. או שנדון זה לא חשיב כנ&quot;ט בר נ&quot;ט אלא כטעם שני בחלב [שנתבאר לעיל שאסור, שהרי נולד באיסור], מחמת שתי סיבות [א] יש מגע ישיר בין הכלי הבשרי לכלי החלבי כמובא בב&quot;י בשם תוס' [ב] [גם אם אין מגע בין הכלים] היות ושני הטעמים יוצאים כאחד לתוך המים מתערבים מיד ופוגעים זב&quot;ז [ולא שנותנים תחלה טעם במים ואח&quot;כ פוגעים], ומעתה נעשים נבילה, ואח&quot;כ אוסרים את הכלים. עי' בתוס' בטעמו השני שהובא בב&quot;י, וביתר ביאור בש&quot;ך סק&quot;ה בשם הר&quot;ן. <br /> ולהלכה פסק השו&quot;ע כדעת הרא&quot;ש, אך הרמ&quot;א פסק כדעת סה&quot;ת. ועתה יתבארו האופנים בהם אין מחלוקת:<br /> === [א] בזה אחר זה ===<br /> הנה כל הטעם להחמיר בזה הוא דוקא באופן ששני הכלים מפליטים בו זמנית את טעמם לתוך המים, אך באופן שהפליטה היא בזה אחר זה הוי כמו כל נ&quot;ט בר נ&quot;ט דמותר [ולענין אם מותר לכתחילה תלוי במה שנתבאר לעיל בדין נ&quot;ט בר נ&quot;ט בבישול] עי' ש&quot;ך שהביא מדברי השו&quot;ע או&quot;ח תנ&quot;ב דמבואר דלכתחילה מודה השו&quot;ע דיש להחמיר שלא להדיח כלי בשרי וכלי חלבי ביחד. <br /> <br /> === [ב] אינו נקי ===<br /> כל המחלוקת הנ&quot;ל היא באופן ששני הכלים נקיים, אך באופן שאחד הכלים אינו נקי א&quot;כ ודאי דלא הוי נ&quot;ט בר נ&quot;ט שכן הטעם יוצא מן הממשות למים, והמים לחלב הבלוע בכלי.<br /> ולענין סתם כלי כתב הרא&quot;ש דבדר&quot;כ הכלי איננו נקי ובעי' ששים לבטלו, אא&quot;כ ברי לו שהוא נקי. ומבואר בב&quot;י [בבדק הבית] דדוקא במלוכלך בבשר או בשומן אך אם מלוכלך ברוטב של בשר אינו אסור, דלא כדברי הגש&quot;ד , ועי' ערוה&quot;ש דה&quot;ה אם מלוכלך בתפו&quot;א ושאר תבשילים דינו כמרק ושרי, ע&quot;ש הטעם. <br /> <br /> === [ג] אחד אינו בן יומו ===<br /> אם אחד מהכלים אינו בן יומו ושניהם נקיים בזה לכו&quot;ע שרי, בין הכלי הב&quot;י ובין הכלי שאב&quot;י, דכלי הב&quot;י אינו נאסר דבולע רק מאב&quot;י, דהוי טעם פגום שאינו אוסר, והכלי שאב&quot;י ג&quot;כ אינו נאסר שכן בציור זה אין המים נעשים נבילה, ואי מטעם הבליעה שמגיעה מהכלי הבן יומו הרי בזה לכו&quot;ע הוי נ&quot;ט בר נ&quot;ט [ש&quot;ך סק&quot;?]. <br /> === [ד-ה] מלוכלך ואב&quot;י ===<br /> אם אחד הכלים מלוכלך [באופן שאין ששים כנגדו] ואחד אינו בן יומו, תלוי בזה: אם המלוכלך הוא שאינו בן יומו הכל אסור, שכן הכלי הבן יומו בולע מהלכלוך וכן להיפך, והכל נאסר, וכמשנ&quot;ת בביאור דברי הרא&quot;ש <br /> אך אם הכלי המלוכלך הוא הב&quot;י, א&quot;כ הכלי הב&quot;י אינו נאסר שכן בולע טעם לפגם, אך הכלי האב&quot;י שבולע מהממשות שבכלי הב&quot;י דינו ככלי אב&quot;י שבשל בו מהמין השני שמבואר דינו בסי' צ&quot;ג ס&quot;א ובסי' צ&quot;ד ס&quot;, והיינו שנאסר עם ב' המינים מדינא ונאסר גם לבשל בו שאר דברים [פרוה] ממנהגא [ש&quot;ך סק&quot; כפי שבאר הפמ&quot;ג]. <br /> === כלי שני או אין יד סולדת בו===<br /> כל מה נתבאר לעיל הוא דוקא בחום שדינו להפליט ולהבליע דהיינו: [א] בחום שהיד סולדת בו, דבפחות מחום זה אפילו בכלי ראשון שעומד על האש אינו אוסר [ב] בחום של כלי ראשון אבל בחום של כלי שני אפילו שניהם בני יומן [ומלוכלכים ] כתב הרמ&quot;א שהכל מותר, דלהלכה אין חום כלי שני אפילו שהיד סולדת מבליע ומפליט. ולענין עירוי מכלי ראשון, יתבאר בסמוך. <br /> ואמנם כ&quot;ה להלכה, אך בב&quot;י כאן הביא שיטות ראשונים דיש להחמיר אף בכלי שני, <br /> <br /> === עירוי ===<br /> בנדון דעירוי יש לחלק בין ב' מקרים [א] עירוי מכלי בשרי על כלי חלבי [ב] עירוי בסתם כלי על כלי בשרי וכלי חלבי כאחד. ורמ&quot;א החמיר בראשון והקל בשני, והאחרונים כתבו דמסתבר לומר להפך כמו שיתבאר.<br /> והנה בדין עירוי נחלקו הראשונים אם מפליט ומבליע, ואם מבשל, והאריך הש&quot;ך בסי' ק&quot;ה סק&quot;ה בדינו עירוי וכן הפמ&quot;ג במשב&quot;ז סוסי' ס&quot;ח. ובדר&quot;כ נקטי' כהשיטות דערוי פליט ומבליע כדי קליפה. <br /> === עירוי מכלי בשרי על חלבי===<br /> באופן שמערה מכלי ראשון בשרי על כלי חלבי כתב הרמ&quot;א דאסור, דקי&quot;ל עירוי מכלי ראשון מבליע כ&quot;ק, והק' האחרונים דהא מ&quot;מ הוי נ&quot;ט בר נ&quot;ט. ומבואר בדברי הט&quot;ז והגר&quot;א דמ&quot;מ טעם השני של תוס' שייך כאן, דע&quot;י דהעירוי מחבר בין העליון לתחתון ונבלעים הטעמים בו זמנית. וד&quot;ז שייך רק בעירוי שלא נפסק הקילוח. ומ&quot;מ מבואר מדברי החכמ&quot;א [מ&quot;ח אות י&quot;ג] דהוא חומרא בעלמא דמעיקר הדין לא שייך בזה הטעם דתוס'.<br /> === עירוי על כלי בשרי ועל כלי חלבי===<br /> באופן שמערה מכלי ראשון על כלי חלבי ועל כלי בשרי כתב הרמ&quot;א בשם האו&quot;ה להתיר, ואפילו במלוכלך, והאחרונים הק' דהא קי&quot;ל דעירוי מבשל כ&quot;ק ומפליט ומבליע כ&quot;ק, ותי' הש&quot;ך בדעת הרמ&quot;א דכל מה דעירוי מפליט ומבליע הוא דוקא בבשר כגון תרנגולת, אבל בכלי [שהוא קשה] ל&quot;א דמבליע ומפליט כאחד.<br /> אבל דעת הש&quot;ך עצמו דגם בכלי מבליע ומפליט כאחד, והאו&quot;ה שהתיר הוא משום דס&quot;ל דגם בשאר דוכתי עירוי אינו מבשל ואינו מפליט ומבליע כאחד, אבל למאי דקי&quot;ל דעירוי מפליט ומבליע כ&quot;ק אסור, ולכן המערה על כלי בשרי וחלבי כאחד, אם אחד מלוכלך אסור. <br /> === עירוי בשניהם נקיים===<br /> והוסיף הש&quot;ך דבשניהם נקיים שרי דהוי נ&quot;ט בר נ&quot;ט, אך האחרונים חלקו עליו ואסרו גם בזה, דהוי ממש כנדון דסה&quot;ת, דהעירוי מפליט בו זמנית הטעם מהכלי הבשרי ומהחלבי. והפמ&quot;ג כתב דהש&quot;ך צירף דעת השו&quot;ע שפסק כהרא&quot;ש לדעת האו&quot;ה דכלי שני אינו מפליט ומבליע.</div>

אריאל מבני ברק https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8%D7%AA_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%99&diff=8775 2017-08-14T17:40:45Z

<p>אריאל מבני ברק: יצירת דף עם התוכן &quot; == במה נאמר משמרת תרומותי== כתיב בפרשתנו ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי וכו' ומזה ילפי'...&quot;</p> <hr /> <div><br /> == במה נאמר משמרת תרומותי==<br /> כתיב בפרשתנו ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי וכו' ומזה ילפי' דמתנות כהונה צריך לעשות להם שימור. ובעז&quot;ה יתבאר ה' נדונים הכלולים באיסור זה א. לטמא תרומה ב. להפסיד תרומה, ומצינו באחרונים שחידשו עוד כמה אופנים נוספים שכלולים באיסור משמרת: ג. לבטל תרומה ברוב ד. להשאל על התרומה ה. להאכיל תרומה לזר. <br /> והנה כל דיני משמרת שייכים גם בתרומת מעשר, בחלה ובבכורים (עי' דר&quot;א פי&quot;ב מתרומות סק&quot;ג) ולענין מעשר שני מבואר ברש&quot;י סוכה לה: דגם בו יש דין משמרת מדאיקרי קודש [ועי' דרך אמונה שם ובצה&quot;ל, ועי' מנ&quot;ח מצוה ק&quot;ס, ובראש יוסף פסחים לח., ותפא&quot;י מע&quot;ש פ&quot;ב בועז אות א'], וכן לענין קדשים מבואר בדברי הרמב&quot;ן והרשב&quot;א (חולין ב:) דגם בקדשים שייך משמרת [וכ&quot;נ מדברי רש&quot;י הנ&quot;ל].<br /> ולענין פירות שביעית אף שצריך לאכלם ולא להפסידם מ&quot;מ אין בהו דין משמרת, ויש בזה כמה נפק&quot;מ עי' דר&quot;א פ&quot;ה משמיטה צה&quot;ל סקכ&quot;ט בשם הגריש&quot;א, ועי' בה&quot;ל שם ה&quot;ה ד&quot;ה אין]<br /> <br /> == לטמא תרומה ולהפסיד תרומה ==<br /> מבואר בכמה דוכתי דאיכא איסור לטמא תרומה מדין משמרת, וכן פירש&quot;י עה&quot;ת, ובפשטות נקטי' דהוא איסור דאוריתא ועי' רשב&quot;א גיטין נג. דכתב בשם תוס' דהא דלפי'ממשמרת תרומותי אינו אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, אך הרשב&quot;א כתב דמוכח בגמ' דלטמא תרומה הוא איסור דאוריתא.<br /> וכן מצינו בכמה דוכתי דיש גם איסור להפסיד תרומה. עי' תוס' הרשב&quot;א [משאנץ] פסחים יג. וחי' הר&quot;ן שם שכתבו בשם רבינו אפרים דליכא איסור לשרוף תרומה אלא מדרבנן, אך הר&quot;ן והרשב&quot;א משאנץ חלקו עליו וכתבו דגם להפסיד הוא איסור דאורייתא. וכן מרש&quot;י בסוכה (לה: ד&quot;ה שמשירה וד&quot;ה שמפסידה) נראה קצת דהאיסור להפסיד שוה בחומרתו לאיסור לטמא ותרוייהו הם בכלל פירוש הקרא דמשמרת. וכן נראה מהרמב&quot;ם (רפי&quot;ב מתרומות). ובתוס' (פסחים יג. ד&quot;ה ושורפין) נראה דספוקי מספקא להו אם יש איסור לשרוף מטעם משמרת [כן נקטו האחרונים בכוונת תוס'].<br /> == גדר האיסור לטמא ==<br /> והנה יש לחקור בגדר האיסור לטמא תרומה אם יסוד האיסור הוא מטעם דמפסידה מלהאכל לכהן, דיסוד האיסור הוא במה שמפסידה מלאכול, וטומאה הוא אחד האופנים של הפסד מלאכול, או דיסוד האיסור לטמא הוא איסור בפ&quot;ע לטמא תרומה, מחמת קדושתה. והנה לשיטת רבינו אפרים דמדאורייתא מותר לשרוף ולהפסיד תרומה לכאו' מוכרח כצד השני, דטומאה אינה מדין הפסד, אך לשיטות דמה&quot;ת נאסר גם לשרוף ולהפסיד יש מקום לב' הצדדים. ומצינו שנחלקו בזה רבותינו האחרונים כפי שיבואר בס&quot;ד, ונראה לבאר בקצרה הראיות והנפק&quot;מ שבזה.<br /> תרומה בלועה<br /> בשו&quot;ת אבני נזר (יו&quot;ד סי' רצ&quot;א בהג&quot;ה וחו&quot;מ סי' ע&quot;ד) כתב ראיה נפלאה דהאיסור לטמא תרומה אינו מטעם הפסד אכילת הכהן, דהנה קי&quot;ל טהרה בלועה אינה מטמאה, כגון הבולע טבעת ונכנס לאהל המת אין הטבעת מקבלת טומאה, ואף אם הקיאה ונגע בה טהור אינו נטמא, וחידש רבה דגם בבלע שתי טבעות אחת טמאה ואחת טהורה אף ששתיהן בלועות יחד אין הטבעת הטהורה נטמאת עי' חולין עא: וכתב בתוס' (חולין עב. המתחיל בדף עא:) דמקור דינו של רבה הוא מהא דהאוכל נבלה טמא עד הערב, ומשמע דאפילו אם אכל סמוך לשקיעת החמה וטבל והעריב שמשו קאמר רחמנא דטהור אפי' לאכול בתרומה, אע&quot;פ שהתרומה נוגעת בטומאה שבמעיה ואסור לטמאה, אלא ע&quot;כ דטהרה בלועה לא נטמאת אפילו מטומאה שבלועה יחד איתה.<br /> והנה אם האיסור לטמא תרומה הוא מטעם שמפסיד את אכילתה א&quot;כ לא שייך לאסור בכה&quot;ג שכבר בלע את התרומה, וע&quot;כ דסברו תוס' דיש איסור בפ&quot;ע לטמא תרומה.<br /> אך הנה יעוי' בחזו&quot;א (יו&quot;ד סי' רי&quot;ד סק&quot;ה) שהק' על דברי תוס' הרי מבואר בכריתות ז. דכהן שסך בשמן של תרומה מותר להנות ממנו כיון דכבר נתחלל, וא&quot;כ כיון שכבר בלען הכהן שוב אין איסור [וכן הק' בהגהות חלקת יואב, [נדפס בעוז והדר], עוד הק' החזו&quot;א דמבואר בפסחים (כ:, ויובא לקמן) דכל שעומד לאיבוד אין איסור תורה לטמאותו, וכתב החזו&quot;א &quot;ואפשר שעיכול התרומה במעיו של כהן בכלל אכילתו ועדיין עומד למצוותו&quot;. ומבואר דלא נקט כדברי האבנ&quot;ז, אלא דגם בזה ששיך איסור משמרת, מטעם דמפסיד את מצוות האכילה בטהרה [ועי' גם שיעורי הגר&quot;ד פוברסקי פסחים דף ט' אות שפ&quot;ט מה שהוכיח מביאור הרש&quot;ש ע&quot;ד רש&quot;י שבת יד. דהאסור לטמא אינו מטעם הפסד, אך לפ&quot;ד החזו&quot;א יש לדחות ראיתו ואכמ&quot;ל]. <br /> == תרומת חו&quot;ל ==<br /> הנה בחלת ותרומת חו&quot;ל מבואר בגמ' בכורות (כז.) דמותר לאדם טמא ליגע בה וכתב רש&quot;י דהטעם משום דאינו מוזהר על תרומת חו&quot;ל בדין משמרת תרומותי. והק' המנחת אברהם (לגרא&quot;נ גרבוז) דמשמע בגמ' ומלשון רש&quot;י דיש חידוש מיוחד דליכא דין משמרת בתרומת חו&quot;ל, והרי תרומת חו&quot;ל לאחר שנטמאת ראויה להאכל לכהן (כמבואר בסוגיא שם, ע&quot;ש) א&quot;כ פשוט דמותר לטמאה כיון שאין בזה הפסד. וכתב המנח&quot;א דהגרי&quot;ד סולוביצ'יק זצ&quot;ל הוכיח מכאן דהאיסור לטמא תרומה אינו מטעם שמפסידה אלא איסור בפני עצמו לטמא תרומה. ובזה חידשה הגמ' דתרומת חו&quot;ל דאינה לא אסרו רבנן לטמאה. ועי' גם חידושי הגרי&quot;ד (הנד' בסוף חידושי הגרי&quot;ז עמ&quot;ס סוטה- הוצאת מישור, סי' ד') שהובא ד&quot;ז ביתר הרחבה. <br /> והנה הרמב&quot;ם (פי&quot;ב מתרומות ה&quot;א) כתב מותר לטמא תרומת חו&quot;ל דטומאות של תורה ואע&quot;פ שאינה טמאה אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם, מפני שעיקר חיובה מדבריהם. ומשמע ברמב&quot;ם דהחידוש הוא דאע&quot;פ שתרומה דאורייתא שנטמאה בטומאה דרבנן אסור לטמאה בטומאה דאורייתא כיון דמוסיף טומאה, מ&quot;מ בטומאת חו&quot;ל דאינה אלא מדרבנן שרי להוסיף טומאה. <br /> והגרי&quot;ז (מובא במנחת אברהם ובחי' הגרי&quot;ד שם) דקדק מלשון הרמב&quot;ם, דתרומת חו&quot;ל שלא נטמאת בטומאת ארץ העמים, כגון שלא הוכשרה והביאה לארץ ישראל והוכשרה כאן, יהיה אסור לטמאותה. [עי' גם מעדני ארץ תרומות פ&quot;ב הי&quot;ז דהגרשז&quot;א התקשה בל' הרמב&quot;ם, מ&quot;ט לא כתב חידוש דאפילו לא נטמאה כלל מותר לטמאה]. ושאל הגרי&quot;ז ד&quot;ז מזקנו הג&quot;ר רפאל שפירא מואלאז'ין והסכים עמו שמדויק כן ברמב&quot;ם. ומוכח גם מזה דיסוד האיסור לטמא אינו מטעם שמפסיד דהא תרומת חו&quot;ל שנטמאה נאכלת [אלא שפליגי הרמב&quot;ם ורש&quot;י, דברש&quot;י נראה דליכא כלל דין משמרת בתרומת חו&quot;ל וברמב&quot;ם משמע דרק להוסיף טומאה מותר].<br /> ועצם הדין כתב גם מדנפשיה החזו&quot;א (שביעית סי' ה' סקי&quot;א), דכל מה שמותר לטמא תרומת חו&quot;ל הוא רק כשכבר נטמאה בארץ העמים [ולא הזכיר דברי הרמב&quot;ם]. והביאו בדרך אמונה (פי&quot;ב מתרומות סקי&quot;ב) גבי תרומת חו&quot;ל. וצ&quot;ע דלגבי חלת חו&quot;ל כתב בדרך אמונה (פ&quot;ה מביכורים סקק&quot;ט) דאפילו חלת חו&quot;ל שלא הוכשרה כגון שנילושה במי פירות מותר לטמאה, וצ&quot;ע דזה דלא כחזו&quot;א הנ&quot;ל, וגם סותר דברי עצמו מהל' חלה להל' תרומות [וב&quot;ה &quot;שמואל קיים&quot; ונשתדל לשאול ד&quot;ז קמיה דמרן שליט&quot;א]. <br /> == מאכל בהמה ==<br /> במשנה בחלה (פ&quot;ד מ&quot;ט) נחלקו ר&quot;ע וחכמים, דדעת ר&quot;ע דמותר ליתן כרשיני תרומה לכהן ע&quot;ה, וחכמים אוסרים, וכתב הרמב&quot;ם בפיה&quot;מ דכרשיני תרומה הם מאכל בהמה, אך בימי רעבון גם בני אדם גם לאדם וגזרו חכמים שלא ליתנם לכהן ע&quot;ה שמא יאכלם בטומאה. <br /> ודייק הדרך אמונה (פ&quot;ב מתרומות ה&quot;ב בבה&quot;ל ד&quot;ה הכרישינין, דף כו. סוף הטור הב') דהחשש הוא רק שמא יאכלם בטומאה, ולא כתב החשש בעצם מה שמטמא את התרומה, ומשמע דסובר הרמב&quot;ם דבדבר שעומד למאכל בהמה אין איסור משמרת,וכן הוא להדיא ברמב&quot;ם (פי&quot;ב מתרומות ה&quot;ז) &quot;התלתן והכרשינין של תרומה הואיל ואינו מאכל אדם ה&quot;ז מותר עלשות כל מעשיהן בטומאה&quot; ובאר הדך אמונה (סקנ&quot;ז ובבה&quot;ל בפ&quot;ב שם) דכיון שלבהמה אין נפק&quot;מ בין תרומה טהורה לטמאה ומותר לה לאכול גם תרומה טמאה דאינו מפסיד כלום. וע&quot;ש. ומבואר דנקט בדעת הרמב&quot;ם דלא כמ&quot;ש הגרי&quot;ד בדעתו.<br /> [ולכאו' לדבריו יקשה מ&quot;ט בתרומת חו&quot;ל אסר לטמאה כשלא הוכשרה, הרי כל האיסור לטמא הוא מדין הפסד תרומה וזה לא שייך בתרומת חו&quot;ל].<br /> ועי' גם אמרי משה (סי' י&quot;ג) שדן אם יש איסור משמרת בכרשיני תרומה, והוכיח מתוס' יבמות סו: דאין איסור בזה. <br /> == תרומה תלויה וטמאה ==<br /> בגמ' בכורות לד. מבואר בפליגי תנאים אי שרי להפסיד תרומה תלויה [שספק אם נטמאה], דר&quot;א אוסר ורי' יהושע מתיר, ומתחלה ביארה הגמ' דפליגי דר''א דרש &quot;משמרת תרומותי&quot; בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה ואמר רחמנא עביד לה שימור, ורבי יהושע תרומתי כתיב, ולבסוף ביארה בהגמ' דר' יהושע סבר הראויה לך שמור ושאינה ראויה לך לא תשמור, ור''א הא נמי ראויה היא שמא יבוא אליהו ויטהרנה.<br /> ומשמע מזה דלכו&quot;ע בתרומה טמאה אין איסור משמרת, דרק בתלויה נחלקו, אך עי' ריטב&quot;א (רבינו קרשקש גיטין סא. ד&quot;ה אבל) דכתב דגם תרומה טמאה איכא איסור לחזור ולטמאה. ובדר&quot;א (פי&quot;ב מתרומות צה&quot;ל סק&quot;ל) תמה על דבריו מסוגיא דבכורות הנ&quot;ל, וכן בשיעורי הגר&quot;ד פוברסקי פסחים אות שפ&quot;ד תמה על דבריו מסוגיא דפסחים יד. וע&quot;ש מה שכתב ליישב. ועי' גם פנ&quot;י (שבת כא.) דשמן של תרומה שנטמאת אסור לשרפו בלי להנות ממנו, ותמה עליו בדרך אמונה (פ&quot;ב מתרומות הי&quot;ד ד&quot;ה והטמאה) מסוגיא דבכורות הנ&quot;ל דבתרומה טמאה אין כלל דין משמרת. <br /> והנה לענין תרומה שנטמאה בטומאה דרבנן מצינו שנחלקו בגמ' פסחים (יד- טו:) אי מותר לטמאותה בטומאה דאורייתא, ועי' ליקוטי הלכות לח&quot;ח פסחים שפסק לחומרא, ועי' דרך אמונה (פי&quot;ב מתרומות צה&quot;ל סקכ&quot;ט) שמדברי הרמב&quot;ם, שהבוא לעיל, יש ראיה לדברי החפץ חיים, דהא כתב הרמב&quot;ם שם דתרומת חו&quot;ל שנטמאה בארץ העמים מותר לטמאה בטומאה דאורייתא כיון דעיקר חיובה מדבריהם, ומשמע דתרומה דאורייתא שנטמאה טואמה דרבנן אסור לטמאותה. אך המאירי (פסחים יד.) פסק דמותר לטמאותה. <br /> ועי' בדר&quot;א (שם בבה&quot;ל ד&quot;ה ולא שורפין) שהעיר דבתרומה תלויה שרי לטמאה דאינה ראויה לך, וגם ללאוסרים משמע דבעי' לטעם שמא יבא אליהו ויטהרנה ומשמע דבלא זה שרי לטמאה, ומאי שנא מטומאה דרבנן דאסור לטמאה, הרי אינה ראויה לך כיון שחכמים אסורהו, ומתחלה כתב שם לחלק בין טומאה מספק לטומאה דרבנן, אך לבסוף מסיק דאה&quot;נ גם לדעת האוסרים האיסור להוסיף טומאה דאוריתא על טומאה דרבנן אינו אלא מדרבנן ולא מה&quot;ת, והוכיח כן מדברי המהרש&quot;א (פסחים יג.) והדבר מוסבר היטב לשיטתו הנ&quot;ל גבי אוכלי בהמה, דיסוד האיסור הוא מפני ההפסד וא&quot;כ בגוונא שבלא&quot;ה הכהן אינו יכול לאכלה, אפילו אם הוא מטעם איסור דרבנן, כבר ליכא איסור דאורייתא של משמרת [ועי' גם בבה&quot;ל פ&quot;ב הנ&quot;ל שרמז לזה].<br /> == תרומה שעומדת לאיבוד ==<br /> איתא במשנה בתרומות (פ&quot;ח מ&quot;ט) והובא בגמ' פסחים (כ:) &quot;חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין טמאין&quot;, וא&quot;כ עומדת התרומה ליפול לתוך החולין הטמאים וליטמא, והחולין יאסרו באכילה, &quot;מודה ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל&quot; כלו' דאם יכול להשיג כלים טמאים, אפילו אם ישפך הכל חוץ מרביעית לתוך החולין הטמאים ויפסדו החולין יעשה כן, &quot;ואם לאו&quot;, שיוכל להציל רק פחות מרביעית, &quot;ר' אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ר' יהושע אומר יטמאנה ביד&quot;. ונחלקו הראשונים בביאור תיבת יטמאנה ביד, דברש&quot;י מנחות מח: משמע דבמקבלה בכלים טמאים ולפ&quot;ז ביד פירושו שמטאמאה &quot;בידים&quot; כלו' במעשיו [וכמו &quot;מזיק בידים&quot;]. אבל הרמב&quot;ם (פי&quot;ב מתרומות ה&quot;ד) פירש דהכוונה שמטמא בטומאת ידים, שגזרו על היין שהם טמאות. ומשמע שכל ההיתר להציל הוא רק בטומאה דרבנן.<br /> וביאר בחידושי הגרי&quot;ד (סי' ד' הנ&quot;ל) עפ&quot;ד הנ&quot;ל, דהרמב&quot;ם ס&quot;ל דיש איסור בפנ&quot;ע לטמא תרומה ולכן גם בתרומה שעומדת להפסד ולאיבוד שייך איסור משמרת ולכך לא הותר אלא בטומאה דרבנן [ועי' או&quot;ש בה&quot;ה ונראה דפליג ודו&quot;ק]. <br /> == איזה שיעור נאסר ==<br /> והנה מהמשנה שהובא לעיל דמבואר דאם יכול להציל רביעית בטהרה יציל כתבו הקובץ שיעורים (פסחים אות ס&quot;ט) והתורת זרעים (תרומות פי&quot;א מ&quot;ח) דהשיעור של משמרת תרומותי הוא ברביעית, ומסתבר דכוונתם דוקא במשקרים דבאוכלים השיעור הוא בכזית. ובאמת בחי' הר&quot;ן [שבת צא, בהוצאת מוסד הרב קוק, והרבה אחרונים הביאו ד&quot;ז בשם הריטב&quot;א, אבל ידוע שחידושי הר&quot;ן על שבת יוחסו בטעות לריטב&quot;א] הסתפק בדבר אם יש איסור משמרת בפחות מכזית. ועי' קו&quot;ש שבאר דטעם איסור משמרת הוא מטעם מצוות אכילת התרומה לכן שיעורו ברביעית. ולכאו' הביאור מתאים לביאור דעיקר דין משמרת הוא שמפסיד את מצוות אכילתה ולכך בעינן שיעור שמתקיים בו מצוות אכילה.<br /> ובעיקר דינם עי' דר&quot;א (פי&quot;ב סק&quot;ב וצה&quot;ל סק&quot;ח) דבירושלמי משמע דאפילו דבר מועט אסור לטמא. <br /> == לבטל תרומה ==<br /> באבני מילואים (שו&quot;ת סי' י&quot;ח) כתב דבר חידוש, דהנה פליגי הראשונים אי הא דקי&quot;ל אין מבטלין איסור לכתחילה אסור מדאורייתא, דדעת הראב&quot;ד דאסור מדאורייתא ודעת תוס' דאסור מדרבנן והביא מחלקותם הר&quot;ן חולין צ&quot;ח עי' ש&quot;ך יו&quot;ד צ&quot;ט סק&quot;ז.<br /> וכתב האבני מילואים דאף אם נימא דבעלמא איסור לבטל תרומה אינו אלא איסור דרבנן לבטל תרומה אסור מה&quot;ת מקרא דמשמרת תרומותי. [ובזה יישב האבנ&quot;מ את קושית הפרשת דרכים בהא דדנה הגמ' אם חולה מסוכן שצריך להאכילו עדיף להאכילו טבל או דעדיף להפריש תרו&quot;מ מהאוכל, ולכאו' עדיף משניהם שיפריש תרומה ואח&quot;כ יערב בחזרה בחולין ויעשה בזה רק איסור דרבנן]<br /> והאחרונים דנו בחידושו של האבנ&quot;מ, עי' מה שציין בזה במילואי חותם, ועי' גם בדרך אמונה (פי&quot;ג מתרומות ה&quot;י בבה&quot;ל ד&quot;ה שאין) שהק' על האבנ&quot;מ מכמה דוכתי, וכתב דלא חשיב מאבד תרומה דהא קי&quot;ל דגם בביטול ברוב שייך חזור וניעור, וממילא לא חשיב שהתרומה כמאן דליתא [עי' בכורות כג.].<br /> אך אפשר לבאר סברת האבנ&quot;מ דאמנם התרומה כמאן דאיתא, ויכול גם לאכלה ואינה נפסדת, רק סו&quot;ס כעת אינו אוכלה בתורת מצות אכילה, וכל שמפסידה ממצות האכילה חשיב מאבד תרומה, אף שהתרומה נאכלת, וכמבואר לעיל בשם החזו&quot;א דאפילו מטמא תרומה שכבר בתוך מעיו חשיב כמפסיד תרומה.<br /> == להאכיל תרומה לזר ==<br /> בשות עונג יו&quot;ט (יו&quot;ד סי' צ&quot;ו) ובאמרי משה (סי' י&quot;ג) חידשו שבהאכלת תרומה לזר חשיב גם דעובר על איסור משמרת [מלבד מה שהזר עובר על איסור זרות], ושניהם לדבר אחד נתכוונו ליישב בזה קושית תוס' יבמות צ. דמבואר בגמ' דקטנה שהשיאוה אחיה ואמה לכהן בקידושין דרבנן יכולה לאכול רק תרומה דרבנן [דמדאורייתא אינה אשת כהן], והק' תוס' דלמ&quot;ד קטן אוכל נבילות אין בי&quot;ד מצווים להפרישו הרי יכול להאכילה גם תרומה דאורייתא. וכתבו העוניו&quot;ט ואמר&quot;מ ליישב דלהאכיל תרומה לזר קטן נאסר לכו&quot;ע מדאורייתא מדין משמרת [ועי' עוניו&quot;ט במה שהק' ותירץ מהגמ' גיטין נה.]<br /> ולכאו' ביאור דבריהם דאף שאין כאן שום הפסד אכילה שהרי למעשה התרומה נאכלת. מ&quot;מ אם נימא דהאיסור לאבד תרומה הוא מטעם דבעינן דתיאכל התרומה כמצוותה, שייך שפיר לומר דגם באכילת זר חשיב כמאבד את מטרת התרומה. ועי' עוד חי' הגר&quot;ד פוברסקי על תוס' פסחים דף ט. שדן בדעת תוס' שם אם מוכח דאין באכילת זר גם איסור מטעם משמרת. ועי' חי' מרן רי&quot;ז הלוי במכתבים עמ' .<br /> == להשאל על תרומה ==<br /> באתוון דאורייתא (כלל ט&quot;ו) כתב דלהשאל על תרומה הוא גם בכלל איסור משמרת תרומותי, דמאבד התרומה מן העולם. וקצת צ&quot;ע מה הטעם בזה הרי כשנשאל התרומה חוזרת לטבלה ויצטרך אח&quot;כ להפריש תרומה שוב. ועוד צ&quot;ב דהא שאלה עוקרת למפרע, ונמצא שכאלו לא היתה כאן תרומה מעולם [ויל&quot;ד בזה ע&quot;פ היסוד דשאלה הוא בגדר &quot;מכאן ולהבא למפרע&quot;, עי' חידושי הגרד&quot;פ נדרים סח. ואכמ&quot;ל]</div>

אריאל מבני ברק https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9D&diff=8774 2017-08-14T17:38:19Z

<p>אריאל מבני ברק: /* השמות שאינם נמחקים */</p> <hr /> <div>== איסור מחיקת השם ==<br /> כתב הרמב&quot;ם בספר המצוות (ל&quot;ת ס&quot;ה) שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל, ומלאבד ספרי הנבואה, ושלא נמחוק את השמות הנכבדים, והדומה לזה, ולשון אזהרה בזה הענין הוא אמרו (דברים י&quot;ב ד') לא תעשון כן לד' אלקיכם, אחר שקדם הצווי לאבד ע''ז ולמחות את שמה ולהרוס בתיה ומזבחותיה כלם, ובאה האזהרה לא תעשון כן.''<br /> וכן הוא בספר החינוך (מצוה תל&quot;ז), והביא שם דברי הגמ' (מכות כב.) שהשורף עצי הקדש לוקה מטעם לא תעשון כן, וכן המוחק את השם לוקה ואזהרתו מלא תעשון כן.<br /> והנה ישנם פרטים רבים באיסור מחיקת השם [ובספר קסת הסופר לגר&quot;ש גאנצפריד סי' י&quot;א וסי' י&quot;ב האריך בדיני האיסור, ועוד הוסיף רבות על דבריו הגרי&quot;מ שטרן שליט&quot;א בספרו משנת הסופר על קסה&quot;ס], ונראה בס&quot;ד לדון בקצת מהם. ויש לחלק עיקרי הנדונים לג' א. אילו שמות בכלל האיסור ב. אילו אופנים של מחיקה בכלל האיסור ג. אילו אופנים של כתיבה בכלל האיסור למחקם. <br /> === השמות שאינם נמחקים ===<br /> מבואר בגמ' (שבועות לה.) אלו הן שמות שאין נמחקין כגון קל אלקיך אלקים אלקיכם, אקיק אשר אקיק, אלף דלת, ויוד הי, שקי, צבקות, הרי אלו אין נמחקין. וראה גם במסכת סופרים (פ&quot;ד ה&quot;א) ובאבות דרבי נתן (פל&quot;ד). <br /> וברמב&quot;ם (פ&quot;ו מיסודי התורה ה&quot;ב) כתב [השתדלנו לשנות אותיות כדי שלא יגיע לחשש מחיקת השם]: ושבעה שמות הם- השם הנכתב יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, והוא השם המפורש, או הנכתב אדנו&quot;ת וק&quot;ל אלו&quot;ק ואלקי&quot;ם ואלק&quot;י שק&quot;י וצבקו&quot;ת וכל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לוקה. <br /> וכתב הכסף משנה ומ''ש רבינו שהם שבעה שמות ובפרטן אתה מוצא שמונה, היינו משום דאדנו&quot;ת וי''ק שם אחד ולא דמו לק''ל אלו''ק דהכא אדנות הוא נקרא אף כשהוא נכתב יקו''ק. ובנוסחא אחרת מספרי רבינו מצאתי שלא היה כתוב &quot;אלקי&quot; ולפי אותה גירסא הוו שפיר שבעה שמות אף אם נמנה שם הוי''ה ושם אדנות בשנים. ובנוסחא שנדפסה בווניציאה כתוב ושבעה שמות הם, שהם הנכתב יו''ד ק''א וא''ו ק''א והוא השם המפורש, או הנכתב אדנות ואלו''ק ואלקי''ם ואקי''ק ושק''י וצבקו''ת. ונוסחא נכונה היא דמני שם אקי''ק בכלל השבעה שמות ואין אנו צריכים לידחק למנות שם ההויה ושם אדנות באחד [עכ&quot;ד הכס&quot;מ]. <br /> <br /> אך לפ&quot;ד הכס&quot;מ נמצא דאין שם &quot;קל&quot; נמנה בפ&quot;ע, אך בביאור הגר&quot;א (יו&quot;ד רע&quot;ו ) כתב דמנין השבע שמות הם הוי&quot;ה, אדנות, קל, אלקים, אקיק, שקי צבקות, וביאר דאלו&quot;ק הוא לשון יחיד של אלוקים ולכך אינו נמנה בפ&quot;ע [וכדברי הגר&quot;א משמע לכאו' בתיקו&quot;ז קכג., דמונה את הי&quot;ס כנגד השמות שאינם נמחקים, ומונה את אלו הז' שמות שהזכיר הגר&quot;א, ויע&quot;ש]. <br /> וביאר הגר&quot;א דהא דמנו שם קל כשם בפני עצמו ולא מנו שם יק, היינו משום דשם ק&quot;ל הוא שורש אחר משם אלקים, שהוא מלשון חוזק כמו יש לאל ידי, אבל שם י&quot;ק הוא קיצור משם הוי&quot;ה, ומשמעותו הויה וקיום, והוא נכלל במה שאין למחוק שם הוי&quot;ה.<br /> והוסיף הגר&quot;א דתרגומו של שם י&quot;ק הוא &quot;דחילא&quot; [עי' תרגום פרשת בשלח טו, ב] שהוא מלשון יראה, ולא מלשון הויה וקיום, אלא שבדבר זה נחלקו תנאים במדרש (בראשית רבה י&quot;ב י): רַבִּי יוּדָא נְשִׂיאָה שְׁאָלֵיהּ לְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל הַגָּדָה, מַאי דִכְתִיב (תהלים סח, ה): סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וגו', אָמַר לֵיהּ: אֵין כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ אִישׁ מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, אַנְדִּיקוֹס בַּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, אֲגוּסְטוּס בַּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, כָּךְ מִי מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁל עוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָהּ שְׁמוֹ, עַל בַּיִת שֶׁל עוֹלָמוֹ, אָמַר לֵיהּ אוֹי דְּמוֹבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, שְׁאַלִית לְרַבִּי אֶלְעָזָר וְלֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא (ישעיה כו, ד): כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ וכו'. ומבואר דנחלקו אם משמעות שם י&quot;ק היא שם של &quot;ממונה&quot; על העולם [וזו גם כוונת התרגום], משא&quot;כ לר' אלעזר הוא השם בו ברא את העולם, וא&quot;כ משמעותו הויה וקיום, ובגמ' (מנחות כט:) הביאו הדרשא של ר' אלעזר ומשמע דהכי קי&quot;ל [כן הוא לכאו' ביאור דברי הגר&quot;א].<br /> ובעיקר דברי הרמב&quot;ם דכתב דמנין השמות הוא שבעה- צ&quot;ב מקורו למנין זה [דבגמ' לא נזכר מנין כלל, ובאדר&quot;נ איתא בעשרה שמות של שבח נקרא הקב&quot;ה, ועפ&quot;ז גם כתב הקסה&quot;ס שיש עשרה שמות שאינם נמחקים], ויש ראיה לדבריו מדברי הזוה&quot;ק פרשת עקב (רעב: ברע&quot;מ) שהזכיר בתו&quot;ד &quot;שבע שמהן שאינן נמחקין&quot; [ועי' שו&quot;ת אור המאיר (למהר&quot;ם שפירא מלובלין סי' ל&quot;א) ובשו&quot;ת בית דוד (לייטער סי' ק&quot;ז) שכתבו דבכמה מקומות מצינו הלכות ברמב&quot;ם שמקורם בזוה&quot;ק ע&quot;ש]. <br /> <br /> '''שמות נוספים השנויים במחלוקת''' <br /> <br /> והנה יש כמה שמות נוספים שיש בהם נדון בדברי הפוסקים אם הם בכלל מחיקת השם. ונביא מקצת מהם:<br /> <br /> א. שלום. בגמ' (שבת י:) אמרי' דאסור לאדם לשאול בשלום חבירו במרחץ, משום ששלו' הוא שמו של הקב&quot;ה, ובתוס' (סוטה י.) הוכיחו מגמ' זו ששלו' הוא מהשמות שאינם נמחקים, ומה דלא נמנה במסכת סופרים יש לומר דתנא ושייר. וכן דעת חידושי הר&quot;ן (שיטה לר&quot;ן שבת י:) דשלו' הוא משמות שאינם נמחקים, וכתב בשם רבינו יחיאל דנזהרים מלכתבו באגרת. <br /> אך דעת הריטב&quot;א (שבת י:) בשם תוס' דשלו' הוא מהשמות הנמחקים, וכן דעת הרא&quot;ש בתשובה (כלל ג' אות טו) [וכן היה פשיטא ליה ללח&quot;מ פ&quot;ג מק&quot;ש סוף ה&quot;ג]. <br /> וברמ&quot;א (יו&quot;ד סוף סי' רע&quot;ו) כתב בשם התשב&quot;ץ דיש נזהרים אפילו בתיבת שלום שלא לגמור כתיבתו, וכתב הש&quot;ך דרוב העולם אינם נזהרים בזה, ובנקה&quot;כ הביא דברי התוס' בסוטה, אך העיר דמשאר פוסקים לא נראה כן וסיים דצ&quot;ע למעשה. והחיד&quot;א בברכי יוסף (שם סקמ&quot;א) הביא דעות ראשונים לכאן ולכאן וכתב דיש חילוקי מנהגים בענין זה. ועי' עוד שע&quot;ת (או&quot;ח סי' פ&quot;ד) ובשד&quot;ח (ח&quot;א עמ' 82 וח&quot;ז עמ' 3024) וקסה&quot;ס (סי' י&quot;א סע' י&quot;ז) ובמשנה&quot;ס (סקס&quot;א). <br /> ובמשנ&quot;ב בסי' פ&quot;ה (סק&quot;י) כתב דשלום הוא משמות הנמחקים, ומקורו במ&quot;א ובגר&quot;ז. אך בסי' פ&quot;ד (סק&quot;ו) כתב דנכון שלא לכתוב שלום עם וא&quot;ו דמצוי להזרק באשפות. <br /> והנה נחלקו הפוסקים אם מותר לקרוא לאדם ששמו שלום בבית המרחץ (עי' משנ&quot;ב סי' פ&quot;ד סק&quot;ו) ולכאו' למחמירים בזה יש להחמיר גם מלכתוב שם שלו' באגרת, ובאמת הגרי&quot;ש אלישיב זצ&quot;ל נהג לחתום &quot;יוסף שלו' אלישיב&quot; [וכן היה מודפס ב&quot;בלאנק&quot; של מכתביו], אך בספר אמרי בנימין (לגר&quot;ב יוז'וק, עמ&quot;ס ב&quot;ב בהקדמה) הביא צילום של ג' אגרות מהחזו&quot;א זצ&quot;ל שרואים בהם איך בכל פעם שמזכיר שאילת שלום כתב &quot;שלו'&quot; אך כשמזכיר אדם ששמו שלום כתב &quot;שלום&quot;. <br /> <br /> ב. אקיק אשר אקיק. בשו&quot;ת תשובה מאהבה (ח&quot;ב סי' רי&quot;ט) כתב בשם רבו בעל הנודע ביהודה דתיבת &quot;אשר&quot; שבפס' אקיק אשר אקיק גם היא קודש, ודייק כן מן התרגום, שלא תרגם תיבה זו לתיבת &quot;די&quot; כדרכו בכל מקום, ומשמע דגם תיבה זו היא שם. ובקסת הסופר (ח&quot;ב סקכ&quot;ג, בהערות לפרשת שמות) כתב לדחות את הראיה, והוכיח מדברי הפלפולא חריפתא (שבועות פ&quot;ד סי' כ&quot;ב אות א') דלא ס&quot;ל כן. ובגיליון לקסה&quot;ס הנדפס במשנת הסופר ציין הגרי&quot;מ שטרן שכן הכריע לעיקר בספר גידולי הקדש שאין זה שם קדוש. וראה גם במשנה&quot;ס (עמ' קס&quot;ה) בילקוט הסופר ובהערות.<br /> ובעל &quot;כף החיים&quot; כתב בספרו קול יעקב (סי' רע&quot;ו אות מ&quot;ב) שהמנהג לקדש רק תיבת &quot;אהיה&quot; ותיבת &quot;אשר&quot; אין מקדשים, אבל הירא את דבר ה' יקדש כל השלוש תיבות יחד ויאמר &quot;הריני כותב שם אקיק אשר אקיק&quot; לשם קדושתו, וכן הסכים הגאון ר' יוסף חיים [-הבן איש חי] זצ&quot;ל [עי' תיקו&quot;ז תקון ע' קכג. ולכאו' יש שם משמעות דגם &quot;אשר&quot; הוא שם קודש].<br /> <br /> ג. את פני האדון. בספר קסת הסופר (ח&quot;ב בפרשת משפטים אות ל') דן בענין תיבת האדון שבפס' &quot;את פני האד֗ן ד' אלקי ישראל&quot; (בפרשת משפטים כ&quot;ג י&quot;ז, וכעי&quot;ז בפרשת כי תשא ל&quot;ד כ&quot;ג) והביא משו&quot;ת מים חיים (סוף חלק יורה דעה) דהוכיח בכמה ראיות דאדון אי&quot;ז שם קודש, והקסת הסופר דחה ראיותיו ומסקנתו דיש לקדשו, אך הגרי&quot;מ שטרן שליט&quot;א במשנת הסופר ציין (בהערות בגיליון שם) שדעת הגידולי הקדש שאינו קודש, וכן דעת שו&quot;ת בית שלמה (ח&quot;ב סי' קמ&quot;ג) והגרש&quot;ק בספרו קנאת סופרים [ועי' ספר &quot;שמות קודש וחול&quot; המיוחס לרמב&quot;ם דמבואר ג&quot;כ דאינו קודש, מאידך עי' במדרש לקח טוב פרשת כי תשא &quot;את פני האדון ד' אלקי ישראל- שלשה שמות על שם שלוש רגלים&quot; וצ&quot;ע]<br /> <br /> .<br /> ד. שלמה, מרי חלמא. מבואר בגמ' (שבועות לה:) דכל שלמה האמור בשיר השירים קודש [מלבד כמה פעמים ע&quot;ש בגמ'] ומ&quot;מ מבואר בראשונים דאין הכוונה דהוי משמות שאינם נמחקים עי' ר&quot;ן וריטב&quot;א (שם) והרא&quot;ש ( ) ועי' שו&quot;ת הרא&quot;ש (כלל ג' סי' ט&quot;ו). ומבואר שם בגמ' די&quot;א ד&quot;מרי חלמא&quot; האמור בדניאל הוא קודש. ויעוי' שם במהרש&quot;א דלהך מ&quot;ד הוא משמות שאינם נמחקים. ולכאו' לדבריו צ&quot;ל דגם שלמה הוא משמות שאינם נמחקים [וכדעת רבי מצליח המובא בשו&quot;ת הרא&quot;ש שם] ועי' בחשק שלמה (בשבועות שם) שלמד כן בדעת הרמב&quot;ם (יסוה&quot;ת פ&quot;ו ה&quot;ט אך בכס&quot;מ שם כתב דדעת הרמב&quot;ם כהרא&quot;ש והחשק שלמה כתב דדברי הכס&quot;מ צ&quot;ע. וגם בביאור הגר&quot;א רע&quot;ו סקכ&quot;ד מבואר דהרמב&quot;ם כרא&quot;ש).<br /> מחיקה בגרמא<br /> בגמ' (שבת קכ:) מבואר שמאחר שאיסור מחיקת השם נלמד מלא תעשון כן, א&quot;כ דווקא עשייה אסורה אבל גרמא שרי, ולכך מי שהיה כתוב שם על בשרו מותר לטבול במים אף שגורם שימחק השם [אך בספר חסידים (סי' תתק&quot;י) כתב לא ישים אדם ספרים אצל אוכלים שלא יאכלו עכברים הספרים וכתיב לא תעשון כן לד' אלקיכם שלא יגרום אדם שיימחק השם. ותמה עליו הגר&quot;ר מרגליות בהגהות מקור חסד מהגמ' שבת קכ:] <br /> ובקסת הסופר (סי' יא) הביא קושית הגר&quot;ש קלוגר מהגמ' (סוכה נג. ומכות יא.) שבשעה שכרה דוד שיתין, צף התהום ורצה לשטוף את העולם, ומבואר שם שלקחו חרס וכתבו עליו שם וזרקו לתהום, אך מבואר שם בגמ' שלהתיר דבר זה הוצרכו לדרוש ק''ו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה, וקשה מה הוצרך לקל וחומר הרי גרמא שרי ועי' מה שתי' בקסה&quot;ס שם [ועי' עוד תירוצים במשנה&quot;ס שם בבה&quot;ל, ובהגהות מקור חסד על ספר חסידים שם, ועי' ב&quot;מתיבתא&quot; מכות יא. בילקוט ביאורים תירוצים רבים] וע&quot;ש דלא בכל גוונא מתירים גרמא ע&quot;ש. ''<br /> === באינו עושה מעשה בגוף האות ===<br /> ועוד דנו האחרונים באופנים שונים של מחיקה שאינו עושה מעשה ממש בגוף האות, השם ויש בזה כמה אופנים: <br /> <br /> א. תלייה. במנחת חינוך (תל&quot;ז אות ג' ) דן באופן שתולה אות בין השיטין, כגון שכתב שם יקוק ותולה [כלומר שכותב מעל הכתב, בין השורות] אות ד' בין הו' לה' אם חשיב ע&quot;י זה כמוחק את השם. וצידד המנ&quot;ח דאין בזה משום מחיקה ולא נאמר דין תלייה אלא לתקן ולא לקלקל, ומ&quot;מ סיים שבמקום איסור תורה ירא אני להתיר לתלות אות למעלה מן השם, רק לענין מלקות נראה דאין לוקין. <br /> אך רעק&quot;א (בשו&quot;ת ח&quot;א סי' ע') ובנו הגר&quot;ש (בגליון מהרש&quot;א יו&quot;ד רע&quot;ו ס&quot;ט) שדייקו מדברי הלבוש דגם מחיקה ע&quot;י תלייה נקראת מחיקה, דהנה בשו&quot;ע (רע&quot;ו סי&quot;ב) כתב דאם היה צריך לכתוב &quot;יהודה&quot; ולא הטיל בו ד', יכתוב ד' ע&quot;י תלייה, וביאר הלבוש דהא דשרי לעשות כן הוא משום שלא התכוין לקדשו, ומשמע מדבריו דלולא זה היה אסור מטעם מחיקת השם [ועד&quot;ז מוכח גם בביאור הגר&quot;א סק&quot;ו]. <br /> <br /> ב. הוספת ניקוד. בברכי יוסף (יו&quot;ד רע&quot;ו אות כ&quot;ו) כתב בשם מהר&quot;י חאגיז לדון באופן שהיה כתוב שם ק&quot;ל והוסיף תחתיו סגול ועי&quot;ז הפך את משמעותו לחול אי חשיב מחיקת השם או לא. ובמנ&quot;ח (תל&quot;ז ג') כתב דנדון זה חמור יותר ממחיקה ע&quot;י תלייה, דבזה ודאי יש איסור תורה דע&quot;י כך משתנה ממש הקריאה [לפ&quot;ז משכח&quot;ל שאדם יכתוב נקודה קטנה, ויהפוך צירה סגול יעבור על איסור תורה]. <br /> <br /> ג. הוספת אות אחרי השם. בשו&quot;ת חת&quot;ס (יו&quot;ד סי' רס&quot;ג) דן לענין מי שכותב אות אחר שם השם וע&quot;י כך אין השם נקרא כשם השם, והשואל רצה לדמות דבר זה למה דקי&quot;ל גרמא שרי, אך החת&quot;ס כתב דד&quot;ז חמור יותר מגרמא, דגרמא הוא רק באופן שהשם נמחק מאליו ע&quot;י המים, אבל כל שעושה מעשה מחיקה בעצמו גם אם אינו נוגע בגוף השם הוי מחיקה גמורה. אך עי' לקוטי הערות על שו&quot;ת חת&quot;ס שהאריך בזה הרבה, והביא דהחת&quot;ס עצמו בכמה תשובות כתב על נדון כיו&quot;ב דחשיב גרמא ע&quot;ש.<br /> ובמנ&quot;ח (תל&quot;ז ג') כתב מתחילה דבנדונים אלו של הוספת אות או ניקוד אינו לוקה, כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות, אך אח&quot;כ הוסיף דסברא זו אינו ברורה לו, דלמה לא ילקה כיון דהוי קלקול גמור. <br /> ועי' גם קסה&quot;ס (סי' י&quot;ב אות ג') שכתב דיש איסור מחיקה אפילו באופן של תלייה, ובמשנת הסופר (סק&quot;ד) הביא דדעת הגידולי הקדש דהוספת ניקוד או אות אינו בכלל מחיקה כלל, שהרי לא מחק כלום מגוף השם, ורק אסור מטעם הורדה מקדושה, דעי&quot;ז נקרא כמו חול. <br /> וסיכם המשנה&quot;ס דיש בכל אלו האופנים ג' שיטות: א. חמור יותר מגרמא, דנעשה ע&quot;י מעשיו ב. דינו כגרמא ג. עדיף מגרמא דאינו מוחק כלל. <br /> === שם שנכתב שלא בקדושה ===<br /> דנו הפוסקים אם שנכתב שלא בקדושה יש איסור למחקו, ויש להבחין בזה בין כמה וכמה מצבים: <br /> <br /> א. שם שנכתב שלא בכוונת שם כלל, כגון שהוצרך לכתוב יהודה ובטעות, נשמט ממנו הד'. <br /> <br /> ב. התכוין לכתוב שם השם אך לא התכוין לקדשו <br /> <br /> ג. כתב בסתמא.<br /> <br /> בש&quot;ך (סי' רע&quot;ו סקי&quot;ב) כתב דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון, במחיקתו, ודעת הפרי חדש דיש איסור תורה במחיקת שם שנכתב שלא בקדושה. <br /> ובמנ&quot;ח הביא שהרבה ראשונים ואחרונים סבירא להו כהש&quot;ך שאין איסור תורה במחיקת שם שנכתב שלא בקדושה. אך עי' שו&quot;ת רעק&quot;א (תנינא סי' ט&quot;ו) שכתב דהרבה פוסקים פליגי על הש&quot;ך.<br /> אך יש אחרונים שחלקו בזה בין שם שכתב בכוונת שם, לשם שנכתב שלא בכוונה, עי' מחנה אפרים (בהגהות לטור יו&quot;ד הלכות ס&quot;ת), ועי' חזו&quot;א (ידים סי' ח') ועי' קסה&quot;ס (כלל י&quot;א ס&quot;ב וכלל י&quot;ב ס&quot;א שלכאו' נראה סתירה בדבריו ועי' מה שביאר במשנה&quot;ס שיש חילוק בין אופן שאמנם לא כיון לשם השם, אך שם היה צריך לכתוב שם השם, דבזה אסור למוחקו מפני מראית העין ע&quot;ש ועוד תירץ בביאור הסופר לחלק בין דאורייתא לדרבנן ע&quot;ש). <br /> ועיין עוד בשו&quot;ת יביע אומר (ח&quot;ג סי' י&quot;ד אות ו' וח&quot;ד סי' כ' אות ו' וסי' כ&quot;א אות א-ג) שאין להקל למחוק את השם שנכתב שלא בכוונת קדושתו אולם בהצטרפות עוד ספק יש להורות להקל וכעי&quot;ז עולה מדברי השבט הלוי (ח&quot;ז סי' ד') דלקמן.<br /> === מחיקת השם במחשב ===<br /> בשו&quot;ת שבט הלוי (ח&quot;ז סי' ד' א-ב) נשאל אם מותר למחוק שם השם שכתוב על מחשב, ובתחילה נטה שם להתיר מב' טעמים: א' השם נכתב שלא ע&quot;מ לקדשו, וכתב הש&quot;ך שבשם שנכתב שלא ע&quot;מ לקדשו ליכא איסור לצורך תיקון, וע&quot;ש שהביא פוסקים רבים לכאן ולכאן. ב' אינו נחשב כתיבה כשכותב במחשב, ע&quot;ש דאי&quot;ז שייך למש&quot;כ החת&quot;ס דלענין מחיקת השם לא בעי' דוקא דיו כדין כתיבת ס&quot;ת, דכאן גרע טפי דאינו נחשב &quot;כתב&quot; כלל אלא רק אותיות בעלמא.<br /> ובתשובה לטענת השואל דהקסה&quot;ס מחמיר בדינו של הש&quot;ך, והרי כתב החתם סופר בהסכמתו לקסה&quot;ס שספרו אין בו מום, השיב לו השבה&quot;ל דמאות הלכות מסתובבות בי מדרשא בשטח זה של הקסה&quot;ס ופעמים שמכריעים כמותו בין לקולא בין לחומרא, אך פעמים שמכריעים כחולקים עליו, גאונים שלפניו או שלאחריו, אלא כך דרכה של תורה לבקש רק הכרעת האמת. <br /> ולכאו' היה מקום לדון להחשיב מחיקה ע&quot;י לחיצת כפתור כגרמא, אך נראה דהשבט הלוי אזיל בזה לשיטתו דבתשובה אחרת (ח&quot;ו סי' ל&quot;ז) כתב דאין להחשיב כתיבה במחשב בשבת ככתיבה בגרמא ע&quot;ש בשם החזו&quot;א (ב&quot;ק סי' י&quot;ד) דמכונה שפעולתה ע&quot;י גרמא חשיב כמעשה ממש ע&quot;ש.<br /> ומ&quot;מ סיים השבט הלוי דכיון דכל ההיתרים תלויים במחלוקת הפוסקים ודאי דאם אפשר יש לעשות תיקון שלא יצטרכו להגיע למחיקת שמות. ועי' גם שו&quot;ת תשובות והנהגות (ח&quot;ג סי' שכ&quot;ו) מה שכתב בענין מחיקת שם השם ממחשב שכתב ג&quot;כ כמה וכמה צירופים להקל בזה.</div>

אריאל מבני ברק https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9D&diff=8773 2017-08-14T17:35:37Z

<p>אריאל מבני ברק: /* השמות שאינם נמחקים */</p> <hr /> <div>== איסור מחיקת השם ==<br /> כתב הרמב&quot;ם בספר המצוות (ל&quot;ת ס&quot;ה) שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל, ומלאבד ספרי הנבואה, ושלא נמחוק את השמות הנכבדים, והדומה לזה, ולשון אזהרה בזה הענין הוא אמרו (דברים י&quot;ב ד') לא תעשון כן לד' אלקיכם, אחר שקדם הצווי לאבד ע''ז ולמחות את שמה ולהרוס בתיה ומזבחותיה כלם, ובאה האזהרה לא תעשון כן.''<br /> וכן הוא בספר החינוך (מצוה תל&quot;ז), והביא שם דברי הגמ' (מכות כב.) שהשורף עצי הקדש לוקה מטעם לא תעשון כן, וכן המוחק את השם לוקה ואזהרתו מלא תעשון כן.<br /> והנה ישנם פרטים רבים באיסור מחיקת השם [ובספר קסת הסופר לגר&quot;ש גאנצפריד סי' י&quot;א וסי' י&quot;ב האריך בדיני האיסור, ועוד הוסיף רבות על דבריו הגרי&quot;מ שטרן שליט&quot;א בספרו משנת הסופר על קסה&quot;ס], ונראה בס&quot;ד לדון בקצת מהם. ויש לחלק עיקרי הנדונים לג' א. אילו שמות בכלל האיסור ב. אילו אופנים של מחיקה בכלל האיסור ג. אילו אופנים של כתיבה בכלל האיסור למחקם. <br /> === השמות שאינם נמחקים ===<br /> מבואר בגמ' (שבועות לה.) אלו הן שמות שאין נמחקין כגון קל אלקיך אלקים אלקיכם, אקיק אשר אקיק, אלף דלת, ויוד הי, שקי, צבקות, הרי אלו אין נמחקין. וראה גם במסכת סופרים (פ&quot;ד ה&quot;א) ובאבות דרבי נתן (פל&quot;ד). <br /> וברמב&quot;ם (פ&quot;ו מיסודי התורה ה&quot;ב) כתב [השתדלנו לשנות אותיות כדי שלא יגיע לחשש מחיקת השם]: ושבעה שמות הם- השם הנכתב יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, והוא השם המפורש, או הנכתב אדנו&quot;ת וק&quot;ל אלו&quot;ק ואלקי&quot;ם ואלק&quot;י שק&quot;י וצבקו&quot;ת וכל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לוקה. <br /> וכתב הכסף משנה ומ''ש רבינו שהם שבעה שמות ובפרטן אתה מוצא שמונה, היינו משום דאדנו&quot;ת וי''ק שם אחד ולא דמו לק''ל אלו''ק דהכא אדנות הוא נקרא אף כשהוא נכתב יקו''ק. ובנוסחא אחרת מספרי רבינו מצאתי שלא היה כתוב &quot;אלקי&quot; ולפי אותה גירסא הוו שפיר שבעה שמות אף אם נמנה שם הוי''ה ושם אדנות בשנים. ובנוסחא שנדפסה בווניציאה כתוב ושבעה שמות הם, שהם הנכתב יו''ד ק''א וא''ו ק''א והוא השם המפורש, או הנכתב אדנות ואלו''ק ואלקי''ם ואקי''ק ושק''י וצבקו''ת. ונוסחא נכונה היא דמני שם אקי''ק בכלל השבעה שמות ואין אנו צריכים לידחק למנות שם ההויה ושם אדנות באחד [עכ&quot;ד הכס&quot;מ]. <br /> אך לפ&quot;ד הכס&quot;מ נמצא דאין שם &quot;קל&quot; נמנה בפ&quot;ע, אך בביאור הגר&quot;א (יו&quot;ד רע&quot;ו ) כתב דמנין השבע שמות הם הוי&quot;ה, אדנות, קל, אלקים, אקיק, שקי צבקות, וביאר דאלו&quot;ק הוא לשון יחיד של אלוקים ולכך אינו נמנה בפ&quot;ע [וכדברי הגר&quot;א משמע לכאו' בתיקו&quot;ז קכג., דמונה את הי&quot;ס כנגד השמות שאינם נמחקים, ומונה את אלו הז' שמות שהזכיר הגר&quot;א, ויע&quot;ש]. <br /> וביאר הגר&quot;א דהא דמנו שם קל כשם בפני עצמו ולא מנו שם יק, היינו משום דשם ק&quot;ל הוא שורש אחר משם אלקים, שהוא מלשון חוזק כמו יש לאל ידי, אבל שם י&quot;ק הוא קיצור משם הוי&quot;ה, ומשמעותו הויה וקיום, והוא נכלל במה שאין למחוק שם הוי&quot;ה.<br /> והוסיף הגר&quot;א דתרגומו של שם י&quot;ק הוא &quot;דחילא&quot; [עי' תרגום פרשת בשלח טו, ב] שהוא מלשון יראה, ולא מלשון הויה וקיום, אלא שבדבר זה נחלקו תנאים במדרש (בראשית רבה י&quot;ב י): רַבִּי יוּדָא נְשִׂיאָה שְׁאָלֵיהּ לְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל הַגָּדָה, מַאי דִכְתִיב (תהלים סח, ה): סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וגו', אָמַר לֵיהּ: אֵין כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ אִישׁ מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, אַנְדִּיקוֹס בַּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, אֲגוּסְטוּס בַּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, כָּךְ מִי מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁל עוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָהּ שְׁמוֹ, עַל בַּיִת שֶׁל עוֹלָמוֹ, אָמַר לֵיהּ אוֹי דְּמוֹבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, שְׁאַלִית לְרַבִּי אֶלְעָזָר וְלֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא (ישעיה כו, ד): כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ וכו'. ומבואר דנחלקו אם משמעות שם י&quot;ק היא שם של &quot;ממונה&quot; על העולם [וזו גם כוונת התרגום], משא&quot;כ לר' אלעזר הוא השם בו ברא את העולם, וא&quot;כ משמעותו הויה וקיום, ובגמ' (מנחות כט:) הביאו הדרשא של ר' אלעזר ומשמע דהכי קי&quot;ל [כן הוא לכאו' ביאור דברי הגר&quot;א].<br /> ובעיקר דברי הרמב&quot;ם דכתב דמנין השמות הוא שבעה- צ&quot;ב מקורו למנין זה [דבגמ' לא נזכר מנין כלל, ובאדר&quot;נ איתא בעשרה שמות של שבח נקרא הקב&quot;ה, ועפ&quot;ז גם כתב הקסה&quot;ס שיש עשרה שמות שאינם נמחקים], ויש ראיה לדבריו מדברי הזוה&quot;ק פרשת עקב (רעב: ברע&quot;מ) שהזכיר בתו&quot;ד &quot;שבע שמהן שאינן נמחקין&quot; [ועי' שו&quot;ת אור המאיר (למהר&quot;ם שפירא מלובלין סי' ל&quot;א) ובשו&quot;ת בית דוד (לייטער סי' ק&quot;ז) שכתבו דבכמה מקומות מצינו הלכות ברמב&quot;ם שמקורם בזוה&quot;ק ע&quot;ש]. <br /> <br /> '''שמות נוספים השנויים במחלוקת''' <br /> <br /> והנה יש כמה שמות נוספים שיש בהם נדון בדברי הפוסקים אם הם בכלל מחיקת השם. ונביא מקצת מהם:<br /> א. שלום. בגמ' (שבת י:) אמרי' דאסור לאדם לשאול בשלום חבירו במרחץ, משום ששלו' הוא שמו של הקב&quot;ה, ובתוס' (סוטה י.) הוכיחו מגמ' זו ששלו' הוא מהשמות שאינם נמחקים, ומה דלא נמנה במסכת סופרים יש לומר דתנא ושייר. וכן דעת חידושי הר&quot;ן (שיטה לר&quot;ן שבת י:) דשלו' הוא משמות שאינם נמחקים, וכתב בשם רבינו יחיאל דנזהרים מלכתבו באגרת. <br /> אך דעת הריטב&quot;א (שבת י:) בשם תוס' דשלו' הוא מהשמות הנמחקים, וכן דעת הרא&quot;ש בתשובה (כלל ג' אות טו) [וכן היה פשיטא ליה ללח&quot;מ פ&quot;ג מק&quot;ש סוף ה&quot;ג]. <br /> וברמ&quot;א (יו&quot;ד סוף סי' רע&quot;ו) כתב בשם התשב&quot;ץ דיש נזהרים אפילו בתיבת שלום שלא לגמור כתיבתו, וכתב הש&quot;ך דרוב העולם אינם נזהרים בזה, ובנקה&quot;כ הביא דברי התוס' בסוטה, אך העיר דמשאר פוסקים לא נראה כן וסיים דצ&quot;ע למעשה. והחיד&quot;א בברכי יוסף (שם סקמ&quot;א) הביא דעות ראשונים לכאן ולכאן וכתב דיש חילוקי מנהגים בענין זה. ועי' עוד שע&quot;ת (או&quot;ח סי' פ&quot;ד) ובשד&quot;ח (ח&quot;א עמ' 82 וח&quot;ז עמ' 3024) וקסה&quot;ס (סי' י&quot;א סע' י&quot;ז) ובמשנה&quot;ס (סקס&quot;א). <br /> ובמשנ&quot;ב בסי' פ&quot;ה (סק&quot;י) כתב דשלום הוא משמות הנמחקים, ומקורו במ&quot;א ובגר&quot;ז. אך בסי' פ&quot;ד (סק&quot;ו) כתב דנכון שלא לכתוב שלום עם וא&quot;ו דמצוי להזרק באשפות. <br /> והנה נחלקו הפוסקים אם מותר לקרוא לאדם ששמו שלום בבית המרחץ (עי' משנ&quot;ב סי' פ&quot;ד סק&quot;ו) ולכאו' למחמירים בזה יש להחמיר גם מלכתוב שם שלו' באגרת, ובאמת הגרי&quot;ש אלישיב זצ&quot;ל נהג לחתום &quot;יוסף שלו' אלישיב&quot; [וכן היה מודפס ב&quot;בלאנק&quot; של מכתביו], אך בספר אמרי בנימין (לגר&quot;ב יוז'וק, עמ&quot;ס ב&quot;ב בהקדמה) הביא צילום של ג' אגרות מהחזו&quot;א זצ&quot;ל שרואים בהם איך בכל פעם שמזכיר שאילת שלום כתב &quot;שלו'&quot; אך כשמזכיר אדם ששמו שלום כתב &quot;שלום&quot;. <br /> ב. אקיק אשר אקיק. בשו&quot;ת תשובה מאהבה (ח&quot;ב סי' רי&quot;ט) כתב בשם רבו בעל הנודע ביהודה דתיבת &quot;אשר&quot; שבפס' אקיק אשר אקיק גם היא קודש, ודייק כן מן התרגום, שלא תרגם תיבה זו לתיבת &quot;די&quot; כדרכו בכל מקום, ומשמע דגם תיבה זו היא שם. ובקסת הסופר (ח&quot;ב סקכ&quot;ג, בהערות לפרשת שמות) כתב לדחות את הראיה, והוכיח מדברי הפלפולא חריפתא (שבועות פ&quot;ד סי' כ&quot;ב אות א') דלא ס&quot;ל כן. ובגיליון לקסה&quot;ס הנדפס במשנת הסופר ציין הגרי&quot;מ שטרן שכן הכריע לעיקר בספר גידולי הקדש שאין זה שם קדוש. וראה גם במשנה&quot;ס (עמ' קס&quot;ה) בילקוט הסופר ובהערות.<br /> ובעל &quot;כף החיים&quot; כתב בספרו קול יעקב (סי' רע&quot;ו אות מ&quot;ב) שהמנהג לקדש רק תיבת &quot;אהיה&quot; ותיבת &quot;אשר&quot; אין מקדשים, אבל הירא את דבר ה' יקדש כל השלוש תיבות יחד ויאמר &quot;הריני כותב שם אקיק אשר אקיק&quot; לשם קדושתו, וכן הסכים הגאון ר' יוסף חיים [-הבן איש חי] זצ&quot;ל [עי' תיקו&quot;ז תקון ע' קכג. ולכאו' יש שם משמעות דגם &quot;אשר&quot; הוא שם קודש].<br /> ג. את פני האדון. בספר קסת הסופר (ח&quot;ב בפרשת משפטים אות ל') דן בענין תיבת האדון שבפס' &quot;את פני האד֗ן ד' אלקי ישראל&quot; (בפרשת משפטים כ&quot;ג י&quot;ז, וכעי&quot;ז בפרשת כי תשא ל&quot;ד כ&quot;ג) והביא משו&quot;ת מים חיים (סוף חלק יורה דעה) דהוכיח בכמה ראיות דאדון אי&quot;ז שם קודש, והקסת הסופר דחה ראיותיו ומסקנתו דיש לקדשו, אך הגרי&quot;מ שטרן שליט&quot;א במשנת הסופר ציין (בהערות בגיליון שם) שדעת הגידולי הקדש שאינו קודש, וכן דעת שו&quot;ת בית שלמה (ח&quot;ב סי' קמ&quot;ג) והגרש&quot;ק בספרו קנאת סופרים [ועי' ספר &quot;שמות קודש וחול&quot; המיוחס לרמב&quot;ם דמבואר ג&quot;כ דאינו קודש, מאידך עי' במדרש לקח טוב פרשת כי תשא &quot;את פני האדון ד' אלקי ישראל- שלשה שמות על שם שלוש רגלים&quot; וצ&quot;ע].<br /> ד. שלמה, מרי חלמא. מבואר בגמ' (שבועות לה:) דכל שלמה האמור בשיר השירים קודש [מלבד כמה פעמים ע&quot;ש בגמ'] ומ&quot;מ מבואר בראשונים דאין הכוונה דהוי משמות שאינם נמחקים עי' ר&quot;ן וריטב&quot;א (שם) והרא&quot;ש ( ) ועי' שו&quot;ת הרא&quot;ש (כלל ג' סי' ט&quot;ו). ומבואר שם בגמ' די&quot;א ד&quot;מרי חלמא&quot; האמור בדניאל הוא קודש. ויעוי' שם במהרש&quot;א דלהך מ&quot;ד הוא משמות שאינם נמחקים. ולכאו' לדבריו צ&quot;ל דגם שלמה הוא משמות שאינם נמחקים [וכדעת רבי מצליח המובא בשו&quot;ת הרא&quot;ש שם] ועי' בחשק שלמה (בשבועות שם) שלמד כן בדעת הרמב&quot;ם (יסוה&quot;ת פ&quot;ו ה&quot;ט אך בכס&quot;מ שם כתב דדעת הרמב&quot;ם כהרא&quot;ש והחשק שלמה כתב דדברי הכס&quot;מ צ&quot;ע. וגם בביאור הגר&quot;א רע&quot;ו סקכ&quot;ד מבואר דהרמב&quot;ם כרא&quot;ש).<br /> מחיקה בגרמא<br /> בגמ' (שבת קכ:) מבואר שמאחר שאיסור מחיקת השם נלמד מלא תעשון כן, א&quot;כ דווקא עשייה אסורה אבל גרמא שרי, ולכך מי שהיה כתוב שם על בשרו מותר לטבול במים אף שגורם שימחק השם [אך בספר חסידים (סי' תתק&quot;י) כתב לא ישים אדם ספרים אצל אוכלים שלא יאכלו עכברים הספרים וכתיב לא תעשון כן לד' אלקיכם שלא יגרום אדם שיימחק השם. ותמה עליו הגר&quot;ר מרגליות בהגהות מקור חסד מהגמ' שבת קכ:] <br /> ובקסת הסופר (סי' יא) הביא קושית הגר&quot;ש קלוגר מהגמ' (סוכה נג. ומכות יא.) שבשעה שכרה דוד שיתין, צף התהום ורצה לשטוף את העולם, ומבואר שם שלקחו חרס וכתבו עליו שם וזרקו לתהום, אך מבואר שם בגמ' שלהתיר דבר זה הוצרכו לדרוש ק''ו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה, וקשה מה הוצרך לקל וחומר הרי גרמא שרי ועי' מה שתי' בקסה&quot;ס שם [ועי' עוד תירוצים במשנה&quot;ס שם בבה&quot;ל, ובהגהות מקור חסד על ספר חסידים שם, ועי' ב&quot;מתיבתא&quot; מכות יא. בילקוט ביאורים תירוצים רבים] וע&quot;ש דלא בכל גוונא מתירים גרמא ע&quot;ש. ''<br /> === באינו עושה מעשה בגוף האות ===<br /> ועוד דנו האחרונים באופנים שונים של מחיקה שאינו עושה מעשה ממש בגוף האות, השם ויש בזה כמה אופנים:<br /> א. תלייה. במנחת חינוך (תל&quot;ז אות ג' ) דן באופן שתולה אות בין השיטין, כגון שכתב שם יקוק ותולה [כלומר שכותב מעל הכתב, בין השורות] אות ד' בין הו' לה' אם חשיב ע&quot;י זה כמוחק את השם. וצידד המנ&quot;ח דאין בזה משום מחיקה ולא נאמר דין תלייה אלא לתקן ולא לקלקל, ומ&quot;מ סיים שבמקום איסור תורה ירא אני להתיר לתלות אות למעלה מן השם, רק לענין מלקות נראה דאין לוקין. <br /> אך רעק&quot;א (בשו&quot;ת ח&quot;א סי' ע') ובנו הגר&quot;ש (בגליון מהרש&quot;א יו&quot;ד רע&quot;ו ס&quot;ט) שדייקו מדברי הלבוש דגם מחיקה ע&quot;י תלייה נקראת מחיקה, דהנה בשו&quot;ע (רע&quot;ו סי&quot;ב) כתב דאם היה צריך לכתוב &quot;יהודה&quot; ולא הטיל בו ד', יכתוב ד' ע&quot;י תלייה, וביאר הלבוש דהא דשרי לעשות כן הוא משום שלא התכוין לקדשו, ומשמע מדבריו דלולא זה היה אסור מטעם מחיקת השם [ועד&quot;ז מוכח גם בביאור הגר&quot;א סק&quot;ו]. <br /> ב. הוספת ניקוד. בברכי יוסף (יו&quot;ד רע&quot;ו אות כ&quot;ו) כתב בשם מהר&quot;י חאגיז לדון באופן שהיה כתוב שם ק&quot;ל והוסיף תחתיו סגול ועי&quot;ז הפך את משמעותו לחול אי חשיב מחיקת השם או לא. ובמנ&quot;ח (תל&quot;ז ג') כתב דנדון זה חמור יותר ממחיקה ע&quot;י תלייה, דבזה ודאי יש איסור תורה דע&quot;י כך משתנה ממש הקריאה [לפ&quot;ז משכח&quot;ל שאדם יכתוב נקודה קטנה, ויהפוך צירה סגול יעבור על איסור תורה].<br /> ג. הוספת אות אחרי השם. בשו&quot;ת חת&quot;ס (יו&quot;ד סי' רס&quot;ג) דן לענין מי שכותב אות אחר שם השם וע&quot;י כך אין השם נקרא כשם השם, והשואל רצה לדמות דבר זה למה דקי&quot;ל גרמא שרי, אך החת&quot;ס כתב דד&quot;ז חמור יותר מגרמא, דגרמא הוא רק באופן שהשם נמחק מאליו ע&quot;י המים, אבל כל שעושה מעשה מחיקה בעצמו גם אם אינו נוגע בגוף השם הוי מחיקה גמורה. אך עי' לקוטי הערות על שו&quot;ת חת&quot;ס שהאריך בזה הרבה, והביא דהחת&quot;ס עצמו בכמה תשובות כתב על נדון כיו&quot;ב דחשיב גרמא ע&quot;ש.<br /> ובמנ&quot;ח (תל&quot;ז ג') כתב מתחילה דבנדונים אלו של הוספת אות או ניקוד אינו לוקה, כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות, אך אח&quot;כ הוסיף דסברא זו אינו ברורה לו, דלמה לא ילקה כיון דהוי קלקול גמור. <br /> ועי' גם קסה&quot;ס (סי' י&quot;ב אות ג') שכתב דיש איסור מחיקה אפילו באופן של תלייה, ובמשנת הסופר (סק&quot;ד) הביא דדעת הגידולי הקדש דהוספת ניקוד או אות אינו בכלל מחיקה כלל, שהרי לא מחק כלום מגוף השם, ורק אסור מטעם הורדה מקדושה, דעי&quot;ז נקרא כמו חול. <br /> וסיכם המשנה&quot;ס דיש בכל אלו האופנים ג' שיטות: א. חמור יותר מגרמא, דנעשה ע&quot;י מעשיו ב. דינו כגרמא ג. עדיף מגרמא דאינו מוחק כלל. <br /> === שם שנכתב שלא בקדושה ===<br /> דנו הפוסקים אם שנכתב שלא בקדושה יש איסור למחקו, ויש להבחין בזה בין כמה וכמה מצבים: א. שם שנכתב שלא בכוונת שם כלל, כגון שהוצרך לכתוב יהודה ובטעות, נשמט ממנו הד'. ב. התכוין לכתוב שם השם אך לא התכוין לקדשו ג. כתב בסתמא.<br /> בש&quot;ך (סי' רע&quot;ו סקי&quot;ב) כתב דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון, במחיקתו, ודעת הפרי חדש דיש איסור תורה במחיקת שם שנכתב שלא בקדושה. <br /> ובמנ&quot;ח הביא שהרבה ראשונים ואחרונים סבירא להו כהש&quot;ך שאין איסור תורה במחיקת שם שנכתב שלא בקדושה. אך עי' שו&quot;ת רעק&quot;א (תנינא סי' ט&quot;ו) שכתב דהרבה פוסקים פליגי על הש&quot;ך.<br /> אך יש אחרונים שחלקו בזה בין שם שכתב בכוונת שם, לשם שנכתב שלא בכוונה, עי' מחנה אפרים (בהגהות לטור יו&quot;ד הלכות ס&quot;ת), ועי' חזו&quot;א (ידים סי' ח') ועי' קסה&quot;ס (כלל י&quot;א ס&quot;ב וכלל י&quot;ב ס&quot;א שלכאו' נראה סתירה בדבריו ועי' מה שביאר במשנה&quot;ס שיש חילוק בין אופן שאמנם לא כיון לשם השם, אך שם היה צריך לכתוב שם השם, דבזה אסור למוחקו מפני מראית העין ע&quot;ש ועוד תירץ בביאור הסופר לחלק בין דאורייתא לדרבנן ע&quot;ש). <br /> ועיין עוד בשו&quot;ת יביע אומר (ח&quot;ג סי' י&quot;ד אות ו' וח&quot;ד סי' כ' אות ו' וסי' כ&quot;א אות א-ג) שאין להקל למחוק את השם שנכתב שלא בכוונת קדושתו אולם בהצטרפות עוד ספק יש להורות להקל וכעי&quot;ז עולה מדברי השבט הלוי (ח&quot;ז סי' ד') דלקמן.<br /> === מחיקת השם במחשב ===<br /> בשו&quot;ת שבט הלוי (ח&quot;ז סי' ד' א-ב) נשאל אם מותר למחוק שם השם שכתוב על מחשב, ובתחילה נטה שם להתיר מב' טעמים: א' השם נכתב שלא ע&quot;מ לקדשו, וכתב הש&quot;ך שבשם שנכתב שלא ע&quot;מ לקדשו ליכא איסור לצורך תיקון, וע&quot;ש שהביא פוסקים רבים לכאן ולכאן. ב' אינו נחשב כתיבה כשכותב במחשב, ע&quot;ש דאי&quot;ז שייך למש&quot;כ החת&quot;ס דלענין מחיקת השם לא בעי' דוקא דיו כדין כתיבת ס&quot;ת, דכאן גרע טפי דאינו נחשב &quot;כתב&quot; כלל אלא רק אותיות בעלמא.<br /> ובתשובה לטענת השואל דהקסה&quot;ס מחמיר בדינו של הש&quot;ך, והרי כתב החתם סופר בהסכמתו לקסה&quot;ס שספרו אין בו מום, השיב לו השבה&quot;ל דמאות הלכות מסתובבות בי מדרשא בשטח זה של הקסה&quot;ס ופעמים שמכריעים כמותו בין לקולא בין לחומרא, אך פעמים שמכריעים כחולקים עליו, גאונים שלפניו או שלאחריו, אלא כך דרכה של תורה לבקש רק הכרעת האמת. <br /> ולכאו' היה מקום לדון להחשיב מחיקה ע&quot;י לחיצת כפתור כגרמא, אך נראה דהשבט הלוי אזיל בזה לשיטתו דבתשובה אחרת (ח&quot;ו סי' ל&quot;ז) כתב דאין להחשיב כתיבה במחשב בשבת ככתיבה בגרמא ע&quot;ש בשם החזו&quot;א (ב&quot;ק סי' י&quot;ד) דמכונה שפעולתה ע&quot;י גרמא חשיב כמעשה ממש ע&quot;ש.<br /> ומ&quot;מ סיים השבט הלוי דכיון דכל ההיתרים תלויים במחלוקת הפוסקים ודאי דאם אפשר יש לעשות תיקון שלא יצטרכו להגיע למחיקת שמות. ועי' גם שו&quot;ת תשובות והנהגות (ח&quot;ג סי' שכ&quot;ו) מה שכתב בענין מחיקת שם השם ממחשב שכתב ג&quot;כ כמה וכמה צירופים להקל בזה.</div>

אריאל מבני ברק https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9D&diff=8772 2017-08-14T17:34:12Z

<p>אריאל מבני ברק: /* השמות שאינם נמחקים */</p> <hr /> <div>== איסור מחיקת השם ==<br /> כתב הרמב&quot;ם בספר המצוות (ל&quot;ת ס&quot;ה) שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל, ומלאבד ספרי הנבואה, ושלא נמחוק את השמות הנכבדים, והדומה לזה, ולשון אזהרה בזה הענין הוא אמרו (דברים י&quot;ב ד') לא תעשון כן לד' אלקיכם, אחר שקדם הצווי לאבד ע''ז ולמחות את שמה ולהרוס בתיה ומזבחותיה כלם, ובאה האזהרה לא תעשון כן.''<br /> וכן הוא בספר החינוך (מצוה תל&quot;ז), והביא שם דברי הגמ' (מכות כב.) שהשורף עצי הקדש לוקה מטעם לא תעשון כן, וכן המוחק את השם לוקה ואזהרתו מלא תעשון כן.<br /> והנה ישנם פרטים רבים באיסור מחיקת השם [ובספר קסת הסופר לגר&quot;ש גאנצפריד סי' י&quot;א וסי' י&quot;ב האריך בדיני האיסור, ועוד הוסיף רבות על דבריו הגרי&quot;מ שטרן שליט&quot;א בספרו משנת הסופר על קסה&quot;ס], ונראה בס&quot;ד לדון בקצת מהם. ויש לחלק עיקרי הנדונים לג' א. אילו שמות בכלל האיסור ב. אילו אופנים של מחיקה בכלל האיסור ג. אילו אופנים של כתיבה בכלל האיסור למחקם. <br /> === השמות שאינם נמחקים ===<br /> מבואר בגמ' (שבועות לה.) אלו הן שמות שאין נמחקין כגון קל אלקיך אלקים אלקיכם, אקיק אשר אקיק, אלף דלת, ויוד הי, שקי, צבקות, הרי אלו אין נמחקין. וראה גם במסכת סופרים (פ&quot;ד ה&quot;א) ובאבות דרבי נתן (פל&quot;ד). <br /> וברמב&quot;ם (פ&quot;ו מיסודי התורה ה&quot;ב) כתב [השתדלנו לשנות אותיות כדי שלא יגיע לחשש מחיקת השם]: ושבעה שמות הם- השם הנכתב יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, והוא השם המפורש, או הנכתב אדנו&quot;ת וק&quot;ל אלו&quot;ק ואלקי&quot;ם ואלק&quot;י שק&quot;י וצבקו&quot;ת וכל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לוקה. <br /> וכתב הכסף משנה ומ''ש רבינו שהם שבעה שמות ובפרטן אתה מוצא שמונה, היינו משום דאדנו&quot;ת וי''ק שם אחד ולא דמו לק''ל אלו''ק דהכא אדנות הוא נקרא אף כשהוא נכתב יקו''ק. ובנוסחא אחרת מספרי רבינו מצאתי שלא היה כתוב &quot;אלקי&quot; ולפי אותה גירסא הוו שפיר שבעה שמות אף אם נמנה שם הוי''ה ושם אדנות בשנים. ובנוסחא שנדפסה בווניציאה כתוב ושבעה שמות הם, שהם הנכתב יו''ד ק''א וא''ו ק''א והוא השם המפורש, או הנכתב אדנות ואלו''ק ואלקי''ם ואקי''ק ושק''י וצבקו''ת. ונוסחא נכונה היא דמני שם אקי''ק בכלל השבעה שמות ואין אנו צריכים לידחק למנות שם ההויה ושם אדנות באחד [עכ&quot;ד הכס&quot;מ]. <br /> אך לפ&quot;ד הכס&quot;מ נמצא דאין שם &quot;קל&quot; נמנה בפ&quot;ע, אך בביאור הגר&quot;א (יו&quot;ד רע&quot;ו ) כתב דמנין השבע שמות הם הוי&quot;ה, אדנות, קל, אלקים, אקיק, שקי צבקות, וביאר דאלו&quot;ק הוא לשון יחיד של אלוקים ולכך אינו נמנה בפ&quot;ע [וכדברי הגר&quot;א משמע לכאו' בתיקו&quot;ז קכג., דמונה את הי&quot;ס כנגד השמות שאינם נמחקים, ומונה את אלו הז' שמות שהזכיר הגר&quot;א, ויע&quot;ש]. <br /> וביאר הגר&quot;א דהא דמנו שם קל כשם בפני עצמו ולא מנו שם יק, היינו משום דשם ק&quot;ל הוא שורש אחר משם אלקים, שהוא מלשון חוזק כמו יש לאל ידי, אבל שם י&quot;ק הוא קיצור משם הוי&quot;ה, ומשמעותו הויה וקיום, והוא נכלל במה שאין למחוק שם הוי&quot;ה.<br /> והוסיף הגר&quot;א דתרגומו של שם י&quot;ק הוא &quot;דחילא&quot; [עי' תרגום פרשת בשלח טו, ב] שהוא מלשון יראה, ולא מלשון הויה וקיום, אלא שבדבר זה נחלקו תנאים במדרש (בראשית רבה י&quot;ב י): רַבִּי יוּדָא נְשִׂיאָה שְׁאָלֵיהּ לְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל הַגָּדָה, מַאי דִכְתִיב (תהלים סח, ה): סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וגו', אָמַר לֵיהּ: אֵין כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ אִישׁ מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, אַנְדִּיקוֹס בַּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, אֲגוּסְטוּס בַּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, כָּךְ מִי מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁל עוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָהּ שְׁמוֹ, עַל בַּיִת שֶׁל עוֹלָמוֹ, אָמַר לֵיהּ אוֹי דְּמוֹבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, שְׁאַלִית לְרַבִּי אֶלְעָזָר וְלֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא (ישעיה כו, ד): כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ וכו'. ומבואר דנחלקו אם משמעות שם י&quot;ק היא שם של &quot;ממונה&quot; על העולם [וזו גם כוונת התרגום], משא&quot;כ לר' אלעזר הוא השם בו ברא את העולם, וא&quot;כ משמעותו הויה וקיום, ובגמ' (מנחות כט:) הביאו הדרשא של ר' אלעזר ומשמע דהכי קי&quot;ל [כן הוא לכאו' ביאור דברי הגר&quot;א].<br /> ובעיקר דברי הרמב&quot;ם דכתב דמנין השמות הוא שבעה- צ&quot;ב מקורו למנין זה [דבגמ' לא נזכר מנין כלל, ובאדר&quot;נ איתא בעשרה שמות של שבח נקרא הקב&quot;ה, ועפ&quot;ז גם כתב הקסה&quot;ס שיש עשרה שמות שאינם נמחקים], ויש ראיה לדבריו מדברי הזוה&quot;ק פרשת עקב (רעב: ברע&quot;מ) שהזכיר בתו&quot;ד &quot;שבע שמהן שאינן נמחקין&quot; [ועי' שו&quot;ת אור המאיר (למהר&quot;ם שפירא מלובלין סי' ל&quot;א) ובשו&quot;ת בית דוד (לייטער סי' ק&quot;ז) שכתבו דבכמה מקומות מצינו הלכות ברמב&quot;ם שמקורם בזוה&quot;ק ע&quot;ש]. <br /> <br /> ==== שמות נוספים השנויים במחלוקת ====<br /> והנה יש כמה שמות נוספים שיש בהם נדון בדברי הפוסקים אם הם בכלל מחיקת השם. ונביא מקצת מהם:<br /> א. שלום. בגמ' (שבת י:) אמרי' דאסור לאדם לשאול בשלום חבירו במרחץ, משום ששלו' הוא שמו של הקב&quot;ה, ובתוס' (סוטה י.) הוכיחו מגמ' זו ששלו' הוא מהשמות שאינם נמחקים, ומה דלא נמנה במסכת סופרים יש לומר דתנא ושייר. וכן דעת חידושי הר&quot;ן (שיטה לר&quot;ן שבת י:) דשלו' הוא משמות שאינם נמחקים, וכתב בשם רבינו יחיאל דנזהרים מלכתבו באגרת. <br /> אך דעת הריטב&quot;א (שבת י:) בשם תוס' דשלו' הוא מהשמות הנמחקים, וכן דעת הרא&quot;ש בתשובה (כלל ג' אות טו) [וכן היה פשיטא ליה ללח&quot;מ פ&quot;ג מק&quot;ש סוף ה&quot;ג]. <br /> וברמ&quot;א (יו&quot;ד סוף סי' רע&quot;ו) כתב בשם התשב&quot;ץ דיש נזהרים אפילו בתיבת שלום שלא לגמור כתיבתו, וכתב הש&quot;ך דרוב העולם אינם נזהרים בזה, ובנקה&quot;כ הביא דברי התוס' בסוטה, אך העיר דמשאר פוסקים לא נראה כן וסיים דצ&quot;ע למעשה. והחיד&quot;א בברכי יוסף (שם סקמ&quot;א) הביא דעות ראשונים לכאן ולכאן וכתב דיש חילוקי מנהגים בענין זה. ועי' עוד שע&quot;ת (או&quot;ח סי' פ&quot;ד) ובשד&quot;ח (ח&quot;א עמ' 82 וח&quot;ז עמ' 3024) וקסה&quot;ס (סי' י&quot;א סע' י&quot;ז) ובמשנה&quot;ס (סקס&quot;א). <br /> ובמשנ&quot;ב בסי' פ&quot;ה (סק&quot;י) כתב דשלום הוא משמות הנמחקים, ומקורו במ&quot;א ובגר&quot;ז. אך בסי' פ&quot;ד (סק&quot;ו) כתב דנכון שלא לכתוב שלום עם וא&quot;ו דמצוי להזרק באשפות. <br /> והנה נחלקו הפוסקים אם מותר לקרוא לאדם ששמו שלום בבית המרחץ (עי' משנ&quot;ב סי' פ&quot;ד סק&quot;ו) ולכאו' למחמירים בזה יש להחמיר גם מלכתוב שם שלו' באגרת, ובאמת הגרי&quot;ש אלישיב זצ&quot;ל נהג לחתום &quot;יוסף שלו' אלישיב&quot; [וכן היה מודפס ב&quot;בלאנק&quot; של מכתביו], אך בספר אמרי בנימין (לגר&quot;ב יוז'וק, עמ&quot;ס ב&quot;ב בהקדמה) הביא צילום של ג' אגרות מהחזו&quot;א זצ&quot;ל שרואים בהם איך בכל פעם שמזכיר שאילת שלום כתב &quot;שלו'&quot; אך כשמזכיר אדם ששמו שלום כתב &quot;שלום&quot;. <br /> ב. אקיק אשר אקיק. בשו&quot;ת תשובה מאהבה (ח&quot;ב סי' רי&quot;ט) כתב בשם רבו בעל הנודע ביהודה דתיבת &quot;אשר&quot; שבפס' אקיק אשר אקיק גם היא קודש, ודייק כן מן התרגום, שלא תרגם תיבה זו לתיבת &quot;די&quot; כדרכו בכל מקום, ומשמע דגם תיבה זו היא שם. ובקסת הסופר (ח&quot;ב סקכ&quot;ג, בהערות לפרשת שמות) כתב לדחות את הראיה, והוכיח מדברי הפלפולא חריפתא (שבועות פ&quot;ד סי' כ&quot;ב אות א') דלא ס&quot;ל כן. ובגיליון לקסה&quot;ס הנדפס במשנת הסופר ציין הגרי&quot;מ שטרן שכן הכריע לעיקר בספר גידולי הקדש שאין זה שם קדוש. וראה גם במשנה&quot;ס (עמ' קס&quot;ה) בילקוט הסופר ובהערות.<br /> ובעל &quot;כף החיים&quot; כתב בספרו קול יעקב (סי' רע&quot;ו אות מ&quot;ב) שהמנהג לקדש רק תיבת &quot;אהיה&quot; ותיבת &quot;אשר&quot; אין מקדשים, אבל הירא את דבר ה' יקדש כל השלוש תיבות יחד ויאמר &quot;הריני כותב שם אקיק אשר אקיק&quot; לשם קדושתו, וכן הסכים הגאון ר' יוסף חיים [-הבן איש חי] זצ&quot;ל [עי' תיקו&quot;ז תקון ע' קכג. ולכאו' יש שם משמעות דגם &quot;אשר&quot; הוא שם קודש].<br /> ג. את פני האדון. בספר קסת הסופר (ח&quot;ב בפרשת משפטים אות ל') דן בענין תיבת האדון שבפס' &quot;את פני האד֗ן ד' אלקי ישראל&quot; (בפרשת משפטים כ&quot;ג י&quot;ז, וכעי&quot;ז בפרשת כי תשא ל&quot;ד כ&quot;ג) והביא משו&quot;ת מים חיים (סוף חלק יורה דעה) דהוכיח בכמה ראיות דאדון אי&quot;ז שם קודש, והקסת הסופר דחה ראיותיו ומסקנתו דיש לקדשו, אך הגרי&quot;מ שטרן שליט&quot;א במשנת הסופר ציין (בהערות בגיליון שם) שדעת הגידולי הקדש שאינו קודש, וכן דעת שו&quot;ת בית שלמה (ח&quot;ב סי' קמ&quot;ג) והגרש&quot;ק בספרו קנאת סופרים [ועי' ספר &quot;שמות קודש וחול&quot; המיוחס לרמב&quot;ם דמבואר ג&quot;כ דאינו קודש, מאידך עי' במדרש לקח טוב פרשת כי תשא &quot;את פני האדון ד' אלקי ישראל- שלשה שמות על שם שלוש רגלים&quot; וצ&quot;ע].<br /> ד. שלמה, מרי חלמא. מבואר בגמ' (שבועות לה:) דכל שלמה האמור בשיר השירים קודש [מלבד כמה פעמים ע&quot;ש בגמ'] ומ&quot;מ מבואר בראשונים דאין הכוונה דהוי משמות שאינם נמחקים עי' ר&quot;ן וריטב&quot;א (שם) והרא&quot;ש ( ) ועי' שו&quot;ת הרא&quot;ש (כלל ג' סי' ט&quot;ו). ומבואר שם בגמ' די&quot;א ד&quot;מרי חלמא&quot; האמור בדניאל הוא קודש. ויעוי' שם במהרש&quot;א דלהך מ&quot;ד הוא משמות שאינם נמחקים. ולכאו' לדבריו צ&quot;ל דגם שלמה הוא משמות שאינם נמחקים [וכדעת רבי מצליח המובא בשו&quot;ת הרא&quot;ש שם] ועי' בחשק שלמה (בשבועות שם) שלמד כן בדעת הרמב&quot;ם (יסוה&quot;ת פ&quot;ו ה&quot;ט אך בכס&quot;מ שם כתב דדעת הרמב&quot;ם כהרא&quot;ש והחשק שלמה כתב דדברי הכס&quot;מ צ&quot;ע. וגם בביאור הגר&quot;א רע&quot;ו סקכ&quot;ד מבואר דהרמב&quot;ם כרא&quot;ש).<br /> מחיקה בגרמא<br /> בגמ' (שבת קכ:) מבואר שמאחר שאיסור מחיקת השם נלמד מלא תעשון כן, א&quot;כ דווקא עשייה אסורה אבל גרמא שרי, ולכך מי שהיה כתוב שם על בשרו מותר לטבול במים אף שגורם שימחק השם [אך בספר חסידים (סי' תתק&quot;י) כתב לא ישים אדם ספרים אצל אוכלים שלא יאכלו עכברים הספרים וכתיב לא תעשון כן לד' אלקיכם שלא יגרום אדם שיימחק השם. ותמה עליו הגר&quot;ר מרגליות בהגהות מקור חסד מהגמ' שבת קכ:] <br /> ובקסת הסופר (סי' יא) הביא קושית הגר&quot;ש קלוגר מהגמ' (סוכה נג. ומכות יא.) שבשעה שכרה דוד שיתין, צף התהום ורצה לשטוף את העולם, ומבואר שם שלקחו חרס וכתבו עליו שם וזרקו לתהום, אך מבואר שם בגמ' שלהתיר דבר זה הוצרכו לדרוש ק''ו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה, וקשה מה הוצרך לקל וחומר הרי גרמא שרי ועי' מה שתי' בקסה&quot;ס שם [ועי' עוד תירוצים במשנה&quot;ס שם בבה&quot;ל, ובהגהות מקור חסד על ספר חסידים שם, ועי' ב&quot;מתיבתא&quot; מכות יא. בילקוט ביאורים תירוצים רבים] וע&quot;ש דלא בכל גוונא מתירים גרמא ע&quot;ש. ''<br /> === באינו עושה מעשה בגוף האות ===<br /> ועוד דנו האחרונים באופנים שונים של מחיקה שאינו עושה מעשה ממש בגוף האות, השם ויש בזה כמה אופנים:<br /> א. תלייה. במנחת חינוך (תל&quot;ז אות ג' ) דן באופן שתולה אות בין השיטין, כגון שכתב שם יקוק ותולה [כלומר שכותב מעל הכתב, בין השורות] אות ד' בין הו' לה' אם חשיב ע&quot;י זה כמוחק את השם. וצידד המנ&quot;ח דאין בזה משום מחיקה ולא נאמר דין תלייה אלא לתקן ולא לקלקל, ומ&quot;מ סיים שבמקום איסור תורה ירא אני להתיר לתלות אות למעלה מן השם, רק לענין מלקות נראה דאין לוקין. <br /> אך רעק&quot;א (בשו&quot;ת ח&quot;א סי' ע') ובנו הגר&quot;ש (בגליון מהרש&quot;א יו&quot;ד רע&quot;ו ס&quot;ט) שדייקו מדברי הלבוש דגם מחיקה ע&quot;י תלייה נקראת מחיקה, דהנה בשו&quot;ע (רע&quot;ו סי&quot;ב) כתב דאם היה צריך לכתוב &quot;יהודה&quot; ולא הטיל בו ד', יכתוב ד' ע&quot;י תלייה, וביאר הלבוש דהא דשרי לעשות כן הוא משום שלא התכוין לקדשו, ומשמע מדבריו דלולא זה היה אסור מטעם מחיקת השם [ועד&quot;ז מוכח גם בביאור הגר&quot;א סק&quot;ו]. <br /> ב. הוספת ניקוד. בברכי יוסף (יו&quot;ד רע&quot;ו אות כ&quot;ו) כתב בשם מהר&quot;י חאגיז לדון באופן שהיה כתוב שם ק&quot;ל והוסיף תחתיו סגול ועי&quot;ז הפך את משמעותו לחול אי חשיב מחיקת השם או לא. ובמנ&quot;ח (תל&quot;ז ג') כתב דנדון זה חמור יותר ממחיקה ע&quot;י תלייה, דבזה ודאי יש איסור תורה דע&quot;י כך משתנה ממש הקריאה [לפ&quot;ז משכח&quot;ל שאדם יכתוב נקודה קטנה, ויהפוך צירה סגול יעבור על איסור תורה].<br /> ג. הוספת אות אחרי השם. בשו&quot;ת חת&quot;ס (יו&quot;ד סי' רס&quot;ג) דן לענין מי שכותב אות אחר שם השם וע&quot;י כך אין השם נקרא כשם השם, והשואל רצה לדמות דבר זה למה דקי&quot;ל גרמא שרי, אך החת&quot;ס כתב דד&quot;ז חמור יותר מגרמא, דגרמא הוא רק באופן שהשם נמחק מאליו ע&quot;י המים, אבל כל שעושה מעשה מחיקה בעצמו גם אם אינו נוגע בגוף השם הוי מחיקה גמורה. אך עי' לקוטי הערות על שו&quot;ת חת&quot;ס שהאריך בזה הרבה, והביא דהחת&quot;ס עצמו בכמה תשובות כתב על נדון כיו&quot;ב דחשיב גרמא ע&quot;ש.<br /> ובמנ&quot;ח (תל&quot;ז ג') כתב מתחילה דבנדונים אלו של הוספת אות או ניקוד אינו לוקה, כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות, אך אח&quot;כ הוסיף דסברא זו אינו ברורה לו, דלמה לא ילקה כיון דהוי קלקול גמור. <br /> ועי' גם קסה&quot;ס (סי' י&quot;ב אות ג') שכתב דיש איסור מחיקה אפילו באופן של תלייה, ובמשנת הסופר (סק&quot;ד) הביא דדעת הגידולי הקדש דהוספת ניקוד או אות אינו בכלל מחיקה כלל, שהרי לא מחק כלום מגוף השם, ורק אסור מטעם הורדה מקדושה, דעי&quot;ז נקרא כמו חול. <br /> וסיכם המשנה&quot;ס דיש בכל אלו האופנים ג' שיטות: א. חמור יותר מגרמא, דנעשה ע&quot;י מעשיו ב. דינו כגרמא ג. עדיף מגרמא דאינו מוחק כלל. <br /> === שם שנכתב שלא בקדושה ===<br /> דנו הפוסקים אם שנכתב שלא בקדושה יש איסור למחקו, ויש להבחין בזה בין כמה וכמה מצבים: א. שם שנכתב שלא בכוונת שם כלל, כגון שהוצרך לכתוב יהודה ובטעות, נשמט ממנו הד'. ב. התכוין לכתוב שם השם אך לא התכוין לקדשו ג. כתב בסתמא.<br /> בש&quot;ך (סי' רע&quot;ו סקי&quot;ב) כתב דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון, במחיקתו, ודעת הפרי חדש דיש איסור תורה במחיקת שם שנכתב שלא בקדושה. <br /> ובמנ&quot;ח הביא שהרבה ראשונים ואחרונים סבירא להו כהש&quot;ך שאין איסור תורה במחיקת שם שנכתב שלא בקדושה. אך עי' שו&quot;ת רעק&quot;א (תנינא סי' ט&quot;ו) שכתב דהרבה פוסקים פליגי על הש&quot;ך.<br /> אך יש אחרונים שחלקו בזה בין שם שכתב בכוונת שם, לשם שנכתב שלא בכוונה, עי' מחנה אפרים (בהגהות לטור יו&quot;ד הלכות ס&quot;ת), ועי' חזו&quot;א (ידים סי' ח') ועי' קסה&quot;ס (כלל י&quot;א ס&quot;ב וכלל י&quot;ב ס&quot;א שלכאו' נראה סתירה בדבריו ועי' מה שביאר במשנה&quot;ס שיש חילוק בין אופן שאמנם לא כיון לשם השם, אך שם היה צריך לכתוב שם השם, דבזה אסור למוחקו מפני מראית העין ע&quot;ש ועוד תירץ בביאור הסופר לחלק בין דאורייתא לדרבנן ע&quot;ש). <br /> ועיין עוד בשו&quot;ת יביע אומר (ח&quot;ג סי' י&quot;ד אות ו' וח&quot;ד סי' כ' אות ו' וסי' כ&quot;א אות א-ג) שאין להקל למחוק את השם שנכתב שלא בכוונת קדושתו אולם בהצטרפות עוד ספק יש להורות להקל וכעי&quot;ז עולה מדברי השבט הלוי (ח&quot;ז סי' ד') דלקמן.<br /> === מחיקת השם במחשב ===<br /> בשו&quot;ת שבט הלוי (ח&quot;ז סי' ד' א-ב) נשאל אם מותר למחוק שם השם שכתוב על מחשב, ובתחילה נטה שם להתיר מב' טעמים: א' השם נכתב שלא ע&quot;מ לקדשו, וכתב הש&quot;ך שבשם שנכתב שלא ע&quot;מ לקדשו ליכא איסור לצורך תיקון, וע&quot;ש שהביא פוסקים רבים לכאן ולכאן. ב' אינו נחשב כתיבה כשכותב במחשב, ע&quot;ש דאי&quot;ז שייך למש&quot;כ החת&quot;ס דלענין מחיקת השם לא בעי' דוקא דיו כדין כתיבת ס&quot;ת, דכאן גרע טפי דאינו נחשב &quot;כתב&quot; כלל אלא רק אותיות בעלמא.<br /> ובתשובה לטענת השואל דהקסה&quot;ס מחמיר בדינו של הש&quot;ך, והרי כתב החתם סופר בהסכמתו לקסה&quot;ס שספרו אין בו מום, השיב לו השבה&quot;ל דמאות הלכות מסתובבות בי מדרשא בשטח זה של הקסה&quot;ס ופעמים שמכריעים כמותו בין לקולא בין לחומרא, אך פעמים שמכריעים כחולקים עליו, גאונים שלפניו או שלאחריו, אלא כך דרכה של תורה לבקש רק הכרעת האמת. <br /> ולכאו' היה מקום לדון להחשיב מחיקה ע&quot;י לחיצת כפתור כגרמא, אך נראה דהשבט הלוי אזיל בזה לשיטתו דבתשובה אחרת (ח&quot;ו סי' ל&quot;ז) כתב דאין להחשיב כתיבה במחשב בשבת ככתיבה בגרמא ע&quot;ש בשם החזו&quot;א (ב&quot;ק סי' י&quot;ד) דמכונה שפעולתה ע&quot;י גרמא חשיב כמעשה ממש ע&quot;ש.<br /> ומ&quot;מ סיים השבט הלוי דכיון דכל ההיתרים תלויים במחלוקת הפוסקים ודאי דאם אפשר יש לעשות תיקון שלא יצטרכו להגיע למחיקת שמות. ועי' גם שו&quot;ת תשובות והנהגות (ח&quot;ג סי' שכ&quot;ו) מה שכתב בענין מחיקת שם השם ממחשב שכתב ג&quot;כ כמה וכמה צירופים להקל בזה.</div>

אריאל מבני ברק https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9D&diff=8771 2017-08-14T17:33:05Z

<p>אריאל מבני ברק: יצירת דף עם התוכן &quot;== איסור מחיקת השם == כתב הרמב&quot;ם בספר המצוות (ל&quot;ת ס&quot;ה) שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל, ומל...&quot;</p> <hr /> <div>== איסור מחיקת השם ==<br /> כתב הרמב&quot;ם בספר המצוות (ל&quot;ת ס&quot;ה) שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל, ומלאבד ספרי הנבואה, ושלא נמחוק את השמות הנכבדים, והדומה לזה, ולשון אזהרה בזה הענין הוא אמרו (דברים י&quot;ב ד') לא תעשון כן לד' אלקיכם, אחר שקדם הצווי לאבד ע''ז ולמחות את שמה ולהרוס בתיה ומזבחותיה כלם, ובאה האזהרה לא תעשון כן.<br /> וכן הוא בספר החינוך (מצוה תל&quot;ז), והביא שם דברי הגמ' (מכות כב.) שהשורף עצי הקדש לוקה מטעם לא תעשון כן, וכן המוחק את השם לוקה ואזהרתו מלא תעשון כן.<br /> והנה ישנם פרטים רבים באיסור מחיקת השם [ובספר קסת הסופר לגר&quot;ש גאנצפריד סי' י&quot;א וסי' י&quot;ב האריך בדיני האיסור, ועוד הוסיף רבות על דבריו הגרי&quot;מ שטרן שליט&quot;א בספרו משנת הסופר על קסה&quot;ס], ונראה בס&quot;ד לדון בקצת מהם. ויש לחלק עיקרי הנדונים לג' א. אילו שמות בכלל האיסור ב. אילו אופנים של מחיקה בכלל האיסור ג. אילו אופנים של כתיבה בכלל האיסור למחקם. <br /> === השמות שאינם נמחקים ===<br /> מבואר בגמ' (שבועות לה.) אלו הן שמות שאין נמחקין כגון קל אלקיך אלקים אלקיכם, אקיק אשר אקיק, אלף דלת, ויוד הי, שקי, צבקות, הרי אלו אין נמחקין. וראה גם במסכת סופרים (פ&quot;ד ה&quot;א) ובאבות דרבי נתן (פל&quot;ד). <br /> וברמב&quot;ם (פ&quot;ו מיסודי התורה ה&quot;ב) כתב [השתדלנו לשנות אותיות כדי שלא יגיע לחשש מחיקת השם]: ושבעה שמות הם- השם הנכתב יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, והוא השם המפורש, או הנכתב אדנו&quot;ת וק&quot;ל אלו&quot;ק ואלקי&quot;ם ואלק&quot;י שק&quot;י וצבקו&quot;ת וכל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לוקה. <br /> וכתב הכסף משנה ומ''ש רבינו שהם שבעה שמות ובפרטן אתה מוצא שמונה, היינו משום דאדנו&quot;ת וי''ק שם אחד ולא דמו לק''ל אלו''ק דהכא אדנות הוא נקרא אף כשהוא נכתב יקו''ק. ובנוסחא אחרת מספרי רבינו מצאתי שלא היה כתוב &quot;אלקי&quot; ולפי אותה גירסא הוו שפיר שבעה שמות אף אם נמנה שם הוי''ה ושם אדנות בשנים. ובנוסחא שנדפסה בווניציאה כתוב ושבעה שמות הם, שהם הנכתב יו''ד ק''א וא''ו ק''א והוא השם המפורש, או הנכתב אדנות ואלו''ק ואלקי''ם ואקי''ק ושק''י וצבקו''ת. ונוסחא נכונה היא דמני שם אקי''ק בכלל השבעה שמות ואין אנו צריכים לידחק למנות שם ההויה ושם אדנות באחד [עכ&quot;ד הכס&quot;מ]. <br /> אך לפ&quot;ד הכס&quot;מ נמצא דאין שם &quot;קל&quot; נמנה בפ&quot;ע, אך בביאור הגר&quot;א (יו&quot;ד רע&quot;ו ) כתב דמנין השבע שמות הם הוי&quot;ה, אדנות, קל, אלקים, אקיק, שקי צבקות, וביאר דאלו&quot;ק הוא לשון יחיד של אלוקים ולכך אינו נמנה בפ&quot;ע [וכדברי הגר&quot;א משמע לכאו' בתיקו&quot;ז קכג., דמונה את הי&quot;ס כנגד השמות שאינם נמחקים, ומונה את אלו הז' שמות שהזכיר הגר&quot;א, ויע&quot;ש]. <br /> וביאר הגר&quot;א דהא דמנו שם קל כשם בפני עצמו ולא מנו שם יק, היינו משום דשם ק&quot;ל הוא שורש אחר משם אלקים, שהוא מלשון חוזק כמו יש לאל ידי, אבל שם י&quot;ק הוא קיצור משם הוי&quot;ה, ומשמעותו הויה וקיום, והוא נכלל במה שאין למחוק שם הוי&quot;ה.<br /> והוסיף הגר&quot;א דתרגומו של שם י&quot;ק הוא &quot;דחילא&quot; [עי' תרגום פרשת בשלח טו, ב] שהוא מלשון יראה, ולא מלשון הויה וקיום, אלא שבדבר זה נחלקו תנאים במדרש (בראשית רבה י&quot;ב י): רַבִּי יוּדָא נְשִׂיאָה שְׁאָלֵיהּ לְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל הַגָּדָה, מַאי דִכְתִיב (תהלים סח, ה): סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וגו', אָמַר לֵיהּ: אֵין כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ אִישׁ מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, אַנְדִּיקוֹס בַּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, אֲגוּסְטוּס בַּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁלּוֹ, כָּךְ מִי מְמֻנֶּה עַל בַּיִת שֶׁל עוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָהּ שְׁמוֹ, עַל בַּיִת שֶׁל עוֹלָמוֹ, אָמַר לֵיהּ אוֹי דְּמוֹבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, שְׁאַלִית לְרַבִּי אֶלְעָזָר וְלֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא (ישעיה כו, ד): כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ וכו'. ומבואר דנחלקו אם משמעות שם י&quot;ק היא שם של &quot;ממונה&quot; על העולם [וזו גם כוונת התרגום], משא&quot;כ לר' אלעזר הוא השם בו ברא את העולם, וא&quot;כ משמעותו הויה וקיום, ובגמ' (מנחות כט:) הביאו הדרשא של ר' אלעזר ומשמע דהכי קי&quot;ל [כן הוא לכאו' ביאור דברי הגר&quot;א].<br /> ובעיקר דברי הרמב&quot;ם דכתב דמנין השמות הוא שבעה- צ&quot;ב מקורו למנין זה [דבגמ' לא נזכר מנין כלל, ובאדר&quot;נ איתא בעשרה שמות של שבח נקרא הקב&quot;ה, ועפ&quot;ז גם כתב הקסה&quot;ס שיש עשרה שמות שאינם נמחקים], ויש ראיה לדבריו מדברי הזוה&quot;ק פרשת עקב (רעב: ברע&quot;מ) שהזכיר בתו&quot;ד &quot;שבע שמהן שאינן נמחקין&quot; [ועי' שו&quot;ת אור המאיר (למהר&quot;ם שפירא מלובלין סי' ל&quot;א) ובשו&quot;ת בית דוד (לייטער סי' ק&quot;ז) שכתבו דבכמה מקומות מצינו הלכות ברמב&quot;ם שמקורם בזוה&quot;ק ע&quot;ש]. <br /> ==== שמות נוספים השנויים במחלוקת<br /> ====<br /> והנה יש כמה שמות נוספים שיש בהם נדון בדברי הפוסקים אם הם בכלל מחיקת השם. ונביא מקצת מהם:<br /> א. שלום. בגמ' (שבת י:) אמרי' דאסור לאדם לשאול בשלום חבירו במרחץ, משום ששלו' הוא שמו של הקב&quot;ה, ובתוס' (סוטה י.) הוכיחו מגמ' זו ששלו' הוא מהשמות שאינם נמחקים, ומה דלא נמנה במסכת סופרים יש לומר דתנא ושייר. וכן דעת חידושי הר&quot;ן (שיטה לר&quot;ן שבת י:) דשלו' הוא משמות שאינם נמחקים, וכתב בשם רבינו יחיאל דנזהרים מלכתבו באגרת. <br /> אך דעת הריטב&quot;א (שבת י:) בשם תוס' דשלו' הוא מהשמות הנמחקים, וכן דעת הרא&quot;ש בתשובה (כלל ג' אות טו) [וכן היה פשיטא ליה ללח&quot;מ פ&quot;ג מק&quot;ש סוף ה&quot;ג]. <br /> וברמ&quot;א (יו&quot;ד סוף סי' רע&quot;ו) כתב בשם התשב&quot;ץ דיש נזהרים אפילו בתיבת שלום שלא לגמור כתיבתו, וכתב הש&quot;ך דרוב העולם אינם נזהרים בזה, ובנקה&quot;כ הביא דברי התוס' בסוטה, אך העיר דמשאר פוסקים לא נראה כן וסיים דצ&quot;ע למעשה. והחיד&quot;א בברכי יוסף (שם סקמ&quot;א) הביא דעות ראשונים לכאן ולכאן וכתב דיש חילוקי מנהגים בענין זה. ועי' עוד שע&quot;ת (או&quot;ח סי' פ&quot;ד) ובשד&quot;ח (ח&quot;א עמ' 82 וח&quot;ז עמ' 3024) וקסה&quot;ס (סי' י&quot;א סע' י&quot;ז) ובמשנה&quot;ס (סקס&quot;א). <br /> ובמשנ&quot;ב בסי' פ&quot;ה (סק&quot;י) כתב דשלום הוא משמות הנמחקים, ומקורו במ&quot;א ובגר&quot;ז. אך בסי' פ&quot;ד (סק&quot;ו) כתב דנכון שלא לכתוב שלום עם וא&quot;ו דמצוי להזרק באשפות. <br /> והנה נחלקו הפוסקים אם מותר לקרוא לאדם ששמו שלום בבית המרחץ (עי' משנ&quot;ב סי' פ&quot;ד סק&quot;ו) ולכאו' למחמירים בזה יש להחמיר גם מלכתוב שם שלו' באגרת, ובאמת הגרי&quot;ש אלישיב זצ&quot;ל נהג לחתום &quot;יוסף שלו' אלישיב&quot; [וכן היה מודפס ב&quot;בלאנק&quot; של מכתביו], אך בספר אמרי בנימין (לגר&quot;ב יוז'וק, עמ&quot;ס ב&quot;ב בהקדמה) הביא צילום של ג' אגרות מהחזו&quot;א זצ&quot;ל שרואים בהם איך בכל פעם שמזכיר שאילת שלום כתב &quot;שלו'&quot; אך כשמזכיר אדם ששמו שלום כתב &quot;שלום&quot;. <br /> ב. אקיק אשר אקיק. בשו&quot;ת תשובה מאהבה (ח&quot;ב סי' רי&quot;ט) כתב בשם רבו בעל הנודע ביהודה דתיבת &quot;אשר&quot; שבפס' אקיק אשר אקיק גם היא קודש, ודייק כן מן התרגום, שלא תרגם תיבה זו לתיבת &quot;די&quot; כדרכו בכל מקום, ומשמע דגם תיבה זו היא שם. ובקסת הסופר (ח&quot;ב סקכ&quot;ג, בהערות לפרשת שמות) כתב לדחות את הראיה, והוכיח מדברי הפלפולא חריפתא (שבועות פ&quot;ד סי' כ&quot;ב אות א') דלא ס&quot;ל כן. ובגיליון לקסה&quot;ס הנדפס במשנת הסופר ציין הגרי&quot;מ שטרן שכן הכריע לעיקר בספר גידולי הקדש שאין זה שם קדוש. וראה גם במשנה&quot;ס (עמ' קס&quot;ה) בילקוט הסופר ובהערות.<br /> ובעל &quot;כף החיים&quot; כתב בספרו קול יעקב (סי' רע&quot;ו אות מ&quot;ב) שהמנהג לקדש רק תיבת &quot;אהיה&quot; ותיבת &quot;אשר&quot; אין מקדשים, אבל הירא את דבר ה' יקדש כל השלוש תיבות יחד ויאמר &quot;הריני כותב שם אקיק אשר אקיק&quot; לשם קדושתו, וכן הסכים הגאון ר' יוסף חיים [-הבן איש חי] זצ&quot;ל [עי' תיקו&quot;ז תקון ע' קכג. ולכאו' יש שם משמעות דגם &quot;אשר&quot; הוא שם קודש].<br /> ג. את פני האדון. בספר קסת הסופר (ח&quot;ב בפרשת משפטים אות ל') דן בענין תיבת האדון שבפס' &quot;את פני האד֗ן ד' אלקי ישראל&quot; (בפרשת משפטים כ&quot;ג י&quot;ז, וכעי&quot;ז בפרשת כי תשא ל&quot;ד כ&quot;ג) והביא משו&quot;ת מים חיים (סוף חלק יורה דעה) דהוכיח בכמה ראיות דאדון אי&quot;ז שם קודש, והקסת הסופר דחה ראיותיו ומסקנתו דיש לקדשו, אך הגרי&quot;מ שטרן שליט&quot;א במשנת הסופר ציין (בהערות בגיליון שם) שדעת הגידולי הקדש שאינו קודש, וכן דעת שו&quot;ת בית שלמה (ח&quot;ב סי' קמ&quot;ג) והגרש&quot;ק בספרו קנאת סופרים [ועי' ספר &quot;שמות קודש וחול&quot; המיוחס לרמב&quot;ם דמבואר ג&quot;כ דאינו קודש, מאידך עי' במדרש לקח טוב פרשת כי תשא &quot;את פני האדון ד' אלקי ישראל- שלשה שמות על שם שלוש רגלים&quot; וצ&quot;ע].<br /> ד. שלמה, מרי חלמא. מבואר בגמ' (שבועות לה:) דכל שלמה האמור בשיר השירים קודש [מלבד כמה פעמים ע&quot;ש בגמ'] ומ&quot;מ מבואר בראשונים דאין הכוונה דהוי משמות שאינם נמחקים עי' ר&quot;ן וריטב&quot;א (שם) והרא&quot;ש ( ) ועי' שו&quot;ת הרא&quot;ש (כלל ג' סי' ט&quot;ו). ומבואר שם בגמ' די&quot;א ד&quot;מרי חלמא&quot; האמור בדניאל הוא קודש. ויעוי' שם במהרש&quot;א דלהך מ&quot;ד הוא משמות שאינם נמחקים. ולכאו' לדבריו צ&quot;ל דגם שלמה הוא משמות שאינם נמחקים [וכדעת רבי מצליח המובא בשו&quot;ת הרא&quot;ש שם] ועי' בחשק שלמה (בשבועות שם) שלמד כן בדעת הרמב&quot;ם (יסוה&quot;ת פ&quot;ו ה&quot;ט אך בכס&quot;מ שם כתב דדעת הרמב&quot;ם כהרא&quot;ש והחשק שלמה כתב דדברי הכס&quot;מ צ&quot;ע. וגם בביאור הגר&quot;א רע&quot;ו סקכ&quot;ד מבואר דהרמב&quot;ם כרא&quot;ש).<br /> מחיקה בגרמא<br /> בגמ' (שבת קכ:) מבואר שמאחר שאיסור מחיקת השם נלמד מלא תעשון כן, א&quot;כ דווקא עשייה אסורה אבל גרמא שרי, ולכך מי שהיה כתוב שם על בשרו מותר לטבול במים אף שגורם שימחק השם [אך בספר חסידים (סי' תתק&quot;י) כתב לא ישים אדם ספרים אצל אוכלים שלא יאכלו עכברים הספרים וכתיב לא תעשון כן לד' אלקיכם שלא יגרום אדם שיימחק השם. ותמה עליו הגר&quot;ר מרגליות בהגהות מקור חסד מהגמ' שבת קכ:] <br /> ובקסת הסופר (סי' יא) הביא קושית הגר&quot;ש קלוגר מהגמ' (סוכה נג. ומכות יא.) שבשעה שכרה דוד שיתין, צף התהום ורצה לשטוף את העולם, ומבואר שם שלקחו חרס וכתבו עליו שם וזרקו לתהום, אך מבואר שם בגמ' שלהתיר דבר זה הוצרכו לדרוש ק''ו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה, וקשה מה הוצרך לקל וחומר הרי גרמא שרי ועי' מה שתי' בקסה&quot;ס שם [ועי' עוד תירוצים במשנה&quot;ס שם בבה&quot;ל, ובהגהות מקור חסד על ספר חסידים שם, ועי' ב&quot;מתיבתא&quot; מכות יא. בילקוט ביאורים תירוצים רבים] וע&quot;ש דלא בכל גוונא מתירים גרמא ע&quot;ש. <br /> === באינו עושה מעשה בגוף האות ===<br /> ועוד דנו האחרונים באופנים שונים של מחיקה שאינו עושה מעשה ממש בגוף האות, השם ויש בזה כמה אופנים:<br /> א. תלייה. במנחת חינוך (תל&quot;ז אות ג' ) דן באופן שתולה אות בין השיטין, כגון שכתב שם יקוק ותולה [כלומר שכותב מעל הכתב, בין השורות] אות ד' בין הו' לה' אם חשיב ע&quot;י זה כמוחק את השם. וצידד המנ&quot;ח דאין בזה משום מחיקה ולא נאמר דין תלייה אלא לתקן ולא לקלקל, ומ&quot;מ סיים שבמקום איסור תורה ירא אני להתיר לתלות אות למעלה מן השם, רק לענין מלקות נראה דאין לוקין. <br /> אך רעק&quot;א (בשו&quot;ת ח&quot;א סי' ע') ובנו הגר&quot;ש (בגליון מהרש&quot;א יו&quot;ד רע&quot;ו ס&quot;ט) שדייקו מדברי הלבוש דגם מחיקה ע&quot;י תלייה נקראת מחיקה, דהנה בשו&quot;ע (רע&quot;ו סי&quot;ב) כתב דאם היה צריך לכתוב &quot;יהודה&quot; ולא הטיל בו ד', יכתוב ד' ע&quot;י תלייה, וביאר הלבוש דהא דשרי לעשות כן הוא משום שלא התכוין לקדשו, ומשמע מדבריו דלולא זה היה אסור מטעם מחיקת השם [ועד&quot;ז מוכח גם בביאור הגר&quot;א סק&quot;ו]. <br /> ב. הוספת ניקוד. בברכי יוסף (יו&quot;ד רע&quot;ו אות כ&quot;ו) כתב בשם מהר&quot;י חאגיז לדון באופן שהיה כתוב שם ק&quot;ל והוסיף תחתיו סגול ועי&quot;ז הפך את משמעותו לחול אי חשיב מחיקת השם או לא. ובמנ&quot;ח (תל&quot;ז ג') כתב דנדון זה חמור יותר ממחיקה ע&quot;י תלייה, דבזה ודאי יש איסור תורה דע&quot;י כך משתנה ממש הקריאה [לפ&quot;ז משכח&quot;ל שאדם יכתוב נקודה קטנה, ויהפוך צירה סגול יעבור על איסור תורה].<br /> ג. הוספת אות אחרי השם. בשו&quot;ת חת&quot;ס (יו&quot;ד סי' רס&quot;ג) דן לענין מי שכותב אות אחר שם השם וע&quot;י כך אין השם נקרא כשם השם, והשואל רצה לדמות דבר זה למה דקי&quot;ל גרמא שרי, אך החת&quot;ס כתב דד&quot;ז חמור יותר מגרמא, דגרמא הוא רק באופן שהשם נמחק מאליו ע&quot;י המים, אבל כל שעושה מעשה מחיקה בעצמו גם אם אינו נוגע בגוף השם הוי מחיקה גמורה. אך עי' לקוטי הערות על שו&quot;ת חת&quot;ס שהאריך בזה הרבה, והביא דהחת&quot;ס עצמו בכמה תשובות כתב על נדון כיו&quot;ב דחשיב גרמא ע&quot;ש.<br /> ובמנ&quot;ח (תל&quot;ז ג') כתב מתחילה דבנדונים אלו של הוספת אות או ניקוד אינו לוקה, כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות, אך אח&quot;כ הוסיף דסברא זו אינו ברורה לו, דלמה לא ילקה כיון דהוי קלקול גמור. <br /> ועי' גם קסה&quot;ס (סי' י&quot;ב אות ג') שכתב דיש איסור מחיקה אפילו באופן של תלייה, ובמשנת הסופר (סק&quot;ד) הביא דדעת הגידולי הקדש דהוספת ניקוד או אות אינו בכלל מחיקה כלל, שהרי לא מחק כלום מגוף השם, ורק אסור מטעם הורדה מקדושה, דעי&quot;ז נקרא כמו חול. <br /> וסיכם המשנה&quot;ס דיש בכל אלו האופנים ג' שיטות: א. חמור יותר מגרמא, דנעשה ע&quot;י מעשיו ב. דינו כגרמא ג. עדיף מגרמא דאינו מוחק כלל. <br /> === שם שנכתב שלא בקדושה ===<br /> דנו הפוסקים אם שנכתב שלא בקדושה יש איסור למחקו, ויש להבחין בזה בין כמה וכמה מצבים: א. שם שנכתב שלא בכוונת שם כלל, כגון שהוצרך לכתוב יהודה ובטעות, נשמט ממנו הד'. ב. התכוין לכתוב שם השם אך לא התכוין לקדשו ג. כתב בסתמא.<br /> בש&quot;ך (סי' רע&quot;ו סקי&quot;ב) כתב דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון, במחיקתו, ודעת הפרי חדש דיש איסור תורה במחיקת שם שנכתב שלא בקדושה. <br /> ובמנ&quot;ח הביא שהרבה ראשונים ואחרונים סבירא להו כהש&quot;ך שאין איסור תורה במחיקת שם שנכתב שלא בקדושה. אך עי' שו&quot;ת רעק&quot;א (תנינא סי' ט&quot;ו) שכתב דהרבה פוסקים פליגי על הש&quot;ך.<br /> אך יש אחרונים שחלקו בזה בין שם שכתב בכוונת שם, לשם שנכתב שלא בכוונה, עי' מחנה אפרים (בהגהות לטור יו&quot;ד הלכות ס&quot;ת), ועי' חזו&quot;א (ידים סי' ח') ועי' קסה&quot;ס (כלל י&quot;א ס&quot;ב וכלל י&quot;ב ס&quot;א שלכאו' נראה סתירה בדבריו ועי' מה שביאר במשנה&quot;ס שיש חילוק בין אופן שאמנם לא כיון לשם השם, אך שם היה צריך לכתוב שם השם, דבזה אסור למוחקו מפני מראית העין ע&quot;ש ועוד תירץ בביאור הסופר לחלק בין דאורייתא לדרבנן ע&quot;ש). <br /> ועיין עוד בשו&quot;ת יביע אומר (ח&quot;ג סי' י&quot;ד אות ו' וח&quot;ד סי' כ' אות ו' וסי' כ&quot;א אות א-ג) שאין להקל למחוק את השם שנכתב שלא בכוונת קדושתו אולם בהצטרפות עוד ספק יש להורות להקל וכעי&quot;ז עולה מדברי השבט הלוי (ח&quot;ז סי' ד') דלקמן.<br /> === מחיקת השם במחשב ===<br /> בשו&quot;ת שבט הלוי (ח&quot;ז סי' ד' א-ב) נשאל אם מותר למחוק שם השם שכתוב על מחשב, ובתחילה נטה שם להתיר מב' טעמים: א' השם נכתב שלא ע&quot;מ לקדשו, וכתב הש&quot;ך שבשם שנכתב שלא ע&quot;מ לקדשו ליכא איסור לצורך תיקון, וע&quot;ש שהביא פוסקים רבים לכאן ולכאן. ב' אינו נחשב כתיבה כשכותב במחשב, ע&quot;ש דאי&quot;ז שייך למש&quot;כ החת&quot;ס דלענין מחיקת השם לא בעי' דוקא דיו כדין כתיבת ס&quot;ת, דכאן גרע טפי דאינו נחשב &quot;כתב&quot; כלל אלא רק אותיות בעלמא.<br /> ובתשובה לטענת השואל דהקסה&quot;ס מחמיר בדינו של הש&quot;ך, והרי כתב החתם סופר בהסכמתו לקסה&quot;ס שספרו אין בו מום, השיב לו השבה&quot;ל דמאות הלכות מסתובבות בי מדרשא בשטח זה של הקסה&quot;ס ופעמים שמכריעים כמותו בין לקולא בין לחומרא, אך פעמים שמכריעים כחולקים עליו, גאונים שלפניו או שלאחריו, אלא כך דרכה של תורה לבקש רק הכרעת האמת. <br /> ולכאו' היה מקום לדון להחשיב מחיקה ע&quot;י לחיצת כפתור כגרמא, אך נראה דהשבט הלוי אזיל בזה לשיטתו דבתשובה אחרת (ח&quot;ו סי' ל&quot;ז) כתב דאין להחשיב כתיבה במחשב בשבת ככתיבה בגרמא ע&quot;ש בשם החזו&quot;א (ב&quot;ק סי' י&quot;ד) דמכונה שפעולתה ע&quot;י גרמא חשיב כמעשה ממש ע&quot;ש.<br /> ומ&quot;מ סיים השבט הלוי דכיון דכל ההיתרים תלויים במחלוקת הפוסקים ודאי דאם אפשר יש לעשות תיקון שלא יצטרכו להגיע למחיקת שמות. ועי' גם שו&quot;ת תשובות והנהגות (ח&quot;ג סי' שכ&quot;ו) מה שכתב בענין מחיקת שם השם ממחשב שכתב ג&quot;כ כמה וכמה צירופים להקל בזה.</div>

אריאל מבני ברק