https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9F+%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9Aויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]2026-06-24T09:20:30Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.37.0https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%AA_%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%94&diff=19250חבישת כיפה2022-03-01T09:08:18Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "מהו המקור לדין חובת חבישת כיפה, ומהו הפרטים של הדין. == גמרות == === חשיבות כיסוי הראש לגברים === במסכת '''שבת''' {{גמרא|שבת|קיח|ב|קי"ח:}} כתוב {{ציטוטון|1=אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי [=ישולם שכרי בעולם הבא] דלא סגינא [=שלא הלכתי] ארבע אמות בגילוי הראש.}} וכן במסכ..."</p>
<hr />
<div>מהו המקור לדין חובת חבישת כיפה, ומהו הפרטים של הדין.<br />
<br />
== גמרות ==<br />
<br />
=== חשיבות כיסוי הראש לגברים ===<br />
במסכת '''שבת''' {{גמרא|שבת|קיח|ב|קי"ח:}} כתוב {{ציטוטון|1=אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי [=ישולם שכרי בעולם הבא] דלא סגינא [=שלא הלכתי] ארבע אמות בגילוי הראש.}}<br />
<br />
וכן במסכת '''שבת''' {{גמרא|שבת|קנו|ב|קנ"ו:}} מסופר על אמו של רב נחמן בר יצחק, שאמרו לה החוזים בכוכבים שבנה יהיה גנב, ולכן היא ציוותה שהוא לא ילך ארבע אמות גלוי ראש, יום אחד נפל כיסוי הראש שלו - והוא ראה עץ עם דקלים, תקף אותו יצרו והוא תיפס על העץ ולקח את התנאים בשיניו. מכאן לומדים על חשיבותה של הכיפה במתן יראת שמים.<br />
<br />
הגמרא ב'''קידושין''' {{גמרא|קידושין|לא|א|ל"א.}} מביאה {{ציטוטון|אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנא': מלא כל הארץ כבודו. רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי.}}<br />
<br /><br />
<br />
=== ברכה בלי כיסוי ראש ===<br />
<br />
# במסכת '''סוכה''' {{גמרא|בוכה|י|ב|י:}} מובא שהישן בכילה ערום - יש דיון האם מוציא את ראשו חוץ לכילה וקורא קריאת שמע. <u>נראה</u> משם שרק הערווה זה העניין הבעיתי - אך ש<u>מותר לקרוא קריאת שמע ללא כיפה.</u><br />
# במסכת '''פסחים''' {{גמרא|פסחים|ז|ב|ז:}} מובא שהטובל מברך אחרי הטבילה, ולא מובא שצריך כיסוי ראש. אז <u>נראה שמותר לברך ללא כיפה.</u><br />
# מסכת '''סופרים''' <br />
<br />
<br /><br />
<br />
=== האם חובה לחבוש כיפה ===<br />
<br />
# בגמרא ב'''נדרים''' {{גמרא|נדרים|ל|ב|ל:}} כתוב {{ציטוטון|1='''אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו''' (=אנשים לפעמים מכסים את ראשם ולפעמים מגלים את ראשם), אבל נשים לעולם מיכסו, וקטנים לעולם מיגלו.}} <u>נראה שלא נהגו שכולם יחבשו כיפה תמיד</u>.<br />
# בגמרא ב'''קידושין''' {{גמרא|קידושין|ל|א|ל.}} מסופר על החשיבות של לימוד תורה לילדים, ומסופר על רבי יהושע בן לוי, ששם "דיסנא" (רש"י: כיסוי שאינו ראוי לעטיפת הראש, אלא כיסוי בעלמא) על ראשו, כדי לקחת את בנו מהר לבית הכנסת. מכאן <u>נראה</u> <u>שיש עניין חשוב שלא לילך גלוי ראש</u>.<br />
<br />
== אחרונים ==<br />
<br />
=== מהרש"ל ===<br />
<br /><br />
<br />
=== גר"א ===<br />
<br /></div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A&diff=19249תפילת הדרך2022-02-20T18:53:51Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
{{מקורות}}<br />
<br />
מהי תפילת הדרך, מתי אומרים אותה ודינים נוספים.<br />
<br />
==מקור הדין==<br />
ב'''גמרא''' בברכות {{גמרא|ברכות|כט|ב|כט:}} נאמר שאליהו אמר לרב יהודה אחיו של רב סלא חסידא - שיש להמלך בקונו לפני שיוצאים לדרך. מסביר רבי יעקב בשם רב חסדא: שצריך להגיד תפילת הדרך. וכן זה מובא בשמו - שצריך להגיד תפילת הדרך.<br />
<br />
==נוסח התפילה==<br />
ב'''גמרא''' שם {{גמרא|ברכות|כט|ב|כט:}} מובא גם נוסח תפילת הדרך:<br />
{{ציטוט|תוכן=יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי, שֶׁתּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כׇּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדַי, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כׇּל רוֹאַי, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה}}<br />
ו'''אביי''' מוסיף שיש לאדם לשתף עצמו ביחד עם הציבור, לא להגיד את התפילה בלשון יחיד אלא בלשון רבים, כלומר: {{ציטוטון|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵי'''נוּ''' שֶׁתּוֹלִי'''כֵנוּ''' לְשָׁלוֹם וכו'}}.<br />
<br />
'''רש"י''' {{בספריא|Rashi%20on%20Berakhot%2030a:1:1|ד"ה לשיתף נפשיה}} מסביר שמתוך כך תפילתו נשמעת.<br />
<br />
מסביר ה'''פניני הלכה''' {{מ|[https://ph.yhb.org.il/10-18-01/ ברכות י"ח א']}} ע"פ ה'''מהר”ל''' {{מ|נתיב גמילות חסדים ה'}} שהמקום המוגן יותר עבור בני אדם, הוא סביבתם הטבעית, כלומר הבית או העיר. אבל כשאדם ניתק מהעיר וסביבתו ויוצא לדרך, הוא נחשף לסכנה מסוימת. ולכן מבחינה רוחנית, ההתנתקות מהציבור היא שורש הסכנה שבדרך, ולכן היוצא לדרך צריך לשתף את עצמו עם הציבור, ועל ידי כך תפילתו תתקבל יותר.<br />
<br />
==זמנה - דין עד פרסה==<br />
מובא בגמרא {{מ|שם}} שיש להתפלל תפילת הדרך "משעה שמהלך בדרך" - "עד פרסה". ונחלקו הראשונים להבין מה הכוונה "בעד פרסה".<br />
<br />
{{ציטוטון|אִימַּת מְצַלֵּי? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: מִשָּׁעָה שֶׁמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ{{ש}} עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: '''עַד פַּרְסָה.'''}}<br />
<br />
לדעת '''רש"י''' {{בספריא|Rashi%20on%20Berakhot%2030a:2:2|ד"ה עד פרסה}} - הכוונה ב"עד פרסה" זה שאפשר להתפלל כל עוד הוא בפרסה הראשונה של הדרך, אבל לא לאחר שהלך פרסה.<br />
<br />
לדעת '''בה"ג''' {{מ|מובא ברש"י שם}} - ש"עד פרסה" הכוונה שעד דרך של פרסה ולמעלה הוא צריך להתפלל, אבל על דרך של פחות פרסה אין צריך להתפלל תפילת הדרך.<br />
<br />
===פסיקת האחרונים===<br />
ה'''שו"ע''' {{שו"ע|אורח חיים|קי|או"ח ק"י ז'}} פוסק להלכה כ'''בה"ג''' שיש לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה. אבל אם אין לו לילך פרסה - יגיד בלי לחתום.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' {{מ|שם}} מביא את דעת '''רש"י''' כלכתחילה - וכותב שלכתחילה עדיף לאומרה בפרסה הראשונה.<br />
<br />
וכן כותב השו"ע שאם שכח מלאמרה יאמר כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר. ומשם ואליך - יאמרה ללא ברכה.<br />
<br />
=== אמירה בתוך העיר ===<br />
מובאת ב'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah%20Berurah%20110:29|ס"ק ס"ט}} מחלוקת אחרונים - האם אפשר לומר את תפילת הדרך עוד בתוך העיר.<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
==האם צריך לעמוד==<br />
מובאת בגמרא {{מ|שם}} מחלוקת בין רב ששת לרב חסדא האם צריך לעמוד בזמן שאומרים תפילת הדרך.<br />
<br />
'''לפי רב חסדא''': צריך לעמוד. '''לפי רב ששת''': אפשר לומר תפילת הדרך אפילו מהלך.<br />
<br />
מסופר שרב חסדא ורב ששת היו מהלכים בדרך, רב חסדא עמד כדי להגיד תפילת הדרך, רב ששת שמע שהוא עמד - אז גם הוא עמד ואמר תפילת הדרך. כתוב ״מֵהֱיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע״.<br />
<br />
===מחלוקת הראשונים===<br />
תוספות - <br />
<br />
רי"ף - <br />
<br />
רבינו יונה - <br />
<br />
===פסיקת האחרונים===<br />
<br /><br />
<br />
==למה לא פותחת בברוך==<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://ph.yhb.org.il/10-18-01/ ספר ברכות: פרק י"ח, הלכות תפילת הדרך], באתר פניני הלכה<br />
*<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A&diff=19248תפילת הדרך2022-02-20T11:08:12Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}}{{מקורות}} מהי תפילת הדרך, מתי אומרים אותה ודינים נוספים. == מקור הדין == ב'''גמרא''' בברכות {{גמרא|ברכות|כט|ב|כט:}} נאמר שאליהו אמר לרב יהודה אחיו של רב סלא חסידא - שיש להמלך בקונו לפני שיוצאים לדרך. מסביר רבי יעקב בשם רב חסדא: שצריך להגיד תפילת הדרך. וכן ז..."</p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}{{מקורות}}<br />
<br />
מהי תפילת הדרך, מתי אומרים אותה ודינים נוספים.<br />
<br />
== מקור הדין ==<br />
ב'''גמרא''' בברכות {{גמרא|ברכות|כט|ב|כט:}} נאמר שאליהו אמר לרב יהודה אחיו של רב סלא חסידא - שיש להמלך בקונו לפני שיוצאים לדרך. מסביר רבי יעקב בשם רב חסדא: שצריך להגיד תפילת הדרך. וכן זה מובא בשמו - שצריך להגיד תפילת הדרך.<br />
<br />
== נוסח התפילה ==<br />
ב'''גמרא''' שם {{גמרא|ברכות|כט|ב|כט:}} מובא גם נוסח תפילת הדרך:<br />
{{ציטוט|תוכן=יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי, שֶׁתּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כׇּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדַי, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כׇּל רוֹאַי, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה}}<br />
ו'''אביי''' מוסיף שיש לאדם לשתף עצמו ביחד עם הציבור, לא להגיד את התפילה בלשון יחיד אלא בלשון רבים, כלומר: {{ציטוטון|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵי'''נוּ''' שֶׁתּוֹלִי'''כֵנוּ''' לְשָׁלוֹם וכו'}}.<br />
<br />
'''רש"י''' {{בספריא|Rashi%20on%20Berakhot%2030a:1:1|ד"ה לשיתף נפשיה}} מסביר שמתוך כך תפילתו נשמעת.<br />
<br />
מסביר ה'''פניני הלכה''' {{מ|[https://ph.yhb.org.il/10-18-01/ ברכות י"ח א']}} ע"פ ה'''מהר”ל''' {{מ|נתיב גמילות חסדים ה'}} שהמקום המוגן יותר עבור בני אדם, הוא סביבתם הטבעית, כלומר הבית או העיר. אבל כשאדם ניתק מהעיר וסביבתו ויוצא לדרך, הוא נחשף לסכנה מסוימת. ולכן מבחינה רוחנית, ההתנתקות מהציבור היא שורש הסכנה שבדרך, ולכן היוצא לדרך צריך לשתף את עצמו עם הציבור, ועל ידי כך תפילתו תתקבל יותר.<br />
<br />
== זמנה - דין עד פרסה ==<br />
מובא בגמרא {{מ|שם}} שיש להתפלל תפילת הדרך "משעה שמהלך בדרך" - "עד פרסה". ונחלקו הראשונים להבין מה הכוונה "בעד פרסה".<br />
<br />
{{ציטוטון|אִימַּת מְצַלֵּי? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: מִשָּׁעָה שֶׁמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ{{ש}} עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: '''עַד פַּרְסָה.'''}}<br />
<br />
לדעת '''רש"י''' {{בספריא|Rashi%20on%20Berakhot%2030a:2:2|ד"ה עד פרסה}} - הכוונה ב"עד פרסה" זה שאפשר להתפלל כל עוד הוא בפרסה הראשונה של הדרך, אבל לא לאחר שהלך פרסה.<br />
<br />
לדעת '''בה"ג''' {{מ|מובא ברש"י שם}} - ש"עד פרסה" הכוונה שעד דרך של פרסה ולמעלה הוא צריך להתפלל, אבל על דרך של פחות פרסה אין צריך להתפלל תפילת הדרך.<br />
<br />
=== פסיקת האחרונים ===<br />
<br /><br />
<br />
== האם צריך לעמוד ==<br />
מובאת בגמרא {{מ|שם}} מחלוקת בין רב ששת לרב חסדא האם צריך לעמוד בזמן שאומרים תפילת הדרך.<br />
<br />
'''לפי רב חסדא''': צריך לעמוד. '''לפי רב ששת''': אפשר לומר תפילת הדרך אפילו מהלך.<br />
<br />
מסופר שרב חסדא ורב ששת היו מהלכים בדרך, רב חסדא עמד כדי להגיד תפילת הדרך, רב ששת שמע שהוא עמד - אז גם הוא עמד ואמר תפילת הדרך. כתוב ״מֵהֱיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע״.<br />
<br />
=== מחלוקת הראשונים ===<br />
תוספות - <br />
<br />
רי"ף - <br />
<br />
רבינו יונה - <br />
<br />
=== פסיקת האחרונים ===<br />
<br /><br />
<br />
== למה לא פותחת בברוך ==<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://ph.yhb.org.il/10-18-01/ ספר ברכות: פרק י"ח, הלכות תפילת הדרך], באתר פניני הלכה<br />
*<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A1%D7%95%D7%A3_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%94&diff=19244סוף זמן תפילת מנחה2022-02-15T10:44:13Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}} == רא"ש == מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. פירש"י ואנן שקורין שמע בבית הכנסת קודם צאת הכוכבים אין אנו יוצאים ידי חובתנו א..."</p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
<br />
== רא"ש ==<br />
מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. פירש"י ואנן שקורין שמע בבית הכנסת קודם צאת הכוכבים אין אנו יוצאים ידי חובתנו אלא בקריאת שמע שעל מטתנו פרק ראשון. ומה שאנו קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. והכי תניא בברכות ירושלמי בריש פירקין הקורא את שמע קודם לכן לא יצא. א"כ למה קורין אותה בבית הכנסת. לא להוציא את הרבים ידי חובתן אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וכן כתב הריב"א והרי"ץ גיאת ז"ל וכן כתב רב עמרם ז"ל נ"א ומחמת זה כתב שצריך לברך אקב"ו על קריאת שמע כשהוא קורא לפני מטתו. מתוך דבריהם משמע שאדם יוצא ידי חובתו מתוך אותה קריאה ול"נ לר"ת ז"ל שהרי ק"ש שעל מטתו אין אנו קורין כי אם פרשה ראשונה ושלא בברכותיה ובבית הכנסת אנו קורין אותה כולה בברכותיה בלא זמנה ועוד דקאמר בגמרא אם תלמיד חכם הוא אינו צריך לקרות ק"ש על מטתו. ויש לדחות דמיירי היכא דקרא בזמנה בבהכ"נ. ועוד הקשה דאם כן אנו נוהגין כריב"ל דאמר תפלות באמצע תקנום ואנן קי"ל כרבי יוחנן דאמר דק"ש של ערבית תחלה ואח"כ תפלה דתניא לקמן בפירקין כוותיה. ופירש ר"ת ז"ל דק"ש של בית הכנסת עיקר. ומה שאנו קורין אותה בעוד יום. דקי"ל כר' יהודה דאמר לקמן בפרק תפלת השחר (ברכות דף כו.) תפלת המנחה עד פלג המנחה והוא שעה ורביע קודם הלילה. מכאן ואילך הוי לילה לענין תפלת המנחה והוא הדין לענין ק"ש ואמרי' לקמן (ברכות דף כז.) דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ואמרינן נמי לקמן שם רב צלי של שבת בערב שבת אלמא חשיב לילה לענין תפלת הערב והוא הדין לענין ק"ש. וא"ת הא דפריך לקמן ר' יהודה לר"מ דאמר משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן והלא כהנים ביום הם טובלים אדרבה קשה טפי לדידיה שהרי קורין אותה בפלג המנחה דהוא יום גדול וי"ל דהכי קאמר ליה לדידך שאתה סובר כרבנן דפליגי עלי בפ' תפלת השחר ואמרי דתפלת המנחה עד הערב א"כ אותה שעה יום לענין ק"ש ומה שאמר בירושלמי שהיו קורין את שמע כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה לא שהיו קורין אותה בברכותיה אלא שהיו קורין פרשה שמע כמו שאנו רגילים לקרות אשרי קודם תפלת המנחה '''ומיהו קצת קשה''' דלענין תפלת המנחה עבדינן כרבנן ומתפללין פעמים תפלת המנחה אחר פלג המנחה, ולענין ק"ש חשבי' ליה לילה כמו ר' יהודה - והוי כמו שדרה וגלגולת תרי קולי דסתרי אהדדי (ערובין דף ז). והא דאמרי' לקמן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ה"פ לא אפסיק הלכתא לא כרבי יהודה ולא כרבנן מי שירצה לעשות יעשה הכל כרבי יהודה או הכל כרבנן ולא שיתפוס קולא של שניהם וי"ל דלענין תפלה הקלו, ולא נהירא לי מה שהביא רבינו תם ז"ל ראיה מתפלת המנחה שהיא עד פלג המנחה. דתפלות כנגד תמידים תקנום ותמיד היה קרב והולך עד פלג המנחה אבל לענין ק"ש לאו זמן שכיבה הוא ומרב דצלי של שבת בערב שבת אינה ראיה דלמא כריב"ל ס"ל דאמר תפלות באמצע תקנום ושמע היה קורא אחר צאת הכוכבים. ונראה לקיים המנהג שאנו סוברים כשאר התנאים שמקדימין שעת הק"ש לצאת הכוכבים. ואע"ג דלית הלכתא כר' אליעזר לגבי ר' יהושע ולא כרבי מאיר לגבי רבי יהודה מכל מקום '''בתפלה הקלו''',<br />
<br />
וגם מתוך הדחק נהגו כך לפי שמתקבצין הצבור לתפלת המנחה ואילו לא היו קורין את שמע ומתפללין תפלת הערב עד צאת הכוכבים היה כל אחד ואחד הולך לביתו והיה טורח להם להתקבץ לאחר מכאן ולא היו מתפללים בצבור. לפיכך נהגו העם לקרות שמע ולהתפלל קודם צאת הכוכבים וסמכו על הני תנאי כדפירשתי אע"ג דלכתחלה אין לקרות ק"ש עד צאת הכוכבים כסתמא דמתני' וכר' יהושע דפליג אדר' אליעזר בברייתא. ושאלו מרב האי ז"ל לענין צבור שמתפללין ערבית וקורין שמע קודם צאת הכוכבים ולא מצי אינש לעכבינהו. איזהו עדיף לאצלויי בהדייהו ולשבוק קריאת שמע עד צאת הכוכבים. או לעכובי עד צאת הכוכבים ולצלויי ביחיד לסמוך גאולה לתפלה. והשיב בארץ ישראל עושין כן מתפללין של ערבית ואחר כך קורין את שמע בזמנה ולא איכפת להו למיסמך גאולה לתפלת ערבית וחזינן דקריאת שמע בעונתה דהיינו בצאת הכוכבים עדיף ממסמך גאולה לתפלה היכא דלא אפשר לצלויי. ואי צלי ראשונה דבהדי צבורא רשות ושניה חובה שפיר דמי. כך השיב רב האי גאון ז"ל. משום שנראה לו שיותר טוב להתפלל תפלתו עם הצבור מפלג המנחה ולמעלה כר"י ממה שיתפלל ביחיד ויסמוך גאולה לתפלה וכל שכן לדידן שאין אנו סומכין גאולה לתפלה של ערבית שאנו מפסיקין בפסוקים ויראו עינינו וקדיש מיהו נראה דהנוהג כך צריך שיזהר שלא יתפלל תפלת המנחה מפלג המנחה ולמעלה. כיון דחשיב ליה לילה לענין תפלת הערב: <br />
<br />
=== ד' ג' ===<br />
איתמר רבי יוסי בר חנינא אומר תפלות אבות תקנום ריב"ל אומר תפלות כנגד תמידים תקנום תניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר היה קרב והולך עד חצות, <br />
<br />
ר"י אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר היה קרב והולך עד ארבע שעות ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד הערב היה קרב והולך עד הערב ר' יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד הערב היה קרב והולך עד פלג המנחה ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום היו קרבים והולכין כל הלילה ומפני מה אמרו ושל קרבן מוסף כל היום שהרי קרבן מוסף קרב והולך כל היום רבי יהודה אומר עד ז' שעות שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות איזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מט' שעות ומחצה ולמעלה פלג המנחה אחרונה אחד עשר שעות פחות רביע. ואיכא דאיבעיא להו לר' יהודה עד ועד בכלל או דילמא עד ולא עד בכלל ומסקנא עד ועד בכלל דיקא נמי דקתני העיד רבי יהודה בן בבא על תמיד השחר שקרב בארבע שעות אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה הואיל ותנא בבחירתא כוותיה: תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה א"ל רב חסדא לרבי יצחק התם קאמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה הואיל ותנא בבחירתא כוותיה הכא מאי אישתיק ולא א"ל ולא מידי ואסקינן דהשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר מאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כמר עביד. כתב הגאון <u>דמאן דמקדים ומצלי ערבית תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג המנחה כרבי יהודה דאם איתא דרבי יהודה ליתא לדרבנן ואם איתא דרבנן ליתא לדרבי יהודה לכן אי צלי תפלת המנחה עד הערב תו לא מצי לאקדומי לתפלת הערב בפלג המנחה דאי אפשר לו לעשות פעם כרבי יהודה ופעם כרבנן</u>:<br />
<br /></div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%94/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=19199תחילת זמן תפילת מנחה/מקורות2022-02-10T11:03:27Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>==ריטב"א על יומא כ"ח:==<br />
'''אמר רב יוסף ואנן מאברהם נקום ונגמר? אמר ליה עולא תנא מאברהם גמר וכו׳.'''<br />
<br />
'''פרש״י''' ז״ל דהשתא קס״ד דרב יוסף קשיא ליה "וכי מאברהם בא רב ספרא ללמדנו - ומי יוכל להיות זריז כמותו - והלא אין שום אדם יכול להיות זריז כמותו?"<br />
<br />
והיינו דאהדר ליה עולא דהא חזי׳ דתנא יליף זריזות מאברהם לענין מילה כדתניא כו׳,<br />
<br />
ואתא רבא ופי׳ דהא לא קשיא ליה לרב יוסף אלא קשיא ליה דמתני׳ דפסחים <u>משמע שאין לו להתפלל תפלת מנחה באות׳ שעה עד שש שעות ומחצה זו שטת רש״י ז״ל</u> לפי פירושו.<br />
<br />
אבל '''ר״ת''' ז״ל פי׳ "ואנן מאברהם נגמר? שהיה קודם מתן תורה, הא ודאי מאי דעבד לגרמיה עבד"<br />
<br />
וקס״ד דבעי לומר רב יוסף דאפילו במידי דלא אשכחן דפליג אדאורייתא לית לן למיגמר מאברהם כי שמא נתנה תורה ונתחדשה הלכה.<br />
<br />
ופריך עולא דהא תנא ודאי שפיר גמר מאברהם לענין מילה ואע״ג דלא אשכחן הכי בדאורייתא כלל,<br />
<br />
ואמר רבא דרב יוסף הכי קשיא ליה <u>דתנא דפסחים פליג על הא דאברהם</u> ואנן אתנאי אית לן למסמך ולא על דברי האבות שהיו קודם מתן תורה, שהרי חכמים יודעים כי נתנה תורה ונתחדשה הלכה, הא במאי דלא פליג על דברי חכמים ודאי <u>שפיר גמרי מן האבות. זה דרך ר״ת ז״ל ובדרך זה פירשו הגאונים ז״ל וכתוב בספר הערוך.</u><br />
<br />
ויש מקש׳ על פי׳ זה גם על פי׳ רש״י ז״ל ובמה שכתבנו נתיישבה הסוגיא יפה לכל חד וחד: <br />
<br />
==רבינו חננאל מסכת פסחים דף נח עמוד א==<br />
תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה כו': מנה הני מילי? ובא ר' יהושע לפרש כי מן התורה הוא זה השיעור ונדחו דבריו,<br />
<br />
ופשיט רבא מצותה בתמיד של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב מאי טעמא? בין הערבים משעה שמתחיל היום להעריב משמע דתחלת שעה שביעית הוא בין שני הערבים בין ערב דאתמול לערב דהאידנא שכל הלילה נקרא ערב שנאמר (בראשית א ה) "ויהי ערב ויהי בקר" ונמצאת מצות התמיד <u>מתחלת שביעית</u>, הלכך כל השנה דבעי' להשלי' כל קרבן ואח"כ תמיד של בין הערבים דאמר מר והקטיר עליה חלבי השלמים למה לי וכי אין מקטירין אלא חלבי השלמים והלא חלבי החטאות והאשמות כיוצא בהן אלא לומר לך עליה השלם כל הקרבנות וכיון דאיכא בכל השנה נדרים ונדבות עבדינן להו קודם התמיד של בין הערבים מאחרינן לה לתמיד שתי שעות ומחצה ועבדינן ליה בשמנה ומחצה.<br />
<br />
[בערבי פסחים מקדמינן ליה שעה אחת לעבדינן ליה בשבע ומחצה] כדי שתהא שהות ביום לשחיטת הפסח.<br />
<br />
חל ערב פסחים להיות בערב שבת דאיכא נמי צליית הפסח דבעינן מבעוד יום עבדינן התמיד <u>כדין התורה בשש שעות ומחצה</u>:<br />
<br />
==תוספות ד"ה מוקמינן==<br />
מוקמינן ליה אדיניה בו' שעות ומחצה - בריש אמר להן הממונה (יומא דף כח:) פריך ונשחטיה מכי משחרי כתלי פי' מתחלת שבע <u>ומשני משום דלא מכווני:</u><br />
<br />
==מאירי על פסחים Meiri_on_Pesachim.58a.1==<br />
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד בביאור ענין החלק הראשון, והוא שאמר תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשע ומחצה, בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה. בין בחול בין בשבת חל ערבי פסחי' להיות ערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו - אמר הר"ם העיקר אצלנו כי תמיד של שחר לא יקדים אותו שום קרבן ותמיד של בין הערבים לא תאחר אחריו קרבן בשום פנים אלא קרבן פסח ותחלת שעת הקרבת תמיד של <u>בין הערבים מחצי השעה השביעית עד סוף היום והוא השעה שיתחיל הצל שיארך בו ויראה לכולם ארכו</u><br />
<br />
ובכל הימים שהיו שם קרבנות רבות יתאחרו שתי שעות אחר תחלת השעה לפי שלא נוכל להקריב אחריו דבר כאשר נתננו העיקר וערבי פסחים שמותר להקריב פסח אחר התמיד נשחט שעה אחת אחר העת בלבד וכשיחול ערב פסח יום ששי נישחט בו בתחלת שעתו כדי להרחיב העת לצלותו לפי שאי אפשר לצלותו בלילי שבת:<br />
<br />
אע"פ ששחיטת התמיד בכל השנה כשהיא בשמונה ומחצה תקנת חכמים היא כמו שביארנו מ"מ יש בה סמך מן המקרא והוא שנאמר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים והיה לו לומר בערב על הדרך שאמר בבקר אלא בא ללמד שנחלק את הערב לשני ערבים ושש שעות אחרונות כלן בכלל ערב הן וחלקהו לשני חלקים שתי שעות ומחצה לכאן ושתי שעות ומחצה לכאן ושעה אחת אמצעית לעשייתו ומ"מ אינו אלא אסמכתא בעלמא שאלו היה מן התורה לגמרי לא היינו משנים את הזמן בערב הפסח מפני הפסחים אלא קרא אסמכתא בעלמא <u>ומן הדין כל שמחצי שעה שביעית ולמעלה ערב</u> הוא וחכמים תקנו באיחורו מן הטעם שהזכרנו וסמכוה מן המקרא ועל אותו סמך קבעו זמן תפלת מנחה קטנה לתשע שעות ומחצה:<br />
<br />
==רמב"ם הלכות תמידים ומוספין א ג==<br />
<u>תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך והוא משש ומחצה ומעלה</u> עד סוף היום ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמונה שעות ומחצה וקרב בתשע ומחצה ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו מפני הקרבנות של יחידים או של צבור לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות:<br />
<br />
==רמב"ם הלכות חמץ ומצה א ח==<br />
<u>אסור לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ביום</u>. וכל האוכל בזמן הזה לוקה מן התורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ, כלומר על קרבן הפסח. כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום.<br />
<br />
==פרי חדש אורח חיים סימן רלג==<br />
[תפלת המנחה אחר וכו']. '''עתה באתי לפי שראיתי לרבים וגדולים בתורה שלא דקדקו בענין זמן תפילת מנחה אימתי מתחיל''', <u>וסברו דהא</u> דאמרינן בפרק תפילת השחר [ברכות כו, ב] <u>ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה הוא מעיקר הדין</u>, וכן נראה מדברי רש"י שם <small>[ד"ה מנחה גדולה]</small><br />
<br />
ועיקרן של דברים ש<u>זמנה העיקרי הוא מחצות היום ואילך, דהיינו מתחילת שעה ז'</u> דעל כרחך מזמן זה מתחיל השמש לערוב לבית מבואו, וכן כתב רש"י בהידייא בפירוש החומש בפרשת בא [שמות יב, ו] ובפרשת אמור [ויקרא כג, ה], והכי משמע בריש פרק מקום שנהגו [פסחים נ, ב] אהא דקתני מקום שנהגו וכו', פרכינן מאי אירייא ערבי פסחים אפילו ערבי שבתות וערבי יו"ט נמי, ומאי קושיא לימא דבערב שבת ליכא איסור אלא מן המנחה ולמעלה דהיינו חצי שעה אחר חצות ואלו בערבי פסחים נאסר מחצות ואילך, ואין לומר דהיינו דקא משני, דקשה דודקארי לה מאי קארי לה?<br />
<br />
<u>'''אלא על כרחך דזמן תפילת המנחה הוי מחצות ואילך'''</u>, ולהכי פריך שפיר ושני ליה דההיא במנחה קטנה מיירי, וכמו שפירש רש"י ז"ל [שם ד"ה מן], והכי משמע ריש פרק תפילת השחר [ברכות כו, א] דמשני כולי יומא מצלי ואזיל, ואם איתא הרי איכא חצי שעה דלא שייכא לא לתפילת שחרית ולא לתפילת תשלומין, והכי איתא בהידייא בריש פרק אמר להם הממונה [יומא כח, ב] דמייתינן התם מתניתין דחל ערב פסח להיות בערב שבת שנשחט התמיד בשש ומחצה, ופרכינן ונשחטה מכי משחרי כותלי, פירוש דהיינו מתחילת שבע, ומשני ודילמא כותלי בית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דלא מיכווני טובא, <u>אלמא שעיקר זמן תפילת המנחה מן הדין הוא מתחילת שבע ואילך, אלא שמפני שכותלי בית המקדש לא מיכווני ביה נשחט התמיד בשש ומחצה</u>, ורש"י הביאו בפ"ק דפסחים דף ה' ע"א ד"ה לא תשחט על חמץ ובפרק מי שהיה טמא [שם] דף צ"ג ע"ב ע"ש ברש"י [ד"ה חמשה עשר], וכיון שתפילת המנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערבים אמרו בפרק תפילת השחר [ברכות כו, ב] <u>ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה אבל אם התפלל מחצות היום ואילך דהיינו מתחילת שבע פשיטא דיצא</u>, <u>וכן כתבו התוספות</u> בריש פרק תמיד נשחט [פסחים נח, א ד"ה מוקמינן] אהא דאמרינן מוקמינן ליה אדינא בשש שעות ומחצה ודלא כפירוש רש"י שם.<br />
<br />
[ד"ה מוקמינן], וההיא דפסחים דפרק מי שהיה טמא [צד, א] דאמרינן חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע, היינו לומר דלא מינכרא הטייתה לדידן, אבל מילתא דפשיטא דאיכא הטייה לבית מבואה. וכל זה לאפוקי מהב"י [ד"ה ואם עבר] ומהב"ח [ומ"ש ואם] ריש סימן פ"ט, וכן הטור שכתב בסימן רנ"א העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה, ליתא ומחצות היום ואילך אסור. וכן הר"א מזרחי [בבאורו לסמ"ג ריש הלכות פסח לאוין סימן עה] שהביא הב"י [סימן רנא ד"ה ומ"ש] אחר המחילה לא דק, וכן הכסף משנה בסוף פ"ג מהלכות תפילה [הלכה ט] אמה שכתב הרמב"ם טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום יתפלל מנחה שתים, כתב דלאו דוקא חצי היום אלא חצי היום וחצי שעה יותר, ולפום מאי דכתיבנא אתי לשון הרמב"ם על נכון. ומעתה מה שכתב ההגה בריש סימן פ"ט שאחר חצות היום אסור להתפלל תפילת שחרית אע"פ שהוציאו מדברי הרשב"א בחידושיו [ברכות כו, א ד"ה איבעיא] והוא לא כיון לכך, מכל מקום הדין דין אמת מכל הלין ראיות כדכתיבנא. ועיין בפ"ק דפסחים דף י"ב ולשון רש"י ע"ב ד"ה בי קרנתא, ועוד ראיה שהרי בפסח כתיב בין הערבים ומבואר בפ"ק דפסחים דף ה' ע"א דזמן שחיטת הפסח הוי משש שעות ולמעלה, וע"ש בתוספות ד"ה לא תשחט את הפסח, <u>ומיהו יש לדחות כל אלו הראיות דכי היכי דבתמיד מגזרת חכמים לא היה נשחט עד שש ומחצה, הוא הדין לתפילת מנחה שכנגד התמיד תקנוה</u> ודוק:<br />
<br />
== ערוך השולחן, אורח חיים רלג יג Arukh_HaShulchan%2C_Orach_Chaim.233.13 ==<br />
<u>והנה זמן מנחה גדולה מתחיל משש ומחצה, ואף על גב דבאמת מתחיל הזמן תיכף אחר שש</u>, דאז מתחיל בין הערבים והשמש תתחיל לנטות למערב, וכן מבואר להדיא במשנה דתנן: "תפלת השחר עד חצות… תפלת המנחה עד הערב", ובעל כורחנו דפירושו מחצות עד הערב, דאם לא כן הוה ליה לומר תפלת המנחה משש ומחצה עד הערב. אמנם באמת כן הוא, ובריש פרק ג' דיומא ביארו בגמרא דבר זה, <u>דמשום דקשה לכוין חצי היום ממש, לכן הרחיקו חצי שעה</u>, ולכן גם התמיד לא הקריבו קודם שש ומחצה אף בשעת הדחק. וראיה לזה שהרי אמרו בפסחים (צ"ד.): "חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם". ולכאורה אינו מובן, הלא בחצי שש עדיין החמה במזרח ובחצי שבע היא במערב, <u>אלא משום דאז הלוכה בנחת מאוד עד שאין היכר כמעט בין חצי שש לחצי שבע אלא למי שידקדק הרבה בזה</u>, <u>ולמראה עינים אין היכר כמעט. לכן אומר שם שחצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם</u>, <u>כלומר למראה עינים</u>,<br />
<br />
<u>ולכן בגמרא ובפוסקים זמן המנחה מחצי שבע</u>.<br />
<br />
ויש מי שאומר שאם התפלל קודם חצי שבע דלא יצא (מג"א סק"א), וקשה לומר כן, דכיון דזהו רק משום חשש טעות ותפ(י)לה דרבנן למה לא יצא? וכן כתב אחד מן הגדולים בפשיטות דיצא (פרי חדש בסימן זה), והביא כמה ראיות לזה ע"ש, וממשנה דתפלת השחר ראיה ברורה כמ"ש.<br />
<br />
== שו"ת מהרש"ם חלק א סימן א ==<br />
להרב הגאון המפורסם וכו' מו"ה אלי' דוד ראבינאוויץ תאומים נ"י אבד"ק מיר במדינת ליטא. <br />
<br />
מכתבו, מגלה עפה, הגיעני. ובדבר אשר הציע לפני, ודאגה בלבו ישיחנה, בדבר המנהג בעירו: כי ע"י שיש ת"ל ביהכ"נ וביהמ"ד הרבה, כן ירבה וכן יפרוץ, ואתרוגים מעט המה, ומשתתפים כמה ביהמ"ד יחד, לכן מתפללים זאח"ז, והראשונים ימהרו להתפלל עוד קודם נה"ח =נץ החמה=, וכן נוטלים לולביהם עם ההלל קודם נה"ח. והוא נגד הדין, דאין לעשות כן לכתחלה. וצידד לומר: דבזה"ז <u>שיש בכל בית כלי שעות</u>, וליכא למטעי שידמו שכבר עלה השחר, כרפ"ג דיומא /כח/, <u>י"ל דשרי</u>.<br />
<br />
אך שדעת הלבוש דלא מקרי יום עד אחר נה"ח. והנה בד"ז כבר האריך בס' מבוא השמש מ"ב =מהדורא בתראה= פ"ו ופ"ז מכמ"ק =מכמה מקומות=, והעלה דיש להחמיר בשל תורה ולהקל בדרבנן. והיינו: לכתחלה, אבל בדיעבד משעלה ע"ה =עמוד השחר= יום הוא, ע"ש. וע' בט"א למגלה (כ) שהעלה, דגם לענין הלל יש להחמיר לכתחלה, עד שתנץ החמה.</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%94/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=19198תחילת זמן תפילת מנחה/מקורות2022-02-10T09:55:36Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "==ריטב"א על יומא כ"ח:== '''אמר רב יוסף ואנן מאברהם נקום ונגמר? אמר ליה עולא תנא מאברהם גמר וכו׳.''' '''פרש״י''' ז״ל דהשתא קס״ד דרב יוסף קשיא ליה "וכי מאברהם בא רב ספרא ללמדנו - ומי יוכל להיות זריז כמותו - והלא אין שום אדם יכול להיות זריז כמותו?" והיינו דאהדר ליה עולא..."</p>
<hr />
<div>==ריטב"א על יומא כ"ח:==<br />
'''אמר רב יוסף ואנן מאברהם נקום ונגמר? אמר ליה עולא תנא מאברהם גמר וכו׳.'''<br />
<br />
'''פרש״י''' ז״ל דהשתא קס״ד דרב יוסף קשיא ליה "וכי מאברהם בא רב ספרא ללמדנו - ומי יוכל להיות זריז כמותו - והלא אין שום אדם יכול להיות זריז כמותו?"<br />
<br />
והיינו דאהדר ליה עולא דהא חזי׳ דתנא יליף זריזות מאברהם לענין מילה כדתניא כו׳,<br />
<br />
ואתא רבא ופי׳ דהא לא קשיא ליה לרב יוסף אלא קשיא ליה דמתני׳ דפסחים <u>משמע שאין לו להתפלל תפלת מנחה באות׳ שעה עד שש שעות ומחצה זו שטת רש״י ז״ל</u> לפי פירושו.<br />
<br />
אבל '''ר״ת''' ז״ל פי׳ "ואנן מאברהם נגמר? שהיה קודם מתן תורה, הא ודאי מאי דעבד לגרמיה עבד"<br />
<br />
וקס״ד דבעי לומר רב יוסף דאפילו במידי דלא אשכחן דפליג אדאורייתא לית לן למיגמר מאברהם כי שמא נתנה תורה ונתחדשה הלכה.<br />
<br />
ופריך עולא דהא תנא ודאי שפיר גמר מאברהם לענין מילה ואע״ג דלא אשכחן הכי בדאורייתא כלל,<br />
<br />
ואמר רבא דרב יוסף הכי קשיא ליה <u>דתנא דפסחים פליג על הא דאברהם</u> ואנן אתנאי אית לן למסמך ולא על דברי האבות שהיו קודם מתן תורה, שהרי חכמים יודעים כי נתנה תורה ונתחדשה הלכה, הא במאי דלא פליג על דברי חכמים ודאי <u>שפיר גמרי מן האבות. זה דרך ר״ת ז״ל ובדרך זה פירשו הגאונים ז״ל וכתוב בספר הערוך.</u><br />
<br />
ויש מקש׳ על פי׳ זה גם על פי׳ רש״י ז״ל ובמה שכתבנו נתיישבה הסוגיא יפה לכל חד וחד: <br />
<br />
== רבינו חננאל מסכת פסחים דף נח עמוד א ==<br />
תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה כו': מנה הני מילי? ובא ר' יהושע לפרש כי מן התורה הוא זה השיעור ונדחו דבריו,<br />
<br />
ופשיט רבא מצותה בתמיד של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב מאי טעמא? בין הערבים משעה שמתחיל היום להעריב משמע דתחלת שעה שביעית הוא בין שני הערבים בין ערב דאתמול לערב דהאידנא שכל הלילה נקרא ערב שנאמר (בראשית א ה) "ויהי ערב ויהי בקר" ונמצאת מצות התמיד <u>מתחלת שביעית</u>, הלכך כל השנה דבעי' להשלי' כל קרבן ואח"כ תמיד של בין הערבים דאמר מר והקטיר עליה חלבי השלמים למה לי וכי אין מקטירין אלא חלבי השלמים והלא חלבי החטאות והאשמות כיוצא בהן אלא לומר לך עליה השלם כל הקרבנות וכיון דאיכא בכל השנה נדרים ונדבות עבדינן להו קודם התמיד של בין הערבים מאחרינן לה לתמיד שתי שעות ומחצה ועבדינן ליה בשמנה ומחצה.<br />
<br />
[בערבי פסחים מקדמינן ליה שעה אחת לעבדינן ליה בשבע ומחצה] כדי שתהא שהות ביום לשחיטת הפסח.<br />
<br />
חל ערב פסחים להיות בערב שבת דאיכא נמי צליית הפסח דבעינן מבעוד יום עבדינן התמיד <u>כדין התורה בשש שעות ומחצה</u>:<br />
<br />
== תוספות ד"ה מוקמינן ==<br />
מוקמינן ליה אדיניה בו' שעות ומחצה - בריש אמר להן הממונה (יומא דף כח:) פריך ונשחטיה מכי משחרי כתלי פי' מתחלת שבע <u>ומשני משום דלא מכווני:</u><br />
<br />
== מאירי על פסחים Meiri_on_Pesachim.58a.1 ==<br />
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד בביאור ענין החלק הראשון, והוא שאמר תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשע ומחצה, בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה. בין בחול בין בשבת חל ערבי פסחי' להיות ערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו - אמר הר"ם העיקר אצלנו כי תמיד של שחר לא יקדים אותו שום קרבן ותמיד של בין הערבים לא תאחר אחריו קרבן בשום פנים אלא קרבן פסח ותחלת שעת הקרבת תמיד של <u>בין הערבים מחצי השעה השביעית עד סוף היום והוא השעה שיתחיל הצל שיארך בו ויראה לכולם ארכו</u><br />
<br />
ובכל הימים שהיו שם קרבנות רבות יתאחרו שתי שעות אחר תחלת השעה לפי שלא נוכל להקריב אחריו דבר כאשר נתננו העיקר וערבי פסחים שמותר להקריב פסח אחר התמיד נשחט שעה אחת אחר העת בלבד וכשיחול ערב פסח יום ששי נישחט בו בתחלת שעתו כדי להרחיב העת לצלותו לפי שאי אפשר לצלותו בלילי שבת:<br />
<br />
אע"פ ששחיטת התמיד בכל השנה כשהיא בשמונה ומחצה תקנת חכמים היא כמו שביארנו מ"מ יש בה סמך מן המקרא והוא שנאמר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים והיה לו לומר בערב על הדרך שאמר בבקר אלא בא ללמד שנחלק את הערב לשני ערבים ושש שעות אחרונות כלן בכלל ערב הן וחלקהו לשני חלקים שתי שעות ומחצה לכאן ושתי שעות ומחצה לכאן ושעה אחת אמצעית לעשייתו ומ"מ אינו אלא אסמכתא בעלמא שאלו היה מן התורה לגמרי לא היינו משנים את הזמן בערב הפסח מפני הפסחים אלא קרא אסמכתא בעלמא <u>ומן הדין כל שמחצי שעה שביעית ולמעלה ערב</u> הוא וחכמים תקנו באיחורו מן הטעם שהזכרנו וסמכוה מן המקרא ועל אותו סמך קבעו זמן תפלת מנחה קטנה לתשע שעות ומחצה:<br />
<br />
== רמב"ם הלכות תמידים ומוספין א ג ==<br />
<u>תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך והוא משש ומחצה ומעלה</u> עד סוף היום ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמונה שעות ומחצה וקרב בתשע ומחצה ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו מפני הקרבנות של יחידים או של צבור לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות:<br />
<br />
== רמב"ם הלכות חמץ ומצה א ח ==<br />
<u>אסור לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ביום</u>. וכל האוכל בזמן הזה לוקה מן התורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ, כלומר על קרבן הפסח. כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום.<br />
<br />
== פרי חדש אורח חיים סימן רלג ==<br />
[תפלת המנחה אחר וכו']. '''עתה באתי לפי שראיתי לרבים וגדולים בתורה שלא דקדקו בענין זמן תפילת מנחה אימתי מתחיל''', <u>וסברו דהא</u> דאמרינן בפרק תפילת השחר [ברכות כו, ב] <u>ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה הוא מעיקר הדין</u>, וכן נראה מדברי רש"י שם <small>[ד"ה מנחה גדולה]</small><br />
<br />
ועיקרן של דברים ש<u>זמנה העיקרי הוא מחצות היום ואילך, דהיינו מתחילת שעה ז'</u> דעל כרחך מזמן זה מתחיל השמש לערוב לבית מבואו, וכן כתב רש"י בהידייא בפירוש החומש בפרשת בא [שמות יב, ו] ובפרשת אמור [ויקרא כג, ה], והכי משמע בריש פרק מקום שנהגו [פסחים נ, ב] אהא דקתני מקום שנהגו וכו', פרכינן מאי אירייא ערבי פסחים אפילו ערבי שבתות וערבי יו"ט נמי, ומאי קושיא לימא דבערב שבת ליכא איסור אלא מן המנחה ולמעלה דהיינו חצי שעה אחר חצות ואלו בערבי פסחים נאסר מחצות ואילך, ואין לומר דהיינו דקא משני, דקשה דודקארי לה מאי קארי לה?<br />
<br />
<u>'''אלא על כרחך דזמן תפילת המנחה הוי מחצות ואילך'''</u>, ולהכי פריך שפיר ושני ליה דההיא במנחה קטנה מיירי, וכמו שפירש רש"י ז"ל [שם ד"ה מן], והכי משמע ריש פרק תפילת השחר [ברכות כו, א] דמשני כולי יומא מצלי ואזיל, ואם איתא הרי איכא חצי שעה דלא שייכא לא לתפילת שחרית ולא לתפילת תשלומין, והכי איתא בהידייא בריש פרק אמר להם הממונה [יומא כח, ב] דמייתינן התם מתניתין דחל ערב פסח להיות בערב שבת שנשחט התמיד בשש ומחצה, ופרכינן ונשחטה מכי משחרי כותלי, פירוש דהיינו מתחילת שבע, ומשני ודילמא כותלי בית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דלא מיכווני טובא, <u>אלמא שעיקר זמן תפילת המנחה מן הדין הוא מתחילת שבע ואילך, אלא שמפני שכותלי בית המקדש לא מיכווני ביה נשחט התמיד בשש ומחצה</u>, ורש"י הביאו בפ"ק דפסחים דף ה' ע"א ד"ה לא תשחט על חמץ ובפרק מי שהיה טמא [שם] דף צ"ג ע"ב ע"ש ברש"י [ד"ה חמשה עשר], וכיון שתפילת המנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערבים אמרו בפרק תפילת השחר [ברכות כו, ב] <u>ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה אבל אם התפלל מחצות היום ואילך דהיינו מתחילת שבע פשיטא דיצא</u>, <u>וכן כתבו התוספות</u> בריש פרק תמיד נשחט [פסחים נח, א ד"ה מוקמינן] אהא דאמרינן מוקמינן ליה אדינא בשש שעות ומחצה ודלא כפירוש רש"י שם.<br />
<br />
[ד"ה מוקמינן], וההיא דפסחים דפרק מי שהיה טמא [צד, א] דאמרינן חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע, היינו לומר דלא מינכרא הטייתה לדידן, אבל מילתא דפשיטא דאיכא הטייה לבית מבואה. וכל זה לאפוקי מהב"י [ד"ה ואם עבר] ומהב"ח [ומ"ש ואם] ריש סימן פ"ט, וכן הטור שכתב בסימן רנ"א העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה, ליתא ומחצות היום ואילך אסור. וכן הר"א מזרחי [בבאורו לסמ"ג ריש הלכות פסח לאוין סימן עה] שהביא הב"י [סימן רנא ד"ה ומ"ש] אחר המחילה לא דק, וכן הכסף משנה בסוף פ"ג מהלכות תפילה [הלכה ט] אמה שכתב הרמב"ם טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום יתפלל מנחה שתים, כתב דלאו דוקא חצי היום אלא חצי היום וחצי שעה יותר, ולפום מאי דכתיבנא אתי לשון הרמב"ם על נכון. ומעתה מה שכתב ההגה בריש סימן פ"ט שאחר חצות היום אסור להתפלל תפילת שחרית אע"פ שהוציאו מדברי הרשב"א בחידושיו [ברכות כו, א ד"ה איבעיא] והוא לא כיון לכך, מכל מקום הדין דין אמת מכל הלין ראיות כדכתיבנא. ועיין בפ"ק דפסחים דף י"ב ולשון רש"י ע"ב ד"ה בי קרנתא, ועוד ראיה שהרי בפסח כתיב בין הערבים ומבואר בפ"ק דפסחים דף ה' ע"א דזמן שחיטת הפסח הוי משש שעות ולמעלה, וע"ש בתוספות ד"ה לא תשחט את הפסח, <u>ומיהו יש לדחות כל אלו הראיות דכי היכי דבתמיד מגזרת חכמים לא היה נשחט עד שש ומחצה, הוא הדין לתפילת מנחה שכנגד התמיד תקנוה ודוק:</u></div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%94&diff=19196תחילת זמן תפילת מנחה2022-02-09T14:52:35Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}}{{מקורות|2={{גמרא|יומא|כח|ב|יומא כח:|בכותרת=כן}},{{גמרא|פסחים|נח|א|פסחים נח.|בכותרת=כן}}}} מהו זמן תחילת תפילת מנחה == מקורות מהגמרא == ב'''גמרא''' ביומא {{גמרא|יומא|כח|ב|כח:|בכותרת=}} מובאת שזמן תפילת המנחה של אברהם אבינו היתה מהזמן שבו "משחרי כותלי", מסביר רש"..."</p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}{{מקורות|2={{גמרא|יומא|כח|ב|יומא כח:|בכותרת=כן}},{{גמרא|פסחים|נח|א|פסחים נח.|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
<br />
מהו זמן תחילת תפילת מנחה<br />
<br />
== מקורות מהגמרא ==<br />
ב'''גמרא''' ביומא {{גמרא|יומא|כח|ב|כח:|בכותרת=}} מובאת שזמן תפילת המנחה של אברהם אבינו היתה מהזמן שבו "משחרי כותלי", מסביר רש"י {{מ|ד"ה מכי משחרי כותלי}}, שהכוונה מהזמן שבו השמש עושה צל שמשחיר את הכתלים, וזה בתחילת שעה שביעית. דהיינו <u>בשעה שישית</u>.<br />
<br />
מקשה רבי יוסף, ואיך אנחנו יכולים ללמוד ממה שאברהם עשה?<br />
<br />
רבא מתרץ שהרי התנא בעצמו למד מאברהם במקום אחר - שכתוב אצל אברהם לעניין מילה ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ״, ולמד התנא שכל היום כשר למילה אלא שזריזים מקדימים למצוות.<br />
<br />
הגמרא ממשיכה להסביר שהקושיה של רב יוסף היא ששנינו שבערבי פסחים שחלו להיות אחרי השבת מותר לשחוט בשש ומחצה ולהקריב בשבע ומחצה. ואם באמת כבר משש (ממתי שהכתלים מושחרים) זה כבר תחילת הערב - שיקריבו כבר בשעה שישית?<br />
<br />
הגמרא מתרצת שאנחנו באמת לא יכולים ללמוד מאברהם - כי הוא היה דייקן יותר.{{הערה|הגמרא מביאה את זה במגוון סוגי תירוצים שעיקרן אחד: אברהם יכל לדייק על שעה שישית ואנחנו לא: (1) כותלי ביהמ"ק מושחרים רק בשעה שישית ומחצה כי הם לא מכוונים (רש"י מסביר כי הם הולכים ונהים דקים יותר) (2) אברהם היה בקיא בהליכות המזלות ("אִיצְטַגְנִינוּת גְּדוֹלָה הָיְתָה בְּלִבּוֹ") (3) אברהם זקן והיה בישיבה, ולכן הוא יכל לדייק ("מִשּׁוּם דְּזָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הֲוָה")}}<br />
<br />
בגמרא בפסחים {{גמרא|פסחים|נח|א|פסחים נח.|בכותרת=}} לומדים שזמן הקרבת קורבן התמיד הוא בשעה שש ומחצה. [[https://www.sefaria.org.il/Pesachim.58a.8?ven=William_Davidson_Edition_-_English&vhe=William_Davidson_Edition_-_Vocalized_Punctuated_Aramaic&lang=he&with=Steinsaltz&lang2=he גמרא]][[https://www.responsa.co.il/NetisUtils/srvrutil_getdoc.aspx/1L3atEJauDJXSC30mC30mT70mC30nDZ0mCp0vDJ0pC38pDTUYrvxNbTUJ8DUGBdXjR000/?ts=1FpW8EjFu~5G0C-1vkVlu4Ntvn1RmseWErkKx9UibtW62yCVuuXkdD~RZn000&cp=65001&out=utf8&action=save&rnd=709ba86e ר"ח]]<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
== ראשונים ==<br />
ה'''ריטב"א''' {{בספריא|Ritva_on_Yoma.28a.11|יומא כ"ח. ד"ה אמר רב יוסף}} מסביר את מחלוקת רש"י ורבינו תם - האם למסקנה אפשר ללמוד מאברהם אבינו את זמן מנחה.<br />
<br />
'''לשיטת רש"י''' באמת אי אפשר ללמוד מאברהם אבינו, הקושיה של רב יוסף "איך אפשר ללמוד מאברהם" - היא שהוא סבר שאי אפשר ללמוד ממנו - כי הוא זריז, וחשבנו שנוכל ללמוד מאברהם אבינו - כמו שלמדנו ממנו לעניין מילה, אך דחינו את זה בעקבות הקושיה מפסחים - על זמן קורבן פסח שחל בערב שבת. ולכן לשיטתו משמע ש<u>אין להתפלל מנחה עד שעה שישית ומחצה.</u><br />
<br />
אבל '''לשיטת רבינו תם''' הקושיה של רב יוסף "איך אפשר ללמוד מאברהם" - היא שהוא סבר שאי אפשר ללמוד מאברהם שהרי הוא היה לפני מתן תורה, אבל באמת תירצנו שכמו שראינו לעניין מילה - אפשר ללמוד מאברהם גם בדיני דרבנן - אם תנאים הביאו את הדין הזה. והקושיה מפסחים - היא חולקת על התנא שלנו, אבל אין הלכה כמותה. ולכן למסקנה אנחנו יכולים לסמוך על התנא שלומד מאברהם - <u>וזמן מנחה הוא משעה שישית.</u> ומביא שכן פירשו '''הגאונים''', וכן כתוב בספר '''הערוך'''.<br />
<br />
רמב"ם [[https://www.sefaria.org.il/Mishneh_Torah%2C_Daily_Offerings_and_Additional_Offerings.3.5?vhe=Torat_Emet_363&lang=he&with=all&lang2=he תמידין ומוספין ג' ה']?]<br />
<br />
רמב"ם [[https://www.sefaria.org.il/Mishneh_Torah%2C_Leavened_and_Unleavened_Bread.1.8?ven=Sefaria_Edition._Translated_by_R._Francis_Nataf,_2019&vhe=Torat_Emet_363&lang=he חמץ ומצה א' ח']] אסור לאכול חמץ משעה שישית בערב פסח.<br />
<br />
== פסיקת הלכה ==<br />
ה'''שו"ע''' {{שו"ע|או"ח|רלג|או"ח רל"ג}} כותב שמי שהתפלל מנחה לאחר שש שעות ומחצה - יצא. אבל לכתחילה זמן התפילה הוא משעה תשיעית ומחצה.<br />
<br />
ה'''פר"ח''' {{מ|1=[https://www.responsa.co.il/NetisUtils/srvrutil_getdoc.aspx/0L34mC3WmE3SmN30mC30mC7HaC30mCp8mC3auDJ0mC30mC33NeTUPrvxNdo3NgDUSrv8kU6ri/?ts=1FpW8EjFu~5G0C-1vjldv7dsDcKEZXDbGXhO9BjiIvnI3nCdyuoFgRAg7hoj~uAZoM8DZwRAlI6EaPpR4eOM0ftOXjWu6w3iyiWFm6W00&action=saveas&ts=1FpW8EjFu~5G0C-1vjldv7dsDcKEZXDbGXhO9BjiIvnI3nCdyuoFgRAg7hoj~uAZoM8DZwRAlI6EaPpR4eOM0ftOXjWu6w3iyiWFm6W00&action=saveas רל"ג]}} ...<br />
<br />
'''ערוך השולחן''' {{בספריא|Arukh_HaShulchan%2C_Orach_Chaim.233.13|רל"ג י"ג}} ...<br />
<br />
ה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.233.2|ס"ק ב'}} כותב שמשמע שלפני שש שעות ומחצה אסור להתפלל <u>ולא יצא אפילו דיעבד</u>. אך מביא שיש מאחרונים (פרי חדש ובית יעקב ומגן גבורים וכן משמע קצת בפרי מגדים באשל אברהם) שסוברים שאף שלכתחילה אסור להתפלל - <u>אם התפלל בזו החצי שעה - לא יתפלל שנית.</u></div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95_%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94&diff=19193תפילת ערבית רשות או חובה2022-02-08T11:17:22Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||{{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב|בכותרת=כן}}||{{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|הל' תפילה וברכת כהנים א' ו'|בכותרת=כן}}|{{טור|אורח חיים|רלז|או"ח רל"ז|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
האם חובה להתפלל תפילת ערבית, או שמדובר על מצווה או על רשות?<br />
<br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
בגמרא {{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב}} מובאת משנה שאומרת: "תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע". הגמרא אומרת שכוונת המשנה היא כמאן דאמר שתפילת ערבית רשות. כי אם הכוונה היתה שאין לה קבע - שאפשר להתפלל כל הלילה - המשנה היתה אומרת "תְּפִלַּת הָעֶרֶב כׇּל הַלַּיְלָה".<br />
<br />
מובאת בגמרא מחלוקת תנאים ואמוראים על זה{{הערה|בגמרא שם מובאת גם המחלוקת המפורסמת בין לרבן גמליאל לרבי יהושע. שתלמיד בא ושאל גם את רבן גמליאל וגם את רבי יהושע מה דין תפילת ערבית. רבי יהושע אמר רשות ורבן גמליאל אמר חובה. ושרבן גמליאל העמיד את רבי יהושע וחכמים הדיחו אותו ומינו את רבי אליעזר במקום. אך לא נראה שלסיפור יש נפק"מ לדין}}:<br />
<br />
'''רבן גמליאל''': תפילת ערבית חובה. - כך הלכה לפי '''אביי ושמואל'''.<br />
<br />
'''רבי יהושע''': תפילת ערבית רשות. - כך הלכה לפי '''רב[א]'''{{הערה|מחלוקת בגרסאות האם זה רב או רבא}}<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רי"ף===<br />
ה'''רי"ף''' {{רי"ף|ברכות|יח|ב|י"ח ב'}} פוסק שהלכה כרבא שתפילת ערבית רשות, אבל הוא שזה רשות רק אם לא התפלל ערבית עדיין, אבל אם כבר התפלל תפילת ערבית - כבר הפך אותה לחובה על עצמו.<br />
<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===תוספות===<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.26a.15.1|ברכות כו. ד"ה טעה}} אומר שבעיקרון הלכה כרבא באיסורים - ורב אומר שתפילת ערבית רשות. ולכן כך אמורה להיות ההלכה. אבל הוא מקשה שתי קושיות:<br />
<br />
#"טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים" - ואם תפילת ערבית רשות - למה הוא צריך להשלים?<br />
#שנינו {{גמרא|ברכות|ל|ב|ל:}} ש"טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה", ואם תפילת ערבית באמת רשות - למה היינו צריכים את התירוץ הזה? מספיק להגיד שלא מחזירים אותו כי תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
מתרץ תוספות שזה שאמרנו תפילת ערבית רשות הכוונה רק שאם יש לו מצווה אחרת עוברת - אז אמרנו שלא יתפלל משום המצווה האחרת שעוברת, אבל לחינם אין לבטלה.<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
רבינו יונה מקשה את הקושיות של התוספות, ומביא מספר תירוצים:<br />
<br />
#'''בעל הלכות גדולות -''' <u>מה שאמרנו שתפילת ערבית רשות, זה דווקא אם לא התפלל ערבית עדיין</u>. <u>אבל אם התפלל תפילת ערבית החשיב אותה כחובה על עצמו.</u> ולכן - אם לא התפלל ערבית צריך לחזור, ואם לא הזכיר יעלה ויבוא היינו צריכים את הטעם של שאין מקדשים את החודש בלילה.<br />
#מסביר את תירוץ '''רבינו יצחק הזקן''' (כנראה תירוץ תוספות לעיל) שהכוונה ברשות - <u>זה שזה לא חובה כמו יוצר ומנחה, אלא שזה מצווה</u>, ומצווה לגבי חובה קוראים לזה "רשות". ומביא ראיה מהגמרא בשבת {{גמרא|שבת|ט|ב|ט:}} שאמרנו שמי שלא התפלל תפילת ערבית - אם כבר התיר את חגורתו - לא מטריחים אותו. הא שאם לא התיר את חגורתו - מטריחים אותו. כי זה לא רשות גמורה, אלא "רק" מצווה. אלא שודאי מצווה גמורה להתפלל ערבית, ויש להתפלל אותה איפה שאין טורח<br />
<br />
רבינו יונה ממשיך ומקשה מהגמרא ביומא {{גמרא|יומא|פז|ב|פז:}} שאומרת שתפילת נעילה ביוה"כ פוטרת את ערבית, ואם ערבית מצווה או חובה - איך היא פוטרת. <br />
<br />
'''לדעת ר"י הזקן''' מתרץ שאפשר שהוא עייף ויגע מהתפילות והצום וכמאן שהתיר את חגורו דמי. <br />
<br />
'''אבל לדעת בה"ג''' קשה - שאם מדובר על אדם שכבר קבע על עצמו ערבית כחובה - איך יתכן שנתיר לו כאן שנעילה יפטור אותו מערבית. ואם לא קבע לעצמו את ערבית כחובה - למה בכלל צריך להגיד שנעילה פוטרת אותו?<br />
<br />
ולכן אומר שהתירוץ של ר"י הזקן הוא עיקר.<br />
<br />
אומר שהרי"ף כתב את שניהם - ודווקא חיזק יותר את התירוץ של בה"ג.<br />
<br />
===רשב"א===<br />
ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הרשב"א_על_הש"ס/ברכות/פרק_ד#דף_כז_עמוד_א|כז.}} מביא שהגאונים פסקו כרבא - כי הלכה כרבא באיסורים וגם כי בגלל שתפילה שדרבנן הולכים אחרי המקל.<br />
<br />
ומביא את הסבר הבה"ג שאם התפלל פעם אחת - כבר הפך את התפילה מבחינתו לחובה. ומביא את התירוץ שמדובר על מצווה ולא רשות גמורה.<br />
<br />
<br />
'''ומיהו קשיא''' - דאי מצוה עליה לצלויי ומיד שוייה אנפשיה כחובה, א"כ ההיא דשבת לא מתוקמא אלא בזימנא קמייתא דבעי לצלויי. ועוד, דאמרינן ביומא (צז:) א"ר תפלה נעילה פוטר של ערבית. ופריך והא אמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא. ומשני לדברי האומר חובה קאמר. - ואם איתא, למה לי לדחוקה ולאוקומא כמאן דאמר חובא, הא מצי לאוקומה כדעתיה דרב גופיה דאי צלי לה חדא זימנא הא שוי אנפשיה כחובה ולוקמה בהכין. ואפילו בגברא דלא צלי ליה, מכל מקום מצוה איכא, והשתא תפלת נעילה פטר ליה מההיא מצוה? ויש לי לומר דאין הכי נמי, ואדרבה למ"ד תפלת ערבית רשות שייכא הא דרב טפי, דאי למאן דאמר חובה, אמאי פטר ליה תפלת נעילה? אבל השתא דתפלת ערבית רשות כעין מצוה אתיא תפלת נעילה ופטר לה והכי נמי איתא בירושלמי בפירקין דגרס התם: "אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן תפלת הערב מהו? ר"ג אומר חובה. ר' יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא אתיאן אילין פלוגתא כאילין פלוגתא, מר דמר חובא- אין נעילה פוטרת של ערב..." והא דלא מתרץ לה התם הכין משום דבעית לתרוצה במאי דסליק אדעתיה דמקשה ולמ"ד רשות לא פטורא דרשות גמור הוא ואוקמה כמ"ד חובה ודלא כסברא דירושלמי דהכא.<br />
<br />
ואלא מיהו אכתי קשיא, דאי איתא דכי צלי לה חדא זימנא שויא אנפשיה חובא, מאי קא קשיא ליה? דהא נהוג עלמא לצלויי והוה ליה חובה!? ואיכא למימר דהכא נמי טעי בדרב דרב חובא משוי ליה מכי צלי לה חדא זימנא והוו מצי לשנויי הכין אלא דלרווחא דמילתא קא משני ליה כדסברא דקא סלקא דעתין. ובתוס' אמרו דאפילו למ"ד רשות, בכדי לא מבטלינן ליה, והיינו דרב דאמר אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, דמשמע הא לאו הכין מחזירין אותו. והיינו נמי דר' יוחנן דאמר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וההיא דיומא דפריך והאמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא, דמשמע דלמ"ד רשות פטור לגמרי, דאיכא למימר דהתם נמי לאו בחנם מבטל ליה אלא משום טירחא דאריכות תענית והשתא אתי שפיר ההיא דשבת.<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===ריטב"א===<br />
ה'''ריטב"א''' פוסק דווקא כשמואל, ומביאים חיזוקים לפסוק כך.{{להשלים}}<br />
<br />
===רא"ה===<br />
ה'''רא"ה''' {{מ|פסקה תפילת הערב אין קבע}} לא מביא את כל החילוקים - ופוסק שאכן תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
===הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|א' ו'}} פוסק שתפילת ערבית לא חובה, והסיבה שנוהגים בה חובה היא שנהגו בני ישראל בכל המקומות להתפלל ערבית - וקבלוה עליהם כחובה.<br />
{{ציטוט|תוכן=וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה:}}<br />
וכן גם פוסק הרמב"ם {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ג|ז|ג' ז'}} ואומר שאפשר להתפלל תפילת ערבית בלילי שבת קודם שתשקע החמה - כי תפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה. {{מ|בתנאי שיקרא ק"ש בזמנה אחרי צאת הכוכבים}} וכן גם פוסק {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ט|ט|ט' ט'}} שזו הסיבה שאין חזרת הש"ץ בערבית - כי תפילת ערבית רשות. וכן {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|י' ו'}} התחיל להתפלל ערבית ובאמצע נזכר שכבר התפלל - לא עוצר תפילתו - כי מראש מכוונים בערבית על דעת שאינה חובה. <br />
<br />
==סיכום הסברות לכל אחת מהדעות==<br />
<br />
===חיזוקים למ"ד ערבית חובה===<br />
<br />
#לא אוכלים לפני ק"ש ותפילת ערבית - שמא ישכח.<br />
#שכח להתפלל ערבית - מתפלל שחרית שניים.<br />
#שכח יעלה ויבוא בערבית - לא חוזר, אבל מהסיבה כי לא מקדשים את החודש בלילה.<br />
#שכח להבדיל בתפילה במוצ"ש - אינו חוזר, אבל מהסיבה כי מבדיל על הכוס.<br />
#המעשה עם רבן גמליאל ששאל אם יש מי שחולק על כך שתפילת ערבית חובה.<br />
<br />
'''תירוצים:'''<br />
<br />
#'''רבינו חננאל:''' המקורות הנ"ל הם במקומות שרגילים להתפלל, והאידנא נהגו.<br />
#'''ר"י:''' הכוונה ברשות היא שזה לא חובה אלא מצווה, אבל לא מבטלים אותה בחינם.<br />
#<br />
<br />
===חיזוקים למ"ד ערבית רשות===<br />
<br />
#<br />
<br />
#<br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*[[חיוב נשים בתפילת ערבית]]<br />
*[[יסוד החיוב בתפילה]]<br />
*<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://din.org.il/2012/11/22/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94/ תפילת ערבית: רשות או חובה?] באתר דין<br />
*[https://olamot.net/shiur/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA תפילת ערבית רשות], באתר עולמות<br />
*[https://ph.yhb.org.il/02-25-02/ תפילת עמידה של ערבית], בספר תפילה פניני הלכה<br />
<br />
*<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<references group="" responsive="1"></references><br />
[[קטגוריה:ברכות כז:]]<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן רלז]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95_%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94&diff=19192תפילת ערבית רשות או חובה2022-02-08T11:08:47Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||{{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב|בכותרת=כן}}||{{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|הל' תפילה וברכת כהנים א' ו'|בכותרת=כן}}|{{טור|אורח חיים|רלז|או"ח רל"ז|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
האם חובה להתפלל תפילת ערבית, או שמדובר על מצווה או על רשות?<br />
<br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
בגמרא {{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב}} מובאת משנה שאומרת: "תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע". הגמרא אומרת שכוונת המשנה היא כמאן דאמר שתפילת ערבית רשות. כי אם הכוונה היתה שאין לה קבע - שאפשר להתפלל כל הלילה - המשנה היתה אומרת "תְּפִלַּת הָעֶרֶב כׇּל הַלַּיְלָה".<br />
<br />
מובאת בגמרא מחלוקת תנאים ואמוראים על זה{{הערה|בגמרא שם מובאת גם המחלוקת המפורסמת בין לרבן גמליאל לרבי יהושע. שתלמיד בא ושאל גם את רבן גמליאל וגם את רבי יהושע מה דין תפילת ערבית. רבי יהושע אמר רשות ורבן גמליאל אמר חובה. ושרבן גמליאל העמיד את רבי יהושע וחכמים הדיחו אותו ומינו את רבי אליעזר במקום. אך לא נראה שלסיפור יש נפק"מ לדין}}:<br />
<br />
'''רבן גמליאל''': תפילת ערבית חובה. - כך הלכה לפי '''אביי ושמואל'''.<br />
<br />
'''רבי יהושע''': תפילת ערבית רשות. - כך הלכה לפי '''רב[א]'''{{הערה|מחלוקת בגרסאות האם זה רב או רבא}}<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רי"ף===<br />
ה'''רי"ף''' {{רי"ף|ברכות|יח|ב|י"ח ב'}} פוסק שהלכה כרבא שתפילת ערבית רשות, אבל הוא שזה רשות רק אם לא התפלל ערבית עדיין, אבל אם כבר התפלל תפילת ערבית - כבר הפך אותה לחובה על עצמו.<br />
<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===תוספות===<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.26a.15.1|ברכות כו. ד"ה טעה}} אומר שבעיקרון הלכה כרבא באיסורים - ורב אומר שתפילת ערבית רשות. ולכן כך אמורה להיות ההלכה. אבל הוא מקשה שתי קושיות:<br />
<br />
#"טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים" - ואם תפילת ערבית רשות - למה הוא צריך להשלים?<br />
#שנינו {{גמרא|ברכות|ל|ב|ל:}} ש"טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה", ואם תפילת ערבית באמת רשות - למה היינו צריכים את התירוץ הזה? מספיק להגיד שלא מחזירים אותו כי תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
מתרץ תוספות שזה שאמרנו תפילת ערבית רשות הכוונה רק שאם יש לו מצווה אחרת עוברת - אז אמרנו שלא יתפלל משום המצווה האחרת שעוברת, אבל לחינם אין לבטלה.<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
רבינו יונה מקשה את הקושיות של התוספות, ומביא מספר תירוצים:<br />
<br />
#'''בעל הלכות גדולות -''' <u>מה שאמרנו שתפילת ערבית רשות, זה דווקא אם לא התפלל ערבית עדיין</u>. <u>אבל אם התפלל תפילת ערבית החשיב אותה כחובה על עצמו.</u> ולכן - אם לא התפלל ערבית צריך לחזור, ואם לא הזכיר יעלה ויבוא היינו צריכים את הטעם של שאין מקדשים את החודש בלילה.<br />
#מסביר את תירוץ '''רבינו יצחק הזקן''' (כנראה תירוץ תוספות לעיל) שהכוונה ברשות - <u>זה שזה לא חובה כמו יוצר ומנחה, אלא שזה מצווה</u>, ומצווה לגבי חובה קוראים לזה "רשות". ומביא ראיה מהגמרא בשבת {{גמרא|שבת|ט|ב|ט:}} שאמרנו שמי שלא התפלל תפילת ערבית - אם כבר התיר את חגורתו - לא מטריחים אותו. הא שאם לא התיר את חגורתו - מטריחים אותו. כי זה לא רשות גמורה, אלא "רק" מצווה. אלא שודאי מצווה גמורה להתפלל ערבית, ויש להתפלל אותה איפה שאין טורח<br />
<br />
רבינו יונה ממשיך ומקשה מהגמרא ביומא {{גמרא|יומא|פז|ב|פז:}} שאומרת שתפילת נעילה ביוה"כ פוטרת את ערבית, ואם ערבית מצווה או חובה - איך היא פוטרת. <br />
<br />
'''לדעת ר"י הזקן''' מתרץ שאפשר שהוא עייף ויגע מהתפילות והצום וכמאן שהתיר את חגורו דמי. <br />
<br />
'''אבל לדעת בה"ג''' קשה - שאם מדובר על אדם שכבר קבע על עצמו ערבית כחובה - איך יתכן שנתיר לו כאן שנעילה יפטור אותו מערבית. ואם לא קבע לעצמו את ערבית כחובה - למה בכלל צריך להגיד שנעילה פוטרת אותו?<br />
<br />
ולכן אומר שהתירוץ של ר"י הזקן הוא עיקר.<br />
<br />
אומר שהרי"ף כתב את שניהם - ודווקא חיזק יותר את התירוץ של בה"ג.<br />
<br />
===רשב"א===<br />
ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הרשב"א_על_הש"ס/ברכות/פרק_ד#דף_כז_עמוד_א|כז.}} מביא שהגאונים פסקו כרבא - כי הלכה כרבא באיסורים וגם כי בגלל שתפילה שדרבנן הולכים אחרי המקל.<br />
<br />
ומביא את הסבר הבה"ג שאם התפלל פעם אחת - כבר הפך את התפילה מבחינתו לחובה. ומביא את התירוץ שמדובר על מצווה ולא רשות גמורה.<br />
<br />
<br />
'''ומיהו קשיא''' - דאי מצוה עליה לצלויי ומיד שוייה אנפשיה כחובה, א"כ ההיא דשבת לא מתוקמא אלא בזימנא קמייתא דבעי לצלויי. ועוד, דאמרינן ביומא (צז:) א"ר תפלה נעילה פוטר של ערבית. ופריך והא אמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא. ומשני לדברי האומר חובה קאמר. - ואם איתא, למה לי לדחוקה ולאוקומא כמאן דאמר חובא, הא מצי לאוקומה כדעתיה דרב גופיה דאי צלי לה חדא זימנא הא שוי אנפשיה כחובה ולוקמה בהכין. ואפילו בגברא דלא צלי ליה, מכל מקום מצוה איכא, והשתא תפלת נעילה פטר ליה מההיא מצוה? ויש לי לומר דאין הכי נמי, ואדרבה למ"ד תפלת ערבית רשות שייכא הא דרב טפי, דאי למאן דאמר חובה, אמאי פטר ליה תפלת נעילה? אבל השתא דתפלת ערבית רשות כעין מצוה אתיא תפלת נעילה ופטר לה והכי נמי איתא בירושלמי בפירקין דגרס התם: "אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן תפלת הערב מהו? ר"ג אומר חובה. ר' יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא אתיאן אילין פלוגתא כאילין פלוגתא, מר דמר חובא- אין נעילה פוטרת של ערב..." והא דלא מתרץ לה התם הכין משום דבעית לתרוצה במאי דסליק אדעתיה דמקשה ולמ"ד רשות לא פטורא דרשות גמור הוא ואוקמה כמ"ד חובה ודלא כסברא דירושלמי דהכא.<br />
<br />
ואלא מיהו אכתי קשיא, דאי איתא דכי צלי לה חדא זימנא שויא אנפשיה חובא, מאי קא קשיא ליה? דהא נהוג עלמא לצלויי והוה ליה חובה!? ואיכא למימר דהכא נמי טעי בדרב דרב חובא משוי ליה מכי צלי לה חדא זימנא והוו מצי לשנויי הכין אלא דלרווחא דמילתא קא משני ליה כדסברא דקא סלקא דעתין. ובתוס' אמרו דאפילו למ"ד רשות, בכדי לא מבטלינן ליה, והיינו דרב דאמר אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, דמשמע הא לאו הכין מחזירין אותו. והיינו נמי דר' יוחנן דאמר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וההיא דיומא דפריך והאמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא, דמשמע דלמ"ד רשות פטור לגמרי, דאיכא למימר דהתם נמי לאו בחנם מבטל ליה אלא משום טירחא דאריכות תענית והשתא אתי שפיר ההיא דשבת.<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===ריטב"א===<br />
ה'''ריטב"א''' פוסק דווקא כשמואל, ומביאים חיזוקים לפסוק כך.{{להשלים}}<br />
<br />
===רא"ה===<br />
ה'''רא"ה''' {{מ|פסקה תפילת הערב אין קבע}} לא מביא את כל החילוקים - ופוסק שאכן תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
===הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|א' ו'}} פוסק שתפילת ערבית לא חובה, והסיבה שנוהגים בה חובה היא שנהגו בני ישראל בכל המקומות להתפלל ערבית - וקבלוה עליהם כחובה.<br />
{{ציטוט|תוכן=וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה:}}<br />
וכן גם פוסק הרמב"ם {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ג|ז|ג' ז'}} ואומר שאפשר להתפלל תפילת ערבית בלילי שבת קודם שתשקע החמה - כי תפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה. {{מ|בתנאי שיקרא ק"ש בזמנה אחרי צאת הכוכבים}} וכן גם פוסק {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ט|ט|ט' ט'}} שזו הסיבה שאין חזרת הש"ץ בערבית - כי תפילת ערבית רשות. וכן {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|י' ו'}} התחיל להתפלל ערבית ובאמצע נזכר שכבר התפלל - לא עוצר תפילתו - כי מראש מכוונים בערבית על דעת שאינה חובה. <br />
<br />
==סיכום הסברות לכל אחת מהדעות==<br />
<br />
===חיזוקים למ"ד ערבית חובה===<br />
<br />
#לא אוכלים לפני ק"ש ותפילת ערבית - שמא ישכח.<br />
#שכח להתפלל ערבית - מתפלל שחרית שניים.<br />
#שכח יעלה ויבוא בערבית - לא חוזר, אבל מהסיבה כי לא מקדשים את החודש בלילה.<br />
#שכח להבדיל בתפילה במוצ"ש - אינו חוזר, אבל מהסיבה כי מבדיל על הכוס.<br />
#המעשה עם רבן גמליאל ששאל אם יש מי שחולק על כך שתפילת ערבית חובה.<br />
<br />
'''תירוצים:'''<br />
<br />
# '''רבינו חננאל:''' המקורות הנ"ל הם במקומות שרגילים להתפלל, והאידנא נהגו.<br />
# '''תוספות:''' הכוונה ברשות היא שזה לא חובה אלא מצווה, אבל לא מבטלים אותה בחינם.<br />
<br />
===חיזוקים למ"ד ערבית רשות===<br />
<br />
# <br />
<br />
#<br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*[[חיוב נשים בתפילת ערבית]]<br />
*[[יסוד החיוב בתפילה]]<br />
*<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://din.org.il/2012/11/22/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94/ תפילת ערבית: רשות או חובה?] באתר דין<br />
*[https://olamot.net/shiur/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA תפילת ערבית רשות], באתר עולמות<br />
*[https://ph.yhb.org.il/02-25-02/ תפילת עמידה של ערבית], בספר תפילה פניני הלכה<br />
<br />
*<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<references group="" responsive="1"></references><br />
[[קטגוריה:ברכות כז:]]<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן רלז]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96.&diff=19191קטגוריה:ברכות כז.2022-02-08T11:05:25Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{דף גמרא}}</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%96:&diff=19190קטגוריה:ברכות כז:2022-02-08T11:05:05Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{דף גמרא}}"</p>
<hr />
<div>{{דף גמרא}}</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A8%D7%9C%D7%96&diff=19189קטגוריה:אורח חיים סימן רלז2022-02-08T11:04:27Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{סרגל ניווט סימנים בשו"ע}} קטגוריה:הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית"</p>
<hr />
<div>{{סרגל ניווט סימנים בשו"ע}}<br />
[[קטגוריה:הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95_%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94&diff=19188תפילת ערבית רשות או חובה2022-02-08T11:02:10Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||{{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב|בכותרת=כן}}||{{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|הל' תפילה וברכת כהנים א' ו'|בכותרת=כן}}|{{טור|אורח חיים|רלז|או"ח רל"ז|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
האם חובה להתפלל תפילת ערבית, או שמדובר על מצווה או על רשות?<br />
<br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
בגמרא {{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב}} מובאת משנה שאומרת: "תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע". הגמרא אומרת שכוונת המשנה היא כמאן דאמר שתפילת ערבית רשות. כי אם הכוונה היתה שאין לה קבע - שאפשר להתפלל כל הלילה - המשנה היתה אומרת "תְּפִלַּת הָעֶרֶב כׇּל הַלַּיְלָה".<br />
<br />
מובאת בגמרא מחלוקת תנאים ואמוראים על זה{{הערה|בגמרא שם מובאת גם המחלוקת המפורסמת בין לרבן גמליאל לרבי יהושע. שתלמיד בא ושאל גם את רבן גמליאל וגם את רבי יהושע מה דין תפילת ערבית. רבי יהושע אמר רשות ורבן גמליאל אמר חובה. ושרבן גמליאל העמיד את רבי יהושע וחכמים הדיחו אותו ומינו את רבי אליעזר במקום. אך לא נראה שלסיפור יש נפק"מ לדין}}:<br />
<br />
'''רבן גמליאל''': תפילת ערבית חובה. - כך הלכה לפי '''אביי ושמואל'''.<br />
<br />
'''רבי יהושע''': תפילת ערבית רשות. - כך הלכה לפי '''רב[א]'''{{הערה|מחלוקת בגרסאות האם זה רב או רבא}}<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רי"ף===<br />
ה'''רי"ף''' {{רי"ף|ברכות|יח|ב|י"ח ב'}} פוסק שהלכה כרבא שתפילת ערבית רשות, אבל הוא שזה רשות רק אם לא התפלל ערבית עדיין, אבל אם כבר התפלל תפילת ערבית - כבר הפך אותה לחובה על עצמו.<br />
<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===תוספות===<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.26a.15.1|ברכות כו. ד"ה טעה}} אומר שבעיקרון הלכה כרבא באיסורים - ורב אומר שתפילת ערבית רשות. ולכן כך אמורה להיות ההלכה. אבל הוא מקשה שתי קושיות:<br />
<br />
#"טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים" - ואם תפילת ערבית רשות - למה הוא צריך להשלים?<br />
#שנינו {{גמרא|ברכות|ל|ב|ל:}} ש"טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה", ואם תפילת ערבית באמת רשות - למה היינו צריכים את התירוץ הזה? מספיק להגיד שלא מחזירים אותו כי תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
מתרץ תוספות שזה שאמרנו תפילת ערבית רשות הכוונה רק שאם יש לו מצווה אחרת עוברת - אז אמרנו שלא יתפלל משום המצווה האחרת שעוברת, אבל לחינם אין לבטלה.<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
רבינו יונה מקשה את הקושיות של התוספות, ומביא מספר תירוצים:<br />
<br />
#'''בעל הלכות גדולות -''' <u>מה שאמרנו שתפילת ערבית רשות, זה דווקא אם לא התפלל ערבית עדיין</u>. <u>אבל אם התפלל תפילת ערבית החשיב אותה כחובה על עצמו.</u> ולכן - אם לא התפלל ערבית צריך לחזור, ואם לא הזכיר יעלה ויבוא היינו צריכים את הטעם של שאין מקדשים את החודש בלילה.<br />
#מסביר את תירוץ '''רבינו יצחק הזקן''' (כנראה תירוץ תוספות לעיל) שהכוונה ברשות - <u>זה שזה לא חובה כמו יוצר ומנחה, אלא שזה מצווה</u>, ומצווה לגבי חובה קוראים לזה "רשות". ומביא ראיה מהגמרא בשבת {{גמרא|שבת|ט|ב|ט:}} שאמרנו שמי שלא התפלל תפילת ערבית - אם כבר התיר את חגורתו - לא מטריחים אותו. הא שאם לא התיר את חגורתו - מטריחים אותו. כי זה לא רשות גמורה, אלא "רק" מצווה. אלא שודאי מצווה גמורה להתפלל ערבית, ויש להתפלל אותה איפה שאין טורח<br />
<br />
רבינו יונה ממשיך ומקשה מהגמרא ביומא {{גמרא|יומא|פז|ב|פז:}} שאומרת שתפילת נעילה ביוה"כ פוטרת את ערבית, ואם ערבית מצווה או חובה - איך היא פוטרת. <br />
<br />
'''לדעת ר"י הזקן''' מתרץ שאפשר שהוא עייף ויגע מהתפילות והצום וכמאן שהתיר את חגורו דמי. <br />
<br />
'''אבל לדעת בה"ג''' קשה - שאם מדובר על אדם שכבר קבע על עצמו ערבית כחובה - איך יתכן שנתיר לו כאן שנעילה יפטור אותו מערבית. ואם לא קבע לעצמו את ערבית כחובה - למה בכלל צריך להגיד שנעילה פוטרת אותו?<br />
<br />
ולכן אומר שהתירוץ של ר"י הזקן הוא עיקר.<br />
<br />
אומר שהרי"ף כתב את שניהם - ודווקא חיזק יותר את התירוץ של בה"ג.<br />
<br />
===רשב"א===<br />
ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הרשב"א_על_הש"ס/ברכות/פרק_ד#דף_כז_עמוד_א|כז.}} מביא שהגאונים פסקו כרבא - כי הלכה כרבא באיסורים וגם כי בגלל שתפילה שדרבנן הולכים אחרי המקל.<br />
<br />
ומביא את הסבר הבה"ג שאם התפלל פעם אחת - כבר הפך את התפילה מבחינתו לחובה. ומביא את התירוץ שמדובר על מצווה ולא רשות גמורה.<br />
<br />
<br />
'''ומיהו קשיא''' - דאי מצוה עליה לצלויי ומיד שוייה אנפשיה כחובה, א"כ ההיא דשבת לא מתוקמא אלא בזימנא קמייתא דבעי לצלויי. ועוד, דאמרינן ביומא (צז:) א"ר תפלה נעילה פוטר של ערבית. ופריך והא אמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא. ומשני לדברי האומר חובה קאמר. - ואם איתא, למה לי לדחוקה ולאוקומא כמאן דאמר חובא, הא מצי לאוקומה כדעתיה דרב גופיה דאי צלי לה חדא זימנא הא שוי אנפשיה כחובה ולוקמה בהכין. ואפילו בגברא דלא צלי ליה, מכל מקום מצוה איכא, והשתא תפלת נעילה פטר ליה מההיא מצוה? ויש לי לומר דאין הכי נמי, ואדרבה למ"ד תפלת ערבית רשות שייכא הא דרב טפי, דאי למאן דאמר חובה, אמאי פטר ליה תפלת נעילה? אבל השתא דתפלת ערבית רשות כעין מצוה אתיא תפלת נעילה ופטר לה והכי נמי איתא בירושלמי בפירקין דגרס התם: "אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן תפלת הערב מהו? ר"ג אומר חובה. ר' יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא אתיאן אילין פלוגתא כאילין פלוגתא, מר דמר חובא- אין נעילה פוטרת של ערב..." והא דלא מתרץ לה התם הכין משום דבעית לתרוצה במאי דסליק אדעתיה דמקשה ולמ"ד רשות לא פטורא דרשות גמור הוא ואוקמה כמ"ד חובה ודלא כסברא דירושלמי דהכא.<br />
<br />
ואלא מיהו אכתי קשיא, דאי איתא דכי צלי לה חדא זימנא שויא אנפשיה חובא, מאי קא קשיא ליה? דהא נהוג עלמא לצלויי והוה ליה חובה!? ואיכא למימר דהכא נמי טעי בדרב דרב חובא משוי ליה מכי צלי לה חדא זימנא והוו מצי לשנויי הכין אלא דלרווחא דמילתא קא משני ליה כדסברא דקא סלקא דעתין. ובתוס' אמרו דאפילו למ"ד רשות, בכדי לא מבטלינן ליה, והיינו דרב דאמר אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, דמשמע הא לאו הכין מחזירין אותו. והיינו נמי דר' יוחנן דאמר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וההיא דיומא דפריך והאמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא, דמשמע דלמ"ד רשות פטור לגמרי, דאיכא למימר דהתם נמי לאו בחנם מבטל ליה אלא משום טירחא דאריכות תענית והשתא אתי שפיר ההיא דשבת.<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===ריטב"א===<br />
ה'''ריטב"א''' פוסק דווקא כשמואל, ומביאים חיזוקים לפסוק כך.{{להשלים}}<br />
<br />
===רא"ה===<br />
ה'''רא"ה''' {{מ|פסקה תפילת הערב אין קבע}} לא מביא את כל החילוקים - ופוסק שאכן תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
===הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|א' ו'}} פוסק שתפילת ערבית לא חובה, והסיבה שנוהגים בה חובה היא שנהגו בני ישראל בכל המקומות להתפלל ערבית - וקבלוה עליהם כחובה.<br />
{{ציטוט|תוכן=וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה:}}<br />
וכן גם פוסק הרמב"ם {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ג|ז|ג' ז'}} ואומר שאפשר להתפלל תפילת ערבית בלילי שבת קודם שתשקע החמה - כי תפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה. {{מ|בתנאי שיקרא ק"ש בזמנה אחרי צאת הכוכבים}} וכן גם פוסק {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ט|ט|ט' ט'}} שזו הסיבה שאין חזרת הש"ץ בערבית - כי תפילת ערבית רשות. וכן {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|י' ו'}} התחיל להתפלל ערבית ובאמצע נזכר שכבר התפלל - לא עוצר תפילתו - כי מראש מכוונים בערבית על דעת שאינה חובה. <br />
<br />
==סיכום הסברות==<br />
<br />
===חיזוקים למ"ד ערבית חובה===<br />
<br />
#לא אוכלים לפני ק"ש ותפילת ערבית - שמא ישכח.<br />
#שכח להתפלל ערבית - מתפלל שחרית שניים.<br />
#שכח יעלה ויבוא בערבית - לא חוזר, אבל מהסיבה כי לא מקדשים את החודש בלילה.<br />
#שכח להבדיל בתפילה במוצ"ש - אינו חוזר, אבל מהסיבה כי מבדיל על הכוס.<br />
#המעשה עם רבן גמליאל ששאל אם יש מי שחולק על כך שתפילת ערבית חובה.<br />
<br />
===חיזוקים למ"ד ערבית רשות===<br />
<br />
#<br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*[[חיוב נשים בתפילת ערבית]]<br />
*[[יסוד החיוב בתפילה]]<br />
*<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://din.org.il/2012/11/22/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94/ תפילת ערבית: רשות או חובה?] באתר דין<br />
*[https://olamot.net/shiur/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA תפילת ערבית רשות], באתר עולמות<br />
*[https://ph.yhb.org.il/02-25-02/ תפילת עמידה של ערבית], בספר תפילה פניני הלכה<br />
<br />
*<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<references group="" responsive="1"></references><br />
[[קטגוריה:ברכות כז:]]<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן רלז]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95_%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94&diff=19187תפילת ערבית רשות או חובה2022-02-08T11:01:00Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||{{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב|בכותרת=כן}}||{{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|הל' תפילה וברכת כהנים א' ו'|בכותרת=כן}}|{{טור|אורח חיים|רלז|או"ח רל"ז|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
האם חובה להתפלל תפילת ערבית, או שמדובר על מצווה או על רשות?<br />
<br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
בגמרא {{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב}} מובאת משנה שאומרת: "תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע". הגמרא אומרת שכוונת המשנה היא כמאן דאמר שתפילת ערבית רשות. כי אם הכוונה היתה שאין לה קבע - שאפשר להתפלל כל הלילה - המשנה היתה אומרת "תְּפִלַּת הָעֶרֶב כׇּל הַלַּיְלָה".<br />
<br />
מובאת בגמרא מחלוקת תנאים ואמוראים על זה{{הערה|בגמרא שם מובאת גם המחלוקת המפורסמת בין לרבן גמליאל לרבי יהושע. שתלמיד בא ושאל גם את רבן גמליאל וגם את רבי יהושע מה דין תפילת ערבית. רבי יהושע אמר רשות ורבן גמליאל אמר חובה. ושרבן גמליאל העמיד את רבי יהושע וחכמים הדיחו אותו ומינו את רבי אליעזר במקום. אך לא נראה שלסיפור יש נפק"מ לדין}}:<br />
<br />
'''רבן גמליאל''': תפילת ערבית חובה. - כך הלכה לפי '''אביי ושמואל'''.<br />
<br />
'''רבי יהושע''': תפילת ערבית רשות. - כך הלכה לפי '''רב[א]'''{{הערה|מחלוקת בגרסאות האם זה רב או רבא}}<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רי"ף===<br />
ה'''רי"ף''' {{רי"ף|ברכות|יח|ב|י"ח ב'}} פוסק שהלכה כרבא שתפילת ערבית רשות, אבל הוא שזה רשות רק אם לא התפלל ערבית עדיין, אבל אם כבר התפלל תפילת ערבית - כבר הפך אותה לחובה על עצמו.<br />
<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===תוספות===<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.26a.15.1|ברכות כו. ד"ה טעה}} אומר שבעיקרון הלכה כרבא באיסורים - ורב אומר שתפילת ערבית רשות. ולכן כך אמורה להיות ההלכה. אבל הוא מקשה שתי קושיות:<br />
<br />
#"טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים" - ואם תפילת ערבית רשות - למה הוא צריך להשלים?<br />
#שנינו {{גמרא|ברכות|ל|ב|ל:}} ש"טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה", ואם תפילת ערבית באמת רשות - למה היינו צריכים את התירוץ הזה? מספיק להגיד שלא מחזירים אותו כי תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
מתרץ תוספות שזה שאמרנו תפילת ערבית רשות הכוונה רק שאם יש לו מצווה אחרת עוברת - אז אמרנו שלא יתפלל משום המצווה האחרת שעוברת, אבל לחינם אין לבטלה.<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
רבינו יונה מקשה את הקושיות של התוספות, ומביא מספר תירוצים:<br />
<br />
#'''בעל הלכות גדולות -''' <u>מה שאמרנו שתפילת ערבית רשות, זה דווקא אם לא התפלל ערבית עדיין</u>. <u>אבל אם התפלל תפילת ערבית החשיב אותה כחובה על עצמו.</u> ולכן - אם לא התפלל ערבית צריך לחזור, ואם לא הזכיר יעלה ויבוא היינו צריכים את הטעם של שאין מקדשים את החודש בלילה.<br />
#מסביר את תירוץ '''רבינו יצחק הזקן''' (כנראה תירוץ תוספות לעיל) שהכוונה ברשות - <u>זה שזה לא חובה כמו יוצר ומנחה, אלא שזה מצווה</u>, ומצווה לגבי חובה קוראים לזה "רשות". ומביא ראיה מהגמרא בשבת {{גמרא|שבת|ט|ב|ט:}} שאמרנו שמי שלא התפלל תפילת ערבית - אם כבר התיר את חגורתו - לא מטריחים אותו. הא שאם לא התיר את חגורתו - מטריחים אותו. כי זה לא רשות גמורה, אלא "רק" מצווה. אלא שודאי מצווה גמורה להתפלל ערבית, ויש להתפלל אותה איפה שאין טורח<br />
<br />
רבינו יונה ממשיך ומקשה מהגמרא ביומא {{גמרא|יומא|פז|ב|פז:}} שאומרת שתפילת נעילה ביוה"כ פוטרת את ערבית, ואם ערבית מצווה או חובה - איך היא פוטרת. <br />
<br />
'''לדעת ר"י הזקן''' מתרץ שאפשר שהוא עייף ויגע מהתפילות והצום וכמאן שהתיר את חגורו דמי. <br />
<br />
'''אבל לדעת בה"ג''' קשה - שאם מדובר על אדם שכבר קבע על עצמו ערבית כחובה - איך יתכן שנתיר לו כאן שנעילה יפטור אותו מערבית. ואם לא קבע לעצמו את ערבית כחובה - למה בכלל צריך להגיד שנעילה פוטרת אותו?<br />
<br />
ולכן אומר שהתירוץ של ר"י הזקן הוא עיקר.<br />
<br />
אומר שהרי"ף כתב את שניהם - ודווקא חיזק יותר את התירוץ של בה"ג.<br />
<br />
===רשב"א===<br />
ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הרשב"א_על_הש"ס/ברכות/פרק_ד#דף_כז_עמוד_א|כז.}} מביא שהגאונים פסקו כרבא - כי הלכה כרבא באיסורים וגם כי בגלל שתפילה שדרבנן הולכים אחרי המקל.<br />
<br />
ומביא את הסבר הבה"ג שאם התפלל פעם אחת - כבר הפך את התפילה מבחינתו לחובה. ומביא את התירוץ שמדובר על מצווה ולא רשות גמורה.<br />
<br />
<br />
'''ומיהו קשיא''' - דאי מצוה עליה לצלויי ומיד שוייה אנפשיה כחובה, א"כ ההיא דשבת לא מתוקמא אלא בזימנא קמייתא דבעי לצלויי. ועוד, דאמרינן ביומא (צז:) א"ר תפלה נעילה פוטר של ערבית. ופריך והא אמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא. ומשני לדברי האומר חובה קאמר. - ואם איתא, למה לי לדחוקה ולאוקומא כמאן דאמר חובא, הא מצי לאוקומה כדעתיה דרב גופיה דאי צלי לה חדא זימנא הא שוי אנפשיה כחובה ולוקמה בהכין. ואפילו בגברא דלא צלי ליה, מכל מקום מצוה איכא, והשתא תפלת נעילה פטר ליה מההיא מצוה? ויש לי לומר דאין הכי נמי, ואדרבה למ"ד תפלת ערבית רשות שייכא הא דרב טפי, דאי למאן דאמר חובה, אמאי פטר ליה תפלת נעילה? אבל השתא דתפלת ערבית רשות כעין מצוה אתיא תפלת נעילה ופטר לה והכי נמי איתא בירושלמי בפירקין דגרס התם: "אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן תפלת הערב מהו? ר"ג אומר חובה. ר' יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא אתיאן אילין פלוגתא כאילין פלוגתא, מר דמר חובא- אין נעילה פוטרת של ערב..." והא דלא מתרץ לה התם הכין משום דבעית לתרוצה במאי דסליק אדעתיה דמקשה ולמ"ד רשות לא פטורא דרשות גמור הוא ואוקמה כמ"ד חובה ודלא כסברא דירושלמי דהכא.<br />
<br />
ואלא מיהו אכתי קשיא, דאי איתא דכי צלי לה חדא זימנא שויא אנפשיה חובא, מאי קא קשיא ליה? דהא נהוג עלמא לצלויי והוה ליה חובה!? ואיכא למימר דהכא נמי טעי בדרב דרב חובא משוי ליה מכי צלי לה חדא זימנא והוו מצי לשנויי הכין אלא דלרווחא דמילתא קא משני ליה כדסברא דקא סלקא דעתין. ובתוס' אמרו דאפילו למ"ד רשות, בכדי לא מבטלינן ליה, והיינו דרב דאמר אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, דמשמע הא לאו הכין מחזירין אותו. והיינו נמי דר' יוחנן דאמר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וההיא דיומא דפריך והאמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא, דמשמע דלמ"ד רשות פטור לגמרי, דאיכא למימר דהתם נמי לאו בחנם מבטל ליה אלא משום טירחא דאריכות תענית והשתא אתי שפיר ההיא דשבת.<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===ריטב"א===<br />
ה'''ריטב"א''' פוסק דווקא כשמואל, ומביאים חיזוקים לפסוק כך.{{להשלים}}<br />
<br />
===רא"ה===<br />
ה'''רא"ה''' {{מ|פסקה תפילת הערב אין קבע}} לא מביא את כל החילוקים - ופוסק שאכן תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
===הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|א' ו'}} פוסק שתפילת ערבית לא חובה, והסיבה שנוהגים בה חובה היא שנהגו בני ישראל בכל המקומות להתפלל ערבית - וקבלוה עליהם כחובה.<br />
{{ציטוט|תוכן=וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה:}}<br />
וכן גם פוסק הרמב"ם {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ג|ז|ג' ז'}} ואומר שאפשר להתפלל תפילת ערבית בלילי שבת קודם שתשקע החמה - כי תפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה. {{מ|בתנאי שיקרא ק"ש בזמנה אחרי צאת הכוכבים}} וכן גם פוסק {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ט|ט|ט' ט'}} שזו הסיבה שאין חזרת הש"ץ בערבית - כי תפילת ערבית רשות. וכן {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|י' ו'}} התחיל להתפלל ערבית ובאמצע נזכר שכבר התפלל - לא עוצר תפילתו - כי מראש מכוונים בערבית על דעת שאינה חובה. <br />
<br />
== סיכום הסברות ==<br />
<br />
=== חיזוקים למ"ד ערבית חובה ===<br />
<br />
# לא אוכלים לפני ק"ש ותפילת ערבית - שמא ישכח.<br />
# שכח להתפלל ערבית - מתפלל שחרית שניים.<br />
# שכח יעלה ויבוא בערבית - לא חוזר, אבל מהסיבה כי לא מקדשים את החודש בלילה.<br />
# שכח להבדיל בתפילה במוצ"ש - אינו חוזר, אבל מהסיבה כי מבדיל על הכוס.<br />
# המעשה עם רבן גמליאל ששאל אם יש מי שחולק על כך שתפילת ערבית חובה.<br />
<br />
=== חיזוקים למ"ד ערבית רשות ===<br />
<br />
# <br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*[[חיוב נשים בתפילת ערבית]]<br />
*[[יסוד החיוב בתפילה]]<br />
*<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://din.org.il/2012/11/22/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94/ תפילת ערבית: רשות או חובה?] באתר דין<br />
*[https://olamot.net/shiur/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA תפילת ערבית רשות], באתר עולמות<br />
*[https://ph.yhb.org.il/02-25-02/ תפילת עמידה של ערבית], בספר תפילה פניני הלכה<br />
<br />
*<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<references group="" responsive="1"></references></div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95_%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94&diff=19186תפילת ערבית רשות או חובה2022-02-08T10:55:30Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||{{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב|בכותרת=כן}}||{{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|א' ו'|בכותרת=כן}}|{{טור|אורח חיים|רלז}}}}<br />
<br />
האם חובה להתפלל תפילת ערבית, או שמדובר על מצווה או על רשות?<br />
<br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
בגמרא {{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב}} מובאת משנה שאומרת: "תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע". הגמרא אומרת שכוונת המשנה היא כמאן דאמר שתפילת ערבית רשות. כי אם הכוונה היתה שאין לה קבע - שאפשר להתפלל כל הלילה - המשנה היתה אומרת "תְּפִלַּת הָעֶרֶב כׇּל הַלַּיְלָה".<br />
<br />
מובאת בגמרא מחלוקת תנאים ואמוראים על זה{{הערה|בגמרא שם מובאת גם המחלוקת המפורסמת בין לרבן גמליאל לרבי יהושע. שתלמיד בא ושאל גם את רבן גמליאל וגם את רבי יהושע מה דין תפילת ערבית. רבי יהושע אמר רשות ורבן גמליאל אמר חובה. ושרבן גמליאל העמיד את רבי יהושע וחכמים הדיחו אותו ומינו את רבי אליעזר במקום. אך לא נראה שלסיפור יש נפק"מ לדין}}:<br />
<br />
'''רבן גמליאל''': תפילת ערבית חובה. - כך הלכה לפי '''אביי ושמואל'''.<br />
<br />
'''רבי יהושע''': תפילת ערבית רשות. - כך הלכה לפי '''רב[א]'''{{הערה|מחלוקת בגרסאות האם זה רב או רבא}}<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רי"ף===<br />
ה'''רי"ף''' {{רי"ף|ברכות|יח|ב|י"ח ב'}} פוסק שהלכה כרבא שתפילת ערבית רשות, אבל הוא שזה רשות רק אם לא התפלל ערבית עדיין, אבל אם כבר התפלל תפילת ערבית - כבר הפך אותה לחובה על עצמו.<br />
<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===תוספות===<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.26a.15.1|ברכות כו. ד"ה טעה}} אומר שבעיקרון הלכה כרבא באיסורים - ורב אומר שתפילת ערבית רשות. ולכן כך אמורה להיות ההלכה. אבל הוא מקשה שתי קושיות:<br />
<br />
#"טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים" - ואם תפילת ערבית רשות - למה הוא צריך להשלים?<br />
#שנינו {{גמרא|ברכות|ל|ב|ל:}} ש"טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה", ואם תפילת ערבית באמת רשות - למה היינו צריכים את התירוץ הזה? מספיק להגיד שלא מחזירים אותו כי תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
מתרץ תוספות שזה שאמרנו תפילת ערבית רשות הכוונה רק שאם יש לו מצווה אחרת עוברת - אז אמרנו שלא יתפלל משום המצווה האחרת שעוברת, אבל לחינם אין לבטלה.<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
רבינו יונה מקשה את הקושיות של התוספות, ומביא מספר תירוצים:<br />
<br />
#'''בעל הלכות גדולות -''' <u>מה שאמרנו שתפילת ערבית רשות, זה דווקא אם לא התפלל ערבית עדיין</u>. <u>אבל אם התפלל תפילת ערבית החשיב אותה כחובה על עצמו.</u> ולכן - אם לא התפלל ערבית צריך לחזור, ואם לא הזכיר יעלה ויבוא היינו צריכים את הטעם של שאין מקדשים את החודש בלילה.<br />
#מסביר את תירוץ '''רבינו יצחק הזקן''' (כנראה תירוץ תוספות לעיל) שהכוונה ברשות - <u>זה שזה לא חובה כמו יוצר ומנחה, אלא שזה מצווה</u>, ומצווה לגבי חובה קוראים לזה "רשות". ומביא ראיה מהגמרא בשבת {{גמרא|שבת|ט|ב|ט:}} שאמרנו שמי שלא התפלל תפילת ערבית - אם כבר התיר את חגורתו - לא מטריחים אותו. הא שאם לא התיר את חגורתו - מטריחים אותו. כי זה לא רשות גמורה, אלא "רק" מצווה. אלא שודאי מצווה גמורה להתפלל ערבית, ויש להתפלל אותה איפה שאין טורח<br />
<br />
רבינו יונה ממשיך ומקשה מהגמרא ביומא {{גמרא|יומא|פז|ב|פז:}} שאומרת שתפילת נעילה ביוה"כ פוטרת את ערבית, ואם ערבית מצווה או חובה - איך היא פוטרת. <br />
<br />
'''לדעת ר"י הזקן''' מתרץ שאפשר שהוא עייף ויגע מהתפילות והצום וכמאן שהתיר את חגורו דמי. <br />
<br />
'''אבל לדעת בה"ג''' קשה - שאם מדובר על אדם שכבר קבע על עצמו ערבית כחובה - איך יתכן שנתיר לו כאן שנעילה יפטור אותו מערבית. ואם לא קבע לעצמו את ערבית כחובה - למה בכלל צריך להגיד שנעילה פוטרת אותו?<br />
<br />
ולכן אומר שהתירוץ של ר"י הזקן הוא עיקר.<br />
<br />
אומר שהרי"ף כתב את שניהם - ודווקא חיזק יותר את התירוץ של בה"ג.<br />
<br />
===רשב"א===<br />
ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הרשב"א_על_הש"ס/ברכות/פרק_ד#דף_כז_עמוד_א|כז.}} מביא שהגאונים פסקו כרבא - כי הלכה כרבא באיסורים וגם כי בגלל שתפילה שדרבנן הולכים אחרי המקל.<br />
<br />
ומביא את הסבר הבה"ג שאם התפלל פעם אחת - כבר הפך את התפילה מבחינתו לחובה. ומביא את התירוץ שמדובר על מצווה ולא רשות גמורה.<br />
<br />
<br />
'''ומיהו קשיא''' - דאי מצוה עליה לצלויי ומיד שוייה אנפשיה כחובה, א"כ ההיא דשבת לא מתוקמא אלא בזימנא קמייתא דבעי לצלויי. ועוד, דאמרינן ביומא (צז:) א"ר תפלה נעילה פוטר של ערבית. ופריך והא אמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא. ומשני לדברי האומר חובה קאמר. - ואם איתא, למה לי לדחוקה ולאוקומא כמאן דאמר חובא, הא מצי לאוקומה כדעתיה דרב גופיה דאי צלי לה חדא זימנא הא שוי אנפשיה כחובה ולוקמה בהכין. ואפילו בגברא דלא צלי ליה, מכל מקום מצוה איכא, והשתא תפלת נעילה פטר ליה מההיא מצוה? ויש לי לומר דאין הכי נמי, ואדרבה למ"ד תפלת ערבית רשות שייכא הא דרב טפי, דאי למאן דאמר חובה, אמאי פטר ליה תפלת נעילה? אבל השתא דתפלת ערבית רשות כעין מצוה אתיא תפלת נעילה ופטר לה והכי נמי איתא בירושלמי בפירקין דגרס התם: "אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן תפלת הערב מהו? ר"ג אומר חובה. ר' יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא אתיאן אילין פלוגתא כאילין פלוגתא, מר דמר חובא- אין נעילה פוטרת של ערב..." והא דלא מתרץ לה התם הכין משום דבעית לתרוצה במאי דסליק אדעתיה דמקשה ולמ"ד רשות לא פטורא דרשות גמור הוא ואוקמה כמ"ד חובה ודלא כסברא דירושלמי דהכא.<br />
<br />
ואלא מיהו אכתי קשיא, דאי איתא דכי צלי לה חדא זימנא שויא אנפשיה חובא, מאי קא קשיא ליה? דהא נהוג עלמא לצלויי והוה ליה חובה!? ואיכא למימר דהכא נמי טעי בדרב דרב חובא משוי ליה מכי צלי לה חדא זימנא והוו מצי לשנויי הכין אלא דלרווחא דמילתא קא משני ליה כדסברא דקא סלקא דעתין. ובתוס' אמרו דאפילו למ"ד רשות, בכדי לא מבטלינן ליה, והיינו דרב דאמר אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, דמשמע הא לאו הכין מחזירין אותו. והיינו נמי דר' יוחנן דאמר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וההיא דיומא דפריך והאמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא, דמשמע דלמ"ד רשות פטור לגמרי, דאיכא למימר דהתם נמי לאו בחנם מבטל ליה אלא משום טירחא דאריכות תענית והשתא אתי שפיר ההיא דשבת.<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===ריטב"א===<br />
ה'''ריטב"א''' פוסק דווקא כשמואל, ומביאים חיזוקים לפסוק כך.{{להשלים}}<br />
<br />
===רא"ה===<br />
ה'''רא"ה''' {{מ|פסקה תפילת הערב אין קבע}} לא מביא את כל החילוקים - ופוסק שאכן תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
===הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|א' ו'}} פוסק שתפילת ערבית לא חובה, והסיבה שנוהגים בה חובה היא שנהגו בני ישראל בכל המקומות להתפלל ערבית - וקבלוה עליהם כחובה.<br />
{{ציטוט|תוכן=וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה:}}<br />
וכן גם פוסק הרמב"ם {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ג|ז|ג' ז'}} ואומר שאפשר להתפלל תפילת ערבית בלילי שבת קודם שתשקע החמה - כי תפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה. {{מ|בתנאי שיקרא ק"ש בזמנה אחרי צאת הכוכבים}} וכן גם פוסק {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ט|ט|ט' ט'}} שזו הסיבה שאין חזרת הש"ץ בערבית - כי תפילת ערבית רשות. וכן {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|י' ו'}} התחיל להתפלל ערבית ובאמצע נזכר שכבר התפלל - לא עוצר תפילתו - כי מראש מכוונים בערבית על דעת שאינה חובה. <br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*[[חיוב נשים בתפילת ערבית]]<br />
*[[יסוד החיוב בתפילה]]<br />
*<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://din.org.il/2012/11/22/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94/ תפילת ערבית: רשות או חובה?] באתר דין<br />
*[https://olamot.net/shiur/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA תפילת ערבית רשות], באתר עולמות<br />
*[https://ph.yhb.org.il/02-25-02/ תפילת עמידה של ערבית], בספר תפילה פניני הלכה<br />
<br />
*<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<references group="" responsive="1"></references></div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95_%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94&diff=19185תפילת ערבית רשות או חובה2022-02-08T10:53:53Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>האם חובה להתפלל תפילת ערבית, או שמדובר על מצווה או על רשות?<br />
<br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
בגמרא {{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב}} מובאת משנה שאומרת: "תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע". הגמרא אומרת שכוונת המשנה היא כמאן דאמר שתפילת ערבית רשות. כי אם הכוונה היתה שאין לה קבע - שאפשר להתפלל כל הלילה - המשנה היתה אומרת "תְּפִלַּת הָעֶרֶב כׇּל הַלַּיְלָה".<br />
<br />
מובאת בגמרא מחלוקת תנאים ואמוראים על זה{{הערה|בגמרא שם מובאת גם המחלוקת המפורסמת בין לרבן גמליאל לרבי יהושע. שתלמיד בא ושאל גם את רבן גמליאל וגם את רבי יהושע מה דין תפילת ערבית. רבי יהושע אמר רשות ורבן גמליאל אמר חובה. ושרבן גמליאל העמיד את רבי יהושע וחכמים הדיחו אותו ומינו את רבי אליעזר במקום. אך לא נראה שלסיפור יש נפק"מ לדין}}:<br />
<br />
'''רבן גמליאל''': תפילת ערבית חובה. - כך הלכה לפי '''אביי ושמואל'''.<br />
<br />
'''רבי יהושע''': תפילת ערבית רשות. - כך הלכה לפי '''רב[א]'''{{הערה|מחלוקת בגרסאות האם זה רב או רבא}}<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רי"ף===<br />
ה'''רי"ף''' {{רי"ף|ברכות|יח|ב|י"ח ב'}} פוסק שהלכה כרבא שתפילת ערבית רשות, אבל הוא שזה רשות רק אם לא התפלל ערבית עדיין, אבל אם כבר התפלל תפילת ערבית - כבר הפך אותה לחובה על עצמו.<br />
<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===תוספות===<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.26a.15.1|ברכות כו. ד"ה טעה}} אומר שבעיקרון הלכה כרבא באיסורים - ורב אומר שתפילת ערבית רשות. ולכן כך אמורה להיות ההלכה. אבל הוא מקשה שתי קושיות:<br />
<br />
#"טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים" - ואם תפילת ערבית רשות - למה הוא צריך להשלים?<br />
#שנינו {{גמרא|ברכות|ל|ב|ל:}} ש"טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה", ואם תפילת ערבית באמת רשות - למה היינו צריכים את התירוץ הזה? מספיק להגיד שלא מחזירים אותו כי תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
מתרץ תוספות שזה שאמרנו תפילת ערבית רשות הכוונה רק שאם יש לו מצווה אחרת עוברת - אז אמרנו שלא יתפלל משום המצווה האחרת שעוברת, אבל לחינם אין לבטלה.<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
רבינו יונה מקשה את הקושיות של התוספות, ומביא מספר תירוצים:<br />
<br />
#'''בעל הלכות גדולות -''' <u>מה שאמרנו שתפילת ערבית רשות, זה דווקא אם לא התפלל ערבית עדיין</u>. <u>אבל אם התפלל תפילת ערבית החשיב אותה כחובה על עצמו.</u> ולכן - אם לא התפלל ערבית צריך לחזור, ואם לא הזכיר יעלה ויבוא היינו צריכים את הטעם של שאין מקדשים את החודש בלילה.<br />
#מסביר את תירוץ '''רבינו יצחק הזקן''' (כנראה תירוץ תוספות לעיל) שהכוונה ברשות - <u>זה שזה לא חובה כמו יוצר ומנחה, אלא שזה מצווה</u>, ומצווה לגבי חובה קוראים לזה "רשות". ומביא ראיה מהגמרא בשבת {{גמרא|שבת|ט|ב|ט:}} שאמרנו שמי שלא התפלל תפילת ערבית - אם כבר התיר את חגורתו - לא מטריחים אותו. הא שאם לא התיר את חגורתו - מטריחים אותו. כי זה לא רשות גמורה, אלא "רק" מצווה. אלא שודאי מצווה גמורה להתפלל ערבית, ויש להתפלל אותה איפה שאין טורח<br />
<br />
רבינו יונה ממשיך ומקשה מהגמרא ביומא {{גמרא|יומא|פז|ב|פז:}} שאומרת שתפילת נעילה ביוה"כ פוטרת את ערבית, ואם ערבית מצווה או חובה - איך היא פוטרת. <br />
<br />
'''לדעת ר"י הזקן''' מתרץ שאפשר שהוא עייף ויגע מהתפילות והצום וכמאן שהתיר את חגורו דמי. <br />
<br />
'''אבל לדעת בה"ג''' קשה - שאם מדובר על אדם שכבר קבע על עצמו ערבית כחובה - איך יתכן שנתיר לו כאן שנעילה יפטור אותו מערבית. ואם לא קבע לעצמו את ערבית כחובה - למה בכלל צריך להגיד שנעילה פוטרת אותו?<br />
<br />
ולכן אומר שהתירוץ של ר"י הזקן הוא עיקר.<br />
<br />
אומר שהרי"ף כתב את שניהם - ודווקא חיזק יותר את התירוץ של בה"ג.<br />
<br />
===רשב"א===<br />
ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הרשב"א_על_הש"ס/ברכות/פרק_ד#דף_כז_עמוד_א|כז.}} מביא שהגאונים פסקו כרבא - כי הלכה כרבא באיסורים וגם כי בגלל שתפילה שדרבנן הולכים אחרי המקל.<br />
<br />
ומביא את הסבר הבה"ג שאם התפלל פעם אחת - כבר הפך את התפילה מבחינתו לחובה. ומביא את התירוץ שמדובר על מצווה ולא רשות גמורה.<br />
<br />
<br />
'''ומיהו קשיא''' - דאי מצוה עליה לצלויי ומיד שוייה אנפשיה כחובה, א"כ ההיא דשבת לא מתוקמא אלא בזימנא קמייתא דבעי לצלויי. ועוד, דאמרינן ביומא (צז:) א"ר תפלה נעילה פוטר של ערבית. ופריך והא אמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא. ומשני לדברי האומר חובה קאמר. - ואם איתא, למה לי לדחוקה ולאוקומא כמאן דאמר חובא, הא מצי לאוקומה כדעתיה דרב גופיה דאי צלי לה חדא זימנא הא שוי אנפשיה כחובה ולוקמה בהכין. ואפילו בגברא דלא צלי ליה, מכל מקום מצוה איכא, והשתא תפלת נעילה פטר ליה מההיא מצוה? ויש לי לומר דאין הכי נמי, ואדרבה למ"ד תפלת ערבית רשות שייכא הא דרב טפי, דאי למאן דאמר חובה, אמאי פטר ליה תפלת נעילה? אבל השתא דתפלת ערבית רשות כעין מצוה אתיא תפלת נעילה ופטר לה והכי נמי איתא בירושלמי בפירקין דגרס התם: "אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן תפלת הערב מהו? ר"ג אומר חובה. ר' יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא אתיאן אילין פלוגתא כאילין פלוגתא, מר דמר חובא- אין נעילה פוטרת של ערב..." והא דלא מתרץ לה התם הכין משום דבעית לתרוצה במאי דסליק אדעתיה דמקשה ולמ"ד רשות לא פטורא דרשות גמור הוא ואוקמה כמ"ד חובה ודלא כסברא דירושלמי דהכא.<br />
<br />
ואלא מיהו אכתי קשיא, דאי איתא דכי צלי לה חדא זימנא שויא אנפשיה חובא, מאי קא קשיא ליה? דהא נהוג עלמא לצלויי והוה ליה חובה!? ואיכא למימר דהכא נמי טעי בדרב דרב חובא משוי ליה מכי צלי לה חדא זימנא והוו מצי לשנויי הכין אלא דלרווחא דמילתא קא משני ליה כדסברא דקא סלקא דעתין. ובתוס' אמרו דאפילו למ"ד רשות, בכדי לא מבטלינן ליה, והיינו דרב דאמר אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, דמשמע הא לאו הכין מחזירין אותו. והיינו נמי דר' יוחנן דאמר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וההיא דיומא דפריך והאמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא, דמשמע דלמ"ד רשות פטור לגמרי, דאיכא למימר דהתם נמי לאו בחנם מבטל ליה אלא משום טירחא דאריכות תענית והשתא אתי שפיר ההיא דשבת.<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===ריטב"א===<br />
ה'''ריטב"א''' פוסק דווקא כשמואל, ומביאים חיזוקים לפסוק כך.{{להשלים}}<br />
<br />
===רא"ה===<br />
ה'''רא"ה''' {{מ|פסקה תפילת הערב אין קבע}} לא מביא את כל החילוקים - ופוסק שאכן תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
===הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|א' ו'}} פוסק שתפילת ערבית לא חובה, והסיבה שנוהגים בה חובה היא שנהגו בני ישראל בכל המקומות להתפלל ערבית - וקבלוה עליהם כחובה.<br />
{{ציטוט|תוכן=וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה:}}<br />
וכן גם פוסק הרמב"ם {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ג|ז|ג' ז'}} ואומר שאפשר להתפלל תפילת ערבית בלילי שבת קודם שתשקע החמה - כי תפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה. {{מ|בתנאי שיקרא ק"ש בזמנה אחרי צאת הכוכבים}} וכן גם פוסק {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ט|ט|ט' ט'}} שזו הסיבה שאין חזרת הש"ץ בערבית - כי תפילת ערבית רשות. וכן {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|י' ו'}} התחיל להתפלל ערבית ובאמצע נזכר שכבר התפלל - לא עוצר תפילתו - כי מראש מכוונים בערבית על דעת שאינה חובה. <br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*[[חיוב נשים בתפילת ערבית]]<br />
*[[יסוד החיוב בתפילה]]<br />
*<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
* [https://din.org.il/2012/11/22/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94/ תפילת ערבית: רשות או חובה?] באתר דין<br />
* [https://olamot.net/shiur/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA תפילת ערבית רשות], באתר עולמות<br />
* [https://ph.yhb.org.il/02-25-02/ תפילת עמידה של ערבית], בספר תפילה פניני הלכה<br />
<br />
*<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<references group="" responsive="1"></references></div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95_%D7%97%D7%95%D7%91%D7%94&diff=19182תפילת ערבית רשות או חובה2022-02-07T10:19:34Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "האם חובה להתפלל תפילת ערבית, או שמדובר על מצווה או על רשות? == מקור הדין בגמרא == בגמרא {{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב}} מובאת משנה שאומרת: "תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע". הגמרא אומרת שכוונת המשנה היא כמאן דאמר שתפילת ערבית רשות. כי אם הכוונה היתה שאין לה ק..."</p>
<hr />
<div>האם חובה להתפלל תפילת ערבית, או שמדובר על מצווה או על רשות?<br />
<br />
== מקור הדין בגמרא ==<br />
בגמרא {{גמרא|ברכות|כז|ב|ברכות כז ע"ב}} מובאת משנה שאומרת: "תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע". הגמרא אומרת שכוונת המשנה היא כמאן דאמר שתפילת ערבית רשות. כי אם הכוונה היתה שאין לה קבע - שאפשר להתפלל כל הלילה - המשנה היתה אומרת "תְּפִלַּת הָעֶרֶב כׇּל הַלַּיְלָה".<br />
<br />
מובאת בגמרא מחלוקת תנאים ואמוראים על זה{{הערה|בגמרא שם מובאת גם המחלוקת המפורסמת בין לרבן גמליאל לרבי יהושע. שתלמיד בא ושאל גם את רבן גמליאל וגם את רבי יהושע מה דין תפילת ערבית. רבי יהושע אמר רשות ורבן גמליאל אמר חובה. ושרבן גמליאל העמיד את רבי יהושע וחכמים הדיחו אותו ומינו את רבי אליעזר במקום. אך לא נראה שלסיפור יש נפק"מ לדין}}:<br />
<br />
'''רבן גמליאל''': תפילת ערבית חובה. - כך הלכה לפי '''אביי'''.<br />
<br />
'''רבי יהושע''': תפילת ערבית רשות. - כך הלכה לפי '''רב(א)'''{{הערה|מחלוקת בגרסאות אם זה רב או רבא}}<br />
<br />
== ראשונים ==<br />
<br />
=== רי"ף ===<br />
ה'''רי"ף''' {{רי"ף|ברכות|יח|ב|י"ח ב'}} פוסק שהלכה כרבא שתפילת ערבית רשות, אבל הוא שזה רשות רק אם לא התפלל ערבית עדיין, אבל אם כבר התפלל תפילת ערבית - כבר הפך אותה לחובה על עצמו.<br />
<br />
=== תוספות ===<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.26a.15.1|ברכות כו. ד"ה טעה}} אומר שבעיקרון הלכה כרבא באיסורים - ורב אומר שתפילת ערבית רשות. ולכן כך אמורה להיות ההלכה. אבל הוא מקשה שתי קושיות:<br />
<br />
# "טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים" - ואם תפילת ערבית רשות - למה הוא צריך להשלים?<br />
# שנינו {{גמרא|ברכות|ל|ב|ל:}} ש"טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה", ואם תפילת ערבית באמת רשות - למה היינו צריכים את התירוץ הזה? מספיק להגיד שלא מחזירים אותו כי תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
מתרץ תוספות שזה שאמרנו תפילת ערבית רשות הכוונה רק שאם יש לו מצווה אחרת עוברת - אז אמרנו שלא יתפלל משום המצווה האחרת שעוברת, אבל לחינם אין לבטלה.<br />
<br />
=== רבינו יונה ===<br />
רבינו יונה מקשה את הקושיות של התוספות, ומביא מספר תירוצים:<br />
<br />
# '''בעל הלכות גדולות -''' <u>מה שאמרנו שתפילת ערבית רשות, זה דווקא אם לא התפלל ערבית עדיין</u>. <u>אבל אם התפלל תפילת ערבית החשיב אותה כחובה על עצמו.</u> ולכן - אם לא התפלל ערבית צריך לחזור, ואם לא הזכיר יעלה ויבוא היינו צריכים את הטעם של שאין מקדשים את החודש בלילה.<br />
# מסביר את תירוץ '''רבינו יצחק הזקן''' (כנראה תירוץ תוספות לעיל) שהכוונה ברשות - <u>זה שזה לא חובה כמו יוצר ומנחה, אלא שזה מצווה</u>, ומצווה לגבי חובה קוראים לזה "רשות". ומביא ראיה מהגמרא בשבת {{גמרא|שבת|ט|ב|ט:}} שאמרנו שמי שלא התפלל תפילת ערבית - אם כבר התיר את חגורתו - לא מטריחים אותו. הא שאם לא התיר את חגורתו - מטריחים אותו. כי זה לא רשות גמורה, אלא "רק" מצווה. אלא שודאי מצווה גמורה להתפלל ערבית, ויש להתפלל אותה איפה שאין טורח<br />
<br />
רבינו יונה ממשיך ומקשה מהגמרא ביומא {{גמרא|יומא|פז|ב|פז:}} שאומרת שתפילת נעילה ביוה"כ פוטרת את ערבית, ואם ערבית מצווה או חובה - איך היא פוטרת. <br />
<br />
'''לדעת ר"י הזקן''' מתרץ שאפשר שהוא עייף ויגע מהתפילות והצום וכמאן שהתיר את חגורו דמי. <br />
<br />
'''אבל לדעת בה"ג''' קשה - שאם מדובר על אדם שכבר קבע על עצמו ערבית כחובה - איך יתכן שנתיר לו כאן שנעילה יפטור אותו מערבית. ואם לא קבע לעצמו את ערבית כחובה - למה בכלל צריך להגיד שנעילה פוטרת אותו?<br />
<br />
ולכן אומר שהתירוץ של ר"י הזקן הוא עיקר.<br />
<br />
אומר שהרי"ף כתב את שניהם - ודווקא חיזק יותר את התירוץ של בה"ג.<br />
<br />
=== רשב"א ===<br />
ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט|חידושי_הרשב"א_על_הש"ס/ברכות/פרק_ד#דף_כז_עמוד_א|כז.}} מביא שהגאונים פסקו כרבא - כי הלכה כרבא באיסורים וגם כי בגלל שתפילה שדרבנן הולכים אחרי המקל.<br />
<br />
ומביא את הסבר הבה"ג שאם התפלל פעם אחת - כבר הפך את התפילה מבחינתו לחובה. ומביא את התירוץ שמדובר על מצווה ולא רשות גמורה.<br />
<br />
'''ומיהו קשיא''' - דאי מצוה עליה לצלויי ומיד שוייה אנפשיה כחובה, א"כ ההיא דשבת לא מתוקמא אלא בזימנא קמייתא דבעי לצלויי. ועוד, דאמרינן ביומא (צז:) א"ר תפלה נעילה פוטר של ערבית. ופריך והא אמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא. ומשני לדברי האומר חובה קאמר. - ואם איתא, למה לי לדחוקה ולאוקומא כמאן דאמר חובא, הא מצי לאוקומה כדעתיה דרב גופיה דאי צלי לה חדא זימנא הא שוי אנפשיה כחובה ולוקמה בהכין. ואפילו בגברא דלא צלי ליה, מכל מקום מצוה איכא, והשתא תפלת נעילה פטר ליה מההיא מצוה? ויש לי לומר דאין הכי נמי, ואדרבה למ"ד תפלת ערבית רשות שייכא הא דרב טפי, דאי למאן דאמר חובה, אמאי פטר ליה תפלת נעילה? אבל השתא דתפלת ערבית רשות כעין מצוה אתיא תפלת נעילה ופטר לה והכי נמי איתא בירושלמי בפירקין דגרס התם: "אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן תפלת הערב מהו? ר"ג אומר חובה. ר' יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא אתיאן אילין פלוגתא כאילין פלוגתא, מר דמר חובא- אין נעילה פוטרת של ערב..." והא דלא מתרץ לה התם הכין משום דבעית לתרוצה במאי דסליק אדעתיה דמקשה ולמ"ד רשות לא פטורא דרשות גמור הוא ואוקמה כמ"ד חובה ודלא כסברא דירושלמי דהכא.<br />
<br />
ואלא מיהו אכתי קשיא, דאי איתא דכי צלי לה חדא זימנא שויא אנפשיה חובא, מאי קא קשיא ליה? דהא נהוג עלמא לצלויי והוה ליה חובה!? ואיכא למימר דהכא נמי טעי בדרב דרב חובא משוי ליה מכי צלי לה חדא זימנא והוו מצי לשנויי הכין אלא דלרווחא דמילתא קא משני ליה כדסברא דקא סלקא דעתין. ובתוס' אמרו דאפילו למ"ד רשות, בכדי לא מבטלינן ליה, והיינו דרב דאמר אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, דמשמע הא לאו הכין מחזירין אותו. והיינו נמי דר' יוחנן דאמר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וההיא דיומא דפריך והאמר רב תפלת ערבית רשות ולמה לי פטורא, דמשמע דלמ"ד רשות פטור לגמרי, דאיכא למימר דהתם נמי לאו בחנם מבטל ליה אלא משום טירחא דאריכות תענית והשתא אתי שפיר ההיא דשבת.<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
=== ריטב"א ===<br />
<br /><br />
<br />
=== רא"ה ===<br />
ה'''רא"ה''' {{מ|פסקה תפילת הערב אין קבע}} לא מביא את כל החילוקים - ופוסק שאכן תפילת ערבית רשות.<br />
<br />
=== הרמב"ם ===<br />
ה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|ו|א' ו'}} פוסק שתפילת ערבית לא חובה, והסיבה שנוהגים בה חובה היא שנהגו בני ישראל בכל המקומות להתפלל ערבית - וקבלוה עליהם כחובה.<br />
{{ציטוט|תוכן=וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה:}}<br />
וכן גם פוסק הרמב"ם {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ג|ז|ג' ז'}} ואומר שאפשר להתפלל תפילת ערבית בלילי שבת קודם שתשקע החמה - כי תפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה. {{מ|בתנאי שיקרא ק"ש בזמנה אחרי צאת הכוכבים}} וכן גם פוסק {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ט|ט|ט' ט'}} שזו הסיבה שאין חזרת הש"ץ בערבית - כי תפילת ערבית רשות. וכן {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|י' ו'}} התחיל להתפלל ערבית ובאמצע נזכר שכבר התפלל - לא עוצר תפילתו - כי מראש מכוונים בערבית על דעת שאינה חובה. <br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*[[חיוב נשים בתפילת ערבית]]<br />
*[[יסוד החיוב בתפילה]]<br />
*<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<references group="" responsive="1"></references></div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A9%D7%9B%D7%A8_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94&diff=19176נטילת שכר עבור לימוד תורה2022-02-02T14:59:54Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|אבות ד ה|||תלמוד תורה ג י|יורה דעה רמו כא}}<br />
האם מותר, ובאילו תנאים, להתפרס או ליטול שכר עבור לימוד תורה.<br />
==פירוש המשניות לרמב"ם==<br />
{{ציטוט|תוכן=רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר: {{ש}}<br />
הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד.{{ש}}<br />
וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.{{ש}}<br />
רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:{{ש}}<br />
אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם.{{ש}}<br />
וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר: וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.{{ש}}<br />
הָא לָמַדְתָּ: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:|מקור={{ויקיטקסט|משנה אבות ד ה|אבות ד ה|סוגריים=לא}}}}<br />
בפתיחתו לפירוש משנה זו כותב הרמב"ם כי הוא מודע לכך שדבריו "לא יאות (לא ימצאו חן) לרוב חכמי התורה הגדולים ואפשר לכולן." אך הרמב"ם כותב שבכל זאת הוא בחר להגיד את דבריו. בפירושו הוא כותב שאסור לאדם ליהנות בעולם הזה מהתורה, ומי שעושה כך - הכרית את נפשו מהעולם הבא. ושלצערנו, אנשים מתרשלים בדבר זה וקבעו שחובה על האדם לפרנס תלמידי חכמים. הנהגה זאת טעות מוחלטת ואין לה מקור בתורתנו, ובנוסף, לא ראינו מקור בחז"ל לכך שהם קבצו נדבות לישיבה או למרביצי תורה, אלא כל אחד חי על ידי מעשה ידיו, אחד העשיר ואחד העני, ולא שחס וחלילה אנשי דורם לא היו מתנדבים, אלא אותו תלמיד חכם העני ידע שאסור לו לקחת מהציבור, אלא היה מתפרנס מכוחות עצמו.<br />
<br />
הרמב"ם מביא מספר ראיות לכך:<br />
<br />
א. הלל הזקן היה חוטב עצים במקצועו ובנוסף למד אצל שמעיה ואבטליון {{גמרא|יומא|לה|ב|יומא לה ב}}.<br />
<br />
ב. חנניה בן דוסא, שבת-קול מעידה עליו שכל העולם ניזון בזכותו, היה מסתפק בקב חרובים מערב שבת עד ערב שבת ולא ביקש מאף אחד שיפרנסו {{גמרא|ברכות|יז|ב|ברכות יז ב}}.<br />
<br />
ג. קרנא היה דיין בא"י והיה דולה מים, וכשהיו באים לפניו בעלי הדינים היה אומר להם או שיביאו מישהו שידלה במקומו או שיתנו לו שכר בטלה על זה שהוא לא עובד {{גמרא|כתובות|קה|ב|כתובות קה א}}.<br />
<br />
ד. לא מצינו מקור לתלמיד חכם עני שגער על אנשי דורו שלא מפרנסים אותו. <br />
<br />
ה. מעשה בבעל כרם שתמיד היו גונבים לו ענבים מהכרם בתדירות והיה מצטער על כך כל עונת הבצירה, ולאחר זמן הבצירה היו אנשים באים <br />
ואוספים את הצימוקים שהיו נשארים שהם היו הפקר ומותרים לכל, יום אחד עבר ר' טרפון וליקט מאותם צימוקים בעל הכרם חשב שזהו הגנב שהיתנקל עליו כל השנה, התגבר עליו <br />
וקשר אותו בתוך שק , ר' טרפון הבין שהוא עומד להשליך אותו לנהר וישר צעק "אוי לך טרפון שזה הורגך" וכאשר בעל הכרם הבין שזה ר' טרפון שחרר אותו,ולאחר מעשה זה ר' טרפון היה מצטער<br />
כל חיו על כך שהציל את עצמו על ידי כיתרה של תורה למרות שהיה עשיר ויכל להציל את עצמו על ידי עשירותו. {{גמרא|נדרים|סב|א|נדרים ס"ב א'}}<br />
<br />
ו. בשנת בצורת רבי היה פותח את אוצרותיו, והיה אומר שרק תלמידי חכמים שלמדו (גמרא,הגדה ,הלכה) שיגיעו עליו והוא יפרנס אותם. יום אחד רבי יונתן בן עמרם <br />
נכנס ואמר לרבי: "פרנסני ככלב וכעורב" ומכאן אנו רואים כמה תלמידי חכמים היו נזהרים ולא היו משתמשים בכיתרה של תורה בשביל להנות בעולם הזה (בבא בתרא ח א').<br />
<br />
אמנם יש שיבואו ויטענו שישנם מקורות המעידים בבירור שאפשר להתפרנס מלימוד תורה, שכן מהפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה"(משלי לא יד') אפשר להבין שהתורה נמשלה לאונית סוחר, ושהיא תדאג לפרנס ולכלכל את העוסק בה. כמו כן, ממה שדרש אביי " הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות - אל יהנה כשמואל הרמתי" (ברכות י ב'). ידוע כי אלישע התארח אצל האישה השונמית אשר כילכלה אותו ואף עשתה לו "עליית קיר קטנה" בה הוא ישן. מכאן ברור כי מותר ליטול שכר על לימוד תורה. ראיות אלו הן ראיות חזקות, אבל הרמב"ם מפריך אותן.<br />
<br />
הרמב"ם מפרש שהפסוק במשלי מדבר על תלמידי חכמים זקנים או בעלי מומים שאין להם מקור פרנסה אחר. מכיוון שרצון התורה "וחי בהם" ולא שימות בהם, התירה להם התורה ליטול שכר על לימוד התורה, אך לאחרים התורה לא התירה. חשוב לציין שלמרות שתלמיד חכם הוא בעל מום, אם הוא יכול להתפרנס בכוחות עצמו - אסור לו ליטול שכר מהציבור. רעיון זה נלמד מרב יוסף, שהיה עיוור,היה אומר<span> </span>:"גדולה מלאכה שמחממת את בעליה" (גיטין סז ב') ולכן עבד למחייתו כסבל של קורות עץ.<br />
ובנוסף לא ראינו שאלישע היה מקבל כסף מהציבור אלא היה אוכל ויושן אצל אנשים שיהיו מארחים אותו ולאחר מכן חוזר לעיסוקו. יתר על כן חז"ל ציינו לשבח את מידתו של שמואל, ששמואל אפילו כשהיה בדרך והיה יכול בשעת הדחק להתארח, בכל זאת בחר שלא לעשות כן.<br />
<br />
===רבנו יונה ור' ברטנורא===<br />
גם ר' יונה ור' ברטנורא בפירושם למשנה מודים לדברי הרמב"ם, ומזכירם חלק מראיותיו. אך ר' ברטנורא מחדש ומתיר לראשי ישיבות ותלמידי חכמים שממונים על הציבור ליטול שכר, <br />
ולא רק זאת אלא מותר להם ליטול שכר כדי להתעשר.(הוא לומד זאת מהגמרא במסכת יומא (דף יח עמוד א) שדורשת את הפסוק "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" - "שיהא גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה, ובעושר. ואחרים אומרים: מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו - תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו". הרי שחובה מוטלת על הציבור להעשיר את הכהן הגדול.<br />
<br />
==פסיקת הרמב"ם==<br />
<br />
הרמב"ם בספר המדע לא חסך במילים קשות ופסק:<br />
'''"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא.''' <br />
לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן. <br />
ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות" (הלכות תלמוד תורה ג י').<br />
<br />
הלכה לאחר מכן הרמב"ם מדגיש את הערך הגדול במתפרנס במעשה ידיו: <br />
"'''מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא''', ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך <br />
וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב". (הלכות תלמוד תורה ג יא')<br />
<br />
('''הטור''' ציטט את דברי הרמב"ם ופסקם להלכה ללא סיוג{ערעור}. (יו"ד הלכות תלמוד תורה רמו כא'))<br />
<br />
==פירוש הכסף משנה על הרמב"ם==<br />
הכסף משנה בפירושו מתייחס לטענות הרמב"ם ומפריך את ראיותיו:<br />
<br />
א. הראיה על הלל הזקן שהיה חוטב עצים אינה נכונה, מדובר שם שעבד בתחילת דרכו כשעוד לא למד תורה אצל שמעיה ואבטליון. <br />
וכשעלה לגדלותו היתכן להגיד שהוא היה עדין חוטב עצים!? אלא מוכרחים לומר שפורנס על ידי הציבור.<br />
<br />
ב. ר' חנניה בן דוסא אם היה רוצה להתעשר לא היה צריך לבקש מבני אדם אלא היה מבקש מהשמים, אלא הוא לא רצה להנות מהעולם הזה אך מעיקר הדין היה לו מותר להתפרנס מהציבור.<br />
<br />
(על הראיה השלישית של הרמב"ם הכסף משנה עונה בשני אופנים מכיוון שהיה לרמב"ם גרסה אחרת <br />
(פי הרמב"ם דולה המים היה קרנא ואילו לפי הכסף משנה דולה המים היה רב הונא ואילו קרנא היה עובד בבדיקת יין)*צריך תיקון*).<br />
<br />
ג.א. קרנא היה בודק את היין ועבודה זו הייתה ללא טורח וברור שמי שהיה מתפרנס ממלאכתו אסור לו ליטול מן הציבור.<br />
<br />
ג.ב. רב הונא היה דולה מים אך הוא היה דולה מים לשדותיו והיה מתפרנס מהם .<br />
<br />
'''מה עם ד?'''<br />
<br />
ה. רב יוסף שהיה נושא קורות לא היה עושה זאת לפרנסה אלא היה עושה זאת להתחמם בעצמו בימים של שלג(הכסף משנה מפרש אליבא דרש"י).<br />
<br />
ו. הרמב"ם שפירש את הפסוק "הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" התיר רק לתלמידי חכמים בעלי מומים וזקנים ליטול שכר כדי שיחיו פירוש זה לא נכון, <br />
הרי גם לסתם עמי ארצות בעלי מומים וזקנים אנו מצווים לתת להם צדקה, וגם יוצא מכאן שלתלמיד חכם אסור לקחת מתנות אך שאנו קוראים את התנ"ך אנו רואים שהיו מגעים לנביא עם שי (שמואל א' פרק ח פסוק ז').<br />
<br />
וכן ראינו גם<span> </span>:<br />
<br />
1.הנשיא היה מפרנס את רבי יוחנן (סוטה כא א').<br />
<br />
2. הפסוק "כי ליושבים לפני ה' יהיה לאכול לשובעה" זאת אומרת שלומדי תורה צרכים לחיות בשובעה (ישיעה פרק כג פסוק יח').<br />
<br />
3. רב אמי נטל את כספי הצדקה והגמרא שואלת למה נטל? ועונה אדם גדול שאני ומותר לו להתפרנס מהציבור (חולין קלד ב').<br />
מכאן אנו ראוים שמותר גם לתלמידי חכמים שלא היו בעלי מומים ליטול שכר מן הציבור.<br />
<br />
ז. הראיה של הרמב"ם עם רבי יונתן בן עמרם היא קושיא עליו! הרי איך אפשר לומר שרבי היה מפרנס תלמידי חכמים למרות שאסור להם לקחת ואף אחד לא גער עליו! <br />
אלא אנו מוכרחים להגיד שרבי יונתן בן עמרם נהג לפנים משורת הדין ולא רצה להנות מכבוד תורתו .<br />
<br />
הכסף משנה חולק על הרמב"ם בפירוש המשנה באבות ומפרש'''''///תביא את המשנה///'''''<br />
ר' ישמעאל התכוון לאנשים שלומדים תורה בשביל שיהיו ראשי ישיבות ויכבדו אותם, או שהם לומדים תורה כמו שאר המקצועות בשביל לקבל כסף כשהם ילמדו אחרים.<br />
ראיה לדבריו "לאהבה את ה' אלהיך" -מלמד שלא אקרא בשביל שיקראוני חכם או בשביל כבוד או כסף וכו' אלא תלמד תורה כדי לעשות ויספקו בידך ללמוד וללמד לשמור ולעשות (נדרים סב א')'''לא הבנתי טוב את הלימוד תנסה לכתוב אותו יותר ברור'''<br />
<br />
'''והמכוון לימודו לשם שמים ואין לו דרך אחר להתפרנס אלא לימודו מותר לו להתפרנס על ידי לימודו''' אך דבר זה מותר לאחד משלושת התנאים הבאים<span> </span>: <br />
<br />
א. יטול שכר מאבות ללימוד בנים או ללימוד האב. ב. יקרב את עמי ארצות לתורה ומצוות. ג. דיין הדן דין אמת .'''''///תנסה למצוא דרך להפריד יותר ברור בין 3 התנאים///'''''<br />
<br />
וכל זה למדנו מכך שתלמידי חכמים היו נוטלים שכרם מהלשכה על כך שהיו מלמדים את הכהנים הלכות שחיטה וקמיצה (כתובות קו א' ) -למדנו מכאן שהסיבה שת"ח שהיו מלמדים הלכות שחיטה וקמיצה היו נוטלים על בך שכר מכיוון שהיה לכהנים ולעם ישראל הנאה מכך לכן היה מותר להם ליטול כסף מלשכה (ראייה לתנאי הראשון של הכס"מ תרומות ישראל "האבות" והכהנים הם "הבנים")<br />
<br />
התוספות העיר על המקום למרות שלמדנו שאסור ליטול שכר על לימוד תורה (פרק 'אין בין המודר') והוא עונה שכאן זה שונה כי הם היו יושבים ולומדים כל היום, <br />
ולציבור היה מחויבות לפרנס אותם מכאן למדנו שלאדם מותר לאדם ליטול כסף מהציבור אך ורק בתנאי שאין לו מקור פרנסה אחר. (ראייה לתנאי השני של הכס"מ אדם שלומד תורה וע"י כך מקרב את עם ישראל לתורה ומצוות ואין לו מקור פרנסה אחר מותר לו ליטול שכר מהציבור).<br />
<br />
הדיינים היו נוטלים תשעים ותשע מנה מהלשכה. גם שם פירשו התוספות בתנאי שאין לו דרך אחרת להתפרנס(ראייה לתנאי השלישי של הכס"מ גם לדיינים מותר להתפרנס מהציבור) <br />
לא רק שמותר לתת להם שכר על כך אלא הגמרא אומרת שאפילו חובה להוסיף להם למרות שהם לא ירצו בכך. (כתובות קה א')<br />
<br />
הכלל שעולה לנו על פי הכס"מ אדם שלומד תורה ואין לו מלאכה להתפרנס בא מותר לו ליטול שכר ע"י לימוד תלמידים או אנשים אחרים <br />
<br />
הכסף משנה בסוף דבריו מנסה לתרץ בניסיונות אחרים את דברי הרמב"ם <br />
<br />
א. הרמב"ם דיבר כאן על אנשים שלומדים תורה ופורקים עול מהמלאכה בשביל להתפרנס מן הציבור לכתחילה .<br />
<br />
ב.אפשר להגיד שהרמב"ם חזר בו ואנו רואים(וגם הוא מודה) שכל חכמי ישראל לא נהגו כך ונטלו כסף מן הציבור.<br />
<br />
''הכסף משנה מסיים את דבריו'' בטענה שגם אם הרמב"ם לא יסכים לדבריו, עדיין יהיה מותר ליטול שכר על לימוד תורה מכיוון שאנו נמצאים במצב של ''' "עת לעשות לה' הפרו תורתך"''' <br />
ואם לא נקיים את לומדי תורה לא יהיו עוד לומדי תורה בעם ישראל, שזהו היתר לכתחילה גם בשביל בחורי ישיבה הרוצים ללמוד וללמד את תורה .<br />
<br />
[[קטגוריה:תלמוד תורה]]<br />
[[קטגוריה:פרנסה]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8&diff=19175חיוב תפילה בציבור2022-02-02T10:08:55Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}<br />
{{מקורות||ברכות ז ב - ח א; פסחים מו א||תפילה ח א|אורח חיים צ ט; צ טז-יז}}<br />
החובה והמעלה של התפילה בציבור, או בשעה שהציבור מתפללים.<br />
==סוגיות הגמרא==<br />
בכמה מקומות בגמרא נזכרה מעלתה של תפילה בציבור בבית הכנסת.<br />
===ברכות===<br />
ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=6b&format=pdf {{גמרא|ברכות|ו|א|ברכות ו א}}], אומר רבין בר רב אדא בשם רב יצחק, שמי שרגיל לבוא לבית הכנסת, ולא בא יום אחד, הקב"ה שואל עליו, שנאמר {{ויקיטקסט|ישעיה נ י|ישעיה נ י}}: "מי בכם ירא ה' שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו". שאם הלך לדבר מצוה - נוגה לו. אך אם הלך לדבר הרשות - אין נוגה לו.<br />
<br />
עוד שם ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=6b&format=pdf (ברכות ו ב)] בשם ר' יוחנן, שכשהקב"ה בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה, מיד הוא כועס, שנאמר (ישעיה נ ב): "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה".<br />
<br />
ובמקום אחר ב'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=7b&format=pdf (ברכות ז ב - ח א)] מובא מעשה ששאל רב יצחק את רב נחמן מדוע לא הגיע לבית הכנסת באותו היום, והשיב לו שלא יכל מחמת תשישותו. אמר לו רב יצחק שעל כל פנים היה לו לאסוף עשרה ולהתפלל איתם, והשיב לו רב נחמן שטירחה היא לו. <BR />אמר לו רב יצחק שאם כן היה לו לשלוח שליח שיודיע לו באיזו שעה הציבור מתפללים, ולהתפלל איתם באותה שעה, אף שאינו עמהם בבית הכנסת. וביסס דבריו על פי דברי ר' יוחנן בשם רשב"י על הפסוק: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", שהשעה שבה הציבור מתפללים היא עת רצון, ולכן יש לכוון את התפילה לשעה זו.<br />
<BR />וכן אומר ר' נתן שם, שאין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים, שנאמר (איוב לו ה): "הן אל כביר לא ימאס". ואמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם.<br />
<br />
ושם בהמשך [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8b&format=pdf (ברכות ח א)] בשם ריש לקיש, כל מי שיש לו בית כנסת בעירו ואינו נכנס לשם להתפלל, נקרא שכן רע, וגורם גלות לו ולבניו. ור' יוחנן תלה את אריכות ימיהם של האנשים בבבל, בכך שהם מקדימים ומעריבים בבתי הכנסיות, וכן אמר ר' יהושע בן לוי לבניו שיעשו כן כדי שיאריכו ימים.<br />
<br />
אמנם חלק מהגמרות הנ"ל ניתן לפרש שהמעלה היא דווקא מצד [[תפילה בבית הכנסת]], ולא מצד התפילה במנין שבו, אך בפשטות הכוונה לתפילה בבית הכנסת בציבור דווקא.<br />
<br />
===פסחים===<br />
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=46&format=pdf (פסחים מו א)] מביאה דברי ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש, שהמהלך בדרך והגיע זמן תפילה צריך ללכת ארבעה מילין. <br />
ומסביר '''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=46&format=pdf (ד"ה לגבל)] שאם יש בית כנסת לפניו בריחוק ד' מילין, צריך ללכת לשם.<br />
<BR />עוד מבואר שם בגמרא, שזהו דווקא כשבית הכנסת נמצא לפניו, אך אם הוא נמצא מאחוריו אינו צריך ללכת אפילו מיל, אך פחות ממיל צריך ללכת גם לאחריו.<br />
<br />
לפי רש"י דברי ר"ש בן לקיש אמורים לגבי תפילה במנין, לומר שהיא חובה גמורה, וצריך לטרוח וללכת ד' מילין כדי לקיימה. <br />
אמנם ראשונים אחרים פירשו שהדברים אמורים לענין אחר. רבנו חננאל פירשה לענין רחיצת ידיים לפני תפילה, ויש מפרשים לעניין עשיית צרכיו לפני תפילה. ולפי פירושים אלו, אין לגמרא זו ענין לסוגייתנו.<br />
<br />
===שחרור עבד כנעני===<br />
ב'''גמרא''' (גיטין לח ב) מובא שר' אליעזר נכנס לבית הכנסת להתפלל ולא מצא שם עשרה, ולכן שחרר את עבדו הכנעני כדי שישלים למנין עשרה. ואף שקיימא לן ש[[המשחרר עבדו עובר בעשה]], שנאמר: "לעולם בהם תעבודו", מתרצת הגמרא שמצוה שאני.<br />
<BR />מעשה זה של ר' אליעזר מובא גם להלן (ברכות מז ב), וגם כאן הגמרא שואלת איך עשה כן, והרי קיימא לן ש[[המשחרר עבדו עובר בעשה]]? ותירצה דמצוה שאני. אלא שכאן הגמרא מוסיפה ומקשה, שהרי מצוה הבאה בעבירה היא, שכל המנין שיש להם הוא רק בגלל העבירה של שחרור העבד? ומתרצת הגמרא - מצוה דרבים שאני.<br />
<br />
ה'''תוספות''' (ברכות מג ב ד"ה מצוה) לומדים מכאן שגם מצוה מדרבנן כמו תפילה, יכולה לדחות עשה של תורה.<br />
<BR />ה'''רמב"ן''' שם (גיטין לח ב ד"ה הא דאמרינן) שואל, איך תפילה בציבור דוחה מצות עשה מהתורה, ומתרץ שכיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ואם לא מוצא עשרה כועס, התירו משום זה לדחות מצות עשה שבתורה. וכן ה'''רשב"א''' שם (לח ב ד"ה הא) אומר שמצוה דרבים שאני ולאפרושי רבים מאיסורא עדיף ולכן מותר. <br />
<BR />אמנם ה'''ריטב"א''' (גיטין לח ב ד"ה מצוה) כתב בשם '''רא"ה''' שלעולם בהם תעבודו אינו עשה גמור אלא איסור דרבנן. וגם ר' עקיבא שאמר 'חובה' הוא מדרבנן.<br />
<br />
==ראשונים==<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=2&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=7&perek=8&halocha=1 (תפילה ח א)] כותב שתפילת הציבור נשמעת תמיד, אפילו אם יש בהם חוטאים, ולכן צריך אדם תמיד לשתף עצמו עם הציבור. ושלא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור.<br />
<BR />משמע בדברי הרמב"ם שאין זו חובה גמורה, אך כן צריך לעשות כדי שתתפילתו תתקבל.<br />
<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x209 (אורח חיים צ)] לעומת זאת כותב, שלא יתפלל אדם אלא בבית הכנסת ועם הציבור, ששם התפילה נשמעת. ורק אם הוא אנוס ואינו יכול ללכת לבית הכנסת, [[#תפילת היחיד בביתו בשעה שהציבור מתפללים|יכוון לשעה שבה הציבור מתפללים]]. והביא גם דברי ריש לקיש שמי שיש לו בית כנסת בעירו ואינו נכנס, נקרא שכן רע.<br />
<BR />ובהמשך דבריו [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x210 (ד"ה גרסינן בפסחים)] הביא דברי הגמרא בפסחים על פי פירוש רש"י, שצריך ללכת עד ד' מיל כדי להתפלל בעשרה. וכתב שפירוש זה של רש"י הוא עיקר, ולכן צריך להשתדל בכל כוחו להתפלל עם הציבור.<br />
<br />
ה'''מהרי"ל''' (הלכות עירובי חצרות ז) מביא בשם '''מהר"י סג"ל''' שלא מצא בשום פוסק שמתיר לערב עירובי תחומין כדי ללכת לבית הכנסת להתפלל בעשרה, מלבד בסמ"ק ובאגודה. והסביר שתפילה בעשרה אינה כל כך מצוה לפי שיכול להתפלל בביתו, ולא מצאנו שחכמים הצריכו להתפלל במנין דווקא. ולכן אין היתר בעירובי תחומין אלא לצורך מצוה כסעודת נישואין ובית האבל וכד'<ref>אמנם ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים תטו ב) כתב שהמהרי"ל הסתפק בדבר, והוא עצמו הכריע דשרי, וכן פסק אחריו ה'''משנה ברורה''' (תטו ד).</ref>.<br />
<br />
==שלחן ערוך ואחרונים==<br />
מרן ה'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x458 (אורח חיים צ ט)] כותב שצריך אדם להשתדל להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ומשמע שאינו חובה. <br />
<BR />אך מיד כותב שאם הוא אנוס, שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוון לשעה שבה הציבור מתפללים. משמע שאין פטור מזה אלא באונס. וכן בהמשך דבריו [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x459 (טז)] פוסק כרש"י שההולך בדרך צריך ללכת לפניו עד ד' מילין, ולאחריו מיל כדי להתפלל בעשרה<br />
<br />
'''הגר"ז''' כותב (צ יז) שתפילה בציבור אמנם היא מצוה מדבריהם, אבל גדולה היא ממצוות עשה של תורה, שיש בה קידוש ה' ברבים. <br />
<BR />גם ב'''ערוך השלחן''' (צ כא) כותב שהיא מצוה מדרבנן, אך היא מצוה גדולה שיש בה קדושה וקדיש וברכו. <br />
===גדר הפטור מתפילה בציבור===<br />
ה'''מגן אברהם''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x458 (טז)] כותב שהפטור מתפילה בעשרה הוא למי שתש כוחו, אע"פ שאינו חולה ממש, וכתב שכן מוכח מעובדא דרב נחמן ורב יצחק, שאם היה חולה ממש, לא היה שואל אותו רב יצחק למה לא הגיע לבית הכנסת.<br />
<br />
===הגדרת תפילה בציבור===<br />
כתב ה'''חיי אדם''' (יט א) שעיקר תפילה בציבור היא תפילת שמונה עשרה, ולא די שרק נמצאים בבית הכנסת עשרה ושומעים קדיש וקדושה, אלא צריך ציבור שמתפללים. ומטעם זה יש לו להזדרז לבית הכנסת, שיספיק להתחיל תפילת עמידה עם הציבור. והביאו ה'''משנה ברורה''' (כח).<br />
<br />
ב'''שו"ת חתם סופר''' (קובץ תשובות ד) כתוב שעיקר התפילה בציבור היא חזרת הש"ץ, ולכן אם אירע שאיחר ומתפלל ביחד עם הש"ץ, אומר קדושה עמו, וזהו עיקר תפילה בציבור, ולא תיקנו תפילת לחש, אלא כדי שיסדיר הש"ץ תפילתו. אמנם ב'''אגרות משה''' (אורח חיים ה ט) כתב שכל דברי התשובה הזו הם דברים מוטעים, וברור שאין זה מדברי החת"ס ואין צריך לחשוש להם. ובמקום אחר (אורח חיים ג ט) הבהיר את הדברים יותר, שודאי דבר זה הוא טעות,<br />
<br />
===מעלת תפילה בציבור מול חיסרון אחר===<br />
ה'''מגן אברהם''' (טו) כותב שיש עדיפות להתפלל בבית הכנסת מאשר בבית בעשרה, אע"פ שזה ציבור וזה ציבור, לפי שברוב עם הדרת מלך.<br />
<BR />ב'''פרי מגדים''' (אשל אברהם טו) כתב שלתפילה בציבור בבית הכנסת יש בלאו הכי מעלה, גם ללא הטעם של רוב עם מצד המעלה של [[תפילה בבית הכנסת]]. אמנם אם יש לו שתי אפשרויות - תפילה ביחיד בבית הכנסת או בציבור בביתו, עדיף מנין בביתו, ואפילו אם יוכל לשמוע בבית הכנסת קדושה וברכו. והביאו ה'''משנה ברורה''' (כח).<br />
<br />
ב'''שערי תשובה''' (יב) הביא בשם ספר '''דרך חיים''' למהר"ם די לונזאנו, שאם יש ציבור שמתפלל בתוך בית הכנסת וציבור שמתפלל חוץ לבית הכנסת, יש להתפלל בפנים. אך אם בפנים מתפלל ביחיד ובחוץ בציבור, יש לו להתפלל בחוץ בציבור.<br />
<br />
בשו"ת '''אגרות משה''' (אורח חיים א לא) כתב שעדיף להתפלל ביחידות, מאשר להתפלל במנין במקום שעושים בו תועבות, לפי שאותו מקום אינו רצוי לתפילה, ואין התפילה שם נשמעת<ref>ועיין שם שזהו דווקא כששוכרים מקום כזה על מנת להתפלל, כגון בימים נוראים, אבל אם קונים את המקום, מותר לקבעו מהיום והלאה לתפילה.</ref>. <br />
<br />
====כנגד הפסד ממון או לצרכי פרנסה====<br />
בשו"ת '''יד אליהו''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45973&st=&pgnum=27 (ז)] כתב להלכה שבמקום שאדם יפסיד את ממונו, אין חיוב להתפלל בעשרה דווקא, והביאו הרב '''באר היטב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x458 (יב)].<br />
<br />
הרב '''ערוך השלחן''' (צ כ) כותב שבמקומו לא היו אנשים נזהרים להמתין לתפילה במנין בבוקר, אלא יוצאים לדבר הרשות קודם אור הבוקר, וכתב להסיבה לזה הוא מפני שהם הולכים לפרנסתם שהוא דבר מצווה לפרנס אשתו ובניו.<br />
<br />
====כנגד לימוד תורה====<br />
ה'''רדב"ז''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1375&st=&pgnum=312 (ב אלפים קלט)] כתב שפשוט לו הדבר שטוב יותר להתפלל בבית מדרשו במקום קביעות לימודו מלהתפלל בבית הכנסת.<br />
<br />
ה'''ערוך השלחן''' (צ כא) כתב שתלמיד חכם שלומד תורה תמיד, אם יהיה לו ביטול הרבה מתורה מהתפילות במנין, יכול להתפלל ביחידות ויעסוק בתורה. אך מכל מקום לא ירגיל עצמו בכך, שלא יקל בעיני עמי הארץ חשיבות התפילה בציבור. ועדיף שיאסוף מנין לביתו, ובכל מקרה לא יתפלל ביחידות בעיר לפי שעל ידי זה גורם להחליש המצוה מעיני הבריות.<br />
<br />
==תפילת היחיד בביתו בשעה שהציבור מתפללים==<br />
מתוך הגמרא שהובאה לעיל (ברכות ח א) שרב יצחק הוכיח את רב נחמן, עולה שגם אדם שמתפלל ביחידות יש לו לכוון את תפילתו לשעה שבה הציבור מתפללים.<br />
<br />
===דעת רי"ף, רמב"ם ורא"ש===<br />
אמנם הגירסה ב'''רי"ף''' (ד א) וכן העתיק אחריו ה'''רא"ש''' (א ז), אינה כן, והם השמיטו לגמרי כל המעשה הזה, ולפי גירסתם לכאורה אין ראיה לדין זה, רק לעצם מעלת התפילה בציבור או [[תפילה בבית הכנסת|בבית הכנסת]].<br />
<BR />גם מה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=618&rtype=%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%AA+%D7%94%D7%93%D7%A3 (תפילה ח א)] אין ראיה לדין זה. אמנם ה'''כסף משנה''' הזכיר דין זה, אך משמע שגם הוא לא למד זאת מעובדא דרב יצחק ורב נחמן, רק מעצם המעלה של תפילת רבים.<br />
<BR />ב'''שו"ת הרדב"ז''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1375&st=&pgnum=312 (ב אלפים קלט)] כתב בדעת הרמב"ם שתפילה עם הציבור אין הכוונה עימהם ממש בבית הכנסת, אלא אפילו הוא בביתו ושומע ממקומו את הציבור מתפללים, מתפלל עמהם ועונה לקדיש וקדושה. ומפרש כן גם בכוונת רב יצחק בדבריו לרב נחמן.<br />
<br />
===דעת רבנו יונה, המאירי והטור===<br />
לעומתם כמה מהראשונים כתבו דין זה שיוצא מהגמרא על פי הגירסה שלפנינו.<br />
<BR />'''רבנו יונה''' (ד א ד"ה אימתי עת רצון) כתב בשם הגאונים, שאפילו בשעה שאין האדם הולך לבית הכנסת, יש לו לשער שיתפלל בשעה שמתפללים הקהל, וכן העתיק ה'''ריטב"א''', וכן פסק להלכה ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x210 (אורח חיים צ)] <BR />גם ה'''מאירי''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31518&st=&pgnum=25&hilite= (ו א ד"ה כל)] כתב שאם אינו יכול להתפלל בבית כנסת, יתפלל בתוך ביתו בשעה שהציבור מתפללים.<br />
<br />
גם ב'''ספר מצוות גדול''' (עשין יט ד"ה כתב בהלכות גדולות) הביא גמרא זו, וסיים שם שמזה יש ללמוד שבשעת הדחק או בני הישובים שאין להם מנין, שיתפללו בבתיהם שחרית וערבית בשעה שקהילות ישראל מתפללים.<br />
<br />
===שלחן ערוך ואחרונים===<br />
להלכה מרן ב'''שלחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x458 (אורח חיים צ ט)] פסק שאדם שהוא אנוס ולא יכול לבוא לביתו להתפלל יכוון להתפלל בשעה שהציבור מתפללים.<br />
<BR />וה'''רמ"א''' שם הביא דברי הסמ"ג הנ"ל.<br />
<br />
===הגדרת שעה שהציבור מתפללים===<br />
כתב הרב '''פרי חדש''' (צ ד"ה בשעה שהציבור), שחובת התפילה בציבור אמורה דווקא לענין תפילת שמונה עשרה של הציבור, אבל לא שעת התפילה, שדווקא זוהי השעה שהיא עת רצון ועולים כל התפילות יחד. וכתב שזה דלא כהרמ"א שבדבריו משמע שקאי על כל התפילה.<br />
<BR />אמנם מהמגן אברהם (יט) ופרי מגדים (אשל אברהם יז) ועוד, משמע כדעת הסמ"ג שיש לכוון באופן כללי לשעה שהקהילה מתפללת, ואין צריך דווקא להתאמץ שתפילת העמידה תהיה מכוונת לשעת העמידה אצל הציבור.<br />
<br />
===מקרים שבהם אין לכוון תפילתו לזמן שהציבור מתפללים===<br />
ה'''מגן אברהם''' (יח) כתב שבימות הקיץ שהציבור מאחרים את תפילתם, אין לו בשביל זה לבטל מלמודו, אלא מוטב שיתפלל תכף בנץ החמה, שיוכל ללמוד אחר כך. וביאר ב'''מחצית השקל''' (יט) שלא הותר להקדים ולקרוא קריאת שמע ולהתפלל מבעוד יום, אלא משום הטירחה לאסוף את הציבור, וזה לא שייך ביחיד.<br />
<br />
עוד כתב ה'''מגן אברהם''' (יט) בשם ה'''של"ה''' {{מקור}}, שבמקום שמקדימים להתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים, אין ליחיד המתפלל בביתו לכוון לשעה שמתפללים, אלא יש לו להמתין עד צאת הכוכבים ולהתפלל.<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה: תפילה]]<br />
[[קטגוריה: ברכות ו:]]<br />
[[קטגוריה: ברכות ז:]]<br />
[[קטגוריה: ברכות ח.]]<br />
[[קטגוריה: פסחים מו.]]<br />
[[קטגוריה: תפילה ונשיאת כפים פרק ח]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן צ]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94&diff=19174ברכות התורה2022-01-31T09:49:41Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות||ברכות יא ב, כא א|ברכות א ה, ז א|תפילה ז י-יא|אורח חיים מז}}<br />
החובה לברך קודם לימוד תורה, נוסח הברכות ומתי מברכים.<br />
==חובת ברכות התורה==<br />
ה'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|יא|ב|ברכות יא:}} מביאה דברי רב יהודה בשם שמואל, שמי שהשכים לשנות קודם שקרא קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה אך מי שקרא קריאת שמע לא צריך לברך קודם לימודו לפי שכבר נפטר בברכת 'אהבה רבה'<br />
<BR />ב'''ירושלמי''' (ברכות א ה) מובאים הדברים באופן דומה בשם שמואל, שלאחר קריאת שמע אינו צריך לברך, אך שם מוסיף ר' בא תנאי - 'והוא ששנה על אתר'. ויש גורסים 'והוא שקרא על אתר', ויתבאר להלן.<br />
<br />
מתוך הדברים עולה שישנה חובה לברך ברכות התורה קודם הלימוד. ולהלן יתבאר גדר החיוב אם מדאורייתא או מדרבנן ואם יש איסור ללמוד בלא ברכה, על איזה סוג לימוד מברכים, מהו נוסח הברכה, ומתי צריך לברך את הברכות - האם כל פעם קודם שלומד, או שבברכה אחת פוטר את לימודו של כל היום.<br />
<br />
===מדאורייתא או מדרבנן===<br />
ה'''גמרא''' (ברכות כא א) אומרת מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר: {{ציטוטון|כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ}} (דברים לב ג). וכעין זה ב'''ירושלמי''' (ברכות ז א) למדו מפסוק זה שלימוד תורה טעון ברכה לפניו. ונחלקו הפוסקים האם ניתן ללמוד מכאן שישנה חובה מהתורה לברך ברכות התורה קודם הלימוד, או שהחובה היא מדרבנן ויש כאן רק אסמכתא בעלמא.<br />
<BR />עוד מובא ב'''מדרש רבה''' (דברים ח ב) מנין לתורה שטעונה ברכה לפניה, שנאמר: "ברוך אתה ה' למדני חוקיך" - קודם מברך ואחר כך לומד חוקיו. <br />
<br />
ה'''רמב"ן''' בהשגות לספר המצוות (שכחת העשין טו) כותב שברכה קודם לימוד תורה היא מצוות עשה, ולמד כן מהגמרא הנ"ל. והוסיף שיש למנותה בפני עצמה במנין המצוות לפי שאינה חלק ממצוות לימוד תורה, כשם שמקרא ביכורים הוא מצוה בפני עצמה ואינו חלק ממצוות הבאת הביכורים.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' שם לא הזכיר דבר זה כמצוות עשה, ודנו המפרשים בדבריו האם דעתו שאין זה חובה מן התורה אלא קרא אסמכתא בעלמא הוא, או שמא יש חובה מהתורה לברך, אלא שזה כלול במצוות לימוד תורה.<br />
<br />
דעת ה'''פרי חדש''' (אורח חיים מז א) שברכות התורה דאורייתא, שכן מוכח מהגמרא בברכות כא. הנ"ל, ומהגמרא בנדרים פא. המובאת להלן, וכתב שכיון שמצאנו ראשונים שכתבו להדיא שהיא מדאורייתא כגון הרמב"ן, הרשב"א וספר החנוך, ולא מצאנו מי שחולק על כך להדיא, הכי נקטינן. <br />
<BR />גם ה'''שאגת אריה''' (כד) מצדד לומר שברכת התורה היא מדאורייתא, והביא ראיה מהגמרא שעושה קל וחומר לברכת המזון מלפניו מברכת התורה מלפניו, ופשיטא שהקל וחומר הוא לדין דאורייתא, שלדין דרבנן אין צריך קל וחומר לחייב ברכה על המזון לפניו. והוסיף לראיה את הגמרא בנדרים פא. שאין תלמידי חכמים מצויים לצאת תלמידי חכמים מבניהן מפני שלא בירכו בתורה תחילה, ואם היה זה מדרבנן לא היה עונש כל כך חמור.<br />
<br />
===נשים===<br />
הפוסקים דנו לגבי נשים אם צריכות הן לברך ברכת התורה או שפטורות הן מהברכה כשם שפטורות מהלימוד.<br />
<br />
ב'''שו"ת מהרי"ל''' (חדשות מה ב) מובא שאף שכתוב שהמלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, זהו דווקא בתורה שבעל פה, אבל לא בתורה שבכתב. וגם זה דווקא שמלמד את בתו, אבל אם לומדת היא בעצמה יש לה שכר כמי שאינו מצווה ועושה, לפי שכוותה לטוב. והוסיף שב'''הקדמת סמ"ק''' כתב שנשים חייבות ללמוד את המצוות הנוהגות בהן. וגם הן חייבות לקרוא פרשת הקרבנות ואולי גם 'איזהו מקומן', וגם פסוקי דזמרה וקריאת שמע שיש בהם פסוקים. ולכן פסק נשים מברכות ברכות התורה. הביא דבריו ה'''אגור''' (ב) והסכים להם.<br />
<BR />וכן כתב ב'''שלחן ערוך''' (מז יד) שנשים מברכות ברכות התורה.<br />
<br />
===האיסור ללמוד בלא ברכות===<br />
{{להשלים}}<br />
<br />
===על מה מברכים===<br />
בגמרא שם מובאת מחלוקת אמוראים אל איזה סוג של לימוד תורה צריך לברך. <BR /><br />
לדעת רב הונא יש לברך על מקרא, כלומר על פסוקים שקורא, אך אם לומד מדרש אינו צריך לברך. לדעת ר' אלעזר גם על מדרש יש לברך, אך על משנה אינו מברך. ואילו דעת ר' יוחנן היא שאף על משנה מברכים ברכות התורה, אך על תלמוד אין צריך לברך. <br />
<BR />דעה אחרונה היא דעת רבא שגם על תלמוד צריך לברך, וישנה עדות של ר' חייא בר אשי שכן היה עושה רב שהיה שונה לפני התלמידים בספרא דבי רב, שהיה קודם לכן נוטל ידיו ומברך ברכות התורה, ורק לאחר מכן שונה לתלמידים.<br />
<br />
ב'''ירושלמי''' (ברכות א ה) מובא שדעת ר' חונה שעל מדרש צריך לברך, אך על הלכות א"צ לברך. ולדעת רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך. <br />
ומעיד שם ר' חייא בר אשי שנוהגין היו כשישבו לפני רב לברך בין למדרש בין להלכות.<br />
<br />
ה'''רי"ף''' (ה ב) מביא שרב האי גאון פסק כרב שמברכים על הכל, ושכן המנהג. וכן פסקו כל הראשונים.<br />
<br />
====הרהור וכתיבה====<br />
מובא ב'''אבודרהם''' (ברכות השחר ד"ה ואם) שואם השכים קודם התפלה לכתוב בדברי תורה חייב לברך ברכת התורה כמו ללמוד, רק שלא יהא כותב בדברי הרשות, וכן הוא ב'''אגודה''' (ברכות א כה) בשם '''רבנו יצחק מוינא'''. <br />
<BR />כן פסק להלכה ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים מז ג) והוסיף שאע"פ שאינו קורא בכתיבתו צריך לברך.<br />
<br />
ב'''אגור''' (ב) כתב שמותר להרהר בדברי תורה בלא ברכה, לפי ש[[הרהור לאו כדיבור דמי]], כמו לענין קריאת שמע ותפילה. וכן פסק להלכה ה'''שלחן ערוך''' (מז ד).<br />
<br />
==נוסח הברכות==<br />
ב'''גמרא''' אומר רב יהודה בשם שמואל שהברכה היא: "ברוך אתה יי אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה". <br />
<BR />ר' יוחנן מסיים בה: "הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל".<br />
<BR />רב המנונא אומר: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה". ומוסיף רב המנונא שם שברכה זו היא המעולה שבברכות.<br />
<BR />ומסיימת הגמרא שלכן צריך לומר את כולן.<br />
<br />
===נוסח הברכה הראשונה===<br />
ה'''רי"ף''' (ה ב) גורס במקום 'לעסוק בדברי תורה', 'על דברי תורה'. וכן היא נוסחת ה'''רמב"ם''' (תפילה ז י).<br />
<BR />ב'''אבודרהם''' (ברכות השחר) כתב שנכון יותר לומר 'על דברי תורה' לפי שהוא כולל עסק הלימוד ועשיית המצוות, ושכן הוא הנוסח בספר '''המנהיג''' (תפילה י).<br />
<BR />אמנם ה'''בית יוסף''' (אורח חיים מז ד"ה וזו נוסחה) דחה את טעמו של האבודרהם, שאדרבה מפני זה היה לנו לברך לעסוק שזו המצווה שעומדת לפניו כעת, ולא שאר מצוות. אך להלכה הסכים לגירסתו, לפי שזוהי גם נוסחת הרמב"ם.<br />
<br />
'''רבנו מנוח''' על הרמב"ם צידד בגירסה 'לעסוק', וכתב שאפשר שתיקנו לשון זה מפני שלמשנה ולתלמוד צריך עסק, משא ומתן הרבה כדי להבינם.<br />
<br />
===נוסח ברכת והערב נא===<br />
'''תלמידי רבנו יונה''' (ה ב ד"ה מאי מברך) מביאים שיש גירסאות שחותמים את ברכת 'והערב נא' ב'נותן התורה', אך הגירסה הנכונה היא 'המלמד תורה לעמו ישראל'.<br />
<BR />וגירסה זו שחותמת 'נותן התורה' מופיעה בספר '''המנהיג''' (תפילה לה) שהוסיף שרק בצרפת ובפרובנס חותמים 'המלמד תורה לעמו ישראל'.<br />
<br />
===נוסח ברכת אשר בחר בנו===<br />
===שתי ברכות או שלוש ברכות===<br />
הראשונים דנו האם התוספת שמוסיף ר' יוחנן "הערב נא", כוונתו להוסיף המשך לאותה ברכה שאמר רב יהודה, ובעצם זוהי ברכה אחת (וכולם יחד שתי ברכות), או שמא "הערב נא" היא ברכה בפני עצמה, ויש כאן שתי ברכות שונות (וכולן יחד שלוש).<br />
<BR />מדברי '''רש"י''' (ד"ה ור' יוחנן) מבואר שיש כאן ברכה אחת, שהוא כותב שהטעם שר' יוחנן מוסיף את התוספת "הערב נא" היא כדי שהברכה תהיה פותחת בברוך וחותמת בברוך. הרי שסובר שזוהי אותה ברכה. וכן כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה שכבר) וה'''רא"ש''' (א יג) בשם '''רבנו תם'''.<br />
<BR />אמנם דעת '''בעל המאור''' שיש כאן ג' ברכות, ודייק זאת מלשון הגמרא 'נימרינהו לכולהו' משמע שיש כאן הרבה ברכות ולא רק שתים. והוסיף שג' הברכות הן כנגד תורה, משנה ומדרש ר' ישמעאל. אמנם מתחילת דבריו משמע שר' יוחנן שהוסיף ברכת 'הערב נא' הוסיף חתימה לברכתו של שמואל, ולפי זה יש כאן רק שתי ברכות<ref>ע' במאירי שכתב שיש מפרשים 'נימרינהו לכולהו' שהכוונה לא לברכות התורה, אלא למקרא, משנה ותלמוד. ואולי כוונתו לבעל המאור.</ref>. ועמד על סתירה זו ה'''ראב"ד''' בהשגותיו שם.<br />
<BR />גם מלשון ה'''רי"ף''' (ה ב) נראה שסובר שהם שתי ברכות שונות, שהרי"ף לא כותב כלשון הגמרא שר' יוחנן '''מסיים בה''', אלא ר' יוחנן '''אמר'''. וגם גורס 'הערב' בלא וי"ו. וכן גורס הוא כבעל המאור 'הלכך נימרינהו לכולהו'. וכן כותב ה'''רמב"ם''' במפורש (תפילה ז י-יא) שהן שלוש ברכות. אמנם יש מחלוקת בנוסחאות האם הוא גורס 'הערב נא' או 'והערב נא'. גם ה'''מאירי''' (יא ב ד"ה אחד) כותב שהגירסה הנכונה היא 'נימרינהו לכולהו' ושיש כאן ג' ברכות ולא ב'.<br />
<br />
ה'''טור''' (אורח חיים מז) פסק כדברי רבנו תם שזוהי ברכה אחת, והוסיף שמפני כן אין לענות 'אמן' אחר ברכת 'לעסוק בדברי תורה'.<br />
<BR />ה'''בית יוסף''' הביא שתי הגירסאות ונשא ונתן בהם, וכתב שלענין מעשה נראה לומר 'והערב נא' עם וי"ו מפני שלדעת האומרים שזו ברכה אחת אם משמיט וי"ו הוי הפסק, אך למ"ד שהן שתי ברכות אין בעיה לומר עם וי"ו. וכן פסק ב'''שלחן ערוך''' (ה).<br />
<br />
===למדני חוקיך===<br />
'''רש"י''' (ד"ה ברוך אתה) כותב שאין לגרוס בסוף הברכה של ר' יוחנן "ברוך אתה יי למדני חוקיך", שזהו לשון בקשה ולא הודאה על העבר. וכן כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה ה"ג ברוך).<br />
<br />
==דברי הירושלמי ופירושם==<br />
לעיל הובאו דברי הירושלמי, שאין ברכת אהבת רבה פוטרת אלא אם שנה על אתר.<br />
<BR />ניתן לפרש בג' דרכים מה הסיבה שמצריך הירושלמי ללמוד מיד סמוך לברכה:<br />
<BR />א. משום עובר לעשייתן - כמו כל שאר ברכות המצוות צריך לקיים את המצוה סמוך לברכה, והוא הדין לברכת התורה. לפי פירוש זה הירושלמי לא מדבר דווקא על ברכת אהבה רבה אלא גם על ברכת התורה הרגילה 'אשר קדשנו במצוותיו...'.<br />
<BR />ב. משום הפסק - צריך לעשות את המצוה ברצף, וכל שמסיח דעתו מן המצוה חייב לברך שוב. לפי פירוש זה שהחשש הוא משום הפסק, חשש זה קיים לא רק בין הברכה למצוה אלא גם בתוך זמן עשייתו את המצוה, שאם היה הפסק צריך לברך שוב. ואמנם עקרונית ייתכן שחשש הפסק קיים גם בברכת התורה הרגילה, אך אם הירושלמי דיבר דווקא על ברכת אהבה רבה, צריך הסבר למה בברכת התורה אין צורך לסמוך לה לימוד ולא חוששים להפסק. <br />
<BR />ג. משום היכר - שיהיה ניכר שברכת אהבה רבה אינה רק לקריאת שמע אלא גם מכוונת לפטור את הלימוד ולמלא את מקומה של ברכת התורה. לפי פירוש זה בברכת התורה עצמה ודאי שאין צריך ללמוד מיד, לפי שאין צורך בהיכר. ומ"מ לפי פירוש זה אין ראיה מן הירושלמי לענין הפסק, כלומר, בין ברכת אהבה רבה ובין ברכת התורה ייתכן שפוטרות את הלימוד של כל היום כולו אפילו אם עשה הפסק, וייתכן שלא.<br />
<BR />ועתה יתבארו דברי הראשונים, לפי איזה מן הדרכים פירש כל אחד מהם את הירושלמי.<br />
<br />
===שיטת התוספות וסייעתו===<br />
ה'''תוספות''' (ד"ה שכבר נפטר) הביאו דעת '''ר"י''', שסובר שהבבלי חולק על הירושלמי, וקיימא לן כהבבלי שאין צריך כלל ללמוד לאלתר. והוסיף שגם לפי הירושלמי דווקא ברכת אהבה רבה שהיא ברכת קריאת שמע, אינה פוטרת אלא אם כן למד מיד וגם לא עשה היסח הדעת, אבל אם בירך בבוקר ברכת התורה עצמה קודם קריאת שמע, אינו צריך לחזור ולברך ופוטרת כל היום, אפילו לא למד לאלתר. ושונה הדבר מסוכה ש[[צריך לברך על כל סעודה וסעודה אפילו כמה פעמים ביום]], שבלימוד תורה אין אדם מסיח דעתו, לפי שכל שעה מחוייב הוא ללמוד, ולכן גם כשאינו לומד נחשב הדבר כאילו הוא לומד בלי הפסקה, כדכתיב 'והגית בו יומם ולילה', לעומת אכילה בסוכה שיש לה שעה קבועה.<br />
<BR />כלומר מדברי התוספות מבואר שלמד שטעמו של הירושלמי הוא משום הפסק והיסח הדעת (כפי פירוש ב' לעיל), אך זהו דווקא באהבה רבה, שבברכה זו גם במשך שאר היום חיישינן להפסק והיסח הדעת. אבל בברכת התורה עצמה לא חוששים כלל להיסח הדעת, משום שיש חיוב בכל שעה ללמוד ואין אדם מסיח דעתו מזה.<br />
<br />
כדברי התוספות נראה גם מדבריו של ה'''רא"ה''' {{היברובוקס|46470|22|יא ב ד"ה פי'}} שהבין שעיקר מה שהירושלמי בא לומר הוא שדווקא מה ששנה על אתר, אותו פטרה ברכת אהבה רבה. וטעם הדבר מסביר הרא"ה, שברכת אהבה רבה אינה ברכה מיוחדת ללימוד תורה, אלא שכיון שגם קריאת שמע בכלל לימוד תורה הוא, לכן זה פוטר גם את ממה ששונה לאלתר. אך את מה שלומד בהמשך היום, אין זה פוטר. <br />
<BR />כדברי הרא"ה העתיק גם תלמידו ה'''ריטב"א''' (יא ב ד"ה אמר רב יהודה).<br />
לפירוש זה הסכימו גם ה'''ראב"ד''' וה'''רשב"א''' (יא ב ד"ה השכים), אלא שכתב הרשב"א בשם הראב"ד שיש גירסאות שכתוב בהם 'והוא '''שקרא''' על אתר', כלומר שקרא קריאת שמע מיד לאחר הברכה. וכתב הראב"ד שלפי גירסאות אלו יצא ידי ברכה כל היום, לפי שבירך על התורה פעם אחת בבוקר. כלומר שלפי גירסא זו אין החשש משום היסח הדעת, שהרי לא הצריך הירושלמי ללמוד מיד בסמוך, אלא רק שיקפיד לקרוא קריאת שמע מיד אחר אהבה רבה, כדי שיהיה לזה דין של ברכת התורה. וממילא לא שמענו בירושלמי שום חשש להיסח הדעת ולכן אין לחשוש גם במשך שאר היום.<br />
<br />
===שיטת הרא"ש וסייעתו===<br />
ה'''רא"ש''' בפסקים (א יג) ובתוספותיו (יא ב ד"ה משקרא) כתב שהטעם שבברכת אהבה רבה צריך לשנות על אתר, היא משום שיהיה ניכר שהברכה היא גם לשם לימוד התורה ולא רק לשם קריאת שמע. וממילא לפי זה אין הירושלמי מדבר על חשש היסח הדעת בברכה, ולכן בין בברכת התורה (אפילו לא שנה על אתר) ובין בברכת אהבה רבה (כששנה על אתר), אינו צריך לחזור ולברך כל היום כולו אפילו אם הפסיק באמצע לעיסוקיו. <br />
<BR />אמנם הוסיף הרא"ש שהירושלמי משום היסח הדעת דיבר, ולכן גם בברכת התורה צריך לשנות לאלתר משום היסח הדעת וכן צריך שלא יסיח דעתו בשאר ביום, מ"מ אותם אנשים שרגילים תמיד לעסוק בתורה, וגם בזמן שעסוקים בענייניהם ממהרים לחזור ללימודם, ודעתם על לימודם, לא חשיב הפסק לענין ברכות התורה. דברי הרא"ש הועתקו ב'''אבודרהם''' (ברכות השחר ד"ה ואם).<br />
<BR />להגדרה האחרונה של הרא"ש שמי שרגיל לקרות ולעסוק בתורה וגם כשהולך למלאכתו דעתו לחזור ללימודו, אין צריך לחזור ולברך, הסכים גם ה'''רשב"א''' בחידושיו (יא ב ד"ה השכים), וסיים שם שעל כן נהגו שלא לברך<ref>וצ"ע אם כוונתו שמטעם זה נהגו '''כולם''' שלא לברך.</ref>.<br />
<br />
גם מדברי '''תלמידי רבנו יונה''' (ה ב ד"ה ולפי) נראה שמפרש כהבנת הרא"ש, שברכת התורה פוטרת כל היום, אבל ברכת אהבה אינה פוטרת כל היום אלא אם כן קורא מיד שבזה גילה דעתו שלדעת כן בירך אותה כדי לצאת גם ידי חובת קריאה בתורה, אך אם קורא אחר שעה אינו נפטר, לפי שמראה בזה שמלכתחילה לא קרא אותה אלא לשם חיוב קריאת שמע ואינה פוטרת את הקריאה שקורא אחר כך<ref>מדקדוק לשון רבנו יונה נראה שהוא סובר שאפילו אם קורא קריאת שמע מיד לאחר אהבה רבה, נפטר בזה. ולא אמר הירושלמי שאינו נפטר אלא כשאינו קורא אפילו קריאת שמע אלא לאחר זמן. וזהו כפירוש הראב"ד על פי הגירסה 'והוא שקרא על אתר' שהובא לעיל. אמנם ייתכן שאין הכרח לפרש כן בדברי רבנו יונה.</ref>.<br />
<BR />בסוף דבריו כותב רבנו יונה שהיה נראה לחלק בין מי שקורא ולומד בדרך קביעות למי שקורא ולומד בדרך מקרה, שהקורא בקביעות באמת נפטר בברכת התורה של הבוקר לכל היום, אבל אדם אחר שאינו יודע אם יקרא וילמד או לא, אינו מכוון בברכתו על הלימוד שילמד בכל מקרה. אך נהגו העולם שלא לברך אלא פעם אחת ביום אפילו בבואם ללמוד דרך מקרה, שכיון שמצות הקריאה היא כל היום, הברכה שבבוקר פוטרת הכל.<br />
<br />
===שיטת הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' (תפילה ז י) לא העתיק בצורה מפורשת את ההלכה ש'אהבה רבה' פוטרת מברכות התורה, רק אמר שמי שקורא בתורה קודם קריאת שמע צריך לברך ג' ברכות (ומכללא נלמד שמי שקורא לאחר קריאת שמע אין צריך לברך), והוסיף (יא) שבכל יום חייב אדם לברך שלוש ברכות אלו, ואחר כך קורא מעט מדברי תורה. ושהמנהג הוא לקרוא פסוקי ברכת כהנים, ויש שקוראים פרשת התמיד, ויש מוסיפים משנה וברייתות.<BR /><br />
מדבריו נראה שגם בברכת התורה עצמה צריך לסמוך לה לימוד מיד לאחריה. ואפשר שלמד כן מתוך דברי הירושלמי, ומפרש שהחובה לשנות לאלתר היא לאו דווקא בברכת אהבה רבה, אלא גם בברכת התורה עצמה. זוהי גם דעת הצרפתים שמביאים התוספות (ד"ה שכבר) בסוף דבריהם, שהיו נוהגים לקרוא פסוקי 'ברכת כהנים' ומשנת 'אלו דברים שאין להם שיעור' וברייתא 'ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהן'. <br />
<br />
ייתכן שהם הבינו כפי הפירוש הראשון שהובא לעיל, שהחובה ללמוד לאלתר הוא כדין שאר ברכות המצוות שצריכים להיות [[עובר לעשייתן]], ולכן דין זה נכון גם לברכות התורה עצמן. ולפי דבריהם לכאורה גם אין לחוש כלל להפסק ולהיסח הדעת במשך ביום, לא בברכות התורה ולא באהבה רבה.<br />
<br />
===טור, בית יוסף ואחרונים===<br />
ה'''טור''' (אורח חיים מז) פסק כדברי אביו הרא"ש, וכתב שאהבה רבה אינה פוטרת אלא אם לומד מיד אחריה, או שבירך ברכת התורה והתחיל ללמוד והפסיק אחר כך בלימודו, שאז אינו צריך לברך כל היום, אם הוא אדם שרגיל תמיד לעסוק בתורה ואף כשיוצא לעסקיו ממהר לעשות צרכיו כדי שיחזור ללמוד, אז לא חשיב הפסק לענין ברכה.<br />
<br />
==הפסק בלימוד==<br />
כפי שהתבאר רוב הראשונים לא חוששים להפסק והיסח הדעת בלימוד לחייב שוב בברכת התורה. יש החוששים לזה רק למי שנפטר בברכת אהבה רבה, ואף בזה כתבו הראשונים שלא נהגו לברך. ומ"מ דנו הראשונים על דברים מסויימים שאולי כן יש להגדירם כהפסק והיסח הדעת לחייב שוב לברך ברכת התורה גם באמצע היום.<br />
<br />
===דעת רש"י===<br />
ב'''שו"ת רש"י''' (רסא) מובא שהרב ר' שמעיה זצ"ל, תלמידו של רש"י כתב שרש"י כשהיה משכים לעסוק בתורה מברך ברכות התורה, וכשהלך לביהכ"נ לומר ברכות ופסוקי דזמרה חוזר ומברך בתורה, כמו באותן הימים שלא השכים ללמוד. ונתן טעם לדבריו, כמו שברכת התורה כשעולה לתורה לא נחשבת ברכה לבטלה, אף על פי שכבר בירך קודם, ה"ה דלא חשיב כאן ברכה לבטלה. והביא דברים אלו ה'''רשב"א''' בחידושיו. וכתב הרשב"א שתוספות חלקו עליו ואמרו שאינו דומה לקורא בתורה ששם בלאו הכי צריך לברך מפני שכך תיקנו על קריאה בציבור. וכן הובא ב'''הגהות מיימוניות''' (תפילה ז כ).<br />
<BR />וכן דעת ה'''רא"ש''' בתוספותיו (יא ב ד"ה משקרא) ובפסקים (א יג) שהמשכים ללמוד קודם שילך לבית הכנסת יש לו לברך ברכות התורה לפני לימודו, ושוב אינו צריך לברך בבית הכנסת בשביל פסוקי הקרבנות שקורא קודם התפילה.<br />
<br />
===דעת רבנו תם===<br />
דעת '''רבנו תם''' מובאת בתוספות (ד"ה שכבר נפטר) שאדם שקם בלילה על מנת ללמוד, אינו צריך לברך ברכת התורה, לפי שברכת התורה פוטרת משחרית עד שחרית. וכתבו התוספות על דבריו ש'לא נהירא'. ובספר ה'''אגור''' (א) ביאר שלמד כן מתוך דברי הגמרא עצמה, שהשכים לשנות קודם שקרא קריאת שמע, זהו דווקא לאחר עלות השחר, אך אם קורא קודם עלות השחר נפטר בברכת אהבה רבה של שחרית של אתמול. וכתב האגור שרבנו תם יחיד בדבר זה, וכל הפוסקים חלוקים עליו.<br />
<br />
===הפסק לילה ושינה, מרחץ ובית הכסא===<br />
ה'''רא"ש''' (א יג) כותב שמי שלומד בלילה, הלילה הולך אחר ביום ואינו צריך לברך. אך אם רגיל לישון שנת קבע על מיטתו, אפילו ביום, הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. ובתשובה הוסיף (ד א) לגבי שינה ביום, שאדם הרגיל לשכב על מטתו בכל יום ולישן, שינת קבע מיקרי והוי הפסק, וצריך לברך ברכת התורה בקומו. אבל הרגיל להתנמנם מיושב, או על אצילי ידיו, שינת עראי הוא ולא הוי הפסק. וכן אם השכיב עצמו על המטה ולא היה יכול לישן, לא הוי הפסק, דבעודו ניעור דעתו על למודו. וכן הביא ה'''טור''' בשמו.<br />
<br />
'''רבנו יונה''' (ו א ד"ה ואמר מורנו) גם הוא כתב שהלילה הולך אחר היום ולכן צריך לברך פעם אחת בבוקר לכל היום, שהמצוה לא נגמרה בכך שלמד פעם אחת, אלא נמשכת והולכת היא כל היום. אמנם לגבי שינה ביום לא הזכיר רבנו יונה שהיא הפסק, ונראה מדבריו ששום דבר לא יכול לגרום לחייב שוב את הברכה באותו יום, אלא רק למחרת בבוקר. <br />
<br />
ב'''הגהות מיימוניות''' (תפילה ז ט) כתוב בשם '''רבנו שמחה''' ששינה הוי היסח הדעת מפני שאי אפשר ללמוד כשהוא ישן, וכן מרחץ ובית הכסא חשובים היסח הדעת מפני שאסור ללמוד שם אפילו בהרהור, ולכן צריך לחזור ולברך אחרי שינה ומרחץ ובית הכסא, ובשם מורו הרב כתב שאינו הפסק אלא בשנת קבע.<br />
גם ב'''אגור''' (א) הביא דברי רבנו שמחה, ואילו בשם '''מהר"ח אור זרוע''' כתב שאחר צרכים גדולים אין צריך לברך, שאין מסיח דעתו מההלכות שצריך להיזהר בהם, כגון גילוי טפח וקינוח וכד'. וסיים בשם אביו '''רבי יהודה לנדא''' שלא לברך ביום אפילו אחר שנת קבע, ושכן ראוי לעשות, כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת לא הפסיד לפי שברכות אינן מעכבות.<br />
<BR />ב'''אגודה''' (ברכות א כה) כתוב שהישן ביום אין צריך להגיד את הברכות.<br />
<br />
===המנהג לקרוא מיד לאחר הברכה פסוקים ותורה שבעל פה===<br />
כבר נתבאר לעיל שלפי רוב הראשונים אין חובה לקרוא פסוקים מיד לאחר הברכה, אלא אם כן בברכת אהבה רבה. ודעת הרמב"ם וכן מנהג הצרפתים המובא בתוספות לקרוא אחר הברכה פסוקים. וכן המנהג למעשה. <br />
<BR />אמנם מנהגים שונים יש מה קוראים מיד לאחר הברכה, וכפי שיתבאר.<br />
<br />
==מסופק אם בירך ברכות התורה==<br />
<br />
==ברכה לאחריה==<br />
ה'''רשב"א''' נשאל (שו"ת ז תקמ) מדוע אין מברכים על התורה לאחריה, והשיב שקריאה בתורה היא מצוה ואין אנו מברכים על המצוות לאחריהן. אמנם על הקריאה בציבור מברכים גם לאחריה, מפני זהו תקנת משה ועזרא, ועל התקנות כן מברכים.<br />
<BR />ה'''מאירי''' (יא ב ד"ה ברכה זו) כותב שברכה לאחריה לא נאמרה אלא בספר תורה ובציבור, והביא שכן הוא בירושלמי (ברכות ז א) שלא למדו לברכת התורה לאחריה מקל וחומר מברכת המזון, אלא לרבים, אבל ביחיד אינו מברך.<br />
<br />
ה'''בית יוסף''' (מז) הביא דברי הרשב"א, וכתב שלדעתו אפילו אם היו מברכים לאחר המצוות, אין לברך על לימוד תורה לאחריה, מפני שמצותה להגות בה כל היום וכל הלילה, ולכן לא שייך לברך לאחריה.<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה: ברכות]]<br />
[[קטגוריה: תלמוד תורה]]<br />
[[קטגוריה: ברכות יא:]]<br />
[[קטגוריה: ברכות כא.]]<br />
[[קטגוריה: תפילה ונשיאת כפים פרק ז]]<br />
[[קטגוריה: אורח חיים סימן מז]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A9%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%AA&diff=19173זמן תפילת שחרית2022-01-30T14:03:17Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
{{מקורות|{{גמרא|ברכות|כו|א|ברכות כו א|בכותרת=כן}}|{{גמרא|ברכות|כו|א|ברכות כו א|בכותרת=כן}}}}<br />
ממתי ועד מתי אפשר להתפלל תפילת שחרית?<br />
<br />
==בגמרא==<br />
ב'''משנה''' {{גמרא|ברכות|כו|א|ברכות כו.}} מובאת מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים לגבי סוף זמן תפלת השחרית: {{ש}}<u>לפי חכמים</u> - אפשר להתפלל עד חצות היום. <u>לפי רבי יהודה</u> - עד ארבע שעות.<br />
<br />
אולם ה'''גמרא''' מקשה - שהרי ראינו שזמנה של התפילה הוא עם הנץ החמה - כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. הגמרא מתרצת שזה רק לותיקין. אבל מעיקר הדין אפשר גם להתפלל עד חצות היום.</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A9%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%AA&diff=19172זמן תפילת שחרית2022-01-30T11:12:07Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות}}<br />
<br />
ממתי ועד מתי אפשר להתפלל תפילת שחרית?<br />
<br />
==בגמרא==<br />
<br /></div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A9%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%AA/%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3&diff=19171זמן תפילת שחרית/טור-בית-יוסף2022-01-30T11:12:03Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "זמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח שהיא כנגד תמיד השחר ומאותה שעה ואילך הוא זמנה, ומ"מ עיקר מצותה עם הנץ החמה אלא שאם התפלל משעלה עמוד השחר יצא ונמשך עד סוף ד' שעות- ואם עבר (ס"א ולא) והתפלל אחר ד' שעות (ס"א יתפלל) עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפלה..."</p>
<hr />
<div>זמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח שהיא כנגד תמיד השחר ומאותה שעה ואילך הוא זמנה, ומ"מ עיקר מצותה עם הנץ החמה אלא שאם התפלל משעלה עמוד השחר יצא ונמשך עד סוף ד' שעות- ואם עבר (ס"א ולא) והתפלל אחר ד' שעות (ס"א יתפלל) עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא<br />
<br />
== בית יוסף אורח חיים סימן פט ==<br />
פרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן<br />
<br />
[ב] טעם הנוהגים לתת שלום לחבריהם אחר האל הקדוש: [ג] הנכנס לבית הכנסת ואומר שירות ותשבחות אם מותר אחר כך להתעסק בצרכיו: אם מותר לאכול ולשתות אוכלין ומשקין לרפואה קודם שיתפלל: [ז] מותר להסתפר ולהכנס למרחץ סמוך לשחרית:<br />
<br />
<br />
א זמן תפילת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר וכו'.<br />
<br />
'''<u>ריש פרק ד' דברכות</u>''' (כו.) תנן: תפילת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ד' שעות '''<u>ומסיק בגמרא</u>''' (כז.) דהלכתא כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ואסיקנא דעד סוף ד' שעות קאמר '''<u>וגרסינן בגמרא</u>''' (כו.) ורמינהו מצותה כלומר של ק"ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום כלומר ומשמע ליה דאין זמנה אלא עם הנץ החמה דוקא והיכי קתני מתניתין עד חצות או עד ד' שעות ומשני כי תניא ההיא לותיקין.<br />
<br />
'''<u>ופירש רש"י</u>''' לותיקין המקדימים למצות ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל וכי תנן במתניתין למאחרים שלא יאחר יותר שמשם ואילך עבר הזמן<br />
<br />
'''<u>וכתב שם הרא"ש</u>''' (סי' א) תפילת השחר עד חצות וכו' ותחלת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר (יומא כח.) אע"ג דעיקר מצותה עם הנץ החמה כדכתיב (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש (ונ"מ) [מכל מקום] אם התפלל בזו השעה יצא והתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד הוא הדין לכל זמן המוקדם עכ"ל.<br />
<br />
'''<u>וגם התוספות</u>''' (ל. ד"ה אבוה) '''<u>כתבו בשם ר"ח</u>''' גבי עובדא דאבוה דשמואל ולוי דבסמוך שזמן תפילת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר.<br />
<br />
'''<u>וכן דעת הרמב"ם</u>''' שכתב בפ"ג מהלכות תפילה (ה"א) תפילת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה ואח"כ (ה"ז) כתב המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה ואם התפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שיעלה עמוד השחר יצא:<br />
<br />
'''<u>ורבינו ירוחם</u>''' (נ"ג ח"ג כד:) כתב זמן תפילה משיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות ומצוה מן המובחר שיתפלל אחר הנץ החמה מיד ועוד פשוט בתפילת השחר דאם התפלל משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח יצא. ונראה שהוא סובר דהא דאמר אביי בפרק קמא דברכות (ט:) לתפילה כאחרים דאמרי משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו להתפלל קאמר <u>וצריך לומר גם כן שהוא סובר דמשיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו ומשעלה עמוד השחר זמן אחד</u> הוא כי היכי דלא תיקשי הא דאביי על מה שכתב הרא"ש בריש פרק תפילת השחר ולא ידעתי מי הכניסו לרבינו ירוחם בזה שהרי פירש רש"י דבזמן הנחת תפילין איירי ולא בזמן תפילה וכן פירש ה"ר יונה ז"ל (ד: ד"ה אמר אביי):<br />
<br />
ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפילה בזמנה שכר תפילה מיהא איכא. כן כתבו שם הרי"ף (יח.) והרא"ש (פ"ד סי' א) ואע"ג דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעי וצלי לאחר ד' שעות שכר תפילה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה וכן כתב הרמב"ם ז"ל (תפלה פ"ג ה"א) ונראה שלמדו כן מדפריך בגמרא (כו.) אהא דתנן תפלת השחר עַד חֲצוֹת וְתוּ לָא, וְהָאָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית — מִתְפַּלֵּל בְּשַׁחֲרִית שְׁתַּיִם, שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל בְּמִנְחָה שְׁתַּיִם.<br />
<br />
כּוּלֵּי יוֹמָא מְצַלֵּי וְאָזֵיל, עַד חֲצוֹת, יָהֲבִי לֵיהּ שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ, שְׂכַר תְּפִלָּה — יָהֲבִי לֵיהּ, שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ — לָא יָהֲבִי לֵיהּ.<br />
<br />
דמשמע מהכא שאע"פ שעבר זמן התפילה כוליה יומא יהבי ליה שכר תפילה דלא גרע קודם חצות לרבי יהודה מאחר חצות לכולי עלמא ולפי זה צריך לומר שמה שכתבו הרי"ף והרא"ש ואע"ג דליתא לדרבנן וכו' לאו למימרא דמכח סברת רבנן ילפינן הכי אלא הכי קאמרי אע"ג דליתא לדרבנן וא"כ הוה משמע למימר דאחר ד' שעות לא יתפלל כלל ליתא אלא מתפלל ושכר תפילה מיהא יהבו ליה דלא גרע ממתפלל אחר שהגיע תפילת המנחה וג"כ צריך לומר דעד חצות שכתבו הפוסקים לאו דוקא דעד זמן תפילת המנחה הוא מתפלל והולך ואין להקשות דא"כ הוה ליה למימר שאם התפלל אחר ד' שעות עד הלילה - אע"פ שאין לו שכר תפילה בזמנה וכו' דאיכא למימר דשאני אחר זמן המנחה שצריך להתפלל תפילת המנחה קודם וכבר נתבאר זה בדבריהם במקומו ולפי שיטה זו היה נראה לומר דאחר ד' שעות אינו מתפלל אלא אם כן נתאחר מלהתפלל בטעות או באונס אבל אם הזיד ולא התפלל קודם ד' שעות אינו מתפלל אחר כך דכיון דמדין טעה ולא התפלל שחרית מתפלל במנחה שתים ילפינן לה דיו לבא מן הדין להיות כנדון דדוקא בטעה איתמר אבל אם הזיד אין לו תשלומין אלא שהרמב"ם (תפלה פ"ג ה"א) כתב ואם עבר או טעה והתפלל אחר ד' שעות עד חצות היום יצא ידי חובת תפילה אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה וכך הם דברי רבינו ולפיכך נראה לומר דלא ילפינן דין אחר ד' שעות מדין טעה ולא התפלל שחרית מתפלל במנחה שתים דאיכא למימר שאני התם שהוא זמן תפילה מיהא אלא מדאמרי רבנן עד חצות ילפינן לה כי היכי דלא נשוי כל כך פלוגתא בין רבי יהודה ורבנן דלרבי יהודה אם התפלל אחר ד' שעות לא יהבי ליה שכר תפילה כלל ולרבנן מתפלל והולך עד חצות ויהבי ליה שכר תפילה בזמנה הילכך ממעטינן בפלוגתייהו דלכולי עלמא מד' שעות עד חצות שכר תפילה יהבי ליה בין בשכח בין בהזיד אלא דלרבי יהודה לא יהבי ליה שכר תפילה בזמנה ולרבנן יהבי ליה שכר תפילה בזמנה ולפי זה בדוקא כתבו הפוסקים עד חצות דמחצות ולמעלה עד זמן המנחה כיון דלאו זמן תפילה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין ואם התפלל אפשר דברכה לבטלה הוי: ואחר שכתבתי כל זה מצאתי להרשב"א שכתב בריש פרק תפילת השחר (ד"ה אבעיא) אהא דאסיקנא טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים וכו' מיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו אבל שלא בזמן תפילה לא שאם לא כן מאי מתפלל ערבית שתים ומתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל לאחר חצות אי נמי טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה הוה ליה למימר עכ"ל וזה מחזיק ביד הדרך השני:</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A9%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%AA&diff=19170זמן תפילת שחרית2022-01-30T10:25:58Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{מקורות}} ממתי ועד מתי אפשר להתפלל תפילת שחרית? == תחילת הזמן =="</p>
<hr />
<div>{{מקורות}}<br />
<br />
ממתי ועד מתי אפשר להתפלל תפילת שחרית?<br />
<br />
== תחילת הזמן ==</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A&diff=19169משתמש:איתן ברוך2022-01-27T13:43:37Z<p>איתן ברוך: /* סוגיות שיצרתי */</p>
<hr />
<div>{{תיבות משתמש|תיבות={{משתמש אוהב ללמוד תורה}}{{משתמש מחשבים}}{{משתמש אליבא דהלכתא}}}}<br />
לומד בישיבת הר ברכה, השנה בעז"ה לומדים [[משתמש:איתן ברוך/סבבים|סוגיות ברכות]], וכחלק מהמאמץ ללמידה רצינית ועמוקה אליבא דהלכתא - בעז"ה אשתדל להוסיף סוגיות.<br />
<br />
אשמח לקבל תמיד פידבקים ושיפורים לסוגיות - וכן לסייע לסוגיות הקיימות.<br />
<br />
==תבניות שימושיות שיצרתי==<br />
'''[[תבנית:מ]]''' {{מ|ליצירת הערה בסוגריים בקלות}} | '''[[תבנית:בספריא]]''' {{מ|להפנייה בקלות למקור באתר ספריא}} | '''[[תבנית:גמרא]]''' {{מ|ליצירת קישור מהיר לדף גמרא סרוק באתר hebrewbooks}}, '''[[תבנית:רמבם]] ''' {{מ|ליצירת קישור מהיר לדף רמב"ם סרוק באתר hebrewbooks}} | '''[[תבנית:טור]]''' {{מ|ליצירת קישור מהיר לדף טור ובית יוסף סרוק באתר hebrewbooks}} | '''[[תבנית:שו"ע]]''' {{מ|ליצירת קישור מהיר לדף שולחן ערוך סרוק באתר hebrewbooks}} | '''[[תבנית:רי"ף]]''' {{מ|ליצירת קישור מהיר לדף ברי"ף באתר ספריא}} | '''[[תבנית:רא"ש]]''' {{מ|ליצירת קישור מהיר לדף ברא"ש באתר ספריא}} | '''[[תבנית:דף גמרא]]''' {{מ|ליצירת דף קטגוריה של עמוד גמרא עם סרגל ניווט אוטומטית}} | '''[[תבנית:סרגל ניווט סימנים בשו"ע]]''' {{מ|ליצירת סרגל ניווט אוטומטי בדף קטגוריה שו"ע, '''לא מוסיף את הדף קטגוריה'''}} | '''[[תבנית:סרגל ניווט פרקים ברמב"ם]]''' {{מ| ליצירת סרגל ניווט אוטומטי בדף קטגוריה רמב"ם, '''לא מוסיף את הדף קטגוריה'''}} | '''[[תבנית:סרגל ניווט כללי]]''' {{מ| ליצירת סרגל ניווט כללי, במקום כל התבניות הקודמות. לא עושה כלום אוטומטית. מקבל שני פרמטרים}}<br />
<br />
==סוגיות שיצרתי==<br />
<br />
=== סוגיות תפילה ===<br />
[[בקשת צרכיו בתפילה]],<br />
<br />
===סוגיות קריאת שמע===<br />
[[השמעה והרהור בקריאת שמע וברכות]], [[דקדוק וטעויות בקריאת שמע]], [[הפסקה בקריאת שמע]](🌟), [[משתמש:איתן ברוך/קריאת שמע מול ערווה|קריאת שמע מול ערווה]]<br />
===סוגיות חנוכה===<br />
[[מקום הדלקת נר חנוכה]](🛠️), [[הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת]]<br />
===סוגיות שבת===<br />
[[מלאכת צידה|מלאכת צד]](🛠️)<br />
===אחר===<br />
[[משתמש:איתן ברוך/פרוזבול|פרוזבול 🛠️]]<br />
<br />
[[משתמש:איתן ברוך/דיני נביא|דיני נביא 🛠️]]<br />
<br />
[[משתמש:איתן ברוך/מסירות נפש]] [[משתמש:איתן ברוך/דיני נביא|🛠️]]<br />
<br />
[[משתמש:איתן ברוך/איסור הלבנת פנים]] [[משתמש:איתן ברוך/דיני נביא|🛠️]]<br />
<br />
[[קנה מיד עמיתך]] [[משתמש:איתן ברוך/דיני נביא|🛠️]]<br />
==סוגיות שתרמתי להם בצורה משמעותית==<br />
<br />
==כלים==<br />
{| class="wikitable"<br />
|-<br />
!יצירת סתם דף!!דף משנה לדף המשתמש!!דפי המשנה שלי<br />
|-<br />
|<inputbox><br />
type=create<br />
width=30<br />
Break=no<br />
default=מיוחד:הדף שלי/טיוטה<br />
buttonlabel=צור<br />
bgcolor=#f9f9f9<br />
</inputbox>||<inputbox><br />
type=create<br />
width=20<br />
Break=no<br />
placeholder=יצירת דף משנה לדף המשתמש<br />
bgcolor=#F6F6FF<br />
buttonlabel=יצירת דף משנה<br />
prefix=מיוחד:הדף שלי/<br />
</inputbox><br />
|[[מיוחד:דפים המתחילים ב/משתמש:איתן ברוך|דפי המשנה שלי]]<br />
|}<br />
==דפי משנה==<br />
{{מיוחד:דפים_המתחילים_ב/משתמש:איתן_ברוך}}<br />
<br />
__NOTOC__ __NOINDEX__</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA_%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19168בקשת צרכיו בתפילה2022-01-27T13:42:28Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|2={{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|עבודה זרה ז:|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות לא.|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|לד|א|ברכות לד.|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|ו|ב|תפלה וברכת כהנים ו' ב'-ג'|בכותרת=כן}}|5={{שו"ע|או"ח|קיט|או"ח קי"ט|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
האם ומתי יכול אדם לבקש בקשות אישיות בשומע תפילה?<br />
<br />
==סיכום הסוגייה==<br />
מובא בגמרא שאפשר וכדאי להוסיף בקשות פרטיות בתפילת שמונה עשרה - תוך כדי הברכות האמצעיות, בשומע תפילה ואחרי סוף התפילה.<br />
<br />
לדעת רבינו יונה בקשות פרטיות יש לומר דווקא באמצע הברכה ובקשות ציבוריות דווקא בסוף הברכה, אבל הרא"ש והרמב"ם לא מחלקים בין בקשות אישיות לבקשות ציבוריות ובין סוף ואמצע ברכה, וכן פסק השו"ע, אלא שמביא בב"י שלכתחילה יש לנהוג כהר"י. <br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
ב'''גמרא''' בעבודה זרה {{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|ז:}} מובאת מספר דעות אמוראים לגבי החלק בתפילה שבו יש אפשר לבקש צרכים:<br />
<br />
#רב יהודה אמר שמואל: שואל אדם צרכיו בשומע תפילה.<br />
#רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אבל</small> אם בא לומר <u>בסוף</u> כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר.<br />
#רב חייא בר אשי אמר רב: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה</small> אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים.<br />
#רבי יהושע בן לוי: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה</small> אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר.<br />
<br />
נחלקו הראשונים לגבי הבנת היחס שבין דעות האמוראים - האם מדובר על דינים שונים שמגבילים אחד את השני או שהם רק מוסיפים זמנים נוספים שאפשר לומר גם בהם.<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
'''רבינו יונה''' {{בספריא|Rabbeinu_Yonah_on_Berakhot.22b.8|על הרי"ף בברכות כב ב}} מביא שכל אמורא מוסיף הגבלה ודין נוסף. ולכן כל הדין מתחלק לארבעה דינים חלוקים:<br />
<br />
#<u>ברכת שומע תפלה</u> <u>יכול לשאול כל צרכיו</u> - בכל ענין שירצה .שברכת שומע תפלה כוללת כל הצרכים וזה היעוד שלה.<br />
#<u>בסוף הברכה מותר</u> לומר מעין אותה ברכה <u>דווקא לצרכי רבים</u>, {{ש}}ולא יכול לומר בלשון רבים באמצע - כי זה נראה שהוא מוסיף על המטבע שתקנו חכמים. ולא יכול לומר צרכי יחיד באמצע - כי זה הפסקה באמצע הברכה.<br />
#<u>באמצע הברכה מותר לומר לצרכיו האישיים דווקא</u><br />
#<u>בסוף הברכה יכול להאריך ולומר מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה</u> (בין צורכי רבים בין צורכי רבים, ולהאריך ללא הגבלה)<br />
<br />
מסביר ה'''בית יוסף''' {{מ|[[בקשת_צרכיו_בתפילה/בית_יוסף|או"ח קי"ט א']]}} את סברתו בהרחבה - שמכל מימרא של כל אחד מהאמוראים הוא לומד דבר נפרד. <br />
<br />
===דעת הרא"ש הרמב"ם===<br />
ה'''רא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ה|כא|ה' כ"א}} וה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ו|ב|תפילה וברכת כהנים ו' ב'}} לא מביאים בכלל את החילוקים של רבינו יונה בין צרכי רבים לצרכי יחיד לבין אמצע ברכה לסוף הברכה. ושתמיד אפשר לבקש לצרכי בברכה מסויימת.<br />
<br />
מסביר ה'''בית יוסף''' {{מ|[[בקשת_צרכיו_בתפילה/בית_יוסף|או"ח קי"ט א']]}} שלסברתם זה שרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אומר שאפשר לומר <u>בסוף</u> כל ברכה מעין אותה, זה לאו דווקא בסוף - אלא אלא שהוא דיבר במה שנהוג. או שזה בשביל להוסיף - שמותר בסוף אפילו שלא אומר סמוך לחתימה את מה שתיקנו חכמים - למרות זאת מותר. וקל חומר שמותר גם באמצע.<br />
<br />
====שלא יפתח בבקשותיו====<br />
ומוסיף הבית יוסף בשם ה'''טור''' {{טור|או"ח|תקסו|תקס"ו}} שהשזה שנכתב <u>בסוף</u> מגיע בשביל <u>למעט שלא יבקש את בקשותיו בהתחלה</u>, אלא שיפתח במטבע שתיקנו חכמים - ורק אז יבקש את בקשותיו. וגם רב הונא שלא כתב "בסוף" מסכים עם זה, אלא שלדעתו זה פשיטא כי ברור שלא יתכן שיפתח בבקשתו לפני הנוסח של חכמים.<br />
<br />
==הפסקה לבקשות בברכות הראשונות והאחרונות==<br />
הגמרא בברכות {{גמרא|ברכות|לד|א|לד.}} מביאה את דברי רב יהודה - שאסור לשאול צרכים בשלוש ראשונות ובשלוש אחרונות, אלא רק באמצעיות.{{הערה|הגמרא ממשיכה ומסביר את הטעם על פי הסיבה שלפיה סידרו את הגמרא כך: דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: רִאשׁוֹנוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שֶׁבַח לִפְנֵי רַבּוֹ. אֶמְצָעִיּוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ. אַחֲרוֹנוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ, וְנִפְטָר וְהוֹלֵךְ לוֹ.}}<br />
<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.34a.10.1|ד"ה אל ישאל}} מביא בשם '''רבינו חננאל ורבינו האי''' שכל הדין שאסור לשאול צרכים דווקא ליחיד, אבל לרבים מותר. וזו הסיבה שאומרים זכרנו וקרובץ ויעלה ויבוא בהם. כי כל הדין הוא דווקא על יחיד, אבל על רבים מותר - כי עיקר הברכות האחרונות הם לצרכי רבים. וכן מביא '''הרא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ה|כא|ה' כ"א}} ומוסיף לפרט שהתקנה של קרובץ היתה של ר' אלעזר הקליר ז"ל. וכן מביא '''הרב רבינו יונה''' {{בספריא|Rabbeinu_Yonah_on_Berakhot.22b.8|על הרי"ף בברכות כב ב}} בשם '''הגאונים'''.<br />
<br />
==פסיקת הלכה==<br />
ה'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|או"ח|קי"ט|קי"ט א'}} פוסק כרמב"ם וכרא"ש, שאפשר לברך בכל ברכה מהאמצעיות באמצע או בסוף בקשות אישיות או בקשות ציבוריות. ומביא גם את הרב רבינו יונה שאם זה בשביל כל ישראל - מוסיף אותה בסוף הברכה. ואם זה בקשה פרטית - מוסיף אותה באמצע. <br />
<br />
וה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.9|ס"ק ט'}} מביא את דעת הבית יוסף שלכתחילה טוב להזהר כדעת רבינו יונה.<br />
<br />
====שלא יוסיף בתחילת הברכה====<br />
ה'''רמ"א''' מביא את סברת ה'''טור''' (שמובאת גם בב"י) שלא יוסיף את הבקשה הפרטית בתחילת הברכה - אלא רק באמצע או בסוף.<br />
<br />
וה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.2|ס"ק ב'}} מביא בשם ה'''פמ"ג''' שצריך לומר ממש מאמר שלם מעניין הברכה, כגון אם רוצה לבקש שיתן לו ה' דעה יקדים ויאמר "אתה חונן לאדם דעת" אבל לא יאמר תיבת "אתה" לבד, וכן בכל הברכות.<br />
<br />
====האם יאריך====<br />
ה'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות ל"א.|בכותרת=}} מביאה שבבקשות שלאחר סיום התפילה אפשר להאריך אפילו הרבה מאוד, אפילו כסדר יום הכיפורים.<br />
<br />
ה'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|או"ח|קי"ט|קי"ט א'}} מביא את דעת ה'''מרדכי''' שכשמוסיף בברכה לצורך יחיד - לא יאריך.<br />
<br />
====בקשה על העתיד====<br />
ה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.1|ס"ק א'}} מביא בשם ה'''פמ"ג''' <u>שבתוך ברכה אפשר לבקש רק לצורך שיש לו כרגע</u>, לדוגמה אם יש לו חולה לבקש שיבריא או אם צריך לפרנסה לבקש רחמים. אבל לא יכול לבקש על העתיד - שלא יחלה ושתהיה לו פרנסה בשפע תמיד, <u>מה שאין כן בברכת שומע תפילה שיכול לבקש גם על העתיד</u>.<br />
<br />
====האם יזכיר את השם של החולה====<br />
ה'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות ל"א.|בכותרת=}} מביאה שהמבקש רחמים על חברו - לא צריך להזכיר את שמו, כי כשמשה התפלל על מרים הוא אמר "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" ולא הזכיר את שמה של מרים.<br />
<br />
ה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.2|ס"ק ב'}} מביא בשם ה'''פר"ח''' שמביא מהזוהר בפרשת וישלח שבתפילה צריך לפרש את הבקשה בצורה מפורשת. ולכן מעמיד את הגמרא שאומרת שלא צריך להזכיר את השם - דווקא במקרה שחברו נמצא בפניו. אבל כשחברו לא נמצא בפניו - צריך להזכיר את שמו. <br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://etzion.org.il/he/halakha/orach-chaim/prayer-and-blessings/%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA-%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A2-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94 בקשת צרכים אישיים בברכת שומע תפילה], מאת הרב שלמה לוי באתר ישיבת תורת עציון<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:עבודה זרה ז:]]<br />
[[קטגוריה:ברכות לא.]]<br />
[[קטגוריה:ברכות לד.]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק ו]]<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן קיט]]<br />
[[קטגוריה:תפילה]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%98&diff=19167קטגוריה:אורח חיים סימן קיט2022-01-27T13:41:09Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{סרגל ניווט שלחן ערוך}} קטגוריה:הלכות תפילה"</p>
<hr />
<div>{{סרגל ניווט שלחן ערוך}}<br />
[[קטגוריה:הלכות תפילה]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%93.&diff=19166קטגוריה:ברכות לד.2022-01-27T13:39:35Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{דף גמרא}}"</p>
<hr />
<div>{{דף גמרא}}</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%90.&diff=19165קטגוריה:ברכות לא.2022-01-27T13:39:19Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{דף גמרא}}"</p>
<hr />
<div>{{דף גמרא}}</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%96:&diff=19164קטגוריה:עבודה זרה ז:2022-01-27T13:38:40Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{דף גמרא}}"</p>
<hr />
<div>{{דף גמרא}}</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA_%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19163בקשת צרכיו בתפילה2022-01-27T13:37:59Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|2={{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|עבודה זרה ז:|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות לא.|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|לד|א|ברכות לד.|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|ו|ב|תפלה וברכת כהנים ו' ב'-ג'|בכותרת=כן}}|5={{שו"ע|או"ח|קיט|או"ח קי"ט|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
האם ומתי יכול אדם לבקש בקשות אישיות בשומע תפילה?<br />
<br />
==סיכום הסוגייה==<br />
מובא בגמרא שאפשר וכדאי להוסיף בקשות פרטיות בתפילת שמונה עשרה - תוך כדי הברכות האמצעיות, בשומע תפילה ואחרי סוף התפילה.<br />
<br />
לדעת רבינו יונה בקשות פרטיות יש לומר דווקא באמצע הברכה ובקשות ציבוריות דווקא בסוף הברכה, אבל הרא"ש והרמב"ם לא מחלקים בין בקשות אישיות לבקשות ציבוריות ובין סוף ואמצע ברכה, וכן פסק השו"ע, אלא שמביא בב"י שלכתחילה יש לנהוג כהר"י. <br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
ב'''גמרא''' בעבודה זרה {{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|ז:}} מובאת מספר דעות אמוראים לגבי החלק בתפילה שבו יש אפשר לבקש צרכים:<br />
<br />
#רב יהודה אמר שמואל: שואל אדם צרכיו בשומע תפילה.<br />
#רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אבל</small> אם בא לומר <u>בסוף</u> כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר.<br />
#רב חייא בר אשי אמר רב: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה</small> אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים.<br />
#רבי יהושע בן לוי: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה</small> אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר.<br />
<br />
נחלקו הראשונים לגבי הבנת היחס שבין דעות האמוראים - האם מדובר על דינים שונים שמגבילים אחד את השני או שהם רק מוסיפים זמנים נוספים שאפשר לומר גם בהם.<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
'''רבינו יונה''' {{בספריא|Rabbeinu_Yonah_on_Berakhot.22b.8|על הרי"ף בברכות כב ב}} מביא שכל אמורא מוסיף הגבלה ודין נוסף. ולכן כל הדין מתחלק לארבעה דינים חלוקים:<br />
<br />
#<u>ברכת שומע תפלה</u> <u>יכול לשאול כל צרכיו</u> - בכל ענין שירצה .שברכת שומע תפלה כוללת כל הצרכים וזה היעוד שלה.<br />
#<u>בסוף הברכה מותר</u> לומר מעין אותה ברכה <u>דווקא לצרכי רבים</u>, {{ש}}ולא יכול לומר בלשון רבים באמצע - כי זה נראה שהוא מוסיף על המטבע שתקנו חכמים. ולא יכול לומר צרכי יחיד באמצע - כי זה הפסקה באמצע הברכה.<br />
#<u>באמצע הברכה מותר לומר לצרכיו האישיים דווקא</u><br />
#<u>בסוף הברכה יכול להאריך ולומר מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה</u> (בין צורכי רבים בין צורכי רבים, ולהאריך ללא הגבלה)<br />
<br />
מסביר ה'''בית יוסף''' {{מ|[[בקשת_צרכיו_בתפילה/בית_יוסף|או"ח קי"ט א']]}} את סברתו בהרחבה - שמכל מימרא של כל אחד מהאמוראים הוא לומד דבר נפרד. <br />
<br />
===דעת הרא"ש הרמב"ם===<br />
ה'''רא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ה|כא|ה' כ"א}} וה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ו|ב|תפילה וברכת כהנים ו' ב'}} לא מביאים בכלל את החילוקים של רבינו יונה בין צרכי רבים לצרכי יחיד לבין אמצע ברכה לסוף הברכה. ושתמיד אפשר לבקש לצרכי בברכה מסויימת.<br />
<br />
מסביר ה'''בית יוסף''' {{מ|[[בקשת_צרכיו_בתפילה/בית_יוסף|או"ח קי"ט א']]}} שלסברתם זה שרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אומר שאפשר לומר <u>בסוף</u> כל ברכה מעין אותה, זה לאו דווקא בסוף - אלא אלא שהוא דיבר במה שנהוג. או שזה בשביל להוסיף - שמותר בסוף אפילו שלא אומר סמוך לחתימה את מה שתיקנו חכמים - למרות זאת מותר. וקל חומר שמותר גם באמצע.<br />
<br />
====שלא יפתח בבקשותיו====<br />
ומוסיף הבית יוסף בשם ה'''טור''' {{טור|או"ח|תקסו|תקס"ו}} שהשזה שנכתב <u>בסוף</u> מגיע בשביל <u>למעט שלא יבקש את בקשותיו בהתחלה</u>, אלא שיפתח במטבע שתיקנו חכמים - ורק אז יבקש את בקשותיו. וגם רב הונא שלא כתב "בסוף" מסכים עם זה, אלא שלדעתו זה פשיטא כי ברור שלא יתכן שיפתח בבקשתו לפני הנוסח של חכמים.<br />
<br />
==הפסקה לבקשות בברכות הראשונות והאחרונות==<br />
הגמרא בברכות {{גמרא|ברכות|לד|א|לד.}} מביאה את דברי רב יהודה - שאסור לשאול צרכים בשלוש ראשונות ובשלוש אחרונות, אלא רק באמצעיות.{{הערה|הגמרא ממשיכה ומסביר את הטעם על פי הסיבה שלפיה סידרו את הגמרא כך: דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: רִאשׁוֹנוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שֶׁבַח לִפְנֵי רַבּוֹ. אֶמְצָעִיּוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ. אַחֲרוֹנוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ, וְנִפְטָר וְהוֹלֵךְ לוֹ.}}<br />
<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.34a.10.1|ד"ה אל ישאל}} מביא בשם '''רבינו חננאל ורבינו האי''' שכל הדין שאסור לשאול צרכים דווקא ליחיד, אבל לרבים מותר. וזו הסיבה שאומרים זכרנו וקרובץ ויעלה ויבוא בהם. כי כל הדין הוא דווקא על יחיד, אבל על רבים מותר - כי עיקר הברכות האחרונות הם לצרכי רבים. וכן מביא '''הרא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ה|כא|ה' כ"א}} ומוסיף לפרט שהתקנה של קרובץ היתה של ר' אלעזר הקליר ז"ל. וכן מביא '''הרב רבינו יונה''' {{בספריא|Rabbeinu_Yonah_on_Berakhot.22b.8|על הרי"ף בברכות כב ב}} בשם '''הגאונים'''.<br />
<br />
==פסיקת הלכה==<br />
ה'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|או"ח|קי"ט|קי"ט א'}} פוסק כרמב"ם וכרא"ש, שאפשר לברך בכל ברכה מהאמצעיות באמצע או בסוף בקשות אישיות או בקשות ציבוריות. ומביא גם את הרב רבינו יונה שאם זה בשביל כל ישראל - מוסיף אותה בסוף הברכה. ואם זה בקשה פרטית - מוסיף אותה באמצע. <br />
<br />
וה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.9|ס"ק ט'}} מביא את דעת הבית יוסף שלכתחילה טוב להזהר כדעת רבינו יונה.<br />
<br />
====שלא יוסיף בתחילת הברכה====<br />
ה'''רמ"א''' מביא את סברת ה'''טור''' (שמובאת גם בב"י) שלא יוסיף את הבקשה הפרטית בתחילת הברכה - אלא רק באמצע או בסוף.<br />
<br />
וה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.2|ס"ק ב'}} מביא בשם ה'''פמ"ג''' שצריך לומר ממש מאמר שלם מעניין הברכה, כגון אם רוצה לבקש שיתן לו ה' דעה יקדים ויאמר "אתה חונן לאדם דעת" אבל לא יאמר תיבת "אתה" לבד, וכן בכל הברכות.<br />
<br />
====האם יאריך====<br />
ה'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות ל"א.|בכותרת=}} מביאה שבבקשות שלאחר סיום התפילה אפשר להאריך אפילו הרבה מאוד, אפילו כסדר יום הכיפורים.<br />
<br />
ה'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|או"ח|קי"ט|קי"ט א'}} מביא את דעת ה'''מרדכי''' שכשמוסיף בברכה לצורך יחיד - לא יאריך.<br />
<br />
====בקשה על העתיד====<br />
ה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.1|ס"ק א'}} מביא בשם ה'''פמ"ג''' <u>שבתוך ברכה אפשר לבקש רק לצורך שיש לו כרגע</u>, לדוגמה אם יש לו חולה לבקש שיבריא או אם צריך לפרנסה לבקש רחמים. אבל לא יכול לבקש על העתיד - שלא יחלה ושתהיה לו פרנסה בשפע תמיד, <u>מה שאין כן בברכת שומע תפילה שיכול לבקש גם על העתיד</u>.<br />
<br />
====האם יזכיר את השם של החולה====<br />
ה'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות ל"א.|בכותרת=}} מביאה שהמבקש רחמים על חברו - לא צריך להזכיר את שמו, כי כשמשה התפלל על מרים הוא אמר "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" ולא הזכיר את שמה של מרים.<br />
<br />
ה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.2|ס"ק ב'}} מביא בשם ה'''פר"ח''' שמביא מהזוהר בפרשת וישלח שבתפילה צריך לפרש את הבקשה בצורה מפורשת. ולכן מעמיד את הגמרא שאומרת שלא צריך להזכיר את השם - דווקא במקרה שחברו נמצא בפניו. אבל כשחברו לא נמצא בפניו - צריך להזכיר את שמו. <br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://etzion.org.il/he/halakha/orach-chaim/prayer-and-blessings/%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA-%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A2-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94 בקשת צרכים אישיים בברכת שומע תפילה], מאת הרב שלמה לוי באתר ישיבת תורת עציון<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:עבודה זרה ז:]]<br />
[[קטגוריה:ברכות לא.]]<br />
[[קטגוריה:ברכות לד.]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק ו]]<br />
[[קטגוריה:אורח חיים סימן קיט]]<br />
[[קטגוריה:הלכות תפילה]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA_%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19162בקשת צרכיו בתפילה2022-01-27T13:30:39Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
{{מקורות|2={{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|עבודה זרה ז:|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות לא.|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|לד|א|ברכות לד.|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|ו|ב|תפלה וברכת כהנים ו' ב'-ג'|בכותרת=כן}}|5={{שו"ע|או"ח|קיט|או"ח קי"ט|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
האם ומתי יכול אדם לבקש בקשות אישיות בשומע תפילה?<br />
<br />
==סיכום הסוגייה==<br />
מובא בגמרא שאפשר וכדאי להוסיף בקשות פרטיות בתפילת שמונה עשרה - תוך כדי הברכות האמצעיות, בשומע תפילה ואחרי סוף התפילה.<br />
<br />
לדעת רבינו יונה בקשות פרטיות יש לומר דווקא באמצע הברכה ובקשות ציבוריות דווקא בסוף הברכה.<br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
ב'''גמרא''' בעבודה זרה {{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|ז:}} מובאת מספר דעות אמוראים לגבי החלק בתפילה שבו יש אפשר לבקש צרכים:<br />
<br />
#רב יהודה אמר שמואל: שואל אדם צרכיו בשומע תפילה.<br />
#רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אבל</small> אם בא לומר <u>בסוף</u> כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר.<br />
#רב חייא בר אשי אמר רב: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה</small> אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים.<br />
#רבי יהושע בן לוי: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה</small> אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר.<br />
<br />
נחלקו הראשונים לגבי הבנת היחס שבין דעות האמוראים - האם מדובר על דינים שונים שמגבילים אחד את השני או שהם רק מוסיפים זמנים נוספים שאפשר לומר גם בהם.<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
'''רבינו יונה''' {{בספריא|Rabbeinu_Yonah_on_Berakhot.22b.8|על הרי"ף בברכות כב ב}} מביא שכל אמורא מוסיף הגבלה ודין נוסף. ולכן כל הדין מתחלק לארבעה דינים חלוקים:<br />
<br />
#<u>ברכת שומע תפלה</u> <u>יכול לשאול כל צרכיו</u> - בכל ענין שירצה .שברכת שומע תפלה כוללת כל הצרכים וזה היעוד שלה.<br />
#<u>בסוף הברכה מותר</u> לומר מעין אותה ברכה <u>דווקא לצרכי רבים</u>, {{ש}}ולא יכול לומר בלשון רבים באמצע - כי זה נראה שהוא מוסיף על המטבע שתקנו חכמים. ולא יכול לומר צרכי יחיד באמצע - כי זה הפסקה באמצע הברכה.<br />
#<u>באמצע הברכה מותר לומר לצרכיו האישיים דווקא</u><br />
#<u>בסוף הברכה יכול להאריך ולומר מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה</u> (בין צורכי רבים בין צורכי רבים, ולהאריך ללא הגבלה)<br />
<br />
מסביר ה'''בית יוסף''' {{מ|[[בקשת_צרכיו_בתפילה/בית_יוסף|או"ח קי"ט א']]}} את סברתו בהרחבה - שמכל מימרא של כל אחד מהאמוראים הוא לומד דבר נפרד. <br />
<br />
===דעת הרא"ש הרמב"ם===<br />
ה'''רא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ה|כא|ה' כ"א}} וה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ו|ב|תפילה וברכת כהנים ו' ב'}} לא מביאים בכלל את החילוקים של רבינו יונה בין צרכי רבים לצרכי יחיד לבין אמצע ברכה לסוף הברכה. ושתמיד אפשר לבקש לצרכי בברכה מסויימת.<br />
<br />
מסביר ה'''בית יוסף''' {{מ|[[בקשת_צרכיו_בתפילה/בית_יוסף|או"ח קי"ט א']]}} שלסברתם זה שרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אומר שאפשר לומר <u>בסוף</u> כל ברכה מעין אותה, זה לאו דווקא בסוף - אלא אלא שהוא דיבר במה שנהוג. או שזה בשביל להוסיף - שמותר בסוף אפילו שלא אומר סמוך לחתימה את מה שתיקנו חכמים - למרות זאת מותר. וקל חומר שמותר גם באמצע.<br />
<br />
==== שלא יפתח בבקשותיו ====<br />
ומוסיף הבית יוסף בשם ה'''טור''' {{טור|או"ח|תקסו|תקס"ו}} שהשזה שנכתב <u>בסוף</u> מגיע בשביל <u>למעט שלא יבקש את בקשותיו בהתחלה</u>, אלא שיפתח במטבע שתיקנו חכמים - ורק אז יבקש את בקשותיו. וגם רב הונא שלא כתב "בסוף" מסכים עם זה, אלא שלדעתו זה פשיטא כי ברור שלא יתכן שיפתח בבקשתו לפני הנוסח של חכמים.<br />
<br />
==הפסקה לבקשות בברכות הראשונות והאחרונות==<br />
הגמרא בברכות {{גמרא|ברכות|לד|א|לד.}} מביאה את דברי רב יהודה - שאסור לשאול צרכים בשלוש ראשונות ובשלוש אחרונות, אלא רק באמצעיות.{{הערה|הגמרא ממשיכה ומסביר את הטעם על פי הסיבה שלפיה סידרו את הגמרא כך: דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: רִאשׁוֹנוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שֶׁבַח לִפְנֵי רַבּוֹ. אֶמְצָעִיּוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ. אַחֲרוֹנוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ, וְנִפְטָר וְהוֹלֵךְ לוֹ.}}<br />
<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.34a.10.1|ד"ה אל ישאל}} מביא בשם '''רבינו חננאל ורבינו האי''' שכל הדין שאסור לשאול צרכים דווקא ליחיד, אבל לרבים מותר. וזו הסיבה שאומרים זכרנו וקרובץ ויעלה ויבוא בהם. כי כל הדין הוא דווקא על יחיד, אבל על רבים מותר - כי עיקר הברכות האחרונות הם לצרכי רבים. וכן מביא '''הרא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ה|כא|ה' כ"א}} ומוסיף לפרט שהתקנה של קרובץ היתה של ר' אלעזר הקליר ז"ל. וכן מביא '''הרב רבינו יונה''' {{בספריא|Rabbeinu_Yonah_on_Berakhot.22b.8|על הרי"ף בברכות כב ב}} בשם '''הגאונים'''.<br />
<br />
== פסיקת הלכה ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|או"ח|קי"ט|קי"ט א'}} פוסק כרמב"ם וכרא"ש, שאפשר לברך בכל ברכה מהאמצעיות באמצע או בסוף בקשות אישיות או בקשות ציבוריות. ומביא גם את הרב רבינו יונה שאם זה בשביל כל ישראל - מוסיף אותה בסוף הברכה. ואם זה בקשה פרטית - מוסיף אותה באמצע. <br />
<br />
וה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.9|ס"ק ט'}} מביא את דעת הבית יוסף שלכתחילה טוב להזהר כדעת רבינו יונה.<br />
<br />
==== שלא יוסיף בתחילת הברכה ====<br />
ה'''רמ"א''' מביא את סברת ה'''טור''' (שמובאת גם בב"י) שלא יוסיף את הבקשה הפרטית בתחילת הברכה - אלא רק באמצע או בסוף.<br />
<br />
וה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.2|ס"ק ב'}} מביא בשם ה'''פמ"ג''' שצריך לומר ממש מאמר שלם מעניין הברכה, כגון אם רוצה לבקש שיתן לו ה' דעה יקדים ויאמר "אתה חונן לאדם דעת" אבל לא יאמר תיבת "אתה" לבד, וכן בכל הברכות.<br />
<br />
==== האם יאריך ====<br />
ה'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות ל"א.|בכותרת=}} מביאה שבבקשות שלאחר סיום התפילה אפשר להאריך אפילו הרבה מאוד, אפילו כסדר יום הכיפורים.<br />
<br />
ה'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|או"ח|קי"ט|קי"ט א'}} מביא את דעת ה'''מרדכי''' שכשמוסיף בברכה לצורך יחיד - לא יאריך.<br />
<br />
==== בקשה על העתיד ====<br />
ה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.1|ס"ק א'}} מביא בשם ה'''פמ"ג''' <u>שבתוך ברכה אפשר לבקש רק לצורך שיש לו כרגע</u>, לדוגמה אם יש לו חולה לבקש שיבריא או אם צריך לפרנסה לבקש רחמים. אבל לא יכול לבקש על העתיד - שלא יחלה ושתהיה לו פרנסה בשפע תמיד, <u>מה שאין כן בברכת שומע תפילה שיכול לבקש גם על העתיד</u>.<br />
<br />
==== האם יזכיר את השם של החולה ====<br />
ה'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות ל"א.|בכותרת=}} מביאה שהמבקש רחמים על חברו - לא צריך להזכיר את שמו, כי כשמשה התפלל על מרים הוא אמר "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" ולא הזכיר את שמה של מרים.<br />
<br />
ה'''משנה ברורה''' {{בספריא|Mishnah_Berurah.119.2|ס"ק ב'}} מביא בשם ה'''פר"ח''' שמביא מהזוהר בפרשת וישלח שבתפילה צריך לפרש את הבקשה בצורה מפורשת. ולכן מעמיד את הגמרא שאומרת שלא צריך להזכיר את השם - דווקא במקרה שחברו נמצא בפניו. אבל כשחברו לא נמצא בפניו - צריך להזכיר את שמו. <br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://etzion.org.il/he/halakha/orach-chaim/prayer-and-blessings/%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA-%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A2-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94 בקשת צרכים אישיים בברכת שומע תפילה], מאת הרב שלמה לוי באתר ישיבת תורת עציון<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA_%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19161בקשת צרכיו בתפילה2022-01-27T11:18:41Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
{{מקורות|2={{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|עבודה זרה ז:|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות לא.|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|לד|א|ברכות לד.|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|ו|ב|תפלה וברכת כהנים ו' ב'-ג'|בכותרת=כן}}|5={{שו"ע|או"ח|קיט|או"ח קי"ט|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
האם ומתי יכול אדם לבקש בקשות אישיות בשומע תפילה?<br />
<br />
==סיכום הסוגייה==<br />
<br /><br />
{{להשלים|סיכום סוגייה}}<br />
<br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
ב'''גמרא''' בעבודה זרה {{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|ז:}} מובאת מספר דעות אמוראים לגבי זמני בקשת צרכים:<br />
<br />
#רב יהודה אמר שמואל: שואל אדם צרכיו בשומע תפילה.<br />
#רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אבל</small> אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר.<br />
#רב חייא בר אשי אמר רב: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה</small> אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים.<br />
#רבי יהושע בן לוי: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה</small> אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר.<br />
<br />
נחלקו הראשונים לגבי הבנת היחס שבין דעות האמוראים - האם מדובר על דינים שונים שמגבילים אחד את השני או שהם רק מוסיפים זמנים נוספים שאפשר לומר גם בהם.<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
'''רבינו יונה''' {{בספריא|Rabbeinu_Yonah_on_Berakhot.22b.8|על הרי"ף בברכות כב ב}} מביא שכל אמורא מוסיף הגבלה ודין נוסף. ולכן כל הדין מתחלק לארבעה דינים חלוקים:<br />
<br />
#<u>ברכת שומע תפלה</u> <u>יכול לשאול כל צרכיו</u> - בכל ענין שירצה .שברכת שומע תפלה כוללת כל הצרכים וזה היעוד שלה.<br />
#<u>בסוף הברכה מותר</u> לומר מעין אותה ברכה <u>דווקא לצרכי רבים</u>, {{ש}}ולא יכול לומר בלשון רבים באמצע - כי זה נראה שהוא מוסיף על המטבע שתקנו חכמים. ולא יכול לומר צרכי יחיד באמצע - כי זה הפסקה באמצע הברכה.<br />
#<u>באמצע הברכה מותר לומר לצרכיו האישיים דווקא</u><br />
#<u>בסוף הברכה יכול להאריך ולומר מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה</u> (בין צורכי רבים בין צורכי רבים, ולהאריך ללא הגבלה)<br />
<br />
'''אל ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות וכו'.''' ואמרו הגאונים ז"ל דדווקא צרכי יחיד אבל צרכי צבור מותר ומזה הטעם נוהגין לומר זכרנו ומי כמוך בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים: <br />
<br />
===דעת הרא"ש הרמב"ם===<br />
ה'''רא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ה|כא|ה' כ"א}} וה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ו|ב|תפילה וברכת כהנים ו' ב'}} לא מביאים בכלל את החילוקים של רבינו יונה בין צרכי רבים לצרכי יחיד לבין אמצע ברכה לסוף הברכה, אלא שתמיד אפשר לבקש לצרכי בברכה מסויימת.<br />
<br />
==הפסקה לבקשות בברכות הראשונות והאחרונות==<br />
הגמרא בברכות {{גמרא|ברכות|לד|א|לד.}} מביאה את דברי רב יהודה - שאסור לשאול צרכים בשלוש ראשונות ובשלוש אחרונות, אלא רק באמצעיות.{{הערה|הגמרא ממשיכה ומסביר את הטעם על פי הסיבה שלפיה סידרו את הגמרא כך: דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: רִאשׁוֹנוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שֶׁבַח לִפְנֵי רַבּוֹ. אֶמְצָעִיּוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ. אַחֲרוֹנוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ, וְנִפְטָר וְהוֹלֵךְ לוֹ.}}<br />
<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.34a.10.1|ד"ה אל ישאל}} מביא בשם '''רבינו חננאל ורבינו האי''' שכל הדין שאסור לשאול צרכים דווקא ליחיד, אבל לרבים מותר. וזו הסיבה שאומרים זכרנו וקרובץ ויעלה ויבוא בהם. כי כל הדין הוא דווקא על יחיד, אבל על רבים מותר - כי עיקר הברכות האחרונות הם לצרכי רבים. וכן מביא '''הרא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ה|כא|ה' כ"א}} ומוסיף לפרט שהתקנה של קרובץ היתה של ר' אלעזר הקליר ז"ל.<br />
<br />
==פסיקת הלכה==<br />
<br />
<br />
פרי מגדים - מותר לבקש רק על בעיה נוכחית ולא על העתיד, חוץ משומע תפילה ששם אפשר גם לבקש על העתיד ולבקש רחמים.<br />
<br />
פרי מגדים - צריך להתחיל ממטבע שלם בברכה<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://etzion.org.il/he/halakha/orach-chaim/prayer-and-blessings/%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA-%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A2-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94 בקשת צרכים אישיים בברכת שומע תפילה], מאת הרב שלמה לוי באתר ישיבת תורת עציון<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA_%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19160בקשת צרכיו בתפילה2022-01-27T11:17:10Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}{{מקורות|2={{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|עבודה זרה ז:|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|לא|א|ברכות לא.|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|לד|א|ברכות לד.|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|ו|ב|תפלה וברכת כהנים ו' ב'-ג'|בכותרת=כן}}|5={{שו"ע|או"ח|קיט|או"ח קי"ט|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
האם ומתי יכול אדם לבקש בקשות אישיות בשומע תפילה?<br />
<br />
==סיכום הסוגייה==<br />
<br /><br />
{{להשלים|סיכום סוגייה}}<br />
<br />
==מקור הדין בגמרא==<br />
ב'''גמרא''' בעבודה זרה {{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|ז:}} מובאת מספר דעות אמוראים לגבי זמני בקשת צרכים:<br />
<br />
# רב יהודה אמר שמואל: שואל אדם צרכיו בשומע תפילה.<br />
# רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אבל</small> אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר.<br />
# רב חייא בר אשי אמר רב: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה</small> אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים.<br />
# רבי יהושע בן לוי: <small>אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה</small> אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר.<br />
<br />
נחלקו הראשונים לגבי הבנת היחס שבין דעות האמוראים - האם מדובר על דינים שונים שמגבילים אחד את השני או שהם רק מוסיפים זמנים נוספים שאפשר לומר גם בהם.<br />
<br />
==ראשונים==<br />
<br />
===רבינו יונה===<br />
'''רבינו יונה''' {{בספריא|Rabbeinu_Yonah_on_Berakhot.22b.8|על הרי"ף בברכות כב ב}} מביא שכל אמורא מוסיף הגבלה ודין נוסף. ולכן כל הדין מתחלק לארבעה דינים חלוקים:<br />
<br />
# <u>ברכת שומע תפלה</u> <u>יכול לשאול כל צרכיו</u> - בכל ענין שירצה .שברכת שומע תפלה כוללת כל הצרכים וזה היעוד שלה.<br />
# <u>בסוף הברכה מותר</u> לומר מעין אותה ברכה <u>דווקא לצרכי רבים</u>, {{ש}}ולא יכול לומר בלשון רבים באמצע - כי זה נראה שהוא מוסיף על המטבע שתקנו חכמים. ולא יכול לומר צרכי יחיד באמצע - כי זה הפסקה באמצע הברכה.<br />
# <u>באמצע הברכה מותר לומר לצרכיו האישיים דווקא</u><br />
# <u>בסוף הברכה יכול להאריך ולומר מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה</u> (בין צורכי רבים בין צורכי רבים, ולהאריך ללא הגבלה)<br />
<br />
'''אל ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות וכו'.''' ואמרו הגאונים ז"ל דדווקא צרכי יחיד אבל צרכי צבור מותר ומזה הטעם נוהגין לומר זכרנו ומי כמוך בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים: <br />
<br />
===דעת הרא"ש הרמב"ם===<br />
ה'''רא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ה|כא|ה' כ"א}} וה'''רמב"ם''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|ו|ב|תפילה וברכת כהנים ו' ב'}} לא מביאים בכלל את החילוקים של רבינו יונה בין צרכי רבים לצרכי יחיד לבין אמצע ברכה לסוף הברכה, אלא שתמיד אפשר לבקש לצרכי בברכה מסויימת.<br />
<br />
== הפסקה לבקשות בברכות הראשונות והאחרונות ==<br />
הגמרא בברכות {{גמרא|ברכות|לד|א|לד.}} מביאה את דברי רב יהודה - שאסור לשאול צרכים בשלוש ראשונות ובשלוש אחרונות, אלא רק באמצעיות.{{הערה|הגמרא ממשיכה ומסביר את הטעם על פי הסיבה שלפיה סידרו את הגמרא כך: דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: רִאשׁוֹנוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שֶׁבַח לִפְנֵי רַבּוֹ. אֶמְצָעִיּוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ. אַחֲרוֹנוֹת — דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁקִּבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ, וְנִפְטָר וְהוֹלֵךְ לוֹ.}}<br />
<br />
ה'''תוספות''' {{בספריא|Tosafot_on_Berakhot.34a.10.1|ד"ה אל ישאל}} מביא בשם '''רבינו חננאל ורבינו האי''' שכל הדין שאסור לשאול צרכים דווקא ליחיד, אבל לרבים מותר. וזו הסיבה שאומרים זכרנו וקרובץ ויעלה ויבוא בהם. כי כל הדין הוא דווקא על יחיד, אבל על רבים מותר - כי עיקר הברכות האחרונות הם לצרכי רבים. וכן מביא '''הרא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ה|כא|ה' כ"א}} ומוסיף לפרט שהתקנה של קרובץ היתה של ר' אלעזר הקליר ז"ל.<br />
<br />
==פסיקת הלכה==<br />
<br />
<br />
פרי מגדים - מותר לבקש רק על בעיה נוכחית ולא על העתיד, חוץ משומע תפילה ששם אפשר גם לבקש על העתיד ולבקש רחמים.<br />
<br />
פרי מגדים - צריך להתחיל ממטבע שלם בברכה</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA_%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3&diff=19159בקשת צרכיו בתפילה/בית יוסף2022-01-27T09:42:17Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>בית יוסף אורח חיים סימן קיט<br />
<br />
פרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן<br />
<br />
[א] חלוקים בשאלת צרכיו בשומע תפלה או בשאר ברכות או בסוף התפלה אם שואלין בלשון יחיד או בלשון רבים: [ב] חלוק בין צרכי צבור לצרכי יחיד: לענין לומר סליחות באמצע התפלה:<br />
<br />
<br />
'''<u>[א]</u>''' '''שש עשרה שמע קולנו ותקנוה אחר צמיחת דוד שכיון שבא דוד באה תפילה דכתיב והביאותים אל הר קדשי וכו''''. בפ"ב דמגילה (יח.):<br />
<br />
'''שואל אדם צרכיו בשומע תפילה.''' בפרק קמא דע"ז (ח.):<br />
<br />
ומ"ש '''וכן בכל ברכה וברכה יכול לשאול מענינה וכו'.''' גם זה שם. וכתב כל זה '''<u>הרי"ף</u>''' בפרק אין עומדין (ברכות כב:).<br />
<br />
וכתב שם '''<u>ה"ר יונה</u>''' <small>(ד"ה אעפ"י)</small> <br />
<br />
'''דענין זה מתחלק לארבעה דינים חלוקים:'''<br />
<br />
#האחד שבברכת שומע תפילה יכול לשאול כל צרכיו בכל ענין שירצה שברכת שומע תפילה כוללת כל הצרכים ולכך נתקנה:<br />
#הדין השני שאם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר ואפילו שלא יהיה לצרכו ממש מותר כיון שאומר אותו בלשון רבים מיהו בלשון יחיד אסור לאמרו כיון שאינו אומר אותו בעבור כל ישראל והוי הפסקה ודוקא שיכול לאמרו בלשון רבים בסוף כל ברכה וברכה שכיון שהשלים כבר מה שתקנו חכמים לחיוב גמור אין לחוש במה שמוסיף אח"כ - אבל באמצע הברכה לא דכיון ששואל צרכי רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים:<br />
#והדין השלישי שאם שואל צרכיו ממש כגון ששואל על חולה שיש לו בתוך ביתו שיתרפא וכיוצא בו יכול לאמרו בלשון יחיד ואפילו באמצע הברכה והיינו דאמרינן (ע"ז שם) אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים ולא הזכיר בכאן בסוף הברכה אלא בברכת החולים סתם קאמר דמשמע דאפילו באמצע הברכה יכול לשאול צרכיו כיון שצריך לו לפי שעה והוא שיאמר אותו בלשון יחיד שלא ידמה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים:<br />
#הדין הרביעי שבסוף התפילה בין קודם יהיו לרצון בין אחר יהיו לרצון יכול להאריך ולומר כרצונו בין בלשון יחיד בין בלשון רבים בין צרכיו ממש בין צרכי ציבור. '''עכ"ל''':<br />
<br />
'''וחילוקים אלו נראה שלמדם מדגרסינן בפ"ק דע"ז''' (שם) <br />
<br />
# אמר רב יהודה אמר שמואל שואל אדם צרכיו בשומע תפילה<br />
# אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה<br />
# אומר אמר רב חייא בר אשי אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה - אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים. <br />
# אמר רבי יהושע בן לוי אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר.<br />
<br />
ואע"ג דמשמע לכאורה דמימרא דרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת ומימרא דרב חייא בר אשי שתיהן לא באו ללמד אלא על ענין אחד וכן נראה מדברי '''<u>רש"י</u>'''. <br />
<br />
ה"ר יונה (ברכות כב: ד"ה אעפ"י) נראה שסובר דמכל מימרא שמעינן מילתא חדתא:<br />
<br />
2. דרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת דאמר אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין כל ברכה וברכה אומר - מיירי במתפלל על צרכי ציבור ומשום הכי לא שרי אלא בסוף כל ברכה אבל לא באמצע הברכה שלא יראה כמוסיף על מטבע שטבעו חכמים - וזהו מה שכתב בדין השני דבאמצע הברכה אינו אומר בלשון רבים, ומה שכתב שכשאומר בסוף הברכה אסור לומר בלשון יחיד הוא מסברת עצמו.<br />
<br />
3. ומאי דאמר רב חייא בר אשי אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים מיירי - במתפלל על צרכי עצמו ומשמע שאומרה בכל מקום שירצה בין באמצע בין בסוף וזהו הדין השלישי.<br />
<br />
4. והא דאמר רבי יהושע בן לוי אם בא לומר אחר תפילתו אפילו כסדר יום הכפורים אומר מבואר שהוא הדין הרביעי:<br />
<br />
1.והא דאמר רב יהודה אמר שמואל שואל אדם צרכיו בשומע תפילה משמע דאפילו במתפלל על צרכי רבים באמצע ברכה מיירי דאי במתפלל על צרכי יחיד מאי איריא שומע תפילה בשאר ברכות נמי - הרי אמרו אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים וכו' ואי באומר בלשון רבים, אלא שצריך שלא יאמר אלא בסוף הברכה מאי איריא שומע תפילה אפילו שאר ברכות נמי שהרי אמרו אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר? ומפני כך הוא מפרש דבשומע תפילה שואל צרכיו בכל ענין שירצה אפילו בלשון רבים ובאמצע הברכה וזהו הדין הראשון.<br />
<br />
ואע"פ שיש לדחות ולומר דשומע תפילה שוה לשאר ברכות לענין שאינו שואל בלשון רבים באמצע הברכה ואין ביניהם אלא שבשומע תפילה שואל כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר ברכות אינו שואל בכל אחת אלא מעין אותה ברכה לא משמע ליה לה"ר יונה לפרושי הכי מדסתם ואמר שואל אדם צרכיו בשומע תפילה - ולא חילק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסופה ובין שואל צרכי עצמו לשואל צרכי ציבור - כמו שמחלק בשאר ברכות <u>משמע דבשומע תפילה שואל כל צרכיו בכל ענין שירצה אפילו באמצע הברכה ובלשון רבים</u>.<br />
<br />
ואם תאמר הרי אנו נוהגים ביום תענית להאריך בתחנונים בלשון רבים באמצע ברכת סלח לנו? וזהו היפך מה שכתב ה"ר יונה בדין השני - '''י"ל דציבור שאני,''' מידי דהוה אהא דאמרינן (ברכות לד.) לא ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות ובציבור נהגו לומר קרובץ כמו שנתבאר בסימן קי"ב וכן כתבו '''<u>התוספות</u>''' בפרק קמא דעבודה זרה (ח. ד"ה אם):<br />
<br />
ו'''<u>הרא"ש</u>''' (סי' כא) <u>לא הזכיר דבר מכל אלו החילוקים משמע שהוא מפרש דאין חילוק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסוף בכל מקום יכול לשאול בין בלשון רבים בין בלשון יחיד ודין שומע תפילה שוה לשאר הברכות בכל דבר אלא שבשומע תפילה שואל כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר ברכות אינו שואל בכל ברכה אלא מעין אותה ברכה</u><br />
<br />
ולפי זה רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת דאמר אם בא לומר בסוף ברכה וכו' ורב חייא בר אשי דאמר אם יש לו חולה בתוך ביתו וכו' חדא מילתא נינהו, "ובסוף" דאמר רב יהודה - לאו דוקא, דהוא הדין - באמצע, אלא אורחא דמילתא נקט, אי נמי אפשר דלרבותא נקט סוף ברכה שאע"פ שאינו אומר סמוך לחתימה מה שתקנו חכמים - שרי, וכל שכן כשאומר סמוך לחתימה מה שתקנו חכמים ואינו שואל צרכיו אלא באמצע דשרי:<br />
<br />
ועוד יש לומר דסוף כל ברכה לאו למעוטי באמצע - <u>אלא למעוטי שלא ישאל בתחלת הברכה,</u> וכן כתב רבינו בסימן תקס"ו וזה לשונו "ונוהגים להרבות סליחות בברכת סלח לנו ופירש ר"י שסומכין על הא דאמרינן אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר רק שיתחיל מעין הברכה ואח"כ יכול להאריך בדברי ריצוי ותחנונים כפי רצונו בין יחיד בין רבים והא דאמר רבי יהושע בן לוי שיכול לומר אחר תפילתו אפילו כסדר יום הכפורים לא בא למעט בסוף כל ברכה וברכה אם התחיל מעין הברכה אלא שלאחר התפילה יכול להתחיל ולומר היאך שירצה מה שאין כן בתוך התפילה" עד כאן.<br />
<br />
ולפי זה רב חייא בר אשי שלא הזכיר בסוף הברכה צריך לומר דמשמע ליה דמילתא דפשיטא היא שצריך שיתחיל בנוסח הברכה, ואח"כ יוסיף מה שירצה ולא יתחיל בשאלתו, דא"כ הויא הברכה טפלה לשאלתו - ולכך לא הוצרך להזכיר כן:<br />
<br />
'''<u>והרמב"ם</u>''' בפ"ו מהלכות תפילה (ה"ב - ג) כתב ואם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר, וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף - כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת חולים וכו' ואם רצה לשאול כל צרכיו בשומע תפילה שואל. וכך הם דברי רבינו שכתב המימרות כפשטן ולא הזכיר חילוקי ה"ר יונה.<br />
<br />
'''<u>וכיון דהרמב"ם והרא"ש ז"ל בחדא שיטתא אזלי הכי נקטינן ומכל מקום טוב לחוש לדברי ה"ר יונה ז"ל:</u>'''<br />
<br />
<br />
'''<u>[ב]</u>''' '''כתב <u>המרדכי</u> בסוף פרק אין עומדין (סי' קג) אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים וכו'''' משמע דוקא אחר תפילתו יכול להאריך אבל <u>באמצע הברכות אינו יכול להאריך אפילו מעין הברכות אלא לקצר</u> והשתא רגילות הוא לומר סליחות בסלח לנו ומרבים תחנונים באמצע הברכה משום דצרכי רבים נינהו אבל לצורך יחיד אין יכול להאריך כי אם לאחר תפילתו, והוא מדברי '''<u>התוספות</u>''' בפרק קמא דעבודה זרה (ח. ד"ה אם):</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA_%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19158בקשת צרכיו בתפילה2022-01-27T09:42:14Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}} <nowiki>{{</nowiki> האם ומתי יכול אדם לבקש בקשות אישיות בשומע תפילה? == סיכום הסוגייה == <br /> == מקור הדין בגמרא == בגמרא בעבודה זרה {{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|ז:}} מובאת מחלוקת אמוראים <br /> == ראשונים == === רבינו יונה {{בספריא|Rabbeinu_Yonah_on_Berakhot.22b.8|רבינו יונה ברכות כב ב}} ===..."</p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
<br />
<nowiki>{{</nowiki><br />
<br />
האם ומתי יכול אדם לבקש בקשות אישיות בשומע תפילה?<br />
<br />
== סיכום הסוגייה ==<br />
<br /><br />
<br />
== מקור הדין בגמרא ==<br />
בגמרא בעבודה זרה {{גמרא|עבודה זרה|ז|ב|ז:}} מובאת מחלוקת אמוראים<br />
<br /><br />
<br />
== ראשונים ==<br />
<br />
=== רבינו יונה {{בספריא|Rabbeinu_Yonah_on_Berakhot.22b.8|רבינו יונה ברכות כב ב}} ===<br />
'''אע"פ''' שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר וענין זה מתחלק לארבעה דינים חלוקים:<br />
<br />
# הא' שבברכת שומע תפלה יכול לשאול כל צרכיו בכל ענין שירצה שברכת שומע תפלה כוללת כל הצרכים ולכך נתקנה.<br />
# והדין השני ש<u>אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר - ואפי' שלא יהיה לצרכו ממש מותר, כיון שאומר אותן בלשון רבים מיהו בלשון יחיד אסור</u> לאמרו כיון שאינו אומר אותו (אלא) בעבור כל ישראל והוי הפסקה <u>ודוקא שיכול לאמרו בלשון רבים בסוף כל ברכה וברכה שכיון שהשלים כבר מה שתקנו חכמים לחיוב גמור אין לחוש במה שמוסיף אח"כ - אבל באמצע הברכה - לא, דכיון ששואל צרכי רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים.</u><br />
# והדין השלישי הוא ש<u>אם שואל הוא צרכיו ממש כגון ששואל על חולה שיש לו בביתו שיתרפא וכיוצא בו יכול לאמרו בלשון יחיד ואפי' באמצע הברכה</u> והיינו דאמרי' אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת החולים ולא הזכיר בכאן בסוף הברכה אלא בברכת החולים סתם קאמר דמשמע דאפילו באמצע הברכה יכול לשאול צרכיו כיון שצריך לו לפי שעה, והוא שיאמר אותו בלשון יחיד שלא ידמה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים.<br />
# והדין הרביעי <u>שבסוף התפלה בין קודם יהיו לרצון בין אחר יהיו לרצון יכול להאריך ולומר כרצונו בין בלשון יחיד בין בלשון רבים בין צרכיו ממש בין צרכי צבור</u>. מפי מורי הרב נר"ו: <br />
<br />
'''אל ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות וכו'.''' ואמרו הגאונים ז"ל דדווקא צרכי יחיד אבל צרכי צבור מותר ומזה הטעם נוהגין לומר זכרנו ומי כמוך בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים: <br />
<br />
=== רא"ש ===<br />
אמר רב יהודה לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות: ופר"ת ור"ח ז"ל דהיינו דוקא בצרכי יחיד אבל בצרכי רבים שרי דהא כולהו ג' אחרונות צרכי צבור נינהו <u>ועם מה שעבד מסדר שבחו לרבו יכול לשאל צרכי צבור דשבח וכבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו</u> וכן נהגו לומר זכרנו ומי כמוך ובכן בראשונות ומטעם זה נהגו לומר קרוב"ץ בג' ראשונות וכן ר' אליעזר הקליר ז"ל שהיה מא"י מקריית ספר ובימיו היו מקדשים ע"פ הראיה שהרי לא תיקן שום קרוב"ץ ליום שני ויש אומרים שתנא הוא כדאמר בפסיקתא כד דמיך ר"א בר' שמעון קראו עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוא תנא קרוב"ץ דרשן ופייטן והוא תיקן קרוב"ץ לאומרה בג' ראשונות ועוד שאנו אומרים יעלה ויבא ועל הנסים בג' אחרונות אלמא צרכי צבור שאני:<br />
<br />
רמב"ם ו, ב-ג <br />
<br /><br />
<br />
== פסיקת הלכה ==<br />
<br />
<br />
פרי מגדים - מותר לבקש רק על בעיה נוכחית ולא על העתיד, חוץ משומע תפילה ששם אפשר גם לבקש על העתיד ולבקש רחמים.<br />
<br />
פרי מגדים - צריך להתחיל ממטבע שלם בברכה</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%AA_%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3&diff=19157בקשת צרכיו בתפילה/בית יוסף2022-01-27T09:01:50Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "בית יוסף אורח חיים סימן קיט פרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן [א] חלוקים בשאלת צרכיו בשומע תפלה או בשאר ברכות או בסוף התפלה אם שואלין בלשון יחיד או בלשון רבים: [ב] חלוק בין צרכי צבור לצרכי יחיד: לענין לומר סליחות באמצע התפלה: א שש עשרה שמע קולנ..."</p>
<hr />
<div>בית יוסף אורח חיים סימן קיט<br />
פרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן<br />
[א] חלוקים בשאלת צרכיו בשומע תפלה או בשאר ברכות או בסוף התפלה אם שואלין בלשון יחיד או בלשון רבים: [ב] חלוק בין צרכי צבור לצרכי יחיד: לענין לומר סליחות באמצע התפלה:<br />
<br />
א שש עשרה שמע קולנו ותקנוה אחר צמיחת דוד שכיון שבא דוד באה תפילה דכתיב והביאותים אל הר קדשי וכו'. בפ"ב דמגילה (יח.):<br />
שואל אדם צרכיו בשומע תפילה. בפרק קמא דע"ז (ח.):<br />
ומ"ש וכן בכל ברכה וברכה יכול לשאול מענינה וכו'. גם זה שם וכתב כל זה הרי"ף בפרק אין עומדין (ברכות כב:). וכתב שם ה"ר יונה (ד"ה אעפ"י) דענין זה מתחלק לארבעה דינים חלוקים: האחד שבברכת שומע תפילה יכול לשאול כל צרכיו בכל ענין שירצה שברכת שומע תפילה כוללת כל הצרכים ולכך נתקנה: הדין השני שאם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר ואפילו שלא יהיה לצרכו ממש מותר כיון שאומר אותו בלשון רבים מיהו בלשון יחיד אסור לאמרו כיון שאינו אומר אותו בעבור כל ישראל והוי הפסקה ודוקא שיכול לאמרו בלשון רבים בסוף כל ברכה וברכה שכיון שהשלים כבר מה שתקנו חכמים לחיוב גמור אין לחוש במה שמוסיף אח"כ אבל באמצע הברכה לא דכיון ששואל צרכי רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים: והדין השלישי שאם שואל צרכיו ממש כגון ששואל על חולה שיש לו בתוך ביתו שיתרפא וכיוצא בו יכול לאמרו בלשון יחיד ואפילו באמצע הברכה והיינו דאמרינן (ע"ז שם) אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים ולא הזכיר בכאן בסוף הברכה אלא בברכת החולים סתם קאמר דמשמע דאפילו באמצע הברכה יכול לשאול צרכיו כיון שצריך לו לפי שעה והוא שיאמר אותו בלשון יחיד שלא ידמה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים: הדין הרביעי שבסוף התפילה בין קודם יהיו לרצון בין אחר יהיו לרצון יכול להאריך ולומר כרצונו בין בלשון יחיד בין בלשון רבים בין צרכיו ממש בין צרכי ציבור עכ"ל: וחילוקים אלו נראה שלמדם מדגרסינן בפ"ק דע"ז (שם) אמר רב יהודה אמר שמואל שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר אמר רב חייא בר אשי אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים אמר רבי יהושע בן לוי אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר. ואע"ג דמשמע לכאורה דמימרא דרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת ומימרא דרב חייא בר אשי שתיהן לא באו ללמד אלא על ענין אחד וכן נראה מדברי רש"י, ה"ר יונה (ברכות כב: ד"ה אעפ"י) נראה שסובר דמכל מימרא שמעינן מילתא חדתא דרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת דאמר אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין כל ברכה וברכה אומר מיירי במתפלל על צרכי ציבור ומשום הכי לא שרי אלא בסוף כל ברכה אבל לא באמצע הברכה שלא יראה כמוסיף על מטבע שטבעו חכמים וזהו מה שכתב בדין השני דבאמצע הברכה אינו אומר בלשון רבים ומה שכתב שכשאומר בסוף הברכה אסור לומר בלשון יחיד הוא מסברת עצמו. ומאי דאמר רב חייא בר אשי אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים מיירי במתפלל על צרכי עצמו ומשמע שאומרה בכל מקום שירצה בין באמצע בין בסוף וזהו הדין השלישי. והא דאמר רבי יהושע בן לוי אם בא לומר אחר תפילתו אפילו כסדר יום הכפורים אומר מבואר שהוא הדין הרביעי: והא דאמר רב יהודה אמר שמואל שואל אדם צרכיו בשומע תפילה משמע דאפילו במתפלל על צרכי רבים באמצע ברכה מיירי דאי במתפלל על צרכי יחיד מאי איריא שומע תפילה בשאר ברכות נמי הרי אמרו אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים וכו' ואי באומר בלשון רבים אלא שצריך שלא יאמר אלא בסוף הברכה מאי איריא שומע תפילה אפילו שאר ברכות נמי שהרי אמרו אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר ומפני כך הוא מפרש דבשומע תפילה שואל צרכיו בכל ענין שירצה אפילו בלשון רבים ובאמצע הברכה וזהו הדין הראשון. ואע"פ שיש לדחות ולומר דשומע תפילה שוה לשאר ברכות לענין שאינו שואל בלשון רבים באמצע הברכה ואין ביניהם אלא שבשומע תפילה שואל כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר ברכות אינו שואל בכל אחת אלא מעין אותה ברכה לא משמע ליה לה"ר יונה לפרושי הכי מדסתם ואמר שואל אדם צרכיו בשומע תפילה ולא חילק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסופה ובין שואל צרכי עצמו לשואל צרכי ציבור כמו שמחלק בשאר ברכות משמע דבשומע תפילה שואל כל צרכיו בכל ענין שירצה אפילו באמצע הברכה ובלשון רבים. ואם תאמר הרי אנו נוהגים ביום תענית להאריך בתחנונים בלשון רבים באמצע ברכת סלח לנו וזהו היפך מה שכתב ה"ר יונה בדין השני י"ל דציבור שאני מידי דהוה אהא דאמרינן (ברכות לד.) לא ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות ובציבור נהגו לומר קרובץ כמו שנתבאר בסימן קי"ב וכן כתבו התוספות בפרק קמא דעבודה זרה (ח. ד"ה אם): והרא"ש (סי' כא) לא הזכיר דבר מכל אלו החילוקים משמע שהוא מפרש דאין חילוק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסוף בכל מקום יכול לשאול בין בלשון רבים בין בלשון יחיד ודין שומע תפילה שוה לשאר הברכות בכל דבר אלא שבשומע תפילה שואל כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר ברכות אינו שואל בכל ברכה אלא מעין אותה ברכה ולפי זה רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת דאמר אם בא לומר בסוף ברכה וכו' ורב חייא בר אשי דאמר אם יש לו חולה בתוך ביתו וכו' חדא מילתא נינהו ובסוף דאמר רב יהודה לאו דוקא דהוא הדין באמצע אלא אורחא דמילתא נקט אי נמי אפשר דלרבותא נקט סוף ברכה שאע"פ שאינו אומר סמוך לחתימה מה שתקנו חכמים שרי וכל שכן כשאומר סמוך לחתימה מה שתקנו חכמים ואינו שואל צרכיו אלא באמצע דשרי: ועוד יש לומר דסוף כל ברכה לאו למעוטי באמצע אלא למעוטי שלא ישאל בתחלת הברכה וכן כתב רבינו בסימן תקס"ו וזה לשונו ונוהגים להרבות סליחות בברכת סלח לנו ופירש ר"י שסומכין על הא דאמרינן אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר רק שיתחיל מעין הברכה ואח"כ יכול להאריך בדברי ריצוי ותחנונים כפי רצונו בין יחיד בין רבים והא דאמר רבי יהושע בן לוי שיכול לומר אחר תפילתו אפילו כסדר יום הכפורים לא בא למעט בסוף כל ברכה וברכה אם התחיל מעין הברכה אלא שלאחר התפילה יכול להתחיל ולומר היאך שירצה מה שאין כן בתוך התפילה עד כאן. ולפי זה רב חייא בר אשי שלא הזכיר בסוף הברכה צריך לומר דמשמע ליה דמילתא דפשיטא היא שצריך שיתחיל בנוסח הברכה ואח"כ יוסיף מה שירצה ולא יתחיל בשאלתו דא"כ הויא הברכה טפלה לשאלתו ולכך לא הוצרך להזכיר כן: והרמב"ם בפ"ו מהלכות תפילה (ה"ב - ג) כתב ואם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת חולים וכו' ואם רצה לשאול כל צרכיו בשומע תפילה שואל. וכך הם דברי רבינו שכתב המימרות כפשטן ולא הזכיר חילוקי ה"ר יונה. וכיון דהרמב"ם והרא"ש ז"ל בחדא שיטתא אזלי הכי נקטינן ומכל מקום טוב לחוש לדברי ה"ר יונה ז"לא:<br />
<br />
ב כתב המרדכי בסוף פרק אין עומדין (סי' קג) אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים וכו' משמע דוקא אחר תפילתו יכול להאריך אבל באמצע הברכות אינו יכול להאריך אפילו מעין הברכות אלא לקצר והשתא רגילות הוא לומר סליחות בסלח לנו ומרבים תחנונים באמצע הברכה משום דצרכי רבים נינהו אבל לצורך יחיד אין יכול להאריך כי אם לאחר תפילתו והוא מדברי התוספות בפרק קמא דעבודה זרה (ח. ד"ה אם):</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A0%D7%93%D7%91%D7%94/%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3&diff=19155תפילת נדבה/טור-בית-יוסף2022-01-26T09:39:25Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>==בית יוסף אורח חיים סימן קז==<br />
אמר רבי אלעזר ספק התפלל ספק לא התפלל לא יחזור ויתפלל רבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. בפרק מי שמתו (ברכות כא.) ואיתא תו התם ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל וצריכא דאי אשמועינן קמייתא הני מילי יחיד ויחיד ציבור וציבור אבל יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי קמ"ל ואי אשמועינן הכא משום דלא אתחיל בה אבל התם דאתחיל בה אימא לא צריכא ופירש רש"י יחיד ויחיד כשהתפלל תחלה היה יחיד וכששכח שהתפלל והתחיל להתפלל היה ביחיד או ציבור וציבור בין בראשונה בין בשניה היה עם הצבור כגון עשרה אחר עשרה וזה עמהם בשתיהם ששכח שהתפלל עם הראשונים.<br />
<br />
'''<u>וכתבו התוספות</u>''' (ד"ה ור' יוחנן) אומר ר"י דהלכה כרבי יוחנן ודוקא בספק התפלל, אבל ודאי התפלל - לא, תדע דהא מסתמא לא פליג אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל בסמוך ונזכר שהתפלל פוסק וכו' וכן אם יכול לחדש דבר בתפילתו: וסובר רבינו דלדעת ר"י הא דרבי יוחנן בלא חידוש הוא ולפיכך דוקא בספק התפלל הוא דחוזר ומתפלל אבל בודאי התפלל לא ואילו ע"י חידוש אפילו ודאי התפלל נמי וכדאמר רב יהודה אמר שמואל אם יכול לחדש דבר בתפילתו יחזור ויתפלל ובודאי התפלל איירי כדמשמע לישנא דהתפלל ונכנס לבית הכנסת וכל שמחדש בה דבר אפילו ביחיד נמי חוזר ומתפלל אם ירצה ואפילו אם התפלל כבר ודאי. והא דנקט ציבור לאשמועינן דלא אמרינן יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חידוש אלא אפילו מצלי בציבור צריך חידוש. וזהו שכתב בכלל העולה מדברי כולם שאין חילוק בין מצא ציבור שמתפללים אם לאו לעולם אל יתפלל אלא על ידי חידוש. וכן משמע ודאי שהיא סברת ר"י מדכתב דמסתמא לא פליג רבי יוחנן אהא דאמר רב יהודה אם יכול לחדש דבר בתפילתו ומשום הכי פירש דהא דרבי יוחנן בספק התפלל הוא, ומאי קושיא דר' יוחנן בודאי התפלל הוא ביחיד ודרב יהודה דאם יכול לחדש בה דבר בציבור דוקא אלא ודאי סבר ר"י דלא שאני לרב יהודה בין ציבור ליחיד. והא דאמר רב יהודה התחיל להתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק היינו אפילו אם יכול לחדש בה דבר משום דכי אמרינן שהחידוש מועיל הני מילי כשמתחיל לדעת כן, אבל כשמתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אחר כך ולפיכך פוסק:<br />
<br />
<u>ואם תאמר אמאי לא פירש ר"י דר' יוחנן בודאי התפלל הוא ועל ידי חידוש</u> וכדמשמע מדקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו דבהתפלל ודאי אמר שמתפלל וחוזר ומתפלל כל היום כולו ואתי כי הא דאמר רב יהודה התפלל ונכנס לבית הכנסת אם יכול לחדש בה דבר יתפלל ונראה לי דכיון דלאיפלוגי אדרבי אלעזר אתא משמע דהלואי שיתפלל כל היום דקאמר רבי יוחנן דומיא דלא יחזור ויתפלל <u>דקאמר רבי אלעזר וכי היכי דלא יחזור ויתפלל דקאמר רבי אלעזר מסתמא בלא חידוש הוא הכא נמי הלואי שיתפלל דקאמר רבי יוחנן בלא חידוש הוא</u>:<br />
<br />
'''<u>ורבינו האי גאון</u>''' כתבו '''<u>ה"ר יונה</u>''' (יב: ד"ה והאי) '''<u>והרא"ש</u>''' (סי' טו) שהוא מפרש דהא דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו דוקא על ידי חידוש - אבל בלא חידוש אסור, והביא ראיה מדאמר רב יהודה התפלל ונכנס לבית הכנסת אם יכול לחדש דבר בתפילתו יתפלל וכו' אלמא שלא התיר להתפלל אלא בחידוש והא דנקט ציבור לא מפני שביחיד אין צריך חידוש אלא לרבותא נקט ציבור דלא אמרינן יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חידוש אלא אפילו בציבור צריך חידוש, <u>והביא ה"ר יונה ראיות</u> <u>לדברי רבינו האי</u>. וכתבו עוד (רא"ש שם. ור' יונה שם ד"ה ולפי) דלדעת רבינו האי דוקא כשיודע ודאי שהתפלל וחוזר ומתפלל בנדבה צריך לחדש דבר בתפילתו, אבל בספק התפלל ספק לא התפלל כשחוזר ומתפלל על הספק אין לך חידוש גדול מזה. והא דאמר רב יהודה פוסק ואפילו באמצע ברכה אע"פ שיכול לחדש בה דבר הוא וטעמא משום דאין החידוש מועיל אלא כשהתחיל מתחלה על דעת כן אבל כשהתחיל לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אחר כך עכ"ד:<br />
<br />
'''<u>והנך רואה שלפי זה דעת ר"י ודעת רבינו האי שוים</u> <u>הם לענין הדין</u>''' - '''דכל שספק לו אם התפלל אם לא התפלל חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש וכל שברי לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש''' '''ובחידוש מיהא חוזר ומתפלל כל פעמים שירצה ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה אע"פ שיכול לחדש בה דבר''' '''ובכל הני מילי לא שאני לן בין מתפלל בציבור למתפלל ביחיד כלל.''' <u>ונמצא שאין חילוק ביניהם - אלא בפירוש מימרא דרבי יוחנן</u> <u>דלר"י מיירי בספק התפלל ובלא חידוש, ולרבינו האי מיירי בודאי התפלל ובחידוש.</u> וכמימרא דרב יהודה דאם יכול לחדש בה דבר וספק התפלל דלא בעי חידוש מסברא גמרינן לה דאין לך חידוש גדול מזה. <br />
<br />
וכיון דבענין הדין שוים הם תימה על רבינו שכתב פירוש ר"י ופירוש רי"ף ופירוש רבינו האי דמשמע ששלשתם חלוקים זה על זה וכי תימא דלא כתב דברי ר"י ורבינו האי משום דאיכא בינייהו לענין דינא אלא לאשמועינן פלוגתייהו בפירוש מימרא דרבי יוחנן ליתא דהא אין דרך רבינו להתעסק אלא במאי דנפקא לן לענין דינא לא במאי דנפקא לן לענין פירוש השמועה ולא לענין דינא. ועוד שלא היה לו להפסיק בסברת הרי"ף בין פירוש ר"י ופירוש רבינו האי כיון דלתרווייהו סליק דינא בחד גוונא. ועוד שכשכתב ואם אינו יודע לחדש דבר וגם ברי לו שהתפלל ורוצה להתפלל אדעתא דנדבה לרב האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש היה לו לכתוב לרב האי ולר"י אין להתפלל נדבה בלא חידוש. ועוד קשה על זה שהרי רש"י סובר כסברא זו בענין הדין אלא שבענין פירוש המימרות חלוק על כל המפרשים שהוא מפרש דהא דרבי יוחנן אפילו בודאי התפלל הוא וקאמר דמתפלל כל היום ואפילו בלא חידוש - ופליג אדרב יהודה דאמר אם יכול לחדש בה דבר יתפלל ואם לאו לא יתפלל שכתב (ד"ה ולואי) בה"ג (ברכות פ"ג) פסק הלכה כשמואל בודאי וכרבי יוחנן בספק, כלומר דכשודאי התפלל אינו יכול לחזור ולהתפלל אלא בחידוש ובספק התפלל מתפלל בלא חידוש ואם איתא דרבינו נחית לכתוב פירושי המימרות אע"ג דלא נפקא לן מינייהו לענין דינא מידי היה לו לכתוב גם פירוש זה:<br />
<br />
ומצאתי ל'''<u>הרא"ש שכתב בתשובה</u>''' (כלל ד סי' יג) דברי ר"י ודברי הרי"ף ודברי רבינו האי כמו שכתבם רבינו וכן כתבם רבינו ירוחם (נ"ג ח"ה כו ע"ד) ונראה מדבריהם שלא היו גורסים בדברי ר"י דלא פליג אדרב יהודה אלא אמאי דאמר פוסק ואפילו באמצע ברכה, אבל אמאי דאמר אם יכול לחדש דבר בתפילתו פליג - ואמר דכל שודאי התפלל - אינו חוזר ומתפלל, ואפילו על ידי חידוש. ולפי זה טובא איכא בין ר"י לרבינו האי '''<u>אלא שקשה</u>''' מאי אולמיה דחד מימרא דרב יהודה טפי מאידך דאחדא אמרינן דלא פליג ואחדא אמרינן דפליג: ועוד שכתב רבינו דלדברי הכל אם יודע לחדש דבר מתחיל לכתחלה פעם אחרת וכאידך דרב יהודה ונמצא שהוא פוסק כרבי יוחנן בספק התפלל דמתפלל בלא חידוש וכדרב יהודה דאמר שאם יכול לחדש דבר אפילו ודאי התפלל חוזר ומתפלל ואם כן ליכא פלוגתא בין ר"י ורבינו האי בענין דינא והדרא קושיין לדוכתה וצ"ע:<br />
<br />
'''<u>והרי"ף</u>''' (יב:) נראה שמפרש דרבי יוחנן לא פליג אדרב יהודה כלל ומאי דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו בודאי התפלל נמי הוא ובלבד שיתפלל ביחיד ובתורת נדבה אבל אם התחיל להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה וכדאמר רב יהודה מפני שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף, '''ופירש''' '''<u>ה"ר יונה</u>''' דבלא חידוש קאמר רבי יוחנן דמתפלל יחיד נדבה לדעת הרי"ף וכן נראה מדברי '''<u>הרא"ש</u>''' בתשובה כלל ד' וכמו שאכתוב בסוף סימן זה (ד"ה ומ"ש רבינו) בסייעתא דשמיא. ואח"כ כתב הרי"ף הא דאמר רב יהודה התפלל ונכנס לבית הכנסת וכו' אם יכול לחדש דבר בתפילתו וכו' ופירש ה"ר יונה (ד"ה ומצא) <u>דלהרי"ף משום הכי נקט ציבור לאשמועינן דדוקא בציבור צריך חידוש מפני שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה אבל ביחיד לא</u> עכ"ל:<br />
<br />
ולי נראה דא"כ לא הוה שתיק הרי"ף מלאתויי האי מימרא דרב יהודה אצל מה שפירש דההיא דרבי יוחנן ביחיד הוא אבל בציבור בין אדעתא דחובה בין אדעתא דרשות אסור, ומדמייתי לה באנפי נפשה משמע דאינה ענין לחלק בין ציבור ליחיד, ועוד קשה לפירוש ה"ר יונה אם מתפלל עם הציבור חשיב כציבור עצמו כי מחדש דבר בתפילתו מאי הוי הא ציבור אפילו מחדשים כמה בתפילתם אסור להרי"ף, ואם אינו חשוב כציבור אפילו אינו מחדש דבר נמי שפיר דמי ודוחק לומר שאע"פ שמתפלל עם הציבור חשיב כיחיד ויכול להתפלל נדבה אלא שכדי להורות שאינו חשוב מכלל הציבור הוא מחדש דבר בתפילתו שמאחר שתפילתו משונה מתפילת הציבור מוכחא מילתא שמפני שהוא יחיד מתפלל תפילת נדבה ולא אתו למיטעי להתפלל תפילת נדבה בציבור:<br />
<br />
<u>ויותר נראה לפרש דהרי"ף</u> לא קאמר דרבי יוחנן שרי להתפלל תפילת נדבה ליחיד אלא במחדש בה דבר, אבל אם אינו מחדש - לא, והיינו דאמר רב יהודה אם יכול לחדש בה דבר יתפלל ואם לאו אל יתפלל ונקט ציבור לרבותא דלא תימא יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא ליצטריך חידוש קמ"ל. '''<u>וכן דעת הרמב"ם</u>''' בפ"א מהלכות תפילה (ה"ט) <u>שאין היחיד מתפלל נדבה אלא בחידוש, ומשמע דכהרי"ף סבירא ליה שהרי כתב שאין הציבור מתפללין נדבה כלל ושיחיד לא יתפלל מוסף שתים וגם כתב שבתפילת נדבה צריך שיחדש בה</u>, ובפ"י מהלכות תפילה (ה"ו) כתב מי שנסתפק לו אם התפלל או לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל אלא אם כן התפלל תפילה זו על דעת שהיא נדבה, שאם ירצה יחיד להתפלל כל היום תפילת נדבה יתפלל מי שהיה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה, ואם היתה תפילת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחלה אלא על דעת שאינה חובה עכ"ל. <u>הרי שהוא סובר דהא דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו לא פליגא אדרב יהודה כלל וכדעת הרי"ף</u>:<br />
<br />
'''<u>ורבינו</u>''' אי אפשר לומר שהוא מפרש דברי הרי"ף כפירוש ה"ר יונה, דא"כ היאך כתב דלדברי כולם אין חילוק בין אם מצא ציבור שמתפללין אם לאו - לעולם אל יתפלל אלא על ידי חידוש, שהרי לפירוש ה"ר יונה כשאינו בציבור מתפלל אפילו בלא חידוש, וגם אי אפשר לומר שהוא מפרש דברי הרי"ף כמו שפירשתי והוכחתי מדברי הרמב"ם שהרי לדברי הרמב"ם לעולם אינו מתפלל נדבה אלא על ידי חידוש ואילו רבינו כתב שאם אינו יודע לחדש דבר וגם ברי לו שהתפלל ורוצה להתפלל אדעתא דנדבה לרי"ף יכול להתפלל, <u>לכן נראה לי שרבינו מפרש דברי הרי"ף דיחיד כל שמוסיף להתפלל בתורת נדבה אפילו בלא חידוש שפיר דמי</u> והיינו דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו וכל שמוסיף להתפלל בתורת חובה אסור והיינו דאמר רב יהודה פוסק ואפילו באמצע ברכה ואם רוצה להוסיף תפילה שלא בתורת חובה וגם לא בתורת נדבה אם מחדש בה דבר שפיר דמי שאע"פ שלא נתכוין לתורת נדבה כיון שחידש בה דבר חשיבא כולה תפילה כחידוש והויא לה נדבה ואע"פ שפירוש זה דחוק מכל מקום נראה שהוא מוכרח בדברי רבינו:<br />
<br />
ועל מה שכתב הרי"ף והלכתא כרבי יוחנן ומפרשי רבנן הני מילי ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור - כתב ה"ר יונה <small>(יב: ד"ה והרי"ף)</small> כלומר כי אמרינן דספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל דוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור דודאי אדעתא דחובה אינו חוזר ומתפלל כדכתבינן, וכתב עוד <small>(ד"ה וזה)</small> וזה הלשון שכתב הרי"ף אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה? ואם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח והיאך אמר אסור ע"כ. ונראה שמפני שהוא סבור דמילתא דפשיטא הוא שאין אדם מתפלל בתורת חובה יותר מהתפילות הקבועות ואין מי שיטעה בכך וכמו שכתב אצל דעת רבינו האי וא"כ לא היו צריכין רבנן לפרש שאם מתפלל תפילה נוספת אדעתא דחובה אסור שהרי אין לך מי שיעלה על דעתו להתפלל תפילה נוספת אדעתא דחובה, לכך פירש דאספק התפלל הוא דמפרשי רבנן דאדעתא דחובה אסור וכתב שאין הלשון מכוון דכיון שהוא מסופק וכו': '''<u>ולי נראה</u>''' דאי מפרשי רבנן קאי אספק התפלל ספק לא התפלל הלשון מכוון יפה דהכי קאמר מפרשי רבנן שאם הוא סבור דבספק התפלל ספק לא התפלל חייב לחזור ולהתפלל ולכן חזר והתפלל אדעתא דחובה איסורא עבד ואי קאי הא דמפרשי רבנן אודאי התפלל לא קשיא מידי והכי קאמרי אע"ג דא"ר יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו דוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה כגון ששכח שהתפלל והתחיל להתפלל ונזכר באמצע תפילה שכבר התפלל אסור לו לגמור וכדאמר רב יהודה פוסק ואפילו באמצע ברכה. ומשמע דמפרשי רבנן קאי אכל מאי דקאמר רבי יוחנן בין לספק התפלל בין לודאי התפלל וכדפרישית:<br />
<br />
'''<u>וכתב הרשב"א</u>''' <small>(כא. ד"ה הא ובתשובות ח"א סי' צא)</small> דר' יוחנן כי קאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו אדרבי אלעזר קאי דאמר אינו חוזר ומתפלל כלומר אינו רשאי לחזור ולהתפלל דדילמא כבר התפלל ואיכא משום בל תוסיף וקאמר רבי יוחנן אם רצה חוזר ומתפלל דתפילה רחמי נינהו והלואי שיתפלל ויבקש רחמים כל היום כולו ומיהו מתפלל ומתנה אם לא התפלל זו לחובתו ואם התפלל תהא לנדבתו:<br />
<br />
ומ"ש רבינו נמצא העולה בידינו מדברי כולם מי ששכח שהתפלל והתחיל להתפלל ונזכר באמצע שהתפלל פוסק אפילו באמצע ברכה. כבר נתבאר דהיינו מימרא דרב יהודה ונתבאר גם כן שאף על פי שיכול לחדש בה דבר פוסק מאחר שהתחיל בתורת חובה ולפי מה שכתבתי לעיל פוסק דקאמר היינו שחייב לפסוק. אבל הרשב"א (שם) כתב שאינו מחוור בעיניו דכיון דר' יוחנן מודה שיכול להתפלל בתורת נדבה אין כאן משום בל תוסיף ואפילו אם תמצא לומר דלרבי יוחנן אסור להתפלל שתי פעמים דרך חובה מכל מקום עכשיו שנזכר בשעת תפילה יכוין דעתו להיות תפילתו תחנונים ונדבה ויסיים כולה בנדבה ובירושלמי עביד לה בהדיא פלוגתא דרבי יוחנן בהא דנזכר בשעת תפילה ואמר דלרבי יוחנן מסיים דהלואי שיתפלל כל היום כולו ולפיכך לדידן דקיימא לן כרבי יוחנן אינו צריך לפסוק אלא גומר כל תפילתו ובלבד שיתכוין מכאן ואילך לנדבה עכ"ל. וכבר נתבאר במה שכתבתי שאין כן דעת כל הפוסקים והלכה כרבים:<br />
<br />
ומ"ש ואם יודע לחדש דבר מתחיל לכתחלה פעם אחרת וכו' ואין חילוק בין אם מצא ציבור מתפללים אם לאו וכו'. כבר נתבאר בסמוך. ותיכף שכתב רבינו לעולם אל יתפלל אלא על ידי חידוש היה לו לכתוב ואם אינו יודע לחדש דבר וגם ברי לו שהתפלל וכו' אלא שכיון שהזכיר חידוש דבר בתפילתו רצה לפרש מיד מה נקרא חידוש דבר בתפילתו:<br />
<br />
<br />
'''<u>ב</u>''' ומ"ש יש אומרים שצריך חידוש בכל ברכה וברכה וכו' ויש אומרים דסגי בדבר אחד וכו'. דברים מבוארים הם. והרמב"ם כתב בפ"א מהלכות תפילה (ה"ט) וזה לשונו וצריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן הברכות האמצעיות מעין הברכה ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה וכתב עוד ושלש ראשונות ושלש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ולא פוחתין מהן ולא משנין בהן דבר. והכי נקטינן:<br />
<br />
ומ"ש רבינו וא"א ז"ל כתב לא ברירא לי שפיר פירושא דהאי מילתא וכו'. לא מצאתי דבר זה לא בפסקים ולא בתשובות ולא ראיתי מי שפירש כן. ומה שהקשה מי הוא שאינו יכול לחדש דבר באחת מכל הברכות וכו' לאו קושיא דיש כמה בני אדם שאינם יודעים לומר אלא התפילה השגורה בפי כל אדם:<br />
<br />
ומ"ש ואם אינו יודע לחדש דבר וכו' להרי"ף יכול להתפלל ולרבינו האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש. כבר נתבאר:<br />
<br />
<br />
'''<u>א (ב), ג</u>''' ומ"ש להרי"ף יכול להתפלל חוץ מן המוסף. מבואר בדבריו הטעם שאפילו יחיד אינו מתפלל תפילת המוספין נדבה לפי שאינו מתנדב קרבן מוסף וכתבו רבינו לעיל. וכתבו '''<u>ה"ר יונה</u>''' (שם ד"ה וזה) '''<u>והרא"ש</u>''' (סי' טו) שיש מקשים עליו שאע"פ שאינו מתנדב קרבן מוסף מכל מקום מקריב עולות שהם מקרבן מוסף כמו יחיד שאין מקריב תמיד אלא מתנדב עולה כמו התמיד שהיה עולה ומתרצים מפני שעיר חטאת שבמוסף שאינו בא בתורת נדבה מיהו קשה ממוסף של שבת שאין בו שעיר ואמאי קאמר על כל מוסף סתם וי"ל שאע"פ שיכול להביא קרבנות של מוסף שבת בתורת נדבה מכל מקום אינו יכול להביאם בשבת דהא קיימא לן (ביצה כ:) דנדרים ונדבות אינם קריבים בשבת ולפי תירוץ זה אפילו תפילת יוצר אין לו להתפלל נדבה בשבת לפי שאין שום קרבן קרב נדבה בשבת עכ"ל:<br />
<br />
'''ולפי זה יש לתמוה על רבינו שכתב להרי"ף''' <u>יכול להתפלל חוץ מן המוסף</u> ויש אומרים שגם בשבת אין להתפלל נדבה וכו' שנראה שמה שאין מתפלל נדבה בשבת היא סברא בפני עצמה ואינו אלא מה שפירשו בדעת הרי"ף וכבר תמה עליו רבינו הגדול מהר"י אבוהב וכתב שאין לשונו מחוור. ואפשר שטעם רבינו מפני שאע"פ שפירשו כן לדברי הרי"ף משום מאי דקשיא להו עליה מכל מקום כיון שלא כתב הוא כן בפירוש יש הוכחה לומר דלא סבר הכי ומאי דקשיא עליה יתרץ בענין אחר ונמשך רבינו אחר דברי הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות תפילה (ה"י) אין הציבור מתפללין תפילת נדבה לפי שאין הציבור מביאין קרבן נדבה ולא יתפלל אפילו יחיד מוסף שתים אחת חובת היום ואחת נדבה לפי שאין מתנדבין קרבן מוסף ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפילת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבים בהם נדבה אלא חובת היום בלבד ע"כ ומשמע מלשונו דלשאר גאונים שלא הורו כך אע"פ שסוברים שאין יכול להתפלל תפילת מוסף נדבה מכל מקום מתפלל בשבתות וימים טובים תפילת נדבה אע"פ שאין מקריבין בהם קרבן נדבה ומה שהקשו ה"ר יונה והרא"ש ממוסף שבת שאין בו שעיר יש לומר דכיון דבכל המוספין אית בהו שעיר ומשום הכי אין מתפללין תפילת מוסף נדבה לא ראו חכמים להוציא תפילת מוסף שבת מכלל שאר תפילות המוספין ומטעם זה בשאר תפילות דלאו דמוספין - כיון דבכל ימות השנה מתפלל אותם נדבה לפי שיכולים להביא בהם קרבן נדבה גם בשבתות וימים טובים שאין מביאין בהם קרבן נדבה מתפללים בהם תפילות אלו בתורת נדבה שלא ראו חכמים להוציא שבתות וימים טובים מכלל כל ימות השנה בדבר שאין בו איסור שאינו אלא דוגמא בעלמא נמצא דתפילת מוסף לעולם אין מתפללין אותה נדבה ושאר תפילות לעולם יכולים להתפלל אותם נדבה ואפילו בשבתות וימים טובים לדעת הרי"ף ז"ל:<br />
<br />
ומ"ש ה'''<u>רי"ף</u>''' (יג.) ו'''<u>הרמב"ם</u>''' ז"ל שאין ציבור מתפללים תפילת נדבה לפי שאין ציבור מביאין קרבן נדבה - אע"פ שמצינו ציבור מביאין קרבן נדבה בקיץ המזבח וכדתנן בפ"ד דשקלים (מ"ב י:) דמותר תרומת הלשכה או מותר נסכים לקיץ המזבח דכיון דאין מקריבין קיץ המזבח אלא כשהמזבח בטל וברוב הימים אין המזבח בטל משאר קרבנות אע"ג שלעתים רחוקות בקצת ימים הוא בטל ואז מקריבים קיץ אותם ימים בטלים לגבי כל שאר ימים והוי כאילו אין הציבור מביאין עולת נדבה כלל, '''<u>ולזה נראה שנתכוין הראב"ד</u>''' במה שכתב בהשגות (שם) מצינו קרבן נדבה בציבור והיא עולה הבאה מן המותר שהוא קיץ המזבח אלא שלא היתה מצויה ע"כ כלומר שלא היתה מצויה לפי שאין המזבח בטל שיצטרך להקריב קיץ אלא לעתים רחוקות ואותם ימים בטלים לגבי כל שאר ימים.<br />
<br />
<u>ובהכי ניחא מה שהקשה ה"ר יונה</u> (שם) שהציבור מביאין קרבן נדבה כדתנן מותר שקלים לקיץ המזבח וכתב דליכא לדחויי דמן המותר דוקא היו מביאים נדבה, דמסתמא אם לא היה שם מותר היו עושים נדבה כדי שלא יהיה המזבח בטל עכ"ל, דאפילו אם תמצא לומר דכדבריו כן הוא שאם לא היה שם מותר היו עושים נדבה כדי שלא יהיה המזבח בטל כיון שלא יארע כן אלא לעתים רחוקות הוי כאילו אין הציבור מביאין קרבן נדבה.<br />
<br />
'''<u>ורבינו הגדול מהר"י אבוהב</u>''' <u>תירץ בענין אחר</u> <u>שמאחר שלא היו מקריבין אותם קרבנות כדי להקריב קרבן נדבה אלא כדי שלא יהיה המזבח בטל - לא חשיבי מקריבים קרבן נדבה ע"כ.</u> ובמה שכתבתי נתיישב ג"כ מה שהקשו בעל ההשלמה (ברכות פ"ג) וה"ר מנוח (פ"א ה"י) מדתניא בסיפרא (ויקרא פ"ג) תקריבו מלמד שהציבור מקריבין עולת נדבה ותירץ דההיא במותר תרומת הלשכה אבל אין מביאין שקלים לכתחלה שתהא כוונתם לעולת נדבה. והשתא לא צריכינן לאוקמה בהכי דאפילו אי מצו ציבור להביא שקלים לכתחלה לעולת נדבה כיון דמילתא דלא שכיחא היא הוי כאילו אינם מביאים קרבן נדבה כלל כן נראה לי לישב דברי הרי"ף. ומתוך כך נתיישב מה שכתב רבינו ויש אומרים שגם בשבת אין להתפלל נדבה וכו' כאילו היא סברא בפני עצמה ולא נאמרה לדעת הרי"ף: אבל אי קשיא בדברי רבינו הא קשיא למה לא כתב שום חולק על הרי"ף במה שכתב שהיחיד אינו יכול להתפלל תפילת מוסף נדבה - והרי כתבו ה"ר יונה והרא"ש שרבינו האי סובר שיכול להתפלל תפילת מוסף נדבה. אחר שכתבתי כל זה מצאתי לה"ר דוד אבודרהם שכתב בתחלת ספרו (עמ' ט) תשובה להרי"ף (סי' שכ) וכתוב בה שאין הדבר נכון לומר שאין מתפללין תפילת נדבה בשבת דהואיל ויחיד מתפלל נדבה בכל יום מתפלל נדבה ואפילו בשבת לפי שאין מניעת קרבן נדבה בשבת אלא משום חילול שבת ואין חילול בתפילה ע"כ. הרי מבואר שאינו נכון בעיני הרי"ף לומר שאין יחיד מתפלל תפילת נדבה בשבת וכדמשמע שסובר רבינו לדעת הרי"ף: והוי יודע שהראב"ד כתב בהשגות (שם) טעם אחר במה שאמרו שלא יתפלל יחיד תפילת המוספין נדבה וכן במה שאמר הגאון שאסור להתפלל נדבה בשבתות וימים טובים דרבי יוחנן לא אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלא י"ח שהיא תפילת רחמים ובקשה ושוהה ביניהם כדי שיתחולל דעתו עליו ויתכוין עליו דעתו לבקש רחמים אבל תפילות שבת ויום טוב שאינן אלא הודאות לא ואם יודה ויחזור ויודה ברכה לבטלה היא וכן ברכות דיוצר וברכות דערבית וברכת המצות וברכת הפירות והדומה להן ע"כ. כלומר וכן תפילת המוספין אינה אלא שבע ברכות ואין בה בקשת רחמים ונראה שאע"פ שבתפילות מוספין אנו מבקשים שיעלנו בשמחה לארצנו ושלש אחרונות הם בקשת רחמים כיון שאין שם בקשות אחרות לא חשיבי בקשת רחמים כיון דלא הויא כתפילת י"ח שהוא מבקש רחמים על כמה ענינים. וה"ר יונה כתב בפרק מי שמתו (יג. ד"ה ויש) שהוא סובר שאין יחיד מתפלל תפילת מוסף מטעם זה שכתב הראב"ד שלא אמרו להתפלל נדבה אלא י"ח שיש בה בקשת רחמים וכתב ולפי זה תפילת שחרית דשבת אינו מתפלל נדבה כיון שאינה אלא שבח אלא שאפשר לומר שאע"פ שהיא שבח כיון דנתקנה כנגד תפילת י"ח שהיא רחמים דיינינן לה כתפילת רחמים ויכול להתפלל אותה נדבה:<br />
<br />
'''ומ"ש רבינו ולזה הסכים א"א ז"ל שכתב בתשובה הילכך אני אומר וכו'.''' בכלל ד' (סי' יג) הביא דברי רבינו האי והראיות שהביא ה"ר יונה לדבריו ואחר כך כתב הילכך אני אומר שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל נדבה בלא חידוש כלומר ודלא כהרי"ף דלא מצריך חידוש. ואני כתבתי בסמוך דנראה לי לפרש דברי הרי"ף דמצריך חידוש ובין שתהיה דעת הרי"ף כן או לא כיון דהרמב"ם והרא"ש מסכימים דצריך חידוש הכי נקטינן. ולענין מה נקרא חידוש כבר כתבתי דנקטינן כדברי הרמב"ם ז"ל. ונקטינן דאין ציבור מתפללים תפילת נדבה כלל ולפיכך היחיד אינו מתפלל תפילת המוספין נדבה וכדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ובשבת ויום טוב כיון דיש מפרשים דלדעת הרי"ף אינו מתפלל תפילת נדבה כלל והרמב"ם ז"ל (תפלה פ"א ה"י) כתב דיש גאונים שסוברים כן הכי נקטינן דלמעט מלהתפלל נדבה במקום ספק עדיף טפיא:<br />
<br />
ד ומה שהביא רבינו תשובת הרא"ש דבר פשוט הוא שאינו מביא ראיה ממנה אלא ממה שכתב שלא יתפלל נדבה בלא חידוש ומה שכתב עוד וגם צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר וכו' הם תשלום דברי תשובת הרא"ש שכתב מסברת עצמו ואינם ענין לחידוש דבר בתפילה ודברים נכונים הם:</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A0%D7%93%D7%91%D7%94&diff=19154תפילת נדבה2022-01-24T10:54:53Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|2={{גמרא|ברכות|כא|א|ברכות כ"א.|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|א|ט|הל' תפילה א' ט'-י'|בכותרת=כן}}, {{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|הל' תפילה י' ו'|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
מה יעשה אדם שמסתפק אם התפלל והאם אדם יכול להוסיף מדעתו תפילות נדבה.<br />
<br />
==המקור בגמרא==<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|ברכות כ"א.}} מובא: <br />
{{ציטוט|תוכן='''רבי אלעזר''' אמר: ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל, '''ורבי יוחנן''' אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.<br />
{{ש}}ואמר '''רב יהודה אמר שמואל''': היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל, פוסק - ואפילו באמצע ברכה.<br />
{{ש}}... אמר '''רב יהודה אמר שמואל''': התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, אם יכול לחדש בה דבר - יחזור ויתפלל, ואם לאו - אל יחזור ויתפלל.}}<br /><br />
<br />
==הבנת דעת רבי יוחנן==<br />
'''רבי יוחנן''' אומר בגמרא לעיל שלואי שיתפלל אדם כל היום כולו,<br />
<br />
נחלקו הראשונים בדעתו - <br />
<br />
#האם לואי שיתפלל אדם כל היום - רק לאדם שהתספק אם התפלל, או אפילו למי שהתפלל?<br />
#האם מתיר להתפלל תמיד שוב, או שיש להוסיף בה דבר? (כר' יהודה אמר שמואל השני, שיחזור ויתפלל רק אם יכול להוסיף בה דבר)<br />
#כמי הלכה?<br />
<br />
<br />ניתן להבין בדעת '''רש"י''' - גם בודאי יכול להתפלל, ואפילו אינו מחדש בה דבר.<br />
<br />
ור"י בתוס' - בספק, אבל בודאי - אסור. אא"כ מחדש בה דבר (כשמואל, לא חולקים)<br />
<br />
רשב"א בשם הראב"ד - בספק, וכיוון שיכול - חייב.<br />
<br />
==הבנת דעת שמואל==<br />
<br /><br />
<br />
==דעות הראשונים==<br />
נחלקו הראשונים בהבנת המחלוקת ושיטות האמוראים:<br />
<br />
===דעת רש"י===<br />
רש"י כותב שלר' יוחנן יכול להתפלל תמיד, אפילו בלא חידוש.<br />
<br />
ובעצם יש שלוש דעות:<br />
<br />
#רבי אלעזר - אסור להתפלל שוב.<br />
#רבי יוחנן - מותר להתפלל שוב תמיד, אפילו בלא חידוש.<br />
#רבי יהודה אמר שמואל - מותר להתפלל שוב רק עם חידוש.<br />
<br />
ומביא הלכה בשם '''בה"ג''' שהלכה כשמואל בודאי, שמותר להתפלל רק עם חידוש. וכר' יוחנן בספק - שבספק מותר להתפלל אפילו בלא חידוש. <br />
<br />
===דעת תוספות===<br />
ה'''תוספות''' {{מ|ד"ה ור' יוחנן}} מביא את דעת '''ר"י''' - הלכה כר' יוחנן,<br />
<br />
ודעת רבי יוחנן היא שבספק - מתפלל על דעת נדבה. ואם התחיל להתפלל ובאמצע נזכר - יפסיק.<br />
<br />
וכן אפשר להתפלל על דעת נדבה אם מוסיף בה דבר, אפילו בתפילת יחיד. (והסיבה שכתוב דווקא בציבור יכול להתפלל נדבה אם מוסיף בה דבר - שלא נחשוב שציבור נחשב חידוש)<br />
<br />
וכן מסכימים '''<u>רבינו האי גאון, ה"ר יונה</u>''' (יב: ד"ה והאי) '''<u>והרא"ש</u>''' (סי' טו) וגם רש"י מסכים לעניין הדין, המחלוקת היא לעניין סברא.<br />
<br />
===דעת הרי"ף===<br />
לפי הבנת הרב רבינו יונה והרא"ש - הרי"ף אומר שסתם ככה לא צריך חידוש בתפילת נדבה. אלא הלכה כר' יוחנן שאפשר להתפלל תפילות נדבה ללא חידוש.<br />
<br />
אבל דווקא בציבור צריך חידוש, כי נראה שמתפלל עמהם לשם חובה.<br />
<br />
אבל הבית יוסף לא מסכים, ומבין בדעת הרי"ף שגם ביחיד וגם בציבור צריך בתפילת נדבה להוסיף בה דבר.<br />
<br />
וכ' הרי"ף בסוגיין וז"ל "והלכתא כרבי יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ומפרשי רבנן דה"מ ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור וצבור בין אדעתא דחובה בין אדעתא דרשות אסור דקי"ל דתפילות כנגד תמידין תקנום וכשם שאין הצבור מביא עולת נדבה כך אין הצבור מתפללין תפילת נדבה אבל היחיד מתפלל תפילת נדבה שכן היחיד מביא עולת נדבה הלכך אין היחיד מתפלל תפילת המוספין תפילת נדבה שאינו מתנדב בקרבן מוסף והא דאמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה מפרשי לה רבנן כגון שהתפלל תפילתו אדעתא דחובה ושכח שכבר התפלל ועמד להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף ולפיכך פוסק ואפילו באמצע ברכה ובהא אפילו רבי יוחנן מודה דלא דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אלא תפילת נדבה כגון תחנונים וכיוצא בזה אבל תפילת חובה לא" עכ"ל.<br />
<br />
===דברי רבינו יונה===<br />
וכ' רבינו יונה וז"ל "והאי וכו'- אומר רבינו האי גאון ז"ל דדוקא ע"י חידוש אבל בלא חידוש אסור" וכו' וכ' שם בהמשך דבריו וז"ל "והרי"ף ז"ל ס"ל נמי שנחלקו רבי יוחנן ושמואל ומפרש מילתיה דרבי יוחנן אפילו בלא חידוש" וכו' ע"כ, וכ' לקמן על מלתיה דרב יהודה וז"ל "וא"ת לפי פירושינו שאנחנו מפרשים מלתיה דרבי יוחנן בחידוש אמאי צריך להפסיק אח"כ והלא יכול לחדש בה ולא יהיה כמי שמקריב שני תמידין י"ל דכי אמרינן שהחידוש מועיל ה"מ כשמתחיל מתחלה לדעת כן אבל כשהתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אח"כ לפיכך פוסק" עכ"ל. ונראה מדבריו דמה שצריך חידוש בתפילת נדבה הוא משום שעי"ז אינו כשני תמידין ואינו בל תוסיף, שאינו מוסיף וחוזר על אותו תמיד אלא מתפלל תפילה חדשה שאינה דומה לישנה מחמת החידוש שבה, ולכך הוקשה ליה דגם כשהתחיל ע"ד חובה מ"מ יחדש בה דבר ושוב אינו כשני תמידין, וע"ז תירץ דכשהתחיל בהדיא ע"ד חובה חשיב כשני תמידין אפי' כשמחדש כיון שנתכון פעמיים לקיים אותו חיוב. ולפ"ז הרי"ף שסובר שא"צ חידוש בתפילה לרבי יוחנן, סובר שסגי במה שנתכון לדעת נדבה דלא הוי כשני תמידין. וצ"ב יסוד מחלוקתם.<br />
<br />
===קושית רבינו יונה על דברי הרי"ף===<br />
עוד כ' רבינו יונה עמש"כ הרי"ף "אין היחיד מתפלל תפילת המוספין נדבה שאינו מתנדב קרבן מוסף" וז"ל "מקשים עליו מקצת המפרשים דהא חזינן במוסף דר"ח שאע"פ שיכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה יכול להביא אותן הדברים עצמם בנדבה ויש שדוחים ואומרים שמפני השעיר שיש במוסף דר"ח שאינו יכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה אין יכול לעשות בתורת נדבה קאמר ואכתי קשה שהרי מוסף של שבת אין בו שעיר והיחיד יכול להביא כל אותן הדברים בתורת נדבה וא"כ היאך אומר על כל מוסף סתם שאין היחיד מתפלל אותה נדבה ומתרצין גם את זה ואומרים שאע"פ שיכול להביא אותם הדברים בתורת נדבה אין יכול להביאם בשבת בשום ענין דהא קי"ל דנדרים ונדבות אינן קרבין בשבת ולפ"ז התירוץ נמצא שאפילו תפילת יוצר אין לו להתפלל אותה בשבת נדבה כיון שאין קרבן נדבה קרב בשבת ויש בזה דעת אחרת לרבינו האי גאון ז"ל שהוא אומר שמתפלל תפילת נדבה בין תפילת שחרית ומנחה ובין תפילת מוסף וכו' דכיון שהכל יכול להביא בתורת נדבה אלא השעיר בלבד מפני המיעוט שאינו יכול להביא נדבה נאמר שלא יתפלל נדבה" עכ"ל, ובב"י בסי' קז' הוסיף לבאר בקושייתו דכמו שיחיד מתפלל כל תפילת נדבה אע"פ שאין היחיד מביא תמיד, מפני שמביא עולה כמו התמיד שהיה עולה, א"כ ה"ה נימא במוסף. ובדעת הרי"ף הביא הב"י שכ' בתשו' שאפשר להתפלל נדבה בשבת ודלא כמש"כ הרבינו יונה לדעתו, ולפ"ז הדק"ל למה לא יתפלל מוסף בשבת שאין בו שעיר בנדבה, ונראה לבאר בדעת הרי"ף באופ"א, דאף שיכול להביא אותם הדברים בנדבה מ"מ הא מתפלל בזה תפילת מוסף, ותפילת מוסף אינה באה נדבה משא"כ בחול כשמתפלל בנדבה אינו מתפלל בזה שחרית פעמיים אלא התפלל פ"א שחרית כנגד תמיד של שחר ופ"ב כנגד נדבה, אבל רבינו יונה סובר דכשמתפלל י"ח פ"ב מתפלל בזה שחרית שתיים.<br />
<br />
===קושיא נוספת בדברי רבינו יונה===<br />
עוד כ' רבינו יונה עמש"כ הרי"ף שאסור להתפלל פ"ב אדעתא דחובה, וז"ל "וזה הלשון שכ' הרי"ף ז"ל אבל אדעתא דחובה אסור אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול היאך יעשה נאמ לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח והיאך אמר אסור" עכ"ל, ביאור דבריו דאיך מתפלל אדעתא דחובה כשיודע שאינו חייב שמסופק אולי כבר התפלל, וע"ז רצה לתרץ דכונתו כשבא לשאול היאך יעשה בספק, דסובר הרי"ף שגם בזה חשיב "אדעתא דחובה" כשסובר שחייב מספק להתפלל, והאמת שאינו אלא רשות, (עיין בבה"ל בסי' קז' ד"ה "חוזר ומתפלל") והקשה דמ"מ אאפ"ל "אסור" שאם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהוא רשות וממילא שרי לו להתפלל. אמנם בדעת הרי"ף נראה דאין כונתו שאסור לו להתפלל על דעת שהוא חייב, אלא אסור לו להתפלל לשם תפילת חובה דהיינו לשם תפילת שחרית או לשם תפילת מנחה שהם כנגד תמידין של חובה, אלא צריך צהתפלל לשם תפילה סתם שהוא כנגד תפילת נדבה, אבל רבינו יונה אזיל לטעמיה כמשנ"ת דסובר שכשמתפלל פ"ב ל"ש שהוא לתפילה סתם, אלא הוא או שחרית פעם ב' או מנחה פעם ב', וא"כ ל"ש לחלק בין אם מתפלל לשם תפילת חובה או לשם נדבה אלא אם מתפלל שסבור שהוא חייב או אינו סבור שהוא חייב, וא"כ ל"ש לשון "אסור".<br />
ובזה תלוי פלוגתתם דלעיל דלרבינו יונה בעי' חידוש כדי שלא יהיה ב' תמידין ולרי"ף א"צ חידוש, דלהרי"ף שאינו מתפלל שחרית פ"ב אלא תפילה בפ"ע, ודאי גם בלא חידוש לא הוי ב' תמידין כיון שאינו מתפלל כלל תפילת שחרית שהיא כנגד התמיד אלא תפילה אחרת, אבל לרביני יונה שחוזר על תפילת שחרית שהיא כנגד התמיד, ומצי לעשות כן רק משום שעולה שהיא קרבן התמיד באה בנדבה ודאי חשיב ב' תמידין אם לא שמחדש בה דבר דניכר שאין כונתו לתמיד עצמו אלא חוזר על שחרית בשביל להקריב בנדבה קרבנות התמיד.<br />
<br />
'''ביאור יסוד שני השיטות'''<br />
<br />
ונראה יסוד מחלוקתם דהנה כ' הרמב"ם בריש הל' תפילה וז"ל "כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגויים ואותן הבנים נתבלבלה שפתם והיתה שפת כאו"א מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צרכו בלשון אחת אלא בשבוש שנא' ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשאחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש עד שיערב עימה לשונות אחרות וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם י"ח ברכות על הסדר" וכו' עכ"ל, משמע דקודם תקנו נוסח לתפילה י"ח ברכות, דתקנו שכך מתפללין, ואח"כ תקנו תקנה נפרדת להתפלל פעמיים ביום וביום התענית עוד תפילה וכו' כמש"כ שם, וכיון שתקנו בתקנה ראשונה מה היא תפילה ואיך מתפללין, ממילא צריך להתפלל כל הנך תפילות כפי הנוסח שתקנו י"ח ברכות, אבל היה אפ"ל באופ"א, דתקנו להתפלל שחרית, ותקנו נוסח לתפילת שחרית שהוא י"ח ברכות, וכן במנחה וכן בנעילה כנ"ל, דהרי"ף ס"ל כהרמב"ם וממילא כשמתפלל בתפילת נדבה נוסח י"ח ברכות אינו מתפלל בזה שחרית או מנחה דוקא אלא תפילה סתם, שזהו נוסח סתם תפילה,אבל רבינו יונה סובר כהצד הב' וממילא כשמתפלל תפילת נדבה בנוסח שמונה עשרה מתפלל בזה תפילת שחרית פעם ב' בנדבה או תפילת מנחה פ"ב בנדבה ולא תפילה סתם.<br />
<br />
'''שורש המחלוקת'''<br />
<br />
ונראה יסוד מחלוקתם דהרי"ף והרמב"ם לטעמייהו שכתבו (הרמב"ם בריש הל' תפילה והרי"ף יא: מדה"ר) דמצות תפילה היא מדאורייתא ואין לה לא זמן קבוע ולא נוסח קבוע אבל רבינו יונה כ' שם כשיטת הרמב"ן שתפילה אינה אלא דרבנן שכ' דהיא מצות עשה שהזמן גרמא ומה דאמרו "נשים חייבות בתפילה" הכ' משום שהיא רחמי או משום שהיא דומה למ"ע דרבנן שלא הזמן גרמא משום שאמרו הלואי ויתפלל אדם כהי"כ עי"ש. ולכך סברי הרי"ף והרמב"ם דאף קודם שתקנו להתפלל שחרית ומנחה כנגד תמידין תקנו נוסח לתפילה, שתקנוהו למצות תפילה דאורייתא, שכך מקיימים המצ', אבל רבינו יונה דסובר שאין מצ' מדאורייתא להתפלל ורק מדרבנן תקנו להתפלל שחרית ומנחה, א"כ כשתקנו נוסח לתפילה שבו מקיימים מצות תפילה על כרחך הוא נוסח תפילת שחרית שזהו המצוה בתפילה, להתפלל שחרית.<br />
[[קטגוריה:ברכות כא.]]<br />
[[קטגוריה:הלכות תפילה]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק י]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A0%D7%93%D7%91%D7%94&diff=19153תפילת נדבה2022-01-24T10:42:30Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|2={{גמרא|ברכות|כא|א|ברכות כ"א.|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|א|ט|הל' תפילה א' ט'-י'|בכותרת=כן}}, {{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|הל' תפילה י' ו'|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
מה יעשה אדם שמסתפק אם התפלל והאם אדם יכול להוסיף מדעתו תפילות נדבה.<br />
<br />
==המקור בגמרא==<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|ברכות כ"א.}} מובא: <br />
{{ציטוט|תוכן='''רבי אלעזר''' אמר: ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל, '''ורבי יוחנן''' אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.<br />
{{ש}}ואמר '''רב יהודה אמר שמואל''': היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל, פוסק - ואפילו באמצע ברכה.<br />
{{ש}}... אמר '''רב יהודה אמר שמואל''': התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, אם יכול לחדש בה דבר - יחזור ויתפלל, ואם לאו - אל יחזור ויתפלל.}}<br /><br />
<br />
==הבנת דעת רבי יוחנן==<br />
'''רבי יוחנן''' אומר בגמרא לעיל שלואי שיתפלל אדם כל היום כולו,<br />
<br />
נחלקו הראשונים בדעתו - <br />
<br />
#האם לואי שיתפלל אדם כל היום - רק לאדם שהתספק אם התפלל, או אפילו למי שהתפלל?<br />
#האם מתיר להתפלל תמיד שוב, או שיש להוסיף בה דבר? (כר' יהודה אמר שמואל השני, שיחזור ויתפלל רק אם יכול להוסיף בה דבר)<br />
#כמי הלכה?<br />
<br />
<br />ניתן להבין בדעת '''רש"י''' - גם בודאי יכול להתפלל, ואפילו אינו מחדש בה דבר.<br />
<br />
ור"י בתוס' - בספק, אבל בודאי - אסור. אא"כ מחדש בה דבר (כשמואל, לא חולקים)<br />
<br />
רשב"א בשם הראב"ד - בספק, וכיוון שיכול - חייב.<br />
<br />
==הבנת דעת שמואל==<br />
<br /><br />
<br />
==דעות הראשונים==<br />
נחלקו הראשונים בהבנת המחלוקת ושיטות האמוראים:<br />
<br />
=== דעת רש"י ===<br />
רש"י כותב שלר' יוחנן יכול להתפלל תמיד, אפילו בלא חידוש.<br />
<br />
ובעצם יש שלוש דעות:<br />
<br />
# רבי אלעזר - אסור להתפלל שוב.<br />
# רבי יוחנן - מותר להתפלל שוב תמיד, אפילו בלא חידוש.<br />
# רבי יהודה אמר שמואל - מותר להתפלל שוב רק עם חידוש. <br />
<br />
ומביא הלכה בשם '''בה"ג''' שהלכה כשמואל בודאי, שמותר להתפלל רק עם חידוש. וכר' יוחנן בספק - שבספק מותר להתפלל אפילו בלא חידוש. <br />
<br />
=== דעת תוספות ===<br />
ה'''תוספות''' {{מ|ד"ה ור' יוחנן}} מביא את דעת '''ר"י''' - הלכה כר' יוחנן,<br />
<br />
ודעת רבי יוחנן היא שבספק - מתפלל על דעת נדבה. ואם התחיל להתפלל ובאמצע נזכר - יפסיק.<br />
<br />
וכן אפשר להתפלל על דעת נדבה אם מוסיף בה דבר, אפילו בתפילת יחיד. (והסיבה שכתוב דווקא בציבור יכול להתפלל נדבה אם מוסיף בה דבר - שלא נחשוב שציבור נחשב חידוש)<br />
<br />
וכן מסכימים '''<u>רבינו האי גאון, ה"ר יונה</u>''' (יב: ד"ה והאי) '''<u>והרא"ש</u>''' (סי' טו) וגם רש"י מסכים לעניין הדין, המחלוקת היא לעניין סברא.<br />
<br />
===דעת הרי"ף===<br />
לפי הבנת הרב רבינו יונה והרא"ש - הרי"ף אומר שסתם ככה לא צריך חידוש בתפילת נדבה. אלא הלכה כר' יוחנן שאפשר להתפלל תפילות נדבה ללא חידוש.<br />
<br />
אבל דווקא בציבור צריך חידוש, כי נראה שמתפלל עמהם לשם חובה.<br />
<br />
אבל הבית יוסף לא מסכים, ומבין בדעת הרי"ף שגם ביחיד וגם בציבור צריך בתפילת נדבה להוסיף בה דבר.<br />
<br />
וכ' הרי"ף בסוגיין וז"ל "והלכתא כרבי יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ומפרשי רבנן דה"מ ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור וצבור בין אדעתא דחובה בין אדעתא דרשות אסור דקי"ל דתפילות כנגד תמידין תקנום וכשם שאין הצבור מביא עולת נדבה כך אין הצבור מתפללין תפילת נדבה אבל היחיד מתפלל תפילת נדבה שכן היחיד מביא עולת נדבה הלכך אין היחיד מתפלל תפילת המוספין תפילת נדבה שאינו מתנדב בקרבן מוסף והא דאמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה מפרשי לה רבנן כגון שהתפלל תפילתו אדעתא דחובה ושכח שכבר התפלל ועמד להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף ולפיכך פוסק ואפילו באמצע ברכה ובהא אפילו רבי יוחנן מודה דלא דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אלא תפילת נדבה כגון תחנונים וכיוצא בזה אבל תפילת חובה לא" עכ"ל.<br />
<br />
===דברי רבינו יונה===<br />
וכ' רבינו יונה וז"ל "והאי וכו'- אומר רבינו האי גאון ז"ל דדוקא ע"י חידוש אבל בלא חידוש אסור" וכו' וכ' שם בהמשך דבריו וז"ל "והרי"ף ז"ל ס"ל נמי שנחלקו רבי יוחנן ושמואל ומפרש מילתיה דרבי יוחנן אפילו בלא חידוש" וכו' ע"כ, וכ' לקמן על מלתיה דרב יהודה וז"ל "וא"ת לפי פירושינו שאנחנו מפרשים מלתיה דרבי יוחנן בחידוש אמאי צריך להפסיק אח"כ והלא יכול לחדש בה ולא יהיה כמי שמקריב שני תמידין י"ל דכי אמרינן שהחידוש מועיל ה"מ כשמתחיל מתחלה לדעת כן אבל כשהתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אח"כ לפיכך פוסק" עכ"ל. ונראה מדבריו דמה שצריך חידוש בתפילת נדבה הוא משום שעי"ז אינו כשני תמידין ואינו בל תוסיף, שאינו מוסיף וחוזר על אותו תמיד אלא מתפלל תפילה חדשה שאינה דומה לישנה מחמת החידוש שבה, ולכך הוקשה ליה דגם כשהתחיל ע"ד חובה מ"מ יחדש בה דבר ושוב אינו כשני תמידין, וע"ז תירץ דכשהתחיל בהדיא ע"ד חובה חשיב כשני תמידין אפי' כשמחדש כיון שנתכון פעמיים לקיים אותו חיוב. ולפ"ז הרי"ף שסובר שא"צ חידוש בתפילה לרבי יוחנן, סובר שסגי במה שנתכון לדעת נדבה דלא הוי כשני תמידין. וצ"ב יסוד מחלוקתם.<br />
<br />
===קושית רבינו יונה על דברי הרי"ף===<br />
עוד כ' רבינו יונה עמש"כ הרי"ף "אין היחיד מתפלל תפילת המוספין נדבה שאינו מתנדב קרבן מוסף" וז"ל "מקשים עליו מקצת המפרשים דהא חזינן במוסף דר"ח שאע"פ שיכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה יכול להביא אותן הדברים עצמם בנדבה ויש שדוחים ואומרים שמפני השעיר שיש במוסף דר"ח שאינו יכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה אין יכול לעשות בתורת נדבה קאמר ואכתי קשה שהרי מוסף של שבת אין בו שעיר והיחיד יכול להביא כל אותן הדברים בתורת נדבה וא"כ היאך אומר על כל מוסף סתם שאין היחיד מתפלל אותה נדבה ומתרצין גם את זה ואומרים שאע"פ שיכול להביא אותם הדברים בתורת נדבה אין יכול להביאם בשבת בשום ענין דהא קי"ל דנדרים ונדבות אינן קרבין בשבת ולפ"ז התירוץ נמצא שאפילו תפילת יוצר אין לו להתפלל אותה בשבת נדבה כיון שאין קרבן נדבה קרב בשבת ויש בזה דעת אחרת לרבינו האי גאון ז"ל שהוא אומר שמתפלל תפילת נדבה בין תפילת שחרית ומנחה ובין תפילת מוסף וכו' דכיון שהכל יכול להביא בתורת נדבה אלא השעיר בלבד מפני המיעוט שאינו יכול להביא נדבה נאמר שלא יתפלל נדבה" עכ"ל, ובב"י בסי' קז' הוסיף לבאר בקושייתו דכמו שיחיד מתפלל כל תפילת נדבה אע"פ שאין היחיד מביא תמיד, מפני שמביא עולה כמו התמיד שהיה עולה, א"כ ה"ה נימא במוסף. ובדעת הרי"ף הביא הב"י שכ' בתשו' שאפשר להתפלל נדבה בשבת ודלא כמש"כ הרבינו יונה לדעתו, ולפ"ז הדק"ל למה לא יתפלל מוסף בשבת שאין בו שעיר בנדבה, ונראה לבאר בדעת הרי"ף באופ"א, דאף שיכול להביא אותם הדברים בנדבה מ"מ הא מתפלל בזה תפילת מוסף, ותפילת מוסף אינה באה נדבה משא"כ בחול כשמתפלל בנדבה אינו מתפלל בזה שחרית פעמיים אלא התפלל פ"א שחרית כנגד תמיד של שחר ופ"ב כנגד נדבה, אבל רבינו יונה סובר דכשמתפלל י"ח פ"ב מתפלל בזה שחרית שתיים.<br />
<br />
===קושיא נוספת בדברי רבינו יונה===<br />
עוד כ' רבינו יונה עמש"כ הרי"ף שאסור להתפלל פ"ב אדעתא דחובה, וז"ל "וזה הלשון שכ' הרי"ף ז"ל אבל אדעתא דחובה אסור אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול היאך יעשה נאמ לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח והיאך אמר אסור" עכ"ל, ביאור דבריו דאיך מתפלל אדעתא דחובה כשיודע שאינו חייב שמסופק אולי כבר התפלל, וע"ז רצה לתרץ דכונתו כשבא לשאול היאך יעשה בספק, דסובר הרי"ף שגם בזה חשיב "אדעתא דחובה" כשסובר שחייב מספק להתפלל, והאמת שאינו אלא רשות, (עיין בבה"ל בסי' קז' ד"ה "חוזר ומתפלל") והקשה דמ"מ אאפ"ל "אסור" שאם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהוא רשות וממילא שרי לו להתפלל. אמנם בדעת הרי"ף נראה דאין כונתו שאסור לו להתפלל על דעת שהוא חייב, אלא אסור לו להתפלל לשם תפילת חובה דהיינו לשם תפילת שחרית או לשם תפילת מנחה שהם כנגד תמידין של חובה, אלא צריך צהתפלל לשם תפילה סתם שהוא כנגד תפילת נדבה, אבל רבינו יונה אזיל לטעמיה כמשנ"ת דסובר שכשמתפלל פ"ב ל"ש שהוא לתפילה סתם, אלא הוא או שחרית פעם ב' או מנחה פעם ב', וא"כ ל"ש לחלק בין אם מתפלל לשם תפילת חובה או לשם נדבה אלא אם מתפלל שסבור שהוא חייב או אינו סבור שהוא חייב, וא"כ ל"ש לשון "אסור".<br />
ובזה תלוי פלוגתתם דלעיל דלרבינו יונה בעי' חידוש כדי שלא יהיה ב' תמידין ולרי"ף א"צ חידוש, דלהרי"ף שאינו מתפלל שחרית פ"ב אלא תפילה בפ"ע, ודאי גם בלא חידוש לא הוי ב' תמידין כיון שאינו מתפלל כלל תפילת שחרית שהיא כנגד התמיד אלא תפילה אחרת, אבל לרביני יונה שחוזר על תפילת שחרית שהיא כנגד התמיד, ומצי לעשות כן רק משום שעולה שהיא קרבן התמיד באה בנדבה ודאי חשיב ב' תמידין אם לא שמחדש בה דבר דניכר שאין כונתו לתמיד עצמו אלא חוזר על שחרית בשביל להקריב בנדבה קרבנות התמיד.<br />
<br />
'''ביאור יסוד שני השיטות'''<br />
<br />
ונראה יסוד מחלוקתם דהנה כ' הרמב"ם בריש הל' תפילה וז"ל "כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגויים ואותן הבנים נתבלבלה שפתם והיתה שפת כאו"א מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צרכו בלשון אחת אלא בשבוש שנא' ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשאחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש עד שיערב עימה לשונות אחרות וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם י"ח ברכות על הסדר" וכו' עכ"ל, משמע דקודם תקנו נוסח לתפילה י"ח ברכות, דתקנו שכך מתפללין, ואח"כ תקנו תקנה נפרדת להתפלל פעמיים ביום וביום התענית עוד תפילה וכו' כמש"כ שם, וכיון שתקנו בתקנה ראשונה מה היא תפילה ואיך מתפללין, ממילא צריך להתפלל כל הנך תפילות כפי הנוסח שתקנו י"ח ברכות, אבל היה אפ"ל באופ"א, דתקנו להתפלל שחרית, ותקנו נוסח לתפילת שחרית שהוא י"ח ברכות, וכן במנחה וכן בנעילה כנ"ל, דהרי"ף ס"ל כהרמב"ם וממילא כשמתפלל בתפילת נדבה נוסח י"ח ברכות אינו מתפלל בזה שחרית או מנחה דוקא אלא תפילה סתם, שזהו נוסח סתם תפילה,אבל רבינו יונה סובר כהצד הב' וממילא כשמתפלל תפילת נדבה בנוסח שמונה עשרה מתפלל בזה תפילת שחרית פעם ב' בנדבה או תפילת מנחה פ"ב בנדבה ולא תפילה סתם.<br />
<br />
'''שורש המחלוקת'''<br />
<br />
ונראה יסוד מחלוקתם דהרי"ף והרמב"ם לטעמייהו שכתבו (הרמב"ם בריש הל' תפילה והרי"ף יא: מדה"ר) דמצות תפילה היא מדאורייתא ואין לה לא זמן קבוע ולא נוסח קבוע אבל רבינו יונה כ' שם כשיטת הרמב"ן שתפילה אינה אלא דרבנן שכ' דהיא מצות עשה שהזמן גרמא ומה דאמרו "נשים חייבות בתפילה" הכ' משום שהיא רחמי או משום שהיא דומה למ"ע דרבנן שלא הזמן גרמא משום שאמרו הלואי ויתפלל אדם כהי"כ עי"ש. ולכך סברי הרי"ף והרמב"ם דאף קודם שתקנו להתפלל שחרית ומנחה כנגד תמידין תקנו נוסח לתפילה, שתקנוהו למצות תפילה דאורייתא, שכך מקיימים המצ', אבל רבינו יונה דסובר שאין מצ' מדאורייתא להתפלל ורק מדרבנן תקנו להתפלל שחרית ומנחה, א"כ כשתקנו נוסח לתפילה שבו מקיימים מצות תפילה על כרחך הוא נוסח תפילת שחרית שזהו המצוה בתפילה, להתפלל שחרית.<br />
[[קטגוריה:ברכות כא.]]<br />
[[קטגוריה:הלכות תפילה]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק י]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A0%D7%93%D7%91%D7%94/%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3&diff=19152תפילת נדבה/טור-בית-יוסף2022-01-24T10:42:27Z<p>איתן ברוך: יצירת דף עם התוכן "== בית יוסף אורח חיים סימן קז == אמר רבי אלעזר ספק התפלל ספק לא התפלל לא יחזור ויתפלל רבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. בפרק מי שמתו (ברכות כא.) ואיתא תו התם ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה ואמר רב יהודה אמ..."</p>
<hr />
<div>== בית יוסף אורח חיים סימן קז ==<br />
אמר רבי אלעזר ספק התפלל ספק לא התפלל לא יחזור ויתפלל רבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. בפרק מי שמתו (ברכות כא.) ואיתא תו התם ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל וצריכא דאי אשמועינן קמייתא הני מילי יחיד ויחיד ציבור וציבור אבל יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי קמ"ל ואי אשמועינן הכא משום דלא אתחיל בה אבל התם דאתחיל בה אימא לא צריכא ופירש רש"י יחיד ויחיד כשהתפלל תחלה היה יחיד וכששכח שהתפלל והתחיל להתפלל היה ביחיד או ציבור וציבור בין בראשונה בין בשניה היה עם הצבור כגון עשרה אחר עשרה וזה עמהם בשתיהם ששכח שהתפלל עם הראשונים.<br />
<br />
'''<u>וכתבו התוספות</u>''' (ד"ה ור' יוחנן) אומר ר"י דהלכה כרבי יוחנן ודוקא בספק התפלל, אבל ודאי התפלל - לא, תדע דהא מסתמא לא פליג אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל בסמוך ונזכר שהתפלל פוסק וכו' וכן אם יכול לחדש דבר בתפילתו: וסובר רבינו דלדעת ר"י הא דרבי יוחנן בלא חידוש הוא ולפיכך דוקא בספק התפלל הוא דחוזר ומתפלל אבל בודאי התפלל לא ואילו ע"י חידוש אפילו ודאי התפלל נמי וכדאמר רב יהודה אמר שמואל אם יכול לחדש דבר בתפילתו יחזור ויתפלל ובודאי התפלל איירי כדמשמע לישנא דהתפלל ונכנס לבית הכנסת וכל שמחדש בה דבר אפילו ביחיד נמי חוזר ומתפלל אם ירצה ואפילו אם התפלל כבר ודאי. והא דנקט ציבור לאשמועינן דלא אמרינן יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חידוש אלא אפילו מצלי בציבור צריך חידוש. וזהו שכתב בכלל העולה מדברי כולם שאין חילוק בין מצא ציבור שמתפללים אם לאו לעולם אל יתפלל אלא על ידי חידוש. וכן משמע ודאי שהיא סברת ר"י מדכתב דמסתמא לא פליג רבי יוחנן אהא דאמר רב יהודה אם יכול לחדש דבר בתפילתו ומשום הכי פירש דהא דרבי יוחנן בספק התפלל הוא, ומאי קושיא דר' יוחנן בודאי התפלל הוא ביחיד ודרב יהודה דאם יכול לחדש בה דבר בציבור דוקא אלא ודאי סבר ר"י דלא שאני לרב יהודה בין ציבור ליחיד. והא דאמר רב יהודה התחיל להתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק היינו אפילו אם יכול לחדש בה דבר משום דכי אמרינן שהחידוש מועיל הני מילי כשמתחיל לדעת כן, אבל כשמתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אחר כך ולפיכך פוסק:<br />
<br />
<u>ואם תאמר אמאי לא פירש ר"י דר' יוחנן בודאי התפלל הוא ועל ידי חידוש</u> וכדמשמע מדקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו דבהתפלל ודאי אמר שמתפלל וחוזר ומתפלל כל היום כולו ואתי כי הא דאמר רב יהודה התפלל ונכנס לבית הכנסת אם יכול לחדש בה דבר יתפלל ונראה לי דכיון דלאיפלוגי אדרבי אלעזר אתא משמע דהלואי שיתפלל כל היום דקאמר רבי יוחנן דומיא דלא יחזור ויתפלל <u>דקאמר רבי אלעזר וכי היכי דלא יחזור ויתפלל דקאמר רבי אלעזר מסתמא בלא חידוש הוא הכא נמי הלואי שיתפלל דקאמר רבי יוחנן בלא חידוש הוא</u>:<br />
<br />
'''<u>ורבינו האי גאון</u>''' כתבו '''<u>ה"ר יונה</u>''' (יב: ד"ה והאי) '''<u>והרא"ש</u>''' (סי' טו) שהוא מפרש דהא דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו דוקא על ידי חידוש - אבל בלא חידוש אסור, והביא ראיה מדאמר רב יהודה התפלל ונכנס לבית הכנסת אם יכול לחדש דבר בתפילתו יתפלל וכו' אלמא שלא התיר להתפלל אלא בחידוש והא דנקט ציבור לא מפני שביחיד אין צריך חידוש אלא לרבותא נקט ציבור דלא אמרינן יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חידוש אלא אפילו בציבור צריך חידוש, <u>והביא ה"ר יונה ראיות</u> <u>לדברי רבינו האי</u>. וכתבו עוד (רא"ש שם. ור' יונה שם ד"ה ולפי) דלדעת רבינו האי דוקא כשיודע ודאי שהתפלל וחוזר ומתפלל בנדבה צריך לחדש דבר בתפילתו, אבל בספק התפלל ספק לא התפלל כשחוזר ומתפלל על הספק אין לך חידוש גדול מזה. והא דאמר רב יהודה פוסק ואפילו באמצע ברכה אע"פ שיכול לחדש בה דבר הוא וטעמא משום דאין החידוש מועיל אלא כשהתחיל מתחלה על דעת כן אבל כשהתחיל לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אחר כך עכ"ד:<br />
<br />
'''<u>והנך רואה שלפי זה דעת ר"י ודעת רבינו האי שוים</u> <u>הם לענין הדין</u>''' - '''דכל שספק לו אם התפלל אם לא התפלל חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש וכל שברי לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש''' '''ובחידוש מיהא חוזר ומתפלל כל פעמים שירצה ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה אע"פ שיכול לחדש בה דבר''' '''ובכל הני מילי לא שאני לן בין מתפלל בציבור למתפלל ביחיד כלל.''' <u>ונמצא שאין חילוק ביניהם - אלא בפירוש מימרא דרבי יוחנן</u> <u>דלר"י מיירי בספק התפלל ובלא חידוש, ולרבינו האי מיירי בודאי התפלל ובחידוש.</u> וכמימרא דרב יהודה דאם יכול לחדש בה דבר וספק התפלל דלא בעי חידוש מסברא גמרינן לה דאין לך חידוש גדול מזה. <br />
<br />
וכיון דבענין הדין שוים הם תימה על רבינו שכתב פירוש ר"י ופירוש רי"ף ופירוש רבינו האי דמשמע ששלשתם חלוקים זה על זה וכי תימא דלא כתב דברי ר"י ורבינו האי משום דאיכא בינייהו לענין דינא אלא לאשמועינן פלוגתייהו בפירוש מימרא דרבי יוחנן ליתא דהא אין דרך רבינו להתעסק אלא במאי דנפקא לן לענין דינא לא במאי דנפקא לן לענין פירוש השמועה ולא לענין דינא. ועוד שלא היה לו להפסיק בסברת הרי"ף בין פירוש ר"י ופירוש רבינו האי כיון דלתרווייהו סליק דינא בחד גוונא. ועוד שכשכתב ואם אינו יודע לחדש דבר וגם ברי לו שהתפלל ורוצה להתפלל אדעתא דנדבה לרב האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש היה לו לכתוב לרב האי ולר"י אין להתפלל נדבה בלא חידוש. ועוד קשה על זה שהרי רש"י סובר כסברא זו בענין הדין אלא שבענין פירוש המימרות חלוק על כל המפרשים שהוא מפרש דהא דרבי יוחנן אפילו בודאי התפלל הוא וקאמר דמתפלל כל היום ואפילו בלא חידוש - ופליג אדרב יהודה דאמר אם יכול לחדש בה דבר יתפלל ואם לאו לא יתפלל שכתב (ד"ה ולואי) בה"ג (ברכות פ"ג) פסק הלכה כשמואל בודאי וכרבי יוחנן בספק, כלומר דכשודאי התפלל אינו יכול לחזור ולהתפלל אלא בחידוש ובספק התפלל מתפלל בלא חידוש ואם איתא דרבינו נחית לכתוב פירושי המימרות אע"ג דלא נפקא לן מינייהו לענין דינא מידי היה לו לכתוב גם פירוש זה:<br />
<br />
ומצאתי ל'''<u>הרא"ש שכתב בתשובה</u>''' (כלל ד סי' יג) דברי ר"י ודברי הרי"ף ודברי רבינו האי כמו שכתבם רבינו וכן כתבם רבינו ירוחם (נ"ג ח"ה כו ע"ד) ונראה מדבריהם שלא היו גורסים בדברי ר"י דלא פליג אדרב יהודה אלא אמאי דאמר פוסק ואפילו באמצע ברכה אבל אמאי דאמר אם יכול לחדש דבר בתפילתו פליג ואמר דכל שודאי התפלל אינו חוזר ומתפלל ואפילו על ידי חידוש ולפי זה טובא איכא בין ר"י לרבינו האי אלא שקשה מאי אולמיה דחד מימרא דרב יהודה טפי מאידך דאחדא אמרינן דלא פליג ואחדא אמרינן דפליג: ועוד שכתב רבינו דלדברי הכל אם יודע לחדש דבר מתחיל לכתחלה פעם אחרת וכאידך דרב יהודה ונמצא שהוא פוסק כרבי יוחנן בספק התפלל דמתפלל בלא חידוש וכדרב יהודה דאמר שאם יכול לחדש דבר אפילו ודאי התפלל חוזר ומתפלל ואם כן ליכא פלוגתא בין ר"י ורבינו האי בענין דינא והדרא קושיין לדוכתה וצ"ע:<br />
<br />
'''<u>והרי"ף</u>''' (יב:) נראה שמפרש דרבי יוחנן לא פליג אדרב יהודה כלל ומאי דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו בודאי התפלל נמי הוא ובלבד שיתפלל ביחיד ובתורת נדבה אבל אם התחיל להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה וכדאמר רב יהודה מפני שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף, '''ופירש''' '''<u>ה"ר יונה</u>''' דבלא חידוש קאמר רבי יוחנן דמתפלל יחיד נדבה לדעת הרי"ף וכן נראה מדברי '''<u>הרא"ש</u>''' בתשובה כלל ד' וכמו שאכתוב בסוף סימן זה (ד"ה ומ"ש רבינו) בסייעתא דשמיא. ואח"כ כתב הרי"ף הא דאמר רב יהודה התפלל ונכנס לבית הכנסת וכו' אם יכול לחדש דבר בתפילתו וכו' ופירש ה"ר יונה (ד"ה ומצא) <u>דלהרי"ף משום הכי נקט ציבור לאשמועינן דדוקא בציבור צריך חידוש מפני שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה אבל ביחיד לא</u> עכ"ל:<br />
<br />
ולי נראה דא"כ לא הוה שתיק הרי"ף מלאתויי האי מימרא דרב יהודה אצל מה שפירש דההיא דרבי יוחנן ביחיד הוא אבל בציבור בין אדעתא דחובה בין אדעתא דרשות אסור, ומדמייתי לה באנפי נפשה משמע דאינה ענין לחלק בין ציבור ליחיד, ועוד קשה לפירוש ה"ר יונה אם מתפלל עם הציבור חשיב כציבור עצמו כי מחדש דבר בתפילתו מאי הוי הא ציבור אפילו מחדשים כמה בתפילתם אסור להרי"ף, ואם אינו חשוב כציבור אפילו אינו מחדש דבר נמי שפיר דמי ודוחק לומר שאע"פ שמתפלל עם הציבור חשיב כיחיד ויכול להתפלל נדבה אלא שכדי להורות שאינו חשוב מכלל הציבור הוא מחדש דבר בתפילתו שמאחר שתפילתו משונה מתפילת הציבור מוכחא מילתא שמפני שהוא יחיד מתפלל תפילת נדבה ולא אתו למיטעי להתפלל תפילת נדבה בציבור: <u>ויותר נראה לפרש דהרי"ף</u> לא קאמר דרבי יוחנן שרי להתפלל תפילת נדבה ליחיד אלא במחדש בה דבר, אבל אם אינו מחדש - לא, והיינו דאמר רב יהודה אם יכול לחדש בה דבר יתפלל ואם לאו אל יתפלל ונקט ציבור לרבותא דלא תימא יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא ליצטריך חידוש קמ"ל. '''<u>וכן דעת הרמב"ם</u>''' בפ"א מהלכות תפילה (ה"ט) שאין היחיד מתפלל נדבה אלא בחידוש ומשמע דכהרי"ף סבירא ליה שהרי כתב שאין הציבור מתפללין נדבה כלל ושיחיד לא יתפלל מוסף שתים וגם כתב שבתפילת נדבה צריך שיחדש בה, ובפ"י מהלכות תפילה (ה"ו) כתב מי שנסתפק לו אם התפלל או לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל אלא אם כן התפלל תפילה זו על דעת שהיא נדבה, שאם ירצה יחיד להתפלל כל היום תפילת נדבה יתפלל מי שהיה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה, ואם היתה תפילת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחלה אלא על דעת שאינה חובה עכ"ל. <u>הרי שהוא סובר דהא דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו לא פליגא אדרב יהודה כלל וכדעת הרי"ף</u>:<br />
<br />
'''<u>ורבינו</u>''' אי אפשר לומר שהוא מפרש דברי הרי"ף כפירוש ה"ר יונה דא"כ היאך כתב דלדברי כולם אין חילוק בין אם מצא ציבור שמתפללין אם לאו לעולם אל יתפלל אלא על ידי חידוש, שהרי לפירוש ה"ר יונה כשאינו בציבור מתפלל אפילו בלא חידוש, וגם אי אפשר לומר שהוא מפרש דברי הרי"ף כמו שפירשתי והוכחתי מדברי הרמב"ם שהרי לדברי הרמב"ם לעולם אינו מתפלל נדבה אלא על ידי חידוש ואילו רבינו כתב שאם אינו יודע לחדש דבר וגם ברי לו שהתפלל ורוצה להתפלל אדעתא דנדבה לרי"ף יכול להתפלל, לכן נראה לי שרבינו מפרש דברי הרי"ף דיחיד כל שמוסיף להתפלל בתורת נדבה אפילו בלא חידוש שפיר דמי והיינו דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו וכל שמוסיף להתפלל בתורת חובה אסור והיינו דאמר רב יהודה פוסק ואפילו באמצע ברכה ואם רוצה להוסיף תפילה שלא בתורת חובה וגם לא בתורת נדבה אם מחדש בה דבר שפיר דמי שאע"פ שלא נתכוין לתורת נדבה כיון שחידש בה דבר חשיבא כולה תפילה כחידוש והויא לה נדבה ואע"פ שפירוש זה דחוק מכל מקום נראה שהוא מוכרח בדברי רבינו:<br />
<br />
ועל מה שכתב הרי"ף והלכתא כרבי יוחנן ומפרשי רבנן הני מילי ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור כתב ה"ר יונה (יב: ד"ה והרי"ף) כלומר כי אמרינן דספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל דוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור דודאי אדעתא דחובה אינו חוזר ומתפלל כדכתבינן וכתב עוד (ד"ה וזה) וזה הלשון שכתב הרי"ף אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח והיאך אמר אסור ע"כ. ונראה שמפני שהוא סבור דמילתא דפשיטא הוא שאין אדם מתפלל בתורת חובה יותר מהתפילות הקבועות ואין מי שיטעה בכך וכמו שכתב אצל דעת רבינו האי וא"כ לא היו צריכין רבנן לפרש שאם מתפלל תפילה נוספת אדעתא דחובה אסור שהרי אין לך מי שיעלה על דעתו להתפלל תפילה נוספת אדעתא דחובה לכך פירש דאספק התפלל הוא דמפרשי רבנן דאדעתא דחובה אסור וכתב שאין הלשון מכוון דכיון שהוא מסופק וכו': ולי נראה דאי מפרשי רבנן קאי אספק התפלל ספק לא התפלל הלשון מכוון יפה דהכי קאמר מפרשי רבנן שאם הוא סבור דבספק התפלל ספק לא התפלל חייב לחזור ולהתפלל ולכן חזר והתפלל אדעתא דחובה איסורא עבד ואי קאי הא דמפרשי רבנן אודאי התפלל לא קשיא מידי והכי קאמרי אע"ג דא"ר יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו דוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה כגון ששכח שהתפלל והתחיל להתפלל ונזכר באמצע תפילה שכבר התפלל אסור לו לגמור וכדאמר רב יהודה פוסק ואפילו באמצע ברכה. ומשמע דמפרשי רבנן קאי אכל מאי דקאמר רבי יוחנן בין לספק התפלל בין לודאי התפלל וכדפרישית: וכתב הרשב"א (כא. ד"ה הא ובתשובות ח"א סי' צא) דר' יוחנן כי קאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו אדרבי אלעזר קאי דאמר אינו חוזר ומתפלל כלומר אינו רשאי לחזור ולהתפלל דדילמא כבר התפלל ואיכא משום בל תוסיף וקאמר רבי יוחנן אם רצה חוזר ומתפלל דתפילה רחמי נינהו והלואי שיתפלל ויבקש רחמים כל היום כולו ומיהו מתפלל ומתנה אם לא התפלל זו לחובתו ואם התפלל תהא לנדבתו:<br />
<br />
ומ"ש רבינו נמצא העולה בידינו מדברי כולם מי ששכח שהתפלל והתחיל להתפלל ונזכר באמצע שהתפלל פוסק אפילו באמצע ברכה. כבר נתבאר דהיינו מימרא דרב יהודה ונתבאר גם כן שאף על פי שיכול לחדש בה דבר פוסק מאחר שהתחיל בתורת חובה ולפי מה שכתבתי לעיל פוסק דקאמר היינו שחייב לפסוק. אבל הרשב"א (שם) כתב שאינו מחוור בעיניו דכיון דר' יוחנן מודה שיכול להתפלל בתורת נדבה אין כאן משום בל תוסיף ואפילו אם תמצא לומר דלרבי יוחנן אסור להתפלל שתי פעמים דרך חובה מכל מקום עכשיו שנזכר בשעת תפילה יכוין דעתו להיות תפילתו תחנונים ונדבה ויסיים כולה בנדבה ובירושלמי עביד לה בהדיא פלוגתא דרבי יוחנן בהא דנזכר בשעת תפילה ואמר דלרבי יוחנן מסיים דהלואי שיתפלל כל היום כולו ולפיכך לדידן דקיימא לן כרבי יוחנן אינו צריך לפסוק אלא גומר כל תפילתו ובלבד שיתכוין מכאן ואילך לנדבה עכ"ל. וכבר נתבאר במה שכתבתי שאין כן דעת כל הפוסקים והלכה כרבים:<br />
<br />
ומ"ש ואם יודע לחדש דבר מתחיל לכתחלה פעם אחרת וכו' ואין חילוק בין אם מצא ציבור מתפללים אם לאו וכו'. כבר נתבאר בסמוך. ותיכף שכתב רבינו לעולם אל יתפלל אלא על ידי חידוש היה לו לכתוב ואם אינו יודע לחדש דבר וגם ברי לו שהתפלל וכו' אלא שכיון שהזכיר חידוש דבר בתפילתו רצה לפרש מיד מה נקרא חידוש דבר בתפילתו:<br />
<br />
<br />
ב ומ"ש יש אומרים שצריך חידוש בכל ברכה וברכה וכו' ויש אומרים דסגי בדבר אחד וכו'. דברים מבוארים הם. והרמב"ם כתב בפ"א מהלכות תפילה (ה"ט) וזה לשונו וצריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן הברכות האמצעיות מעין הברכה ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה וכתב עוד ושלש ראשונות ושלש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ולא פוחתין מהן ולא משנין בהן דבר. והכי נקטינן:<br />
<br />
ומ"ש רבינו וא"א ז"ל כתב לא ברירא לי שפיר פירושא דהאי מילתא וכו'. לא מצאתי דבר זה לא בפסקים ולא בתשובות ולא ראיתי מי שפירש כן. ומה שהקשה מי הוא שאינו יכול לחדש דבר באחת מכל הברכות וכו' לאו קושיא דיש כמה בני אדם שאינם יודעים לומר אלא התפילה השגורה בפי כל אדם:<br />
<br />
ומ"ש ואם אינו יודע לחדש דבר וכו' להרי"ף יכול להתפלל ולרבינו האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש. כבר נתבאר:<br />
<br />
<br />
א (ב), ג ומ"ש להרי"ף יכול להתפלל חוץ מן המוסף. מבואר בדבריו הטעם שאפילו יחיד אינו מתפלל תפילת המוספין נדבה לפי שאינו מתנדב קרבן מוסף וכתבו רבינו לעיל. וכתבו ה"ר יונה (שם ד"ה וזה) והרא"ש (סי' טו) שיש מקשים עליו שאע"פ שאינו מתנדב קרבן מוסף מכל מקום מקריב עולות שהם מקרבן מוסף כמו יחיד שאין מקריב תמיד אלא מתנדב עולה כמו התמיד שהיה עולה ומתרצים מפני שעיר חטאת שבמוסף שאינו בא בתורת נדבה מיהו קשה ממוסף של שבת שאין בו שעיר ואמאי קאמר על כל מוסף סתם וי"ל שאע"פ שיכול להביא קרבנות של מוסף שבת בתורת נדבה מכל מקום אינו יכול להביאם בשבת דהא קיימא לן (ביצה כ:) דנדרים ונדבות אינם קריבים בשבת ולפי תירוץ זה אפילו תפילת יוצר אין לו להתפלל נדבה בשבת לפי שאין שום קרבן קרב נדבה בשבת עכ"ל: ולפי זה יש לתמוה על רבינו שכתב להרי"ף יכול להתפלל חוץ מן המוסף ויש אומרים שגם בשבת אין להתפלל נדבה וכו' שנראה שמה שאין מתפלל נדבה בשבת היא סברא בפני עצמה ואינו אלא מה שפירשו בדעת הרי"ף וכבר תמה עליו רבינו הגדול מהר"י אבוהב וכתב שאין לשונו מחוור. ואפשר שטעם רבינו מפני שאע"פ שפירשו כן לדברי הרי"ף משום מאי דקשיא להו עליה מכל מקום כיון שלא כתב הוא כן בפירוש יש הוכחה לומר דלא סבר הכי ומאי דקשיא עליה יתרץ בענין אחר ונמשך רבינו אחר דברי הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות תפילה (ה"י) אין הציבור מתפללין תפילת נדבה לפי שאין הציבור מביאין קרבן נדבה ולא יתפלל אפילו יחיד מוסף שתים אחת חובת היום ואחת נדבה לפי שאין מתנדבין קרבן מוסף ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפילת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבים בהם נדבה אלא חובת היום בלבד ע"כ ומשמע מלשונו דלשאר גאונים שלא הורו כך אע"פ שסוברים שאין יכול להתפלל תפילת מוסף נדבה מכל מקום מתפלל בשבתות וימים טובים תפילת נדבה אע"פ שאין מקריבין בהם קרבן נדבה ומה שהקשו ה"ר יונה והרא"ש ממוסף שבת שאין בו שעיר יש לומר דכיון דבכל המוספין אית בהו שעיר ומשום הכי אין מתפללין תפילת מוסף נדבה לא ראו חכמים להוציא תפילת מוסף שבת מכלל שאר תפילות המוספין ומטעם זה בשאר תפילות דלאו דמוספין כיון דבכל ימות השנה מתפלל אותם נדבה לפי שיכולים להביא בהם קרבן נדבה גם בשבתות וימים טובים שאין מביאין בהם קרבן נדבה מתפללים בהם תפילות אלו בתורת נדבה שלא ראו חכמים להוציא שבתות וימים טובים מכלל כל ימות השנה בדבר שאין בו איסור שאינו אלא דוגמא בעלמא נמצא דתפילת מוסף לעולם אין מתפללין אותה נדבה ושאר תפילות לעולם יכולים להתפלל אותם נדבה ואפילו בשבתות וימים טובים לדעת הרי"ף ז"ל: ומ"ש הרי"ף (יג.) והרמב"ם ז"ל שאין ציבור מתפללים תפילת נדבה לפי שאין ציבור מביאין קרבן נדבה אע"פ שמצינו ציבור מביאין קרבן נדבה בקיץ המזבח וכדתנן בפ"ד דשקלים (מ"ב י:) דמותר תרומת הלשכה או מותר נסכים לקיץ המזבח דכיון דאין מקריבין קיץ המזבח אלא כשהמזבח בטל וברוב הימים אין המזבח בטל משאר קרבנות אע"ג שלעתים רחוקות בקצת ימים הוא בטל ואז מקריבים קיץ אותם ימים בטלים לגבי כל שאר ימים והוי כאילו אין הציבור מביאין עולת נדבה כלל ולזה נראה שנתכוין הראב"ד במה שכתב בהשגות (שם) מצינו קרבן נדבה בציבור והיא עולה הבאה מן המותר שהוא קיץ המזבח אלא שלא היתה מצויה ע"כ כלומר שלא היתה מצויה לפי שאין המזבח בטל שיצטרך להקריב קיץ אלא לעתים רחוקות ואותם ימים בטלים לגבי כל שאר ימים. ובהכי ניחא מה שהקשה ה"ר יונה (שם) שהציבור מביאין קרבן נדבה כדתנן מותר שקלים לקיץ המזבח וכתב דליכא לדחויי דמן המותר דוקא היו מביאים נדבה דמסתמא אם לא היה שם מותר היו עושים נדבה כדי שלא יהיה המזבח בטל עכ"ל דאפילו אם תמצא לומר דכדבריו כן הוא שאם לא היה שם מותר היו עושים נדבה כדי שלא יהיה המזבח בטל כיון שלא יארע כן אלא לעתים רחוקות הוי כאילו אין הציבור מביאין קרבן נדבה. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב תירץ בענין אחר שמאחר שלא היו מקריבין אותם קרבנות כדי להקריב קרבן נדבה אלא כדי שלא יהיה המזבח בטל לא חשיבי מקריבים קרבן נדבה ע"כ. ובמה שכתבתי נתיישב ג"כ מה שהקשו בעל ההשלמה (ברכות פ"ג) וה"ר מנוח (פ"א ה"י) מדתניא בסיפרא (ויקרא פ"ג) תקריבו מלמד שהציבור מקריבין עולת נדבה ותירץ דההיא במותר תרומת הלשכה אבל אין מביאין שקלים לכתחלה שתהא כוונתם לעולת נדבה. והשתא לא צריכינן לאוקמה בהכי דאפילו אי מצו ציבור להביא שקלים לכתחלה לעולת נדבה כיון דמילתא דלא שכיחא היא הוי כאילו אינם מביאים קרבן נדבה כלל כן נראה לי לישב דברי הרי"ף. ומתוך כך נתיישב מה שכתב רבינו ויש אומרים שגם בשבת אין להתפלל נדבה וכו' כאילו היא סברא בפני עצמה ולא נאמרה לדעת הרי"ף: אבל אי קשיא בדברי רבינו הא קשיא למה לא כתב שום חולק על הרי"ף במה שכתב שהיחיד אינו יכול להתפלל תפילת מוסף נדבה והרי כתבו ה"ר יונה והרא"ש שרבינו האי סובר שיכול להתפלל תפילת מוסף נדבה. אחר שכתבתי כל זה מצאתי לה"ר דוד אבודרהם שכתב בתחלת ספרו (עמ' ט) תשובה להרי"ף (סי' שכ) וכתוב בה שאין הדבר נכון לומר שאין מתפללין תפילת נדבה בשבת דהואיל ויחיד מתפלל נדבה בכל יום מתפלל נדבה ואפילו בשבת לפי שאין מניעת קרבן נדבה בשבת אלא משום חילול שבת ואין חילול בתפילה ע"כ. הרי מבואר שאינו נכון בעיני הרי"ף לומר שאין יחיד מתפלל תפילת נדבה בשבת וכדמשמע שסובר רבינו לדעת הרי"ף: והוי יודע שהראב"ד כתב בהשגות (שם) טעם אחר במה שאמרו שלא יתפלל יחיד תפילת המוספין נדבה וכן במה שאמר הגאון שאסור להתפלל נדבה בשבתות וימים טובים דרבי יוחנן לא אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלא י"ח שהיא תפילת רחמים ובקשה ושוהה ביניהם כדי שיתחולל דעתו עליו ויתכוין עליו דעתו לבקש רחמים אבל תפילות שבת ויום טוב שאינן אלא הודאות לא ואם יודה ויחזור ויודה ברכה לבטלה היא וכן ברכות דיוצר וברכות דערבית וברכת המצות וברכת הפירות והדומה להן ע"כ. כלומר וכן תפילת המוספין אינה אלא שבע ברכות ואין בה בקשת רחמים ונראה שאע"פ שבתפילות מוספין אנו מבקשים שיעלנו בשמחה לארצנו ושלש אחרונות הם בקשת רחמים כיון שאין שם בקשות אחרות לא חשיבי בקשת רחמים כיון דלא הויא כתפילת י"ח שהוא מבקש רחמים על כמה ענינים. וה"ר יונה כתב בפרק מי שמתו (יג. ד"ה ויש) שהוא סובר שאין יחיד מתפלל תפילת מוסף מטעם זה שכתב הראב"ד שלא אמרו להתפלל נדבה אלא י"ח שיש בה בקשת רחמים וכתב ולפי זה תפילת שחרית דשבת אינו מתפלל נדבה כיון שאינה אלא שבח אלא שאפשר לומר שאע"פ שהיא שבח כיון דנתקנה כנגד תפילת י"ח שהיא רחמים דיינינן לה כתפילת רחמים ויכול להתפלל אותה נדבה:<br />
<br />
ומ"ש רבינו ולזה הסכים א"א ז"ל שכתב בתשובה הילכך אני אומר וכו'. בכלל ד' (סי' יג) הביא דברי רבינו האי והראיות שהביא ה"ר יונה לדבריו ואחר כך כתב הילכך אני אומר שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל נדבה בלא חידוש כלומר ודלא כהרי"ף דלא מצריך חידוש. ואני כתבתי בסמוך דנראה לי לפרש דברי הרי"ף דמצריך חידוש ובין שתהיה דעת הרי"ף כן או לא כיון דהרמב"ם והרא"ש מסכימים דצריך חידוש הכי נקטינן. ולענין מה נקרא חידוש כבר כתבתי דנקטינן כדברי הרמב"ם ז"ל. ונקטינן דאין ציבור מתפללים תפילת נדבה כלל ולפיכך היחיד אינו מתפלל תפילת המוספין נדבה וכדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ובשבת ויום טוב כיון דיש מפרשים דלדעת הרי"ף אינו מתפלל תפילת נדבה כלל והרמב"ם ז"ל (תפלה פ"א ה"י) כתב דיש גאונים שסוברים כן הכי נקטינן דלמעט מלהתפלל נדבה במקום ספק עדיף טפיא:<br />
<br />
<br />
ד ומה שהביא רבינו תשובת הרא"ש דבר פשוט הוא שאינו מביא ראיה ממנה אלא ממה שכתב שלא יתפלל נדבה בלא חידוש ומה שכתב עוד וגם צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר וכו' הם תשלום דברי תשובת הרא"ש שכתב מסברת עצמו ואינם ענין לחידוש דבר בתפילה ודברים נכונים הם:</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A0%D7%93%D7%91%D7%94&diff=19151תפילת נדבה2022-01-23T11:16:14Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|2={{גמרא|ברכות|כא|א|ברכות כ"א.|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|א|ט|הל' תפילה א' ט'-י'|בכותרת=כן}}, {{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|הל' תפילה י' ו'|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
מה יעשה אדם שמסתפק אם התפלל והאם אדם יכול להוסיף מדעתו תפילות נדבה.<br />
<br />
==המקור בגמרא==<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|ברכות כ"א.}} מובא: <br />
{{ציטוט|תוכן='''רבי אלעזר''' אמר: ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל, '''ורבי יוחנן''' אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.<br />
{{ש}}ואמר '''רב יהודה אמר שמואל''': היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל, פוסק - ואפילו באמצע ברכה.<br />
{{ש}}... אמר '''רב יהודה אמר שמואל''': התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, אם יכול לחדש בה דבר - יחזור ויתפלל, ואם לאו - אל יחזור ויתפלל.}}<br /><br />
<br />
==הבנת דעת רבי יוחנן==<br />
'''רבי יוחנן''' אומר בגמרא לעיל שלואי שיתפלל אדם כל היום כולו,<br />
<br />
נחלקו הראשונים בדעתו - <br />
<br />
#האם לואי שיתפלל אדם כל היום - רק לאדם שהתספק אם התפלל, או אפילו למי שהתפלל?<br />
#האם מתיר להתפלל תמיד שוב, או שיש להוסיף בה דבר? (כר' יהודה אמר שמואל השני, שיחזור ויתפלל רק אם יכול להוסיף בה דבר)<br />
#כמי הלכה?<br />
<br />
<br />ניתן להבין בדעת '''רש"י''' - גם בודאי יכול להתפלל, ואפילו אינו מחדש בה דבר.<br />
<br />
ור"י בתוס' - בספק, אבל בודאי - אסור. אא"כ מחדש בה דבר (כשמואל, לא חולקים)<br />
<br />
רשב"א בשם הראב"ד - בספק, וכיוון שיכול - חייב.<br />
<br />
==הבנת דעת שמואל==<br />
<br /><br />
<br />
==דעות הראשונים==<br />
נחלקו הראשונים בהבנת המחלוקת ושיטות האמוראים:<br />
<br />
===דעת הרי"ף===<br />
וכ' הרי"ף בסוגיין וז"ל "והלכתא כרבי יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ומפרשי רבנן דה"מ ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור וצבור בין אדעתא דחובה בין אדעתא דרשות אסור דקי"ל דתפילות כנגד תמידין תקנום וכשם שאין הצבור מביא עולת נדבה כך אין הצבור מתפללין תפילת נדבה אבל היחיד מתפלל תפילת נדבה שכן היחיד מביא עולת נדבה הלכך אין היחיד מתפלל תפילת המוספין תפילת נדבה שאינו מתנדב בקרבן מוסף והא דאמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה מפרשי לה רבנן כגון שהתפלל תפילתו אדעתא דחובה ושכח שכבר התפלל ועמד להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף ולפיכך פוסק ואפילו באמצע ברכה ובהא אפילו רבי יוחנן מודה דלא דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אלא תפילת נדבה כגון תחנונים וכיוצא בזה אבל תפילת חובה לא" עכ"ל.<br />
<br />
===דברי רבינו יונה===<br />
וכ' רבינו יונה וז"ל "והאי וכו'- אומר רבינו האי גאון ז"ל דדוקא ע"י חידוש אבל בלא חידוש אסור" וכו' וכ' שם בהמשך דבריו וז"ל "והרי"ף ז"ל ס"ל נמי שנחלקו רבי יוחנן ושמואל ומפרש מילתיה דרבי יוחנן אפילו בלא חידוש" וכו' ע"כ, וכ' לקמן על מלתיה דרב יהודה וז"ל "וא"ת לפי פירושינו שאנחנו מפרשים מלתיה דרבי יוחנן בחידוש אמאי צריך להפסיק אח"כ והלא יכול לחדש בה ולא יהיה כמי שמקריב שני תמידין י"ל דכי אמרינן שהחידוש מועיל ה"מ כשמתחיל מתחלה לדעת כן אבל כשהתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אח"כ לפיכך פוסק" עכ"ל. ונראה מדבריו דמה שצריך חידוש בתפילת נדבה הוא משום שעי"ז אינו כשני תמידין ואינו בל תוסיף, שאינו מוסיף וחוזר על אותו תמיד אלא מתפלל תפילה חדשה שאינה דומה לישנה מחמת החידוש שבה, ולכך הוקשה ליה דגם כשהתחיל ע"ד חובה מ"מ יחדש בה דבר ושוב אינו כשני תמידין, וע"ז תירץ דכשהתחיל בהדיא ע"ד חובה חשיב כשני תמידין אפי' כשמחדש כיון שנתכון פעמיים לקיים אותו חיוב. ולפ"ז הרי"ף שסובר שא"צ חידוש בתפילה לרבי יוחנן, סובר שסגי במה שנתכון לדעת נדבה דלא הוי כשני תמידין. וצ"ב יסוד מחלוקתם.<br />
<br />
===קושית רבינו יונה על דברי הרי"ף===<br />
עוד כ' רבינו יונה עמש"כ הרי"ף "אין היחיד מתפלל תפילת המוספין נדבה שאינו מתנדב קרבן מוסף" וז"ל "מקשים עליו מקצת המפרשים דהא חזינן במוסף דר"ח שאע"פ שיכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה יכול להביא אותן הדברים עצמם בנדבה ויש שדוחים ואומרים שמפני השעיר שיש במוסף דר"ח שאינו יכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה אין יכול לעשות בתורת נדבה קאמר ואכתי קשה שהרי מוסף של שבת אין בו שעיר והיחיד יכול להביא כל אותן הדברים בתורת נדבה וא"כ היאך אומר על כל מוסף סתם שאין היחיד מתפלל אותה נדבה ומתרצין גם את זה ואומרים שאע"פ שיכול להביא אותם הדברים בתורת נדבה אין יכול להביאם בשבת בשום ענין דהא קי"ל דנדרים ונדבות אינן קרבין בשבת ולפ"ז התירוץ נמצא שאפילו תפילת יוצר אין לו להתפלל אותה בשבת נדבה כיון שאין קרבן נדבה קרב בשבת ויש בזה דעת אחרת לרבינו האי גאון ז"ל שהוא אומר שמתפלל תפילת נדבה בין תפילת שחרית ומנחה ובין תפילת מוסף וכו' דכיון שהכל יכול להביא בתורת נדבה אלא השעיר בלבד מפני המיעוט שאינו יכול להביא נדבה נאמר שלא יתפלל נדבה" עכ"ל, ובב"י בסי' קז' הוסיף לבאר בקושייתו דכמו שיחיד מתפלל כל תפילת נדבה אע"פ שאין היחיד מביא תמיד, מפני שמביא עולה כמו התמיד שהיה עולה, א"כ ה"ה נימא במוסף. ובדעת הרי"ף הביא הב"י שכ' בתשו' שאפשר להתפלל נדבה בשבת ודלא כמש"כ הרבינו יונה לדעתו, ולפ"ז הדק"ל למה לא יתפלל מוסף בשבת שאין בו שעיר בנדבה, ונראה לבאר בדעת הרי"ף באופ"א, דאף שיכול להביא אותם הדברים בנדבה מ"מ הא מתפלל בזה תפילת מוסף, ותפילת מוסף אינה באה נדבה משא"כ בחול כשמתפלל בנדבה אינו מתפלל בזה שחרית פעמיים אלא התפלל פ"א שחרית כנגד תמיד של שחר ופ"ב כנגד נדבה, אבל רבינו יונה סובר דכשמתפלל י"ח פ"ב מתפלל בזה שחרית שתיים.<br />
<br />
===קושיא נוספת בדברי רבינו יונה===<br />
עוד כ' רבינו יונה עמש"כ הרי"ף שאסור להתפלל פ"ב אדעתא דחובה, וז"ל "וזה הלשון שכ' הרי"ף ז"ל אבל אדעתא דחובה אסור אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול היאך יעשה נאמ לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח והיאך אמר אסור" עכ"ל, ביאור דבריו דאיך מתפלל אדעתא דחובה כשיודע שאינו חייב שמסופק אולי כבר התפלל, וע"ז רצה לתרץ דכונתו כשבא לשאול היאך יעשה בספק, דסובר הרי"ף שגם בזה חשיב "אדעתא דחובה" כשסובר שחייב מספק להתפלל, והאמת שאינו אלא רשות, (עיין בבה"ל בסי' קז' ד"ה "חוזר ומתפלל") והקשה דמ"מ אאפ"ל "אסור" שאם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהוא רשות וממילא שרי לו להתפלל. אמנם בדעת הרי"ף נראה דאין כונתו שאסור לו להתפלל על דעת שהוא חייב, אלא אסור לו להתפלל לשם תפילת חובה דהיינו לשם תפילת שחרית או לשם תפילת מנחה שהם כנגד תמידין של חובה, אלא צריך צהתפלל לשם תפילה סתם שהוא כנגד תפילת נדבה, אבל רבינו יונה אזיל לטעמיה כמשנ"ת דסובר שכשמתפלל פ"ב ל"ש שהוא לתפילה סתם, אלא הוא או שחרית פעם ב' או מנחה פעם ב', וא"כ ל"ש לחלק בין אם מתפלל לשם תפילת חובה או לשם נדבה אלא אם מתפלל שסבור שהוא חייב או אינו סבור שהוא חייב, וא"כ ל"ש לשון "אסור".<br />
ובזה תלוי פלוגתתם דלעיל דלרבינו יונה בעי' חידוש כדי שלא יהיה ב' תמידין ולרי"ף א"צ חידוש, דלהרי"ף שאינו מתפלל שחרית פ"ב אלא תפילה בפ"ע, ודאי גם בלא חידוש לא הוי ב' תמידין כיון שאינו מתפלל כלל תפילת שחרית שהיא כנגד התמיד אלא תפילה אחרת, אבל לרביני יונה שחוזר על תפילת שחרית שהיא כנגד התמיד, ומצי לעשות כן רק משום שעולה שהיא קרבן התמיד באה בנדבה ודאי חשיב ב' תמידין אם לא שמחדש בה דבר דניכר שאין כונתו לתמיד עצמו אלא חוזר על שחרית בשביל להקריב בנדבה קרבנות התמיד.<br />
<br />
'''ביאור יסוד שני השיטות'''<br />
<br />
ונראה יסוד מחלוקתם דהנה כ' הרמב"ם בריש הל' תפילה וז"ל "כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגויים ואותן הבנים נתבלבלה שפתם והיתה שפת כאו"א מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צרכו בלשון אחת אלא בשבוש שנא' ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשאחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש עד שיערב עימה לשונות אחרות וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם י"ח ברכות על הסדר" וכו' עכ"ל, משמע דקודם תקנו נוסח לתפילה י"ח ברכות, דתקנו שכך מתפללין, ואח"כ תקנו תקנה נפרדת להתפלל פעמיים ביום וביום התענית עוד תפילה וכו' כמש"כ שם, וכיון שתקנו בתקנה ראשונה מה היא תפילה ואיך מתפללין, ממילא צריך להתפלל כל הנך תפילות כפי הנוסח שתקנו י"ח ברכות, אבל היה אפ"ל באופ"א, דתקנו להתפלל שחרית, ותקנו נוסח לתפילת שחרית שהוא י"ח ברכות, וכן במנחה וכן בנעילה כנ"ל, דהרי"ף ס"ל כהרמב"ם וממילא כשמתפלל בתפילת נדבה נוסח י"ח ברכות אינו מתפלל בזה שחרית או מנחה דוקא אלא תפילה סתם, שזהו נוסח סתם תפילה,אבל רבינו יונה סובר כהצד הב' וממילא כשמתפלל תפילת נדבה בנוסח שמונה עשרה מתפלל בזה תפילת שחרית פעם ב' בנדבה או תפילת מנחה פ"ב בנדבה ולא תפילה סתם.<br />
<br />
'''שורש המחלוקת'''<br />
<br />
ונראה יסוד מחלוקתם דהרי"ף והרמב"ם לטעמייהו שכתבו (הרמב"ם בריש הל' תפילה והרי"ף יא: מדה"ר) דמצות תפילה היא מדאורייתא ואין לה לא זמן קבוע ולא נוסח קבוע אבל רבינו יונה כ' שם כשיטת הרמב"ן שתפילה אינה אלא דרבנן שכ' דהיא מצות עשה שהזמן גרמא ומה דאמרו "נשים חייבות בתפילה" הכ' משום שהיא רחמי או משום שהיא דומה למ"ע דרבנן שלא הזמן גרמא משום שאמרו הלואי ויתפלל אדם כהי"כ עי"ש. ולכך סברי הרי"ף והרמב"ם דאף קודם שתקנו להתפלל שחרית ומנחה כנגד תמידין תקנו נוסח לתפילה, שתקנוהו למצות תפילה דאורייתא, שכך מקיימים המצ', אבל רבינו יונה דסובר שאין מצ' מדאורייתא להתפלל ורק מדרבנן תקנו להתפלל שחרית ומנחה, א"כ כשתקנו נוסח לתפילה שבו מקיימים מצות תפילה על כרחך הוא נוסח תפילת שחרית שזהו המצוה בתפילה, להתפלל שחרית.<br />
[[קטגוריה:ברכות כא.]]<br />
[[קטגוריה:הלכות תפילה]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק י]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A0%D7%93%D7%91%D7%94&diff=19150תפילת נדבה2022-01-23T11:09:39Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|2={{גמרא|ברכות|כא|א|ברכות כ"א.|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|א|ט|הל' תפילה א' ט'-י'|בכותרת=כן}}, {{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|י|ו|הל' תפילה י' ו'|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
מה יעשה אדם שמסתפק אם התפלל והאם אדם יכול להוסיף מדעתו תפילות נדבה.<br />
<br />
== המקור בגמרא ==<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|ברכות כ"א.}} מובא: <br />
{{ציטוט|תוכן='''רבי אלעזר''' אמר: ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל, '''ורבי יוחנן''' אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.<br />
{{ש}}ואמר '''רב יהודה אמר שמואל''': היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל, פוסק - ואפילו באמצע ברכה.<br />
{{ש}}... אמר '''רב יהודה אמר שמואל''': התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, אם יכול לחדש בה דבר - יחזור ויתפלל, ואם לאו - אל יחזור ויתפלל.}}<br /><br />
<br />
== הבנת דעת רבי יוחנן ==<br />
'''רבי יוחנן''' אומר בגמרא לעיל שלואי שיתפלל אדם כל היום כולו,<br />
<br />
נחלקו הראשונים בדעתו - <br />
<br />
# האם רבי יוחנן מחייב להתפלל שוב אדם שמסתפק, או רק מתיר?<br />
# האם מתיר להתפלל תמיד שוב, או שיש להוסיף בה דבר? (כר' יהודה אמר שמואל השני, שיחזור ויתפלל רק אם יכול להוסיף בה דבר)<br />
# כמי הלכה?<br />
<br />
<br /><br />
<br />
== הבנת דעת שמואל ==<br />
<br /><br />
<br />
== דעות הראשונים ==<br />
נחלקו הראשונים בהבנת המחלוקת ושיטות האמוראים:<br />
<br />
=== דעת הרי"ף ===<br />
וכ' הרי"ף בסוגיין וז"ל "והלכתא כרבי יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ומפרשי רבנן דה"מ ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור וצבור בין אדעתא דחובה בין אדעתא דרשות אסור דקי"ל דתפילות כנגד תמידין תקנום וכשם שאין הצבור מביא עולת נדבה כך אין הצבור מתפללין תפילת נדבה אבל היחיד מתפלל תפילת נדבה שכן היחיד מביא עולת נדבה הלכך אין היחיד מתפלל תפילת המוספין תפילת נדבה שאינו מתנדב בקרבן מוסף והא דאמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה מפרשי לה רבנן כגון שהתפלל תפילתו אדעתא דחובה ושכח שכבר התפלל ועמד להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף ולפיכך פוסק ואפילו באמצע ברכה ובהא אפילו רבי יוחנן מודה דלא דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אלא תפילת נדבה כגון תחנונים וכיוצא בזה אבל תפילת חובה לא" עכ"ל.<br />
<br />
=== דברי רבינו יונה ===<br />
וכ' רבינו יונה וז"ל "והאי וכו'- אומר רבינו האי גאון ז"ל דדוקא ע"י חידוש אבל בלא חידוש אסור" וכו' וכ' שם בהמשך דבריו וז"ל "והרי"ף ז"ל ס"ל נמי שנחלקו רבי יוחנן ושמואל ומפרש מילתיה דרבי יוחנן אפילו בלא חידוש" וכו' ע"כ, וכ' לקמן על מלתיה דרב יהודה וז"ל "וא"ת לפי פירושינו שאנחנו מפרשים מלתיה דרבי יוחנן בחידוש אמאי צריך להפסיק אח"כ והלא יכול לחדש בה ולא יהיה כמי שמקריב שני תמידין י"ל דכי אמרינן שהחידוש מועיל ה"מ כשמתחיל מתחלה לדעת כן אבל כשהתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אח"כ לפיכך פוסק" עכ"ל. ונראה מדבריו דמה שצריך חידוש בתפילת נדבה הוא משום שעי"ז אינו כשני תמידין ואינו בל תוסיף, שאינו מוסיף וחוזר על אותו תמיד אלא מתפלל תפילה חדשה שאינה דומה לישנה מחמת החידוש שבה, ולכך הוקשה ליה דגם כשהתחיל ע"ד חובה מ"מ יחדש בה דבר ושוב אינו כשני תמידין, וע"ז תירץ דכשהתחיל בהדיא ע"ד חובה חשיב כשני תמידין אפי' כשמחדש כיון שנתכון פעמיים לקיים אותו חיוב. ולפ"ז הרי"ף שסובר שא"צ חידוש בתפילה לרבי יוחנן, סובר שסגי במה שנתכון לדעת נדבה דלא הוי כשני תמידין. וצ"ב יסוד מחלוקתם.<br />
<br />
=== קושית רבינו יונה על דברי הרי"ף ===<br />
עוד כ' רבינו יונה עמש"כ הרי"ף "אין היחיד מתפלל תפילת המוספין נדבה שאינו מתנדב קרבן מוסף" וז"ל "מקשים עליו מקצת המפרשים דהא חזינן במוסף דר"ח שאע"פ שיכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה יכול להביא אותן הדברים עצמם בנדבה ויש שדוחים ואומרים שמפני השעיר שיש במוסף דר"ח שאינו יכול להביאו בתורת מוסף אפ"ה אין יכול לעשות בתורת נדבה קאמר ואכתי קשה שהרי מוסף של שבת אין בו שעיר והיחיד יכול להביא כל אותן הדברים בתורת נדבה וא"כ היאך אומר על כל מוסף סתם שאין היחיד מתפלל אותה נדבה ומתרצין גם את זה ואומרים שאע"פ שיכול להביא אותם הדברים בתורת נדבה אין יכול להביאם בשבת בשום ענין דהא קי"ל דנדרים ונדבות אינן קרבין בשבת ולפ"ז התירוץ נמצא שאפילו תפילת יוצר אין לו להתפלל אותה בשבת נדבה כיון שאין קרבן נדבה קרב בשבת ויש בזה דעת אחרת לרבינו האי גאון ז"ל שהוא אומר שמתפלל תפילת נדבה בין תפילת שחרית ומנחה ובין תפילת מוסף וכו' דכיון שהכל יכול להביא בתורת נדבה אלא השעיר בלבד מפני המיעוט שאינו יכול להביא נדבה נאמר שלא יתפלל נדבה" עכ"ל, ובב"י בסי' קז' הוסיף לבאר בקושייתו דכמו שיחיד מתפלל כל תפילת נדבה אע"פ שאין היחיד מביא תמיד, מפני שמביא עולה כמו התמיד שהיה עולה, א"כ ה"ה נימא במוסף. ובדעת הרי"ף הביא הב"י שכ' בתשו' שאפשר להתפלל נדבה בשבת ודלא כמש"כ הרבינו יונה לדעתו, ולפ"ז הדק"ל למה לא יתפלל מוסף בשבת שאין בו שעיר בנדבה, ונראה לבאר בדעת הרי"ף באופ"א, דאף שיכול להביא אותם הדברים בנדבה מ"מ הא מתפלל בזה תפילת מוסף, ותפילת מוסף אינה באה נדבה משא"כ בחול כשמתפלל בנדבה אינו מתפלל בזה שחרית פעמיים אלא התפלל פ"א שחרית כנגד תמיד של שחר ופ"ב כנגד נדבה, אבל רבינו יונה סובר דכשמתפלל י"ח פ"ב מתפלל בזה שחרית שתיים.<br />
<br />
=== קושיא נוספת בדברי רבינו יונה ===<br />
עוד כ' רבינו יונה עמש"כ הרי"ף שאסור להתפלל פ"ב אדעתא דחובה, וז"ל "וזה הלשון שכ' הרי"ף ז"ל אבל אדעתא דחובה אסור אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול היאך יעשה נאמ לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח והיאך אמר אסור" עכ"ל, ביאור דבריו דאיך מתפלל אדעתא דחובה כשיודע שאינו חייב שמסופק אולי כבר התפלל, וע"ז רצה לתרץ דכונתו כשבא לשאול היאך יעשה בספק, דסובר הרי"ף שגם בזה חשיב "אדעתא דחובה" כשסובר שחייב מספק להתפלל, והאמת שאינו אלא רשות, (עיין בבה"ל בסי' קז' ד"ה "חוזר ומתפלל") והקשה דמ"מ אאפ"ל "אסור" שאם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהוא רשות וממילא שרי לו להתפלל. אמנם בדעת הרי"ף נראה דאין כונתו שאסור לו להתפלל על דעת שהוא חייב, אלא אסור לו להתפלל לשם תפילת חובה דהיינו לשם תפילת שחרית או לשם תפילת מנחה שהם כנגד תמידין של חובה, אלא צריך צהתפלל לשם תפילה סתם שהוא כנגד תפילת נדבה, אבל רבינו יונה אזיל לטעמיה כמשנ"ת דסובר שכשמתפלל פ"ב ל"ש שהוא לתפילה סתם, אלא הוא או שחרית פעם ב' או מנחה פעם ב', וא"כ ל"ש לחלק בין אם מתפלל לשם תפילת חובה או לשם נדבה אלא אם מתפלל שסבור שהוא חייב או אינו סבור שהוא חייב, וא"כ ל"ש לשון "אסור".<br />
ובזה תלוי פלוגתתם דלעיל דלרבינו יונה בעי' חידוש כדי שלא יהיה ב' תמידין ולרי"ף א"צ חידוש, דלהרי"ף שאינו מתפלל שחרית פ"ב אלא תפילה בפ"ע, ודאי גם בלא חידוש לא הוי ב' תמידין כיון שאינו מתפלל כלל תפילת שחרית שהיא כנגד התמיד אלא תפילה אחרת, אבל לרביני יונה שחוזר על תפילת שחרית שהיא כנגד התמיד, ומצי לעשות כן רק משום שעולה שהיא קרבן התמיד באה בנדבה ודאי חשיב ב' תמידין אם לא שמחדש בה דבר דניכר שאין כונתו לתמיד עצמו אלא חוזר על שחרית בשביל להקריב בנדבה קרבנות התמיד.<br />
<br />
'''ביאור יסוד שני השיטות'''<br />
<br />
ונראה יסוד מחלוקתם דהנה כ' הרמב"ם בריש הל' תפילה וז"ל "כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגויים ואותן הבנים נתבלבלה שפתם והיתה שפת כאו"א מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צרכו בלשון אחת אלא בשבוש שנא' ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשאחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש עד שיערב עימה לשונות אחרות וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם י"ח ברכות על הסדר" וכו' עכ"ל, משמע דקודם תקנו נוסח לתפילה י"ח ברכות, דתקנו שכך מתפללין, ואח"כ תקנו תקנה נפרדת להתפלל פעמיים ביום וביום התענית עוד תפילה וכו' כמש"כ שם, וכיון שתקנו בתקנה ראשונה מה היא תפילה ואיך מתפללין, ממילא צריך להתפלל כל הנך תפילות כפי הנוסח שתקנו י"ח ברכות, אבל היה אפ"ל באופ"א, דתקנו להתפלל שחרית, ותקנו נוסח לתפילת שחרית שהוא י"ח ברכות, וכן במנחה וכן בנעילה כנ"ל, דהרי"ף ס"ל כהרמב"ם וממילא כשמתפלל בתפילת נדבה נוסח י"ח ברכות אינו מתפלל בזה שחרית או מנחה דוקא אלא תפילה סתם, שזהו נוסח סתם תפילה,אבל רבינו יונה סובר כהצד הב' וממילא כשמתפלל תפילת נדבה בנוסח שמונה עשרה מתפלל בזה תפילת שחרית פעם ב' בנדבה או תפילת מנחה פ"ב בנדבה ולא תפילה סתם.<br />
<br />
'''שורש המחלוקת'''<br />
<br />
ונראה יסוד מחלוקתם דהרי"ף והרמב"ם לטעמייהו שכתבו (הרמב"ם בריש הל' תפילה והרי"ף יא: מדה"ר) דמצות תפילה היא מדאורייתא ואין לה לא זמן קבוע ולא נוסח קבוע אבל רבינו יונה כ' שם כשיטת הרמב"ן שתפילה אינה אלא דרבנן שכ' דהיא מצות עשה שהזמן גרמא ומה דאמרו "נשים חייבות בתפילה" הכ' משום שהיא רחמי או משום שהיא דומה למ"ע דרבנן שלא הזמן גרמא משום שאמרו הלואי ויתפלל אדם כהי"כ עי"ש. ולכך סברי הרי"ף והרמב"ם דאף קודם שתקנו להתפלל שחרית ומנחה כנגד תמידין תקנו נוסח לתפילה, שתקנוהו למצות תפילה דאורייתא, שכך מקיימים המצ', אבל רבינו יונה דסובר שאין מצ' מדאורייתא להתפלל ורק מדרבנן תקנו להתפלל שחרית ומנחה, א"כ כשתקנו נוסח לתפילה שבו מקיימים מצות תפילה על כרחך הוא נוסח תפילת שחרית שזהו המצוה בתפילה, להתפלל שחרית.<br />
[[קטגוריה:ברכות כא.]]<br />
[[קטגוריה:הלכות תפילה]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק י]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/%D7%A1%D7%91%D7%91%D7%99%D7%9D&diff=19109משתמש:איתן ברוך/סבבים2021-12-30T10:02:35Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>==זמן חורף==<br />
===סבב 3===<br />
8. [[הפסקה בקריאת שמע]](🌟)<br />
{{ש}}9. [[קריאת שמע ותפילה בארמית ובשאר לשונות]], [[השמעה והרהור בקריאת שמע וברכות]]<br />
{{ש}}10. [[דקדוק וטעויות בקריאת שמע]]<br />
{{ש}}11. [[מקום הדלקת נר חנוכה]](🛠️)<br />
{{ש}}12. [[הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת]]<br />
<br />
===סבב 4===<br />
13. קריאת שמע מול ערווה<br />
<br />
===סבב 5===<br />
14. [[יסוד החיוב בתפילה]]<br />
<br />
15. שמונה עשרה, מעין שמונה עשרה ותפילה קצרה ([https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%9E%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%94 ויקי])| ותפילת הדרך <br />
<br />
__NOINDEX__</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9F_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A/%D7%A1%D7%91%D7%91%D7%99%D7%9D&diff=19108משתמש:איתן ברוך/סבבים2021-12-30T09:56:37Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>==זמן חורף==<br />
===סבב 3===<br />
8. [[הפסקה בקריאת שמע]](🌟)<br />
{{ש}}9. [[קריאת שמע ותפילה בארמית ובשאר לשונות]], [[השמעה והרהור בקריאת שמע וברכות]]<br />
{{ש}}10. [[דקדוק וטעויות בקריאת שמע]]<br />
{{ש}}11. [[מקום הדלקת נר חנוכה]](🛠️)<br />
{{ש}}12. [[הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת]]<br />
<br />
===סבב 4===<br />
13. קריאת שמע מול ערווה<br />
<br />
===סבב 5===<br />
14. [[יסוד החיוב בתפילה]]<br />
<br />
15. שמונה עשרה, מעין שמונה עשרה ותפילה קצרה | ותפילת הדרך<br />
<br />
__NOINDEX__</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19107יסוד החיוב בתפילה2021-12-28T11:14:15Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
{{מקורות|{{גמרא|ברכות|יז|ב|ברכות יז:|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|כ|א|ברכות כ.|בכותרת=כן}}|{{גמרא|ברכות|כ|א|ברכות כ.-כא:|בכותרת=כן}},{{גמרא|סוכה|לח|א|סוכה לח.|בכותרת=כן}}|5={{שו"ע|או"ח|קו|או"ח ק"ו|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|א|א|הלכות תפילה א' א'|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
מה יסוד החיוב בתפילה, האם החיוב מהתורה או מדברי חכמים, ומה דין החיוב לנשים.<br />
<br />
==סיכום הסוגייה בקצרה==<br />
יש מחלוקת עקרונית בין הרמב"ם לרמב"ן האם החיוב בתפילה בכל יום הוא מהתורה או שלא.<br />
<br />
לדעת ה'''רמב"ם''' - יש חובה מהתורה להתפלל בכל יום, וחכמים תקנו את הנוסח ואת זמני התפילות.<br />
<br />
לדעת ה'''רמב"ן''' - אין חובה מהתורה להתפלל, חוץ מבמקרה של צרה.<br />
<br />
==גמרות==<br />
<br />
===נושאי מיטה פטורים מתפילה===<br />
ה'''משנה בברכות''' {{גמרא|ברכות|יז|ב|יז:}} מביאה שנושאי המיטה של המת פטורים תמיד מהתפילה, אפילו בפעמים שהם חייבים מקריאת שמע.<br />
<br />
'''רש"י''' {{גמרא|ברכות|יז|ב|יז: ד"ה ואלו ואלו פטורין מן התפלה}} מביא שהסיבה לכך שכולם פטורים מהתפילה היא שחיוב התפילה הוא לא מהתורה. {{ש}}לעומת זאת '''תר"י''' סוברים שהסיבה היא סיבה אחרת - שהתפילה לוקחת יותר זמן וגם דורשת עמידה, וזה מטריח יותר ולא חייבו את נושאי המיטה.<br />
<br />
===בעל קרי===<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} הובא שבעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון - אבל לא מתפלל.<br />
<br />
===ספק התפלל===<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} מובאים דברי רבי אליעזר שאומר {{ציטוטון|סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל.}} - מכאן מובן שזה דרבנן, כי אם זה היה ספק דאורייתא - היה חוזר.<br />
<br />
===גמרא בסוכה - אם התחילו (בזמן התפילה) אין מפסיקים===<br />
'''הגמרא בסוכה''' {{גמרא|סוכה|לח|א|לח.}} מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול או לעשות מלאכה בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול או לעשות מלאכה בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב.<br />
<br />
והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, <u>ותפילה זה דרבנן ולכן לא מספיק</u>.<br />
<br />
===חיוב נשים בתפילה===<br />
ב'''משנה''' {{גמרא|ברכות|כ|א|כ.}} מובא שנשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומהתפילין, <u>וחייבים בתפילה</u>, במזוזה ובברכת המזון.<br />
<br />
נחלקו הראשונים - האם מכך שנשים חייבות בתפילה זה אומר שהחיוב בתפילה הוא מהתורה.<br />
<br />
ה'''גמרא''' דנה לגבי כל אחד מהמקרים הכתובים במשנה למה הם נדרשים. ולגבי תפילה יש הבדלים בגרסאות. יש גרסא אחת שאומרת {{ציטוטון|"וְחַיָּיבִין בִּתְפִלָּה" ... פשיטא! הוֹאִיל וּכְתִיב בַּהּ ״עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם״, כְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא דָּמֵי — קָמַשְׁמַע לַן.}}<br />
<br />
ו'''רש"י''' {{בספריא|Rashi_on_Berakhot.20b.5.1|כ: הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו}} לא גורס את כל המהלך של הפשיטא, כי מהגרסא הזו משמע שתפילה דאורייתא, וקיימא לו שתפילה דרבנן.<br />
<br />
אבל '''תוספות''' מסביר שאפשר שזה שכתוב פשיטא לא אומר שזה מדאורייתא.<br />
<br />
וכן כתבו הרבה ראשונים.<br />
<br />
פשט ה'''רי"ף''' וה'''תר"י ורמב"ם מפורש -''' שזה דאורייתא.<br /><br />
<br />
==מחלוקת רמב"ם-רמב"ן==<br />
<br />
===דעת הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' בספר המצוות {{בספריא|Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.5.1|מצוות עשה ה'}} מביא שיש מצווה מהתורה לעבוד את ה'. שנאמר {{ציטוטון|וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם|}} {{ויקיטקסט|משפטים כג כה|משפטים כג כה}} וכו'. ואומר שלמרות שזה ציווי כללי - יש בו ייחוד מעשי. וזה החיוב בתפילה. ומביא את דברי ה'''ספרי''' {{בספריא|Sifrei_Devarim.41.25|סוף פרשת עקב}} שאומר שלשון "ולעובדו" זה תפילה.<br />
<br />
מוסיף הרמב"ם {{בספריא|Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.10.1|מצוות עשה י'}} ש<u>זמני התפילה אינם מהתורה</u>, וזה מה שכתוב "תפלות כנגד תמידין תקנום". החיוב העקרוני מהתורה - וחכמים הגדירו את הזמנים לפי הקורבנות.<br />
<br />
וכן גם כותב במפורש בהלכות תפילה {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|א|א' א'}} {{ציטוטון|1=מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {{ויקיטקסט|שמות כג כה|שמות כג כה}} ״וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {{ויקיטקסט|דברים יא יג|דברים יא יג}} ״וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם״ אָמְרוּ חֲכָמִים אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְּפִלָּה. '''וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין מִשְׁנֶה (=נוסח) הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה:'''}} <br />
<br />
===דעת הרמב"ן===<br />
ה'''רמב"ן''' {{בספריא|Hasagot_HaRamban_on_Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.5.1|השגותיו על הרמב"ם שם}} משיג על הרמב"ם, ואומר שאין הסכמה בזה שתפילה מהתורה, כי כבר ביארו חכמים שהתפילה מדרבנן. ומביא כמה הוכחות וקושיות על הרמב"ם:<br />
<br />
#בגמרא {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} הובא שבעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון - אבל לא מתפלל. וביארו שהסיבה היא כי קריאת שמע ובברכת המזון מהתורה, ותפילה מדרבנן.<br />
#ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} מובאים דברי רבי אליעזר שאומר {{ציטוטון|סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל.}} - <u>מכאן מובן שזה דרבנן</u>, כי אם זה היה דאורייתא, זה היה ספק דאורייתא והיה חוזר.<br />
#'''הגמרא בסוכה''' {{גמרא|סוכה|לח|א|לח.}} מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב. והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, <u>ותפילה זה דרבנן ולכן לא מפסיק</u>.<br />
#חולק גם לגבי מה שכתב שמניין התפילות או זמן התפילות מהתורה - כי ראינו בעל קרי לא מתפלל, אפילו מי שהיה כמה ימים בקריו. וגם מי שלא התפלל שחרית, ובמנחה נסתפק לו אם התפלל - לפי הרמב"ם זה כבר ספק דאורייתא, כי חובה אחת להתפלל בכל יום לדעתו. אבל לא ראינו שבמקרה כזה חייב - ולכן אנחנו רואים שאין חילוק בין החובה מהתורה לדעת הרמב"ם לתפילה כלשהי אחת בכל יום ולבין התפילה שלדעתו מדרבנן<br />
<br />
ולכן מסכם הרמב"ן שכל עניין התפילה אינו חובה מהתורה, אלא הוא מממדות החסד של הבורא שהוא שומע את התפילות שלנו ועונה בכל קראינו אליו.<br />
<br />
ממשיך הרמב"ן ודוחה את ראיות הרמב"ם:<br />
<br />
#מה שלמד מהפסוק "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" - זה חובה כללית שכל העבודות שלנו יהיו בכוונה רציוה שלימה לשמו באין הרהור רע. כמו במצווה "ואהבת את ה' אלוהיך" - מצווה כללית לאהוב את ה' וללכת בדרכיו.<br />
#מה שלמד מהספרי - הוא אסתמכא בעלמא, או שהוא רק לימוד לחיוב להתפלל לקב"ה בעת צרה. כמו "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם" - שזה חיוב להתפלל בעת צרה.<br />
<br />
==דעות הראשונים==<br />
<br />
===בדעת הרמב"ם===<br />
'''רי"ף, רס"ג, בה"ג''' <br />
<br />
ה'''כסף משנה''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|א|תפילה א' א'}} מתרץ שבאמת לדעת הרמב"ם החיוב העקרוני הוא לתפילה אחת בכל יום, ומתרץ את קושיות הרמב"ן:<br />
<br />
#<u>מה שהקשה שבעל קרי לא מתפלל</u> (ונראה שאפילו אם הוא לא התפלל כל היום) - מסביר הכס"מ שלדעת הרמב"ם הוא רק לא מתפלל תפילה זו בנוסח שתיקנו חכמים, אבל הוא כן אומר לעצמו תפילה קצרה פעם אחת ביום - כדי לצאת ידי החובה מהתורה, ובנוסף, אפשר להגיד שהחיוב מהתורה ולמרות זאת הוא לא מתפלל בכלל - כי לחכמים יש כוח לעקור חיוב מהתורה. ואפשר להגיד שזה המקרה בבעל קרי - שחכמים תקנו שלא יתפלל כלל.<br />
#<u>מה שאמרנו שספק התפלל לא יחזור ויתפלל</u> - מסביר שזה רק כשלא מסתפק על כל התפילות - אבל אם מסתפק אם התפלל היום בכלל - זה כבר יהיה ספק דאורייתא ויחזור ויתפלל.<br />
#ולגבי הקושיה מ'''הגמרא בסוכה''' - שאמרנו שאם התחילו אין מספיקים לתפילה ולמדנו שתפילה זה דרבנן, מסביר שמדובר רק כשהתפלל תפילה אחת באותו היום, ולכן יצא ידי חובה מהתורה. או שיש לו שהות להתפלל תפילה אחרת או להגיד תפילה קצרה. ולכן ידי חובה מהתורה הוא יצא - ורק ידי חובה מדרבנן יש ספק - ובזה חכמים הקלו.<br />
#ועל זה שהגמרא לא כותבת במפורש שבמקרים מסויימים שיש לו ספק האם התפלל בכלל היום - מסביר שהגמרא לא הוצרכה להזכיר את זה, כי ברור שמתי שזה מגיע לספק דאורייתא - לא תעקר המצווה ממקומה.<br />
<br />
===בדעת הרמב"ן===<br />
'''רש"י, תוס', רמב"ן, רא"ה, רא"ש, רי"ד ועוד'''<br />
<br />
==פסיקת האחרונים==<br />
ה'''טור''' וה'''שו"ע''' פוסקים להלכה,<br />
<br />
אנחנו נשארים באותה מחלוקת<br />
<br />
ה'''ב"ח'''<br />
<br />
==נפקא מינא לחיוב נשים בתפילה==<br />
{{סוגיה מורחבת|חיוב נשים בתפילת ערבית#להלכה וחיוב נשים בתפילה}}<br />
<br />
כ<br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
*[[חיוב נשים בתפילת ערבית]]<br />
*<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://www.sefaria.org.il/sheets/230981?lang=he מחלוקת רמב"ם-רמב"ן על תפילה], דף מקורות באתר "ספריא"<br />
*[https://www.etzion.org.il/he/halakha/studies-halakha/philosophy-halakha/prayer דין תפילה], שיעור מאת הרב חיים נבון<br />
*[https://asif.co.il/wpfb-file/netiva1-16-pdf/ תפילה, דאורייתא או דרבנן? בין הרמב"ם לרמב"ן], מאמר מאת הרב הרב דוד אסולין, באתר " אסיף"<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19106יסוד החיוב בתפילה2021-12-28T11:06:27Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
{{מקורות|{{גמרא|ברכות|יז|ב|ברכות יז:|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|כ|א|ברכות כ.|בכותרת=כן}}|{{גמרא|ברכות|כ|א|ברכות כ.-כא:|בכותרת=כן}},{{גמרא|סוכה|לח|א|סוכה לח.|בכותרת=כן}}|5={{שו"ע|או"ח|קו|או"ח ק"ו|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|א|א|הלכות תפילה א' א'|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
מה יסוד החיוב בתפילה, האם החיוב מהתורה או מדברי חכמים, ומה דין החיוב לנשים.<br />
<br />
==סיכום הסוגייה בקצרה==<br />
יש מחלוקת עקרונית בין הרמב"ם לרמב"ן האם החיוב בתפילה בכל יום הוא מהתורה או שלא.<br />
<br />
לדעת ה'''רמב"ם''' - יש חובה מהתורה להתפלל בכל יום, וחכמים תקנו את הנוסח ואת זמני התפילות.<br />
<br />
לדעת ה'''רמב"ן''' - אין חובה מהתורה להתפלל, חוץ מבמקרה של צרה.<br />
<br />
==גמרות==<br />
<br />
===נושאי מיטה פטורים מתפילה===<br />
ה'''משנה בברכות''' {{גמרא|ברכות|יז|ב|יז:}} מביאה שנושאי המיטה של המת פטורים תמיד מהתפילה, אפילו בפעמים שהם חייבים מקריאת שמע.<br />
<br />
'''רש"י''' {{גמרא|ברכות|יז|ב|יז: ד"ה ואלו ואלו פטורין מן התפלה}} מביא שהסיבה לכך שכולם פטורים מהתפילה היא שחיוב התפילה הוא לא מהתורה. {{ש}}לעומת זאת '''תר"י''' סוברים שהסיבה היא סיבה אחרת - שהתפילה לוקחת יותר זמן וגם דורשת עמידה, וזה מטריח יותר ולא חייבו את נושאי המיטה.<br />
<br />
===בעל קרי===<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} הובא שבעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון - אבל לא מתפלל.<br />
<br />
===ספק התפלל===<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} מובאים דברי רבי אליעזר שאומר {{ציטוטון|סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל.}} - מכאן מובן שזה דרבנן, כי אם זה היה ספק דאורייתא - היה חוזר.<br />
<br />
===גמרא בסוכה - אם התחילו (בזמן התפילה) אין מפסיקים===<br />
'''הגמרא בסוכה''' {{גמרא|סוכה|לח|א|לח.}} מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול או לעשות מלאכה בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול או לעשות מלאכה בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב.<br />
<br />
והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, <u>ותפילה זה דרבנן ולכן לא מספיק</u>.<br />
<br />
===חיוב נשים בתפילה===<br />
ב'''משנה''' {{גמרא|ברכות|כ|א|כ.}} מובא שנשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומהתפילין, <u>וחייבים בתפילה</u>, במזוזה ובברכת המזון.<br />
<br />
נחלקו הראשונים - האם מכך שנשים חייבות בתפילה זה אומר שהחיוב בתפילה הוא מהתורה.<br />
<br />
ה'''גמרא''' דנה לגבי כל אחד מהמקרים הכתובים במשנה למה הם נדרשים. ולגבי תפילה יש הבדלים בגרסאות. יש גרסא אחת שאומרת {{ציטוטון|"וְחַיָּיבִין בִּתְפִלָּה" ... פשיטא! הוֹאִיל וּכְתִיב בַּהּ ״עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם״, כְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא דָּמֵי — קָמַשְׁמַע לַן.}}<br />
<br />
ו'''רש"י''' {{בספריא|Rashi_on_Berakhot.20b.5.1|כ: הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו}} לא גורס את כל המהלך של הפשיטא, כי מהגרסא הזו משמע שתפילה דאורייתא, וקיימא לו שתפילה דרבנן.<br />
<br />
אבל '''תוספות''' מסביר שאפשר שזה שכתוב פשיטא לא אומר שזה מדאורייתא.<br />
<br />
וכן כתבו הרבה ראשונים.<br />
<br />
פשט ה'''רי"ף''' וה'''תר"י ורמב"ם מפורש -''' שזה דאורייתא.<br /><br />
<br />
==מחלוקת רמב"ם-רמב"ן==<br />
<br />
===דעת הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' בספר המצוות {{בספריא|Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.5.1|מצוות עשה ה'}} מביא שיש מצווה מהתורה לעבוד את ה'. שנאמר {{ציטוטון|וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם|}} {{ויקיטקסט|משפטים כג כה|משפטים כג כה}} וכו'. ואומר שלמרות שזה ציווי כללי - יש בו ייחוד מעשי. וזה החיוב בתפילה. ומביא את דברי ה'''ספרי''' {{בספריא|Sifrei_Devarim.41.25|סוף פרשת עקב}} שאומר שלשון "ולעובדו" זה תפילה.<br />
<br />
מוסיף הרמב"ם {{בספריא|Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.10.1|מצוות עשה י'}} ש<u>זמני התפילה אינם מהתורה</u>, וזה מה שכתוב "תפלות כנגד תמידין תקנום". החיוב העקרוני מהתורה - וחכמים הגדירו את הזמנים לפי הקורבנות.<br />
<br />
וכן גם כותב במפורש בהלכות תפילה {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|א|א' א'}} {{ציטוטון|1=מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {{ויקיטקסט|שמות כג כה|שמות כג כה}} ״וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {{ויקיטקסט|דברים יא יג|דברים יא יג}} ״וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם״ אָמְרוּ חֲכָמִים אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְּפִלָּה. '''וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין מִשְׁנֶה (=נוסח) הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה:'''}} <br />
<br />
===דעת הרמב"ן===<br />
ה'''רמב"ן''' {{בספריא|Hasagot_HaRamban_on_Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.5.1|השגותיו על הרמב"ם שם}} משיג על הרמב"ם, ואומר שאין הסכמה בזה שתפילה מהתורה, כי כבר ביארו חכמים שהתפילה מדרבנן. ומביא כמה הוכחות וקושיות על הרמב"ם:<br />
<br />
#בגמרא {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} הובא שבעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון - אבל לא מתפלל. וביארו שהסיבה היא כי קריאת שמע ובברכת המזון מהתורה, ותפילה מדרבנן.<br />
#ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} מובאים דברי רבי אליעזר שאומר {{ציטוטון|סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל.}} - <u>מכאן מובן שזה דרבנן</u>, כי אם זה היה דאורייתא, זה היה ספק דאורייתא והיה חוזר.<br />
#'''הגמרא בסוכה''' {{גמרא|סוכה|לח|א|לח.}} מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב. והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, <u>ותפילה זה דרבנן ולכן לא מפסיק</u>.<br />
#חולק גם לגבי מה שכתב שמניין התפילות או זמן התפילות מהתורה - כי ראינו בעל קרי לא מתפלל, אפילו מי שהיה כמה ימים בקריו. וגם מי שלא התפלל שחרית, ובמנחה נסתפק לו אם התפלל - לפי הרמב"ם זה כבר ספק דאורייתא, כי חובה אחת להתפלל בכל יום לדעתו. אבל לא ראינו שבמקרה כזה חייב - ולכן אנחנו רואים שאין חילוק בין החובה מהתורה לדעת הרמב"ם לתפילה כלשהי אחת בכל יום ולבין התפילה שלדעתו מדרבנן<br />
<br />
ולכן מסכם הרמב"ן שכל עניין התפילה אינו חובה מהתורה, אלא הוא מממדות החסד של הבורא שהוא שומע את התפילות שלנו ועונה בכל קראינו אליו.<br />
<br />
ממשיך הרמב"ן ודוחה את ראיות הרמב"ם:<br />
<br />
#מה שלמד מהפסוק "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" - זה חובה כללית שכל העבודות שלנו יהיו בכוונה רציוה שלימה לשמו באין הרהור רע. כמו במצווה "ואהבת את ה' אלוהיך" - מצווה כללית לאהוב את ה' וללכת בדרכיו.<br />
#מה שלמד מהספרי - הוא אסתמכא בעלמא, או שהוא רק לימוד לחיוב להתפלל לקב"ה בעת צרה. כמו "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם" - שזה חיוב להתפלל בעת צרה.<br />
<br />
==דעות הראשונים==<br />
<br />
===בדעת הרמב"ם===<br />
'''רי"ף, רס"ג, בה"ג''' <br />
<br />
ה'''כסף משנה''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|א|תפילה א' א'}} מתרץ שבאמת לדעת הרמב"ם החיוב העקרוני הוא לתפילה אחת בכל יום, ומתרץ את קושיות הרמב"ן:<br />
<br />
#<u>מה שהקשה שבעל קרי לא מתפלל</u> (ונראה שאפילו אם הוא לא התפלל כל היום) - מסביר הכס"מ שלדעת הרמב"ם הוא רק לא מתפלל תפילה זו בנוסח שתיקנו חכמים, אבל הוא כן אומר לעצמו תפילה קצרה פעם אחת ביום - כדי לצאת ידי החובה מהתורה, ובנוסף, אפשר להגיד שהחיוב מהתורה ולמרות זאת הוא לא מתפלל בכלל - כי לחכמים יש כוח לעקור חיוב מהתורה. ואפשר להגיד שזה המקרה בבעל קרי - שחכמים תקנו שלא יתפלל כלל.<br />
#<u>מה שאמרנו שספק התפלל לא יחזור ויתפלל</u> - מסביר שזה רק כשלא מסתפק על כל התפילות - אבל אם מסתפק אם התפלל היום בכלל - זה כבר יהיה ספק דאורייתא ויחזור ויתפלל.<br />
#ולגבי הקושיה מ'''הגמרא בסוכה''' - שאמרנו שאם התחילו אין מספיקים לתפילה ולמדנו שתפילה זה דרבנן, מסביר שמדובר רק כשהתפלל תפילה אחת באותו היום, ולכן יצא ידי חובה מהתורה. או שיש לו שהות להתפלל תפילה אחרת או להגיד תפילה קצרה. ולכן ידי חובה מהתורה הוא יצא - ורק ידי חובה מדרבנן יש ספק - ובזה חכמים הקלו.<br />
#ועל זה שהגמרא לא כותבת במפורש שבמקרים מסויימים שיש לו ספק האם התפלל בכלל היום - מסביר שהגמרא לא הוצרכה להזכיר את זה, כי ברור שמתי שזה מגיע לספק דאורייתא - לא תעקר המצווה ממקומה.<br />
<br />
===בדעת הרמב"ן===<br />
'''רש"י, תוס', רמב"ן, רא"ה, רא"ש, רי"ד ועוד'''<br />
<br />
==פסיקת האחרונים==<br />
ה'''טור''' וה'''שו"ע''' פוסקים להלכה,<br />
<br />
אנחנו נשארים באותה מחלוקת<br />
<br />
ה'''ב"ח'''<br />
<br />
==נפקא מינא לחיוב נשים בתפילה==<br />
{{סוגיה מורחבת|חיוב נשים בתפילת ערבית#להלכה וחיוב נשים בתפילה}}<br /><br />
==ראו גם==<br />
<br />
*[[חיוב נשים בתפילת ערבית]]<br />
*<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://www.sefaria.org.il/sheets/230981?lang=he מחלוקת רמב"ם-רמב"ן על תפילה], דף מקורות באתר "ספריא"<br />
*[https://www.etzion.org.il/he/halakha/studies-halakha/philosophy-halakha/prayer דין תפילה], שיעור מאת הרב חיים נבון<br />
*[https://asif.co.il/wpfb-file/netiva1-16-pdf/ תפילה, דאורייתא או דרבנן? בין הרמב"ם לרמב"ן], מאמר מאת הרב הרב דוד אסולין, באתר " אסיף"<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19105יסוד החיוב בתפילה2021-12-28T11:04:19Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
{{מקורות|{{גמרא|ברכות|יז|ב|ברכות יז:|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|כ|א|ברכות כ.|בכותרת=כן}}|{{גמרא|ברכות|כ|א|ברכות כ.-כא:|בכותרת=כן}},{{גמרא|סוכה|לח|א|סוכה לח.|בכותרת=כן}}|5={{שו"ע|או"ח|קו|או"ח ק"ו|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|א|א|הלכות תפילה א' א'|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
מה יסוד החיוב בתפילה, האם החיוב מהתורה או מדברי חכמים, ומה דין החיוב לנשים.<br />
<br />
==סיכום הסוגייה בקצרה==<br />
יש מחלוקת עקרונית בין הרמב"ם לרמב"ן האם החיוב בתפילה בכל יום הוא מהתורה או שלא.<br />
<br />
לדעת ה'''רמב"ם''' - יש חובה מהתורה להתפלל בכל יום, וחכמים תקנו את הנוסח ואת זמני התפילות.<br />
<br />
לדעת ה'''רמב"ן''' - אין חובה מהתורה להתפלל, חוץ מבמקרה של צרה.<br />
<br />
==גמרות==<br />
<br />
===נושאי מיטה פטורים מתפילה===<br />
ה'''משנה בברכות''' {{גמרא|ברכות|יז|ב|יז:}} מביאה שנושאי המיטה של המת פטורים תמיד מהתפילה, אפילו בפעמים שהם חייבים מקריאת שמע.<br />
<br />
'''רש"י''' {{גמרא|ברכות|יז|ב|יז: ד"ה ואלו ואלו פטורין מן התפלה}} מביא שהסיבה לכך שכולם פטורים מהתפילה היא שחיוב התפילה הוא לא מהתורה. {{ש}}לעומת זאת '''תר"י''' סוברים שהסיבה היא סיבה אחרת - שהתפילה לוקחת יותר זמן וגם דורשת עמידה, וזה מטריח יותר ולא חייבו את נושאי המיטה.<br />
<br />
===בעל קרי===<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} הובא שבעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון - אבל לא מתפלל.<br />
<br />
===ספק התפלל===<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} מובאים דברי רבי אליעזר שאומר {{ציטוטון|סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל.}} - מכאן מובן שזה דרבנן, כי אם זה היה ספק דאורייתא - היה חוזר.<br />
<br />
===גמרא בסוכה - אם התחילו (בזמן התפילה) אין מפסיקים===<br />
'''הגמרא בסוכה''' {{גמרא|סוכה|לח|א|לח.}} מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול או לעשות מלאכה בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול או לעשות מלאכה בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב.<br />
<br />
והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, <u>ותפילה זה דרבנן ולכן לא מספיק</u>.<br />
<br />
===חיוב נשים בתפילה===<br />
ב'''משנה''' {{גמרא|ברכות|כ|א|כ.}} מובא שנשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומהתפילין, <u>וחייבים בתפילה</u>, במזוזה ובברכת המזון.<br />
<br />
נחלקו הראשונים - האם מכך שנשים חייבות בתפילה זה אומר שהחיוב בתפילה הוא מהתורה.<br />
<br />
ה'''גמרא''' דנה לגבי כל אחד מהמקרים הכתובים במשנה למה הם נדרשים. ולגבי תפילה יש הבדלים בגרסאות. יש גרסא אחת שאומרת {{ציטוטון|"וְחַיָּיבִין בִּתְפִלָּה" ... פשיטא! הוֹאִיל וּכְתִיב בַּהּ ״עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם״, כְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא דָּמֵי — קָמַשְׁמַע לַן.}}<br />
<br />
ו'''רש"י''' {{בספריא|Rashi_on_Berakhot.20b.5.1|כ: הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו}} לא גורס את כל המהלך של הפשיטא, כי מהגרסא הזו משמע שתפילה דאורייתא, וקיימא לו שתפילה דרבנן.<br />
<br />
אבל '''תוספות''' מסביר שאפשר שזה שכתוב פשיטא לא אומר שזה מדאורייתא.<br />
<br />
וכן כתבו הרבה ראשונים.<br />
<br />
פשט ה'''רי"ף''' וה'''תר"י ורמב"ם מפורש -''' שזה דאורייתא.<br /><br />
<br />
==מחלוקת רמב"ם-רמב"ן==<br />
<br />
===דעת הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' בספר המצוות {{בספריא|Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.5.1|מצוות עשה ה'}} מביא שיש מצווה מהתורה לעבוד את ה'. שנאמר {{ציטוטון|וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם|}} {{ויקיטקסט|משפטים כג כה|משפטים כג כה}} וכו'. ואומר שלמרות שזה ציווי כללי - יש בו ייחוד מעשי. וזה החיוב בתפילה. ומביא את דברי ה'''ספרי''' {{בספריא|Sifrei_Devarim.41.25|סוף פרשת עקב}} שאומר שלשון "ולעובדו" זה תפילה.<br />
<br />
מוסיף הרמב"ם {{בספריא|Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.10.1|מצוות עשה י'}} ש<u>זמני התפילה אינם מהתורה</u>, וזה מה שכתוב "תפלות כנגד תמידין תקנום". החיוב העקרוני מהתורה - וחכמים הגדירו את הזמנים לפי הקורבנות.<br />
<br />
וכן גם כותב במפורש בהלכות תפילה {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|א|א' א'}} {{ציטוטון|1=מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {{ויקיטקסט|שמות כג כה|שמות כג כה}} ״וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {{ויקיטקסט|דברים יא יג|דברים יא יג}} ״וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם״ אָמְרוּ חֲכָמִים אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְּפִלָּה. '''וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין מִשְׁנֶה (=נוסח) הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה:'''}} <br />
<br />
===דעת הרמב"ן===<br />
ה'''רמב"ן''' {{בספריא|Hasagot_HaRamban_on_Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.5.1|השגותיו על הרמב"ם שם}} משיג על הרמב"ם, ואומר שאין הסכמה בזה שתפילה מהתורה, כי כבר ביארו חכמים שהתפילה מדרבנן. ומביא כמה הוכחות וקושיות על הרמב"ם:<br />
<br />
#בגמרא {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} הובא שבעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון - אבל לא מתפלל. וביארו שהסיבה היא כי קריאת שמע ובברכת המזון מהתורה, ותפילה מדרבנן.<br />
#ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} מובאים דברי רבי אליעזר שאומר {{ציטוטון|סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל.}} - <u>מכאן מובן שזה דרבנן</u>, כי אם זה היה דאורייתא, זה היה ספק דאורייתא והיה חוזר.<br />
#'''הגמרא בסוכה''' {{גמרא|סוכה|לח|א|לח.}} מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב. והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, <u>ותפילה זה דרבנן ולכן לא מפסיק</u>.<br />
#חולק גם לגבי מה שכתב שמניין התפילות או זמן התפילות מהתורה - כי ראינו בעל קרי לא מתפלל, אפילו מי שהיה כמה ימים בקריו. וגם מי שלא התפלל שחרית, ובמנחה נסתפק לו אם התפלל - לפי הרמב"ם זה כבר ספק דאורייתא, כי חובה אחת להתפלל בכל יום לדעתו. אבל לא ראינו שבמקרה כזה חייב - ולכן אנחנו רואים שאין חילוק בין החובה מהתורה לדעת הרמב"ם לתפילה כלשהי אחת בכל יום ולבין התפילה שלדעתו מדרבנן<br />
<br />
ולכן מסכם הרמב"ן שכל עניין התפילה אינו חובה מהתורה, אלא הוא מממדות החסד של הבורא שהוא שומע את התפילות שלנו ועונה בכל קראינו אליו.<br />
<br />
ממשיך הרמב"ן ודוחה את ראיות הרמב"ם:<br />
<br />
#מה שלמד מהפסוק "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" - זה חובה כללית שכל העבודות שלנו יהיו בכוונה רציוה שלימה לשמו באין הרהור רע. כמו במצווה "ואהבת את ה' אלוהיך" - מצווה כללית לאהוב את ה' וללכת בדרכיו.<br />
#מה שלמד מהספרי - הוא אסתמכא בעלמא, או שהוא רק לימוד לחיוב להתפלל לקב"ה בעת צרה. כמו "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם" - שזה חיוב להתפלל בעת צרה.<br />
<br />
==דעות הראשונים==<br />
<br />
===בדעת הרמב"ם===<br />
'''רי"ף, רס"ג, בה"ג''' <br />
<br />
ה'''כסף משנה''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|א|תפילה א' א'}} מתרץ שבאמת לדעת הרמב"ם החיוב העקרוני הוא לתפילה אחת בכל יום, ומתרץ את קושיות הרמב"ן:<br />
<br />
#<u>מה שהקשה שבעל קרי לא מתפלל</u> (ונראה שאפילו אם הוא לא התפלל כל היום) - מסביר הכס"מ שלדעת הרמב"ם הוא רק לא מתפלל תפילה זו בנוסח שתיקנו חכמים, אבל הוא כן אומר לעצמו תפילה קצרה פעם אחת ביום - כדי לצאת ידי החובה מהתורה, ובנוסף, אפשר להגיד שהחיוב מהתורה ולמרות זאת הוא לא מתפלל בכלל - כי לחכמים יש כוח לעקור חיוב מהתורה. ואפשר להגיד שזה המקרה בבעל קרי - שחכמים תקנו שלא יתפלל כלל.<br />
#<u>מה שאמרנו שספק התפלל לא יחזור ויתפלל</u> - מסביר שזה רק כשלא מסתפק על כל התפילות - אבל אם מסתפק אם התפלל היום בכלל - זה כבר יהיה ספק דאורייתא ויחזור ויתפלל.<br />
#ולגבי הקושיה מ'''הגמרא בסוכה''' - שאמרנו שאם התחילו אין מספיקים לתפילה ולמדנו שתפילה זה דרבנן, מסביר שמדובר רק כשהתפלל תפילה אחת באותו היום, ולכן יצא ידי חובה מהתורה. או שיש לו שהות להתפלל תפילה אחרת או להגיד תפילה קצרה. ולכן ידי חובה מהתורה הוא יצא - ורק ידי חובה מדרבנן יש ספק - ובזה חכמים הקלו.<br />
#ועל זה שהגמרא לא כותבת במפורש שבמקרים מסויימים שיש לו ספק האם התפלל בכלל היום - מסביר שהגמרא לא הוצרכה להזכיר את זה, כי ברור שמתי שזה מגיע לספק דאורייתא - לא תעקר המצווה ממקומה.<br />
<br />
===בדעת הרמב"ן===<br />
'''רש"י, תוס', רמב"ן, רא"ה, רא"ש, רי"ד ועוד'''<br />
<br />
==פסיקת האחרונים==<br />
ה'''טור''' וה'''שו"ע''' פוסקים להלכה,<br />
<br />
אנחנו נשארים באותה מחלוקת<br />
<br />
ה'''ב"ח'''<br />
<br />
== נפקא מינא לחיוב נשים בתפילה ==<br />
{{סוגיה מורחבת|חיוב נשים בתפילת ערבית#להלכה וחיוב נשים בתפילה}}<br /><br />
==ראו גם==<br />
<br />
* [[חיוב נשים בתפילת ערבית]]<br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://www.sefaria.org.il/sheets/230981?lang=he מחלוקת רמב"ם-רמב"ן על תפילה], דף מקורות באתר ספריא<br />
*[https://www.etzion.org.il/he/halakha/studies-halakha/philosophy-halakha/prayer דין תפילה], שיעור מאת הרב חיים נבון<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19104יסוד החיוב בתפילה2021-12-28T10:52:52Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
{{מקורות|{{גמרא|ברכות|יז|ב|ברכות יז:|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|כ|א|ברכות כ.|בכותרת=כן}}|{{גמרא|ברכות|כ|א|ברכות כ.-כא:|בכותרת=כן}},{{גמרא|סוכה|לח|א|סוכה לח.|בכותרת=כן}}|5={{שו"ע|או"ח|קו|או"ח ק"ו|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|א|א|הלכות תפילה א' א'|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
מה יסוד החיוב בתפילה, האם החיוב מהתורה או מדברי חכמים, ומה דין החיוב לנשים.<br />
<br />
==סיכום הסוגייה בקצרה==<br />
יש מחלוקת עקרונית בין הרמב"ם לרמב"ן האם החיוב בתפילה בכל יום הוא מהתורה או שלא.<br />
<br />
לדעת ה'''רמב"ם''' - יש חובה מהתורה להתפלל בכל יום, וחכמים תקנו את הנוסח ואת זמני התפילות.<br />
<br />
לדעת ה'''רמב"ן''' - אין חובה מהתורה להתפלל, חוץ מבמקרה של צרה.<br />
<br />
==גמרות==<br />
<br />
===נושאי מיטה פטורים מתפילה===<br />
ה'''משנה בברכות''' {{גמרא|ברכות|יז|ב|יז:}} מביאה שנושאי המיטה של המת פטורים תמיד מהתפילה, אפילו בפעמים שהם חייבים מקריאת שמע.<br />
<br />
'''רש"י''' {{גמרא|ברכות|יז|ב|יז: ד"ה ואלו ואלו פטורין מן התפלה}} מביא שהסיבה לכך שכולם פטורים מהתפילה היא שחיוב התפילה הוא לא מהתורה. {{ש}}לעומת זאת '''תר"י''' סוברים שהסיבה היא סיבה אחרת - שהתפילה לוקחת יותר זמן וגם דורשת עמידה, וזה מטריח יותר ולא חייבו את נושאי המיטה.<br />
<br />
===בעל קרי===<br />
<br /><br />
<br />
===ספק התפלל===<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} מובאים דברי רבי אליעזר שאומר {{ציטוטון|סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל.}} - מכאן מובן שזה דרבנן, כי אם זה היה ספק דאורייתא - היה חוזר.<br />
<br /><br />
<br />
===גמרא בסוכה - אם התחילו (בזמן התפילה) אין מפסיקים===<br />
'''הגמרא בסוכה''' {{גמרא|סוכה|לח|א|לח.}} מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול או לעשות מלאכה בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול או לעשות מלאכה בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב.<br />
<br />
והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, <u>ותפילה זה דרבנן ולכן לא מספיק</u>.<br />
<br />
===חיוב נשים בתפילה===<br />
ב'''משנה''' {{גמרא|ברכות|כ|א|כ.}} מובא שנשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומהתפילין, <u>וחייבים בתפילה</u>, במזוזה ובברכת המזון.<br />
<br />
נחלקו הראשונים - האם מכך שנשים חייבות בתפילה זה אומר שהחיוב בתפילה הוא מהתורה.<br />
<br />
ה'''גמרא''' דנה לגבי כל אחד מהמקרים הכתובים במשנה למה הם נדרשים. ולגבי תפילה יש הבדלים בגרסאות. יש גרסא אחת שאומרת {{ציטוטון|"וְחַיָּיבִין בִּתְפִלָּה" ... פשיטא! הוֹאִיל וּכְתִיב בַּהּ ״עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם״, כְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא דָּמֵי — קָמַשְׁמַע לַן.}}<br />
<br />
ו'''רש"י''' {{בספריא|Rashi_on_Berakhot.20b.5.1|כ: הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו}} לא גורס את כל המהלך של הפשיטא, כי מהגרסא הזו משמע שתפילה דאורייתא, וקיימא לו שתפילה דרבנן.<br />
<br />
אבל '''תוספות''' מסביר שאפשר שזה שכתוב פשיטא לא אומר שזה מדאורייתא.<br />
<br />
וכן כתבו הרבה ראשונים.<br />
<br />
פשט ה'''רי"ף''' וה'''תר"י ורמב"ם מפורש -''' שזה דאורייתא.<br /><br />
<br />
==מחלוקת רמב"ם-רמב"ן==<br />
<br />
===דעת הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' בספר המצוות {{בספריא|Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.5.1|מצוות עשה ה'}} מביא שיש מצווה מהתורה לעבוד את ה'. שנאמר {{ציטוטון|וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם|}} {{ויקיטקסט|משפטים כג כה|משפטים כג כה}} וכו'. ואומר שלמרות שזה ציווי כללי - יש בו ייחוד מעשי. וזה החיוב בתפילה. ומביא את דברי ה'''ספרי''' {{בספריא|Sifrei_Devarim.41.25|סוף פרשת עקב}} שאומר שלשון "ולעובדו" זה תפילה.<br />
<br />
מוסיף הרמב"ם {{בספריא|Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.10.1|מצוות עשה י'}} ש<u>זמני התפילה אינם מהתורה</u>, וזה מה שכתוב "תפלות כנגד תמידין תקנום". החיוב העקרוני מהתורה - וחכמים הגדירו את הזמנים לפי הקורבנות.<br />
<br />
וכן גם כותב במפורש בהלכות תפילה {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|א|א' א'}} {{ציטוטון|1=מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {{ויקיטקסט|שמות כג כה|שמות כג כה}} ״וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {{ויקיטקסט|דברים יא יג|דברים יא יג}} ״וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם״ אָמְרוּ חֲכָמִים אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְּפִלָּה. '''וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין מִשְׁנֶה (=נוסח) הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה:'''}} <br />
<br />
===דעת הרמב"ן===<br />
ה'''רמב"ן''' {{בספריא|Hasagot_HaRamban_on_Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.5.1|השגותיו על הרמב"ם לעיל}} משיג על הרמב"ם, ואומר שאין הסכמה בזה שתפילה מהתורה, כי כבר ביארו חכמים שהתפילה מדרבנן. ומביא כמה הוכחות וקושיות על הרמב"ם:<br />
<br />
#בגמרא {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} הובא שבעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון - אבל לא מתפלל. וביארו שהסיבה היא כי קריאת שמע ובברכת המזון מהתורה, ותפילה מדרבנן.<br />
#ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} מובאים דברי רבי אליעזר שאומר {{ציטוטון|סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל.}} - <u>מכאן מובן שזה דרבנן</u>, כי אם זה היה דאורייתא, זה היה ספק דאורייתא והיה חוזר.<br />
#'''הגמרא בסוכה''' {{גמרא|סוכה|לח|א|לח.}} מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב. והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, <u>ותפילה זה דרבנן ולכן לא מפסיק</u>.<br />
#חולק גם לגבי מה שכתב שמניין התפילות או זמן התפילות מהתורה - כי ראינו בעל קרי לא מתפלל, אפילו מי שהיה כמה ימים בקריו. וגם מי שלא התפלל שחרית, ובמנחה נסתפק לו אם התפלל - לפי הרמב"ם זה כבר ספק דאורייתא, כי חובה אחת להתפלל בכל יום לדעתו. אבל לא ראינו שבמקרה כזה חייב - ולכן אנחנו רואים שאין חילוק בין החובה מהתורה לדעת הרמב"ם לתפילה כלשהי אחת בכל יום ולבין התפילה שלדעתו מדרבנן<br />
<br />
ולכן מסכם הרמב"ן שכל עניין התפילה אינו חובה מהתורה, אלא הוא מממדות החסד של הבורא שהוא שומע את התפילות שלנו ועונה בכל קראינו אליו.<br />
<br />
ממשיך הרמב"ן ודוחה את ראיות הרמב"ם:<br />
<br />
#מה שלמד מהפסוק "לעבדו בכל לבבכם" - זה חובה כללית שכל העבודות שלנו יהיו בכוונה רציוה שלימה לשמו באין הרהור רע. כמו במצווה "ואהבת את ה' אלוהיך" - מצווה כללית לאהוב את ה' וללכת בדרכיו.<br />
#מה שלמד מהספרי - הוא אסתמכא בעלמא, או שהוא רק לימוד לחיוב להתפלל לקב"ה בעת צרה. כמו "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני י"י אלוהיכם" - שזה חיוב להתפלל בעת צרה.<br />
<br />
==דעות הראשונים==<br />
<br />
===בדעת הרמב"ם===<br />
'''רי"ף, רס"ג, בה"ג''' <br />
<br />
ה'''כסף משנה''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|א|תפילה א' א'}} מתרץ שבאמת לדעת הרמב"ם החיוב העקרוני הוא לתפילה אחת בכל יום, ומתרץ את קושיות הרמב"ן:<br />
<br />
#<u>מה שהקשה שבעל קרי לא מתפלל</u> (ונראה שאפילו אם הוא לא התפלל כל היום) - מסביר הכס"מ שלדעת הרמב"ם הוא רק לא מתפלל תפילה זו בנוסח שתיקנו חכמים, אבל הוא כן אומר לעצמו תפילה קצרה פעם אחת ביום - כדי לצאת ידי החובה מהתורה, ובנוסף, אפשר להגיד שהחיוב מהתורה ולמרות זאת הוא לא מתפלל בכלל - כי לחכמים יש כוח לעקור חיוב מהתורה. ואפשר להגיד שזה המקרה בבעל קרי - שחכמים תקנו שלא יתפלל כלל.<br />
#<u>מה שאמרנו שספק התפלל לא יחזור ויתפלל</u> - מסביר שזה רק כשלא מסתפק על כל התפילות - אבל אם מסתפק אם התפלל היום בכלל - זה כבר יהיה ספק דאורייתא ויחזור ויתפלל.<br />
#ולגבי הקושיה מ'''הגמרא בסוכה''' - שאמרנו שאם התחילו אין מספיקים לתפילה ולמדנו שתפילה זה דרבנן, מסביר שמדובר רק כשהתפלל תפילה אחת באותו היום, ולכן יצא ידי חובה מהתורה. או שיש לו שהות להתפלל תפילה אחרת או להגיד תפילה קצרה. ולכן ידי חובה מהתורה הוא יצא - ורק ידי חובה מדרבנן יש ספק - ובזה חכמים הקלו.<br />
#ועל זה שהגמרא לא כותבת במפורש שבמקרים מסויימים שיש לו ספק האם התפלל בכלל היום - מסביר שהגמרא לא הוצרכה להזכיר את זה, כי ברור שמתי שזה מגיע לספק דאורייתא - לא תעקר המצווה ממקומה.<br />
<br />
===בדעת הרמב"ן===<br />
'''רש"י, תוס', רמב"ן, רא"ה, רא"ש, רי"ד ועוד'''<br />
<br />
==פסיקת האחרונים==<br />
ה'''טור''' וה'''שו"ע''' פוסקים להלכה<br />
<br />
ה'''ב"ח'''<br /><br />
==ראו גם==<br />
<br /><br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://www.sefaria.org.il/sheets/230981?lang=he מחלוקת רמב"ם-רמב"ן על תפילה], דף מקורות באתר ספריא<br />
*[https://www.etzion.org.il/he/halakha/studies-halakha/philosophy-halakha/prayer דין תפילה], שיעור מאת הרב חיים נבון<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]</div>איתן ברוךhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&diff=19103יסוד החיוב בתפילה2021-12-28T10:51:19Z<p>איתן ברוך: </p>
<hr />
<div>{{בעבודה}}<br />
{{מקורות|{{גמרא|ברכות|יז|ב|ברכות יז:|בכותרת=כן}},{{גמרא|ברכות|כ|א|ברכות כ.|בכותרת=כן}}|{{גמרא|ברכות|כ|א|ברכות כ.-כא:|בכותרת=כן}},{{גמרא|סוכה|לח|א|סוכה לח.|בכותרת=כן}}|5={{שו"ע|או"ח|קו|או"ח ק"ו|בכותרת=כן}}|4={{רמב"ם|תפלה וברכת כהנים|א|א|הלכות תפילה א' א'|בכותרת=כן}}}}<br />
<br />
מה יסוד החיוב בתפילה, האם החיוב מהתורה או מדברי חכמים, ומה דין החיוב לנשים.<br />
<br />
==סיכום הסוגייה בקצרה==<br />
יש מחלוקת עקרונית בין הרמב"ם לרמב"ן האם החיוב בתפילה בכל יום הוא מהתורה או שלא.<br />
<br />
לדעת ה'''רמב"ם''' - יש חובה מהתורה להתפלל בכל יום, וחכמים תקנו את הנוסח ואת זמני התפילות.<br />
<br />
לדעת ה'''רמב"ן''' - אין חובה מהתורה להתפלל, חוץ מבמקרה של צרה.<br />
<br />
==גמרא==<br />
<br />
===נושאי מיטה פטורים מתפילה===<br />
ה'''משנה בברכות''' {{גמרא|ברכות|יז|ב|יז:}} מביאה שנושאי המיטה של המת פטורים תמיד מהתפילה, אפילו בפעמים שהם חייבים מקריאת שמע.<br />
<br />
'''רש"י''' {{גמרא|ברכות|יז|ב|יז: ד"ה ואלו ואלו פטורין מן התפלה}} מביא שהסיבה לכך שכולם פטורים מהתפילה היא שחיוב התפילה הוא לא מהתורה. {{ש}}לעומת זאת '''תר"י''' סוברים שהסיבה היא סיבה אחרת - שהתפילה לוקחת יותר זמן וגם דורשת עמידה, וזה מטריח יותר ולא חייבו את נושאי המיטה.<br />
<br />
===בעל קרי===<br />
<br /><br />
<br />
===ספק התפלל===<br />
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} מובאים דברי רבי אליעזר שאומר {{ציטוטון|סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל.}} - מכאן מובן שזה דרבנן, כי אם זה היה ספק דאורייתא - היה חוזר.<br />
<br /><br />
<br />
===גמרא בסוכה - אם התחילו (בזמן התפילה) אין מפסיקים===<br />
'''הגמרא בסוכה''' {{גמרא|סוכה|לח|א|לח.}} מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול או לעשות מלאכה בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול או לעשות מלאכה בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב.<br />
<br />
והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, <u>ותפילה זה דרבנן ולכן לא מספיק</u>.<br />
<br />
===חיוב נשים בתפילה===<br />
ב'''משנה''' {{גמרא|ברכות|כ|א|כ.}} מובא שנשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומהתפילין, <u>וחייבים בתפילה</u>, במזוזה ובברכת המזון.<br />
<br />
נחלקו הראשונים - האם מכך שנשים חייבות בתפילה זה אומר שהחיוב בתפילה הוא מהתורה.<br />
<br />
ה'''גמרא''' דנה לגבי כל אחד מהמקרים הכתובים במשנה למה הם נדרשים. ולגבי תפילה יש הבדלים בגרסאות. יש גרסא אחת שאומרת {{ציטוטון|"וְחַיָּיבִין בִּתְפִלָּה" ... פשיטא! הוֹאִיל וּכְתִיב בַּהּ ״עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם״, כְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא דָּמֵי — קָמַשְׁמַע לַן.}}<br />
<br />
ו'''רש"י''' {{בספריא|Rashi_on_Berakhot.20b.5.1|כ: הכי גרסינן תפלה דרחמי נינהו}} לא גורס את כל המהלך של הפשיטא, כי מהגרסא הזו משמע שתפילה דאורייתא, וקיימא לו שתפילה דרבנן.<br />
<br />
אבל '''תוספות''' מסביר שאפשר שזה שכתוב פשיטא לא אומר שזה מדאורייתא.<br />
<br />
וכן כתבו הרבה ראשונים.<br />
<br />
פשט ה'''רי"ף''' וה'''תר"י ורמב"ם מפורש -''' שזה דאורייתא.<br /><br />
<br />
==מחלוקת רמב"ם-רמב"ן==<br />
<br />
===דעת הרמב"ם===<br />
ה'''רמב"ם''' בספר המצוות {{בספריא|Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.5.1|מצוות עשה ה'}} מביא שיש מצווה מהתורה לעבוד את ה'. שנאמר {{ציטוטון|וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם|}} {{ויקיטקסט|משפטים כג כה|משפטים כג כה}} וכו'. ואומר שלמרות שזה ציווי כללי - יש בו ייחוד מעשי. וזה החיוב בתפילה. ומביא את דברי ה'''ספרי''' {{בספריא|Sifrei_Devarim.41.25|סוף פרשת עקב}} שאומר שלשון "ולעובדו" זה תפילה.<br />
<br />
מוסיף הרמב"ם {{בספריא|Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.10.1|מצוות עשה י'}} ש<u>זמני התפילה אינם מהתורה</u>, וזה מה שכתוב "תפלות כנגד תמידין תקנום". החיוב העקרוני מהתורה - וחכמים הגדירו את הזמנים לפי הקורבנות.<br />
<br />
וכן גם כותב במפורש בהלכות תפילה {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|א|א' א'}} {{ציטוטון|1=מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {{ויקיטקסט|שמות כג כה|שמות כג כה}} ״וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {{ויקיטקסט|דברים יא יג|דברים יא יג}} ״וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם״ אָמְרוּ חֲכָמִים אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְּפִלָּה. '''וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין מִשְׁנֶה (=נוסח) הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה:'''}} <br />
<br />
===דעת הרמב"ן===<br />
ה'''רמב"ן''' {{בספריא|Hasagot_HaRamban_on_Sefer_HaMitzvot%2C_Positive_Commandments.5.1|השגותיו על הרמב"ם לעיל}} משיג על הרמב"ם, ואומר שאין הסכמה בזה שתפילה מהתורה, כי כבר ביארו חכמים שהתפילה מדרבנן. ומביא כמה הוכחות וקושיות על הרמב"ם:<br />
<br />
#בגמרא {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} הובא שבעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון - אבל לא מתפלל. וביארו שהסיבה היא כי קריאת שמע ובברכת המזון מהתורה, ותפילה מדרבנן.<br />
#ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|כא|א|כא.}} מובאים דברי רבי אליעזר שאומר {{ציטוטון|סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל.}} - <u>מכאן מובן שזה דרבנן</u>, כי אם זה היה דאורייתא, זה היה ספק דאורייתא והיה חוזר.<br />
#'''הגמרא בסוכה''' {{גמרא|סוכה|לח|א|לח.}} מקשה לגבי כך שלגבי תפילה כתבנו שאם התחילו לאכול בזמן של התפילה - לא צריך להפסיק לצורך התפילה. ולצורך הלולב אם התחיל לאכול בזמן של נטילת לולב - חייב להפסיק לצורך נטילת הלולב. והגמרא מתרצת שלולב זה דאורייתא ולכן חייב להפסיק, <u>ותפילה זה דרבנן ולכן לא מפסיק</u>.<br />
#חולק גם לגבי מה שכתב שמניין התפילות או זמן התפילות מהתורה - כי ראינו בעל קרי לא מתפלל, אפילו מי שהיה כמה ימים בקריו. וגם מי שלא התפלל שחרית, ובמנחה נסתפק לו אם התפלל - לפי הרמב"ם זה כבר ספק דאורייתא, כי חובה אחת להתפלל בכל יום לדעתו. אבל לא ראינו שבמקרה כזה חייב - ולכן אנחנו רואים שאין חילוק בין החובה מהתורה לדעת הרמב"ם לתפילה כלשהי אחת בכל יום ולבין התפילה שלדעתו מדרבנן<br />
<br />
ולכן מסכם הרמב"ן שכל עניין התפילה אינו חובה מהתורה, אלא הוא מממדות החסד של הבורא שהוא שומע את התפילות שלנו ועונה בכל קראינו אליו.<br />
<br />
ממשיך הרמב"ן ודוחה את ראיות הרמב"ם:<br />
<br />
#מה שלמד מהפסוק "לעבדו בכל לבבכם" - זה חובה כללית שכל העבודות שלנו יהיו בכוונה רציוה שלימה לשמו באין הרהור רע. כמו במצווה "ואהבת את ה' אלוהיך" - מצווה כללית לאהוב את ה' וללכת בדרכיו.<br />
#מה שלמד מהספרי - הוא אסתמכא בעלמא, או שהוא רק לימוד לחיוב להתפלל לקב"ה בעת צרה. כמו "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני י"י אלוהיכם" - שזה חיוב להתפלל בעת צרה.<br />
<br />
==דעות הראשונים==<br />
<br />
===בדעת הרמב"ם===<br />
'''רי"ף, רס"ג, בה"ג''' <br />
<br />
ה'''כסף משנה''' {{רמבם|תפלה וברכת כהנים|א|א|תפילה א' א'}} מתרץ שבאמת לדעת הרמב"ם החיוב העקרוני הוא לתפילה אחת בכל יום, ומתרץ את קושיות הרמב"ן:<br />
<br />
#<u>מה שהקשה שבעל קרי לא מתפלל</u> (ונראה שאפילו אם הוא לא התפלל כל היום) - מסביר הכס"מ שלדעת הרמב"ם הוא רק לא מתפלל תפילה זו בנוסח שתיקנו חכמים, אבל הוא כן אומר לעצמו תפילה קצרה פעם אחת ביום - כדי לצאת ידי החובה מהתורה, ובנוסף, אפשר להגיד שהחיוב מהתורה ולמרות זאת הוא לא מתפלל בכלל - כי לחכמים יש כוח לעקור חיוב מהתורה. ואפשר להגיד שזה המקרה בבעל קרי - שחכמים תקנו שלא יתפלל כלל.<br />
#<u>מה שאמרנו שספק התפלל לא יחזור ויתפלל</u> - מסביר שזה רק כשלא מסתפק על כל התפילות - אבל אם מסתפק אם התפלל היום בכלל - זה כבר יהיה ספק דאורייתא ויחזור ויתפלל.<br />
#ולגבי הקושיה מ'''הגמרא בסוכה''' - שאמרנו שאם התחילו אין מספיקים לתפילה ולמדנו שתפילה זה דרבנן, מסביר שמדובר רק כשהתפלל תפילה אחת באותו היום, ולכן יצא ידי חובה מהתורה. או שיש לו שהות להתפלל תפילה אחרת או להגיד תפילה קצרה. ולכן ידי חובה מהתורה הוא יצא - ורק ידי חובה מדרבנן יש ספק - ובזה חכמים הקלו.<br />
#ועל זה שהגמרא לא כותבת במפורש שבמקרים מסויימים שיש לו ספק האם התפלל בכלל היום - מסביר שהגמרא לא הוצרכה להזכיר את זה, כי ברור שמתי שזה מגיע לספק דאורייתא - לא תעקר המצווה ממקומה.<br />
<br />
===בדעת הרמב"ן===<br />
'''רש"י, תוס', רמב"ן, רא"ה, רא"ש, רי"ד ועוד'''<br />
<br />
==פסיקת האחרונים==<br />
ה'''טור''' וה'''שו"ע''' פוסקים להלכה<br />
<br />
ה'''ב"ח'''<br /><br />
==ראו גם==<br />
<br /><br />
<br />
*<br />
*<br />
<br />
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==<br />
<br />
*[https://www.sefaria.org.il/sheets/230981?lang=he מחלוקת רמב"ם-רמב"ן על תפילה], דף מקורות באתר ספריא<br />
*[https://www.etzion.org.il/he/halakha/studies-halakha/philosophy-halakha/prayer דין תפילה], שיעור מאת הרב חיים נבון<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק א]]</div>איתן ברוך