ויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-26T19:39:57Z

איש כלשהו: /* קידוש על פת */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
ב'''תלמוד בבלי''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%94_%D7%91 פסחים קה ב]) הובא שחכמים תקנו שאין לאכול אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש. ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 אורח חיים רעא ד]) הוסיף לדין זה גם איסור לשתות. ב'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא יג]) נראמר שכשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר.

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95_%D7%90 פסחים קו]) נאמר בשם רב שמי שיין חביב עליו יקדש על יין, ומי שפת חביבה עליו יקדש על פת.

ה'''רמב"ם''' (שבת כט ט-י) פוסק שמי שמעדיף פת על יין או שאין לו יין יכול לקדש על פת. מי שהתכוון לקדש על יין ושכח ונטל ידיו קודם הקידוש, מקדש על הפת ואינו מקדש על היין אחר שנטל ידיו לסעודה.

ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יב) וה'''רמ"א''' (אורח חיים רעב ט) פוסקים כשיטת רוב הראשונים שניתן לקדש על פת. לפי השולחן ערוך אם היא חביבה עליו יכול לקדש עליה גם לכתחילה, אך הרמ"א פוסק כשיטת רבינו תם שמקדש על פת רק כשאין לו יין.

ה'''ביאור הלכה''' (רעב ט ד"ה ואם) פוסק גם שאם פת חביבה עליו יותר מיין יקדש על יין, אך אם אינו נהנה בכלל מהיין יכול לסמוך על השולחן ערוך ולקדש על פת לכתחילה.

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-26T19:33:45Z

איש כלשהו: /* קידוש על פת */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
ב'''תלמוד בבלי''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%94_%D7%91 פסחים קה ב]) הובא שחכמים תקנו שאין לאכול אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש. ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 אורח חיים רעא ד]) הוסיף לדין זה גם איסור לשתות. ב'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא יג]) נראמר שכשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר.

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95_%D7%90 פסחים קו]) נאמר בשם רב שמי שיין חביב עליו יקדש על יין, ומי שפת חביבה עליו יקדש על פת.

ה'''רמב"ם''' (שבת כט ט-י) פוסק שמי שמעדיף פת על יין או שאין לו יין יכול לקדש על פת. מי שהתכוון לקדש על יין ושכח ונטל ידיו קודם הקידוש, מקדש על הפת ואינו מקדש על היין אחר שנטל ידיו לסעודה.

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-26T19:27:01Z

איש כלשהו: /* קידוש על פת */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
ב'''תלמוד בבלי''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%94_%D7%91 פסחים קה ב]) הובא שחכמים תקנו שאין לאכול אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש. ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 אורח חיים רעא ד]) הוסיף לדין זה גם איסור לשתות. ב'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא יג]) נראמר שכשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר.

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95_%D7%90 פסחים קו]) נאמר בשם רב שמי שיין חביב עליו יקדש על יין, ומי שפת חביבה עליו יקדש על פת.

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-26T19:14:54Z

איש כלשהו: /* קידוש על פת */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
ב'''תלמוד בבלי''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%94_%D7%91 פסחים קה ב]) הובא שחכמים תקנו שאין לאכול אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש. ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 אורח חיים רעא ד]) הוסיף לדין זה גם איסור לשתות. ב'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא יג]) נראמר שכשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר.

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95_%D7%90 פסחים קו]) אמר רב ברונא בשם רב שמי שיין חביב עליו יקדש על יין, ומי שפת חביבה עליו יקדש על פת.

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-25T19:56:56Z

איש כלשהו: /* אכילה ושתיה קודם קידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
ב'''תלמוד בבלי''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%94_%D7%91 פסחים קה ב]) הובא שחכמים תקנו שאין לאכול אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש. ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 אורח חיים רעא ד]) הוסיף לדין זה גם איסור לשתות. ב'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא יג]) נראמר שכשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר.

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-25T19:56:07Z

איש כלשהו: /* אכילה ושתיה קודם קידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
ב'''תלמוד בבלי''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%94_%D7%91 פסחים קה ב]) הובא שחכמים תקנו שאין לאכול אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש. ה'''שולחן ערוך''' הוסיף לדין זה גם איסור לשתות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 שולחן ערוך רעא ד]). ב'''משנה ברורה''' נראמר שכשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 משנה ברורה רע"א יג]).

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-25T19:55:11Z

איש כלשהו: /* אכילה ושתיה קודם קידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
ב'''תלמוד בבלי''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%94_%D7%91 פסחים קה ב]) הובא שחכמים תקנו שאין לאכול אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש. השולחן ערוך הוסיף לדין זה גם איסור לשתות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 '''שולחן ערוך''' רעא ד]). אך כשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 '''משנה ברורה''' רע"א יג]).

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-25T19:54:57Z

איש כלשהו: /* אכילה ושתיה קודם קידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
ב'''תלמוד בבלי''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%94_%D7%91 פסחים קה ב]) הובא שחכמים תקנו שאין לאכול אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש. השולחן ערוך הוסיף לדין זה גם איסור לשתות.([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 '''שולחן ערוך''' רעא ד]). אך כשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 '''משנה ברורה''' רע"א יג]).

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-25T19:54:11Z

איש כלשהו: /* אכילה ושתיה קודם קידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
ב'''תלמוד בבלי''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%94_%D7%91 פסחים קה ב]) הובא שחכמים תקנו שאין לאכול או לשתות אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 '''שולחן ערוך''' רעא ד]). אך כשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 '''משנה ברורה''' רע"א יג]).

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-25T19:53:57Z

איש כלשהו: /* אכילה ושתיה קודם קידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
בתלמוד בבלי ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%94_%D7%91 פסחים קה ב]) הובא שחכמים תקנו שאין לאכול או לשתות אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 '''שולחן ערוך''' רעא ד]). אך כשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 '''משנה ברורה''' רע"א יג]).

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-25T19:53:01Z

איש כלשהו: /* אכילה ושתיה קודם קידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
חכמים תקנו שאין לאכול או לשתות אפילו ב"טעימה" לפני הקידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 '''שולחן ערוך''' רעא ד]). אך כשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 '''משנה ברורה''' רע"א יג]).

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-25T19:51:57Z

איש כלשהו: /* אכילה ושתיה קודם קידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
חכמים תקנו שאין לאכול או לשתות לפני הקידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 '''שולחן ערוך''' רעא ד]). אך כשאינה להנאת האדם, כמו לשטוף את הפה במים או לבלוע תרופה מותר ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 '''משנה ברורה''' רע"א יג]).

איסור האכילה הוא רק כשיש לו במה לקדש, אך כשאין לו יין או לחם - יאכל בלא קידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A4%D7%98 '''משנה ברורה''' רפט י]).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-25T19:47:36Z

איש כלשהו: /* אכילה ושתיה קודם קידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
חכמים תקנו שאין לאכול או לשתות לפני הקידוש ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%93 '''שולחן ערוך''' רעא ד]).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-25T15:53:25Z

איש כלשהו: /* קידוש בבית הכנסת */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==
ההלכה נפסקה כשיטת שמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומקדשים בבית הכנסת בכדי להוציא את האורחים.

ה'''טור''' טען שכיום שאין אורחים, הברכה בקידוש כזה היא לבטלה, ולכן יש לבטל את מנהג הקידוש בבית הכנסת. לשיטת '''רבינו יונה''' ברכה זו אינה לבטלה, מפני שהכלל לפיו "אין קידוש אלא במקום סעודה" הוא רק מתקנת חכמים, והם הסמיכו תקנה זו עם הפסוק "וקראת לשבת עונג", אך עיקר הקידוש הוא מן התורה ולכן מקדשים בבית הכנסת כלי להוציא את האנשים שאינם יודעים לקדש. ה'''רן''' מוסיף וטוען שיש לקיים את מנהג הקידוש בבית הכנסת, כי אחרי שחכמים תקנו בשביל האורחים, לא מבטלים תקנות, כמו שלא מבטלים את חזרת הש"ץ ואת [[ברכת מעין שבע]].

לשיטת הרמ"א יש לעמוד בקידוש זה. ה'''משנה ברורה''' מביא ראשונים שכותבים שזה מועיל ל"עייפות הברכיים".

===האם מי שמקדש בבית הכנסת יכול לשתות מהיין===
ל'''רא"ש ועוד ראשונים''' מי שמקדש בבית הכנסת לא ישתה מהיין, כי זה לא קידוש במקום סעודה, אלא ייתן לתינוק. וגם לשיטה הסוברת שאין לתת לקטן אפילו איסור מדרבנן בידיים, כאן מותר כי יש שמתירים אם לגדול לשתות או שעדיף שהקטנים יעברו על איסור שתייה מאשר שהגדולים יעברו על איסור ברכה לבטלה. יש הסוברים שייתן רק לקטן שלא הגיע לחינוך, אולם למגן אברהם במקרה כזה הברכה תהיה לבטלה, ולכן לשיטתו ייתן דווקא לקטן שהגיע לגיל חינוך וכשיטת הגאון שלא אסרו דברים שהם "ריבוי" לקטן ומותר להאכים את הקטן לפני קידוש.

לדעת ה'''ר"ש מקוצי''' כששותה בקידוש זה לא נחשב ששותה קודם קידוש, אלא רק לפני שקיים את הדין של "קידוש במקום סעודה", ואת זה יכול לעשות.

'''רבי נטוראי''' סובר שאין בכלל צורך לשתות בקידוש, וכל מה ששותים זה "לרפואה", אז לשיטתו יקדש בבית הכנסת ולא ישתה, ואחר כך יקדש שוב בבית בשביל הדין של "קידוש במקום סעודה.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
חכמים תקנו שאין לאכול או לשתות לפני הקידוש (שולחן ערוך רעא ד).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-23T21:27:48Z

איש כלשהו: /* אכילה קודם קידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה ושתיה קודם קידוש==
חכמים תקנו שאין לאכול או לשתות לפני הקידוש (שולחן ערוך רעא ד).

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-23T21:22:36Z

איש כלשהו: /* האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש וכמה ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא יג) לכתכילה. ה'''לבוש''' (אורח חיים רעא יד) וה'''ט"ז''' (אורח חיים רעא יח) הסבירו את שיטה זו שזהו משום שחובת קידוש על היין נלמדה מאסמכתא. ה'''שו"ע הגר"ז''' (אורח חיים קצ ד) הסביר באופן שונה שהסיבה היא שקידוש על היין נלמד מ"זכרהו על היין", משם גם נלמד שצריך שהמקדש שמזכיר על היין ישתה ממנו. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ב'''שו"ת העמק שאלה''' (פרשת יתרו נד ד) כתב בפשיטות שהמקדש צריך לשתות רק מטעם "כבוד שבת".

ה'''דבר שמואל''' (אורח חיים רעא יג) טען שיכול להיות שמספיקה טעימה של "משהו".

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-23T21:11:15Z

איש כלשהו: /* האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. הוא הסביר שלפי הרמב"ם יש חילוק בין תפילה לקידוש, שבתפילה דין התשלומין הוא כשעבר זמנה, ולכן זה דווקא בשכח, אך קידוש זמנו כל השבת ולכן יכול להשלים גם במזיד.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' לכתכילה.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-23T21:08:50Z

איש כלשהו: /* האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. ה'''בית חדש''' (אורח חיים רעא ח) השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' לכתכילה.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-23T21:08:06Z

איש כלשהו: /* זמן הקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98_%D7%93 רמב"ם שבת כט ד]). ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם. הב"ח השווה לפי שיטת רב עמרם את דין קידוש לדין תפילה, שדווקא אם שכח ונאנס ולא התפלל יש לה תשלומין, אך אם הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין.

וה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' לכתכילה.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-09T20:22:50Z

איש כלשהו: /* זמן הקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה. ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם.

ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==קידוש בבית הכנסת==

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' לכתכילה.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-09T20:22:12Z

איש כלשהו:

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א. ברכות כ. פסחים קה. בבא בתרא צג||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רסט רעא רעב רעג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה. ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם.

ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' לכתכילה.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-09T20:20:14Z

איש כלשהו: /* מקור החיוב לקדש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב היא לכל הפוסקים מצווה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (משנה תורה זמנים שבת כט) בכדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש מדאורייתא מספיקה הזכרת שבחו של יום השבת והזכרת קידושו, ומה שמקדשים על הכוס הוא רק מדרבנן. ב'''מגן אברהם''' נאמר שלפי זה כבר בהזכרת קידוש היום בתפילה מקיימים את מצוות הקידוש מדאורייתא. הוא הביא ראיה לדברים אלו מדברי הגמרא שהסתפקה האם מי שהבדיל בתפילה חייב להבדיל גם על הכוס, ופשטה שזה כמו קידוש, שאף על פי שקידש בתפילה חייב לקדש שוב על הכוס. מזה הוכיח המגן אברהם שכבר בתפילה יוצאים ידי חובת קידוש.

לעומתו, שיטת '''רש"י''' (פסחים, קו, א) הקידוש על הכוס אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א). כשיטה זו סבורים פוסקים רבים. '''רבי עקיבא איגר''' הוכיח כשיטה זו מדברי ה'''ר"ן''' והרשב"א (על סוגיית נר חנוכה ונר ביתו). הוא הוכיח כך גם מה'''רא"ש''' (על פרק ערבי פסחים) שלדעתו אינו יוצא בתפילה, ואפילו בקידוש על הכוס שלא במקום סעודה אינו יוצא לשיטתו מן התורה. ה'''ביאור הלכה''' (רעה א ד"ה ועתה) תהה איך שיטה זו תסביר את דברי הגמרא בברכות ממנה הביא המגן אברהם ראיה, ואומר שלפי שיטתם ההסבר בגמרא יהיה "מה קידוש אף על פי שקידש בתפילה צריך לקדש על הכוס, מזה שכתוב "זכור" – זכרהו על היין (או על פת שמשמשת במקום יין) אף הבדלה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן למרות שהבדיל בתפילה יבדיך שוב על הכוס.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה. ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם.

ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' לכתכילה.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-09T19:44:35Z

איש כלשהו:

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה. ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם.

ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

== האם צריך שהמקדש עצמו ישתה את יין הקידוש ==
ב'''גמרא''' (פסחים קז) אמר רב הונא ש"המקדש וטעם מלא לוגמא יצא".

ה'''רא"ש''' (פסחים יח) הוסיף שגם אם המקדש עצמו לא טעם כלל מכוס הקידוש, אלא רק אחר טעם שיעור מלא לוגמא, יצאו. לעומתו, לשיטת ה'''מהר"ם חלאוה''' (וכך שיטת ה'''גאונים''') יש חיוב על ממקדש עצמו לשתות, וכך פסק ה'''שולחן ערוך''' לכתכילה.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-09T19:36:51Z

איש כלשהו: /* זמן הקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
עיקר חובת הקידוש מהתורה הינה בלילה. ישנה חובה נוספת מתקנת חכמים לקדש שוב ביום.

===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם.

ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-09T19:15:14Z

איש כלשהו: /* האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

לשיטת '''רב עמרם גאון''' (סידור רב עמרם גאון חלק ב אות טו) דין זה הוא רק במקרה שלא קידש בלילה מחמת אונס או שכחה, אך לפי שיטת ה'''רמב"ם''' (שבת כט ד) גם אם לא קידש בלילה במזיד הוא מחויב לקדש ביום. ה'''טור''' (אורח חיים רעא ח) פסק כשיטת הרמב"ם.

ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא ח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה. ה'''ב"ח''' (אורח חיים רעא ח) כותב כי בספק זה נחלקו רב עמרם גאון והרמב"ם, לדעת רב עמרם קידוש ביום הוא רק בגדר תשלומין ולכן חז"ל תקנו דין זה רק לאדם שלא קידש מחמת אונס, אבל לפי הרמב"ם השלמת הקידוש היא מעיקר הדין ולכן חייב לעשות אותו גם במזיד.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-09T19:07:10Z

איש כלשהו: /* זמן הקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא סח) פסק דין זה. ה'''מנחת חינוך''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=92&hilite= לא ט]) הסתפק האם מעיקר הדין זמן קידוש הוא גם ביום, אך לכתחילה יש להקדים ולקדש בלילה, ואילו אם לא קידש בלילה מקדש ביום, או שקידוש ביום במקרה שלא קידש בלילה אינו אלא בגדר תשלומים, כי עיקר זמן מצות קידוש הוא בליל שבת, וחכמים תקנו שיהיה אפשרות להשלים גם ביום. הנפקא מינה היא במי שהיה שוטה בליל שבת, והיה פטור מלקדש, ונתפקח ביום השבת, האם יתחייב לקדש ביום. לפי הצד שזמן הקידוש הוא גם ביום השבת, הרי הם חייבים בקידוש היום, שהרי בשעה זו הם בני חיובא. אך לפי הצד שזמן מצות קידוש הוא בלילה, והחיוב ביום הוא רק מחובת תשלומין, בלילה לא היו מחוייב כלל בקידוש, ולא יתחייב ביום להשלים חיובו מבלילה, כי לא היו חייב באותה שעה.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-09T18:52:52Z

איש כלשהו: /* האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

ה'''שולחן ערוך''' (אורח חיים רעא סח) פסק דין זה.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-09T18:52:06Z

איש כלשהו: /* זמן הקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
===האם כשלא קידש בלילה יכול להשלים ביום===
ב'''גמרא''' שאל רבינא את רב נחמן בר יצחק האם אפשר להשלים את קידוש הלילה ביום. הוא ענה לו שכשם ש{{ציטוטון|מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו}} כך {{ציטוטון|מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו|פסחים קה א}}.

===האם יש חיוב לקדש מיד===
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T14:00:43Z

איש כלשהו: /* טעם התקנה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' ([https://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=100b&format=pdf פסחים ק ב]) הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:56:23Z

איש כלשהו: /* קידוש במקום סעודה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם '''תוספות''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) '''רא"ש''' וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:55:29Z

איש כלשהו: /* האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם ב'''ציץ אליעזר''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:55:07Z

איש כלשהו: /* האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הייתה לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:53:13Z

איש כלשהו: /* האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
לפי השיטות שגבר כבר יצא ידי חובת קידוש בהזכרת שבת שבתפילת ערבית בבית הכנסת, האחרונים דנו בשאלה האם הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:45:34Z

איש כלשהו: /* חיוב קטים בקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטנים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:16:20Z

איש כלשהו: /* חיוב נשים בקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השולחן ערוך שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב '''אלכסנדרי זוסלין הכהן''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והצביעו על ההבדל בניהם: קריאת מגילה נעשית בציבור לעומת קידוש הנאמר ביחיד. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו שום הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:13:36Z

איש כלשהו: /* חיוב נשים בקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השלחן ערוך: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השו"ע שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והבחינו בין קידוש לקריאת מגילה משום שזו נעשית בציבור. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:12:58Z

איש כלשהו: /* חיוב נשים בקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השו"ע: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השו"ע שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והבחינו בין קידוש לקריאת מגילה משום שזו נעשית בציבור. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:11:36Z

איש כלשהו: /* חיוב נשים בקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירתה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). השולחן ערוך ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השו"ע: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השו"ע שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והבחינו בין קידוש לקריאת מגילה משום שזו נעשית בציבור. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:10:19Z

איש כלשהו: /* זמן הקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש בכניסת השבת מיד בהגיעו לביתו מבית הכנסת מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירה מחויבות גם בזכירה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). השולחן ערוך ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השו"ע: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השו"ע שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והבחינו בין קידוש לקריאת מגילה משום שזו נעשית בציבור. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:05:13Z

איש כלשהו: /* זמן הקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש מיד בהגיעו לביתו מפני שנאמר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" ועל זה אמרה הברייתא "זכרהו על היין בכניסתו".

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירה מחויבות גם בזכירה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). השולחן ערוך ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השו"ע: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השו"ע שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והבחינו בין קידוש לקריאת מגילה משום שזו נעשית בציבור. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-06T13:04:05Z

איש כלשהו: /* זמן הקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש מיד בהגיעו לביתו.

ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו מסכים המשנה ברורה שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) אמנם מותר לקדש גם כשעוד לא הגיע הלילה, אך אם כבר הגיע זמן חצי שעה קודם הלילה יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא ידי חובה בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז" כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירה מחויבות גם בזכירה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). השולחן ערוך ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השו"ע: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השו"ע שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והבחינו בין קידוש לקריאת מגילה משום שזו נעשית בציבור. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

כותל בחצר השותפים שנפל

2022-04-06T12:48:53Z

איש כלשהו: /* כותל בחצר השותפים שנפל */

{{מקורות||בבא בתרא ב א; ד א-ב|||הלכות שכנים ב יח||}}
כותל בחצר השותפים שנפל, יבאר הדין במקרה זה, שיטת תוספות והמחלוקת עם הרמב"ן, שיטת הר"י מיגש – ר"ח – הרי"ף והרמב"ם.
== כותל בחצר השותפים שנפל ==
'''המשנה''' ([http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=305&amud=3&fs=0 ב"ב ב א]) אומרת ששותפים שבנו כותל באמצע חצרם בכדי למנוע היזק ראיה, היות ובנו שניהם ביחד, לכן אם נפל הכותל – המקום שעליו עמד הכותל ואבני הכותל מתחלקים ביניהם בשווה.<br\>
בסוגיה נדון מה החידוש של המשנה ומה תוקפו של חידוש זה.

== הקדמה – דברי הגמרא ==

'''המשנה''' בתחילת מסכת בבא בתרא (דף ב ע"א) אומרת שבחצר ששני אנשים שותפים בה, אם אחד מהשותפים החליט לבנות כותל בינו לבין שותפו במטרה למנוע היזק ראייה – בונים את הכותל אף אם השותף השני לא מעוניין בכך. <br\>
דין נוסף שאומרת המשנה שאת הכותל המפריד בונים באמצע החצר, כך שכל שותף נותן מקום שווה משטחו למען בניית הכותל.

משני הדינים הללו מסיקה המשנה "לפיכך אם נפל הכותל – המקום והאבנים של שניהם" - אם נפל הכותל אז השותפים מתחלקים במקום שעליו עמד הכותל ובאבני הכותל.

בבקעה הדין קצת שונה כי בבקעה אי-אפשר לכפות את השני לבנות מחיצה היות ובקעה זה מקום שלא נהגו לגדור. אך גם בבקעה, אם שניהם הסכימו לעשות כותל בין שדותיהם בכדי למנוע היזק ראיה, ושמו היכר על הכותל, 'חזית', כדי לסמן ששניהם בנו יחד, לכן אם נפל הכותל – המקום והאבנים של שניהם.

'''הגמרא''' (ד ע"א) שואלת על הדין בחצר, שמה שהמשנה אמרה שהיות וכופים את השני לבנות לכן חולקים את הכותל במקרה שנפל– שזה פשיטא! <br\>
עונה הגמרא שהמשנה באה להשמיע לנו שאפילו במקרה שנפל כל הכותל לצד של אחד השותפים או שאחד השותפים פינה את האבנים לרשותו, גם במקרה כזה חולקים, ומוציאים מהשותף את האבנים שברשותו.

בהמשך שואלת '''הגמרא''' (ד ע"ב) לגבי בקעה – מדוע אם שניהם בנו בהסכמה משותפת הם צריכים לעשות חזית משני צדדי הכותל? הרי מספיק שלא יעשו חזית כלל וזה סימן שבנו שניהם! <br\>
עונה הגמרא שהחזית נצרכת למקרה שאחד יקדים ויעשה חזית מצדו ויטען שבנה את הכותל לבדו, לכן מראש אמרה המשנה שיעשו חזית משני הצדדים, ובכך מנעה כל אפשרות של אחד מהשותפים לרמות, כי גם אם יסיר את החזית מאחד הצדדים הדבר יהיה ניכר.

== שיטת הראשונים ==

'''הראשונים''' ( '''רש"י''' ד ע"א ד"ה "פשיטא", '''רמב"ן ורשב"א''' ב ע"א ד"ה "לפיכך") מסבירים את שאלת הגמרא 'פשיטא' באופן שונה מהסברה כפי שמופיעה במקומות אחרים בש"ס. <br\>
פה אין הכוונה שדין זה פשוט והמשנה לא הייתה צריכה לומר אותו, אלא הכוונה שגם לולא דין המשנה שאפשר לכפות את הבניה על השותף השני, היינו חולקים את האבנים ביניהם במקרה שנפלו בצורה שווה בין שני השותפים, וא"כ לא מובן מדוע המשנה נקטה בלשון של 'לפיכך', שלכאורה אומר שהדין נגזר משני דיניה הקודמים של המשנה- שבונים את הכותל באמצע ואפשר לכפות על בנייתו.

לפי הסבר זה לשאלה, עונה הגמ' שהמשנה נקטה בלשון זו למקרה שהכותל נפל כולו לרשותו של אחד מהשותפים שהו"א שנשאיר את האבנים אצלו היות והם ברשותו, קמ"ל שהיות והשותפים יכולים לכפות אחד את השני על בניית הכותל, לכן אנן סהדי שכך עשו ושניהם בנו יחד את הכותל ולכך אף שנפל לחלקו של אחד - מוציאים ממנו וחולקים.

בעצם הטענה של המחזיק היא טענה טובה, אך יש כנגדה טענה חזקה יותר של אנן סהדי שהוא לא בנה לבד ולכן מוציאים ממנו.

לגבי שאלת הגמרא בדף ד ע"ב מדוע צריך בבקעה חזית משני הצדדים ואין להסתפק בכותל ללא חזית בתור סימן לבנייה משותפת של הכותל, מעירים '''הראשונים''' ('''רש"י''' ד ע"ב ד"ה "ולא יעשו" '''רשב"א''' ד"ה "ולא יעשה") שבאמת כותל ללא חזית זה ראיה טובה לכך ששניהם בנו את הכותל, עובדה שהגמ' מעלה אפשרות שלא יעשו חזית כלל ובכל זאת יחלקו את האבנים אף שהכל נפל לצד אחד, אלא הסיבה שצריך לעשות חזית משני הצדדים זה רק משום חשש של רמאות.

לפי שתי הגמרות הללו רואים שאדם שנפל הכותל לרשותו הוא מוחזק באבנים וכדי להוציא ממנו צריך ראיה ששניהם בנו יחד את הכותל. ראיה זו יכולה להיות או הדין של 'לפיכך' בחצר או כותל ללא חזית בבקעה (לולא שהיה בעיה של רמאים שכעת נצרכת חזית כדי להוציא).

=== העמקה בדבריהם – תפיסה בספק ===

מדוע צריך ראיה כדי להוציא מהמחזיק?

בשיטת '''הרמב"ן''' אפשר לומר שזה הרמב"ן לשיטתו בסוגיית 'תקפו כהן' ('''ב"מ''' ו ע"א. '''רמב"ן''' שם בתוך ד"ה "אביי אמר"-"וכן בדין המטלטלין... קרנין ליה", "אבל בממון המוטל בספק... תיקו שבתלמוד") שתפיסה של אחד משני הצדדים בדבר שהתעורר לגביו ספק למי הוא שייך מועילה לאחר שנולד הספק. אך אצלנו תפיסה זו לא מועילה מול דין ה'לפיכך' של המשנה, והראיה של אנן סהדי שבנו את הכותל ביחד היות והייתה לו אפשרות לכפות את השני לבנות עמו היא חזקה יותר מתפיסתו ולכן מוציאים ממנו.

'''לרשב"א''' צריך ראיה להוציא מהמחזיק לא בגלל שתפיסה לאחר שנולד הספק מועילה, כי לשיטתו אם תפס מפקינן מיניה, אלא בגלל שבכותל זה נחשב תפיסה לפני שנולד הספק, ותפיסה לפני שנולד הספק מועילה כי 'סוף דינא כתחילת דינא' (הרשב"א ד ע"א ד"ה "לא צריכא"). <br\>
['''הרשב"א''' (שם בד"ה "לא צריכא"-"ואכתי קשיא לי") ממשיך להקשות שעדיין בלי ה'לפיכך' הייתי יודע שחולקים שהרי המקום שייך לשניהם ולכן גם האבנים שבו מוחזקים לשניהם ולכן זה כמו שנפל חפץ מחצר של ראובן לחצר של שמעון שאין לשמעון בעלות עליהם! עונה הרשב"א שגם המקום לא בברור שייך לו שיהיה לו חזקה באבנים, אלא זה שלו רק בגלל ספק].

סוגייתנו היא מקור מיוחד לדעת הרמב"ן שרואים שלא הפריע לו שלגמרא הייתה הו"א שאם הכל יפול לצד אחד הוא יהיה מוחזק בזה אף שהכותל הוא בספק וזה תפיסה לאחר הספק, כי לדעת הרמב"ן באמת תפיסה לאחר הספק היא מועילה. <br\>
רק '''הרשב"א''' (ד ע"א בד"ה "לא צריכא"-"ואיכא למידק") התעורר לשאול על כך מדוע שיהיה מוחזק, והיה מוכרח לחלק בין סוגיית "תקפה אחד בפנינו" ('''ב"מ''' ז ע"א) ששם אמרנו שדבר שהיה בספק ואחד תקף אז מוציאים ממנו, לעומת המקרה שלנו שהוא תקף דבר שבספק ויש הו"א שישאר אצלו, והיה מוכרח הרשב"א לומר שפה זה תפיסה לפני שנולד הספק.

== שיטת תוס' ==

'''תוס'''' (ב ע"א ד"ה "לפיכך") שואל על המשנה, מדוע היא צריכה לומר שבגלל הדין של הכפייה חולקים את אבני הכותל שנפל? הלא גם בלי דין זה היינו חולקים משום שאין חזית לכותל, והרי לגבי בקעה הגמרא בדף ד ע"ב הציעה לא לעשות חזית לכותל ובכ"ז אם הכותל יפול הם יחלקו, גם אם הכל נפל לרשות של אחד השותפים [כי אם הדין היה שמי שנפל לרשותו זוכה אז ברור למה צריך לעשות חזית] לכן מוכח שגם בלי חזית חולקים ולא צריך את הדין של 'לפיכך'!<br\>
עונה תוס' שזאת בדיוק שאלת הגמרא בדף ד ע"א- ''פשיטא'': גם בלי דין המשנה שהם כופים אחד על השני את הבנייה היינו חולקים את האבנים אף שנפלו לרשות של אחד מהם. ועונה הגמרא לפי תוס' שהו"א שאם האבנים יפלו לרשות של אחד מהם, וישהו אצלו הרבה זמן עד שיוכל לטעון שהוא בנה את הכותל לבד, מיגו שיכול לומר 'לקחתים' אז נאמין לו (אם האבנים שהו אצלו מעט זמן אין לו מיגו כי שותפים לא קפדי הדדי וזה שזה אצלו זה לא ראיה שקנה אותם) לכן יש לנו את דין המשנה של 'לפיכך' שאנן סהדי שלא בנה אחד לבדו ולכן נוציא ממנו, אף שיש לו מיגו.

משמע מתוס' שתפיסה בספק לא מועילה, שהרי תוס' העמיד את הגמרא בדף ד ע"ב שזה שאין חזית זה לא ראיה ששניהם עשו את הכותל, אלא זה רק חוסר ראיה שאחד לבדו בנה, והכותל עצמו בספק. ולכן בניגוד למחליף פרה בחמור ('''ב"מ''' ק ע"א) ולא ידוע ברשות מי הפרה ילדה ששם אומרים 'המוציא מחברו עליו הראיה', בכותל הדין הוא 'יחלוקו' משום ששם הדין היה מבורר מתחילה ברשות מי הפרה וברשות אחד מהם נולד הספק, אך בכותל מתחילה הוא בספק שהרי אין לאחד מהם חזקה יותר מלשני, וגם אם היו באים לחלוק אותו כשעודו עומד הם היו חולקים מספק, לכן גם כשנפל יש חלוקה מספק. וגם אם הכל נפל לרשות של אחד מהם, כלומר הוא תפס בספק, אז מוציאים ממנו וחולקים, כי תפיסה בספק לא מועילה. <br\>
ובאמת מובן למה תפיסה בספק לא מועילה: ברור לנו איך האבנים הגיעו לרשותו, ולפני זה היה הדין שיחלקו ועכשיו אף שהכל נפל לרשות של אחד מהם זה לא מוכיח שזה באמת שלו.<br\>
אמנם הוא יכול לתפוס בספק אם יהיה לו מיגו, כמו שמציע תוס' במקרה שהאבנים שהו ברשותו הרבה זמן, שיכול לטעון שבנה לבד את הכותל מיגו שהיה טוען על האבנים שקנה אותם. אבל ה'אנן סהדי' של המשנה שהם בנו שניהם את הכותל חזק מהמיגו שלו. <br\>
ובאמת, במקום שלא יהיה אנן סהדי, כמו בבקעה שאין דין כפיה ולכן לא ברור שבנו שניהם, אז יש לו מיגו שהוא לבדו בנה שהיה יכול לטעון לקחתים, ולכן זה ישאר אצלו.

שיטת תוס' קשה בפשט הגמרא משני פנים: לא הוזכר בשאלת ה'פשיטא' שמדובר שהכל נפל לצד אחד, ולפי תוס' הפשיטא זה על מקרה שהכל נפל לצד אחד ומוציאים ממנו כי תפס בספק. וקשה עוד יותר, שלא הוזכר בתשובת הגמרא, ב'מהו דתימא', שזה שהה ברשותו הרבה עד שיש לו מיגו.

אבל גם אם נסביר כשיטת רש"י, שבהו"א מדובר שהאבנים נפלו בדיוק חצי-חצי, זה קשה לומר שזאת ההו"א, ויותר מסתדר תוס' שלא משנה איך נפל אין לאף אחד חזקה כי תפיסה לאחר הספק לא מועילה. <br\>
וכך באמת שואל '''הרשב"א''' (ד ע"א בד"ה "לא צריכא"-"והא דאקשינן...") על רש"י, שבאמת לא מסתבר לומר שנפל בדיוק חצי-חצי, ואומר שאה"נ ורק בא להשמיע לנו את הדין בדרך של קושיא ותירוץ שאף שאחד טוען שהם ברשותו והם שלו, לא שומעים לו כי אנן סהדי שבנו שניהם.

דברים אלו של התוס' דומים למה שראינו ברשב"א, שתפיסה לפני שנולד הספק מועילה, אך לאחר שנולד הספק התפיסה לא תועיל. התוס' והרשב"א רק חולקים מתי נולד הספק, כשלדעת התוס' הספק בכותל נולד ברגע בנייתו ולכן תפיסה בכותל לעולם לא תועיל.

תוס' מוכרח לומר שהספק נולד בבניית הכותל כי הוא שואל (ב ע"א ד"ה "לפיכך") מדוע הדין בכותל הוא לא 'כל דאלים גבר' ועונה שבכותל יש דררא דממונא ולכן אי-אפשר לעשות כדא"ג, וכדי לומר שיש דררא דממונא צריך לומר שהכותל הוא בספק.

=== שאלת הקצות על תוס' ===

דברים אלו צריכים ביאור, שהרי '''התוס' בב"מ''' (ב ע"א ד"ה "ויחלוקו") לגבי שניים אחוזים בטלית שואל אותה שאלה ולא עונה שבטלית יש דררא דממונא אלא שבטלית הם אחוזים בה ולכן צריך לחלוק ולא לעשות כדא"ג.<br\>
ושואל '''קצות החושן''' (קנ"ז ס"ק ג) שלדעת התוס' דררא דממונא זה מצב שיש לב"ד ספק אמיתי גם ללא טענותיהם, ובטלית ובכותל כל הספק זה רק בגלל טענותיהם, ומדוע התוס' אומר שבכותל זה דררא דממונא? היה לתוס' לומר כמו שתירץ בב"מ שפה הם נחשבים מוחזקים כי הם בצדדי הכותל! <br\>
הקצות נשאר בצ"ע. <br\>
אפשר לענות על שאלתו שבטלית אין משהו שקושר את הטוען לטלית, אלא רק טענותיו. לעומת זאת בכותל ההיזק ראיה קושר את הטוען לכותל כי יש לו סיבה טובה מדוע הוא בנה את הכותל – שהרי הם שותפים ויש ביניהם היזק ראיה.

== ביאור מחלוקת תוס'-רמב"ן ==

'''הגמרא בכתובות''' (כ ע"א) מביאה מקרה של 'תרי ותרי' – שטר שחתומים עליו שני עדים, ובאים שני עדים נוספים ואומרים שהעדים החתומים על השטר פסולים. אומרת הגמרא לפי '''רש"י''' (ד"ה "ואוקי ממונא") שלא גובים ע"פ השטר אלא שומרים אותו למקרה שאם אחד יתפוס אי-אפשר יהיה להוציא ממנו כי יש בידו את השטר.<br\>
'''תוס'''' (ד"ה "ואוקי ממונא") מקשה על כך מדין ''תקפו כהן מוציאים ממנו" (ו ע"ב) כלומר, תפיסה בספק לא מועילה, וא"כ גם כשתפס ויש בידו שטר נוציא ממנו! ענה תוס' שבמקרה בכתובות זה מועיל כי הוא טוען ברי.

שואל '''קונטרס הספקות''' (כלל ב' אות ז') על תוס' – איך תפיסה בברי מועילה, והרי בכותל ראינו שהוא תופס וטוען ברי שבנה את הכותל לבד, ובכל זאת אומר תוס' שמוציאים ממנו! <br\>
עונה קונה"ס שיש לחלק בין תפיסה מאדם אחד שמחזיק מדין המוציא-מחברו-עליו-הראיה, לבין תוקף משהו שהוא בדין 'יחלוקו': אם תפס מאחד זה מועיל, אבל ממצב של יחלוקו התפיסה לא מועילה.

'''הרמב"ן''' (ב"מ ו ע"א ד"ה "אביי אמר") אומר בדיוק הפוך: תפיסה ממצב של יחלוקו תועיל, אבל שתקף מאחד לא יועיל אפילו שטוען ברי, הראיה שבתרי ותרי הרמב"ן לא תירץ כתוס' אלא אמר (שם "...אבל י"ל") שתרי ותרי זה דאורייתא ותקיפה לא תועיל בדין דאורייתא.

כלומר יש פה מחלוקת כפולה: בתקיפה מאדם אחד לרמב"ן זה לעולם לא מועיל אפילו שטוען ברי ולתוס' בברי זה מועיל, ותקיפה ממצב של יחלוקו לדעת הרמב"ן מועיל אפילו בלי ברי ולדעת תוס' לא מועיל אפילו עם ברי.

אפשר להבין את סברת מחלוקתם באופן הבא: תוס' והרמב"ן חלקו מה הכוח של חזקה, האם היא ראיה חיובית או ראיה שלילית. כלומר האם המע"ה יוצר מצב של הסתלקות של ב"ד מן הדין או שזו הכרעה של ב"ד שאי-אפשר להוציא מאדם שמוחזק. <br\>
תוס' אומר שב"ד הסתלק ולכן אם השארנו את זה אצל אדם א' זה בגלל שלא היה לנו ראיות מה לעשות ולכן ב"ד הקפיא את המצב והסתלק, לכן אדם שני שבא עם ברי ויתפוס אז עדיין ב"ד לא יתערב ויישאר אצלו. אבל אם ב"ד עשה יחלוקו, זה גם מחוסר ידיעה של ב"ד, אבל ב"ד התערב והכריע לחלק ולכן א"א להתערב אחרי שב"ד התערב, לולא שיש לנו ראיה להוציא ממה שב"ד קבע. <br\>
לדעת הרמב"ן זה בדיוק הפוך: המע"ה זה הכרעה שמי שמחזיק זה נשאר אצלו אפילו שאין לו ראיה שישאר אצלו, אבל כך ב"ד קבע וא"א שאדם יבוא ויתערב. אבל ביחלוקו ב"ד לא פסק מתוך וודאות אלא מתוך פשרה ועדיף וודאות של אחד שתופס ומוחזק וזה ודאות שזה שלו.

כלומר לפי שניהם יחלוקו זה פשרה, השאלה אם מוחזק עדיף על זה (רמב"ן) או לא (תוס').

יש שאלה על הרמב"ן משניים אוחזים בטלית שהתקיפה לא מועילה, אף שזה מצב של יחלוקו, ולפי דברינו בתקיפה מיחלוקו אומר הרמב"ן שלא מוציאים ממנו. צריך לתרץ ולומר לדעת הרמב"ן שבטלית זה נחשב כאילו כל אחד מחזיק חצי ממש ולא מדין ספק, ואז ברור שא"א להוציא ע"י המע"ה.

== שיטת הר"י מיגש – ר"ח – הרי"ף ==

עד כה ראינו שכל הראשונים מסבירים את שאלת הגמרא 'פשיטא' לא כדרך כל פשיטא בגמרא, אלא אומרים שגם לולא דין המשנה היינו חולקים.

'''הר"י מיגש''' (ד ע"א ד"ה "לפיכך") מסביר את שאלת הגמרא 'פשיטא' כמו שאנחנו רגילים: ברור שאם כופין זא"ז לבנות את הכותל אז אם נפל הכותל אז חולקים. כלומר אם האבנים נפלו באופן שווה והמשנה אומרת שכופין זא"ז לבנות אז יחלקו את האבנים!

עונה הגמרא לפי הר"י מיגש שאם כל האבנים נפלו לחצר של אחד מהם או שה
וא פינה לרשותו וטוען שהכל שלו, אז אפילו 'אנן סהדי' שהם בנו ביחד את הכותל לא יועיל כנגד התפיסה שלו. לכן זה לא כזה פשיטא שחולקים, אלא קמ"ל ששותפים לא קפדי הדדי ואין לאחד מהם חזקה.
לפי הר"י מיגש רואים דבר שלא ראינו בראשונים עד עכשיו. לפי דבריו ה'אנן סהדי' של המשנה הוא חלש ולא ראיה כ"כ טובה, ולכן אם אחד יהיה מוחזק באבנים אין לנו ראיה טובה להוציא ממנו, ללא הדין שאין מוחזקות בשותפים היות והם לא קפדי הדדי.

עדיין קשה על הר"י מיגש: מי אמר שהם שותפים בכותל? אם נאמר ש'שותפים לא קפדי הדדי' זה לאו דווקא שותפים אלא גם שכנים, או שנאמר שלא צריך שיהיו שותפים דווקא בכותל אלא גם בדברים אחרים אז מובן מדוע אין לו חזקה. אבל אם נאמר שדווקא שותפים בכותל לא קפדי הדדי יהיה קשה.

כדי לענות על כך נביא קודם את דברי הרמב"ם שהוא שיטה נוספת בסוגיה.

== שיטת הרמב"ם ==

'''הרמב"ם''' (הלכות שכנים פרק ב הלכה יח) כותב את דין ה'לפיכך' של המשנה באופן קצת אחר. הוא אומר "''והואיל ומקום הכותל משל שניהם, אם נפל הכותל הרי המקום והאבנים של שניהם''". כלומר הם חולקים את הכותל שנפל לא בגלל שכופין זא"ז לבנות ואנן סהדי שבנו יחד, אלא בגלל שכל אחד נתן משטחו אז ברור שהאבנים של שניהם.

לדעת הרמב"ם, ה'אנן סהדי' לא יכול להועיל כדי להוציא את האבנים מהמוחזק, כמו שראינו בר"י מיגש, אלא אנחנו מוכרחים, לדעת הרמב"ם, להיעזר ב'אנן סהדי' שיש על מקום הכותל כדי להוציא את האבנים.

הדבר צריך ביאור. הרי לחזקה שיש על המקום הגענו רק בגלל 'אנן סהדי', דבר שלא מועיל ישירות להוציא את האבנים, אז למה שבאופן עקיף הוא יצליח להוציא את האבנים? כך מתקשה '''ר"ש רוזובסקי''' (שיעורי ר' שמואל אות א-ג).

לכן צריך לומר שיש הבדל בין מוחזקות של 'אנן סהדי' שכל מטרתה זה לברר מה היה, לעומת מוחזקות שהוא מצביע מה יש כעת במציאות. לומר שפעם הם בנו את האבנים ביחד זה לא טענה טובה כדי להוציא ממוחזקת, אבל לאחר שביררנו שהמקום הוא משותף לשניהם, זה כעת יוצר מוחזקות על האבנים כי כעת במציאות האבנים הם בשטח שלו וזה מוחזק.

כך גם נסביר את הר"י מיגש: "שותפים לא קפדי הדדי" זה לא ראיה טובה שעוזרת לנו להוציא ממוחזק כי הראיה היא חלשה היות ויכול להיות שהשותפים מקפידים והשני כן מוחזק, אלא רק בירור, מעין 'אנן סהדי', שבא לומר שמי שהאבנים ברשותו לא מוחזק, לא מתחילה פה בכלל המוחזקות.

כלומר, 'לפיכך' בא לומר שאין בכלל חזקה (לפי הר"י מיגש) או שזה יוצר מוחזקות במקום (לפי הרמב"ם).

[[קטגוריה:שותפים]]
[[קטגוריה:שכנים]]
[[קטגוריה:חזקת מיטלטלין]]
[[קטגוריה:בבא בתרא ב.]]
[[קטגוריה:בבא בתרא ד.]]
[[קטגוריה:בבא בתרא ד:]]
[[קטגוריה:שכנים פרק ב]]
[[קטגוריה:חושן משפט סימן קנז]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-03T19:38:17Z

איש כלשהו: /* קידוש על חמר מדינה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש מיד בהגיעו לביתו. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו המשנה ברורה טוען שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש מזמן חצי שעה קודם הלילה, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירה מחויבות גם בזכירה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). השולחן ערוך ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השו"ע: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השו"ע שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והבחינו בין קידוש לקריאת מגילה משום שזו נעשית בציבור. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]
[[קטגוריה:יום טוב]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-03T19:37:23Z

איש כלשהו: /* קידוש על חמר מדינה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש מיד בהגיעו לביתו. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו המשנה ברורה טוען שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש מזמן חצי שעה קודם הלילה, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירה מחויבות גם בזכירה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). השולחן ערוך ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השו"ע: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השו"ע שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והבחינו בין קידוש לקריאת מגילה משום שזו נעשית בציבור. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

[[קטגוריה:שבת]]

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-03T19:35:02Z

איש כלשהו: /* קידוש במקום סעודה */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש מיד בהגיעו לביתו. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו המשנה ברורה טוען שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש מזמן חצי שעה קודם הלילה, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירה מחויבות גם בזכירה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). השולחן ערוך ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השו"ע: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השו"ע שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והבחינו בין קידוש לקריאת מגילה משום שזו נעשית בציבור. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

==אכילה קודם קידוש==

==קידוש על פת==

==באיזה יין מקדשים==
===קידוש על חמר מדינה===

חובת קידוש בשבת ויום טוב

2022-04-03T19:31:11Z

איש כלשהו: /* זמן הקידוש */

{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות|שמות כ, ז|פסחים קו, א||רמב"ם זמנים שבת, כט|אורח חיים רע א-ג}}
מקור וטעם לחיוב הקידוש בשבת, חשיבותו ובמה מקדשים.

==מקור החיוב לקדש==
מצוות הקידוש בשבת וביום טוב הינה מן התורה. חובה זאת נלמדת לשיטתו מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז) שמשם נלמדת נלמדת מצוות "קידוש השבת בדברים".

לפי שיטת רש"י הקידוש על היין אף הוא מן התורה, וכפי שהתלמוד בבלי לומד מפסוק זה "זוכרהו על היין" (פסחים, קו, א)

לשיטת הרמב"ם (זמנים שבת, כט) הקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

==זמן הקידוש==
ב'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]), ב'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9B%D7%98 שבת פרק כט]) וב'''רא"ש''' (ברכות נז) נאמר כי יש למהר ולקדש מיד בהגיעו לביתו. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 רעא א]) מביא בשם ה'''מ"א''' כי כשאינו תאב לאכול, ימתין עם הקידוש עד שירעב, מפני שידי חובת קידוש מדאורייתא יצא לפי שיטת הרמב"ם כבר בקידוש שבתפילה. אמנם במקרה שאיחור הקידוש יוצר בעיות של שלום בית או כשיש אורחים שמוטלים עליו המשנה ברורה טוען שיקדש מיד ולא יעכב אותם רק בשביל מצווה מן המובחר.

לשיטת ה'''ט"ז''' יש לקדש מיד כשחוזרים מבית הכנסת אפילו אם עדיין לא הגיע הלילה. אולם לפי שיטת ה'''מ"א''' (סימן רסז) יש להחמיר ולא להתחיל בקידוש מזמן חצי שעה קודם הלילה, כי לשיטת חלק מהפוסקים לא יצא בקריאת שמע שקרא בבית הכנסת, וכשהגיע זמן של חצי שעה קודם השקיעה הוא כבר חייב לקרוא קריאת שמע, אז במקרה כזה יחכה לזמן קריאת שמע ואז יקרא קריאת שמע ויקדש.

הביאור הלכה טען "לולי דברי הט"ז כי דברי הטור שיש לקדש מיד זה אך ורק במקרה שהגיע זמן הלילה ויש חובת קידוש, ואז "זוכרהו על היין" משמש מיד כשנתקדש היום, אך לפני זמן זה אף אל פי שמותר לקדש אין חובה להזדרז.

==חובת נשים וקטנים בקידוש==
===חיוב נשים בקידוש ===
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%91 ברכות כ ב]) נכתב שנשים חייבות בקידוש אף על פי שהקידוש הוא ממצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות בהם. המקור לחיוב נשים בקידוש הוא מאמר הפסוקים "זכור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94_%D7%99%D7%90 דברים ה, יא]) ו"שמור" ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%96 שמות כ, ז]) הוקש זכור לשמור, ומכיוון שהנשים מחויבות בשמירה מחויבות גם בזכירה, כלומר בקידוש.

ה'''גאונים''' ([https://www.daat.ac.il/daat/vl/sheilta/sheilta01.pdf שאילתות דרב אחאי, יתרו, שאילתא נד]. [https://www.sefaria.org.il/sheets/114828?lang=he ספר הלכות גדולות, ב, הלכות קידוש והבדלה, עמוד ק]) הביאו את דברי הגמרא בברכות לגבי חיוב נשים בקידוש ואף הרחיבו את דין זה והתירו לנשים להוציא בקידוש את הגברים השומעים. אולם, '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=238&hilite= ספר העתים, קנו]) סייג את ההיתר להוציא גברים וקבע שזהו דבר מגונה.

את דין הגמרא בברכות לפיו נשים חייבות בקידוש פסקו כל הפוסקים, כולל ה'''רמב"ם''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%91_%D7%92 משנה תורה, הלכות עבודה זרה יב ג]) וה'''טור''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא]). השולחן ערוך ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) הלך בעקבות הגאונים והרחיב דין זה. הוא כתב שנשים מוציאות את האנשים כי הן חייבות מן התורה בדיוק כמו הגברים. ה'''ב"ח''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) דן בסתירה בין פסיקות השו"ע: בעניין קריאת מגילה, אחרי שקבע השו"ע שנשים יכולות לקרוא לגברים, הביא השולחן ערוך דעה נוספת, שנשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובתם. לעומת זאת, כאן, לעניין קידוש, לא סייג השולחן ערוך את פסיקתו כי נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם. מכורח שאלה זו הב"ח מחמיר בקידוש כמו במגילה וקובע שנשים אינן מוציאות את הגברים ידי חובת קידוש. אמנם, כבר הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8844&st=&pgnum=310&hilite= ספר האגודה סוכה לב]) השווה את חובת הקידוש לקריאת מגילה וטען כי בשניהם נשים אינם יכולות להוציא אחרים.

ה'''מ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא, ב]) וה'''ערוך השולחן''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ה]) השיבו על שאלת הב"ח והבחינו בין קידוש לקריאת מגילה משום שזו נעשית בציבור. ה'''ט"ז''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%22%D7%96_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90 אורח חיים רעא ב]) הגן על פסיקת השולחן ערוך מסיבה אחרת, הוא טען כי ההבדל בין חובת קידוש לקריאת המגילה הוא שבמגילה קיימות דעות האוסרות על נשים לברך את ברכת "על מקרא מגילה" ומתירות להם לברך אך ורק "על משמע מגילה", מסיבה זו אינן יכולות להוציא את הגברים, זאת לעומת קידוש שלא קיים בו הבדל בין נשים לגברים.

ה'''גר"א''' פסק כשיטת השולחן ערוך. אמנם ה'''שער הציון''' מביא את ה'''מרש"ל''' וה'''ב"ח''' שמחמירים בכך. ה'''משנה ברורה''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A2%D7%90_%D7%91 אורח חיים רעא ב]) מחמיר שעל כל פנים לא תוציא אנשים שאינם מבני ביתה כי זילא מילתא.

===חיוב קטים בקידוש===
הראשון שהתייחס לדיון האם קטנים חייבים בקידוש הוא '''רבי שמואל הנגיד''' (הובא ב: [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9385&st=&pgnum=239&hilite= ספר העתים קנה]) שכתב כי קטן כיון שאינו מחויב בקידוש אינו מוציא אחרים ידי חובתם.

לשיטת ה'''דרך חיים''' קטן שלא התפלל עדיין והגיע לגיל חינוך יכול להוציא גדול. אולם כשהתפלל, זה תרי דרבנן ולא מוציא. המשנה ברורה מפקפק בכך וטוען כי יש להימנע מלצאת ידי חובה על ידי קטן.

===האם גבר שיצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת יכול להוציא את בני ביתו===
האחרונים דנו בשאלה האם לפי השיטות שגבר יצא ידי חובת קידוש בבית הכנסת, הוא יכול להוציא את בני ביתו. הראשון שהעלה סוגיה זו הוא הוא '''רבי יחזקאל לנדאו''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%93%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%91%D7%91%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%A2%D7%90 דגול מרבבה על מגן אברהם רעא]). הוא הסתפק וטען כי המקרה כאן שונה משאר הברכות שבהם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שלא יצאו מפני שבחיוב שאר ברכות מי שיצא מוציא מטעם ערבות, ש"כל ישראל ערבים זה לזה", אך במקרה הנוכחי יש להסתפק האם נשים הם בכלל הערבות או שהאנשים שקבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל לא קבלו גם בשביל הנשים. המקור לכך שרק הגברים היו בדין ערבות הוא ה'''רא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%22%D7%A9/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92 ברכות ג יג]) שכתב כך בנוגע לברכת המזון.

'''רבי עקיבא איגר''' חלק על ה'''דגול מרבבה''' וכתב שאין חילוק בין אנשים לנשים לעניין ערבות וכל כוונת הרא"ש הוא לומר שמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים. לפי שיטתו בין איש ובין אישה יכולים לחזור על הקידוש כדי להוציא בן או בת, כיון ששניהם מחויבים באותה מידה ולכן ערבים לאחרים. כך כתב גם בציץ אליעזר ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14511&st=&pgnum=108&hilite= יב לז]).

==קידוש במקום סעודה==
ב'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב]) נחלקו האמוראים האם יש חיוב לערוך את הקידוש אך ורק במקום סעודה. רב אמר כי אין צורך בכך ואפשר לקדש אף בבית הכנסת, אך שמואל פסק כי יש לערוך קידוש אך ורק במקום אכילת הסעודה. הראשונים פסקו את שיטת שמואל להלכה משום שכך סברו גם רב הונא ורבה בהמשך הסוגיא, וביניהם תוספות ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7_%D7%91 פסחים ק ב ד"ה ידי]) רא"ש וראשונים נוספים.

===טעם התקנה===
ה'''רשב"ם''' הביא שתי סיבות מדוע יש לקדש דווקא במקום הסעודה. הסיבה הראשונה היא מדרש פסוקי התורה. נאמר בנביא ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A0%D7%97_%D7%99%D7%92 ישעיה נח יג]) "וקראת לשבת עונג", ודרשו חז"ל שבמקום שאתה קורא בישיבה, כלומר קרייה של ברכות הקידוש, שם תהא עונג, כלומר סעודה. לפי הסיבה השנייה המובאת ברשב"ם תקנת קידוש במקום סעודה היא מסברת חז"ל, שמכך שהתורה קבעה קידוש על היין, מן הסתם הוקבע כך על היין שבשעת סעודה הוקבע שהוא יין חשוב.
הר"ן (פסחים) הביא את הטעם הראשון של הרשב"ם בשם רב אחא.

===מהי הסעודה===
לשיטת ה'''ריא"ז''' (מובאת בשלטי הגיבורים) התוס' (ד"ה טעימו) והרא"ש הסעודה שנצרכת בקידוש הינה אפילו סעודת עראי, מכיוון שכל סעודת שבת חשובה היא. כלומר: חשיבותה של השבת הופכת כל סעודה הנאכלת לגדר של סעודת קבע, אפילו אכילת פירות. דעה זו מסתדרת אך ורק עם ההסבר הראשון של הרשב"ם שלפיה הצורך הוא בעונג וסעודת עראי מספקת צורך זה, אך לפי ההסבר השני סעודת ארעי של מיני מגדים אינה יכולה להקנות חשיבות ליין.

לשיטת ה'''גאונים''' (תשובת רבי נטוראי גאון) טעימה בלבד אינה מספקת כדי לקיים את מצוות קידוש במקום סעודה, ויש צורך בפת דווקא. יש שהוסיפו שאף שתית רביעית יין מועילה לקביעות סעודה (הגהות מיימוניות פרק כט הלכה י אות פ בשם הר"מ. בתוך שיטה זו נחלקו האחרונים האם יש לשתות כמות של שתי רביעיות (אחת לקידוש ואחת לסעודה), או שמא די ברביעית אחת. הלבוש, הט"ז וה'משנה ברורה' הכריעו כי יש לשתות שתי רביעיות, אולם 'אבן העוזר' ובעל 'ערוך השולחן' סברו שדי ברביעית אחת). שיטה זו מסתדרת עם שני נימוקי הרשב"ם, הסעודה מסבה עונג ויש צורך בדבר חשוב.

השולחן ערוך פוסק כדברי הגאונים ולדבריו יש לקדש במקום אכילת לחם או מזונות, או בשתיית רביעית יין. זאת על פי דבריו בבית יוסף כי אין הכרח לומר שהתוספות והרא"ש חולקים, ואפשר לומר שכוונתם רק שידי חובת הסעודה לא יצא עד שיאכל פת אך ידי קידוש אכן יצא. אך לשיטת המשנה ברורה, בדיעבד יש לסמוך על הריא"ז ולהחשיב גם אכילת פירות כסעודה. המשנה ברורה מעיר כי פתרון זה מועיל לקידוש הבוקר בלבד ולא לקידוש הערב.

===מהו המקום===
בראשונים מובאות דעות שונות מהו ה"מקום" שנצרך בקידוש במקום סעודה. התוספות, ה'''רא"ש''' וה'''רמב"ם''' הבינו שכל עוד מקום הקידוש הוא בבית אחד ובמפלס אחד, נחשב הקידוש במקום סעודה. לעומתם, הר"ן סבר שכל עוד הקידוש לא נעשה בסמוך ממש למקום הסעודה - אין הוא נחשב במקום סעודה.
רבי משה פיינשטיין ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.63?ven=Sefaria_Community_Translation&vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893&lang=he אגרות משה או"ח סי' ס"ג]) הסביר כי לכאורה מחלוקת זו תלוייה בשני טעמי הרשב"ם מפני שלפי הטעם הראשון שיש צורך בעונג מקום העונג מוכרח להיות מקום הסעודה. אולם לפי הטעם השני שדין קידוש במקום סעודה הוא דין ביין ניתן להפריד בין השניים ולומר כי גם אם אכל בסמוך למקום הקידוש זה ייחשב כמקום סעודה.

השולחן ערוך פסק שמפינה לפינה בבית אחד זה נחשב מקום אחד, אפילו בטרקלין גדול. והרמ"א מוסיף שגם מבית לסוכה זה בסדר. ה'''רמ"א''' טען כי בנוסף מועיל לקדש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, כגון מחדר לחדר אם שניהם בבית אחד.

כורך

2022-04-03T19:24:07Z

איש כלשהו: /* הסבה */

{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}
{{מקורות||פסחים קטו א||חמץ ומצה ח ח|אורח חיים תעה א}}
חובת אכילת מצה ומרור כרוכים זה בזה בליל הסדר, זכר למקדש כהלל שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת.

==סוגית הגמרא==
ה'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%98%D7%95_%D7%90 פסחים קטו א]) מביאה ברייתא המספרת שהלל הזקן, בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך קרבן פסח יחד עם מצה ומרור ואוכלן בבת אחת, ולמד זאת מן הפסוק: "על מצות ומרורים יאכלוהו".
 ומובא עוד בגמרא דברי ר' יוחנן שחבריו של הלל חלוקים עליו וסוברים שאף אם אכל את קרבן הפסח, המצה והמרור כל אחד פני עצמו יוצא ידי חובה, וגם הם לומדים זאת מאותו פסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו", אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו.

מסיימת הגמרא שכיון שלא הוכרעה הלכה אם כהלל או כרבנן, יש לאכול בתחילה מצה לבד בברכה, ולאחר מכן מרור לבדו בברכה, ולאחר מכן מצה ומרור יחד בלא ברכה. ומבארים הראשונים שאם היה כורך שניהם יחד תחילה, היה טעם המרור מבטל את המצה, לפי ש[[המרור היום, בזמן שאין בית המקדש קיים, הוא מדרבנן]], ואילו המצה מדאורייתא. ואם היה אוכל מצה בתחילה ואחר כך כורך, היתה המצה מבטלת את המרור, שהרי כעת המצה רשות והמרור מדרבנן. אמנם אם היתה הלכה כהלל, כן היה ראוי לעשות, לאכול מצה ואחר כך כורך, לפי שלשיטתו גם הכריכה היא חובה, ואין המצה שבה מבטלת את המרור.

==טבילה בחרוסת==
כתב ה'''ראבי"ה''' (ב פסחים תקכה) שמצא בדברי '''רש"י''' (דרוש מקור) שגם את כריכת המרור במצה צריך לטבול בחרוסת, וכתב על זה הראבי"ה שלא נהירא, לפי שלא מצאנו אלא שני טיבולין ולא שלוש. אבל ה'''רא"ש''' (פסחים י כז) כתב שיש לטובלו בחרוסת שכן היה הלל עושה עם קרבן פסח. גם ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ח ח) כתב שמטבלו בחרוסת, וכתב ה'''בית יוסף''' (תעה ד"ה וכן כתב) שכן נהגו.

==הסבה==
'''רבי יצחק בן אבא מרי''', בעל העיטור, כתב שיש להסב בעת אכילת הכורך. '''רבי אברהם בן נתן''' (ספר המנהיג, סימן עח, עמ' תפט) הוסיף שמסבים משום המצה, שהיא זכרון לחירות. '''הטור''' הביא שאחיו, רבי יחיאל, הסתפק האם יש אכול את ה"כורך" בהסבה (טור, אורח חיים, סימן תעה).

ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A2%D7%94_%D7%90 אורח חיים תעה א]) פסק כדעת הסוברים שיש להסב.

==מאיזו מצה בוצע==
==היסח הדעת==

[[קטגוריה:ליל הסדר]]
[[קטגוריה:פסחים קטו.]]
[[קטגוריה:חמץ ומצה פרק ח]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן תעה]]

כורך

2022-04-03T19:22:21Z

איש כלשהו: /* הסבה */

{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}
{{מקורות||פסחים קטו א||חמץ ומצה ח ח|אורח חיים תעה א}}
חובת אכילת מצה ומרור כרוכים זה בזה בליל הסדר, זכר למקדש כהלל שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת.

==סוגית הגמרא==
ה'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%98%D7%95_%D7%90 פסחים קטו א]) מביאה ברייתא המספרת שהלל הזקן, בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך קרבן פסח יחד עם מצה ומרור ואוכלן בבת אחת, ולמד זאת מן הפסוק: "על מצות ומרורים יאכלוהו".
 ומובא עוד בגמרא דברי ר' יוחנן שחבריו של הלל חלוקים עליו וסוברים שאף אם אכל את קרבן הפסח, המצה והמרור כל אחד פני עצמו יוצא ידי חובה, וגם הם לומדים זאת מאותו פסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו", אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו.

מסיימת הגמרא שכיון שלא הוכרעה הלכה אם כהלל או כרבנן, יש לאכול בתחילה מצה לבד בברכה, ולאחר מכן מרור לבדו בברכה, ולאחר מכן מצה ומרור יחד בלא ברכה. ומבארים הראשונים שאם היה כורך שניהם יחד תחילה, היה טעם המרור מבטל את המצה, לפי ש[[המרור היום, בזמן שאין בית המקדש קיים, הוא מדרבנן]], ואילו המצה מדאורייתא. ואם היה אוכל מצה בתחילה ואחר כך כורך, היתה המצה מבטלת את המרור, שהרי כעת המצה רשות והמרור מדרבנן. אמנם אם היתה הלכה כהלל, כן היה ראוי לעשות, לאכול מצה ואחר כך כורך, לפי שלשיטתו גם הכריכה היא חובה, ואין המצה שבה מבטלת את המרור.

==טבילה בחרוסת==
כתב ה'''ראבי"ה''' (ב פסחים תקכה) שמצא בדברי '''רש"י''' (דרוש מקור) שגם את כריכת המרור במצה צריך לטבול בחרוסת, וכתב על זה הראבי"ה שלא נהירא, לפי שלא מצאנו אלא שני טיבולין ולא שלוש. אבל ה'''רא"ש''' (פסחים י כז) כתב שיש לטובלו בחרוסת שכן היה הלל עושה עם קרבן פסח. גם ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ח ח) כתב שמטבלו בחרוסת, וכתב ה'''בית יוסף''' (תעה ד"ה וכן כתב) שכן נהגו.

==הסבה==
רבי יצחק בן אבא מרי, בעל העיטור, כתב שיש להסב בעת אכילת הכורך. רבי אברהם בן נתן (ספר המנהיג, סימן עח, עמ' תפט) הוסיף שמסבים משום המצה, שהיא זכרון לחירות. הטור הביא שאחיו, רבי יחיאל, הסתפק האם יש אכול את ה"כורך" בהסבה (טור, אורח חיים, סימן תעה).

==מאיזו מצה בוצע==
==היסח הדעת==

[[קטגוריה:ליל הסדר]]
[[קטגוריה:פסחים קטו.]]
[[קטגוריה:חמץ ומצה פרק ח]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן תעה]]

כורך

2022-04-03T19:15:44Z

איש כלשהו: /* הסבה */ אופס

{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}
{{מקורות||פסחים קטו א||חמץ ומצה ח ח|אורח חיים תעה א}}
חובת אכילת מצה ומרור כרוכים זה בזה בליל הסדר, זכר למקדש כהלל שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת.

==סוגית הגמרא==
ה'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%98%D7%95_%D7%90 פסחים קטו א]) מביאה ברייתא המספרת שהלל הזקן, בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך קרבן פסח יחד עם מצה ומרור ואוכלן בבת אחת, ולמד זאת מן הפסוק: "על מצות ומרורים יאכלוהו".
 ומובא עוד בגמרא דברי ר' יוחנן שחבריו של הלל חלוקים עליו וסוברים שאף אם אכל את קרבן הפסח, המצה והמרור כל אחד פני עצמו יוצא ידי חובה, וגם הם לומדים זאת מאותו פסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו", אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו.

מסיימת הגמרא שכיון שלא הוכרעה הלכה אם כהלל או כרבנן, יש לאכול בתחילה מצה לבד בברכה, ולאחר מכן מרור לבדו בברכה, ולאחר מכן מצה ומרור יחד בלא ברכה. ומבארים הראשונים שאם היה כורך שניהם יחד תחילה, היה טעם המרור מבטל את המצה, לפי ש[[המרור היום, בזמן שאין בית המקדש קיים, הוא מדרבנן]], ואילו המצה מדאורייתא. ואם היה אוכל מצה בתחילה ואחר כך כורך, היתה המצה מבטלת את המרור, שהרי כעת המצה רשות והמרור מדרבנן. אמנם אם היתה הלכה כהלל, כן היה ראוי לעשות, לאכול מצה ואחר כך כורך, לפי שלשיטתו גם הכריכה היא חובה, ואין המצה שבה מבטלת את המרור.

==טבילה בחרוסת==
כתב ה'''ראבי"ה''' (ב פסחים תקכה) שמצא בדברי '''רש"י''' (דרוש מקור) שגם את כריכת המרור במצה צריך לטבול בחרוסת, וכתב על זה הראבי"ה שלא נהירא, לפי שלא מצאנו אלא שני טיבולין ולא שלוש. אבל ה'''רא"ש''' (פסחים י כז) כתב שיש לטובלו בחרוסת שכן היה הלל עושה עם קרבן פסח. גם ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ח ח) כתב שמטבלו בחרוסת, וכתב ה'''בית יוסף''' (תעה ד"ה וכן כתב) שכן נהגו.

==הסבה==

==מאיזו מצה בוצע==
==היסח הדעת==

[[קטגוריה:ליל הסדר]]
[[קטגוריה:פסחים קטו.]]
[[קטגוריה:חמץ ומצה פרק ח]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן תעה]]

כורך

2022-04-03T19:14:14Z

איש כלשהו: /* הסבה */

{{להשלים|כל הסוגיה=כן}}
{{מקורות||פסחים קטו א||חמץ ומצה ח ח|אורח חיים תעה א}}
חובת אכילת מצה ומרור כרוכים זה בזה בליל הסדר, זכר למקדש כהלל שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת.

==סוגית הגמרא==
ה'''גמרא''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%98%D7%95_%D7%90 פסחים קטו א]) מביאה ברייתא המספרת שהלל הזקן, בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך קרבן פסח יחד עם מצה ומרור ואוכלן בבת אחת, ולמד זאת מן הפסוק: "על מצות ומרורים יאכלוהו".
 ומובא עוד בגמרא דברי ר' יוחנן שחבריו של הלל חלוקים עליו וסוברים שאף אם אכל את קרבן הפסח, המצה והמרור כל אחד פני עצמו יוצא ידי חובה, וגם הם לומדים זאת מאותו פסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו", אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו.

מסיימת הגמרא שכיון שלא הוכרעה הלכה אם כהלל או כרבנן, יש לאכול בתחילה מצה לבד בברכה, ולאחר מכן מרור לבדו בברכה, ולאחר מכן מצה ומרור יחד בלא ברכה. ומבארים הראשונים שאם היה כורך שניהם יחד תחילה, היה טעם המרור מבטל את המצה, לפי ש[[המרור היום, בזמן שאין בית המקדש קיים, הוא מדרבנן]], ואילו המצה מדאורייתא. ואם היה אוכל מצה בתחילה ואחר כך כורך, היתה המצה מבטלת את המרור, שהרי כעת המצה רשות והמרור מדרבנן. אמנם אם היתה הלכה כהלל, כן היה ראוי לעשות, לאכול מצה ואחר כך כורך, לפי שלשיטתו גם הכריכה היא חובה, ואין המצה שבה מבטלת את המרור.

==טבילה בחרוסת==
כתב ה'''ראבי"ה''' (ב פסחים תקכה) שמצא בדברי '''רש"י''' (דרוש מקור) שגם את כריכת המרור במצה צריך לטבול בחרוסת, וכתב על זה הראבי"ה שלא נהירא, לפי שלא מצאנו אלא שני טיבולין ולא שלוש. אבל ה'''רא"ש''' (פסחים י כז) כתב שיש לטובלו בחרוסת שכן היה הלל עושה עם קרבן פסח. גם ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ח ח) כתב שמטבלו בחרוסת, וכתב ה'''בית יוסף''' (תעה ד"ה וכן כתב) שכן נהגו.

==הסבה==
ה'''רמב"ם''' (פירוש המשנה על ערבי פסחים) כתב שהתורה חייבה: "לאכול בהסבה, כדי שיאכל כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים, עד שיהיה דרך חרות".

==מאיזו מצה בוצע==
==היסח הדעת==

[[קטגוריה:ליל הסדר]]
[[קטגוריה:פסחים קטו.]]
[[קטגוריה:חמץ ומצה פרק ח]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן תעה]]