https://www.betmidrash.org.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C+%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%96%D7%A8+%D7%A0%D7%96%D7%A8%D7%99ויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]2026-04-20T09:41:03Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.37.0https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%A0%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA&diff=12229ברכת הדלקת נרות שבת2018-05-18T09:43:21Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* נוסח הברכה */</p>
<hr />
<div>{{מקורות||||שבת ה א|אורח חיים רסג ה,ח}} <br />
חיוב הברכה על הדלקת נרות שבת, נוסח הברכה וזמנה.<br />
== החיוב לברך ==<br />
<br />
כ' בסדר '''רב עמרם גאון''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43020&st=&pgnum=56&hilite= (סדר שבתות)], שהמדליק נר של שבת צריך לברך 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת'. וכן הוא ב'''תשובת הגאונים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1356&pgnum=54 (ליק פב/שערי תשובה צא)] בשם '''רב שרירא גאון ורב האי גאון''', שאף שאינה מוזכרת בתלמוד, הלכתא היא ולא מנהג, שהרי כתוב בגמרא [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=25b&format=pdf (שבת כה ב)] ש[[חיוב הדלקת נר שבת|הדלקת נר בשבת חובה]]. וכ"כ ב'''תשובת רב נטרונאי גאון''' (אורח חיים סו), ו'''ספר הפרדס''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39330&st=&pgnum=145&hilite= (שסד)], וכן כתב ה'''רמב"ם''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=3&hilchos=12&perek=5&hilite= (שבת ה א)], שמברכים כדרך שמברכים על כל הדברים שהוא חייב מדברי סופרים.<br />
<br />
אבל ב'''אור זרוע''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14580&st=&pgnum=11 (ב יא)] וב'''מרדכי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11786&st=&pgnum=19 (שבת רצג)] הביאו בשם '''רבנו משולם''' שאין לברך על הדלקת הנר, וכ"כ שם ב'''הגהות מרדכי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11786&st=&pgnum=19 (שבת רצד)] בשמו, וכתבו הטעם לפי שאין ההדלקה גמר עשיית המצווה, אלא רק בשעת אכילה, וכל מצווה שאין עשייתה גמר מלאכתה אין מברכים עליה. אבל בשם '''ר"י''' כתב שם שחשיב הדלקה גמר מצווה לפי שיש אור בבית ויכולים לישא הכלים לשלח, וכן הוא ב'''ראבי"ה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14534&st=&pgnum=275 (קצט)] בשם '''ר"ת'''.<br />
<br />
וב'''תוספות''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=25b&format=pdf (שבת כה ב ד"ה חובה)] הביא שיש שרוצים לומר דאין לברך על הדלקת נר שבת, ולמדו כן מ[[מים אחרונים]], דגם לגביהם כתיב 'חובה' ואעפ"כ אין מברכין עליהם, כמו שכתב '''בעל הלכות גדולות''' המובא ב'''תוספות''' (חולין קה א ד"ה מים). וכן מובא ב'''ארחות חיים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40307&st=&pgnum=108&hilite= (הדלקת נר בער"ש א)]. אבל '''רבנו תם''' שם דחה דבריהם דלא דמי כלל, דמים אחרונים באים משום הצלה ממלח סדומית, ואילו מצות הדלקת נר היא משום [[עונג שבת]], ואין ללמוד מ'חובה' ל'חובה'.<br> עוד הביא שם שיש אומרים שאין לברך לפי שאם היה לו כבר נר דלוק מבעוד יום הרי אינו צריך לכבותו ולחזור ולהדליק, ואם כן אין המצווה בהדלקה עצמה, אלא במה שיש לו אור בבית בשבת (וכעין זה משמע הלשון הרמב"ם שם), וגם זה דחה ר"ת שבאמת בכה"ג צריך [[זמן הדלקת נר שבת#נר שהיה דלוק מבעוד יום|לכבות ולחזור ולהדליק]], ואף אם לא היה צריך, מ"מ שפיר יש לברך כשמדליק, דומיא ד[[כיסוי הדם]] שאף שאם כסתו הרוח פטור, מ"מ [[כשמכסה הוא מברך]]. וכן בתינוק שנולד מהול, שאיכא מ"ד ש[[אין צריך להטיף ממנו דם ברית]], שעיקר המצווה היא שיהיה מהול, ואעפ"כ [[כשמל מברך]]. והובא כל זה גם ב'''רא"ש''' (ב יח), וב'''טור''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43059&st=&pgnum=236&hilite= (אורח חיים רסג)] וב'''מרדכי''' (שבת רצד).<br />
<br />
והסכימו הראשונים רובם ככולם שיש לברך על הדלקת נר שבת. ראה '''שבלי הלקט''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8919&st=&pgnum=88 (נט)], '''אור זרוע''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14580&st=&pgnum=11 (ב יא)], '''כל בו''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15217&st=&pgnum=58&hilite= (לא)], '''ספר הרוקח''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41285&st=&pgnum=66&hilite= (מו)], '''אורחות חיים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40307&st=&pgnum=108&hilite= (הדלקת נר בער"ש א)], '''ספר המנהיג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14615&st=&pgnum=41 (שבת יז)], וכן פסקו ה'''טור''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43059&st=&pgnum=236&hilite= (אורח חיים רסג)] ו'''שלחן ערוך''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40527&st=&pgnum=207&hilite= (רסג ה)].<br />
<br />
=== טעם המחלוקת ===<br />
<br />
בטעם מחלוקת הראשונים יש לבאר דהמחייבים לברך ס"ל דיש מצוה בההדלקה עצמה, ואילו הפוטרים מברכה סוברים שהמצווה היא שיהיה נר דלוק בבית, ולא ההדלקה עצמה. וכן נראה מדברי התוס' שם, שכתב בשמם שאם יש לו נר דלוק אינו צריך לכבות ולחזור ולהדליק, ומבואר מזה דליכא מצוה כלל בהדלקה עצמה, אלא רק במה שיש אור בבית. וכן במרדכי הנ"ל בשם ר' משולם, משמע שליכא מצוה בהדלקה, שכתב שגמר מלאכת המצוה אינו בהדלקה, אלא המצוה היא במה שסועד לאור הנר ובזה הוא מענג את השבת, וכ"כ לבאר בשו"ת '''ציץ אליעזר''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14500&st=&pgnum=144&hilite= (א כ יא ד"ה מבואר לנו)]. אבל מורו ורבו בשו"ת '''הר צבי''' בכמה מקומות [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20947&st=&pgnum=160&hilite= (א קמג ד"ה אולם להלכה,] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20947&st=&pgnum=32&hilite= ב קיד ד"ה ולענין)] כתב דעיקר המצוה היא שיהיה נר דלוק, ודייק מלשון הרמב"ם, וגם יישב בזה הא דהתיר המג"א לברך על הדלקת הגויה.<br />
<br />
ועיין ב'''חידושי הגר"ח מבריסק''' (שבת כג ב) שכתב בדעת הרמב"ם דיש שני דינים בהדלקת נרות, אחד הוא משום כבוד שבת, שזה מעשה ההדלקה עצמו קודם השבת, ואחד משום עונג שבת וזה בשבת עצמה שאוכל ושותה לאור הנר. וכעין זה יש ב'''ביאור הגר"א''' (אורח חיים תקכט ה). ולפי"ז צ"ל דהראשונים דפוטרים ואוסרים לברך ס"ל דליכא מצוה בהדלקה משום כבוד שבת, אלא רק בשבת עצמה ומשום עונג.<br />
<br />
== נוסח הברכה ==<br />
<br />
ב'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=3&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=12&perek=5 (שבת ה א)] כתוב הנוסח 'להדליק נר של שבת', וכן הוא בסדר '''רב עמרם גאון''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43020&st=&pgnum=56&hilite= (סדר שבתות)] וב'''ספר המנהיג''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14615&st=&pgnum=40 (שבת קמו)]. <br>אבל ב'''הגהות מיימוניות''' (ה א) כתב הנוסח 'לכבוד שבת', וכן הוא ב'''אור זרוע''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14615&st=&pgnum=40 (ב יא)] בשם הירושלמי (ולפנינו בירושלמי ליתא). <br>וה'''שלחן ערוך''' העתיק נוסח הרמב"ם, וכן המנהג בכל קהילות ישראל.<br />
<br />
כתב '''אליה רבה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41130&st=&pgnum=175 (י)] דכשמדליק ב' נרות או יותר מברך 'להדליק נרות', אלא שאם בירך 'נר' יצא, והביאו '''פרי מגדים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41248&st=&pgnum=167&hilite= (אשל אברהם יא)] וחלק עליו, והכריע לומר 'נר' גם כשמדליק כמה נרות, לפי שעיקר הדין הוא נר אחד, ומ"מ אם בירך 'להדליק נרות' יצא, וכן הכריע '''משנה ברורה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14171&st=&pgnum=74 (כב)] ו'''כף החיים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14421&st=&pgnum=75 (לח)].<br />
<br />
=== נר של שבת קודש ===<br />
<br />
כתב בשו"ת '''יביע אומר''' (ב אורח חיים טז יח) שיש הנוהגים לומר 'להדליק נר של שבת '''קודש'''', ואין לו מקור בראשונים, והוא דן שם אם חשיב הפסק או לא, ומסיק דלא הוי הפסק כיון שהוא מענין הברכה, אך כתב שאעפ"כ לא יעשום קבע שלא להוסיף על מה שתקנו חז"ל. <br> ועיין בשו"ת '''משנה הלכות''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1887&pgnum=370 (טו רג ד"ה ולפענ"ד קושית החת"ס)] שהביא כך את נוסח הברכה בתוספת 'קודש' אף שלא דן שם בזה, אלא מענין אחר.<br />
<br />
וב'''תשובות והנהגות''' לרב שטרנבוך [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20025&st=&pgnum=192&hilite= (א ער)] גם הביא מנהג זה, ושכן מצא ב'''סידור הרש"ז''' וב'''סידור קרבן מנחה''', וכתב שאינו יודע על מה סמכו. ולבסוף מסיק שם שהכל תליא אם [[זמן קבלת שבת#קבלת שבת בהדלקה|מקבלת שבת בהדלקה]] או לא, דאם מקבלת שבת בהדלקה ראוי לה להוסיף קודש, שבזה מרמזת על קבלת קדושת היום, אך אם מתנה שלא לקבל שבת בהדלקה, לא תאמר קודש.<br />
<br />
== מתי מברך ==<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=3&hilchos=12&perek=5&hilite= (שבת ה א)] כתב דצריך לברך קודם ההדלקה, וכ"כ ב'''ארחות חיים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40307&st=&pgnum=108&hilite= (הדלקת הנר בערב שבת א)].<br />
<br />
גם ה'''מרדכי''' (שבת רצג) כתב דיש לברך קודם ההדלקה עובר לעשייתן, אבל הוסיף דהמדליק יהיה בדעתו שלא לקבל שבת עד אחר הדלקת הנר. משמע דאם לא היה בדעתו כן, [[זמן קבלת שבת#קבלת שבת בהדלקה|מקבל שבת בברכה]] ושוב אסור לו להדליק.<br> וה'''דרכי משה''' (ב) הביא דברי מרדכי אלו, וכתב דהמנהג לברך אחר ההדלקה. וב'''מהר"י וייל''' חידושי דינים והלכות (כט) כתב דקצת נשים נוהגות שאחר ההדלקה פורשות ידיהן כנגד הנרות ואז מברכות ומסלקות ידיהן, כי היכי דלהוי עובר לעשייתן. וסיים הדרכ"מ על דבריו, שכן הוא המנהג, וכן הכריע בהג"ה (אורח חיים רסג ה) ולא ביאר בזה טעם. <br> אבל ה'''בית חדש''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36262&st=&pgnum=16&hilite= (ג)] הביא טעמו של מהר"י וייל בלשונו, שהטעם בזה הוא שהנשים נהגו ש[[זמן קבלת שבת#קבלת שבת בהדלקה|מקבלות עליהן שבת בהדלקה]], ואם תברכנה קודם, שוב לא תוכלנה להדליק. וכתב הב"ח שלפי"ז האנשים שבהם אין מנהג לקבל שבת בהדלקה, ידליקו אחר הברכה.<br> ועיין ב'''רמ"א''' (רסג י) שגם כתב מנהג זה שנשים מקבלות שבת בהדלקה, והוא ע"פ המרדכי הנ"ל, ואמנם אפשר לפרש בדבריו דנשים לאו דווקא אלא ה"ה לאיש המדליק, וכדמשמע ב'''תשב"ץ קטן''' (יד), אבל ב'''מגן אברהם''' (יח) פירש דעתו כהב"ח.<br> ולפי ביאור טעם המהרי"ו יוצא דלשיטות הסוברות ש[[זמן קבלת שבת#קבלת שבת בהדלקה|קבלת שבת אינה תלויה בהדלקת הנר]], נראה פשוט שאין לברך אחר ההדלקה, דקיי"ל בכל המצוות כולם שמברך עליהם עובר לעשייתן, והוא הדין להדלקת נרות שבת. ורק לשיטת בעל הלכות גדולות ודעימיה שסוברים ש[[זמן קבלת שבת#קבלת שבת בהדלקה|קבלת שבת תלויה בהדלקת הנר]], ושמשום כן יש להקדים הדלקת נרות שבת לנרות חנוכה, יש מקום לחשוש ולברך אחר הדלקה. {{ראה עוד|ברכת הדלקת נרות שבת|זמן הברכה}}. ואף לשיטה זו יש מקום לדון, לפי שאפשר ש[[זמן קבלת שבת#קבלת שבת בהדלקה|אינה מקבלת שבת בברכה אלא בהדלקה]]. <br>ובגליון '''רעק"א''' לשו"ע [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49352&st=&pgnum=55&hilite= (ד"ה דלא חלקו חכמים)] הקשה למ"ד שיש לברך אחר ההדלקה, אמאי אינה מקבלת שבת אחר הדלקת נר ראשון, והרי לא גרע הדלקה מברכה, ונשאר בצ"ע. אמנם אפשר שהם ס"ל שהברכה חמורה יותר, דמקבלת שבת בפיה.<br />
<br />
ולשון ה'''שלחן ערוך''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40527&st=&pgnum=207&hilite= (אורח חיים רסג ה)] 'כשידליק יברך', משמע שיברך קודם ההדלקה, שאל"כ הוה ליה לפרש. וגם לדעת רוב הפוסקים דעת מרן היא ש[[זמן קבלת שבת#קבלת שבת בהדלקה|אינו מקבל שבת בהדלקה ולא בברכה]], וכדעת רוב הראשונים שם דפליגי על בה"ג. <br> ועיין בשו"ת '''יחוה דעת''' (ב לג) שדייק מדברי מרן [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40527&st=&pgnum=208 (י)] שגם אליבא דבה"ג יש לברך תחילה ואח"כ להדליק, שהרי כתב 'שאחר שבירכו והדליקו', משמע דקודם מברכות. וזה כתב לדעת בה"ג שמקבלת שבת בהדלקה. וכן הכריע גם ב'''יביע אומר''' (ב טז, ו מח יא).<br />
<br />
== שכחה לברך ==<br />
<br />
נשאל '''מהר"י ברונא''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42821&st=&pgnum=72&hilite= (פד)] על דבר אשה ששכחה לברך על נרות שבת שהדליקה, ונזכרה רק לאחר שיצאו הקהל מבית הכנסת, והשיב שאין לה לברך, כיון שכבר אינו זמן הדלקה, ואף שלגבי שחיטה כתב האו"ז ש[[יברך אחר השחיטה וכיסוי]], שאני התם, דזמן שחיטה הוא. וכתב טעם נוסף לחלק, ד'להדליק' להבא משמע, מה שאין כל 'על השחיטה' דלשעבר משמע. עכת"ד.<br> והנה לטעם ראשון שכתב, מבואר דאם נזכרה קודם שקיעה, יש לה לברך, דאכתי זמן הדלקה הוא. אבל לטעם שני ד'להדליק' להבא משמע, אפילו קודם שקיעה אין לה לברך.<br> וב'''שיירי כנסת הגדולה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41295&st=&pgnum=100&hilite= (הגהות הטור יא)] כתב דמוכח מדבריו שאם נזכרה קודם זמן איסור שמברכת. וכתב בשו"ת '''בצל החכמה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1809&st=&pgnum=342&hilite= (ד נז)] דאף שלטעם השני אין לה לברך אפילו קודם זמן איסור, ד'להדליק' להבא משמע, מ"מ לפי מה דפסק הרמ"א (רסג ה) דמברכת אחר הדלקה, בלא"ה לא ס"ל האי טעמא, ונשארנו עם הטעם הראשון דכל זמן ההדלקה יכולה לברך.<br />
<br />
=== ברכה לאחר זמן הדלקה ===<br />
<br />
ב'''הגהות''' על ספר '''מנהגים טירנא''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33774&st=&pgnum=14&hilite= (מנהג של שבת כו)] הביא שכתב מהר"ש בשם מהר"ם שאשה המדליקה מבעוד יום לפני חופה, ואינה רוצה לקבל שבת עד אחר החופה, לא תברך על ההדלקה, אלא בחשיכה תפרוש ידיה על הנרות ותברך, או תאמר לגויה שתדליק אחר חשיכה ותברך היא בעצמה. וכתב ההגהות שם שהוא תמוה, דהא אין לברך על דלוקה ועומדת. ובמהרי"ו התיר להדליק בעוד היום גדול ולברך כדי שיהיה עובר לעשייתן. והביא עוד משו"ת '''מהר"ם מינץ''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1238&pgnum=157 (פז)] שנמצא בקובץ אחד שמברכים על הנרות אחר היציאה מבית הכנסת, והוא (מהר"ם מינץ) כתב לשואל שאינו סובר כן. <br> והביא כל זה ה'''מגן אברהם''' (יא), וסיים דמ"מ בדיעבד אשה ששכחה לברך, יכולה לברך אחר חשיכה ולסמוך על מהר"ש.<br> וב'''פרי מגדים''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41248&st=&pgnum=167&hilite= (יא)] תמה על דבריו דאף שכל זמן שלא נגמרה המצווה רשאי לברך, זהו דווקא כגון תפלין או בדיקת חמץ שעדיין יכול לקיים המצוה, אבל הכא הרי אסורה להדליק. וגם ה'''אליה רבה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41130&st=&pgnum=175 (י)] השיג עליו כן מכח דברי מהר"י ברונא הנ"ל, ומסיק דלא כהמג"א בזה, וראה גם בס' '''ישועות יעקב''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9259&st=&pgnum=223&hilite= (ב)]. גם ב'''באר היטב''' (ט) אמנם הביא דברי המג"א, אבל במקום אחר (ג) כתב כדברי מהר"י ברונא. <br>אבל בשו"ת '''לבושי מרדכי''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=786&st=&pgnum=470&hilite= (מהד' רביעאי יט)] כתב להלכה מי ירים ראש לחלוק על רבינו המג"א בדיעבד, ושפיר חשיב עובר לעשייתן, שעיקר מצוות הדלקה שיהיה סעודה אצל הנר, ודומה בזה לטלית ותפילין.<br />
<br />
וראה בשו"ת '''נחלת שבעה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1812&st=&pgnum=14 (ח)] שנשאל על אשה שמסופקת אם בירכה על ההדלקה או לא, אם [[צריכה להדליק מכאן ולהבא ג' נרות]]. ומחלק שם בין אם הדליקה מבעוד יום כאשר עדיין אינו זמן הדלקה לבין אם הדליקה בזמנה, ע"ש. ומתוך דבריו משמע דס"ל דשפיר שרי לברך שלא בשעת הדלקה, אף לאחר זמן. ומ"מ לענין ברכה אחר חשיכה, אינו מוכרע בדבריו.<br />
<br />
ובשו"ת '''בצל החכמה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1809&st=&pgnum=342&hilite= (ד נז)] דן לגבי [[ברכת 'שעשה ניסים']] ב[[רואה נר חנוכה]] בשבת, והאריך בהבאת דברי הפוסקים בנידון דידן, ונושא ונותן בדבריהם, ודבריו נוטים כדברי המג"א דשרי לברך 'להדליק נר של שבת' אף בשבת עצמה, אם כי לא כתב בזה הכרעה.<br />
<br />
וב'''משנה ברורה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14171&st=&pgnum=74 (כא)] נראה שנוטה להכריע כדעת האחרונים בזה, ודלא כהמגן אברהם. אמנם עד השקיעה עדיין יכולה לברך.<br> אבל ב'''ילקוט יוסף''' (שבת א עמ' קסב) הכריע דאין לברך כלל אחר שגמרה להדליק, ורק אם נשאר לה עוד נר להדליק, יכולה עוד לברך, אך משסיימה להדליק כל הנרות, הפסידה את הברכה. וסמך דבריו על ספר '''חקר הלכה''' לנדא [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21320&st=&pgnum=72&hilite= (ב י)] שהביא דברי ישועות יעקב הנ"ל שהדלקת נר שבת היא מצווה נמשכת כ[[ציצית]] [[ותפלין]] ומותר לברך עליה כל זמן שהנר דולק, והוא חלק עליו וכתב דשאני ציצית ותפילין שיכול להסירם כל רגע, ובמה שאינו מסירם, הרי הוא מקיים המצוה, מה שאין כן נר שאינו יכול לכבותו, שהרי קיבל שבת בהדלקה. וגם שכאן אי אפשר לומר 'להדליק' שהרי אסור לו להדליק. ומסיק שם בסו"ד שגם הפוסקים שכתבו כן י"ל שכוונתם תוך כדי דיבור. {{ראה עוד|ברכת הדלקת נרות|ברכה לאחר זמן הדלקה}}. <br>ואם דברי הרב ילקוט יוסף נסמכים על בעל חקר הלכה הנ"ל, הרי ששוברו בצדו, שהוא לא כתב כן אלא לשיטתו שמקבלת שבת בהדלקה, אבל הרב ילקוט יוסף כתב להלן (עמ' קעט) שהעיקר להלכה שאין האשה מקבלת שבת בהדלקה.<br />
<br />
== ברכת שהחיינו ==<br />
<br />
{{סוגיה מורחבת|ברכת שהחיינו על מצוות}}<br />
<br />
היעב"ץ ב'''סידור בית יעקב''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42759&st=&pgnum=276&hilite= (דיני ערב שבת לב)] כותב שפעם ראשונה שמקיים המצוה של הדלקת נרות שבת, מברך [[שהחיינו כדין כל המצוות]]. וכן העלה להלכה בשו"ת '''תורת יקותיאל''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1777&st=&pgnum=113 (ס)] על פי דברי ה'''טורי זהב''' (אורח חיים כב א), שכתב לגבי ציצית ותפילין, שבפעם הראשונה שמברך עליהם, יש לו [[לברך גם שהחיינו]], ולמד כן מדברי ה'''רמ"א''' (יורה דעה כח) לענין [[כיסוי הדם]], וכן הדין בכל המצוות שעושה בפעם הראשונה, וא"כ כ"ש לנידון דידן שהאשה אין לה מצוות כל כך, כי אם שלושה ובודאי שמחה גדולה היא לה. וסיים שם דאף לפי ה'''מגן אברהם''' (אורח חיים כב א) שכתב דאין לברך על ציצית ותפילין שאינן באות מזמן לזמן, מ"מ הכא מודה מפני שהדלקת הנר באה מזמן לזמן. ושוב חזר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1777&st=&pgnum=175&hilite= (צד)] וחיזק דבריו שנית, וביאר דמ"מ איש אינו מברך שהחיינו לפי שעושה כן באופן זמני, ולא מתחנך למצווה, שהרי לעולם אם יש אשה עמו היא קודמת לו. ועיי"ש עוד שהאריך לחלק בין הדלקת הנר ל[[ספירת העומר]] שאין מברכים בה שהחיינו. ובמהדורא תניינא [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1894&pgnum=35 (טו)] ביסס דבריו באריכות וכתב שאין בזה שום חשש ברכה לבטלה, אלא אדרבה שכר ברכה בידה.<br />
<br />
אבל בשו"ת '''תשובה מאהבה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19550&st=&pgnum=40&hilite= (ב רלט)] לתלמיד הנודע ביהודה, האריך בזה והעלה שלא לברך שהחיינו על הדלקת נרות, והמורה שהורה בזה לברך טעה בהוראה, ואף שיש ללמד עליו זכות שאינה ברכה לבטלה, מ"מ אין הדין כן. וכן החזיק אחריו בשו"ת '''ציץ אליעזר''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14512&st=&pgnum=72&hilite= (יג כד)] וכתב שאין המנהג לברך, והביא ראיות לחיזוק המנהג. וכדברים האלה כתב גם בשו"ת '''משנה הלכות''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1879&pgnum=64 (ז לח)] שכמדומה שאין מנהג העולם לברך, ואם רוצה לצאת ידי כל הדעות, תברך על פרי או בגד חדש, או תברך בלא שם ומלכות. גם בשו"ת '''יחוה דעת''' (ב לא) החמיר בזה וכתב שאף ברכה שאינה צריכה יש בזה, ושאין לברך שהחיינו בהדלקה ראשונה.<br />
<br />
== ברכה על תוספת אורה ==<br />
{{להשלים|פסקה=כן}}<br />
<br />
== ברכה על תאורה חשמלית ==<br />
{{להשלים|פסקה=כן}}<br />
<br />
== שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br />
<br />
* [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=042-pdf-3 בענין ספרדים הנוהגים להדליק נר שבת לפני הברכה] - עמוס שושן, 'קול ברמה' י"ג, תשנ"ד.<br />
<br />
[[Category:הדלקת_נרות_שבת]] [[Category:ברכות המצוות]] [[Category:שבת_פרק_ה]] [[Category:אורח_חיים_סימן_רסג]]</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12228מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T09:35:42Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* שיעורים, מאמרים וכתבי עת */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי [[מחאה]] שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יז)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
<br />
== שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br />
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/video/37467/ שיעור בגדרי שטרות]- הרב אריה שטרן, אתר [https://www.yeshiva.org.il/ ישיבה].<br />
[[קטגוריה:עדות]][[קטגוריה:כתובות כ.]][[קטגוריה:בבא בתרא לט:]][[קטגוריה:עדות פרק ג]][[קטגוריה:חושן משפט סימן כח]]</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12227מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T09:34:14Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* שיעורים, מאמרים וכתבי עת */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי [[מחאה]] שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יז)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
<br />
== שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br />
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/video/37467/ שיעור בגדרי שטרות]- הרב אריה שטרן, אתר ישיבה.<br />
[[קטגוריה:עדות]][[קטגוריה:כתובות כ.]][[קטגוריה:בבא בתרא לט:]][[קטגוריה:עדות פרק ג]][[קטגוריה:חושן משפט סימן כח]]</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12226מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T09:33:22Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* שיעורים, מאמרים וכתבי עת */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי [[מחאה]] שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יז)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
<br />
== שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br />
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/video/37467/בגדרי שטרות]- הרב אריה שטרן, אתר ישיבה.<br />
[[קטגוריה:עדות]][[קטגוריה:כתובות כ.]][[קטגוריה:בבא בתרא לט:]][[קטגוריה:עדות פרק ג]][[קטגוריה:חושן משפט סימן כח]]</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12225מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T09:31:24Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי [[מחאה]] שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יז)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
<br />
== שיעורים, מאמרים וכתבי עת ==<br />
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/video/37467]- הרב אריה שטרן, שיעור בגדרי שטרות<br />
[[קטגוריה:עדות]][[קטגוריה:כתובות כ.]][[קטגוריה:בבא בתרא לט:]][[קטגוריה:עדות פרק ג]][[קטגוריה:חושן משפט סימן כח]]</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%9B%D7%97&diff=12224קטגוריה:חושן משפט סימן כח2018-05-18T09:22:28Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: יצירת דף עם התוכן "קטגוריה:הלכות עדות"</p>
<hr />
<div>[[קטגוריה:הלכות עדות]]</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12223מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T09:21:09Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי [[מחאה]] שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יז)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
<br />
[[קטגוריה:עדות]][[קטגוריה:כתובות כ.]][[קטגוריה:בבא בתרא לט:]][[קטגוריה:עדות פרק ג]][[קטגוריה:חושן משפט סימן כח]]</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12222מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T09:15:27Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי [[מחאה]] שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יז)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
<br />
[[קטגוריה:עדות]]</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12221מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T09:14:43Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי [[מחאה]] שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יז)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
<br />
[[קטגוריה:מפיהם ולא מפי כתבם]]</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12220מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T08:55:11Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת הטור */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי [[מחאה]] שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יז)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12215מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T08:45:30Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יז)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12214מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T08:44:38Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ */</p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יב)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12209מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T08:27:50Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12207מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T08:25:45Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12203מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T08:16:41Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת הטור */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12199מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T07:35:47Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* הסבר שיטת הרמב"ם */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=93903&rid=14488 (על הרמב"ם)] וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.<br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12198מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T07:28:42Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* קושיה על שיטת הרמב"ם */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=36&format=pdf (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12197מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T07:26:35Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* קושיה על שיטת הרמב"ם */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לו א)] שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12196מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T07:24:47Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* תשובות הראשונים */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1132.htm (לב מד)] "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12195מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T07:17:36Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* תשובות הראשונים */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=423 (שו"ת הרשב"א א א'ריא)] וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=40&format=pdf (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה)] מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=14&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=80&perek=3&halocha=4 (עדות ג ד)] מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12194מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T06:58:50Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* תשובות הראשונים */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=18b&format=pdf (כתובות יח ב)] שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12193מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T06:54:04Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12192מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T06:52:48Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* קבלת עדות בבית דין */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפד)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן ובעל המאור.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12191מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T06:47:12Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* קבלת עדות בבית דין */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפח טו)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן ובעל המאור.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12190מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T06:46:52Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* קבלת עדות בבית דין */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' ]http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38156&st=&pgnum=92 (פיסקא קפח טו)] שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן ובעל המאור.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12189מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T06:30:16Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* קבלת עדות בבית דין */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' [http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0519.htm (דברים יט טו)]: "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן ובעל המאור.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12188מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T06:17:15Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן ובעל המאור.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12187מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-18T06:15:33Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן ובעל המאור.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12150מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-17T10:02:00Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12148מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-17T10:00:51Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו ביש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12145מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-17T09:58:12Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע להבנתו שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים מלבד רבנו תם. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12144מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-17T09:57:41Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: /* פסיקת הטור */</p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.<br />
<br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
<br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע להבנתו שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים מלבד רבנו תם. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12143מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-17T09:56:16Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. <br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע להבנתו שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים מלבד רבנו תם. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12142מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-17T09:45:54Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת הטור==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. <br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם, יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו? <br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ==<br />
ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע להבנתו שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים מלבד רבנו תם. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם אבל בתלמיד חכם, כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12139מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-17T09:36:38Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.<br />
==קבלת עדות בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת ההלכה==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. <br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם, יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו?<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע להבנתו שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים מלבד רבנו תם. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם אבל בתלמיד חכם, כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12134מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-17T09:27:08Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
<br />
==תוקף קבלת שטר בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת ההלכה==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. <br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם, יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
על הבנת הקצות בטור יש לשאול מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו?<br />
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.<br />
<br />
ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע להבנתו שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים מלבד רבנו תם. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.<br />
<br />
ה'''ב"ח''' (כח יב) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם אבל בתלמיד חכם, כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12130מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-17T09:02:25Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
<br />
==תוקף קבלת שטר בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת ההלכה==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. <br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם, יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
הש"ך (יד) האריך במחלוקת ראשונים זו והכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
ב"ח כח, יב והגהות והערות שם.<br />
<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.<br />
<br />
<br />
כאמירה של שטר שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=12128מפיהם ולא מפי כתבם2018-05-17T09:01:35Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{הפניה לטיוטה}}<br />
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
<br />
==תוקף קבלת שטר בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת ההלכה==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. <br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם, יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
הש"ך (יד) האריך במחלוקת ראשונים זו והכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
ב"ח כח, יב והגהות והערות שם.<br />
<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.<br />
<br />
<br />
כאמירה של שטר שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=9669טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם2017-12-18T14:52:53Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
<br />
==תוקף קבלת שטר בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת ההלכה==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. <br />
ה'''סמ"ע''' (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם, יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
ה'''קצות''' (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. <br />
<br />
ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
<br />
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
הש"ך (יד) האריך במחלוקת ראשונים זו והכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
ב"ח כח, יב והגהות והערות שם.<br />
<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.<br />
<br />
<br />
כאמירה של שטר שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=9667טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם2017-12-18T14:42:53Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
<br />
==תוקף קבלת שטר בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
ה'''לחם משנה''' (על הרמב"ם) וה'''תומים''' (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.<br />
<br />
'''ר' חיים מבריסק''' (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. <br />
הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש. <br />
<br />
==פסיקת ההלכה==<br />
ה'''טור''' (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. הסמ"ע (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם והביא לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם ניתן לכתוב את המחאה רק בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזה לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
הקצות (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. שהרי הסיבה שעדות בשטר מתקבלת היא שהיא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך לשון שטר ולכן גם לשון שליחות לא מועילה אבל כיוון שמבטלים את החזקה בקרקע בעדות כלשהיא תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה. <br />
השולחן ערוך (חושן משפט כח יב) הביא את לשון הרמב"ם והסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
הרמ"א הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
הש"ך (יד) האריך במחלוקת ראשונים זו והכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
ב"ח כח, יב והגהות והערות שם.<br />
<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.<br />
<br />
<br />
כאמירה של שטר שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=9665טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם2017-12-18T14:38:56Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
<br />
==תוקף קבלת שטר בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש ב'''גיטין''' (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?<br />
<br />
==הסבר שיטת הרמב"ם==<br />
הלחם משנה (על הרמב"ם) והתומים (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית דין להעיד.<br />
ר' חיים מבריסק (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה, אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת. <br />
פסיקת ההלכה<br />
הטור (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. הסמ"ע (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם והביא לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם ניתן לכתוב את המחאה רק בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזה לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
הקצות (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. שהרי הסיבה שעדות בשטר מתקבלת היא שהיא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך לשון שטר ולכן גם לשון שליחות לא מועילה אבל כיוון שמבטלים את החזקה בקרקע בעדות כלשהיא תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה. <br />
השולחן ערוך (חושן משפט כח יב) הביא את לשון הרמב"ם והסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
הרמ"א הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
הש"ך (יד) האריך במחלוקת ראשונים זו והכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
ב"ח כח, יב והגהות והערות שם.<br />
<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.<br />
<br />
<br />
כאמירה של שטר שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=9662טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם2017-12-18T14:36:09Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
<br />
==תוקף קבלת שטר בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
==קושיה על שיטת הרמב"ם==<br />
מהפסוק בספר ירמיהו (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש במסכת גיטין (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מתקנת חכמים?<br />
<br />
<br />
הסבר שיטת הרמב"ם<br />
הלחם משנה (על הרמב"ם) והתומים (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית דין להעיד.<br />
ר' חיים מבריסק (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה, אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת. <br />
פסיקת ההלכה<br />
הטור (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. הסמ"ע (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם והביא לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם ניתן לכתוב את המחאה רק בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזה לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
הקצות (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. שהרי הסיבה שעדות בשטר מתקבלת היא שהיא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך לשון שטר ולכן גם לשון שליחות לא מועילה אבל כיוון שמבטלים את החזקה בקרקע בעדות כלשהיא תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה. <br />
השולחן ערוך (חושן משפט כח יב) הביא את לשון הרמב"ם והסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
הרמ"א הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
הש"ך (יד) האריך במחלוקת ראשונים זו והכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
ב"ח כח, יב והגהות והערות שם.<br />
<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.<br />
<br />
<br />
כאמירה של שטר שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=9660טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם2017-12-18T14:33:13Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ, בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
<br />
==תוקף קבלת שטר בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
ה'''רשב"א''' (שו"ת הרשב"א א א'ריא) וה'''רמב"ן''' (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק ב'''ירמיהו''' (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.<br />
'''בעל המאור''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
'''רבנו תם''' (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.<br />
ה'''רמב"ם''' (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.<br />
<br />
קושיה על שיטת הרמב"ם<br />
מהפסוק בספר ירמיהו (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש במסכת גיטין (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מתקנת חכמים?<br />
הסבר שיטת הרמב"ם<br />
הלחם משנה (על הרמב"ם) והתומים (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית דין להעיד.<br />
ר' חיים מבריסק (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה, אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת. <br />
פסיקת ההלכה<br />
הטור (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. הסמ"ע (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם והביא לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם ניתן לכתוב את המחאה רק בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזה לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
הקצות (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. שהרי הסיבה שעדות בשטר מתקבלת היא שהיא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך לשון שטר ולכן גם לשון שליחות לא מועילה אבל כיוון שמבטלים את החזקה בקרקע בעדות כלשהיא תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה. <br />
השולחן ערוך (חושן משפט כח יב) הביא את לשון הרמב"ם והסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
הרמ"א הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
הש"ך (יד) האריך במחלוקת ראשונים זו והכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
ב"ח כח, יב והגהות והערות שם.<br />
<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.<br />
<br />
<br />
כאמירה של שטר שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=9649טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם2017-12-18T10:43:02Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}}<br />
<br />
==תוקף קבלת שטר בבית דין==<br />
<br />
נאמר ב'''תורה''' (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ולמדו מכאן חז"ל ב'''ספרי''' (פיסקא קפח טו) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.<br />
<br />
==קושיית הראשונים==<br />
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?! <br />
<br />
==תשובות הראשונים==<br />
ה'''רי"ף''' (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.<br />
הרשב"א (שו"ת הרשב"א א א'ריא) והרמב"ן (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתב העדים. המקור לכך הוא הפסוק בירמיהו (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר מקנה, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר מקנה הריהו כשר.<br />
בעל המאור (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר, השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
רבנו תם (בבא בתרא לט ב תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שיכול לדבר יכול להעיד גם ע"י שטר.<br />
הרמב"ם (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות שבשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות. <br />
קושיה על שיטת הרמב"ם<br />
מהפסוק בספר ירמיהו (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש במסכת גיטין (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה וכיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מתקנת חכמים?<br />
הסבר שיטת הרמב"ם<br />
הלחם משנה (על הרמב"ם) והתומים (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית דין להעיד.<br />
ר' חיים מבריסק (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה, אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת. <br />
פסיקת ההלכה<br />
הטור (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. הסמ"ע (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם והביא לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב. לדעת הרמב"ם ניתן לכתוב את המחאה רק בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזה לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. <br />
הקצות (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. שהרי הסיבה שעדות בשטר מתקבלת היא שהיא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך לשון שטר ולכן גם לשון שליחות לא מועילה אבל כיוון שמבטלים את החזקה בקרקע בעדות כלשהיא תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה. <br />
השולחן ערוך (חושן משפט כח יב) הביא את לשון הרמב"ם והסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.<br />
הרמ"א הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
הש"ך (יד) האריך במחלוקת ראשונים זו והכריע כשיטת הרמב"ן.<br />
ב"ח כח, יב והגהות והערות שם.<br />
<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.<br />
<br />
<br />
כאמירה של שטר שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=8977טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם2017-10-16T07:41:59Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{מקורות|בבא בתרא ג ב|בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט קמו}}<br />
תוקף קבלת שטר בבית דין<br />
<br />
==שאלת הראשונים== שאלת הראשונים • תשובות הראשונים<br />
<br />
שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
<br />
תשובות הראשונים ביחס לשאלה זו ישנן כמה שיטות ראשונים. הרי"ף (יבמות ט בדפי הרי"ף) מסביר שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש שעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותם בבית דין, וממילא השטר נחשב מפי העדים ולא מפי כתבם.<br />
<br />
הרשב"א (שו"ת הרשב"א א א'ריא) והרמב"ן (ספר המצוות שורש שני, יבמות לא: וב"ב עז.) מסבירים שבשטר אין חיסרון של מפי כתבם והמקור לכך הוא גזירת הכתוב מירמיהו (לב מד) שם כתוב שיש מציאות של שטר מקנה "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים", ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר מקנה הריהו כשר.<br />
<br />
בעל המאור (על הרי"ף ביבמות) מסביר שכל הפסול קיים דווקא כשהשטר הוא מפי כתבם, כלומר כאשר העדים כותבים מעצמם, אבל אם השטר הוא מפי כתבו, בציווי בעל השטר, השטר כשר. נמצא לפיו שהמקור לכשרותו של שטר אינו גזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
הרמב"ם (הלכות עדות פ"ג ה"ד) כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות. על דברי הרמב"ם הללו קשה, שהרי בספר ירמיהו רואים ששטר מועיל ובפשטות היינו מדאורייתא, וכן מפורש במסכת גיטין על המשנה "והעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם" ושואלת על כך הגמרא: מפני תיקון העולם? דאורייתא הוא, דכתיב וכתוב בספר וחתום. מוכח מדברי הגמרא שהצורך בקיום השטרות הוא מדרבנן, ומשמע שעצם השטר תקף מהתורה. נציין שני תירוצים לדברי הרמב"ם שנאמרו באחרונים. רב חיים (בחידושיו על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו רק על שאר שנעשה לראיה, אבל שטר שנעשה לקניין כמו בגיטין וקידושין תקף מהתורה גם לפי הרמב"ם. אבל תירוצו קצת דחוק, כי הרמב"ם כותב בהמשך ההלכה "בעדות שבשטר" ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה הרמב"ם היה צריך לכתוב זאת. הלחם משנה (על הרמב"ם) והתומים (כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית דין להעיד.<br />
<br />
ר"ת (מובא בתוס' לט: ד"ה מחאה) מסביר שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שיכול לדבר יכול להעיד גם ע"י שטר.<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=8976טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם2017-10-16T06:54:12Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div><br />
{{מקורות||בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט קמו}}<br />
<br />
מפיהם ולא מפי כתבם - אוריאל נזרי בבא בתרא, פרק חזקת הבתים דף לט: • שאלת הראשונים • תשובות הראשונים<br />
<br />
שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
<br />
תשובות הראשונים ביחס לשאלה זו ישנן כמה שיטות ראשונים. הרי"ף (יבמות ט בדפי הרי"ף) מסביר שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש שעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותם בבית דין, וממילא השטר נחשב מפי העדים ולא מפי כתבם.<br />
<br />
הרשב"א (שו"ת הרשב"א א א'ריא) והרמב"ן (ספר המצוות שורש שני, יבמות לא: וב"ב עז.) מסבירים שבשטר אין חיסרון של מפי כתבם והמקור לכך הוא גזירת הכתוב מירמיהו (לב מד) שם כתוב שיש מציאות של שטר מקנה "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים", ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר מקנה הריהו כשר.<br />
<br />
בעל המאור (על הרי"ף ביבמות) מסביר שכל הפסול קיים דווקא כשהשטר הוא מפי כתבם, כלומר כאשר העדים כותבים מעצמם, אבל אם השטר הוא מפי כתבו, בציווי בעל השטר, השטר כשר. נמצא לפיו שהמקור לכשרותו של שטר אינו גזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
הרמב"ם (הלכות עדות פ"ג ה"ד) כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות. על דברי הרמב"ם הללו קשה, שהרי בספר ירמיהו רואים ששטר מועיל ובפשטות היינו מדאורייתא, וכן מפורש במסכת גיטין על המשנה "והעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם" ושואלת על כך הגמרא: מפני תיקון העולם? דאורייתא הוא, דכתיב וכתוב בספר וחתום. מוכח מדברי הגמרא שהצורך בקיום השטרות הוא מדרבנן, ומשמע שעצם השטר תקף מהתורה. נציין שני תירוצים לדברי הרמב"ם שנאמרו באחרונים. רב חיים (בחידושיו על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו רק על שאר שנעשה לראיה, אבל שטר שנעשה לקניין כמו בגיטין וקידושין תקף מהתורה גם לפי הרמב"ם. אבל תירוצו קצת דחוק, כי הרמב"ם כותב בהמשך ההלכה "בעדות שבשטר" ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה הרמב"ם היה צריך לכתוב זאת. הלחם משנה (על הרמב"ם) והתומים (כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית דין להעיד.<br />
<br />
ר"ת (מובא בתוס' לט: ד"ה מחאה) מסביר שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שיכול לדבר יכול להעיד גם ע"י שטר.<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=8975טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם2017-10-16T06:40:42Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div><br />
גמרא<br />
מפיהם ולא מפי כתבם - אוריאל נזרי בבא בתרא, פרק חזקת הבתים דף לט: • שאלת הראשונים • תשובות הראשונים<br />
<br />
שאלת הראשונים גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא כשהיא באה מפי הכתב?<br />
<br />
תשובות הראשונים ביחס לשאלה זו ישנן כמה שיטות ראשונים. הרי"ף (יבמות ט בדפי הרי"ף) מסביר שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש שעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותם בבית דין, וממילא השטר נחשב מפי העדים ולא מפי כתבם.<br />
<br />
הרשב"א (שו"ת הרשב"א א א'ריא) והרמב"ן (ספר המצוות שורש שני, יבמות לא: וב"ב עז.) מסבירים שבשטר אין חיסרון של מפי כתבם והמקור לכך הוא גזירת הכתוב מירמיהו (לב מד) שם כתוב שיש מציאות של שטר מקנה "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים", ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר מקנה הריהו כשר.<br />
<br />
בעל המאור (על הרי"ף ביבמות) מסביר שכל הפסול קיים דווקא כשהשטר הוא מפי כתבם, כלומר כאשר העדים כותבים מעצמם, אבל אם השטר הוא מפי כתבו, בציווי בעל השטר, השטר כשר. נמצא לפיו שהמקור לכשרותו של שטר אינו גזירת הכתוב, אלא זוהי סברא.<br />
<br />
הרמב"ם (הלכות עדות פ"ג ה"ד) כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות. על דברי הרמב"ם הללו קשה, שהרי בספר ירמיהו רואים ששטר מועיל ובפשטות היינו מדאורייתא, וכן מפורש במסכת גיטין על המשנה "והעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם" ושואלת על כך הגמרא: מפני תיקון העולם? דאורייתא הוא, דכתיב וכתוב בספר וחתום. מוכח מדברי הגמרא שהצורך בקיום השטרות הוא מדרבנן, ומשמע שעצם השטר תקף מהתורה. נציין שני תירוצים לדברי הרמב"ם שנאמרו באחרונים. רב חיים (בחידושיו על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו רק על שאר שנעשה לראיה, אבל שטר שנעשה לקניין כמו בגיטין וקידושין תקף מהתורה גם לפי הרמב"ם. אבל תירוצו קצת דחוק, כי הרמב"ם כותב בהמשך ההלכה "בעדות שבשטר" ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה הרמב"ם היה צריך לכתוב זאת. הלחם משנה (על הרמב"ם) והתומים (כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית דין להעיד.<br />
<br />
ר"ת (מובא בתוס' לט: ד"ה מחאה) מסביר שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שיכול לדבר יכול להעיד גם ע"י שטר.<br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו "ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז) והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה).<br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים, חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות כל הראשונים (חוץ מרבנו תם).<br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת אינם מסכימים איתו? יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94:%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=8974טיוטה:מפיהם ולא מפי כתבם2017-10-16T06:32:31Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>{{תחרות כתיבה}}<br />
גמרא</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%A4%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%9D&diff=8973מפיהם ולא מפי כתבם2017-10-16T06:30:48Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: יצירת דף עם התוכן "גמרא"</p>
<hr />
<div>גמרא</div>אוריאל אלעזר נזריhttps://www.betmidrash.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%A0%D7%96%D7%A8%D7%99&diff=8942משתמש:אוריאל אלעזר נזרי2017-10-13T09:53:27Z<p>אוריאל אלעזר נזרי: </p>
<hr />
<div>מפיהם ולא מפי כתבם - אוריאל נזרי<br />
בבא בתרא, פרק חזקת הבתים דף לט:<br />
• שאלת הראשונים<br />
• תשובות הראשונים<br />
<br />
שאלת הראשונים<br />
גמרא "אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא<br />
בפני שנים ואין צריך לומר כתובו.." ויש לשאול, כיצד יש לשטר תוקף, הרי שטר<br />
הוא למעשה עדות של העדים החתומים עליו, והתורה אמרה 'מפיהם ולא מפי<br />
כתבם', כלומר עדותם של עדים יכולה להתקבל רק כשהיא באה מפיהם, ולא<br />
כשהיא באה מפי הכתב? <br />
<br />
תשובות הראשונים<br />
ביחס לשאלה זו ישנן כמה שיטות ראשונים. <br />
הרי"ף (יבמות ט בדפי הרי"ף) מסביר שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב<br />
הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש שעדים החתומים על השטר<br />
נעשו כמי שנחקרה עדותם בבית דין, וממילא השטר נחשב מפי העדים ולא מפי<br />
כתבם.<br />
<br />
הרשב"א (שו"ת הרשב"א א א'ריא) והרמב"ן (ספר המצוות שורש שני, יבמות לא: וב"ב עז.)<br />
מסבירים שבשטר אין חיסרון של מפי כתבם והמקור לכך הוא גזירת הכתוב<br />
מירמיהו (לב מד) שם כתוב שיש מציאות של שטר מקנה "שדות בכסף יקנו<br />
וכתוב בספר וחתום והעד עדים", ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר מקנה<br />
הריהו כשר. <br />
<br />
בעל המאור (על הרי"ף ביבמות) מסביר שכל הפסול קיים דווקא כשהשטר הוא מפי<br />
כתבם, כלומר כאשר העדים כותבים מעצמם, אבל אם השטר הוא מפי כתבו,<br />
בציווי בעל השטר, השטר כשר. נמצא לפיו שהמקור לכשרותו של שטר אינו<br />
גזירת הכתוב, אלא זוהי סברא. <br />
<br />
הרמב"ם (הלכות עדות פ"ג ה"ד) כותב: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני<br />
ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא<br />
מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי<br />
שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין..." מבואר בדברי הרמב"ם<br />
שתוקפו של שטר אינו מהתורה אלא מתקנת חכמים, ובדיני ממונות בלבד, כדי<br />
שאנשים לא ימנעו מלהלוות. <br />
על דברי הרמב"ם הללו קשה, שהרי בספר ירמיהו רואים ששטר מועיל<br />
ובפשטות היינו מדאורייתא, וכן מפורש במסכת גיטין על המשנה "והעדים<br />
חותמין על הגט מפני תיקון העולם" ושואלת על כך הגמרא: מפני תיקון העולם?<br />
דאורייתא הוא, דכתיב וכתוב בספר וחתום. מוכח מדברי הגמרא שהצורך<br />
בקיום השטרות הוא מדרבנן, ומשמע שעצם השטר תקף מהתורה. <br />
נציין שני תירוצים לדברי הרמב"ם שנאמרו באחרונים. <br />
רב חיים (בחידושיו על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן<br />
נאמרו רק על שאר שנעשה לראיה, אבל שטר שנעשה לקניין כמו בגיטין<br />
וקידושין תקף מהתורה גם לפי הרמב"ם. <br />
אבל תירוצו קצת דחוק, כי הרמב"ם כותב בהמשך ההלכה "בעדות שבשטר"<br />
ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה הרמב"ם היה צריך לכתוב זאת. <br />
הלחם משנה (על הרמב"ם) והתומים (כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר<br />
פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את<br />
העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית דין להעיד. <br />
<br />
ר"ת (מובא בתוס' לט: ד"ה מחאה) מסביר שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק<br />
באילם, אבל מי שיכול לדבר יכול להעיד גם ע"י שטר. <br />
<br />
תוס' שואלים "ואם תאמר מה מועיל הכתיבה, והא לא חשיב שטר אלא<br />
כשנעשה מדעת מי שהוא חובתו... ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי<br />
כתבם". מתחילת דברי התוספות נראה שהוא סובר כדברי בעל המאור, ואם<br />
השטר נעשה מדעת מי שהוא חובתו הרי זה מפי כתבו, אלא שמהמשך דבריו<br />
"ועדות נמי לא חשיב דמפיהם ולא מפי כתבם.." משמע שכאשר יש דעת<br />
המתחייב אין זה נחשב עדות אלא השטר מועיל מטעם אחר, שלא כדברי בעל<br />
המאור.<br />
<br />
הקצות (קמו ג) אומר שתוס' סוברים כמו הרמב"ן, אולם הסמ"ע (יא), הגר"א (יז)<br />
והתומים (ד) הבינו שאי אפשר להוכיח מדברי התוספות כמי הם סוברים (מלבד<br />
שיטת רבנו תם, שהתוספות ודאי אינם סוברים כמותה). <br />
<br />
הרמ"א (קמו ה) כותב שאת המחאה צריכים העדים לכתוב בלשון שליחות (פלוני<br />
העידנו על עצמו), ואומר הסמ"ע (יא) שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים,<br />
חוץ מר"ת לפיו אין צורך בכך. הקצות חולק עליו ואומר שאמנם לפי בעה"מ<br />
לשון שליחות מועילה במחאה, כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי<br />
הרמב"ן וכן לפי התוספות גם לשון שליחות לא תועיל במחאה, כי יש צורך<br />
בדעת המתחייב, ולכן אומרים התוספות שמחאה מועילה רק מתקנת חכמים<br />
נמצא שהרמ"א פסק כמו בעה"מ. <br />
אולם הגר"א לא סובר כך כמו שהזכרנו, ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו<br />
בלשון 'יש אומרים' יש סיוע להבנת הגר"א, שדברי הרמ"א תואמים את שיטות<br />
כל הראשונים (חוץ מרבנו תם). <br />
<br />
כאמור, משאלת התוספות מוכח שהם אינן סוברים כדברי בעל המאור, לפיו<br />
שטר שהוא 'מפי כתבו' כשר מטעם עדות. אולם עדיין יש לשאול מדוע באמת<br />
אינם מסכימים איתו? <br />
יש לומר שמטרתו של שטר הוא להנציח את הדיבור. כפי שראינו, לדעת בעל<br />
המאור תוקפו של שטר אינו מגזירת הכתוב אלא מסברא, ועל כן די בכך<br />
שהשטר הוא מפי כתבו כדי שהוא ינציח את הדיבור. אולם מדברי התוספות<br />
משמע שתוקפו של שטר הוא מגזירת הכתוב, ועל כן כדי שהשטר יגיע להנצחת<br />
הדיבור צריך דעת המתחייב ולא מספיק מפי כתבו.</div>אוריאל אלעזר נזרי