ויקיסוגיה - תרומות המשתמש [he]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-10T07:48:40Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה, יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90| יורה דעה צה, א]) כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בדרכי משה]] שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-02T17:50:52Z

אביעד עזר: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה, יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90| יורה דעה צה, א]) כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בדרכי משה]] שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-02T17:49:41Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה, יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתו שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|'''בבדק הבית''']] כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90|יורה דעה צה, א]) כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]]) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בדרכי משה]] שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:33:00Z

אביעד עזר: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתם שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה) וכ"פ '''הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א'''.

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

'''בבדק הבית''' כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' (יביע אומר ט,ד) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:31:28Z

אביעד עזר: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתם שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה).

ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

'''בבדק הבית''' כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' (יביע אומר ט,ד) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T19:27:35Z

אביעד עזר: /* יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר לעשות נ"ט בר נ"ט לכתחילה.

דעת '''הסמ"ק הגה"מ, רבינו ירוחם וספר התרומה אליבא דהרמ"א''' שנ"ט בר נ"ט אסור לכתחילה וסברתם שהגמ' נקטה לשון דיעבד (דגים שעלו בקערה).
ודעת '''ספר התרומה אליבא דהבי"ו''' שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.

'''בבדק הבית''' כתב רבי יוסף קארו שמותר לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, '''ובשולחן ערוך''' כתב בלשון דיעבד (היינו אם כבר בושל).

ונחלקו האחרונים מה פסיקתו, האם מותר לתכנן זאת מראש או רק אם כבר התבשלו.

'''הש"ך''' פסק כמשמע בשולחן ערוך שרק אם בושל.

'''והרב עובדיה יוסף''' (יביע אומר ט,ד) כתב שאומנם בשו"ע משמע שלכתחילה אסור, אך מכיוון שבבדק הבית כתב להתיר. משמע שחזר בו ויש להתיר.

אף למי שסובר שהשו"ע נכתב לאחר בדק הבית, היה לו לכתוב במפורש שחזר בו מבדק הבית, לכן מסתבר שהשו"ע מתיר לכתחילה והוא רק כתב את לשון הרמב"ם כדרכו במקומות רבים.

'''והרמ"א''' כתב בדרכי משה שגם עליה של דגים בקערה (שאותם הוא מתיר עם חלב) זה רק אם עלו אבל לתכנן אסור.
ובישול וצלייה מותר בדיעבד רק אם עירבב כבר עם החלב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:35:12Z

אביעד עזר: /* הפסיקה להלכה */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח, מדין נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים והדגים עם חלב.

אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב, אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:31:53Z

אביעד עזר: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) נ"ט בר נ"ט מותר רק בעלייה ואילו בבישול וצלייה צריך שלושה נטי"ם.

לכן תבשיל שהתבשל בקדרה של בשר כיוון שאוכלים את כל התכולה יש רק שני נטי"ם, בשר- סיר- תבשיל, שאותו אין לאכול עם חלב.

לעומת זאת אם בישלו ירקות בסיר חלבי כיוון שאוכלים רק את הירקות יש שלושה נותני טעם, חלב-סיר-מים-ירקות מותר לאכול את הירקות עם בשר.(ובתנאי שלא תיכננו לאוכלם עם חלב)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה על שיטתו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

א. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שצריך להסיר עד היכן שקיבל את טעם האיסור ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ב. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ג. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:09:24Z

אביעד עזר: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) שתבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה. וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. (אך אסור לתכנן זאת מראש)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

והקשה עליו '''הבי"ו''', שלוש קושיות:

1. לפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

2. על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

3. אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:04:35Z

אביעד עזר: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) שתבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה. וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. (אך אסור לתכנן זאת מראש)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-06-01T18:04:07Z

אביעד עזר: /* שיטת רבינו ירוחם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

כתב ר' ירוחם ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה. וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. (אך אסור לתכנן זאת מראש)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== יצירת נ"ט בר נ"ט לכתחילה ==

נחלקו האחרונים אליבא דהשולחן ערוך שהתיר נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
האם מותר ליצור את זה לכתחילה.
(דוגמא: האם מותר לכתחילה לבשל אורז בסיר בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב)

'''שלוחן ערוך''' משמע שאסור לכתחילה.

'''הש"ך''' פסק כמשמע משולחן ערוך.

'''הרב עובדיה יוסף זצ"ל''' ([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])

אמנם הבית יוסף פסק שאסור לכתחילה.

אך בדק הבית פסק שמותר לכתחילה.([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]])

ומשום שיש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב.

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T15:39:28Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''

'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

'''השאלה האם מותר נ"ט בר נ"ט לכתחילה?'''

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T15:39:06Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

'''ראיות לשיטתו'''
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

'''השאלה האם מותר נ"ט בר נ"ט לכתחילה?'''

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T15:38:17Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

=== ראיות לשיטתו ===
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

'''השאלה האם מותר נ"ט בר נ"ט לכתחילה?'''

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-05-19T15:35:30Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[נ"ט בר נ"ט באוכלין]]

{{מקורות| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]| |[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%9B%D7%92 הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א]|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90_%D7%91 חולין קיא, ב]) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים) ואת אותם דגים רוצים לאכול עם מאכל חלבי.

כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שהשמנונית של השומן יורדת אך ורק על ידי הסקת התנור. יוצא שאין שום משמעות לניקיון התנור בלי הסקתו, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20520&st=&pgnum=192&hilite= ספר מצוות גדול לאוין קמ-קמא]) '''והסמ"ק''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40641&st=&pgnum=235 ספר המצוות קטן רי'ג] ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה '''ו'''הדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=28&perek=9&halocha=23 מאכלות אסורות ט']) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור''. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, ''אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר''.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל כדעת רוב הראשונים. ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר. לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= ע"י ריחא]). וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=282 כתב בתולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה]) תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. ('''''צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות''''')

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסר בנ"ט בר נ"ט, הרי שאפשר להסיר עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי קליפה (נטילת מקום= כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה צריך להסיר, (האם ההסרה כדי קליפה עוזרת) וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה, א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בקדרה בשרית הנקיה מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בקדרה, הקדרה בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%91 יורה דעה צה, ב]) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

== ש"ך ==

== הרב עובדיה יוסף זצ"ל ==

([[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|יביע אומר ט,ד]])
נ"ט בר נ"ט מותר.

'''השאלה האם מותר נ"ט בר נ"ט לכתחילה?'''

יש מח' מה נכתב קודם, בדק הבית או השו"ע. ואפילו למא"ד שהשו"ע נכתב אחרון, מ"מ אם היה חוזר בו היה צריך לכתוב כן בשו"ע בצורה מפורשת, ולכן נראה שסובר שמותר לכת' אלא שהחליט לכתוב את לשון הגמ' כדרכו בהרבה מקומות לכתוב את לשון הרמב"ם, וסמך על מה שכתב [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|בבדק הבית]].

== לסיכום ==

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-10T09:07:47Z

אביעד עזר: /* דעת הרמב"ם */

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|נ"ט בר נ"ט דאוכלין]]

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

הוכחה לשיטתו: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יוכל אותו עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. אא"כ יוסק התנור ויוכשר לפרווה, וצריך להסיק בדווקא כי ניקיון אינו מועיל.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שאין אפשרות לנקות את התנור אלא אם כן הוסק באש. לכן כשניקה את התנור היטב עדיין יש שמנוניות בתנור, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' (חולין ח', כט-ל) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, אין זה משנה מי החם ומי הקר. ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג''' (ספר המצוות גדול לאוין קמ-קמא) '''והסמ"ק''' (ספר המצוות קטן רי'ג ד'ה ודגים) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה והדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש, מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף '''הבי"ו''' שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו '''הרא"ש'''.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע '''לבי"ו''' בדעת רש"י.

וכתב '''הבי"ו''' שיוצא פי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב. שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה לא היו משאירים דבריהם סתומים.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן בתחילת דבריו מדיוק שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. ומסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל, כדעת רוב הראשונים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר, לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. (צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסור בנ"ט בר נ"ט, הרי מסירים עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי נטילת מקום (כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה מסירים, כדי קליפה או כדי מקום, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' (יורה דעה צה,א) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' (יורה דעה צה,א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-10T08:32:37Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|נ"ט בר נ"ט דאוכלין]]

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור, עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

הוכחה לשיטתו: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יוכל אותו עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. אא"כ יוסק התנור ויוכשר לפרווה, וצריך להסיק בדווקא כי ניקיון אינו מועיל.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שאין אפשרות לנקות את התנור אלא אם כן הוסק באש. לכן כשניקה את התנור היטב עדיין יש שמנוניות בתנור, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' (חולין ח', כט-ל) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, אין זה משנה מי החם ומי הקר. ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג והסמ"ק''' סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה והדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף הבי"ו שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו הרא"ש.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע לבי"ו בדעת '''רש"י'''.

וכתב עליהם '''הבי"ו''' שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה היו כותבים זאת ולא משאירים דבריהם סתומים, ולכן לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב.

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן מדיוק בתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. ומסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל, כדעת רוב הראשונים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר, לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. (צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', שלפי דבריו אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסור בנ"ט בר נ"ט, הרי מסירים עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי נטילת מקום (כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה מסירים, כדי קליפה או כדי מקום, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-10T08:28:10Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|נ"ט בר נ"ט דאוכלין]]

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

הוכחה לשיטתו: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יוכל אותו עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. אא"כ יוסק התנור ויוכשר לפרווה, וצריך להסיק בדווקא כי ניקיון אינו מועיל.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שאין אפשרות לנקות את התנור אלא אם כן הוסק באש. לכן כשניקה את התנור היטב עדיין יש שמנוניות בתנור, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' (חולין ח', כט-ל) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, אין זה משנה מי החם ומי הקר. ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג והסמ"ק''' סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה והדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף הבי"ו שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו הרא"ש.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע לבי"ו בדעת '''רש"י'''.

וכתב עליהם '''הבי"ו''' שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה היו כותבים זאת ולא משאירים דבריהם סתומים, ולכן לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב.

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן מדיוק בתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. ומסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל, כדעת רוב הראשונים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר, לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. (צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסיר הירקות)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', אם כך אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסור בנ"ט בר נ"ט, הרי מסירים עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי נטילת מקום (כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה מסירים, כדי קליפה או כדי מקום, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-08T10:08:57Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|נ"ט בר נ"ט דאוכלין]]

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

הוכחה לשיטתו: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יוכל אותו עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. אא"כ יוסק התנור ויוכשר לפרווה, וצריך להסיק בדווקא כי ניקיון אינו מועיל.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שאין אפשרות לנקות את התנור אלא אם כן הוסק באש. לכן כשניקה את התנור היטב עדיין יש שמנוניות בתנור, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' (חולין ח', כט-ל) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, אין זה משנה מי החם ומי הקר. ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג והסמ"ק''' סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה והדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

והוסיף הבי"ו שמ"מ גם הרא"ש יתיר בעליה של דג חם לקערה חמה אם יש רוטב לדג שכן זה לא יותר חמור מבישול שבו יש רוטב והתירו הרא"ש.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע לבי"ו בדעת '''רש"י'''.

וכתב עליהם '''הבי"ו''' שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה היו כותבים זאת ולא משאירים דבריהם סתומים, ולכן לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב.

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן מדיוק בתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. ומסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל, כדעת רוב הראשונים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר, לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח. ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.
וירקות שבושלו בסיר חלבי בן יומו, בדיעבד יהיה מותר לאוכלם עם תבשיל בשרי. (צריך להסביר את החילוק בין תבשיל לסין הירקות)

והוסיף '''רבינו ירוחם''' וחידש שדגים רותחים שעלו בקערה קרה או דגים קרים בקערה רותחת צריך לקלוף כדי קליפה

ותמה עליו '''הבי"ו''', אם כך אין חידוש בדין נ"ט בר נ"ט, זהו הדין הפשוט שמסירים עד היכן שקיבל טעם ואין הבדל בין נ"ט אחד לשני נטי"ם.

ועוד, על פי ההסבר של רבינו ירוחם לא מובנת שיטת רב שאסור בנ"ט בר נ"ט, הרי מסירים עד היכן שהדג קיבל טעם (ואין טעם איסור בדג) ומדוע ייאסר לאוכלם בחלב?

ועוד, אפילו אם נאמר שכשהקערה חמה היא אוסרת בכדי נטילת מקום (כ-2 ס"מ), יוצא שכל המחלוקת בין רב לשמואל הוא עד כמה מסירים, כדי קליפה או כדי מקום, וזה לא נראה כלל מדברי הגמ'.

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-08T09:51:10Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|נ"ט בר נ"ט דאוכלין]]

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

הוכחה לשיטתו: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יוכל אותו עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. אא"כ יוסק התנור ויוכשר לפרווה, וצריך להסיק בדווקא כי ניקיון אינו מועיל.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שאין אפשרות לנקות את התנור אלא אם כן הוסק באש. לכן כשניקה את התנור היטב עדיין יש שמנוניות בתנור, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' (חולין ח', כט-ל) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, אין זה משנה מי החם ומי הקר. ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג והסמ"ק''' סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה והדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע לבי"ו בדעת '''רש"י'''.

וכתב עליהם '''הבי"ו''' שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה היו כותבים זאת ולא משאירים דבריהם סתומים, ולכן לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב.

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן מדיוק בתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. ומסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל, כדעת רוב הראשונים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר, לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שאע"פ שהנ"ט השני קיבל טעם (חלש), מותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא צריך לקלוף כדי קליפה מוכח שהוא אסור מעיקרו, וכך תמה עליו '''הבית יוסף''' (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-08T09:42:37Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|נ"ט בר נ"ט דאוכלין]]

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

הוכחה לשיטתו: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יוכל אותו עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. אא"כ יוסק התנור ויוכשר לפרווה, וצריך להסיק בדווקא כי ניקיון אינו מועיל.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שאין אפשרות לנקות את התנור אלא אם כן הוסק באש. לכן כשניקה את התנור היטב עדיין יש שמנוניות בתנור, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' (חולין ח', כט-ל) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' המקרה שעליו דיברה '''הגמ'''' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, אין זה משנה מי החם ומי הקר. ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.

אולם '''הסמ"ג והסמ"ק''' סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה והדגים היו חמים.

ונראה שהסיבה לחלק בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע לבי"ו בדעת '''רש"י'''.

וכתב עליהם '''הבי"ו''' שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה היו כותבים זאת ולא משאירים דבריהם סתומים, ולכן לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב.

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן מדיוק בתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. ומסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל, כדעת רוב הראשונים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר, לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שאע"פ שהנ"ט השני קיבל טעם (חלש), מותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא צריך לקלוף כדי קליפה מוכח שהוא אסור מעיקרו, וכך תמה עליו '''הבית יוסף''' (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-08T08:58:32Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|נ"ט בר נ"ט דאוכלין]]

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

הוכחה לשיטתו: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יוכל אותו עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. אא"כ יוסק התנור ויוכשר לפרווה, וצריך להסיק בדווקא כי ניקיון אינו מועיל.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שאין אפשרות לנקות את התנור אלא אם כן הוסק באש. לכן כשניקה את התנור היטב עדיין יש שמנוניות בתנור, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' (חולין ח', כט-ל) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

המקרה שעליו דיברה '''הגמ'''' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, אין זה משנה מי החם ומי הקר. ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה. וכ"כ '''התוס''''. (???)

אולם '''הסמ"ג והסמ"ק''' המובאים '''בבי"ו''' (צ"ה, א) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה והדגים היו חמים.

ונראה שמחלקים בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע לבי"ו בדעת '''רש"י'''.

וכתב עליהם '''הבי"ו''' שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה היו כותבים זאת ולא משאירים דבריהם סתומים, ולכן לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב.

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב, דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

והתקשה '''הטור''' בדבריו, שכן מדיוק בתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. ומסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שהרמב"ם לא חילק בין בישול לצלייה כלל, כדעת רוב הראשונים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר נאסרו בחלב, הוא לעניין אחר, לדין ריחא, ששני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שאע"פ שהנ"ט השני קיבל טעם (חלש), מותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא צריך לקלוף כדי קליפה מוכח שהוא אסור מעיקרו, וכך תמה עליו '''הבית יוסף''' (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-08T08:33:55Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|נ"ט בר נ"ט דאוכלין]]

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

הוכחה לשיטתו: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יוכל אותו עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. אא"כ יוסק התנור ויוכשר לפרווה, וצריך להסיק בדווקא כי ניקיון אינו מועיל.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שאין אפשרות לנקות את התנור אלא אם כן הוסק באש. לכן כשניקה את התנור היטב עדיין יש שמנוניות בתנור, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' (חולין ח', כט-ל) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

המקרה שעליו דיברה '''הגמ'''' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, אין זה משנה מי החם ומי הקר. ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה. וכ"כ '''התוס''''. (???)

אולם '''הסמ"ג והסמ"ק''' המובאים '''בבי"ו''' (צ"ה, א) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה והדגים היו חמים.

ונראה שמחלקים בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע לבי"ו בדעת '''רש"י'''.

וכתב עליהם '''הבי"ו''' שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה היו כותבים ולא משאירים דבריהם סתומים, ולכן לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב.

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-08T08:32:51Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה עוסקת במקרה של נ"ט בר נ"ט ד''''היתרא''''- לדוגמא בשר שחוטה נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל היתר- באיזה מציאות אפשר לאכול את המאכל עם חלב (והוא הדין להפך). [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

לסוגיות קרובות עיין- [[נ"ט בר נ"ט דאיסורא]], [[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|נ"ט בר נ"ט דאוכלין]]

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון חֵלֶב או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין [[ביטול בשישים]]).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

כתב '''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== דעת רש"י בבישול ===

'''ריב"ן בשמו''' - דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור. כך הובא מקרה לפני ריב"ן, לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו.

הוכחה לשיטתו: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).

מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יוכל אותו עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. אא"כ יוסק התנור ויוכשר לפרווה, וצריך להסיק בדווקא כי ניקיון אינו מועיל.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

'''תוספות''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. מדבריו משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, כלומר דווקא כשזה נותן טעם אחד אסור, אבל לבשל את הדג בסיר בשרי (נ"ט בר נ"ט) מותר.

'''דחיית הראיות''' -

אחת: צנון שחתכו בסכין, רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית. כשהביא את הראיה שנייה אמר '''ועוד''' שמתוך כך מובן ששתי הסיבות נצרכות, ולפי זה אם אין שמנוניות על הסכין הדין שמותר.

שתיים: תנור ששומן באליה, מסביר ר"ת שאין אפשרות לנקות את התנור אלא אם כן הוסק באש. לכן כשניקה את התנור היטב עדיין יש שמנוניות בתנור, משום כך אסור שהרי זה בשר שנתן טעם בלחם.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

הביא '''הרא"ש''' (חולין ח', כט-ל) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.

המקרה שעליו דיברה '''הגמ'''' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, אין זה משנה מי החם ומי הקר. ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה. וכ"כ '''התוס''''. (???)

אולם '''הסמ"ג והסמ"ק''' המובאים '''בבי"ו''' (צ"ה, א) סוברים שדגים שעלו לקערה, מותר לאוכלם עם חלב אף אם הקערה והדגים היו חמים.

ונראה שמחלקים בין עליה, בישול וצלייה כיוון שבעליה הכלי אינו על האש מספיק רק שני נטי"ם אולם בישול וצלייה שהכלי על האש צריך נ"ט שלישי, ולכן, בבישול שהמים הם הנ"ט השלישי מותר לאכול את הדגים בחלב, אולם בצלי שאין נ"ט שלישי נאסרו הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

'''הרשב"א''' כתב שדגים שהתבשלו בסיר בשרי מותר לאוכלם עם חלב ולא חילק כלל בין בישול לצלייה, וכן לא חילקו '''הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, ר"ת, ר"י, הגהות אשרי''' וכך משמע לבי"ו בדעת '''רש"י'''.
וכתב עליהם '''הבי"ו''' שאם היו מחלקים בין בישול לצלייה היו כותבים ולא משאירים דבריהם סתומים, ולכן לפי דעתם אין הבדל בין עליה, בישול, צלייה בסיר בשרי והדגים מותרים בחלב.
=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[קטגוריה: תערובות]]
[[קטגוריה: חולין קיא:]]
[[קטגוריה: מאכלות אסורות פרק ט]]
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צה]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-08T08:19:22Z

אביעד עזר:

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-08T06:47:04Z

אביעד עזר:

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-08T06:45:31Z

אביעד עזר:

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-08T06:43:45Z

אביעד עזר:

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-07T14:16:36Z

אביעד עזר:

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-07T14:15:18Z

אביעד עזר:

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-06T07:30:56Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ב''''היתרא''''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה'''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': שבישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

על פי הפשט רב ושמואל חולקים רק כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (מחשבו שיש רק נ"ט אחד), וכך הובא מקרה לפניו לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

הוכחה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור בשומן בשר ולאפות בו לחם (כדי למנוע מהלחם להיות בשרי) ואם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה עד שיוסק התנור פעם אחת ריק ויישרף כל שומן הבשר ואפילו ניקוי של התנור לא מספיק וצריך להסיק.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע צריך לשרוף את הלחם? השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

תוס' דוחה את דברי ריב"ן: לגבי הראיה מצנון שחתכו בסכין רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית והסכין נותנת טעם ראשון בצנון עצמו.

מפשט דברי רש"י משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, שכן רש"י (הובא לעיל) צמצם את מחלקתם של רב ושמואל ואמר שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. כלומר דווקא הם אסורים אבל לבשל את הדג בסיר בשרי מותר.
ולגבי הראיה מפסחים מסביר ר"ת שעד שלא יוסק התנור יש עדין ממשות שומן בשר בתנור ואף אם ינקו את התנור היטב תישאר מעט שמנונית, וכשיכניסו את הפת היא תקבל טעם מהאיסור עצמו ולכן היא תיאסר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' (חולין ח', כט) היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיה, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-06T07:30:29Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ב''''היתרא''''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).[[שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה'''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': שבישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

על פי הפשט רב ושמואל חולקים רק כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (מחשבו שיש רק נ"ט אחד), וכך הובא מקרה לפניו לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

הוכחה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור בשומן בשר ולאפות בו לחם (כדי למנוע מהלחם להיות בשרי) ואם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה עד שיוסק התנור פעם אחת ריק ויישרף כל שומן הבשר ואפילו ניקוי של התנור לא מספיק וצריך להסיק.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע צריך לשרוף את הלחם? השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

תוס' דוחה את דברי ריב"ן: לגבי הראיה מצנון שחתכו בסכין רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית והסכין נותנת טעם ראשון בצנון עצמו.

מפשט דברי רש"י משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, שכן רש"י (הובא לעיל) צמצם את מחלקתם של רב ושמואל ואמר שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. כלומר דווקא הם אסורים אבל לבשל את הדג בסיר בשרי מותר.
ולגבי הראיה מפסחים מסביר ר"ת שעד שלא יוסק התנור יש עדין ממשות שומן בשר בתנור ואף אם ינקו את התנור היטב תישאר מעט שמנונית, וכשיכניסו את הפת היא תקבל טעם מהאיסור עצמו ולכן היא תיאסר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' (חולין ח', כט) היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיה, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)].וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-06T07:28:29Z

אביעד עזר: שיחה:נותן טעם בר נותן טעם הקלאסי הועבר לשם שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

==דוגמא נוספת לנ"ט בר נ"ט דהיתירא==
כעיקרון, קדירה שבלועה מטעם איסור שהיה פגום מראש, נאסרת שמא יבשלו בה דבר שהאיסור ייתן בו טעם לשבח. '''רמ"א''' (יו"ד קג,ב, גר"א שם), אך סייג ה'''רמ"א''' שכף שבלועה מאיסור פגום- שטבל בתבשיל רותח, לא נאסרה הקדירה שהתבשיל בתוכה, שהטעם לא אסר את התבשיל ולכן הוא נחשב טעם היתירא שנקלש שלא ממשיך לקדירה. (ד"מ, תו"ח, או"ה, ש"ך, ט"ז, כרתי, ועיין בט"ז ו שלאו דווקא כשהאיסור היה פגום מעיקרו, כל עוד הוא פוגם את התבשיל השני) [[משתמש:אריה.ג|אריה ג]] 21:42, 5 באפריל 2016 (IDT)

==נ"ט בר נ"ט באוכלין==
הכותרת של הסוגיה שגויה, הדין שבו עוסקת הסוגיא הוא נ"ט בר נ"ט הקלאסי: טעם בשר שנבלע ב'''כלי''' ונפלט למאכל אחר - האם מותר לאכול את המאכל בגבינה, דין זה מופיע בגמרא, ראשונים, שו"ע ורמ"א. נ"ט בר נ"ט באוכלין הינו דין שלא נידון כלל בראשונים ולא הוזכר בשו"ע, מדובר בשאלה שנחלקו בה האחרונים: '''מאכל''' א' שקיבל טעם של בשר ונתן טעם במאכל ב' - האם מותר לאכול את מאכל ב' עם גבינה? להמחשה: אם בישל בתנור בשר ותפוחי אדמה באותה תבנית, האם מותר לקחת תפוח אדמה א' שלא נגע בבשר אלא קיבל טעם מתפוח אדמה ב' הסמוך לו שקיבל טעם מהבשר - האם מותר לאכול את תפוח אדמה א' עם גבינה?

כמו שכבר צוין דין זה לא נידון כלל עד לאחרונים, '''למעשה''': הפמ"ג והחוו"ד כתבו לאסור(פת"ש יו"ד צה א'), וכך פסקו למעשה רבים מהאחרונים, ביניהם בא"ח, כה"ח וערוה"ש(יו"ד צה), לעומתם כתבו בפני אריה(פת"ש יו"ד צה א') ובעין יצחק(או"ח כח) להתיר, וכך פסק למעשה הרב עובדיה(ילקוט יוסף קיצור שו"ע צב - צז, ז).ידידיהסטרוק 22:33, 5 באפריל 2016 (IDT)

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-06T07:28:29Z

אביעד עזר: נותן טעם בר נותן טעם הקלאסי הועבר לשם נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ב''''היתרא''''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).[[שיחה:נ"ט בר נ"ט דהיתרא באוכלין (סוגיית דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה'''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': שבישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

על פי הפשט רב ושמואל חולקים רק כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (מחשבו שיש רק נ"ט אחד), וכך הובא מקרה לפניו לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

הוכחה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור בשומן בשר ולאפות בו לחם (כדי למנוע מהלחם להיות בשרי) ואם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה עד שיוסק התנור פעם אחת ריק ויישרף כל שומן הבשר ואפילו ניקוי של התנור לא מספיק וצריך להסיק.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע צריך לשרוף את הלחם? השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

תוס' דוחה את דברי ריב"ן: לגבי הראיה מצנון שחתכו בסכין רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית והסכין נותנת טעם ראשון בצנון עצמו.

מפשט דברי רש"י משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, שכן רש"י (הובא לעיל) צמצם את מחלקתם של רב ושמואל ואמר שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. כלומר דווקא הם אסורים אבל לבשל את הדג בסיר בשרי מותר.
ולגבי הראיה מפסחים מסביר ר"ת שעד שלא יוסק התנור יש עדין ממשות שומן בשר בתנור ואף אם ינקו את התנור היטב תישאר מעט שמנונית, וכשיכניסו את הפת היא תקבל טעם מהאיסור עצמו ולכן היא תיאסר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' (חוליון ח, כט') היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיה, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)].וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-06T07:14:16Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ב''''היתרא''''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).[[שיחה:נ"ט בר נ"ט דהיתרא באוכלין (סוגיית דגים שעלו בקערה)|לעוד דוגמא]]

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה'''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': שבישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

על פי הפשט רב ושמואל חולקים רק כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (מחשבו שיש רק נ"ט אחד), וכך הובא מקרה לפניו לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

הוכחה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור בשומן בשר ולאפות בו לחם (כדי למנוע מהלחם להיות בשרי) ואם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה עד שיוסק התנור פעם אחת ריק ויישרף כל שומן הבשר ואפילו ניקוי של התנור לא מספיק וצריך להסיק.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע צריך לשרוף את הלחם? השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

תוס' דוחה את דברי ריב"ן: לגבי הראיה מצנון שחתכו בסכין רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית והסכין נותנת טעם ראשון בצנון עצמו.

מפשט דברי רש"י משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, שכן רש"י (הובא לעיל) צמצם את מחלקתם של רב ושמואל ואמר שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. כלומר דווקא הם אסורים אבל לבשל את הדג בסיר בשרי מותר.
ולגבי הראיה מפסחים מסביר ר"ת שעד שלא יוסק התנור יש עדין ממשות שומן בשר בתנור ואף אם ינקו את התנור היטב תישאר מעט שמנונית, וכשיכניסו את הפת היא תקבל טעם מהאיסור עצמו ולכן היא תיאסר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' (חוליון ח, כט') היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיה, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)].וכ"כ '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''הרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T09:45:28Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': שבישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

על פי הפשט רב ושמואל חולקים רק כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (מחשבו שיש רק נ"ט אחד), וכך הובא מקרה לפניו לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

הוכחה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור בשומן בשר ולאפות בו לחם (כדי למנוע מהלחם להיות בשרי) ואם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה עד שיוסק התנור פעם אחת ריק ויישרף כל שומן הבשר ואפילו ניקוי של התנור לא מספיק וצריך להסיק.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע צריך לשרוף את הלחם? השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

תוס' דוחה את דברי ריב"ן: לגבי הראיה מצנון שחתכו בסכין רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית והסכין נותנת טעם ראשון בצנון עצמו.

מפשט דברי רש"י משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, שכן רש"י (הובא לעיל) צמצם את מחלקתם של רב ושמואל ואמר שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. כלומר דווקא הם אסורים אבל לבשל את הדג בסיר בשרי מותר.
ולגבי הראיה מפסחים מסביר ר"ת שעד שלא יוסק התנור יש עדין ממשות שומן בשר בתנור ואף אם ינקו את התנור היטב תישאר מעט שמנונית, וכשיכניסו את הפת היא תקבל טעם מהאיסור עצמו ולכן היא תיאסר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T09:44:05Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': שבישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

על פי הפשט רב ושמואל חולקים רק כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (מחשבו שיש רק נ"ט אחד), וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

הוכחה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור בשומן בשר ולאפות בו לחם (כדי למנוע מהלחם להיות בשרי) ואם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה עד שיוסק התנור פעם אחת ריק ויישרף כל שומן הבשר ואפילו ניקוי של התנור לא מספיק וצריך להסיק.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע צריך לשרוף את הלחם? השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

תוס' דוחה את דברי ריב"ן: לגבי הראיה מצנון שחתכו בסכין רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית והסכין נותנת טעם ראשון בצנון עצמו.

מפשט דברי רש"י משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, שכן רש"י (הובא לעיל) צמצם את מחלקתם של רב ושמואל ואמר שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. כלומר דווקא הם אסורים אבל לבשל את הדג בסיר בשרי מותר.
ולגבי הראיה מפסחים מסביר ר"ת שעד שלא יוסק התנור יש עדין ממשות שומן בשר בתנור ואף אם ינקו את התנור היטב תישאר מעט שמנונית, וכשיכניסו את הפת היא תקבל טעם מהאיסור עצמו ולכן היא תיאסר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T09:42:41Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה שעליו מדברת הגמ': שבישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

על פי הפשט רב ושמואל חולקים רק כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (מחשבו שיש רק נ"ט אחד).

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

הוכחה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור בשומן בשר ולאפות בו לחם (כדי למנוע מהלחם להיות בשרי) ואם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה עד שיוסק התנור פעם אחת ריק ויישרף כל שומן הבשר ואפילו ניקוי של התנור לא מספיק וצריך להסיק.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע צריך לשרוף את הלחם? השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

תוס' דוחה את דברי ריב"ן: לגבי הראיה מצנון שחתכו בסכין רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית והסכין נותנת טעם ראשון בצנון עצמו.

מפשט דברי רש"י משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, שכן רש"י (הובא לעיל) צמצם את מחלקתם של רב ושמואל ואמר שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. כלומר דווקא הם אסורים אבל לבשל את הדג בסיר בשרי מותר.
ולגבי הראיה מפסחים מסביר ר"ת שעד שלא יוסק התנור יש עדין ממשות שומן בשר בתנור ואף אם ינקו את התנור היטב תישאר מעט שמנונית, וכשיכניסו את הפת היא תקבל טעם מהאיסור עצמו ולכן היא תיאסר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T08:58:11Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (זה נחשב שיש רק נ"ט אחד).

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

הוכחה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T08:56:51Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (זה נחשב שיש רק נ"ט אחד).

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

הוכחה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T08:33:49Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (זה נחשב שיש רק נ"ט אחד).

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

ראיה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T08:31:34Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (זה נחשב שיש רק נ"ט אחד).

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

ראיה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר '''רש"י''' שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T08:28:31Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת '''שמואל'''.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי זה נחשב שיש רק נ"ט אחד.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

ראיה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר '''רש"י''' שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T08:28:09Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת שמואל.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי זה נחשב שיש רק נ"ט אחד.

והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

ראיה לשיטת '''ריב"ן''': הגמרא אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר '''רש"י''' שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T08:27:08Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת שמואל.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי זה נחשב שיש רק נ"ט אחד.

והוסיף לבאר הרא"ש בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

ראיה לשיטת ריב"ן: הגמרא אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T08:18:24Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מהו נותן טעם ==
כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה)יאסרו באכילה.
סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאׂכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת שמואל.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי זה נחשב שיש רק נ"ט אחד.

והוסיף לבאר הרא"ש בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

ראיה: סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, הצנון מקבל טעם בשר ואסור לאוכלו עם חלב, למרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף.

מדייק מכך שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T07:56:37Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ''''בהיתרא'''- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של ''''איסורה''' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאׂכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת שמואל.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי זה נחשב שיש רק נ"ט אחד.

והוסיף לבאר הרא"ש בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

ראיה: סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, הצנון מקבל טעם בשר ואסור לאוכלו עם חלב, למרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף.

מדייק מכך שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T07:47:34Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט בהיתרא- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של איסורה כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה)

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאׂכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת שמואל.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי זה נחשב שיש רק נ"ט אחד.

והוסיף לבאר הרא"ש בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

ראיה: סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, הצנון מקבל טעם בשר ואסור לאוכלו עם חלב, למרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף.

מדייק מכך שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T07:47:07Z

אביעד עזר:

נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

2016-04-05T07:31:55Z

אביעד עזר:

{{תחרות כתיבה}} {{סוגיה בבניה}}

מה הדין במקרה של נ"ט בר נ"ט = כלומר מאכל נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר

{{מקורות| |חולין קיא, ב| |הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג|יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א|}}

== מקור הדין בגמ' ==

'''גמ'''' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאׂכלם בכותח (במאכל חלבי).

'''רב''' אמר אסור- נותן טעם.

'''שמואל''' אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת שמואל.

== רש"י ==

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

=== צמצום מחלוקת רב ושמואל ===

'''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

=== שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י) ===

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל. אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי זה נחשב שיש רק נ"ט אחד.

והוסיף לבאר הרא"ש בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

ראיה: סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, הצנון מקבל טעם בשר ואסור לאוכלו עם חלב, למרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף.

מדייק מכך שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם. וכך הובא מקרה לפניו לגביי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

=== הבנת תוס' ברש"י ===

בגלל שרש"י צימצם את מחלקתם של רב ושמואל והוציא שני מקרים (דג שבושל עם בשר וחלב בסיר בשרי), משמע שדווקא הם אסורים אבל לבשל את הבשר בסיר בשרי רש"י מתיר.

== שיטת הרא"ש ודעימיה ==

דעת '''הרא"ש''' היא:

א. '''הגמ'''' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=76&format=pdf= (פסחים עו.]) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ '''התוס''''.

ב. בשם '''בעל התרומה''' הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור'''.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיא, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

=== סמ"ג וסמ"ק ===

מובא '''בבי"ו''' (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת '''הרא"ש''' לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

== שיטת הרשב"א ודעימיה ==

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ '''הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י''' (לפי הסבר הבית יוסף).

=== דעת הרמב"ם ===

'''הרמב"ם''' כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה '''הטור''' בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו '''הבי"ו''' שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14267&st=&pgnum=300&hilite= (ע"י ריחא)]. וכן כתב '''בהגהות מימוניות'''

== שיטת רבינו ירוחם ==

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול '''אחריו''' גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו '''עם''' גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר '''רבינו ירוחם''' הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

== הפסיקה להלכה ==

'''השו"ע''' פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

'''והרמ"א''' פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.

[[Category:תערובות]]